פרוטוקולים/ועדת חינוך/5043



3
ועדת החינוך והתרבות
7.5.2002


פרוטוקולים/ועדת חינוך/5043
ירושלים, ח' בסיון, תשס"ב
19 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 448
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, כ"ה באייר התשס"ב (7.5.2002), שעה 12:00

תוצאות מחקר - הגיר מסרטן

חברי הוועדה
זבולון אורלב – היו"ר
שמואל הלפרט
יחיאל לסרי
רחמים מלול
מיכאל נודלמן
גנדי ריגר

עירית ליבנה משרד החינוך
פרופ' מנפרד גרין ראש המחלקה לבקרת מחלות, משרד הבריאות
פרופסור חגית מסר-ירון מדענית ראשית, משרד המדע, התרבות והספורט
גד דיעי הסתדרות המורים
פולה אורנשטיין מרכזת איכות אוויר, המשרד לאיכות הסביבה
ניבי גל אריאלי הסתדרות המורים
עו"ד בני כהן יועץ משפטי, הסתדרות המורים
יוסי וסרמן מזכ"ל הסתדרות המורים
ד"ר אליהו ריכטר ראש היחידה לרפואה, הדסה עין כרם
ד"ר ג'רי וסטין

יהודית גידלי

יפה קרינצה







תוצאות מחקר - הגיר מסרטן

פנה אלי ביום ראשון, מזכ"ל הסתדרות הורים יוסי וסרמן. כאשר מזכ"ל הסתדרות המורים פונה ליו"ר ועדת החינוך, אנחנו יוצאים מגדרנו כדי לסייע, משום שאנו רואים כחלק מתפקידה של הועדה את העמידה לימין המורים.

התפרסם מחקר שקראתי אותו, כמו רבים אחרים, בכלי התקשורת. מה שהבנתי מן הכתוב, הוא שיש קשר בין הגיר ובין מחלת הסרטן. אני בעברי, הייתי מנהל אגף כוח אדם בהוראה, ואני יודע מה כזאת ידיעה מחוללת בחדרי המורים. היא מכניסה לחרדה 120,000 מורים שקוראים כזאת ידיעה, ואין מורה שלא משתמש בגיר. גם המורה שמשתמש באמצעים הטכנולוגיים ביותר, באיזשהו שלב משתמש בגיר, מי פחות ומי יותר.

אני יודע שועדת המדע ניסתה לקבוע דיון לשבוע הבא, אבל בעקבות פניה של מזכ"ל הסתדרות המורים, סיכמנו שנקיים את הישיבה הנוכחית, כדי לשרת את העניין. אנחנו פינינו באופן דחוף זמן, ואני מודה לכולם שהתפנו בפרק זמן כה קצר.

אני מציע לפתוח ישר בדבריו של ד"ר ג'רי וסטין.

יוסי, אתה רוצה לומר כמה מילים?

ברשותך. כאשר קראתי את הידיעה בעיתון שלנו, נחרדתי. לא בגלל הרמה האישית - למרות שגם אני עסקתי עד לפני מספר שנים בהוראה, והשתמשתי הרבה מאוד בגיר. החרדה שלי נבעה מכך שאנחנו דואגים לשלומם של המורים. כאשר קראתי שמדובר בסרטן הריאות, שיש חשד ששתי מורות חלו בו עקב השימוש בגיר, נחרדתי. כשדיברתי עם ד"ר ג'רי וסטין, הוא אמר שיכול להיות שמדובר אפילו בחשיפה מלפני שלושים שנה. דבר זה הדיר, כמובן, שינה מעינינו. דברתי עם ח"כ אורלב ועם הח"כ ענת מאור, יו"ר ועדת המדע . אמרתי שלדעתי הנושא לא סובל דיחוי. מבחינתי, לא משנה מי עוסק בנושא, העיקר שזה יהיה עיסוק נכון. עלינו לדעת אל נכון מה קורה עם הנושא הזה. האם המורות, חברות שלנו, חשופות למחלה, או לסיכוניה. ללמוד דברים, שאדם כמוני שאינו עוסק במחקר רפואי, אינו בקי בהם.

לכן, מצאתי את הועדה הזו כמקום מתאים לבקש את הסיוע, על מנת לגלות דברים שאנחנו לא יודעים, ולדעת להתמודד עם מה שצריך וחובה להתמודד, מבלי למשוך זמן. זו הסיבה שפניתי לח"כ אורלב, ונעניתי מיידית, מהיום להיום, לבקשה זו.

תודה רבה. אני מציע לתת את רשות הדיבור לד"ר ג'רי וסטין. אם אפשר, לקבל, בתמציתיות, ממצאים של המחקר, ובעיקר מה הצעדים הבאים שצריך לנקוט נוכח אותם ממצאים.

