פרוטוקולים/ועדת חינוך/5857



3
ועדת החינוך והתרבות
14.10.2002

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5857
ירושלים, ט"ו בחשון, תשס"ג
21 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי




פרוטוקול מס' 522
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, , ח' בחשון התשס"ג (14 באוקטובר 2002), שעה 10:00

תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"ב-2002.

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
זאב בוים
עופר חוגי
רחמים מלול
מוסי רז

עו"ד יעל מלם-יפה - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
עו"ד דינה עברי עומר - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
חוה ברנע - מנהלת היחידה לחינוך מיני וחיי משפחה, משרד החינוך
דליה ברונשטיין - רשות השידור
עו"ד ג'אנה קרני - רשות השידור
עו"ד מיטל דמארי - עוזרת ליועץ המשפטי, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
עו"ד יהב דרורי - המועצה לשידורי כבלים
עו"ד ניר גרסון - המועצה לשידורי כבלים
עו"ד טלי גל - המועצה לשלום הילד
עו"ד ליאור פורת - YES
ישראל מידד - האגודה לזכות הציבור לדעת
פרופ' אלי פולק - יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת
הילה רפפורט - מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת
עו"ד אסתר שטרנבך - חברות הכבלים
עו"ד גדי כנפו - חברות הכבלים
עידו ברביבאי - מועצת התלמידים, קריית שמונה

מירב ישראלי

יהודית גידלי

סיגל גורדון





תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"ב-2002

בוקר טוב, חורף בריא, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה שהיא הישיבה הראשונה בכנס החורף. אנחנו מתחילים את הדיון בנושא: תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים. ראשית, אני רוצה להעביר מחאה על כך שהממשלה לא עמדה בלוח הזמנים האמור בחוק והגישה את התקנות חצי שנה אחרי החוק, הגישה זאת באיחור בלתי מתקבל על הדעת. אני מציע לעבור על התקנות ולראות אם יש הערות, המטרה לסיים זאת היום.

"תקנות סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, התשס"ב-2002 –

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 2(ב), 3(ב) ו-6 לחוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים, לאחר התייעצות עם הגופים האחראים, לפי העניין, לפיקוח על ביצוע הסימון לפי סעיף 4(ב) לחוק, ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: פרק א: הגדרות.

1. בתקנות אלה –

"אחראי לסימון" – אחראי לביצוע סימון כמשמעותו בסעיף 4(א) לחוק, לפי העניין.

"הגוף המפקח" – כמשמעותו בסעיף 4א(ד) לחוק.

"מדריך שידורים" – לוח שידורים אלקטרוני (EPG) או לוח שידורים אחר שהאחראי לסימון מפרסם ברבים".

EPG אני מבינה שזה רלבנטי ללווין ולדיגיטלי, ברצוני לשאול, האם לוח שידורים זה משודר או שמדובר גם על לוח שידורים אחר?

הכוונה היא גם - - -

לא, המילה "או" אומרת, שחלק מהדברים אפשר לעשות פרסומים רק במדריך שהוא לא משודר. יכול להיות שלגבי חלק מהדברים נצטרך לומר באופן מפורש שזה צריך להיות בשידור.

הכנסנו הסמכה לגופים המפקחים לקבוע בדיוק את אופן היידוע, האם זה יהיה בלוח שידורים שמתפרסם לרבים בעיתון או באמת בלוח שידורים אלקטרוני.

אני מציעה, כאשר נגיע להוראות האופרטיביות, נבדוק אם יש צורך לומר במפורש משהו מסוים.

אין שום סיבה בעולם שהסימון לא יופיע בכל מדריך שידורים. שהאחראי לסימון מפרסם ברבים, לא שהחברות עצמן מפרסמות ברבים.

מי זה האחראי לסימון?

הגופים המשדרים.

ואם הגופים המשדרים לא מפרסמים ועיתון "מעריב" מפרסם?

יש להם חובה לפרסם.

הם מפרסמים את זה במסגרת לוח שידורים.

איפה הם מפרסמים, הם קונים שטח בעיתון? אנחנו רואים את לוח השידורים בעיתונים. בעיתוני סוף השבוע, לכל עיתון יש את לוח השידורים של הרדיו והטלוויזיה, מי מממן את זה?

הגופים המשדרים מחויבים על פי הכללים של המועצה - - -

את לא עונה לי לשאלה. לוח שידורים של "ידיעות אחרונות", מי מממן אותו?

גורמי השידור.

הם מממנים אותו?

בוודאי.

את אומרת דבר בידיעה?

זה לא נכון. עובדה, ש"ידיעות אחרונות" לא רוצה לפרסם כי הוא לא רוצה לפרסם את ערוץ 10.

ההערה הזאת חשובה. יכול להיות שיש חובה בחוק לגופים המשדרים לפרסם ברשומות, אבל השאלה, מאיפה יודע הציבור על השידורים? מהפרסומים בכלי התקשורת. כלי התקשורת מפרסמים ולא אחראים לסימון. למה צריכים להכניס פה מגבלה, שרק האחראי לסימון? אנחנו רוצים שאם עיתון מפרסם, שיפרסם את האינפורמציה בשלמותה.

אפשר בהגדרה לומר לוח שידורים בצורה יותר כללית, אחר כך, בהוראות האופרטיביות לומר, מי שאחראי לפרסם - - -

אפשר לומר: לוח שידורים שמתפרסם ברבים.

או: לוח שידורים אחר שמתפרסם ברבים.

נשאלה כאן שאלה, אם יש לוח שידורים אחר שהוא לא לוח השידורים האלקטרוני. בשיטה האנלוגית יש ערוץ שבו נמסר לוח השידורים והוא מוקרן על גבי המסך באחד מהערוצים.

זה נכנס בקטגוריה של לוח שידורים אחר.

"מילואה" – "קטע קצר המשודר במרווח זמן שבין שני מישדרים או בין שני חלקי מישדר.

מה זה עברית חדשה?

בהמשך מתייחסים לזה פעם אחת וזה כאילו לא כולל פרסומות וקדימונים, אז לא ברור מה זה.

"מילואה" זה מונח מקובל, יש התייחסות גם בכללי הבזק, גם בכללים מכוח חוק התקשורת וגם מכללים חוק הרשות השנייה. אומנם בחוק הרשות השנייה, המשמעות היא טיפה שונה, כאן קצת שיפצנו את ההגדרה, המשמעות של ההגדרה פה זה רק לצורך משך זמן של מישדר. אנחנו קובעים את חובת הסימון, מעבר לחובת הסימון בתחילת המישדר אנחנו גם אומרים שיהיה סימון כל 30 דקות. אנחנו אומרים, איך מחשבים 30 דקות של מישדר? זה כולל גם פרסומת, קדימון ומילואה. אם יש משהו שהוא לא פרסומת או קדימון, זה פשוט משובץ כקטע מילואה.

בהגדרה זה מופיע: במרווח זמן שבין שני מישדרים. מישדר שמשכו מעל 30 דקות יישא סימון כאמור בכל 30 הדקות במשך 30 שניות. קביעת משכו של מישדר - - -

הוא מתייחס רק למישדר ספציפי. העניין שמילואה זה גם בין - - -

השאלה, איך אתם מחשבים, לאיזה מישדר זה הולך?

אם הוא בין מישדרים, הוא לא שייך לאף מישדר.

אז אולי אתם צריכים להוריד את המשפט: קטע קצר המשודר במרווח זמן שבין שני מישדרים. זה לא רלבנטי.

נכון, אפשר להוריד את זה.

העמדה שלנו לגבי ההגדרה, בכללים שלנו הגדרנו זאת כקטע שאמור להיות בין תוכניות כדי לשמור על הרצף של התוכניות עצמן. זה לא יכול להיות כחלק מהתוכניות ולכן אין מקום להגדרה. כמו כן, היא עומדת בסתירה למה שכתוב בסעיף 4(ב).

אם זה "בין שני חלקי מישדר", איפה זה סותר את 4(ב)?

זה משהו שבין שני חלקי מישדר, שהוא לא קדימון או פרסומת.

צריך לומר, שמחשבים את משכו של המשדר, זה ייכלל בפנים.

"מישדר" – "מישדר טלוויזיה כהגדרתו בחוק".

"מישדר חוץ" – "מישדר המשודר מחוץ לישראל ונקלט בישראל, אשר אינו מיועד, מבחינת תוכנו ומהותו, לציבור בישראל או לחלק ממנו, ואשר משודר באותה עת ובאותה מתכונת למדינות אחרות בלי שעבר התאמה כלשהי לציבור בישראל, לרבות מבחינת תוכנו, עריכתו, תרגומו, דיבובו או זמן שידורו".

כאן אני אומר, שזו רק ההגדרה, בהמשך יש החרגה מסוימת של מישדרי חוץ, אני מציעה שבשלב הזה נדבר רק על ההגדרה ואחר כך נדבר על מה צריך להחריג ומה לא.

למישהו יש הערה לגבי מישדר חוץ?

בפלטפורמה הרב ערוצית קיימים ערוצים שנקלטים ישירות מחו"ל ושלגביהם לא נעשית בארץ שום עבודה של התאמה או עריכה, למעט, ערוצים שבהם יש קליטה ישירה אבל גורמי השידור בארץ מבקשים ממקור השידור בחו"ל לשבץ תרגום או דיבוב כדי שהציבור בישראל יוכל להבין את שפת הערוץ. לגבי אלה אנחנו מבקשים להחריג את זה מההגדרה - - -

כשנדבר על המהות, כרגע אנחנו עוסקים בהגדרה.

אני גם מדברת על ההגדרה, צריך להיות: במקום: לרבות מבחינת תוכנו, עריכתו, תרגומו ודיבובו, אנחנו מבקשים שיבוא: למעט תרגום ודיבוב שנערכו בחו"ל.

זה משהו שמקובל עלינו בגלל הבעיה הטכנית שהעלו בפנינו.

התרגום העברי כבר נערך בחו"ל.

כן.

הטכנולוגיה מאפשרת כבר לשבץ את זה במקור השידור בחו"ל.

אם כך, למה אי אפשר יחד עם התרגום להוסיף גם את הסימון?

אי אפשר, זה סיגנל לווייני שנקלט עז עיז במוקד השידור ומועבר.

אני רוצה להבין, מה שמשודר מחו"ל משודר כבר עם התרגום העברי?

כן.

כשנותנים לחו"ל, אל תתנו רק את הכיתוב העברי, תנו גם את הסימון.

מפיק הערוץ אחראי לסימון לפי הרגולציה שחלה עליו בארץ השידור.

הוא לא יודע עברית.

מפיק הערוץ מתרגם?

מפיק הערוץ משבץ את התרגום.

