פרוטוקולים/ועדת חינוך/6192



3
ועדת החינוך והתרבות
05.12.02

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6192
ירושלים, ז' בטבת, תשס"ג
12 בדצמבר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי


פרוטוקול מס' 552
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום חמישי, ל' בכסלו – 05 בדצמבר – בשעה 09:30

1. הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), סעיף מס' 37 – תיקון חוק רשות השידור.

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

עוזי אבן

אלדר דוכן - מחלקה משפטית, משרד האוצר
אורן גלעד - אגף תקציבים, משרד האוצר
יוסף בר-אל - מנכ"ל רשות השידור
אברהם נתן - יו"ר רשות השידור
עו"ד ז'אנה קרני - לשכה משפטית, רשות השידור
ירון אנוש - יו"ר אגודת העיתונאים י-ם
יעקב לוי - יו"ר ועד העובדים, רשות השידור
זליג רבינוביץ - נציג ועד העובדים, רשות השידור
אורן הלמן - עוזר ליו"ר רשות השידור
יצחק ריבלין - יו"ר הסתדרות ההנדסאים במרחב י-ם
אלישע שפיגלמן - יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל
מוטי לוי - סמנכ"ל כספים, רשות השידור
מודי בן צבי - מנהל מחלקת תקציבים ורכש, רשות השידור
איתי לנדסברג - רשות השידור
יהודה ביטון - רשות השידור
הילה רפפורט - מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת
אודי ליאון - קרן "גשר" לקולנוע

מרב ישראלי

יהודית גידלי

הדס דויטש


1. הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), סעיף מס' 37 – תיקון חוק רשות השידור.

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה, ומקדם את פניכם בברכה.

אנו עוסקים בחוק ההסדרים, סעיף מס' 37 – תיקון חוק רשות השידור. כפי שאמרנו, יש לו שלושה מרכיבים, ואנו עוסקים רק במרכיב אחד – הגדלת הפקות החוץ. ביתר המרכיבים אנו לא עוסקים, וגם לגבי המרכיב הזה אין לנו התחייבות לסיים אותו היום ולהביא אותו במסגרת חוק ההסדרים על פי החלטה של היועצת המשפטית של הכנסת וכפי שהחליטה גם ועדת הכנסת. אמרנו, שהואיל ומדובר בנושא שיש בו הסכמה, אולי חבל להחמיץ את השעה.

האוצר, בהצעת החוק שלו, רוצה להגדיל בהדרגה עד 75%, במשך שלוש או ארבע שנים, והבסיס הכספי הוא כלל תקציב הטלוויזיה ברשות השידור. כלומר, אם אמרו שהתקציב של הטלוויזיה ברשות השידור הוא בסדר גודל של 500 מיליון, כך נדמה לי, אזי 75% מהם צריכים להיות מיועדים להפקות חוץ. רשות השידור הפנתה את תשומת ליבנו לחוק רשות השידור, שכבר היום 30% מתקציב התכניות צריך להיות מופנה להפקות חוץ, ואמרה שבהדרגה היא מסוגלת להגדיל את זה בקצב של 5% לשנה. בצורה כזאת, תוך ארבע שנים היא תגיע ל- 50%. שאלנו מהו תקציב התכניות, ונענינו שמדובר בתשובה של 50 או 55 מיליון שקלים. אלה היו עמדות הפתיחה של האוצר מצד אחד ושל הנהלת רשות השידור מצד שני.

בעקבות הדיון, חבר הכנסת עוזי אבן ואני ניסינו לגבש הצעות פשרה, כדי לנסות ולכלול את זה בחוק ההסדרים. הואיל ועל העיקרון יש הסכמה, כלומר גם הנהלת רשות השידור מסכימה שבמפת התקשורת הקיימת נכון להגדיל יותר את החלק של הפקות החוק, למעשה רק הפרטים לא מוסכמים; לא מוסכם עד איזה אחוז מגיעים - האוצר אומר עד 75% ורשות השידור אומרת עד 50%, ולא מוסכם מהו הבסיס – האם מדובר על כלל תקציב הטלוויזיה, שלפי האוצר הוא 500 מיליון או על תקציב הפקות התכניות, כפי שהנהלת רשות השידור אומרת, שזה 50 או 55 מיליון.

חבר הכנסת עוזי אבן ואני ניסינו להציע שקודם נלך עד 50% ולא עד 75%, נגיע לזה בתוך שלוש שנים, כלומר במקום 5% נעשה שנה אחת 6% ושנתיים 7%, כשהבסיס יהיה תקציב הטלוויזיה בערוץ הראשון בניכוי תקציב החדשות ותקציב הספורט. כך אנו מבקשים מהאוצר לא ללכת על 75% אלא על 5%, ולא ניקח בסיס של 500 מיליון אלא בסיס של 140 מיליון בערך, כשאנו מבקשים מהנהלת רשות השידור להתפשר, כך שזה לא יהיה 5% במשך שלוש שנים אלא כפי שהצגתי, והבסיס יהיה 140 מיליון.

הישיבה היום מיועדת כדי לשמוע את מי שעלול להיפגע מההחלטה הזאת – העובדים, וכדי לשמוע תשובות מההנהלה וממשרד האוצר – האם יש הסכמה לפשרה הזאת, כשהאלטרנטיבה היא שנדחה את הדיון עד הכנסת הבאה, וזה לא ייכלל בחוק ההסדרים. הזמנו את העובדים, כי התברר לנו במהלך הדיון דבר שהיה ברור מראש, שככל שמקטינים את ההפקות הפנימיות וכלל שמגדילים את ההפקות בחוץ יחוייבו פיטורי עובדים וצמצום כוח אדם ברשות השידור. זה ודאי יפגע בעובדים, אך מאחר שיש הסכמה של ההנהלה והאוצר, חשבנו שראוי לקרוא לכם, כדי שנוכל לשמוע בתשומת לב.

אתה מדבר על פשרה בין ההנהלה לאוצר – שני גופים שאני לא בטוח שאכפת להם מה יקרה לעובדים. להנהלה מאוד נוח לעבוד עם קבלנים.

אז למה היא לא מסכימה להצעת האוצר?

מי אמר שהיא לא מסכימה? היא כבר הסכימה ל- 50%, ובפועל רשות השידור רוכשת מבחוץ, מספקים פרטיים, הרבה יותר מ- 50%. לנוכח העובדה שברשות השידור יש בסך הכל פחות מ- 1,800 עובדים קבועים וקרוב ל- 4,000 מועסקים על ידי רשות השידור, כלומר כמעט מחצית מכוח האדם שמועסק היום על ידי רשות השידור הם אנשים שמקבלים חוזים קבלניים ועובדים על פיהם, הרי שאפילו בסעיף תשלומי השכר כמעט מחצית הולך לעובדים חיצוניים, כשלפי הגדרת החוק זה כאילו הפקה חיצונית. אם עושים נכון את החשבון, הרי שרשות השידור משלמת כבר היום להפקה חיצונית קרוב ל- 50% בהוצאות שלה על העסקת עובדים. לכן טוב שהחלטתם לשלם את המחיר, כי מי שישלם את המחיר הם רק העובדים הפנימיים. יש כאן למעשה מאבק על הנתח של התקציב בין עובדים שהם עובדי רשות השידור, עובדי הסקטור הציבורי, שנשבעים אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולהוראות התקשיר, לבין עובדים שלא חייבים כלום לאף אחד.

