הכנסת החמש עשרה____ נוסח לא מתוקן

21
ועדת העבודה והרווחה
05.10.1999
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 12

מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ה בתשרי התש"ס (5 באוקטובר 1999), שעה 11:00

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
אילן גילאון
חיים כץ

משרד הביטחון:
אברהם אורן - ראש מנה"ר
אל"מ מולי בן-צבי

אשר דהאן - אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

עוזי לוי
קרן סימיון

חיים צווייג - יו"ר ועד התעשיה הצבאית
גדי סלומונוביץ- ועד עובדי התעשיה הצבאית

מיכה גוטשטאט- יו"ר חברת מנועי בית-שאן
יחזקאל לולצ'י - מנכ"ל מנועי בית-שאן
אפרים עטר - נציג עובדי מנועי בית-שאן
אברהם צדקה - מועצת הפועלים
נחמיה חסיד - משנה למנכ"ל כספים ובקרה בתע"ש
דני גולצמן - סמנכ"ל שיווק במפעל "פליציה"
יפה אלימלך - יו"ר ועד מפעל "פליציה"
יעל גוטשטאט - מנועי בית-שאן
ליאור קצב - ראש עיריית קרית מלאכי

משה בוטון

שירלי אברמי

חנה כהן

סגירת מפעלים של התעשיות הביטחוניות בערי פיתוח.


סגירת מפעלים של התעשיות הביטחוניות בערי פיתוח

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא סגירת מפעלים של התעשיה הביטחונית. אני מבקש שנציגי מערכת הביטחון יסבירו לנו איך קורה, שמפעלים שעבדו עם המערכת, מגיעים למצב של סגירה. אני מבקש לשמוע טיעון קצת יותר רציני מזה שיש דולרים, אין אולי מה לעשות איתם וחייבים לרכוש מוצרים בחוץ לארץ.

אנחנו צריכים להסתכל על הבעיה הזאת גם מהיבטים אחרים. אנחנו חיים במדינת ישראל, שאני חושב שנקראת מדינה מתוקנת, מדינה שבה מדברים הרבה על הנושא החברתי. הוועדה הזאת לפחות, מייחלת שהנושאים החברתיים יעלו לסדר עדיפות לאומי, אך לצערי הרב אנחנו רואים חדשות לבקרים שנסגרים מפעלים שונים. בדיון שהיה אתמול בכנסת אמרתי שאני מוותר לראש הממשלה שלי, אהוד ברק, על 300 אלף מקומות עבודה חדשים, אבל שלפחות נשמור על הקיים.

כשמדברים על מפעל בקרית מלאכי, שבו עומדים לפטר 50 או 60 עובדים, רק משום שמשרד הביטחון הפסיק לרכוש עורות ממפעל, שלמעלה מ- 50% מתוצרתו היו למערכת הביטחון. זה סיפק עבודה לתושבים בקרית מלאכי, עיר מוכת אבטלה, וכשהיום מפסיקים את ההזמנות, אפשר לומר שמשרד הביטחון זורק 50 - 60 משפחות לרחוב. אני לא מנסה לנגן כאן על מיתרים רגישים, אבל אדם מפוטר שמגיע הביתה הוא אדם שפוף, אדם בלי כבוד, אדם חלש, אדם שעולמו חרב עליו.

אני מבין אם היו מפעלים פרטיים אחרים בארץ שעומדים בתחרות, אבל משרדי ממשלה, כמו משרד הביטחון, יכולים לכוון ולגרום לכך שהמפעל ימשיך לחיות - -

אתה מדבר רק על מפעל אחד? אתה צריך לדבר באופן כללי על כל המפעלים.

אני מדבר כרגע על המפעל בקרית מלאכי, משום שאני חושב שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת, כי דווקא כאן משרד הביטחון יכול לכוון וליצור מצב, שבעת הקשה הזאת, שאחוז האבטלה גבוה במקומות האלה, ימשיכו המפעלים האלה להתקיים. יכול להיות שלפעמים מוכרחים להפסיק הזמנות, אבל בוודאי לא בשעות האלה ולא בימים האלה. צריך למצוא עת טובה יותר, שיהיה אפשר אולי לצמצם את ההזמנות, אך בוודאי לא בימים האלה.

דיברתי על המפעל בקרית מלאכי, אך זה אמור גם לגבי המפעל בבית-שאן. קראתי מאמר של גדעון עשת בנושא - אולי לא חייבים לבית-שאן שום דבר, כי אולי רק 10% מהתושבים שם הצביעו עבור אהוד ברק, ואז אולי אין לו מחויבות, אבל היות שהוא ראש הממשלה של כולם, כולל בית-שאן, כולל אותי שלא הצבעתי עבורו, ברגע שהוא נבחר הוא גם ראש הממשלה שלי. כראש ממשלה הוא צריך לדאוג לכל צורכי החברה בישראל, וגם של בית-שאן שהיא עיר מוכת אבטלה.

רבותיי, עם כל הכבוד, בימים טרופים אלה, שהרבה אנשים נזרקים לרחובות, אי אפשר שגם מפעל כזה ייסגר.

אני מבקש שהדיון היום לא יהיה דיון אקדמי בלבד, אלא שנגיע לפתרונות מעשיים. יש בעיה, יש מקום שכואב ואנחנו צריכים לראות איזה פתרון אפשר לתת כדי לגרום לכך שאותם אנשים בקרית מלאכי ובבית-שאן ימשיכו לעבוד ולהביא פרנסה לבני ביתם.

אם הנושא הגיע לוועדת העבודה והרווחה, ברור מה שהוועדה תגיד על הנושא הזה. אני מתפלא מדוע הדבר הזה לא נדון בכלל בוועדת החוץ והביטחון, כדי לגמור את הבעיה.

אני רוצה לומר לאדונים הנכבדים ממשרד הביטחון את אותם הדברים שאני אומר בדרך כלל למשרד האוצר. אני שכן של קרית מלאכי וחבר של בית-שאן. פעם היה מישהו שחשב שמדינת ישראל זה ביזנס ומי שחשב כך הלך למכור אותה במחיר שהשקיעו בה כדי לקיים אותה, אבל מסתבר שאף אחד לא קנה את זה. צריך לזכור שתעסוקה זה ביטחון וביטחון זה תעסוקה.

אני מבין שיש קיצוצים בתקציב הביטחון, אבל האם מפסיקים להשתמש בעור כדי לייצר נעליים? האם מפסיקים להשתמש באותם מוצרים שאנחנו מייצרים כאן? אם הם קצת יותר יקרים, ואני בעד שיהיה קיצוץ בתקציב הביטחון - -

הם זולים ב- 20%.

במקרה הזה אני בעד שיהיה תקציב ייחודי לאותם 200 אלף מקומות עבודה שצריך למצוא אותם. דרך אגב, חבר הכנסת טל, אני הצבעתי עבור אהוד ברק, אבל אני לא מוותר לו על 200 אלף מקומות עבודה.

