פרוטוקולים/ועדת חינוך/5919



3
ועדת החינוך והתרבות
23.10.02

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5919
ירושלים, כ"ג בחשון, תשס"ג
29 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי


פרוטוקול מס' 531
מוועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום רביעי, י"ז בחשוון – 23 באוקטובר – בשעה 09:00

1. הכנות מערכת החינוך נוכח איום וסכנת מתקפת טילים מעירק על העורף
בישראל.

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
חוסניה ג'בארה
רחמים מלול

עבד אל-מלכ דהאמשה

רונית תירוש - מנכ"לית משרד החינוך
אברהם צדקה - מנהל אגף בטיחות, ביטחון ושעת חירום, משרד החינוך
שי כנעני - סגן מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך
אסף דטנר - מינהל הפיתוח, משרד החינוך
מתן נחמני - מינהל חברה ונוער, משרד החינוך
עדנה דשבסקי - שירות פסיכולוגי יעוצי, משרד החינוך
שאול יגיל - ממונה ביטחון ארצי, משרד החינוך
יואב עמוסי - ראש מדור תכנון באג"מ, המשרד לביטחון פנים
עוזי בוכבינדר - רמ"ח התגוננות אוכלוסיה, משרד הביטחון
טלי ורסנו - ראש מדור הדרכת אוכלוסיה בפיקוד העורף, משרד
הביטחון
רן ארז - יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים
מוטי סמט - סגן מזכ"ל ויו"ר סניף ירושלים, הסתדרות המורים
גרשון גרשון - טלויזיה חינוכית
אתי בנימין - יו"ר ועדת ביטחון ובטיחות וסגנית יו"ד ארגון הורים
בירושלים
יצחק מימון - ארגון מורים ארצי

יהודית גידלי

הדס דויטש




1. הכנות מערכת החינוך נוכח איום וסכנת מתקפת טילים מעירק על העורף בישראל.

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

לפני 12 שנה מדינת ישראל כבר עמדה תחת מתקפת טילים מעירק במלחמת "סופה במדבר" במחצית ינואר 1990, ולמען הגילוי הנאות אומר שהיתה לי הזכות לשבת על הכיסא שיושבת עליו היום רונית תירוש. הייתי אז מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, ומערכת החינוך צברה נסיון יחידי בעולם לגבי ניהול מערכת חינוך, כשבמשך ארבעים ימים נוחתים טילים מעירק על ישראל. צריך לזכור, שבאותה תקופה גם לא היה פיקוד עורף. פיקוד העורף בעצם הוקם כחלק מהלקחים של מלחמת המפרץ, ועוד לא היה מושג של ממ"דים אלא רק מיקלטים. זאת היתה אז הפעם הראשונה שבה אזרחי מדינת ישראל ראו ולבשו מסיכה, כמו גם שאר חוויות החדר האטום, הניילונים וכו'. אגב, בעקבות אותה מלחמה יצא גם ספר של משרד החינוך והתרבות שנקרא "בחלוף הסופה", שבו יש אסופה של כל החוזרים, האירועים והמהלך שבו מערכת החינוך עברה את המלחמה. שמעתי שהספר הזה אזל במדפים של משרד החינוך, ולי יש עותק אחד לשם הנוסטלגיה – איך המנכ"ל היה צריך לקום מוקדם בכל בוקר ולעשות את הטיול עם אג"מ מבצעים כדי להחליט איפה לומדים מדי יום, כי הארץ חולקה אז לאיזורים... היתה אפילו תכנית טלויזיה, נדמה לי ש"זהו זה" שהתייחסה לנושא הזה.

על כל פנים, ודאי שהסכנות הן רציניות. יש לזכור שלהשבתת מערכת חינוך יש שתי משמעויות. משמעות אחת היא משמעות מורלית-נפשית כלפי ילדים והורים, ומשמעות משקית. ברור שכשמערכת חינוך מושבתת יש לכך השפעות על יכולות המשק לפעול; כשבתי ספר יסודיים, בעיקר, מושבתים, ברור שחלק לא קטן מכוח העבודה במשק גם הוא מושבת, ולכן יש צורך לדבר על הנושא הזה.

אנו רוצים להתייחס לכמה נושאים. ישנו חלק אחד, שהוא ההיבטים של ההגנה הפיזית. ברור ששמירת החיים קודמת לאיכות החיים, ואנו רוצים להיות מעודכנים כיצד מערכת החינוך, פיקוד העורף והשלטון המקומי נערכים לתת הגנה מירבית לתלמידים אם חס וחלילה תתרגש עלינו אותה מתקפת טילים – מה תהיינה ההנחיות, מיהו בעל הסמכות להורות על סגירת בתי ספר ופתיחתם מחדש. לפי מיטב ידיעתי מהספר הזה, בעל הסמכות הוא שר החינוך, שיש לו סמכות בתוקף תקנות שעת חירום שהממשלה מסמיכה אותו להורות על סגירה ופתיחה של בתי ספר. ייתכן שהמצב המשפטי השתנה, ולא היינו רוצים שתתחיל חס וחלילה מלחמה, ונגלה שיש חילוקי דעות. יש לבדוק מה המצב המשפטי בסוגייה הזאת. אנו רוצים לברר את עניין תרגול חבישת המסיכות, שהתברר אז במכשלה גדולה; האם מתרגלים או משאירים את זה לרגע האחרון, בעיקר בגילאים הרכים. זה ביחס להגנה הפיזית. אני לא יודע לגבי מרחבים מוגנים; בעבר היתה שיטת הניילונים – בתי הספר מתכוננים לאיטום או לא – וכד'.

הצד השני הוא הצד החינוכי, שאמור להיות עיקר עיסוקו של משרד החינוך, שעוסק בהפעלת תלמידים בשעת חירום, בין אם בשעת חירום בתי הספר פועלים ובין אם לאו, כשהתלמידים נמצאים בביתם. האם בשעה שהתלמידים בביתם משרד החינוך לוקח עליהם אחריות, ומפעיל מערכות כמו הטלויזיה החינוכית או מערכות אלקטרוניות אחרות כמו אינטרנט, רדיו, קו פתוח לתלמיד וכו'? אני חושב ששעת מלחמת המפרץ היתה שעתה הטובה של הטלויזיה החינוכית. אגב, קו פתוח לתלמיד הוקם בשעת מלחמת המפרץ. ד"ר בלהה נוי, שהיא מנהלת שפ"י היום, התקבלה למשרד החינוך כדי לנהל את הקו הזה ב- 91'. יש גם עניין הפעלת בית הספר הגמיש, כלומר שהמורים מגיעים לבית הספר, ובית הספר מפעיל תכניות גמישות שמגיעות לביתו של התלמיד תוך הזמנת קבוצות של תלמידים – הכל במידת האפשר והמותר על פי הסכנה.

