פרוטוקולים/ועדת חינוך/5877



3
ועדת החינוך והתרבות
15.10.2002



פרוטוקולים/ועדת חינוך/5877
ירושלים, ט"ז בחשון, תשס"ג
22 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי


פרוטוקול מס' 524
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום שלישי, ט' בחשוון התשס"ג ( 15 באוקטובר 2002 ), שעה: 11:00

הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 4) (הסמכת בעלי תעודת הוראה),
התשס"ב-2002, של חבר הכנסת זבולון אורלב, הכנה לקריאה שנייה
ושלישית.

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
גנדי ריגר

עודד הכט - סגן מנהל רשות הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט
אורי חרל"פ - משרד המדע, התרבות והספורט
עו"ד עדנה הראל - הלשכה המשפטית, משרד המדע, התרבות והספורט
עו"ד דורית מורג - משרד החינוך
עו"ד סוקיינה שלבי- משרד החינוך
אברהם זוכמן - משרד החינוך
שירלי אבנר - משרד המשפטים
עו"ד נועה בן אריה - מרכז השלטון המקומי
ד"ר ראובן מטרני - מנהל בית ספר למאמנים, מכון וינגייט
יאיר להב - מכון וינגייט
אברהם פזקל - ארגון המורים העל יסודיים
יוסי אפרת - הסתדרות המורים
ד"ר ירוחם שמעון ברק - אוניברסיטת תל-אביב
עו"ד אורי שילה - מ"מ יועץ משפטי, התאחדות הכדורגל
אמנון רז - התאחדות הכדורגל
מולי קצורין - איגוד הכדורסל
רוני בוסני - איגוד הכדורסל
משה ויינקרץ - איגוד הכדורסל

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אושרה עצידה








הצעת חוק הספורט ( תיקון מס' 4) (הסמכת בעלי תעודת הוראה), התשס"ב-2002,
של חבר הכנסת זבולון אורלב, הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אנחנו עוסקים בהצעת חוק הספורט (הסמכת בעלי תעודת הוראה), ולמען הגילוי הנאות אני אומר כי זוהי הצעת חוק שלי ואנחנו מכינים אותה לקריאה שנייה ושלישית. אני חושב שאנחנו קיימנו דיונים די ממצים לקראת הקריאה הראשונה והחוק עבר מאז הקריאה הטרומית שינויים די מפליגים כדי שנשמור על ההבנה עם שני משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, גם משרד החינוך וגם משרד המדע, התרבות והספורט. אני מציע שניגש לקריאת החוק והטכניקה היא שברגע שלמישהו יש הערה, הוא מרים את ידו. בסוף הקריאה אנחנו לא נחזור חזרה. אנחנו קוראים ועוברים הלאה.

עו"ד דורית מורג, שלום לך. אני כבר אומר לך שתדעי שבמושב הזה אני נותן עדיפות גדולה לחקיקה. השרה והמנכ"לית יצטרכו לעבוד פחות. לפי דעתי, זהו מושב אחרון שאפשר לחוקק בו. אני מכוון את הדברים שאמרתי לך גם לעו"ד עדנה הראל ממשרד המדע, התרבות והספורט.

מירב, בבקשה.

( קוראת את סעיף 1.(1) ).

אני רוצה להזכיר כי בחוק ישנם שלושה עניינים. הראשון הוא הוספה של רשות מקומית לפעילות ספורט מאורגנת. יש כמה הוראות בחוק הספורט שמתייחסות לפעילות ספורט מאורגנת והיום רק התאחדות או איגוד צריכים לקיים את ההוראות האלה. אנחנו מחייבים עכשיו גם את הרשות המקומית לקיים את ההוראות האלה. ההוראות זה סעיף (3) שמדבר על הודעה על היעדר תעודת הסמכה, צריך להודיע שאין תעודת הסמכה במקרה של מדריך במקרה של פעילות ספורט מאורגנת. הדבר השני שהוא למעשה הנושא המרכזי וזה סעיף (8), הבטיחות. הם יהיו כפופים להוראות בטיחות שהשר קבע.

ברגע שהקטע הזה של רשות המקומית מופיע במקום שאתם מציעים, הוא כולל בתוכו גם מרכיבים נוספים. המרכיבים שכרגע דובר עליהם של הסמכה ושל בטיחות, אני מסכים במאת האחוזים. אבל, במקום שזה נרשם בעצם מכלילים פנימה גם את נושא הביטוח וגם את הבדיקות הרפואיות ואני לא חושב שזו הכוונה.

אני מוכרח לומר שהסעיף הזה זה בכלל לא החוק שלי. אני לא הצעתי אותו בכלל. זה נולד פה תוך כדי הדיון. תופסים עליי טרמפ. אני משרת אתכם.

אני אזכיר, זה עלה אגב תיאור שאני תיארתי את המצב הקיים ואתה הצעת להכניס למען בכל מקרה לא ייטען נושא חדש, אם נחליט לקדם את זה. כבר אז הבהרנו שאנחנו במשרד מכינים הצעת חוק בנושא הזה במסגרת תיקונים כוללים לחוק הספורט.

האם את מציעה להוריד את הסעיף?

בנוסח הזה, כן.

האם את מציעה נוסח אחר?

אני חושבת שזה כרוך בדיון רחב מאוד שלא התחלנו אותו עדיין בפורום של הוועדה. אני מוכנה להסביר במה הוא כרוך.

לא, אין צורך. לצורך הדיון כרגע ירדנו מהסעיף. אם יהיה זמן בסוף הדיון אולי נחזור אליו ורשמנו לפנינו שמשרד המדע, התרבות והספורט יוזם הצעת חוק בעניין.

במסגרת שורה של תיקונים לחוק הספורט וכבר הופץ תזכיר בעניינם.

יש לי רעיון, אני את הסעיף הזה אגיש כהצעת חוק פרטית שלי כנוסח פה, ואני אתפוס טרמפ עם הצעת החוק הממשלתית. אני אקדם אותה יחד עם הצעת החוק הממשלתית.

אם כך, אז אני אומר שאנחנו מדברים על עניין אחר. אנחנו דווקא מתייחסים לסוגיית הבדיקות הרפואיות והביטוח שאנחנו חושבים שרשויות מקומיות צריכות לעשות בסוגים מסוימים של פעילויות ספורט מאורגנות ולא בכולן.

לדעתי, בניגוד למה שנאמר כאן, דווקא הסעיפים של הביטוח לא חלים על פעילות ספורט מאורגנת.

נכון, ואנחנו חושבים דווקא שזה כן מה שצריך לחוקק.

זה בדיוק הפוך.
( קוראת את סעיף 1. (2) )
כאן, זה לב החוק. הוספנו לאפשרויות שקיימות היום בחוק בהגדרת תעודת הסמכה שזה: תעודה המסמיכה אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט שניתנה מבית ספר בישראל שהכיר בו השר לעניין זה, או שניתנה מאת בית ספר מחוץ לישראל ושהכירה בוועדה, עכשיו הוספנו עוד חלופה.

אני מציע להוסיף לסוף סעיף זה את המילה רק. כלומר, ... ובהתמחות מתאימה המתקיימת בו והניתנת רק לבוגריו.

נניח שיש מישהו שהוא בוגר וינגייט והוא רוצה לעשות עכשיו השתלמות במכללה במסגרת ההתמחות, למה אתה רוצה למנוע את זה? נניח ויש מישהו שלמד באוהלו במגמת חינוך גופני והוא רוצה לעשות השתלמות במכללת זיו.