אבל אתה צריך להשיב לכל הדוחות הרבים שהיו על רשות השידור, שציינו שניהול כוח האדם ברשות השידור גובל בבזבוזים רבים, שהרי ידוע שלגוף ציבורי יש נקודות חולשה מאוד רציניות בעניין הזה.

עניין ההפרטה היא הדת החדשה של מדינת ישראל: כל מה שפרטי הוא טוב וכל מה שהוא ציבורי, הוא רע. זה פשוט לא נכון. אם תראה את ההידרדרות של חלק גדול מהשירותים שהפכו לפרטיים במדינת ישראל, הרי שהדברים הם מאוד ברורים.

איך תשיב לטענה, שאם הפקה מסוימת נעשית על ידי רשות השידור, עלותה היא 150,000 דולר, ובשוק הפרטי זה 120,000 דולר?

אנחנו משלמים 600,000 דולר לשנה לקריינית או השוק הפרטי משלם את זה לגברת יחימוביץ'? השוק הפרטי יכול לשלם סכום כזה לקריינית חדשות בכסף שהרשות השנייה ויתרה עליו. הם היו חייבים לרשות השנייה 100 מיליון שקל, ויתרו להם על הסכום הזה, ובזה הם משלמים. זה מזעזע את כל השוק, ולכן מי שאומר שהשוק הפרטי הוא יותר יעיל, צריך לזכור את המחירים שהשוק הפרטי משלם לקריינים לעומת משכורת של קריין ברשות ציבורית. הרי הרשות הפרטית קונה את הקריינים של הרשות הציבורית מהיום למחר, כי הם מציעים סכומים שגדולים פי עשרה. איפה היעילות?

אנו לא יכולים להסכים לעניין נוסף; כל התכניות שזוכות לרמה גבוהה של רייטינג, גם בערוצים הפרטיים, כולן מיוצרות על ידי אנשים שבאו מהשירות הציבורי. כלומר, הכשרונות ישנם בשירות הציבורי, ואם לוקחים את הכסף ונותנים אותו לחברות הפקה פרטיות, האנשים שבתוך הרשות לא יוכלו לייצר את התכניות ולבטא את כשרונם. באה קבוצת אנשים בעלי אינטרס כלכלי, שלוחצים על האוצר, שדורש להעביר את הכסף מקבוצת עובדים אחת – עובדים הרשות הציבורית – לקבוצת עובדים אחרת – הפרילנסיים – שאף אחד לא יודע מה האינטרסים שלהם ואת מי הם משרתים. הוועדה של הכנסת צריכה לתת לזה יד? להעביר את כספי הציבור לאנשים שאין להם שום מחוייבות לשירות הציבורי, לתקנות ההתנהגות הציבוריות, לאיזון הציבורי? מדוע? איזו התחייבות יש לחברת הפקה פרטית לגבי התקשיר, למשל? היא צריכה לייצר תכנית בידור או דרמה, ויכול להיות שחלק גדול מהייצור יונע על ידי מניעים כלכליים, כולל המסרים שיועברו בתכנית הזאת.

אבל על זה רשות השידור מפקחת. אחרת היא לא תשדר את זה. היא אומרת למפיק הפרטי איזה תכנית היא רוצה, ואז בודקת את התוצר הסופי.

אבל אם היא תקבל תוצרת שמוכתבת על ידי הצרכים המסחריים של הגוף שמספק לה את הסחורה, היא תצטרך כל הסמן לבדוק איפה נכנסו האינטרסים הכלכליים של אותו גורם.

לא מדובר על חדשות כרגע אלא על הפקות שאינן חדשות.

כשאתה מייצר סדרה כמו הסדרה שאנו עשינו, "תקומה", ומכניס פנימה אינטרסים מסחריים, זה סוג הדברים שתרצה שהסוג הפרטי יעשה.

נכון, וזה יהיה ב- 50% שרשות השידור תעשה. היום 30% יוצא החוצה.

בפועל, מדובר בהרבה יותר מ- 30%.

ומה רע בזה?

כבר היום אני רואה תכניות שיש בהן תחושה שמניע כלכלי השפיע. לפעמים ממש מבחינים שחוסכים בהוצאה, וגם לזה יש משקל באיכות התכנית. כשאתה רוצה להוריד את האיכות, מדובר על הקטנה מאוד משמעותית של תקציב רשות השידור. גם היום רשות השידור היא האח העני של כל ערוצי הטלוויזיה האחרים. כשאתה משווה את ההכנסות של ערוץ 2 או את ההכנסות הצפויות לערוץ 10 ולכבלים, הרי שברור שאין תקציב בכלל ברשות השידור.

אני חייב לציין, שעם כל הוויכוחים שיש לנו עם ההנהלה החדשה, יש בכל זאת איזה נסיון הידברות מחודש עם העובדים, שלא ידענו לפני-כן ברשות השידור. בנסיון הזה יש בסיס שיש בו הסכמה, שיש להכניס את כל המסגרת, ואני מדבר על העובדים העיתונאיים, למעטפה הרבה יותר מהודקת ויצרנית. הרשות עצמה היא גוף מאוד רוטט ושמרני, שאולי מתחיל לעבור היום איזה תהליך חדש.

כרגע אנו במצב שבו אנו אנחנו נדרשים ממילא ב- 2002-2003 לפטר הרבה מאוד עיתונאים, בעיקר בטלוויזיה, אנו נאבקים היום על העובדים הקבועים, ויש לנו מוכנות לשבת ולתרום את חלקנו מתוך הבנה שיש לייעל את המערכת, ולהפוך אותה למודרנית ואטרקטיבית יותר, בעלת יכולת ייצוא גדולה יותר בעלויות פחותות יותר. זה יגרום להצפה, כי אנו, כמייצגי עובדים, לא נוכל לעמוד בזה. בהצעת הפשרה, אתם למעשה אומרים: "קחו 300-400 עובדים בתחום הזה של היצירה, תפלטו אותם החוצה כמובטלים, ואת הכסף הזה תתנו לחברות קיימות או לא קיימות". אלישע מדבר על גורמים כלכליים חיצוניים אינטרסנטיים או לא אינטרסנטיים, ואני אלך צעד אחד קדימה; בגלל המבנה המסורתי של רשות השידור, אני רואה גם את ההליכה לכיוון הפוליטי. לא תמיד ההחלטות ברשות השידור היו נקיות מדברים מהסוג הזה. אנו מתעסקים ביומיום בתופעות כמו חסימה של דברים מלצאת החוצה, והתופעה הזאת רק תלך ותגבר. מי שלא ייתן לרשות השידור ולנו, העובדים, לנסות להמשיך את התהליכים שרק התחלנו בהם עכשיו מול ההנהלה, יגרום לתסיסה גדולה ולתהליך מאוד מכאיב בשלב הזה.

