הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידת בת זוג)



1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
25.1.00

פרוטוקולים/עבודה/1516
ירושלים, ו' בתשרי, תשס"א
5 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 69
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ח שבט התש"ס (25 בינואר 2000), שעה 10:10

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר
תמר גוז'נסקי
נסים זאב
חיים כץ
איוב קרא

עו"ד מיכאל אטלן - הלשכה המשפטית, משרד העבודה והרווחה

עו"ד דן אורנשטיין - משרד המשפטים
ענבל דסברג - משרד המשפטים

עו"ד מיכאל הילב - מנהל המחלקה למשפט עבודה, התאחדות
התעשיינים

אבי עדקי - המחלקה ליחסי עבודה, איגוד לשכות המסחר

ברכה זיגלמן - ההסתדרות הכללית החדשה

יהודית פולק - אמונה

עמיחי כץ - אגף התקציבים, משרד האוצר
מירב שביב - אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד משה בוטון

שירלי אברמי

דרורה רשף

הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידת בת זוג), התש"ס1999-
חבר הכנסת איוב קרא.


הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידת בת זוג), התש"ס1999-

בוקר טוב רבותי. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידת בת זוג), תש"ס – 1999. חבר הכנסת איוב קרא, ידידי, עמיתי, שא דבריך. מה הרעיון שעומד מאחורי הצעת החוק הזו.

אני ראיתי לנכון, לאור העולם הנאור, המתפתח והדמוקרטי, להביא למצב שיקל על אנשים במצוקה. לדעתי אחת המצוקות הקשות שעוברת אישה בעת הריונה וגם בעת הלידה, זה כיצד לטפל בבית, להכין את הבית לחזרתה לאחר הלידה, לשמור על ילד או שניים או כמה שיש לה בעת שהיא בבית החולים. לפעמים, תוך כדי ההריון, האישה מתאשפזת לשמירת הריון או למעקבים וכולי ואז יש בעיה בבית ויש מצב שבו אין תשובה לבעל או למי שהיא חיה אתו לסיטואציה הזו.

לכן, החוק בא להסדיר את המצב הנתון הזה. הוא בא להסדיר, שבעת אשפוז עקב הריון ולידה הבעל יהיה חופשי מעבודתו ותחשב חופשתו כחלק מתקופת ימי המחלה המגיעה לו והצבורה במשך השנה.

תודה. אני רוצה לומר לידידי, שכדי להרגיש את המצוקה של האישה צריך להיכנס להריון.

גברת ברכה זיגלמן. מה יש לגבירתי לומר?

בתקופת הלידה, בעיקר וגם בתקופת הריון, הרבה נשים נעזבות ואין להן תמיכה. לא של הורים, לא של קרובים. אני חושבת שהמחלות בגין לידה ובגין כל מיני סיבוכי הריון, באות משום שנשים ממשיכות לבד בכל המטלות שיש להן באופן כללי ובמטלות של ילדים, כמובן. אני חושבת שזה חוק מבורך. אני רוצה רק שתבינו שזו לא איזו פריבילגיה גדולה כי בסופו של דבר המחלה מחושבת מהמכסה של הגבר, כך שזה לא בשמים. אנחנו, בהסתדרות ובמחלקה לאישה העובדת מאד תומכים בחוק הזה, שמאד תומך במטלות של הנשים.

תודה. כן, אדוני.

אני מהתאחדות התעשיינים. אני מתנגד ואפילו מתנגד בתוקף לחוק.

לכולנו יש נשים וכולנו בעד עזרה לאישה בהריון. הנושא הזה בכלל לא בויכוח. צריך לעזור לנשים בהריון. לכל בעל יש את המחויבות שלו וכולנו אבות לילדים.

אבל, ההצעה הזאת, אני חושב שהיא לא נכונה ואני אסביר מדוע.

