פרוטוקולים/ועדת חינוך/5626



3
ועדת החינוך והתרבות
15 ביולי 2002

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5626
ירושלים, כ"ז באב, תשס"ב
5 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 505
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, ו' באב התשס"ב (15 ביולי 2002), שעה 10:00

הגשת האמנה לשידורי הטלויזיה לילדים ולנוער

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
יהודה גלעד

ג'ודי בן עזרא סגנית מנהלת גף יעוץ, משרד החינוך
שרה פרידמן מפיקה, רשות השידור
צלילה רוז רשות השידור
רונית סלוניקין ראש אגף תכניות, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו
חני קומנשטר מינהלת הסדרת השידורים לציבור, המועצה לשידורי כבלים
צביקה שפירא מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית
אבינועם דמארי מנהל תכניות לילדים ולנוער, הטלוויזיה החינוכית
עליזה חממה דיין עןרכת תכניות, הטלוויזיה החינוכית
לילך רחמני עורכת תכניות, הטלוויזיה החינוכית
מיקי גורביץ' מנהל שיווק, הטלוויזיה החינוכית
אילון דמארי
אפרת דמארי
עומר רחמני
רחל אריאלי הטלוויזיה החינוכית
ד"ר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד
עו"ד יפעת בויאר המועצה לשלום הילד
יחיאל לימור
ד"ר דפנה למיש ראש החוג לתקשורת, אוניברסיטת ת"א
איתי הימלבוים
אלונה אבט מנכ"ל ערוץ הופ
תמי לנצמן מנכ"ל פוקס קידס
דגנית אטיאס גיגי ערוץ הילדים
ליאון צימן מנכ"ל אולפני מימד
פרופ' זאב סגל אוניברסיטת ת"א
קרני פלזנטל-זיו מנהלת ערוץ הילדים

יהודית גידלי

יפה קרינצה









הגשת האמנה לשידורי הטלוויזיה לילדים ולנוער

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין חתימת האמנה לשידורי טלוויזיה לילדים ולבני נוער. באחת מישיבות הוועדה קיימנו דיון על שידורי טלוויזיה לילדים ולנוער, עם כל הערוצים הציבוריים והמסחריים, כמעט לכולם יש שידורים מיוחדים לילדים ולנוער. בעקבות עיצה שקבלתי, העליתי את ההצעה שיקום צוות משותף לכל הערוצים כדי לנסח אמנה לשידורי ילדים ונוער, מעין קוד אתי מרצון, כדי להבטיח את שלומם ורווחתם הנפשית של ילדינו, ואת איכות השידורים.

בעקבות זאת הטלוויזיה החינוכית הרימה את הכפפה, ובברכתי, הקימה צוות משותף לכלל הערוצים המשדרים. אני אומר תודה לכל הערוצים. קיימנו יום עיון בטלוויזיה החינוכית בהשתתפות כל הערוצים, ונולדה האמנה.

אני רוצה לברך את כל המשתתפים. בראש הוועדה המנסחת עמדה ד"ר דפנה למיש, וחברים בה פרופ' זאב סגל, ד"ר חיליק לימור ואבינועם דמארי – שהוא מנהל מחלקת ילדים ונוער בטלוויזיה החינוכית - שיעץ לוועדה - ואיתי הימלבוים.

אני מציע לאפשר לחברים להציג את האמנה, ובסיום נקיים חתימה טקסית. היו"ר, ד"ר למיש, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת ת"א, בבקשה.

בוקר טוב, תודה לוועדה המארחת ליזמה המבורכת של היו"ר. תודה לאבינועם דמארי ולטלוויזיה החינוכית, לצביקה שפירא, מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית, לחברי לוועדה פרופ' סגל ד"ר לימור ואיתי הימלבוים. אני מרגישה אסירות תודה לנציגי המשדרים, אני חושבת שיש פה דוגמה לאפשרות של אנשים, עם אינטרסים כלכליים ואחרים, להתאחד עבור משהו שהם תופסם כבעל ערך חברתי מוסכם, וזה האקולוגיה השידורית שאנחנו מציעים לילדים ובני נוער במדינת ישראל. אני חושבת שעצם הנכונות של גורמים שבחיי היומיום הם, לא פעם, בתחרות זה עם זה, ויש להם שיקולים כלכליים ואילוצים של מערכות מורכבות, להטות שכם ולהתאחד ביזמתם ובהתנדבות עבור ערך חברתי חינוכי, זו דוגמה שאפשר לעשות דברים כאלה גם בלי כפיה של חוק, או איום חיצוני. אני מקווה שיהיו דוגמאות רבות כאלה גם בתחומים אחרים של החברה הישראלית.