היום אנו מוכנים לתרום את חלקנו, כדי להפוך את הגוף הזה ליעיל יותר. יש בו כוח יצרני נהדר, ובסך הכל האנשים מאוד טובים. בעצם הפליטה שאתם מדברים עליה, מקצת הנפלטים יתאגדו במסגרת חברות פרטיות ואחרים יישארו מובטלים עקב גילם ומניעים אחרים, ואותם כספים שמתגלגלים כרגע בפנים, יתגלגלו בצורה הרבה יותר מורכבת החוצה.

ההנחה היא שבאותו כסף, בחוץ ניתן לעשות יותר.

אנו מבקשים שתתנו לנו לנסות לעבור את התהליך עם ההנהלה.

ההנהלה אומרת שהתהליך הוא 5% לשנה.

היא אומרת את זה כי עמדו לה עם אקדח על הרקה.

לא, אני מכיר אותם, ולא זה העניין.

אנו מוכנים לתת את חלקנו ולצמצם ולהתייעל בתנאים הנכונים במסגרת משא ומתן. אם במצב הזה יתחיל התהליך, לנו כעובדים לא תהיה ברירה אלא להרעיד את הרשות, כי לא נוכל לשבת ולסבול. התחושה שלנו היא שמחולקות מתנות החוצה על חשבון האנשים שלנו.

למה את קורא לזה "מתנות"?

כי הכוח קיים, ואני רוצה להבין איפה נמצא החיסכון. תנו לנו לפחות את הצ'אנס לעבור תהליך מול ההנהלה, שיצליח או שלא יצליח לצמצם את העלויות בכוח אדם ובהפקה. אחר כך תעלו הצעות.

אתה מופיע בתור נציג של ועד העובדים העיתונאיים?

האגודה בירושלים היא הנציגה הרשמית של העובדים העיתונאיים. אנחנו מייצגים כ- 1,200 איש גם במקצועות ההיקפיים, נקרא לזה כך.

מהו קצב התחלופה של העובדים?

בשנה-שנתיים האחרונות קצב התחלופה הולך וגובר.

כמה?

אין לי המדד, כי אנשים שפורשים עדיין נשארים חברים באיגוד, אך בשנה האחרונה הקצב מתגבר בגלל תכניות הפרישה.

נמסרו פה מספרים שונים, וביקשתי את הנתונים בישיבה הקודמת. אם קצב הקיצוצים יחפוף, פחות או יותר, את קצב התחלופה הרגיל שלכם, לא תוכל להשתמש בנימוק שאנשים נזרקים לרחוב. לכן חסרים לי פה מספרים.

לא ביקשת את המספרים האלה בפעם הקודמת, ואם היית מבקש, הייתי מביא לך מספרים מדוייקים. אחוז עד אחוז וחצי בשנה מגיעים לפנסיה.

זה לא סביר לי. זה אומר שאנשים עובדים עד גיל שמונים.

אני מדבר על הטלוויזיה. שלושים איש יצאו מכלל רשות השידור בשנה הזאת בגיל פרישה, כולל פרישה מוקדמת. הגיל הממוצע בטלוויזיה הוא 47-48 שנים. לכן בעוד 15 שנים, המספרים יהיו גבוהים הרבה יותר. כרגע זאת אוכלוסייה צעירה מאוד, ולכן אנשים הלכו בשנים האחרונות על מרכיבים שאינם פנסיוניים בשכרם, ועודדו הסכמים שנותנים להם את המרכיבים הלא-פנסיוניים. בסופו של דבר, הדבר היה בעוכרם בדוחות הביקורת. האוצר יכול לקרוא את דוחות הביקורת בצורה מסוימת, והוא לא קורא אותם כך במקומות אחרים. רשות השידור הוסיפה השנה מעל 33% שעות טלויזיה. ערוץ שלם עלה, הערוץ הראשון התרחב וערוץ 3 התרחב, וההתרחבות הזאת היתה בו זמנית באותו תקציב וגם תוך קיצוץ עובדים. כשמישהו אמר שיש חריגה של 10% בשעות הנוספות, ולכן המערכת לא יעילה, הרי שעשרת האחוזים האלה כבר נבלעו מזמן. את האנשים שאומרים שבשוק הפרטי זה יכול זול אני יכול להפנות להפסדים של ערוץ 10.

פרסמו מספיק דוחות על היעילות, שקשה לי להתעלם מהם. אתה יכול להגיד שאינך מסכים איתם, אבל כאמור לא מדובר בדוח אחד.

איני מתעלם משום דוח, ובתחילת השנה הודענו איך אנו מתקנים את הליקויים. אם היתה תקופה של נפילה בניהול ברשות השידור, לא צריך להדביק את זה בכל העובדים כל השנים.

יש חוסר-התאמה במספר ששמעתי ממך וממנו. הוא מדבר על 10%.

ההסבר הוא שלא כל העיתונאים חייבם להיות חברים באגודה.

הנתונים שמועלים כאן הם "מהאצבע". לא הכנו שום נתונים לגבי חברי איגוד שפרשו או לא פרשו. אם אתה מבקש, אנו יכולים לבדוק את זה ברשימות שלנו, אך כרגע זה תחושות בטן.

כשמדובר על מספרים, הרי מדובר על שקלים. צריך להביא מספרים, כי אפשר לדבר באוויר.

פרופסור אבן, אנחנו מייצגים גם את הפרילנסיים. זאת קבוצה ענקית.

אז אני שואל, כמה אנשים מתחלפים בשנה מתוך הקבוצה שעלולה להיפגע?

כרגע המספרים שלהם לא רלוונטיים אלא רק המספרים של רשות השידור רלוונטיים. אנחנו 400 עיתונאים.

וכמה פורשים בשנה?

20 פורשים בשנה, אפילו פחות. זה יחד עם התכנית של פרישה מרצון עם התנאים המועדפים. בשנה רגילה, כשאין, זה יורד לפחות בחצי.

לפני כשנה וחצי התבקשנו לתת יד לתכנית הפרישה. שיתפנו פעולה, והוצאנו 8%-10% עובדים בפרישה מוקדמת, מתוך כוונה להפריש את אלה שתורמים פחות. לא ניתן יד להוציא את האנשים שתורמים יום-יום כדי לתת עבודה לעובדים מזדמנים מבחוץ. שלחנו על זה מכתב, שאם יוצעו עבודות שעובדים עושים היום, נמצא בסכסוך עבודה. זה חבל, כי היחסים היו תקינים.

בוא לא נשתמש בשפת איומים, אנו מנסים לברר עובדות.

זה לא איומים, אנו נלחמים פה על הלחם של העובדים, ולא ניתן להוציא החוצה את הלחם הזה.

כמה עובדים אדוני מייצג ומהי תחלופתם?

בטלוויזיה כ- 200 עובדים ועוד כ- 120 עובדים ברדיו. התחלופה היא בסביבות 2%-3%, כי זה לא בפרישה מרצון.