ה-BBC בלונדון מתרגם בעברית?

נכון.

למה אי אפשר לחייב אותו לשים גם את הסימון? לומר לו: אתה רוצה להיקלט בישראל? אם אתה שם תרגום עברי, אתה צריך גם לשים סימון סיווג ואישור.

זה יוצר תמריץ לא לתרגם.

לא יהיה מתורגם, אנשים לא יסתכלו על הערוץ.

בעולם שידורים, כאשר מדובר בקליטה לווינית של ערוץ מסוים, מפיק הערוץ נותן לך את הזכות להעביר את הערוץ כפי שהוא על פי הרגולציה שחלה עליו בארץ המוצא.

הרגולציה בארץ המוצא מחייבת אותו לשים תרגום עברי?

לא, הרגולציה בארץ המוצא מחייבת אותו לכללים של ארץ המוצא, הוא משדר למספר מדינות שהן באזור הקליטה של הלווין את אותו ערוץ עז עיז. לא ניתן להגיע עם מפיקי הערוצים הללו להחלות של רגולציה מקומית בתחום תכני השידורים או בתחום הצורה שלהם.

למה אפשר לבקש ממפיק תרגום עברית ואי אפשר לבקש סימון?

כי טכנולוגית זה ניתן בצורה פשוטה.

למה אי אפשר טכנולוגית בצורה פשוטה לשים גם את הסימון וסיווג?

זה בכלל לא פשוט, אתה אומר ל-BBC, אלה הכללים של מדינת ישראל - - -

לא, אני אומר למדינת ישראל, חלק מהתרגום העברי זה גם הסימן למעלה. זה כחלק מהתרגום.

הם לא ישימו את זה.

לפני שמסמנים צריך לסווג. לכן חשבנו להחריג רק תרגום או דיבוב שנערכו בחו"ל.

בכל הרגולציה, גם בארץ וגם בעולם, יש הבדל בין שני סוגי ערוצים - - -

אני מרגיש עם זה לא נוח, אנחנו עושים פלסתר משלושת רבעי מהחוק.

אני רוצה לחזק את דברי היושב ראש, ברגע שמאפשרים את הדבר הזה, זה פותח פתח לעשות דברים נוספים של מישדרים שונים המיועדים או לא מיועדים לחו"ל. הקושי הטכנולוגי לשים את הסימון, בעידן הדיגיטלי, קשה לי להאמין שהדבר הזה בעייתי. הייתי מציע ליושב ראש הוועדה להשאיר את הדברים כפי שהם, במידה ותוך שנה מתברר, שאף חברת כבלים איננה מוכנה לשים את הסימון, שיבואו חזרה לוועדה ויבקשו לשנות את הכללים.

זה לא רק טכנית כמו תרגום, אתם מצפים מאותו גוף בריטי לשבת עם הכללים האלה?

הגוף המשדר יגיד להם, לא הוא יחליט על הסימון.

אני יוצא מתוך נקודת הנחה, שה-BBC מעוניין לשווק את הערוץ שלו פה בארץ, הוא מרוויח כסף מהדבר הזה. צריך לומר לו, כדי להרוויח כסף, יש משוגעים במדינת ישראל, הם רוצים שתוסיף סימון נוסף.

אני מוכן לקבל את הסימונים של אנגליה כאן בארץ בלי היסוס.

אתה אומר, שלפי החוק באנגליה, הואיל והשידור הזה הוא מחוץ לאנגליה, הם קשורים לרגולציה המקומית ולכן בפועל אנחנו מקבלים זאת בלי סימון וסיווג. אתה אומר, אי אפשר להרוויח משני הצדדים, או שתחול עליהם הרגולציה הישראלית או שיחולו הכללים של אנגליה. מה קורה עם שידורים לא מאנגליה?

כל ערוץ שמשדרים בארץ ומקורו בחו"ל, הוא מקבל אישור של מועצות השידורים בישראל. הם בוחנים האם הערוץ הוא ערוץ מתאים לצפייה, אין בו בעיות - - -

זה לא החוק שלנו, על פי החוק שלנו, המועצה צריכה להחליט לגבי הסימון והסיווג.

בדיון בחוק הייתה הבנה – ויש לזה גם ביטוי בחוק – ערוצים שנקלטים ישירות מלווינים בחו"ל, אפשר יהיה לפטור אותם.

אני מסכים. אבל זה חדשות בשבילי, שערוצים שמתקבלים מחו"ל ושיש כיתוב עברי, שזה בכלל לא ישראלי. אתם יודעים למשל, שחבר הכנסת פריצקי דרש, שביום כיפור ישדרו את אותם ערוצים המשודרים ישירות בלווין עם התרגום העברי. לא הבנתי מכל הדיון את תיאור המצב, כולם רואים בהם ערוצים ישראליים מחייבים. גם התרגום הישראלי נותן לזה הכשר ישראלי, נותן לזה זהות ישראלית. תראו מה ייקרה לצרכן הישראלי, הוא צריך לדעת להבחין, אם זה בא מאנגליה, הוא צריך לדעת ששם לא חל החוק ולפיכך הוא צריך להיזהר עם הילדים, הוא צריך לעשות מיון עצמאי בבית, אבל אם זה ערוץ 4-5 או 6, על זה הוא צריך לסמוך. חבר'ה, לצרכן הישראלי גם מגיע שירות מינימלי.

רוב הערוצים הנקלטים אינם מתורגמים.

מי שלא מתורגם, אין אתו בעיה.

מדובר בסך הכל בערוץ או שניים.

אתה אומר את זה לרעתך, כי אם מדובר בערוץ או שניים אז תתאמצו. תבינו את הצרכן הישראלי, מה הצרכן הישראלי יעשה? הוא צריך להסתכל ביומן, האם הערוץ הזה חל עליו? אי אפשר לשגע את הציבור. הוא יודע, אם זה שידור ישראלי עם תרגום עברי, אז הוא מוגן בחוק. אני מרגיש ששומטים את השטיח מתחת לרגלי החוק. אני מדמיין לעצמי גם מה ייקרה, זה פתח להתחמק מכל החוק. בכלל, עכשיו ישדרו את ערוץ 4, במקום שיהיו עליו כל המגבלות, יעבירו את השידור לאנגליה, יגידו להם, תשדרו לנו את ערוץ 4 ואז אתה פטור מכל החוק. עכשיו תהיה שיטה איך להיות פטורים מהחוק הישראלי.

לא צריך להגיע עד ללונדון, אפשר לעשות זאת מהספינה של ערוץ 7.

סליחה, יש רגולציה שלא נמצאת בתקנות האלה ושהוועדה לא רואה אותה לנגד עיניה. במערכת הרב ערוצית יש ערוצים שחובה על גורמי השידור להפיק בארץ, לשבץ בהם הפקות מקור כאלה ואחרות, לתרגם, כל החובות הקיימים בכללים וקיימת רשימה ארוכה של כללים. ישנם ערוצים – כך החוק התייחס אליהם – שלמרות שהם ערוצים שמקור השידור שלהם בחו"ל, העריכה, האריזה וההתאמה שלהם לציבור בישראל נעשית על ידי גורמי השידור מתוך זה שהם רוצים להביא תכנים מתאימים לישראל. אלה ערוצים לוקאליים שחלים עליהם כל החובות לגורמי השידור. ישנו סוג נוסף של ערוצים שנקלטים מן האוויר עז עיז וכל מה שגורמי השידור ביקשו לעשות לטובת הציבור, לשבץ בפעולה מאוד טכנית את התרגום כך שיוכל להיות מהיר לציבור בישראל. בגלל סימון המשדרים, לא ניתן לקחת את שלושת הערוצים ולהתייחס אליהם כאילו הם ערוצים לוקאליים לכל דבר ועניין, למרות שכל ההסכם לגביהם, כל הרגולציה לגביהם היא רגולציה זרה.

את לא עונה לי לגבי הצרכן הישראלי. הצרכן הישראלי צריך ללכת עם מפה? אנחנו צריכים לראות את האזרח הישראלי במוקד העניין. מה יעשו ההורים שרוצים לשים לב לצפיית הילדים? הם צריכים ללכת עם זיכרון? אגב, היום מדובר בשלושה ערוצים, מחר יהיו 20 ערוצים. הצרכן הישראלי רואה את שלושת הערוצים, הוא לא מכיר את כל הפטנטים, הוא לא מבין שערוץ 8 משודר מהארץ וערוץ 31 משודר מחו"ל, הוא לא יודע את ההבחנות. באחד יש לו סימון, בשני כתוב אחרת. כל העניין שלנו, להטמיע את הערכים של צפייה מבוקרת בתוך השידור.

מדוע כל כך קשה לסמן את הערוצים?

כי מדובר בערוצים שמועברים בלווין וגורם השידור אינו מחיל על כך את הרגולציה של כל מדינה.

יש קושי טכני?

אנחנו לא יכולים להיות אחראים על כך כי אנחנו לא יכולים לשבץ שם שום דבר, הם יכולים לא לסמן את זה כי הם לא מכירים את הרגולציה המקומית.

אתם יכולים לסמן?

אין אפשרות.

תנו להם את התקנות ושהם יסמנו.

גורמי השידור לא יכניסו תרגום, בזה זה נגמר, כך תהיה ההבחנה לציבור בישראל.

לא יהיה תרגום – לא תהיה צפייה.

זה לא נכון, יש צפייה.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, הייתה בעיה מקבילה, בזמן הבחירות, לא האחרונות אלא לפני האחרונות, היו גורמים שביקשו לשדר תעמולת בחירות ברוסית. נדמה לי שהתעורר ויכוח לא קטן, שבעצם מתחמקים מהחוק הישראלי. למען האמת, אינני זוכר את ההסדר הסופי, אבל אני זוכר שהייתה בעיה רצינית. אני חושב שיש כאן הקבלה.

ראשית, ההקבלה לא מקבילה מהסיבה הפשוטה, שם דיברת על מפלגה ישראלית שהולכת לרוסיה, לפיכך, אתה לא יכול לבוא בטענות לטלוויזיה הרוסית, אתה יכול לבוא בטענות לאותה מפלגה ישראלית.

אני מציע, אם הערוץ משודר בארץ מקור אחרת, לקבל את הסימון והסיווג שלהם.

ואם אין לאותה מדינה סימון וסיווג?

אני לא יודע אם יש דוגמאות כאלה, זה יבלבל אותם.

ראה מה שייקרה, כדי להיות פטורים, BBC- - -

מה, BBC ייסע לצ'כיה לשדר משם?

