פרוטוקולים/ועדת חינוך/5615



3
ועדת החינוך והתרבות
17.7.02

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5615
ירושלים, כ"ז באב, תשס"ב
5 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 509
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, ח' אב התשס"ב (17 ביולי 2002), שעה: 08:00

עמותת "תמיכה לימודית לתלמידים מרותקים" (תללי"ם) – הצעה ל"דיון מהיר"

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
עבד אלמאלכ דהאמשה
קולט אביטל

ציון שבת מנהל תחום בקרה, מינהל פדגוגי, משרד החינוך
לאה שקד מפקחת ארצית ממונה על שח"ם, משרד החינוך
עירית לבנה הממונה על תחום הבריאות, משרד החינוך
אילת כהן משרד החינוך

פרופ' יונה עמיתי משרד הבריאות

עו"ד אמנון דה-הרטוך משרד המשפטים
עדי בן-דוד מתמחה, משרד המשפטים
אתי להב עמותת "קו-אור"
דרורה אהרוני עמותת "קו אור"
ד"ר ליאורה פלד מנכ"ל, עמותת תללי"ם
ריטה בראשי מנהלת אדמיניסטרטיבית, עמותת תללי"ם
עטרה רוזיק-רוזן עמותת תללי"ם
אברהים נאצר מורה, עמותת תללי"ם
יסמין ג'בר עמותת תללי"ם
ורימן ג'בר עמותת תללי"ם
עבד ג'בר עמותת תללי"ם
רפי מזרחי עמותת תללי"ם
ערן מזרחי עמותת תללי"ם
סימה מזרחי עמותת תללי"ם
עביר נופל עמותת תללי"ם
אוסאמה נופל עמותת תללי"ם
שאדיה נופל עמותת תללי"ם
מיכל שמחה עמותת תללי"ם
רותם שמחה עמותת תללי"ם
מנחם שמחה עמותת תללי"ם
יעל פרבר מתאמת בין משרד החינוך לכנסת

יהודית גידלי

דרורה רשף



עמותת "תמיכה לימודית לתלמידים מרותקים" (תללי"ם) – הצעה ל"דיון מהיר"

בוקר טוב לחבר הכנסת דהאמשה, סגן יושב ראש הכנסת. חבר הכנסת דהאמשה פנה ליושב ראש הכנסת וקיבל אישור לקבל דיון מהיר. למי שעדיין לא מכיר – על פי תקנון הכנסת רשאי כל חבר כנסת להגיש בקשה ליושב ראש הבית לקיים דיון מהיר בוועדה – במקום לקיים דיון במליאת הכנסת – ואם יושב ראש הבית מאשר חייב יושב ראש הוועדה הנוגעת בדבר לזמן דיון תוך עשרה ימים. אז לפחות לגבי ציון שבת – אני דיברתי אתו בנושא – ששאל למה זבולון אורלב השתגע, אני מסביר לך מדוע מתקיימת הישיבה הזאת. כי הדיון הזה נכפה עלינו על ידי כך שהוא קיבל אישור ובדיעבד אני גם שמח שהדיון הזה נכפה עלינו.

גם אני.

זה באמת מטריד את כולם. אני, ימים ספורים לפני שחבר הכנסת דהאמשה פנה, קיימתי פגישה עם אנשי תלל"ים אצלי במשרד ולאחר מכן קיימתי שיחה ארוכה עם ציון שבת שהוא מנהל תחום בקרה במנהל הפדגוגי.

חבר הכנסת דהאמשה, אנא תפתח. אנחנו חייבים לסיים עד חמישה לתשע.

תודה רבה ליושב ראש. שמחתי לשמוע את המילה "נכפה עלינו" ואני לוקח את זה בכיוון החיובי, שהדיון הוא אולי לא כל כך נחוץ והבעיות ניתנות לפתרון גם בלי זה וזה משמח אותי.

אני שותף לדעתו של היושב ראש שאנחנו מוגבלים מאד בזמן. אנחנו עומדים לפתוח את הישיבה בתשע ממש וצריכים לצאת מפה לפחות חמש דקות לפני כן. אני מצפה שכולנו נתרום את חלקנו לדיון הזה ביעילות.

אני אומר בשיא הקיצור שמדובר בעמותה שטיפלה והיתה חלוצה בטיפול בילדים חולים וילדים שלא יכלו ללכת לבית ספר. היא עשתה זאת במשך שתים עשרה שנים, אם אני לא טועה והיא עשתה את זה ביוזמתה מלכתחילה. היא מימנה את עצמה, מימנה גם את המורים ככל שהיא יכלה, לאחר מכן היה הסדר עם משרד החינוך שהוא כן משתתף במימון והתחיל להשתתף בחלק הארי ממנו, מפני שמדובר על אלפי תלמידים שצריכים טיפול, צריכים מורים בביתם וצריכים נסיעות וכל ההוצאות הנוספות.

החדש הוא שבשנה הזאת – ולא בשל חוסר בתקציב. התקציב נמצא ומוכן – עומדים במשרד החינוך, עומד מי שעומד – אומרים שזאת שרת החינוך – שיצא עכשיו מכרז כדי להפעיל את הפרוייקט הזה. אגב, לפי החוק לא חייבים להוציא מכרז.

למה לפי החוק לא חייבים להוציא מכרז?

ישנה אפשרות, אדוני היושב ראש, לפי סעיף 2א לחוק חינוך חינם לילדים חולים, התשס"א-2000, לנהל את הפרוייקט הזה ולתת אותו לעמותה הזאת או לעמותה אחרת בלי מכרז.

זה הוקפא בחוק ההסדרים.

אם הוקפא אז אנחנו חוזרים למצב כתחילתו ואז לא היה צריך, נדמה לי, בכל מקרה. כי כל השנים זה נוהל בלי מכרז.

הוא עורך דין. אני לא. ההשכלה המשפטית שלו היא ודאי יותר משלי.

החידוש הזה של השנה הזאת, שבא באופן מפתיע ויוצא מן הכלל – אגב, אפילו אם לא נהיה משפטנים, השכל הישר: מי שמחדש, מי שמשנה, עליו הראייה. ואנחנו לא נגד מכרזים, אגב. לא שהעמותה חס וחלילה חוששת ממשהו או שיש לה ממה לפחד או שהיא איננה מסוגלת. היא היחידה המסוגלת והיא היחידה שהוכיחה בפועל, בשטח. והיא היחידה שיש לה את הנתונים, את הלוגיסטיקה ואת התשתית לעשות את השירות הזה. אין בלתה. אז ככה שהמכרז במצב הזה ובתנאים האלה, עלול במקרה הטוב לפגוע נוראות בפרוייקט הזה, אם לא לסכל אותו כליל.

לכן נדמה לי שבנסיבות האלה – ואני מקווה שלא הגזמתי, גם לא הרחבתי ולא טעיתי – חובת כולנו ליצור את התנאים שהעמותה הזאת תוכל לקיים את המחויבות שלה לאותם החולים ובזמן.

אני רוצה לציין עוד נקודה אחת. העמותה היתה חייבת לפטר כמאה וחמישים מורים, אם אני לא טועה, או מאה ועשרים מורים, בגלל העמעומים ואי הוודאות אם היא יכולה להמשיך ולטפל בפרוייקט בשנה הזאת או לא. אז היא נאלצה לעולל זאת למאה ועשרים מורים – שלא יוכלו להעסיק אותם בשנה הזאת - ליתר ביטחון. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. אני מציע שניגש ישר לעניין ועמותת תלל"ים תציג מה הבעיה. ד"ר ליאורה פלד, אני מציע שתפתחי.

תודה. עמותת תלל"ים נוסדה על ידי משרד החינוך. אתם יכולים לראות את מסמך ההקמה בחוברת שלפניכם.

זה ארבעה ימים, אגב, לפני שנתמניתי מנכ"ל משרד החינוך. הם חתמו ואני היינו צריך לשלם.

אני מעידה. ועשית את זה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. אין מלים בפי עד היום. אתה יודע את זה.

העמותה נועדה, באמת, לתת פתרון לבעיה אנושית שלא היה לה פתרון עד אז וזה הוראת ילדים חולים לתקופה ממושכת, בבתיהם. אני מסכימה שנוצר עוף משפטי מוזר, בלתי ניתן אולי לעיכול, שבו עמותה מנהלת עובדי מדינה, מדווחת עליהם והמדינה משלמת ישירות את שכרם. ובנוסף לזה, המדינה – כפי שהתחייבה במסמך ההקמה – נתנה לעמותה בית בתוך משרד החינוך ושילמה את הוצאות ניהול הפרוייקט, כי בעצם הפרוייקט התנהל עבור המדינה.

מה שמנכ"ל יכול היה לעשות בשנות התשעים, תאמיני לי – היום גם ראש ממשלה ונשיא מדינה לא יכול. לפי השיטות של היום העמותה לא היתה קמה והילדים לא היו לומדים. המדינה השתגעה לפעמים.

בסדר. השתגעה לחיוב. היה פה שיגעון מאד חיובי. מאז הציעה העמותה לסגני מנהל פדגוגיה שהיו ממונים עליה, כל מיני הצעות איך לפתור את הבעיה המשפטית. היו על זה ישיבות ארוכות שגם כבוד המייסדת וגם אני אחר כך נסינו לפתור את זה. מעולם זה לא נפתר.

נחקק חוק, הגיע מצב שבו – למרות שהחוק הוקפא – דרך אגב, הושם בצד עבור מימוש החוק סכום של כסף.

כן, צריך לומר לפרוטוקול, שבחוק ההסדרים 2001, החוק של חבר הכנסת ד"ר עוזי לנדאו, המבטיח חינוך חינם לילדים חולים, שנחקק פה בוועדה, שהוקפא, ועדת החינוך ואנוכי עשינו מהומה בוועדת הכספים איך מקפיאים כזה חוק וכמעט הצלחנו לגבש רוב נגד משרד האוצר ואז משרד האוצר הבטיח שהוא מקצה סכום כסף לטיפול בנושא ובלבד שנסכים להקפיא את החוק.

