פרוטוקולים/עבודה/183



הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 92
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
שהתקיימה ביום ב', כ"ב באדר א' התש"ס, 28.2.2000 בשעה 10:39

חברי הוועדה: היו"ר דוד טל
חוסניה ג'בארה
אחמד טיבי
נסים זאב
איוב קרא
דליה רבין-פילוסוף

חבר הכנסת מוחמד ברכה

דניאלה במברגר-אנוש

רות רזניק – עמותת ל.א.
חוסם אבו באקר – עמותת סיכוי
פאתנה חנא – עמותת נשים נגד אלימות
נאהדה שחאדה – עמותת נשים נגד אלימות
עאידה סלימאן – עמותת נשים נגד אלימות

מנחם וגשל – מנהל רשות חסות הנוער
חיותה שנבל – מנהלת השירות לנשים ונערות
דלית רינרט

הפרטה של מקלטים לנשים מוכות במיגזר הערבי –
דיון מהיר

שירלי אברמי

רקורד שירותי הקלטה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת
העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שעל סדר יומה הפרטה של מקלטים לנשים מוכות במיגזר הערבי. אני מוכרח לומר שהעניין הזה הועבר אלינו מנשיאות הכנסת. הסכמתי להעביר אותו לנשיאות הכנסת לדיון מהיר, משום הצורך לדון בעניין הזה ולבחון את הסוגיה כדי לתת איזה שהוא מענה ולבדוק מה נכון יהיה לאישה שנמצאת במעון לנשים מוכות. מה יהיה נכון לעשות?


משרד העבודה והרווחה בזמנו סבר, אולי הוא עדיין סבור - אני מבין שברגע זה יש הקפאה של העניין או שיש כבר חידושים - שכדאי אולי להפריט את המעונות האלה כחלק מתהליך ארוך ומתמשך של הפרטה של כל השירותים האחרים, כל המעונות האחרים, ולאו דווקא למיגזר הערבי. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת סיירה במעונות הללו ביום חמישי והתרשמה, ואנחנו תוך כדי - אולי גם חבר הכנסת נסים זאב שנכח בסיור וגם חברת הכנסת חוסניה ג'בארה יאמרו את דברם בעניין הזה.


אני רוצה לקבל בברכה את האורחים שלנו, את קבוצת מורים מנחים לעבודת גמר. אני גם רוצה לאפשר לכם להשתתף בדיון, אם אתם מעוניינים.

אני חושבת שדבר חברי הכנסת והוועדה הזאת
במיוחד, צריך להישמע כנגד הכוונה להפריט את המקלטים באופן חד משמעי. המדינה איננה יכולה להתנער מאחריות לעניין הזה, במיוחד בימים אלה שאנחנו כל כך הרבה מדברים על אלימות במשפחה, אלימות נגד נשים, הצורך במקלטים והחיוניות של כל המערך הזה של הרווחה. הכוונה בזאת היא לנתק את הממשלה מהאחריות.

אם מפריטים זה לא סוגרים, זה לא בהכרח
סוגרים.

אין סוגרים, אבל מנתקים את
אחריות הממשלה ואת הקשר של הממשלה והאחריות שלה דרך תקציבים לעניין. ברגע שנהפוך את כל המערכת הזאת למערכת עסקית עם כוונת רווח - כי מה זאת הפרטה - אזי אנחנו בהכרח נוריד את רמת השירות. זה שירות לציבור, וזה שירות שהוא מוטל על הממשלה - ובמיוחד היום, אם הממשלה הזאת רוצה להעביר מסר של סדרי עדיפויות שבראשם עומד עניין הרווחה, אזי זה סמן הפוך לכוונה הזאת. אני חושבת שצריך לצאת בכל תוקף נגד המגמה הזאת בוודאי ובוודאי כשמתחילים במיגזר הערבי שהוא חלש, שהוא חוליה חלשה, מתחילים בחוליה חלשה שאין לה גם כוח התנגדות, ודרך זה עוברים למיגזר הכללי. צריך להגביר את העברת התקציבים לעניין הזה ולא להתנער מאחריות.

אין ספק שכולנו מסכימים בחשיבות
ובעבודה החשובה שעושות העמותות שמנהלות את המקלטים האלה.


נכון, יש חוק שמחייב הוצאת מכרזים, וכולם צריכים ללכת לפי החוק. עד לרגע זה התנהלו העמותות האלה והאגודות האלה ללא חוק המכרזים הזה. אם צריך לבדוק או לעשות רביזיה, האם אפשר דרך ייעוץ משפטי גם של המשרד וגם של היועץ המשפטי לממשלה לפטור את המקלטים האלה מחובת המכרז? צריך ללכת בכיוון הזה.

עד כמה שידוע לי, משרד העבודה
והרווחה בודק את האפשרות הזאת שיפטרו אותו, אבל אם היועץ המשפטי לממשלה יורה שצריך לעשות, אזי עלולה להיות לנו בעיה. אבל אני סבור גם שאני מכבד כל פסיקה של היועץ המשפטי, ואני לא בהכרח מקבל אותה, אבל אני סבור שאם הוועדה פה תחליט שלא נכון, גם אם היועץ המשפטי יאמר את דברו ויאמר שצריך להיות מכרז; אני חושב שאנחנו כאנשי ציבור, מעבר לאנשי המקצוע שהם מומחים בחלקים שלהם - אבל אנחנו קיבלנו איזה שהוא מנדט מהציבור, וצריך שיהיה לנו איזה שהוא מרווח של תמרון שנוכל להביע את עמדתנו או לומר את דעתנו. אני אומר את כל זה במגבלה, בהנחה שכאן זה יתקבל בצורה שכזאת. אפשר אולי גם לשנות את דעתו של היועץ המשפטי, או לבקש ממנו לשוב ולבחון את העניין הזה.

הנקודה השניה אשר "צרמה" לי כאשר הגשתי את ההצעה הדחופה היא, שמתחילים בשני מקלטים המשרתים את האוכלוסייה הערבית. חברת הכנסת דליה רבין-פילוסוף אמרה: החוליה החלשה. מדובר ב"בטן רכה".

אבל תגיד שלא היית מתנחם בזה אם היו
מתחילים אפילו אצל היהודים. זה היה מגיע בסופו של דבר גם אצל הערבים.

מאוד לא הייתי מתנחם. אנחנו אומרים כי
ברמה העקרונית זה לא היה צריך להיות כך לפי מה שידידי אומר, ולא היה צריך להיות כך - לא להתחיל לא ביהודים ולא בערבים.