זו שאלה, אני חושב שלא.

למה אתם מגבילים את הדבר הזה? אני לא מבין את הגישה.

כי זה קשור גם בתוכנית לימוד קודמת שהוא עשה.

בשביל זה יש את השר והוא קובע. מה שקובע זה תוכנית הלימודים. הרי אנחנו לא עושים פה הגנות מקצועיות. אנחנו רוצים שמי שעוסק באימון או בהדרכה הוא אחד שגמר את ההכשרה כפי שהשר קבע. מה זה משנה אם הוא בוגר אוהלו שעושה עכשיו השתלמות בווינגייט? מעניין אותנו שהוא עבר את ההתמחות המתאימה.

למען האמת, אני לא ראיתי את הסיפא ככוללת את כל המכלול. אנחנו חשבנו שיכולה להיות הכשרה במוסד להכשרת עובדי הוראה, ולא יצטרך השר להכיר בכל מוסד להכשרת עובדי הוראה מחדש. גם היום הוא יכול להכיר. אנחנו חשבנו שאנחנו נקבל הסמכה לפחות למוסדות להכשרת עובדי הוראה אקדמיים שיוכלו לפעול באורח עצמאי ולא יצטרכו כל מוסד ומוסד לפנות לשר.

אתם פותחים מחדש את כל הדיון שהיה כאן.

גם היום הוא יכול להכיר.

נכון, באמת אמרנו שהתיקון הוא מיותר, אבל הוא למען הסר ספק. שלא יהיה ספק שיש מסלול קיצור למוסדות להכשרת עובדי הוראה לחינוך גופני. מסלול הקיצור אומר שבגלל שהם מוסדות להכשרה עובדי הוראה שהתלמידים לומדים בהם דברים מסוימים שהם חלק מהתוכנית שצריך ללמוד כמאמן או כמדריך, להם תהיה רק תוכנית התמחות ספציפית שהשר יכיר בה כתוספת לבוגרים שהם יוכלו להיות מדריכים בסוף. אבל, הם יבואו לשר שהוא אמון על הנושא הזה. לא שר החינוך, השר שממונה על תחום הספורט. הוא יגיד מה צריך להוסיף לאוהלו או למכללת K בהתחשב.

דורית, למה הדבר דומה? את לא היית בדיון על החוק הקודם, אבל שר החינוך צריך גם להתייעץ עם שר הבריאות באשר להנחיות מקצועיות שמשרד החינוך נותן בתחום הבריאות. בא שר המדע, התרבות והספורט ואומר כך: אני אמון על קביעת הסטנדרטים המקצועיים לעניין המאמן, ובאה מערכת החינוך וטוענת שלה יש את החינוך הגופני. מנסים לעשות פה איזשהו שילוב. לפי גירסתך, יהיו שני סטנדרטים במדינה. סטנדרט אחד של מדריך שלומד נניח 200 שעות, שקבע שר המדע, התרבות והספורט ושתוכנית הלימודים היא א', ב' וג', ושר החינוך יקבע עכשיו במכללות אקדמאיות להכשרת מורים בחינוך גופני 60 שעות ולא כוללות כך וכך תחומים. מה שיקרה הוא שיהיו שני אנשים במדינה שיש להם אותה תעודת הסמכה של מדריך. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת מנקודת מבטי.

למעשה, גם היום כל מכללה יכולה לפנות לפי החוק ולקבל היתר. התחום הזה לא מקדם אותנו, בעוד שאנחנו רוצים כן להתקדם.

אני אומר לך במה הוא כן מקדם אותנו. קודם כן, הוא מקדם אותך בזה שהוא נותן מעמד בחוק למכללות האקדמיות להכשרת מורים. החוק בעצם אומר לשר: אתה צריך לתת להם את הדבר הזה, רק תקבע את ההסדרים. לא עולה על הדעת שמורה לחינוך גופני לא יכול לאמן את נבחרת בית הספר שלו בתחרות העירונית אם הוא עבר את ההתמחות בתחום הזה. זה אבסורד ממדריגה ראשונה. מה שקורה היום בפועל הוא שיש עבריינות על החוק. בפועל, הם צריכים לפנות אבל הם לא פונים. זה החוק שמסדיר את הדבר הזה, אחרת יקרה מצב אבסורד. אין לך תשובה למה שאני אומר שעלול להיווצר פה אבסורד, יהיו שני רופאים מומחים באורטופדיה ושניהם בעלי הכשרות שונות. זה בלתי מתקבל על הדעת.

אם זכור לי אז הכוונה היא שתהיה תוכנית לימודים ושיפעלו לפי תוכנית לימודים שיקבע השר וזה בסדר גמור. אבל, ברגע שהם פועלים, לא ילכו כל פעם באופן פרטני ויבקשו היתר מחדש.

אני לא מבין, לא צריכים כל פעם. מאשרים פעם אחת תוכנית לימודים. בודקים פעם אחת במכללות שבהן יש מסלולים לחינוך גופני ואומרים להן שהשר קבע שאם מתקיים במכללה מסלול כזה וכזה, הוא מקבל את תעודת האימון ובזה נגמר העניין.

אבל, אם הוא לא יקיים את זה יישלל לו.

בוודאי, כמו שהמועצה להשכלה גבוהה תשלול לו את מתן ההיתר אם הם לא עומדים בתוכנית שהם הגישו למועצה להשכלה גבוהה. השר לא קובע מי מקבל תואר ראשון במכללת זיו. את זה קבעה ועדת משנה של המכללה להשכלה גבוהה שהקימה ועדה והמליצה למועצה, ואם הם לא יעמדו בתנאים שוללים להם את הדבר הזה.

עד סוף ספטמבר השנה, לפני כמספר שבועות, אני הייתי חותם על תעודות של תלמידים במכללות, משום שלמכללות לא הייתה הרשאה לתת תעודות מדריך.

דורית, צריך להיות פה שביל זהב בין שני אינטרסים. הראייה הכוללת היא שתהיה איזשהי אחידות ונורמה אחידה מה זה מדריך, מה זה מאמן, מה זו התמחות. יש רשימת מקצועות שהם מופיעים בחוק הספורט, יש נושאים שצריך מאמן, יש נושאים שלא צריך. הרי יש רשימות.

נכון, הכל מוסכם, הבעיה העיקרית היא הטכניקה. האם כל מוסד לחינוך גופני צריך לפנות?

כמה מוסדות להכשרה לחינוך גופני יש במדינה הזו? יש חמישה מוסדות, לא שלושת אלפים. בואו לא נעשה עסק מדבר שלא צריך לעשות בו עסק. חמשת המקומות האלה יפנו ומצידי שהמפמ"ר ירכז את הרשימות של חמשת המוסדות ויגיש את כל החמישה ויטפל בשמן. הוא יכול להקים אצלו צוות כדי שלא כל מכללה תתחיל להתעסק בדבר הזה. הם יפנו לממונה על הספורט וישאלו האם התוכנית המוגשת מאושרת כן או לא. הם יכולים להציע להכניס תיקונים ובכך לגמור את העניין.

אני לא חושב שכאן מדובר בכלל בנושא שהמכללות לא צריכות לפנות לקבל אישור. מדובר על תוכנית שהתוכנית עצמה היא של ההדרכה ושל האימון ואת זה מבצעים המכללות. לא צריך שום אישורים, זה מה שדובר.