נרצה לברר בעניין החינוך הבלתי-פורמלי והיציאות הבית ספריות לסל תרבות, לטיולים – כל הנושאים האלה, שקשורים בתכניות חינוכיות – האם המשרד, מעבר ליחידות הספציפיות, הקים או מקים איזה מטה שמרכז בתוכו את כל הגופים? האם יש מסגרת שמתגבשת שיכולה לתת מענה? יושבים פה כל הגורמים שקשורים בסוגייה הזאת כדי לתת מענה. אני מניח שזה נושא שמטריד אנשים, וחלק מהרגיעה שאנו יכולים להכניס למערכת תיעשה על ידי כך שהורים ומורים ידעו שיש מערכת שדואגת ומטפלת, וזה חלק ממטרת הדיון שלנו; לחשוף את המידע הזה כדי שהציבור יידע שיש לנו סיבה לא להיות מודאגים אלא להיות רגועים, שיש יד שמכוונת ומנהיגה את המהלך הזה.

משיעורי הבית שהכינה שרה צוובנר אני יודע שהמשרד רגיש לסוגייה הזאת, ונערך לה. אני מקדם בברכה את מנכ"לית המשרד, רונית תירוש, שראתה חשיבות להשתתף בדיון הזה.

בוקר טוב. אסקור ואסרוק במהירות את הפעולות שנקטנו אותן עד כה, ואני רוצה לציין שנמצאים פה איתנו מספר אנשים ממשרד החינוך שיוכלו להוסיף על דבריי; שי כנעני אחראי על בינוי, ויש לו מצגת בנושא המיקלוט והמוגנות שלנו במערכת החינוך, אברהם צדקה, שאחראי על נושא הביטחון והבטיחות ועדנה מאגף שפ"י, שתוכל לתת סקירה מפורטת יותר, אם נידרש לה, באשר למוכנות הפדגוגית במערכת החינוך.

ככלל, הסבנו את התאריך 30 באוקטובר, שהתכוונו לעשות בו תירגול בנושא התנהגות מערכת החינוך בשעת רעידת אדמה, לטובת תרגיל ירידה למיקלטים בכל הארץ. מצופה, שבכל בית ספר תיעשה בדיקה של המצאי, מערכות כיבוי האש, העזרה הראשונה, המצב במיקלטים עצמם, הנגישות למיקלטים ופינויים, במידה ויש בהם ציוד שאינו רלוונטי למוגנות שלנו, תקינות המיקלט וכל מה שנדרש. המנהל צריך בעזרת אחראי ביטחון בבית ספרו לבדוק את הנושא הזה בתיאום עם הקב"טים שנמצאים ברשויות. אגב, אותם קב"טים עובדים איתנו באופן שוטף בהשתלמויות שאנו עורכים להם על ידי אגף ביטחון ובטיחות שצדקה עומד בראשו.

במקביל, ביקשנו מפיקוד העורף שינפיקו לנו מסיכות לתירגול, כדי שבעזרת המורים נוכל באופן שוטף ונינוח לתרגל את התלמידים. יש תלמידים רבים שאינם מכירים את המסיכות, ואנו רוצים ללמדם מהי מסיכה וכיצד חובשים אותה. באותה הזדמנות נזכיר להם ונבקש לשלוח מכתבים להורים לגבי רענון המסיכות ובדיקת תקינותן. מאז תחילת השנה אנו עובדים עם פיקוד העורף, כשאנו מאפשרים החלפת מסיכות ורענון שלהן בתוך כתלי בית הספר - לא רק לתלמידים עצמם אלא גם ההורים מוזמנים לעשות זאת. אני לא יודעת לומר את ההיקף של העניין, אבל זה התחיל בתחילת שנת הלימודים הזו.

בזמן אמת המסיכות בבית, לא?

במלחמת המפרץ תלמידים הגיעו לבית הספר עם הקופסאות הצבועות.

כל ההנחיות שאנו נותנים למנהלי מוסדות החינוך נעשות בתיאום ובשיתוף פיקוד העורף, שהוא הגורם העליון המקצועי שמנחה אותנו.

הכינונו מזה זמן תיקי הפעלה לתלמידים, למקרה ונידרש לשהות במיקלטים זמן ממושך. קשה מאוד להחזיק מסות של תלמידים ברגיעה, והתיקים הללו נמצאים בבתי הספר. אנו כרגע בבדיקה של תקינותם. התיקים הללו חוברו ועוצבו על ידי מינהל חברה ונוער, שמתמחים בהפעלת תלמידים בעיתות פנאי. בחלק מהתכניות השתמשנו בקייטנות הקיץ, וזה הפיח בילדים רוח אחרת.

במקביל אנחנו עושים עוד כמה פעולות. כבר בסוף שנת הלימודים הקודמת ערכתי מספר כינוסים עם הדרגים הגבוהים של הפיקוח במחוזות השונים שלנו, והכנו אותם למצב שאולי נידרש להפעיל את מערכת החינוך תחת איום של טילים מעירק. דרשנו מהמפקחים לוודא שבכל בתי הספר יש גם תכניות להפעלה גמישה של בתי הספר וגם תכניות לפתיחת מערכת החינוך במשמרות. לעניין הזה המנהלים נדרשים ונדרשו לבדוק עם צוותי המורים שלהם מיהם המורים שיכולים לבוא לבית הספר בשעות אחר הצהריים. זאת, כמובן, לנוכחי מצב המיקלוט והדרישות של פיקוד העורף. אם נידרש להפעיל את המערכת במצב שחייב להיות מיקלט שמספיק למספר התלמידים בבית הספר והמיקלט אינו מספיק, נעבור ללמידה במשמרות. אני מניחה שבמקרה הזה לא רק שהמערכת תופעל במשמרות אלא גם מערכת הלימודים עצמה תקוצר. בית הספר נדרש לוודא שבמערכת המקוצרת יש כל מגוון המקצועות בצורה מקוצצת.

לצד הכינוסים הללו אגף שפ"י עורך כינוסים במחוזות לאנשי שפ"י במחוזות, למנהלים או ליועצות שבבתי הספר כדי להכינם לתסריטים שונים של התנהגויות תלמידים לנוכח מצבי לחץ. בעניין הזה אנו עובדים עם פרופ' מולי להט, שמתמחה בנושאי תגובות בזמן טרור ואסון. מהנסיון הרב שהצטבר שם אנו לומדים ומלמדים את היועצות בבתי הספר.

יש לנו חדר שמצב, שאנו מעבים אותו ובעיקר מתרגלים אותו גם במחוזות השונים. כבר עשינו מספר מפגשים, אחד בנוכחותי כמי שעומדת בראש הוועדה העליונה בזמן חירום. בדיוק כמו שאנו דורשים ממנהלי בתי הספר לבדוק את תקינות המיקלטים והציוד כך אנו עושים בחדרי המצב במחוזות השונים. בחדר המצב בדרך כלל יושב מנהל מחוז או מישהו בכיר מטעמו, הקב"ט המחוזי, נציגה שפ"י, מינהל פדגוגי ונציג המיקום שלנו – כל המערכות שתצטרכנה אולי לבוא לידי ביטוי בעת הצורך, אם נידרש לו.

