הכנסת החמש-עשרה______נוסח לא מתוקן

5
ועדת העבודה והרווחה
4.10.99
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 10
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ד בתשרי התש"ס (4 לאוקטובר 1999), שעה 10:30

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
אילן גילאון
מקסים לוי
יאיר פרץ

מרים בר-גיורא - מנהלת האגף לשרות הטיפול בזקן, משרד העבודה
והרווחה
רינת ויגלר - היועץ המשפטי - רווחה, משרד העבודה והרווחה
פאני יוז - משרד העבודה והרווחה
פרופ' מרק קלרפילד - ממונה סיעוד, משרד הבריאות
טלי אדרי - משרד הבריאות
ברנדה מורגנשטיין - מחלקת מחקר, המוסד לביטוח לאומי
רנה וייל - אגודה לזכויות האזרח
נתן אורן - יו"ר ארגון בתי"ח פרטיים לחולים כרוניים
חנוך ליטמן - חבר הנהלת אירגון בתי"ח פרטיים לחולים כרוניים
אילן תמיר - איגוד בתי אבות
פרופ' דן שניט - איגוד בתי אבות
מיכה דרורי - קיבוץ ארצי
דן אורנשטיין - משרד המשפטים

משה בוטון

שירלי אברמי

יפעת שפרכר


נושא: 1. תקנות הפיקוח על המעונות (תנאי המגורים ואחזקה לזקנים עצמאיים ותשושים במעונות לזקנים), התש"ס 1999-.



















תקנות הפיקוח על המעונות (תנאי המגורים ואחזקה לזקנים
עצמאיים ותשושים במעונות לזקנים), התש"ס - 1999.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום: תקנות הפיקוח על מעונות (תנאי המגורים ואחזקת זקנים עצמאיים ותשושים במעונות לזקנים).

התקנות האלה עברו שינויים שכבר אושרו במהלך מספר ישיבות הוועדה. בשלב מסויים היה מספר נושאים מצומצם שלא היתה עליו הסכמה עם אירגון בתי אבות, וועדת העבודה והרווחה ביקשה מאיתנו לראות אם אפשר להגיע להסדר, ואכן ישבנו וסיכמנו את כל הנושאים שנראו לנו במחלוקת. ברשותך אני אעלה את הנושאים העיקריים, כי יש גם דברים שהם שינויים של מספרי תקנות וכדומה.

ברמה העקרונית יש הבנה בין כל השותפים?

בהחלט כן. יש הבנה והסכמה לשביעות רצון כל השותפים. יש בפניכם את השינויים, שזה חומר מה15- באפריל, ויש לכם את הנוסח המתוקן עם השינויים שאנחנו מציעים. אנחנו הכנסנו בכל הנושא של מטבח, שמופיע בסעיף 16(ו), את האפשרות לרכוש שירותי הסעדה, ואז כאשר הם לא מפעילים את המטבח לבישול במקום, המעונות פטורים מתקנות משנה 16(ב), (ג) ו(ה). אנחנו רוצים להשאיר את (ב). את העניין של הנקי אנחנו רוצים להשאיר בכל מקרה, כי אפילו אם יש פחות ציוד הוא צריך להיות נקי.

רק נקי או גם תקין?

נקי ותקין. את כל הפירוט של הציוד הם לא צריכים, כי אם הם קונים הם לא צריכים את כל הציוד אלא רק ציוד שיאפשר להם לעבוד.

אם אין התנגדות אנחנו מאשרים את זה.

אחר כך יש דברים שהם ממש תיקוני נוסח, ואני מגיעה ל26(ב).

השאלה היא אם לא נפלה פה איזו שהיא טעות טכנית בשם התקנות.

לפי בקשת איגוד בתי אבות אנחנו הסכמנו לשנות את הכותרת מאחזקת זקנים עצמאים ותשושים - כי הם טענו שלאחזקה יש משמעות של אחזקת חפצים וכדומה - לתנאי המגורים ואחזקת זקנים. זאת אומרת שזה יתייחס לא רק לנושא של אחזקה אלא גם לתנאי המגורים.

