פרוטוקולים/עבודה/303



פרוטוקולים/עבודה/303
ירושלים, כ"ט ב אדר ב, תש"ס
5 באפריל, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 99
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ד', א' באדר ב' התש"ס, 8 במרץ 2000 בשעה 09:00

חברי הוועדה: היו"ר דוד טל
תמר גוז'נסקי
שמואל הלפרט

שולה זלצר, מנהלת מחלקת ילדים, המוסד לביטוח לאומי
דליה גורדון, מנהלת אגף, מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד גיא קריגר, משרד האוצר
משה לביא, זהב"י
שלום דנין, זהב"י

שרלי אברהמי

חבר המתרגמים בע"מ
















ס ד ר ה י ו ם


עדכון קצבאות הילדים על-ידי המוסד לביטוח לאומי

הצעה לסדר של חבר הכנסת שמואל הלפרט


עדכון קצבאות הילדים על-ידי המוסד לביטוח לאומי

הצעה לסדר של חבר הכנסת שמואל הלפרט

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה,
הרווחה והבריאות של הכנסת.
על סדר היום הצעתו של חבר הכנסת שמואל הלפרט בנושא עדכון קצבאות הילדים על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

לפני כחודשיים-שלושה, טרם הדיונים על התקציב, קיבלתי נתונים שמראים שבעצם קצבאות הילדים מקוצצות או נשחקות בצורה בלתי רגילה ואין לזה שום אח ורע בכל הקצבאות האחרות, אפילו לא בשכר המינימום שצמוד לשכר הממוצע במשק ששם אין את השחיקה הגדולה הזאת. לעומת זאת קצבאות הילדים, אם אני לא טועה, ויתקן אותי נציג האוצר ונציגי זהב"י, על ארבעת הילדים הראשונים, השחיקה היא בסדר גודל של 37 אחוזים, לאחר מכן יש שחיקה על עוד שניים-שלושה ילדים נוספים בסדר גודל של 17 אחוז, ולאחר מכן עוד 11 אחוז על ילדים נוספים.

אני רוצה לומר שבנושא הזה שהוא צריך להיות נושא רגיש בחברה הישראלית אנחנו רואים התעלמות כמעט מוחלטת ובעצם עולם כמנהגו נוהג, הקצבאות נשחקות, משפחות ברוכות ילדים יכולות להיות עם מספר רב של ילדים אבל השחיקה הולכת וגדלה והן מקבלות פחות ויש להן פחות הכנסה פנויה.

אני סבור שיש מקום להצמיד את קצבאות הילדים לשכר הממוצע במשק כפי שנהוג לגבי שכר מינימום. בסופו של דבר אנחנו דואגים שאנשים שמקבלים שכר, שכרם לא ילך ויישחק, ודאי שאם אני מקציב את הכסף הזה לילדים – וכבר אמרה ועדת חיים בן-שחר בשנת 1975 כאשר היא עמדה על העיוות שנוצר כתוצאה מכך שמשפחות ברוכות ילדים לא קיבלו קצבאות – אני סבור שיש לעדכן את הקצבאות הללו ולהצמיד אותן לשכר הממוצע במשק כדי שיבטאו יותר נכון את העליות שיש במשק ואת רמת המחירים במשק, את איכות החיים ורמת החיים במדינת ישראל.

אדוני היושב-ראש, לצערי הרב האוצר – אגף
התקציבים – החליט שוב לפגוע פגיעה קשה בערכן של קצבאות הילדים. ידוע לך אדוני היושב-ראש ולחברי הוועדה, המאבק שאני מנהל כבר שנים רבות נגד הפגיעה בקצבאות הילדים, בערכן הריאלי. קצבאות הילדים נשחקו במשך השנים בחמישים אחוז. מאז קבעה ועדת בן-שחר את ערך קצבאות הילדים, שזה צריך להיות כחמישה אחוז מהשכר הממוצע במשק, הקצבאות ירדו ל2.5- אחוזים בלבד.