כמובן שעשינו מיפוי של מצב המיקלוט בבתי הספר. כבר לפני חודשיים התחלנו בפעולה של סקר צרכים בבתי הספר אל מול מה שאנחנו מציפים אותנו. אנו מאוד מעוניינים לוודא שהחוזרים וההנחיות שאנו שולחים באים לענות על צרכים אמיתיים של השטח, כי יכול להיות מצב, וכבר היו מקרים כאלה, שהמטה הנחה ובשטח זה לא התקבל בהבנה או לא היה רלוונטי. אנחנו לא רוצים להימצא במצב כזה, בטח לא בזמן אמת, ולכן אנו עושים סקר מאוד מחובר לשטח בעזרתו של מי שניהל את המינהל הפדגוגי, ומתמצא בנושאים האלו. אני מקווה שבימים הקרובים נקבל את הממצאים, ואם נצטרך לשנות משהו ממנהגנו נעשה זאת.

מה עם גני הילדים והחינוך המיוחד בהיערכות?

כל מה שאמרתי נכון גם לגבי גני ילדים וחינוך מיוחד. נכון שבגני ילדים אין מיקלטים, ואני מניחה שאם המצב יחמיר, מוסדות החינוך ייסגרו בהדרגה, כלומר ייתכן מצב שרק הגנים ייסגרו ולא בתי הספר. אנו ערוכים גם עם המכללות להכשרת מורים – הסטאז'רים והסטודנטים, גננים, מורות חיילות ושירות לאומי – אנו מתאמים את הרשימות עם בתי הספר בעניין מי יוכל לסייע בעת הצורך. כבר במלחמת המפרץ ראינו מצב של חסר במורים, שעזבו את היישובים שנפגעו, ומזה הפקנו את הלקים. כמובן שאף פעם לא נוכל להבטיח שמי שאמר שיהיה אכן יגיע למקום, אבל במצב אופטימלי אני מניחה שיהיה יותר כוח אדם בוגר שיוכל לסייע בעת הצורך.

במלחמת המפרץ נסגרו בתי ספר?

לארבעה ימים.

כן, אני הייתי אז מנהלת תיכון מרכזי שנפגע, והסקנו מסקנות רבות מהאירועים באותה תקופה. לכן יש מקום לבדוק מהי האחריות של שרת החינוך כמי שמנחה את המערכת להיסגר או לא להיסגר, או בחלקים ממנה אל מול ראשי הרשויות. אני יודעת שבזמנו קיבלנו את ההנחיות הישירות מראש הרשות ופחות מהמשרד עצמו.

שאלת אותי לגבי החינוך המיוחד. גם שם, מאחר ומדובר באוכלוסיה רגישה שזקוקה לכוח אדם רב יותר גם בימים רגילים ובמיוחד בתקופות שכאלה, יכול להיות שההחלטות לא תהיינה גורפות גם מולם אלא ספציפית להם. בעקבות מפגשים שעשינו לאחרונה עם הג'וינט, שהפכו לגוף שמאוד מסייע לנו כעת, כשהתקציבים חסרים, ביקשנו לשדרג את מצב המוגנות של הילדים הללו בחינוך המיוחד הקשה, שמתקשים לחבוש מסיכות. כאן נדרש להשקיע סכומים רבים לצורך מיגון במערכות סינון מאוד מיוחדות בחדרים מוגנים של בתי הספר הללו. לשמחתי, הג'וינט נענה, בימים הקרובים נקבל את הסכומים הנדרשים, ונתחיל לצייד את בתי הספר הללו בחינוך המיוחד הקשה במערכות סינון משוכללות שתחסוכנה מאיתנו את הצורך להתמודד עם חבישת מסיכות לילדים כאלה, שזה מצב מאוד בעייתי. בעבר, בגלל המצב הזה, נדרשנו לסגור את המוסדות הללו, והיום, בזכות מערכות הסינון, נוכל להאריך את שיגרת החינוך שלנו.

בעניין המשפטי שמטריד אותי; הממשלה קיבלה ב- 3 בפברואר החלטה להסמיך את שר החינוך והתרבות על פי תקנות, והתקנות פורסמו. אני מבקש ממך בתוך שבועיים, אם ניתן, לומר לנו מי הם בעלי הסמכות לנהל את מערכת החינוך בשעת חירום. הציבור ובעעל האחריות צריכים לדעת. יש להבהיר את הסוגייה הזאת.

אני מקבל את הדברים שאת אומרת, אבל מהביקורים שלי בבתי הספר אני יכול לומר לך שהדברים שנאמרו פה לא הגיעו לבתי הספר. הפעם האחרונה שבה ביקרתי בבית ספר היתה ביום ראשון האחרון, ה- 20 באוקטובר, והחוזה שאת מדברת עליו יצא ב- 17 באוקטובר, וייתכן שהוא עוד לא הגיע. בכל אופן, עד אז לא נתקלתי בבית ספר שבו המורים תודרכו. חלק מהמוטיבציה שלי ליזום את הישיבה הזאת להיא לגרום לחלחול של הנושא במערכת ובבתי הספר. אני גם חושב, שאם תזמינו אותנו לבקר במערכת החינוך ב- 30 באוקטובר יהיה עניין גדול מאוד לחברי הכנסת להתפרס בין בתי הספר במחוזות השונים. כך נוכל לעמוד מקרוב על כל ההיערכות, ולהיפגש באופן בלתי-אמצעי עם ועדי ההורים, המורים והתלמידים כדי להתרשם מהעבודה הזאת.

אני חושבת שלא צריך לעמוד בנושא הזה עם סטופר, אבל יש לנו סטופר טבעי, שהוא זה שלחץ גם עליך לכנס את הישיבה. הנאומים של נשיא ארצות הברית מלחיצים את המערכת ואת מנהלי בתי הספר. רק התחלנו את שנת הלימודים, והמנהלים מתעסקים עם בעיות קשות לא פחות כמו התכניות האחרונות בנושא הזנת התלמידים בבתי הספר ובכלל בחברה הישראלית ובעיות האלימות. אני משוכנעת שבימים האלה, ככל שהמצב מתקרב אולי לרגע האמת, המנהלים יעשו את הדברים באופן אינטנסיבי. זה לא מייתר את הצורך שלנו לבדוק את הדברים ואת יישום ההנחיות.

אני מבקש להדגיש, שמערכת החינוך מטפלת בנושא היערכות לשעת חירום במהלך כל השנה ובכל הימים, ובוודאי שבתקופה הזאת, בעקבות האיום, הדברים הרבה יותר אטרקטיביים ועולים על הפרק.