:
אינני מסכים להפרטה ולהתנתקות של
השלטון המרכזי של מרכז העבודה והרווחה מהאחריות למקלטים, גם אם זה מקלט ליהודיות וגם אם זה מקלט לערביות. אבל מה לעשות, וההחלטה הייתה להתחיל בשני מקלטים לערבים. האם היא הייתה סתם החלטה, וסתם הציעו לגברת רות רזניק לנהל את העמותות של הנשים הערביות? מדוע הציעו לגברת רות רזניק במשרד העבודה והרווחה לקחת על עצמה את הניהול? כי היא שמאלנית, קרובה לערבים, והם רוצים "לדפוק" את העמותות שמנהלות את המיגזר הערבי. זה נשמע רע, נראה רע ומריח מאוד מסריח. דווקא מדובר בעמותות שהצליחו והיו פורצות דרך בחברה שהיא מאוד מסורתית, וקשה לפרוץ דרך בדברים כאלה.

אני חושב שיהיה נכון כרגע לדון ברמה
העקרונית. אם תרצו שנדון ספציפית בעמותות האלה, אז אני חושב שאולי לא בדיוק כאן המקום לדון בעניין הזה.

אם ההחלטה היא רק במיגזר הערבי,
אני מתנגד לה בעקרון. אם ההחלטה תכלול את כל מדינת ישראל, יהיה מבחינתי החשוב ביותר למצוא מקלטים, כמה שיותר מקלטים. באיזו שיטה ינוהלו, זה פחות מדבר אליי. מה שחשוב לי שכל אישה שיש לה בעיה תמצא מקום שיטפלו בה כמו שצריך, ושיהיה פיקוח של משרד העבודה והרווחה. איך יקראו לזה - מכרזים או לא מכרזים, הפרטה או הפרטה, זה פחות מדבר אליי.

החשש שעולה מדבריה של חברת הכנסת דליה
רבין-פילוסוף-פילוסוף שכתוצאה מהפרטה כזאת, בדרך כלל, אני מניח שיהיה פיקוח של משרד העבודה והרווחה; אין לי שום ספק בדבר הזה, כמו שיש פיקוח על כל מיני מוסדות אחרים, גם אם הם פרטיים. אבל השאלה היא אם כאן אין פה איזו שהיא מחשבה שמישהו הולך "לעשות את הקופה".

אני אמרתי בתחילת דבריי. אם מדובר רק
במיגזר הערבי, צריך להוקיע את זה מראש.

אנחנו איננו מדברים רק על המיגזר הערבי.

מדברים על מהלך כולל.

המהלך הכולל, האם יהיה נכון להפריט?
זאת השאלה.

אם להפריט, לדעתי - כמו שישנם בכל
מיני מוסדות, ואני לא אכנס לזה, כדי לא לעשות השוואה, ואני מכיר את המערכת מצויין - הייתי עוזר שר העבודה והרווחה בזמנו - ואני מכיר שלהפריט זה לא אסון. הבעיה, אם תהייה בעיה למצוא מיטה לאותה אישה מסכנה שבעלה היה אלים כלפיה, אם היא לא תמצא מקום, זה יותר שערורייתי מבחינתי. צריך לראות שעניין ההפרטה בפיקוח משרד העבודה איננו אסון לאומי. אבל אין שום סיבה שהעמותה לא תשתתף באותו מכרז. המרכזים אינם באים ואומרים שלעמותה אסור להשתתף באותו מכרז. הרי עמותות יכולות גם להשתתף במכרז. אותם עמותות שבהן נמצאים נציגי ציבור יכולות בהחלט להשתתף במכרז. אבל אם מישהו נותן הצעה או שיכול לנהל את זה כמו שצריך בפיקוח משרד העבודה, והוא גוף פרטי, אז אין לי בעיה עם זה כל עוד יש פיקוח נכון.

אני רוצה להבהיר לחבר הכנסת איוב קרא
שבסיור שלנו הסתבר שגם במצב הנוכחי, שבו זה עדיין לא מופרט, אי אפשר למצוא אף לא מיטה אחת פנויה לאף לא מוכה נוספת.

אזי צריך להפריט את זה. מה שחשוב זה
למצוא מיטה.

מהלך של הפרטה איננו מדבר על הרחבה.

אני נגד הפרטה בכלל בכל המקלטים שנמצאים
במדינת ישראל. אין זה משנה אם זה במיגזר היהודי או במיגזר הערבי. בוודאי ובוודאי שזה התחיל גם במקלטים במיגזר הערבי, שכמו שציינה חברת הכנסת דליה רבין-פילוסוף, ששם האוכלוסייה חלשה, שאין בה "שיניים" להילחם על התופעה הזאת.


לאחר הסיור שלי, גם במקלטים במיגזר היהודי וגם במקלטים במיגזר הערבי, ראיתי שאם תהייה הפרטה, איך התפקוד ייחלש, וברצוני לפנות למשרד העבודה והרווחה ולבקש שצריכים לבדוק אם יש ניהול לא תקין במקלט מסויים או במקלטים מסויימים - צריכים לעלות על זה, וצריכים להבהיר את הנקודה הזאת, לתקן את זה כמו שצריך ולהעביר ביקורת ואפילו לפטר עובדים. אבל אם מדובר בהפרטה ובהוצאת מכרזים, אני נגד זה. אני חושבת שאם אנחנו מוציאים מכרזים לעמותות או למקלטים שכבר הוקמו על ידי נשים שהיו מתנדבות בחברה שלהן, ועשו את זה לא בצורה הקלה, ובמיוחד במיגזר הערבי, שהאישה אם היא רוצה להיחשף לזה ולהתנדב ולעבוד ברמה הזאת, מתנהלים עליה בתחילת עבודתה הרבה איומים. אם זה כבר הצליח והתחיל לפעול כמו שצריך, כי אז חבל שנבוא ונגיד שאנחנו מוציאים מכרזים על זה.


במהלך הסיור שלנו ראינו שכבר פנו פונות אחדות למקלטים האלה, והמקלטים האלה לא יכלו לקבל אותן בגלל שאין להם מקום לקלוט אותן; ובעוד ימים אחדים אנו נדע מה יקרה לנשים הללו. אנחנו כל יום רואים שיש רצח חדש ויש אסון חדש. אי אפשר לשתוק ולהעביר את זה לסדר היום.

השאלה שלנו אם אנחנו רוצים לייעל או
להתנער? אם אנחנו רוצים לייעל את המערכת - בהחלט אני חושב שיש מקום לייעל - או להתנער? בדרך כלל כשיש בעיה תקציבית, אזי מפריטים, כביכול כדי לייעל את המערכת או את השירות, ואז ההוצאה בשורה התחתונה היא פחותה, וגם האיכות והשירות הן ברמה הרבה יותר פחותה.

זו לא התייעלות. ההתייעלות היא לתת את
אותו שירות בפחות כסף.