כן, זה יהיה כדאי לו. הוא יעביר את זה בלווין לאולפן באוסטריה, נניח שבאוסטריה אין חוק רגולציה, הוא יעביר את זה לאוסטריה ומאוסטריה ישדרו לך את זה. צריכים להחליט איך אנחנו רואים את השידור עם תרגום עברי, עזוב את הטכנולוגיה שמשדרים משם. אם האזרח הישראלי רואה את זה כשידור לכל דבר ועניין, תחיל עליו את הכללים. אם אתה מתחיל לעשות את ההבחנה, תדע, אתה פותח פתח להימלט מכל מיני דברים נוספים, מספיק שיש מדינה אחת רצינית באירופה שאין לה את הרגולציה. אתה יודע מה, אני מוכן לדבר נוסף, שיוכלו לשדר רק בארצות שיש בהן רגולציה, שיגידו: או שיש רגולציה של אותה מדינה, או רגולציה של מדינת ישראל. לזה אני מסכים. חברים, אם זה מקובל עליכם, אני מוכן שתהיה רגולציה של סימון וסיווג שידורים, או של מדינת ישראל או של ארץ המוצא, אבל לא יכול להיות שלא תהיה רגולציה.

השאלה היא, האם מערכת הסימונים שלהם שוות ערך לשלנו?

היא יותר מחמירה משלנו.

היא שונה, תראה משולש ולא תדע מה זה משולש. מי שמתעניין בזה – יידע.

אתה לוחץ על כפתור והוא נותן לך תמצית של דברים.

חברים, כשנגיע לפטורים נחזור לזה. הלאה.

"סימן" – "לפי טבלת הסימנים שבלוח ב' בתוספת". יש שלושה סימנים, אחר כך נגיע אליהם.

סיווג וסימון" – סיווג וסימון מישדר

"2. (א) אחראי לסימון יסמן מישדר בסימן המתאים, לפי הסיווג שבלוח א' בתוספת.

(ב) סימונו של מישדר המתאים ליותר מסוג אחד בתוספת, ייעשה לפי הסוג המחמיר".

זה לא ברור, אני מציעה לנסח את זה אחרת: סימונו של מישדר המתאים ליותר ממאפיין אחד, לפי לוח א' שבתוספת, ייעשה לפי הסימן המחמיר. כי גם הגדרנו סימן. לא ברור מה זה סוג.

הממונה על חקיקת המשנה במשרד המשפטים רק הבהירה לנו משהו מילולי, זה לא מאפיינים, זה סוגים.

אז אתם צריכים לשנות גם את הלוח. אם זה מתאים גם למין ולפורנוגרפיה, גם לאלימות ואכזריות, וגם לחשש לעידוד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים - - -

הואיל ואין מחלוקת ביניכן לגבי התוכן, אני מציע להשאיר את זה לסיכום בין מירב לבין עליזה רוזן.

מה יותר חמור, אלימות או פורנוגרפיה?

זהו, לא זה הרעיון, זאת אי ההבנה. הרעיון הוא, אם בסרט יש גם אלימות ופורנוגרפיה, והסרט לא מתאים לגילאי 8+ מבחינת אלימות, פורנוגרפיה 14+, יצוין הנמוך ביותר. לכן זה לא ברור.

הניסוח הזה יסוכם בין היועצת המשפטית של הוועדה, מירב ישראלי לבין הממונה על חקיקת המשנה.

"מיקום הסימן" –

3. (א) "סימן יופיע בחלקו העליון של מרקע הטלוויזיה, באחת מפינותיו. הסימן יהיה בצבע ובגודל גופן ברורים לעין". השאלה אם זה מספיק או שצריך משהו יותר ספציפי?

חשבנו לשמור על אחידות ולדרוש שהסימן יהיה בצבע שחור.

אני הייתי מציע גם מקום קבוע, בגודל אחר ובצבע אחר.

לגופים המשדרים יש סמלים, לכל אחד זה בפינה אחרת.

את הסמל של הערוץ למשל, אמרנו שזה יהיה באחד מהפינות, לא משנה איפה, ימין, שמאל. לא מדובר בגורם משדר אחד, מדובר בכמה.

אפשר לסכם לפחות שזה יהיה בחלק העליון?

כן, זה כתוב.

אפשר שהצבע והגודל יהיו אחידים?

היו הצעות שונות. אין לנו התנגדות לכך.

לגופים המשדרים יש התנגדות שהצבע והגודל יהיו אחידים?

אני צריכה לבדוק את זה. אני לא בטוחה שאפשר.

אם מחליטים על צבע סגול, שבכולם הצבע יהיה סגול. קובעים שהגודל למשל סנטימטר, מה הבעיה?

אם הסימון הוא ברצועת המידע - - -

רגע, זה לחוד, תכף נגיע לזה.

אני לא רואה שיש הערה לגופים המשדרים.

אנחנו דווקא בעד שזה יהיה בצבע שחור, שזה יהיה ברור - - -

אני לא קובע את הצבע, שהשר יקבע את הצבע.

גם השר לא מעונין לקבוע את הצבע, כל עוד זה בצבע ובגודל ברור, אין בעיה.

צריך לשמור על אחידות על מנת לא לבלבל את האזרח, שייראה את הסימן ויידע.

אני מבקשת לאפשר לבדוק את זה, אני לא מכירה את הדרישה הזאת.

או.קיי, אנחנו משאירים את זה כמו שהוא, אבל מבקשים לבדוק, שיהיה צבע וגודל אחיד.

"(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הגוף המפקח להתיר לאחראי לסימון –

(1) לגבי מישדר המשודר בשיטת שידור ספרתית, כי סימן יופיע ברצועת המידע המתייחסת למישדר בלבד".


כאן רציתי לומר, שצריך לוודא, שזה יעמוד בתנאים המינימליים שנזכרים בתקנה 4, לגבי זמנים ותדירות. לכאורה, אתם פותרים אותו. אם יש לו בזמן מסוים את רצועת המידע, זה יכול לא לעמוד בדרישות מהותית של 4.

רצועת המידע קופצת על פי שליטה של הצופה.

אם הוא לא מקפיץ אותה, הוא לא ייראה את זה?

בשיטות כיום רצועת המידע קופצת אוטומטית.

איך זה יעמוד בדרישות המהותיות, שזה יהיה לפחות 30 שניות, זה יעמוד?

זה כלי להורים, ברגע שזה מופיע ברצועת המידע, בעצם בכל זמן נתון שמשודר המישדר, יכול ההורה להקפיץ בנוסף לזמן שזה קופץ ממילא.

כאן אתם אומרים כאילו במקום.

זה נכון שזה במקום, אבל מבחינת השליטה של ההורה, הוא יכול לבדוק לאורך כל המישדר.

זאת אומרת, אתם אומרים, ההורה צריך ללחוץ.

זה קופץ בתחילת המישדר - - -

אז זה קופץ בתחילת המישדר, זה מה ששאלתי.

כן, אבל בפחות זמן מהדרישה. מאידך, יש לו את האפשרות לבדוק לאורך כל המישדר.

בנוסף, גם אם הוא עוזב את המישדר באמצע תוכנית, זה קופץ לו. על פי שיטתכם זה לא יקפוץ.

אני רוצה לדעת, תוך כמה שנים יעברו כל המישדרים במדינת ישראל לשיטת שידור כזאת? השאלה היא שאלה רטורית כי ברור שזה מה שייקרה וברור שהמשמעות של הסעיף הזה היא ביטול חוק הסימון.

למה?

משום שהסעיף בעצם אומר, שבסרט עצמו הסימון לא צריך להופיע אלא הוא צריך להופיע אך ורק ברצועת המידע המתייחסת למישדר בלבד.

הסמכות לרצועת המידע בשיקול דעת.

סליחה על בורותי, למה אי אפשר לסמן בשיטה ספרתית?

אפשר ועוד יותר קל בשיטה ספרתית מאשר בכל שיטה אחרת.

נראה לי שכל הזמן מנסים להתחמק מהסימון.

הייתה כוונה לפתור - - -

למה הגוף המפקח - - -

זה לא פתור, הנימוק הוא של חובת הסימון דרך המפיק.

למה אני צריך להסכים לזה?

ניסינו לאזן. איזשהו ניסיון להקל. יש כאן גם שיקולים אסתטיים. אמרנו, שאם חובת הסימון יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות רצועת המידע, אין סיבה לעשות את זה על גבי המסך.

מה איכות השידורים היום בשיטה הספרתית? לא שוכנעתי למה צריך להיות פתור מהסימון?

זה לא פתור מהסימון, זו חובת סימון על פי החוק רק שהיא באה לידי ביטוי לא על גבי המרקע.

ואם אני לא לוחץ?

זה קופץ אוטומטית.

למה אני צריך את זה? למה שלא יהיה דבר אחיד?

יש כאן איזשהו איזון.

איזון בין בה, בין הרווח של הזכיין או בין טובתו של הילד? איזון בין מה למה?

גם וגם. אבל ברצועת המידע יש גם בה מידע למשל על שם הסרט, על אורכו.

אין לי התנגדות שזה יהיה כתוב שם, אבל מה עם הסימון הקבוע? אנשים הרי התרגלו לחיות עם סימנים, זה האיתות עבורם.

הטיעון הוא, הרבה פעמים, שהמסך עמוס מדי. הרי יש עוד חובות לסימונים נוספים, מחייבים את סימן הערוץ - - -

זה טיעון רציני, אז אני צריך לשקול בין המסך העמוס לבין טובתו של הילד, אני מעדיף את טובת הילד.

אני מבקש להזכיר שיש עוד סימנים שחייבים להופיע: כתוביות לחרשים שאמורות בקרוב מאוד לכסות כמעט את כל השידורים, סימנים של ערוצים, סימנים של שידור חוזר אם צריך. זה הטיעון, שזה מעמיס למסך, פוגע בציבור שלא נזקק או שלא מעוניין בסימן הזה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להעיר כמה הערות. אנחנו רואים היום בפנינו מסך שהוא בגודל של מקסימום 30 אינץ', אבל אם מסתכלים כמה שנים קדימה, אנשים יפסיקו להשתמש במסכים האלה, הם ראשית יקנו מקרנים שמתחברים למחשבים שלהם ומקרינים את זה בגודל ענק. דבר שני, במסגרת השידור הדיגיטלי, מדובר על תוכניות המשדרים, שאתה תוכל לצפות בו זמנית באותו מסך בחמש תוכניות שונות כדי שאתה תוכל להחליט ולראות, ובעיקר, יהיו הרבה יותר דברים על אותו מסך מאשר אותו סימון קטן שמופיע שם. אני מתייחס גם לגבי מה שנאמר לפני כן, לגבי גודל הסימון. גודל הסימון צריך להיות גודל סימון יחסי אחרת יתחילו להיות בעיות של איך אתה מסדר את המסך לפניך. לכן, בסיכומו של דבר, אין שום סיבה בעולם שלא לאפשר לאותו סימן להופיע שם במישדר הדיגיטלי.