יש לי הצעה לשונית שלא תפגע בשום צורה שהיא, והיא להוציא את המילה "ואחזקת קשישים" ולכתוב "תנאי המגורים של זקנים עצמאים ותשושים". תנאי המגורים של זקנים זה הכל, ולכן לא צריך להוסיף תנאי מגורים ואחזקה.

זה לא רק תנאי מגורים אלא זה גם טיפול.

בסדר, אז תנאי מגורים וטיפול.

קיבלנו את התיקון של פרופ' דן שניט, שבכל מקום שיופיע "ואחזקת זקנים יופיע "תנאי מגורים וטיפול בזקנים".

אני מקבל את ההערה. ההסמכה בחוק גם נוקטת בלשון של תנאי מגורים במעונות ואחרי זה תנאי העסקה של חוסים. אני מקבל שהמילה טיפול היא בעצם מילה יותר תואמת את כבודו של האדם הזקן, ואני חושב שזה נכנס במסגרת התקנות.

אם אדוני ירצה ויבקש, אז בכל מקום שמופיע אצלכם אחזקה אני אעביר את זה לוועדה. אני מוכן ביום אחד לשנות את הכל כך שבמקום אחזקה יהיה טיפול.

אני עוברת עכשיו לסעיף 26(ב). מה שהיה עד עכשיו: "לא יתקבל זקן למעון אלא אם נתן הסכמתו לכך". מה שהכנסנו ומופיע בעוד מספר תקנות: "היה לזקן אפוטרופוס". התייחסות לאפוטרופוס לא היתה עד עכשיו בשום תקנה, וזה נושא מאוד מאוד חשוב. אנחנו יודעים שזקנים יורדים בתיפקודם ויש צורך למנות להם אפוטרופוס. או שיש לו אפוטרופוס כבר בכניסה למעון, ואז כל התקנות שמתייחסות להסכמה וכדומה צריכות להיות על דעת האפוטרופוס ולא על דעתו, או שיש צורך בזמן העברה ממחלקה למחלקה למנות לאדם אפוטרופוס, כי תוך כדי השירות במעון הוא ירד בתפקודו. לכן הכנסנו את הנושא של אפוטרופוס בשורה של תקנות: אחת זה כפי שאמרנו ב26(ב): "היה לזקן אפוטרופוס, או באם המליצה הוועדה על מינוי אפוטרופוס".

בסעיף 27(ד) הניסוח העברי לא נראה לי: "לא יתקבל זקן למעון אלא לאחר שימונה לו אפוטרופוס, נתן הסכמתו לכך". חסרה כאן או ו' חיבור או משהו אחר.

זה מסוג הדברים שנתקן בסוף. מבחינת מה שמוצע כאן, ואולי זה יענה על השאלה, התיקון המהותי שאנחנו מציעים כאן זה ב26(ב), כלומר: "לא יתקבל זקן למעון אלא אם נתן הסכמתו לכך". לאחר מכן יקבע, במקום כל המילים "היה לזקן אפוטרופוס, או זקוק למינוי אפוטרופוס על פי הערכות לפי תקנת משנה 27(ג)(5), שיש שם הערכות לגבי מינוי אפוטרופוס, "לא יתקבל הזקן למעון אלא בהסכמת האפוטרופוס". זה יחליף את הסייפא ו(ד) יימחק.

אנחנו מאמצים את הצעת היועץ המשפטי של משרד המשפטים.

את הכותרת ב-ג צריך לשנות. במקום ואחזקתם, קבלת זקנים למעון והטיפול בהם.

אנחנו אמרנו שבכל מקום שתופיע המילה אחזקתם תהיה המילה טיפול.

