פרוטוקולים/עבודה/1519

- 1 -
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (72)
‏30.11.00


פרוטוקולים/עבודה/1519
ירושלים, ו' בתשרי, תשס"א
5 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה
נוסח לא מתוקן מושב שני


פרוטוקול מס' 72

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
‏יום שני, כ"ד בשבט התש"ס (‏31 בינואר, 2000), שעה 11:00

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
נסים זאב - מ"מ היו"ר

ממונה על הכשרת כח-אדם, משרד התיירות דבורה מנצור
מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה יוסי פרחי
משרד העבודה והרווחה דלית רנרט
האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה משה כץ
כלכלן ראשי, התאחדות המלונות דן ירדן
רשת מלונות ישרוטל, התאחדות המלונות דוד בלום
אגודת מורי הדרך שושנה אברוסקין
דיקן ביה"ס למינהל עסקים ד"ר יוסי רענן
מכללת רופין חיים גינזבורג
מנהל משאבי אנוש, מלון דוד אינטר-קונטיננטל ת"א גלעד שלוש
ביה"ס הבינלאומי למלונאות באילת רפי הראל
יועץ מלונאי שלמה פריזך
מנכ"ל בי"ס למלונאות תדמור שלומי נדיר
מנכ"ל הסתדרות עובדי האירוח והמלונאות ששון אפרתי
הסתדרות עובדי האירוח והמלונאות דוד גלנוס
ראש חוג מלונאות, מכללת הדסה ברנרד בלום
מכללת הדסה אבי טופן
המכון הישראלי לדמוקרטיה ניר צוק

שירלי אברמי

רשמה: אירית שלהבת

1. יום התיירות בכנסת - הכשרה מקצועית בתיירות.


יום התיירות בכנסת - הכשרה מקצועית בתיירות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא יום התיירות בכנסת, הכשרה מקצועית בתיירות. בעצם הימים הללו, בצוק העתים של האבטלה הגוברת והגואה בישובים שונים ברחבי הארץ, חשבנו שזה נכון וראוי להעלות את נושא ההכשרה המקצועית בתיירות דווקא במסגרת יום התיירות בכנסת, כדי לשמוע מה נעשה בתחום החשוב הזה. כמו כן, במידה והוועדה תוכל לעזור במשהו לגבי כל מה שקשור להכשרה מקצועית, שאולי לא זוכה לתשומת לב ראויה, אז הוועדה תעשה כל אשר לאל ידה כדי לשכנע את מי שצריך, במידה והיא תשתכנע, שאכן צריך להגדיל ולהרחיב את ההכשרה המקצועית בנושא התיירות או בנושא המלונאות.

אני שמח לשמוע שמועסקים 90,000 אנשים בענף הזה. קראתי על כך שיש תוכנית חומש להוספת 87,000 מקומות עבודה נוספים ואנשים יוכלו בפוטנציה להיכנס למעגל העבודה הזה. אני מבקש לשאול את המלונאים האם המסגרת הזאת של 87,000 מקומות עבודה כוללת גם את הגידול הטבעי שבמילא קיים, בין אם תעשו ובין אם לא תעשו, או שזה מעבר לגידול הטבעי? אם בונים עוד בית-מלון בוודאי יש עוד צריכה מוגברת של אנשים בתחום הזה.

אני אומר את זה משום ששמענו טרם הבחירות מראש הממשלה את הבטחתו להוספת 300,000 מקומות עבודה. כשבדקתי קצת את הנושא הזה הסתבר לי שהוא בעצם לא התכוון ל-300,000 מקומות עבודה ריאליים. הוא התכוון לכך שיש איזה גידול, שנע סביב 60,000-66,000 מקומות עבודה בשנה בכלל המשק, בגלל הגידול הטבעי, בגלל העליה, בגלל כל מיני דברים אחרים. אם ניקח 66,000 כפול 4 שנים אז נגיע פחות או יותר למספר הזה. אני רוצה לשמוע מהמלונאים, האם זה מעבר לגידול הטבעי או שזה בתוך הגידול הטבעי.

הייתי רוצה לשמוע מהאגף להכשרה מקצועית מה האגף עושה ומה התרומה הסגולית שלו להתאחדות המלונאים בישראל. בימים הללו, כשאנשים מובטלים ואנחנו אפילו נלחמים על העלאת שכר המינימום - אני בטוח ויודע שיש לזה השלכות מאוד מאוד מרחיקות לכת על המשק הישראלי ועל ענפים שונים, זה תלוי בכל ענף וענף. אין שום ספק שבמקומות ובסקטורים שבהם מתח הרווחים הוא גדול יותר יכולים להתמודד טוב יותר ואילו במקום שמתח הרווחים הוא קטן יותר זה יכול לפגוע בעסקים, והרי אין לנו כוונה שייפגעו עסקים או לגרום לכך שיפוטרו אנשים. אנחנו צריכים למצוא את נקודת האיזון, איפה הכי פחות אנשים יפגעו, מחד. מאידך, אי אפשר להתעלם משכר המינימום שמשולם היום במשק, שבחלק מהמקרים הוא גם לא משולם. בחלק מהמקרים הוא מופר ברגל גסה ומנצלים את האנשים.

ניתן למלונאים להתחיל, בבקשה.

אני כלכלן ראשי ואחראי על יחסי עבודה בהתאחדות המלונאות. אני שמח שאיפשרת לנו במסגרת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במסגרת יום התיירות שנערך בכנסת, להופיע בפני הוועדה ולהציג את החשיבות של הענף הזה למשק וליצור את האהדה ואת המודעות של חברי הכנסת לענף התיירות.

אני מוכרח לומר שהכתרים מגיעים לגברת שירלי אברמי, מנהלת הוועדה, ששכנעה אותי בצורך ובחיוניות של הדיון הזה. אני לא אקח כתר שלא מגיע לי.

ברשותך, אני מאוד בקצרה אתן את כרטיס הביקור של ענף התיירות. כפי שציינת, מועסקים ישירות בענף התיירות כ-90,000 עובדים. מתוכם 30,000 מועסקים ישירות בענף המלונאות ועוד כ-60,000 מועסקים בענפי תיירות אחרים: מורי דרך, סוכני נסיעות, תחום התחבורה האווירית או התחבורה היבשתית, חנויות, ואולי לא הזכרתי את כל הסביבה התיירותית שמעבר לבתי המלון. אלה המועסקים הישירים.

הענף הזה מזין העסקה של עוד 110,000 עובדים עקיפים ולכן מגיעים למספרים הרבה יותר גבוהים. הרי התיירים האלה גם אוכלים וגם קונים מזון - אנחנו מפעילים את תעשיית המזון; התיירים קונים מתנות שמיוצרות ונעשות בישראל.

על בסיס מודל תשומה-תפוקה, שנבחן גם על-ידי אגף התקציבים באוצר וגם על-ידי בנק ישראל, התרומה הישירה והעקיפה של ענף התיירות - ואני מתכוון גם לתיירות החוץ וגם לתיירות הפנים, ולתיירות הפנים יש בהחלט משקל לא מבוטל - היא של כ-200,000 מקומות עבודה, שזה קרוב ל-10% מכוח העבודה במשק הישראלי.

העבודה בתיירות - ואני עכשיו עובר לתעסוקה הישירה - מצטיינת בכך שהיא נותנת באחוזים מאוד גבוהים תעסוקה לנשים, לעולים חדשים ולחיילים משוחררים.

סליחה שאני קוטע אותך. האם זאת גם הפרופורציה בהכנסות שהמדינה מקבלת מסך כל הייצור של מדינת ישראל?

