פרוטוקולים/ועדת חינוך/5963



3
ועדת החינוך והתרבות
28/10/2002

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5963
ירושלים, כ"ט בחשון, תשס"ג
4 בנובמבר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי


פרוטוקול מס' 533
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"ב בחשוון התשס"ב (28 באוקטובר 2002), שעה 10:45

תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"ב2002-



נכחו: זבולון אורלב – היו"ר
זאב בוים
יהודה גלעד
שמואל הלפרט

ראובן ריבלין שר התקשורת
עו"ד יעל מלם-יפה הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
עידית צ'רנוביץ עוזרת לשר התקשורת
אורית דוברובסקי מתמחה, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
חוה ברנע מנהלת היחידה לחינוך מיני וחיי משפחה,
משרד החינוך
עו"ד ז'אנה קרני רשות השידור
דליה ברונשטיין רשות השידור
עו"ד דורית ענבר יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין
מוסקו אלקלעי מ"מ יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה
ולרדיו
עו"ד מיטל דמארי עוזרת ליועץ המשפטי, הרשות השנייה
לטלוויזיה ולרדיו
עו"ד אסתר שטרנבך חברות הכבלים
גדי כנפי מהנדס, "ערוצי זהב"
עו"ד יהב דרורי מִנהלת הסדרת השידורים לציבור, המועצה
לשידורי כבלים ולוויין
מיכל רפאלי כדורי YES
עו"ד ליאור פורת YES
ירון לסטר YES
יפעת דוידי YES
עו"ד זהר קדמון "קשת"
חיימון גולדברג מנכ"ל תכניות, "טלעד"
דפנה וייס הטלוויזיה החינוכית
פרופ' אלי פולק יו"ר האגודה "זכות הציבור לדעת"

מרב ישראלי

יהודית גידלי

דקלה אברבנאל

תקנות סיווג, סימון ואיסור שידוFרים מזיקים, התשס"ב2002-

שלום לכולם. לפני הנוכחים מונח הנוסח המתוקן של התקנות בעקבות הדיון הקודם. עלינו לחזור ולדון בסעיף 3(א). סיכמנו שנחזור לבדוק בו אפשרויות ספציפיות יותר. עלינו לדון כעת בסימנים עצמם. שר התקשורת נכנס כעת לדיון, וראשית כול נשמע אותו.

אני צריך להיות בוועדת הכלכלה בעוד זמן קצר, יש שם דיון בנושאי תקשורת חשובים ביותר אך זו אינה הוועדה לתקשורת שבה חבר גם יו"ר ועדת החינוך והתרבות.

אני מבקש להעיר כמה הערות ולנסות לשכנע את הוועדה ובעיקר את יו"ר הוועדה בכמה נושאים. ראשית להבחנה בין שידור דיגיטלי לבין שידור אנלוגי: נתבקשנו שהסימונים יהיו גם בשידור האנלוגי אך המועצה לשידורי כבלים ולוויין ביקשה שלא יהיה סיווג בשיטה האנלוגית. יש להתייחס לכך משתי סיבות: ראשית יש קושי טכני למלא את הדרישה הזאת. בשידורים הדיגיטליים אפשר לבצע סימון מפעם לפעם בצורה קלה ופחות מחייבת בהוצאות.

את השידורים הפורנוגרפיים ישדרו בשיטה האנלוגית או בשיטה הדיגיטלית?

רק בשיטה הדיגיטלית.

ואם יהיה שידור כזה בשיטה האנלוגית? מי יכול להבטיח שלא?

קודם כול הכול אפשרי. אך כל הסרטים שיו"ר הוועדה מדבר עליהם הם ב-"pay television".

זה המצב היום אך אין מניעה בחוק לפעול אחרת, אם מועצת הכבלים והלוויין תתיר ערוץ "פלייבוי" ותטען שהחוק שחוקקנו לא חל עליו. עקרונית אין מניעה ששידורו יהיה בשיטה האנלוגית.

זה לא נכון. המועצה אינה פועלת כך.

אבל היא עלולה לטפל בכך אחרת. מבחינה משפטית וחוקית אין מניעה שהמועצה לשידורי כבלים ולוויין תחליט לשדר את הערוץ הזה בשיטה האנלוגית. אני משתדל להיות כן, אינני מסתיר את דעותיי.

לפי החקיקה הקיימת אין מניעה שבמגרש הספורט בבתי הספר ישודרו סרטים פורנוגרפיים.

יש מניעה: זה סותר את חוק מטרות החינוך.

במחשבת היהדות יש מושג מתאים לזה: שלא להיות נבל ברשות התורה. אין הלכה שאסור להכניס כלב לארון קודש, אבל על זה יש הוראה כוללת, המונח היהודי שלא להיות נבל ברשות התורה. אלה איסורים אבסורדיים שאיש לא מצא לנכון להתייחס אליהם ולהגדיר אותם כאיסור.

אין הספק מוציא מידי הוודאי. לדעתי יש לנהוג עם השיטה האנלוגית מידה של הקלה. אני מציע לפטור את השידורים האנלוגיים מחובת סיווג משני טעמים. את הנימוק הראשון כבר פירטתי. נוסף על כך, רובם המכריע של הלקוחות בתחום האנלוגי הם מבוגרים. ברוב הבתים בישראל שיש בהם בני נוער יש גם טלוויזיה בשיטה דיגיטלית, כי השיטה הדיגיטלית נותנת שפע של אפשרויות שמושכים את הנוער.

אבל ללקוחות המבוגרים יש נכדים.

מעבר לכך יש עניין שהשיטה האנלוגי תעבור מן העולם.

בכל זאת 50% מלקוחות השיטה האנלוגית עברו לשיטה הדיגיטלית. נוסף על אלה גם צרכני הלוויין מקבלים שידורים בשיטה הדיגיטלית.

כלומר 100% ממינויי הלוויין משתמשים בשיטה הדיגיטלית ו50%- ממנויי הכבלים משתמשים בשיטה האנלוגית.

ו10%- מהציבור בישראל לא מחובר ללוויין ולא לכבלים. לכן אני מציע להקל בנושא השידור האנלוגי.

הנושא השני שאני מבקש בו הקלה הוא השידורים מחוץ לארץ. איננו שולטים בשידורים הללו. משדרי החוץ מעצם טיבם אינם משודרים לקהל בישראל אלא למגוון רחב של צופים בעולם כולו: שידורי חדשות בז'נרים השונים, שידורים מארצות שונות ועוד.

אני מבקש שבהגדרה של משדר חוץ יתווספו המילים: "למעט תרגום או דיבוב שבוצע מחוץ לישראל". אין להקל בכל מקרה של תרגום או דיבוב אלא רק במקרים כאלה שבהם התרגום נעשה מחוץ לישראל. יש כמה וכמה שידורים כאלה: "בי.בי.סי פריים", ו"דיסקברי". ערוצים אלה משודרים לציבור אדיר, בכל העולם, ולא רק לציבור בישראל.

הם מקודדים לפי הקוד האירופי, שהוא קוד מחמיר מאוד.

הנושא השלישי שבו מתבקשת הקלה הוא מיקום הסימון. הסימון צריך להיות ב-EPG. אם תשאלו אותי מה זה, אפנה את השאלה לאנשי המקצוע שלי. הם אמרו לי שזאת מילה טובה.

זאת רצועת המידע שמופיעה על המסך.

זהו לוח השידורים האלקטרוני והוא פותח על-ידי חברת NDS המפוארת, שמקומה בהר חוצבים בירושלים. אגב מתקיים שם שיעור תורה פעם בשבוע. יש שם חבורה של תלמידי חכמים, מעבר לגאוניות האלקטרונית שלהם. מוציאים שם ספר בהלכה בכל שנה. לבקשתכם ביקרתי במקום והתרשמתי מאוד.

אם כן סמוך על היכולות העתידיות שלהם גם כאן, ח"כ אורלב.

זאת שאלה ערכית. אינני חולק על האפשרות הטכנולוגית.

אני מבקש להעיר כי על-פי החוק הקיים היום השר אינו מוסמך לפטור שיטת שידור. אני מוכן לתקן את החוק. אך במצב המשפטי כרגע, בהסכמת הממשלה, בסעיף 2(ב) מדובר בסוגי משדרים אך לא בסוגי שידור. הייעוץ המשפטי של הוועדה טוען שיש בכך בעייתיות. גם במכתב מטעם הכבלים הנושא עולה.

העברתי את המכתב לד"ר יזהר טל, היועץ המשפטי של משרד התקשורת. לדעתו ייתכן שיש בעיה, ונביע את עמדתנו בנושא זה בשלב מאוחר יותר.

על כל פנים אני מבקש מאוד שהוועדה תדון בנושאים שהזכרתי ותיקח אותם לתשומת לבה. אני בוחן את כל חברי הוועדה הנוכחים כאן ונדמה לי שפה אחד אפשר לקבל החלטה שתתמוך בעמדתי. לעניין תיקון החוק – נעלה נושא זה בעתיד, זה באחריותנו. אך אני מבקש שיתקבלו שני הנושאים האחרים שביקשתי: הנושא האנלוגי ומיקום הסימון.

אני נותן משקל גדול מאוד לדברי השר ואשמע את אנשי המקצוע במהלך הדיון. אבל את נושא הפטור הגורף לשיטה האנלוגית יש להוריד מהפרק, הוא לא קיים.

אני מבקש להתייחס לשאלת משדרי החוץ. אני קורא משפט מתוך ההוראות בקנדה, שלפיו בקנדה יש חובה לסמן כל תכנית זרה שהמשדרים מביאים. אם בקנדה אפשר לעשות זאת מדוע לא לעשות זאת כאן?