חוק דמי מחלה, שזאת הזכות של העובד, חוקק לפני כמה שנים. לא לפני עשרות שנים, בשנת 1976. עד אז לא היתה בעצם זכות לעובד חולה לקבל שכר מכוח החוק. היו הסכמי עבודה, הסדרים שונים, אבל לא מכוח חוק. לעובד יש זכות לקבל דמי מחלה עד חודש וחצי לכל חודש עבודה, לפי החוק: 18 יום בשנה. את זה הוא יכול לצבור עד לתקופה של חמש שנים, לפי החוק: עד 90 יום. זה מיועד, אני חוזר, כדי לתת לעובד - כשהוא חולה ולא יכול לעבוד - תמורה למחלתו, שיהיה לו ממה לחיות.

מה עשו? התלבשו על החוק הזה, אדוני היושב ראש ובמספר חוקים – נדמה לי שזה כבר ארבעה חמישה חוקים – אמרו: הוא ייקח את החופש שלו לצרכים אחרים על חשבון ימי המחלה שלו. זאת אומרת, לא לצורך המחלה שלו, שעבורה נוצר החוק. למשל, יש לו זכות היעדרות בשל מחלת בן זוג. לאו דווקא בגלל הריון. אם לאישה יש מצב בריאות מסוים שהיא צריכה בגללו עזרה בבית, הוא יכול לקחת גם היום – לא צריך את התיקון הזה. זה לא שייך להריון – ימים על חשבון ימי המחלה שלו, לבוא הביתה ולעזור לה כמה ימים.

יש היעדרות בשביל לטפל בילד חולה. אלה חידושים של השנים האחרונות. כשהילד חולה אז העובד, בתיקון שנעשה, יכול לטפל בילד על חשבון ימי המחלה שלו. לא כי הוא חולה אלא כי הילד חולה. אותו דבר כשיש הורה חולה.

יש בן זוג, ילד והורה. שלושה מצבים.

הורה, גם שלו וגם של בן/בת הזוג. זאת אומרת, יש פה כבר אוכלוסייה די גדולה שהעובד לוקח ימים על חשבון ימי המחלה שלו, מטפל בה והמעביד משלם לו. מה קורה בסוף? כשהעובד בעצמו חולה, אין לו ימי מחלה. כל זה בא על חשבון ימי המחלה שלו. זאת אומרת, התלבשו פה על החוק. יש פה מדיניות של חקיקה קצת מוזרה.

כמה אנשים מגיעים לפנסיה ולא נשארים להם ימי מחלה, אתה יודע? 95% מהעובדים, כשהם הולכים הביתה, נשארים להם אלפי שעות מחלה. אין להם בעיה כזאת. הם אחר כך פודים את זה בכסף. אז אם הם מנצלים אותם לעזור לאישה, זה בסדר.

חבר הכנסת כץ העלה פה שאלה וזה בסדר. אני גם רוצה לומר, שאנחנו בעצם לא מתלבשים על אותו עובד ומכריחים אותו לצאת, אם חמותו חולה, לימי מחלה. הוא צריך להחליט. ברצותו - אם הוא מוכן לוותר על ימי מחלה שלו לטובת חמותו – "תפדל". לא ירצה, לא צריך. אנחנו לא כופים עליו דבר שאינו רוצה.

פה מוצעת הצעת חוק – עד עכשיו דיברתי על הפילוסופיה שלי. עכשיו אני מגיע להצעת החוק המוצעת – שבה רוצים למעשה לאפשר לעובד לקחת ימים על חשבון ימי המחלה שלו, כשאשתו בהריון, כדי להיות אתה. זאת אומרת, אין צורך דווקא שהיא תהיה חולה או בגלל מצב בריאות מסוים. כי בגלל מצב בריאות מסוים, כשהיא בהריון והיא חולה, הוא יכול - לפי החוק היום – להיות אתה על חשבון ימי המחלה שלו. זה קיים כבר. עד ששה ימים בשנה.

לא מדויק. היא צריכה להוכיח, שבגלל מצב בריאותה או בריאות העובר הוא חייב להישאר. זה לא משום שהוא רוצה לבלות אתה.

אני לא אמרתי את זה. למה את אומרת שזה לא מדויק?