אני מסתכל על הדגם הקיים למשל בעיריות
וברשויות בעניין הרווחה, אזי ישנה תוספת. ישנה תוספת - למשל כאשר מקימים עמותה, עמותת שקל, כל מיני עמותות למיניהן, אזי ישנה בעיה של תקנים של עובדים סוציאליים, וישנה מגבלה, אזי מקימים עמותה כדי לשפר, לייעל, להכניס עוד עובדים סוציאליים. אני אומר שקודם כל המדינה חייבת לשאת באחריות במקלטים ציבוריים והיה ובמידה ויש צורך בהול ביותר, ואין אפשרות להקים את זה בדרך הציבורית, שהיא ארוכת שנים, כפי שאנחנו מכירים את זה, עד שהמנגנון עובד, ועד שהוא מתחיל לעבוד - אזי לעשות את זה בדרך של מכרזים. זה מקובל עליי. אנחנו עדים לכך שרמת השירות היום, הלכה למעשה, במיגזר הפרטי, בעמותות הפרטיות, היא פחותה בהרבה מזו של השירות שיש במקלט ציבורי.

לא קיים בכלל דבר כזה.

בכפר יסיף זה איננו עמותה פרטית.

מה ההבדל בין עמותה ל"פרטי"?

העמותה מבחינתי זה פרטי.

עם כל הכבוד הרי עמותות מתנהלות יותר גרוע
ממוסד פרטי.

עמותה זה פרטי. ישנן עמותות שמנוהלות
בצורה פרטנית יותר מפרטי.

אין ויכוח. אבל התמיכה באה מהממשלה. זה
הוויכוח.

התמיכה יכולה לבוא מהממשלה גם לאחר
מכן.

הצעה לסדר – אני מבקשת לא להזכיר שמות
של מקומות.

אני חושב שהמדינה - משרד העבודה
והרווחה חייב להקים מקלטים ציבוריים, ובנוסף יהיו המקלטים הפרטיים - שזה העמותות.

למה עמותה ולא גוף פרטי? כי גוף פרטי שואף
לרווח, והרווח יהיה על חשבון השירות, רמתו
והיקפו.

בהכרח?

בהכרח. העמותה שאינה למטרת רווח
יכולה להקדיש את כל ההקצבה של המדינה לרווחת המקלט והיושבים בו.

או לבזבוזים יותר גדולים.

גוף פרטי צריך להפריש מראש את הרווח שלו
ולפרוש את מה שנשאר, כדי לתת את השירות; ויכול להיות שזה שירות ברמה יותר נמוכה. יש מקרה אחד, שזאת אותה רמה של שירות, אדוני היושב ראש, והיא אם הופך הגוף הפרטי הזה למונופול. אם הגוף הפרטי הזה הופך למונופול, כי אז הוא יכול לקנות כיסאות לעשרה מקלטים או לעשרים מקלטים במחיר זול יותר, הוא יכול להביא מיטות וכדומה. האם המדינה רוצה שבמקום המונופול של המדינה וההכוונה של המדינה, יקומו גופים פרטיים שיהפכו למונופולים חברתיים? אני חושב שזה הדבר הכי מסוכן שיכול להתרחש בחברה הישראלית. אבל זה תסריט פרוע. בסופו של דבר, מה שיכול לקרות הוא שכל ניהול פרטי ייקח מההקצבה שהמדינה נותנת על חשבון השירותים.


דבר שני, אני חושב שיש מקום לתת את הקדימות לאותן עמותות שהקימו את המקלטים הקיימים ובנו אותם במצב של התעמתות ועימות עם מושגים - במיוחד ברחוב הערבי - שאין להם סוף, והם נתונים לביקורת של המדינה מבחינת בזבזנות.

מבחינה זאת זה בסדר?

בהחלט.

אני באופן אישי מוכן לאמץ את הדבר הזה.

כיוון שאני מכיר את הדינמיקה של הדיון, אני
אומר רק כמה מילים קצרות, כי אני חושב שיש כאן בעיה עם המושגים. היה אותו הדבר בוועדה למעמד האישה. אני אומר לך באופן הכי ברור והכי כן. גם אם אתה חושב, ואינני בטוח שזה נכון, גם אם אתה חושב שיש טעות, אין פה שום ריח רע, וכבר כינו אותי באחת הוועדות בכינויים יותר גרועים. אני קיבלתי את ההתנצלות, ואני מקבל אותה. אין כאן שום ריח רע. יכול להיות שיש כאן טעות לדעתך, יכול להיות שנתקן טעות אולי, או לדעתי, אבל שום ריח רע.




אני רוצה להבהיר מושג אחד קודם כל כדי שיהיה ברור. כשאתם מדברים על הפרטה, ההפרטה כוללת גם עמותות ציבוריות. הפרטה כוללת כל דבר שהוא העברה מהממשלה להפעלה על ידי ארגונים אחרים. לעניין זה כל המקלטים, נכון להיום, מופרטים. כל המקלטים מופרטים. כולם מופעלים על ידי עמותות ציבוריות.


כיוון שהייתה פניה מהוועדה למעמד האישה, והייתה פניה של העמותה ליועץ המשפטי לממשלה, ואנחנו גם ידענו על העובדה שוועדת העבודה והרווחה עומדת לבקר ולקיים דיון, קיבלנו על עצמו לבדוק את כל העניינים שאתם מדברים עליהם; בוועדת המכרזים לא פתחנו את המעטפות, ולקחנו על עצמנו להתייעץ, כמו שאמר היושב ראש, גם עם היועץ המשפטי וגם עם הוועדה המיוחדת באוצר, כדי לראות איפה עומדים. אנחנו הולכים להתייעץ ולראות איפה זה עומד.


שני דברים אני חושב שבכל זאת חשוב מאוד להבהיר פה לוועדה. אחד, מונופול הוא תמיד דבר רע, וגם מונופול של עמותה ציבורית יכול להיות דבר רע. אני לא אומר שזה חייב להיות, זה יכול להיות דבר רע. אני בהחלט ראיתי כבר עמותות ציבוריות שמפעילות עניינים, לאו דווקא את העניין הזה, במכרז. יכול להיות שהמסקנה בסופו של דבר תהייה אם זה ניתן לעשות על פי חוק, שאנחנו נכתוב במכרז שצריכה להיות העדפה לעמותות ציבוריות. אני רוצה לומר יותר מזה - העדפה לעמותות ציבוריות שיזכו במרכז.

מה זה עמותות ציבוריות?

עמותות ציבוריות זה כל גוף שעל פי החוק
התאגד והפך להיות עמותה, והעמותה הזאת עומדת בביקורת של רשם העמותות.

אבל כל עמותה היא ציבורית.

