פרוטוקולים/ועדת חינוך/5359



3
ועדת החינוך והתרבות
25.6.2002

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5359
ירושלים, י"ז בתמוז, תשס"ב
27 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 491
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשס"ב (25 ביוני 2002), שעה 14:30

הצעת-חוק רשות השידור, התשס"ב-2002, של חברי-הכנסת זבולון אורלב, קולט
אביטל, אפי אושעיה, זאב בוים, יחיאל לסרי, רחמים מלול ויהודית נאות – הכנה
לקריאה ראשונה.

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
יהודה גלעד

עו"ד מרסיה צוגמן - עו"ד בלשכה המשפטית, רשות השידור
טליה בן-אבי - רשות השידור
יורם דרורי - האיגוד הישראלי לפרסום
דוד אדמון - נשיא חטיבת ישראל, האיגוד הבינלאומי לפרסום
הילה רפפורט - מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת
אברהם פירחי - מנכ"ל שידורי פרסומת מאוחדים (שפ"מ)
גיורא ארדניסט - יועץ משפטי, שפ"מ
מרים זיסו - איגוד המפרסמים

אתי בנדלר

יהודית גידלי

תמר מרימוביץ








הצעת-חוק רשות השידור, התשס"ב-2002 – של חברי-הכנסת זבולון אורלב, קולט אביטל,
אפי אושעיה, זאב בוים, יחיאל לסרי, רחמים מלול, יהודית נאות - הכנה לקריאה ראשונה

אני פותח את הישיבה. אנחנו דנים בתיקון להצעת-חוק רשות השידור, שעניינו סעיף 25 לחוק רשות השידור, אשר מסדיר את שידורם של תשדירי פרסומת והודעות ברדיו. הסעיף קובע שלצורך ביצוע תשדירי פרסומת ברדיו, אפשר להתקשר עם חברה חיצונית, אבל החוק קובע שההתקשרויות הרצופות עם אותה חברה יכולות להיות עד 10 שנים, ואחרי 10 שנים אותה חברה אפילו לא יכולה לגשת למכרז.

המשפטנים שייעצו לנו, אמרו לנו שיש פה בעיה שהיא אפילו על גבול פגיעה בחופש העיסוק. הם טענו שאין שום טעם משפטי בעולם, שיכול להגביל אדם שזכה במכרז מלגשת פעם נוספת למכרז. אדם יכול לזכות במכרז 50 פעם אחרי פעם, כי הוא הכי טוב, אלא אם כן מגבילים חוק יסוד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. פה אנחנו לא רואים שום סיבה שחברה שזכתה לא תוכל לגשת למכרז ולהישפט לגופו של דבר כמו כל אחד אחר. נדמה לי שכשמגישים מכרזים, בדרך כלל מגישים אותם במעטפות לא מסומנות לוועדת המכרזים. אינני יודע איך זה "הולך", אבל חזקה על רשות השידור שהיא גוף ממלכתי, ושהיא יודעת לנהל את המכרזים שלה.

מכיוון שמדובר פה בנושא של מכרזים רגישים, החוק מוגש על-ידי חברי-כנסת מימין ומשמאל: גם יושב-ראש הקואליציה זאב בוים, גם יושב-ראש סיעת מפלגת העבודה, אפי אושעיה, וגם חברי ועדת החינוך והתרבות: קולט אביטל, יחיאל לסרי, רחמים מלול ויהודית נאות. "לקחנו" פה את חברי ועדת החינוך והתרבות מכל קשת הדעות – ימין, שמאל, דתיים, חילוניים וחרדים.

החוק עבר בהסכמת הממשלה. אני יודע שהיתה התנגדות של רשות השידור, אבל השר הממונה, דוקטור רענן כהן, השיב מהמקום ותמך בהצעת-החוק. אם אינני טועה, זאת היתה הנמקה מהמקום, וזה עבר בהסכמת הממשלה. אחרי ההצבעה הוא גם נתן לי את המסמך שרשות השידור הגישה, ואני מודה שלא קראתי אותו, כי הוא נמסר לי אחרי ההצבעה. אנשי רשות השידור נמצאים פה, אז נשמע את דעתם ואת דעת משרד המשפטים.