הסיפור הזה של ההתחשבות באפוטרופוס רץ לאורך תקנות נוספות. בסעיף 28(ב) כתוב:" עברה תקופה של למעלה מחודשיים מיום החלטת הוועדה עד ליום כניסתו בפועל של הזקן למעון, ייבדק הזקן טרם כניסתן למעון בידי הרופא והאחות של המעון, אשר יקבעו, יחד עם עובד הסוציאלי של המעון, את התאמתו למעון ותכנית לשילובו של הזקן במעון, וכן יתייחסו לשאלת יכולתו ומסוגלותו של הזקן לטפל בענייני עצמו". אם לא - כמובן צריך לטפל בנושא של האפוטרופוס. בסעיף 29 - העברת זקן, מדובר על העברת זקן ממחלקה למחלקה או הוצאת זקן. בכל הנושא הזה צריך לקבל את הסכמתו של הזקן, ואם הוא לא מסוגל להביע הסכמה או התנגדות אז צריך את הסכמת האפוטרופסות.

ויש פה הליך של ועדת ערר אם הוא מביע התנגדות או האפוטרופוס מביע התנגדות. מה שאנחנו מציעים להכניס פה לנוסח שיעבור כמה עיבודים, שכל עוד יש הליך של ועדת ערר, הוא ישאר במעון עד שההליך הזה יסתיים.

כאשר אתה כותב פה ועדה, האם ברור שמדובר בוועדת ערר?

יש ועדת קבלה.

אני מדבר על 29(ג): "אלא אם כן החליטה על כך הוועדה". כאשר אומרים ועדה, לכולם ברור שזה ועדת קבלה?

כן.

אולי כדאי לציין שזאת ועדת קבלה ולא ועדת ערר.

זה מופיע בסעיף 27(א).

מה אם הצורך להוציא את הזקן מהמעון נובע מהצורך לטפל בו? האם הוא ישאר שם עד שיתברר הערר?

הוא זקוק לאיזה שהוא טיפול רפואי דחוף, ונשאלת השאלה אם הוא יחכה עד שוועדת ערר תדון בערעורו ועד אז הוא ישאר בלי טיפול רפואי.

צריך אולי לקבוע שהוא ישאר במעון כל עוד לא הסתיים ההליך, אלא אם כן יש סיבה דחופה שהוא יצא מהמעון.

אני צריך מישהו מוסמך.

רופא של המעון.

אז שיהיה רשום שם: אלא אם כן קבע הרופא שזאת סכנה לשלומו ולבריאותו.

חייבים להכניס פה איזה מימד של זמן, משום שאחד הדברים שעלולים לקרות הוא שהתהליך הזה שהוא מעין משפטי יימשך ללא פרק זמן מוגדר. אין פה שום איזכור של הגבלת זמן. חייב להיות פה איזה שהוא אלמנט של הגבלת זמן, שהוועדה חייבת לסיים את עבודתה.

שבועיים ימים, נראה סביר?

ובלבד שהוועדה תסיים את עבודתה בתום 14 יום.

אנחנו מדברים על אדם שנזקק לטיפול רפואי דחוף. אי אפשר להמתין עד שהוועדה תתכנס ועד אז הוא לא יקבל שום טיפול. יחתום רופא המעון שהוא חייב לקבל טיפול, הוא יועבר לטיפול. בפרק זמן שקבוע כרגע בתקנות - 14 יום - ועדת הערר תצטרך לתת את החלטתה.

כל הנושא של טיפול בזקן בסכנת חיים נעשה על ידי פקידי סעד לא דרך התקנות האלה. יש תקנות לפקידי סעד. יש אפשרות למינוי אפוטרופוס מהיר.

יכול להיות שהיו שני שלבים: שלב של ועדת קבלה, ולאחר מכן שלב של ועדת ערר. אני מניח שמה שמתבקש כאן הוא, שהמימדים האלה יחולו גם לגבי השלב של ועדת קבלה וגם לגבי שלב ועדת הערר.