זאת לא הפרשנות הנכונה של המשפט. הם קונים תכניות ומשבצים אותן בערוצים שלהם. גם אנחנו עושים זאת, ואנחנו גם מסווגים תכניות אלה.

אני מבקש להבהיר: אנחנו מתכוונים לערוצים שמשודרים במישרין מחו"ל, ואין בהם עריכה. נדמה לי שיש ארבעה ערוצים כאלה.

יש שבעה ערוצים כאלה, בלוויין יש יותר ערוצים כאלה מאשר בכבלים. התרגום שלהם נעשה בארץ המקור. שולחים את התרגום בקובץ אינטרנט. הערוצים משודרים בהמון מדינות וכל מדינה מקבלת קובץ תרגום משלה.

התרגום לבדו אינו "מגייר" את הערוץ מבחינתנו.

בוודאי, סוגרים אותו ביום כיפור. אך מי ששותל את התרגום הישראלי אינו יכול לשתול גם את הסיווג?

ביום כיפור סוגרים רק את התרגום.

באמת מדובר בערוצים בין-לאומיים. כל עוד אנחנו משתכנעים שלא עושים בערוצים שינוי כלשהו לטובת הציבור בישראל, זהו ערוץ בין-לאומי.

אני מבהירה שאי-אפשר לשתול את הסיווג יחד עם התרגום כי הסיווג נעשה לפי הכללים והעקרונות וגם אמות המידה המוסריות שכל מדינה קובעת לעצמה.

אני מוכן שיהיה למשדרים אלה סיווג בריטי.

גם לערוץ "פלייבוי"? בכל מדינה נעשה סיווג שמושרש באמות המידה התרבותיות של אותה מדינה.

אני מקבל מראש את הסיווג של מדינת המקור. לפי מה שדווח כאן בוועדה המדינות שאנחנו לוקחים מהן שידורים מחמירות יותר ממדינת ישראל.

אך לא כל הערוצים מסמנים. ב"בי.בי.סי" מסמנים את המשדרים, אך יש ערוצים ממדינות אחרות שאינם מסומנים.

רוב הערוצים מגיעים מאנגליה. הסיווגים שם חמורים מאוד. קנינו את ערוץ "דיסקברי" ואת ערוץ "סייד טרק (Side Track)" עם רצועה שנקראת "ווינגס (Wings)". קנינו את הערוץ כמה חודשים לפני אירועי 11 בספטמבר. הרצועה הזאת היא רצועת תעופה מרתקת. במשך שעתיים ביום מקרינים תעופה היסטורית, תאונות מטוסים ועוד. אחרי 11 בספטמבר, אף-על-פי שהיה בינינו חוזה, הרגולציה הבריטית, שהיא נוקשה כל-כך בנושא של מטוסים ותאונות, הורידה שעה ביום מהשידור. אנחנו טענו נגדם שיש חוזה, אך ללא הואיל.

הסימון הבריטי מגיע עם התקציר של התכנית ואנחנו מכניסים את הסימון ל-EPG כמו שאנחנו עושים בכל תכנית שלנו. האזרח הבריטי רואה סימון ב-EPG, ולא על המסך.

החובה הבריטית היא לסמן ב-EPG בלבד, ולא על המסך?

כן, זאת הדרישה בשיטה הדיגיטלית. אין באנגליה שידור בשיטה האנלוגית.

מכל מה שנאמר כאן ברור שאין בעיה טכנית לסמן שידורים.

בוודאי שיש בעיה כזאת. נכון שבמיליונים אפשר לפתור כל דבר.

ראשית גב' רפאלי-כדורי אומרת שיש בעיה טכנולוגית שעולה כסף, אך יש פתרון טכנולוגי. אין בעיה להכניס סימון דיגיטלי נוסף למשדר דיגיטלי.

שנית גם בסיווג המשדר אין בעיה. הרי יודעים מראש מהו המשדר, אך מישהו בארץ יצטרך לסווג אותו, והסיווג עולה כסף.

שלישית בארצות הברית מה שהביא לסימון הסרטים היה יצירת ה-"V-chip". זהו שבב במכשירי הטלוויזיה שמאז 1997 יש בארצות הברית חובה להתקינו בכל טלוויזיה שגודלה יותר מ13- אינץ'. כך ההורה להגביל את השידורים לפי הסימון שלהם.

גם ב-EPG זה אפשרי.

אנחנו מדברים על האפשרות לסמן משדר חוץ. אם לא יהיה סימון למשדר חוץ ההורה לא יוכל להשתמש בשבב כדי לחסום שידורים. אחת המטרות העיקריות היא לאפשר להורה להשתמש בשבב כשהוא יגיע לארץ. נכון שהסיווג עולה כסף. אך אני מתפלא על העובדה שנציגי הציבור, מי שאמורים להגן על האינטרס של ציבור ההורים ולא על האינטרס של המשדרים, אינם דורשים זאת. הדבר אפשרי. אפשר להתווכח על הכסף אך לא על היכולת.

כל תכנית שמשודרת ב-YES מסווגת, כולל שידור שבא מבחוץ. אין תכנית שאינה מסווגת. אפשר לעשות חסם צפייה לילדים.

אפשר לתת הוראה כוללת לחסום כל תכנית שהיא מעל סיווג מסוים.

כלומר אין סימון על המסך אלא ב-EPG וכל הורה יכול לתכנת באופן אוטומטי את ההגבלה.

אז למה להוציא את זה מחוק לחוק? ובנוגע לסימון על המסך, אין בעיה טכנית לעשות זאת. אגב אני לא חושב שהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מתנגדת לכך, רק הכבלים מתנגדים.

גם הלוויין מתנגד.

אני מבקש לשאול את אנשי הטכנולוגיה שתי שאלות: יש אפשרות טכנולוגית לסימון כזה? כוונתי לסימון על המסך ולא ב-EPG; ומה העלות שלה?

ראשית הסימון על המסך הוא לא על חשבון הסימון ב-EPG.

המשדר הוא שצריך לסמן, ובשידורי החוץ לא אנחנו משדרים.

אפשר להוסיף סימון על המסך בערוצים שאנחנו משדרים אצלנו בארץ. אין לנו שליטה על ערוצים חיצוניים. כמו שהם מתקבלים מהלוויין כך הם משודרים.

אין בעולם טכנולוגיה שמאפשרת זאת?

אין בארץ טכנולוגיה כזאת כרגע.

כיום אין אבל זה ישנו. הדבר פשוט.

זה לא פשוט, מדובר בעשרות אנשים נוספים לכוח האדם.

אני נאלצת לעזוב את הדיון כדי להשתתף בדיון אחר שגם שר התקשורת ישתתף בו.

ב-EPG יש כל הטכניקות האפשריות להפסיק שידור אם הוא מעל גיל מסוים שנקבע לפי בחירה. הבקשה של היו"ר היא שאף-על-פי שהשידורים משודרים מחו"ל יעלו גם כאן בזמן אמת אותם סימונים על המסך. מובן שבשידורי החדשות זה לא אפשרי. יש דברים שאין שליטה עליהם.

זה ברור.

בכל מקרה אני מבקש לא להקשות ולא לעשות דברים שיהיו בלתי אפשריים. אם מהבחינה הטכנית אפשר לעשות זאת בלי שתיווצר אי-כדאיות או בלי שהמחיר לצרכן יוכפל – זה עניין אחר. באנגליה כל החברות הרב-ערוציות מגיעות לבית המשפט ומבקשות סעדים בגלל שיטת השידורים החדשה שפוגעת באיתנות הפיננסית. צריך לדעת שיש גם גבול כלכלי.

הטענה היא שבשיטה הדיגיטלית אין כרגע טכנולוגיה שמאפשרת להצמיד סימון על המסך לשידורים שמתקבלים כמות שהם. צריך להסתמך על ה-EPG, ששם יש סימון.

היו לגופים 20 חודשים להכין את התקנות, לחשוב איך עושים את הדברים.

השר הוא שצריך להתקין את התקנות.

אומרים שאין אפשרות טכנית לסמן, אך כשהיו"ר התעמק בנושא מסתבר שאין אפשרות טכנית בארץ. אם יאפשרו לגופים זמן של חצי שנה לפתור את הבעיה בנוגע למשדרי החוץ ולהודיע על הפתרון לשר או להציג את העלויות הגבוהות שלא מאפשרות זאת – אוכל להבין זאת. אבל למה לתת היום פטור גורף, כשהם לא עשו את שיעורי הבית שלהם?

בשונה מחקיקה בתקנות אפשר רק לאשר או לפסול בקשה של השר. שר התקשורת הגיש כללים בחתימתו וכל שהוועדה יכולה לעשות, בהסכמה ובהבנה עם השר כמובן, היא להחליט מה היא מקבלת. השר יכול למשוך בכל רגע את הכללים כל עוד לא אישרנו אותם.

השאלה היא אם יש אפשרות חוקית להגביל את הגופים לחצי שנה, ועוד שאלה היא אם השר יבקש בעוד חצי שנה לאשר משהו אחר.

כמחוקקים איננו יכולים לעשות הכול. בחקיקה ראשית המחוקק הוא בעל הבית והוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. בכללים, בחקיקת משנה, אי-אפשר לקבוע לשר מה לקבוע. אפשר רק לקבל או שלא לקבל את הכללים.