באשר לחינוך המיוחד; המנכ"לית הזכירה את מערכות הסינון והאוורור של בתי ספר של החינוך המיוחד במקרים הקשים.

לאיזה אחוז מתלמידי החינוך המיוחד יש מערכות סינון?

כרגע באף אחוז, אפס. מתוך כ- 240 בתי ספר של החינוך המיוחד יש לנו כוונה להקים בעקבות אותו משאב כספי, שאנו מברכים עליו, בין 70-60 בתי ספר.

באיזה לוח זמנים?

לוח זמנים מיידי, עם המשמעות האדמיניסטרטיבית, כלומר להתקשר לחברה, להתקין וכו'.

אתה מאמין שאפשר להסדיר את זה בחודש או בחודשיים?

אם לא תהיה לנו אמונה, מצבנו לא יהיה טוב. אנו נעשה ככל יכולתנו לקצר את לוח הזמנים ולהתקין את המערכות האלה באיזורים של גוש דן אותם 70-60 וודאי בגזרת חיפה והקריות. הצפי שלי ללוח הזמנים: חודשיים-שלושה. כך אני רוצה להאמין.

מה עם החינוך הרגיל, מבחינת הסינון?

בשלב זה אין לנו תכנית להתקין שם מערכות סינון ואוורור.

תלמידי החטיבות העליונות, כיתות י"א-י"ב, הם בהחלט כוח מסייע למורה ולגננת בסיעוד התלמידים במסגרת התכנית לבתי הספר של החינוך המיוחד.

רק אומר שוב מנסיון, שבאותה תקופה היה לחץ אדיר של ההורים בחינוך המיוחד, בעיקר של המקרים הקשים, לפתוח את בתי הספר כשהיו סגורים. ההורים מבינים את המצב, כשילדים שלהם כלואים בביתם לאורך כל שעות היממה, ולכן אני חושב שזאת מחשבה נכונה לתת דגש מיוחד לחינוך המיוחד ולחשוב על פתרונות בנושא כוח אדם וכד'.

אני יכול לתת נתונים על מצב המיקלוט בבתי הספר. מתוך כ- 3,700 בתי ספר שקיימים בארץ יש לנו נתונים על כ- 80% מבתי הספר. 20 האחוזים האחרים הם בחלקם הגדול בתי ספר במבנים שאינם מיועדים לבתי ספר, כאלה שנפתחו בדירות או במבנים זמניים וכו'. מתוך 80 האחוזים יש ב- 2,250 בתי ספר מיקלוט הולם או אפילו עודף.

"הולם" פירושו שכל התלמידים והמורים יכולים להיכנס?

"הולם" פירושו ששטח המיקלוט, אם בצורת מיקלט אם בצורת מרחב מוגן, עונה לתקנים הקבועים, כלומר עשרה מטר מיקלוט או 15 מטר מרחב מוגן. הכוונה היא לשהייה מאוד קצרה, ורק בקו העימות קיים מיקלוט לשהות מאוד ארוכה. המיקלוט בבתי הספר הוא לא להמשיך לקיים את שיגרת הלימודים של בית הספר אלא לצורך התגוננות מיידית לפני התקפה.

יש חסר במיקלוט בסדר גודל של כ- 850 בתי ספר. כמובן שיש לנו הנתונים על גודל הבנייה והעלות, אבל זה ודאי לא עניין אפקטיבי אם תפרוץ מלחמה בעוד חודש וחצי או חודשיים.

אזור גוש דן והמטרופולין של חיפה מבחינת הכיסוי שלהם, שזו המסה הכבדה יותר של אוכלוסיית התלמידים, מכוסים טוב מבחינת המיקלוט. כלומר, בסך הכל, למשל, בתל אביב העיר אין חסר במיקלטים. נתונים מפורטים יותר אין לנו כאן. יש לנו בעייה מסויימת בירושלים, כי חלק גדול של המוסדות שם נמצאים בתוך בתי מגורים שבנתה האוכלוסיה החרדית. יש שם מעט בעייה, אבל בסיכום התמונה מבחינת הכיסוי, בחלק הגדול של אוכלוסיית התלמידים יש כיסוי הולם על פי דרישות התקן.

באותם 20% שבהם אין מיקלוט או יש מיקלוט חסר לא יהיו לימודים בזמן חירום?

את השאלה הזאת יש להפנות למנכ"לית.

אם זה יהיה התנאי לקיום לימודים, יצטרכו למצוא להם חלופה במתנ"ס מקומי או בכל מקום אפשרי אחר, שיש בו מיקלוט. אם לא, נצטרך לבטל לימודים בצער.

יש בתי ספר שיש בהם עודף מיקלוט, ואפשר לעשות תכנית של איזון גיאוגרפי.

למה צריך לבקש? הרי כולנו שמענו את הנאום של בוש.

על הנייר זה נשמע נהדר, אך זה לא מעשי. הכי מעשי הוא להפוך מתנ"ס ממוקלט לבית ספר בעת הצורך. ולא, בתי הספר הללו לא יוכלו לפעול.

מישהו צריך להנחות את הרשויות המקומיות ברעיון הזה, ולדרוש דיווח.

עדנה, כמה יועצים עברו השתלמות?

זה דבר שנעשה דרך קבע. מזה שנתיים אנו נמצאים בתקופה שבה אנו לא יכולים להרפות מהעניין הזה ולו לרגע, כך שזה נעשה כל הזמן.

הדברים שאת אומרת מאוד מטרידים אותי, כי יש הבדל בין דברים שנאמרים בזמן רגיעה לבין זמנים שבהם בוש מכריז על מלחמה.

אני אוסיף לך מימד נוסף. ב- 30 בחודש יש בשעות הבוקר תרגילי החירום משעה ארבע אחר הצהריים עד הלילה ולמחרת היום. ב- 10 בנובמבר שוב מכונסים כל הבכירים שלנו, וזה אומר הפסיכולוגים הבכירים והמחוזיים והיועצים הבכירים לעבודה על תרחישים רחבי-היקף. אסתפק רק בהגדרה הזאת. המטרה שלנו היא לשנן את נוהלי החירום שפותחו בשפ"י, ולעסוק בשני היבטים.

ההיבט האחד הוא ההתארגנות בתרחישים רחבי-היקף שיכללו ניוד של אנשי מקצוע שלנו, הסעות ומערכות שתתמוכנה גם כאשר עלול להיות חלילה הרס תשתיות. בנוסף, היום אנו מעניקים את הידע שלנו בנושא של טיפול בטראומה ובפוסט טראומה. שלושת העניינים האלה מיועדים למטרה הזאת.