בסדר. גברת זיגלמן, אני חושב, צדקה כאן וגם חבר הכנסת קרא מסכים למה שהיא אמרה. פשוט, לא הבהרת את עצמך.

היום החוק אומר, שכשהאישה במצב בריאות לא טוב – אם זה הריון ואם לא - אם הוא צריך להיות אתה, הוא יכול לקחת עד ששה ימים בשנה על חשבון ימי המחלה שלו. מה אומר התיקון? הוא אומר שעצם זה שהיא בהריון, מאפשר לו להיות אתה גם כשהיא בריאה.

נו, מה רע בזה? מזמן, כנראה, לא עבדת במפעלים. העובד לא רץ לנצל ימי מחלה. למה? כי יש לו בוס ואחר כך זה מתנקם בו. הוא לוקח רק ימי מחלה שנחוצים לו ואין לו ברירה.

הריון זו לא מחלה.

אני לא תקפתי את העובד.

אני רוצה להיכנס לנעליים של התעשיינים. מה בעצם התעשיינים עלולים להפסיד? אני מניח, שכך הם רואים את פני הדברים: אם הוא ינצל את ימי המחלה שלו לחמותו, לילדו, לאשתו, לא יישארו לו ימים. אתה לא דואג לו שלא יהיו לו ימי מחלה שהוא יקבל בגינם כסף או שכר, אלא אתה דואג לזה שכשהוא יהיה חולה, במקום להעדר רק ששה ימים בשנה, הוא יעדר ששה ימים נוספים. כלומר, אתה מדבר על כך שהתפוקה שלו תרד.

אז יפטרו אותו. אני אומר לך איך זה בשטח. אני לא מספר לך סיפורים. אני אומר לך איך זה "חי".

הם מפחדים להיות חולים.

באמת?

כן.

אז לא נכנסתי לשוק העבודה מזמן. צריך להתחיל לעבוד.

אתה יודע איך הם פוחדים?

בעל, שרוצה להיות עם אשתו, יכול בהחלט לקחת ימים על חשבון חופשתו השנתית ולהיות עם אשתו. לעזור לה, לשבת אתה, לטפל בה, לתכנן ביחד מה לעשות אחרי הלידה.

הוא זקוק בשביל זה לחופשת הלידה.

גם את זה הוא יכול לקחת. הרי חופשת הלידה – שזה תיקון שעשו לפני מספר שנים – היתה דווקא יוזמה של ארגוני הנשים.

לא לפני הלידה.

לא לפני הלידה. חבר הכנסת קרא דיבר על התקופה שאחרי הלידה. הוא יכול גם היום להתחלק בשנים עשר השבועות של חופשת הלידה עם אשתו. זה מין סידור מסוים שהחוק קובע.

עכשיו מציעים בהצעת חוק שזה יהיה חמישה חודשים.

בתשלום?

זה יהיה חצי חצי. בתשלום. הכל בתשלום.

אם עובד רוצה להיות עם אשתו בזמן ההריון, הריון קשה או הריון יותר קל, אם היא צריכה עזרה מסוימת יותר או פחות, הוא יכול לקחת ימים, אני חוזר, על חשבון חופשתו השנתית. הרי לזה מיועדת, בין השאר, חופשה שנתית.

אוקיי. אני מבקש לא לחזור. אנחנו הבנו.

כן, גבירתי.

אני מאיגוד לשכות המסחר וגם אנחנו מתנגדים להצעת החוק. אנחנו עשינו חישוב. הצעת החוק הזאת תעלה, גם למעסיק הציבורי וגם למעסיק הפרטי, בסביבות ה 254 מיליון שקל לשנה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי, בשנת 1998 היו 130 אלף לידות בשנה. השנה ההערכה היא בין 125 אלף ל 126 אלף לידות.

כן יירבו. 100 היה הרף השנתי של חמש השנים האחרונות.

לפי השנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 130 אלף בשנת 1998. המספר מוחלט.

אני טועה? עו"ד אטלן.