אני מציע למשרד התקשורת לרדת מסעיף (1), להחזיר אותו לדיון נוסף. בשלב הזה אני מציע שהוא לא יכנס לתקנות, הוא גם לא בוער. בשלב ראשון הייתי רוצה שהאזרח יתרגל לסימן, כמה שפחות לשגע את האנשים.

חשוב כן להבהיר, שלא מדובר בפטור מחובת הסימון אלא בסימון שמתבצע - - -

ברור לי, את אומרת, יש סימון כזה בשיטה הספרתית, הורים צריכים לדעת עכשיו, בשיטה הספרתית הוא צריך ללחוץ, בשיטה האנלוגית הוא צריך להסתכל, אם זה מחו"ל הוא צריך לדעת מה הרגולציה בארץ המוצא. תבינו מה הולך להיות פה.

רצועת המידע קופצת אוטומטית בתחילת המישדר. זה הרגל שימוש.

אנחנו הולכים אחורה.

אתה הולך אחורה, אנחנו הולכים קדימה.

בואו נסתכל מה קורה בעולם.

יש סימון אחד, אם מדובר בשידור ספרתי, זה מופיע ברצועה, אם זה שידור רגיל, זה מופיע בסימן, אם מדובר בשידורים של הערוצים מחו"ל עם תרגום עברי, כמה אפשר לשגע את האנשים? כל העניין הוא עומס המסך? סדרי העדיפויות שלי, תכניסו את כל הדברים האחרים שאתם רוצים ותכניסו את זה, תכניסו ברצועת המידע שידור חוזר, סימון הערוץ, עבורי האינפורמציה הזאת חשובה יותר מהאינפורמציות האחרות.

היתרון של רצועת המידע, היא קופצת בכל פעם שאתה נכנס לתוכנית. סימון על המרקע כפי שאתם מחייבים פה, יש 30 שניות בתחילת המישדר, הילד עבר לאותו מישדר כמה דקות אחרי תחילת המישדר, הוא לא ראה את זה, רצועת המידע קופצת בכל פעם שאתה מעביר. אם אתה מדבר על הרגלי הצפייה, הצופה רגיל לראות, הוא רואה את כל המידע ברצועת המידע, הוא יסתכל למטה כשזה קופץ, הוא לא יסתכל למעלה כי כל המידע שמעניין אותו, משך השידור, שם הסרט – מופיע למטה.

אין ספק שזה טוב, השאלה, למה לא גם וגם?

אדם צריך שיהיה לו ספר לדעת באיזה שידור הוא צופה.

יש לי תשובה, אדם שצופה בלווין לא יצטרך לחשוב באיזה שידור הוא צופה, השיטה היא דיגיטלית, כל הסימון יהיה למטה. אדם שצופה בשיטה האנלוגית, כל הסימון למעלה. זה לא הבדל בין מישדר אנלוגי לדיגיטלי, זו שיטת שידור, אם השיטה היא ספרתית, כל הסימון יהיה ברצועת המידע, אם השיטה היא אנלוגית, המידע יהיה למעלה.

מה שאותי מטריד, שצריך את ההתערבות של ההורה, שיבוא באופן אקטיבי, ילחץ על הכפתור וייראה. מצד שני, כדי לראות במה הילד צופה, אולי יהיה נוח יותר במקום לחכות ל-30 דקות הבאות, ללחוץ על רצועת המידע. אם זה לא מכביד, אפשר להשאיר את שתי האפשרויות.

אני לא יכול לקבוע את שתי האפשרויות. ואם צריך להחליט ביניהן?

למה אי אפשר לקבוע את שתי האפשרויות?

אם צריך להכריע בין שתי השיטות, מה היית מעדיפה?

אני לא יודעת להגיד. הייתי מעדיפה, שלא כל 30 דקות יהיה סימן אלא כל 15 דקות ואז יותר קל לראות.

אני מבולבלת, גם בתור צופה טלוויזיה וגם בתור אימא. אני מבינה שלכל צופה יש שיטה אחת מכל השיטות המוצעות, הוא לא צריך לעבור משיטה לשיטה. רצועת המידע חוזרת מפעם לפעם כשאני מזמינה אותה.

את קובעת מתי היא תגיע, אם היא חשובה לך על חשבון המסך, תזמיני אותה כל שתי דקות. יש גם מינימום.

זה 7 שניות לעומת 30 שניות ואחר כך כל פעם 30 שניות, כאן זה משהו מאוד קצר.

7 השניות מופיעות בכל פעם - - -

הוא התחיל לראות תוכנית וזה הופיע לו במשך 7 שניות, מעתה ואילך אין את הסימן.

שכחתם מה מטרת הסימון, להתריע באיזה תוכנית אני הולך לצפות.

אבל הילד נשאר לצפות והוא מאוד מתוח כי זו דווקא תוכנית שמעניינת אותו, אם ההורה היה בבית הוא לא היה רואה, עכשיו זו הזדמנות והוא לא מעביר ערוצים.

בשידור הספרתי להורים יש אפשרות לחסום. בשידור הספרתי יש אפשרות של בקרת הורים על צפיית ילדים מאוד יעילה.

הקושי בעיניי הוא יותר בסימנים, בטבלה שעוד לא הגענו אליה. אני לא מבינה את הטכנולוגיה, אבל השורה התחתונה, שתהיה דרך קלה, בעיקר להורים וגם לילדים, להבין איזה מישדרים לא מתאימים להם.

אנחנו נמצאים בין שתי שיטות, האם אנחנו רוצים שתהיה שיטה אחת של סימון בכל שיטות השידור, כל הציבור יודע אותה, או שאנחנו אומרים, בשיטה אחת יהיה סימן כזה, בשיטה שנייה יהיה סימן אחר.

אני חשוב שהשיטה הנהוגה כיום לגבי רצועת המידע לא בהכרח תהיה נהוגה גם מחר. אז היום זה כך ומחר יהיה אחרת.

שנית, בכללים כפי שהם קבועים היום, חובתו של המשדר, שהדבר יופיע ברצועת המידע, ללא קשר לסעיף הזה. זה חלק מלוח השידורים.

שלישית, בחו"ל, ששם הסימונים הללו קיימים, גם במקומות שבהם יש שידורים דיגיטליים, הם מופיעים על המסך.

השר תמיד יכול להתקין תקנות, זו לא חקיקה ראשית, זו חקיקה משנית, אני מציע שתבדקו מה קורה בעולם. כרגע אני מציע להוריד את זה. אם בכל העולם הסימן הוא סימן אוניברסלי לכל השיטות, אני מציע שנהיה כמו כל העולם בעניין הזה, שלא נצא דופן. כהדיוט בסוגייה, אני חושב שיותר נוח לאזרחים להתרגל לשפה אחת של סימון וסיווג שידורים ולא עשר שיטות. אגב, לאנשים יש כמה טלוויזיות בבית, אדם לא צופה בטלוויזיה רק בשיטה אחת, אני לא מקבל את הנחת היסוד שלך, לא בעידן הנוכחי, אני יכול להדגים בין היתר גם ממשפחתי. לנכד שלי, בביתו השידור הוא דיגיטלי ואצל הסבתא והסבא השידור הוא אנלוגי.

מה שאני מציע כרגע, להשמיט את סעיף (1), תקיימו דיון בעניין, נבדוק בעולם ואז נחליט. היות ואנחנו רוצים לאשר לפחות חלק מהתקנות, אני לא פוסל דיון נוסף, אבל אחרי שיהיה יותר מידע, תבדקו מה קורה בעולם, אולי תעשו גם וגם, אין לי התנגדות שזה יופיע ברצועת המידע, אולי לתקופה מסוימת.

למה לא להשאיר את זה למועצה?

יש לנו סיבה למה לא להשאיר את זה למועצה.

היא הגוף המקצועי שיכול לבדוק מה קורה בעולם.

עם הגופים המקצועיים אין אלימות בשידורים, השידורים שלהם ממש נקיים מאלימות, יש כמה דברים שהמחוקק – לפחות כמוני – מרגיש אחריות לא להשאיר זאת למועצה. השארנו למועצה ואני קובע, שחלק מרמת האלימות במוסדות החינוך זה חלק מהאלימות שמשתוללת בערוצי הטלוויזיה. לא כל דבר אנחנו משאירים למועצה, בפרט כאשר מדובר בנושא רגיש כמו הנושא של סימון וסיווג שידורים.

(2) "לגבי מישדר חוץ המשודר בשיטת שידור אנלוגית, כי הסימן יופיע במדריך שידורים בלבד".

לגבי מישדרי חוץ, ראינו קודם את ההגדרה של מישדר חוץ, יש לנו גם איזשהו סעיף של פטור, אבל מישדרי חוץ שמשודרים בשיטה אנלוגית, מבחינה טכנית אי אפשר לסמן אותם.

תני לי דוגמה.

משידר חוץ, הכוונה לשידורים הנקלטים בלווין, שהם לא עברו התאמה לציבור בישראל.

יש כיום איזשהו ערוץ המשודר בשיטה אנלוגית, שטכנית לא ניתן לסמן אותו?

לגבי שיטת שידור אנלוגית, נניח מנויי הכבלים שהם עדיין בשיטה האנלוגית, אין אפשרות טכנית, כפי שהוסבר לנו על ידי חברות הכבלים, לסמן את השידור הזה. לכן אמרנו, אם יש אפשרות לסמן, זה יהיה במדריך השידורים שמתפרסם ברבים.

מישהו מוכן לומר לי, באיזה ערוץ מדובר?

למשל ה-CNN.

הערוץ התורכי, CNN, ערוצים זרים.

ערוץ שנקלט מחו"ל ואי אפשר להטביע עליו סימנים בשידור האנלוגי.

כלומר, הם בלי תרגום עברי.

נכון, בלי תרגום עברי.

בעצם מדובר בערוצים זרים כמו CNN, STAR WORD, מצרים, ירדן.

כלומר, כל הערוצים שמתקבלים מהלווין והם לא דיגיטליים והם בלי תרגום עברי.

הייתי מבקש לדעת, האם בערוצים האלה אין שום פרסומת המיועדת למדינת ישראל?

העניין של פרסומות, המועצה לשידורי כבלים קיבלה כללים שמסדירים את העניין הזה עד לגבול מסוים מותרות פרסומות.

אם כך, אם אפשר פרסומות, למה אי אפשר סימנים?