במעטפת נעשו כמה דברים. למשל, במהלך השנה האחרונה היה לי הכבוד להיות חלק מצוות שבנה ערכת חירום לגננות, דבר שלא היה עד היום. למרות שהערכה הזאת עדיין לא פורסמה היא נמצאת כבר בידי גננות, ואנו בעיצומה של הכשרה ארצית על ידי יועצים ופסיכולוגים. אם יש 13,000 גננות בארץ, אני מעריכה שהיום כ- 60% מהן עברו את ההכשרה הזאת במימדים כאלה או אחרים. אנו לא לגמרי מרוצים, כי אנו רוצים שזה יהיה משהו ספירלי, שחוזרים עליו כל הזמן. אנו בעיצומו של התהליך הזה, ולמרות שהערכה הזאת עוד לא יצאה, הטיוטות שלה כבר נמצאות בשדה.

בתחילת השנה המנכ"לית היתה שותפה שלנו ליום עיון לכל מנהלי בתי הספר העל-יסודיים; הם תורגלו באמצעות סדנאות ובחשיפה לאירועים כאלה ואחרים. היתה גם התייחסות לתפקידו הייחודי של המנהל, שהוא ראש הארגון במצבים האלה. בנוסף, אנו ממשיכים לעשות עבודה יומיומית בנושא, ואנו מכשירים את האנשים שלנו ללא הרף.

אני חייבת להוסיף משפט אחד. במלחמת המפרץ ראו פעילות פיזית בשטח, ראו אנשים קונים סיילוטייפים ומדביקים ניילונים, ואז ידעו שיש מודעות והיערכות. היום זה לא הסגנון, ולא לזה אנחנו נדרשים. לכן יש תחושה של חשש – אולי לא מספיק עושים, אולי לא מספיק ערים. לצערי, אלה דברים שעושים בשוטף, ושגרת החירום שלנו נמשכת; אם זה לא טיל מעירק אז הוא מעזה. היום יש יותר אנשי מקצוע שיודעים מה לעשות ואיך לעשות. אמנם אין הדבקת סיילוטייפים, אבל יש ירידה למיקלטים, חבישת מסיכות, ערכות, נהלים והשתלמויות. הדברים נעשים.

אני מקווה שתזמיני אותנו לביקור ב- 30 בחודש כדי שחברי ועדת החינוך יוכלו להיפגש באופן ישיר עם המנהלים.

אני מקבל את דברייך, כי אני מכיר את שפ"י וזו מסגרת מאוד אחראית, אבל יש פער בין דברייך לבין הידיעה של מה שמתרחש בטח; אני לא נפגש עם אותם מנהלים, יועצים ובעלי תפקידים שאומרים שהדברים מתנהלים בפועל בבתי הספר. אני לא מרגיש את זה, אבל נותן אשראי עד ה- 30 בחודש. נראה אז איפה אנו עומדים.

מבחינת המיקלוט; מדינת ישראל נמצאת כיום במצב שונה מזה שהיה במלחמת המפרץ. יש לזכור, שקמו המרחבים המוגנים. אמנם יש גם הביתיים, אבל מוסדות החינוך עברו מהפך משמעותי בכל תחום המרחבים המוגנים. המרחב המוגן נותן מענה טוב מאחר והוא זמין מאוד, הם בקרבת התלמידים כשנדרשים להגיע.

מעבר לכך, הפתרון השני הוא המיקלוט, ויש גם הנושא של חדרים אטומים, שאינו בטל. במידה ונידרש, ניתן הנחיות להגיע גם לחדרים האטומים. אני רוצה להדגיש, שאין כרגע כל צורך להכין חדרים אטומים. זאת ההנחייה.

באשר למיקלוט, מדובר בתקציבים גדולים. עצם הבנייה גורמת לכך שיש מרחבים מוגנים, ואנו מחייבים שעצם הבנייה תהיה גם מרחבים מוגנים. במשך השנים הפערים יילכו וייסגרו, ואנו מאמינים בטכנולוגיה הזאת של המרחבים המוגנים.

באשר לרענון ערכות המגן; המנכ"לית ציינה את הבקשה לרענן. יש מספיק ערכות. בתרגיל עורף ארצי שביצענו בשנה האחרונה פתחנו את האפשרות שגם משפחות ירעננו את המסיכות. זה תרגיל חדש שיתממש עם הזמן, דרך נוספת לגרום לכך שאנשים ירעננו את המסיכות. הדברים האלה נכונים לכל השנה ולא רק ספציפית למצב הנוכחי.

מבחינת התגוננות; דיברנו על המיגון הפיזי. בפן ההתנהגותי יש מספר פעולות שאנו עושים בשיתוף פעולה מצויין עם משרד החינוך; כאן מדובר על החינוך דרך שכבות ה', שצריכה להצביע על מוכנות המשפחה לחירום. זאת פעולה שנעשית כל השנה, כל השנים, וחותכת את כל שכבות ה' במשך שבוע.

יש הורים לילדים שעוד לא הגיעו לכיתה ה'.

כן, ואנו מוכנים כל השנה, בלי קשר לנאומים של בוש.

לגבי התהליכים הנוספים, שנקבעו לביצוע לאחרונה; מדובר בפעולות של שעת מחנך, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. הכוונה היא לבצע הדרכה מאסיבית וביצוע שעה ספציפית לנושא ההיערכות. לוח הזמנים הוא ה- 10 בנובמבר, ועד אז על המורים יתודרכו. אחר כך הנושא הזה יובא בשעות המחנך תוך שבועיים. לאחר שעת המחנך תבוצע הדרכה נוספת בנושא המסיכות, על ידי מורות חיילות. זה יביא לשיפור מוכנות בשני התחומים שדיברתי עליהם.

אנו מאמינים שהדרכה נכונה וטובה תוביל להתנהגות נכונה, כלומר הילדים יכירו עכשיו את המסיכות ולא בשעת המלחמה.

איך התלמידים ייפגשו עם המסיכות?

קודם כל, חלקם כבר נפגשים. הם נפגשים גם במסגרת התכנית שלנו לכיתות ה' וגם במסגרת רגילה למוסדות חינוך שאנו עורכים כל שנה; מדי שנה אנו עושים תרגילים של ירידה למיקלטים, ויש מספר כיתות שבהן גם חובשים את המסיכות. המסיכות לא זרות היום לתלמידים – לא באופן שהיינו רוצים אבל לא באופן גורף.

בעניין התכנית שמפקדי הציג; אנו רוצים שכל תלמיד יידע עד תחילת דצמבר עם איזו מסיכה הוא הולך להיפגש במלחמה ואיך הוא חובש אותה. מבחינתנו, זה המוצר הסופי.