רק הבטיח.

הכסף מעולם לא הגיע.

אוקי. אני רק אומר. בבקשה.

במשך שתים עשרה השנה האלה, בזכות התמיכה של משרד החינוך והעידוד שלו, קם ופרח גוף שמגיע כיום לכל ילד חולה במדינה, שנעדר שלושה שבועות ומעלה מהלימודים. גוף שנמצא בקשר עם כל ארגון במדינה שמטפל בילדים חולים וזוכה לברכתו ותמיכתו. כיום, במאי השנה, קיבלנו הודעה שהמשרד החליט לצאת למכרז. מה שניסינו להביע מאז – יחד עם הרבה אנשים טובים – זה את חרדתנו מהעובדה שמכרז עלול לסכן את הפרוייקט. כי מכרז, כמו כל מכרז, יתחרו עליו מולנו גופים מסחריים. דרך אגב, אנחנו לא מכירים – אנחנו שואלים פה – האם משרד החינוך אולי מכיר גוף אחר שיכול אולי לעשות את העבודה המורכבת הזאת, ליצור את הקשר המורכב הזה עם 1700 בתי ספר במדינה מדי שנה. אנחנו, מתוך ההכרות שלנו, לא מכירים. גוף מסחרי עלול לסכן את הפרוייקט. עם מורים שלא הוכשרו לכך – ואין הוראת ילד חולה בביתו דומה להוראת ילד בכיתה. בסיכון של הפרוייקט מסכנים גם את כל היכולת שלנו לגייס את התרומות והאמצעים הנוספים שאנחנו מעמידים מעבר למה שמשרד החינוך נותן. ומשרד החינוך נותן שעות בודדות וספורות ותללי"ם מצליחה לגייס שעות נוספות.

כמה שעות נותן משרד החינוך?

שש מאות שעות שבועיות. אגב, השנה זה כבר היה 675.

כמה מצליחה לגייס העמותה?

פר ילד ב א'-ו' שעתיים - - -

המשרד מעביר לכם 600 שעות. כמה מגייסת העמותה?

בערך של שני מיליון שקלים.

השעות של המשרד זה 5000 שקל לשעה.

זה יוצא בערך שלושה וחצי מיליון שקלים.

ואנחנו נותנים שניים נוספים.

יפה מאד. אני רוצה לחדד את העניין. על מה אנחנו מתכנסים? המשבר הוא על כך שעומדים לצאת למכרז? זאת הבעיה?

כן. משום שבשלוש שנים האחרונות הפסיקו להעביר דמי ניהול. הוסבר שעל פי חוק לא ניתן לשלם למורים ישירות – שילמו למורים ישירות. לא העבירו כסף לתללי"ם – ולעזור לתללי"ם במימון הניהול. דרך אגב, עד לפני שלוש שנים תלל"ים גם ישבה בתוך המשרד, גם קיבלה שירותי משרד וגם הועבר כסף לניהול.

יש תעודות.

יש תעודות, זה הועבר לכל הגורמים.

אני רוצה להבין את הקונספציה: מה זה נותן למשרד החינוך ללכת להפרטה של פרוייקט כזה?

כלום.

תכף נשמע את כולכם. משרד החינוך פה, יש פה האיש הטוב, יש האיש הרע, כולם פה היום.

תלל"ים פשוט פתחה את חוק חובת המכרזים עם עורכי הדין המתנדבים שלה וראתה שלפי חובת המכרזים, כאשר יש פרוייקט יחיד ומיוחד שלא כדאי לסכן אותו, הגורם המקצועי במשרד יכול לבקש פטור ממכרז לאותו גורם. ואנחנו תמהים למה המשרד בוחר לסכן דבר שהוא באמת מוקיר ומכבד.

את יודעת אם המכרז פנה או לא פנה לפטור ממכרז?

אנחנו יודעים שהוא לא פנה.

המכרז כבר התפרסם?

עדיין לא והיום כבר 17 לחודש. קשר לי פשוט להבהיר כמה מורכב יהיה להיערך – גם אם יפורסם מכרז ויהיו 21 יום ויתקיים כל התהליך – עד הראשון לספטמבר למשהו שאני לא בטוחה שאנחנו לא לומדים אותו עדיין, כבר 12 שנה. עד כמה הדבר הזה מורכב.

גבירתי המייסדת.

משפט אחד. תלל"ים, כפי שאתה יודע, עבדה כמכונה משומנת היטב. מה שאפיין אותנו זו יעילות, זו היענות, זו המחשבה שהילד החולה הוא מוקד עולמנו, יום ולילה. אנחנו ערים לבעיות המשפטיות. התייעצנו עם גדולי המשפטנים ואנחנו לא רוצים ולא רצינו אף פעם לעבור על איזשהו חוק ולא עברנו. נבדקנו עשרות פעמים. הארגון – לא נעים להגיד היום במדינה הזאת – הוא גם נקי כלכלית. נבדק וחזר ונבדק. וכל אגורה מושקעת בילדים החולים. אין הוצאות. יש צוות מאומן באופן בלתי רגיל. מורים שהקריבו את שעותיהם במחירי מינימום בשעות מילוי מקום.

אני רק שואלת שאלה אחת ואני רוצה לחזור על השאלה של חברת הכנסת אביטל: מה עולה בדעתו של מי שחושב שיש איזשהו גוף שיכול להיכנס במקום גוף ש-12 שנה לומד ומתקן, שוגה ומתקן ולהתחיל בראשון לספטמבר לעבוד? זה ניתן? ותביטו על הילדים. הילדים האלה חיים את החיים הנורמליים שלהם בזכות תלל"ים. אל תביטו עלינו. מכתבי התודה פה זה אפס ממה שתללי"ם מקבלת. וכל כך קל לקלקל. אני פשוט מסתכלת ושואלת: מה יודע משרד החינוך שאנחנו לא יודעים? אתם יודעים על מישהו שיכול להיכנס לנעלינו בראשון לספטמבר? תגידו לנו. אנחנו רוצים לדעת. אז נרגע ונעזוב אתכם. לא תגידו לנו, תגידו לילדים החולים.

זה לא בסדר. מה, את מעמתת אותי עם ילדים חולים? אני נגד ילדים חולים? אני לא מבין את כל השיטה בכלל.

לא אותך.

יש לנו שתי בעיות. בעיה אחת זה עצם העניין של חובת המכרז. מדוע מה שהיה 12 שנה ולדעת כולם הוא דבר נכון, יעיל ומסודר, לא יכול להימשך הלאה. דבר שני זה עיתוי המכרז. שנת הלימודים מתחילה בראשון לספטמבר ואני מבין שהחוק לא ירצה לפגוע בילד חולה שבראשון לספטמבר צריך לקבל את המורה ולא יהיה לו מורה. שהחוק יהיה בסדר והתלמיד לא יהיה בסדר. ציון.

אני אשאיר את עיקר העבודה לייעוץ המשפטי. אני רק רוצה לומר –

אתם הרעים. המשפטנים, אני מתכוון.

תשמע, באים לכאן ילדים שבשבילם אנחנו עובדים כל השנה ובהם מטפלים כל השנה וכאילו מעמתים אותם מול משרד החינוך. הרי זה מעשה שטות.

אף אחד לא מעמת אותם.

הילדים זה הרי הגוף שבו אנחנו מטפלים כל השנה ומנסים לעזור הכי הרבה.

ותמשיכו לטפל.

אדרבה, בואו נבדוק את זה. אני גם מבקש – תקשיבו רגע מה קרה כאן. הרי זו לא יוזמה או גחמה של מישהו. צריך להאמין קצת במה שעושים.

אנחנו מלאים תשבחות לעבודה של תלל"ים כי אחרת בכלל סוג הדיון היה אחר – לא הדיון הזה בכלל – וכל המאמצים שלנו להמשיך את המצב הזה עלו בתוהו. מי שפנה וביקש לשנות את המצב היתה עמותת תלל"ים. הגשתי מסמכים ליושב ראש. עמותת תלל"ים הגישה בחודש מאי אולטימטום למשרד – חבל שזה פרט שלא נאמר – שאם המשרד לא יעביר 450 אלף ₪ כדמי ניהול, מה שהמשרד לא העביר בשלוש שנים האחרונות – אגב, אני חושב שהטענה שלהם צודקת.

איפה המכתב הזה של ה-450?

היתה פניה כתובה של השרה אליך בעניין של תלל"ים. אני הכנתי תשובה. אם המסמך לא הגיע, הוא יגיע אליך. המסמך קיים. אני אומר לך שהוא נמצא שם.

מה אומר המסמך?

המסמך אומר שעמותת תלל"ים – בצדק – אומרת שהיא כבר לא יכולה לשאת על עצמה את הנטל של דמי הניהול. דמי הניהול זה אומר – הרי המשרד נתן את השעות ועמותת תלל"ים הפעילה מערכת מנהלית כדי לתפעל את כל המערכת הזאת. זה דבר שעולה כסף, אנחנו מודעים לזה.

הם לא אומרים שיש להם בעיה עם זה.

ודאי.

אני שאלתי אותך מה הבעיה ועל מה הישיבה. שאלתי אותך וחזרתי ושאלתי. ואמרת שהבעיה היא היציאה למכרז.

נכון, אבל היציאה למכרז לא היתה בגלל זה. יש פה איזושהי הטעייה.

אני רוצה להבין, ליאורה. כך גם קרה אחרי הישיבה בינינו.

אני מחדדת. היציאה למכרז לא נעשתה בגלל שביקשנו דמי ניהול.

על מה הישיבה?

על היציאה למכרז. לא על דמי ניהול.

ובכן, אנחנו לא דנים היום בדמי הניהול.

אבל אחד קשור בשני.

הישיבה פה היום היא לא על דמי הניהול. עכשיו אני שואל אותך.