הוא דיבר על 300 אלף מקומות עבודה.

בעוד ארבע שנים השאלה הזאת תישאל על 300 אלף אנשים. לכן, 50 משפחות בקרית מלאכי זה הרבה מאוד. מי שמכיר היום את הבעיה שם יודע שזה דבר כל כך קריטי לעיר, שלא רק שלא צריך להוריד 50 מקומות עבודה, אלא להוסיף עוד 250 מקומות.

חמור הוא שהדבר הזה נעשה באמצעות משרד ממשלתי. אם הפסיקו ללכת בנעליים ומתחילים בצבא ללכת בנעלי אצבע או בכפכפים - יכול להיות שלא צריך את העורות האלה. אני יכול להבין שיש צמצומים בצבא ובעת שלום צריך ללכת בכפכפים מגומי. אבל יכול להיות שעדיין צריך את העור הזה ואם הוא נקנה במקום אחר, זה לא רק חטא, זה פשע, ועל הדבר הזה אסור לעבור לסדר היום.

גם אם זה יקר ב- 20% ונצטרך לתת הקצבה מיוחדת לענין הזה, כדי שהמפעל לא ייסגר, זה חייב להיות, כי עבודה זה ביטחון. בית-שאן וקרית מלאכי הם מאחזים ביטחוניים, הרי מישהו שם אותם שם, שכן הם לא הלכו לשם על דעת עצמם.

לכן אני אומר, שאם זה הגיע לוועדה הזאת, לוועדה הזאת יש רק עמדה אחת - כפי שהיושב ראש הציג אותה בהתחלה. אנחנו בעד מקומות עבודה ואנחנו צריכים לייצר עוד 200 אלף מקומות עבודה. זה עיקרון שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו, עם כל הבעייתיות שיש מסביב לענין הזה.

לכן, אם אתם ממשיכים לצרוך נעליים ואם אתם ממשיכים לצרוך את מוצרי המנועים שמייצרים אותם בבית-שאן, אז עדיף לעשות שעה אחת קודם ולא להוציא אנשים ממעגל העבודה.


אני לא חושב שאני מקורי בעמדה שלי. אני חושב שלכל חברי הוועדה יש את אותה עמדה.

נראה לי שאנחנו שוכחים שאנחנו חיים במדינת ישראל ולא בארצות הברית. הילדים שלנו בגיל 18 הולכים לצבא בין אם הם רוצים ובין אם הם לא רוצים. הם נותנים הכל למדינה, כי אין לנו מדינה אחרת. משרד הביטחון, עם כל הכבוד, צריך לדאוג שהילד שחוזר מלבנון או כל מקום אחר בצבא, שיראה את אבא שלו עובד. שלא יראה את האבא שלו מובטל. ואם הוא רואה את האבא שלו מובטל - איך הוא ילך למחרת לצבא? למה שישים את הנשמה שלו בלבנון, אם האבא שלו לא יכול לדאוג לאוכל בבית?

משרד הביטחון זה לא ביזנס ואסור שזה יהיה ביזנס. משרד הביטחון צריך לדאוג לביטחון המדינה, והמדינה היא לא רק צבא. במשרד הביטחון, אני לא רוצה להיכנס לנושאים אחרים, זורקים כספים למי שרוצים בצורה חופשית. יותר קל לזרוק 20 ו- 30 מיליון על "שמור לי ואשמור לך", על "חברי פה וחברי שם" - -

חבר הכנסת כץ, אני כיושב ראש הוועדה צריך להגן על האנשים כאן. אז אם אמרת מילים קשות, כדאי שתפרט.

אי אפשר לפרט.

אם אי אפשר לפרט, אני מציע לא לזרוק דברים כאלה לאוויר.

אז אני לוקח את הדברים בחזרה.

אני חושב שהמשרד צריך לראות את כל התמונה. לא הכל זה כסף . לא הכל זה כסף. זה ייסגר בתע"ש, זה ייסגר בקרית מלאכי, ייסגר בקריית שמונה ובכל מקום. יבוא יום, ואני אומר פה דברים מאוד מאוד קשים, כמו שאל"מ גבע אמר, שהוא לא רוצה להיכנס ללבנון. אנשים יאמרו שהם לא שולחים ילדים לצבא. אנשים יאמרו שהם לא שולחים את הילדים לצבא ואני לא אוכל לומר למובטל שאין לו פרנסה ואין לו לחם, שהוא לא צודק. אני אומר את זה כאב לשני בנים קצינים ואחד בטירונות של יחידה לוחמת.

אני לא אוכל לומר לאותו מובטל שהוא לא צודק, כי צריך לתת גם פרנסה. לאותם אנשים שמפוטרים אין מה לעשות, לילדים שלהם גם כן אין מה לעשות. לא מדובר פה בהיי-טק, לא מדובר במיליארדים ולא על משכורות עתק. מדובר באנשים שרוצים לחיות בארץ הזאת.

הרמטכ"ל אמר שהוא לא יוריד את שכר אנשי הקבע, אלא יוריד שעות טיסה. והוא צודק. גם פה מבקשים פרנסה. להערכתי במשרד הביטחון לא נעשה מספיק כדי לעזור למפעלים, אך ביתר קלות, אולי זה תנאי שירות, שולחים אנשים לחו"ל.

אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, על עצם קיום הדיון הזה ועל האפשרות שנתת לנו להגיע לכאן ולהציג את הדברים.

בזמן האחרון אני מאוד מופתע, כי לא די שקרית מלאכי מתמודדת עם בעיות מאוד קשות ועם אחוז אבטלה שמגיע כבר ל- 12%, אלא שעתה אנחנו מתבשרים שעוד 50 עובדים במפעל, שעבדו שם למעלה מ- 35 שנה, עלולים למצוא את עצמם ברחובות. זאת משום שמשרד הביטחון בוחר לפרנס משפחות בארצות הברית ולפגוע בפרנסה של משפחות בעיירות פיתוח ובקרית מלאכי. זה לא יאומן.

דיברתי אתמול עם מנכ"ל מפעל "פליציה" ושמעתי שכל הרכש של משרד הביטחון מהמפעל הזה הסתכם ב- 8 מיליון שקל. העורות של המפעל הזה הם באיכות הרבה יותר גבוהה מהאיכות של העורות שמגיעים מארצות הברית. מפעל "פליציה" מקפיד על תקני 9002 IOS , על פי דרישות משרד הביטחון. הצעת המחיר שהם הגישו למשרד הביטחון יותר זולה ב- 20% מהמחיר שהם משלמים בארצות הברית.

אז למה הם הפסידו במכרז?

לא ניגשנו למכרז.

ועם כל זה הוחלט במשרד הביטחון, משום מה, לא לקיים את המכרז עכשיו, ולקנות את המוצרים מארצות הברית.

