הכנסת החמש-עשרה

- 23 -
ועדת העבודה והרווחה
‏3.11.99

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 33

מישיבת ועדת העבודה והרווחה
‏יום רביעי, כ"ד בחשון התש"ס (‏3 בנובמבר, 1999), שעה 09:10

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר


תמר גוז'נסקי
נסים זאב
חיים כץ
מקסים לוי
איוב קרא

חה"כ אביגדור ליברמן



עו"ד בת-שבע הולצמן
משרד העבודה והרווחה


עמיחי כץ
אגף תקציבים, משרד האוצר


גבי רובס
מנהל אגף מעקב ובקרה, שירות התעסוקה


דרור דבש
ראש עיריית מצפה-רמון


דני שטרית
מועצת פועלי מצפה-רמון


אביבה יפרח
יו"ר ועד, מצפה-רמון


משה דרעי
יו"ר ועד "נגב מינרלים", מצפה רמון


אביגיל יפרח
ועד מתפרת רמון, מצפה-רמון


הרב דניאל בר-מוחה
רב הישוב, מצפה-רמון


משה מזרחי
מצפה רמון

שירלי אברמי

רשמה: אירית שלהבת

1. פיטורי עובדים במצפה-רמון.


פיטורי עובדים במצפה-רמון

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה בנושא פיטורי עובדים במצפה-רמון.

האמת היא שבדרך חשבתי באיזה מילים אני אפתח ובאיזה מילים אני אשתמש כדי להסביר שהצינה שבלב מי שצריך לטפל בדברים הללו מקפיאה גם את הלב החם ביותר. מצפה-רמון הוא אחד מכמה מקומות, מכמה מועצות, מכמה רשויות, שכניראה האבטלה תלך ותגדל בהן לצערנו. כפי שאנחנו כבר יודעים שבקריית-מלאכי אחוז האבטלה יילך וייגבר, שהאבטלה בבית-ג'אן תיגבר, כפי שאתמול נודע לנו שגם באור-עקיבא יהיו קשיי תעסוקה. היה אמור לעבור לאור-עקיבא מפעל גדול של מרכבי אוטובוסים. מסתבר שהממשלה איננה מאפשרת לפתוח את המפעל וזה על פניו ייכרות את הענף הזה של מרכבי אוטובוסים.

אנחנו מדברים על מצפה-רמון שיש בה היום 213 דורשי עבודה, אבל אנחנו מדברים על אפשרות שאנשים נוספים יצטרכו לצאת ממעגל העבודה: מפרוייקטים יזומים, שמסתיימים בסוף השנה, כ90- או 100 איש ייעזבו את מקום עבודתם; 15 עובדים במפעל "חרסית"; גם 60 תופרות "במתפרת רמון" יצטרכו כניראה לעזוב את עבודתן בסוף השנה ולצאת מחוץ למעגל העבודה; ועל-פי הסכם ההבראה עם משרד הפנים עוד 30 עובדים יצטרכו לעזוב.

השאלה היא מדוע מצפה-רמון, עיירה שנמצאת בדרום, בתנאים לא רגילים, לא יכולה לשמור ואפילו לקבל יותר מקומות תעסוקה. למה למשל אי אפשר שמפעלים באיזורים מרוחקים יקבלו העדפה, כפי שהיה פעם נהוג? מאז שנכנסה חובת המיכרזים כניראה היא גם גילחה באותה הזדמנות את הסיכוי למצפה-רמון ולמפעלים שנמצאים במצפה-רמון לקבל עבודות ממשרדים ממשלתיים, כמו משרד הביטחון. כשהייתי נער אני זוכר שהיו ערים כמו קריית-שמונה, עיירות פיתוח, שגם אם הצעת המחיר שלהן היתה גבוהה ב15%- מהמתחרים הן היו זוכות. הן עמדו בראש סולם העדיפות. אני חושב שיהיה נכון שכל ישובי חבל העימות ובוודאי עיירות הפיתוח בדרום ייקבלו עדיפות שכזאת. צר לי שהדברים האלה לא נעשים. אנחנו מגיעים למצב שהכל נבחן דרך השורה האחרונה, דרך החור של הגרוש, כמה כסף זה יביא או כמה זה לא יביא.

שמעתי עכשיו מפי ראש המועצה שכל התוכניות להקמת בית-מלון במצפה-רמון בעצם מאושרות וגמורות ורק כפסע עד האישור הסופי כדי להתחיל בעבודות לבניית בית-המלון. אבל משום שמנכ"ל משרד התיירות לא רוצה לשבת עם מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) אז כל העניין הופך להיות למאוד מאוד מימי וזה מתמוסס. אם היה סיכוי פעם שתהיה תיירות מסויימת במצפה-רמון אז גם את הדבר הזה בעצם מונעים, מכל מיני שיקולים. האמת היא שהשיקולים לא ברורים לי. אולי זה נובע מכך שמנכ"ל משרד התיירות מגיע מהאוצר. את תפיסת העולם של פקידי האוצר אנחנו מכירים, לא צריך כל-כך להתרשם מזה.

אני חושב שאנחנו כחברי כנסת חייבים להפעיל את הלחץ הגדול ביותר האפשרי על כל הגופים הרלוונטיים כדי שמצפה-רמון לא תיכנס לקטגוריה של רשויות שאחוזי האבטלה בהן הוכפלו. אם היום אחוז האבטלה במצפה-רמון עומד על קצת מעל ל8%-, בעקבות הנתונים שכרגע מסרתי המספר יוכפל בזמן הקרוב ביותר. בתוך 4-3 חודשים הם יכולים להכפיל את אחוז המובטלים.

אני בהחלט, כפי שאמרתי, בעד מתן עדיפות במיכרזים ממשלתיים. לגבי מענקי איזון - זה עניין שאני לא בקיא בו אבל יש מקום לבחון גם את הדברים הללו. אם את אלה לא אז לפחות מי שחוצב שם ועובד שם, מרוויח ומשתכר, וכל מיני קבלנים אחרים שבאים מבחוץ, אז עליהם אולי אפשר להשית מיסים קצת יותר גבוהים כדי שבצורה כזאת או אחרת ייתנו למצפה-רמון להמשיך ולהתקיים.

עמיתי, חבר הכנסת מקסים לוי, ביקש להעלות את הנושא הזה לסדר היום ואני כאמור מכבד את רצונו. אאפשר לו לומר כמה דברים לפני שניתן לנוכחים לומר את דברם. בבקשה.

הצעתי את ההצעה לסדר אחרי ששוחחתי על הנושא הזה עם ראש הממשלה. לא יצא כלום משיחתנו ולכן האטימות הזאת הובאה כהצעה לסדר היום במליאת הכנסת.

מצפה-רמון הוא מקום שאפילו אלוהים שכח אותו כמדומני. כל ממשלות ישראל לא עשו דבר. כשאתה מגיע למצפה-רמון אתה שואל את עצמך איך בשנות ה50- העבירו את האנשים לגור שם? אתה שואל את עצמך האם כל ממשלות ישראל אוטומות למצב של פיתוח, של דברים אלמנטריים כלשהם כדי להביא את העיירה הזאת בסופו של דבר לידי צמיחה מסויימת, או לתת אפילו פיצוי על חטאי שנות ה50- ולהתחיל לבנות עכשיו בשנת 2000?

כשאתה רואה את זה אתה מתפלא על האטימות של משרדי הממשלה כלפי מצפה-רמון. ביקרתי שם מספר לא מועט של פעמים וראיתי את השכונות ואת הבעייתיות. עליתי שם לקומה שנייה של בית וביקרתי אדם מסכן ושיכור, שהבית שלו מלא סמרטוטים. ראיתי בנייה מאוד רווייה ואנשים מסכנים ומיואשים.