אמרתי כבר מספר פעמים בוועדה ואני נאלץ לחזור על הדברים פעם נוספת, שקצבאות הילדים הן לא מתנה של האוצר. קצבאות הילדים, חמישים אחוז מכספי קצבאות הילדים, הם כסף שכל אזרח משלם במסגרת ביטוח לאומי ויש חלוקה מסוימת כאשר חלק מהכספים שמיועדים לביטוח לאומי – כמו שיש כסף שמיועד לפנסיה, לאבטלה וכדומה – מיועדים לקצבאות ילדים וזה כסף שלנו. חמישים אחוז הנוספים הם כתמורה לנקודת זיכוי שלא מקבל כאן עובד בשביל כל ילד נוסף. מדינת ישראל כיום היא המדינה היחידה שאדם עם עשרה ילדים מקבל את אותה משכורת. באה ועדת בן-שחר ואמרה שאנחנו נתגמל כל ילד במסגרת קצבאות ילדים. בכל מדינות העולם, אדם מקבל על כל ילד נוסף קצבת זיכוי נוספת ממס הכנסה.

אדוני היושב-ראש, במדינת ישראל חיים כחצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. אמרתי את זה השבוע לראש-הממשלה. משמעות הדבר שחצי מיליון ילדים רעבים במדינת ישראל. כל ילד רביעי במדינת ישראל חי מתחת לקו העוני, כל ילד שני בקרב משפחות ברוכות ילדים חי מתחת לקו העוני. איך אנחנו יכולים לשבת בצורה שאננה כאשר מתרחשים דברים כאלה ולאף אחד לא איכפת? הסיבה היא פשוטה אדוני היושב-ראש והיא בגלל שהילדים לא מחזיקים את היד על השלטרים ולא יכולים לסגור את החשמל, הם לא יכולים להשבית שום דבר, אבל זאת לא סיבה שאנחנו כנבחרי הציבור לא נדאג ולא נישא באחריות הכבדה שיש לנו כלפי הילדים הרעבים האלה.

אני העליתי את הנושא הזה של קצבאות הילדים לפני כחודשיים כאן בוועדה, אבל לאחרונה כל הקצבאות במדינת ישראל עודכנו ב6,1- אחוזים פרט לקצבאות הילדים. קצבאות הילדים עודכנו רק ב1,3- אחוזים. כלומר, פגיעה נוספת של עוד חמישה אחוז. איך יכול להיות דבר כזה? לפגוע פעם נוספת בקצבאות הילדים? מדוע? מה חטאו הילדים האלה? מה חטאו הילדים המסכנים? מדוע לפגוע בהם בצורה מתמדת?

יבואו בוודאי אנשי האוצר ויאמרו שהקצבאות צמודות לשכר הממוצע במשק, ואילו קצבאות ילדים צמודות רק למדד המחירים, אבל זה בעצם העוול הכי גדול שנעשה לילדים. אפשר לתרץ עוול אחד בעוול נוסף? נעשה עוול לקצבאות הילדים שמעדכנים אותם רק לפי מדד המחירים והאוצר הולך ומוסיף חטא על פשע. במקום לפחות אחרי כל ההתרעות שאנחנו מתריעים לבוא ולומר שהחל מעכשיו אנחנו מעדכנים את קצבאות הילדים כמו את כל הקצבאות במדינת ישראל, הוליך ומוסיף חטא על פשע וממשיך להצמיד אותן למדד המחירים ולא לשכר הממוצע במשק.

לכן אדוני היושב-ראש, נוסף להצעת חוק שלי לתקן את השחיקה המתמשכת של קצבאות הילדים, אני מבקש עכשיו שהאוצר יחזיר את החמישה אחוז ששדדו מהילדים, את החמישה אחוז שמגיעים להם בצדק כי כפי שאמרתי זה כסף ציבורי וזה תמורת נקודת זיכוי במס הכנסה.