אם תרצה אני יכול למסור לך נתונים מדוייקים כמה מהווה ענף התיירות במונחי תל"ג. למשל תיירות החוץ הנכנסת, וזה נמדד, תורמת פדיון של 3.5 מיליארד דולר הכנסה ישירה במטבע חוץ. המדידה של תיירות הפנים היא כמובן יותר קשה, היא יותר בעייתית מעצם הגדרתה ויותר מורכבת.

דיברתי על האיפיונים של התעסוקה. אמרתי: אחוזים גבוהים של עבודת נשים, חיילים משוחררים ועולים חדשים. ומה שחשוב, שבגלל פיזורה של התיירות על פני הארץ, התיירות מספקת מקומות עבודה גם בפריפריות והרבה מאוד פעמים במוקדי אבטלה. לדוגמא, מלונות ים המלח. היום בים המלח יש כ-3,000 חדרי מלון, שמעסיקים קרוב ל-3,000 עובדים. שואבים הרבה מאוד עובדים גם מדימונה, ירוחם וכדומה.

הזכרת גם חיילים משוחררים. האם זה מוכר להם כעבודה מועדפת?

העבודה במלונאות, כמו בתעשייה ובחקלאות, ברובה מוכרת כעבודה מועדפת ולכן החיליים זכאים לאותו מענק מיוחד, אבל לא בכל המקצועות. אחת הבקשות שלנו מהוועדה נוגעת לבעיה שיש כאן. בענף המלונאות יש מקצוע של פקידי קבלה, בחורים ובחורות שעומדים בדלפק הקבלה. הם לא פקידים אבל מאחר והמקצוע המועדף הזה מוגדר "למעט עבודה פקידותית", החליטו שפקידי קבלה - והדבר יסודו בטעות - לא זכאים לאותו מענק. זאת נקודה שרצוי לבחון אותה, כי האנשים האלה עומדים על הרגליים יום שלם והם לא עוסקים בעצם בעבודה פקידותית. מאחר והעלית את העניין אז קפצתי עם הנושא הזה.

ביקשת שנתייחס לגבי המספר 87,000 ולגבי השאלה אם הצמיחה היא טבעית או לא טבעית. תיירות החוץ היא פונקציה של כמות התיירים שיגיעו למדינת ישראל. הייתי אומר, אין צמיחה טבעית. ב-3.5 השנים האחרונות היתה צמיחה טבעית שלילית. ממרץ 1996, שאז היו האירועים הבטחוניים ועוד תופעות אחרות, תיירות החוץ למדינת ישראל היתה בנסיגה בקצב של 5%. זה צמיחה טבעית? בממוצע ירדנו ב-3 השנים האלה, בשנים 96-98, בקרוב ל-20%, כש-1999 מצטיירת כשנת מיפנה ואנחנו מקווים שמפה תבוא צמיחה, אבל היא לא מונחת ביד.

אולי זה כתוצאה מהמילניום.

לכן לשאלתך לגבי צמיחה טבעית, אולי יש איזה צמיחה פנימית בתיירות, בהקשר לתושבי ישראל שמטיילים יותר או פחות, זה תלוי ברמת חיים, אבל תיירות החוץ היא פועל יוצא של מה שאנחנו נעשה במדינת ישראל כדי לגרום לכך שתיירות החוץ הזאת תגדל, או שתקפא על שמריה, או שתהיה בנסיגה.

האם יש לכם הערכה מה אחוז תיירות הפנים, שהולכת וגוברת מידי שנה, לעומת תיירות החוץ?

למשל בבתי מלון אנחנו יודעים בדיוק. יש הבחנה בין לינות של תיירות חוץ, כי זה נרשם, בגלל הבעיות של מיסוי ושל מע"מ, לבין תיירות הפנים. אנחנו מתפארים שבעשור האחרון תיירות הפנים גדלה בקצב של קרוב ל-10% לשנה, הלינות של ישראלים במלונות ישראל. למרות ביטול מס הנסיעות, שזה לכאורה עודד את היציאה החוצה, ולמרות הדילים וכל האטרקציות, הלינות של הישראלים גדלו בקצב מאוד מרשים. לצערי לא במעט בגלל המשבר שהיה בתיירות החוץ, כי כאשר תיירי החוץ שחיכינו להם לא הגיעו הוואקום הזה התמלא. אבל בעצם עם ישראל מצביע בחיוב על תיירות. תופעת תירות הפנים היום עברה את ה-50%. בעוד שבעבר היחס היה, לפחות במלונות, 75% תיירות חוץ מול 25% תיירות פנים, אנחנו גומרים את השנה הזאת כשהיחס הוא 52% לינות של ישראלים מול 48% לינות חוץ.

אני רוצה לחזור לתוכנית החמש-שנתית ולשאלתך לגבי הצמיחה הטבעית. הייתי אומר: אין צמיחה טבעית. אנחנו יכולים לדשדש במקום אחד עם 2 או 2.5 מיליון תיירים. האם אנחנו נצמח ונגדל ונגרום לתוספת אותם ימי עבודה עליה דיברת, שזה אתגר עצום למשק הישראלי, זה דבר שתלוי בנו. עכשיו יושבות ועדת הכספים וועדת הכלכלה ומציגים שם את התוכניות של הענף. זה מותנה בכך שמדינת ישראל תשקיע יותר כספים בשיווק, יותר כספים בתשתיות, יותר כספים בתשתית האנושית, שזה הכשרה מקצועית, ועוד דברים נוספים.

האם אתם סבורים שלא נעשה די בהכשרה המקצועית?

קודם כל, תמיד אפשר להגיד שלא נעשה די. אבל למעשה אנחנו חושבים שלא נעשה די. אנחנו טוענים שמדינת ישראל צריכה להוציא לפחות 2% מההכנסות שלה מתיירות חוץ לטובת קידום השיווק. זה אחוז מאוד נמוך. ברוב מדינות התיירות מוציאים הרבה יותר מזה. 2% - מדובר בערך על 300 מיליון שקל לשנה. נכון להיום מדינת ישראל מוציאה על שיווק - ואמנם זה לא בדיוק שייך לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות - רק כשליש מזה, כ-100 מיליון שקל לשנה.

זה לא הבעיה היחידה. בעיות נוספות הן בתחום של התשתיות, שאתם ערים לזה, אם זה בנתב"ג, אם זה בכבישים, אם זה במקומות חניה, אם זה בשירותים אלמנטריים, וכמובן מקומות איכסון, שבלי זה אין לתיירים איפה להיות פה.

אדוני היושב-ראש, אם מדינת ישראל תשקיע את מה שאנחנו חושבים לנכון יכול להתממש אותו דבר שאתה דיברת עליו. אנחנו מאמינים שמדינת ישראל יכולה לצמוח מבחינת תיירות חוץ בקצב של 7%-8% לשנה. הדבר הזה כבר קרה. בשנים 1992 ועד תחילת 1996 תיירות החוץ גדלה במדינת ישראל מידי שנה בשנה ב-12%.

מה היה הגורם לכך?

הגורם לכך היה בעיקר האווירה של שיחות השלום שהשפיעה כנראה על הרצון של התיירים לבוא למדינת ישראל. ההשקעות בתיירות היו יחסית מוגברות באותה תקופה. אין הוכחה יותר טובה מאשר מה שקרה בפועל.

כשמדברים על תיירות חוץ, חלק ממנה היא תיירות עסקית, תיירות של אנשי עסקים שבאים לארץ לפעילות עסקית. ברגע שהנושא הזה מתפתח ויש שלב של צמיחה במשק אז יותר אנשים באים מחוץ-לארץ לענייני עסקים. כמי שפועל בעיקר בתל-אביב, התיירות העסקית היא החלק הארי של התיירות שלנו.

אני רוצה לעמוד על כמה דברים מיוחדים שצריכים לעניין אתכם כוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בענף המלונאות, בניגוד להרבה ענפים אחרים, יש לנו הסכם קיבוצי ענפי ל-30,000 עובדים. נמצא פה מר ששון אפרתי שהוא המזכיר הארצי של הסתדרות עובדי האירוח. יש לנו הסכם שנותן בענף המלונאות תנאים סוציאליים מופלגים לעובדים.