יש קריטריונים להכרה בבתי ספר להכשרת מדריכים ומאמנים. הקריטריונים האלה מתייחסים לכשירות של המדריכים, לאמצעים שעומדים בפני התלמידים, האם יש אולמות מתאימים כן או לא, וגם לתוכנית הלימודים. הדברים האלה צריכים להתקיים בכל בית ספר. סטודיו B קיבל אישור בשביל ללמד כושר גופני ו"חיטובים" קיבלו, ויש שורה של בתי ספר שקיבלו. מתכבדים, באים, נבדקים, מבקרים במקום ובודקים אותם. אוהלו ו-K והגופים האחרים, יש להם אמצעים. הם מלמדים מורים לחינוך גופני. אני בטוחה שהכל תקין, וברור ונהיר ויפה. עדיין, אדם מטעמנו יצטרך לבוא ולראות שבאותן שעות שהם מלמדים את זה, הם לא מלמדים אותם את זה במרתף. זה לא רק יהיה להגיש תוכנית לימודים, גם לבוא למקום. אבל, יש כאן מסלול שהוא מסלול זהב שהוא מהיר יותר וברור יותר.

אני חושב שמבחינת איזון האינטרסים זה האיזון הנכון. אני מתחיל להרגיש שנכנסים פה לעניינים יוקרתיים ואני לא רוצה להיכנס לדבר הזה.

רק יוקרתיים וזה לא נכון, זה לא צודק. גם מבקר המדינה העיר על כך שלא יכול להיות מקום שהוא מונופול על הדברים האלה. הוא מעיר את זה ברחל בתך הקטנה.

אבל, אין מונופול.

ישנם כללים, ישנם חוקים וכל חוק מקובל עליי. המכללות לחינוך גופני מוכרות. אוהלו נותן תעודות, סמינר הקיבוצים ווינגייט נותנים תעודות. האם אתם רוצים לפקח עליהם עכשיו? יש תוכנית לימודים שלהם, לא שלנו, מה יותר מזה?

אנחנו מפקחים על "חיטובים" ועל " סטודיו B",

סטודיו B זה לא מכללה. איך את משווה בכלל בין שני הדברים? זה אבסורד.

אנחנו מפקחים על מכון וינגייט ועל סמינר הקיבוצים, ובדין אנחנו מפקחים. המועצה להשכלה גבוהה איננה מפקחת על תחום הפעילות הזה. היא מפקחת איך ורק על הוראה אקדמית. אם סמינר הקיבוצים יפתח מחר מרפאה, אז משרד הבריאות יפקח גם על המרפאה.

אני אציע לכם להסמיך את המפמ"ר לחינוך גופני, מישהו במשרד החינוך, שהוא ייעשה את הפיקוח. אני אושיב את שני השרים יחד, זה לא קשור לחוק. בחוק כאן לא כתוב מי הולך לפקח ואיך כתוב לפקח. אני מקבל על עצמי גם להסדיר את זה כי זה רק עניינים יוקרתיים. מנקודת מבטי, הואיל ואני אבא של שניכם, אני לא רואה שום סיבה שבעולם, גם מבחינת בזבוז כוח אדם, שבבוקר יבוא המפקח על החינוך הגופני ויבקר על מה שנעשה שם, ובצהרים יגיע מפקח שלהם לראות מה שנעשה שם, ואחרי הצהרים יגיע עוד איזה מפקח שלישי, מה עוד שמדובר באותה דיספלינה. מדובר בחמישה מוסדות ואפשר לקחת אחד המפקחים על החינוך הגופני במשרד החינוך ולערוך לו בחינה ולומר מה הכישורים שצריך שיהיו למפקח, ולהסמיך אותו. תחסכו כך תקן. תאמרו שהאיש הזה מחויב עכשיו והוא המפקח ובזה גומרים את העניין, אבל זה לא קשור לחוק.

לפי התיזה שלך, שני בתי ספר שנמצאים בתל-אביב, האחד יושב בסמינר הקיבוצים ונותן תעודות מדריך לכושר גופני, והשני סטודיו B, יהיה להם פיקוח שונה? האם האדם המפקח יהיה שונה? לפי התיזה שלך, האדם המפקח יהיה שונה.

בכל מקרה, יהיה אדם שונה.

לא, אצלנו זה אותו אדם.

האם יהיה אדם אחד לכל המדינה?

כן.

לצערי, אני נכנס למלכודת של הדיונים היוקרתיים, זה לא קשור לחוק. זה קשור לביצוע של החוק, ואני אקבל על עצמי או להושיב את שני המנכ"לים או להושיב את שני השרים ולנסות לשכנע אותם לקבל את דעתי. שלא תהיינה אי הבנות, אני חושב שצריך פיקוח ללא פשרות שהתוכנית הזו מתקיימת. מי צריך לפקח, איך צריך להיות הפיקוח, לא כתוב כאן בחוק. הסמכויות הן בידי השר למדע, תרבות וספורט, ואני אנסה לשכנע אותם. יש הבדל בין "וינגייט" ל"סטודיו B". יש באמת הבדל מהותי, יסודי בין שני המקומות.

ובגלל עושים להם מסלול זהב, אבל אותו משרד מטפל בזה.

איזה מסלול זהב אנחנו קיבלנו פה?

דורית, זוהי הצעת חוק פרטית, לא ממשלתית. אם זו הייתה הצעת חוק ממשלתית, הייתי נלחם עבורכם. תשבו בוועדת שרים לחקיקה ותגמרו בינכם.

הרי לא יעלה על הדעת שמצד אחד אתה מטיל מגבלה על המכללה להסמיך את בוגריה בלבד, ואתה לא פותח להם את השורות בהסמכת בוגרים מבחוץ או אנשים מבחוץ, ומצד שני, אתה נותן תעודת הסמכה לסטודיו B או למדרשה לתרבות הגוף שהיא יכולה להסמיך את מי שהיא רוצה. אם אתה אומר שאין מקום להשוואה בין המכללה בווינגייט לסטודיו B, אז תאפשר לווינגייט לקלוט גם אנשים מבחוץ ולהסמיך אותם.

לו זו הצעת החוק, לא לזה התכוונתי.

יש להם אפשרות היום.

יש פה איזשהי טעות וחבל שיתקבל הרושם הלא נכון לגבי פעילות המשרד. סמינר הקיבוצים הוא דוגמא למוסד שמכשיר מורים לחינוך גופני. חוץ מזה, הוא פתח מסלול למדריכים ומאמנים לכדורסל והוא פנה למשרדנו, קיבל את ההנחיות. הוא מפוקח על ידי משרדנו. יש לו מרכז רווח נפרד שבו הוא מקבל כל מאן דבעיי. הוא בא ומקיים את זה בנפרד מהפעילות האקדמית שלו. חוץ מזה, התיקון הזה אומר שלאנשים שלומדים להיות מורים לחינוך גופני אקדמי, יהיה גם מסלול קיצור לקבל תעודת מדריך, זה הכל.

אדם שרוצה ללכת למסלול של הכשרת מדריכים, הוא רוצה לעשות קורס מדריכי חדר כושר, יכול לפנות למכללה או לבית ספר למאמנים, בהנחה שהמכללה זכאית לפנות אליכם לקבלת ההכרה.

כן, רשאי לפנות גם היום.

זה לא מופיע פה.