אני רוצה לקרוא מכתב שנתן לי עכשיו מנכ"ל רשות השידור, מכתב שנשלח על ידי הסתדרות ההנדסאים בישראל ב- 4 בדצמבר. המכתב הזה מביא לידיעת רשות השידור כי "כל מסירת עבודה לקבלנים או עבודות הפקה או ביצוע של תכניות בידי מפיקים חיצוניים (עבודות שבוצעו עד היום על ידי עובדים בהנדסה), הינה הכרזת קלייה על עובדי הנדסה בטלוויזיה. כוונתכם זו לא מותירה לנו כל ברירה אלא להכריז סכסוך עבודה על כל המשתמע מכך. אני תקווה שכמנכ"ל רשות השידור תעשה הכל על מנת לא לממש את מסירת העבודות וכו'". על החתום – יצחק שטיינר, מזכיר חטיבת הסקטור הציבורי, הסתדרות ההנדסאים.

במשך שמונת החודשים האחרונים פלטנו קרוב ל- 13 עובדים בפרישה מרצון מתוך 200 איש שלנו. נוסף על כך, נפתח ערוץ נוסף – ערוץ המזרח התיכון – ובערוץ 33 נוצרו עוד הפקות, הרחבנו את שעות השידור בטלוויזיה, וההתייעלות כאן היא גבוהה ביותר.

דיברתם על כך שבחוץ זול יותר, אך יש לשים לב לאיכות הטכנית. אנו שומרים על האישות הטכנית, וזה עולה כסף. ברגע שאנחנו נרד באיכות הטכנית, ערוץ 2, ערוץ 10 וכל המדינה יירדו באיכות הטכנית, כי מדובר בכסף. לכן אסור לנו לרדת באיכות הטכנית, ואתם צריכים לשמור על זה. ערכי השעה שלנו נמוכים מאוד, ומשכורות היסוד נעות בין 4,000-6,000 ₪ בחודש. אמנם יש לנו שעות נוספות רבות על זה, אך מנהל מחלקה, שעובד 20-25 שנה מקבל 6,000 ₪. ברגע שתחליטו את ההחלטות האלה, עובדים קבועים שלנו ייצאו החוצה לעבוד, וישרתו את רשות השידור תחת מטרייה של קבלן שעושק אותו.

העובדים בחברות ההפקות הפרטיות מרוויחים פחות מעובד המקביל לו ברשות השידור?

מבחינת ערך שעה, הוא מרוויח יותר. אך שם הם מועסקים בתנאים שלא כוללים שעות נוספות, למשל, תנאים שמרוויחים בהם הרבה פחות.

אולי אצל מעסיק פרטי העובד נותן יותר מאשר בעבודתו ברשות ציבורית?

אולי כן ואולי לא. זה גם תלוי במעסיק הפרטי. בכל מקרה, אם אתם מפטרים אותם, אתם צריכים לקחת בחשבון גם את המשפחות.

לא היית בדיון הקודם, והנחה היסוד שלנו היא שגם בתכנית הפשרה כל הפרישות הן מרצון ועם הטבות. אמרנו שלא הולכים לתכנית של האוצר, כי הבנו מהנהלת רשות השידור שתכנית האוצר פירושה לגזור פיטורין בלי הסכמה והידברות, וברור למה זה יגרום ברשות השידור. ההצעה שלנו היתה שבתכנית פרישה מרצון, חבילת הטבות ורצון של העובדים לייעל את רשות השידור, אפשר להגיע לא רק ל- 5%, כמו שאתם מעידים שזה מתקיים היום, אלא להגיע גם ל- 6%-7%.

הבעייה היא במקבילות של שתי התכניות. תנאי הבסיס של עובד עיתונאי ברשות השידור לפרישה מרצון במשכורת היסוד שלנו הם כל כך נמוכים, שגם התכנית הזאת לא מגיעה למה שעובדי הדואר, למשל, קיבלו בלי תכניות מפתות.

אבל עובדי הדואר אינם דוגמה, כי יש שם שינוי סטטוס מעובדי מדינה לתאגיד.

פה המצב יותר חמור: עובדי רשות שמקבלים פחות מעובדי מדינה.

העובדים המקבילים שלכם בטלוויזיה החינוכית מרוויחים יותר?

כן. מי שעובד באוצר בדירוג עיתונות, עוזר הדובר, מרוויח ב- 20% יותר מבעל אותה דרגה בדירוג עיתונות ברשות השידור, כי הוא לא קיבל את התוספת הייחודית ברשות השידור.

אז למה אתם לא עוברים לאוצר?

כשלאוצר נוח, הוא מתנהג לרשות השידור כאל גוף ציבורי, וכשלא נוח לו, הוא מתייחס אליו לא כאל גוף ציבורי.

רשות השידור מעסיקה ברשומות שלה כ- 2,000 עובדים ש"תים בעבודות העיתונאיות עד כה. היום הגענו להבנה ראשונית בינינו, שנצמצם את זה ל- 500, בערך, כדי להשאיר את הגרעין הנוקשה של העובדים בפנים. ברשות השידור יש המון ועדים, ויש אינטרס להקים גוף שיילך יחד בנושאים המשותפים. כלומר, הרעיון הוא ללכת להפשטה של מערכת יחסים ארוכה, מורכבת ובעלת זרועות ארוכות. לכן מעשה של ניסיון מהסוג הזה, ומצד שני הוצאת דברים החוצה, רק יכביד על כל הסיפור הזה.

אבל אם מדובר על תהליך שבכל אופן מתרחש, ורק נותנים לו לגיטימיות בחוק, מה הבעייה? אם נשכנע את הנהלת רשות השידור, בהסכמה אתכם, שהתהליך הוא התהליך שמדובר בו בחוק, מה הבעייה?

החוק, למשל, לא קובע תנאי פרישה. אין תכנית לפרישה, אין תכנית לעידוד עובדים אלא רק קיצוץ בתקציב רשות השידור והוצאה החוצה.

נכון, אך איך אתה חושב שהאוצר והנהלת רשות השידור מתכוונים ליישם את החוק הזה? הם מבינים, שברגע שהם יציבו את החוק בפני עובדיהם תהיה שביתה, יושחר המסך. לכן קיימת ועדה, ודבריהם של אנשי האוצר הם התחייבויות.

שיהיה בחוק סעיף שמדבר על תנאי הפרישה ועל תקציב מיוחד שהאוצר מקציב לתכנית פרישה מיוחדת.

אחרי שנצא מפה, לא יהיה לך עם מי לדבר.

אבל הסכמת ל- 5%.

כן, אבל מתקציב הפקות. זה אומר לא לקלוט עובדים שלוש שנים ולעשות פרישה טבעית.

חשבתם מה יקרה בכלל בארץ אחרי התהליך הזה? חשבתם מה יקרה לפרילנסיים ולעובדים האחרים בחברות ההפקה? הרי המחירים שם יירדו לחצי. אם עובד מקבל היום 250 דולר ברוטו ליום, ואני אצא החוצה, הרי שאני אהווה איום כלכלי ומקצועי, ואני מניח שהמחירים יירדו לחצי גם בחוץ. כלומר, זה חטא כפול.