בנושא הזה של ועדת בן-שחר ביקשו להיטיב. שינו
את השיטה מכיוון שהרבה משפחות ברוכות ילדים לא הגיעו לסף המס ולא נהנו מהזיכויים והניכויים. לכן באה ועדת בן-שחר לתקן ואמרה שאנחנו נבטל את השיטה הזו וניתן את הקצבה ישירות למשפחות. אז נקבע שהקצבה היא בשיעור של חמישה אחוזים מהשכר הממוצע במשק, אבל דא- עקא, הצמידו את הקצבה למדד יוקר המחייה. כל קצבאות המוסד לביטוח לאומי היו צמודות ליוקר המחייה עד מרץ 73, כשראו שהדבר הזה מפגר והקצבאות נשחקות, תיקנו את זה לגבי כל הקצבאות, מלבד היתום הזה אין מי שיזעק עבורו.

צירפתי לחומר המחקר של הגברת דליה גורדון מהמחלקה למחקר של הביטוח הלאומי ושם כמאה עדים מראה את השחיקה המתמשכת, משליש בערך עד 11 אחוזים. הדבר הזה נמשך כבר שנים. הענף צבר הרבה כספים, הרבה מיליארדי שקלים, אבל לקחו והעבירו את הכספים. אין שום בעיה של מימון גם בלי הרזרבות, שכן הכנסת הענף לשנה מדמי ביטוח ומהקצאת האוצר היא מעל לעשרה מיליארד שקלים בשנה ואילו ההוצאה היא בגבולות ששה מיליארד פלוס שקלים.

במכתבו של מנכ"ל הביטוח הלאומי לרפי אלול הוא מציין שהבעיה תלויה בשני דברים: תיקון חקיקה והקצבה של 303 מיליון שקלים לשנה. הענף צובר עודפים כל שנה, אז מה הבעיה? בעיית מימון לא קיימת אלא הבעיה היא רצון טוב לשינוי התחיקה.

אני רוצה להזכיר שעם פתיחת שנת הלימודים מאתיים אלף תלמידים הלכו לבית-הספר בלי ילקוט. זאת אומרת, היציאה שלהם לבית-הספר היא כאילו הלכו לטיול. אם אנחנו נמשיך לגרום לכך שמאות אלפי ילדים יחיו בקו העוני, לא ישיגו את החינוך, אנחנו גורמים לכך שתהיה מסורת וכבר יש היום שלושה דורות של עוני. זה נגזר מהשמים? זה הכל מעשה ידי אדם. מי שקבע שזה לפי מדד יוקר המחייה יכול בקלות לקבוע שזה לפי השכר.

יותר מכך. אנחנו הרי חסידי השוויון ואיפה השוויון כאן? כל מה שהביטוח הלאומי טוען שהוא היטיב, נכון, אבל היטיבו עם מגזר מסוים. עד לפני ארבע-חמש שנים הייתה קצבת יוצאי צבא והייתה קצבת ילדים, אבל את זה ביטלו ונתנו השוואה, אבל הטבה אחרת לא באה בכלל.

ראו, הביטוח הלאומי נותן גם כל שנה מענק לימודים לילדים במשפחה חד-הורית לאחרונה גם לילדים במשפחות עם שני הורים אבל במקרה של הבטחת הכנסה. זה מענק שמאפשר רכישת ספרי לימוד. לילדי משפחות ברוכות ילדים אין הטבה כזאת, וכמה שפנינו בעניין, לא הצלחנו. רק לפני שנה ניתנה הטבה קלה רק לקומץ קטן של משפחות ברוכות ילדים, בתנאי שהם מקבלים הבטחת הכנסה. זאת אומרת, אם אתה לא עני ממש, לא מחזר על הפתחים, לא מגיע לך. הביטוח הלאומי הרי בא למנוע את החסדים, בא לאפשר לקבל קצבאות בכבוד ולא יתכן שאנחנו נכבה את נפשות הילדים הרבים האלה שמונים מאות אלפים ולא נאפשר להם לצעוד יחד עם חבריהם.

אני מקווה שבראשותך העניין הזה יקבל זירוז. פניתי גם למנכ"ל הביטוח הלאומי שמצד הממשלה יתמכו בהצעת החוק של הרב הלפרט.