אם חברות הכבלים והלוויין וכל הגופים כאן יתחייבו במכתב לשר לתת פתרון נאות לנושא, ויאמרו זאת לפני הוועדה בריש גלי, תוכל ועדת החינוך והתרבות להחליט מה שהיא רוצה כי אני בטוח שהתחייבות זו היא בעלת משמעות. היא איננה כרוכה בשינוי התקנות.

אני נציגת הכבלים. בנושא זה, בכל הנוגע לשיטה הדיגיטלית, מצבנו הוא כמו המצב בלוויין.

כלומר כעת מדברים על השיטה הדיגיטלית בלי הבחנה בין כבלים ללוויין ואחר כך נחזור לדון בשיטה האנלוגית.

אנחנו מוכנים להבין את הקושי הטכנולוגי כרגע. אך האם אפשר להגיע להבנה שנחזור לדון בסוגיה בעוד חצי שנה כשיתברר אם יש אפשרות טכנולוגית חדשה?

אינני יכולה להסכים עם הטענה שזוהי שערורייה משום שיכולנו לחשוב על הדברים קודם. הדברים עלו במהלך החקיקה. כולנו היינו בדיונים בכנסת. הובהר במפורש שיהיה אפשר לפטור ערוצים מחוץ לארץ שנקלטים בארץ באופן ישיר ושלא הופקו במיוחד לציבור בישראל. הדבר בא לידי ביטוי בצורה ברורה בסעיף 4א(ד)(3) לחוק.

לחוק היו שתי גרסאות, הגרסה של יו"ר הוועדה והגרסה של ח"כ רז. הגרסה השנייה השלימה לקדימונים את אותו הרעיון שעלה בראשונה. בדיונים עמד רעיון זהה: ניתן לפטור שידורים מערוצי חוץ שיש בהם קליטה ישירה וכל מה שנעשה בהם הוא העברתם מחוץ לארץ. אני חושבת שהדברים עלו בצורה ברורה בדיונים.

האיש הטכני של הכבלים נוכח כאן והוא אומר שמבחינה טכנולוגית אי-אפשר היום לבצע את ההטבעה של הסימונים בארץ. מדובר בשידור לווייני שמתקבל כמות שהוא.

אני מהנדס בחברת "ערוצי זהב" ונציג של הכבלים כאן. ניהלתי את המוקד של "ערוצי זהב". יש שני סוגי ערוצים: ערוצים שאנחנו "מייצרים" אצלנו וערוצים שנקלטים ממקומות אחרים: סיבים, לוויין ועוד. מרבית הערוצים אינם מיוצרים לתוך המוקד, לא מתערבים בהם. ערוץ "הופ" למשל הוא ערוץ מקומי. הוא מיוצר בארץ. ערוץ "קרטוּן" נקלט באפון ישיר מחו"ל.

אבל הוא לא מתורגם.

כלומר בכל מקרה הוא לא נכנס להגדרה. אבל עקרונית יכול להיות ערוץ ילדים בשיטה הזאת שיהיה מתורגם. ואז הוא פטור מחובת החוק. זה מפחיד אותי.

אבל לפי כללי המועצה לשידורי כבלים ולוויין יחולו על ערוץ כזה כללים אחרים. הוא יהיה מחויב בהפקות מקור לילדים, ולכן טכנית זה לא יקרה. המועצה הורתה שעל ערוץ ילדים מתורגם יחולו חובות של הפקות מקור לילדים. אם נרצה לתרגם את "קרטוּן" נצטרך להוסיף 90 שעות של חומר מצויר לילדים ישראליים. לא תהיה אפשרות טכנית להקים ערוץ כזה, כי בגלל החקיקה האחרת נצטרך לעשות פעולות שיחייבו שיבוץ תכניות בתוך הערוץ. לכן כנראה נשדר את הערוץ מכאן.

אך עליי לחשוב על האפשרות הגרועה ביותר: מה אם מחר תימצא טכנולוגיה אחרת?

אבל האם המטרה היא להגן על ילדים מפני ערוץ ילדים? צריך להגן עליהם מפני ערוצי מבוגרים.

אני לא דן כרגע בנושא ערוצי הילדים. הגענו לאמנה בנושא זה, והחברות חתומות עליה. השאלה היא אם האמנה חלה על ערוץ שמשודר ישירות מחו"ל שאינו ערוץ ישראלי.

המועצה לשידורי כבלים וללוויין רגישה לנושא זה מסיבות אחרות ולכן היא החילה על ערוצי ילדים הוראות שממילא יגרמו להם להיות משודרים מהארץ בהכרח, או תהיה בהם התערבות מהארץ בהכרח.

מה בנוגע לערוצים שמתורגמים לעברית? מוסכם על הוועדה שהחוק לא יחול על ערוצים שאינם מתורגמים.

ערוץ "הולמרק" למשל אינו משודר בארץ ואין לנו התערבות בו. הוא דומה הרבה יותר לערוץ "קרטוּן" שהוזכר קודם, שמשודר מחו"ל ומועבר אלינו, ופחות לערוץ הסרטים למשל שמיוצר בחברות הכבלים.

הרי רוב רובם של הסרטים שמשודרים בערוץ הסרטים אינם ישראלים. הצופה הישראלי אינו מבחין בין "הולמרק" לבין ערוץ הסרטים. בשניהם יש סרטים מתורגמים. אבל בגלל ההגבלה הוא צריך לעשות חשבון ולזכור שב"הולמרק" אין לו סימון והוא צריך להיזהר. איך ידע הצרכן הישראלי להבחין בין הערוצים שדורשים ממנו משנה זהירות?

אנחנו נותנים סיווג לכולם. חויבנו על-ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין לקבוע סיווגים אחידים גם לערוץ הסרטים, גם לערוץ הילדים וגם לערוץ "הולמרק".

הצופה צריך לזכור את כל הפרטים: אם מדובר בערוץ השני, יש סימון; אם מדובר בלוויין יש EPG.

בחדר הילדות שלי השידורים נחסמים גם בערוץ השני אם סימנתי זאת כך. את התכנית של דודו טופז סימנתי כ-R8. בעיניי הוא גרוע יותר מדברים אחרים.

נכון, גם אצלי בבית זה ככה. בשיטה הדיגיטלית אפשר לעשות חסימה גורפת. אני מגביל את בתי בת העשר שלא תראה תכניות שמיועדות לבני 14 ומעלה. כל שידור נחסם בצורה אוטומטית. היא לא יכולה לראות שידור שלא מתאים לה.

בחצי מהבתים בישראל אין היום טלוויזיה בשיטה דיגיטלית. לכן כל הטכנולוגיה שמדובר בה איננה חלה עליהם.

מיד נדבר על הנושא הזה.

נוסף על כך שמעתי שאפשר לבצע סימונים כמו שאני מציע. זה נעשה בקנדה. זאת שאלה של עלות. אולי הדבר ייגמר ברכישת תוכנה שעולה כמה עשרות אלפי דולרים? אולי לא מדובר במיליוני דולרים? לדעתי ההצעה שלי סבירה מאוד: יש לברר את העניין, לשקול איך מסמנים ערוצים כאלה בצורה היעילה והזולה ביותר, ואז לחזור ולפרט זאת.

לא צריך חצי שנה בשביל זה. אני מכיר את התחום. הסימון הזה עולה המון כסף. חייבים להחליף את מערכות האוטומציה. המשמעות היא בניית מוקד שידורים חדש לחלוטין.

ביררת מה קורה בקנדה? אתה לא יודע מה קורה שם. תברר.

חייתי ארבע שנים בארצות הברית בשליחות. אני יודע מה קורה שם, והמצב די דומה למצב בקנדה.

לעומת קנדה אפשר לתת דוגמאות מהאיחוד האירופי. מדינות האיחוד האירופי נוקטות את הגישה שבערוצים תהיה חובת סימון לפי ארץ המוצא של השידור. הארץ הקולטת אינה מכתיבה את הרגולציה. זה עקרון "השמים הפתוחים" במדינות האיחוד האירופי.

אני מקבל את זה גם בנוגע לשידורים האנלוגיים.

אני מציעה שב-EPG יהיה סימון של המשדרים. למשדרי החוץ שמתרגמים מחוץ לארץ, שנראים לציבור כמו ערוצים מקומיים, יהיה ב-EPG עוד סימון, נוסף על הסיווג לסוגי R.

פרופ' פולק נותן פרשנות למה שנעשה בקנדה. הוא מטעה אותנו. הוא הקריא לנו את הנוסח. אני מעיינת בחומר שפרופ' פולק קרא ממנו. מדובר במאמר ולא בחקיקה.

נעבור עכשיו לדיון בשיטה האנלוגית. השתכנעתי שבנוגע לשיטה הדיגיטלית ובמשדר חוץ יש לחייב את הסימון ב-EPG. אני לא רואה אפשרות מעבר לכך.

הכוונה למשדר חוץ שיש בו תרגום.

נכון. במשדר כזה נוסף לסיווג לסוגי R יופיע סימון ב-EPG.

אם כן משדרי החוץ לא נכנסים לפטור.

כרגע המשדרים האלה נכנסים להגדרה של משדר חוץ כי כתוב בהגדרה "תרגומו". אנחנו משאירים את הנוסח הזה, אבל קובעים הוראה מיוחדת למשדר חוץ מתורגם.

כן, בנוגע למיקום הסימון.

אם כך הרי השימוש ב-EPG קיים בנוגע לכל משדרי החוץ כמו שנאמר כאן; למה לפטור משדרי חוץ שאינם מתורגמים מסימון ב-EPG?