אני יכול לראות מה התנאים המופלגים שאתה אומר?

השכר אצלנו לצערנו לא מופלג אבל התנאים הסוציאליים מפליגים.

אני רוצה, ברשותך, לנצל את ההזדמנות הזאת ולגעת בנקודה שאתה העלית, על כך שהוועדה היום עוסקת בנושא של שכר המינימום, בנושא של ייקור העבודה. יש פה חברים מלונאים ואולי תשאל אותם את השאלה, מה תהיה המשמעות לענף המלונאות אם ההצעה שעומדת על סדר יום הוועדה אכן תתקבל. אני רוצה לציין ששכר המינימום בענף המלונאות הוא ב-5% יותר גבוה מאשר בכל ענפי המשק האחרים, וזה בשל העובדה שאצלנו עובדים פחות שעות חודשיות.

האם זה כולל כבר את השעות הנוספות וכדומה?

לא. שעת עבודה לפי שכר מינימום בענף המלונאות היא שכר המינימום חלקי 176, בעוד ששכר המינימום על-פי החוק, כפי שהכנסת מפרסמת אותו, הוא שכר המינימום חלקי 186 והוא אחיד בתיירות ובתעשייה. ההפרש הזה, בין חלקי 186 לבין חלקי 176, יוצר מצב ששכר המינימום לשעת עבודה בענף המלונאות הוא יותר גבוה.

יחד עם זה, ופה זה נושא של שעות נוספות, בגלל אופי העבודה בענף המלונאות, עבודה שצריכה להיעשות 365 ימים בשנה, בסופי שבוע ובחגים, זה מחייב שעות נוספות ואז גם העובדים שעובדים בשכר המינימום הולכים הביתה עם משכורת של 4,000 שקל בממוצע, שזה הרבה יותר מאותו שכר מינימום. אני לא רוצה להאריך פה אבל אולי כדאי שתשאל את המלונאים ותשמע את דעתם, מה המשמעות של הגדלת שכר המינימום על הענף.

אני מעוניין לשמוע גם אתכם אבל הייתי רוצה לשמוע את יושב-ראש האגף להכשרה מקצועית ולאחר מכן את מחזיק תיק המלונאות בהסתדרות.

מר דן ירדן, תודה רבה. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם ההתאחדות ועם בא כוחה לעניין הזה, מר דן ירדן.

משרד העבודה והרווחה, האגף להכשרה מקצועית, רואה את ענף המלונאות כאחד הענפים היותר מרכזיים בתחום התעסוקה במדינת ישראל ובתחום ההשקעות שלנו. המדיניות שלנו היום היא לכוון את מרבית הכסף של ההשקעות לאותם מקומות ולאותם מקצועות שאנחנו צופים שתהיה שם השמה גבוהה על מנת ליצור התאמה בין יכולת ההשמה במשק לבין ההשקעות שלנו בתחום ההכשרה.

בסך הכל אנחנו בשנה שהסתיימה, ואולי השנה נגדיל קצת, השקענו בענף המלונאות 35 מיליון שקל לקורסים. זה מתחלק ל-21.2 מיליון שקל - - -

כמה שקלים השקעתם בשנה הקודמת?

בשנה הקודמת השקענו 35 מיליון שקל.

ושנה לפני כן?

אני מעריך שכ-34 מיליון שקל. במבוגרים השקענו 21,225,000 שקל, בבתי-ספר לנוער שם מלמדים קונדיטאות וטבחות - 11 מיליון שקל, והיתרה בתשומות פדגוגיות בתחום הזה.

אפשר לדעת לאן זה הלך? איך 34 מיליון השקלים התחלקו?

אמרתי, 21.2 מיליון שקל בקורסים למבוגרים, כאשר זה כולל טבחות, ניהול משק, פעילות קבלה, קונדיטאות, מלונאות משולבת, דיילות מזון, מלצרות; בבתי-ספר לנוער אנחנו משקיעים בשני מקצועות: קונדיטאות וטבחות; ויתרת הכסף לאותם נושאים בתשומות פדגוגיות.

כוח האדם שבו אנחנו מטפלים מתחלק פחות או יותר: 20% במלצרים בחדרי אוכל ובמסעדות, 20% בטבחים, 15% בעובדי קבלה ומודיעין בהזמנות, עוד 25% בעובדי מחלקות משק, והיתרה להחזקות כאלה או אחרות ולמגמות שיווק.

מכלל המספרים הללו, כמה חיילים משוחררים נכנסו למלונאות בשנה האחרונה או ב-1999?

אין לי נתון מדוייק. אני מעריך - כשליש מהקבוצה זה חיילים משוחררים. צריך לזכור שבשל העובדה שענף המלונאות נמצא במסגרת של עבודה מועדפת הוא מושך אליו חיילים משוחררים.

להוציא את פקידי הקבלה. במי תלויה ההחלטה אם ענף הוא מועדף או לא?

זה חוק של המוסד לביטוח לאומי. התקנות הן של שר העבודה והרווחה.

אנחנו נפנה לשר העבודה והרווחה שייעשה שינוי תקנות לצורך העניין הזה ויכלול גם את פקידי הקבלה. על פניו זה נראה בכל אופן סביר.

זה אפשרי. צריך לבחון את זה. זה לא בעיה גדולה.

הם לא פקידים. בלועזית הם לא נקראים פקידים.

אני מעריך שאם בשנים הקרובות, בעקבות המילניום וגלי התיירות של צליינים נוצריים, אנחנו נאתר צמיחה יתרה בענף, אנחנו בקשר מתמיד עם מר דן ירדן וסביר מאוד להניח שאנחנו נוכל להגדיל את ההשקעות בשנים הקרובות. יחד עם זה, אני חושב שבתפיסה שלנו אנחנו נמצאים כרגע על איזה קו איזון אופטימלי בין ההשמה בקצה לבין מה שאנחנו מכשירים היום. יחד עם זה אני מדגיש, אנחנו קשובים מאוד - - -

אתה בעצם אומר שאם תהיה מגמה של עליה בנושא הזה, משרד העבודה והרווחה, האגף ברשותך יעמיד את המשאבים הדרושים כדי להכשיר אנשים למקצוע המלונאות.

נכון מאוד.

אני מבקש לציין שהמוסדות איתם אנחנו עובדים הם כדלקמן: 1) בית-ספר באילת: אנחנו השקענו כרגע, גם משרד העבודה והרווחה, גם מפעל הפיס, גם קרנות מסויימות, בהקמת בית-ספר למלונאות באילת סדר גודל של כ-20 מיליון שקלים. זה נחשב היום לאחד מבתי-הספר היפים, המתקדמים והטובים בעולם לנושא מלונאות. חנכנו אותו זה מכבר; 2) יש לנו בערד בית-ספר למלונאות; 3) בית-ספר "תדמור" בהרצליה; 4) בית-ספר ב"הולידיי-אין" בטבריה; 5) בית-ספר "דביר" בחיפה; 6) "הדסה" בירושלים.

אני מבקש לסכם את הקטע שלי. נמצא איתנו מר משה כץ, שהוא הגורו של ענף המלונאות וההכשרות במדינת ישראל. הוא מפקח מטעם משרד העבודה והרווחה, בחור משכמו ומעלה. כל הפורום מכיר אותו. אפשר לומר - ואני אומר את זה לא רק בגלל שהוא יושב פה - במקצת שבחו. אפשר לומר שאם הענף הזה קיבל תאוצה ותהודה חזקה מאוד במשרד העבודה והרווחה זה בוודאי לזכותו. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, לאפשר לו במספר דקות לומר כמה מילים בקצרה.