באמנה ניסינו לגבש ממך שמביא בחשבון ניסיון בינלאומי. עברנו על אמנות ותקנונים מספרות מקצועית ברחבי העולם, מניפסטים של האו"ם, יונסק"ו וגורמי שידור שונים. יחד עם זאת, רצינו שלאמנה יהיה ניחוח ישראלי, של הצרכים שלנו, של הייחודיות שלנו, ובעיקר של המתח של החברה שלנו בין תרבות גלובלית, ובין הצרכים היחודיים שלנו כחברה ישראלית, בין אם בסוגיות של הרכב החברה ההטרוגנית שלנו, סוגיות של היסטוריה, מיעוטים שחיים בקרבנו, תפוצות, מורשת וכו'.

האמנה בנויה משני חלקים, תקנות של "אור ירוק" ותקנות של "אור אדום". ניסחנו 10 דברות, 5 הראשונות הן הצעות של "תעשה", וה-5 האחרות הן הצעות של מה לא נעשה. הפתיח של האמנה:

"מתוך מחוייבות לאושרם ולרווחתם של כל ילדי מדינת ישראל, בני כל השכבות החברתיות והמגזרים השונים, לא הבדל מין מוצא ודת, ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות ילדים ובני נוער, שאישררה ממשלת ישראל,מתוך הבנתנו את התפקיד החשוב שמדיום הטלוויזיה ממלא בחייהם של ילדים ובני נוער, בעיצוב עולמם הרוחני, התרבותי, הרגשי וההתנהגותי, מתוך שימת לב לחורי היסוד לחקיקה ולכללים שנקבעו מכוחה ולקודים האתיים הקיימים החלים ברשויות השידור השונות, מתוך תחושת אחריות כבדה לתפקידנו כיוצרים ומשרדים של תוכניות טלוויזיה, התכנסנו אנו, נציגי כל הגופים המפיקים ומשדרים תוכניות טלוויזיה לילדים ולבני נוער במדינת ישראל,תוך התייעצות עם אנשי אקדמיה וחינוך, ותוך הכרה בזכותנו לשמור את הייחודיות המאפיינת כל אחד מהגופים, ואימצנו אמנה משופת זו לשידורי טלוויזיה."
אני אקרא בקצרה את העקרונות.

1. הצגת עולם חברתי רצוי המושתת על עקרונות אנושיים של זכויות אדם, סובלנות כלפי אחר והשונה, צדק חברתי, חופש דת, מצפון ואמונה לכבוד אדם וחירותו, ושלטון החוק ומעמד בית המשפט, ברוח ערכי יסוד וחוקי מדינת ישראל.
2. הצגת עולם רב תרבותי שבו נשמרת ייחודיות של תרבות מקומית ומוערכת במקביל למגמות של יצירת תרבות גלובלית, תוך קיום פתיחות להבעת דעות שונות.
3. סיפוק הצרכים הייחודים של ילדים ובני נוער בגילאים שונים ובנסיבות חיים שונות.
4. מתן ביטוי לקולותיהם של הילדים ובני הנוער עצמם, ואפשרות להביא למרקע את עולמם מנקודת מבטם שלהם.
5. איכות ההפקה לילדים ובני נוער תתאפיין בהשקעה, בעושר חזותי וקולי, ובעולם תוכן ברמה גבוהה, שתעשיר את עולמם האסתטי והיצירתי."