זאת שאלה טובה. אם מסמנים ב-EPG – פשרה כואבת מבחינתנו – מדוע שלא לקבוע זאת גם לכל יתר המשדרים?

למה הכוונה? אני חושב שיש כאן בלבול. יש שתי סוגיות נפרדות. האחת: האם ראוי לתת פטור למשדר חוץ שמגיע מתורגם? האחרת: האם בשיטה הדיגיטלית הסימון צריך להיות ברצועת המידע ב-EPG – בכל משדר – או על המרקע?

חשבנו שהדיון בסוגיה הזאת הוא לפי חתך אחד: סרט מתורגם. החלטנו שאם הסרט מתורגם לא חשובה לנו השיטה, אלא אנחנו רוצים שלצרכן הישראלי יהיה סימון בצד המסך. אך האנשים המקצועיים אמרו שיש בעיה, שבשיטה הדיגיטלית אי-אפשר לשתול את הסימון כי המשדר מגיע כמות שהוא. נאמר שאפשר לסמן רק ב-EPG. הרי הרצועה הזאת היא בשליטה. מוסיפים לשם סוגי R.

הבעיה היא שלא מקבלים את הסרט מראש.

לזה יש פטור.

זה במסגרת הפטור.

אם כן איך קובעים את ה-R?

הוא נקבע לפי התקצירים או לפי לוח שידורים. אבל זאת לא צפייה בתכנית.

לפי מה מסמנים את ה-R ב-EPG? כוונתי לסימון של תכניות מחו"ל. איך מסמנים את "בי.בי.סי פריים"?

אנחנו מקבלים מהערוצים לוחות שידורים, והם גם נותנים סיווגים לצפייה. לפעמים אנחנו מחמירים את הסיווגים הללו בעקבות היכרות שלנו עם החומר.

אך לפי התקנות כדי להוסיף את הסימן שבחוק יש לצפות במשדר.

אנחנו לא צופים בשידורים, אין לנו דרך לעשות זאת.

אין לי סיכוי לצפות בשידורים. אי-אפשר להיות אחראים לסיווג אם אין צפייה.

איך אפשר לדעת בלי צפייה שאין סצנה אחת שיש בה ביטוי חזותי של אלימות?

אפשר לסמן לפי המידע הקיים. גב' דוידי עושה היום שירות חשוב, בלי חוק, כי היא כותבת את ה-R. אני מבקש ממנה שעל-פי המידע, התקצירים וההבנה, יבוצע גם סימון ישראלי.

סימוני ה-R הם סימונים ישראליים שהמועצה לשידורי כבלים ולוויין קבעה.

אך אין חובה לצפות במשדר לפני סימון ה-R.

אם אנחנו יכולים, אנחנו צופים.

למה אי-אפשר לשים גם את הסימן הישראלי? ולמה אי-אפשר לשים אותו גם בשידורים שאינם מתורגמים?

לא ראינו את השידור. בחלק מהמקרים אלה שידורים חיים. אין שליטה עליהם, אך נכון שיש בתקנות סעיף נפרד בנוגע לשידורים חיים. מעבר לכך, חלק מהערוצים לא משתפים אתנו פעולה. אני לא מקבלת מ"אל-ג'זירה" לוח שידורים מדוקדק, מה לעשות?

ואני מבהירה ש"אל-ג'זירה" הוא ערוץ חדשות אך יש בו גם תכניות בידור. התכנית הסטירית שלו עוררה עניין רב.

יש תכנית על תנינים בערוץ "דיסקברי". הם סיווגו את התכנית כ-G – סיווג כללי. אנחנו ראינו את התכנית ונחרדנו. זאת הייתה זוועה: קרוקודילים טורפים ועוד. אמנם זאת תכנית טבע אבל אני, חובבת טבע, לא יכולתי לראות את זה. צריך הרבה היכרות של התכניות.

אני משבח את גב' דוידי על כך. אך מה מונע ממנה, על בסיס אותה היכרות ושיקול דעת, לסמן בסימונים הישראליים רגילים?

אנחנו מבקשים שנוסף על מה שהמועצה לשידורי כבלים ולוויין חייבה יהיה גם סימון לפי החוק, לפי אותו שיקול דעת. השאלה של פרופ' פולק היא מדוע שלא לחייב זאת בכל השידורים. התשובה לכך היא שיש שידורים שאינם בשליטה של הגורם המשדר.

זה לא חוק דרקוני. הוא מתחשב בצרכים של הגוף המשדר בצורה ברורה. לפיו צריך לברר בתוך זמן סביר מה יש בתכנית. אינני חושב שמישהו דורש מהמשדרים לעבור על כל סרט וסרט, לצפות מראש ולדעת בדיוק מה נמצא בו. זה לא כתוב בתקנות או בחוק. אך המשדרים מקבלים מידע על הסרט, על הסיווג שלו בחו"ל ועל התוכן שלו. אם הם טעו בסיווג, ואיזה אידיוט מהאגודה לזכות הציבור לדעת מתקשר ומפנה את תשומת הלב לכך – הם יוכלו לתקן. אבל לא ייתכן שמצד אחד אומרים שאי-אפשר להוסיף סימון מסיבות טכנולוגיות ומצד אחר אומרים שיש EPG. הרי EPG קיים גם לסרטים שאינם מתורגמים, ואם כן מדוע לא להחיל על כל הסרטים את ההוראה לסמן ב-EPG? כך יהיה אפשר להשתמש ב-"V-chip" לכולם. צריך לעשות זאת בתקנות בצורה מסודרת. לא הבנתי את הקושי.

מבקשים שניקח אחריות על משהו שלא צפינו בו.

אם אין אינפורמציה על כל הערוצים אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה: מדוע לא לשים את הסימון על הסרטים שבהם יש כתוביות בעברית כי אי-אפשר לסמוך על ה-EPG? ואם אפשר לסמוך עליו – אני מבקש שיהיה שם סימון של כל הסרטים.

הגופים מקבלים אחריות על EPG בסרטים מתורגמים. אך הם לא רוצים להיות אחראיים לסרטים שמשודרים ישירות מחו"ל.

נכון שיש גם ערוצים שמשודרים מחו"ל שהם מתורגמים ואינם בשליטת הגוף המשדר; אך כאן, כיוון שהסרטים מתורגמים לעברית אנחנו, המחוקק, דורשים שהם ייקחו אחריות על ערוצים אלה.

מדובר בחקיקה פלילית. מבקשים שאנחנו נסווג משהו שלא ראינו?

צריך גם לחיות עם פשרות. אני לא רואה כרגע איך אפשר לחייב זאת. אני לא רוצה לפעול נגד שר התקשורת, שלא ביקש בקשה כזאת. יש לו סמכות לפטור שידורים מסוימים מסיווג, והוא פטר.

אני חושב שברור לי מה אנחנו רוצים לעשות בנוגע לשיטה הדיגיטלית. שידור דיגיטלי מתורגם מחו"ל יסומן ב-EPG. הכוונה לסימון הישראלי שנחליט עליו.

אבל הבעיה הייתה שאי-אפשר לסמן לפי הטבלה הזאת משדר שלא מגיע אלינו מראש.

לא מדובר במשהו שלא מגיע מראש. יש משדרי חוץ שמתורגמים בחו"ל, והייתה בעיה טכנית לסמן אותם על המסך.

יש גם בעיה עניינית: אנחנו לא רואים את השידורים. נכון שיש תקצירים אבל זאת עברה פלילית. על סמך ארבע שורות נקבע סיווג?

אני מוכן לדבר על זה. אני לא רוצה להטיל עליכם אחריות מעבר למה שאתם יכולים לקבל עליכם. אני מסכים לכך. נדבר על כך מיד. אני לא מעוניין שתקבלו אחריות על משהו שאתם לא יכולים להיות אחראיים לו. אפשר לבדוק את התקצירים ולהפעיל שיקול דעת כמו שנעשה היום. אני לא רוצה מעבר לזה. אנחנו לא מציעים שתיסעו לחו"ל ותראו את הסרטים לפני השידור.

נעבור לדון בסימון המשדרים בשיטה האנלוגית.

ראשית אני מוכרחה לומר שאנחנו לא מעלים את הנושא האנלוגי בפעם הראשונה. לצערי הוא לא זכה להתייחסות עד כה.

חברות הכבלים הפעילו את הטכנולוגיה האנלוגית כשקיבלו את הזיכיונות הראשונים בשנות התשעים. הן התחילו להחדיר את הטכנולוגיה הדיגיטלית משהותר להן לעשות זאת לפני כשנה וחצי. מאז הן הצליחו להחדיר את הטכנולוגיה הזאת לכ50%- ממנויי הכבלים – כ500,000- מנויים. החברות ממשיכות לפתח את הטכנולוגיה הזאת מתוך תקווה שבהדרגה כל המנויים האנלוגיים יעברו לטכנולוגיה הדיגיטלית. אך כמובן, אי-אפשר לחייב את האוכלוסייה לעבור לשיטה הזאת, במיוחד אם מדובר באוכלוסייה מבוגרת שמתקשה לעבור שינוי כזה.

במעבר לשיטה האנלוגית נדרשת החלפת ממיר, וזה מחייב פיקדון.

אם כן הסיבות שאין מעבר לא נובעות רק מהעובדה שיש אוכלוסייה מבוגרת. יש גם כאלה שלא שווה להם לעבור לשיטה הדיגיטלית בגלל הפיקדון. אני מכיר לפחות אדם אחד כזה.

נעשו הרבה מאוד מבצעים וחברות הכבלים סבסדו במשך תקופה ארוכה את עלות הממירים, אבל בהחלט המעבר עולה כסף.