ואתה רואה אחר-כך שמעסיקים אותם כמו שהעסיקו את אבי המנוח בשנות ה50-. היו שולחים אותו לקרן קיימת לישראל לחפור גומות בבית-שאן. היו מעסיקים את האנשים על-ידי עבודות יזומות. וכך אותו דבר כאן. בשנה שעברה היו עבודות יזומות של רשות שמורות הטבע וקרן קיימת לישראל. היינו צריכים להילחם כדי שהם יקבלו את שכר המינימום, כדי שלא יפטרו אותם מעבודות יזומות. וכאן מדברים על צמיחה ועל טכנולוגיה?

אדוני היושב-ראש, אני משוכנע שהבעיה היא לא רק בניית מלון או בית-הארחה או משהו מעין זה. מצפה-רמון צריכה לעבור רביזיה. אנחנו כחברי כנסת וכוועדה חשובה צריכים לתת דעתנו בכל תחומי החיים, לא רק בתעסוקה יזומה. שר התעשיה והמסחר צריך להבין שמדובר בעיירה שצריכה לקבל מענקי ממשלה. לא רק מענק איזון רגיל, כמו שנותנים לקריית-גת, או ליבנה, או לגן יבנה. כאן צריכה להיות התחשבות כלשהי במה שקורה ברשות.

ראש המועצה הוא חדש. קודמו הוחלף בגלל הבעיות החברתיות האלה. אם לא נסייע לראש המועצה החדש ולמועצה הזאת, שמשתדלת בכל מאודה לנסות ולעשות כמה דברים חשובים למצפה-רמון, נחטיא את המטרה עוד פעם.

לכן ביקשתי את כינוס הוועדה כמה שיותר מהר, כדי לנסות להתמודד עם אותם דברים שדורש ראש המועצה, ובצדק. הוא אומר: הקלות במיסים, הגדלת המענקים לתעשייה, עדיפות במיכרזים. אמר היושב-ראש שחוק חובת המיכרזים הוא שהביא את האפלייה לעיירות הפיתוח. לא יכול להיות שיזם שיבוא למצפה-רמון יצטרך להתמודד עם איזה חברה מוויאטנאם או חברה ירדנית שמעסיקה עובדים בשכר עבדים. לכן צריכה להיות התחשבות מסויימת. נדמה לי שהממשלה הזאת מחוייבת ליצור מפה מסויימת שתקדם את הסיוע לאיזור הזה של מצפה-רמון, ירוחם ודימונה.

עו"ד הולצמן, האם את יכולה לבשר לנו שהפרוייקט של משרד העבודה והרווחה ימשך גם בשנה הבאה?

אינני יודעת. אני ממונה על יחסי עבודה ובאתי כמשקיפה.

אז אין נציג של משרד העבודה והרווחה?

יש נציג של שירות התעסוקה. לאיזה פרוייקט אתה מתכוון? עבודות מיידיות? אני יודע שפרוייקט עבודות מיידיות יימשך עד סוף השנה. אין תקציב להמשיך אותו. רפרנט אגף התקציבים באוצר צריך להתייחס לזה.

הורידו 50 מיליון שקל השנה מעבודות יזומות. אני מתכוון לשנת 1999.

שאלו על התקציב לשנת 2000.

כבוד היושב-ראש, אני בהחלט חושב שהוועדה הזאת חייבת לקחת יוזמה ולא לחכות לטובות מאף אחד, לא ממשרד האוצר ולא מגורמי ממשלה. קודם כל יש מתכונת לטיפול בנושאים כאלו, בערים ובמועצות בנוסח מצפה-רמון, על-ידי ועדת מנכ"לים לטיפול נקודתי. להערכתי אנחנו חייבים לצאת בקריאה לממשלה להקים דחוף ועדת מנכ"לים לטיפול נקודתי, כי זה פטנט אפקטיבי.

יש ועדת מנכ"לים.

אני חושב שלא.

יש ועדת מנכ"לים לטיפול באבטלה.

אבל לא לטיפול נקודתי במצפה-רמון.

הייתי אצל ראש הממשלה ואני יודע מה יש. יש ועדת מנכ"לים. לא האוטובוס הזה שלא עשה כלום.

אני לא נסעתי באוטובוס. אני נסעתי בג'יפ.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה מטפל בכמה נקודות ועיירות פיתוח ומסדר את מפת סדרי העדיפויות.

אתה מדבר על ועדת מנכ"לים לאיזורי עדיפות לאומית. זה לא שייך לכאן. אלה שני דברים שונים.

אני מסכים עם דבריו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן.

חבר הכנסת מקסים לוי, בואו נאפשר לחבר הכנסת ליברמן להציג את כל היריעה ונתווכח לאחר מכן.

אני חושב שצריכה לקום ועדת מנכ"לים לפתור נקודתית את הבעיות של מצפה-רמון וכמו שאמר חבר הכנסת מקסים לוי לבחון בכלל מה טיבעה של הבעיה. האנשים האלה הם לא פושעים, הם לא הגיעו לשם על דעת עצמם. הם הגיעו כי הממשלה החליטה להקים שם ישוב, להפנות לשם אנשים. לכן האחריות חלה על הממשלה. הממשלה חייבת לבחון ולהגיד לישוב מה עתידו.

אני חושב שאחד הפתרונות לישוב כמו מצפה-רמון זה תיירות, תיירות המדבר שהולכת ומתפתחת, טיולי ג'יפים וטרקטורונים. בשביל זה חייבים גם להפנות משאבים מתאימים. כשמתכנסת ועדת המנכ"לים, שמורכבת ממנכ"לים של משרדי ממשלה שונים ומומחים שונים, ומקבלת החלטה קולקטיבית, אחרי ניתוח, שמחייבת את כולם, אז יש לזה תוקף. זה נותן את ה-push.

אני רוצה לשאול אותך, כיוון שהיית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אנחנו שומעים פה חדשות לבקרים שמקימים עוד ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועוד ועדה ועוד ועדה. האם יש לו זמן להתעסק עם כל הוועדות הללו או שהכל יהיה חאפ לאפ בסוף? או שייחכה עד שנת 2003?

יש לו סגנים וסגני-סגנים.

אל"ף, יש אפשרות. בי"ת, עם כמות העובדים שהוסיפו למנכ"ל משרד ראש הממשלה היה אפשר לפתור את האבטלה לא רק במצפה-רמון אלא גם בחצי מעיירות הפיתוח. אין שם חוסר בכוח-אדם. כשאתה מקים את זה בחסות משרד ראש הממשלה יש לזה גם חשיבות ואימפקט, אז מתייחסים לזה אחרת.

יש דבר אחר שמטריד אותי. הם נהנים מפטור ממס הכנסה ואני מבין שלפי ההמלצות של השופט טל מבטלים להם את היתרון היחסי שיש להם במס הכנסה. ברגע שמבטלים את היתרון היחסי הזה במס הכנסה לדעתי עדיף שהממשלה גם תיקח אחריות, תיקח מפתח ותסגור את העיירה הזאת. אי אפשר הכל לחלק לפי קריטריונים. אני חושב שאגף התקציבים באוצר הוא הגורם הראשון לכך שיש בריחה מאחריות.

אגב, מה היה הטיעון של השופט טל?

שיהיה שוויון בין העיירות השונות.

החיים זה לא מתמטיקה. אי אפשר הכל לחלק לפי קריטריונים. צריך רק להמציא כמה נוסחאות, יש לנו בתי-משפט ואז נוותר על הכנסת ועל הממשלה. לא יכול להיות שלא יהיה פה שיקול דעת, לא לכנסת וגם לא לשרים. אי אפשר הכל לדחוף לקריטריונים. עם כל הכבוד לעיירות פיתוח, מקריית-גת עד תל-אביב זה 40-35 דקות נסיעה ואילו ממצפה-רמון עד קריית-גת זה 3.5 שעות נסיעה. אי אפשר להשוות, כאילו הכל אותו דבר.