זה מקובל.

אם מדברים על זמן, אז יש פה עוד דבר שצריך לשקול: האם להגביל את האיש עצמו, שהוא זה שצריך להגיש את הערר תוך X זמן? צריך לחשוב על זה.

תסכמו ביניכם, ומה שמקובל עליכם מקובל על הוועדה.

לא נאמר בשום מקום מה המעמד של החלטת ועדת ערר. לדעתי זה גם נשמט. צריך להגיד שהחלטתה מחייבת, שיש לה תוקף, כי אחרת היא מחליטה החלטות שאין להן שיניים.

האם במשפט הישראלי לא מופיע שכל ועדת ערר יש לה איזה שהוא תוקף שיפוטי?

בכל חוק כתוב שהחלטת הוועדה מחייבת ואם היא סופית או לא סופית.

אז נצטרך קודם כל לקבוע שהחלטות של ועדות הערר תהיינה מחייבות. אני לא יודע אם מבחינה משפטית כדאי להוסיף שם שהן תהיינה סופיות.

כן. אתה צריך לתת או מסלול ערעור או סופיות. סופיות זה לא אומר שאתה חוסם בפני בג"ץ, אלא המשמעות היא שאין לך עוד זכות ערעור לעוד אינסטנציה.

זה נראה לי סופי.

אנחנו מציעים שהמשפטן שיושב בוועדת ערר יהיה בעל נסיון מסויים של 5 שנים. מקובל עליכם?

בסדר.

הנוסח הוא בדרך כלל שרשאי להתמנות כשופט שלום וזה מקביל ל5- שנים.

סעיף 31. ההסכם היה קיים, נוסף רק נושא של אפוטרופוס ונושא לתשלום. בסעיף 31(א) הוספנו, שיחתם בינו לבין האפוטרופוס - אם יש אפוטרופוס - והנושא בתשלום. 31(ב) זה סעיף חדש שלא היה. יש לנו כשליש מהאנשים שנמצאים בבתי אבות שמופנים על ידי המדינה ומשולמים חלקית על ידי המדינה, ואז נכנס סעיף 31(ב), שאומר: "במקרה בו המדינה הינה מי שהתחייב לשאת בתשלום אחזקת הזקן במעון, יחתם הסכם נוסף בין המדינה לבין המעון..", דבר שקיים בפועל אבל לא נסגר כאן.

בסעיף 31(א), נדמה לי שלשונית בסוף השורה הראשונה: "ו/או בינו", לא צריך להיות לבין אלא ומי שמתחייב, כי אחרת את מדברת על 3 חוזים שונים. זאת אומרת שיהיה כתוב: "לא יתקבל זקן למעון בלא שיערך ויחתם בינו (או אפוטרופסו) ו/או בינו ומי שמתחייב לשאת".

בסדר גמור. בשאר הסעיפים, כלומר 31(ב), (ג), (ד) ו-(ה), נוסף העניין של האפוטרופוס. יש כאן מספר דברים קטנים שהוספנו: תקנה 33(6): "לכל זקן תהיה כניסה ויציאה חופשית מן המעון ואליו.." הכנסנו כאן: "פרט למקרים בהם קיימת סכנה בריאותית חמורה לזקן". זה נושא שעבר כאן בוועדה. ביקשו בוועדה הקודמת לעשות את התיקון. כל התקנות האחרות אלה בעצם תיקונים שהם תיקונים קטנים. ב34(8) נכנס עוד פעם נושא של ההסעדה, כפוף לתיקון הקודם שהזכרנו קודם. כאן רשמנו שהאנשים האלה פטורים מתקנה (5), (6) ו-(7). ב(6) מופיע הנושא של טעם וטיפול במזון, כי חשבנו שגם כשמביאים שירותי הסעדה, צריך לטפל במזון בצורה הזאת וכן להשאיר את סעיף קטן (6). זאת אומרת ש(5) ו(7) לא יחולו.