אני מדבר אחרי מנהל האגף אז הרבה לא נשאר לי להגיד.

מר משה דיין ז"ל היה נוהג לומר: אין לי מה להוסיף על מה שנאמר כבר קודם.

לא נוסיף אף מלה על מה שנאמר אלא מעבר. אני רוצה להתייחס לנושא של השמת הבוגרים שלנו. יושבת פה גברת דבורה מנצור שהיא נציגת האגף להכשרה מקצועית בתיירות ואנחנו עובדים מולם בשיתוף פעולה גם בפיתוח בתי-ספר. נזכיר לטובה את גברת טובה קלמן שהיא מנהלת האגף.

היא נמצאת כרגע בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

פעם ראשונה בוועדה שאני שומע פרגון כזה דו-כיווני, אהבה, אחווה, שלום ורעות.

אני רוצה לומר לך שבמקרה דנן אין לנו טענות אפילו למשרד האוצר.

שני משפטים לגבי השמה, שאולי זה מעניין את החברים. מכלל הבוגרים שלנו מעל 70% יש להם השמה, מוצאים מקומות עבודה ולא חוזרים למעגל האבטלה. לא כולם עובדים ישירות בתעשיית המלונאות אבל אם הם הולכים לעבוד במסעדה כטבחים או כמלצרים, או בקייטרינג, בכמה מעגלים הם כן קשורים לענף התיירות. מצאנו אפילו בוגרים שלנו שהלכו לעבוד בניהול והפקת אירועים כמנהלי אירועים בקניונים. מסתבר שעושים שם אירועים לתיירים. הרי במסגרת תיירות הפנאי התייר מגיע גם לשם. אני חושב שהנושא הזה הוא מבורך.

70% השמה זה אחוז מאוד גבוה ויפה אבל על-פי מה שמר דן ירדן אמר פה אני מבין שיש עדיין צורך בענף ושיש כושר ספיגה יותר גדול.

מנתונים משותפים שלנו אנחנו יודעים שיש בענף נשירה טבעית של 20%-25% בערך.

תקרא לזה תחלופה ולא נשירה. יש אנשים צעירים שבאים לשנה-שנתיים, עובדים בענף המלונאות ומתקדמים הלאה. זאת תופעה קיימת.

יש גם הרבה סטודנטים שעובדים במלונאות.

זה קורה כך בכל העולם. יוצאים מתוך המלונאות ואולי הולכים לדברים שקשורים למקצוע. אז קודם כל את הפן הזה צריך למלא. כמובן שגם תוספת חדרים מחייבת כוח-אדם. בנינו מפתח כלשהו, שמוצג לכבודו בחוברת הזאת, איך אנחנו מנתחים, על כל חדר כמה טבחים צריך וכמה מלצרים וכדומה.

אני נאלץ לעצור אותך ואני מבקש את סליחתך. אני רואה חשיבות גדולה מאוד לכל הנושא של ההשמה. אני יודע כמה הרבה עושה יושב-ראש האגף בקטע של ההכשרה המקצועית. אבל הבעיה הגדולה שלנו, שאנחנו לא תמיד מצליחים להגיע להשמה. השאלה היא האם אנחנו מצליחים לדאוג להשמה אפילו ל-70% מאלה, להכניס אותם למקומות עבודה? לצערי לא בכל המקצועות זה כמו במקצוע המלונאות. לכן אני אומר, במקצוע שכן יש לנו את האפשרות, שההשמה היא באחוזים יותר גדולים, לדעתי לשם אנחנו צריכים להעביר את מרכז הכובד של המשאבים הכספיים, אם יש צורך בכך ואם אכן אלה הם הנתונים. אני מניח, אתם מהימנים עלי, שאלה הנתונים. על-ידי כך לפחות אנחנו מנצלים ניצול מקסימלי את ההשקעה. שאם לא כן, האדם עושה הכשרה מקצועית, אין לו השמה, הוא מתברבר ומתבדר, כמו שאומרים אנשי משרד האוצר שאוהבים להשתמש במלה "מתבדר ", ואז בעצם אנחנו נמצאים לוקים פעמיים. אמנם יכול להיות שמה שהשקענו בו לא הולך לאיבוד, בכל אופן הוא ספג לתוכו משהו, אבל הוא לא יישם את זה והוא בעצם לא נכנס למעגל העבודה. והרי כל הכוונה שלנו היא להכניס אותו למעגל העבודה ולצמצם את האבטלה.

אולי מנהל האגף ישיב כי אני בסך הכל עוסק במלונאות. נשאלה פה שאלה אם אפשר להגביר את ההכשרה בענף המלונאות.

שמעתי ממנו כבר תשובה. הוא אמר שאם יהיו צרכים אצל המלונאים יהיה אפשר להגביר את ההכשרה, וכן הוא אמר שאחוז ההשמה הוא 70%, שזה מכובד מאוד לדעתי. אני לא רואה את זה במקצועות אחרים, ואני בקיא במקצועות אחרים. אבל אם יש פה 70% השמה אז לדעתי צריך באיזה צורה לתגבר את הנושא הזה.

צריך לתמוך בפיתוח תשתיות על מנת שנוכל להגביר את התפוקות. בסך הכל ניתן לעשות את זה.

ענף התיירות, למרות היותו ענף קצת בעייתי, שיש בו שפל וגאות בגלל מצבים גיאו-פיזיים ופוליטיים, הוא בסך הכל ענף, לדעתי, יציב, עם התנודות הגדולות שקיימות. הוא מעסיק כיום קצת יותר מ-30,000 עובדים ישירים. אם מוסיפים לזה עוד ענפים אחרים שנהנים מהמלונאות אז אפשר להכפיל את המספרים הללו ואף יותר.

החברים צדקו שהרוגע והשלום, כל הדברים האלה מוסיפים. אני רוצה להגיד לכם שזה ענף בעייתי, למרות הכל. יש תנודות גדולות. עובדים באים וחולפים בגלל המצב בתיירות ואולי גם בגלל סיבות אחרות. לנו יש הסכם עבודה עם המלונאים מזה שנים רבות. ההסכם הזה חל על כלל המלונאים ועל כלל העובדים. ההסכם מחייב את כולם. יש על ההסכם צווי הרחבה.

לעובדים יש פנסיה מקיפה, לכל עובד. יש לנו קרן רווחה, שזה דבר שלא קיים באף איגוד אחר, באף ענף אחר. במשותף עם התאחדות המלונאות ייסדנו קרן שמאפשרת לעובדות בגיל 55 ומעלה ולעובדים בגיל 60, אשר אינם חולים אבל הם עייפים ולא יכולים להמשיך, ההסתדרות והתאחדות המלונאות נותנים להם במשותף תמיכה עד ליציאה לפנסיה. יש לנו קרן השתלמות, קרן "כינרת", שעובדים יכולים לחסוך בה.

הזכירו כאן את העניין של 40 שעות בשבוע. זה ענף התעשייה היחיד שמשנת 1990 ועד היום עובד על 40 שעות עבודה בשבוע והשכר נגזר מזה.

יש לנו מרכז לקידום מקצועי במלונאות. אני לא יודע אם הזכירו את זה. זה דבר ייחודי. אני יושב-ראש של המרכז ויש לי את הכבוד להציג אותו. כל עובד משלם 2.5 פרומיל משכרו והמעסיקים משלמים על כל עובד 2.5 פרומיל מהשכר. יצרנו בזה קרן שהמחזור שלה מגיע ל-6-6.5 מליון שקל. אנחנו מוציאים 12-19 אלף עובדים להשתלמות כל שנה. אני מתכוון להשתלמות של עובדים שנמצאים על ה-pay roll. המעסיקים משלמים את שכר יום העבודה של עובד שיוצא להשתלמות ולמעשה העובד צריך רק לרצות. יש לנו פה בעיה שהמעסיקים לא תמיד רוצים לשחרר את העובד. למעשה הרבה מאוד עובדים משתלמים בכל המקצועות. הקידום של העובדים בתוך הענף הוא די מהיר וגדול. אני רוצה לציין את שיתוף הפעולה הטוב שיש למרכז לקידום מקצועי במלונאות עם משרד העבודה והרווחה מזה שנים, עם האגף להכשרה מקצועית. הם מקציבים לנו קרוב ל-400-500 אלף שקל.