1. הצגת העולם כמקום אלים, אכזר וחסר אנושיות, אשר בו האלימות מתוגמלת באופן חיובי, ומווה את הדרך היחידה לפתרון בעיות.
2. הדגשת יתר של מין ומיניות כאמצעי לגירוי וכביטוי ליחסי כוח ושליטה בזולת.
3. הצגה סטריאוטיפית של קבוצות אוכלוסייה על דת, מוצא ומין, וכן על רקע של שונות פיזית בשל גיל, נכות או מראה חיצוני.
4. הצגת צרכנות וחומרנות כערך עליון וכאמצעי לפתרון בעיות אנושיות ותחושת סיפוק עצמי.
5. ניצול של ילדים ובני נוער בתהליך ההפקה ובתוכניות הטלוויזיה עצמן."

היה פה תהליך מאוד דינמי. אנחנו בוועדה שימשנו כמגשרים, FACILITATORS. שלושתנו, אנשי אוניברסיטת ת"א, ומר דמארי שמייצג את הגוף שאירח והוביל את היזמה הזאת, לא אינטרסנטים, האמנה היא לא שלנו, אנחנו לא משדרים. לאורך כל התהליך היינו במשא ומתן של התייעצות עם הגופים המשדרים, אנשי חינוך ונציגי בתי ספר וגופים שונים בארץ שיכול להיות להן אינטרס. קבלנו מהם משוב, הפנמנו אותו והשתמשנו בו, היה לנו דיון סביבו. היה תהליך של עשייה משותפת, כשאנחנו, אנשי האקדמיה, נתנו את הידע והמיומנויות שלנו לשירות המטרה החברתית הזאת, וגם זו אמירה חשובה.

היות שהיזמה יצאה מהטלוויזיה החינוכית, אני חושב, אדוני היו"ר, שזו דוגמה שאולי יש עוד מקום לטלוויזיה חינוכית. חלפו ארבעה חודשים מיום שהוחלט על האמנה עד שהיא ישנה.

גם אני הופתעתי מהמהירות.

זו הנמרצות של ד"ר דפנה למיש, עם הנכונות של ד"ר לימור ושלי להתגייס לעסק, גם איתי הימלבוים.

היה פה רעיון עמוק ומיוחד שלא מופיע באמנה עצמה. אנחנו חיים בעולם בו הכל שפיט, והכל חוקים וכללים. יש חוק הרשות השניה שהוא מאוד מפותח, יש כללי אתיקה של הרשות השניה. אנחנו באנו אסתטית, לא עם כללים או חוקים שהרשויות קובעות, אלא להציע לגופים עצמם, אחרי שבדקנו את החומר, נושאים עליהם הם מוכנים להסכים. בגלל שהיינו מגשרים, לקחנו חומרים ונתנו, אבל בגלל שזה בהסכמה ולא בכפיה, לכן יש אולי יותר ציפייה שדברים אלה יתקיימו הלכה למעשה.

אני יודע שגם לפני האמנה חלק מהשידורים עמדו בקריטריונים שלה. אני מציע שלאחר שנה נמצא פורמט לבחון ולהתכנס, עם יו"ר הוועדה בכל תפקיד בו יכהן, כדי לבחון מה היה ומה השתפר.

אני מצטרף לתודות ליו"ר ועדת החינוך והתרבות. היתה לנו הפתעה לראות עד כמה נציגי כל הגופים המשדרים רצו להגיע לקוד אתי. אני מודה לחברי הוועדה שידעו לגשר בין רצונות ויכולות, בלי לאבד את צביונו של כל ערוץ וערוץ.

האמנה הזאת לא תישאר מונחת. אני העליתי הצעה, שאומצה על ידי גופי השידור, שנקיים שני ימי עיון כל שנה, בהם נלמד ונדגיש לכל היוצרים איך צריך ליצור. הקמתי כבר צוות בתוך הטלוויזיה החינוכית, ואני מתאר לעצמי שבעוד ארבעה או חמישה חודשים נקיים את ימי העיון האלה, כאשר הכותרת שלנו היא עשרת הדיברות של האמנה. ליוצרים של תעשיית תוכניות הילדים בישראל, האמנה תהיה צמודה עם חתימת חוזה ההעסקה שלהם, ואז לא יצטרכו לאכוף חוקים, ותהיינה תוכניות יותר טובות.