אין לי מושג.

לגבי 1999 יש הערכות, כאמור. עוד אין מספרים סגורים וסופיים. זה יעלה למעסיקים 254 מיליון שקלים לשנה.

254 מיליון שקלים לשנה, בהנחה שכולם ינצלו את כל הימים.

כן. אני מדברת על ממוצע.

כמה זה יעלה בממוצע פר מעסיק?

תלוי, כמה עובדים הוא מעסיק.

בממוצע. אנחנו מדברים בממוצעים, את יודעת.

חבר הכנסת כץ, בוא תשב פה, תנהל את הישיבה.

אני אין לי שום כוונה כזאת.

לכבוד יהיה לי.

שמעי נא, עם כל הכבוד, אם את רוצה נתוני סטטיסטיקה, נידבק לסטטיסטיקה. כמה אנשים היום נעדרים ממקום עבודתם בגין מחלה של בת זוג, למשל? קחי את הממוצע הזה ותשווי את זה. את לוקחת את הכל.

אין לי סטטיסטיקה של זה. אני דברתי על היעדרות מקסימלית של שבעה ימים, לפי הצעת החוק. היא תעלה על 254 מיליון שקלים לשנה.

תראי, גבירתי. אני מנסה להוליך אותך למצב כזה שתצליחי לשכנע את חברי הכנסת. את, אולי תהיי בסופו של דבר – לפי שיטתך – צודקת, אבל תסלחי לי על הביטוי שלי, לא תהיי חכמה. למה? לא תצליחי לשכנע אותם, מפני שאת הולכת, איך אומרים, עם הראש בקיר ואת לא מנסה להבין או לשכנע את חברי הכנסת. את הולכת עם מספרים מאד מאד יבשים וזה על פניו נראה מופרך מראש מפני שלא מקבלים את הנתונים האלה. אם הנתונים האלה בדוקים והיית באמת עושה אנלוגיה לממוצע של ימי היעדרות של עובד בגין אשה חולה, בגין חמותו, בגיל בן, אז אפשר היה להבין את זה ואפשר היה לצאת מכאן. אבל כשאין את ההסכמות הללו, אז את תאמרי את דברייך, לאחר מכן נעבור לנציג משרד המשפטים וחברי הכנסת ימשיכו הלאה.

אני מוכנה לבדוק את זה ולהביא לך את הנתונים.

אני מודה לך.

יש לי עוד בעיה עם הצעת החוק הזאת.

הצעת החוק מדברת על חוק דמי מחלה. אני רוצה להבהיר, גם בית הדין בפסיקה שלו קובע, שהריון זה לא מחלה. הריון זה מצב בריאות תקין. לפיכך, זה נראה לי לא סביר לתת לעובד לנצל ימי מחלה בגין מצב בריאות תקין של אחד מבני הזוג.

את רואה, זו טענה שנשמעת. יפה.

אז את מציעה שיזכו את העובד בעוד עשרה ימי חופש לשנה על חשבון המעסיק.

רעיון יפה, חבר הכנסת כץ. אולי נדון בזה.

המטרה של חוק דמי מחלה היא מטרה סוציאלית. אין מטרה לפדות את הימים.

גבירתי, הארגומנט שלך נפל על אוזניים קשובות. עוד משהו?

כן. הדבר האחרון, בכל החוקים שבהם יכולים להעדר גם נשים וגם גברים, כמו למשל עקב מחלת בן זוג, עקב מחלת ילד, חופשת לידה שגבר יכול לקחת, בכל החוקים האלה יש הקפדה, שאם נעדר אחד מבני הזוג, בן הזוג השני לא ייעדר. לפי החוק הזה יש זכות כפולה, גם ליולדת - מכיוון שיש לה איזה שהוא מצב בריאות או שאין מצב בריאות, אני לא יודעת - וגם לגבר.