מדובר ב- 50 בעלי משפחות, שליש מהם נשים, שליש מתוכם הם עולים חדשים מאתיופיה וברית המועצות לשעבר. אלה אנשים שהמפעל הזה הוא כל מה שהיה להם. מי יקבל את הגברת שנמצאת פה לעבודה, אם יפתרו אותה מהמפעל? מי ידאג לפרנסת בני ביתה? מי ידאג לאותם אנשים אחרים שהשקיעו את מיטב שנותיהם וזמנם במפעל הזה?

אם היה מדובר בעניינים כלכליים - הייתי מוכן שידונו בזה. אבל כאן מדובר בהצעה זולה יותר, הצעה יותר איכותית. זה מפעל ש- 35 שנה היה מצוין כדי לספק עורות לחיילי צה"ל ופתאום עכשיו הוא כבר לא טוב.

אני חושב שעצם קיום הדיון כאן בוועדה יכול להיות טוב, אבל צריך להבין דבר נוסף - אותו מפעל ביטחוני שחוסך 8 מיליון שקל, מביא לכך שמדינת ישראל תשלם לאותן משפחות דרך משרד העבודה והרווחה, כי אם הם יפוטרו מהמפעל הם יצטרכו לקבל הבטחת הכנסה, ביטוח לאומי ודמי אבטלה. אנחנו פשוט לוקחים מכיס אחד 8 מיליון שקל ומעבירים אותו לכיס השני, ובכך פגענו בדימוי העצמי שלהם. פגענו כך בכבוד העצמי שלהם. פגענו כך בילדים שלהם. פגענו כך בקרית מלאכי, שבלאו הכי סובלת מ- 12% אבטלה. יוצא מכאן חומר נפץ, שמי יוכל להתמודד אתו.

לכן, מעבר לדיון שמקיימים כאן, צריך להגיע למצב בו ראש הממשלה ושר הביטחון בעצמו או שסגן שר הביטחון יחליטו מיד להפסיק את הרכש הזה בארצות הברית ולחזור לעבוד עם המפעל הזה.

אני רוצה לומר למר אברהם אורן, שאני אומנם לא בקיא בהליך הכנת המכרז כפי שנקבע, אבל אני סבור שגם אם קרית מלאכי, קרית שמונה, שדרות, ירוחם או דימונה או כל מפעל בעיירות הפיתוח, יתנו מחיר גבוה ב- 15%, והיה דבר כזה בעבר במשרד הביטחון, אני יודע את זה כי הייתי איש תעשיה שעבדה עבור משרד הביטחון, נכון להשאיר את העבודה כאן בבית ולא להוציא אותה החוצה.

אני עובדת ב"פליציה" קרוב ל- 40 שנה. התחלתי לעבוד כשהייתי בת 16 ועד היום עבדתי ימים ולילות יחד עם שאר העובדים, עד שהקמנו מפעל לתפארת, מפעל שמספק עורות באיכות טובה מאוד, במיוחד למשרד הביטחון. אני מנהלת מחסן ואני יודעת מהי איכות של עור. ראיתי את העורות שמשרד הביטחון מקבל ואני יכולה לומר שאם אנחנו היינו מספקים עור באיכות כזאת, לא היו מקבלים את זה מאתנו.

אני פונה אל מקבלי ההחלטות - מה עדיף לכם? האם עדיף לפטר 50 משפחות מהמפעל הזה ועוד כמה מאות משפחות שקשורות למפעל? אם נגיע למצב שב31- בדצמבר המפעל ייסגר, לאן נלך? מה נגיד לילדים שלנו? איך אני אשלח בעוד שנה את הבן שלי לצבא ואומר לו שיהיה ציוני וחייל טוב וילך ליחידה מובחרת? ואני אמא שלו שעבדתי במפעל לעורות 40 שנה אזרק לרחובות? האם רוצים לקדם רק את מפעלי ההיי-טק? הרי שם שכרם של שני מהנדסים שווה למשכורתם של 50 עובדי המפעל.

אנחנו לא דורשים כסף, אלא פשוט רוצים עבודה. אנחנו רוצים לעבוד בכבוד ולהביא פרנסה למשפחות שלנו. אני מדברת בשם 50 עובדי "פליציה" ועוד עשרות אלפים שקשורים למפעל שלנו.

אני מבקשת ממקבלי ההחלטות - תעשו חושבים פעמיים. תסתכלו לנו בעיניים. אני אומרת לראש הממשלה שהוא גם שר הביטחון, שאנחנו לא נוותר בשום פנים ואופן. אני לא אומרת שנשרוף צמיגים, אבל נלך ונתיישב אצלו במשרד ונאמר לו: אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה של כולם, ואנחנו שבחרנו בשבילך, ואני יכולה לומר שהייתי הרבה שנים חברת מפלגה, היית התקווה שלנו, כי אמרת שתוסיף 300 אלף מקומות עבודה, והיום תזרוק אותנו ועוד עשרות למעגל המובטלים?

כיוון שמדובר בפיטורים בסדר גודל של כ- 1,000 עובדים, 20% מהם יהיו גם באשקלון, שהיא עיר מוכת אבטלה וגם בקרית שמונה לא יהיה מנוס מלסגור את מפעל "קשת" של תע"ש ומפעל "יצחק" בנצרת בוודאי יצטרך לעמוד בפני סגירה. מדובר גם בהרבה מאוד עובדים במפעלי התחמושת הכבדה באור עקיבא ובמקומות קשים מאוד מבחינת התעסוקה.

אני חייב לחזור אחורה ולומר שבכל פעם שראש הממשלה הוא גם שר הביטחון ובמקרה שר האוצר הוא גם בייגה שוחט, מנצלים את המצב בשביל לעשות קיצוץ בשקלים. זה תרגיל חביב, ידוע ומוכר - מקצצים מיליארד שקל, כאשר למעשה סיוע שמתקבל מארצות הברית מכסה על כל הצרכים. זה אומר שאנחנו מאבדים את כל התשתית התעשייתית, שפותחה במהלך המון שנים, בהשקעות של הממשלה וגם של גופים נוספים, והכל יורד לטימיון לארצות הברית. חיילי צה"ל ידרכו על נעליים תוצרת ארצות הברית, שאיזה עובד מקסיקני סידר אותם וכן הלאה וכן הלאה.

זוהי טכניקה מוכרת, חביבה והיא נעשית בהזדמנות מאוד מאוד מיוחדת. אם אנחנו מסתכלים קצת על ההיסטוריה, אנחנו רואים שזה חוזר על עצמו. אם בעוד שש שנים, תהיה ההזדמנות הזאת שראש הממשלה יהיה גם שר הביטחון ובייגה שוחט יהיה שר האוצר, זה יחזור על עצמו, באותו תסריט בדיוק.

אז אולי כדאי, כמו שאמר גדעון עשת, להביא את החיילים האמריקנים ולשלם להם בדולרים.

אמרנו שאם נביא חיילים מאוגנדה זה יעלה לנו הרבה יותר זול וזה הרבה יותר יעיל.