אני חושב שפה הקרב הראשון חייב להיות על מה שיש כבר, כי גם מה שיש, היתרון העיקרי שיש במצפה-רמון, גם את זה הולכים לקחת.

זה בהנחה שהעובדים שם בכלל מגיעים לסף המס.

זה מתייחס בעיקר ליזמים ולמעסיקים. זה לא הבעיה של העובדים. הבעיה היא ליצור תמריץ למעסיקים או ליזמים לבוא לשם.

אני לא מתווכחת. אני רק אומרת שרוב העובדים שם בטח לא משלמים מס.

הדבר האחרון, אני מבקש שהוועדה תצא בקריאה מיידית, אני מניח שהיא תהיה פה אחד, על דעת כולם, קודם כל לשר התשתיות הלאומיות ולשר התיירות, שייצעקו קצת וייעשו סדר בבית.

האם מינהל מקרקעי ישראל עדיין שייך למשרד התשתיות הלאומיות?

השייכות המיניסטריאלית שלו היא עדיין פורמלית במשרד התשתיות הלאומיות. הוא בדרך לעבור למשרד ראש הממשלה. צריך פשוט לתת הוראה לשבת מיידית ולהתחיל לגלגל את כל הסיפור הזה.

ברשותכם, אני קודם כל רוצה לברר את הנתונים. אני לא יודעת מי יכול לתת לי תשובה. נאמר פה שדורשי העבודה הם 216, ונאמר שהמפעלים שנסגרו לאחרונה פיטרו 170 עובדים. זה לא מסתדר. אם רק אלה שנסגרו לאחרונה פיטרו 170 עובדים אז איך הגיעו למספר של 216 דורשי עבודה?

דבר שני, אף פעם לא בודקים בסטטיסטיקה דורשי עבודה כאחוז מכוח העבודה. אחוז מכוח העבודה קשור למובטלים. זה לפי סקרים, סקרי כוח-אדם, ולא לפי מספר דורשי העבודה. סקרי כוח-אדם כוללים בתוכם גם את המובטלים שכבר התייאשו מלהגיע ללישכה, משום שהם ניסו לחפש את זה בדרך אחרת. הם לא נכללים ב216-. לכן לבוא ולהגיד שמאחר ויש 216 אנשים הרשומים כדורשי עבודה, אני לא יודעת באיזה תאריך, אז יש 8% אבטלה? נו, באמת, זה הרי מצחיק.

אני מבינה אם כך שכוח העבודה שם מונה בערך 2,700 אנשים ומתוכם בערך 2,500 עובדים. איפה עובדים אותם 2,500 אנשים?

זה לא 2,700. אולי 1,700. אני הכנתי את המסמך הזה ואני יכול לענות לך.

אני מתייחסת למספרים. אם 216 זה 8% - - -

זה נתון של שירות התעסוקה. אני לא יודע ממה הם גוזרים את הנתון הזה. גם אני מתנגד לנתון הזה.

חכה רגע. אם 216 זה 8%, אתה יודע כמה זה 100%? זה 2,700. יוצא ש2,500- אנשים כן עובדים. אז אולי מישהו יספר לי איפה עובדים 2,500 אנשים במצפה-רמון.

בפועל יש 400 מובטלים במצפה-רמון.

אז למה זה לא רשום?

חברת הכנסת תמר גוז'נסקי שואלת איפה יש 2,500 עובדים.

יש אנשים שלא באים ללשכת התעסוקה כבר. מה שיש פה זה נתונים על מי שבא היום ללישכה.

אני טוענת שהדיון שלנו מתקיים על סמך נייר שאין לו קשר למציאות. כתוב פה כך: מעסיקים כלליים - 550. ועוד כמה אחרים? עוד 500? אני לא יודעת. יוצא שבערך 1,000 ומשהו אנשים עובדים. אם 2,700 זה כוח העבודה אז יש לנו 1,700 שבעצם היו רוצים לעבוד ולא עובדים. אני מבקשת להתייחס ברצינות לעובדה שהרבה מאוד אנשים שאין להם עבודה לא באים ללשכת העבודה כי אין לה מה להציע להם. לא מגיעים להם דמי אבטלה או הבטחת הכנסה מסיבות שונות ולכן הם לא צריכים לבוא ללישכה. אבל זה לא אומר שהם לא מובטלים. הם מובטלים ועוד איך, הם מובטלים כרוניים. הם מובטלים קשים. הם מובטלים שחיים אולי כבר 20 שנים על קיצבאות עלובות כלשהן. לכן המצב במצפה-רמון על פניו נראה לי פי 10 יותר חמור מהמספרים שהובאו פה.

נכון, אנחנו איתך.

לכן אני מתפלאת על האנשים שבאים ממצפה-רמון ולא שמים את האמת על השולחן. על הנייר הזה כתוב "מועצת פועלי מצפה-רמון" והנתון היחיד שמופיע הוא: 216 דורשי עבודה. האם כך אתם מייצגים את פועלי מצפה-רמון?

הוא מייצג קטע של עובדים בתור נציג ההסתדרות.

אתה לא ציינת פה את "אורדן". הייתי רוצה לדעת כמה עובדים יש ב"אורדן". ב"אורדן" יכולה להיות בעיה בגלל הקיצוץ בתקציב הביטחון. זה לא מצויין פה.

אני הכנתי את המסמך הזה וכל הנתונים שישנם פה אכן נכונים. הנתון של שירות התעסוקה, שהכנסתי למיסמך, הוא באחריות שירות התעסוקה. תאמיני לי שאני מתפלא כמוך.

תיכף נציג שירות התעסוקה ייתן לנו הסבר.

דרך אגב, לא מצויין פה שבפרוייקטים למיניהם, כמו הקרן הקיימת לישראל ורשות הגנים הלאומיים, מועסקים עוד בערך 100 עובדים.

זה לא מופיע בספר התקציב לשנת 2000.

אנחנו הרצנו את עצמנו מוקדם בבוקר ממצפה-רמון והבאתי איתי עוד יושבי-ראש ועדים של מפעלים, שעוד נדבר עליהם בהמשך, מפעלים שבעתיד הקרוב מאוד אמורים לפטר מספר עובדים. אנחנו לא נדבר רק על הבעיה הקיימת אלא גם על הבעיה העתידית שלפיתחנו.

הם מציינים 216 דורשי עבודה, כשאנחנו יודעים שבפועל צריך להוסיף עוד את 90-100 האנשים העובדים בפרוייקטים למיניהם. בכך הגענו כבר ל300- ומשהו.

אז למה אתה לא כותב את זה? מה שכתוב, זוכרים.

בגלל זה אני פה.

חבר הכנסת חיים כץ, הנייר הזה הוא לא תורה מסיני.

הבאתי את הנייר הזה כדי לתת תמונה כללית. אם מישהו היה מבקש מסמך מדוייק - - -

כשנותנים לנו מסמכים בדרך כלל נוהגים להחמיר כלפי מעלה. אתה משום מה המעטת כלפי מטה.

לא למטה. במקום שתאמרו שמישהו בא ומציין את העובדות כפי שהן - - -

אולי כשמר גבי רובס ידבר על שירות התעסוקה הוא יוכל להסביר למה אלה שמועסקים בפרוייקטים לא נכללים בנתון הזה של המובטלים. למעשה זו יוזמה ממשלתית להעסיק אותם באופן זמני.

שירות התעסוקה לא מפרסם את שיעור הבלתי מועסקים או את נתוני האבטלה. שירות התעסוקה מפרסם בסך הכל את מספר דורשי העבודה - - -

מי המציא את המספר 8.3%?

אסביר לך איך הוא הומצא. שירות התעסוקה מפרסם רק את הנתון של מי שבא בשעריו. אנחנו סופרים כמותית. אנחנו לא עוסקים בסטטיסטיקה.