רבותי, סדר באולם הישיבות. אני מוכן לתת לכם לנהל את הישיבה. יש לי הרבה מה לעשות היום. אני אתפנה לדברים אחרים. אני רוצה לסיים את זה. זה התחיל לרתק אותי כל הנושא הזה. גם חבר הכנסת קרא מדבר כאן על הנחיצות של ההיעדרות של העובד. זאת אומרת, לא בכל מקרה, רק כשהוא צריך.

כתוב פה: סידורים נלווים לה. מה זה סידורים נלווים לה?

לתת לו את האפשרות כשיש נחיצות וצורך בזה.

מי לא רוצה להיות עם אשתו כשהיא בהריון?

הרבה.

רבותי, עו"ד אטלן, בבקשה.

הממשלה תמכה בהצעת החוק הזאת ואני שמח על כך.

תמכה?

כן. תמכה. בעידודנו, משרד המשפטים ומשרד העבודה. לא שמענו בועדת השרים נתונים כל כך מדהימים לגבי העלות.

הם לא היו בועדת השרים.

לא נכון. הם היו והם באמת התנגדו. כל זה אולי לא רלוונטי לכאן, אבל הנתונים האלה קצת מפתיעים אותי, מה גם שבמרבית מקומות העבודה המאורגנים, יש זכות לפדיון של חופשה צבורה. כך שהעלות של זה שיממשו יותר ימים ממה שהיו מממשים אילולא הזכות להיעדר מכוח כל מיני עילות נוספות, לא ברורה.

צודק היושב ראש שהריון זה לא מחלה.

אני מסכים להגדרה של מחלה בריאה.

גם בהצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כתוב שהשר יקבע כללים לגבי הוכחת נחיצות ההיעדרות של ההריון. כך שלא כל הריון יוביל להיעדרות.

לכן היועץ המשפטי שלנו מציע שאת הנחיצות נעלה להתחלה.

מבחינה טכנית אין לי התנגדות. אני רק לא בטוח שאני צריך לקבוע כללים להוכחת הנחיצות של ההיעדרות בלידה עצמה. זה אולי מובן מאליו שבלידה עצמה אנחנו רוצים לעודד נוכחות הבעל.

אני חושב שבלידה זה ברור לכולם.

ברוב ההסכמים הקיבוציים - אני עשיתי בדיקה - העובד יכול להעדר בתשלום ביום הלידה.

יפה. אז אנחנו מדברים רק על פרק הזמן של תשעת החודשים עד הלידה.

לא, בחוק מוצע גם בלידה. הוא מציע שגם בהריון וגם כשהיא יולדת הוא יוכל להעדר ששה ימים.

זאת אומרת, לגבי הלידה, לכולי עלמא זה מוסכם. כן? זה מוסכם על כולנו? כולם מסכימים, אין מתנגדים שאחרי לידה הוא יוכל להעדר?

אי אפשר לסמוך על הזכות לחופשה רגילה משום שבחופשה רגילה יש לך זכות לימי חופשה, אבל אין לך זכות לקבוע מתי. אתה צריך לבוא להסכמה עם המעביד.

המעביד צריך להסכים. פה מחייבים אותו.

הערה אחרונה לגבי היעדרות של הצד השני. בכל מקום שבאמת מתנים את הזכות להעדר בזה שהצד השני לא מימש את זכותו, מדובר בזכות להעדר מכוח החוק. לא בזה שהוא לא נעדר בגלל שהוא חולה. ממש לא קשורה לעניין, ההערה של גברת עדקי.

אני התכוונתי להיעדרות בתשלום. על חשבון ימי המחלה.

הלאה. יש עוד משהו, עו"ד אטלן?

לא.

תודה. מישהו מהאוצר רוצה להתייחס? אתם מסכימים?

הממשלה תומכת. אני לא רוצה להביע התנגדות פה בפומבי, אף על פי שבחלק מן הדברים אני בכל זאת מסכימה עם נציגי המעסיקים.

זאת אומרת, העמדה של הממשלה בעד, העמדה האישית שלך - יש לך השגות ואת לא רוצה להעלות אותן על השולחן.

הממשלה תומכת, אז אין מקום שאני אביע פה התנגדות.