אנחנו הוספנו 750,000 שקל.

הם שותפים לנו בבניית תוכניות ההדרכה. מר משה כץ יושב פה, צריך לציין אותו לזכות ולטובה.

אדוני, אני רוצה שאתה תקשיב עכשיו למה אני שאומר. עם כל הדברים הטובים, אמרו פה לגבי השכר שיש תנאים מופלגים. עלות תנאי העבודה מבחינת התנאים הסוציאליים היא פחות או יותר סבירה אבל בל נשכח שרוב האנשים עובדים עדיין בשכר מינימום. למרות שאנחנו עושים הסכמים ויש לנו דירוג, השכר הוא עדיין נמוך. נכון שהעובדים משתכרים הרבה.

מר דן ירדן דיבר על שכר של 4,000 שקל ואילו שכר המינימום הוא 2,800 שקל. השאלה היא על כמה שעות עבודה.

השכר הממוצע בענף המלונאות הוא 4,600 שקל לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שכר מינימום הוא שכר מינימום במשק.

אם מנהל בית מלון מקבל 100,000 דולר אז יש פער. עיני לא צרה בשכרו. מה שמגיע לו, מגיע לו.

אם תבדוק את זה, בענף המלונאות השכר הוא נמוך לעובדי שכר מינימום ולמנהלים. בגלל המבנה שלו והרווחיות אתה תמצא שגם המנהלים הבכירים בענף המלונאות וגם ה-mid management משתכרים יחסית נמוך. הם לא מרוויחים 100,000 שקל וגם לא חצי מזה.

מר דן ירדן מדבר על 4,800 שקל אבל בל נשכח שהעובדים בענף עובדים הרבה מאוד שעות. יותר מדי שעות. לדעתי אסור להעסיק עובדים שעות כה רבות. אמנם העובדים רוצים, משום שהם רוצים להרוויח הרבה כסף. אבל שוב, הם מגיעים לשכר הזה בגלל שעות העבודה הרבות ולא בגלל שהשכר הוא גבוה.

אם הבסיס הוא שיש להם שכר מינימום, מבחינתי אין לי בעיה עם זה שיעבדו כמה שעות שיוכלו, ככל שהם עומדים על הרגליים, אם זה בסדר מבחינתם והם מסוגלים לעבוד.

הם עושים את זה.

לא רק שהם עושים את זה. האלטרנטיבה היא להעסיק יותר עובדים שמבחינה סטטיסטית לא יגיעו למשכורת סבירה.

אדוני היושב-ראש, יש לנו בעיות בענף. באיזור אילת ובאיזור ים המלח משוועים לידיים עובדות ומוכנים לשלם יותר. אין לנו עובדים שמוכנים לעבוד באילת ובאיזור ים המלח. יושבים פה הרבה מנהלי בתי מלון. אני מוכרח לציין לטובה את הענף הזה. תנאי המגורים ותנאי הכלכלה של העובדים שבאים מהצפון לדרום הם טובים. לא רק לישראלים אלא אני מוכרח לציין שגם לעובדים הזרים.

מר ששון אפרתי, האם יש לכם איזה הסכם קיבוצי למלונאים?

אתה לא הקשבת, אדוני. אמרתי בתחילת דברי שיש לנו הסכם עבודה קיבוצי כללי שחל על כל המעסיקים וחל על כל העובדים.

הסכם קיבוצי ענפי, לא מפעלי.

ויש צווי הרחבה חדשים על זה. כל שנתיים אנחנו מפתחים את הסכם העבודה. אני מוכרח לציין שאין לזה אח ורע בהשוואה לאיגודים אחרים. ישנם הסכמים והם חלים על כולם והם מקויימים.
יש לנו בעיה. בגלל אילת וים המלח, שאין להם עורף אורבני והאוכלוסיה המתגוררת בהם היא מאוד קטנה, אנשים בונים בתי-מלון, מוציאים 150 מיליון דולר בשביל לבנות מלון פאר גדול ואין עובדים. הם נאלצים להביא עובדים זרים. העניין הזה פרוץ. אני חושב ששר העבודה והרווחה חייב לעשות משהו. אם לא מסוגלים להביא עובדים מובטלים מהצפון לדרום - - -

האם העובדים האלה מועסקים באותם תנאי שכר כמו ישראלים? האם השכר של פלשתינאים או עובדים זרים המועסקים שם הוא לא יותר נמוך?

יש הבדל אחד. לעובדים פלשתינאים יש גם תשלומים סוציאליים, שזה נצבר בשירות התעסוקה. ברגע שהם פורשים ועוזבים הם מקבלים את הכסף. לגבי העובדים הזרים, תנאי העבודה והמגורים הם סבירים, שכר מינימום הם מקבלים, אבל הם לא מקבלים את כל הדברים שיש מסביב לזה.

זאת אומרת שעלות החזקת עובד כזה היא יותר נמוכה ולכן עדיף להחזיק עובד כזה מאשר להחזיק עובד ישראלי. אם תיתן לעובד ישראלי תנאים מתאימים, כמו שמקבלים נניח בהרצליה או במלון דן בחיפה, סביר להניח שאולי ישראלים יגיעו לשם.

עובדים ישראלים לא באים גם בתנאי השכר של מלון אקדיה באיזור המרכז או תל-אביב או ירושלים או מקומות אחרים משום שהעובדים צריכים להעתיק את מקום המגורים שלהם לשם, אחרת הם לא זכאים להנחות במס ולדברים אחרים.

זה דבר שאני לא מבין אותו. הייתי כמה פעמים במלונות ים המלח וראיתי שאנשים מגיעים מערד, מבאר-שבע, מדימונה, מירוחם. יש להם עורף אורבני: גם את באר-שבע, עיר ואם בישראל, בירת הנגב, גם את ערד, גם את ירוחם ודימונה.

אתה תיראה היום שיש גיוס רב של עובדים זרים. יש עוד דבר, עובדי קבלני כוח-אדם. גם העניין הזה פרוץ. אני מבקש מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשים דגש, אם לא יכולים להילחם בעניין העובדים הזרים אז לפחות למסד את זה, כך שלהם יהיו תנאים ואני דואג גם למעסיקים, שיהיו להם עובדים. ואותו דבר לגבי קבלני כוח-אדם. אנחנו מבקשים למנוע מצב של פריצת הענף. הענף הזה הוא ענף מסודר עד היום אבל אם ייפרצו הגבולות ויהיו הרבה קבלני כוח-אדם ועובדים זרים, זה ישפיע לרעה על השירות ועל הכל, וגם המעסיקים לא רוצים בכך. אני חושב שצריכים בחוק להסדיר את הדברים האלה.

אני לא יודע מה המעסיקים רוצים. אולי הם מעדיפים את העובדים הזרים וקבלני כוח-האדם.

צריך לדון אותם לכף זכות.

עם כל הכבוד, אני מניח שכל מי מאתנו שהוא מעסיק רוצה שעלות העבודה תהיה המינימלית האפשרית. הוא רק צריך לשמור על כך שזה יהיה במסגרת החוק. מה שהחוק מחייב אותו.

בענף המלונאות אין עובדים זרים למעט באילת, שם יש 1,200.

מר ששון, אני רוצה לאפשר תגובה כדי שהרושם שיתקבל לא יהיה רושם מוטעה.