המוסד לביטוח לאומי עצמו מזה שנים מתריע על
השחיקה ההולכת ונמשכת בקצבאות הילדים והנתונים ידועים והם מתבטאים בנתונים שמסרה חברתי דליה גורדון.

המחקר שלה הוא מחקר מצוין ואמיתי.

אנחנו למעשה באנו לכאן על-מנת לענות על
שאלות.

אני מבין שאם תהיה הצעת חוק, לכם ברמה
העקרונית אין התנגדות.

אם ישונו קצבאות הילדים עכשיו במתכונתן
הנוכחית, אם יהיה שינוי חוק והעדכון יהיה לפי השכר הממוצע במקום לפי המדד, העלות היא של 300 מיליון שקלים לשנה. הוזכרה כאן האפשרות להחזיר את המתכונת למה שהומלץ על-ידי ועדת בן-שחר ובמקרה כזה העלות היא 3,9 מיליארד שקלים לשנה.

לא הבנתי את ההבדל.

החברים הנכבדים כאן הזכירו שני מקורות של
עיוות. האחד הוא גובה נקודת הקצבה באופן יחסי לשכר הממוצע במשק והשני הוא אופן העדכון. במהלך השנים נעשו מספר תיקונים בקצבאות הילדים.

אם החל משנת 2000 העדכון יהיה לפי זה, זה 300
מיליון שקלים לשנה.

כן.

מה שיקרה הוא שנבלום את השחיקה.

כשמדובר על שחיקה חשוב לומר שמדובר על
שחיקה במונחי שכר ממוצע. על-פי החוק עדכון קצבאות הילדים צריך להיות על-פי המדד בהתאם לכל האלמנטים האחרים של מערכת מס הכנסה שקצבאות הילדים, על-פי הקונספציה של ועדת בן-שחר, הם חלק ממנה. במונחי מדד אין שחיקה. השחיקה היא במונחי שכר ממוצע ואת זה חשוב לומר, כי שחיקה לא עומדת בפני עצמה.

אם זה לפי ועדת בן-שחר, מדוע את אומרת שזה
עולה כמה מיליארדים?

אם ייקבע היום והמתכונת תהיה כמו בוועדת
בן-שחר, שזו מתכונת שונה מכפי שהיא היום, מפני שבמהלך השנים חלו הרבה שינויים שבאו לתקן את מצבן של משפחות ברוכות ילדים. היום משפחות ברוכות ילדים מקבלות הרבה יותר נקודות קצבה מכפי שהומלץ על-ידי ועדת בן-שחר וזאת קבע המחוקק.

בחשבון הכללי, לו אני מקזז את זה מזה, מה עדיף
היום למשפחות ברוכות ילדים, להיות לפי חמישה אחוז לפי ועדת בן-שחר?

בוודאי.

אבל לאחר מכן היו כמה תיקונים.

גם לאחר התיקונים השחיקה היא בסדר גודל של
משהו בין 11 ל17- אחוזים כפי שאמר נציג זהב"י.

אני אמרתי שהשחיקה לארבעת הילדים
הראשונים היא 37 אחוזים. לאחר מכן, לשני ילדים נוספים, השחיקה היא 17 אחוזים.

השחיקה לשלושת הילדים הראשונים היא קרוב
לארבעים אחוז.

אני מצטרף לדברי חברתי וזה בעצם עיקר
הדברים שאני רוצה לומר. לומר שיש כאן שחיקה, זה תלוי למה משווים את הקצבאות האלה. אם משווים לשכר הממוצע במשק, באמת יש שחיקה, אבל אם חוזרים למה שאמרה ועדת בן-שחר, ועדת בן-שחר אמרה בעצמה, הקביעה שלה הייתה שניתן לכל נקודת זיכוי חמישה אחוז מהשכר הממוצע במשק, אבל ההצמדה מרגע זה ואילך תהיה הצמדה למדד. זאת משום שהכוונה לשמור על כוח הקנייה של הכסף שאתה מקבל במסגרת קצבת הילדים.