אני רוצה להסביר לכם למה רשות השידור מתנגדת למחיקת הסעיף הזה בחוק. הסעיף הזה חוקק לפני כתשע שנים, בשנת 1994. בעקבות דו"ח מבקר המדינה וגם בעקבות הערה של בג"צ בעניין התקשרות שהיתה לרשות השידור עם החברה שאז נתנה שירותי פרסומת לרשות השידור – זאת לא היתה החברה הנוכחית, אלא חברה אחרת – בית-המשפט אמר שזה לא תקין שתהיה התקשרות כה ממושכת עם אותו גוף שמטפל בזיכיון של שידורי פרסומת.

חשוב לציין, שהוא גם לא זכה במכרז.

בעקבות זה, גם נוסף הסעיף שקובע שצריכים לערוך מכרז למתן זיכיון לגוף חיצוני לעניין של שידורי פרסומת, וגם נוסף הסעיף הזה שמגביל את תקופת ההתקשרות ל-10 שנים.

גוף שזוכה במכרז, משמש כידה הארוכה של רשות השידור בכל הקשור לפרסומות ברדיו, זאת אומרת: הגוף הזה צריך לחפש מפרסמים, ליצור קשר עם המפרסמים, להתקשר עמם, והוא המתווך בין הרשות לבין המפרסמים.

ידוע שזכות לפרסם בכלי תקשורת המוניים מוגבלת לזכות חופש הביטוי של גוף מסחרי. זה משאב לאומי ציבורי, שאי אפשר לתת אותו לגוף אחד לתקופה כה ממושכת בלי הגבלה.

אני לא מבין למה אי אפשר.

אני רוצה לחזור לעניין הבג"צ שאת נתלית בו וגם לעניין מבקר המדינה. אני מבין שהבג"צ הזה התייחס למישהו שלא נבחר בדרך של מכרז.

כן, זה היה בג"צ שהגישה חברת דפי זהב.

אני רק שאלתי שאלה מאד פשוטה, אז למה אי אפשר לענות תשובה פשוטה? האם יש לך במקרה את הבג"צ? כי הייתי רוצה לקרוא אותו.

כן.

כשהוא דיבר על עניין ההתקשרות - אני לא מגביל אותך בחוק לאיזו תקופה את תתקשרי – התקשרות זה חוזה על-פי מכרז. תתקשרי כל פעם לחודש ותעשי מכרז כל חודש. מה שאומר הבג"צ זה, שזה בלתי אפשרי שייחתם חוזה עם אדם לתקופה של 50 שנה, ואני תומך בגישה הזאת. אני תומך בגישה, שהתקשרות פירושו של דבר שאנחנו מחויבים אחד לשני לתקופה ארוכה. אני תומך בגישת הבג"צ, כי יכול להיות שחמש שנים זה גם תקופה ארוכה, אבל היא לא בחוק. תעשו מכרז אחת לשנתיים – אני לא אומר לכם לא, ואני חושב שזה הגיוני, אבל אני לא נכנס להגיון של רשות השידור כרגע.

כשעושים כל פעם מכרז, זה לא נקרא הארכת התקשרות, כי כל פעם עומדים מחדש למכרז. מדובר בהתקשרות חדשה. אני חושב שאת משתמשת במילה "התקשרות" באופן לא נכון.

על מה בוחנים בפועל את ההצעות של המכרז? בטח גם על סמך הכישורים של החברה, על סמך הניסיון של החברה, ובעיקר על סמך המחיר שרשות השידור תקבל.

זה העיקר.

בטוח שלחברה הזאת יש כבר תשתית ושהיא גם מכירה את העבודה, ושהמחיר שהיא תציע יהיה המחיר הכי נמוך.

מה ההבדל בין זה לבין קבלן הניקיון של רשות השידור? אותם טיעונים אפשר להשמיע לגבי קבלן הניקיון. הוא כבר מכיר, הוא כבר יודע, אז למה לו מותר כל שנה לגשת מחדש למכרז?

קבלן ניקיון לא מתעסק עם זכות חופש הביטוי של מפרסם.

איזו שליטה יש לקבלן בזכות הביטוי?

אני לא מדברת על קבלן הניקיון. החברה הזאת שזוכה היא המסנן הראשוני בין מי שרוצה לפרסם לבין רשות השידור.