מכובד מאד. עמדה מאד מכובדת.

סליחה. יש עלות?

האוצר יודע מה העלות של הנושא הזה?

אני לא יכולה להגיד שעשינו חשבון של עלות ואני לא רוצה למסור נתונים שלא נעשה לגביהם חשבון.

גבירתי, אני מבקש וביקשתי אתמול גם משר האוצר. זה חוזר השכם והערב שאנחנו נתקלים כאן – ואני לא מתכוון כרגע אישית אליך – בחוסר נתונים. לא יתכן שאתם תגיעו בלי עלויות. כשאתם מגיעים, אתם יודעים על מה אתם מגיעים. אתם צריכים להציג את העלויות. או שאבסולוטית אין עלויות. אבל אם ישנן, אנחנו כאן בועדה צריכים לדעת מהן. אני מבקש, עוד שבוע עוד שבועיים, מילא, אבל אחרי חודש, תהיו מוכנים. אני לא רוצה להישמע כאילו שאני יוצא אישית נגד מי שיושב כאן מטעם האוצר. אין לי שום עניין אישי כנגד מי שמייצג כאן את האוצר, אבל אני ביקשתי את זה אתמול משר האוצר בישיבת קואליציה. דיברתי על כך, שנציגי משרד האוצר – ברובם. לא כולם, אבל רובם - לא מגיעים מוכנים לישיבות. אני מבקש, אם באים לישיבות, להגיע מוכנים עם נתונים.

כן, חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.

קודם כל אני מברכת על הצעת החוק. דבר שני, אני רוצה להתייחס לנוסח. אני לא חושבת שעובד יכול להעדר משום הריון. אני מבקשת למצוא ניסוח שאומר: בשל נסיבות הקשורות במשהו.

לא בבריאות האישה, בהריון. בתהליך.

הריון כשלעצמו, אם אין בו סיבוכים ובעיות, הוא לא סיבה להיעדרות. הוא מתחיל ונגמר והכל בסדר. מתי בדרך כלל נדרשת ההיעדרות של הבעל?

שמירת הריון.

שמירת הריון זה סיפור אחר. אני מדברת על ללוות אותה לבית חולים, ללוות אותה לבדיקות, מיני דברים מהסוג הזה. צריך להגדיר את זה, כי אחרת המושג "בשל הריון" הוא בעייתי: "אשתי בהריון, מחר אני לא בא לעבודה".

אפשר "טיפולי הריון".

אני אומרת: להגדיר בדיקות הקשורות בהריון או טיפולים. צריך למצוא נוסח שמגדיר.

אני מוכרח לומר שהיועץ המשפטי שלנו העיר על זה בתחילה. אנחנו מטילים עליו להכניס את זה וגם חבר הכנסת קרא הסכים לכך.

לכן גם בהמשך לא צריך להגיד "היעדרות לצורך הריון". לצורך הריון עושים את זה בשעות אחרות. לא?

אי אפשר לדעת.

חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.

קודם כל אני מברך על זה. אני חושב שהרבה אנשים ינצלו את ימי המחלה האלה.

אדוני שמע מה חברת הכנסת גוז'נסקי אמרה כרגע?

וודאי. כל מלה. אני רוצה פשוט לאזן את המצב.

לאזן?

אני חושב שלא היתה התייחסות, למשל, לשאלה מה יקרה אם בסוף לא היתה לידה אלא רק הריון. השאלה היא, מאיזה חודש ההריון מתחיל? ממתי ייספרו השבעה ימים?

מהרגע שמביאים את נייר הלקמוס.

סליחה. מהשבוע הראשון, או שלושה חודשים? באמת צריך להגדיר את זה.

השר קובע הוכחת הריונה. אז השר יקבע בתקנות, היא תביא אישור רופא.

למשל, משרד השיכון לא מכיר בהריון, אלא החל מהחודש החמישי. אז תגיד, למה מהחודש החמישי?

למה באמת רק מהחודש החמישי? חודש רביעי זה לא הריון?