אני ורצה להצטרף לתודות, לד"ר למיש שאילצה אותנו לעמוד בלחץ הזמנים שלה, והתודה הגדולה ביותר לנציגי הערוצים הפרטיים והציבוריים שהולכים לחתום על האמנה הזאת. כשהנושא התחיל, הייתי ספקן לגבי הנכונות שלהם להצטרף, מי שעוקב אחרי הנעשה בארץ יודע שהגופים המשדרים, במיוחד היום, נמצאים בסד ובכבלים. מערכת הרגולציה במדינת ישראל היא קשה, ובחלק גדול מהמקרים אינה יעילה.

פרט, נמק, הסבר בקצרה.

אני חושב שהגופים הרגולטורים בארץ מתערבים יותר מידי בנושאים של תכנים, ואם הם כבר מתערבים, שלפחות יפקחו. נציג אחד הגופים המשדרים אמר י, שהם הולכים כל הזמן עם עו"ד צמוד, כדי שיקרא תסריטים ויגיד אם אנחנו עובדים בסדר. זה מצב אבסורדי.

אני חששתי שיטילו על הגורמים המשדרים כבלים נוספים, אבל לשמחתי הם לא ראו את זה כך, אלא כניסיון להעלות על הכתב את הרוח שמנחה את העשייה החינוכית. יכול להיות, וזה ישמח אותי, שההירתמות שלהן לעניין נועדה למנוע הגבלות ורגולציה חיצונית.

אני לא צריך לספר כמה הצעות חוק שמטרתן להגביל את חופש הביטוי נמצאות היום בתהליכים. אני חושב שהכנסת הזאת, יותר מקודמותיה, פוגעת בחופש הביטוי ובדמוקרטיה הישראלית בכל מה שקשור לאמצעי התקשורת. אני שמח שגורמי השידור מנסים להוכיח למחוקקים שהם מספיק עצמאיים ואחראיים כדי לפקח על עצמם מבלי שיהיו זקוקים לפיקוח חיצוני.

אם הייתי משוכנע שחלק ממטרות הרגולציה וההגבלות נעשות בתום לב ולטובת העניין, ניחא. מכיוון שאני חושד בחלק מהמניעים של כוונות החוקים, אני אומר שפיקוח עצמי עדיף, גם אם הוא לא תמיד נעים. יש לי תקווה שהאמנה הזאת תוליד לא רק ימי עיון – שהם חשובים – אלא שאולי בעתיד תקום מעין מועצה ציבורית וולונטרית לשידורים לילדים ולנוער, שתאכוף כללי אתיקה על גופי שידור שיחרגו מהאמנה הזאת. נדמה לי, שכל הגבלה עצמית עדיפה על פני הגבלה חיצונית.

מנהל הטלוויזיה החינוכית בקש ממני להציג את הפרוייקט הזה בכנס של איגוד הטלוויזיות החינוכיות העולמי, שהתכנס באפריל בצרפת. הצגתי את עיקרי האמנה, שאז עוד לא היתה מושלמת, אני רוצה לבשר שהאיגוד, שמקיף 27 גופים משדרים מכל העולם בכל היבשות, החליט לאמץ את המודל, ובקשו שכשהאמנה תהיה מוכנה רשמית, היא תופץ בכל העולם כמודל ישראלי לשיתוף פעולה בין גופים משדרים. אם זה אכן יקרה, זו טפיחת שכם לכל הגופים הישראלים המשדרים.

אנחנו מברכים על היזמה והתכנים. אני מקווה שהפיקוח העצמי יגבר על החיצוני, אבל אני קצת יותר סקפטית. אני חושבת שצריך למצוא דרך לאכוף את זה, אולי ועדת אתיקה שתבדוק את זה הלכה למעשה. לא מדובר רק על הגופים עצמם אלא גם על היוצרים בשטח. האנשים שחתומים על האמנה צריכים לעמוד בבדיקה מתמדת.

אנחנו לא רוצים להתחיל עם זה עכשיו, אולי עוד שנתיים.

יש לרשות השניה כללי אתיקה. יש כוונה לקחת כזאת אמנה ולהטמיע אותה?

