פרוטוקולים/ועדת חינוך/5080



ועדת החינוך והתרבות (453) -3-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/ועדת חינוך/5080
ירושלים, ט"ז בסיון, תשס"ב
27 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 453

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
‏יום שלישי, ג' בסיון התשס"ב (‏14 במאי, 2002), שעה 13:00

1. ציון הופעת עיתון "מבט לחינוך".

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

שרי יאיר - לשכת דוברת משרד החינוך
עפרה דונסקי - משנה למזכ"ל הסתדרות המורים
יאיר בר-קול - יושב-ראש המערכת, עיתון "מבט לחינוך"
אליעזר מרכוס - עיתון "מבט לחינוך"
ריקי לוי - עיתון "מבט לחינוך"
עמוס בהט - מנכ"ל הוצאת רכס, יוזם עיתון "מבט לחינוך"
איריס אברהם - עיתון "מבט לחינוך"
ישראל כהן - עורך עיתון "מבט לחינוך"
רינה הוד - עיתון "מבט לחינוך"
מיכל סבח - עיתון "מבט לחינוך"
גדעון בן-דרור - יועץ לוועדת החינוך והתרבות

יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת



ציון הופעת עיתון "מבט לחינוך"

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות לציון הופעת העיתון "מבט לחינוך".

החינוך הוא נושא שמעסיק כמעט כל בית בישראל. לא שהוא רק מעסיק כמות גדולה מאוד של אנשים - במערכת החינוך לומדים כ-1.8 מיליון תלמידים - אלא שגם בסדרי העדיפויות של כל משפחה החינוך הוא נושא חשוב, מבין החשובים ביותר, שאנשים מוכנים עבורו להוציא כספים, להיאבק ולהילחם עליו. דא עקא שהעיתונות הרגילה, עיתוני החדשות הרגילים מטבע הדברים, משיקולים מקצועיים, כמובן מעדיפים את מרכז הליכוד על ישיבות ועדת החינוך והתרבות. לכן מטבע הדברים המידע שמגיע לציבור הרחב ולציבור המורים על חינוך הוא יחסית מצומצם מאוד. בדרך כלל גם מפורסמים הדברים היותר אזוטריים, אני רואה את זה על-פי הכותרות למרות שכתבי החינוך משתדלים לעשות עבודה טובה.

אני חושב ש"מבט לחינוך" הוא העיתון המסחרי הראשון שכולו מוקדש לחינוך. עד כה עיתוני החינוך היו עיתונים ממוסדים - אני לא רוצה להגיד עיתונים מטעם - בין אם זה עיתון שמוציא משרד החינוך ובין אם הסתדרות המורים, חברת המתנ"סים ועוד גופים כגון אלה. רמתם כפי שאני מכיר היא מאוד ראויה אבל כל אחד מבין היום שכאשר יוצא בשוק החופשי עיתון שהוא גם על בסיס מסחרי יש לזה יתרון מאוד גדול בכך שהוא בלתי תלוי, מאוזן וכדומה ושהאוריינטציה שלו באמת מוקדשת לחינוך.

אני חושב שאחד היתרונות של עיתונות חינוך היא לא רק לספק סקרנות אלא באמת לספק מידע, להפיץ ידע ומידע בקרב אנשי החינוך. אני בטוח שכמעט כל מורה במערכת מתחבט בשאלות של ליקויי למידה אבל הוא לא יודע באיזה עיתון כתוב שהוגשה הצעת חוק ובאיזה שלב נמצאת החקיקה. אפשר להקדיש לחוק הזה 300 מלים. עיתון שכולו חינוך יכול לעשות כותרת ראשית ש-"21 חברי כנסת הגישו הצעת חוק משותפת" ולתת מידע על החוק הזה ומי הם יוזמיו וכן כל יתר הדברים האחרים.

יצאו עד כה שני גיליונות. מצאתי בהם דברים מאוד רלוונטיים. אני מכיר את מר ישראל כהן, עורך העיתון, משנים רבות של עבודה משותפת במערכת החינוך. אני חושב שהבעלים באמת בחרו את העורך המתאים ביותר, הבקי ביותר, המצוי ביותר, המקצועי ביותר והמקושר ביותר בתוך מערכת החינוך. בשני הגיליונות באמת מצאתי עניין רב, הן ברלוונטיות של הכתבות, הן בצורה ובעריכה. אני גם מכיר את מר יאיר בר-קול משנים רבות של עבודה משותפת, שהוא יושב-ראש מועצת המערכת. התוצר הוא באמת תוצר שיכולים להתברך בו.