1) מספר דורשי העבודה שבאו בשעריו; 2) מספר האנשים שנקראים "אבטלה +6", זאת אומרת אנשים שהתייצבו פעם ולא מקבלים דמי אבטלה. אנחנו סופרים את מי שהתייצב לפחות פעמיים במשך שבועיים. אדם כזה נכנס למאגר.

ואז אתה גם יודע כמה עובדים יש במצפה-רמון.

אנחנו לא יודעים כמה עובדים יש במצפה-רמון.

הוא לא עוסק בסטטיסטיקה.

אבל זה לא סטטיסטיקה. זה נתונים בפועל.

אני לא יודע מה הוא כוח העבודה במצפה-רמון. כוח העבודה זה נתון סטטיסטי שאוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפי המספרים שמשרד הפנים נותן. זה לא דבר מדוייק.

לא הכינו שום מסמך.

לגבי השאלה שלך, 8.3% מתייחס לאלה שנספרים לפחות פעמיים בין כוח העבודה.

מה זה כוח העבודה?

זה נתון שאנחנו מקבלים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי מספר האנשים שהם כוח העבודה.

מה כוח העבודה במצפה-רמון?

אני לא יכול להגיד לך אותו כרגע.

אם זה 8.3% אז כוח העבודה הוא 2,500 איש. חשבון למדנו בכיתה ב'.

מר גבי רובס, אם אתה מקבל את ההיגיון הזה, אז תגיד שאתה לא מקבל את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על-פי הנתונים הללו - - -

אני רוצה לגמור את ההסבר שלי. לפי הנוסחה המתמטית חברת הכנסת גוז'נסקי צודקת. אבל מאחר ואמרתי שאנחנו מחלקים את האבטלה +6 למספר כוח העבודה, זה נותן את ה8.3%-. מספר המובטלים +6 נכון לחודש האחרון (+6 זה כאלה שהתייצבו לפחות פעמיים ואז הם נספרים) הוא 139 אנשים. אם תחלקי 139 אנשים ל8.3%- תגיעי באמת לכוח העבודה שאת רוצה להגיע אליו, שגם הוא לא מספר מדוייק. אני אומר, זה מספר שהוא סטטיסטי היות שהנתונים הם מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

המספרים פה הם רחוקים מהמציאות. אי אפשר לקבל אותם. אנשים במצפה-רמון נמצאים כבר שנים על שנים על שנים במצב של אבטלה. הם כבר לא הולכים ללישכת התעסוקה. אין במצפה-רמון שום פיתרון. הם כבר מאויישים.

יש פיתרון אבל לא נותנים אותו.

תיכף אני אדבר גם על הפיתרונות.

מצפה-רמון הוא ישוב נהדר. 99% מהאנשים שגרים בו אוהבים את המקום ורוצים להישאר בו. אבל עם הייחודיות שלו יש למצפה-רמון בעיה, המרחק. המרחק הזה מעמיס עליו עלויות בכל תחום.

האם הרכבת לא עוזרת לכם?

אתן לכם דוגמא. אני נמצא בתוכנית הבראה ואמור להציג תקציב מאוזן. המועצה המקומית במצפה רמון, בניגוד לכל מקום אחר בארץ, מממנת בעלות של מעל מיליון ש"ח בשנה את האמבולנסים ואת שירותי הבריאות, שירותי מגן דוד אדום. אנחנו מחזיקים מצומת שיחור(?), כמעט מהערבה, ועד טללים את שירותי מגן דוד אדום. מצפה-רמון, הפילנתרופ של הנגב.

מה פתאום אתם מחזיקים את זה?

זה סידור שנעשה עם מישהו מקודמי. מיליון שקל. אני לא יכול להפסיק את השירות הזה כי אנשים מתים בגלל שהם במצפה-רמון.

האם אתה לא יכול לתבוע את השירות הזה מהרשויות האחרות?

אני תובע והם לא עונים לי. אני אראה לך את המכתבים ששלחתי.

בית-החולים הקרוב ביותר הוא סורוקה בבאר-שבע במרחק 3 שעות נסיעה.

לא עונים לי למכתבים. עכשיו אני מגיע להסדר עם מגן דוד אדום, שהם יכנסו כדי שנוכל לפטר אנשים. אתם מבינים את האבסורד? אני אפטר אנשים במועצה כדי להקטין את הגרעון. אני אזרוק עוד כמעט 8 אנשים שעובדים היום במגן דוד אדום כמוקדנים ונהגי אמבולנסים כדי לעשות תקציב מאוזן בשביל משרד הפנים. הדברים הם אבסורדיים.

אני בא למשרד הפנים ואומר לו שלמצפה-רמון יש בעיה מיוחדת. אני היום לפי התוכנית צריך לפטר 30 אנשים. לא שהשכר שלהם גבוה. זה פשוט בושה, אני לא האמנתי, אני לא בא מהתחום הפוליטי, כשראיתי איזה שכר מקבלים עובדי המועצה. 60% מהעובדים שלי קיבלו השלמת הכנסה. אמרתי לעצמי שאעלה אותם בדרגה, זה תרגיל, כי זה לא מעלה להם את השכר אבל מוציא אותם ממעגל הבושה. איך אפשר לבוא עם שכר כזה הביתה? עכשיו אני צריך לפטר את האנשים האלה.

אתה מדבר על הצד הטוב, על אלה שעובדים. יש רבים שכלל לא עובדים.

אנחנו מנסים ליצור, אנחנו מנסים למצוא כל מיני פתרונות בתחום התעסוקה. אני אומר עוד פעם, נסגרו במצפה-רמון עשרות מפעלים. למה אנשים מיואשים? כי באו יזמים, עשו טקסי פתיחה, תלו דגלים, באו השרים, עשו חגיגות - -

קיבלו הרבה מענקים.

- - קיבלו מענקים ונעלמו, והשאירו את האנשים עם חובות, כי אנשים האמינו במעסיקים שלהם וכבר נוצרו ביניהם יחסים. אני מכיר את זה מקרוב. הייזמים נעלמו.

אפילו מפעלים מבוססים, כמו מפעל "מקסימה", מפעל להפרדת אוויר שמייצר גזים עבור רפואה, עבור תעשיות כימיה, אבל בעיקר עבור משרד הביטחון, נסגרים. אני עבדתי בו במשך 20 שנה. המפעל הזה כתוצאה מעלויות ההובלה נמכר לאמריקאים, שלהם אין חשבון של ציונות והם העבירו אותו לרמת חובב. הם מקימים כרגע שלוחה במישור אדומים. הובטח לנו שכל העובדים ברמת חובב יהיו תושבי מצפה-רמון. אבל הנה מודעה שפורסמה ביום שישי: "דרוש פקיד טכני תושב באר-שבע". כבר היום עובדים שם 7-6 אנשים מבאר-שבע ותושבי מצפה-רמון עוברים לגור בבאר-שבע כי יותר קל להשיג עבודה. העסק הולך להתמוטט.

המתפרה במצפה רמון מביאה את חומרי הגלם שלה מטירת הכרמל, ואחרי זה את המוצר המוגמר מוציאה לתל-אביב. היא לא יכולה להתחרות במפעל נתנייתי שמעסיק פועלות מנתניה.

מחר היא תתחרה במתפרה מאירביד.

מתפרת מצפה-רמון לא יכולה להתחרות במפעל מנתניה שמעסיק עובדים מנתניה בשל עלויות ההובלה הגבוהות.

בסך הכל הפיתרונות במצפה-רמון הם פשוטים. הם לא בשמיים.

מה מצב האוכלוסיה? האם יש גידול, נשירה?

אנחנו בירידה של 1,500 איש ב5- השנים האחרונות, ירידה של 20%, כי פשוט אנשים רוצים לחיות, להתפרנס.