הפרסומות משודרות לכל, למשל ב-MTV, אתה רוצה בארץ פרסומות שמיועדות להולנד וגם אם תיסע לחו"ל תראה פרסומת לבמבה גם בבלגיה או באנגליה. זו פרסומות שמשודרות לכל אירופה. זה חלק מפס השידור המקורי שמשודר לכל האזור ולא רק לנו.

אלי, בעניין הזה אני לא אתך. כל עוד זה משודר לישראל, אני אומר שאפשר לחייב אותם. אבל אם זה משדר לכל העולם, אי אפשר לחייב.

אני גם מבקש לדעת, שיטת שידור אנלוגית שמתקבלת מה-CNN לחברת כבלים שהשידור שלה דיגיטלי, האם האנלוגי לא הופך להמרה דיגיטלית בדרך אל הצרכן? אם כך, השיטה האנלוגית שצריכה להיות כאן, בתנאי שהצרכן מקבל אותה בצורה אנלוגית, לא בצורה דיגיטלית. אם הוא מקבל אותה בצורה דיגיטלית, למרות שהיא משודרת משם אנולוגית, אין שום בעיה להכניס סימון.

השאלה היא, האם יש שידור אנלוגי שמגיע לחו"ל בשיטה אנולוגית אבל הוא משודר לצרכן בשיטה דיגיטלית?

כן, זה קיים.

השאלה היא, האם באותם שידורים אתם מתכוונים להטיל עליהם גם את סעיף 2?

השאלה היא, איך זה יוצא ממוקד השידור פה בארץ.

כאשר כתוב כאן: בשיטת שידור אנלוגית, למה אתם מתכוונים?

זה משודר לציבור.

איך זה נקלט בארץ?

בשיטה אנלוגית.

נציגי חברת הכבלים אומרים כאן, שהשיטה האנלוגית, פירושו של דבר, שהצופה קולט במכשיר שלו את השידור בשיטה אנלוגית ולא כיצד הוא משודר ממוקד השידור למוקד השידור כאן בארץ.

אדוני היושב ראש, כדי לסייג, כן מדובר שהשידור הוא עדיין אנלוגי מחו"ל, כי אם השידור הוא דיגיטלי מחו"ל, מגיע ממוקד שידור כאן לחברת כבלים שעדיין לא עברה לשיטת דיגיטלית, מאחר והיא מקבלת את השידור דיגיטלי מחו"ל, היא יכולה לשים את הסימון לפני שהיא שולחת אותו אנלוגית.

אני לא מאמין שקיים כזה דבר.

חברות הכבלים משדרות גם באנלוגי וגם בדיגיטלי, הן התחילו בשיטה האנלוגית לפני למעלה מעשר שנים, לפני שנה וחצי הן עברו לשיטת שידור דיגיטלית, ההבדל הוא במוקד השידור. מוקד השידור הדיגיטלי שונה ממוקד השידור האנלוגי.

שאלתו של פרופ' אלי פולק, מה קורה אם מתקבל שידור מחו"ל בשיטה דיגיטלית, אתם פה בארץ הופכים את זה לצרכן לשיטה אנלוגית?

ניתן לסמן את זה?

לא. במוקד השידור נעשית המרה אנלוגית אבל אי אפשר להתערב בתוכן. זו המרה טכנית.

הבנו, ששידור המגיע מחו"ל בשיטה אנלוגית ומוקד השידור שלכם ממשיך לשדר אותו אנלוגית, יהיה קיים בו קושי טכני. אבל אנחנו לא משוכנעים ששידור המגיע דיגיטלית למוקד השידור שלכם, לפני שאתם הופכים אותו לאנלוגי, למה אי אפשר להתערב ולסמן?

יש בעצם שני מוקדים שכל אחת מחברות הכבלים קולטת, אני יכול לקלוט את מצרים, את ירדן, את CNN, גם בצורה אנלוגית וגם בצורה דיגיטלית. זה נתון לבחירתי באותו רגע כפונקציה של האיכות שאני קולט. לכן, זה לא רלבנטי כרגע איך אני קולט את זה אלא איך אני משדר. בשידור האנלוגי מתוך מוקד השידורים אין לנו שום התערבות, אתה לוקח את הערוצים מהלווין, אורז אותם ומשדר אותם, אין התערבות. בשידור הדיגיטלי אתה עוד מבצע דברים, אתה מכניס שידורים אלקטרוניים, אתה מכניס תרגומים בשפות שונות שהממיר הדיגיטלי יודע לקלוט אותם. אבל בשידור האנלוגי לצרכן אין שום התערבות.

מה שניסיתי לומר, שכאשר שיטת השידור מחו"ל היא דיגיטלית, אין לך בעיה לשים סימון. אם אתה נמצא במצב של משדר שהוא באיכות לא הכי טובה, אתה קופץ משידור דיגיטלי לאנלוגי, וברוב הזמן השידור הוא אנלוגי ואתה מעביר את השידור אנלוגית, אין לי בעיה, אני מבין את ההסתייגות. אבל מצד שני, אם לא נשים לב איך המישדר משודר אליך למרכז, אז כל מישדר שמשודר דיגיטלית למרכז ומועבר אנלוגית, פתאום לא מחויב בסימון. זה דבר שנראה לי קצת קיצוני.

אבל אני לא מתערב בשידור.

כאשר הוא משודר דיגיטלית אתה כן מתערב בשידור. כאשר מדובר בשידור דיגיטלי שלפי ההגדרה הוא מיועד למדינת ישראל ואתה מקבל אותו - - -

הוא לא מיועד למדינת ישראל.

סליחה, שם אתה כן יכול לשים סימון.

לדעתי, אנחנו לא יכולים לדאוג לזה. אם מדובר בשידור חוץ שהוא בלי תרגום ישראלי, יידע האזרח הישראלי להיזהר.

רציתי להזכיר את ההערה שלי לגבי מדריך שידורים, שמדריך שידורים הכוונה גם משודר וגם בעיתון. השאלה, אם אנחנו רוצים לקבוע, שזה חייב להיות משודר וגם מפורסם בעיתון? או שתהיה חובה רק משודר, ועיתון כאופציה. צריך לתת את הדעת לאיזה מדריך שידורים מדובר?

אני חושבת שזה יהיה במסגרת הגוף המפקח שהוא יתיר את העניין. זה לא אוטומטית שאפשר, זו סמכות של הגוף המפקח.

אם כך צריך לומר את זה.

על אף האמור, רשאי הגוף המפקח להתיר לאחראי לסימון, ובסיפא אולי נוסיף למדריך שידורים כפי שיורה הגוף המפקח.

בשיטה האנלוגית קיים ערוץ שיש בו לוח שידורים שמפרט את הערוצים השונים - - -

את זה המתיר יקבע לכם.

חשבנו אולי להוסיף: המופץ בישראל.

"(ג) בלי לגרוע מהוראות תקנות משנה (א) ו-(ב), רשאי הגוף המפקח להורות לאחראי לסימון כי סימן המישדרים יופיע גם במדריך שידורים". גם כאן אני מציעה להוסיף: כפי שיקבע האחראי.

בתנאים שיקבע.

מקובל, בתנאים שיקבע.

לא הצלחתי לרדת לסוף דעת הסעיף, מה זאת אומרת, רשאי הגוף המפקח להורות לאחראי לסימון כי סימן המישדרים יופיע גם במדריך שידורים? האם הכוונה היא שכל הסימון יופיע במדריך השידורים כפי שהוא מוגדר?

הסעיף אומר, הסימן יופיע על מרקע הטלוויזיה בדרך שבה קבענו, וגם רשאי הגוף המפקח להורות שזה יהיה גם במדריך שידורים.

אז למה הוא רשאי?

כי זה לא יופיע במדריך שידורים.

מה שהוא שואל, למה מחייבים רק את המסך ולא את לוח השידורים?

החוק קובע את חובת הסימון של המישדר בטלוויזיה. בעקבות תגובות שקיבלנו אמרנו, יכול להיות שיהיה צורך להביא זאת לידיעת הצופים במסגרת מדריכי השידורים.

את אומרת שאין לנו סמכות?

אני חושבת שיש לנו סמכות, אבל חשבנו שמוטב להשאיר זאת לגוף המפקח שהוא בקי בזה וישקול גם את הצורך בפרסום בלוח השידורים ובאיזה לוח.

המחוקק חשב שהאינפורמציה היא חיונית, אז לא שזה לא יובטח שזה יופיע גם במדריך השידורים?

אגב, אנחנו גם הוספנו סמכות נוספת לגוף המפקח, להורות לאחראי לסימון בדבר אופן יידוע הצופים, מה המשמעות של הסימנים, מעבר לסימון של כל תוכנית.

אם העיתונות מבזבזת נייר רב להפיץ מדריך שידורים, סימן שהאנשים מתעניינים בלוחות השידורים. אם זה לא מופיע בלוח השידורים, אדם תכנן סימן לראות ופתאום הוא רואה סימון.

החובה בחוק שמישדר טלוויזיה יישא סימון.

באחת הישיבות הקודמות של הוועדה, הבאתי מאנגליה ומארצות הברית דוגמאות לסימן קטן, למשל: ע-עירום, נ-ניבול פה. שנית, בכל עיתוני היום כתוב למשל: שח', כלומר שידור חוזר. זאת אומרת, שניתן לשים סימן נוסף בתוך לוח השידורים המתפרסם בעיתונים או בחוברות המיועדות לכך.

הייתי מציע להשאיר זאת לגופים המפקחים. האינטרס יוצא על סיפוקו כי המישדר מסומן.

אני בתור אימא רוצה לראות מראש את הלוח ואחליט מה מתאים לראות, אני לא רוצה לראות את הסרט ואז להחליט אם הוא מתאים או לא.

העניינים האלה מתפתחים, לפחות בכבלים או בלווין יש הרבה סוגים של ערוצים, יש כמה טכנולוגיות שידור, אני מציע להשאיר את הפרט הזה שהוא גמיש וצריך להשתנות, הוא יכול להשתנות מדי פעם, ולכן אני מציע להשאיר את זה למועצה, שהגוף המפקח יקבע, אולי יש סוגים של ערוצים שיתפרסמו בעיתון, אולי יש סוגים של ערוצים בפס המידע. זה עניינם של הגופים המפקחים, זאת המומחיות שלהם.

אנשים פחות מסתכלים בלוח המישדרים בטלוויזיה, הם יותר מסתכלים בלוח המישדרים בעיתון.

לא, אני יכול להעיד שמתסכלים על לוח המישדרים בטלוויזיה בשידורים הדיגיטליים.

הסעיף כפי שהוא מנוסח היום הוא לא עונה על מה שאתה אומר. אני מציעה שיהיה כתוב, שהגוף יורה כיצד יסומנו השידורים, כלומר, שיהיה ברור שיש חובה לסמן, ואפשר להשאיר את שיקול הדעת לקבוע איך אצל הגוף האחראי, אם זה יהיה בעיתון או באופן אלקטרוני.