אני לא כל-כך בקיא היכן העיתון הזה מופץ. בזמנו אמר לי מר ישראל כהן שהוא מופץ בקרב כל עובדי ההוראה בכל מוסדות החינוך. לא ברור לי איך. תיכף נשמע. אני חושב שיש חשיבות גדולה לכך שלעיתון כזה תהיה תפוצה גדולה.

אני רוצה לברך את מר עמוס בהט, שהוא מנכ"ל הוצאת רכס שיזמה את הופעת העיתון. זה באמת משב רוח מרענן, שאנשים שפועלים על בסיס שיקולים מסחריים של רווח והפסד מוצאים לנכון להשקיע בעיתון כזה. אני לא איש הוצאות לאור אבל עיתון כזה הוא הוצאה נכבדה, בפרט שיש לו תפוצה של 120,000-150,000 עותקים.

עכשיו הוא מופץ ב-130,000 עותקים. הוא יגיע ל-150,000 עותקים.

מעט עיתונים יכולים להתברך בתפוצה כה גדולה. הטווח שלי הוא בין "הצופה" ל"מקור ראשון".

"מקור ראשון" יוצא היום ב-32,000 עותקים. "הצופה" ביום שישי יוצא ב-16,000 עותקים.

אין תגובה.

כיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות אני חושב שאנחנו צריכים לשבח ולהוקיר משקיע פרטי שמוכן להשקיע בכזה עיתון, שהוא מחולק חופשי וכולו בנוי על פרסומות. אני מבין שהוא מופץ חינם לאנשים כך שהנגישות של אנשים לעיתון היא רבה מאוד.

אני רוצה לאחל לכם בהצלחה. חשבתי שזה אירוע מספיק חשוב בחיי מערכת החינוך ושיש לציין הופעה של עיתון כזה. אני מבטיח למתחרים שלך שאם הם ייסדו עוד עיתון אנחנו נגמול להם כמידת השוויון ונעודד עוד ועוד עיתוני חינוך.

קודם כל אני רוצה להביע תודה והערכה לחברנו הטוב יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת על שמצא לנכון להקדיש את ישיבת הוועדה להופעת העיתון. העידוד שלו בהחלט חשוב לנו.

העיתון הזה הוא עיתון של מחנכים, על מחנכים ואל המחנכים. המטרה שלו היא לשקף את מערכת החינוך כי העיתונות היומית לא עושה את זה באופן אינטנסיבי ומקיף. אנחנו מנסים למצוא איזון הולם בין דיווח על יוזמות, על חידושים ועל הישגים לבין טיפול בכשלים, מחדלים ובעיות. כפי שנאמר, זה לא עיתון מטעם, זה לא עיתון ממוסד. אנחנו משתדלים לשמור על פרופורציות נכונות, על הגינות בדיווח. אנחנו לא נרתעים מלחשוף נתונים, אם וכאשר כאלה קיימים ובאותה מידה אנחנו מעלים על נס תופעות חיוביות, ויש כאלה לא מעט.

אני חושב שאנחנו ממלאים חלל ריק שקיים בישראל בדיווח מקיף ורבגוני על כל מה שנעשה במערכת החינוך. אנחנו גם מנסים לתת ביטוי הולם ומקיף ולשקף את כל המגזרים. תמצאו פרופורציות בהחלט נכונות בין דיווח על המגזר הממלכתי, הממלכתי-דתי, המגזר הערבי, הדרוזי, יהודים בתפוצות וכן הלאה.

את חברי מועצת המערכת הרכבנו בצורה כזאת שהמערכת משקפת את העשייה במערכת החינוך ומרכיבים אותה אנשים שעדיין מעורבים במערכת וכן אנשים שמילאו תפקידים מרכזיים בעבר והתרומה שלהם היא רבה מאוד.

הואיל ולי בצורה כזאת או אחרת יש זיקה הדוקה לחברת "רכס" אז לא אני שצריך להעלות אותה על נס אבל אני חושב שבהחלט דבריו של חבר הכנסת זבולון אורלב נכונים וטוב שבאה יוזמה כזאת. אני שמח שאני חלק מהמימוש של היוזמה החשובה הזאת.