אנחנו רוצים לשמוע. אני רק רוצה להעלות עוד נקודה. אני לא יודע אם זה שייך לוועדה הזאת אבל אני חושב שהוועדה צריכה לדעת על כך. יש הנחות במס לעובדי תעשיה שעובדים במשמרות. את הענף הזה מפלים לרעה וזה לא יתכן. האנשים האלה עובדים 365 ימי עבודה בשנה, הם עובדים ימים ולילות בהרבה משמרות. אני חושב שהם זכאים להנחות במס. אם תבוא המלצה מצד הוועדה אולי זה יעזור.

אני יכול להתחייב ברגע זה שהנחיתי את מנהלת הוועדה בנושא פקידי קבלה, שיוכרו כמקצוע מועדף, וגם בנושא המשמרות. נעשה ככל יכולתנו. אם זה תלוי רק בשר העבודה והרווחה אני מניח שנמצא אצלו אוזן קשבת.

אני חייב לתקן פה את הרושם בנושא עובדים זרים. אני מנהל משאבי אנוש של רשת ישרוטל, שמוקד הפעילות שלה באילת.

אמרתי את זה בגלל שבעצם הימים הללו אנחנו עוסקים בקבלני כוח-אדם ועל שולחננו מונחת הצעת חוק של חברי הכנסת עמיר פרץ וחיים כץ בנושא כוח-אדם. ההצעה לטעמי - אם כי אני מכיר בחשיבות של העלאתה לדיון - היא קיצונית אולי אבל צריך לתת לזה איזה מענה כדי שבמדינת ישראל לא יווצר מצב שיהיו עובדים שיעבדו בתת-תנאים.

אנחנו השלמנו עם שירות התעסוקה ועם משרד הפנים את תהליך ההעסקה כחוק של העובדים הזרים באילת. לכל מלון יש מיכסה שמוגבלת אך ורק לשוטפי כלים ולעובדי שטחים ציבוריים. צריך להבין שלאילת אין שום מקורות כוח-אדם שהמלונאות יכולה לגייס מהם עובדים. כאשר נפתח מלון באילת אנחנו מסתובבים בירידי תעסוקה בכל הארץ. היינו באופקים, בירוחם, בדימונה, במצפה רמון, בתל-אביב ובחיפה. אנחנו רצים מעיר לעיר בירידי תעסוקה כדי לגייס עובדים. אנחנו נותנים לעובדים תנאים מועדפים באילת. אנחנו משכנים אותם במלונות, הם מקבלים מאיתנו 3 ארוחות ביום, בריכות שחייה, קפיטריות, חדרי כושר, כל מה שהם רק צריכים, והם מקבלים מאיתנו מענקי התמדה. חתמנו הסכם, יחד עם מועצת הפועלים המקומית באילת, שעובד, חייל משוחרר, שיתמיד באילת שנה יקבל בתום השנה מענק של קרוב ל-5,000 שקל, בנוסף כמובן להכרה כעבודה מועדפת.

למה אתה אומר מועצת הפועלים? זה ההסתדרות. אני חתום על זה.

אני מתנצל על המינוח הלא מדוייק.

העובדים הזרים אצלנו מקבלים תנאים זהים לחלוטין לאלה שמקבלים הישראלים. הם מתגוררים באותם המגורים, אוכלים באותם חדרי אוכל, לובשים אותם מדים. ההסכם הקיבוצי חל עליהם ואנחנו מקפידים על זה.

ישבנו עם נציגי ההסתדרות, עם מר ששון אפרתי, וקבענו שכל עובד ישראלי שיבוא לעבוד במקצועות האלה של שטיפת כלים, חדרנות, שטחים ציבוריים, יקבל שקל וחצי לשעה יותר. סגרנו הסכם כזה בינינו. אנחנו מוכנים לתת להם מענקים ואכן מרבית בתי-המלון נותנים מענקים לעובדים האלה.

הצורך בעובדים זרים נובע ממחסור שלא ניתן לכסות אותו. כשהיה המשבר הגדול באופקים התאחדות המלונות התייצבה באופקים והציעה מקומות עבודה ככל שרק ירצו תושבי אופקים. אמרו לנו אנשי המקום שהם רוצים עבודה באופקים ושם לא יסעו לעבוד באילת. אני יוכל להבין אותם. אם אני הייתי חי באופקים לא הייתי רוצה לעבוד באילת. אנשים רוצים עבודה ליד הבית שלהם.

אילת זה מקום שנגמר. העיר מתפתחת בעקבות המלונאות אך המלונאות לא מתפתחת בעקבות העיר. אני זוכר את אילת מלפני 36 שנים, בימים שהיה בה תמנע, נמל, תחנת כוח ותחנת התפלה ואז לא היו תיירים והעיר היתה בת 5,000-10,000 תושבים. כל מקורות התעסוקה האלה נגמרו והעיר היום עומדת עם 50,000 תושבים. זה אך ורק בזכות התיירות. אין לי שום ספק שאלמלא היו מועסקים עובדים זרים במלונות האלה לא היינו מגיעים לאן שהגענו. אלא אם כן תימצא איזה נוסחה ויביאו עובדים ישראלים לתפקידים האלה באילת. אין מלון אחד שלא מתחייב לקבל משירות התעסוקה כל מופנה שמוכן לעבוד במקצועות האלה, בתנאים מועדפים. פשוט אין כאלה.

אני מתנצל שאני חייב לעזוב. יש לי פגישה עם יושב-ראש הכנסת. חבר הכנסת נסים זאב ימשיך לנהל את הישיבה. אנחנו פחות או יותר גיבשנו לעצמנו את הצעת הסיכום אבל אני רוצה שהדברים גם ייאמרו. אחר-כך ניראה את זה גם בפרוטוקול ובמידה ואפשר לעזור מעבר למה שכבר הזכרנו קודם, אנחנו נשמח לעזור.

אני ממונה על הכשרה מקצועית במשרד התיירות. נמצאים איתנו היום נציגים של כמה בתי-ספר שעוסקים בהכשרה במלונאות ובתיירות. הייתי מאוד שמחה אם תיתן להם את האפשרות לספר קצת על תהליכי ההכשרה בבתי-הספר ועל הדאגה לתעסוקה באופן ישיר.

יש 3 נקודות שהייתי רוצה להעלות כאן ממש בקצרה.

מר פרחי דיבר על ההשקעות של משרד התיירות ומשרד העבודה והרווחה. לי יש נתון על 20 מיליון שקל שמיועדים רק לנושא של שיפור התשתיות הפיזיות, הציוד ותיקון המבנים של בתי-הספר. אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב לדאוג לנצל את התשתיות האלה באופן מקסימלי. אם זה על-ידי הרחבת קורסים, הפעלת קורסים או הפעלת הסדנאות והמיתקנים.

לנו אין 20 מיליון שקל. לכם יש?

אני אומרת שביחד השקענו 20 מיליון שקל בבתי-הספר.

אני מבין שזה סעיף שונה, זה סעיף של בינוי ושיכון.

יש לזה קשר לתפוקות.

הם דיברו על קורסים ואני מדברת ספציפית על התשתיות הפיזיות ועל מיתקנים.

משרד התיירות קידם את התהליך של הפרטת מוסדות להכשרה וכתוצאה מכך יש היום כ-30 מוסדות שמלמדים את הנושא של תיירות ומלונאות בארץ. חלק מהקורסים הקיימים, לניהול תיירות וכן מזון ומשקאות או קורסים אחרים הנלמדים באותם המוסדות, לא מוכרים לשם המענק לחיילים משוחררים. היינו מאוד שמחים אם יכללו גם את הקורסים האלה. אנחנו מוכנים, בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה, לבחון את האפשרות הזאת.