יש בעיה, לדעתי, לא ברעיון כי ברעיון אתם צודקים. בנוסח יש קצת בעיה. אתם מבקשים ממנהל למעשה לפקח על דבר בזמן הטיפול במזון שנעשה אי שם. אתם יכולים לדבר על המוצר המוגמר, שהוא צריך להיות טעים, צריך להיות נקי, צריך להיות אסטטי, אבל כפי שזה מנוסח כרגע, שהכנת המזון בהסעדה נעשית במקום אחר ואתם מטילים על המנהל אחריות מראש, זה לא דבר נכון לעשותו.

זה מה שרינת הציעה קודם, שתקנה (6) תחול בשינויים המחוייבים.

הכוונה היתה לחימום ולדרך ההגשה.

אני לא יודע למה לא צריך לחייב את מנהל המעון כאשר הוא מקבל שירותי הסעדה שהוא יהיה אחראי לבדוק את המטבח. אני לא הייתי רוצה שזקן יקבל אוכל מלא תולעים ומלא חיידקים באיזה שהוא מטבח. אם הוא החליט שהוא רוצה שירותי הסעדה ממקום מסויים אז שיקח.

שוכנעתי.

אני מבין שזה מכביד, אבל גם כאשר אני מדבר על מוצרים כשרים ואני רוצה איזה שהוא הכשר, אני צריך לדעת מה המקור שלהם.

אני סבור שיש תשובה לזה בחוקים. אתה לא יכול לפתוח היום שום מטבח שהוא לא מאושר על ידי משרד הבריאות כדין וכחוק. לכן בסופו של דבר כל מכירה של מזון ממטבח מחייבת אישור ופיקוח של משרד הבריאות.

אני בהחלט מקבל את זה ומבין את זה, אבל אני בטוח שמנהל שאני אטיל עליו חובה כך שהוא יהיה אחראי על הדבר הזה, אולי פעם בחצי שנה הוא ישלח מישהו לוודא שהמוצרים ודרך ייצור המוצרים הם ברמה איכותית טובה. בצורה הזאת לא יווצר מצב שבמעון מסויים יקבלו איזה הרעלת קיבה 30, 40, 50 אנשים, והוא יגיד שהוא לא ידע ויטיל את האחריות על המקום שממנו זה בא. הוא צריך להיות אחראי ישירות, ואלה שנותנים שירותי הסעדה יצטרכו לדעת שהם צריכים לעמוד באיזו שהיא רמה מסויימת, לא פחות מזה.

ההצעה של היועץ המשפטי במשרד המשפטים היא נכונה, זאת אומרת צריך לומר בהתאמות הנדרשות. צריך אחריות, אבל היא צריכה להיות מותאמת לנסיבות.

צריכה להיות מידתית, כי ההרעלה יכולה להיות ביום ה'.

אם אני אקבל כאן את מה שאתם מציעים, אני פותח פה איזה שהוא פתח שתמיד אפשר יהיה להמלט דרכו, ואין לי כוונה בנושא הזה לעשות הנחות על גבם של הזקנים. אני חושב שמנהל מעון שידע שעליו יש את האחריות הזאת, יטפל בנושא הזה כמו שהוא מטפל בנושאים אחרים.

אם אני חוזרת לסעיף 30, לגבי ועדת ערר, הושמט הנושא של שמיעת הזקן, וכתוב פה: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת הוועדה על הוצאת הזקן מהמעון, יהיה רשאי לפנות לוועדת ערר... אשר חבריה יהיו... הוועדה תשמע את האפוטרופוס.

את הזקן ואפוטרופסו, אם יש לו.

תקנה 40 זה פשוט שינוי נוסח. בסעיף 41 היה שירותי סיעוד וטיפול אישי, והכנסנו: "לזקנים שאינם מסוגלים לעשות זאת בעצמם". זה מובן מאליו, אבל הכנסנו את זה בצורה יותר ברורה.