כמה דברים לגבי ההיערכות של הטלויזיה החינוכית לשעת חירום; ציינת, שמלחמת המפרץ היתה שעתה היפה, ואנו נערכים בשני תרחישים עיקריים: שגרת חירום שנובעת מהשבתת מערכת החינוך – חלקה או כולה, ואז נשדר מהאולפן הרגיל שלנו, שיהיה מוכן גם לשידור חי, וחירום אדום, שבו התושבים יוכנסו למיקלטים. נערכנו מהבחינה הטכנית לאיכלוס אולפן מלא, מצויד מאל"ף ועד תי"ו באחד המיקלטים שלנו. לפי מיטב ידיעתי, זה האולפן היחידי של אמצעי התקשורת שהוא מוגן. האולפן הזה עבר טסט לפני עשרה ימים, שבו שידרנו במעגל סגור מגוון רחב של אפשרויות שידור, והאולפן הזה מוכן לשידור. אנו בונים על כך שנצטרך להיות מוכנים, ואנו אכן מוכנים לשידור חי לציבור.

לגבי השידור החי מהאולפן ה"עליון" הלא מוגן לשגרת החירום, שאנו לא יודעים מה יהיה משכה; התכנים לתקופה הזאת נקבעו יחד עם הרשות העליונה של משרד החינוך, שבה יש נציג של הטלויזיה החינוכית. על פי נסיון מלחמת המפרץ, הנציגות שלה התכנסה מדי יום להערכת מצב לגבי התכנים וההיערכות ביום המחרת. הנציגה שלנו היתה שם, ואנחנו נערכו בהתאמה. התוכן יהיה העברה רצופה של מידע מעודכן לכל האולוסיות ובכלל זה חדשות מוסברות לילדים ולבני נוער. על כך אני חושב שאין צורך להרחיב את הדיבור, כי גם ילדים ובני נוער צריכים מידע שמותאם להם.

הדגש השני מבחינה תכנית הוא שידור תכניות הפג"ם – תכניות בידור. כולנו זוכרים את תכניות מלחמת המפרץ – הבאבא-בובה ושלושת הזקנים. אנו מנסים להחיות את הפורמטים האלה ולמצוא פורמטים חדשים, שיהיו בהם הומור ושיתרמו לאיכות החיים בשעת חירום.

האולפן ישמש גם מוקד לפעולות התנדבות וישרת גם מוקדים אחרים כמו חדר המצב של משרד החינוך, הודעות של פיקוד העורף וכו'. במקביל, אנו מוצאים לנכון, שבזמן שיש מבזקי חדשות, ובשעת חירום יש צורך במבזק מדי שעה ואחרי הודעות מצילות חיים יהיו קטעי פרשנויות או דברים של ראשי המדינה וראשי מערכת הביטחון. דיברתי על כך עם חבר הכנסת נודלמן לפני הישיבה. אנו חושבים שחובתנו היא לשרת את אותם מבזקים גם בערוץ 23, לא רק בערוץ הראשון, עם תרגום סימולטני לרוסית. זאת בהנחה שאף גוף לא יעשה את זה חוץ מרדיו רקע ומתוך הבנה שכמדינת ישראל אסור לנו להפקיר מיליון עולים למידע שיבוא מהלווינים, שיתנו את החדשות בפריזמה שלהם ולא שלנו, ושלא יתנו מענה בזמן אמיתי לצורך להיות מעודכנים.

מה עם השפה האמהרית?

אני מגיע לזה. לא אכנס לכל התכנים של השידורים, אבל אנו רוצים לשדר בהתאמה מהגיל הרך עד למשפחה מהבוקר. בכל התכניות שלנו שמשודרות כרגע, כולל התכנית "דרך העיניים שלנו" באמהרית ו"ילדי השכונה" בערבית, ננסה להביא תכנים, וזה כמובן תלוי בנסיבות. אני יודע שכל ההודעות מצילות החיים הן גם ברוסית וגם באמהרית, אבל אנו חושבים שנוכל להעביר תכנים באמהרית וברוסית. זה תלוי בנסיבות וביכולת ההפקה שלנו במיקלט, כי שם יכולת ההפקה שלנו נמוכה יותר.

מהראיון שלך ברדיו הסקתי, שאתה לא בדיוק מבין מה קורה בחינוכית, ואני מקווה שכרגע אתה יודע בדיוק מה קורה שם.

אמרתי, שזאת יכולה להיות שעתה הגדולה דווקא משום שאנשים בחרדה ונמצאים בבית. להיפך; יש לי ציפיות גבוהות מהטלויזיה החינוכית שבתיאום מלא תהיה המערכת המשדרת לילדים, תחת האחריות הפדגוגית של משרד החינוך, כי כל שאר הערוצים משרדים למבוגרים. אני מאמין ביכולתכם לדבר לילדים.

מהן התכניות לגבי שהות ממושכת במיקלטים?

השהייה הנדרשת מהאזרחים ומכל המגזרים היא שהייה קצרה, כפי שאנו קוראים לה, והיא עד מספר שעות בודדות. לאחר מכן ניתן הנחיות. הקונספציה מדברת על שהייה קצרה בלבד.

אני רוצה לשבח ברמת ההיערכות את המשרד ואת פיקוד העורף, גם מידיעה אישית, כשהייתי מנהל בית ספר ומפקח. אבל הפער הוא עצום בין ההיערכות למציאות.

נפגשתי אתמול עם שלושים מורים, ובשבוע שעבר עשיתי סיור במוסד חינוכי. ירדתי שם לראות שיעור חינוך גופני במיקלט, ובגלל שחשתי חוסר אוויר ביקשתי לפתוח את פיתחי האוורור. איש לא ידע היכן המפתח להם. איזה לחץ של 450 היה נוצר אם היו צריכים לצאת דרך פתחי החירום? עשיתי תרגיל נוסף, ויצאתי מעבר לפתח החירום. מצאתי, שאחרי פתחי החירום יש זגוגיות שבורות ועוד דברים שאיני רוצה לתאר כאן.

אמרת שהיית בבתי ספר, ולא חשת בהיערכות. גם כשחוזר מנכ"ל מגיע, זה עדיין לא מרגיע אותי. דווקא בימים כאלה, שבוש מדבר וסדאם צוחק, אני טוען שבחוזר מנכ"ל יש לדרוש חתימה של כל אדם שמאשרת קריאה והבנה של החוזר. גם אם מורה עובד שעה אחת ביום הוא צריך לקרוא ולהבין מה זה חדר אטום, חדר מוגן, מרחב, היכן המפתח והיכן רשימת הטלפונים של התלמידים. את הדברים האלה לא מצאתי. ההיערכות היא נהדרת.

אתמול נפגשתי עם שלושים מורים, ושאלתי אותם אם הם נקלעו לישיבה או דיון בנושא המלחמה או קראו את החוזר. התשובה היתה שלילית, ואלה הם הדברים הפשוטים ביותר. דווקא בימים כאלה? אני זוכר כמנהל בית ספר וכמפקח את הסקת המסקנות. לכן אני אומר שההיערכות נהדרת, אך ברמת השטח הדברים רעים.

אם מנהל בית הספר וסגנו נקראו למילואים, מי ימלא את מקומם? מי יהיה אחראי ביטחון בבית הספר אחרי הצהריים, כשבית הספר פועל? מי מקבל סמכות ואחריות לתת תשובות להורים? אף אחד לא ידע את התשובה. תוך כמה זמן יפנו את ציוד המיחשוב במקלטים? אין תנאים. חשוב שכל אדם יקרא, כולל ממלאי מקום, את חוזר מנכ"ל, שהוא מפורט וחשוב.