בוועדה המלומדת הזאת, אנחנו חייבים להתכנס ולחשוב מה עושים. אני חושב שזאת היתה החלטה חסרת אחריות, כי אם כולם לא הבינו את המשמעות, זה חמור, ואם הבינו - זה חמור שבעתיים, משום שידוע שקיצוץ של מיליארד שקל אומר עליה של 3 עד 4% באבטלה באופן מיידי. זה אומר שיצטרכו הרבה מאוד תקציבים, כנראה בסביבות 100 מיליון דולר, על מנת לשלם פיצויים וכל מיני תשלומים, שמגיעים על פי חוק ועל פי סיכומים והסכמים, לאלה שיפוטרו ולא תהיה להם עבודה.

אני חושב שמישהו צריך לעשות את החשבון הלאומי הזה ומישהו צריך לחשוב בגדול. אני אומר שוב: באוצר תמיד חושבים על התקציב הנוכחי. העיניים שלהם, כשהם מסתכלים על המשק, זה משהו אמורפי לחלוטין. אותם מעניין שהתקציב הנוכחי יהיה בסדר, אבל מה יהיה מחר, מה יהיה מחרתיים ולאן תגיע החברה, מה יהיו הפנים שלה ומה יהיה עתידה, מה תהיה מפת המדינה ואיפה אנשים יגורו - זה לא מעניין אותם.

לכן אני חושב שהוועדה צריכה לנקוט בקו מאוד תקיף נגד ההחלטה, כי אם היו מעבירים את האפשרות למשרד הביטחון או היו מכריחים אותו בעקבות הקיצוץ הזה לא לפגוע בתעשיות, שיקצצו איפה שהם רוצים ובלבד שלא תהיה אבטלה נוספת, זו היתה החלטה הרבה יותר אחראית מאשר לומר: אין לכם מיליארד שקל ותחליטו מה שאתם רוצים . זה לא עובד כך. זה חוסר אחריות מוחלט.

אני עובד מפעל מנועי בית-שאן. אני רואה שכל האנשים כאן מבוגרים והם בוודאי זוכרים את המצב שהיה בשנות ה- 70.

כמה שנים אתה עובד במפעל?

אני עובד במפעל כמעט 30 שנה.

בשנת 1970 הופיעה ילדה קטנה בטלויזיה וצעקה: אני רעבה. מדינת ישראל אז נעמדה על הרגליים על כך שילדה מבית-שאן רעבה. רבותיי, במצב שהולך להיות, גם אנחנו נהיה רעבים. גם אני רעב. אני לא רעב ללחם, חלילה. אין רעב ללחם במדינת ישראל. אני רעב לעבודה ולפרנסה בכבוד.

המפעל שלנו מעסיק כ- 25 עובדים. כל העובדים האלה בעלי משפחות בנות שבעה-שמונה ילדים. מה יעשו אותם עובדים? לאן הם ילכו? לי יש ארבעה ילדים שמשרתים בצבא, אחד מהם יושב בלבנון, שניים אחרים משרתים בתפקידים די בכירים בצבא. איך אני יכול לדבר אתם אם אני מובטל? השקעתי בילדים האלה, נתתי להם כדי שיוכלו ללמוד, ואת מה שהם למדו הם תורמים למען למדינת ישראל, ואילו אותי רוצים היום לשלוח אותי הביתה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל לאנשים בגיל 48 לא יהיה מה לעשות.



סגן שר הביטחון השיב על הענין הזה שיש קיצוץ של מיליארד שקל בתקציב ואת התקציב השקלי הם מעדיפים להשקיע בהיי-טק. רבותיי, האם יש היי-טק יותר טוב מאשר הגורם האנושי? האם יש היי-טק יותר גדול ממני, שאני מייצר את החייל להילחם ולהשתמש באותו היי-טק שהם מתכוונים אליו? זה ההיי-טק הכי חשוב ואם הם לא ישקיעו בו, אז איזה היי-טק יהיה? לאן אנחנו נלך? לאן מועדות פני המדינה?

מפעל מנועי בית-שאן יכול לפרנס לא רק 25 משפחות, אלא לפחות עוד 50 משפחות. זה מפעל גדול ואפשר להתפרנס שם בכבוד. ½ מיליון שקל יכולים לפתור את הבעיה של שנת 1999. גם אם תהיה הבטחה שמפעל מנועי בית-שאן לא ייסגר בשנה הבאה, אני יכול להבטיח לכם שהמפעל כן ייסגר בשנה הבאה, כי שום מעביד לא יכול לסבסד 25 משפחות עד שתהיינה הזמנות ממשרד הביטחון.

אם למשרד הביטחון לא איכפת לו מאתנו ורוצה לקצץ, שיקצץ אצלו, בשכר, בתנאי הפנסיה ובמשרדים, הבזבוז הוא הרי גדול מאוד שם.

אני רוצה לציין שהופענו כבר כמה פעמים בפני הוועדה המכובדת הזאת. אני מבקש, כמו שאמר היושב ראש, שזה לא יהיה דיון אקדמי, אלא דיון לקראת קבלת החלטות. בגלל הרוטינה הזאת של זעקה וכאב, אנחנו מגיעים מדי פעם לצערנו לוועדה כזאת. כמו שאנחנו עוקבים כל יום בדאגה אחר מפלס הכנרת, צריך לעקוב גם בדאגה אחר מפלס מקומות העבודה. לא יכול להיות שבישובים רחוקים ממרכז הארץ, למרות הקשיים הלוגיסטיים שמספרים לנו עליהם, יהיו בני אדם שעבדו 30 ו- 40 שנה שימצאו את עצמם ללא עבודה.

בגיל כזה יהיה מאוד קשה לאותם אנשים למצוא אלטרנטיבה. זה דור שלא ניתן לתת לו לעבוד בהיי-טק. אנשים האלה התרגלו לעבוד עבודה קשה, לקום בבוקר, לעשות את העבודה וללכת הביתה. אי אפשר לעשות להם שום הסבה ושלא יספרו שום סיפורים שיש קורסים והסבות. שמענו את כל הדברים היפים האלה. לאלה שעובדים 30 ו- 40 שנה, לא ניתן להעביר שום קורס. הקורס הכי טוב הוא לתת להם לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד. לדור הבא צריך לדאוג להיי-טק ומקומות עבודה מכובדים.

אני רוצה להאיר אספקט נוסף - לירידה בהזמנות מהתעשיה הביטחונית, ואני מדבר כרגע על תע"ש, יש משמעות שחשוב לתת עליה את הדעת, כי בשנתיים האחרונות היתה ירידה הדרגתית ומתוכננת בהזמנות ממשרד הביטחון. על הנהלות המפעלים הוטל לדאוג להגדלת הייצוא, כפיצוי לירידה בהזמנות ממערכת הביטחון. כך זה אכן נעשה בשנה האחרונה, אבל לדבר הזה ישנו גבול מסוים, שכאשר מגיעים אליו מתהפך הגלגל, כמו במפעל "יצחק" בנצרת, שבאופן מסורתי מחצית מתפוקתו - תחמושת זעירה - הולכת למשרד הביטחון ומחצית לייצוא.