איפה התוספת העשירית?

כל התוספות לא שונו ונשלחו לוועדה באחת הפגישות הקודמות. סעיף 41(ד) זה גם שינוי נוסח, לא צריך להתעכב.

יש פה בצדק הטלת אחריות על המנהל לדאוג לכל מיני סידורי בריאות נאותים, וזה תקין, וזה המקום ואין לי שום הערה על כך. אחת הבעיות שעולות זה שיש לך לעניין הזה פרטנר שהוא קופת החולים או קופות החולים, והן לא פעם שמות מכשולים ולא מאפשרות או מקשות על המנהלים את הביצוע של הדבר הזה. לכן נדמה לי שצריך להיות פעם דיון בוועדה מאוד עקרוני של המשולש הזה שקוראים לו: הזקן, הנהלת המעון והמעון כאחראי וקופות החולים. זה לא שייך לתקנות, אבל פה הדוגמה הקלאסית איפה מטילים אחריות ואין יכולת לבצע.

יש תקנות שהופיעו קודם, שהן קשורות לצוות עובדי המעון. את תקנות מספר 47 52- הוצאנו מכאן, ואתם תקבלו אותם תוך חודש עם התקנות של כוח אדם, כי זאת קבוצה של תקנות שמתייחסות לכוח אדם ומשום מה הן הופיעו כאן. כאשר נגמור את תקנות כוח אדם, אנחנו נוסיף אותן ותקבלו את זה לאישור בדיון בנושא של כוח אדם.

זאת אומרת שלא נחיל את התקנות האלה עד שלא תחזרי אלינו עם התקנות של כוח אדם?

לא, הוצאנו אותן מכאן וחיברנו אותן לסידרה של תקנות אחרות. הדבר הנוסף החשוב זה בתקנה 48(2), שאנחנו הוספנו: וטופס ויתור על סודיות רפואית.

זאת התוספת השמינית.

פה יש קושי גם מבחינת חוק זכויות החולה וגם מבחינת חוק יסוד כבוד האדם. כפי שזה מופיע פה, זה נוסח מאוד גורף של ויתור סודיות רפואיות, זאת אומרת כאילו ויתור סודיות בלנקו מעתה ועד עולם. זה לא מובן בשום צורה שהיא. אני ראיתי איזה שהוא נוסח שבו זה מופנה לרופא המעון.

זה לרופא המעון.

זה בתוספת השמינית. אנחנו תיקנו את הויתור הזה.

אני רק מבקש, מרים, שלהבא כל התוספות: הראשונה, העשירית והשביעית יגיעו ליועצת המשפטית שלנו ושנוכל לעיין בהן. יכול להיות שיש דברים שאישרו בזמנו ואולי לא רלוונטיים להיום ונרצה לשנות אותם.

בסדר גמור.

בזמנו הגיעה אלי ידיעה, או קראתי בעיתון על כך שזקנים שהם עצמאים ושנמצאים באופן גאוגרפי במעון של תשושים או במעון של סיעודיים, הופכים בהכרח לכאלה שהם בעל כורחם סיעודיים מבחינת הזכויות שלהם. אני רוצה שתאירו את עיני בנושא הזה, ולמה הדבר קורה. ואם זה נכון, למה ההתייחסות היא לא פר אדם אלא פר מוסד?

זה עלה בהקשר של חוק ביטוח סיעוד. זה לא דבר חדש. החוק והתקנות של החוק קיימים מזמן, לא שונה שום דבר. בחוק עצמו או בתקנות מופיע שבמוסדות סיעודיים - כאשר בחוק ביטוח סיעוד ההגדרה של מוסד סיעודי שונה מאשר ההגדרה כאן - לא יהיו זכאים זקנים לקבל את גימלת הסיעוד. פשוט לא החילו את זה. זה היה קיים. בתהליך מסויים הביטוח הלאומי החיל את זה כאשר הוא קיבל מידע על המעונות מאיתנו. ההחלה והשמירה על החוק היא של הביטוח הלאומי. מה שקרה הוא, שזקנים שנמצאו, שאולי היתה תקופה שהם כן קיבלו, במוסדות סיעודיים כהגדרת החוק, הפסיקו לקבל את גימלת הסיעוד שלהם. אותם הזקנים הפסיקו לקבל את גימלת הסיעוד, אבל על פי התקנות האלה הם היו חייבים לקבל את כל הטיפול הרפואי והסיעודי והאישי שלהם.