עדיין לא מוכרים כל מקצועות התיירות באתרי התיירות בארץ. דיברנו הרבה על המלונאות אבל יש אתרי תיירות שמסוגלים היום לקלוט חיילים משוחררים לעבודה נדרשת, שזה לא פקידות, זה עבודה כמו בבית מלון. יש היום 3,600 חדרי לינה במסגרת של התיירות הכפרית וכ-2,500 עסקים שקשורים באטרקציות. יש כאן מסגרת נוספת, לא רק המלונאות, שיכולה לקלוט עובדים נוספים. בשלב שחיילים משוחררים בוחרים מקצוע לעתיד אנחנו חושפים אותם לעבודה בתיירות ואולי הם יפנו אחר-כך למקצוע הזה. כך נוכל למנוע תחלופה כה גבוהה של עובדים.

היום זה לא נכלל?

זה לא נכלל היום.

אני מורת דרך ואני מייצגת את אגודת מורי הדרך. זה אמנם מגזר קטן בהשוואה ל-30,000 או 90,000 עובדים אבל אני חושבת, ואני מניחה שאחרים יסכימו איתי, שזה בכל זאת מקצוע חשוב בתוך ענף התיירות.

יש הכשרה, ויש הכשרה טובה, לפחות בחלק מן המקומות שאני יודעת עליהם, אבל הבעיה שלנו היא שמתוך 10 קבוצות של תיירים, 3 או 4, תלוי בעונת השנה, תלוי בכל מיני דברים, מודרכות על-ידי אנשים מבחוץ. על-ידי זרים שאין להם שום קשר למדינת ישראל, חוץ מזה שהם מובילים את הקבוצה שלהם ממקום אחד לשני. זה יכול להיות כמרים, זה יכול להיות סוכני נסיעות, זה יכול להיות כל מיני אנשים. הם לוקחים את פרנסתנו ולא תורמים שום דבר למדינה, לא מבחינה ציונית, לא מבחינה בטחונית ולא משום בחינה אחרת שמורי הדרך המקומיים הישראלים כן עושים. אנחנו יודעים מה המצב בארץ, אנחנו יכולים להזהיר את הקבוצה, אנחנו יכולים לא ללכת למקום מסויים כי אנחנו יודעים מה קורה.

כלומר השוק הזה פרוץ?

זה פרוץ. יש תקנה, שלא ידריך מישהו ללא רישיון בשכר. אומר הכומר: אני לא מדריך בשכר, אני עושה את זה מרצוני הטוב. כך הדברים הולכים ומתגלגלים, כמו כדורי השלג שראינו עכשיו. זה כבר נהיה דבר ענק. זה לא קבוצה אחת פה ושם אלא זה עשרות קבוצות מידי שבוע ומידי חודש. מאוד הייתי רוצה להסב את תשומת לב מי שרק אפשר לדבר הזה כי אגודת מורי הדרך עשתה לדעתי מה שרק אפשר היה לעשות.

אני מנהל בית-ספר למלונאות "תדמור". אני מניח שהשם מוכר לך. זה בית-הספר הוותיק המרכזי, גם מבחינת המיקום שלו, בארץ. הוא מבצע את החלק הארי של קורסי ההכשרה המקצועית בתחום המלונאות ובתחום האירוח במובן הרחב של המלה. היום בבית-הספר יש אוכלוסייה של כ-700 תלמידים. למעשה מבצעים את כל הקשת העניפה של קורסי ההכשרה המקצועית למלונאות.

הייתי רוצה להציג 3 נקודות בקצרה, מעבר למה שהוזכר פה על-ידי אנשי האגף להכשרה מקצועית.

קודם כל מבחינת יכולת הביצוע של "תדמור": "תדמור" זכתה בהשקעה משותפת של שני המשרדים, משרד התיירות ומשרד העבודה והרווחה, עד לפני שנתיים בהשקעות מאסיביות בתשתית, שנעצרו בשלב מסויים. "תדמור" מנצלת למעשה בשתי משמרות כל יום את הסדנאות שעומדות לרשותה, היא עובדת במלוא התפוקה והיא מסוגלת ליותר, מותנה בהשקעה נוספת בסדנאות כי אלה הקיימות מנוצלות במלואן.

ל"תדמור" יש יתרון נוסף על פני אחרים מכיוון שיש בה פנימיה שכוללת קרוב ל-150 מיטות וקולטת תלמידים מכל רחבי הארץ, אלה שמעוניינים דווקא ללמוד ב"תדמור", לפעמים בהעדפה על פני מקומות אחרים.

אתה מתכוון לתוספת בינוי? המבנה קיים? כלומר יש קיבולת?

המבנה קיים בהחלט. הפנימיה עצמה זקוקה לשיפוץ כי היא כבר שנים לא זכתה לשיפוץ.

הנקודה העיקרית שאני מזכיר זה תשתיות של סדנאות. טבחות וקונדיטוריה זה לא כיתות של לוח וגיר. זה מחייב סדנאות של מטבחים לימודיים בהשקעה לא מעטה, שזכינו לה בשנים קודמות. אני מבין שעל-פי סדרי עדיפויות של האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה התקציבים הללו פנו למקומות אחרים. אני לא נכנס לשיקולים שעומדים מאחורי זה.

רציתי להזכיר, ש"תדמור" בזכות שמה, בזכות המוניטין שלה, בזכות כוח האדם המקצועי שבה מסוגלת לעשות יותר, מעבר למה שהיא עושה היום מבחינת תפוקה. במידה והמשק זקוק ליותר טבחים, ליותר קונדיטורים, ליותר אנשי מקצוע במלונאות, "תדמור" ערוכה לעשות יותר.

חשוב להעביר את המסר הזה.


גלעד שלוש(?):

לא נמצא פה כרגע יושב-ראש האגף להכשרה מקצועית אבל יש שני נושאים שהייתי רוצה להעלות, שלפחות עד תחילת שנות ה-90 היו קשורים בהכשרות פנים-מפעליות. נושא אחד, המדינה היתה מסייעת ומתמרצת מעסיקים שהיו לוקחים מובטלים ועולים חדשים על-ידי סיוע בכספים של הכשרה פנים-מפעלית. העובדים שמגיעים אלינו לבתי-המלון הם אנשים שלא פעם זקוקים לעוד הכשרה מקצועית ספציפית לעבודה. עד שנת 1993 המדינה היתה עוזרת לנו במימון של אותם עובדים וזה הופסק בשנים האחרונות.

נקודה נוספת שגם כן לא מתקיימת, ההכשרה של אותם עובדים חדשים ומה שמשפיע הרבה מאוד על כך שהם ישארו בענף זה הצורה בה הם נקלטים. אנחנו היום יוצרים במלונות שלנו רשתות של חונכים מקצועיים שהם עובדי מלון שקולטים את העובדים החדשים. לצערי הרב משרד העבודה והרווחה במשך שנים רבות מאוד לא מסייע למעסיק לתחזק את אותם חונכים מקצועיים על-ידי קורסים מקצועיים. למשרד העבודה והרווחה יש את מכון ..... ומכונים אחרים. זה דבר שהיה נהוג בעבר במסגרת מלונות רבים ואני יודע שהוא נהוג בתעשיות אחרות. משום מה בשנים האחרונות זה לא מתוקצב. צריך להכשיר חונכים מקצועיים לבתי-המלון שיעזרו לקלוט עובדים ויסייעו להשאיר אותם במערכת, פלוס אותו סיוע שהיה בעבר, ברמות אבטלה הרבה יותר נמוכות, לאותם מעסיקים שהיו מגייסים את אותם עובדים ועולים חדשים, דברים שלמעשה לא קיימים היום, לצערי הרב.

המשאבים של האגף להכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה מופנים בעיקר לבתי-הספר למלונאות אבל בצורה ישירה סיוע למעסיקים לא מגיע. הדבר הזה משפיע על היכולת שלנו לקלוט הרבה עובדים ובתיזמון יחסית מהיר. אני חושב שהדבר הזה קיים בכל האיזורים השונים בארץ.