אנו מדברים על תהליך שקורה בין כה וכה. שמעת את המספרים כמוני.

השאלה היא מה יקרה עם הפועלים לא של רשות השידור אלא של אלה שבחוץ.

אני חושב שעושים פה ערבוב של כמה עניינים. ראשית, מערבבים בתוך תחום הטלוויזיה שלושה נושאים; עיתונות, שאני מבין שלא יהיה שם קיצוץ.

חדשות וספורט הם מחוץ לקיצוץ.

התחום השני הוא תחום הבידור, ופה אני נוטה להסכים עם העובדים; אני לא רואה שום סיבה שנעשה עוד "דודו טופז" בחוץ. שהם יעשו את ה"דודו טופז" שלהם במחירים יותר נמוכים. אין סיבה שרשות השידור תייצר עכשיו החוצה יותר עבודה בתחום הבידור.

יש התחום של הסוגה העילית, קרי דוקומנטרי ודרמות, וברמת התוצאה ברור שערוץ 2 המסחרי פעל בתחום הזה בצורה מדהימה מבחינה איכותית וכמותית. כמו בכל מקום נורמלי בעולם, מי שהיה צריך לקחת על עצמו הפקות מקור איכותיות הוא רשות השידור. זה קורה מסיבות שונות, ואני יכול לתת לכם עדויות של יוצרים, שעשו פעם אחת דרמה ברשות השידור, ולא יחזרו על החוויה הזאת. הסיבה לכך היא שהקשיחות של המבנים הארגוניים הפנימיים היא כזאת שגורמת ליוצר לרצות להתאבד במהלך ההפקה. אמרת שאין שעות נוספות בחוץ, וזה לא נכון, כרגע אני מעורב בהפקה עבור ערוץ 10, ואנו עובדים שם גם שעות נוספות. יש בחוץ כללי משחק ברורים.

על מה אתה מדבר? על 70 דולר ליום?

בשורה התחתונה, בתחום הזה אין פה הגדרה לאן יילך הסכום. אם באמת הסכום שיתפנה להפקות מקור יתפנה לקנות עוד איזה דודו טופז, ואני משתמש בו כדי לא לרדת לרמות יותר קרובות, אז באמת לא עשינו כלום. אך אם כל הסכום הזה יילך לכיוון הדרמות, אז יש על מה לדבר. כאן יש לי נסיון דווקא של קרנות מיעוטים בחברה הישראלית. מי שהיה צריך להיות הבית הטבעי שלנו הוא רשות השידור, כי ערוצים מסחריים לא רוצים לעשות דרמה על ערבי או דתי, משום שזה פחות משתלם מבחינת רייטינג. היום, במבנה הנוכחי, ואני לא אומר את זה כהאשמות אישיות, אנחנו מצליחים למצוא בית יותר בערוצים המסחריים לעומת רשות השידור. ההסבר שלי הוא שאין להם תקציב פנוי לנושא הזה, להפקות איכות שנקבעות על פי שיקולי תוכן דווקא. ירון, הלוואי והוועד המנהל יכול היה להשפיע על תכני השידור.

מבחינת הסוגה העילית, לא מבחינת חדשות, ועדי המנהלים שראיתי היו עם שיקולים של טובת הציבור וטובת היצירה המקורית, כשמי שמנע מהם את האפשרות לעשות את זה הם המבנים הקשיחים של רשות השידור. לכן ההכרח לשחרר את התקציבים האלה. ברמה האינטרסנטית שלי כמנהל קרן לקולנוע רב-תרבותי אני אומר, שדווקא כדי שאפשר יהיה לתת ליוצרים צעירים שגדלים היום בציבור הדתי או בציבור הערבי או אצל העולים, שלא מוצאים בית---

במקביל, יוצרים ברשות השידור יוצרים את אותם דרמות וסרטים.

אני מכיר טוב את התחומים של הסוגה העילית ברשות השידור.

אני רוצה להפריד בין שני הדיונים, כי גם משרד האוצר צריך להגיד פה את האמת. אם מדברים על התייעלות של רשות השידור, זה דיון אחד, ואם מדברים על העברה של 75% מתקציב הטלוויזיה להפקות חוץ, זה דיון אחר. אני לא מבין מה עניינו של משרד האוצר בהחלטה תכנית של העברת 75% מהכסף של הטלוויזיה החוצה. זה לא עניינו של משרד האוצר. אם מדברים על התייעלות, בואו נעשה דיון אחר. נדבר על נאותות ההפקה, שאז מדובר על 110,000 דולר לדרמה או לסרט דוקומנטרי שעליו ארגוני היוצרים נלחמים, וברשות השידור עושים את זה במחירים יותר זולים, לדעתי.

אני רוצה לדבר על האחריות שלנו כערוץ ציבורי. אם אנחנו ערוץ יוצר לא משדר, ואם אנו מקיימים את חוק רשות השידור, קיצוץ של 75% מתקציב הטלוויזיה פירושו אי-קיום חוק רשות השידור. הרי בחוק רשות השידור אין רק עניין של העברת תקציב מסוים למפיקים חיצוניים, אלא יש עניין של קיום הרבה מאוד חובות תכניות להרבה מאוד אוכלוסיות, שרק רשות השידור עושה אותן. אם אתם משדר לאוכלוסיה ערבית, למיעוטים או תחנות רקע, הרי שערוץ 2 וערוץ 10 לא עושים את זה. הנושא הזה שהוכנס לחוק רשות השידור, של 30% הפקות חיצוניות, נכתב בזמן שהיה ערוץ משדר אחד. מאז המדינה נתנה זמן אוויר לערוץ 2, לכבלים, ללווין, לערוץ 9 ברוסית ולהרבה גופים משדרים, שבהם כסף חיצוני וכסף של המדינה בזמן אוויר ניתן למפיקים חיצוניים. בעידן היום, לדעתי, האינטרס של המדינה הוא לשמור על השידור הציבורי, כי יש כל כך הרבה שידור מסחרי ופרטי, שאין לה שום אפשרות לומר: "רגע, אני רוצה תכנים שלא משדרים אצלכם".

לגבי הפקות דרמה; אני פגשתי את אדון יורם חטב, נציג ארגון השחקנים בראש פינה, ששיחק ב"קו 300" וב"קסטנר". כששאלתי אותו על נאותות ההפקה של ההפקות האלה, הוא אמר לי שמעולם הוא לא עבד בחוץ בהפקה כזאת. אני יודע שהפקתי ערב שלם בבנייני האומה, 50 שנים למדינה על מקבלי הצל"שים, עשינו 25 שנה ליום כיפור, אנו עושים כל שנה תכניות דוקומנטריות מעולות ביום השנה לרבין, שזוכות לביקורות טובות, ושלא נעשות בערוצים אחרים. שידורי האקטואליה שלנו לא נפסקים, כשניסים משעל, למשל, משדר חצי שנה. "פוליטיקה" ו"יומן" משדרים כל השנה. גם אילנה דיין לא משדרת כבר שנה. אתם שוכחים את הדברים האלה. כערוץ ציבורי יש הרבה דברים שהם באחריות שכתובה בחוק, וגם עליכם, כמי שמפקח על החוק, מוטלת האחריות שהדברים האלה ימשיכו להתממש כלפי הציבור. אני כבר לא מדבר על המשכורות שלנו אלא קודם כל על התכנים. הדברים האלה לא יהיו ברגע ש- 75% מהכסף ייצא החוצה. הערוץ הזה יהפוך להיות ערוץ חדשות.