מה פירוש מסנן ראשוני?

אם אתה רוצה לפרסם, אתה פונה לחברה.

האם הוא רשאי על-פי החוזה לפסול?

הוא לא רשאי, אבל...

הפרוטוקול לא רואה את הבעת פניך, ולכן אני רוצה לסחוט ממך את המילים.

יש מצב טבעי אנושי, שאחרי תקופה ממושכת שבה שני גופים עובדים ביחד, הגבולות מטשטשים, ואנשי רשות השידור כבר מפסיקים לבקר את הגוף.

למה זה לא יכול להיות שיקול של ועדת המכרזים? למה את רוצה למנוע ממנו לגשת למכרז?

ועדת המכרזים לא יכולה למנוע ממנו לגשת למכרז.

אני רוצה לחזור על שאלתי. נאמר שהחוק יתקבל, ולא תהיה מניעה למי שפעל 10 שנים לגשת למכרז, והוא ייגש למכרז – מי מונע מוועדת המכרזים, על-פי השיקולים שלה, להחליט איזו חברה לבחור, ולהגיד שחברה כזאת, אולי ליבה גס בעניין הזה ואולי קרו איתה מקרים לא נעימים? אולי זאת תהיה השתלטות על זכות הדיבור. תעמידו את זה למבחן, אבל למה אתם רוצים שהמחוקק ימנע חופש עיסוק וימנע זכות בסיסית זאת של אדם?

לדעתי, הוא לא מונע את חופש העיסוק, כי החברה הנוכחית יכולה להמשיך להיות מועסקת בכל מקום אחר, רק לא ברשות השידור.

חוק המכרזים שמחייב עריכת מכרזים, עוסק במכרזים בכל תחומי החיים של מדינת-ישראל. אני ביקשתי לבדוק, האם יש איזשהו תחום מבין התחומים הכי רגישים של מדינת-ישראל שיש בו איזושהי מגבלה בחוק, שאומרת שאדם שזכה פעם במכרז, לא יכול לגשת אליו בפעם השנייה. אני מדבר על תחומים, כולל תחומי ביטחון – את תחום החינוך אני מכיר היטב – ואני גם ביררתי לגבי משרד העבודה והרווחה, והבנתי שאנשים לא מכירים כאלה חוקים, כלומר: אי אפשר להגיד שזאת נורמה בחוק. להפך, חוק חופש העיסוק וחוק המכרזים אמר שזאת השיטה, למה להגביל אדם?

חברי ועדת המכרזים, שיושבים ושוקלים את הדברים, יכולים להגיד: קודם כל, היה לנו ניסיון רע איתם. קבלן המזון של הכנסת זה תפקיד מאד רגיש, הוא יכול ביום של הצבעה לקלקל לכולנו את הקיבה... והוא גם יכול להגיד לאורחים שלי שאין אוכל ולשפוך עליהם מרק. זה תפקיד רגיש פה בכנסת, אבל אין לו שום מגבלה לגשת כל שנה למכרז, ולא יכולים להגיד לו: מכיוון שזכית במכרז כבר שלוש פעמים, נמאס לנו מהאוכל שלך ואנחנו לא רוצים יותר להתקשר אתך. כשוועדה שוקלת את השיקולים, היא יכולה להגיד שהוא לא היה בסדר ושהמחיר שלו גבוה, ולכן היא לא רוצה להתקשר אתו שוב, מה הבעיה?

מכיוון שאני יותר מבוגר ממך, גברת צוגמן, ההיסטוריה לדעתי היא קצת שונה. לפני 10 שנים לא היו חברות פרסום כאלה, והפרסום בטלוויזיה לא דמה לפרסום היום ולעוצמה האדירה שלו, ולכן אולי היה חשש שחברה כזאת צוברת הרבה כוח. אם תחשבי על הפרסומות בערוץ השני היום, או בתחנות הרדיו האזוריות, תראי שכל שוק הפרסום בתקשורת התפתח לממדי ענק.