אתה אומר שבעצם אפשר להשקיע פחות ולקבל יותר?

גלעד שלוש(?):

אני אומר שאולי את אותו כסף שמשקיעים צריך לחלק בצורה קצת שונה ולהותיר משהו שיגיע גם למעסיק בצורה ישירה.

אולי כדאי להדגיש פה, מרבית העובדים החדשים שמגיעים היום לענף המלונאות הם עובדים לא מוכשרים. העובדים שעוברים את בתי-הספר הם מיעוט קטן מאוד. רוב העובדים מגיעים מייד אחרי השירות הצבאי ונקלטים בעבודה. אנחנו מקבלים עובדים וצריכים להכשיר אותם להיות עובדי מלונאות. בשנת 1994 עוד היה תשלום להכשרה פנים-מפעלית ל-3 חודשים ראשונים בשיעור של כ-800-900 שקל לחודש לעובד. הסיוע הזה נעלם. בעצם מי שנושא היום בהכשרת העובדים זה לא בתי-הספר. הם עושים את זה אבל עדיין רק מיעוט קטן מכלל העובדים החדשים בענף עוברים בבתי-הספר. הרוב הגדול זה עובדים שמגיעים אלינו ישר מהצבא.

ההכשרה היא בשעות אחר-הצהרים?

גלעד שלוש(?):

תוך כדי העבודה הם מקבלים הדרכה על-ידי מדריכים שאנחנו מקצים. הדבר הזה, לצערנו הרב, בעייתי.

כל מלון, כל רשת מלונות, מחזיקים מחלקות הדרכה שעושות את הקורסים האלה. לגבי קורסים למלצרים אני לא זוכר ב-6 השנים שאני בענף שקיבלתי - - -

אני מבין שגם היום זה נעשה אבל זה על חשבון הבעלים של בתי-המלון.

רק על חשבון הבעלים.

גלעד שלוש(?):

בגלל הבעיה בתיירות, הרווחיות ירדה אך ההשקעה לכוח האדם נשארה בעינה. הדבר הזה מאלץ אותנו להשקיע פחות. כתוצאה מכך הזמן שאותו עובד נשאר במערכת הוא נמוך יותר וגם אנחנו קולטים פחות.

גם רמת השירות יכולה לרדת בעקבות זה.

אני מנהל תוכניות הלימוד בתיירות ומלונאות במכללת רופין בעמק חפר. אני רוצה להסב את תשומת ליבה של הוועדה ושל הנוכחים לנושא המלונאות. מדובר בעיקר במאסות גדולות ובהעסקת הרבה עובדים. ישנו מגזר שלם של תיירות חוץ-עירונית, התיירות הכפרית ועסקים קטנים בתיירות שמתפתחים כמעט בכל רחבי הארץ. הם מעסיקים היום כ-5,000 עובדים, לאו דווקא בתחומי המלונאות אבל בעסקים קטנים בתיירות שמעסיקים בין עובד אחד ל-5 עובדים, ועד לחלק קטן שמעסיק 20 עובדים. זה שירותי הסעדה, אטרקציות, טיולי ג'יפים, חנויות, פינות חי, תיירות חקלאית, נושאים שונים שקשורים ביזמות בתיירות. האנשים מקבלים הכשרה בנושא של ניהול, שיווק, מימון, שירות, עבודה מול לקוחות וכולי.

הקורסים שאנחנו מקיימים נוצרים לאנשים שבדרך כלל נפלטו ממקומות אחרים ועוברים קורס של יזמות עסקית. אנחנו קיימנו השנה 4 קורסים: בבית-שמש, ערד, מצפה-רמון ובאיזור עזתה ואופקים, 4 קורסים לאנשים שמפתחים עסקים קטנים.

הבעיה בארגון מערכת כזאת ממקום מרכזי היא כמובן המימון של קורסים שנותנים לאנשים הכשרה בהפעלת עסק קטן. המימון הזה הוא מוגבל יחסית. הוא גם נופל בין הרבה משרדים. המרכזים לפיתוח יזמות הם בתחום משרד התעשיה והמסחר. המימון של חממות תיירות הוא בתחום משרד התיירות. הכשרה מקצועית בתחומים מאוד ספציפיים במסעדנות היא של משרד העבודה והרווחה. אם היו מאגמים משאבים לעסקים קטנים באיזורים פריפריאליים אני מניח שהיינו יכולים לסייע בפיתוח התעסוקה.

אנחנו מנסים כרגע לעבוד מול תקציב של עיריית נתניה, שמנסה לעשות קורס של ניהול עסקים קטנים לעולים חדשים מכל איזור השרון. יש פה התרוצצות בין המשרדים השונים.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכך שמעבר למלונאות יש גם את הנושא של התיירות והוא תופס תנופה. אנחנו היום רואים בכל הישובים הקטנים ברחבי הארץ צימרים, חדרי אירוח, שירותי הסעדה, אטרקציות וכל מיני נושאים שמספקים שירותי תרבות פנאי לאנשים.

האם הקורסים האלה הם תחת חסות הרשות המקומית?

זה אחד מהוויכוחים. לפעמים קורסים מתבטלים כי הרשות המקומית, בדרך כלל זה כמה רשויות מקומיות - אתן דוגמא. כשקיימנו קורס בבית-שמש זה היה משותף לעיריית בית-שמש ולמועצות האיזוריות בסביבה, מטה יהודה ומועצה איזורית יואב. הבעיה היא תמיד מי נותן יותר ומי נותן פחות.

לסיכום הדיון: 1) ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מברכת את אנשי תעשיית התיירות והמלונאות ביום התיירות בכנסת.

2) הוועדה שמעה על תוכניות הכשרה מקצועית למלונאות הנערכות על-ידי משרד העבודה והרווחה וקורא להרחבתן ברוח הבקשה שהוצגה בדיון על-ידי אנשי התאחדות המלונאות.

3) הוועדה תפעל להרחבת הגדרת עבודה מועדפת לכל המקצועות במלונאות.

אנחנו מודים לכם. אני חייב לומר שאף אחד פה לא התייחס לנושא של המיסים. כשאני הייתי בעיריית ירושלים מידי פעם דיברו על הנחות בארנונה למלונאות. האם איזה רשות מקומית פעם באמת נענתה לבקשה להתחשב בענף המלונאות כאשר יש ירידה בתפוסה?

בעת מלחמת המפרץ ב-1991 היו מספר רשויות שנתנו הנחות בארנונה. אני לא רוצה להצדיק את הרשויות המקומיות. ענף המלונאות משלם ארנונה מאוד מאוד גבוהה. רוב הרשויות לוקחות את המקסימום שהן יכולות בגלל שנושא הארנונה במדינת ישראל היום לא מסודר. אין היום קריטריונים, הוא פרוץ ואין אחידות. אבל האמת היא שענף המלונאות משלם היום ארנונה גבוהה וקיצונית ביותר, 3%-4%. אנחנו לא העלנו את זה בדיון היום מכיוון שזה לא אחד מהנושאים שבאופן טבעי נוגעים לתחום טיפולה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יש לנו הרבה בעיות. אנחנו נשמח להצטרף ליוזמה.

אני במקרה הייתי יושב-ראש ועדת הפטור בעיריית ירושלים והייתי שומע את הבקשות. אני יודע את המשמעויות. שמעתי את הטענות כבדות המשקל של המלונאים. אני שמח שהבעיה הזאת לא כל-כך קיימת.

היא קיימת. אגב, העמדה שאתה הצגת בנושא שכר מינימום גם כן היתה מאוד יוצאת דופן. לפחות הקהל שישב פה אהב לשמוע אותה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15