אני גם חושב, שצריכה להיות חובה גם בלוח המישדרים. אני מסכים, שאי לקבוע מתי, איפה, איך, את זה צריך להשאיר לגוף המפקח שיקבע את הטכניקה, את העיתוי, את התדירות. אבל צריכה להיות חובה בסיסית של לוח המישדרים.

חובה על מי?

רק על האחראי. האחראי על הסימון יהיה חייב לפרסם באיזה שהיא דרך.

אני אפנה לעורכי העיתונים ואומר להם, שאני מציע להם מרצון לקבל זאת עליהם, ולא, נעשה חקיקה בעניין. אני מסכים שבחוק הזה אינני יכול לחייב את העיתונים. כרגע אנחנו יכולים לחייב רק את הגוף המשדר, כשהוא מפרסם לוח שידורים שיפרסם זאת גם עם הסימון.

לכן אני חוזר להגדרה שתיקנתם אותה בסעיף 1 לפני שהגענו לדיון המעניין הזה וקבעתם, שלוח שידורים יתפרסם גם לא על ידי הגוף המשדר. עכשיו אתם אומרים, אתה אולי לא מפרסם, אבל יש לך חובה בחוק. אני מזכיר לכם, אי אפשר להטיל חובה על מי שאין לו את היכולת לפרסם. אם אתם רוצים להטיל חובה על העיתונים, בבקשה.

ככל הידוע לי, הגופים המשדרים, אם זה הערוץ הראשון, השני, או חברות הכבלים, מעבירים לעורכי העיתונים את החומר, לפעמים אפשר אפילו לראות התנצלות של העיתון, מתנצלים על התקלה, זה מה שקיבלנו.

זו החובה שאנחנו רוצים להטיל עליהם. זה נקרא פרסום לוח מישדרים.

חברים, אני מציע לתקן את סעיף קטן (ג) באופן שיובהר שיש חובה גם במדריך שידורים, והגוף המפקח יקבע את הסדרים, את התנאים.

תשובה מסוימת לדברים שלך, שהגוף המפקח יודע, אם אי אפשר לפרסם בעיתון, הוא לא יגיד לו, תפרסם בעיתון, הוא יאמר לו, תפרסם זאת בלוח השידורים המשודר. אם זה אפשרי, הוא יאמר לו כך.

זו לא שאלה של אפשרות טכנית, זו שאלה של הטלת חובה להעביר את הסימונים עם הסימן. אני יכול להעביר את החובה העיקרית, שזה יופיע במדריך.

החובה לפרסם, החובה להעביר לעיתון לפעול לצורך פרסום.

את הכללים יקבע הגוף המפקח.

אני מסכים, צריך לתקן את סעיף (ג), שהוא צריך להביא לידיעת מפרסם מדריך השידורים.

"4. (א) סימן יוצא על מרקע הטלוויזיה בתחילת המישדר, למשך 30 שניות רצופות". אני מבינה שתחילת המישדר, זה כולל גם את הכותרות. אנשים הרבה פעמים רואים את המישדר בתום סיום הכותרות. השאלה, האם ה-30 שניות הללו לא בעייתיות בגלל העניין של הכותרות?

התלבטנו, האם להחיל את זה בתחילת המישדר אחרי הכותרות. האמת, שרובנו מתחילים לצפות כבר בשלב הכותרות.

אני לא. השאלה היא, האם 30 שניות זה מספיק כדי לכלול גם את הפרק הזה?

הזמן לא צריך להיקבע בכללים בצורה קשיחה.

למה? צריך לקבוע רף, שלא יפחת מ-30 שניות.

לא קבענו, שלא יפחת, כתבנו 30 שניות.

למה? שלא יפחת, אולי רוצים יותר.

אתה חייב לקבוע חובה מוגדרת, חובה מדויקת.

אנחנו חושבים שצריך להוריד את משך הזמן מ-30 שניות ל-10 שניות בגלל התדירות. רק כדי לסבר את האוזן, כשהסרט מסתיים, יש את הרולר של מי שעשה את הסרט, מדובר בעניין של 4 שניות.

אני מציעה שבדקות הראשונות של הסרט יוקרן הסימן בתדירות יותר גבוהה. הדקות הקריטיות הן דווקא בהתחלה, למשל, לאחר 10 דקות יוקרן הסימן שוב, אפילו לפרק זמן קצר יותר. כך ההורים יכולים להסתכל, הילדים שצופים יכולים לבחור אם הם רוצים להישאר או לא. הדקות הראשונות הן קריטיות.

הבעייתיות רק בעניין של האסתטיקה, שזה יהיה הרבה זמן על המסך? מה הבעייתיות להשאיר את זה יותר זמן?

בין היתר.

בין היתר. אני שואלת, יש עוד משהו פרט לאסתטיקה?

טלי, אני מאוד מזדהה אתך אבל אני מוכרח לראות את האיזון הכללי.

זיהינו שלוש נקודות: תחילת מישדר – איזשהו זמן סביר, חשבנו חצי שעה, ובערוצים שיש להם פרסומות – כל פעם שחוזרים מפרסומת. ניסינו לאזן, שמענו תגובות מכמה שניות בודדות עד דקה.

אם אני הייתי שר התקשורת, יכול להיות שהייתי מציע את ההצעה שלך. ההצעה של שר התקשורת נראית לי מאוזנת, אני מאוד מזדהה עם הדברים, אבל צריך איזון.

"(ב) מישדר שמשכו מעל 30 דקות, ישא סימן כאמור, בכל 30 דקות, למשך 30 שניות. בקביעת משכו של מישדר לפי תקנת משנה זו, יבואו בחשבון קדימון, מילואה או פרסומת המשודרים במהלכו".

מה ששמעתי, מבחינת האפקטיביות, שהיה עדיף כל רבע שעה – 15 שניות, ולא כל 30 דקות – משך של 30 שניות. אני לא יודע אם זה ניתן, אם תסכימו לזה, אתם קונים את עולמכם. תבדקו את העניין. לדעתי זה הרבה יותר אפקטיבי. אני מבקש לבדוק את העניין.

"(ג) מבלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (ב), במישדר שבמהלכו משודרות פרסומות, יוצג סימן מיד עם חידוש השידור לאחר הפסקת פרסומות, וזאת למשך 10 שניות". כאן אולי לא צריך להיות רק פרסומות, אלא כמו בסעיף (ב), שיש הפסקה בשידור, אם זה קדימון, מילואה, לאו דווקא פרסומת.

אני חושב שאת צודקת.

אין קדימון באמצע מישדר.

למה לא, יש הפסקה לשידורים.

זו הפסקה לפרסומות.

יש קדימונים שבאים יחד עם פרסומות.

לא אכפת לנו, חשבנו על פרסומות, אבל אין לנו בעיה עם זה.

מה עם פריצת חדשות?

כן, בעצם כל הפסקה בשידור.

אני מציע להוסיף: לרבות קדימון, מילואה או פרסומות.

"5. סימון קדימון – קדימון למישדר שיש לסמנו לפי תקנות אלה, ישא סימן כנדרש לפיהן, בשינויים המחויבים, ואולם לעניין תקנה 4(א) ו-(ב), במקום "30 שניות" יבוא "10 שניות". הוראות תקנה 3(ב) ו-(ג) לא יחולו לעניין זה".

אני רוצה להסביר, נאמר שהסימן של מישדר מסוים הוא 8+, ילדים מתחת לגיל 8 לא ראוי שיראו זאת. אם הקדימון למישדר הזה, לא משנה מתי הוא משודר, יהיה עליו את אותו סימן על מנת שההורים יידעו שזה קדימון למישדר שהוא 8+. במקום 30 שניות זה יופיע 10 שניות בגלל שזה קדימון.

מאחר ובהמשך אנחנו יודעים על מישדר שמשודר בין השעות 23:00 ל- 6 בבוקר, שעל פי התקנות המוצעות הוא פטור מחובת סימון, קדימון למישדר כזה יהיה פטור מחובת סימון.

זה נכון.

אגב, זה לפי החוק כי החוק קובע שהחובה לסמן קדימון היא רק לגבי קדימון למישדר שיש לסמן אותו. אם כך זה נובע מהחוק.

אני רוצה להוריד את הפטור ולהעיר, מה שהולך לקרות בחוק הזה, שדווקא, באותן שעות שיש שיא צפייה של ילדים ופתאום מופיע קדימון לסרט איום ונורא שמשודר באחת עשרה בלילה - - -

אחת עשרה בלילה לשש בבוקר, זה לא שיא צפיית הילדים.

לא, הקדימון מופיע בשעות הללו.

יש איסור על קדימונים לפרסומות מזיקים לילדים.

אני מקבל שישנו איסור על קדימונים ועל פרסומות לילדים בשעות צפייה רק עד תשע בערב. כלומר, מתשע בערב ועד אחת עשרה, את הקדימונים האלה ניתן לשדר. השאלה, מה אתה מראה באותו קדימון ואיך אתה מפרסם את הסרט שמופיע? אתה יכול להפוך קדימון לקדימון שעונה לאותה הגדרה שהוא לא מזיק לילדים, כי בקדימון עצמו אתה לא רואה את הסצינה הקשה, אבל בעצם אתה מעביר לצופה את ההבנה מה הולך להיות שם.

אומר משרד התקשורת, שאין לנו סמכות מבחינת החוק למה שאתה מבקש.

אם כך, התשובה לכך, שיש סמכות לבטל את סעיף 7(א)(1). אין שום סיבה בעולם מדוע במישדרים בין 23:00 עד 6:00 בבוקר - - -

זה עניין אחר.

עוד נדבר על כך כאשר נגיע לסעיף. כרגע, אין לנו סמכות לחייב סימון, קדימון של מישדר, שאין על המישדר חובת סימון.

יש קדימונים שהם פחות מ-10 שניות, אנחנו רוצים שהסימון יהיה גם לקדימון שהוא פחות מ-10 שניות, למשך כל זמן הקדימון.

תציינו זאת כאשר נגיע לסעיף 8.

מה זאת אומרת, בשינויים המחויבים?

השינויים המחויבים זה טכניקה חקיקתית כאשר את בעצם מחילה הוראות שבמקור נכתבו לגבי מישדרים על קדימון. זה משהו שעבר אישור נוסח.

מה עלול לקרות אם נמחק המילה: בשינויים המחויבים?

אפשר, זו פשוט טכניקה חקיקתית מקובלת.

אולי צריך להבהיר, שהסימן שנדרש הוא הסימן של המישדר. כלומר, זה ברור שהקדימון צריך לשאת את הסימן שנדרש לגבי המישדר.