היועץ המשפטי שלי תדרך אותי להגיד שהכל כפוף להחלטת המועצה, אבל אנחנו מכירים ברוח הדברים.

אנחנו, מנסחי האמנה, וגם משיחות שהיו לנו עם הגופים, הדבר האחרון בו אנו רוצים הוא הטמעה של זה בכללי האתיקה. יש כללי אתיקה שיועצים משפטיים יאכפו, אנחנו רוצים שהדברים האלה יהיו תלויים בכל התחנות. מי שעשה עד היום יעשה טיפה יותר, בלי יועצים. לפעמים יותר חשובה מפיקה ממנכ"ל הרשות. לכן, לא צריך יועץ משפטי והטמעה בכללים, אנחנו באנו לא על הדין אלא על נשמת הדין. הלכנו למעלה.

אני מצטרפת למברכים. המועצה דנה באמנה בשבוע שעבר, וחברי המועצה אישרו אותה. זו הזדמנות לומר שכבר תקופה ארוכה אנחנו יוזמים פעילויות בנושא של ילדים ובני נוער וטלוויזיה. אנחנו לא הופתענו לגלות את שיתוף הפעולה של הערוצים המשדרים ושל ערוצי הילדים. כל פעם שאנחנו יוזמים משהו שקשור לנושא, הם הראשונים להירתם. זה כולל כנס שעשינו לפני חודש בנושא ילדים, טלוויזיה והמצב כיום בארץ, שהיה ביזמתה של המועצה הלאומית לשלום הילד, והיתה שם נציגות מלאה. נשמח להצטרף גם ליזמות הבאות.

אני, כנציגת רשות השידור, רואה את עצמי שותפה לתהליך. אני מצטרפת למברכים ומי יתן ומה שכתוב שם ייושם. אני, שמנהלת תוכניות ילדים ונוער כבר 20 שנה, רוצה רק לעשות את הדבר הנכון ביותר לילדים. רוב אלה שעוסקים במלאכה רוצים לעשות את הכי טוב שאפשר לילדים. הבעיה היא להגיע למנהלי המדיה, מנהלי רשתות השידור וערוצי הכבלים ולהגיד להם שהדבר שהכי יקר לנו, ועליו צריך לעמוד, זה הפקות מקור איכותיות, ברמת עשייה גבוהה. לקנות זו לא בעיה. אם נחייב את מנהלי המדיה להפיק תוכניות מקור איכותיות נשיג מטרה חשובה.

יש סיכוי לשכנע את מנהלי המדיה?

לדעתי כן. אם פונים אליהם אישית, אני מקווה שתהיה אוזן קשבת.

אם זה יהיה מנוף לקריאה לכל גופי התקשורת להוסיף תקציבים לתוכניות ילדים והפקות מקור, זה הרווח הראשוני של האמנה הזו.

אנחנו מברכים על האמנה, ואני מצטרפת לקריאתה של גברת רוז לגבי הפקות המקור, דווקא בתור ערוץ בינלאומי שמותאם לקהל הישראלי. יש צוות ישראלי שיושב בתל-אביב ומפיק את הערוץ הזה, ולכן אנחנו מבינים את משמעות הפקות המקור לילד הישראלי.

היה יום עיון מעניין על ילדים במצב חירום, ואני חושבת שכל הערוצים הראו את הדברים העניינים שהם עושים דווקא בשעה כל כך קשה, שהילדים חווים היום. אנחנו, כהורים, לא נותנים להם לצאת החוצה ולקניונים, ואנחנו חרדים. נושא הפקות המקור והמעורבות שלנו, כמדיה טלוויזיונית, במה שקורה בסביבה שלנו היא מאוד חשובה, דווקא בימים קשים אלה.

היינו חלק מהתהליך ושמחנו להשתתף בו. כערוץ שמוביל בשידור לילדים ב- 12 השנים האחרונות, אנחנו בוודאי רואים את עצמנו כמובילים גם בתחום הזה. להרגשתי, רוב הדברים שנוסחו פה מובילים את האנשים שעושים את הערוץ. אני שמחה שהדברים היום מנוסחים באופן כל כך מכובד וחגיגי על דף שאפשר להסתכל עליו יומיום ולעשות את חשבון הנפש, כאנשים שאחראים.