אני אתחיל עם סיפור קצר, סיפור אמיתי. לפני 70 שנה, באמצע השפל הכלכלי העולמי, במיוחד בארה"ב, הממשל החליט ליזום פרוייקטים של בניה בכל מיני מקומות, כדי לספק תעסוקה לאנשים. ב ווסט וירג'יניה, התחילו בנית מנהרה בשם "הוק'ס נסט טאנל". הבניה ארכה חמש שנים. התחילו כ 800 עובדים, אחרי חמש שנים של בניה, נשארו רק עשרה אחוז מהעובדים. כל היתר, מתו, בזמן הזה, ממחלות סיליקה למיניהן.

מחלות סיליקה כוללות תריסר סוגים של סרטן, כולל: הריאה, הושט, הכליות וכו'.

אתה יכול להסביר בכמה משפטים על סיליקה?

סיליקה נמצאת גם בחול, אבן חול.

זה אבן חול.

ישנם סוגים שונים של סיליקה, לא כולם מסרטנים, אבל כמעט כולם גורמים למחלות נוספות. לפני שלוש שנים בערך, I.R.C., הארגון העולמי לחקר הסרטן, הכריז על סיליקה כמחולל סרטן בבני אדם. לי, כרופא, זה לא שינה כלום, כי אם אני רואה שחומר גורם לסרטן אצל חיות, עלי לפעול כאילו זה גם חומר מסרטן בבני אדם. לי, מבחינת בריאות הציבור, אין כל הבדל בין מה שאני עושה אם זה מוכרז כמחולל סרטן, או לא מוכרז. במקרה הזה, זה מוכרז חגיגית.


הסיפור שלנו, הקשור לסיליקה, התחיל עם דפדןף של safety sheets, דפי בטיחות, של כל מיני חומרים. אני ראיתי שבגיר, בחו"ל, נמצא סיליקה. כמובן, סיליקה כבר הוכרז כמחולל סרטן, ולדעתנו זה לא צריך להיות בגיר, אבל היה. אחר כך גילינו שזה גם בגיר בארץ. יש לפחות מפעל אחד שנבדק ונמצא סיליקה בכל מיני מקומות במפעל.

באיזה גיר מדובר? יש שני סוגי גירים: הגיר הישן, והחדש: המצופה . האם אדוני מכיר את שני הסוגים?

אני מכיר את המצופה שיצא בשנים האחרונות. כפי הנראה, זה מה שנבדק, אבל כשקיבלתי את המידע ממשרד העבודה, זה לא היה מפורט. לכן, אני לא יכול להבטיח לך שזה סוג זה, או סוג אחר. מה שנמצא, כשגיר זה נבדק, ואני מניח שזה אותו הגיר -

של השנים האחרונות?

אני מניח כך, אחרת לא היה טעם לבדוק. הם מצאו מעבר לתקן הבינלאומי. כלומר לא רק שמצאו בגיר בארץ את החומר, אלא גם מצאו מעבר לתקן.

תוך כדי כל הבדיקות האלה, צלצלו אלי שתי נשים. הראשונה אמרה: אני קצת יודעת על גורמי הסיכון של סיליקה וסרטן. אני יודעת שיש חצי תריסר גורמי סיכון למחלת סרטן הריאות, אבל, למיטב הבנתי, לא הייתי חשופה לכלום, לא לעישון ולא לאף אחד מגורמי הסיכון האחרים. הדבר היחיד שהייתי חשופה לו היה גיר, במשך שלושים שנות עבודתי בהוראה. מן הסתם, הרגשתי שזה היה קשור לגיר, אבל לא היה לי על מה להתבסס. עכשיו, לאור הממצאים, יש לי על מה להתבסס.

הסיפור הזה מביא אותנו הלום. יש לנו שתי נשים, שככל הנראה, נפגעו מחשיפה לסיליקה, ויש לנו את הסיפור של התקן.

ושתי הפציינטיות האלה הן מורות?

כן.

מה השכיחות של הסרטן שלקו בו שתי הנשים הללו, באוכלוסיית הנשים הרגילה?

הח"כ ד"ר לסרי הוא גם רופא פנימאי, מומחה לזיהומים.

זה סיליקוזיס. לסיליקוזיס יש שלושה סוגים: לטווח הארוך, שמתפתח אחרי עשרים או שלושים שנה, יש לטווח "רגיל" שמתפתח תוך עשר או עשרים שנה, ויש סיליקוזיס מזורז שיכול להתפתח תוך שבועות, וגורם למוות תוך חודשים ספורים.

אצל שתי הנשים האלה, היתה עדות לסיליקוזיס, פרט לסרטן הזה?

הן לא נבדקו כהוא זה. הרופאים שטיפלו בהן, כי יש לשתיהן סרטן הריאה, לא שאלו: איפה עבדת, מה עשית, האם היית חשופה לחומר זה או אחר? פשוט אמרו: יש לך סרטן הריאה, נטפל בזה. אף אחד, עד עצם היום הזה, לא יודע בדיוק את פרטי העניין.