שואלים אותנו למה אנחנו מכינים מכרז. אנחנו התחלנו בעבודה של המכרז – ויש מועד הגשה לוועדת הרכישות שאפשר לראות אותו - אחרי שמוצו כל הדיונים עם עמותת תלל"ים. אני רוצה גם להגיד פה ליד השולחן הזה מה אני הצעתי לעמותת תלל"ים במהלך הדיונים.

רק דקה. כל המכרז זה רק בגלל הבקשה?

רק בגלל הבקשה. מבחינתנו נכנסנו למהלך הזה אחרי שמוצו כל הדיונים על מנת למצוא מוצא שמצד אחד יאפשר המשך הפעלת הפרוייקט על ידי עמותת תלל"ים ומצד שני ייתן מענה לצורך של עמותת תלל"ים בדמי הניהול.

אם הבקשה לדמי הניהול נלקחת חזרה לא צריכים לצאת למכרז?

מבחינתי, אני לא הייתי נכנס לכל העניין. עכשיו יש שאלה משפטית, שהם יגידו. אנחנו הצענו לעמותת תלל"ים שלוש אופציות במהלך הדיונים וכל פעם העמותה הסכימה ואחרי יומיים נסוגה בה מהסכמתה. שלוש פעמים. אני אגב לא בטוח שהצעתי דברים שגוף ממשלתי היה מציע, אבל הצענו מכיוון ש-א' תלל"ים היתה חשובה לנו ו-ב' הטיפול בילדים חולים בוודאי ובוודאי שהיה חשוב לנו.

מה היו ההצעות?

הצעה אחת היתה לצורך פטור ממכרז. הנושא של "מצ'ינג". הרי במיזם משותף - יגידו כאן המשפטנים - שבו משרד החינוך והעמותה מתקצבים שווה בשווה את הפרוייקט אפשר לפנות לבקשת פטור ממכרז. ואנחנו עושים פרוייקטים אחרים כאלה. ואז בפגישה הראשונה אצל חשבות המשרד עמותת תלל"ים אמרה שזה נראה לה מאד. אחר כך חזרה ואמרה: אין לנו מצ'ינג לשלושה וחצי מיליון שקלים שלכם, יש לנו רק שני מיליון שקלים ועל זה לא יכול להיות מצ'ינג.

אז הצענו משהו אחר. הצענו להעמיד לרשות העניין בנות שירות לאומי ומבחינת תקציב ללכת על מצ'ינג. כלומר – בחלק מהשלושה וחצי מליון שקלים של המשרד, במיליון או מיליון וחצי, להביא בנות שירות לאומי ובשני מיליון השקלים האחרים ללכת למצ'ינג. גם זה נתקבל על ידי עמותת תלל"ים ואחרי יומיים נדחה שוב, אני לא יודע למה. אני רק מנסה לומר שנעשה כאן תהליך כדי למנוע את היציאה למכרז.

והאופציה השלישית?

זאת חצי אמת.

אל תגידי לי חצי אמת. מה, אני לא דובר אמת? עם כל הכבוד. מה זה?

עטרה, עטרה, אני לא מוכן לקבל את זה. עם כל הכבוד לך ואת יודעת שיש לי כבוד אליך, אני לא מוכן לקבל את זה.

מה היתה האופציה השלישית?

האופציה השלישית, הצעתי להם: אם אתם חושבים שיש סעיף אחר לפטור תלכו ליועץ המשפטי לממשלה ותביאו. אני לא יודע. הרי היועצים המשפטיים שלנו בדקו. אין אפשרות לפטור. תלכו, תביאו כל חוות דעת כתובה של היועץ המשפטי, נגיש אותה.

קיבלת חוות דעת משפטית בכתב מטעם העמותה? מגדולי המשפטנים?

לא. אני לא ראיתי שום חוות דעת.

טענות קשות מאד.

דקה אחת. ליאורה, אפשרנו לכם לפתוח ולהגיד מה הבעיה. שאלנו אתכם. תנו למשרד להשיב, אחרי זה תתייחסו שוב.

בסדר גמור.

אנשי המשפט. אם אפשר, אל תגידו רק מה הבעיות, אלא גם מה הפתרונות.

על פני הדברים, צריך לומר שבאופן עקרוני הסוגייה של הטיפול בילדים חולים בעבר היתה מוסדרת במשרד החינוך – אני מדבר כרגע על שנות השבעים והשמונים, עד 1992 – באופן שהיא היתה מסודרת. בזה לא אמרתי שהיא היתה מסודרת באופן חוקי. לאמור: גם לפני 1992 צריך היה לפעול לפי חוק חובת המכרזים ולהוציא מכרז בנושא כגון דא. אלא אם כן משרד החינוך היה רואה בכך חלק מתפקידו על פי דין – אני אתייחס לזה בהמשך – ואז הוא היה צריך או לצאת למכרז או לתת איזשהן תמיכות. תמיכה, כיוון שזה לא מתפקידו. יש שני ערוצים בלבד שאפשר על פיהם לחלק כספים מטעם המדינה, באופן עקרוני מבחינה משפטית. או דרך תמיכות שזה אומר שהפעילות הזאת היא פעילות שהמדינה רוצה לעודד אותה אבל היא לא חלק מתפקידה, או דרך מכרז, כי זה אומר שהמדינה חושבת שזה מתפקידה אבל אין לה את כוח האדם המתאים לכך ולכן היא יוצאת למכרז. חוק חובת המכרזים – התקנון שיצאו על פיו, קובע את האפשרות לפטור ממכרז במקרים המתאימים.

עד כמה שלי ידוע – ואני אומר את זה בזהירות, כי אני לא בטוח במאה אחוז, הסוגיה של יציאה למכרז או השגת פטור ממכרז לפני 1992 לא נבדקה לגבי עמותת תלל"ים. עמותת תלל"ים הפכה להיות חלק אינטגרלי – למרות שהיא עמותה פרטית לחלוטין – ממשרד החינוך, אפילו קיבלה משרד שם. אני חושב שהכל נעשה בתום לב, אבל הכל היה בעצם בלתי חוקי, במובן הזה שיצאו הוראות מטעם משרד המשפטים שעמותות לא יכולות לקבל מבנה בתוך משרד ממשלתי. הן חייבות לפעול באופן מנותק.

צריך לומר שבהקשר של תלל"ים, למרות שינוי שנדבר עליו מיד משנת 1992, העמותה הזו המשיכה לקבל מורים על חשבון משרד החינוך, כאשר הדבר הזה הוא בלתי ראוי על פני הדברים.

אני מצטער, אגב, שבזמן שהייתי מנכ"ל מבקר המדינה לא בדק את זה. למה? כי אז, אחרי מאה ועשרים שנה יכולתי לבוא עם דו"ח מבקר המדינה לקדוש ברוך הוא ולומר: תראה איזו מצווה עשיתי. אפילו מבקר המדינה אומר שעשיתי את זה.

אני רוצה לומר שההתייחסות לנושא התמיכות היתה בתחילתה ראשונית מאד. משנת 1992 כידוע לכם נקבע תיקון לחוק יסודות התקציב שקבע שהכספים שלא יוקצו יחולקו כתמיכה לפי מבחנים שוויוניים. ככל הידוע לי, משנת 1992 עד שלהי שנות התשעים, הכל במסגרת תלל"ים המשיך להתנהל ללא מכרז וללא מבחני תמיכה. לכן כאשר הדבר הזה התגלה הופנתה תשומת לבו של משרד החינוך לעובדה והוא נדרש לקבוע מבחני תמיכה והוא אמנם קבע אותם בשנת 2001. יש מבחן תמיכה שפורסם בילקוט הפרסומים תשס"א עמ' 1838. המבחן הזה נקבע. ככל הידוע לי, הוא הופעל לפחות שנה אחת אם לא מעבר לכך ואז בא שינוי של החוק שנקבע – חוק הטיפול בילדים חולים – והחוק הזה בעצם הפך את הנושא מסוג של תמיכה לסוג של חובת מדינה. ברגע שזה סוג של חובת מדינה, אני חושב – לא התייעצתי עם המשרד, אבל – אני חושב שעמדת המשרד באופן עקרוני היא נכונה.

החוק הוקפא.

החלתו של החוק הוקפאה, אבל החוק באופן עקרוני לא בוטל. במילים אחרות – המדינה קבעה שילדים חולים זה תפקידה. אלא, שכרגע אין את הכסף. המשרד בכל אופן רוצה לבצע את הפעילות הזאת, אז הדרך לעשות את זה להבנתי – כיוון שהחוק הזה נכנס לתוקף אלא שההחלה שלו לא נכנסה לתוקף – היא לצאת למכרז. אין אופציה אחרת. חייבים לצאת למכרז. יש כמובן אפשרות, שצריכים לבדוק אותה, האם יש אפשרות לפטור ממכרז.

לכמה זמן הוקפא החוק? לשנה? אז המכרז צריך להיות מוקפא לשנה.

לא, צריך לומר ככה: נכון להיום החוק הזה צריך להיות מוחל החל מתשס"ו, הרבה יותר משנה. כל שנה חוק ההסדרים משהה את תוקפו בעוד שנתיים. לכן, נכון לעכשיו זה החל מתשס"ו. מכל מקום, אחת משתיים: אם זו חובת מדינה, צריך ללכת למכרז, לא צריך לשקול בכלל פטור. אם זו לא חובת מדינה צריך ללכת למבחן תמיכה. אין אופציה שלישית.

אז תלכו למבחן תמיכה.

אני חשבתי שאולי זו חובת מדינה, אבל מכל מקום צריך להבהיר כאן נקודה אחת מאד חשובה.

זה חלם.

זה לא חלם.

אנחנו יורים לעצמנו ברגל. אנחנו כולנו יורים לעצמנו ברגל פה.