כאשר ההזמנות של משרד הביטחון קטנות באופן משמעותי, הייצוא לא ניתן להגדלה בטווח הקצר ולכן המפעל לא יכול להחזיק את עצמו. אנחנו לא יכולים להפסיד, כי אנחנו חייבים להיות מאוזנים ואין לנו רווחים לכסות על זה. התוצאה המאוד מוחשית היא שגם הייצוא אינו יכול להחזיק את המפעל והסגירה של המפעל היא עניין מיידי. בזה מתבטל גם הייצוא ולא רק העבודה עבור משרד הביטחון.

מר נחמיה חסיד דיבר על הזמנות של מיליארד שקלים וכשאנחנו מדברים הכוונה למימון של מיליארד שקל. מי שיודע את ההבדל בין מימון לתקצוב, יודע שזה הבדל גדול מאוד. הכוונה לקצץ מתקציב הביטחון מיליארד שקל במימון. לפני שהתחיל הדיון מר צוויג שאל אותי מדוע בוטלו הזמנות, לכן ברשותכם אני רוצה לחזור קצת אחורה.


אנחנו נמצאים במדינת חוק. נדמה לי שבחדר הזה אני הכי מנוסה. אני מבקר כאן כבר 19 שנה, מאז ימי אורה נמיר, עמיר פרץ ועוד. לכן אני יודע איך צריך להגן על התעשיה המקומית. מי שהמציא את ה- 15% לאזורי הפיתוח, יושב כאן. אבל אתם, המחוקקים שיניתם את הדברים ובגלל שאנחנו במדינת חוק, אנחנו פועלים לפיהם.

ב- 1987 חתם ראש ממשלת דאז הסכם עם ארצות הברית שנקרא MOU - מזכר ההבנה - שלמעשה התחיל ב- 79. במסגרת ההסכם הזה היצרנים האמריקנים יכולים להתחרות עם התעשיה הישראלית ולחילופין לתעשיה הישראלית יש זכות להתחרות עם התעשיה האמריקנית. מי שיבדוק את המאזן יראה שאנחנו מצליחים למכור ב- 500 מיליון דולר לארצות הברית והאמריקנים דרשו מאתנו רק דבר אחד - שתהיה הדדיות. לא מסתכלים על זה שאנחנו מפסיקים הזמנות ב- 5 מיליון שקלים והם מספקים לנו 500 מיליון שקל.

לכן, ישנו כלל שלפיו במכרזים המקומיים לתעשיה האמריקנית יש זכות להשתתף. רק לפני שנתיים, ולא סתם קראתי את קריאת הביניים, אותם המפעלים שעוסקים בעורות ונעליים הפסידו את המכרז לתעשיה האמריקנית ורק בהתערבות, תרגילים ולחצים, אנחנו הצלחנו להשאיר 50% מהייצור בישראל.

התמונה היא יותר מסובכת ממה שחושבים ולפי החוק אני לא יכול לומר שאני לא משתף את האמריקנים במכרזים. אני יכול לבטל את ההסכם, אבל המשמעות היא שהתעשיה הישראלית תפסיד שוק של לפחות 500 מיליון דולר. את הדבר הזה חייבים לומר.

חוק המכרזים חוקק כאן בכנסת בשנת 1993. מאותו רגע שיש מכרז חייבים לפעול לפי תוצאות המכרז. במכרז יש מפסיד ויש זוכה, שלצורך הענין הוא יכול להיות גם אמריקני.

אני יודע שגם במכרזים לא רק ההצעה הזולה ביותר חייבת תמיד לזכות. כאן דיברו על האיכות של העורות הללו. יכול להיות שההצעה של המפעל הזה גם יקרה יותר, אך כשאתה צריך להעדיף את טובת המפעלים המקומיים כאן והאיכות של העורות שלהם היא טובה יותר, אז כפי שעשיתם לפני שנתיים, לחצתם בכל מיני מקומות והשארתם 50% מההזמנות למפעל הזה, אני מניח שאפשר היה למצוא מספיק ארגומנטים כדי להשתמש בהם ולאשר להם את ההזמנות האלה.

התמונה קצת יותר מורכבת. במסגרת חוק המכרזים ובמסגרת ההעדפות לאזורי פיתוח יש כמה כלים, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה בכל מקרה. כל מה שניסיתי לומר הוא לא ספציפית למקרה, אלא באופן כללי, שאנחנו לא יכולים לחרוג מהכלים הקיימים. לא אנחנו קבענו את הכלים, אנחנו רק אלה שעובדים לפי הכלים.

לומר שיש עובדים וכו' זה נכון, אבל אם מישהו לא זוכה במכרז - -

לא היה בכלל מכרז השנה.

לא דיברתי על השנה ולא הגעתי לקטע הזה. אני רק אומר שאני חייב לעבוד לפי כללים ולפי כלים שיש לנו.




בזמנו שר האוצר דן מרידור גם ביטל את אותם 15%, ששנים מערכת הביטחון עבדה לפי מסגרת הזאת. רק אתמול החזרנו את ההעדפה של 15% לקרית שמונה.

איך? בלי חוק?

עם חוק. יש החלטה מינואר 1999 ויש החלטה של ועדת החוקה חוק ומשפט מאתמול, ולכן יש היום מקום אחד שבו מקבלים העדפה של 15%, וזה בקרית-שמונה.

עד עכשיו דיברתי על הכלים שעומדים לרשותי.

אם אני אעמיד לרשות אדוני, באמצעות חוק, את הכלי של 15% שיהיה לגבי כל ישובי קו העימות ועיירות הפיתוח, לך זה יסתדר או שזה מתנגש לך עדיין בהסכם עם האמריקנים?

לא, כי אז יש מכרז, נכנסת ההעדפה לפי החוק ועושים את החשבון.

אז לא נוצר קונפליקט בינך לבין האמריקנים?

יש לאותם אזורים את ההעדפה. כשהנושא עלה על הפרק נציגי האוצר שאלנו אותנו כמה זה יעלה לנו יותר. אמרנו שזה יעלה לנו בין 6 ל- 10 מיליון שקל נוספים.

אני לא מבין את הזעקה כפי שישנה, כי תוכנית 1999 היא תוכנית שמבוצעת ללא כל שינוי. תוכנית 2000 עוד לא יצאה לדרך.

בשנת 2000 הם לא צריכים לחיות? לא צריכים לאכול?

בינתיים אנחנו היחידים שנמצאים בטראומה הזאת, כי עלינו הנחיתו את שנת 2000 . עתה אנחנו נמצאים בתכנון של שנת 2000 ועוד לא עשינו שום שינוי, אבל זה עומד בפתח אם אתם המחוקקים תאשרו את תקציב הביטחון כפי שהוצע, כלומר, להוריד מיליארד שקל, לא בתקצוב, כי אם במימון.