אני מסכים, כל עמותה היא ציבורית. יש
עמותות עם כוונות רווח. אני מדבר על עמותות ללא כוונת רווח – מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח). יכול להיות שאנחנו נכתוב, לא כתבנו את זה, יכול להיות שזאת תהיה אחת המסקנות. למשל, להגביל את המכרז ולומר אם זה מותר על פי חוק של מלכ"רים; ואז זה פותר את הבעיה שעלתה בוועדה למעמד האישה לדוגמה, שאנשים פרטיים ייקחו את זה.


אני רוצה לומר, יתרה מזאת, מה שעניתי לחברת הכנסת דליה רבין-פילוסוף. זה לא נכון לומר שאם גורם פרטי, לא שאני בעד, אבל שאם גורם פרטי ייקח את זה, הממשלה יוצאת מאחריותה. לא נכון. תלוי איך מפורסם המכרז. המכרז הזה לדוגמה פורסם בצורה שאומרת שאנחנו איננו משאירים לגורם שיקבל את ההפעלה, מי שלא יהיה, לקבוע את הסטנדרטים. את הסטנדרטים אנחנו נקבע.

אין לנו בעיה, את הסטנדרטים תמיד משרד
העבודה יקבע. הבעיה הגדולה שאנחנו רואים שמתמשכת לאורך כל הדרך היא העניין של הפיקוח. השאלה עד כמה הפיקוח יהיה יעיל, ועד כמה תהייה בקרה במוסדות מהסוג הזה? מפני שאם אתה קובע סטנדרטים, ואין פיקוח, יכולים שלא לבצע את הסטנדרטים הללו. הסטנדרטים יהיו מעולים.

אתה צודק.

יש בקרה של משרד העבודה והרווחה, ויש
בקרה על העמותות של מבקר העמותות מבקר המדינה. אין מה לדאוג בעניין הזה.

לעניין זה אני רוצה לומר את הדברים

א' - יש לנו פיקוח, ופיקוח מסודר, על מה שקורה, ואני מאמין שגם אם יוחלט שגורם פרטי צריך לקחת את זה, פיקוח יהיה. ב' - מה שאמרתי קודם. ראיתי כבר והייתי שותף, אני לא רוצה לומר כאן כי אני מקבל את ההערה, לא בתחום הנשים המוכות, בתחום הסמים. ראיתי כבר עמותות ציבוריות מוכרות על ידי רשם העמותות עם כל מה שמשתמע מכך, שאנחנו עכשיו נמצאים בתהליך של סגירה שלהן כתוצאה מאי סדרים מאוד קשים שיש בהם – מלכ"רים. מלכ"רים שמבוקרים על ידי רשם העמותות. זה אינו אומר שיש איזו שהיא תעודת ביטוח. אבל זה אומר שאנחנו איננו מתכוונים בכל צורה שזה לא יופעל, להוריד מהנשים או מהנערות איזה שהוא נתח לא של טיפול ולא של אחזקה. אנחנו נקפיד על זה שזה יהיה בכל אחת מהצורות. יחד עם זה, עצרנו את התהליך, אנחנו בודקים אותו, ואחת השאלות למשל שעולות זאת השאלה שעלתה קודם, מה אתה עושה כשעמותה אידיאולוגית קיבלה על עצמה להקים - לפני הממשלה, זה עלה בוועדת מעמד האישה - וזה דבר נכון, קיבלה על עצמה להקים איזה שהוא עניין ואז אתה מגיע אחרי כמה שנים, ואתה אומר כממשלה, לפי חוק המכרזים דרך אגב, החוק שחוקק על ידי הכנסת הזאת, אם צריך לשנות אותו - צריך לשנות אותו פה. אבל אתה בא ואומר: אנחנו הולכים להכריז על זה ואולי לקבוע שעמותה אחרת תיקח. זאת שאלה, שאלה שאני מתכונן להעלות אותה, אבל אני רק רוצה לומר לכל היושבים כאן, שהשאלה הזאת נכונה לגבי העמותות שהקימו מוסדות לעיוורים, לחרשים, לנערות ולעבריינים, כולם באותו המצב. ניסיון אחד למשל לחשוב על הדבר הזה יכול להיות, והקמנו במיגזר החרדי, הקמנו הוסטל שמופעל על ידי עמותה ציבורית לא בעניין נשים על ידי מלכ"ר, שאיננו במיגזר החרדי. אבל התחייבנו, וכך עשינו במכרז, שליד ההוסטל תקום ועדת היגוי שנמצאים בה אנשים הקובעים את תהליך הטיפול והחינוך, ואיך זה יתנהל, ויכול להיות שזה גם כן אחד הפתרונות ויכול לתת מענה.

מר מנחם וגשל, משרד העבודה והרווחה יכול
לומר או להתחייב כאן על השולחן הזה, שהוא ייתן איזו שהיא העדפה לעמותות ציבוריות, למלכ"רים, למה שאנחנו קוראים מלכ"רים, על פני גורמים פרטיים?

המכרז התפרסם, וההצעות הוגשו. כרגע
אנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים ייעוץ משפטי. אתה שואל אותי אם אחת ההצעות שלנו בוועדה שאנחנו הולכים לדון עם האוצר תהייה, למשל, שיכול להיות שאנחנו צריכים לתת כאן קביעה או העדפה למלכ"רים? אם אתה שואל את עמדתי האישית, התשובה היא חיובית.

גברת רות רזניק, אני מאפשר לך גם להגיב על
דבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי שהיו
אישיים יותר.

חבר הכנסת אחמד טיבי, מי שהציע לגברת
רות רזניק לגשת למכרז הזה, עשה עבירה פלילית על החוק. אם יעבירו לי את שמו, אני מתחייב שהוא יועמד לדין.

היא יודעת.

אז שתעביר לי את השם. אני מתחייב פה
בוועדה, לפרוטוקול, שהוא יועמד לדין.

רציתי לפתוח בדבריי, שלא באופן
רשמי קיבלתי פניות, אבל קיבלתי פניות משני גורמים בתוך משרד העבודה והרווחה, אם אני מוכנה לנהל את המקלטים הערביים, וכמובן תשובתי הייתה לא.


להפריט - אפשר להפריט את מה ששייך למישהו. אני מבינה שמפריטים את רשות הנמלים, את שדות התעופה, את הרכבת, דבר ששייך לממשלה. העמותות אינן שייכות לממשלה. הן הוקמו במיוחד בעניין הזה בידי נשים שהעניין האידיאולוגי של מעמד האישה והשיוויון בין המינים הוא הנר והדגל בעיניהן. אני יכולה להבין אם היו באים ואומרים: יש להפריט את כל העמותות במדינת ישראל - את כולן אנחנו פותחים למכרזים. למשל: הישיבה של הרבי מגור תהייה פתוחה לציבור הרחב. ומחר יבואו אנשי חב"ד ויגידו, אנחנו נעשה את זה יותר טוב. או למשל: אנחנו ניקח אגודות ספורט, מחר יבואו ויגידו - אליצור איננה עמותה ראויה, ולכן בית"ר או הפועל טייבה יעשו את זה יותר טוב, ואנחנו ניקח את אליצור, ואנחנו נפעיל את אליצור.