אם ניקח קצבאות ביטוח לאומי אחרות - קצבת זיקנה, קצבת נכות, קצבת הבטחת הכנסה – אלה קצבאות שכל המטרה שלהן היא להחליף שכר. דהיינו, אם אני בא להחליף שכר, אני צריך לשמור על ערך שכר ביחס לשכר הנהוג במשק ואז המדד אליו ראוי להשוות יהיה השכר הממוצע במשק. לעומת זאת, כשאנחנו מדברים על קצבת ילדים, קצבת ילדים לא נועדה להחליף שכר אלא להפך, היא נועדה לבוא כתוספת לשכר שאתה מרוויח. הרי אפשר היה לתת נקודות זיכוי ותו לא, לא לתת בכלל כסף אלא פשוט לתת הקלות במס הכנסה, אבל התוצאה של דבר כזה הייתה תוצאה שהיא רגרסיבית במקום להיות פרוגרסיבית. דהיינו, מי שמרוויח מעט כסף, לא ייהנה מנקודות הזיכוי האלה משום שהוא בכלל לא יגיע למדרגות המס שבהן יקזזו לו מס הכנסה. לעומת זאת, מי שמרוויח יותר כסף, כן ייהנה מהן במלואן משום שהוא כן משלם מס הכנסה. לכן קבעה ועדת בן-שחר לתת פשוט קצבה, לתת סכום אחיד לכולם והסכום הזה נועד לעזור בגידול הילדים.

קצבאות הילדים לגבי משלמי המס הן תחליף מס.
זאת אומרת שאם הן היו ממשיכות להיות הקלות מס או הטבות מס לפי ילדים, הטבות המס האלה היו צמודות לשכר הממוצע.

היו צמודות לנקודות הזיכוי.

הטבות המס לפני ועדת בן-שחר, אם כתוב שעל
ילד אחד אתה מקבל חמישה אחוז הטבת מס ועל שני ילדים אתה מקבל עשרה אחוז, עכשיו החמישה אחוז הטבת מס ממאה שקל זה חמישה שקלים, אם בן-אדם מרוויח מאתיים שקלים, הוא מקבל עשרה שקלים. זאת אומרת שלפחות לגבי אלה שלגביהם זה תחליף הטבת מס, הייתה פה שחיקה ריאלית של הכסף שהיה אמור להישאר בכיסם. לגבי הקבוצה השנייה, זה באמת תחליף גמלה. להגיד שלגבי שתי הקבוצות זה זהה, זה פשוט לא נכון כלכלית או חשבונאית.

אני לא חשבונאי, אני משפטן.

אבל חברת הכנסת גוז'נסקי היא כלכלנית ואני
מודה לה על ההערה הזאת מפני שזה יהיה מאוד נכון. נכון שאלה שלא ייהנו מזה, כאילו לא יזכו בזה, זה באמת תחליף קצבה, אבל לא כך לגבי אלה שכן יכולים.

עוד מתקופת המנדט, כהישג של ההסתדרות אז,
כמו בימים הטובים שהקימו את קופת-חולים, הנהיגו מס מקביל, אז אמרו שכמו בכל מדינות המערב, כמו בכל המדינות הקפיטליסטיות כך מקובל, שמי שמגדל ילדים, משלם פחות מס הכנסה לפי מספר הילדים. זה אחוזים מהשכר. מי שהחליפו לו הצמדה לשכר כהטבה בקצבה לא מוצמדת לשכר, לגביהם זה חד-משמעי ברור. לגבי האחרים שזה תחליף גמלה, כל הגמלאות צמודות לשכר ורק הגמלה הזאת פתאום צמודה למדד.

הסברתי מדוע.

אתה נותן תירוץ ולא הסבר. בסופו של דבר אם זה
תחליף גמלה, אם אלה מסכנים שמרוויחים כל כך מעט שלא משלמים מס הכנסה ואנחנו אומרים נעזור להם כי יש להם ילדים ובכל הגמלאות שאתה עוזר אתה נותן צמוד לשכר הממוצע, ורק בגמלה הזאת לא, אז איך שלא תסתכל זה עוול.