אני לא מכיר את האנשים האלה אישית, ואני אומר למען ניקיון כפיים, שלא נפגשתי עם בעלי החברה. אני לא יודע מה ההון שלהם, ולא ראיתי את המאזן שלהם, אבל כשהובא לידיעתי הסיפור הזה, אמרתי שזה דבר בלתי ראוי מנקודת המבט של הניהול הציבורי והאתיקה של המנהל הציבורי. אולי החברה הזאת היא בכל זאת הכי טובה והכי זולה, אז בגלל איזשהו עיקרון שאבד עליו הכלח, צריכים לפגוע ברשות השידור? רשות השידור עלולה להיפגע, כי יכול להיות שהזכיין הבא יביא פחות כסף ויעשה יותר בושות לרשות השידור. למה את בטוחה שהזכיין הבא יהיה טוב יותר?

אני רוצה אולי קצת להגן על נציגת רשות השידור. אני מבקש לשאול כדי להבין, האם יש חשש שוועדת המכרזים לא תוכל לחשוף איזה שהם דברים שקיימים בין רשות השידור לבין הגוף הזה, ולכן היא לא תוכל להצביע על משהו שפוסל את הגוף הזה. האם יש חשש שנוצרו איזה שהם קשרים, שהיא לא תוכל לחשוף, ולכן על פניו היא תאמר: זאת ההצעה הזולה ביותר?

בטח.

מה יכול להיות הדבר הזה שוועדת המכרזים לא יכולה לעלות עליו? הרי היושב-ראש שאל אותך שאלה. לכאורה, אם יש פגם באותה חברה שנתנה שירותים במשך 10 שנים, ועדת המכרזים תחשוף אותו ותגלה אותו. מה יכול להיות אותו פגם שוועדת המכרזים לא תעלה עליו, ושבגללו אתם חוששים ומבקשים למנוע מהחברה את האפשרות לגשת למכרז פעם שנייה?

אני לא יכולה לנחש, אבל אני רוצה למנוע מצב כזה.

אבל מה שאת אומרת נכון לגבי כל מכרז.

על שפ"מ הם יודעים יותר מאשר על כל גוף אנונימי.

הרי אנחנו עוסקים במכרזים לפי חוק המכרזים בכל השירות הציבורי, ומטבע הדברים אנחנו עוסקים גם בנושאים הרגישים ביותר במדינת-ישראל. אני פשוט לא קולט, למה החשש הזה לא קיים באותם תחומים.

אולי בגלל שלרשות השידור כבר פעמיים ניתן דו"ח של מבקר המדינה, שאמר שרשות הדיבור תלויה בחברה שנותנת שירותים.

אבל יש מכרז. את מצטטת מבקר מדינה ובג"צ בתקופה שהחברה - -

לא, בתקופה הנוכחית. דו"ח מבקר המדינה האחרון, 52א', בדק את ההתקשרות בין רשות השידור לבין שפ"מ, ונאמר שם שרשות השידור תלויה בחברה.

הוא קבע שהרשות צריכה לפקח יותר על החברה, אז תפקחו.

הוא קבע שלרשות השידור אין כלים לפקח היטב על החברה.

אם עכשיו תיבחר חברה אחרת, מה ישתנה?

תקופה ממושכת הגורמים האנושיים - -

אז אל תבחרו בהם במכרז, אבל לא לתת להם לגשת למכרז?

לא, אי אפשר שלא לבחור בהם, אם אין שום עילה שלא לבחור בהם, ואם ההצעה שלהם תהיה הכדאית ביותר מבחינת רשות השידור.

לא, אם היא אומרת שהם לא יכולים להשתלט עליהם, שלא יבחרו בהם.

היא לא אומרת את זה, היא אומרת שהם לא יודעים לבדוק.

אם זה מה שאת אומרת, אני הבנתי אותך עכשיו. יש לי שאלה – האם מותר לי לשאול איפה נידונה ואיפה גובשה העמדה שאת כרגע מציגה?

בוועד המנהל של רשות השידור.

האם נציגי משרד המשפטים נמצאים פה? רשומות פה דידי לחמן מסר ונוגה רובינשטיין שהיתה פה היום בבוקר, אך הן לא הגיעו לישיבה. אני גם רוצה לומר לפרוטוקול שמשרד התקשורת הוזמן ולא הגיע.

ארגון המפרסמים תומך בשינוי של החוק.

מה עמדת האיגוד הישראלי לפרסום?

אנחנו תומכים חד-משמעית במתן האפשרות לתת להם לגשת למכרז.