זה מופיע בחוק העיקרי. כל אדם, כל גוף, כל מוסד, יכול לפתוח בית ספר שמכשיר אם הוא עומד בקריטריונים. מה שפה רצינו זה לא לפתוח בית ספר למאמנים, אלא שבתוכנית הלימודים של המורה, בתהליך ההכשרה שלו בהתחשב בלימודי הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה וכל הלימודים האחרים, שכל זה יעמוד לו לצורך עניין הכשרת המאמנים בתוספת שיקבע השר.. לדעתי, ברור שהתוכנית של סטודיו B תהיה שונה לחלוטין מהתוכנית של וינגייט, כי בווינגייט הוא לומד לימודים היקפיים שקשורים בתחום הזה, אז אפשר לוותר לו על זה או צריך להוסיף משהו אחר, ולכן יש את המילים: "בהתחשב בתוכנית הלימודים". זה הרעיון הכללי.

חברים, אנחנו עוברים לסעיף 2.

רגע, האם אנחנו משאירים את זה כמו שזה?

כמו שזה.

כפי שאני מבינה את זה, בעיקרון צריכים להיות פה שני דברים. קודם כל, עצם זה שמכירים בזה שהמכללות האלה יקבלו. שנית, אני הבנתי שבתעודת הבוגר תהיה מובנית גם המדריך או המאמן. הוא יקבל שתי תעודות בעצם זה שהוא עשה את המסלול והוא קיבל את הבוגר - - -

לא.

לא. במסגרת לימודיו הוא יכל לבחור ולהרכיב את לימודיו שהם יכללו לימודי התמחות על פי הקריטריונים שקבע שר המדע, התרבות והספורט. על אותם לימודים הוא מקבל שתי תעודות. הוא מקבל גם תעודת B.A, והוא מקבל גם תעודת מדריך.

אם כך, הנוסח הזה בסדר.

היום הבוגר הזה פורמלית כל הלימודים שלו בלימודי ההתמחות לא שווים כלום והוא צריך עכשיו ללכת למיטרני ולעשות עוד הפעם קורס, או לסטודיוB לעשות קורס. זה מהות החוק, זה בהתחשב בתוכנית הלימודים. תוכנית הלימודים שלו להכשרה שלטענת מנהלי המכללות אפשרי שתכלול מגמות התמחות, היא בעצם עומדת לו לשתי מטרות. הוא יכול להיות עוזר המאמן של מולי קצורין ושל נבחרת בית הספר גליל עליון.

אני יושב כיושב ראש ועדה לאישור תעודות מחו"ל. קיימות תעודות שכתוב: מורה לחינוך גופני ומאמן לכך וכך, תעודה אחת.

בפרקטיקה האקדמית במדינת ישראל אלו שני דברים שונים, ההבחנה פה בין התעודה האקדמית לבין הרשיון לעסוק. זה כמו שאתה בוגר במשפטים ואתה צריך לעשות הסמכה למשפטים.

מה שרציתי להבהיר הוא שלא כל בוגר.

תעודת הוראה אתה מקבל מהאוניברסיטה, ואתה צריך רשיון הוראה. זה בדיוק העניין. הלימודים באוניברסיטה משמשים לשני דברים: זה גם נותן לו את הדיספלינה שהוא בוגר בגיאוגרפיה, ועל הלימודים האלה בתוספת קטנה הוא מקבל גם תעודת הוראה שמעניקה לו את הרשיון.

משרד החינוך מכיר בתעודת ההוראה שניתנת באוניברסיטה. הוא לא מוסיף עליה.

אז למה הוא לא מסתפק בתעודת ההוראה ולמה הוא קובע שיהיה רשיון הוראה? אני מציע ללמוד את החוק. זה לא אוטומטי שכל בעל תעודת הוראה מקבל רשיון הוראה ולא אפרט.

החוק לא יסדיר יחסי עבודה בין שני משרדים. את זה אני אתנדב לעשות כאבא משותף של שני המשרדים.

( קוראת את סעיף 2 – תיקון סעיף 16.)

מה זה סעיף 13(ה)?

סעיף 13(ה) זה הסעיף היחידי בחוק הספורט שמתייחס למוסדות חינוך באופן ספציפי והוא אומר: השר רשאי לקבוע תקנים למתקני ספורט ולמכשירי ספורט במוסד חינוך כמשמעותו בחוק לימוד חובה. אני חושבת שמבחינת ניסוח נמחק את המילים: "למעט סעיף 13(ה)", ונכתוב רק: שאין בהוראות סעיף זה, כדי לגרוע מהוראות סעיף 13(ה), כדי לא להטיל איזה חובה.

החשש של משרד החינוך היה שהוראות חוק הספורט מחייבות מורים לחינוך גופני כשהם בעצם בפעילות עם התלמידים שלהם.

במה זה מחייב, למשל?

הנושא העיקרי שעלה הוא כאשר הם מאמנים נבחרת של בית ספר. ולכן, הם ביקשו פטור מיוחד מתחולת חוק הספורט. זה לא רק תעודת מאמן, זה חוק הספורט בכלל. זה כל מיני הוראות שקשורות. היה פה ויכוח האם מפרשנות החוק כשלעצמו כבר עולה שזה לא חל או לא?

אמרנו שליתר ביטחון נבהיר את זה.

סעיף 13(ה) הוא הסעיף היחידי בחוק הספורט שמדבר על מוסד חינוך, ואני אקריא אותו שוב: השר רשאי לקבוע תקנים למתקני ספורט ולמכשירי ספורט במוסד חינוך. אני אנסח את זה אחרת. אני אגיד שאין בהוראה זו כדי לגרוע מהוראות סעיף 13(ה). זה לא קשור למורה באופן ספציפי. המורה צריך לדאוג שהוא יעבוד עם מכשירים רק שיש להם תקנים. אני לא רוצה שזה יגרע.

בדיונים לקראת הקריאה הראשונה מאוד התלבטנו בסיפא, "במסגרת פעילות ספורט הנערכת בפיקוח משרד החינוך". אני מאוד לא שלמה עם הניסוח כמו שהוא. אני חושבת שהוא רחב מידיי.

תני לי דוגמא כדי שנמחיש לעצמנו.

אני לא יודעת מה זה פיקוח משרד החינוך. יכול מפקח אזורי באיזשהו מקום לקחת תחת חסותו כל מיני פעילויות שעושה הרשות המקומית.

אני מבין את ההערה שלך. מה יקרה אם נכתוב: הנערכת מטעם משרד החינוך ומטעמו?

אני חשבתי לפחות את זה לבקש להוסיף, בדיוק את המילה הזו "מטעמו", כמינימום.

מה זה "מטעמו"?

אני צריך תמיד לחשוב על המקרים הגרועים, באיזשהו מקום כדי להיפטר מחובות חוק הספורט אומרים: תכריזו על התחרות הזו שזה בחסותך ובפיקוח שלך ומה שתגיד לי אני אעשה. אנחנו רוצים הרי למנוע את הדבר הזה. אנחנו באמת מתכוונים לפעולות ספורט שנעשות על ידי המשרד ומטעם המשרד ובפיקוח המשרד. כאשר מארגנים בעיר ירושלים תחרות ספורט בתי הספר וכו', זה מטעם משרד החינוך. זה מופיע בחוזר המנכ"ל, בחוזר המפמ"ר. זה הוראה מטעם. הרי הוא נותן הוראות למורים לחינוך גופני להכין את התלמידים ולארגן את הנבחרת. הוא קובע את הסטנדרטים ואת הכל. זה המקרה הקלאסי שזה מטעמו. פורמלית הרשות המקומית היא המארגנת, אבל זה מטעמו, זה במסגרת תוכנית העבודה המובנית של הפיקוח על החינוך הגופני. הכוונה למנוע פה דברים שלא התכוונו אליהם.