אני חושב שחברת הכנסת תמר גוז'נסקי העמידה
את הדברים על דיוקם.

אני לא יודע מה היה המצב לפני 1975.

לפני 1975 היו נקודות זיכוי במס הכנסה בגין
ילדים.

השאלה אם זה היה במונחי אחוז מן השכר או
סכומים קבועים.

היום אלה סכומים קבועים.

היה גם זה וגם זה. היו עדכונים וזיכויים.

באה ועדת בן-שחר ואמרה שגם נקודות הזיכוי
צריכות לשקף כוח קנייה ולא יחס לשכר ממוצע. כוח קנייה, כדי לשמור על הערך הריאלי שלו, מצמידים למדד ולכן נקודות הזיכוי גם הן צמודות למדד. מהבחינה הזאת אנחנו לא רואים שום הבדל בין נקודות הזיכוי האלה לבין קצבת הילדים. שוב, ההבדל בין קצבת הילדים לבין גמלאות זיקנה, נכות והבטחת הכנסה הוא שהוא לא בא להחליף שכר אלא לתת להורים כוח קנייה מסוים.

לאנשים שלא משלמים מס הכנסה, אולי זה יהיה
נכון, אבל לא כך לגבי אלה שמשלמים מס הכנסה.

קצבת נכות זה תחליף שכר? מה פתאום? זה סיוע
לקיום.

הקצבה ניתנת לאדם שלא יכול להשתכר.

אבל הוא אף פעם לא עבד.

חלק עבדו וחלק לא.

אם אתה אומר נכה תאונת עבודה ונכה כללי
שמעולם לא עבד, תחליף של מה זה?

הוא נמצא בגיל שהוא שייך לגיל העבודה ולכן
הגמלה הזאת נועדה להחליף את השכר שלו.
אם אנחנו משווים, אפשר לומר שיש שחיקה. אנחנו אומרים שהמדד עליו צריך להסתכל הוא מדד המחירים לצרכן, כך שיש הצמדה נכונה.

צריך לזכור עוד משהו בהקשר הזה וזה שוב דבר שחברתי אמרה, שמשפחות ברוכות הילדים קיבלו הטבות בסדר גודל הרבה יותר גדול ממה שהיה במקור לפי המלצות ועדת בן-שחר, בין השאר בגלל העובדה הזאת ובגלל שיקולים כאלה ואחרים.

היה ניסיון לתקן את העוול לגבי המשפחות
ברוכות הילדים וזה בגלל השחיקה הזאת.

יש לי הרושם שכאשר מדובר בילדים, לתת
לילדים, זו בעיה קשה. כשאנחנו צריכים לתת לתעשיינים ולמעסיקים, נותנים להם עשרה מיליארד שקלים בשנה ונותנים בקלות. כאן אנחנו מדברים על 300 מיליון שקלים ולא על 11 מיליארד כמו שנותנים לשיפוי בגין הפחתת בעלות. אני חושב שהגישה הזאת צריכה להשתנות בתוך האוצר. לא צריך לראות את הילדים כאויבים של מישהו. הילדים האלה הם עתידה של המדינה הזאת והילדים האלה יגדלו מתחת לקו העוני ויהיו עם הרבה מאוד משקעים, יהיו מרירים והדבר יחזור כבומרנג למדינה הזאת, אי-אפשר יהיה לתת להם חינוך כמו שצריך, התשואה לחינוך היא הרי מפה עוד הודעה חדשה. את כל הדברים האלה הם לא מקבלים משום שההורה קודם כל צריך לדאוג להאכיל את הילד הזה, להלביש אותו ולאחר מכן הוא ידבר על חינוך ועל כל שאר הדברים האחרים.

אתה בוודאי לא הכתובת, אבל אתה אולי הצינור שדרכו אפשר להעביר את המסרים. הילדים הם לא אויב העם.

ודאי שלא אמרתי דבר כזה ולא התכוונתי לומר.