אני אגיד לך למה זה חלם. פועל מפעל נהדר לדעת כולכם, 12 שנה. באה הכנסת ואומרת: אנחנו לא רוצים שזה יהיה בנוי על רצון טוב של דודות טובות ואנחנו רוצים שזה יהיה מסודר. אז הכנסת מחוקקת. אלא מה? אין כרגע כסף. אז מהרצון הטוב של הכנסת, שאומרת: הילדים האלה זכאים ליותר, עכשיו עומד ליפול כל המפעל. זאת מדינת חלם. במקום שהמשפטנים שלנו יבינו את כוונת המחוקק. מה רוצה המחוקק? למה הוא חוקק את החוק הזה? להפיל את עמותת תלל"ים? המשפטנים, מתחת לאדמה, היו צריכים להבין מה כוונת המחוקק. אפשר להתפוצץ.

אם יותר לנו לסיים, אני מקווה שאולי נוכל לגמור את המהלך.

אני מקווה שתגמרו את המהלך ולא תגמרו את העמותה.

חס וחלילה, חס וחלילה.

אנחנו נמצאים במקרה אופייני לסיטואציה שבה אנשים שהיו רגילים כל הזמן לקבל על בטוח, חוששים שלא יקבלו. זו סיטואציה שמוכרת לי לא רק בנושא הזה אלא בעשרות נושאים שמשרד המשפטים מטפל בהם מול כל משרדי הממשלה. זה עדיין לא אומר שהסיטואציה האלטרנטיבית של תחרות, היא בלתי אפשרית. אני תמיד שואל במקרים האלה: אם תיאור העמותה את מעשיה, את היקף פעילותה הוא נכון, אני לא מצליח להבין – ואני מאמין לכל מילה שנאמרה פה. לפחות ממה שאנחנו בדקנו התיאור הזה היה אמין ביותר – אז אני לא מצליח להבין אחת משתיים: או שיצאו למכרז ואז הסיכוי שלכם לזכות הוא כמעט מאה אחוז - - -

לא.

רגע. או, אפשרות שניה, שלמרות שאתם עושים פעולה נהדרת, יש אולי אפשרות, בניגוד לטענה שלכם שהיא עדיין דורשת ראייה, שגוף מסחרי – שזה אולי ביטוי מאד מאד גס במדינת ישראל, כי עמותה כידוע - ואני לא מדבר כרגע על עמותת תלל"ים - זה דבר קדוש ללא שום פגמים.

הוא לא רווחי.

סליחה, רבותי, אני רוצה להגיד דבר כזה: כאן ישנה דרישה שהתלמיד יקבל שירותי לימוד. עד כמה שלי ידוע, עם כל הכבוד, הדבר הזה הוא לא דבר שאופייני רק לעמותת תלל"ים כגוף. אני מכיר למשל את הפעילות באוניברסיטה העברית, שיש לנו סטודנטים שנותנים שיעורי בית לתלמידים. זה לא אומר שהפעילות שלהם איכותה טובה. הם נותנים אולי גם לתלמידים בבתיהם. אני מודה שאני לא כל כך מבין על מה מבוססת ההנחה המאד מאד מוצקה בדיון עד כה, שלא יתכן שיקום גוף שבאופן מסחרי יחליט שהוא רוצה לעשות את זה. איך הגוף הזה יזכה? כי הוא צריך להציע את המחיר הזול ביותר. למה העמותה הזו לא תזכה? מפני שהיא תציע מחיר יקר יותר.

זה לא נכון. יש איכויות.

זאת בדיוק הבעיה, אנחנו לא מדברים פה על מחירים. אנחנו מדברים על מיומנויות.

סליחה, אני לא אמרתי שזו דרישת הסף היחידה. להפך. דרישות הסף מן הסתם הן מקצועיות והן יכולות לדרוש ניסיון, דרישות של איכות, בוודאי.

ניתן עכשיו לעשות מכרז בשביל זה ולהביא את הגוף הזה שיפעל בזמן?

הגוף יכול לגשת למכרז.

עד הראשון בספטמבר.

אז אני אתן תשובה גם לזה.

לעניין העיתוי, משרד החינוך כמובן צריך לענות לזה וכמובן שזה שיקול שצריך, לדעתי, להפעיל כדי לא לפגוע בפרוייקט. אני רק רוצה לומר דבר כזה: ברור שמכרז ידרוש את כל דרישות האיכות ואפילו זה לא יהיה פסול להתבסס על הניסיון של עמותת תלל"ים, לדעת איך היא עשתה כל כך יפה ולהציב את זה בדרישות של המכרז. אני לא מבין. תמיד יש את האימה הזאת של הגוף שהוא מלכ"רי שיבוא איזה גוף מסחרי ויתחרה ויזכה בו. זה לא קורה, זה לא סביר שזה יקרה ואם זה סביר שזה יקרה, ראוי שזה יקרה.

את רוצה להשלים?

אני רוצה להשלים ואני אקצר כי זמננו קצר. אני רק רוצה לדייק בכמה נקודות. התחום של התמיכות הוא בדרך כלל לא התחום שלי במשרד, אני רק רוצה לומר שהבנתי שלשנה הזאת כן הוגשה בקשת תמיכה, שהיא בעצם נמשכה על ידי הגוף עצמו. את זה ראוי שנדע, כי אולי ברגע שהם ראו שהמשרד הולך לקדם את תנאי החוק למרות ההקפאה בחוק ההסדרים - - -

ומבחינתכם אפשר את תשס"ג להפעיל במתכונת של תמיכה? אני שואל.

מיד אני אומר לאדוני. השנה יש מבחן תמיכה. אי אפשר לתמוך ולרכוש פעולה באותה שנה. זאת אומרת, אם השנה היתה תמיכה לא היינו מוכנים להפעיל, בוודאי לא את אותו גוף, במסגרת רכישה. לכן מה שאני מדייקת זה שהיתה פה בקשת תמיכה שהגוף בעצם משך אותה.

את מוכנה בכל זאת להשיב לי? האם המשרד נכון, השנה, שההתקשרות בינו לבין העמותה תהיה במסלול תמיכה ולא במסלול רכישה?

לשנה הזאת? ל-2002?

השאלה לא היתה ברורה? לחזור עליה בשלישית?

לכן אני אומרת, אדוני: 2002 או - - -

שנת הלימודים תשס"ג.

אני מוכנה לבדוק את העניין הזה, אבל אם לא יתבטל מבחן התמיכה.

במי תלוי ביטול מבחן התמיכה?

זה תלוי במשרד.

אני שואל את המשרד. את מייצגת את המשרד פה.

השנה הזאת, אדוני, השנה הזאת מבחן התמיכה קיים.

את לא עונה לי. אני שאלתי שאלה פשוטה, תעני לי כן או לא. אני מבקש ממך, תעני לי תשובה רק כן או לא. יש רק שתי אפשרויות. או כן או לא. האם המשרד מוכן - - -

השנה הזאת מבחן התמיכה פורסם. דהיינו: המשרד היה מוכן, לשנת 2002 - - -

את אומרת היה מוכן. אני שואל בפעם החמישית, האם המשרד מוכן.

אדוני, המשרד פרסם מבחן תמיכה ב-2002.

את יכולה להגיד שאת לא רוצה להשיב, את יכולה להגיד שאת לא יודעת, אבל אל תבזבזי לי את הזמן. את פשוט מבזבזת פה את הזמן של הוועדה.

אני מנסה להסביר. אני לא ביקשתי הסברים ממך. עם כל הכבוד לך, לא ביקשתי ממך הסברים. ביקשתי רק תשובה. האם המשרד עדיין מוכן שהתתקשרות בינו לבין העמותה תהיה על מסלול תמיכה. יש פה רק או כן או לא, או לא יודעת.

אני מנסה להסביר: לשנת 2002 כן - - -

תודה רבה לך.

אדוני, אני מנסה להסביר, אם אדוני לא מוכן לשמוע - - -

אמרת 2002 כן ואת יודעת ששנת הלימודים זה לא רק 2002.

אבל אדוני, אם תתן לי להשלים, אז אולי אנחנו נשמע את התשובה המלאה.

ולגבי 2003 או כן או לא?

לגבי 2003 אנחנו יכולים לבדוק. אם אדוני ייתן לי להשלים את התשובה - - -

לא, אני לא רוצה את השלמת התשובה, עם כל הכבוד לך. אני לא צריך את השלמת התשובה. בבקשה, קולט.

כשיוצאים למכרז אנחנו יודעים איך כותבים מכרזים. יש כל מיני. אתה באת ואמרת כאן: מכרז של מיהו הגוף הכי זול. מה שאני מודאגת כאן זה המסחור ומה יותר זול ומה עולה פחות כסף. כי מה שאנחנו כאן עדים לו או הדבר שעליו אנחנו מדברים, זה גוף שקם ובמשך 12 שנה רכש לו מיומנות, למד מטעויות, קשר קשרים ואם אתה מכניס דבר כזה למכרז, אז ודאי שאין לו תחרות בשוק. אז השאלה היא איך כותבים מכרז.

השאלה השניה היא איך אנחנו היום, בסוף חודש יולי, יכולים להתכונן לתחילת שנת הלימודים, שהיא – אם אני לא טועה – בראשון לספטמבר. איך יש לך זמן גם לכתוב את הפרמטרים של המכרז, גם להכריז אותו, גם לנסות להגיע לכל הגופים, גם להיות מכרז הוגן וגם להיות מוכן בראשון לספטמבר עם הגוף שיתחיל לפעול, עם הנסיעות, עם הניסיון ועם כל הקשרים. אנחנו מגיעים לזה בשעת אפס ולכן אני רוצה לבוא ולהגיד לך: אנחנו מדברים פה על סוגיה שלדעתי היא מאד היפותטית. משום שאין שום דרך היום להתחיל לעסוק בעניין הזה ולמצוא גוף שיתחיל לעבוד בראשון לספטמבר. זה ממש היפותטי.