אולי נאמר: שחלות עליו הוראות המנהל הכללי של משרד החינוך.

לא, זה לא תמיד הוראות המנהל הכללי בפרקטיקה. בפרקטיקה זה יכול להיות הוראות מפמ"ר. אני מצטרף לחשש שלך ולכן גם אני בעד שזה יהיה מכוון בדיוק למה שהם צריכים. אבל, פה את גוזרת גזירה שאי אפשר לעמוד בה. ברגע שאת אומרת שזה מטעמו, יש סמכויות במשרד. העובדים יודעים מי מוסמך לתת מטעם המשרד אישור לקיים פעילות. לא כל אחד יכול לקיים פעילות.

יש את הפעילויות המשותפות של משרד החינוך והרשויות המקומיות. בדרך כלל, כל התחרויות המוקדמת מתואמות עם משרד החינוך. אבל יש תחרויות שהרשות המקומית יוזמת. למשל, מירוץ לזכרו של מישהו ואז אומרים שכל בתי הספר ישתתפו. זה לא מטעם משרד החינוך, אבל זה יכול להיות פיקוח של משרד החינוך. לכן, אני לא חושב שכל דבר צריך להכניס מטעם משרד החינוך. בעצם המורה לא מכוסה.

מערכת החינוך הגופני יש לה תוכנית לימודים ותוכנית עבודה. אנחנו רוצים שתוכנית הלימודים ותוכנית העבודה לפטור אותם מכל העסק הזה. אם הרשות המקומית רוצה לארגן לזכרו של חייל הי"ד, אני גם אבוא לרוץ. אבל, זה לא מטעם משרד החינוך וזה לא במסגרת התוכנית. אפשר לעודד תלמידים ללכת לרוץ, אבל לא הייתי הולך לפטור. אתה פותח פה פתח. יש רשות מקומית שתארגן ותעשה את זה. אם תשכנע את משרד החינוך שהתחרות הזו היא מטעמו אז יש אחריות. יכול להיות פה צחוק, שבפועל זה פיקוח של משרד החינוך, בפועל מישהו אחר מארגן והילד נופל בין הכיסאות. כשזה מטעמו יש פה אחריות. זה נעשה מטעמך ותישא באחריות לתחרות הזו. כאשר מארגנים תחרות עירונית של ספורט בתי הספר, הפיקוח לוקח אחריות. כל המורים לחינוך גופני נמצאים באותו יום באצטדיון. יש ישיבות תדריכים, יוצאים חוזרים. יש ארגון שלם של כל המערכת הזו.

אני חושבת שהתוספת מיותרת. הסעיף מדבר על הרישא והרי הרישא והסיפא מתחברים זה עם זה. זה לא סתם פיקוח משרד החינוך, אלא נאמר: הוראות חוק זה לא יחולו על מורה לחינוך גופני, כהגדרתו, במילוי תפקידו עם תלמידי המוסד לחינוך גופני, בפעילות הספורט של מוסד החינוך או בפעילות הספורט הנערכת בפיקוח משרד החינוך. ברור שזה מתוקף תפקידו של המורה לחינוך גופני. מספיק לעניין הזה להוסיף את פיקוח משרד החינוך. אני לא תמיד יודעת האם התחרות נערכת בדיוק מטעמו. כל נושא התחרויות אולי מאורגן על ידי מישהו אחר, אני לא יודעת. ברגע שמשרד החינוך לוקח פיקוח על הנושא הזה, חזקה עליו שהוא שומר על כל הכללים. הוספת המילה "מטעמו" יכולה ליצור קושי.

מה יכול להיות?

אני לא יודעת, שמישהו אחר יארגן והפיקוח יהיה של משרד החינוך.

"מטעמו" זה לא המארגן.

יתחיל להיות ויכוח האם פעילות התאחדות ספורט בתי ספר זה מטעמו או לא מטעמו.

האם יש לך ספק שזה כן מטעמו?

אני לא יודעת מה זה "מטעמו"? יגידו המחוקק מצא לנכון להוסיף "מטעמו" ועכשיו נבדוק כל פעם האם זה מטעמו?

מה זה בפיקוח?

הוא יפקח על התחרות, על הפעילות המתקיימת. תאמינו לנו שהמשרד לא לוקח לעצמו פיקוח כך סתם. אני פוחדת שהארגון ייעשה על ידי גורם X, מרוץ תלמידי בתי הספר. ברגע שזה מרוץ תלמידי בתי הספר, לא תמיד משרד החינוך הוא המארגן.

הוא לא צריך להיות המארגן.

"מטעמו" זה הוא המארגן. אני לא יודעת מה זה "מטעמו".

מה זה מטעמו? זה יוזמתו.

אם "מטעמו" זה מיוזמתו ובארגונו אז אני חוזר בי. אני התכוונתי במילה "מטעמו" שהפיקוח על החינוך הגופני אמר שזה חלק מהתוכנית החינוכית לחינוך גופני של הילד.

אז זה בפיקוח.

אז תורידו את כל הסיפא.

תוכנית לימודים זה מושג. יש הבדל בין תוכנית לימודים לבין מסגרת פעילות ספורט של מוסד חינוך. תחרות העירונית של בתי הספר היא לא במסגרת תוכנית הלימודים. אבל, אנחנו עדיין רוצים שהוא יוכל לעשות את זה, כי זה במסגרת החינוך הגופני של בית הספר. למשל, סל תרבות לא נמצא בסילבוס של לימודי שפות, אבל הוא עדיין חלק אימננטי מפעילות של בית הספר. לא תמצאי טיול של בית הספר בשום תוכנית לימודים של אף מקצוע, לא של גיאוגרפיה, אבל זה עדיין חלק אימננטי ממהות בית הספר. אותו הדבר גם פה. למשל, אנחנו אומרים התחרות העירונית, בדרך כלל המסורתית, היא חלק אימננטי מהחינוך הגופני של הילדים. זה לא בתוכנית הלימודים. לכן, תוכנית לימודים זה דבר מאוד מצמצם.

אני חושבת שטיול היא דוגמא טובה. יש חוזרי מנכ"ל לגבי טיולים. יש מערכת של הודעות שצריך להודיע לפני שיוצאים לטיול.

ככה הבנתי שזה "מטעמו". "מטעמו", התכוונתי שיצאה הוראה, הודעה של המשרד לכל הגורמים: התחרות הזו היא תחרות שאנחנו שותפים בה, אנחנו מפקחים עליה, אנחנו מעורבים בה, אנחנו יודעים מה נעשה בה. אנחנו רוצים ומבקשים מכם המורים להשתתף בתחרות הזו, ולבוא עם התלמידים. זה פירושו של דבר "מטעמו".

זה הפיקוח.

אומרת דורית מורג שהמילים שלי זה בפיקוח זה לא "מטעמו". היא אומרת שמטעם זה מארגן ויוזם. אני לא התכוונתי שזה יהיה מארגן ויוזם.