למרות שזה עלול לפגוע בכם?

זה לא יפגע בנו.

האם אתם מבינים מה שקורה פה? איגוד המפרסמים, שההגיון אומר שהוא לא צריך לאפשר להם לגשת שוב למכרז, כדי שמפרסמים אחרים יוכלו לגשת למכרז, אומר שהוא תומך בחופש העיסוק, ואומר שיש לאפשר להם גם כן לגשת למכרז.

גם אנחנו תומכים בחופש העיסוק. אנחנו חושבים שהם צריכים להיות ברי תחרות ולגשת למכרז, אין שום דרך הגיונית למנוע את זה מהם. כל הטיעונים ששמעתי מהנציגה המשפטית של רשות השידור, כדי לא להביך אותה, לא אגיד מה דעתי עליהם.

דוד אדמון, נשיא חטיבת ישראל באיגוד הבינלאומי לפרסום.

במקרה הספציפי הזה, אני גם מוכן לקרוא לעצמי המשנה ליושב-ראש רשות השידור לשעבר. הנושא הזה עלה לדיון ברשות השידור בשנות ה-80, וגם אז כמי שבא מהמגזר הפרטי, מאד הופתעתי לגלות שעדיין יש ברשות השידור גורם שפועל ללא מכרז. עשיתי אז את כל הצעדים כדי שגם הקטע הזה יעבור למכרז. אף פעם לא העלינו על הדעת, שיש צורך להגביל מישהו. כמו שאי אפשר להגביל קבלן שמתמודד על עבודה, בגלל שהוא כבר בנה לרשות השידור מבנה מסוים. אני מאד מתפלא, שרק עכשיו הנושא הזה עלה, כי מישהו עוד יכול היה להיתלות בחוק כזה לגבי נושאים אחרים, ואני לא רוצה לתת לאף אחד רעיונות, כך שטוב שהעליתם את זה כרגע.

אין ספק שהיום העלית את כל הנימוקים האפשריים לשאלה למה צריך לשנות היום את החוק, כאשר אנחנו יודעים שיש כל-כך הרבה ערוצים וכל-כך הרבה גורמים לא רק ברדיו. פעם היתה רק תחנה אחת, והיום יש הרבה מאד תחנות: גם טלוויזיה וגם שלטי חוצות, והמון חברות מדיה, שכל אחת מהן יכולה עם הידע שלה, עם הניסיון שלה ועם האמצעים הכספיים שעומדים לרשותה, להשתתף במכרז. לא יעלה על הדעת, שדווקא חברה שעבדה כבר לא תוכל להשתתף יותר במכרז. אני באתי לכאן באופן מיוחד, כדי לתמוך בהצעת-החוק שלך.

מה עמדת האגודה לזכות הציבור לדעת?

עמדתנו כעמדת הוועדה.

כעמדת מציע החוק, כי הוועדה עוד לא אמרה את דעתה.

עוד מעט אבקש מהיועץ המשפטי שלנו, עורך-דין ארדניסט, להתייחס לצד של חופש העיסוק, אבל רציתי להגיד משהו מתחושתי האישית על כל הדיון הזה.

היום מדברים על המונדיאל בכדורגל, ולכן חשבתי על איזה דימוי מתאים. למה המצב הנוכחי דומה? נניח שמכיוון שיש נבחרת כמו ברזיל שזכתה ארבע פעמים בגביע העולמי בכדורגל, ימציאו חוק חדש בפיפ"א ויגידו שמי שזכה יותר משלוש פעמים במונדיאל, לא יהיה זכאי יותר להשתתף במשחקים, והנימוק של זה יהיה שהנבחרות האלה מטבע הדברים הן החזקות ביותר והטובות ביותר, והדבר ימנע ממתחרים אחרים לעשות מאמצים כדי לזכות במונדיאל, כי הסיכוי שלהם לזכות יהיה נמוך יותר ורמת הכדורגל תרד! זה דומה לעניין הזה.

זאת השנה התשיעית שאנחנו עובדים עבור רשות השידור. בשמונה השנים הראשונות של עבודתנו הגדלנו את ההכנסות מפרסומות ברדיו מ-73 מיליון שקל בשנה - -

זה לא שיקול עבורנו. אני מוכרח לומר לך, שזה לא שיקול בחקיקה. אם אתם חברה טובה או לא, את זה תחליט ועדת המכרזים.