אותו סרטן הסמפונות, מה שכיחותו באוכלוסיית הנשים הרגילה? אולי שתי הנשים האלה הן במקרה מורות, ואם הן לא היו מורות, היו חולות בכל מקרה. השאלה, אם באוכלוסיית המורות, שחשופות לגיר, השכיחות של סרטן כזה היא יותר שכיחה מאשר באוכלוסייה הרגילה.

אנחנו לא יודעים.

נמצא אתנו הפרופסור מנפרד גרין, ראש המחלקה לבקרת מחלות. הוא רמז לי שיש לו תשובה עבורך.

רוצה לדעת את מספר המקרים לשנה בארץ? סרטן הריאה הוא סרטן שכיח, 400 מקרים בקרב נשים, ומשהו כמו 800 גברים, לשנה.

כמה מתוכן מעשנות? כמה מתוכן מורות?

אני חושב שיש שאלה אחרת שאנחנו צריכים לשאול. מדובר כאן בשתי נשים בשנות החמישים שלהן. זה בדרך כלל גיל קצת יותר צעיר מהגיל השכיח של סרטן הריאה. צריכים לשאול, כמה מקרים של סרטן הריאות יש בגילאים שבין 50 ל 59.

לנשים, בשנה, בערך 70 עד 80.

מתוך ה 400.

אני נותן מספרים מוחלטים. כמובן, זה קשור לאוכלוסייה. השיעור עולה עם הגיל. כמובן, אצל ילדים זה נדיר, אבל מגיל 50 זה כבר הגיל שמספר המקרים מתחיל לעלות בצורה תלולה.

אני מניח שאפשר לאתר את הנתון הזה של שכיחות המורות בקרב החולות, או שבדרך כלל אין.

כרגע לא. אין רישום של מקצועות כיום במדינת ישראל. יש מגזרים מסוימים, שאני עובד איתם, בהם ניתן לעשות את זה.

אני קראתי בעיתון, שהיה מחקר שהגיר מסרטן. עכשיו שאלתי: הקביעה הזאת היא בגלל ההחלטה של ה I.A.R.C. שהסיליקה היא חומר מסרטן מקבוצה 1, ובגיר יש סיליקה, או בעקבות מחקר נוסף שאתם קיימתם.

ד"ר ריכטר.

סיליקה מוכר כחומר מסרטן אם הוא ננשם באיזו צורה שהיא, סיליקה חופשי. אם מדובר בחשיפה בתפקיד של אדם שעובד המחצבות, או בתפקיד אחר, עם חשיפה רגילה, אותו כלל תופס. כמובן, שהסיכון הוא פונקציה של כמות החשיפה. ככל שהחשיפה גדולה, מרוכזת וארוכה יותר, הסיכון עולה.

יש כלל אחד לחומרים מסרטנים, והוא שאיננו קובעים סף סיכון לגבי חומרים אלו. כאן אנחנו גולשים לנקודה של מה לעשות. אפילו לא היה אף מורה עם סרטן ריאות, ואנחנו נתקלים במצב של חשיפה פוטנציאלית לסיליקה חופשי, זה מחייב פעולה. זאת דעתי.

אני רוצה להבין. אתם חקרתם את הסוגיה הזו של קשר בין הגיר לסרטן?

אנחנו, אישית, לא חקרנו את הקשר בין סיליקה לסרטן, אבל הקשר מוכר היטב ברחבי העולם.

מה קרה פתאום שהעניין התעורר? קראתי בעיתון שנעשה מחקר. היה איזה גילוי?

הגילוי היה, שכאשר נתגלה שיש סיליקה בתוך הגיר, הוצאו בדיקות סביבתיות במפעל בו מייצרים את הגיר, ומצאו ריכוזים פי עשרה מתקנים נוכחיים לסיליקה.

מי ערך את הבדיקות?

משרד העבודה.

שלא נמצא כאן.

לי יש כמה שאלות אינפורמטיביות למומחים. השימוש בגיר בכיתות ובלוחות, נעשה בכל העולם הרבה מאוד שנים. האם יש ניסיון בינלאומי בעניין הזה, מבחינת חשיפה וסיכונים. זו שאלה אחת.

שאלה שניה, האם יש ייחודיות לישראל, וזה מתקשר לייצור והשימוש בגיר כאן, שמחייב איזושהי הסתכלות שונה?

שאלה שלישית, אולי לאנשי משרד החינוך, האם באמת השימוש בגיר לבן הוא כל כך נפוץ? באוניברסיטה, אני יודעת, משתמשים כבר כמעט רק במה שנקרא white board, עם הטושים. אני אישית מעדיפה ללמד עם גיר, למען האמת. גם בטושים יש למעשה גורמי סיכון, אין ספק שניתן למצוא בכל דבר גורמי סיכון.

שאלה רביעית, אם יש רמה מסוימת של סיכון, אז ברור שהעובדים במפעלי הגיר, אולי יותר חשופים. אם המטרה של הדיון הזה היא להוציא הוראות, תקנים והנחיות, אז יש לפרוש את זה בפרופורציות המתאימות.