אני מציע הצעה לסדר, שוועדת העבודה והרווחה תיסע למצפה-רמון ותיראה את הדברים.

אבל להבטיח שכל הפקידות הבכירה הרלוונטית תבוא לשם. כוונתי למנכ"ל משרד התיירות, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה ואחרים.

הצחקתנו.

אני מקבל את מה שחבר הכנסת אביגדור ליברמן אמר. אם הוועדה תבקר במצפה-רמון - - -

יראו בעיניים את המצוקה.

אנחנו צריכים ללכת לשם עם אנשים שיכולים לתת פתרונות מיידיים. הכוונה היא למנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, מנכ"ל משרד התיירות, מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר ונציג בכיר של האוצר.

אגיד לכם איך אפשר, בלי שהמדינה תשקיע מי יודע מה כסף, לפתור את הבעיות. בכל מקום בעולם סביב אוצר טבע נוצרת תעשייה, נוצרים מקומות עבודה. אלוהים חנן אותנו באוצרות טבע: הן הנוף והמכתש, שזה מביא תיירות. אומר שר התיירות, אראה לכם סיכום מישיבה איתו, שאין תיירות בנגב. מינו מנכ"ל למשרד התיירות אבל במקום שייביאו איש תיירות שמבין תיירות שמו פקיד ממשרד האוצר והוא מונע מאיתנו לפתח בתי-מלון.

עובדה שממנים חברים.

למצפה-רמון יש אוצר טבע שקוראים לו שייש מצפה רמון, אבן גיר קשה. הפלשתינאים עושים מזה 13 מיליון דולר בשנה ייצוא, כל המפעלים בבית-לחם.

זה אותו סוג אבן?

זאת אבן שלנו. "Jerusalem stone" זה אבן מצפה רמון. 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, נוסעות משאיות ממצפה רמון לבית-לחם ולחברון. הם קוראים לזה "Jerusalem stone" והם מייצאים את זה לארצות-הברית במיליונים. זה יוצר המון מקומות עבודה. ואני לא מדבר איתך על כך שאין לנו אפילו ארנונה מהעניין הזה. זה לא המקום להעלות את הבעיה הזאת.

אני דורש ממינהל מקרקעי ישראל, אם אתם רוצים להוציא מיכרז על קרקעות, שבמיכרז יהיה כתוב שהמפעל יוקם במצפה-רמון. זה אוצר טבע שלנו. היום הפלשתינאים מרוויחים מזה. הכסף הולך לרשות הפלשתינאית.

כלומר המחצבה הזאת פעלה ללא מיכרז.

לחברת "מ.מ. חרסית" יש הזמנה כרגע למפעל בעלות של 6 מיליון דולר, ל25- מקומות עבודה תוך חצי שנה במצפה-רמון. מינהל מקרקעי ישראל מתעקש לא לתת לה עתודות קרקע. בלי עתודות קרקע לא יבנו מפעל במצפה-רמון.

מה, גם בנגב כבר אין קרקע?

זאת השאלה ששאלתי. זה מאוד הפליא אותי. אמרתי, אם בנגב אין קרקע אז מה יגידו בגוש דן?

אם זה בשטח השיפוט של מצפה-רמון אז למה אתם נותנים להם לחצוב את האבן?

כי זה שייך למינהל מקרקעי ישראל ולנו אין שום זכות לדבר על זה.

זה מאוד מוזר בעיני. אתה אומר שזה שטח של מינהל מקרקעי ישראל. חצי מהקרקעות בירושלים הן בשטח של מינהל מקרקעי ישראל. אז מה, האם הרשות היא לא בעלים או חלק בעניין? האם הרשות לא שותפה לעניין, לגבי המיסים? לא יתכן שהתשובה שלילית.

היא יכולה להגיש בקשה מנומקת ב5- עותקים.

הגשנו בקשות כמובן. אצלנו משלמים שקל וחצי בארנונה על הקרקע בעוד במקום אחר על אותה אדמה משלמים 19.90 שקל. רק מהפער הזה בארנונה אני יכול להעסיק במועצה אותם 30 איש שאני צריך לפטר.

אנחנו נאמץ את ההצעה שלך גם לגבי משרד התיירות ומינהל מקרקעי ישראל. אם נעשה סיור אז זה יהיה רק אחרי שנבטיח - - -

צריך גם נציג של משרד הביטחון.

אחרי שנקבל גם נתונים. מה שהם הביאו לנו זה לא נתונים.

תצא מתוך הנחה שהמצב העובדתי יהיה אף קשה שבעתיים.

אז שזה יהיה רשום.

אני רוצה לבקש משהו לגבי מה שחבר הכנסת ליברמן הציע. ישב אצלי נציג משרד ראש הממשלה, מר מוטי דור, ואמר לי במפורש: חבל לך על כל המאמצים. אתה צריך לדרוש טיפול של ועדת המנכ"לים לטיפול נקודתי במשרד ראש הממשלה. אם לא יהיה פיתרון נקודתי במצפה-רמון, שום דבר לא יתקדם.

נאמץ את זה. אימצתי שתי הצעות של חבר הכנסת אביגדור ליברמן. גם את ועדת המנכ"לים לטיפול נקודתי, וגם שאם אנחנו מסיירים שם יצטרפו לסיור אנשים רלוונטיים מהמשרדים השונים. וברור, נאמץ את הצעתו של חבר הכנסת מקסים לוי, שהביקור יהיה בזמן הקרוב ביותר.

למה שלא יהיו נציגי כל המשרדים הכלכליים הרלוונטיים?

דיברתי על זה: משרד התיירות, מינהל מקרקעי ישראל, משרד האוצר.

אם כבר מדברים על טיפול בואו ניראה איך ניתן למנוע את הפסקת מה שהיה לפחות. דיברו על 50 מיליון ש"ח שהוקצו לעבודות יזומות. אפשר להעביר את 50 מיליון השקלים האלה לפיתוח במצפה-רמון.

סליחה, זה 50 מיליון שקל ברמה הארצית. זה לא ברמה של מצפה-רמון.

אז בחלק היחסי שמצפה-רמון קיבל. אני לא יודע על כמה מדובר.

לא קיבלנו חומר מסודר על הישיבה הזאת ככה שאי אפשר להגיב באופן מדוייק.

אולי מותר לדעת למה?

זה נתקע במקום כלשהו אצלנו. ביקשתי חומר ולא העבירו לי.

אפשר לחשוב כמה הזדמנויות יש לתושבים במצפה-רמון להיות סביב שולחן כזה והנה פקיד האוצר לא מביא נתונים.

האם ביקשת את החומר ולא הביאו לך?

לא ביקשתי. לא העבירו לנו בכלל חומר על נושא הישיבה, מה יהיה בה. הכותרת היתה "מצפה רמון - אבטלה", לא יותר מזה.

מה אתם צריכים? הרי אתם כל יום מתעסקים עם הרשויות האלה.

מר עמיחי כץ, כבר הערתי את תשומת ליבו של שר האוצר פעמיים - לא היה לי עניין אישי נגד פקיד כזה או אחר, לא נתתי לו שמות - שנציגי האוצר מגיעים לישיבות ללא נתונים. אגב, לא רק בוועדה הזאת, נתקלתי בזה גם בוועדה אחרת. אני אומר לך, ותעביר את זה הלאה מפני שזאת תהיה הפעם האחרונה, עד היום לא נקבתי בשם של נציג. לא אמרתי עמי, לא אמרתי אפי ולא אמרתי שם אחר. אבל אם להבא יווצר מצב שנציג האוצר יבוא לכאן לא מוכן ולא יעשה שיעורי בית, אני מודיע לך חד-משמעית, אני אעביר את התלונה הזאת בצירוף העתק ליושב-ראש הכנסת. היתה שיחה של יושב-ראש הכנסת עם יושבי-ראש הוועדות בנושא הזה. הוא רואה את זה בחומרה רבה, עד כדי סנקציות בכל מיני צורות, בכל מיני דרכים. אני מבקש ממך, בכל הכבוד שאני רוחש לך, תעביר את הדברים הללו. להבא אם נציג משרד האוצר לא יגיע עם נתונים אני פשוט אנקוב בשמו. עד היום לא היה לי חשבון עם אף אחד בנושא הזה אבל ראיתי שזאת מגמה כלשהי. אני רוצה להפסיק אותה. אנא מכם, תגיעו עם שיעורי בית.