אנחנו מקווים ומתכננים להפוך את העיתון גם למנוף לפעילויות חינוכיות מעבר להופעת עיתון. יש כבר תקדימים כמו "מעריב קונגרסים", כמו פעולות ש"סטטוס" מקיים. יש לנו גם את הכוח, גם את היכולת ואני חושב שגם הצרכים קיימים בשטח. כבר יצרנו מגעים בתחומים שונים. אנחנו בהחלט יכולים להיות מנוף לקיום של השתלמויות, של כנסי מורים בנושאים שהמערכת שמה אותם במקום גבוה בסולם העדיפויות, שעומדים במרכז העשייה. אם בכך נוכל לתרום למערכת אז הסיפוק שלנו יהיה רב, לא פחות מאשר בשל עצם הופעת העיתון.

אני שמח ששני הגיליונות הראשונים עוררו הדים מאוד חיוביים. קיבלנו הרבה מאוד מכתבים וטלפונים, לא מוזמנים, מאנשים, החל מיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, מנכ"ל משרד החינוך וראש עיריית ירושלים וכלה במורים ובמנהלים מן השורה.

אפילו הצליחו ליצור מהומה בתוך סיעת המפד"ל בכנסת.

התגובות האלה מעודדות אותנו מאוד. אנחנו לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה של המחמאות שקיבלנו על שני הגיליונות הראשונים ואנחנו נמשיך לפתח ולהוסיף. אני לא יודע אם שמתם לב אבל תוכלו למנות 17 מדורים שמופיעים בעיתון ונותנים את הגיוון הראוי. קיבלנו גם משוב חיובי מאוד על הצורה, הגרפיקה והעיצוב של העיתון. מכל זה אנחנו שואבים עידוד ועושים את מלוא המאמצים שהגיליונות הבאים יהיו טובים ועשירים לא פחות ואולי אפילו יותר.

הגיליון הבא אמור להופיע ב-15.8, חודשיים לפני פתיחת שנת הלימודים. אנחנו נערכים להופעת העיתון בשנה הבאה בתדירות של 10 גיליונות בשנה.

שוב, תודה לך, חבר הכנסת זבולון אורלב, ואני מודה לכל החברים.

נדמה לי שמגיע לך מזל טוב על שנתמנית להיות יושב-ראש עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי.

רשות הדיבור למר עמוס בהט, מנכ"ל הוצאת רכס. אנא אמור גם כמה מלים על הוצאת "רכס".

אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת זבולון אורלב, על המעמד ועל תשומת הלב שהואלת בימים אלה להקדיש גם לנושא חשוב זה, בעיקר כאשר ברקע נוצר ואקום מסוים מבחינת הוצאה לאור של עיתון שייצג את כלל מערכת החינוך. היה עיתון כזה שבמשך 5 שנים מר ישראל כהן היה עורך שלו והעיתון נדם. כעת היתה הזדמנות להרים את האתגר ולהמשיך איתו קדימה.

אני רוצה כמובן להודות לחברי במערכת, שהואילו להצטרף אלינו וליטול חלק בעשייה הזאת מתוך הכרה בחשיבות של עיתון חינוכי. אין ספק, כפי שאמר מר יאיר בר-קול, שאנחנו עוד בתהליך גיבוש של נושאים מסוימים. אני מניח שהשטח עוד יוסיף לנו הרבה מכאן ומכאן.

"רכס פרויקטים חינוכיים" זאת חברה שקיימת כ-20 שנים ועוסקת בפיתוח חומרי למידה, חומרים בתחום של החינוך הפורמלי. במידה זו או אחרת - אני נתלה פה באילנות גבוהים - היא מתיימרת להמשיך את מה שהאגף לתכניות לימודים עשה כל השנים. אנחנו לא מביאים אנשים מחוץ למערכת אלא מדובר על אנשים מתוך המערכת שהיום נרתמים לפרויקטים, מתוך הכרותם את תכני הדעת השונים, ואיתם יחד אנחנו עושים פרויקטים שונים.

למשל בתחום של הוראת המדעים לגיל היסודי, אנחנו עכשיו ממשיכים פרויקט שפרופ' דוד חן עסק בו במשך מספר רב של שנים, עם אנשים מתוך המערכת, כולל אנשים שעבדו במב"ט באוניברסיטת תל-אביב במשך כל השנים. העניין הזה כולל פיתוח, הפקה וכן הטמעה, שזה הליך מאוד חשוב במערכת ובעצם סוגר את המעגל בהיבט של הבנת קהל המטרה וכל מה שמסביבו, וכמובן גורם לשדרוגו של הפרויקט בהמשך הזמן.