אני מאוד מעריך את זה שיו"ר הסתדרות המורים פנה. צריך לזכור, שתלמידים שוהים בכיתות יותר מהמורים. המורים מתחלפים, התלמידים נשארים. הסיכון של תלמידים אינו פחות, למרות שאני מבין שהשכיחות בקרב תלמידים היא נמוכה.

מה עוד, שבדרך כלל, התלמידים מוחקים את הלוח, ואז הם נושמים את הסיליקה.

לנו לא ידועים מחקרים על סיכונים לסרטן הריאות עקב שימוש בגיר. הנושא של סיליקה וסרטן, אגב, הוא יחסית חדש. עד כדי כך, שהכנס הראשון בנושא, יהיה באוקטובר. לגבי ארצות אחרות, אין לנו מידע שיכול להשלים. זה שהחומר מסרטן, על זה אין ויכוח.

יש מידע רק בדפי מידע.

כלומר, שהסיליקה מסרטן, על זה אין ויכוח. יש ויכוח אם הוא נמצא בגיר שמשתמשים בו בארצות הברית, זה יכול להיות ויכוח.

הוא נמצא גם בגיר אמריקאי וגם בגיר ישראלי.

גם על זה שהסיליקה נמצא בגיר האמריקאי ובגיר הישראלי אין ויכוח. איך אתם מסבירים שבארה"ב יש שקט?

לגבי הנקודה של קבוצות אחרות, זה בהחלט, לדעתי, נושא בוער. על אחת כמה וכמה, העובדים במפעלים שמייצרים גיר שמכיל סיליקה. לדעתי, זה נושא שצריך לחייב אתכם -

זה ועדת המדע. אני אציע לעמיתתי מועדת המדע לקיים דיון על סכנות הגיר. זו לא בעיה של מורים ותלמידים. לנו יש בעיה ספציפית עם הגיר. לעמיתתי, ענת מאור, יש בעיה עם הגיר בכלל, עובדי הגיר, המפעלים שמייצרים את הגיר, ועוד.

סיליקה היה בעיה ברפואה התעשייתית עוד לפני שהוא היה מוכר כחומר מסרטן. המחלה של סיליקוזיס ידועה, ונפוצה הרבה יותר מהסרטנים. השפעת הסיליקה ידועה מאוד, מאות שנים.

הסיליקון בא מהסיליקה?

לא. סיליקה זה SIO2. עובדי מחצבות ומשחיזי חול הם אוכלוסיית הסיכון. יש ביטוי מפורסם בצי האנגלי:join the navy see the world, become a sand blaster and see the .
next.

לגבי מגמות לתחליפים. אני מבין שיש סוגים ללא סיליקה, אבל איני מומחה בנושא. באוניברסיטה שלי, לפחות, עוד לפני שכל הסיפור הזה עלה לכותרות, היו הרבה תלונות בקרב מורים ומורות שהתלוננו על גירוי דרכי הנשימה, אולי אלרגיה. יש מעבר בתוך האוניברסיטה שלי לטושים וסוגים אחרים של כתיבה על הלוח.

תרשה לי להעיר הערה אחת לגבי טושים. יש טושים עם סלבנטים, ויש טושים בלי סלבנטים.

מה זה סלבנטים?

סלבנטים זה טיפקס, למשל. הם ממכרים וגורמים להשפעות נירוטוקסיות, אז צריכים לעבור לטושים על בסיס -

יש טוש ממכר, ואז המורה מתמכר לטוש, והוא כל היום כותב?

אתה נושם חומרים שהם ממיסים בסלבנטים אורגניים, והם חודרים למוח ולעצבים, לכבד ולכליות. קוראים לזה: הבת צחוק של הסלבנטים.(the solvent smile).

מה המילה בעברית של סלבנטים?

חומרים ממיסים.

עוד הערה. תמיד צריכים להסתכל על הבעיה כולה. בואו לא נשלה את עצמנו. לא מעט מורות מעשנות. אי אפשר להפריד את הנושא הזה מהנושא של עישון. אני סמוך ובטוח שיש אינטראקציות בין עישון וסיליקה, לגבי כל הסיכונים. יש כלל אחד ברפואה תעסוקתית: אם אתה רוצה להתלבש על הנושא של עישון, אתה צריך גם להתלבש על הנושא של הסיכונים הסביבתיים. צריך להקיף את שניהם.

טוב, תודה. פרופסור גרין, שהוא ראש המחלקה לבקרת מחלות, בבקשה.

אני רוצה פשוט לענות באופן כללי, ואז נתמקד על הנושא הספציפי. הנושא הוא בעצם סיליקה, ויש איזו הנחת יסוד, שהוצגה כאן, שהחומר מסרטן. זה נשמע קצת מדהים שמשרד העבודה ומשרד הבריאות מאשרים שימוש במשהו שמוכר כחומר מסרטן.