על זה יש ויכוח נוסף, שהוא בסדר גודל של 60 מיליון דולר נוספים, שגדלים בכל שנה בכספי הסיוע. היות שתקציב הסיוע גדל, התקציב בסך הכל לא נפגע.

אולי כדאי שנוותר על התקציב הזה מארצות הברית ואז לא יהיה שום נימוק כזה, שהיות שאנחנו מקבלים את תקציב הסיוע אנחנו חייבים לקנות בארצות הברית.

ראש הממשלה הקודם החליט באמת לוותר. במקום לומר לאמריקנים יש לנו 1.2 מיליארד דולר סיוע כלכלי - -

אני חושב שגם בגין ויתר על זה ואולי קיבל במקום הלוואות.

בגין ויתר על 2 מיליארד דולר שהפכו ל- 7 מיליארד שהיינו צריכים להחזיר. ראש הממשלה וכמה שרי אוצר שהיו אמרו שבמקום לקבל 600 מיליון דולר בתקציב הסיוע הכלכלי, 600 מיליון נשארים ואז היה ניתן לתת אותם לכל מה שמדינת ישראל מחליטה. החליטו להחזיר את כל 1.2 מיליארד וכל מה שהצליחו לקבל זה 600 מיליון דולר בעשר השנים הבאות, אבל הם מתקציב הסיוע. זה אומר שרק חלק קטן מתקציב הסיוע ניתן להמרה. זה אומר שרק כ- 15 מיליון ניתן להמיר והיתר עובר לתעשיה האמריקנית.

האם ב- 15 מיליון האלה אתה לא יכול למצוא מקום לקרית מלאכי?

כאשר עומד לרשותי תקציב שאינו גמיש ואני חייב להוציא אותו בארצות הברית, אני לא יכול לעשות הרבה.

כמה אתה חייב להוציא בארצות הברית?

זה התחיל עם 1.8 מיליארד, שמהם היו 325 מיליון בהמרה.

האם חייבים להוציא 1.9 בארצות הברית?

אם אני לא טועה, בזמנו זה היה 2 מיליארד.

וכמה יש לך בשקלים?

המשלים ל- 35 מיליארד, אם תבדוק כמה מהם פנויים, זה בסדר גודל של 5 מיליארד שקל.

מה זאת אומרת פנויים? האם יש משהו קשיח שאי אפשר לזוז ממנו?

לדוגמה, יש שיקום, משכורות, התקשרויות ועוד כמה דברים. אחד הדברים שעלו עתה על הפרק ושאנחנו בודקים אותו, היא ההתקשרות עם תע"ש. עברנו שני שרי ביטחון עד שהצלחנו להעביר את התחמושת לתע"ש ועכשיו אנחנו צריכים לבדוק את זה מחדש. אני מדגיש שאנחנו נמצאים עדיין בשלב של בדיקה, כי הקיצוץ הזה של מיליארד נחת עלינו, ואם אתם, ככנסת, תעבירו את זה, אני לא מכיר שיטה איך ניתן לא לקצץ מהתעשיות האלה.

אתה בקיא בנושא ואנחנו חדשים. אנחנו רוצים לדעת בכמה כסף אתה עומד לקנות בארצות הברית יותר, כמה שקלים אתה יכול להמיר פחות וכמה אנשים צריכים לאבד את מקום עבודתם. אני מבין שאנחנו המחוקקים אשמים, לכן אנחנו רוצים לדעת כמה מקומות עבודה אנחנו הולכים לאבד, עקב זה שאתה צריך לקנות בארצות הברית.

אני אנסה לתת רקע קצת יותר רחב מאשר סתם לזרוק מספרים, כי זה לא נותן שום דבר. תקציב המדינה עדיין לא סגור ואתם עומדים להצביע עליו. אם אכן אותו קיצוץ יתקבל, הוא יפול ברובו על תעשיות שעוסקות בביטחון, כי הצהיר הרמטכ"ל שהוא לא יפגע בתנאי השירות והוא מעדיף לקצץ בטייסות וכן הלאה. אם מישהו חושב שאנחנו לא עושים קיצוצים, הוא טועה. אנחנו עושים קיצוצים ויש לנו תוכנית קיצוץ באנשי קבע.

זה לא אומר שאנחנו שמחים בקיצוץ אנשי קבע.

איש קבע הוא בשבילי כמו אותו עובד בקרית מלאכי. גם לו יש משפחה וגם לו יש ילדים.

היו 18 אלף אזרחים עובדי צה"ל, היום יש כ- 10,000 בלבד. זה אומר שאנחנו פוגעים גם בתוך עצמנו ולא אומרים שאלה שלנו ואלה של עם אחר. בכל מקרה, אני אשמח ללמוד מכל מי שמוכן ללמד אותי, איך אפשר לקנות משהו בלי כסף.

אתה לימדת אותי שני דברים: 1. שאני צריך ליזום עם חברי כנסת אחרים הצעת חוק, שלפיה העדיפות של ה- 15% לא תהיה רק בקרית שמונה, אלא שזה יהיה בכל עיירות הפיתוח. זה יקל עליך ויקל גם עלינו.

2. במידה שלא נגיע להסדר עד סוף שנת התקציב הזאת, אם בכל זאת תחליטו לגזור את הגזירות האלה על קרית מלאכי, בית-שאן ומקומות אחרים - אני מודיע לך בצורה הכי ברורה, שוועדת העבודה והרווחה לא תדון בשום נושא של מערכת הביטחון. שום תקנה של מערכת הביטחון לא תעבור בוועדה הזאת. אם יש סנקציות, אנחנו יודעים גם לעשות אותם גם פה.

ביקשתי ממשרד הביטחון שתהיה הבנה לצרכים האלמנטריים, הבסיסיים של האדם, שעובד 40 שנה. מי יקבל את הגב' אלימלך בגיל 56? יסתכל עליה? מי יסתכל על הבן-אדם הזה בן ה- 50 לעבודה? הוא צריך ללכת הביתה ללא משכורת, ללא פרנסה.

אני מבקש ממך, כנציג משרד הביטחון להעביר את המסר הזה בצורה הכי ברורה לכל הנוגעים בדבר. קראתי שסגן שר הביטחון אמר: ממשלת ברק - כאילו זאת לא הממשלה שלו - קיצצה בשקלים ולכן אין מה לעשות וצריך לפטר. הדבר הזה ש"אין מה לעשות", אינו מקובל עליי. עם כל הכבוד לסגן שר הביטחון, הוא יישב מדושן עונג יחד על כל משפחתו כמו שצריך, אבל לאנשים האלה לא יהיה מה לאכול. כאן, בוועדת העבודה והרווחה, אנחנו צריכים לדאוג לאנשים האלה יותר מאשר לעצמנו, ונשתדל לעשות את זה.

אני רוצה להעביר דרכך, מסר לכל מי שנוגע בנושא הזה - אנא מכם, תמצאו דרך לבטל את רוע הגזירה הזאת. בואו לא נהיה חזקים על החלשים.