אני עדיין חוששת שהמונח בפיקוח הוא מונח רחב מידיי כשהוא נמצא בחקיקה.

למה המונח "פיקוח משרד החינוך" הוא מונח רחב? חזקה על משרד החינוך שהוא מברר טוב טוב למי הוא נותן פיקוח בנושאים האלה.

אני אשמח לדעת מה הם הכללים שבהם אנחנו יודעים שיש פיקוח. מתי משהו הוא בפיקוח ומתי הוא לא?

חברים, חבר הכנסת גנדי ריגר ימלא עכשיו את מקומי לשלוש דקות למצות את הדיון הזה. נסו למצוא מילה אחרת, אולי המילה בהשתתפות. דורית, אני מציע לא להתבצר כרגע. השאלה היא, איך אנחנו מונעים שהמפקח האזורי במקום נידח, לוקח אחריות שאנחנו לא רוצים שייקח והוא מאשר איזשהו דבר? איך אנחנו מונעים את זה?

פיקוח משרד החינוך זה נושא מאוד כבד ואולי גם מאוד רחב. אין דבר כזה שמפקח אזורי יקח - - -

ומה אם יהיה כתוב פיקוח ארצי?

האם רוצים להיכנס עכשיו לשאלה מי בדיוק בפיקוח אחראי?

לא.

זה נראה לי ממש חוסר אימון במשרד החינוך, עם כל הכבוד. אם כתוב: פיקוח משרד החינוך, זאת אומרת שמשרד החינוך, אחד האורגנים שלו, לקח את הפיקוח על אחריותו.

האם אני מבין ממך שלאור מה שאמרת כרגע יצא חוזר מנכ"ל אחרי החוק הזה ויאמר: מה שאמרו בחוק, אנחנו אומרים לכם, הכוונה היא שבמקרים האלה אנחנו תובעים שיהיה אישור של המפקח הארצי?

אני שואלת את אותה השאלה.

אני חושב שאנחנו מספיק אחראיים. אנחנו לא נותנים מטרייה לתחומים שלא שייכים לנו, למערכת החינוך. אם למשל, רשות מקומית תחליט שהיא רוצה לקיים מרתון והיא רוצה להזמין תלמידים ושניתן חסות אז אנחנו לא נותנים חסות. דברים שלא קשורים אלינו או שאנחנו חושבים שהם לא נכונים להתקיים מבחינה חינוכית, הם לא מתקיימים. אנחנו לא נותנים להם יד. רשות פתח תקווה או רמת גן, לא עושה תחרויות כי בא לה לעשות תחרויות. ישנן תחרויות שונות כמו: כדוריד, כדורעף, וזה חלק ממסגרת גדולה וענפה של הפיקוח על החינוך הגופני. אני לא רוצה לומר 100%, אין 100%, 99.9%.

מה המשמעות של הפיקוח?

זה אחריות.

האם אפשר להוסיף את המילים: אחריות משרד החינוך?

פיקוח זה אחריות.

פיקוח זה אחריות.

אם הם חושבים שפיקוח זה אחריות אז אני רוצה שיהיה כתוב: בפיקוח משרד החינוך ובאחריותו.

ממש מוגזם. לא. עצם המילה פיקוח היא מספיק חזקה. לא צריך להוסיף לה שום דבר.

חבר הכנסת גנדי ריגר, ימלא את מקומי.

יש לנו ניסיון שהצטבר כבר מאז שנת 1988 לגבי אכיפה תמידית של הוראות חוק הספורט על ידי פעולה של רשויות מקומיות שמסכימות עם איגודים לערוך תחרויות.

האם יש לכם ניסיון כזה עם משרד החינוך? רשויות מקומיות זה משהו אחר. אנחנו מספיק אחראיים שכאשר אנחנו נותנים פיקוח שזה יהיה מספיק מבוקר כדי שלא יצטרכו להוסיף לזה שום דבר. הפיקוח הוא פיקוח של משרד החינוך וזה אומר שמשרד החינוך נתן אחריות על האירוע. אני חושבת שאין צורך להוסיף שום דבר. לא רק זה, אלא אני חושבת שזה לא יהיה תקין להוסיף משהו לנושא הזה של פיקוח. רשויות מקומיות זה משהו אחר.

יכול להיות שלך מאוד ברור מה זה פיקוח.

פיקוח זה מונח שנמצא בחוק והוא מספיק ברור.

איפה הוא נמצא? באיזה חוק מוגדר פיקוח משרד החינוך? בואו ניקח דוגמא מחסות. יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה על ידי מתן חסות על ידי משרדי ממשלה. באותה התלהבות את יכולה לומר: מה זאת אומרת? כאשר משרד נותן חסות הוא יודע מה הוא עושה. אבל, יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. אני מציעה לך לפתוח את העיתון כל יום ולראות כמה ירידים מסחריים נעשים בחסות כל מיני משרדים, בניגוד מוחלט. כל מה שאני מנסה להגיד הוא שיש הרבה מאוד לחץ, לא שקשור למשרד. יש לחץ בשטח, יהיה לחץ בשטח להבין כל מיני דברים כפיקוח משרד החינוך, על מנת להיות פטורים מחוק הספורט, ואני חושבת שיש לנו חובה להבטיח שהדבר הזה יהיה ברור. אם את אומרת לי שזה ברור ושפיקוח משרד החינוך מוגדר באיזשהו חוק אחר אז תגידי לי באיזה חוק הוא מוגדר. אם לא, אני מציעה שיהיה כתוב שזה בפיקוח משרד החינוך בהתאם להוראות שייקבעו על ידי המנהל הכללי של המשרד החינוך, שהוא יקבע הוראות ספציפיות איך ניתן הפיקוח לעניין הזה. זה פטור מחוק. זה לא משהו שמישהו הבין מהמפקח ברשות שהוא יכול להגיד שזה בפיקוח ומחר יהיה דיון משפטי שלם אם זה היה בפיקוח או לא היה בפיקוח. שמנכ"ל משרד החינוך יקבע הוראות לעניין פיקוח לפי חוק הספורט, איך ניתן הפיקוח. כשפותחים את החוזר הזה יודעים אם זה נעשה לפי זה או לא, או אם הייתה אחריות, הייתה חובה לעשות ביטוח לפי חוק הספורט כן או לא. זה פוטר מביטוח, זה לא דברים מצחיקים.

זה לא עניין של חסות. תקראו את הרישא בסעיף עם הסיפא.

לגבי חיפה, אנחנו מקיימים כל שנה מרוץ לכיתות ד', ה', ו', יחד עם המפקח, הרשות המקומית. אלפיים מורים רצים. זה מפעל אדיר. המורים לחינוך גופני מכינים את הילדים במשך תקופה. המורים באים עם תלבושת ומשתתפים. האם המורה פה לוקח חלק באחריות או לא? האם יש לחסל מפעל כזה או לא? כך בכל הארץ. האחריות היא של המורה. אם המורה לא ייקח אחריות ויצא עם התלמידים, נוצרת פה בעיה.