העיתון מופץ כרגע לכ-130,000 אנשי חינוך. כל מורה בחדר המורים מקבל את זה לתא שלו, העיתון מופץ למחלקות החינוך ברשויות המקומיות, לסוכנות היהודית, לקצין חינוך, החברה למתנ"סים וכמובן גגם כל צמרת משרד החינוך. למעשה אנחנו כל הזמן מגלים מוסדות חינוך נוספים שמעוניינים ופונים אלינו לקבל את העיתון.

תכניסו גם את חברי ועדת החינוך והתרבות לעניין.

העיתון הבא כבר יקפוץ מדרגה ואנחנו נדרשים להוציא אותו בכ-150,000 עותקים.

בנוסף לכך שהוא עיתון מסחרי אנחנו מנסים לרתום גם גורמים פיננסיים שונים שיש להם עניין בחינוך, לקשור אותם לחינוך והם גם ירימו את דגל החינוך ויעזרו לנו להניע את כל המערכת הזאת קדימה וכמובן לשדרג את העיתון, את חברי המערכת ואת הכתבים הנוספים שאנחנו נרצה לרתום לתוך אותה עשייה.

אנחנו רואים את "מבט לחינוך" כעיתון שמיועד לכולם, כולל הקונקורנטים שלנו. חברת מט"ח עומדת בגיליון הבא לפרסם עמוד שלם, כך שמבחינה זאת כל גורם שמעוניין ורואה את העיתון הזה כבמה עבורו אנחנו מאפשרים לו את זה. העיתון פתוח לכולם.

אספר לכם אנקדוטה. כשנכנסתי להיות מנהל צעיר, בריא ורענן בלשכת שר החינוך, מר ישראל כהן כבר היה מהוותיקים. באחת הישיבות הראשונות היה משבר עם הסתדרות המורים והתקיימה ישיבה אצל שר החינוך עם ראשי הסתדרות המורים. נכנסתי לישיבה לרשום את הפרוטוקול, את עיקרי הדברים. השר ישב בשולחן העבודה שלו וכולם מסביבו. מר ישראל כהן נכנס והתיישב בספה פינתית בצד החדר והתחיל לשרבט בעט נובע בבלוק שלו. שאלתי אותו: "מה אתה כותב? הרי זה רק התחיל". הוא אמר לי: "מה זה משנה שרק התחיל, אני כבר מוציא לעיתונאים מה שנגמר". שאלתי אותו: "איך אתה כבר יודע? הרי השר המר עוד לא אמר שום דבר". הוא אמר לי: "עזוב, דיברתי איתו כבר, אני יודע בדיוק מה הולך להיות". הוא ישב כך במשך מספר דקות ואחר יצא החוצה. אחרי 3 דקות פתאום צלצל הביפר של מזכ"ל הסתדרות המורים דאז, מר בנדלר. הוא הסתכל על ההודעה והתחיל להשתולל: "למה אני יושב איתך, שר החינוך, הרי כבר הוצאת הודעה לעיתונים, העיתונאים כבר שואלים אותי שאלות על ההודעה שלך לעיתונות". אתם מבינים, עוד לא התחילה הישיבה אצל שר החינוך ומר ישראל כהן כבר הוציא הודעה וכבר החלה מהומת אלוהים. אני לא אשכח את זה.

אין ספק שהעבודה המשותפת עם מר ישראל כהן ועם מר יאיר בר-קול מזמנת אתגרים ורעיונות נוספים. אנחנו בהחלט מתכוונים גם להציג את הצד היפה של מערכת החינוך וכן להציג נושאים אחרים שדורשים טיפול ועשייה הלאה. שוב תודה.

אני רואה שגם מר אליעזר מרכוס ומר גדעון בן-דרור הם חברים במערכת. יפה. מי זאת ריקי לוי?

גברת ריקי לוי היא מנהלת בית-ספר ברנר. היא זכתה בפרס החינוך. חבר הכנסת אורלב, אני מוכרח לקחת אותך לשם לביקור. זה בית-ספר בנווה עופר, שזה אבו כביר בדרום תל-אביב. פשוט תענוג להיכנס לשם, לראות את הילדים, לראות את המעורבות של ההורים.