נשים את זה בפרופורציה. יש תקנים לכל חומר. יש חומרים, גם קרינה, שמסרטנים, ואנחנו מאשרים חשיפה מסוימת לקרינה. כלומר, יש תקן לכל דבר. השאלה הזו היא במקום, אני אולי מסתייג אם זה הפורום, אבל זה לא חשוב, השאלה בפני עצמה מעניינת. אני יכול לציין שאנחנו מקבלים פניות כמעט פעם בשבוע, מגורמים שונים, לגבי מקרי סרטן שהם חושבים שהוא קשור לאיזושהי חשיפה. זה לגיטימי, וצריך לבדוק את זה.

כאן, השאלה באמת אם יש הוכחה, מכל סוג, שיש כאן קשר סיבתי בין החשיפה והמחלה. כמו שנאמר כאן, לפחות ההערכה שלנו היא, שרוב סרטני הריאה הם כתוצאה מעישון, אבל יש משהו כמו עשרה עד שנים עשר אחוז שקשור לאבן חול. כל אחד כאן, לא יכול להגיד אם הוא נחשף או לא נחשף.

אבל גם מורים נמצאים בכיתות שיש בהן -

או.קיי. אולי אחת מהבעיות היא שלא קיבלנו את כל החומר לפני הדיון, אז אין לי מושג על המקרים הספציפיים האלה. אבל, כמו שאמרתי, אין לי שום בעיה עם הבדיקה הספציפית הזו. כמו שנאמר, החשיפה בעולם היא מסיבית. כולנו נחשפים לסיליקה, בצורות שונות וברמות שונות. סיליקה זה חול, זה בכל מקום. זה בצורות שונות, וזה באמת משנה אם זה בחשיפה תעסוקתית, מה שנקרא. מעבדים את החומר בצורות שונות, וזה מה שיכול לשנות את ההתנהגות.

כאן נשאלת השאלה, האם באמת יש בסיס לערוך מחקר, מה שניתן לעשות, ואנחנו עושים את זה בקבוצות עובדים, במקומות שאנחנו חוששים שיש סיכון. שה מצריך השקעה מסוימת. בודאי שעל בסיס מקרה אחד או שניים, לא ניתן להסיק מסקנה, במיוחד שלא סרטן נדיר, וגם לא חשיפה נדירה.

אני לא מבין. הרי אין תקן לסיליקה בגיר. יש תקן?

יש תקן לסיליקה באויר.

מה שחשוב זה התקן לסיליקה באוויר שננשם. צריך לבדוק בכיתה, האם ריכוזי הסיליקה באוויר הם כאלה שהם מעל לתקן.


פולה אורנשטיין

אבל יש תקן תעסוקתי, לא סביבתי.

הכוונה בתקן, בכל דבר, זה האם ניתן למדוד את זה סביבתית, ואז קובעים תקן. אם מדברים על חומר שיוצאים מנקודת הנחה שהוא חומר מסרטן, ואנחנו שיודעים שמעבר לרמה מסוימת -

פרופסור גרין, כששמעתי את הסיפור הזה, נזכרתי בסיפור של הקומנדו הימי בקישון. לא יודע למה. מדינת ישראל שלחה את הצוללנים לצלול שם, ואחרי שנים מתגלה מה שמתגלה. האם אני שומע מנימת קולך, סליחה שאני אומר, קצת שאננות ורצון להרגיע, להגיד: בואו נעשה בדיקה, ועוד חמש שנים נדע. האם זה מה שאני שומע מקולך? אני הייתי אומר, מה הבעיה לבדוק מחר בבוקר אם יש גיר בלי סיליקה. אם יש כזה, מה הבעיה שמשרד החינוך, מחר בבוקר, יגיד שזורקים את הגירים, ואם יש גיר ללא סיליקה, להוציא הוראות לא להשתמש בגיר עם סיליקה. יש, הרי, הוראות לגבי כל דבר: ממשקל הילקוט שהילד יכול לשאת ועד גובה כסא התלמיד.
למה להשקיע במחקרים, אם הפתרון כל כך פשוט?

השאלה היא מה יש בגיר החלופי.

צודקת. גם על זה יש לתת את הדעת.

המערכת עושה את זה, ואוסרת על שימוש בחומר, גם אם אין הוכחה שזה מסרטן. כל עוד יש תחליף שהוא לא יקר מידי, ולא מסובך מידי. לכן, הפורום הנכון להביא את זה לבדיקה הוא משרד העבודה. אם ההחלטה מבוססת על מקרה אחד של סרטן, זאת בעיה.

לא גילו שום מקרה סרטן. בא ה לידיעתנו ידיעה ש I.A.R.C. קבע שסיליקה מסרטן, ויש קביעה נוספת, שבגיר יש סיליקה. אנחנו יודעים שיש גירים בלי סיליקה. עזוב אותי ממחלות, לא היתה שום מחלה. למה אנחנו צריכים להסתכן? אני חושב גם על התלמידים, לא רק על המורים.

אני מסכים. אבל יש להביא את זה לפורום הנכון. קשה לי להאמין שלא ידעו על זה, הגורמים שעוסקים בזה, הם אנשי מקצוע.