ערוץ הילדים, בשל הכמות המרובה של השידורים החיים, בעיקר בשנתיים האחרונות, היה יותר עם האצבע על הדופק ושמחנו להיענות ליזמה של המועצה, למרות שזה כבר היה במהלכים שאנחנו עושים בעצמנו. כתוצאה מיזמת המועצה, אנחנו מקיימים בשבוע הבא יום עיון בו שותפים האנשים שעושים אצלנו את העבודה, והמנחים של ערוץ הילדים. זה רק פתח של המשך קשר עם מט"ל וגם, אני מקווה, עם ד"ר למיש.

אנחנו מצטרפים לקריאה בעד הפקות המקור. אחד הדברים שהיה לנו אכפת זה תוכניות איכותיות לילדים. בשביל לעשות כאלה תוכניות צריך כסף. הילדים הם אלה שיהיו צופי העתיד, וחשוב מזה, אזרחי העתיד. אם נחנך אותם מההתחלה לצרוך דברים טובים, אז גם כמבוגרים ידרשו איכות.

זו תחושה טובה לראות את הרוח הזו, של נשמת הדין, שמשפיעה יותר. אני רוצה לשאול אם יש רעיונות מעשיים איך ניתן לקחת את הרעיונות האלה ולהוריד למציאות. לדוגמה, לפני כ- 10 שנים כשהייתי בשליחות באנגליה, ראיתי שבתוכניות הילדים תמיד היה ילד חריג. זה מחנך את הילדים, מגיל צעיר, לראות את החריג והשונה כחלק מהחברה.

ערוץ הופ משדר לילדים עד גיל 7. אנחנו מעריכים שבבתי האב שיש בהם ילדים בקבוצת הגיל הזאת, כרבע מזמן השידור בו הטלוויזיה דלוקה במשך היום, מוקדש להופ. לכן, אנחנו מעריכים שאנחנו גורם משמעותי בעיצוב תפיסת העולם של הילד. זו זכות גדולה, וזה הולך עם חובות.

אני מודה לוועדה. אני מרגישה שהאמנה מכינה אותנו לבדיקה עצמית של סדרי עבודה. עבורנו, זה ליטוש של דברים שהיו בבסיס הכוונות שלנו כשהקמנו את הערוץ. חלק מהעקרונות המוצגים כאן יסייעו לנו, בתור משדרים, כשאנחנו באים לבחון מוצר מוגמר. בהפקת מקור נדרש מאתנו לממש חלק אחר של הדברים שכתובים כאן. אנחנו לוקחים את היזמה והאחריות, כי אין כאלה מוצרים על המדף, שמציגים את העולם הישראלי, לנסות להתמודד עם סטריאוטיפים. היזמה והאחריות היא עלינו.

כדי שנוכל לממש את האחריות הזו, חייב לבוא התקציב. יש כאן נציגי שלושה ערוצי ילדים עצמאיים: פוקס, ערוץ הילדים והופ. לכל שלושת הערוצים האלה יחד יש תקציב שהוא בערך חצי מהתקציב של ערוץ הספורט. בסופו של דבר, המדינה נמדדת בסדרי העדיפויות שלה. אני מניחה שאתם, בוועדה, צריכים להתמודד עם הקושי שהילדים הם בתחתית סולם העדיפויות. אני מבקשת מכם לחזק אותנו בכך שתנהיגו את סדרי העדיפויות הנכונים. ילדים לא צריכים להיות בתחתית, גם לא בהקצאה של איכות השידורים.

אני עורכת ומפיקה של התוכנית "החדר של חני" בטלוויזיה החינוכית. אנחנו עושים חצי שעה של הפקה מקורית ביום עם ילדים. 99% מהאורחים שלנו הם ילדים. אנחנו עושים ביומיום את הדברים עליהם מדברים כאן. אנחנו מארחים באופן קבוע ילדים על כל מיני לקויים ובעיות. בסופו של דבר הילדים צופים בנו ואוהבים את התוכנית.