ארצה לומר כמה מלים על יחסי הגומלין בין מערכת החינוך לבין התקשורת. התקשורת החינוכית, שחבר הכנסת אורלב, מר יאיר בר-קול, אני וגברת רינה הוד (היא לא מנהלת אבל היא גם מוותיקות משרד החינוך) הורגלנו אליה היטב, היתה תקשורת חינוכית עניפה מאוד. בדברים האלה אני מרגיש כחצי היסטוריון של התקשורת החינוכית. תארו לעצמכם שישבתי כדובר צעיר במשרד החינוך והתקשר אלי לא אחר מאשר מר שמואל שניצר ז"ל, ואחריו מר שלום רוזנפלד יבל"א, ואמרו לי: אנחנו רוצים להוציא עמוד בענייני חינוך, רוצים את העזרה שלכם; או מר יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור התקשר ואמר: אני רוצה מהדורת חדשות שבועית בענייני חינוך; או גברת עדה אושפיז ב"הארץ" שאמרה לי: אני הולכת לערוך עמוד בענייני חינוך כל יום ראשון ב"הארץ".

התקופה הזאת נגמרה והתקשורת החינוכית בעשור האחרון מאוד הצטמצמה. מהדורת החדשות בקול ישראל בוטלה, אין אף מדור לענייני חינוך בעיתונות פרט לעיתון "הצופה", בטלוויזיה אין אף תכנית אחת שעוסקת רק בתכניות חינוך, וזה אגב בניגוד מפורש לחוק רשות השידור. חוק רשות השידור תובע במפגיע מרשות השידור לעסוק בענייני חינוך. יש תכנית שעוסקת גם בחינוך, תכנית של מיקי ליאור, אך אין תכנית שעוסקת בענייני חינוך. זה הפרה גסה ובוטה של חוק רשות השידור.

במצב הזה האקטואליה החינוכית, שכולנו עוסקים בה ומכירים אותה, גם סביב השולחן של ועדת החינוך והתרבות, צריכה להתמודד עם מדורים לכלכלה, למשפט, לנדל"ן, לתרבות, לאופנה, לנשים, לצרכנות, לרכב. אני לא חלילה נגד אף אחד מהמדורים האלה אבל כמו שאמרתי, חוץ מ"הצופה" כל העיתונאים האחרים לענייני חינוך צריכים להבריק את הידיעות שלהם בין ידיעה על כרישי נדל"ן שחדרו לזכרון-יעקב לבין ידיעה על רכב חדש שנמכר ב"דיל" כזה או אחר. במצב כזה צריך לשבח כל מי שעדיין שורד ומוציא עיתונים שעוסקים בחינוך. בראש ובראשונה את ארגוני המורים שמתמידים בכך שנים רבות. להסתדרות המורים יש אפילו שני עיתונים.

יש 5 עיתונים: "הד החינוך", "הד הגן", "הד החינוך" בערבית, "שיעור חופשי" ו"פנים".

יש עוד עיתון שמוציאה גברת סיגל בן-ארצי, "קו החינוך", עיתון פקס. למרות זה מעולם לא הבנתי את הסתירה הקיימת בין העובדה שהציבור מעוניין בסיקור ובדיווח על ענייני חינוך לבין העובדה שמוציאים לאור והגופים של התקשורת המסחרית וגם הציבורית מתעלמים מזה לחלוטין. כל הסקרים שאנחנו עושים במשך כל השנים מראים, גם בימים של מלחמה, שבנושאי פנים יש תמיד התמודדות בין שני נושאים שמעסיקים את הציבור: חינוך ויחסים מתוחים בין דתיים לחילוניים. פעם החינוך יותר גבוה, פעם הנושא השני, והם מתחלפים ביניהם. לפני שעזבתי את משרד החינוך דיברתי על כך עם העורכים הצעירים של העיתונים, של הרדיו ושל הטלוויזיה. הם אמרו לי: "בסדר, אז מה?". בכל אופן, השאלה היא במקומה, כלומר איך אפשר להסביר את הפער הזה בין התעניינות הציבור בנושאי חינוך לבין העובדה שכלי התקשורת מתעלמים מהם.