בחבילה הבסיסית המחיר לפי שתי השיטות זהה. השוני הוא שבשיטה הדיגיטלית אפשר לשבץ חבילות נוספות.

רוב האנשים שעוברים לשיטה הדיגיטלית לא לוקחים את החבילה הבסיסית.

ידוע לכם כמה מאלה שעברו מהשיטה האנלוגית לשיטה הדיגיטלית השאירו את החבילה הבסיסית? אני מבקש פשוט לסתור את טענותיה של עו"ד שטרנבך שאין בהן כל האמת: יש אנשים שלא עוברים לשיטה הדיגיטלית משום שהם לא רוצים להוציא עוד כסף; יש אנשים שאינם מרגישים צורך לקחת עוד ערוצים.

נכון, יש ציבור כזה, לא אמרתי שזאת הסיבה היחידה. צר לי לשמוע שיו"ר הוועדה חושב שאינני דוברת אמת. היו"ר הרי ביקש שאסקור את הדברים בקצרה.

אמרתי שלא נאמרו כאן כל הסיבות. יש עוד סיבות. אני מתנצל על ההערה שלי.

חברות הכבלים לא משקיעות עוד בפיתוח הטכנולוגיה האנלוגית בגלל אורך החיים הצפוי שלה. יישום התקנות האלה בטכנולוגיה האנלוגית משמעו פיתוח טכנולוגיה מתאימה במוקדי השידור. פיתוח זה כרוך בהשקעה גדולה מאוד – 5 מיליון ש"ח.

זאת ההערכה הכספית ליישום החוק בשיטה האנלוגית? מי ערך אותה?

אני הערכתי את הסכום. מדובר בשינוי טוטלי של מערכת האוטומציה.

חברות הכבלים ביקשו לאפשר להן להציג את הסימון במדריך השידורים וכן במדריך השידורים האלקטרוני – אחד הערוצים שבו יש מידע על כל התכנים. הסימון לא יהיה על המסך בשידור עצמו אלא בלוח השידורים, בצמוד לתוכן המשדר. כמובן הסימון יופיע בכל פרסום אחר של השידורים הללו.

ההערכה הכספית לא ברורה לי. בפעם הקודמת נאמר שהיום כל שידור הוא דיגיטלי. כל תכנית שמגיעה מחוץ לארץ היא דיגיטלית. גם אם מקבלים אותה כאנלוגית, הרי יש שידורים דיגיטליים בארץ ולכן כל שידור יכול לצאת בצורה דיגיטלית.

זה נכון.

שנית יש שידורים שמתקבלים בצורה דיגיטלית וחייבים לשדר אותם בצורה אנלוגית, ולכן מבצעים המרה. כך למשל בנוגע לשידורי "בי.בי.סי" או "סי.אן.אן". פירושו של דבר שאתם הופכים את הדיגיטלי לאנלוגי בשלב כלשהו. את השלב הזה יש לבצע אחרי ששמים את הסימון על השידור הדיגיטלי. אחר כך הופכים אותו לאנלוגי, ובאופן אוטומטי הסימון מופיע גם בשידור האנלוגי.

זה נשמע פשוט. אני יכול להסביר את הדברים בקצרה או באריכות רבה מאוד. גם אם קולטים שידור דיגיטלי ומעבירים אותו למוקד האנלוגי אין הדבר דומה להכנסת שיטת שידור. הסימון על השידור נעשה בכלל במקום אחר.

אי-אפשר לשים את הסימון הדיגיטלי הזה באותו מקום בשידור האנלוגי?

לא. יש שני מוקדים שונים שבמקרה נמצאים תחת אותה קורת גג. הטיפול במוקד הדיגיטלי שונה לחלוטין מהטיפול בצד האחר, במוקד האנלוגי.

אפשר לעשות המון דברים בשיטה הדיגיטלית, יש תקנים שמגדירים מה מוכנס לשידור הדיגיטלי. זאת הדרך של הלוויין ושל הכבלים לתת שתי שפות ושני תרגומים באותו ממיר. כל זה נעשה בתוכנה. בשיטה האנלוגית יש מקלט לוויין פשוט, חומרה בלי שום תוכנה, והוא קולט שידור מהלוויין – שידור אנלוגי או דיגיטלי – ומוציא אודיו ווידאו אנלוגיים. אנחנו לוקחים ומסכמים אותם. הכול בחומרה.

איך מצמידים את מספר הערוץ על התכנית?

בחלק מהערוצים זהו לוגו שמגיע מחו"ל. בערוצים הישראליים יש לוגו קבוע, שאינו יכול להשתנות משידור לשידור. אינני טוען שאי-אפשר לעשות סופר-פוזיציה של משהו קבוע, של לוגו כזה אלא שהוא קבוע.

כלומר זהו סימון שאי-אפשר לשנות.

אני מבין את הדברים בעיקרון. אינני בעד יצירת קשיים כלכליים. ואולם מבחינת האינטרס הציבורי אי-אפשר לא לתת שירות כזה ל500,000- מנויי הכבלים בשיטה האנלוגית – ואי-אפשר לטעון שבהם אין ילדים. להפך, אני חושב שרוב המשפחות מרובות הילדים משתמשות בשיטה האנלוגית ולא בשיטה הדיגיטלית בגלל ההוצאות הכספיות. זאת הנחת היסוד שלי. לדעתי דווקא האוכלוסיות שזקוקות יותר להגנה משתמשות בשיטה האנלוגית ולא בשיטה הדיגיטלית. לא ייתכן שלא יהיה להם סימון על המסך.

בתוך עמי אני יושב. השימוש של האנשים ב-"EPG האנלוגי" – הערוץ בכבלים שמראה את לוח השידורים – שואף לאפס להערכתי. קודם מצאנו פתח מילוט: השימוש ב-EPG בשיטה הדיגיטלית. אני לא מאושר מזה, הייתי מעדיף לראות את הסימון על המסך עצמו, אבל השלמתי עם הרעיון. אבל כאן אין היגיון. המשמעות של הטענות כאן היא שאין סימון בשיטה האנלוגית. השאלה היא אם אפשר לחיות עם זה. זה גם לא עולה בקנה אחד עם החוק.

אילו הציעו כאן דרך לסימון היינו שוקלים זאת. אך לא מציעים כאן שום דרך. אומרים שההשקעה היא 5 מיליון ש"ח ושאין דרך אחרת. למעשה מתן פטור כאן הוא מתן פטור ל50%- מהכבלים. אני לא חושב שזאת הייתה כוונת המחוקק. לכן אני לא רואה איך אפשר להימלט מהשינוי הזה, אלא אם כן למשרד התקשורת יש רעיונות אחרים.

לא מדובר כאן על משדר חוץ אלא על כל המשדרים בערוצים האנלוגיים. לא מדובר רק על "הולמרק" אלא גם על הערוצים הישראליים לגמרי. איך אפשר להימלט מזה?

נכון, לפי לשון החוק יש בעיה כרגע.

הייתי מוכן לשמוע הצעות אך אינני רואה איך אפשר להימלט מהדרישה לסמן את השידורים. אלא אם כן השר יציע שינוי בחוק – והוא יכול לעשות זאת. הצעת חוק ממשלתית מתקדמת מהר, כידוע.

נעבור לדון בסימנים.

אני מבקש להעיר הערה לכלל 3 בכללים. שר התקשורת הציע בתקנה 3(ב)(1) לאפשר לגוף המפקח לסמן שידור דיגיטלי בסימונים הללו ברצועת המידע. אינני מדבר כעת על משדר חוץ דווקא. לעניין הזה אני מבקש להעיר הערה משפטית: לפי החוק כלל זה איננו צריך את אישור הוועדה. זהו כלל טכני הנוגע לצורת הסימון ולמיקומו. יש סעיף מפורש בחוק שמבהיר שכללים לפי סעיף 3 לחוק אינם צריכים את אישור הוועדה.

זה לא כלל שנוגע לעצם הסימון, אין זו דרישה לפטור מסימון אלא הכלל נועד לאפשר למשרד התקשורת לתת סמכות לגוף מפקח להתחשב באפשרויות הטכנולוגיות לסימון יעיל יותר. הסברנו בפעם הקודמת מדוע הסימון ב-EPG אינו רק מקל ואין כוונתו להתחמק, אלא הוא הופך את הסימון ליעיל ולנכון יותר.

לדעתי לאור זאת אין למחוק את התקנה. יש לאפשר לגופים המפקחים את הסמכות להתיר את הסימון ב-EPG. הוועדה עיקרה את הסמכות של הגופים הללו בנוגע למיקום הסימון ולצורתו.

שר התקשורת התייחס לנושא בתחילת הדיון. בין היתר הוא העלה את האפשרות שהסעיף הזה לא יימחק.

אם כן זה פותר גם את עניין הEPG- בשידורי החוץ.

אם כך אנחנו חוזרים למה שהיה בתחילת הדרך: חוק הסימון מפסיק להיות קיים. איך אפשר לומר שהדבר הזה הוא טכני? חוק הסימון מדבר על כך שיהיה סימון. מיקומו, לא הפטור ממנו, יהיה בסמכות הגופים המפקחים. המשמעות היא שאין לקבוע כאן את המיקום במרקע הטלוויזיה. לשר אין סמכות לבטל באופן גורף את המיקום על מרקע הטלוויזיה. יש לו סמכות לקבוע איפה במרקע הטלוויזיה יהיה המיקום.

אני מתפלא על כך: מגיעים להבנות, יו"ר הוועדה עשה פשרה, והנה לוקחים את הפשרה וטוענים שאינה קיימת.