הערה קטנה: ד"ר למיש, פרופ' סגל וד"ר לימור – כולם עבדו בהתנדבות.

אנחנו מודים למתנדבים. לדעתי, צריך להיות גוף ציבורי שיהיה העין הבוחנת, ואני מבקש ממך ד"ר קדמן, לקחת עליך את התפקיד הזה. אתם הרי גוף ציבורי.

אני רוצה לברך. מה שנעשה פה ראוי לכל שבח, לא רק מבחינת התוכן, אלא גם מבחינת היעילות. אני חושב שאף אחד לא ציפה שיצא דבר כזה תוך זמן כל כך קצר. אני חושב שזה צריך להיות דוגמה גם לגורמים אחרים. גם הגופים המשדרים למבוגרים צריכים לעשות משהו בנושא, משום שחלק גדול מילדינו צופים בתוכניות למבוגרים.

אני חושב שחשוב מאוד לקחת את האמנה ולהפיץ אותה בין הלקוחות, הילדים. אני חושב שיש פה למשרד החינוך תפקיד, ולגופים המשדרים. זה לא רק עניין שהמסמך יופץ בין הגופים המשדרים עצמם. אני חושב שהבקרים הראשיים של האמנה הם הילדים והילדות, והם צריכים לדעת מה התחייבתם לתת להם.

אני מסכים שחשוב מאוד שתיערך חשיבה לגבי מנגנוני אכיפה ויישום, משום שהצהרות הן דבר חשוב, ולא תמיד קל להגיע להסכמה, אבל המבחן האמיתי הוא עמידה בביצוע. כמובן, שאנחנו תמיד מוכנים לקחת על עצמנו תפקידים מהסוג הזה, אבל יכול להיות שראוי שיהיה נציג קבילות משותף של כל הגופים שמשדרים לילדים, שיוכל לקבל תלונות, לבדוק אותן ובמידת הצורך, להתערב.

הערה אחרונה, גרפית. מי שמסתכל על החלק השני, וקורא רק כותרות, רואה: "ניצול ילדים ובני נוער, הצגה סטריאוטיפית של קבוצות אוכלוסייה" וכדומה. אני מציע תיקון קטן, הוספת המילה "מניעת".

אני חושבת שאפשר בהחלט לערב את הילדים, וגם להשתמש בזה כבקרה. מצאנו במחקרים שכשרוצים רוצים לקבל מידע על מה שקורה בבית הספר, הילדים הם המקור המהימן ביותר. יכול להיות שהערוצים יכולים להזמין את הילדים להיות עין חיצונית. זה יכול להיות משהו שמדביק, אם ערוץ אחד יתחיל גם האחרים יצטרפו.

מה בדבר הפצת האמנה בקרב תלמידים?

זה חשוב. אני לא יודעת באיזו דרך נעשה זאת, אבל אני חושבת שזה חיוני שתלמידים ידעו. אני חושבת שזה צריך להיות מופץ בעיתונות.

חוק זכויות התלמידים, על פי חוק, צריך להיות תלוי בכל בית ספר. גם פה, אולי כדאי לבקש מכל בית ספר לפרסם על לוח המודעות.

הצד השני של המטבע של אמנה כזאת זה מה שנעשה במערכת החינוך לחינוכם של צרכני תקשורת נאורים. יש תוכנית להוראת תקשורת בבתי הספר, מגני הילדים ועד למכללות להכשרת מורים. יש מאות בתי ספר שיש בהם לימודי תקשורת. הנושא לא מקבל את המשאבים והתמיכה שהוא זקוק להם. מצד אחד אנחנו מדברים על פני המסך, ומצד שני אנחנו צריכים לדבר על הילדים שנפגשים עם המסך, ועם איזה מיומנויות, דרישות ויכולות הם מגיעים אל המסך. רק השילוב המשותף של שני הזרמים האלה יכול להביא לצרכנים נאורים מזה, ותכנים מועילים מזה.

זו שיחה שאנחנו מאווררים בה בעיות, לכן אני רוצה לומר לאנשים שלא היו בדיוני הוועדה שהתלבטנו בשאלת הסנקציות. יכולנו לתת מיד רעיונות לסנקציות. בסופו של דבר, אמרנו שנצא לציבור, נחתום בלי סנקציות, בשלב ראשון, ולאחר מכן נראה איך נבטיח את הקיום.