הזכיר מר עמוס בהט את החלטת שר החינוך להפסיק את הופעת "ערוץ חינוכי", שהיה עיתון מסוג אחר לגמרי, עיתון שיזמו שר החינוך לשעבר מר אמנון רובינשטיין ומנכ"ל משרד החינוך לשעבר מר שמשון שושני כשכיהנו בתפקידיהם. כאשר הם פנו אלי בבקשה לערוך את העיתון הם אמרו לי: "התקשורת מתעלמת מהחינוך. הדרך שלנו להעביר את המסרים של מערכת החינוך למורים היא באמצעות העיתון הזה", אבל גם העיתון הזה נדם בצורה מוזרה. כאשר מר עמוס בהט פנה אלי באחד הימים והודיע על יוזמתו אני ממש קפצתי משמחה.

אנחנו בדקנו גם את ההיבטים המשפטיים, איך אנחנו מוציאים עיתון. בהתחלה רצינו להישאר עם אותו שם, כי הוא קליט, אבל ראינו שאנחנו מסתבכים.

טוב שזה לא אותו שם ולא אותו עיתון.

אני חושב שהיום אנחנו שמחים על כך שבחרנו שם אחר. מה גם שבתוכנו, במהותו ובהיקפו הוא שונה לחלוטין מ"ערוץ חינוכי".

בנוסף לדברים שאמר מר יאיר בר-קול, הייחוד שלנו הוא שאנחנו נעסוק באקטואליה חינוכית לא במובן הרע של המלה. בגיליון השני כ-30% מהדיווחים מתייחסים לכשלים חינוכיים מאוד חמורים וכך גם בגיליון הראשון. שאלת האם היו תגובות - היו תגובות, היו גם מכתבים אלינו על הראיון עם יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות שעורר תהודה. גימלאי אחד למשל כתב: "אם יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, שמכיר את מערכת החינוך מההיסטוריה הביוגרפית שלו ובשנים האחרונות כיושב-ראש ועדה, סבור שאלה פני מערכת החינוך בתחום צמצום פערים, הישגיות וכל מיני דברים שדיברנו עליהם, סימן שהמצב באמת קשה ולא צריך לחכות לדוח מבקר המדינה". זה סוג התגובות שקיבלנו. בראיון עם מר אורלב וכן בראיון עם מר עדי אלדר היו גם דברים חיוביים. אנחנו בפירוש משתדלים ונשתדל לשמש במה למה שקורה בשטח באמת, לא רק בממסד החינוכי אלא גם באופוזיציה החינוכית. אופוזיציה חינוכית יש בחדר הזה ויש גם במקומות אחרים.

יש בידינו תוצאות של סקר שערכה חברת "גלופ". שאלו את המורים בשתי קבוצות מיקוד אם הם מעוניינים לקבל עיתון חינוכי לידיהם, עיתון שיעסוק בחינוך. עיקר הממצאים היו שהם מצפים לקבל עיתון אטרקטיבי, כלומר לא כתב עת, לא מגזין אלא עיתון חדשות. רוב המורים שנשאלו בסקר טענו שהחומר המתפרסם היום בתקשורת הארצית בענייני חינוך הוא דל וחובבני ולדבריהם גם כשמתפרסם מידע על מערכת החינוך הוא מיועד לציבור הרחב ולא לציבור המורים, אין התמקצעות, אין התמקדות בהבנה של הסוגיות מול המורים.

מעניין שמכל העיתונים המופיעים בישראל המורים ציינו לשבח את שבועון "לאשה". אנחנו יודעם מהעבודה שלנו שכאשר אנחנו פונים לגברת ציפורה רומנו ב"לאשה", הכתבת הראשית שלהם בנושאי חינוך, או לעורכת אנחנו נענים בדרך כלל בחיוב. היא אומרת: כן, זה מעניין אותי. אנחנו לא מקבלים תשובה כזאת מעורכים אחרים.

עוד נמצא בסקר שהמורים מבקשים אינפורמציה פדגוגית מעשית. הם עייפים מחוזרים ומחוברות. הם רוצים מידע על יוזמה חינוכית או על פרויקט חינוכי, איך עושים אותו, למי פונים כדי לבצע אותו. לכן אנחנו מקפידים שלצד כל ידיעה שלנו יופיע מספר טלפון או כתובת דואר אלקטרוני. מורים גם רוצים למצוא בעיתון אינפורמציה תועלתנית, כלומר זכויות מורים וכדומה, וגם פה על-פי הנחיה של הבעלים ושל יושב-ראש המערכת אנחנו מכניסים את זה לעיתון. המורים רוצים לקבל את העיתון אחת לחודש והם רוצים גם חומר הפגה רוחני-ערכי שלא קשור לאקטואליה.