זה בחוק, אבל הקדימון הוא קדימון למישדר שיש לסמנו.

לא, כאן כתוב, יישא סימן כנדרש לפיהן לגבי המישדר.

זה נכון, קדימון המישדר שיש לסמנו לפי תקנות אלה, ישא את אותו סימן של המישדר.

6. (א) "אחראי לסימון יפעל לשם יידוע הצופים בדבר משמעות הסימנים הקבועים בטבלת הסימנים שבתוספת, לרבות במדריך שידורים.

(ב) הגוף המפקח רשאי להורות לאחראי לסימון בדבר אופן יידוע הצופים כאמור."

אם אנחנו רוצים לומר משהו, ברור שזה לא יהיה קמפיין חד פעמי.

חברים, מדובר בתקנות משנה, אנחנו פה, נראה שהם חוטאים לתפקידם, נדבר לטפל בעניין.

7. "פטור מסימון מישדר –

(1) מישדר יהיה פטור מחובת הסימון לפי החוק, אם מתקיים בו אחד מאלה:

(1) המישדר משודר בשעות שבין 23:00 ובין 6:00".

למה? מישהו מוכן להסביר לי למה?

החוק המסמיך קובע מלכתחילה כשהוא מסמיך את השר לקבוע פטורים, שהפטור שהשר יקבע יהיה לסוגי מישדרים או לשעות שידור. הוא הניח שהרציונאל של חוק סיווג וסימון הוא הגנה על ילדים וישנן שעות שהן לא שעות צפייה של ילדים.

אני רוצה גם הגנה עליי, אני רוצה לראות סרט, לדעת שאני צופה בסרט שאין בו פורנוגרפיה.

מרכז הכובד של החוק הוא הגנה על ילדים גם אם הוא מגן על קבוצות נוספות. גם אם הפרמטר הוא לבני גיל מסוים ומטה, זה החוק קובע, והחוק גם אומר, שכשהשר מוסמך לקבוע פטורים, הוא יכול או לגבי סוגים של מישדרים או שעות שידור.

שעה 23:00 זו צפיית שיא גם של בני נוער, למה לא ללכת לשעה אחת בלילה או שתיים בלילה?

במסגרת השימועים שעשינו, קיבלנו התייחסויות מגופים שונים, הטווח שהומלץ היה בין 10:00 ל-6:00 או בין 12:00 ל-6:00.

בוודאי, זו המלצה של הגופים המשדרים, אני במקומם הייתי מציע משמונה בערב.

לא, זו גם המלצה של הגופים המפקחים. במסגרת הפשרה הלכנו על 23:00 עד 6:00 בבוקר.

לא מובן לי מה ההתעקשות הזאת.

כי השעה אחת עשרה בלילה היא לא שעת צפייה של ילדים.

באיזה עולם אתם חיים? מה אומרים התלמידים, עד איזה שעה אתם רואים טלוויזיה?

יש ימים שאני מתחיל את הלימודים בשעה תשע בבוקר ולכן אני יכול לצפות בטלוויזיה עד שתיים עשרה בלילה.

או.קיי, אפשר לעשות 12:00 עד 6:00.

עד מתי אתם צופים בטלוויזיה?

עד מאוחר.

אחרי אחת עשרה בלילה?

בוודאי.

מה שאומרים התלמידים עולה בקנה אחד עם נתוני הצפייה שאנחנו קיבלנו, לנו יש נתונים שאומרים, שילדים כן צופים בשעות האלה, ולכן אנחנו מבקשים להחיל את הסימון לגבי כל שעות השידור. השידורים האלה שישודרו מאחת עשרה בלילה ועד שש בבוקר, סביר להניח שגם אם יהיו בהם שידורים מזיקים, שיהיה צורך בסימון של 14+ או 18+.

אם טוענים שהצפייה שלנו נמוכה בשעות המאוחרות, אני לא מבין מדוע לא מוכנים לשים את הסימון בכל מקרה, הרי זה לא מפריע לאף אחד.

החוק איננו חוק של צנזורה, מטרתו של החוק ליידע את הציבור, גם את הילדים וגם את ההורים, המחוקק רואה צורך ליידע את הציבור מה עומד להיות בשידור.

הסימון הזה מאפשר ברגולציה הדיגיטלית של הטלוויזיה לסגור דברים. אם תבטל, גם תמנע מההורים לסגור את הסרטים המוצגים בין 23:00 בלילה ועד שש בבוקר.

השעה אחת בלילה נראית לך פשרה הוגנת?

לא. לא שמעתי עדיין שום סיבה עקרונית שאומרת מדוע לפתור - - -

הסיבה העקרונית אומרת, שהואיל ועיקר העניין הוא להגן על ילדים, בין אחת בלילה לשש בבוקר לא מדובר בצפייה של ילדים.

אין שום ספק שאנחנו רוצים להגן על ילדים, אבל ילדים יכולים לקום גם בשתיים או בשלוש בבוקר, וכאן הדבר הזה נותן בידי את האפשרות, שילד יצפה בשתיים בלילה בדבר שהוא טוב. בואו לא נשלה עצמנו, החוק כפי שמוצג כרגע מגיע עד לגיל 18, ילדים בגיל 18 הם לא ילדים.

הואיל והרשות השנייה תומכת שזה יהיה לאורך כל שעות היממה, מה הבעיה של חברות הכבלים? הכבלים והלווין מתנגדים?

אני חושבת שחשוב לאזן את הצרכים של הציבור לעומת הבעיות של גורמי השידור, התקנות הללו מטילות עלויות מאוד נכבדות על החברות.

איזה עלויות?

עלויות כספיות. חובת סימון מחיבת הטמעת טכנולוגיה מתאימה במוקדי השידור.

זה כבר קיים.

לא, זה לא קיים. אמרנו את זה בחוק וחוזרים ואומרים זאת בתקנות. הקושי הגדול ביותר של חברות הכבלים שהם צריכות היום, בטכנולוגיה האנלוגית שאמורה להיעלם מן העולם, הן אמורות להיכנס להשקעה של כמעט כמיליון דולר.

דבר נוסף, הכללים כיום, הכללים שנקבעו על ידי המועצה ושמנחים את חברות הכבלים, אוסרים על שידורים הכוללים ביטויים של מין, אלימות ופורנוגרפיה.

המחוקק בסעיף 2(ב) אומר: השר רשאי לקבוע כללים לפיהם סוגי מישדרים ומישדרים משודרים בשעות שיהיו פטורים. קודם כל המחוקק יצא מנקודת הנחה, שיש שעות שצריכות להיות פטורות. זו הנחת היסוד בחקיקה הראשית. לבוא היום ולומר 24 שעות, זה בעייתי כרגע, מה עוד שיש התנגדות. הכבלים אומרים, כתוב בחוק שיש גם שעות פטורות, זה מכביד עלינו כלכלית, זה לא רלבנטי בשעות מסוימות. הויכוח כרגע נשאר על השעות. לדעתי, השעה אחת בלילה זו פשרה טובה, סביר להניח שבאחת בלילה רוב האוכלוסייה הלכה לישון.

למען הפרוטוקול הייתי רוצה לדעת, נזרק כאן סכום של מיליון דולר השקעה. איזה חלק מאותו מיליון דולר אתם חוסכים כאשר אין שידורים בין אחת עשרה בלילה לשש בבוקר? לא כל הסרטים הם סרטים כחולים, חלק מהם הם סרטים בשידור חוזר שהם ממילא מסומנים.

רשות השידור התחילה בשידור מחזורי או אוטומטי ב-1 באוקטובר, שבו אנחנו משדרים החל מהשעה שתיים עשרה ורבע, עם סיום "מהיום למחר", אנחנו משדרים שידורים ללא טכנאי שנמצא במקום אלא השידורים האלה מוזנים לתוך מחשב שמשדר לאורך כל הלילה, בדרך כלל שני שידורים למשך שעתיים, שעתיים שחוזרות על עצמן. לנו תהיה בעיה גדולה אם אתם מתכוונים לצמצם את השעה מאחת, שאנחנו מבקשים שזה יהיה משתיים עשרה בלילה.

מה הבעיה, את השידור שהכנסתם תכניסו עם הסימון. לא הבנתי מה הבעיה, כאשר אתם מכניסים למחשב סרט, תכניסו סרט עם סימון.

אנחנו משדרים דברים מאוד ישנים.

אני אדאג להעביר החלטה במליאה, שרשות השידור תסמן את כל השידורים שלה, זו רשות שידור ממלכתית?

אין שום בעיה אם לא תהיה בעיה טכנית. הבעיה היחידה שאני מנסה להעלות היא העובדה, שאין לנו טכנאי שנמצא בשעות הללו.

זה לא קשור לטכנאי, הסרט צריך להיות מסומן, הסימון הוא לא תוך כדי שידור, הסימון מוטמע בסרט.

ואם אנחנו משדרים תוכניות ישנות?

אז תסמנו אותן.

זה לא כל כך פשוט. המשמעות של לסמן, לעשות העתק נוסף של אותה תוכנית ובמבחינה טכנית יכולה להיות בעיה.

אני לא חושב שזו בעיה, אני מתנצל, אני לא מקבל זאת.

האם אפשר להסכים, שאנחנו לא מסמנים 24 שעות, אבל הולכים על השעה אחת בלילה?

רציתי לבקש עשר בלילה.

אני חושב שאני אומר דבר הגיוני, צריך לקבל פשרה הוגנת, השעה אחת היא שעה שאזרחי ישראל הלכו לישון.

צריך לקחת בחשבון את התקופה של החופשים. בחופש אני נשאר ער עד ארבע לפנות בוקר.

אני לא אומר, שהשעה אחת בלילה פותרת את כל הבעיה, יכול להיות שצריך לתקן את החוק, זו חקיקת משנה, מדובר בתקנות ובתקנות השר צריך להציע, לא אני המציע, אם תשכנע את השר להגיש בקשה שזה יהיה מארבע בבוקר, אני מבטיח שלא אתנגד.

(3) "המישדר משודר בשידור חי, ולא נתקבלו לגביו אצל האחרי לסימון, זמן סביר קודם למועד שידורו, פרטים המאפשרים סיווגו וסימונו".

אני זוכר שבזמנו דיברנו על שני סוגים, האחד, שידור ישיר של ספורט, השני, שידורי חדשות. לא לכתוב זאת במישרין?

לא, דיברנו על שידור חי בכלל.

אני רוצה להעיר הערה לגבי סעיף 7 (2) ו-(3), אני חושבת שצריך להוסיף את המילים: לאחר בקשתו של האחראי לסימון. כלומר, באיזשהו מקום צריך להטיל חובה על האחראי לסימון ולפנות למי שמוסר את השידור החי. לדוגמה, דיברנו על שידור חדשות, בשידור חי של חדשות, אם ידוע שיש בשידור החדשות תמונות נוראות של פיגוע, תמונות מזעזעות - - -

מישדר לא כולל מישדר חדשות בחוק.