השאלה שלי היא האם מגיע לנו עונש על כך שהצטיינו בתפקידנו.

אני חושב שאין לזה קשר לטיב עבודתכם. יש פה דבר שהוא מאד עקרוני בספר החוקים של מדינת-ישראל, שקשור לניהול ציבורי ולאתיקה ממשלית. זה לא חשוב, כי אתם יכולים להיות טובים או לא. נדמה לי שזאת פעם ראשונה שאנחנו מתראים, ואני גם לא יודע מי הם יתר הבעלים, זה לא עניין של בעלים.

רציתי גם להתייחס לעניין של מבקר המדינה. מבקר המדינה, שעורכת-הדין מרסיה צוגמן ציינה קודם, התייחס לכך שלרשות השידור אין מספיק כלים כדי לבקר את הפעילות שלה מול הזכיין, ואם מדובר בנו, או במישהו אחר מחר, זה אותו דבר מהבחינה הזאת.

הוא אמר לרשות השידור שהיא חייבת לפתח אצלה כלים, כמו: תוכנות מחשב או איזה שהם דברים אחרים, שיאפשרו לה לשלוט טוב יותר במה שנעשה במסגרת יחסיה עם שפ"מ. אנחנו הראשונים לשתף עם זה פעולה, ויעידו על כך אנשי רשות השידור שלא כולם נמצאים פה. מבחינתנו, שייתנו STAMPER לזה שאנחנו טהורים וקדושים. בינתיים לא אמרו עלינו דברים שהם לא תקינים בעניין הזה.

יתרה מזה, שוחחתי לפני כשלושה שבועות עם מנכ"ל רשות השידור, יוסף בראל, ורק אתמול שוחחתי עם מנהל הרדיו, אמנון נדב. שניהם אמרו לי באופן חד-משמעי שהם תומכים בכך שתהיה לנו אפשרות להתמודד במכרז הבא.

לכן שאלתי את עורכת-הדין צוגמן בזהירות איפה גובשה העמדה, והיא ענתה לי שבוועד המנהל. היא לא דיברה על המנכ"ל. אני לא אחשוף את שיחותיי עם המנכ"ל ולא עם מנהל "קול ישראל", ולכן היא אמרה את מה שהיא אמרה.

אני רק רוצה לציין את זה, כי אני חושב שזה גם רלוונטי, כי לא מדובר באנשים זוטרים, והדבר הזה גם בטח ניתן לבדיקה. גם מנכ"ל רשות השידור וגם מנהל הרדיו אמרו שהם תומכים בכך שהם יתמודדו במכרז. הם לא הבטיחו לי שהם יתמכו בבחירה שלנו, או שיהיו לנו איזה שהן נקודות זכות, פרט לכך שהם יבחנו זאת באותו מועד שבו ייערך המכרז.

יצוין שהוועד המנהל נותן הנחיות למנכ"ל.

נכון, אבל זה עדיין לא מבטל את דעתו של מנכ"ל. ועד מנהל הוא ועד מנהל, מנכ"ל הוא מנכ"ל. הוועד המנהל לא בוחר את המנכ"ל, אלא הממשלה ממנה את המנכ"ל, וכנראה שיש בזה הגיון – כדי לשמור על עצמאותו. הוא גם העורך הראשי, ולא הוועד המנהל הוא העורך הראשי. ועדת החינוך והתרבות מכירה את הדקויות האלה, ולכן אם מישהו אומר את דעתו של מנכ"ל רשות השידור, יש לזה בכל זאת איזושהי משמעות.

אני מוכרח לומר לך, שהנימוקים שאתם משמיעים ממש לא נתפסים בעיניי. כשבפעם הראשונה אמר לי רענן כהן את הדברים, הייתי בהלם. חשבתי שאולי יש איזה דבר נסתר, שאני לא יודע אותו. אבל בכל זאת שנים רבות יצקתי מים על ידי השר המר, שהיה הממונה על רשות השידור, והייתי מנהל לשכתו והמנכ"ל שלו ועבדתי בזיקה קרובה לעניין הזה הרבה מאד שנים. שאלתי האם יש משהו נסתר ברשות השידור, שאני לא יודע אותו ומה קורה כאן.