אני חושב שאכן יש לחייב את המורים לחתום על קריאת החוזר.

הרי לטיול אנו מתארגנים ימים רבים, אז על אחת כמה וכמה בעניין כזה. הדברים צריכים להיות ברורים, ולא מדובר בשעה אחת של היערכות. זאת השתלמות של האחראים לביטחון וממלאי מקומם. כל איש צריך לדעת מה תפקידו, וככל שהדברים יהיו ברורים יותר, כך נישן טוב יותר. כרגע אני מרגיש איזושהי שאננות.

גם אני מדגיש את אותו פער מטריד.

כבוד היו"ר, אני רוצה להודות לך על שהזמנת אותי לישיבה הזאת, ומברך אותך על יוזמת כינוס את הישיבה.

בתחילת הישיבה, כששמעתי את דברי המומחים הושנים, נרגעתי. נרגעתי כי שמעתי את צדקה מדבר על האמונה ונרגעתי כי שמעתי את המנכ"לית סומכת על המנהלים. אבל לאט לאט התחלתי להיכנס לחרדה נוספת, כי התחלתי לשמוע שרק בחלק מהמוסדות יש מיקלטים, ושממילא כל השנה עובדים על זה, ואם כך זה בסדר. אנחנו שומעים את התוצאות של העבודה הזת ממשנה למזכ"ל הסתדרות המורים. מעל כל במה שרת החינוך והמנכ"לית אומרות שזה גוף אחראי מאוד, ואם זה מה שהן אומרות, ודאי שזה מדאיג אותי. אני רוצה לשאול כמה שאלות, שאני בעצם יודע את התשובות עליהן.

לגבי המיקלטים שאמורים להיות אטומים; האם מישהו בדק את הגומיות? האם מישהו בדק שהפועלות ששוטפות שם לא פגעו בהן עם חומרים כימיים? האם המיקלט הוא אטום? שמעתי מאלוף מומחה שאין לנו מה לדאוג, שזה עניין של רק כמה שעות. אבל כולנו יודעים מהשירות הצבאי כמה זמן פעיל הפילטר של המסיכה. אני לא רוצה לומר, כי יש פה טלויזיה. ומה יעשו אחרי אותן השעות הבודדות, כשהפילטר כבר לא פעיל? מי יחליף? מה יעשו אחר כך? לכן אני מתחיל לראות מודאג, כי אני מורה, נמצא בשטח, ויודע מהי המוכנות. לכן יש לי הצעה, שיכולה לפתור את הבעיות שבפניהן ניצב משרד החינוך.

משרד החינוך פתר את הבעיות במספר תחומים. למשל, את ההכנה לבחינות הבגרות העבירו לגופים חיצוניים כמו ברנקו וייס וכו'; את אבטחת מוסדות החינוך העבירו למשטרה. אני חושב, שמשרד החינוך יכול לפתור את הבעייה על ידי העברתה לגוף אחר, כך הוא לא יהיה אחראי, ולא יבואו אליו בטענות. המצב, כפי שהוא כרגע בידי משרד החינוך, הוא מאוד מדאיג. אנו נמצאים לקראת סוף אוקטובר, ואנו שומעים על כל שמאמינים וסומכים. הפעם האחרונה שבה שמעתי על המילה "סמוך" היתה בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים.

אני רוצה להוסיף, שאני רואה בטלויזיה החינוכית קרן אור באפילה. הם באמת נערכים, ואני סומך על זה שהם יעשו דברים טובים.

אני שומע את הדברים על כיסוי אלם במוסדות החינוך לילדים שלנו. מי שמסתובב היום במוסדות החינוך מבין שאין כיסוי אלם לילדים. מיקלטים שמשמשים כמעבדות מחשבים, ככיתות לימוד, כמחסנים---

גם בכנסת המיקלט משמש חדר כושר, ועם קבלת התראה מפנים אותו. כמה זמן לוקח לפנות חדר מחשבים?

בוא לראות את הציוד שנמצא שם.

אני נמצא מדי שבוע בבית ספר.

יש שולחנות שמקובעים לרצפה ולקירות, וזה לא לוקח שעה או שעתיים. איש מקצוע מצליח לפנות ביום שלם.

על פי הוראות משרד החינוך, כל מיכשור הכושר וחדרי הכושר במיקלטים מעוגנים בברגים כבדים ביותר בקירות.

מעבר לזה, אנחנו מדברים פה על מלחמה שאינה רגילה, וכשמתקינים במיקלט מזגן, הוא אינו אטום יותר. גם אם החלון אטום, מה עם החור המזגן? מישהו בדק את זה? יש 2,250 מיקלטים, אבל מישהו בדק אותם?

השלטון המקומי כאן? יהודית, אני מבקש שתשלחי מכתב לשלטון המקומי, שאם שוב בעלי הסמכות לא יגיעו לישיבה, אני אחדל להזמין אותם לישיבות.

יש לי שאלה נוספת לפיקוד העורף; במקרה פגיעה, האם יש תכנית פינוי לתלמידים – לאן, מתי ואיך?

בנושא החיסונים; בית הספר מוכן לבצע חיסונים לתלמידים שאמורים לקבל חיסון מפגיעה ישירה באיזור שנפגע? מישהו בדק את זה? אני מכיר את הנושא מבפנים, כי רק הרגע השתחררתי מצה"ל, ועדיין לא שמעתי תשובות. אני מצפה מפיקוד העורף וממשרד החינוך להשיב.

אני מצטרפת לדברי מוטי סמט, רן ארז ואיציק מימון. רוב המיקלטים בבתי הספר בישראל הם מחסנים. נכון לירושלים, מתוך 850 בתי ספר, לא כולל את המגזר הערבי, מזרח ירושלים, ב- 120 בתי ספר אין מיקלטים. זה כולל את המגזר החרדי, ורוב הבעייה נמצאת שם, כי רוב בתי הספר שלהם הם בקראוונים וכדומה.

אני רוצה לפנות למנכ"לית; משרד החינוך יצא בימים אלה בפרוייקט הסברה יפה למורים בבתי הספר בנושא התמודדות במצבים ובתרחישים שונים. נכחתי באחד הערבים האלה, שנתנו מענה למורים, אבל ברוב בתי הספר מי שמגיע ועושה את העבודה בנושא הזה הוא נציג המשטרה. בפרוייקט הזה חייב להיות שותף נציג של שפ"י, קב"ט בית הספר ונציג המשטרה. הפרוייקט לא עובד במציאות.

זה לא נכון. קיבלתי פניות מהורים בירושלים---

אתי, תעבירי למנכ"לית מכתב, ואני סומך עליה במאת האחוזים שהיא תבדוק את הבעייה.