זאת הסיבה שאנו לא הולכים על ההצעה של האוצר.

תחליט כמחוקק וכמפקח על השידור הציבורי, שאתה מקיים את חוק רשות השידור כמחוקק, ומקיים כלפי הציבור את החובות של השידור הציבורי לציבור שמשלם אגרה. לערוץ 2 הוא הרי לא משלם אגרה.

כל הדוחות העלו שהאגרה שהציבור משלם, מבוזבזת ברשות השידור.

הצעת החוק הזאת היא לא לייעול אלא להרעבה.

כוונת המחוקק כאן היא לשמור על כל מטרות חוק רשות השידור, אך לנסות ולייעל את רשות השידור, כי נדמה לי שזה הגוף שנכתבו עליו הכי הרבה דוחות של בזבוזים ובעיות ניהול.

יש רשות שידור ציבורית באנגליה, שאנו אוהבים ללמוד מהם בכל נושא החקיקה, שהתייעלה. חלק מההתייעלות נעשה על ידי מתן החופש של ניהול התקציב הפנימי למפיקים בתוך הבית. זה גרם לכם שיש אצלם היום 12 מחלקות דוקומנטריות, שמוכרות היום לכל העולם סרטים שעוד לא צולמו.

איך התרחש הנס הזה?

נתנו סמכות ניהול, ופה אין סמכות ניהול.

יש פה גם דברים שהם ביני ובין ההנהלה. אם אני כמפיק אהיה אחראי על התקציב הפנימי של ההפקה שלי, אני מניח שאתייעל, כי זה כמו שאנהל את משק הבית שלי. אלה דברים שצריכים לקרות ברשות השידור, ואני מקווה שיקרו.

איך הנהלת רשות השידור תוכל לפקח על כך שחוק רשות השידור מתקיים כשההפקות האלה יוצאות החוצה? הרי מפיק חיצוני רוצה שהשידור שלו יביא רייטינג, ושיוכל למכור אותו לערוץ מסוים, ולכן כשהוא יעשה את "תקומה", למשל, השיקולים שלו לא יהיו רק כמה כסף הוא קיבל מרשות השידור אלא גם כמה רייטינג הוא יביא. ברגע שהוא חושב על רייטינג, השיקולים הם כבר לא ציבוריים. הרי רפי גינת לא יכול לעשות כתבות תחקיר על הזכיינים שלו. רק "כלבוטק" בערוץ 1 יכול לעשות את זה, כי הוא מקבל כסף מהציבור.

אנחנו לא מתנגדים לקיום החובה שיש היום לרשות לגבי ייצוג של אינטרסים של אוכלוסיות מסויימות. נהפוך הוא; אנו חושבים שהן יוכלו להיות מיוצגות בצורה הרבה יותר יעילה כאשר הדברים ייצאו החוצה. היום, לדעתנו, הדברים נעשים בצורה שאינה יעילה, והרבה דוחות כבר הראו את זה. הוצאה של הדברים החוצה תוכל להביא להתייעלות שמנסים להשיג ברשות שנים רבות, ועד היום בחוסר הצלחה. עובדה היא שעד היום לא קרה שום שינוי, ואני לא רואה איך הם יקרו עכשיו אלמלא העניין הזה.

ההצעה הזאת לא נולדה מתוך שום לחצים שהופעלו על האוצר. זה נולד, משום שאנו יודעים במה מדובר, אנו עוסקים בתקציב הגוף ומכירים את הדוחות, ולא היו פה מעורבויות של גופים חיצוניים. אף אחד לא פנה אלינו כדי שנציג את ההצעה הזאת.

לגבי תשלום לדוגמה של קרייני חדשות; גם ברשות השידור היו מקרים של תשלומים חריגים לקרייני חדשות.

חריגים לפי אמות המידה של התקשיר.

בנושא של "תקומה" והאינטרסים של סקטורים שונים שעלולים להיכנס; איני חושב שהדברים הללו נכונים.

השידור הציבורי, נכון להיום, לא מתפקד באופן שמצדיק את כספי משלם המיסים. נכון להיום, ניתן להשיג בסכום האגרה הזאת או בסכום נמוך יותר שידורים באיכות גבוהה יותר, והדרך היחידה להשיג את זה היא הוצאת דברים החוצה, כך שנוכל להשיג הפקות ברמה גבוהה יותר או בעלות נמוכה יותר עבור משלם המיסים.

מה אתה עונה לטענה, שהפקה בחוץ מונעת משיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם מטרות רשות השידור?

אני לא יודע מאיפה הטענה הזאת מגיעה. בין היתר, גם שיקולי רייטינג הם אחד האינטרסים שלהם, ובצדק, אבל זה רק אחד מאותם שיקולים. כאשר הוא עושה עבודה מסויימת עבור ההנהלה, שתהיה אחראית על התכנים---

אבל כדי להתחרות, היא תציע לו שהיא תעשה הפקה ב- 80,000 דולר ולא ב- 100,000 דולר. מתוך הנחה שאחוז הרווח לא יירד, ייתכן מאוד שזה יבוא על חשבון של איכות טכנית, של רמת השחקנים, רמת התסריטאים וכו'. טענת העובדים היא שברגע שאתה מוציא את זה החוצה, ונכנס השיקול המסחרי-הכספי, אתה עלול לפגוע במטרות השירות הציבורי.

דברים שהיו עד היום בחוץ דווקא בסקטור הלא ציבורי, לפחות בשנים האחרונות, הצליחו להעביר אותה סוגה עילית שמדובר עליה בצורה טובה יותר ובעלויות לא גבוהות יותר, כנראה. בסופו של דבר, הנהלת הרשות היא שתקבע מה יוצא החוצה ומה היא רוצה לקבל מהמפיקים. מן הסתם, היא לא תשכור שוב את שירותיו של מפיק שלא עמד בציפיות שלה.

אתה מוכן להתייחס לעניין הפרישה מרצון?

מכיוון שעוד לא ישבנו עם הרשות והוועד, אנו לא יכולים להתייחס לכך. עוד לא דיברנו על הדברים, וזה לא יכול להיכנס לחקיקה. אנו מוכנים להיכנס אתכם מיידית למשא ומתן, כדי לראות איך אפשר למצוא תנאים הולמים עבור פרישה מוגברת יותר.

למה אי אפשר לכתוב הוראת מעבר, שלצורך ביצוע חוק זה תוסדר תכנית פרישה מרצון, הכוללת הטבות פרישה?

הצגת את התכנית הזאת כתכנית היחידה שאתם מכירים, ובחילופי הדברים ביניכם שמתי לב שיכולות להיות אופציות אחרות, שעדיין לא סיפרת לנו עליהן. חשבת על אופציות אחרות?