פרופ' פולק מערבב שני נושאים שונים.

לא, אם הנושא הזה היה עומד על הפרק לא היה צורך בפשרה.

למה רוצים לתת את הסמכות הזאת לגופים המפקחים?

לשם כך יש גופים מפקחים.

איננו מרוקנים את החוק מתוכן. רצועת המידע מופיעה על המרקע ברגע שלוחצים על לחצן המידע או בתחילת כל משדר. לא מדויק לומר שהסימון לא יהיה על המרקע. חשבנו שבשידור הדיגיטלי תינתן לגופים המפקחים אפשרות לקבוע שהסימון יופיע על גבי רצועת השידור, שגם היא על המרקע, ושהדבר לא ייעשה במסגרת התקנות.

אם חושבים שזה ראוי מדוע לא קובעים זאת בתקנות ככלל?

חשבנו להשאיר זאת בידי הגופים המפקחים. אנחנו רוצים לתת לגוף המפקח את האפשרות להתיר לגוף המסמן לסמן את המשדר ברצועת השידור.

למה? מה ההיגיון שמאחורי זה?

הסימון הזה נותן להורים כלי באותה מידה כמו שהסימן שמופיע על המרקע נותן להם כלי. הם יכולים לשלוט על הצפייה של הילדים. למה לדעת פרופ' פולק זה פוגע בתכלית החוק?

יש הבדל אדיר בין הורה שנכנס לחדר ולא יודע באיזה שידור מדובר לבין הורה שרואה סימון על המרקע. בארצות הברית היום 50% מבתי האב שיש בהם "V-chip" משתמשים בו. אולי כאן בהתחלה יהיה 20% שימוש או 5% ובסוף 50% או אולי 80% - אנחנו לא יודעים. גם 20% שאינם משתמשים הם חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה. האפשרות של ההורה להיכנס ולראות מה משודר היא הרעיון שבבסיס כל החוק. ההורה לא לוקח את השלט ובודק, הוא נכנס לחדר ורואה את השידור.

ברור לי למה הסימון צריך להיות ב-EPG אבל מדוע שלא יופיע סימון על המרקע? מעבר לשיקולים הכלכליים מהו השיקול האיכותי, העקרוני, שלפיו אין לסמן על המרקע?

בכל פעם שההורה נכנס לחדר הוא יכול ללחוץ על הלחצן שמעלה את שורת ה-EPG.

למה שהסימון לא יופיע גם על המסך? לי יש סיבה מדוע הסימון צריך להופיע על המסך, ואני מבקש לשמוע הסבר שיש בו נימוק ערכי מדוע לא לסמן על המסך.

זה לא פוגע. עדיין ההורה יכול לבדוק את הסימון.

רק בגלל כסף, ולא בגלל שום סיבה אחרת.

זה כוח אדם, טכנולוגיה. חקיקה צריכה גם להתחשב בזה.

אם רוצים לעבור לדון בסימנים, יש סעיף שלא נדון בפעם הקודמת ואנחנו מבקשים לדון בו כעת: סעיף 9 – סעיף התחילה. הסעיף קובע תחילה בתוך 90 יום. התקנות, כמו שהן מסתמנות כעת, מחייבות אותנו להיערכות חדשה, זאת מעבר לעלויות הגבוהות. כמו שעולה גם מהדיונים השינוי אינו פשוט כל-כך כפי שחשבנו. בדקנו את הנושא עם אנשי המקצוע. יש צורך בפיתוחי תוכנה, חלקם מחברת NDS. התחלנו גם לבדוק את הנושא אתם. נדרש לכך זמן רב.

מבחינתנו יש צורך בשנה.

אנחנו הצענו את התקופה שבכללים, 90 יום, על סמך תגובות שקיבלנו. לא ראינו תגובה לכך.

נכון, אבל איש לא הניח שמשרד התקשורת לא יקבל שום דבר ממה שהערנו. מרגע שלא קיבלתם את הבקשות שלנו לפטורים, חל שינוי בעניין זה.

משרד התקשורת באמת התקין תקנות שרלוונטיות לכל גורמי השידור. בעניין זה יש הבדל משמעותי בין הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ורשות השידור – שיש להן ערוץ אחד בלבד שמשדר הרבה שעות ביממה – לבין מערכת רב ערוצית שצריך ליישם בה את התקנות בכ20- ערוצים. זה נטל כבד מאוד.

יש הרבה יותר ערוצים.

אני מציע שהתקופה של 90 יום תישאר בעינה בנוגע לערוץ הראשון ולערוץ השני. בנוגע לכבלים וללוויין נאריך את התקופה. משרד התקשורת מציע להאריך את התקופה לחצי שנה ואני מקבל זאת.

ואם נשכנע את השר לקבוע תקופה ארוכה יותר יו"ר הוועדה יסכים לקבל זאת?

אני רוצה לגמור את העניין היום. אפשר לפנות היום לשר התקשורת.

ב-NDS לא משלימים פיתוח בפחות משמונה חודשים. ואם רוצים את המוצר מחר – הוא עולה פי ארבעה. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

בהתקרב מועד התחילה יוכל שר התקשורת לבוא ולהציע תיקון לתקנות. הוא יצטרך לנמק זאת. וכמו שכאן קיבלנו את עמדתו בלי לערער אני מניח שטענותיו יתקבלו גם אז, אם הוא יוכיח לוועדה שיש צורך בדחייה. אך מוכרח להיות לוח זמנים. אני לא מבין בטכנולוגיה; משרד התקשורת מציע 180 יום ואני מקבל את ההצעה.

אנחנו מבקשים תשעה חודשים.

אני אומר לפרוטוקול: אם יתברר שיש קשיים טכניים אובייקטיביים שר התקשורת יוכל לבקש הארכה, ואינני רואה סיבה מדוע הוועדה לא תאשר את בקשתו.

נעבור לדון בסימנים.

לעניין אחר, אני רוצה לומר משהו שהאנשים בשטח מבקשים להבהיר. הם מקשיבים לפרופ' פולק. הם מבקשים להבהיר שה-EPG נמצא כל הזמן. בכל רגע אפשר להעלות אותו. אפשר גם לגרום לכך שהוא יהיה על המסך כל הזמן. הורה דאגן במיוחד יכול לתכנת זאת כך.

לפי פסיכולוגיה אחת מוטב סימן קבוע על המסך בלי לחיצות ובלי כלום. הסימון הזה זמין יותר לעין, הוא מופיע ל30- שניות ובכל חצי שעה.

ה-EPG הוא הסימון הקבוע היחיד.

נכון, והוא הדבר הנכון לפי הפסיכולוגיה האחרת. לפי השיטה הראשונה ההורה מתרגל לכך שכשהשידור מתחיל הוא יכול לצפות בסימון, הוא מתרגל לבקרה הזאת. הסימן הזה חזותי וזה ידידותי יותר. לפי הגישה האחרת ה-EPG טוב יותר, כי שם אפשר לברר מהו הסימון בכל רגע נתון. אלה שתי גישות, שתי דעות. יש היגיון בכל אחת מהן.

אך אחת מהן מכילה את האחרת.

נכון, ה-EPG יכול להיות על המסך כל הזמן. אפשר לתכנת זאת כך, אם ההורה דאגן.

בתוך עמנו אנחנו חיים. לא כל ההורים מודאגים. המטרה היא שהסימון יהיה ידידותי ככל האפשר. בעולם הסימון על המסך הוא חלק אימננטי מהחובות. החוק הזה אינו המצאה ישראלית, הוא קיים בכל העולם.

ההורים המודאגים חוסמים מראש. ההורים שאינם מודאגים לא ימתינו שהסימון יופיע על המסך.

יש הורים באמצע. יש היגיון בשתי הגישות.

לעניין הסימון: קיבלתי כמה הערות מהגופים ובחנתי גם את הנושא בעולם. נעבור על כל אחת מהקטגוריות.

אני קוראת את הקטגוריה "מין ופורנוגרפיה", את השורה הראשונה בטור זה – רמת סיווג עד גיל שמונה. קיבלנו הערה מהרשות השנייה בעניין זה. כיוון שמדובר בסיווג ולא באיסור אין סיבה שגם בתכנית חינוכית לא יופיע סיווג כזה.

תכניות פורנוגרפיות אסורות בכלל, אני חושבת. בכל מקרה בוודאי אין אלה תכניות שמשדרים בשעות היום. לכן אני לא מבינה מדוע הכותרת של המשדרים היא "מין ופורנוגרפיה". פורנוגרפיה היא לא הבעיה כאן באופן עקרוני. ההגדרה הנכונה היא אולי "מין ומשפחה". יש הרבה טלנובלות שהייתי ממליצה להורים לצפות בהם עם ילדיהם, ולהגביל לילדים צעירים מדי. הפורנוגרפיה היא קצה שבקושי אפשר למצוא אותו, אך דווקא בסרטים פופולריים וזמינים הרבה יותר צריכה להיות עזרת הורים בצפייה. לכן אני מציעה לחשוב על הכותרת.

נוסף על כך אני מבקשת לומר שקשה מאוד להחליט מהו "משדר שכולל עירום בהקשר מיני" אילו הייתי חברה בוועדה שצריכה להחליט על כך. "פעילות מינית" היא הגדרה ברורה נניח, אבל "הקשר מיני" לא ברור לי כל-כך. לכן יש לי בעיה עם מה שכתוב כאן.