קשה לך להאמין שלא ידעו על הקישון? אני מאמין, אגב, שיודעים ולא עושים. תתפלא.

יש להביא לידיעתם שיש בעיה, שיש חומר מסרטן שמומלץ לא להשתמש בו, אין לי בעיה עם זה. אבל אז צריך פשוט לבחון אם יש תחליף.

אני רוצה, בהקשר לחומרים מסרטנים, לשאול. מידי יום כמעט מתפרסמת איזו ידיעה על משהו אחר שמסרטן. שימורים, צבע אדום, דברים מטוגנים, שומנים, חלב אפילו, היה כתוב שמסרטן. הציבור לגמרי מבולבל. אי אפשר לעשות סדר בעניינים האלה, שהציבור יידע: יש דברים שמסרטנים באמת, ויש דברים שאין חשש. אני פשוט רוצה לדעת, להרחבת ההשכלה שלי.

השורה התחתונה היא, שיש הרבה סוגי סרטן שמצביעים על חשיפה לחומרים מסרטנים, בישראל. זאת אומרת שהמלחמה נגד סרטן בישראל, היא כישלון בנושא המניעה. השאלה שלך היא השאלה. כולנו, במידה זו או אחרת, חשופים למספר רב של מחוללים. כמה ידועים, כמו: עישון, דלק, חומרי הדברה, הקרינות למיניהן. הדבר היחיד שאפשר לומר הוא, שהיום המגמה היא ללכת לקראת הפתרונות שהזכרת לגבי גיר. איפה שניתן למצוא תחליף, אתה לא צריך להמתין לספור את הגופות. אתה מיישם את הפתרון על בסיס העיקרון שמכונה "עיקרון הזהירות המונעת", שעכשיו מאומץ יותר ויותר כבסיס למדיניות מנע של האיגוד האירופאי. השכל הישר הוא מה שקובע את אימוץ העיקרון הזה.

אני יכול להגיד לך, לגבי פרשת הקישון. עוד לפני שהיו המקרים הראשונים של סרטן בשנות החמישים, עצם קיום החשיפה, האינדיקציה של החשיפה לחומרים האלה, היה בסיס לפעולה.

אם מתפרסמת ידיעה שחלב עלול לגרום לסרטן -

לא נדבר על זה עכשיו. תדע לך שכאן יושב האיש, ד"ר ג'רי וסטין, שהוציא את האורגנו כלורינים, ה D.D.T., מהחלב בשנות השבעים. זה אחד ההישגים המפוארים ביותר במניעת סרטן, בישראל.

הוא יהיה גם זה שיוציא את הסיליקה מהגיר.

צריך להגיד את הדברים שברורים לנו, וגם את מה שלא כל כך ברור. מה שברור הוא שהסיליקה הוא חומר מסרטן. לכן צריך לעשות כל מאמץ שהסיליקה הזה לא יהיה בסביבה של אנשים שבסיכון. במקרה הזה, לבדוק האם יש גירים שאינם מכילים סיליקה. זה יהיה יותר זול, יותר יעיל, יותר מהיר מאשר לבדוק את הקשר בין סיליקה לבין מסרטנים.

מסכים אלף אחוז.

זה ברמה של רפואה ציבורית מונעת. כל היתר אפשר להמשיך להתפלסף.

תודה רבה. גברת פולה אורנשטיין, מהמשרד לאיכות הסביבה, כימאית.

פולה אורנשטיין

הייתי רוצה לדעת, אם מישהו בדק, מהו אחוז הסיליקה הגבישית, שלמעשה היא זו שנקבעה כגורם מסרטן, בגיר שמשתמשים בכיתה.

השאלה היא מהו הריכוז האויר. זוהי השאלה הרלוונטית היחידה. אני יכול להגיד לך, מעבודה קודמת שנעשתה בשנות ה 70. אסיסטנטים שלי ביצעו את הבדיקות הראשונות של סיליקה חופשי. אני יכול להגיד לכם, שאפילו ריכוז מאוד נמוך של סיליקה חופשי, בתוך חול, אבק, הוא כבר מעלה את הסיכון באופן סופר ליניארי.

היא שאלה מה אחוז הסיליקה הגבישי בגיר, יש על זה תשובה?

לא יודע.

אין תשובה, אבל הוא טוען שזה לא רלוונטי. גם אם יש אחוז נמוך. הבדיקות שלהם מראות שברגע שזה הופך לאבק -

פולה אורנשטיין

אם יבדקו את אחוז הסיליקה באוויר בכיתות, יצטרכו להשוות עם התקן הסביבתי, לא התעסוקתי. תקן סביבתי לגבי סיליקה לא קיים.

לגבי חומרים מסרטנים, אנחנו לא נוטים לקבוע סף.

זו תשובה לך, פרופסור גרין.

זה לא נכון.

יש ויכוחים.

גם אין עלייה בסרטן הריאה בשלושים השנים האחרונות. סרטן הריאה לא עולה בישראל.