אבל יש דברים כאלה, גברת רות רזניק,
ואתן לך דוגמה כדי לסבר את האוזן גם לשומעים כאן. בואי ניקח לדוגמה את חברת קדישא. חברת קדישא הייתה עמותה, בתל-אביב במקרה הזה. היא התנהלה כפי שהתנהלה, מצא השר הממונה על הגוף הזה שהדברים שם לא מתנהלים כשורה, והחליט לפרק את הכל ובנה הכל מחדש. הוא פשוט אמר: רבותיי, עד לכאן, היות שאני השר הממונה אחראי לתת שירותים לאזרחי מדינת ישראל, ובדרך ובצורה שזה מתנהל זה איננו מתנהל כשורה, אני שם את היד פה, מפרק את חברי ההנהלה, מפיץ אותם לכל עבר, וקובע הנהלה חדשה. אז היו דברים בגו.

זה דבר לגמרי שונה. זאת אינה הפרטה. באים
ואומרים שמשהו לא כשורה, אפשר לפרק את ההנהלה, ואפשר אפילו להעמיד אותה לדין אם היא עשתה דברים שהם פליליים. אבל, מעבר לזה, מדינת ישראל נותנת את הסכומים העלובים ביותר למקלטים, ואני אומרת את זה כאן בפניכם, בפני נציגי המשרד. מה שמקבל מקלט לנערות לעומת מה שמקבל מקלט פר נפש זה פשוט מגוחך. מקלט לנערות שמופעל בידי משרד העבודה והרווחה מקבל כעשרת אלפים שקל לחודש פר נערה, כאשר במקלט נותנים סכומים של בין ארבעת אלפים וחמש מאות לחמשת אלפים וחמש מאות אלף שקלים למשפחה. משפחה יכולה להיות מורכבת מחמש או שש נפשות.

עם עשרה ילדים.

עשרה ילדים לצערי אין אפשרות לקבל. כלומר
שכאן גם יש איפה ואיפה. לא נותנים תקציב נכון, ואפשר לברר בדיוק כמה משרד העבודה והרווחה נתן לשלושה-עשר מקלטים בשנת 1999. נדמה לי שזה פחות מאחד-עשר מיליון שקלים. אז כל עניין ההפרטה במדינת ישראל ייפול על המקלטים? ישנם עוד גופים עתירי ממון שמקבלים סכומים מדהימים מהמדינה, ולא הפריטו אותם. אז למה דווקא כאן? אינני יודעת אם אין כאן איזו שהיא מגמה פוליטית-אידיאולוגית, מפני שהדבר הוא מאוד מסוכן. המטרה במקלטים היא לחזק נשים כדי שהן תוכלנה לבד להחליט מה הן רוצות לעשות עם חייהן, ולא שמישהו יכתיב להן.


אם ארגון פונדמנטליסטי יהודי או ערבי, מחליט לקחת לידיו ניהול של מקלט שאיננו דתי או חרדי, המגמה תמיד תהייה בכיוון של החזרת הגברת הביתה ולא אפשרות לצמוח כדי לקבל החלטות והכרעות בכוחות עצמה, ולכן הדבר הוא חמור ביותר. אם יבוא איזה מיליונר, אני לא רוצה לנקוב בשם, אבל יש מיליונרים, ויש מיליונרים שידועים בקשריהם עם המאפיה, ויגידו: את הבחורות הנחמדות כאן אנחנו רוצים להוציא לזנות, ואנחנו נחפש את הדרך לעשות את זה ונעודד אותם לעשות את זה. מי יפקח על זה? אני יודעת מה זה הפיקוח של משרד העבודה והרווחה, והוא איננו טוב. המפקחות הנהדרות שיש להם לומדות מאיתנו על העניין, ואין להן פנאי. הן עסוקות במכלול עניינים, ואין להן פנאי באמת לעשות את הפיקוח כפי שפיקוח צריך להתבצע. אני חושבת שצריך להיות פיקוח של משרד העבודה והרווחה, של אנשים שיודעים יותר.

ומי ינהל את זה?

אני לא מתנגדת לפיקוח, אבל שהפיקוח יהיה
בידי אנשים שיודעים יותר מאיתנו ושיהיה להם פנאי לפקח. המפקחות אינן מצליחות להגיע למקלטים כפי שצריך. הן אינן מצליחות לעשות את הפיקוח, והפיקוח צריך להיות גם בתחומים הכלכליים, לא רק בתחומים המקצועיים, שבהם מי שעובדת בתחום מאוד בקיאה; ולכן אני חושבת שמשרד העבודה והרווחה חייב לחזור בו, חייב לקחת בחזרה את העניין הזה ולשקול אותו בחזרה - ביחד עם הבית המכובד הזה - ולבטל את כל עניין ההפרטה כשמדובר במקלטים לנשים.
אני עברתי אתמול על הפניות שהיו לנו מתחילת שנת 2000, בחודשים ינואר ופברואר היו לעמותת "ל.א.", שאני מכהנת בתור המנהלת הכללית שלה, היו לנו שבעים וארבע פניות שאותן אנחנו אמורות לקבל לשלושה מקלטים. אנחנו קיבלנו בפועל עשרים ושמונה פניות בלבד. זאת אומרת שהמצב הוא גרוע. צריכים עוד מקלטים. צריכים מקלטים כדי שיהיו גם תנאי חיים אנושיים. הצפיפות שקיימת במקלטים היא בגלל חוסר מקום ורצון להציל עוד נפש ועוד ילד ועוד אישה. מקלטים עוסקים גם הרבה מאוד בעניין הילדים.

אני סבור שלא היה פה איזה שהוא רקע פוליטי
בעניין הזה, משום שהיות שאין מדובר רק במיגזר אחד, אזי אינני רואה כאן שום רקע פוליטי.

גברת רות רזניק, דעי לך שהמפקחים
על העמותות הם גם על ה"פרטי", אלה אותם המפקחים, מבחינת משרד העבודה והרווחה. לדעתי בעניין הזה, בגלל שרק במיגזר הערבי נעשה העניין הזה של הפרטה, אני חושב שכל הוועדה צריכה להתאמץ ולעמוד על כך שהעמותות ימשיכו לנהל את זה, בגלל זה שיש סטיגמה לא טובה בחברה.

אני יושבת ראש העמותה שנוסדה
והקימה את המקלטים מזה שבע שנים. מקלט לנשים מוכות, קורבנות לאלימות, ומקלט אחר לנערות קורבנות לאלימות.

מה דעתך שהעמותה הזאת תשתתף במכרז
ותנהל את זה?