עכשיו, בבקשה, תאמר את מה שיש לך לומר.

בנושא עבודות יזומות: יש תקציב למשרד העבודה והרווחה והוא פועל לפי סדר העדיפויות שלו. הוא יכול לחלק את זה כרצונו פחות או יותר ברחבי הארץ.

מה התקציב במשרד העבודה והרווחה בנושא עבודות יזומות בשנת 2000?

אני לא יודע.

זאת המנגינה החדשה עכשיו, אדוני היושב-ראש, של פקידי האוצר, וזאת הנחיית שר האוצר, לומר שלכל משרד ממשלתי יש תקציב והוא יכול לפתור את הבעיה במסגרת תקציבו.

ההחלטה על עבודות יזומות היתה החלטת ממשלה, לא החלטה של ועדה. מה הממשלה החליטה לגבי עבודות יזומות בשנת 2000? האם יש או אין עבודות יזומות?

יש לזה תקציב אבל אנחנו לא מחלקים את זה.

יש לזה תקציב? תראה לי את הסעיף. איפה זה מופיע?

זה מופיע בסעיף 04, במשרד העבודה והרווחה בסעיף 04 23.

תיראה מה שקורה כאן. חברי הוועדה אינם בקיאים כפי שאתם אמורים להיות בקיאים. אתם אנשי המקצוע, שאנחנו מאוד מעריכים ומכבדים, צריכים להביא בפנינו נתונים. אם אתם לא מביאים בפנינו נתונים שיקול הדעת שלנו עלול להיות מוטעה ותקלה תצא מתחת ידינו. אתה אומר שיש סעיף תקציבי. אם היית יכול לנקוב ולאמר שבמשרד העבודה והרווחה יש 100 מיליון, 200 מיליון או 300 מיליון שקל לעבודות יזומות, אז הייתי היום פונה למשרד העבודה והרווחה, לשר העבודה והרווחה, ועל-פי הנתון שהיית נותן לי הייתי מבקש ממנו להקצות כך וכך לפרוייקט הזה בשנה הבאה. אבל כשאתה לא נותן לי את הנתון הזה אתה מונע ממני את האפשרות לפעול כמו שאני צריך לפעול.

זה מופיע בסעיף 04 27: פעולות העסקה למצבים מיוחדים.

איזה סכום יש במשרד העבודה והרווחה?

22 מיליון ש"ח, כמו בשנה שעברה, לפני התוספת.

לא שמעתי פה על בעיות ספציפיות שהיו עם משרד האוצר. שמעתי על בעיות עם שירות התעסוקה, שמעתי על בעיות עם משרד התעשיה והמסחר. משרד העבודה והרווחה לא פנו אלינו.

סלח לי, הכל מתנקז אליכם. אסביר לך למה. כשמקצצים לי תקציב "עידוד 99", שמייצר מקורות תעסוקה, זה פקידי האוצר שמקצצים. ב"עידוד 99" הורידו לנו פרוייקטים לשנה הבאה. מדברים על תשתיות לתיירות: מצפה כוכבים, מינחת, אך אתם "אכלתם" את זה מהתקציב שלנו לשנה הבאה.

אני נציג משרד העבודה והרווחה באגף התקציבים באוצר. אני לא עוסק בתיירות או בתעשייה ומסחר. לכן אני לא מרגיש שההערה הזאת מופנית אלי. וחוץ מזה לא אמרו לנו דברים ספציפיים לגבי הישיבה. אם היו אומרים לנו שידברו על עבודות יזומות אז היינו באים עם נתונים.

כשאני מדבר על אבטלה במצפה-רמון, הגיזרה היא כל-כך צרה. אין כאן יריעה מאוד רחבה.

חוץ מזה המציאו את הטלפון.

קיבלתי אתמול את ההזמנה לישיבה.

בשבוע שעבר קיבלתם.

אני אברר את זה בתוך המשרד. אני קיבלתי את זה אתמול.

אני לא מקבל את דבריך. אין לי שום דבר אישי נגדך אבל אני לא מקבל את זה. אני מודיע לך, פעם הבאה כשיישב מולי נציג האוצר הוא יקבל את זה גם באופן אישי. אני פשוט לא מסוגל להבין דבר כזה. יש כאן התרשלות בעבודה של האוצר.

זאת התרשלות מכוונת. זה חוזר על עצמו בכל דיון.

זה גרוע שבעתיים. אולי נעלה את הנושא הזה מעל דוכן הכנסת. זה לא יוסיף שום כבוד למשרד האוצר.

אני מצפה פה לשאלות ספציפיות, שאני אוכל לענות עליהן.

כמה עובדים וכמה מובטלים יש במצפה-רמון?

זה נתונים של שירות התעסוקה ומשרד האוצר לא עוסק בזה.

אני רוצה להעיר הערה לגבי הנושא של עבודות יזומות. בפריסה ארצית זה משול לשמיכה קצרה שמתחתיה ישן אדם גבוה. מאיפה שלא נמשוך, כל פעם יש ישוב אחר שאינו מכוסה. השמיכה תנוע לאורך הגוף, למעלה ולמטה, וזה לא יעזור. הפיתרון צריך להיות פיתרון נקודתי-כוללני לישוב ולאו דווקא להתמקד בנושא של עבודות יזומות.

זה גשר כדי להגיע לדברים אחרים.

גם האוצר נותן את העבודות היזומות למטרה שהיא שונה מההעסקה של העובדים. הפיתרון צריך לבוא לא דרך עבודות יזומות. אולי זה פיתרון טוב ל3-2- חודשים אבל זה לא פיתרון טוב לתעסוקה.

מר עמיחי כץ, ציינת כאן נתון, שבמשרד העבודה והרווחה הוקצו 22 מיליון שקל לעבודות יזומות לשנת 2000, כמו בשנת 1999. אני רוצה להזכיר שבשנה שעברה זה היה 8 מיליון שקל יותר. היות וראיתם שיש שם יותר מדי כספים אז קיצצתם את זה מ30- מיליון שקל ל22- מיליון שקל. זה הצטמצם. כלומר הנתון שנתת איננו נכון.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה. מעבר לחומרה הרבה בה אני רואה את הנושא של משרד האוצר, אבל אני אנקוט היום בעוד צעד.

אולי אוכל לפני הסיכום לומר עוד הערה.

אם יש אנשים ממצפה-רמון שרוצים לומר משהו, ברצון רב. יש לכם את הזכות.

יש לי הערה בעניין העבודות היזומות. מר גבי רובס הציג פה משל שהוא נכון, אבל במקרה הזה יש עוד עובדה נכונה. גם אם מושכים את השמיכה מקצה לקצה עדיין אלו שבאמצע נהנים. זה מה שקורה בפועל במדינה שלנו. אנחנו שנמצאים בקצוות תמיד סובלים.

יש לי מספר תהיות, לא רק על הוועדה שמתכנסת היום אלא בכלל. אני משמש כרב במצפה-רמון 21 שנים ואני מבקר זו הפעם ה7-6- בוועדת העבודה והרווחה. בנושא של מצפה-רמון, אבטלה ועובדים, וכל מיני פרשיות, למעשה הכל מתנקז סביב עבודה ועבודה ועבודה ועבודה. אני לא יודע מה קורה.