אין לנו ויכוח שהמורה יוצא עם הילדים. את זה תיקנו בסעיף אחר בחוק, בסעיף הקודם. השאלה שנשאלת כאן היא, האם כשהמורה הזה יוצא עם התלמידים שלו כל ההוראות שנמצאות בחוק הספורט רלוונטיות או לא רלוונטיות, ההוראות האחרות, לא זה שהוא צריך להיות מדריך. אתה מדבר על זה שאומרים לו שהוא כמורה יוצא עם התלמידים והוא צריך להביא מדריך ממקום אחר. את זה פתרנו. הוא כמורה יוצא עם התלמידים שלו. השאלה היא, האם כשהוא יוצא עם התלמידים שלו לאירוע שמארגנת עיריית טבריה, מרתון סביבה כינרת, האם התלמידים שלו צריכים לעשות בדיקה רפואית או לא צריכים לעשות בדיקה רפואית? זאת השאלה. והשאלה מתי מרתון סובב כנירת הופך להיות בפיקוח משרד החינוך? האם העובדה שהמפמ"ר הארצי חשב שזה אירוע יפה, זה הופך להיות פיקוח? אני חושבת שזה לא מה שהופך את זה להיות פיקוח. פיקוח אומר שהוא לוקח אחריות איזה ציוד רפואי יש שם, אילו בדיקות עושים לכל המשתתפים. בפעילות בית הספר יש הוראות ברורות. במרתון סובב כינרת שמארגנת עיריית טבריה, המפמ"ר לא יכול לתת הוראות לעיריית טבריה. הם רוצים שלמרות שזה אחריות של מארגן האירוע, זה ייחשב שלא חלות עליו הוראות חוק הספורט.

עדנה, זה רק על המורה.

האירוע איננו בפיקוח. איך האירוע הופך להיות בפיקוח אם עיריית טבריה מארגנת אותו?

יש אישור לאירוע.

אני רוצה לדעת איזה סוג של אישור הוא נותן?

כל מכתב בעניין של תחרויות, כל אירוע, אם אין למעלה את הכותרת של הפיקוח, הפיקוח לא שותף לו.

אני הצעתי שיהיה כתוב: בהתאם להוראות שייקבעו על ידי המנהל הכללי של משרד החינוך, שיהיה ברור שיש הוראות ספציפיות שקובעות מה זה הפיקוח הזה.

דורית, מה הבעיה כרגע שיגידו: בפיקוח ובמסגרת כללים שייקבעו על ידי המנהל הכללי של משרד החינוך?

אני לא יודעת אם אפשר לקבוע כללים זהים לכל אירוע ואירוע.

לפי דברייך יוצא שכל אדם בשטח שהוא עובד משרד החינוך והתרבות יחליט מה זה פיקוח. אנחנו רוצים שמשרד החינוך והתרבות יפקח ושייקבע הוא כללים איך מפקחים, זה הכל.

אבל בסך הכל הסעיף הזה מדבר על מתי מורה יכול במסגרת תפקידו, לקחת כיתת תלמידים לאירוע? זה כל מה שהסעיף הזה אומר.

נכון, לזה רוצים לקבוע כללים והאירוע הזה יהיה פטור מחוק הספורט.

לא, זה לא מה שהסעיף אומר. רק המורה. המשמעות של זה בעיקר הנושא של ההדרכה. הרי ביטוח זה רק על התאחדות ואיגוד.

אז תכתבו שמורה לא צריך להיות מדריך כשהוא יוצא עם התלמידים שלו.

אני רוצה לחתוך ואני חושב שיש לכתוב: במסגרת כללים שייקבעו.

זה חבל.

אברהם, מה מפריע לך שיהיה כתוב: ועל פי כללים שייקבעו.

כל מכתב שיוצא בכותרת משרד החינוך, בפיקוח, מחייב את כל מי שבא לאותה תחרות בכל הוראות היציאה מבית הספר, בכל הוראות הבטיחות של היציאה מבית הספר ובארגון התחרות.

כללים זה כמו תקנות. זה אומר שאנחנו נקבע כאן תקנות מיוחדות.

אז תכתבי, הנחיות.

הנחיות וכל מה שהחוק מחייב, דינם כתקנות.

כמו שלכל יציאה יש כללים, אנחנו מבקשים שגם ליציאה הזו יהיו כללים.

למה שלא יהיו כללים? כי כל יציאה של תלמידים מבתי הספר יש כללים.

את אומרת שלכל יציאה יש כללים, אז זה מה שהם מבקשים שיהיו כללים לצורך העניין הזה.

אם רוצים לחזור לנוסח שהוא רק הדרכה, אפשר לייתר את כל הויכוח הזה ולהגיד: הוראות סעיף 2 לחוק זה לא יחולו על מורה במסגרת פעילות בפיקוח משרד החינוך. שהמשרד ייקח פיקוח ויפטור את המורה מלהיות מדריך.

אני הבנתי את זה על כל החוק, למעט 13(ה).

חלק מהחוק לא רלוונטי.

אבל, חלק כן.

דורית, האם ההצעה של עדנה מקובלת?

אני לא הבנתי את ההצעה.

עדנה, תאמרי שוב את ההצעה.

שבמקום חוק זה למעט סעיף 13(ה), יהיה כתוב: הוראות סעיף 2 לא יחולו על מורה לחינוך גופני וזה עד הנקודה בפיקוח, בלי להגדיר מה זה פיקוח.

הבנת, שזה לא רק חל לגבי הדרכה.

מה הקשר לסעיף 2?

סעיף 2 זה הסעיף של ההסמכה והדרכה. אם אתם רוצים לפטור רק את זה ואז אתם אומרים: זה חל רק על המורה, אז בסדר. אם זה כל הוראות החוק כשהמורה יוצא על התלמידים, זה לא חל רק על המורה באופן אישי. זה חל על הפעילות עם התלמידים.

דורית, יש שתי אפשרויות. אם הכוונה היא בסעיף 2 זה שהוראות חובת הסמכת המאמנים
לא יחולו על מורה לחינוך גופני בפעילותו עם כיתתו, אז צריכים לומר במפורש שסעיף 2 לא חל על מורה על חינוך גופני. אם את רוצה שכל הוראות חוק הספורט, כולל גם בריאות ודברים אחרים, למעט סעיף 13 שזה עניין המתקנים, לא יחולו על מורה לחינוך גופני, אז צריכים להגביל את המילה פיקוח ולקבוע כללים. יש פה רק שתי אפשרויות ואתם צריכים להכריע בין שתי האפשרויות. מה שמשרד החינוך יכריע בין שתי האפשרויות מקובל עליי.

אני מוכרחה לומר שלא ירדתי לעומק ההצעה. אני מוכנה להוסיף: פיקוח משרד החינוך ובמסגרת כלליו, או משהו כזה, אם זה עוזר. אני חושבת שלא יהיה נכון לקבוע כללים מיוחדים לצורך החוק הזה.

אולי כן צריכים. תעתיקי את הכללים מחדש. אני ממש לא מבין את הויכוח הזה. אגב, אני בעד לא לעשות רק על סעיף 2, אלא על כל החוק ולתת יותר חופש פעולה למורה לחינוך לגופני. נראה לי ששוב אנחנו נכנסים פה לענייני יוקרה. לפי דעתי למשרד החינוך יש כללים והוא יפרסם אותם עכשיו לקראת פרסום החוק החדש. הוא יעתיק את הכללים, יצטרכו לעשות תיקון כזה או אחר. יכול להיות שבמסגרת הכללים עכשיו, זה מחדד יותר את התודעה כי מדובר פה באחריות. המפמ"ר ישב על הכללים האלו שוב הפעם וינסח אותם למנהלת הכללית ויקבע כמו שהיום יש כללים.

האם אפשר להוסיף: בפיקוח משרד החינוך ובהנחיותיו.