אני קודם כל מסכים במאה אחוז עם מה שאמר כבוד היושב-ראש על כך שהחקיקה התבצעה בימים אחרים לגמרי, זאת אומרת: כשהוסף סעיף 25א לחוק רשות השידור, זאת היתה תקופה שזה היה מעין מונופול, ואז אולי בדוחק ניתן היה להצדיק את אותו סעיף. גם לא היה אז חוק יסוד: חופש העיסוק.

היום מדובר על סיטואציה שונה. היום ריבוי הערוצים, ריבוי המדיות והפלורליזם התקשורתי הוא לאין שיעור גדול יותר ממה שהיה אז.

הגברת מרסיה צוגמן דיברה על חופש הביטוי ועל ההשפעה על השיח הציבורי. לזכיין אין שום השפעה על התוכן שמשודר ברדיו. מקרה אחד ויחיד שאני מכיר אותו, שבו לא הזכיין, אלא רשות השידור ניסתה להתנגד לתוכן של פרסום זה "לך תצטיין". אנחנו היינו העותרים, וייצגנו את "קידום" באותו בג"צ. פסלו את פרסומת "קידום – לך תצטיין", משום שהיא מזכירה ביטוי עממי גס. בג"צ אמר: זה לא עניינכם, אתם לא ממונים על הטעם הטוב.

גם אז, לא רק שלזכיין אין, אלא גם לרשות השידור אין, שום SAY בגבולות של התבטאויות שהן בתחום הסביר, זאת אומרת: אי אפשר להגיד לך מה לפרסם ומה לא לפרסם. זה לא עניינה האם הפרסומות מוצאות חן בעיני שפ"מ או לא. ביום שהיא תגיד משהו לאיזשהו מפרסם, העניין יהיה בגיץ ויעוף מכל המדרגות.

נדמה לי שסעיף 25א כיום כפי שהוא, לא משרת כל תכלית ראויה, ונדמה לי שאנחנו עוד לא שמענו שום תשובה מניחה את הדעת מה זה נועד לעשות, וכפי ששאל בצדק היושב-ראש, במה שונה הזכיין מקבלנים אחרים. כל מה שאנחנו מבקשים זה הזדמנות הוגנת לבוא ולהתחרות שוב בתנאים שווים. מה התכלית הראויה שהאיסור משרת?

אני חושב שעוד יותר מזה, אין כאן שום מידתיות. לבוא למישהו ולהגיד לו: אתה לא רשאי לעסוק יותר - ומהבחינה הזאת חברה כיחיד בעניין הזה - בתחום שבו אתה התמחית. זאת חברה שאסור לה לעשות שום דבר אחר שנוגע לפרסום. אומרים לה: לא רק שאנחנו לא מאריכים לך, אלא גם אסור לך לבוא ולהתמודד שוב כשווה בין שווים.

מה זאת אומרת "לא רק שאנחנו לא מאריכים לך", למה שיאריכו?

אני אומר שזה הרבה יותר חמור מזה. אם היו אומרים שתקופת המכרז לא תוכל לעלות על חמש שנים, כמו שהחוק אומר, ניחא, אבל באים ואומרים: בתום תקופת המכרז, את לא יכולה להתמודד. זאת פגיעה בלתי מידתית לחלוטין בחופש העיסוק. אם נחזור לענייני ברזיל, נדמה לי שעל סעיף 25א היום כנוסחו עם אותה מגבלה של 10 שנים, גם רונאלדו לא יוכל להגן בבג"צ.

אני אקדים ואומר, שאני חושבת שבנסיבות הקיימות היום, לעומת הנסיבות שהיו קיימות בעת הוספת סעיף 25א לחוק רשות השידור, מוצדק לבטל את סעיף (א) פסקה (3), כמוצע בהצעת-החוק, אבל אני בכל זאת רוצה אולי להסביר ולסייע מעט לחברתי שנשארה כאן בדעת מיעוט, לא בתוצאה, אלא לגבי מה שהניע את הדברים.