זה לא רק לגבי מצפה-רמון. לגבי עיירות הפיתוח בכלל. יש לי שאלה, האם מישהו חשב אי פעם בכנסת או בממשלה למה קוראים לעיירות הפיתוח "עיירות פיתוח"? כי הן מפותחות? כי רוצים לפתח אותן? כי רוצים ללמוד מהן איך להתפתח? כי הן עדיין לא מפותחות ולכן קוראים להן "פיתוח" כדי להשתיק אותן? מה זה המושג הזה "עיירות פיתוח"? כי הן מקבלות תמריצים? כי אנחנו מסכנים? מה המושג הזה?

אני מרגיש שאני חי באיזה ישוב מסכן ועלוב, שאני מבקש רחמים, והשיירה רצה. במשך שנים, הכל רץ ורץ ורץ ואף אחד לא עוצר את השיירה. מה קורה במדינה הזאת? יש לנו את רמת אביב ג' ויש לנו את אופקים, שדרות, מצפה-רמון, ירוחם. מדברים על זה ומדברים. לי נראה בכל אופן שרוצים להרוויח זמן. מדברים ומדברים, מדברים ומדברים, ושום דבר לא קורה. המדינה לא עשתה כלום למען פיתוחן של עיירות הפיתוח.

אני רוצה לומר עכשיו דבר גס, דבר אכזרי. או שמפסיקים לקרוא לעיירות הפיתוח "עיירות פיתוח" ונותנים להן שמות נורמליים, או שצריך לקחת את כולנו ולהביא אותנו למרכז הארץ. פשוט לסגור את הישובים ולהגיד: זה לא היה טוב, זה היה כישלון, אנחו לא יודעים מי עשה את זה, מי יצר את זה, מי גרם לזה. האם אתם לא חושבים שאנחנו מסכנים? כל הזמן מדברים עלינו כעל מסכנים.

בסדר, יחליפו לכם את השמות. יקראו לכם "רמת אביב ג' ". זה יעזור לך?

לא הבנתם אותי.

אתה לא מעניין את הממשלה. לצערי הבעיות האלה לא מעניינות את הממשלה. מעניינים אותם דברים אחרים.

מה אתה מציע שנעשה?

אני לא יודע. אני אומר שזה מצער אותי. חבל שזה ככה, אבל זאת האמת.

אני יושב-ראש ועד עובדים של "נגב מינרלים". אנחנו שייכים לקבוצת "כימיקלים לישראל". זאת פעם שניה שלי בכנסת. הייתי פעם בדיון עם גברת ציפי לבני (היום חברת כנסת), לפני ששר האוצר אברהם שוחט בקדנציה הראשונה שלו כשר אוצר הפריט את החברה. זימנו אותנו, את כל ועדי העובדים של ים המלח, אנחנו באנו כנציגי חברה בתוך כי"ל, והתחילו עם ההפרטה. "כימיקלים לישראל" היתה חברה ממשלתית, חברה שהרוויחה הרבה מאוד כסף, שיושבת על מחצבים, על שטחים ששווים המון כסף. המדינה כל שנה מקבלת כסף מ"כימיקלים לישראל". מינהל מקרקעי ישראל מקבל כסף מ"כימיקלים לישראל". היתה כמות גדולה של עובדים, היה טוב. כאשר הלכו להפרטה מכרו את זה למר אייזנברג ז"ל, שהוא עוד היה קצת ציוני (עכשיו זה נמכר למר יולי עופר).

מצפה-רמון היא לא עיירת פיתוח. כשאני רואה את ירוחם, שנמצאת שעה נסיעה ממצפה-רמון, אני חושב שהלוואי ונגיע לרבע מירוחם, ששם יש מפעלים כמו אקרשטיין, מתכת ברנט, פיניציה, אגיס ואלפי עובדים. דרך אגב, גם ל"נגב מינרלים" יש עוד מפעל שנמצא בירוחם. המפעל שלנו בירוחם מרוויח כסף, כי הוא מוכר חול ל"פיניציה", ואילו במצפה-רמון במפעל שלנו עבדו פעם 60-50 עובדים אך היום נשארנו 10 עובדים, זה הכל.

למה כתוב פה שיש 60 עובדים במפעל?

יש 60 עובדים בחברת "נגב מינרלים". אני התנגדתי לפיטורים. כמה אני יכול לבוא למר יולי עופר, או לשבת בישיבות עם מר דיאמנט, שהוא מנכ"ל כי"ל? רצו למכור למר בונדי מתעבורה. הם רצו למכור, הרי זה כבר לא של הממשלה, זה שלהם. לא כלכלי להחזיק את המפעל אז רוצים למכור אותו ולפטר את העובדים. אין להם טעם לעשות הסעות ממצפה-רמון לירוחם, ויש לנו גם עובדים שנוסעים ממצפה-רמון לערד.
עכשיו באים ישירות לעובדים, עוקפים את יושב-ראש ועד העובדים, ואומרים להם: אם אתה רוצה להמשיך לעבוד תעבור לבאר-שבע, תעבור לירוחם, תעבור לדימונה. יש לנו גם מפעל בערד וגם בו עובדים אנשים ממצפה-רמון. גם ב"מקסימה" נוצרה הבעיה הזאת עכשיו. לא נשארה במצפה-רמון תעסוקה. ישארו 3 עובדים ובסוף יאמרו להם: או שתלכו לקחת פיצויים או שתלכו הביתה.

המפעל שלנו עומד להיסגר. יש לנו גם הרבה קשיים עם הארנונה. ראש המועצה הלך לקראתנו. אני ביקשתי ממנו שייוותר להם בארנונה. המפעל הזה באמת לא רווחי, הוא לא כלכלי. ההובלות שלו יקרות.

אני שומע על המצב של עיירות פיתוח. הלוואי ומצפה-רמון היתה עיירת פיתוח גם. יש לנו קשיים גדולים מאוד.

עיירת תת-פיתוח.

במפעל שלנו יש תנור מיוחד וגייסנו עובדי קבלן ל3- חודשים, זה הפעלה אחרונה. זהו, ירד המסך על המפעל הזה. זה תנור שעובד ב1,600- מעלות, תנור ואקום, שעובד גם בשישי-שבת. היינו צריכים 15 עובדים כי לא נשארו עובדים במפעל, אז פנינו ללשכת התעסוקה לגייס עובדים. אני נולדתי בירושלים אבל עברנו למצפה-רמון כשהייתי ילד קטן בן 3. אני מכיר את כולם. אתם יודעים מה הלך אצלי בבית? ואני לא מנהל. מדובר בסך הכל על עבודה ל3- חודשים. אנשים באו בשביל 3,000 שקל, לעבוד במשמרות כולל עבודה בשבתות. אנשים באו אלי עם סיפורים נוראיים.

מצפה-רמון עומדת להיכנס לקטסטרופה. מוזר שהתקשורת היום שקטה לגבי שביתת הנכים. אם זה היה תחת ממשלת נתניהו אין ספק שהיה רעש. אני לא מדבר על פוליטיקה אבל אם בזמן ממשלת נתניהו הנכים היו עומדים ככה, היו צולבים אותו. היום אני לא יודע, משום מה נראה לי שכולם משתפים פעולה.

אני מכיר את חברת הכנסת תמר גוז'נסקי שהיא אישה עם עקרונות. היא לא משתפת פעולה עם אף אחד. יש אנשים, בלי קשר לדיעות הפוליטיות הכלליות, שבקטע החברתי יש להם דיעות מוצדקות. גם את חבר הכנסת מקסים לוי אני מכיר, גם הוא איש שנאבק על עקרונות.

הוא גם העלה את הנושא היום.

אבל אני אומר, משום מה נראה שבקטע החברתי הזה יש היום דממה. אתה רואה נכים מסכנים, במקרה גם אמא שלי נכה 100% - - -

יש שתי הצעות אי-אמון בראש הממשלה בשבוע הבא בשל נושא הנכים.