אנחנו מתנגדים עקרונית להפרטת
המקלטים, הן במיגזר היהודי והן במיגזר
הערבי.

אני מדבר על כך שיתאפשר לעמותות, שניתן
עדיפות - נפנה למשרד העבודה והרווחה לתת עדיפות במכרז שיירשם בצורה הכי ברורה - שתינתן עדיפות לעמותות לנהל את המקלטים הללו.

עקרונית אנחנו מתנגדים למדיניות ההפרטה
בעניין. אני לא רוצה לחזור על אותם הדברים שאמרו פה חברי הכנסת.

התייחסי לזה בבקשה, האם אנחנו צריכים
העדפה לעמותות אם אנחנו מוציאים את המכרזים שינהלו אותן עמותות לגבי כל המיגזרים?

אם ייצא החוק, ואי אפשר יהיה לחזור
בחוק, אנחנו דיברנו בוועדת קידום מעמד האישה , לחזור על החוק הזה ולבטל את זה, ואנחנו בעד ביטול החוק הזה של הוצאת מכרזים. אבל אם נניח שיהיה מקרה ולא יבוטל, אנחנו בוודאי עם עמותה ציבורית. אנחנו בעד זה שנהייה הזוכים ולא האחרים.

השאלה שכוונה והייתה, האם אנחנו
מתכוונים - אם זה יהיה במיוחד או תהייה העדפה לעמותות? קודם כל אינני מבינה על סמך מה באה הממשלה וכאילו עושה הפרטה.

על סמך זה שהממשלה משתתפת בתקצוב
המקלט, היא רואה את עצמה בשבעים וחמישה אחוז בעלים של שבעים וחמישה אחוז.

בעלים? אז למה שהממשלה לא תיקח את זה
ממש לידיים?

הממשלה יכולה להגיד, נניח אני מוציאה
את השבעים וחמישה אחוז שלי, תעשו
עכשיו מה שאתם רוצים.

אני רוצה באמת שהממשלה עכשיו במדינת
ישראל, באווירה הקיימת, שתבוא ותגיד: אינני רוצה לתמוך במקלטים.

עמותות שמשתתפים בהן בחמישים אחוז לפי
החוק, פטורות ממכרזים.

אפשר לפטור אותן. זאת אומרת רק להוריד
עשרים וחמישה אחוז, ואז הן פטורות ממכרזים. הנה, יש לך עוד תשובה למשל. לא צריך מכרז. אולי תוותרו על העשרים וחמישה אחוז, ואז יש לכם חמישים אחוז, ואתם חופשיים מכל יד של הממשלה.

אני חושבת שזה בושה שממשלת ישראל מנסה
ממש כך, ועכשיו בדיון הזה, כניסיון להתחמק מהאחריות שלה על עניין כואב כל כך העולה כל יום בחדשות. זה בלתי אפשרי לבוא ולהתמקח איתי: תורידי עשרים וחמישה אחוז ותקבלי. במקום שהממשלה תבוא ותגיד: מאה אחוזים, והעובדים הם עובדי ממשלה, והאחריות היא טוטאלית של הממשלה על כל מה שקורה במקלטים, בגלל הבעיה הכואבת, באים ומתמקחים איתי: תורידי עשרים וחמישה אחוז?



כאשר מדברים על שבעים וחמישה אחוז או מאה אחוזים, כולם יודעים שהאוכלוסייה הערבית בארץ אין לה שום אישור קודם כל, ואין לה אפשרות - לא פדרציות בחוץ לארץ שתומכים בה ולא קהילות בחוץ לארץ שמזרימות כסף. זה ידוע שבלתי אפשרי, וקשה מאוד, גם לעמותות בצד היהודי, למצוא את העשרים וחמישה אחוז. אז אם רוצים שיבוא מישהו, וגם מבקשים ממנו שישקיע את העשרים וחמישה אחוז האלה - זה מצחיק.

אף אחד אינו מבקש. אני העליתי הצעה
כרגע; את אמרת באיזו רשות, אמרתי שבאותה רשות בעצם העובדה שמסבסדת אותך או מחזיקה אותך בשבעים וחמישה אחוז, ברשות הזאת הוא בא ואומר לך מה לעשות. את לא רוצה לעשות את זה? אומר כאן מר מנחם וגשל: תרדי לחמישים אחוז. אזי הוא לא יוכל לומר לך ולא כלום. אני סבור, אבל עם כל זה, שנכון יהיה שהממשלה - ולא משנה איזו ממשלה - ומשרד העבודה ייצרו אילו מנגנונים של פיקוח על המקומות מהסוג הזה, מפני שאנחנו כאזרחים, כחברה, צריכים לדעת ולהיות בטוחים שהמקלטים האלה אינם רק מתנהלים טוב, גם מה שקורה בפנים שמתנהל טוב, ואין מנצלים לא את הנערות ולא את הנשים ולא את הילדים ועוד אלף ואחד דברים אחרים שאני לא רוצה לפרט אותם פה, אבל את מבינה למה אני מתכוון. אזי מישהו, במקרה הזה זה הממשלה, מה עוד שהיא גם משלמת, האם אין לה זכות לבדוק ולייצג את האינטרסים של אותה אישה שנמצאת שם?

אני חושבת שלא רק שיש לה זכות, ויש
לה אפשרות - יש עליה החובה.

מכאן החובה.

מי שדאג, והפיקוח וכולנו יודעים,
ואתם יודעים שחסרים לכם תקנים לפיקוח, ומי שהחזיק ושמר, וכל הזמן עשה את הרשת החברתית המתאימה, ודאג בתוך המקלטים, אלו העמותות; וזה העירבון היחידי, כי אחרת הם צריכים להוסיף עוד עשרות ומאות תקנים לעובדים שלהם במשרד, כדי שיפתחו את העבודה הזאת.

שנינו יודעים כרגע שלולא היה קורה מה
שקרה שם, זה לא היה מגיע לעניין הזה של
העמותה.

לא אמרתי שאני מציע להוריד לחמישים אחוז.
אני אמרתי שהחוק אומר שאם הגוף משקיע חמישים אחוז, ניתן לפטור אותו ממכרז. אני רוצה לומר שלא רק שאני מסכים עם זה שאנחנו משקיעים שבעים וחמישה אחוז, אלא מי כמוכם יודעים, ואני רוצה לומר את זה כאן לחברי הוועדה, שעל בסיס דרישה של מנהלות המקלטים, על בסיס ועדה שהמנהל הכללי של משרד העבודה והרווחה קבע אותה, אנחנו כרגע במסגרת הנוספת התקציבית שמדובר עליה; מדובר על עוד תוספת למקלטים, כי רוצים להפוך אותם למקלטי חירום. הם כולם יודעים את זה.

רק אז יוכלו לתבוע קצת יותר ממה שעכשיו.