אני מתכוון לקיים דיון בנושא הזה. יש על זה הרבה מאוד הצעות, ואני חושב שהנושא הוא מאוד מאוד חשוב. כל הנושא של הסיעוד דרוש וטעון בדיקה.

אני מברך על זה שיתקיים דיון בנושא הזה, וחייב להתקיים, ויפה שעה אחת קודם, בייחוד לאור הלחץ לקצץ בזכויות של מקבלי שירותים של ביטוח סיעוד. אני רק יכול לומר שכמי שישב על ערש חקיקת חוק ביטוח סיעוד ותקנותיו בוועדת העבודה והרווחה יחד עם פרופסור ג'ק חביב, לא היתה שום כוונה לפרשנות שהיום מנסים לייחס למושג מוסד סיעודי. הכוונה התייחסה אך ורק לשהות של אדם במחלקה המוגדרת כמחלקה סיעודית, או במוסד שכולו סיעודי. היום הם לקחו את זה רחוק יותר ואמרו: אם אדם נמצא בבית אבות שיש בו גם מחלקה או שתיים סיעודיות, אנחנו רואים את המוסד כמוסד סיעודי. בצורה הזאת הם התחילו בתהליך של הפסקת שירותים לאנשים עצמאיים שנמצאים במחלקות עצמאיות והפכו אותם לסיעודיים. זאת הבעיה האמיתית. זה לא תקין, כי הם שוללים מהם את האופציה להמשיך לחיות בקהילה. זה לא הרעיון וזה לא היה הכיוון. יש מקרים שהם קשים מספיק שחייבים להעביר אותם למחלקה סיעודית. יש כאלה שהם יכולים להמשיך להשאר בחדרם אבל שוללים את זה מהם בפרשנות לטעמי לא נכונה של החוק. בקטע הזה צריך לעמוד בויכוח, וזה נושא ציבורי ממדרגה ראשונה.

ככל שלי ידוע השתנה המעמד של 20 מסגרות. כאשר אנחנו פנינו לביטוח הלאומי וגם למשרד העבודה והרווחה וביקשנו לקבל את המבחנים ואמות המידה שלפיהם השתנה פתע פתאום המעמד של המוסד, לא קיבלנו מענה. נראה, לכאורה, שיש כאן איזה שהוא נסיון, לפחות של הביטוח הלאומי, להקטין קצת את זרם מקבלי הקצבאות.

הובעו כאן כל מיני דיעות לכאן ולשם. לפי ידיעתי - כי היה על זה דיון עם המשפטנים של ביטוח לאומי - יש גם דיעות אחרות, ולכן אני חושבת שהדיון צריך להיות עם כל הגורמים ולא להתרשם מהדברים שנאמרו כאן. אלינו לא הגיעה שום פנייה בנושא הזה.

קיבלתי תשובה מכם שהנושא לא בתחום שלכם.

אנחנו נקיים בשבוע הבא איזה דיון מוקדם עם מנכ"ל ביטוח לאומי, ראשי עיר ונציגים של איגודים מקצועיים בכל הנושא שאנחנו מדברים עליו כרגע. לאחר מכן נגבש משהו ונזמין אותם לדיון בוועדה ונדון בזה. אני מאשר את תקנות הפיקוח על המעונות (תנאי מגורים ואחזקה וטיפול לזקנים עצמאיים ותשושים במעונות לזקנים).

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20