לכן אני מציעה, אני רוצה להצטרף לא בתור שאלה אלא בתור משאלה, למשרד החינוך להמשיך השנה ללכת בשיטת התמיכה ולא בשיטת המכרז. בפיתרון של תמיכה ולא של מכרז.

תראו, אותנו מה שמעניין זה לא העמותה, אותנו מעניינים הילדים. על פי הבנתנו, יש לנו בהחלט שני חששות. חשש אחד שבמכרז עד ראשון לספטמבר לא יושלמו ההליכים. כלומר: אם המשרד יתעקש ללכת לתהליך רכישה, בראשון לספטמבר אין פתרון. כי אנחנו יודעים את לוח הזמנים. וגם אם תזכה עמותה לפני הראשון לספטמבר, היא צריכה להיערך. זה לא בר ביצוע.

דבר שני, אנחנו לא רואים אפשרות לחלק שנת לימודים ל- 2002 ו- 2003 – מה שניסו כאן לעשות. זאת התשובה. גם זה לא נראה דבר סביר, באמצע שנת לימודים להחליף את הסוסים. מאידך, יש לנו את החוק שיחול החל מתשס"ו. כלומר: צריכים לסדר את תשס"ג, תשס"ד ותשס"ה. אם אתם חושבים שזה נכון, בהנחה שבתשס"ג זה יפעל על בסיס תמיכות ולתשס"ד ולתשס"ה צריך עכשיו להתחיל לעשות היערכות מכרזים, לדעתי זאת מחשבה עקומה – אני כבר מכיר את זה. לפעמים חושבים עקום - אבל מה שעוד מטריד אותנו ואולי פה לא אתם הבעיה אלא אנחנו הבעיה – שחוק המכרזים שפך את התינוק עם המים. הרי מה יקרה? אני אומר לך שהם לא יזכו במכרז. כי ייגש גוף בשם כל מיני שמות, שרשנט, אני יודע. ואני אגיד לך איך הוא יזכה. הוא יעבור על הפרטים. המשרד אף פעם לא יכול להגדיר את האיכות. את זה יכולה להגיד יועצת משפטית, שיהיו הגדרות איכות. הואיל ואתה מומחה במשפט ואני מומחה בחינוך אני מוכרח להגיד לך שאין יכולת להגדיר הגדרות איכות בחינוך. אין יכולת. תמיד יהיו חורים ובחורים האלה תמיד נכנסות החברות.

פורסם מכרז לפרוייקט נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים). כולם מכירים את פרוייקט נעל"ה. והנה זכתה חברה.

לא זכתה חברה, אדוני. בוא נדייק.

את צודקת. הגיעה לוועדת המכרזים והתברר שיש הצעה זולה - - -

שבדרוג איכות יצאה גם יותר גבוה.

למה? בדרוג איכות מבחינה משפטית יצאה יותר גבוה. אבל למה?

אבל לא משפטנים בודקים את האיכות.

למה זה יצא ככה? מפני שבהגדרת איכות לא כתבו שהפסיכולוג שצריך למיין את הילדים ברוסיה, צריך להיות פסיכולוג ישראלי שמכיר את המציאות הישראלית, מכיר את מערכת החינוך הישראלית, יודע את היכולות והאיכויות של הפנימיות בישראל. אז מה עשתה החברה? - האגודה לקידום החינוך שעשתה את זה, לקחה פסיכולוגים, בעלי תואר שני, מומחים בחינוך פנימייתי, שעולים X - ומה עשתה אותה חברה? אמרה: לא כתבו את זה במכרז, לקחה פסיכולוגים רוסיים. פסיכולוג רוסי, לא יהודי, לא היה בישראל אף פעם, הוא ימיין ילד נעל"ה לפרוייקט בישראל.

אני שמח שהיה לי חלק בהתקוממות נגד המכרז הזה ושברוך השם סיכלנו את המהלך הזה וכמו שאתם יודעים הדבר נפתר בדרך שלא כל המשפטנים רצו בה. אין אפשרות להגדיר איכות.

אמנון, לו היינו יודעים שהדבר הזה הוא לשנים – אתם צריכים להתמודד. יכול להיות שצריכים לתקן את חוק חובת המכרזים, אולי לתקן בשירותי חינוך ורווחה, בכל מקום שבו דרושה התערבות חינוכית, אני לא בטוח שחוק המכרזים הוא נכון. אין לי שום ביטחון בדבר הזה. תמיד החברות המסחריות ימצאו את החורים.

פה, לאושרנו, יש חוק והבעיה היא לא לדורות. הבעיה היא לשעתה, כי יש חוק. ואם בא משרד החינוך – ותשאלו אותו. אפשר לקיים דיון. הרי הגופים המתערבים חינוכית ידועים. הרי אי אפשר לבנות עכשיו גוף. הגוף באוניברסיטה שאתה מדבר עליו הוא ידוע - פרוייקט פר"ח ידוע. כל הגופים המתערבים בארץ ידועים למשרד החינוך. תשאלו אותם. תנו לנו את כל רשימת הגופים המתערבים. חברת המתנ"סים, פר"ח, דור שלום, לא יודע. יש מיליון גופים כאלה. תבדקו ותראו אם יש סיכוי, אם זה שייך. אם היה עוד גוף מתערב חינוכי – אני בעד לעשות מכרז, באמת. אני אישית לא מכיר גוף כזה, אבל אני לא אומר שאני מומחה. אני לא יודע הכל. הם יודעים יותר טוב ממני. קרן קרב אולי רוצה – אינני יודע. אולי יש עוד גופים מתערבים. אולי סמינר לוינסקי עושה פרוייקט – יכול להיות. אבל – גוף חינוכי. גוף חינוכי מתערב. לא מסחרי, לא פרטי, לא מה שרוצים לעשות עכשיו בטלוויזיה החינוכית. אנחנו נתקומם נגד הדברים האלה. אל תפריטו את החינוך. להוציא מכרז זה להפריט התערבות חינוכית.

אגב – למה לא יפרסמו מכרז גם על ניהול בית ספר יסודי? תגדירו הגדרות איכות ואני מבטיח לך שתקבלו הצעות זולות יותר לניהול בית ספר יסודי מאשר הניהול של המדינה. אני חותם לך על הדבר הזה. כי אם המדינה מנהלת בית ספר על סמך זה שמנקה צריך לנקות ארבע כיתות, במכרז פרטי הם יכריחו עובדת לנקות חמש כיתות. אני אומר לך שזה יעלה יותר זול. למה המדינה לא עושה את זה? כי היא לא השתגעה עד כדי כך. כי היא מבינה שיש גבול להתערבות חינוכית. כי כל עוד זו המדינה, היא מחפשת שהמורה יהיה יותר משכיל, יותר ותק ויותר גמול השתלמות. זה עולה יותר כסף. ואילו אם זה יהיה גוף פרטי הוא יחפש את המורה בפחות השכלה, פחות ותק ופחות גמולי השתלמות. הדברים מאד פשוטים. ואיך תגדיר איכות חינוכית? אתה יכול להגדיר מורה מוסמך או לא מוסמך.

לכן אנחנו מבקשים שלשלוש שנים הקרובות זה יהיה על מסלול של תמיכות, כמו שהיה עד עכשיו. אל תעשו את המשבר הזה, זה משבר מיותר, לפחות לא לתשס"ג.

אבל אין בקשה. הם משכו את הבקשה.

לא משכנו את הבקשה.

דקה אחת. הפניה שלנו היא גם לעמותה. אני שואל האם זה נראה שזאת הצעת הפתרון המתגבשת, שתגישו מחדש את הבקשה לתמיכות ובתשס"ג זה יפעל על מסלול תמיכות.

כבוד היושב ראש, אני מוכרחה לומר משהו.

אני אתן לך. רגע.

הבקשה לתמיכה הומרה, בהסכמת משרד החינוך לשעות לטובת הילדים. ויתרנו על ניהול, על הכל ובלבד שתהיינה שעות לסיים את השנה הזאת. היא נוצלה במלואה. אין בתקנת התמיכה ולו שקל אחד.

- - -

אני שמעתי שאת רוצה לדבר. אל תפריעי ואל תצעקי, עם כל הכבוד לך.

גבירתי, בעזרתו של מר ציון שבת – והוא יבורך על כך – כשנותרנו בלי שעות בראשון למאי, ביקשנו להמיר – בשביל הערך של זה, כדי לתת לילדים יותר שעות – ויתרנו על הכסף והמרנו בשעות לטובת הילדים.

יש לי עוד שאלה אלייך: אתם צריכים את דמי הניהול? כי הוא מתאר את זה שכל הצרות התחילו מהבקשות שלכם לדמי ניהול.

אני לא רוצה להיכנס לתאור, אבל בהחלט אנחנו צריכים דמי ניהול. לא ניתן לנהל בית ספר של 1700 ילדים כאשר אין במה לשלם לטלפון, מזכירה, פקס וכולי.

איך זה נוהל עד עכשיו?

זה נוהל כך: קיבלנו, עד 1998 כסף.

איך נוהל בשנים 1999 ו-2000?

מכספי העמותה.

אז מה קרה עכשיו שזה לא יכול להיות מנוהל יותר מכספי העמותה?

הנהלת תללי"ם פנתה למשרד החינוך ואמרה: הגיעו מים עד נפש, נגמרו הרזרבות.

יש לי שאלה למשרד החינוך: בהנחה שהם מוכנים לחדש את בקשת התמיכה, האם זה נראה בעיניכם הפתרון הנכון, האפשרי?

יש כאן רק טעות. רוב הפעולה נעשתה לא בעזרת התמיכה בכלל. התמיכה היתה 170 אלף שקל בסך הכל.

יש לי בקשה אליך: אנחנו, עוד חמש דקות, צריכים לסיים. אנחנו צריכים בחמש דקות למצוא פתרון. זה מה שיש לנו. אני שואל אותך: האם אפשר לחדש את ה-170 אלף שקל לדמי הניהול דרך תמיכות? שתוגש בקשה על פי הקריטריונים, כשר למהדרין.