עד עכשיו אופציות אחרות לא עבדו. היו כבר תכניות פרישה, ועד היום לא הצליחו להגיע לאותם מספרים שעליהם החליטה הממשלה. יש לנו גם בעייה חמורה מאוד של נתונים. הנושא של ש"ת, למשל, נמצא מאוד בערפל מבחינתנו. אין לנו מושג כמה כאלה יש ברשות.

זה עבר כל גבול.

חסרים לכם נתונים כדי לקבוע תכנית אלטרנבטיבית? בחוסר נתונים הוצאת תכנית מספרית מדוייקת. מאיפה הוצאת את התכנית הזאת?

התכנית לא מתבססת על מספר העובדים אלא על הרצון שלנו שהפקות ייצאו החוצה.

למה שייצא החוצה?

כי זה נעשה ביעילות רבה יותר בחוץ.

מי אמר לך? זה עולה הרבה יותר יקר.

אתם מציעים תכנית לחוק ההסדרים, כשהבסיס העובדתי חסר? לפי מה עשיתם את זה?

העניין של מספרי העובדים לא עבד עד היום, ולא יעבוד בהמשך. אין לנו מושג לגבי עובדי הרשות, ולכן לא יכולים לבנות תכנית הבראה על הבסיס הזה. לכן הדרך היחידה מבחינתנו היא להוציא את הדברים החוצה.

זה משאיר אותי עם הרבה סימני שאלה.

לגבי החשש שאם ייצאו במכרזים, היזמים הפרטיים יצטרכו לשלם על זה באיכות; זאת בעייה פשוטה, יחסית, שאנו מתמודדים איתה בכל מכרז. יש הנהלה מקצועית, שמטפלת בזה, ואנו יודעים איך לעשות את זה.

לגבי השאלה שלך, בדבר החקיקה; עקרונית, אנו מתנגדים להכניס סעיף כזה בחקיקה, מאחר שסעיף כזה עלול לשבש ולעקר אותה מתוכן.

אם ההנחה היא שהכסף יופנה לאותם עובדים, השאלה היא אם בחוץ או בפנים. בנוסף, בהנחה שבחוץ משלמים יותר ביוקר, זה אומר שבסף הכל העובדים ירוויחו. אם המתווכים ירוויחו, זה אומר שמתייחסים כאל פראיירים, וזה לא כך.

אתה בדיוק צודק. המתווכים ירוויחו, והעובדים יהיו הפראיירים שישלמו.

הפשרה הזאת לא מקובלת עלינו מכל וכל, כי התפישה שלנו היא שינוי עקרוני-מהותי, ולא שינוי קל.

מדינת ישראל כמדינה החליטה שיהיו ערוצי טלוויזיה פרטיים, ושיהיה ערוץ אחד ציבורי. לכאורה, אגף התקציבים אומר שאם רשות השידור היתה יעילה, לא היינו מבקשים הפקה חיצונית. אלא שנוצרה בעיה ברשות השידור במשך השנים, במיוחד בחמש השנים האחרונות, כך שאגף תקציבים רוצה לייעל את רשות השידור בכך ש- 75% יהיו בחוץ, ועל ידי ההכרחה הזאת תהיה התייעלות. זה יהרוס את כל המערכת הזאת ואת כל השירות הציבורי, שרצינו אותו כציבורי. לו רצית לדבר איתי על התייעלות, הייתי משתף פעולה. אמרנו לאגף התקציבים שאנו מבינים את הבעייה. אם רוצים לנהל, יש שני כלים: שיא כוח אדם ותקציב. ניהלתי איתם כבר עשרה דיונים על התקציב של שנת 2003, והוא למעשה מנהל אותי. הוא קובע איפה להוסיף, ושלשום קיבלתי מכתב מאגף תקציבים על 2002. נאמר שם שחרגנו בסעיפים מסוימים, והמצב הזה לא יכול להימשך: או אני מנהל או אתה מנהל. אם אני מנהל, אני מוכן לכך שאם חרגתי בתקציב בסוף השנה או בשיא כוח אדם, שיא שיהיה מוסכם עלינו, אפוטר ואשא באחריות. אך איך אשא באחריות כשהם מנהלים את העניין?

הדברים אינם מדוייקים. אנו לא מנהלים את התקציב שלך. אני לא מנהל אותו מבפנים אלא מנהל רק את הגג.

היתה להם טענה, למשל, שהתקבלה על ידינו; שיא כוח האדם הוא 1,800 עובדים קבועים פלוס ש"ת. הודענו להם, שעד סוף השנה לא יועסק אף עובד בש"ת. אמרנו שנבטל את ש"ת, שקבע עובדים שיועסקו בחוזים מיוחדים וייכנסו לשיא כוח אדם, קבענו 500 מתוך 2000 האנשים האלה, הראינו להם את סוגי החוזים המיוחדים.

לכן אני טוען שהצעת החוק פה אינה עניינית מהבחינה הזאת, אך למרות זאת אמרנו שאנו מסכימים ל- 5% מדי שנה עד 50% במשך ארבע שנים. הרי ממילא אנו רוצים להתייעל.

אתם מוכנים לעשות את זה גם בלי חוק?

אנו מוכנים להגיע ל- 50% גם בלי חוק לעניין הזה. אני טוען, שיש לתת להנהלה לנהל. תקבעו לה את סך כל ההוצאות, את מחיר האגרה, את שיא כוח האדם, ותבדקו את הדברים האלה בעוד שנה.

זה שינוי חקיקה, ויכול להיות שנעשה את זה בקדנציה הבאה.

אני חושב שהאוצר היה צריך להגיע לכאן עם גילוי נאות לגבי מה ההצעה הזאת אומרת מתוך ההצעה הכללית, שהביא אותה לאישור הממשלה באוגוסט, אושרה כתכנית, אך החליטו לפרוס אותה. ההחלטה המקורית אומרת שלושה דברים; לטלוויזיה, לרדיו ובכלל – בעניין של למי תהיה כפופה רשות השידור.

בעניין הרדיו החליטו להפריט שני ערוצים; את רשת ג' ואת כל הדרך. שניהם רווחיים, והם הרווחיים היחידים ברדיו, ומכסים את יתר רשתות הרדיו כמו רשת א', רשת רקע, רשת ד' בערבית וכו'. החליטו להעביר את זה לוועדה בראשות שר האוצר, ראש הממשלה והשר הממונה, וזה נשאר על אש קטנה. תורו יבוא במרץ.

ככל שזה תלוי בוועדת החינוך, לדעתי הם לא יופרטו.

75% מתקציב הטלוויזיה זה להפריט את הטלוויזיה? על מה מסתמכות הטענות שכביכול היא לא יעילה? הרי כל תקציב הטלוויזיה הוא 320 מיליון שקל. המחזור של הערוץ השני הוא 230 מיליון דולר לשנה. זה מיליארד ורבע מול 320 מיליון. ואחר כך עוד מדברים על יעילות השוק הפרטי.