אני עוסק בנושא הסטת רכש מאז שנכנסתי בפעם השניה לתפקידי, לפני שנה. המגמה היא לנסות להעביר לרכש בארצות הברית את כל הדברים שאינם היי-טק, אבל בתנאים מסוימים. התנאי הראשון הבסיסי הוא שלא נוגעים בכל מה ששייך לאזורי עדיפות לאומית. לכן, דברים ששייכים לאזורי עדיפות לאומית, אכן לא נגענו בהם, כי יש מפעלים שלמים שחיים רק עלינו.

לאחרונה היה הרבה רעש סביב מצפה רמון. עמדו לסגור את המתפרה שם ואנחנו ביטלנו את זה. אנחנו יודעים איפה יש בעיות ואיפה צריך לעזור ולעשות. עשינו כל מיני דברים וגם הם היו לטובת דברים אחרים, כמו היי-טק. כרגע עומד על הפרק פרוייקט קטן של 200 מיליון דולר, של רכישת מערכת מטוסים למודיעין. במקרה הזה אפשר לעשות את הדבר הכי פשוט - להעביר את זה לארצות הברית במקום לתת את זה לאלת"א.

אלת"א חיה רק על משרד הביטחון?

היא לא רק חיה על משרד הביטחון אבל - -

אם היא היתה חיה רק על משרד הביטחון, זה היה סגור, ולכן זה לא נוגע לענין. אולי כדאי שבמקום לשלוח תקציבים לרויאל ביץ' ולמלון דן, לא תסגרו את המפעל הזה. אל תוריד את המשכורת שלהם, אבל אל תשלח אותם לבתי מלון חמישה כוכבים.

אני מנסה לומר לכם, שברגע שאני לא אקנה באלת"א גם אחרים לא יקנו.

את הבסיס בקציעות ראית?

לכן אני אומר שיש דברים שחייבים לשמר אותם, שהם היי-טק ויש להם תוחלת ייצוא והגדלת הייצור. צריך לתת להם עדיפות. לא יעלה על הדעת שילכו לקנות טיל אוויר-אוויר בארצות הברית במקום לקנות אותו ברפא"ל.

עוד לא הגענו לקטע של הקיצוץ. ב- 99', אנחנו חיים בתוכנית כפי שישנה - -

99' כבר נגמרה ובשנת 2000 יהיה ניחום אבלים. כמה אנשים יפוטרו בעקבות הקיצוץ הזה?

נראה אחרי שנגמור לעשות את התכנון, כי אנחנו לא מסתכלים לכיוון הפיטורים, אלא על הצרכים של צה"ל. זה מחייב אותנו להיכנס לתכנון מחדש של כל תוכנית הרכש, כי הגענו למצב שבחלק מהדברים יש תכנון רב שנתי.

אני חוזר על השאלה: כמה אנשים יפוטרו כתוצאה מהתכנון שלכם?

אני לא יודע לתת על כך תשובה.

מי יודע את התשובה?

אף אחד לא יודע, כי אנחנו נמצאים עדיין בשלב של תכנון מחדש של כל הרכש.

כמה זמן לוקח לכם לתכנן? האם מערכת הביטחון לא ערוכה היום, שלושה חודשים לפני סוף השנה? דרך אגב, זו תהיה שערוריה ממדרגה ראשונה אם התשובה תהיה שעדיין אין לכם תכנון.

אני לא אתחמק מתשובה, אבל אני חייב לתת כמה מילות הקדמה. יש החלטת ממשלה על קיצוץ של מיליארד שקל בתקציב הביטחון. הקיצוץ הזה הוא שקלי וחייב להתבצע בארץ ולא בארצות הברית. כל אחד יכול לשאול כמה מקומות עבודה יורדים במיליארד שקלים.

שלא ייסעו השנה לנופש.

לא על כל מה שנאמר פה אני יכול להגיב, אבל אני חייב לומר שלא כל עומס הקיצוץ נופל על התעשיות הביטחוניות. יש תוכנית כואבת מאוד לקיצוץ 3,000 אנשי קבע. לא מדובר בכאלה שעומדים לפרוש, אלא מורידים אנשים בשחרורים יזומים. זה דבר שלא היה בצבא בשנים קודמות. זו תוכנית שגם מרחיקת לכת בניהול כוח אדם וגם בהתייחסות לפרט. אנחנו בונים כלים כדי לעשות את זה ומתמודדים עם אנשי קבע, לפעמים אפילו בערכאות משפטיות.

מר אברהם אורן דיבר קודם על אזרחים עובדי צה"ל - -

בקיצור, אתה מדבר על פיטורים.

כשיורד מהתקציב מיליארד שקל, יהיו פחות אנשים.

לגבי השאלה על תוכנית רב שנתית - יש לנו מערכת מסודרת ותוכנית רב שנתית עד שנת 2003. אני מניח שהתוכנית הוצגה באחת הוועדות כאן יותר מפעם אחת.

יש החלטה על קיצוץ של מיליארד שקל בשנת 2000 וגם קיצוץ מסוים בשנים שאחרי שנת 2000. החלטה זו היא החלטה חדשה ואנחנו התחלנו מהלך של עדכון התוכנית. המהלך הזה טרם נגמר ועד שהתקציב יוצג לאישור הכנסת בסוף חודש דצמבר, תהיינה החלטות. מעתה ועד ינואר, יהיו דברים שיחכו להחלטות האלה. צריך לזכור שאי אפשר להחליט על מיליארד שקל כלאחר יד ואף אחד לא מצפה, בטח לא ממי שיושב כאן בחדר, שלא יילקחו כל השיקולים, כולל שיקולים שדובר עליהם פה ובטח גם שיקולים ביטחוניים.

האם אתה יכול לקבל החלטות בלי שאתה יודע מה ההשפעות שנגזרות מההחלטות האלה?

זו בדיוק הסיבה שלוקח זמן לעשות את זה. החלטת הממשלה נפלה בסביבות ה- 7 באוגוסט, ובגלל שיש להחלטות שאנחנו נקבל בעקבות זה השפעות גם על אחרים, זו הסיבה בדיוק שאי אפשר לקבל מהר את ההחלטות.

אתה מציג את הדברים כאילו כל המיליארד הזה הולך על רכש מקומי ובני הערובה יושבים כאן. אתם בעצם אומרים לנו: או שתתנו לנו מיליארד שקל או שיהיו פיטורים. זה מה שמשתמע מהדברים שלך.

אמרתי שתהיה ירידה מאוד כואבת במספר אנשי הקבע, שגם קשורה לקיצוץ הזה.

אנחנו רוצים לדעת על דברים שאתם עושים ושאינם פיטורים.

כל קיצוץ שאנחנו עושים, בסופו של דבר מתבטא בפיטורים, גם אם הוא לא מועסק אצלנו אלא במקום אחר. התחום היחידי בתקציב שלא נוגע לקיצוץ הוא אגף השיקום. אני לא חושב שמישהו כאן יציע שניגע גם בזה. כל יתר המרכיבים נפגעים ואין מרכיב אחד שלא נפגע מהקיצוץ.