התמיכה לא היתה עבור ניהול בכלל. גם הכסף בתקנת התמיכה היה עבור שעות הוראה. הנה, גם ליאורה מסכימה לזה. זה היה הקריטריון.

אז מה קרה?

אין. כבר שלוש שנים.

למה השני מיליון שקלים שלכם לא יכולים ללכת לניהול?

הם הולכים למחשבים, לשעות נוספות.

תראי מה שקורה, ליאורה. אתם לא קיבלתם דמי ניהול לאורך כל השנים. קיבלתם שעות.

לא. קיבלנו.

מתי?

עד 1998 קיבלנו.

סליחה, גבירתי. 1999-2001 אין לכם דמי ניהול וזה מתנהל.

הרזרבות נגמרו. אין יותר רזרבות להשתמש בהן.

ואם אתם לא תתנו את השעות והם יתנו את השעות ותשתמשו בכסף שהם מגייסים לדמי הניהול.

אבל תורמים לא נותנים דמי ניהול. תורמים אומרים: זה עבור שעות, זה עבור רכישת מחשבים.

אפשר להוסיף לקריטריון התמיכה גם דמי ניהול?

עלויות תקורה של הפעלת העמותה. זה דבר אפשרי, הוא קיים במבחני תמיכה.

האם משרד החינוך מוכן?

ל-2003 כן.

למה לא ל-2002?

כי 2002 נגמר. צריך לשנות קריטריונים.

האם אתם, אם זה יסודר מ-1.1.03 נראה לכם שתוכלו למשוך?

כן.

האם זה הפתרון המסתמן, ציון?

אני, כל פתרון שיתן לי להפעיל את זה אני אקח.

אמנון, אתה מוכן להתייעץ לגבי זה? יש לנו רבותי 4 דקות. זו הסיבה שהיום אני מאד חותך את הדיבור.

אני מאד מבקשת לא להכריע, משום שיש לי איזשהי בקשה.

אנחנו לא מכריעים. בבקשה.

אף אחד לא יחשוד בי שיש לי משהו נגד עמותת תללי"ם. יש לי איזושהי תחושה שדנים בטפל ולא בעיקר.

מה העיקר?

אנחנו הולכים לשפוך את התינוק עם המים. מאד לא נוח לי פה הדיון הזה. מפני שהדיון אם כן צריך לצאת למכרז או ללכת לפטור ממכרז, הכניס אותנו לאיזשהו סד. הכוונה של משרד החינוך – ואני קיבלתי את המנדט להיות המיישמת של החוק הזה – החלטנו, לטובתם של הילדים, להתחיל ליישם את החוק באותם הנושאים שהם לא מצריכים תוספת תקציב. כל המטרה היתה לקחת את 600 שעות התקן פלוס שעות התמיכה – וליאורה מהנהנת בראש – ולאחד אותם. מפני שאי אפשר בו זמנית לתת שעות תקן וגם כספי תמיכה.

ההחלטה שאתה, עם כל הכבוד, מוביל כרגע, שמתייחסת ל-170 אלף שקל, היא ה"פינאטס".

איך את רוצה לפתור את הבעיה?

אני חשבתי שנכון הוא לפתור את זה ברוח החוק. זה מהלך שהאגף לחינוך מיוחד הציע למשרד.

מה הפתרון שלך?

הפתרון הוא אחד משניים: או לקחת את ה-600 שעות, להפוך אותן לכסף ולצאת למכרז ואם יש צורך ויש אפשרות לפטור את עמותת תללי"ם ממכרז אז אנחנו בוודאי לא נגד והוא נכון כי הוא ברוח החוק ולא דוחה את זה לא לארבע או חמש או שש שנים.

ואת זה תספיקי לעשות עד הראשון לספטמבר. כן. הלאה.

אנחנו לא התכוונו לעשות את זה לפתיחת שנת הלימודים.

אז מה האפשרות השניה?

האפשרות היתה ללכת למכרז הזה או לפטור ממכרז בראשון לינואר לשנת התקציב ולהשאיר את המצב הקיים בשעות תקן מספטמבר עד ינואר, כי הן שעות אפקטיביות, זה לא שעות של מורים.

אני יודע.

כל המהלך הזה היה כדי לאפשר לתללי"ם לא להיות במצוקה. למה תללי"ם יכלה לחיות לפני שנתיים? כי כל זמן שהיא חיה בבניין של משרד החינוך – ואני לא זאת שמוסמכת להגיד אם זה בסדר או לא בסדר, השתמשה בדואר של משרד החינוך וגם בשנים האלה עשינו ככל יכולתנו כדי לא - - -

מה הפתרון? תעזבי אותי מכל הסיפורים האלה. אין לנו זמן עכשיו.

הפתרון הוא ללכת ליישום החוק בראשון לינואר.

אבל אין רישום החוק בראשון לינואר.

- - הוקפא, לא בחלקים הכספיים שלו.

אתה הבנת מה היא רוצה? אתה יכול לתרגם לי?

אני הבנתי מה היא רוצה, אבל אי אפשר לחלק את השנה לשניים. אי אפשר.

תראי מה שקורה לנו. את מבינה מה שקורה לנו? אתם יושבים פה שלושה חברים מאד נכבדים, חלקם ידידים אישיים שלי משכבר הימים, ואני מתבייש. אני מתבייש שאת – עובדת בכירה באגף לחינוך מיוחד – חושבת ומתארת לעצמך שאפשר לחלק שנת לימודים? את מתארת לעצמך שבאמצע שנת לימודים יתפרסם מכרז ושיכנס גוף אחר? כך את רואה את הדברים? אפשרות כזאת? אני שואל אותך.

כן ואני שואלת את השאלה הזאת.

אני המום.

חבר הכנסת אורלב, זה לא מגיע לי שתדבר אלי כך. מפני שאני שאלתי את השאלה הזאת בלשכה המשפטית.

את תייצגי את הילדים, אל תייצגי את הלשכה המשפטית.

אני מייצגת את הילדים.

תאבקי נגדם. המשפט צריך לשרת את החינוך ולא החינוך את המשפט.

הוא לא שואל אותך משפטית, אלא מקצועית.

אכן כן. אני מקצועית ואני בעד זה שעמותת תללי"ם תזכה ואני אעשה הכל כדי לשם כך.

לאה, את יודעת שאני מעריך אותך מאד מבחינה מקצועית. אני רק מייעץ לך עצה ידידותית: אל תתערבי ואל תשמיעי דעה בתחום שאת לא מומחית בו, שהוא תחום המשפט והניהול של מכרזים. תאמיני לי. את נכנסת פה לשדה מוקשים ואת נכשלת. אין לך פתרון.

אבל שדה מוקשים הרבה יותר גדול חבר הכנסת אורלב זה ללכת עכשיו ולהמיר את זה חזרה לכספי תמיכות.

לא ימירו את זה. אנחנו רוצים שהשעות תשארנה. צריך למצוא פתרון ביניים. הילדים יקרים לנו. לא עולה על הדעת שבראשון לספטמבר המערכת לא תפעל. אין למערכת החינוך שום פתרון אחר לראשון לספטמבר זולת תללי"ם. אם יש למשרד פתרון – שישימו אותו על השולחן. לא מכרז ולא שום דבר אחר. אין לו כרגע פתרון כזה.

לכן, מה שאנחנו מציעים כרגע זה לסכם על דעת משרד המשפטים פתרון לשנת הלימודים תשס"ג. זה מה שאנחנו כרגע מנסים לגבש ותציעו אתם פתרון. אני לא אומר מה הפתרון, לאה. תציעו אתם. יושב פה מנהל תחום בקרה במנהל הפדגוגי, הוא המוביל מטעמכם, יושב פה אמנון דה-הרטוך, כל המומחים נמצאים פה. תגידו לנו מה הפתרון. זכותנו לדעת מה בדעת הרשות המבצעת לעשות כדי שבראשון לספטמבר יקבלו הילדים את השירות.

אני מתנצל. אני חייב לפתוח את הישיבה של המליאה בתשע לכן אני חייב לקום עכשיו. אני סומך על היושב ראש ועל כל הנוכחים הנכבדים. אני כמעט בטוח שנצא מפה עכשיו עם פתרון.

ואתה מאשר לי להמשיך את הישיבה?

ודאי, ודאי.

הוא עכשיו יושב ראש ישיבת הכנסת, אסור לקיים ישיבת ועדה בזמן מליאה, אבל עכשיו יש לי אישור.

יש לך אישור, אדוני. תודה רבה.

אני רוצה לתמוך בפתרון שאתה הצעת, משום שלדעתי הוא היחידי שיכול לאפשר לנו לצאת מהמשבר הנוכחי ואני באמת רואה בחרדות גדולות מה שעלול לקרות בראשון לספטמבר אם אנחנו לא נלך במסלול הזה. יחד עם זאת, אני לא רוצה שאנחנו נחשוב רק בטווח קצר מן היד אל הפה. מה שזה אומר, זה שאני לא רוצה שבעוד שנה בדיוק בזמן הזה העמותה תחזור לשולחן הזה בדיוק עם אותה הבעיה. זאת אומרת שיחד עם הפתרון אד-הוק הזה, שאתה הצעת, שאליו אני מצטרפת, אני הייתי רוצה אדוני היושב ראש שאנחנו נייחד לזה אולי עוד ישיבה בבוא העת כדי שיחזרו אלינו עם פתרונות מוסכמים שיבטיחו א', שהילדים ימשיכו לקבל את השירות הטוב ביותר. ב', אם רק אפשר - אני אולי אומרת כאן דבר שלא מחייב את משרד החינוך, אבל ההתרשמות שלי היא שאין גוף אחר שרכש את הניסיון שלי ולכן אני הייתי רוצה לראות את הגוף הזה ממשיך בסוג הפתרונות שהוא נתן. לכן אני מבקשת שאנחנו נדבר גם על הטווח הארוך – לא היום, אין זמן. בואו ננסה לסכם איך מתחילה שנת הלימודים, איך היא נמשכת שנה שלמה ולא חצי שנה אבל בואו נחזור לנושא הזה וננסה לסכם אותו גם לטווח ארוך.