או.קיי, אז לא חדשות, אבל יש מישדרים חיים שמראים תמונות לא הולמות. גם לגבי סעיף 7(3) שמדבר על מישדר חוץ.

כאשר אנחנו דנים על שידורים, אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. איזה שידורים חיים יש? ישנם שידורים חיים של ספורט, שידורי חדשות שהחוק כבר פתר אותם, יש שידורים של אירועים ממלכתיים כאלה ואחרים. אני רוצה להיות מציאותי, אני לא רואה שידור חי שיש בו איזה שהיא סכנה בסוגיה שלנו.

ראשית, ישנם שידורים חיים בכבלים.

תן לי דוגמה מהשנה האחרונה, מה היית רוצה שיהיה מסומן.

אני לא בא לומר שצריך לסמן כל שידור חי, אבל אני רוצה להעלות את השאלה הבאה. תוכנית מהסוג של מני פאר, תוכנית שמופיע בה קהל, באותו שבוע לא ידעת מראש, אבל עובר שבוע ועוד שבוע, ופתאום אתה רואה שהשידור הזה למרות שהוא שידור חי, הוא שידור חי מסוג מסוים. הדבר יכול להיאמר גם על תוכנית כמו פוליטיקה, שלרוב, הקטע הסופי של פוליטיקה דן בנושאים שאפשר לשאול האם הנושאים האלה ראויים לגילאי 8- למשל. לכן הייתי אומר, לא שלא נתקבלו לגביו אצל האחראי לסימון, אלא שהאחראי לסימון חייב לברר שלא ניתן לקבל לגביו פרטים מזהים, ואם בדיעבד גם יתברר שכן, הוא צריך לתקן את העניין.

אני מבין למה כוונתך, הכוונה, למשל בתוכנית אצל מני פאר עומדת להיות משודרת פרובוקציה פורנוגרפית שהמפיקים יודעים עליה כבר שלושה שבועות קודם - - -

בואו נחשוב מה הרעיון של סימון. מדברים כאן על שידור חי של משהו שאנחנו מצלמים ומעבירים אותו באותו הרגע. הרעיון הוא לבקש מהמצולמים ומהאורחים מידע.

לא. אם אתה כותב כך גם בסעיף(2) וגם ב-(3), לכאורה אין על זה שום פיקוח, אין לזה משמעות אמיתית. או שאתה כותב שזה פתור, או שאתה כותב שהוא עשה מאמצים סבירים לקבל את המידע.

לא, שאין אפשרות סבירה לקבל, לא עשה מאמצים. אם יש אפשרות סבירה לקבל, השאלה אם יש אפשרות סבירה.

מישהו צריך לפקח על זה. אם אתה כותב את סעיפים (2) ו-(3), הגוף המפקח יפקח על זה.

זו דרישה בלתי סבירה, יש לך מערכת של 70 ערוצים המשדרים 24 שעות ביממה, לגבי כל שידור חי - - -

גברתי, אין 70 ערוצים שמשדרים שידורים חיים, בואו ניכנס לפרופורציה.

כל התכלית של החוק, לא לאפשר חשיפה בלתי מבוקרת לתוכניות שיש בהן אכזריות, מין ואלימות.

בעיקרון אני מסכים אתך ולכן אני מסכים לסעיף. אבל מה שאומרים פה, שהניסוח כמו שהוא עושה צחוק מהעניין.

אפשר: באין אפשרות סבירה לקבל לגביו זמן סביר.

את אומרת, שאין אפשרות סבירה לקבל –אז אין, את זה אני מקבל. אבל שלא נתקבלו לגביו, זה באמת עושה מהחוק פלסתר.

(4) "המישדר הוא מישדר חוץ, ולא נתקבלו לגביו אצל האחראי לסימון, זמן סביר קודם למועד שידורו, פרטים המאפשרים סיווגו וסימונו". כאן אנחנו חוזרים למה שדיברנו כבר.

לא מדובר בשידור חי.

לא, אלא למישדר חוץ. אנחנו חוזרים להגדרה של מישדר חוץ עם התרגום ערוצים זרים. צריך להחליט כאן על איזה מישדרי חוץ אנחנו מדברים, וגם, האם כך צריך להיות הפטור, או שנעשה אותו הדבר, שאין אפשרות סבירה. אבל קודם כל צריך לדבר על ההגדרה. כרגע ההגדרה אומרת, שזה כולל גם תרגום ודיבוב.

הייתי מוסיף כאן סייג נוסף, שאם יש רגולציה בארץ המוצא - - -

אמרנו שנדבר על כך.

בסעיף (3) או שיש רגולציה של ישראל או שיש רגולציה של ארץ המוצא. שידור לא יכול להיכנס לשידור בארץ בלי אחת מהרגולציות האלה.

אני חוזרת על ההערה, לא רק שאין אפשרות סבירה אלא גם לאחר שפנה. כי במידה והשידור הוא לא שידור חי, אפשר לפנות מראש.

זה קצת רגיש, בערוצי חוץ לא תמיד אפשר לפנות ולא תמיד ראוי לפנות.

"אין אפשרות סבירה", זה כולל אם סביר לפנות.

יש ערוצים ממדינות ערב, יש ערוצים שבקריצת עין מסכימים שישדרו אבל לא רוצים קשר, זה נושא סבוך ומורכב לדרוש זאת.

שידור שאתם משדרים מירדן, אתם משלמים זכויות שידור?

לא אנחנו, המועצה לשידורים כבלים רק מפקחת ולא משדרת בכלל.

מי שמשדר משלם עבור זה?

אם ניתן להגיע להסכם אתם, אז כן, אבל למשל עם ערב הסעודית אי אפשר להגיע להסכם, אלה ערוצים שנקלטים מהאוויר ומועברים בכבלים.

יש מדינות שבשתיקה לא מתנגדות.

אומרת לי היועצת המשפטית, שהעניין של רגולציה של ארץ המוצא זה מסובך, אז אולי צריך לצמצם את העניין של מישדר חוץ.

זה יהיה שטח הפקר, יידעו כולם שערוצים כאלה, ערוצי חוץ, ייקחו בחשבון שהם מהסוג החמור יותר.

להשאיר "תרגום ודיבוב".

מאחר וטכנית אי אפשר יהיה לסמן שם - - -

אני מוכן להתערב, שהעניין הזה ייפתר, בשביל כסף זה ייפתר.

אנחנו נשאיר את ההגדרה של מישדר חוץ כמו שהיא, נתקן את (3) כמו שתיקנו את (2).

אומרים כאן שזה בכל זאת בעייתי במישדר חוץ.

מהי אפשרות סבירה עם ארץ ערבית?

אתה אומר, ארץ ערבית, אז אין אפשרות סבירה.

אבל יש כל מיני ניו-אנסים, ניו-אנסי ביניים. יש ארצות שלא רוצות לחתום הסכם, אבל בעצימת עין הם מסכימים שישדרו.

אתם הגורם המפקח ולכן אתם תחליטו מה אם זה סביר או לא סביר.

8. (ב) "לגבי מישדרים כאמור בתקנת משנה (א)(2) ו-(3), יציין האחראי לסימון במדריך שידורים כי אין בידו פרטים המאפשרים סיווג וסימון כאמור". גם כאן אולי צריך לתת לגורם המפקח אפשרות לתנאים לגבי מדריך השידורים.

מה לגבי (א)(1)? האם לא צריך לציין שאין סימון בגלל שאין חובה?

עקרונית, אפשר במדריך השידורים להכניס אמירה שתסביר לצרכנים את הוראות התקנות. הייתי מכניסה זאת אולי בסעיף 6 – מידע לצופים, כי המידע לצופים הוא לא לגבי התוכנית הספציפית אלא הוא מידע כללי והוא אומר מה זה סימן.

לא משנה איפה, העיקר שיהיה ברור.

אפשר בסעיף 6(א) לכתוב איזה מידע הוא ייתן לצופים, ולכן אפשר להוסיף זאת גם לגבי (א)(1).

לגבי 7(ב), אם נסתכל על הסימנים, בעצם אין סימן לגבי משהו שהוא לכל הצופים. בחוק צריך לומר, האם יש מין, אלימות וכו'.

הקטגוריה שהחוק הנחה, המישדר אינו ראוי לצפייה לבני גיל מסוים ומטה, ואם זה מתאים לצפייה לכולם, אין בעיה.

אני רק מעירה, אם לא יהיה שום דבר, בעצם אתה לא יודע אם זה לא מסומן בגלל שאין צורך לסמן או בגלל משהו אחר.

אם אין פרטים שלא מאפשרים סימון, זה יהיה מצוין.

אני רק אומרת, שעל המישדר עצמו אין סימון שמתאים לכלל האוכלוסייה.

פטור מסימון קדימון –

8. "קדימון למישדר שיש לסמנו יהי הפטור מחובת הסימון הקבועה בחוק, אם משכו קצר מ-20 שניות".

אני מתנגד לזה התנגדות נחרצת.

אני רוצה להצטרף להתנגדות.

אני לא רואה בזה שום היגיון.

יש הוראה בחוק שמאפשרת פטורים לקדימונים, אז באיזה מצבים אפשר לפתור?

בקדימונים מאחת בלילה ועד שש בבוקר.

אז מדובר במישדר שאין חובה לסמן.

אני רוצה להזכיר ליושב ראש, שהיו קדימונים בעת חקיקת החוק, דובר על כך, שקדימונים מטבעם הוא לתפוס מקסימום מידע במשך זמן קצר. אם הקדימון הוא קצר מאיזשהו רף מסוים - - -

אני מציע לקצר את זה לחמש שניות, אני אשכנע את השר.

למה אי אפשר לסמן את הכל?

כי יש בעיה עם החוק, החוק קבע שלקדימונים יהיה פטור מסוים.

אמרנו, שקדימון יסומן במקום 30 שניות לעשר שניות. אז קדימון של שבע שניות כיצד יסומן?

עד לעשר שניות, לכל אורך הקדימון.

לכל אורך הקדימון או עשר שניות, לפי הנמוך.

רבותיי, אני מציע לעצור כאן את הדיון, אני מאוד מבקש שמשרד התקשורת יתאם את הנוסח עם היועצת המשפטית לוועדה, סדר גודל של שבועיים זה בסדר? אני כבר קובע דיון נוסף ביום שני בעוד שבועיים בשעה תשע בבוקר. יש לכם שבועיים לסדר את הנוסח. אני מאוד מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:25.