אני פשוט תמהה במה מכרז מעצם טבעו הוא
תחרות, ובהנחה שכל מי שייגש לתחרות הזאת תהיינה עמותות? הייתי שמחה לשמוע ממשרד הרווחה במה בדיוק יתחרו העמותות האלה? בגב הכספי? באיכות של הטיפול? זה יכול להיות לפעמים גם סתירה, האם יהיה כאן איזה שהוא שקלול של דבר אחד מעבר לדבר האחר. והשאלה הגדולה שלי, אם משהו לא עובד היום, ואינני קובעת קביעות, אלא בהנחה, כיוון שאמר היושב ראש את מילת המפתח, העניין של הפיקוח, למה אתם סבורים שזה יעבוד יותר טוב במצב של מכרז?

ישנם תנאי סף שנקבעים במכרז, שמי
שאיננו עובר אותם אינו יכול לגשת, ואחר כך יש אמות מידה לבחירה. לדוגמה: גב כלכלי הוא נקודה מאוד חשובה. האם לעמותה יש חוסן כלכלי או אין חוסן כלכלי? דרך אגב, רשם העמותות עצמו על בסיס העניין הזה קובע את היכולת לקבל ניהול תקין. זה דבר חשוב למשל לטובת הנשים כאשר יש בעיה בהזרמת כספים על ידי האוצר. אנחנו קובעים שעמותות צריכות להיות במצבים שהם יכולים בזמנים כאלה - וקורים מצבים כאלה - שהעמותה יכולה להחזיק ולתת לנשים שירות, ולא להיות במצב כזה שהיא לא יכולה לתת שירות. אנחנו לא מצפים שעמותות ציבוריות יהיו כאלה שיכולות להחליף את הממשלה מבחינת הזרמת כספים. אבל ישנם לפעמים זמנים שבהם אתה אומר את הדבר הזה. אז חוסן כלכלי זה דבר אחד.


הדבר האחר הוא צורת הניהול. כאשר עמותה, ואני אינני אומר כרגע מה תהייה הקביעה. אמרתי קודם. אני בראש פתוח מקווה שאני הולך לדיון הזה עם האוצר כדי לנסות להגיע למסקנה הטובה והנכונה ביותר. אבל יש לי קצת ניסיון בעבודה עם עמותות, ואני אומר לך שכאשר יש תחרות, ועמותה יודעת שלא לעולם חוסן, היא יודעת שפעם בשלוש שנים, פעם בחמש שנים, היא צריכה להיכנס לתחרות, וכל השאלות יעלו. בכל שלוש השנים או חמש השנים העמותה עושה את המאמץ לתת את השירות הכי טוב שהיא יכולה לתת. אנחנו איננו חושדים בעמותות.


אני חושב שזה איננו נראה לי שרוצים להשיג דבר אחד. היה לי פעם ממונה שלימד אותי שיש לי שתי צורות להתקדם בחיים. אחת לעלות על הכיסא והאחרת - להוריד את הכיסא מאחרים. לא תמיד כשרוצים להשיג דבר צריך להוריד מאחרים את הכבוד שלהם. אני חושב שהפיקוח עושה עבודה מצויינת.

מר מנחם וגשל, הועלתה פה שאלה ואני רוצה
גם כן להבין אותה. ברמה של היערכות לשירותים, מה תגידו, מי שנותן מחיר יותר זול הוא האיש שיקבל?

לא. אמרתי קודם, אני חשבתי שהבהרתי, אני
אגיד זאת פעם נוספת. יש כל מיני צורות מכרזים. במקרה הזה אין אנו משאירים לתחרות את השאלה מה תהיה עלות מטופל, ומה השירות שהמטופל צריך לקבל.

איפה תהייה השאלה?

השאלה תהייה החוסן הכלכלי שהעמותות
עומדות בו; השאלה תהייה אם הן עומדות בכל העניין של הניהול התקין, ואתם יודעים שהיום רשם העמותות עומד על העניין של הניהול התקין מבחינת ניהול עמותות, בצורה מאוד ברורה. הוא מקשה מאוד. היום הוא סוגר עמותות בזו אחרי זו בעניינים האלה. נדמה לי שאלה השאלות המרכזיות שעומדות בתנאי הסף.

אם יש לכם בעיה עם נקודת היציאה של מכרז
בעוד שלוש שנים, אזי תפתרו אותה היום.

אני רוצה להדגיש דברים שאמרו בצורה
מסויימת גם הגברת רות רזניק וגם חבר הכנסת מחמד ברכה. נוצר פה מצב מעוות ולא הגיוני בסופו של דבר. המדינה לא הקימה מקלטים. המדינה אף פעם לא הקימה מקלטים, אף פעם לא ראתה את הצורך הזה. קמו נשים פרטיות שהתארגנו בעמותות, כאלה שהעניין הוא בנפשן, וכאלה שזה תחומן המקצועי, והן אלה שהקימו את זה. היות שאי אפשר ללא תמיכה וללא תמיכת המדינה, וגם חשוב הפיקוח, הן פנו למדינה כדי לקבל את התמיכה הזאת ואת הפיקוח, כי גם המדינה צריכה להכיר בכך שהעניין הזה הוא עניין שצריך בשבילו את ידה ואת עזרתה.


מה קורה? עכשיו המדינה באה ואומרת להם אתם תלכו, והיא עושה את זה באיזו שהיא צורה של מי שיבוא יבוא, הוא יותר מקצועי פחות מקצועי, יש לו גב כלכלי אין לו גב כלכלי, תהיי את הגב הכלכלי - המדינה, תהיי את המפקחת -המדינה, ותתני לאנשי המקצוע ולאנשים היזמים ולאנשים שזה בנפשם ושהם הקימו את זה, שהם יראו.


אני חייבת גם להתחבר לנקודה שאמר חבר הכנסת אחמד טיבי. אי אפשר להתעלם בכל זאת מהעובדה שכולם הולכים לתהליך הפרטה והתחילו דווקא מהמיגזר הערבי. למיגזר הערבי יש גם בעיה יותר קשה בגיוס כספים, ולכן המימון של המדינה גם יותר גדול, ואז זה חוזר אליהם. בגלל שהמימון יותר גדול, ההתערבות היא יותר גדולה. זה פשוט יוצר מצב שהוא אבסורדי, לא הגיוני. אני לא מצאתי עד עכשיו נקודה אחת חיובית למקום אחד חיובי שיביא אותנו המכרז. אם זה לפיקוח, פיקוח כבר יש. מה ייצא מהמכרז שאין היום בעמותות? אנשים שהם סורחים ומועלים בתפקידם יהיו תמיד בכל מקום כאופציה.

אני מייצגת את העמותה בתביעה שהגשנו נגד
משרד העבודה והרווחה בקשר לפרסום
המכרז.

זה עומד בבית משפט?