אנחנו מבינים מה המשימה שלנו. היא היתה גם לפני כן ותימשך גם עכשיו.

לדעתכם יש פתרון, אמנון?

אני חושב שאפשר. קודם כל צריך לצאת מנקודת הנחה שחייבים למצוא פתרון. חובה.

כמה זמן לדעתכם אתם צריכים כדי לגבש פתרון?

כשבועיים.

שבועיים. מקובל.

הילדים הגיעו את כל הדרך. דקה לכל אחד כדי להגיד משהו.

את גם לא בסדר. סליחה שאני אומר לך. את ידעת שהישיבה היא שעה. אם את רוצה שהילדים ידברו – מה אני צריך לעשות עכשיו? אני צריך לעלות בתשע למליאה. מה את מציעה לעשות?

שתעלה בתשע למליאה, אבל נמסר לנו לזמן אותם.

אני באמת אעלה בתשע למליאה. את ידעת שהישיבה היא שעה.

נמסר לנו לזמן ילדים, אחרת לא היינו מזמנים אותם.

זו היתה טעות. אני מתנצל בפני הילדים. אנחנו מראש ידענו שזאת שעה. אני פשוט מתנצל. אם חברת הכנסת קולט אביטל יכולה להישאר, אני אכיר לה תודה. אני חייב לעלות למליאה. לו היו שואלים אותי, הייתי אומר לא לעשות את הדבר הזה. היה ברור לי שבישיבה של שעה אי אפשר גם לשמוע את הילדים. הייתי מאד רוצה לשמוע את הילדים.

אני אשאר לשמוע את הילדים, אבל אני לא אשנה את הסיכומים.

תודה רבה. ודאי שלא.

לא, אנחנו נסכם. הישיבה לא תנעל. אני אמנה את חברת הכנסת אביטל למלא את מקומי, היא תהיה יושבת ראש הוועדה. אני רוצה רק לסכם את הישיבה.

ועדת החינוך והתרבות קובעת שעמותת תללי"ם המקיימת שירות חינוכי לילדים חולים מזה כשתים עשרה שנה ממלאת תפקיד חינוכי חיוני במערכת החינוך ומברכת אותה על פועלה.

משרד החינוך קיבל על עצמו לגבש פתרון בתיאום עם משרד המשפטים כדי לאפשר את קיום השירות בשנת הלימודים תשס"ג ולדווח על כך לוועדה תוך שבועיים.

לקראת תשס"ד, אם וכאשר תתעורר בעיה ותתקבל על כך הודעה או ממשרד החינוך או מעמותת תללי"ם, תחזור הוועדה לדון שוב בנושא.

זה מקובל עליכם?

אם אתה שואל, אני חושבת שזה לא נכון.

מה לא נכון.

יש לי תחושה - - -

תחושות אחר כך. גם לי יש תחושות. מה לא נכון?

אני מדברת מבחינה משפטית, אדוני. אנחנו לא מדברים פה על העניין, אנחנו מדברים על הגוף.

את יכולה להקריא לי את ההחלטה? כי אני נזהרתי בניסוח שלי.

לכן אני אומרת: אם תתעורר בעיה, אתה אומר בעצם: אם הגוף לא ימשיך לנהל את זה - - -

לא, לא. אני אקריא לך את המשפט.

אני שמעתי את המשפט. אני מדברת על המשמעויות.

את תרשי לי בכל זאת לקרוא לך מה אמר היושב ראש?

כן, ודאי.

"משרד החינוך קיבל על עצמו לגבש פתרון בתיאום משרד המשפטים, כדי לאפשר קיום השירות לתשס"ג ולדווח לוועדה תוך שבועיים".

זה לא החלק הזה.

"לקראת תשס"ד אם וכאשר תתעורר בעיה ותתקבל על כך הודעה ממשרד החינוך או מתללי"ם תחזור הוועדה - - -

או ממשרד החינוך, או מתללי"ם או מכל גורם אחר, תחזור הוועדה לדון.

"או מכל גורם אחר, תחזור הוועדה לדון בנושא שנית".

נחה דעתך?

כן.

תודה רבה. יש למישהו הערות על הסיכום הזה? לכם יש הערות? תודה רבה.

הישיבה לא ננעלת, חברת הכנסת קולט אביטל ממשיכה. תודה.

(היו"ר קולט אביטל)

אני מציעה, ליאורה, שתציגי את הילדים. לי אין את הכלים לכך. מפאת כבודם של הילדים שקמו מאד מוקדם בבוקר – ודאי לא ירושלמים, נכון?

שניים ירושלמים שניים לא.

הייתי רוצה לשמוע מה הם חשים לגבי השירות שהם מקבלים.

הוא בוגר, הוא יציג את עצמו.

אני מגבעתיים. אני החסרתי בכיתה ח' מחצית השנה לסירוגין בגלל חיפוש אחרי בעיה שיש לי ומצאתי את עצמי לא מגיע לכל השיעורים ומתנתק מהמערכת. לא ידעתי לאן ללכת. אחרי חיפושים אמא שלי מצאה את תללי"ם. הם עזרו לי לעבור את השנה הזאת ושנה אחרי זה למדתי כרגיל. בכיתה י' הייתי צריך לעבור עוד ניתוח וגם להחסיר עוד המון שיעורים והשלמתי אותם.

תלמיד מאד חרוץ. אנחנו מאד גאים בו.

אתה מוכן טיפה לפרט איזה סוג עזרה קיבלת?

עזרה לימודית.

אני יודעת. באו מורים? במה זה מתבטא? איך הם עזרו לך?

בכיתה ח' היתה לי בעיה עם מתמטיקה בעיקר וגם היסטוריה, שזה היה מאד חשוב באותה שנה וקיבלתי מורה בשם ליאור שעזר לי בתחומים האלה ועזר לי להשלים. בכיתה י', השנה, לא הגעתי כמעט לשום שיעור מחשבים או פיסיקה כי זה היה בשעות מאד קיצוניות של היום ולא יכולתי להגיע. אז השלמתי את שני הנושאים האלה.

אז גם במקרה הזה הגיע מורה שההתמחות שלו היתה בתחום המחשבים?

בתחום המחשבים ובתחום המדעים.

אתם עובדים עם מורים שכל אחד מהם מומחה בתחום ספציפי?

כן. לא רק כל אחד מומחה בתחום ספציפי, אלא לפי שפת הדיבור של הילד, אם הילד בא מהמגזר החרדי, אז יהיו מורים מתוך בית ספר שם – ממש "חנוך לנער על פי דרכו" ועל פי צרכיו.

איך אתם הצלחתם לגייס את כל המורים האלה?

יש לנו קודם כל צוות קבוע של מורים. רוב המורים הם מחנכים ואנחנו באמת פרושים בכל מדינת ישראל, בכל המגזרים ובכל מקום.

והם עובדים אחרי שעות העבודה?

או בימים החופשיים. מורים יש להם גם, תודה לאל, ימים חופשיים. הם צריכים נשימה בין כיתה עמוסה לכיתה עמוסה. אלה מורים שלא עובדים משרות מלאות, בדרך כלל.

יש לכם גם מורים שעובדים בהתנדבות?

יש לנו מתנדבים, הם לא מורים. בנוסף לצוות הזה, כאשר נתקלים במקרה כמו של רותם ועוד מקרים, אנחנו מגייסים מורה ספציפי למחשבים שמגיע אליו. או מורה לפיסיקה או מורה לכימיה, או צרפתית. בנושא לזה תללי"ם מפעילה מכספי תרומות, כאחד הפרוייקטים היפים שמשרד החינוך עזר לנו להקים והמשכנו אותו הלאה, קמפוס וירטואלי שבו לא משנה איפה ילד נמצא.

הוא יכול להיכנס לאתר?

עם מורה בזמן אמיתי. זה בית ספר אמיתי אחר הצהרים, בין השעות שלוש לשבע בערב. יש מורה אמיתי בזמן אמיתי ותקשורת קולית מלאה ושם אין מגבלה כי יש לנו מגוון של מורים וילד יכול לקבל שיעור פרטי במה שהוא צריך.

זה בתנאי שיש לו מחשב.

אנחנו משאילים לו מחשב, אנחנו מממנים את הכל. ילד בתללי"ם אינו משלם אגורה. כך שאם אין לו מחשב אנחנו נותנים לו מחשב. אם צריך להתקין קו טלפון, אנחנו נתקין קו טלפון. אנחנו, בעזרת התרומות, עושים את הדברים.

אגב, זה נכנס למכרז כאחד הקריטריונים.

יש גם קשר אינטראקטיבי?

הוא מדבר עם הילד. קשר מלא אינטראקטיבי. שלא לדבר על התרומה בצד הטכנולוגי, מה זה עושה לילדים. במחנה הפליטים שועפת יש כמה ילדים עם מחשבים שלומדים בקמפוס בערבית – זו תפארת המחנה. זה גם גורם שחשוב לילד עצמו, לסטטוס שלו.

אנחנו נציג את הילדה השניה?

כן. את רוצה להציג את עצמך? לא? אז המורה.

שלום רב לכולם. הילדה עביר נופל היא מכיתה ב' מטייבה, במשולש. הילדה עשתה ניתוחים ברגל והתקופה נמשכת כמעט שבעה חודשים ועדיין יש לה בעיות. כמעט מתחילת השנה התחילו בניתוחים, כל הזמן ניתוחים וכל הזמן היא היתה בבית. התקשרו אלי פקידים כדי ללמד אותה, בגלל שיש לה היעדרות של מאה אחוז. הלכתי לבית שלה והתקשרתי לבית הספר.

אתה גם גר בטייבה?