כבוד היו"ר, אני מודה לך על כינוס הוועדה בנושא הזה. אני רוצה לציין, שיש הבדל בין התיאוריה למציאות. בתיאוריה אנחנו מדברים דברים יפים וחשובים, אבל במציאות אנחנו לא מרגישים וממשים את זה, לפחות חלק מזה.

מדברים על הסברה, השתלמות למורים וטלויזיה חינוכית, אבל במגזר הערבי ברוב בתי הספר אין מיקלוט. אני רוצה לזמן את ועדת החינוך יחד עם המנכ"לית לבקר במגזר הערבי, ולראות את בתי הספר שאין בהם מיקלוט. גם בבתי הספר שיש בהם מיקלוט, רמת המיקלוט נמוכה מאוד. יש לבדוק את הנקודה הזאת, ואין להבדיל בין ילד לילד.

אני רוצה לדבר גם על חרדות; בגלל שרוב הילדים במגזר הערבי לא קיבלו כל הסברה, הם מפחדים מהערכה. הם חושבים שזה משהו שרוצה לטרוף אותם. לדעתי, צריך לצאת חוזר ממשרד החינוך למנהלי בתי הספר, למורים ולמדריכים כדי לקרב את הילדים לנושא הזה.

לא היית פה, אבל טלי ורסנו דיברה על תירגול שיעברו כל תלמידי ישראל מ- 10 בנובמבר ועד סוף נובמבר.

סלחו לי על שנכנסתי באיחור, ולכן לא שמעתי את דבריה.

חשוב שגם המורים והמנהלים יעברו את התירגול הזה. במלחמת המפרץ, למשל, מתו ילדים במגזר הערבי בגלל אי הבנה של המשפחות, ההורים והמורים. לכן יש לפעול בנושא הזה.

אני מסכים לחלוטין עם דבריה של חברת הכנסת ג'בארה. בבתי ספר רבים במגזר הערבי המצב אינו מספק כלל. הרי יש בתי ספר שאין בהם מספיק חדרי לימוד.

אני רק אתייחס בקצרה לנושאים שעלו כאן.

לגבי המיקלטים המשמשים כדו-תכליתיים; אנו בעד שימוש דו-תכליתי, כי אז רמתם הגבוהה נשארת. הכללים מאוד פשוטים: יש לפנותם תוך ארבע שעות בהינתן הנחייה.

מי מפקח על הדברים?

אנחנו נותנים את ההנחיות, והפיקוח הוא על בעל הנכס. לצורך העניין, הרשות המקומית. במסגרת תרגילי עורף ארצי אנחנו בודקים את מצב המיקלוט ומדווחים עליו למשרד החינוך.

אתם חוזרים לבדוק שוב אחרי הגשת הדו"ח?

אנחנו בודקים רק שנה אחר כך. אין לנו יכולת לבדוק כל מיקלט ומיקלט, והאחריות יושבת על בעל הנכס. אני מציין את זה לא ברמת ההתחמקות אלא כי אין לנו הכוחות לבצע זאת וזה גם לא באחריותנו.

אני רוצה להבין: מי מפקח על הרשות המקומית שתעשה מלאכתה נאמנה?

אנו נותנים את ההנחיות, ולא עושים את הפיקוח. אנו מנצלים את תרגיל העורף הארצי כדי לבדוק גם מה מצב המיקלוט. האחריות על האחזקה ועל הבקרה היא על אחראי הנכס.

טוב, אולי נבקר בכמה מיקלטים עם מימון, נביא את ראש ראש הרשות ונברר. רבותיי, כולנו אחראים לילדים. אתה למעשה אומר, שאין פיקוח.

במיקלטים ציבוריים ברור שהחובה היא על הרשות.

אין חולק שהאחריות על האחזקה היא של הרשות. אני מדבר על פיקוח. כשיש למישהו אחריות, חייבים להיות פיקוח וביקורת. המדינה מחייבת את ההורה לשלוח את התלמיד לבית הספר, ואם הוא לא עושה זאת – זו עבירה. אז שולחים את הילדים למקום לא מוגן? אנו תובעים שיהיה פיקוח, כדי שנהיה בטוחים שהילדים שלנו, שהם חסרי ישע, לא יישלחו למלכודות מוות, חס וחלילה, אלא למקומות מצילי חיים.

אני מסכים איתך, ואני שוב אומר שברור על מי מוטלת האחריות.

לגבי תירגול; נושאי הפינוי במקום שנפגע הם חלק מההיערכות, והם מתורגלים. אם חלילה איזור מסוים נפגע, ברור לאן מפנים. התירגול הוא ברמה די גבוהה, במיוחד בשנה האחרונה.

כולל במוסדות החינוך?

אני לא יודע ספציפית אם תירגול כזה בוצע במוסדות החינוך, אבל זה מבוצע באוכלוסיה אזרחית, וההתייחסות היא אותה התייחסות. אפשר לבדוק את העניין הזה.

תבדוק, כי זה לא בוצע ולא תורגל.

לגבי מגזר המיעוטים; אין שום הבדל, מבחינתנו. ההדרכה תהיה רוחבית, ותכלול גם את מגזר המיעוטים.

בעניין החיסונים; מדובר על תרופות לאוכלוסיה שנפגעה. כל מי שיצטרך בכל איזור שייפגע יקבל את התרופות.

המיקלט צריך להיות כשיר לפינוי תוך ארבע שעות. נשאלת השאלה, עד איזו רמה מגיעה אחריות משרד החינוך כגוף ממלכתי ציבורי, שאמור לדעת את הנתונים בנוגע ל- 4,000 בתי ספר. עד איזו רמה הפיקוח צריכה לחלחל בשטח?

אנו מבצעים מדי שנה בדיקה. אגב, מיקלט לא נותן מענה להתקפה הכימית אלא המרחבים המוגנים הם הרלוונטיים.

ועדת החינוך והתרבות רשמה לפניה את דיווח משרד החינוך באשר להיערכות מערכת החינוך ופיקוד העורף נוכח איום סכנת מתקפת טילים על העורף בישראל.

הוועדה הביעה דאגה, כי היקף המיקלוט הפיזי אינו מכסה את כלל תלמידי ישראל לרבות המגזר הערבי. אין ספק, כי החוסר במגזר הערבי הוא גדול יותר בגלל בעיית המבנים.

מדיווחים של ארגוני המורים, ארגון ההורים וחברי ועדת החינוך עולה דאגה, כי יש פער בין ההיערכות של המשרד הראשי והמחוזות לבין המציאות במוסדות החינוך. הוועדה פונה למשרד החינוך לזרז את הטמעת ההיערכות מוקדם ככל האפשר בבתי ספר. הוועדה גם תבקר במוסדות החינוך כדי לעמוד מקרוב על ההיערכות.

הישיבה ננעלה.

-----------------

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.