אנחנו עוסקים בהגדרות שמה שיתאם אותן יהיה חייב בחובת סימון. את ההערה על פורנוגרפיה הבנתי, ואני מקבל אותה. נכתוב "שידורי מין". לא נכתוב "מין ומשפחה", זה לא בחוק. אני מפנה לסעיף 3 לחוק הראשי. יש לסמן אלימות, מין, אכזריות, פורנוגרפיה, עידוד לאלימות, עידוד לשימוש בסמים מסוכנים.

אני מבקש להבין מה כוונתו של מי שניסח את הדברים. למה הכוונה במילים "בהקשר מיני"? לדעתי גם עירום בהקשר אומנותי מצריך סיווג אבל אני רוצה להבין את הניסוח.

אם מורידים את המילים "הקשר מיני" בעצם כל עירום ייכלל בהגדרות.

לפי החוק חייבים לסווג מין ולא עירום. יש הבדל.

עירום אמנותי הוא עירום בהקשר מיני? זאת שאלה. אני מסכים שישבן של תינוק הוא לא העירום שאנחנו מתכוונים לו. לעומת זאת איננו מתכוונים שבני שמונה יצפו במופע של עירום אמנותי.

מה בנוגע ליצירת אמנות שיש בה עירום?

נכון, יש סרט לילדים על סיור במוזאון. מסבירים שם על ציור של רנואר, או סתם רואים אותו.

בעולם, בקנדה ובמקומות אחרים, לגילים האלה לא מותר לצפות ב-"sex nudity".

כי הוא עירום בהקשר מיני.

אם כן ההגדרה נוגעת רק לעירום שקשור לפעילות מינית?

נתקדם. אני מסכים להוריד את המילים "שלא במסגרת תכנית חינוכית"; זה לא צנזורה אלא סימון וסיווג, שידעו, שייזהרו, שישקלו פעמיים.

לדעתי המשפט הזה הוסף לצורך תכניות שמטרתן לעודד ילדים להתלונן על אלימות במשפחה.

אבל הטענה היא שלא מדובר על איסור אלא על סימון בלבד.

אני קוראת את השורה השנייה בעמודת "מין" – רמת סיווג לגילאי 14 ומטה. שוב עלתה הערה למחוק את המילים "שלא במסגרת תכנית חינוכית".

בסדר. מקובל. אם זאת תהיה תכנית חינוכית ימליצו לצפות בה.

אני קוראת את השורה השלישית בעמודה זו – רמת סיווג לגילאי 18 ומטה. לדעתי כדאי להכניס כאן אלימות מינית והשפלה מינית. נכון שיש גם קטגוריה הנוגעת לאלימות, אבל אלימות מינית לא חייבת להיות ברמה ובהיקף ניכרים כמו שמפורט שם. לדעתי כדאי להזכיר זאת כאן.

אני לא מבינה את ההורדה של המילים "שלא במסגרת תכנית חינוכית". לפי הסימן בלוח בסעיף 2 הסימן 8+ משמעו שהילדים אינה מיועדת לצפייה לילדים מתחת לגיל שמונה. האם אנחנו רוצים שתכנית חינוכית שמיועדת לילדים בגילים הללו לא תשודר להם? הרי מלכתחילה התכנית החינוכית מיועדת להם.

אילו תכניות שכוללות עירום ופעילות מינית במרומז משדרים לילדים בני פחות משמונה? אם יש כזה דבר, שיסמנו אותו. ואם זאת תכנית חינוכית, שיציעו לראות אותה על אף הסימון. צריך לחשוב על הכלל ולא על היוצא מן הכלל.

בעצם מהי "תכנית חינוכית"?

אני לא יודעת, אם רוצים ללמד ילדים בני 12 איך באים ילדים לעולם, זאת תכנית חינוכית לחינוך מיני.

משדרים את התכנית הזאת בטלוויזיה? איננו מדברים על שיעור לחיי משפחה בבית הספר. בבית הספר יש ערכות חינוכיות ויש סרטי וידאו. החוק אינו חל על אלה.

בטלוויזיה החינוכית יכולות להיות תכניות כאלה.

אני לא יודע, מלמדים ילדים בני פחות משמונה איך באים ילדים לעולם?

אני מהטלוויזיה החינוכית. אני לא מוצאת כאן בעיה. אפילו תכנית כמו "עניין של זמן" לא עוסקת בנושאים של ניסיון אונס, סמים או נושאים כאלה. בשום מקום, גם לא בניסיונות אונס, לא יראו עירום או פעילות מינית מפורטת.

אנחנו לא מפיקים תכניות כאלה. אבל יכולה להיות תכנית שמטרתה לחנך ילדים למצבים של אלימות במשפחה, של אונס במשפחה. תכנית כזאת תראה מה נכון ומה לא נכון.

כל איש חינוך יסביר שאפשר לעשות זאת בלי להראות אלימות או מין.

הואיל ומדובר בתקנות תמיד אפשר לתקן אותן אחרי שנה, אחרי שנצבר ניסיון. זאת לא חקיקה ראשית.

אבל יש כאן סנקציות פליליות. זאת הבעיה.

אני בטוח שאחרי שנה יהיו תיקונים לכללים, רצוי שזה יקרה. אני לא רואה סיבה להיכנס כאן לנושא הזה, מה עוד שאינני יודע מה ההגדרה לתכנית חינוכית בכל אחד מהערוצים. מי קובע מהי תכנית חינוכית? אני מסכים להגדרה "תכנית באישור משרד החינוך". אך ללא ההגדרה הזאת מי קובע מהי תכנית חינוכית? לכן אני מציע להיפטר מהסייג הזה. אני בטוח שאני יודע למה הכוונה, אך מי קובע? כל אחד יחליט זאת בעצמו?

אין מניעה שנוסיף עוד סימנים, נכון?

לא, אין שום איסור בחוק לכך.

ציינתי גם בדיון הקודם שעלולים להיות מקרים שההורה לא ידע אם אין סימון כי המשדר פטור מסימון או כי אין מגבלה.

נכון, זאת הבעיה. לכן לא רצינו לפטור את השידורים מחו"ל בעברית. זה מבלבל.

הסימון השכיח ביותר הוא G – כללי, או PG – בליווי הורים. אלה רוב התכניות המשודרות.

לפי החוק G אינו מסומן. כאמור המשדרים יכולים להוסיף סימנים כאוות נפשם ואני מברך על כך.

אני עוברת לקטגוריה "אלימות ואכזריות". הכוכביות מבהירות שמדובר גם בשימוש באלימות מילולית (שפה בוטה). אני קוראת את השורה הראשונה בקטגוריה זו – סיווג לגיל 8 ומטה. בשורה השלישית של הקטגוריה הזאת, בהגבלה לגיל 18 ומטה, יש שני פרמטרים: רמה והיקף. המילה "מוגבלת" כאן לא ברורה בדיוק. השאלה היא אם צריך התייחסות לרמה ולהיקף גם בשתי הקטגוריות הראשונות.

יש להוסיף כאן מילה ולכתוב "אפילו מוגבלת".

אם כן אפשר להוריד בעצם את המילה "מוגבלת".

נכון. אני לא חושב שסצנות אכזריות ואלימות מכל סוג שהוא ראויות לילדים בני 8 ומטה.

אבל כאן מבהירים איזה משדר אינו ראוי לצפייה.

הורדת המילה "מוגבלת" תבהיר זאת טוב יותר. אני מוחקת אותה.

הכוונה הייתה להבחין את השורה הזאת מהשורות הבאות, הנוגעות לגילים המבוגרים יותר. המחיקה תקשה על ההבחנה הזאת.

אפשר לכתוב "הצגה כלשהי של סצנות…". זאת הכוונה.

אני עוברת לקרוא את השורה השנייה בקטגוריה זו – רמת סיווג מתחת לגיל 14. גם כאן נמחק את המילים "או במסגרת תכנית חינוכית". גם כאן השאלה היא אם יש להתייחס לרמה ולהיקף. אם לא ההגדרה דומה להגדרה לבני 8 ומטה. אין כאן מדרג.

הכוונה הייתה ליצור הדרגה, לכן הוספנו את המילה "מוגבלת" בשורה הראשונה.

ההבדל הוא שמותר לשדר אלימות ואכזריות בהקשר ביקורתי. זאת ההגדרה לבני 14 ומטה. מסמנים כל דבר בסימון עד גיל 8. אם אין הקשר ביקורתי, מסמנים את הסימון "עד גיל 14".

אנחנו מבקשים למחוק גם את המילים "שלא בהקשר ביקורתי".

מה בנוגע לתשדירים חינוכיים שבהם משמיעים קולות, למשל? מטרתם לחנך, אך לפי ההגדרה בכוכבית אלימות נחשבת גם אלימות מילולית. נדמה לי שהמילים "בהקשר ביקורתי" נועדו לאשר דברים חיוביים.

אני מסכים. יש להשאיר את המילים הללו.

אך אנחנו רוצים שיהיה סימון גם כשהאלימות היא בהקשר ביקורתי.

אבל אז אין הבדל בין ההגדרה הזאת להגדרה הקודמת.

משדר כמו שתואר לעיל אינו נופל בקטגוריה של משדר שאינו ראוי לילדים ולכן אין בעיה.

מה משמעות המילים "גם אם אין בהם לעודד"? אני מקווה שאף פעם אין מצב כזה.

לא, לרמת הסיווג עד גיל 18 נכנסים גם שידורים שיש בהם כדי לעודד אלימות. יש למחוק את המילים "במסגרת תכנית חינוכית". אני חושב שניסחו את ההגדרה בסדר גמור.