אתמול הייתי אצל מנהל רשות השידור ואמרתי לו: אני צריך לבוא עם מרגמה כדי לפתוח את הדלת ולהיכנס לשידור. אולי יש פה מאפיה. ויש אנשים שמתראיינים יומם ולילה, לא מחסירים בכל נושא. לא מכניסים אותנו לשידור. כשאתה מביט בטלוויזיה אתה רואה חבר כנסת שלא עובד פה בכלל, שלא נראה בבניין הזה, מתראיין כל הזמן. מר משה דרעי, אני מחזק את דבריך.

אני מדבר על תקשורת. כשרצו למכור אותנו, לא לסגור, אז התקשורת רדפה אחרי והיו כתבות רבות. היום כשאני מתקשר לתקשורת הם עושים טובה שהם מתייחסים אלי.

אבל, בקיצור ולעניין, מצפה-רמון הגיעה למצב קשה, אני אומר לכם. אתה התייחסת למסמך הזה. נכון שאנחנו אנשים נאיביים, אנחנו אנשים קטנים.

אתם אנשים טובים אבל אתם משום מה מייפים את הדברים בנתונים שנתתם לנו.

אנחנו לא מייפים. במצפה-רמון יש 60% מובטלים. יש אנשים שאין להם כבוד. במצפה-רמון יש אנשי צבא קבע, שמצבם יותר טוב, אבל התושבים הוותיקים שעלו ממרוקו, שעלו לארץ וזרקו אותם שם, מצבם לא טוב.

אנשי צבא הקבע הם תושבים זמניים, הם באים והולכים.

אז אמרו להם שבאופניים הם יוכלו לנסוע ממצפה-רמון לירושלים. זרקו אותם שם במשאיות סגורות. והיום המשיכו להביא עלייה רוסית, הביאו לנו את העלייה הכי חלשה, את כל הקשישים. לא עלינו, אבל בבית-הקברות במצפה רמון היו 50 קברים ואילו היום בית-הקברות כבר הגיע עד הצוק של המכתש. הביאו לנו קשישים, גרושות, אוכלוסיה חלשה. יש מועצה שלא מצליח להתמודד כבר. אנשים בוכים. ראיתי במו עיני איך ראש המועצה הוציא כסף מהכיס שלו ונתן לתושב, כדי שיוכל "לעשות שבת". ראש המועצה ויתר על מכונית, ראש מועצת מצפה-רמון שצריך להגיע עד ירושלים, והוא נוסע במכונית פרטית שלו, לא עם אוטו ממשלתי. ועובדי מועצה מקבלים שכר מינימום. במצפה-רמון אנשים גונבים לחם.

מי שמע על זה עד היום?

מה שעומד להיות במצפה-רמון זה שהכביש לאילת ייסגר, הכביש לירושלים ייסגר.

אתה יודע מתי היית צריך לעשות את זה? אתמול. עד שלא תעשה את זה לא יהיה לך פיתרון. רק כך מבינים. זאת תשובתי לרב דניאל בר-מוחה. לצערי רק ככה מבינים במדינה הזאת.

איך אתה מסביר שערד הצליחה ואילו מצפה-רמון לא?

זה לא אותו מקום גיאוגרפי. המרחק הוא שונה מאוד. המרחק הוא בלתי אפשרי.

ואי מתן עדיפויות. כי בערד גר חבר כנסת ושר האוצר.

אני עובדת במתפרה. אני לא ארחיב הרבה בדיבור כי הכל כבר נאמר. בעלי עובד בחברה שלו ואילו אני עובדת ב"מתפרת רמון" עד סוף החודש.

לפני חודש היה צו סגירה למתפרה.

האם אתם מייצרים רק לצה"ל?

כן, רק לצה"ל. אני רוצה לפנות פה לאימהות ולהגיד נקודה אחת מאוד חשובה. את מגדלת בן, הוא גומר את הצבא ואין לו מה לעשות במצפה-רמון. והנה עוד מעט הבת שלי גם מסיימת צבא. גידלתי שם את הילדים, התחתנתי במקום הזה. זה הכי כואב. זה מאוד כואב. אין להם מה לעשות במצפה-רמון. והנה גם אני בדרך, אין לי מה לעשות במצפה-רמון.

מה הוא אחוז אנשי הקבע שגרים במצפה-רמון ומה אחוז האנשים שלא עובדים בשירות המדינה?

לא אמסור נתונים מדוייקים. אנחנו מעריכים שקרוב ל30%- מתושבי מצפה-רמון הם אנשי צבא קבע.

והם זמניים.

אגיד לכם מה מחזיק אותם שם. מחזיק אותם הפטור ממס הכנסה. לכן זה חשוב לנו. הם האנשים שכן משלמים ארנונה, הם האנשים שהילדים שלהם משלמים בגנים, משלמים לחוגים, וזה מצליח להחזיק את העסק איכשהו. ברגע שיבוטל הפטור ממס הכנסה יתכן והם יעזבו. הם מקבלים הסעות מבאר-שבע, מקריית-גת ומאשקלון. הם עולים בשעה 6:30 בוקר לאוטובוס. מצפה-רמון לא בדיוק מעניינת אותם. אולי את חלקם כן, אני לא יכול להגיד, אבל את רובם מעניין תלוש המשכורת. הם פותחים את תלוש המשכורת ב1- לחודש ורואים שיש להם פטור ממס הכנסה.

אני רוצה לקרוא את הסיכום. אם ליתר חברי הוועדה יש מה להוסיף הם מתבקשים לעשות את זה.

א) הוועדה קוראת לראש הממשלה להקים לאלתר ועדת מנכ"לים לפיתרון נקודתי לבעיותיה של מצפה-רמון.

ב) על הוועדה למצוא דרכים ליצירת תמריץ ליזמים ולמעסיקים להשקיע במצפה-רמון, במספר דרכים:

- מתן עדיפות למפעלים במיכרזים;

- המשך הפטור ממס;

- פיתוח תיירות המדבר.

ג) הוועדה קוראת למנכ"לי משרדי התיירות והתשתיות הלאומיות לפעול למציאת פתרון מיידי שייאפשר את פיתוח ענף התיירות במצפה-רמון, ענף שהיווה את אחד הפתרונות המרכזיים לבעיות האבטלה במקום.

ד) הוועדה תקיים בהקדם סיור במצפה-רמון בהשתתפות מנכ"לי המשרדים והאנשים הרלוונטיים להכרת הבעיה ולהצגת הפתרונות.

האם אי אפשר למנוע את הפסקת פרוייקט קרן קיימת לישראל עכשיו, שצפוי להסתיים בסוף השנה? זה הכי חשוב. אם ייפלטו 95 אנשים עכשיו הם יתדפקו על דלת כולנו. האנשים האלה עברו כבר אבטלה. זה המפלט האחרון שלהם.

עכשיו לפי התיקון בדמי אבטלה, המתוכנן על-ידי הממשלה, הם לא יקבלו שום דבר. לפי התיקון ב5- שנים אפשר לקבל שתי תקופות אבטלה, כלומר רק חצי שנה ב5- שנים.

אני מבקש לפנות לגורמים המתאימים כדי שלא יפסיקו את הפרוייקט הזה. זה הכי חשוב והכי דחוף.

חלקם כבר התחילו לקבל מכתבי פיטורין. אני מבקש לעצור את זה. יש מדיניות של משרד העבודה והרווחה, או מדיניות של מישהו בתוך המערכת הזאת, אולי שירות התעסוקה או הקבלנים או רשות הגנים הלאומיים, שכל 8 חודשים מפטרים אותם. אני מבקש לעצור את זה. אין לאנשים האלה לאן ללכת. זה מאוד דחוף לנו.

אני אדבר עם שר העבודה והרווחה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15