כמו אופנה ...

לא אופנה, לא רכב ולא נדל"ן.

לסיכום, אני רוצה להודות מאוד למר עמוס בהט שפנה אלי והציע לי לערוך את העיתון. באמת ראינו בזה אתגר גדול. כמו שאמר חבר הכנסת אורלב, אני חושב שבהחלט בתקופה כזאת שבה אנשי עסקים בודקים רק את השורה התחתונה, מר עמוס בהט עצר לרגע ואמר: בואו נעשה משהו שיתרום גם למערכת החינוך. מי כמוני וכמוכם יודע עד כמה השקעה בעיתון כזה היא גדולה עד שהיא נושאת פירות. אני מודה למר יאיר בר-קול שעומד בראש מועצת המערכת. על אף ששניהם למעשה אנשי "רכס" אני רוצה לומר, בי נשבעתי שמבחינה מקצועית אני חופשי לחלוטין. בגיליון האחרון פניתי למר עמוס בהט ואמרתי לו שאני עומד לפרסם מידע על פרויקט של חברה שמתחרה ב"רכס". הוא אמר לי: תפרסם. זה היה בשבילי אות חשוב מאוד לכך שאנחנו, אני והצוות הקטן שלי, מבחינה עיתונאית חופשיים לפרסם בעיתון מידע שהוא מידע חשוב בלי קשר לשאלה מי עומד מאחורי הוצאת העיתון.

כמובן תודה לחבר הכנסת אורלב. אני מבקש לציין שאנחנו פנינו מספר פעמים לשרת החינוך והיא לא הסכימה להתראיין בהתחלה. באופן טבעי פנינו לחבר הכנסת אורלב ואני שמח שכך עשינו כי התגובות שקיבלנו במכתבים ובטלפונים היו טובות מאוד. מי כמונו יודע שבאופן טבעי שרי חינוך יספרו על הישגיהם. אנחנו שלחנו שאלות מאוד נוקבות בכתב והשאלות עברו הרבה ידיים בתוך המשרד. לכן פנינו למר עדי אלדר.

תודה על האירוע הזה.

אדוני היושב-ראש, מאחר שבוועדה הזאת עולים באחרונה, מאז שקיבלת את התפקיד, נושאים מאוד מרכזיים, ואתה מכיר את המערכת על קרבה וכרעיה, כדי שהעיתון לא ייהפך לעיתון מטעם - ולטעמי מנכ"לית משרד החינוך מופיעה יותר מדי בגיליון האחרון, כבר הערתי על כך - אני חושב שכדאי שסדר היום של הוועדה יישלח לעורכים.

מר ישראל כהן נמצא על המפה שלנו, ונשלחות גם ההודעות לעיתונות שאנחנו מוציאים.

חשוב מאוד גם נושא המפתנים.

שימו לב שבגיליון הזה יש 6 דיווחים מוועדת החינוך והתרבות ומהוועדה לקידום מעמד הילד בראשותה של חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.

אני רוצה להגיד משפט אחד. כמשנה למזכ"ל הסתדרות המורים שמחתי כשראיתי שבימים טרופים אלה עוסקים בנושא הזה. אני רוצה לאמר לחבר הכנסת זבולון אורלב יישר כוח, ולכל אלה שבאו לכאן היום. זה יום קשה מאוד למערכת החינוך. היום מגיעים להרבה בתים של מורים מברקים על פיטורים. ממש מזעזע. גם מורים שהם מפרנסים יחידים הוצאו מהמערכת. אנחנו נתמודד עם זה. כאן זאת מעין פינה של משהו אחר.

פעם היה עיתון שאמרו שפרסם רק דברים טובים, אבל הוא תיכף נסגר. יש המון פרויקטים נפלאים בבתי-הספר והעיתון הזה יכול בהחלט להוות להם כתובת. הם רוצים שיכירו אותם ויחשפו אותם.

במתכונת הזאת לנו יש עיתון דומה, "שיעור חופשי", שמתקבל בזרועות פתוחות.

תודה רבה. מורי ורבותי, תודה רבה ובהצלחה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45