אני קורא את השורה האחרונה בקטגוריה זו – רמת סיווג עד גיל 18. הייתי משאיר כאן את המילים "שאין בהם כדי לעודד". לא ייתכן שנתיר עידוד לאלימות לגילים אלה. יש להוסיף כאן: "או שיש בהם כדי לעודד אכזריות או אלימות".

אני קורא בקטגוריה השלישית שכותרתה "חשש לעידוד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים" את השורה הראשונה – רמת סיווג עד גיל 8.

במקום המילה "קצרה" יש לרשום "כלשהי".

ויש להוריד גם את המילים "או חינוכי".

נדמה לי שיש לכתוב "סמים מסוכנים". כך כתוב בחוק. הסיבה היא שגם תרופות הן סמים.

ההערה הזאת תיבדק לפני הפרסום.

אני קורא את השורה השנייה בקטגוריה זו – רמת סיווג עד גיל 14. צריך להוריד את המילה "חינוכי".

כמו שלפני כן אסרנו גם משדר ביקורתי, גם כאן יש להוסיף את המילים "גם אם באופן שאינו מעודד שימוש בהם" אחרי המילים "שימוש בסמים".

לא, הניסוח כרגע נכון. לא צריך שיהיה עידוד לשימוש בסמים כדי לסמן את המשדר.

והמילה "ביקורתי" נשארת?

כן.

כאן כתוב: "למעט בהקשר ביקורתי או חינוכי". הבנתי את ההערה על תכנית חינוכית ואני מסכימה לה. אך למה למחוק את "בהקשר חינוכי"?

לא ברור למה הכוונה. כאן מדובר בחוק העונשין, ובחוק העונשין אי-אפשר לכתוב הגדרות מעורפלות. אם עושים זאת רק מסרסים את החוק. איש לא יוכל להגדיר מהו חינוכי. כאן איש לא יוכל לטעון שהוא שידר תכנית מסוימת בלי סימון משום שהיא חינוכית. מי קובע מהו חינוכי? הטלוויזיה החינוכית, שרת החינוך?

ההגדרה של הקשר ביקורתי קלה יותר מההגדרה של הקשר חינוכי.

אני קוראת את השורה האחרונה בקטגוריה השלישית – רמת סיווג מתחת לגיל 18. לדעתי המילים "חשש סביר" צריך להופיע גם בקטגוריית אלימות ואכזריות ברמת סיווג זו.

טוב.

אני קורא את לוח ב' בסעיף 2.

אני מבקשת להעיר הערה בעניין סעיף התחילה. דיברתי עם שר התקשורת והוא מבקש שייקבעו 9 חודשים.

אני מקבל את זה. לכבלים וללוויין יינתנו 9 חודשים.

אני מבקש להעיר הערה על צורת הסימון. נכון שסימון במינוס ובפלוס קיים, אפילו בקנדה. אך נדמה לי שהסימן +8 למשל משמעו לצופה התמים שהמשדר ראוי למי שגילו למעלה משמונה. אך המטרה היא להבהיר שהמשדר אינו ראוי למי שגילו פחות משמונה. לכן אני מציע להציג סימן של "אין כניסה" או של איקס ועליו לכתוב -8. כך הדברים ברורים יותר.

זה הגיוני מאוד. הדברים הוגדרו כך גם במילים: "המשדר אינו ראוי לצפייה לגילאי 8 ומטה".

הגיוני.

אני מצטרף להיגיון החינוכי הזה. אני מציע להציג סימון של "אין כניסה" עם הגיל.

איפה ישימו את המספר? אם הוא יוצב בתוך הקו האמצעי זה לא יהיה ברור מבחינה חזותית.

אני מצייר כעת שלט של "אין כניסה" וכותב בו מספר. הטענה נכונה, השידור אינו ראוי לילדים עד גיל 8 וצריך למצוא ביטוי חזותי להגדרה זו. אגב, בכבלים משתמשים בסימן הזה. אם כן הסימון יהיה המספר בתוך עיגול וקו עליו.

לעניין ה-EPG אני עומד להכריע נגד פרופ' פולק. שר התקשורת עומד על בקשתו בנוגע לסעיף 3(ב)(1) ואני לא אחליט אחרת.

ואז אין צורך במה שהוחלט קודם בנוגע למשדר חוץ.

ההחלטה היא לא נגדי אלא נגד ציבור גדול.

אני מבקש שפרופ' פולק יסביר לי שוב את עמדתו. מה יקרה אם סעיף 3(ב)(1) יישאר?

מדובר במשדר שישודר בשיטת שידור ספרתית והטענה שהסימן יופיע ברצועת המידע בלבד. יש המון הורים והמון משפחות שאינם נוגעים ב-EPG. הסרט לפניהם ותו לא. הילדים לפעמים משתמשים ב-EPG ולפעמים לא משתמשים בו. יש הרבה מאוד צרכני תקשורת כאלה.

למה לא לחייב סימון בשני המקומות?

אין צורך להפעיל את ה-EPG אלא ללחוץ על הלחיץ שמעלה את הרצועה.

פרופ' פולק מתאר מצב שבו הם בעבודה והאם במטבח, ולא שמים לב במה הילד צופה. כמו שאתם רואים, חינכו אותי כאן. נניח שהילד צופה בטלוויזיה והאם אינה מעלה את שורת ה-EPG. למה השר מתעקש למקם את הסימון שם?

זה מתאים לתכלית החוק. כמו שיו"ר הוועדה אמר קודם, יש שתי גישות לעניין.

אגב אני בדעה שצריך למחוק את זה.

ה-"בי.בי.סי" ערך מחקר בנושא הסימונים. אחד הדברים שהתבררו הוא שדווקא בגילים הרכים, מתחת לגיל 12, הילדים עצמם ממושמעים וסוגרים את הטלוויזיה כשהם רואים סימן מגביל. נכון, אלה ילדים בריטים אך ילדי ישראל לא נופלים מהם לדעתי.

אני מבקש לשאול לדעתה של גב' ברנע. בשיטה הדיגיטלית יש שתי אפשרויות: סימון על המסך למשך 30 שניות בכל חצי שעה; או סימון ב-EPG, שעולה על-ידי לחיצה. מה היו רוצים ההורים הסבירים?

אני מהדור שמעוניין לראות את הסימון על המסך. ייתכן שהדור הצעיר חושב אחרת.

בעיניי ההערה הזאת באמת מבטאת פחד מטכנולוגיה שאין לו כבר מקום לדעתי. אולי אנחנו בתקופת מעבר, אבל אנחנו הולכים קדימה. אינני רואה בעיה.

האם אני רשאי להצביע על הכללים ולקבוע שהסעיף הזה יסוכם בין שר התקשורת לבין יו"ר הוועדה?

לא, יש צורך להצביע.

אם כן, אצביע על הכללים כולל הסעיף הזה ואבקש רוויזיה, כדי שאוכל לשנות זאת אם יהיה צורך בכך ואחרי שיחה עם שר התקשורת.

אך לפני כן אני מבקשת להעיר הערה לעניין שכרגע הבחנתי בו: הורדנו את המילה "פורנוגרפיה" בכותרת עמודה הראשונה בטבלה הראשונה אבל השארנו "משדר הכולל תכנים פורנוגרפיים…" בשורה האחרונה של הטור הזה.

אם כן נשאיר את הפורנוגרפיה גם למעלה.

אקיים הצבעה על התקנות, כולל סעיף 3(ב)(1), ללא מחיקה. אני מראש אומר שאבקש רוויזיה לסעיף זה, כדי שיהיה אפשר לחזור ולקיים עליו דיון אחרי שאשוחח עם השר על כך. גם אני שייך לדור שמעדיף סימון על המסך. אך אני מתלבט כי כאמור יש היגיון בשתי הגישות. למען האמת אילו יכולתי הייתי מחייב את שר התקשורת להציג את הסימון בשני המקומות. לי מפריע שאתם רוצים מסך נקי ואילו אני רוצה נפש נקייה. זה מה שמפריע לי.

הרצון למסך נקי הוא לא במקום הנפש הנקייה.

כמה זמן מופיעה על המסך שורת ה-EPG?

היא מופיעה לכמה שניות.

כלומר היא מופיעה למשך 3-2 שניות אך לא ל30- שניות.

לא, השורה מופיעה יותר בדרך כלל אך זה המינימום.

שאלתי על בררת המחדל.

אז גם הקדימונים לא צריכים סימון, נכון? זה מה שקורה אם מבטלים את הסעיף. מה יהיה עם הקדימונים? גם שם לא יהיה מיקום על המסך?

יש שורת EPG בקדימונים?

לא, השורה היא ספציפית לתכנית.

אם כך הקדימון יהיה חייב בסימון על המסך. אם הסרט חייב בסימון ב-EPG, הקדימון, שאין בו EPG חייב סימון על המסך. אבל טוב שפרופ' פולק שואל את כל השאלות הקשות. אילו היו אומרים לי שאין סימון הייתי חוזר בי ופועל הפוך: שהשר יגיש רוויזיה. אני אגיש רוויזיה בגלל הנוחיות, שליטה בדיוני הוועדה.

הודעתי על רוויזיה בכל מקרה. הצעת החוק לא תעלה לפני שאני מממש את הרוויזיה, ורוויזיה אינה מוגבלת בזמן.

אם כן התקנות מאושרות פה אחד ויש רוויזיה. אדבר עם השר בנושא הסעיף שהושאר לרוויזיה. אני מבהיר לנוכחים כאן שלרוויזיה אזמין רק את חברי הכנסת ולא את כל הגופים, הואיל ומיצינו את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.