לא. זה הריון, אבל הוא אומר: מבחינתי, אני לא מכיר בזה כוולד נוסף.

זה משהו אחר. הם סופרים את הילדים.

בסדר. אז מה? היו מקרים כאלה, שבסופו של דבר היתה הפלה בחודש השישי.

אז מה?

אנחנו מדברים על הריון מהיום הראשון.

אז שיהיה רשום.

יהיה רשום.

אפילו לא ארבעים היום של יצירת הוולד.

יש תקנות. שר העבודה ישקול, יתייעץ עם מומחים והוא יקבע בתקנות איך מוכיחים הריון. אני מניח ששר העבודה יגיד: אם היא תביא אישור מרופא שהיא בהריון, אז היא בהריון.

זה אפשרי רק אחרי שבועיים.

זה ההגיון.

אז זאת רק הערה כדי שיהיה תיקון לנושא הזה ותהיה בהירות בנושא.

דבר נוסף, אני רוצה שלא תהיה הגבלה של הריון אחד לגבר. כמו הסיפור שהיה השבת, שמישהו נשא 17 נשים.

איזה מזל שהוא לא עובד בשום מקום.

מה יקרה אם יש לו כמה הריונות באותה השנה? זה כפול שבעה ימים או לא? אני מבקש שלא תהיה הגבלה.

אין הגבלה. לפי הניסוח אין הגבלה. כל דבר בלשון יחיד הוא גם לשון רבים.

אוקיי.

אחינו התימנים יקבלו את זה באהבה. כל מי שנשוי היום, אפילו עם שתי נשים, יוכל לקבל.

על פי החוק מקבלים זיכוי על אשה אחת.

אני, כהצעה לסדר, הייתי מציע לתת חופשת לידה לגבר, שלושה ימים אחרי לידה וארבעה ימים במהלך. על הבסיס הזה. אני חושב שזה יותר נכון, יותר הגיוני.

אתה תחליט. הגבר יחליט מתי.

בין קריאה ראשונה לשניה תרצה להוסיף, אז תתקן. כן, גברתי.

היות ולא ראיתי את הצעת החוק ואני מצטערת על כך, אני שואלת: האם זה מוגדר להריון באופן כללי או להריון שיש עמו איזשהן נסיבות נוספות כמו הצורך לשכב, או חוסר האפשרות לתפקד?

דיברה על זה חברת הכנסת גוז'נסקי, שזה לא יהיה סתם לצורך הריון. כשבמהלך ההריון מתעוררים אי אלו שהן בעיות, או טיפולים, או שהאשה צריכה עזרה, או בדיקה, או כל דבר מהסוג הזה, בו היא זקוקה לבעלה שיסעד אותה, אנחנו מאפשרים לה את זה.

מישהו ממשרד המשפטים, משרד האוצר או משרד אחר רוצה לומר כאן משהו? אדוני היועץ המשפטי, אנחנו יכולים להטיל עליך לסדר לנו את הנושא הזה כפי שדיברנו?

כן. אני רק מציע שזה יהיה ששה ימים. מכיוון שבכל החוקים שיש לנו כיום, כמו מחלת ילד, מחלת הורים וכולי, יש ששה ימים.

ששה ימים? אני חושב שחבר הכנסת קרא לא יתנגד לזה, שזה יהיה אחיד בכל המקומות.

אבל רק תוסיף שם בדיקה, טיפול ואשפוז עקב הריון.

בסדר. מה שכרגע דיברנו.

אולי לכתוב "קשיים"?

לא. עזבו את המילה קשיים.

קושי זה דבר לא מוגדר.

אנחנו אומרים טיפול בלי אשפוז. לא צריך להכביר.

אנחנו מסמיכים את היועץ המשפטי לועדה לתקן כאן את הטעון תיקון על פי מה שהעלינו. זה יהיה בסעיף מספר 1 ואנחנו נכין את זה לקריאה ראשונה.

תודה רבה, אני מודה לכם, רבותי.



הישיבה ננעלה בשעה 10:40.