דבר שני שעלה בדעתי, אפשר לקרוא לזה ק"ב ונק"י. ק"ב – קבוצות ביקורת, נק"י – נציב קבילות ילדים. אם היינו בונים משהו כזה, בשלב ראשון להפיץ את האמנה בין קבוצות מיקוד, והיינו מבקשים מהילדים שיקראו את האמנה ויצפו בשידורים, ואז יגידו אם יש דמיון.

לגבי נציג קבילות ילדים, יש, אולי, למצוא אדם שעסק בטלוויזיה ומבין את המדיום, ומבקשים ממנו דו"ח.

אני שמח על ההערות שלך, ד"ר קדמן. הנושא הזה עלה בדיוני הוועדה, ואנחנו התחבטנו אם לדחוף את האמנה מלכתחילה בבתי הספר, בפעולה רחבה. התחושה היתה שעדיף ללכת צעד אחרי צעד. הפוסטר הזה שמנוסח קצר בכוונה, אמור להיות תלוי בכל משרד של כל גורם מפיק, קודם כל שאנשי ההפקה והשידור יפנימו את הנורמות. זה תהליך לא פשוט.

כאשר הם יפנימו, אפשר יהיה ללכת לשלב הבא של להעמיד אותם בפני קבוצות ביקורת ונציב קבילות ילדים. אני פוחד מתגובה שלילית מיידית, כי בסופו של דבר, נדמה לי, שזו מעמסה כבדה שהגופים המשדרים לוקחים אותה ברצון. שאלת היסוד היא, בעצם, מי יהיה זה שידחוף את המהלך הלאה. למיטב הבנתי, באפריל 2003, הגוף שהוביל את המהלך כבר לא יהיה קיים.

אל תיקח את זה בחשבון.

אני רק קורא עיתונים.

אני רוצה לסכם ולומר, בשם הוועדה, שאנחנו רוצים להודות לכל ערוצי הילדים שמשדרים לילדים על הסכמתם לאמנה. להודות לוועדה שניסחה והצליחה לגשר בין כל הגופים המשדרים, ולהודות לטלוויזיה החינוכית שלקחה על עצמה להיות האכסניה שתוביל את האמנה. זה ציון דרך במפת התקשורת הישראלית שגופי שידור מצליחים להגיע מרצון לאמנה שבסופו של דבר מגבילה, ומנווטת את השידורים בכל מה שנוגע לשידורי ילדים.

אנחנו פונים לכל הגופים להפיץ את האמנה הזאת בין היוצרים, המפיקים, הבמאים, כל המערכת שקשורה בביצוע התכניות, וכמובן גם בקרב ההנהלות והמועצות שקשורות בניהול הערוצים. אנחנו רואים באמנה הזדמנות נאותה לקרוא לגופי השידור להגביר את הפקות המקור האיכותיות לילדים.

אנחנו פונים למשרד החינוך להפיץ את האמנה הזאת בקרב ילדים, במסגרת החינוך לצריכת תקשורת, ולבדוק איך אפשר שילדים יהיו בקרי השידורים, ובקרי האמנה הזאת.

אני חושב שזה נכון לקבל את העצה ללכת צעד אחרי צעד, לראות את השנה הקרובה כשנת ניסיון מתוך מטרה שתוך שנה נבחן את עצמנו. אני מציע שהמועצה לשלום הילד תקבל על עצמה, באופן וולונטרי, בתיאום עם הגופים, לנסות לסכם את השנה הזאת מנקודת מבט ציבורית ולראות אם האמנה יושמה ואיפה נקודות התורפה. הטלוויזיה החינוכית גם לוקחת על עצמה להוביל את היישום בימי עיון ובדרכים אחרות.

אני מציע לסיים את הישיבה הזאת בחתימה פורמלית של כל נציגי הגופים המשדרים.
הטלוויזיה החינוכית, רשות השידור,המועצה לשידורי כבלים, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, ערוץ הופ, פוקס קידס, ערוץ הילדים.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:20