אני מדבר על הגישה שלכם. כל פעם כשמדברים
על תקציב, קודם כל לקצץ בקצבת ילדים כי זה הדבר הכי טוב.

ביטול הקצבה לילד הראשון והשני, היה בזה הגיון
כלכלי?

הכי קל לבטל קצבאות ילדים.

קצבאות ילדים זה באמת הרבה כסף. אם אתה
משנה, מוריד משהו בקצבת ילדים, זה הרבה כסף.

אנחנו חיים בתוך מערכת של אילוצים. הרי הכי
קל היה לפתוח את הכיס ולתת לכל אחד מה שהוא רוצה, אבל אי-אפשר לעשות את זה. אם היינו עושים את זה, היינו נכנסים לקטסטרופה כזאת שאי-אפשר היה לתת לאף אחד שום דבר. אני חושב שאפשר לראות מה קרה כשפתחו את הכיס.

למה דווקא לא לתת לילדים? למה זה המקום
היחידי בו אתם מקצצים?

אנחנו לא מקצצים כאן כלום.

הילדים האלה הם אויבי המדינה?

אנחנו לא מקצצים כאן שום דבר. נהפוך הוא,
אנחנו שומרים על כוח הקנייה הריאלי של הכסף הזה. עולה השכר הממוצע במשק, עולה רמת החיים במדינת ישראל, הכסף שמקבלים בתור קצבת ילדים לא איבד מכוח הקנייה שלו, הוא נותן את אותו כוח קנייה שהוא נתן קודם. אם אנחנו רואים בזה מקור הכנסה, איזשהו סוג של שכר עבודה, אז באמת יש פחות עלייה.

אחרי הדברים של חברת הכנסת גוז'נסקי, אני
מציע לך לא להשתמש בזה כמקור הכנסה.

שלושת-רבעי אחוז מהאוכלוסייה משלמת מס
הכנסה ומשלמת ביטוח לאומי בסכומים נכבדים. תשלום הקצבה לילדים היא הכנסה מכיוון שלפני ועדת בן-שחר, כאשר העובד השכיר או מי שמשלם מס קיבל את הזיכויים, הזיכויים שקיבל היו הכנסה לכל דבר. השכר של העובד עולה משנה לשנה וכך ביחס ישר התשלומים שלו לביטוח לאומי ולמס הכנסה. כשרוצים לקבל – הם מצמידים לרמת השכר, כשהם רוצים לתת – מחשבים את זה לפי מדד היוקר. צריך להתייחס לשיקולים האלה בהגינות רבה. זאת לא ועדת החינוך, אבל אנחנו עדים לתופעות מאוד מאוד מדאיגות ולמה שקורה לילדים בתחום החינוך בכלל ובחינוך הלא פורמלי בפרט. הילדים לא מגיעים, משוטטים ברחובות והכל מכיוון שיד הוריהם אינה משגת לשלם את התשלומים. היום המתנ"סים של הקהילה והמרכזים של הרשויות המקומיות – הכל בתשלום. האנשים שיש להם ארבעה-חמישה ילדים, אנחנו מתדפקים על דלתות הרשויות המקומיות וחברת המתנ"סים ומבקשים שייתנו לשני ילדים להיכנס למתנ"ס במחיר של אחד.

אני רוצה לסכם את הדיון.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קוראת לאוצר לשנות את מנגנון העדכון של קצבאות הילדים ולהצמידן לשכר הממוצע במשק ככל שאר הקצבאות ולא להצמידן למדד.

לזה צריך שינוי חוק.

בתחילת הדיון ביקשתי ממנהלת הוועדה להגיש
בשמי.
הטיעון כי מדובר בכוח קנייה אינו תקף כאשר כוח הקנייה של המשפחות הולך ויורד. במקביל קוראת הוועדה להחזיר למשפחות את חמשת האחוזים בהם נפגעו הקצבאות בעקבות עליית השכר בשנה האחרונה בששה אחוז, בעוד מדד המחירים לצרכן עלה רק ב1,3- אחוזים בלבד.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:40