אני גר בכפר יטא. זה עשרים קילומטר מטייבה. התחלתי ללמד אותה דרך ייעוץ עם בית הספר, מה חסר לה, מה צריך לשפר. במהלך השנה נעזרתי גם במחשב, היא קיבלה מחשב וגם זה עזר לה ואני חושב שעזרתי לה הרבה במה שהיה חסר לה. כי יש שעות שקוראים להן שעות תלמיד חולה. במגזר הערבי זה רק שם, לא מבצעים את זה. אז מזמן שתללי"ם התחילה במגזר הערבי – זה כמעט שנתיים או שלוש – יש תוצאות. קודם שעות תלמיד חולה היה רק שם.

מה שחשוב זה הילדה. אולי הילדה תגיד משהו?

לא להתבייש.

אין לך מה להתבייש. לא? אולי האבא של הילדה רוצה להגיד משהו?

אני רק רוצה להגיד - - - באמת מורה יוצא מן הכלל. אין מילים.

איך את מרגישה עכשיו? בסדר? איך עם הרגל? יותר טוב? את חושבת שתוכלי לחזור לבית הספר בשנה הבאה?

עדיין יש בדיקות, כרגע זה לא ברור מה בקשר לשנה הבאה.

אבל את לא פוחדת שהחסרת איזה מקצוע. נכון? אוקי.

אם תרשי לי, במילה. היו הרבה משפחות שהיו רוצות לבוא לכאן כי הן מאד נעזרו בעמותת תלל"ים. למשל, יש לי תלמיד שהוא מכיתה ט', מלפני שנתיים. יש לו בעיית תליסמיה וכל השנים הוא הפסיד לימודים. רק שנתיים מאז שהתחיל המפעל הוא מקבל את ההדרכה הזאת. קודם הוא לא היה מקבל אותה, אז מצבו באמת מאד קשה. לפעמים אני צריך ללמד אותו חומר של כיתה ה', ו', למרות שהוא בכיתה ט'.

תודה רבה.

ערן? קשה לו לדבר? אז האמא.

אני אדבר בגלל שעדיין קשה לו להתבטא. הילדים שלי, תאומים, נפגעו בפיגוע במדרחוב בראשון לדצמבר. מראשון לדצמבר הילדים לא בבית הספר. הם בכיתה י'. אבי חזר אחרי חודשיים עם הרבה קשיים רגשיים. בעזרת תלל"ים ועם המורה הוירטואלי אבי הצליח להגיע ולגמור שלוש בגרויות ולפי המתכונות הוא יגיע, אני מקווה, לבגרויות יפות מאד, של תשעים ומעלה. קיבל המון תמיכה ועזרה.

ערן, שנמצא פה, נפגע בראש. עד היום הוא לא הלך לבית הספר, השנה הלכה לו. הוא מקבל עזרה מתללי"ם בלימודים, קיבל מחשב, הוא קיבל המון תוכנות לימוד, הכל לפי מה שמתאים לו, יש לנו בת שירות שבאה אלינו כל יום שעה וחצי ומלמדת אותו ולפי הצרכים היא כל פעם מחליפה לו תוכנות מחשב. היא מביאה לו ספרים ללימוד. אם הוא לומד היסטוריה, אז מה שיש בבתי ספר זה מאד קשה לו. בתללי"ם יש להם ספר שבו הם ריכזו את כל החומר לבגרויות בצורה יותר מתומצתת והיא יושבת אתו על הדברים האלה. יש לו מורה ללשון שגם התחילה ללמד אותו וראתה שזה עדיין מוקדם מדי לדקדוק ולפעלים, אז היא הביאה המון חומר והתחילה ללמד אותו קודם כל את העברית והסבירה לו. היא ראתה ששעה וחצי בשבוע זה לא מספיק, היא הגישה בקשה ואישרו לה מיד עוד שעה וחצי ללמד אותו.

יש לערן גם מורה להיסטוריה ומורה למתימטיקה. הוא לומד במשך כל החופש והם אמרו לי: בשביל ערן, כלום לא סגור בחופש. הוא מקבל כל החופש את כל העזרה ואת כל המורים שהוא צריך. אני חושבת שהעבודה שהם עושים – קודם כל, גם יש לי למי לפנות. אם יש לי איזו בעיה, אם יש לי משהו שקשה לי להתמודד אתו, אז יש לי אבא. אני ממש מודה להם על כל העבודה הזאת. אני מבינה שעכשיו כן יאשרו את ההמשך שלהם, זה פשוט מרגיע אותי לגבי השנה הבאה. כי בשנה הבאה ערן, אני מקווה, יוכל לחזור ללימודים, אבל לא יותר משעה שעתיים ביום. אז אני שמחה שיש מישהו שיוכל לעזור לי ולתמוך בו ושיצליח גם הוא, כמו כל ילד אחר, להגיע לכל הבגרויות.

תודה רבה. ד"ר פלד, את יכולה אולי לתת לי להבין יותר טוב איך אתם, בעזרת מי ואיזה ייעוץ, הצלחתם להגיע לסוג ולרמת התוכניות שמתאימות לו?

אנחנו קודם כל מתייעצים עם בית הספר. בתוך בית הספר, במקרה של ילדים שנפגעו קשה בפיגוע יש צוות שמטפל. אנחנו בקשר עם הצוות שמטפל בבית הספר. אנחנו בקשר במקרה כזה עם הצוות של בית החולים שממנו הוא יצא ומקבלים ייעוץ מדויק מה צריך לעשות אתו. הדבר היפה הזה שמשרד החינוך אפשר, באמת, מצד אחד קשר עם בתי ספר, מצד שני הקשרים שאנחנו יצרנו עם כל מי שמטפל בילדים במערך הבריאות, נותן את התשובה.

אבא של ערן.

אני אבא של ערן ואבי. הרבה אין לי מה להגיד על עמותת תלל"ים. הם עושים עבודת קודש. יש לי מילה אחת למשרד החינוך. תעזרו לילדים האלה, תעזרו לעמותת תלל"ים לעשות את העבודה ואני חושב שתבורכו אם אתם תעזרו לילדים האלה. יש הרבה ילדים כמו ערן שזקוקים למערכת הזאת. זו מערכת שעובדת – לדעתי, כך ראיתי בשנה האחרונה – זה הפיגוע השני שערן נפגע בו ועמותת תלל"ים היא אתנו בקשר, אם צריך משהו, חסר משהו. אני יכול להגיד לכם ואני אגיד את זה פה בפה מלא: אם לא העמותות האלה, אנחנו לא מקבלים עזרה מאף אחד. אז תיקחו את זה לתשומת לבכם. תעזרו לילדים האלה ותבורכו. לא בגלל שערן הוא הבן שלי. אני אומר את זה מכאב. אנחנו נתקלנו בהרבה בעיות מעבר לזה, אבל את הדבר המינימלי הזה – לימודים - שילד צריך אותו, אל תנעלו את הדבר הזה. כשמדובר בכסף אפשר למצוא פתרונות מכל מיני גורמים, אבל לא לפגוע בילדים האלה. הם זקוקים לזה, הם צריכים את זה. זה ממלא להם את היום, ממלא להם את החיים. אנא מכם – תעזרו.

תודה רבה. מי עוד, ליאורה?

אחרונה חביבה: יסמין.

אני הייתי בבית חולים הרבה שנים ולא הלכתי לבית ספר הרבה זמן. הסוכר והכליות והכבד שלי לא בסדר. - - -הלכתי והייתי מתעייפת. ועכשיו אני לא הולכת. מורה היה בא כמה שבועות, כמה ימים והפסיק. היה גם מחשב ולקחו אותו, אחרי השתלת כבד.

אני אסביר. לא כל בתי הספר ידעו על עמותת תלל"ים. שרת החינוך עשתה אחד המעשים היפים, שלחה השנה 17,000 פוסטרים לכל בית ספר במדינה. הרבה בתי ספר שמעולם לא ידעו עלינו גילו אותנו. יסמין הגיעה אלינו כך. יסמין מדברת עברית ולא ערבית. היא גם קוראת וכותבת עברית ולא ערבית, משום שאת ההשכלה שלה היא קיבלה בבתי חולים. בת כמה את?

שש עשרה וחצי.

היא בת 16.5. קיבלנו אותה השנה בסוף השנה והפסקנו – כי לצערנו השעות נגמרו ב-15 ביוני, שאז סוגרים ופותחים שוב בשנה הבאה. המורה קיבל אותה, הוא מקנה לה קריאה וכתיבה – בעברית ולא בערבית, כי זה מורה דובר עברית. לא הצלחנו לגייס דובר ערבית. היא מאד שמחה עם זה – וראשית חשבון. אני רוצה להאמין, לא לחשוב אחרת, שנוכל בתחילת השנה הבאה שוב להחזיר לה את המורים.

אחרי הישיבה של היום אני בטוחה שכן.

וגם את המחשב והיא תוכל ללמוד. היא לא תלמד ערבית, היא תלמד עברית. היא באה מאבו-גוש, אבל הם גילו אותנו השנה אחרי שנים שהיא לא בבית ספר. אלה הילדים שלנו.

קודם כל אני רוצה להודות לך ולתללי"ם כי זה באמת מרגש, מה שאתם עושים ואני לא רוצה להכביר מילים, אבל לכל ילד שאתם מגיעים ולכל משפחה וכל עזרה, אתם פשוט תורמים, לא רק לילדים אלא לכל החברה.

אנחנו מצדנו, נעשה כל מה שאנחנו נוכל פה כדי שתמשיכו למלא את תפקידכם, לא רק כפי שעשיתם את זה עד היום, אלא משנה לשנה טוב יותר. מי ייתן ולא נזדקק לשירותים כאלה, אבל כיוון שאנחנו מכירים את המציאות וכיוון שבכל זאת בחברה הישראלית יש סולידריות, אנחנו נמשיך לעבוד לשם חינוך כל הילדים, בין אם הם בריאים, בין אם הם חולים. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 09:25.