ועל פי הנחיותיו, 100%, מקובל עליי.

המילים: בפיקוח משרד החינוך ועל פי הנחיותיו זה אומר שהפיקוח הוא נפרד וההנחיות הן נפרדות.

נכון.

כל הויכוח שלנו התחיל ממה זה פיקוח. מתי יוגדר שנושא מסוים נמצא בפיקוח? למשל, פטור מחוק הספורט פוטר גם מאיסור בשימוש בסמים ממריצים. זאת אומרת, כאשר מורה יוצא עם התלמידים שלו לאיזשהי מסגרת של פעילות ספורט, הוא רשאי לכאורה לתת להם סמים ממריצים.

עדנה, לא. אני רוצה להבהיר את הנקודה הזו. מה שאנחנו אומרים הוא, זה לא יחול על מורה לחינוך גופני בפעילותו. כל החובות האחרות שאת מדברת עליהן לא מוטלות על מורה. הן מוטלות על התאחדות, על איגוד, על הספורטאי. זה אנחנו לא פוטרים. כתוב: לא יחולו על מורה לחינוך גופני. זאת הייתה הכוונה.

אם זה חל רק על המורה על עצמו אז אין לזה משמעות, חוץ מאשר התעודה. הכוונה פה היא יותר רחבה.

הכוונה יותר רחבה - -

אבל, זה לא בסדר שהכוונה יותר רחבה.

--ולכן אני תומך בזה שלא להסתפק במילה פיקוח, ואני חושב שאם אנחנו מוסיפים את המילים: ועל פי הנחיותיו, זה נועל את העניין. זה משרד ממשלתי, יש מדרג מי נותן הנחיות באילו גופים, ואת זה קובע המנהל הכללי. הוא הממונה על מתן ההנחיות והוא ייקבע את ההנחיות.

האם "על פי הנחיותיו" זה לפעילות או לפיקוח?

ברור שההנחיות זה לגבי הפעילות.

בסדר, אין בעיה. אם אתם רוצים לעשות את זה יותר רחב, הנוסח הזה לא עונה על זה. לדוגמא, אם אני מקריאה את הנושא של ביטוח אז: אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם ומטעמם. לא המורה מארגן את פעילות הספורט, האיגוד הוא זה שמארגן ולכן הביטוח יחול. עדנה, תעבירי הוראה הוראה בחוק הספורט ותראי שכל מה שרלוונטי לנוסח הזה, זה רק הנושא של הדרכה.

נגיד שזה רק הדרכה, האם זה מפריע למישהו?

לא, פשוט שלא יחשבו שזה יותר רחב.

רבותיי, אני רוצה לחזור עכשיו לסעיף הראשון, לעניין ההגדרה, הסעיף שאמרנו שנרד ממנו. תוך כדי הדיונים אנחנו גילינו שפעילות שמאורגנת על ידי רשות מקומית לא מכוסה בחוק הספורט, נכון?

פעילות שמאורגנת על ידי רשות מקומית לא מכוסה בחוק הספורט, כן.

חשבנו שראוי שזה כן יהיה במסגרת חוק הספורט.

בסייגים, לא כל הפעילות שמארגנת רשות מקומית. גם חוק הספורט היום בהוראות הכבדות שבו מדברות על ספורטאי שמשתתף בתחרות, לא כל פעילות ספורט.

מה שאת אומרת, זה יחול למעט אותם דברים שהשר לא רוצה להחיל אותם.

אנחנו בתזכיר שלנו דווקא הלכנו הפוך, על אותם דברים שהשר קבע. פעילות ספורט שמארגנת רשות מקומית שהשר קבע אותן בצו.

אז למה לא נכתוב את זה כאן?

אבל, לא עשינו את זה בהגדרה של פעילות ספורט, אלא היחלנו את זה ספציפית על עניין של בדיקות רפואיות, והכוונה היא שזה יהיה לביטוח. ההגדרה עצמה מחילה את זה לגבי פחות דברים. צריך להחליט על מה רוצים להחיל הוראות של חוק הספורט מבין הפעילויות של רשויות מקומיות. לצורך העניין, מה שאני רואה מול העיניים זה מרתון שמארגנת רשות מקומית.

אבל, לא יגידו מרתון כן או לא לא בחקיקה ראשית. החקיקה הראשית תאמר שיש לשר סמכות לקבוע אילו פעילויות ספורט של הרשות המקומית הוא יכול להחיל עליהם את חוק הספורט או חלקים מחוק הספורט.

והשאלה כאן אם רוצים להחליט אילו חלקים מחוק הספורט הם רלוונטיים.

האם זה ייקבע בחקיקה ראשית?

כן, בגלל שההוראות הן הוראות נפרדות, או לא לקבוע בחקיקה ראשית ולאפשר לשר את שיקול הדעת.

לו יצויר שיהיה כזה סעיף, אחרי המילה יבוא פעילות ספורט שקבע השר, אף אם היא מאורגנת ברשות מקומית, זו בעצם הכוונה.

לא. צריך לעשות סעיף החלה אופרטיבי בסוף החוק שיגיד שהשר רשאי להחיל הוראות מחוק הספורט על פעילות שמארגנת רשות מקומית.

אמרת בעברית פשוטה את מה שכולנו אומרים בעברית מסובכת, שהשר רשאי להחיל כל הוראה מהוראות חוק זה על פעילות ספורט של רשות מקומית שקבע. זה בעצם העניין. נציגי השלטון המקומי, האם יש לכם התנגדות לזה?

לנוסח הזה לא, אבל אני באותה הזדמנות הייתי מציע גם להכליל מתנ"סים.

הם לא פה ואני לא יכול להכניס אותם. אני צריך להזמין אותם. אני חושב שהמתנ"סים זה פעילות של רשות מקומית. מירב, תגישי לי הצעת חוק נפרדת לגבי השורה הזו. מחר בבוקר נגיש את זה.

לקראת סיום הדיון אני רוצה להתייחס לפרוטוקול לנקודה מסוימת שעלתה בדיון הקודם. מר זוכמן העלה את השאלה בחוק מכוני כושר אילו חלקים ממנו חלים על בתי ספר וכו', ואנחנו מכל הכיוונים אמרנו: חוק מכוני הכושר לא חל בכלל על בתי ספר. כל עניין רשיון העסק הם פטורים וזה בצו. לפי חוק רישוי עסקים הם פטורים באופן מוחלט מהרשיון ומכל מה שנגזר מהרשיון. אני לוקחת על עצמי את האחריות, טעינו, טעיתי. יש הוראות מסוימות כלליות בחוק מכוני כושר שכן חלות על בתי ספר. אבל, ההוראות האלה הן הוראות שהן בסמכות השר לקבוע סוגים, תנאים וכו'. אני מציעה שאנחנו נשב עם משרד החינוך, זה גם על דעתה של מירב. אני לא חושבת שצריכה להיות שום בעיה.

אני מקבל את הצעתך. לא צריכה להיות שום חקיקה, זה רק תיאום בין-משרדי ואם יש חקיקה תגידו לנו.

רבותיי, אני מעלה את החוק לקריאה שנייה ושלישית. מי בעד? מי נגד? אני קובע שהחוק אושר פה אחד, ללא הסתייגויות. מעתה ואילך לא תתקבל שום הסתייגות. תודה רבה לכולכם.



הישיבה ננעלה בשעה 12:20.