בנשים כן עולה.

אני רק אומר שאין לי בעיה עם תחליף למשהו. זה ברור.

שניכם צודקים. בדברים שהם קיומיים - קרינה, אנשים לא יכולים לחיות בלי קרינה, אחרת לא יהיו משדרים, לא יהי כלום - אז קבעו סף מינימום. יש ויכוחים. גם בועדה הזו טיפלה במשדרים באתר הילל ליד הישוב צורן, שאיים על בית ספר. בזכות הועדה הזו התחנה כמעט לא פועלת, כדי להסיר קרינה. אבל יש צורך קיומי, זה צורך חברתי, אז אתה צריך לחיות עם איזשהו קו מאזן. בדברים שהם לא צורך קיומי, לשם מה לקבוע סף מינימום? בזה הוא צודק. למה להיכנס לסיכונים?

עירית ליבנה, משרד החינוך. תעני על השאלה אם המשרד, מבחינת הזהירות המונעת, יהיה מוכן בשלב הראשון עד שהנושא יבדק, להציע/להמליץ/להורות להימנע משימוש בגרים שיש בהם סיליקה, ולהשתמש בגירים שאין בהם סיליקה. וכמו כן, לא להשתמש בטושים עם ממיסים.

אני חושבת שאם אנחנו יכולים למנוע בהתנהגות, גם אם היא עולה באותו רגע קצת יותר כסף, צריך לעשות זאת. אי אפשר בכלל להציב חיי אדם, או סיכון בריאותי לעומת פן כלכלי. העול הכלכלי נופל אמנם על הרשויות - הציוד המתכלה במשרד נרכש על ידי הרשויות - אבל חד משמעית, אם תהיה החלטה בועדה, בלי מחקר אורך, שההמלצה היא שמשרד החינוך ישנה את רכישת הציוד, ייאמר איזה סוג גיר אסור, אני ישר מוציאה חוזר כזה. אני חושבת שאם יש אפשרות בעשיה כל כך פשוטה למנוע, אני חד משמעית בעד. יש פה חשיפה לא רק של המורים, אני מייצגת פה את כל התלמידים. גם אם זה עלה פה לדיון, ועדיין אין הוכחה מדעית לקשר, אני לא הייתי מסכנת אף אחד. רק מהיבטים של בריאות. אבל אני צריכה החלטה פה בועדה.

אני מוכרחה לחזור למה שאמרתי קודם כהערת ביניים, להכניס את נקודת הזהירות ושיקול הדעת של מקבלי ההחלטות. לעיתים רחוקות אנחנו מוצאים פתרון פלא לבעיה בלי לשלם את המחיר במקום אחר. דווקא אם ניקח את הדוגמה שאתם מדברים עליה כאן לידי קיצוניות. בואו לא נשתמש בכלל בגירים. נקרין הכל במצגת power point. אבל גם כאן יש סיכון. אותו מחשב, גם הוא יוצר שדה שיש בו קרינה. כלומר, יש יתרון לגירים, בעיניי, ובראיה כוללת. יש ניסיון מצטבר של עשרות שנים שמשתמשים בגירים, בכל העולם. לא בטוח -

עשרות שנים הצוללנים היו בקישון.

אבל בכל העולם, בניגוד למקרה הקישון, משתמשים בגיר. לכן שאלתי אם יש ייחודיות לישראל. משתמשים בזה ואין עדויות מצטברות לבעיה, שהיתה חייבת לצוץ אם היתה בעיה אמיתית. לעומת זה, אם תציע היום איזשהו תחליף, והוא חדש, יכול להיות שלא חקרו אותו עד הסוף, יכול להיות שאכן אין בו סיליקה, אבל יש בו דברים אחרים. כל חומר, במינון מסוים, יכול להיות מסרטן. יהיו בו דברים אחרים שיכול להיות, שמחקר שייעשה עוד 15 או 20 שנה יגלה, שעשית החלפה שהיא בעצם יותר מסוכנת.

לא תחליף חדש. גיר בלי סיליקה.

מה תשובתך לדבריה של המדענית הראשית של משרד המדע, התרבות והספורט?

בינתיים לא ידוע על דבר כזה.

לכן אתה ממליץ, על פי מידת הזהירות -

להוציא את הסיליקה מהגיר מה שיותר מהר. זה צעד חיובי ביותר.

אתה לא חושש מהדברים שהיא אמרה, שמא יתגלו עוד חמש שנים בגיר השני, דברים שיגרמו לנו להתגעגע לגיר עם הסיליקון.

אבל אתם הרי יודעים מאילו חומרים בסיסיים מורכב כל גיר, לא? אז אתם יכולים לענות על השאלה שלה.

יש כלל אחד ברפואה: never say never. הדבר השני הוא, שמי כמוכם יודעים, כאנשי תורה, שכל הידע הולך מהידוע לבלתי ידוע. אנחנו חייבים לפעול על בסיס המידע שיש בידינו. בטוח שהסיליקה מסכן. אין לנו מידע על הסיכונים של גיר ללא סיליקה.