אנחנו קיבלנו כבר מכתבי פיטורים.

האם יש איזושהי דרך לחשוב על פתרון לנושא? אני מוכן לשבת עם מי שצריך בכל זמן שתרצו, כדי למצוא איזשהו פתרון לקרית מלאכי ובית-שאן. עכשיו אני מדגיש את שני המקומות האלה בכוונה, מה גם שאני לא יכול להתחמק מהתעשיות הביטחוניות האחרות.

כשאני לא יודע מה התוכנית, אני לא יכול לתת פתרון כל זמן שהחרב הזאת מונחת על הצוואר. הצבא קיבל הנחיות איך לעשות שינוי בתוכניות וגם קבעו איך הקיצוץ הזה מתחלק לכל הגופים. כל הגופים יושבים עכשיו לעשות את התוכניות וכשזה יגיע אליי כדי לרכוש, אני אדון בכך.

מה עם 99'?

99' היא כבר מאחורינו.

יש לי כאן מכתב פיטורין לעובד ולא כותבים שהוא מסיים את עבודתו, אלא הוא מסיים את עבודתו בגלל שאתם לא נותנים עבודה.

לא נכון.

במכתב כתוב: "לכבוד עטר אפרים, עובד יקר, לצערנו ולמרות כל המאבקים שניהלנו, המפעל נותר ללא עבודה. אנו מודיעים לך בזאת על פיטוריך מהעבודה. יום עבודתך האחרון הוא ב- 30 בספטמבר 1999. בכבוד רב, מנכ"ל". וזה חתום על ידי מנכ"ל מנועי בית-שאן. זה אומר שאין עבודה ב- 99' והעובד פוטר לא בגלל שהוא לא טוב.

אנחנו לא מדברים על שנת 2000 , אלא על שנת 99'.

אם אתם מדברים על מפעל מנועי בית-שאן, אני אומר על כך מספר דברים. מפעל מנועי בית-שאן הוא - -

מה קרה? עכשיו הוא מפעל לא טוב? רק משרד האוצר הוא טוב?

לצורך הענין אני לא מציע לרדת לכל מיני דברים.

כדאי לרדת לפרטים - -

זה לא כדאי, מפני שאז אני אבקש מחבר הכנסת כץ לדבר קצת יותר בהרחבה על מה שהוא רצה לדבר, וזה יהיה מאוד מאוד לא נחמד. בואו לא נוריד את הרמה של הדיון.

אנחנו משפצים מנועים במפעל הזה. היתה תקופה שהיינו קונים רכב ומשפצים את המנועים, כאשר זה היה כדאי לשפץ. בשלב מסוים עברו לשיטה אחרת, שנקראת "אחזקת חוץ". לכן, אנחנו עושים את האחזקה הזאת כאחזקה גלובלית ואז בכלל לא מגיעים לשיפוץ. למרות זאת ישבנו ומצאנו יחד עם המפעל תוכנית, כולל התחייבות לשנתיים הקרובות. צריך לזכור שאין הרבה מפעלים שיש להם פרמיית זהב, בהתחייבות לסכום מסוים לשנתיים הבאות - -

אין הרבה אנשים שגרים בבית-שאן. אין הרבה אנשים שגרים בקרית מלאכי. אין הרבה אנשים שלא מקבלים שירותים מינימליים. אין הרבה מקומות במדינה הזאת שרמת האבטלה שלהם כמו במקומות האלה. מה שאני וילדיי מקבלים בתל-אביב, הם לא מקבלים שם.

לא רק זה, דאגנו לכך שהם יקבלו לשיפוץ 100 כלי רכב ירדניים. במקום ללכת ולעשות את זה במסגרת אותו כוח אדם, שכרו עוד כוח אדם.

הצטמצמנו בשלוש השנים האחרונות מ- 50 עובדים ל- 25 עובדים.

אני מדבר על אותם 100 כלי רכב שקיבלתם ולמעשה לא היתה שום בעיה לגמור את זה עם אותו כוח אדם.

כל השנים אמרנו שלא נכון שהמפעל יישען במאת האחוזים על משרד הביטחון ושהוא צריך לחפש עוד עבודה בשוק.

אנחנו שיפצנו את מנועי פיג'ו ברמה הכי טובה, אך הצבא החליט לייבא מנועים משומשים ולהכניס לרכבים שלו, כדי שספקים במרכז הארץ יתעשרו. התשובה של הצבא היתה שאנחנו לא כלכליים. אני לא כלכלי, אבל אני חי מזה ואני רוצה להתפרנס.

האם אתם רוצים לחסל את עיבוד העורות בארץ? מה אני אומר היום לחבר'ה בעבודה לגבי מה שיקרה ב- 1 בינואר 2000?

כרגע גם הוא לא יודע.

אנחנו שואלים את מר אברהם אורן שאלות והוא, בצדק, לא יכול להשיב. אני חושב שצריכים באופן דחוף להזמין את שר הביטחון או את סגן שר הביטחון, כדי שהם יתנו לנו את התשובות. ראש הממשלה צריך לתת תשובה משולבת, איך משתלבת מציאת 300 אלף מקומות עבודה עם הצמצום בתקציב.

ציפיתי שנוכל למצוא את הדרך עם נציגי מערכת הביטחון כדי לפתור את הבעיה של המפעלים בקריית מלאכי ובית-שאן, אבל אני רואה שזה לא מסתייע. אשר על כן אני חוזר להצעת הסיכום הקודמת ואני אבחן את ההצעה של חבר הכנסת גילאון, להזמין לכאן את שר הביטחון.

אנחנו נמשיך לעקוב אחרי תקציב הביטחון, ואני מקווה שהסיעה שלי תיזום יחד עם עוד סיעות הצעת חוק לתת העדפה של 15% לכל עיירות הפיתוח ויישובי קו העימות. אין שום סיבה בעולם שמשרד הביטחון יסתכל על כל דבר דרך החור של הגרוש - מדובר פה באנשים, מדובר על פרנסה, מדובר על מדינת ישראל שמצב האבטלה בה הולך וגדל.





ועדת העבודה והרווחה תעשה כל אשר לאל ידה, כדי לא לתת לתעשיות האלה לדעוך, כי יש בכוחן לשנות את המקומות שהם נמצאים בהם, ולא להפקיר את האנשים ולזרוק אותם לרחוב.

כאמור, הוועדה הזאת לא תדון בשום בקשה של משרד הביטחון עד שלא יהיה דיון עם שר הביטחון עצמו ועד שלא יימצא פתרון נאות ומשביע רצון לגבי המפעלים האלה. לגבי התעשיות הצבאיות האחרות - רפא"ל ותעשיה צבאית - יהיה דיון אחר.

אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.



- - - - - - - - -



הישיבה ננעלה בשעה 12:20