כן, זה קבוע למחר . אני מתפלאת ממה שהוא
הצהיר. אבל אני מתפלאת מההצהרה שלו בפני הוועדה כאילו הם יקבעו את כל המכרז ורוצים לבדוק מההתחלה את התנאים. אני מתפלאת מהצהרה כזאת, כי פרקליטות המדינה, מחוז הצפון, שלחו אליי אתמול את מה שהם רוצים שאני אחתום עליו בשם העמותה, כאילו שאנחנו כעמותה איננו מתנגדים שהמשרד ימשיך בהליכי המכרז. זה בניגוד ובסתירה לגמרי ממה שהוא מצהיר היום. אתה אמרת שאתם בודקים את העניין, את תנאי המכרז.

עמותת "סיכוי" היא מהטעם של שמירה על
שיוויון זכויות ושיוויון הזדמנויות לאוכלוסייה הערבית בכלל. אני רוצה להעלות כאן שאלה שלא נשאלה במהלך הדיון. כיצד העניין של ההפרטה יכול לתרום לכך שיותר נשים ונערות ערביות במקרה הזה יוכלו לקבל את השירותים של המקלטים? שאלה שלא נשאלה.

לא יוכלו לקבל יותר נערות, לא משנה יהודיות
או ערביות - לא יוכלו לקבל יותר שירותים אם לא יוסיפו עוד מקלטים.

לעניין בכלל במיגזר הערבי לקח הרבה שנים
עד שהוא קיבל תנופה מהצד החברתי. אני חושב שמהלך כזה יעצור את התנופה, כי הציביון של המקלטים צריך להישאר ציביון ציבורי, כי זה עניין ציבורי באופן מוחלט.

הסיבה שהתחלנו בעמותה הזאת, לא מיגזר
ערבי ולא סיפורים, העובדה שהתחלנו בעמותה הזאת, זה מפני שהמנהל הכללי במשרד העבודה והרווחה מינה ועדת בדיקה לגבי הניהול השוטף, והתברר שיש בעיות בניהול, ובמקום לבוא ולומר: אנחנו פוסלים, ואנחנו איננו ממשיכים לעבוד, אמרנו: אנחנו יוצאים במכרז. אם העמותה הזאת תעמוד בסטנדרטים, היא יכולה לזכות כמו כל עמותה אחרת, לא פסלנו. זאת הסיבה שהתחלנו בעמותה הזאת. אבל אני מתחייב פה שאין שום מגמה להפסיק את התהליך הזה.

זאת תהייה ההחלטה של הוועדה שזה
יהיה בכל המיגזרים.

אלא אם כן תהייה החלטה שלא צריך.

אני מציעה וגם פונה למשרד העבודה והרווחה
לבטל את המכרזים, ובמיוחד שנפלה טעות מטעם משרד העבודה והרווחה לצאת במכרזים דווקא בשני המקלטים במיגזר הערבי. ואם יוקמו מקלטים חדשים, וחשוב שיקום עוד מקלט חדש במיגזר הערבי, שיוכל לקלוט את הנשים שנדחות על ידי המקלטים מפני שאין להן מקום שם, אנחנו נדון על זה מחדש, על פתיחת מכרז מחדש.

אני חושב שאנחנו יכולים לבשר כאן שיקום
עוד מקלט בזמן הקרוב, יקום מקלט במיגזר
הערבי.

יש צורך במכרזים גם על העמותות הקיימות
ולהשאיר אותן כעמותות, לא לצורך להפריטן. מבחינתי "ציבורי" זה מה שמשרד העבודה והרווחה מקים בעצמו. זאת אומרת, אם משרד העבודה והרווחה היה מקים בעצמו את המקלט ונותן את כל השירות, זה ציבורי. תראה את זה בהגדרה של משרד החינוך. כשאתה מדבר על מבנה ציבורי של עמותה. הגדרה "ציבורית" היא מה שהממשלה מממנת מתחילה ועד סוף. מה ששייך לעמותה זה נקרא "פרטי". אין דבר כזה "פרטי" של אדם פרטי, של יזם פרטי שהוא לא עמותה, והבסיס הוא כלכלי רווחי. זה אינו קיים. זה אסון לדעתי.

לא המדינה ולא אף אחד אחר יכול להפריט
עמותות. פשוט הם עושים מכרזים על התקציבים שהם נותנים. אנחנו מבינים את זה. אבל הם לא יוכלו אף פעם להוציא מכרז על עמותת נשים נגד אלימות.


כאשר מדברים על ועדת בדיקה, חשוב מאוד לדבר על השתלשלות העניינים. להגיד שוועדת הבדיקה מונתה לאחר בקשה של העמותה, כי העמותה חשדה על באי סדרים על ידי המנהלת של המקום. אנחנו כעמותה היינו חברות, והייתה נציגה שלנו - העורכת דין נאהידה שחאדה - בתוך הוועדה, והמנדט של הוועדה היה לבדוק את עבודת המנהלת, והייתה המלצה לפיטורין של המנהלת; והמנהל הכללי של משרד העבודה והרווחה דחה את זה ודחה את ההמלצה שאומרת שהעמותה תמשיך לנהל את המקלטים ותדאג למספר תיקונים כדי שלא תהייה עוד מנהלת שתמעל, בעוד אנחנו בהתחלה חשפנו את העניין הזה. אזי כדאי מאוד להגיד את זה, וזה אומר שלעמותה יש המנגנון שיודע לחשוף דברים כאלה ומנהל בצורה טובה.

יש כאן איזה מין דבר שחברי הכנסת בוודאי
יבינו אותו מכיוון אחר, אבל אתם צריכים לקלוט אותו, כי אחרת תהייה בעיה בהמשך העבודה. אי אפשר לדבר על העובדה שיש כאן עמותה, אבל האחריות היא על המנהלת. האחריות הניהולית היא על העמותה שעובדת מולנו ושחתומה איתנו בחוזה. כלומר, אם נמצאו אי סדרים בניהול, ואתם מסכימים על זה, זה לא של המנהלת שמונתה על ידיכם לנהל את המקלט, אלא אלו הם אי סדרים בעמותה. זה שהיא עשתה את האי סדרים. זאת בעיה של העמותה, אחרת מה המשמעות של עמותות?

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מבקשת
ממשרד העבודה והרווחה לבחון תיקון במכרזים להפעלת מקלטים לנשים מוכות, כך שיכללו העדפה לעמותות ללא כוונת רווח – מלכ"רים - ועמידה בפיקוח של המשרד בכל עמותה שתזכה במכרז. לחלופין, לבטל לחלוטין את הוצאת מערכת המקלטים למכרז, ובכל מקרה לא להעניק שום ייחוד למיגזר הערבי או לכל מיגזר ייחודי אחר בלבד.
הישיבה ננעלה בשעה 11:39