אני רוצה להזכיר שמתוך נוסח ההסכם עם הזוכה במכרז – ואני מניחה שנוסח ההסכם עדיין לא שונה – נאמר ש"יש לזכור, כי הזוכה במכרז נשוא ענייננו משמש כידה הארוכה של רשות השידור בכל הנוגע ליצירת הקשר עם פרסומאים ומפרסמים". זה מופיע בסעיף 2(א) להסכם לשירותי פרסומת ברדיו. "תפקידו של הזוכה במכרז הוא "למצוא, להשיג, לרכז ולספק לרשות את שירותי הפרסומת בכמות גדולה וברמה גבוהה ככל שניתן".

נקודה נוספת שיש לזכור – ואולי היא החשובה לענייננו – אומרת שבזיכיון על-פי הסעיף הזה, יש כוח להקצות את משבצות הפרסומת על-פי שיקול דעתו של הזכיין במכרז, אם זה עדיין לא השתנה. אני מצטטת מתוך דבריו של השופט תיאודור אור בערעור אזרחי שידורי פרסומת מאוחדים בע"מ נגד רשות השידור בעניינה של תמי מוזס.

מאחר שיש כוחות די משמעותיים לזוכה במכרז בכל הקשור לשידורי הפרסומת, ראו לנכון על רקע הנסיבות שהיו קיימות בעת חקיקת החוק למנוע מצב מסוים, ואולי לך זה מתקשר לדבריו של השר רענן כהן בתשובתו בעת הדיון המוקדם בהצעת-החוק. הוא אומר: מתן התקשרות לזמן בלתי מוגבל עם נותן שירותים אחד, גם אם במכרז, עלול להופכו למונופול דה-פקטו, השולט במשאב ציבורי. זאת אומרת, בהתחשב בכוחות די משמעותיים, או בסמכויות שהן די משמעותיות שיש לזוכה במכרז ובכוחות - שהם כמעט שלטוניים - שיש לו בעניין הזה, אמרו שנגביל את זה מלכתחילה.

עם זאת, מבחינה משפטית, אני חושבת שהנסיבות השתנו, על רקע חוק יסוד: חופש העיסוק ועל רקע ריבוי - לא כל-כך משמעותי, אבל ריבוי - אמצעים שיכולים לפרסם במדיה של התקשורת הטלוויזיונית דווקא, ולכן אני חושבת שאכן ראוי לבטל את ההגבלה על יכולת ההתמודדות של מי שהיה זוכה בעבר במכרז ועשה את הפעולות האלה.

יחד עם זאת, אם עדיין הוועד המנהל סבור שיש בכך איזושהי סכנה ושעדיין הוא לא פיתח את הכלים הראויים כדי לבקר את פעולתה של הזוכה במכרז, לא צריך לעשות מכרז לחמש שנים. הרי חמש שנים זאת תקופת המקסימום. אתם יכולים להגביל את זה לשנה ואתם יכולים להגביל את זה לשנתיים עם אופציה להארכה, אבל אין שום סיבה לקבוע מלכתחילה מכרז לחמש שנים.

כך זה נעשה. גם היום המכרז הוא לא לחמש שנים, אלא הוא מתחדש לתקופות. כל שנה הוא מוארך.

הוא מוארך עד חמש שנים, ואז חייבים לעשות מכרז.

אז סימן שהם מרוצים, או שהם לא יודעים שהם צריכים להיות לא מרוצים, כי אין להם דרך לעשות בקרה. אותם טיעונים הרי ייטענו לגבי כל זוכה במכרז.

ברגע שבאים המתחרים הפוטנציאליים שלהם, ואומרים שהם חושבים שההגבלה של 10 שנים היא לא ראויה, אני חושב שזאת העדות לתחרות העסקית הכי טובה שיש.

אני אומרת לך שלי מבחינה משפטית אין שום בעיה עם הצעת-החוק.

אני מעלה את החוק להצבעה לקריאה ראשונה, על-פי הנוסח המונח לפנינו.

אין שום בעיה בנוסח.

אין צורך לקרוא אותו ואין צורך לתקן אותו.

זה סעיף אחד, והוא לדעתי מדויק. אין אתו שום בעיה. אני מניחה, שלדעת המציע אין עלות להצעת-החוק.

אין עלות להצעת-החוק. אני מעלה את החוק להצבעה, מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת-חוק רשות השידור, התשס"ב-2002 נתקבלה.

אני קובע שהחוק אושר פה אחד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:20