בסוף השבוע האחרון הייתי בז'נבה בכינוס של המנכ"לים בארגון השידור האירופי. בכל המדינות הזכיינים הם הטייקונים.

יש סיכוי שאחד הזכיינים שלנו יהיה ראש ממשלה?

יש אחד שכמעט מנהל את המדינה. בכל מקרה, הם לא יודעים מה זו נאותות הפקה. שמעתי פה מספרים שהם עורבא פרח. ב- 30 מיליון אנו מקיימים שלושה ערוצי טלוויזיה.

אז למה יש כל כך הרבה דוחות שליליים על רשות השידור, על כך שעובדים יושבים בבית ומקבלים משכורות?

מה זה דוח מבקר המדינה? הוא רק בודק אם עברת על הנוהל שלך או לא. אם לעובד יש משכורת של 3,000 ₪, ויש לו 3,000 ₪ שעות נוספות, מבקר המדינה קובע שזאת שערורייה, כשלמעשה צורת ההעסקה אינה נכונה. גם אנו ברור שצורת ההעסקה אינה נכונה, אך זה בתוך המסגרת שלנו.

צורת ההעסקה של מרבית העיתונאים היא ארבעה ימים בשבוע, ולכן אם עבדת חמישי-שישי, קיבלת 20 שעות נוספות.

עדיף שגינזבורג יבוא ויגיד לך מה נעשה בתוך שבעה חודשים. הם בעצמם הזמינו אותו, קיבלו ממנו דוח, והוא קבע שרוב הדברים תוקנו בשבעה חודשים. נשאר רק הפרק האחד – ההסכמים המעוותים, שהאוצר תוקע אותם.

אני מדבר כבר שמונה חודשים עם יובל רכלבסקי. ההוראה של השר אפשרה את הפרישה
הזאת עכשיו. הוא לא רוצה לתת להם את ה- 16% שניתנו בכל המשק, לא מוכן לדון בתכנית בפרישה, ולא מוכן לדבר על שום דבר.

הפשרה היחידה היא מה שאמרנו, ולא צריכים חקיקה בשביל זה. אנו נגדיל כל שנה ונייעל. האוצר יקבע את הפרמטרים, ואנו ננהל את רשות השידור.

כלומר, גם בלי קשר להצעת החוק אתם מתכוונים להגדיל את תקציב הפקות החוץ 5% על בסיס תקציב התכניות?

נכון.

מאחר והאוצר פסל את הצעת הפשרה לגמרי, אנו פטורים מלהתייחס אליה, ובכל זאת; הצעת הפשרה אומרת: "קחו 140 מיליון שקלים, שהם היתרה מהחדשות והספורט, ושם תגיעו עד 50%, כלומר 70 מיליון שקלים". היום אנו מוציאים כ- 16 מיליון שקלים להפקות חיצוניות על ידי מפיקים חיצוניים ושירותי הפקה חיצוניים. אנו הצענו לגדול עד 25 מיליון, כלומר בהדרגה עד 50% מתקציב ההפקות. כלומר, יש פער של 55 מיליון קלים שצריך בהדרגה להגיע אליהם, והמשמעות שלהם שוות ערך ל- 300 עובדים בטלוויזיה.

כמה פורשים בשנה?

פרישה טבעית ברשות השידור בשנה היא בסדר גודל של 30 אנשים.

ועם עידוד פרישה?

בסך הכל רוצים להגיע ל- 200 עובדים במשך השנה הזאת.

אז אין הפרש בין 200 ל- 300.

אבל 350 שאנו מדברים עליהם זה בערך 50% מעובדי הטלוויזיה הקבועים.

אני שמח שהנהלת רשות השידור מוכנה לפשרה, אך קיים גם הגורם של העובדים. במצב הנוכחי, תמצאו את עצמכם במצב שבו יהיו פחות הפקות פנימיות ברשות השידור, אך אותם אנשים יישארו ברשות השידור ויעשו עוד פחות ממה שהם עושים היום.

מעבר לזה, אנו מדברים כל הזמן על חילופי הנהלה. ברשות השידור קרה עוד מהפך אחד: לאחר מסורת ארוכה וסטאטית של ועדי עובדים בתחום העיתונאי, חל היום מהפך גם בעניין הזה. אנו נעמוד מול ההנהלה על קוצו של יוד על כל דבר, כדי לייעל את הדברים ולעשות אותם כתקנם.

אנו שומעים מהאוצר אמירה, שהם מאמינים איך לנהל את רשות השידור, ושהם חושבים שהשוק הפרטי יודע לעשות עבודה טובה הרבה יותר מזו של המקצוענים. אסור לכם לקבל את הגישה הזאת.

המצב הנוכחי מונע אפשרות של כניסה לקבוצות החדשות, שעד היום לא הופיעו במפת העשייה. אם מדובר על 20% ערבים, 15% דתיים ובערך 20% רוסים, הרי שמדובר על 55% מהיוצרים בעולם הטלוויזיה והקולנוע, שהיו אמורים להיות מהקבוצות האלה. היוצרים האלה בעבר לא נכנסו לעשייה, ובעקבות הקמת בתי הספר לקולנוע בכל הארץ ובעיקר בפריפריה יש המון יוצרים שבאים מהקבוצות האלה, דווקא השיקול הציבורי היה צריך לדאוג שהם ייכנסו פנימה. כיום הם לא יכולים להיכנס כי יש בפנים עובדים קבועים, ובחוץ הם לא יכולים לקבל את העבודה, כי ערוץ 2 הוא רייטינג וכו'.

ברור, שדווקא כשמכניסים עבודה פנימה יש התייעלות ולא על ידי הוצאה של עבודה. המשוואה הזאת לא ברורה.

בפעם הקודמת אמרנו שאם אין הסכמה לאיזו פשרה, לא נסיים את החוק הזה במסגרת חוק ההסדרים כפי שקבעה היועצת המשפטית של הכנסת. ברור לי מאוד, שלקחת קטע אחד, רק של העברת הפקות, הוא דבר לא ראוי. יש לראות את המכלול כולו, כולל חוק רשות שידור עם אפשרויות ניהול נורמליות. זה מצב לא נורמלי שהמנכ"ל מתמנה על ידי הממשלה, שיו"ר הוועד המנהל מתמנה על ידי הממשלה, והוועד המנהל מתמנה על ידי הממשלה. ככה אי אפשר לנהל. ועדת החינוך תשלים את הדיון הזה אם הממשלה תרצה להכין עליו רציפות בכנסת ה- 16.

בעיני מאוד תמוה שהאוצר מגיש הצעת חוק כאשר הוא מודה שאין לפניו נתונים על מה הוא ביסס את הצעת החוק הזאת. אל תחזרו הנה שוב עם הצעת חוק ללא בסיס עובדתי.

רשמנו לפנינו את הודעת הנהלת רשות השידור, שבמסגרת ההידברות שלה עם העובדים והמשאים ומתנים שהיא מקיימת, היא שואפת להגדיל את תקציב הפקות החוץ מתקציב התכניות במשך ארבע השנים הבאות – כל שנה 5%.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



-----------



הישיבה ננעלה בשעה 11:30.