לכן, המסקנה היא, שההתנהגות הרציונלית היא, לעבור מגיר עם סיליקה לגיר ללא. אני נותן משקל לדבריה של המדענית הראשית, וחושב שצריך לברר טוב מכפי שהעניין בורר.

אני נזהרת מפאניקה בעקבות החלטה פה.

בלי פאניקה ובלי סיליקה.

אני חוזר על מה שאני אמרתי. אני חושב שחשוב שהשאלה נשאלה, ואני חושב שחשוב לבדוק את זה. אבל, לפחות אני ממליץ, במקום להסתמך על הערות, אין שום בעיה לתת למומחים להכין, תוך זמן קצר מסמך. במסמך יבדקו ויפרטו מה יש בתוך הגיר, מה החומרים היכולים להיות מסרטנים, ומה התחליף, וגם מה המשמעות בהחלפה. זה יכול להיות תוך חודש.

הואיל ועבדתי פעם במשרד ממשלתי והיום אתה עובד, שנינו יודעים שתוך חודש זה לא יהיה. אולי שנה וחודש.

אפשר לעשות את שני הדברים יחד. אפשר לבקש מחקר ואפשר להוציא החלטה לגבי הוצאת הסיליקה מהגיר.

אני שואל אותך, האם לך יש התנגדות שלנוכח העדויות, יש לנו שתי עדויות, עדות אחת של I.A.R.C. שסיליקה מסרטן, עדות שניה שיש גיר עם סיליקה. על סמך שתי העדויות האלה, על פי מידת הזהירות המונעת, נמליץ לפני מוסדות החינוך, גם טרם שהעניינים הובהרו עד תומם - והדברים צריכים להתברר ויש לבצע בדיקות - שמעתה ואילך יש להשתמש בגיר שאין בו סיליקה, נקודה. במקביל, אנחנו פונים לועדת המדע לטפל בכל סוגיית הסיליקה, פונים גם למשרד העבודה ומשרד הבריאות שיחקרו אלטרנטיבות ומה יש בגיר. הכל אפשר לעשות. אם יתברר עוד שנה וחודש לפי גרסתי, עוד חודש לפי גרסתך, שאין פה שום בעיה, יחזירו הכל לקדמותו. כל השאלה היא מדיניות של זהירות מונעת. לפי הרציונאל של ד"ר ריכטר, יש כאן דבר שאני יודע לעומת משהו שאיני יודע. אני נאחז בדבר שאני יודע. אנחנו אומרים את זה רק במידת הזהירות המונעת, אין לנו שום ידיעה ודאית. מבהירים את הדבר הזה שיש לנו רק שני מקרים. האם יש לך התנגדות לגישה הזו?

שני דברים. אני חושב שההחלטה מהסוג הזה, מהועדה הזו, עלולה להיות בעייתית. אני חושב שזה קודם כל מפחיד שיש החלטה כאן שאנחנו מאמצים את הנחת היסוד שסיליקה, בכל צורה, מסרטן. כלומר, אנחנו מקבלים את הנחת היסוד שכולם נחשפו לחומר מסרטן במשך שנים. צריך, בכל זאת להתמודד עם השאלה הזו. יכול להיות שזה נכון.

מה שאני מבקש, ואני מוכן בשם המשרד שלי להבטיח תוך חודש להגיש את הדו"ח, לתת לנו לפחות זמן להכין את החומר המדעי. להגיש את זה לאותה ועדה. אני שומע כאן דברים שאין לי שום עובדות שאיתן אני יכול להתווכח, או לא. אם בתוך הגיר יש סיליקה מסוג מסוים, בצורה מסוימת, שהוחלט על ידי ה I.A.R.C שהוא יכול לסרטן, בכל צורה, ויש תחליף לזה -

גם לפי מידת הזהירות המונעת, בואו נבדוק תוך חודש ימים.

הגיר שנבדק זו החלטה שלכם, לא של משרדי ממשלה.

אני ניסיתי להבין מה הוא אומר, לא מה אני אומר.

אני חושב שאם היה מצב שאנחנו חושפים אנשים לחומר שגורם לבעיה, הייתי אומר, בואו נעצור ונראה. אנחנו מדברים על משהו שנחשפנו אליו בכל העולם במשך שנים רבות, אנחנו גם יודעים שהפסקה היום, לא תשפיע על בעיה בריאותית תוך חודש או חודשיים, או אפילו שנה. אני רק אומר שאם אנחנו יוצאים כאן עם החלטה, שאנחנו לא נשדר לציבור שיש החלטה פורמלית שהחומר מסרטן, וכל מי שבעצם חולה בסרטן יכול להתבסס על זה.

המשפט ש I.A.R.C. סיווגה את הסיליקה כחומר מסרטן, זאת אמירה נוכונה?

אני לא ראיתי כזה מסמך.

יחיאל לסרי

אני לא הייתי פותח את ההחלטה בכזו קביעה, כי זה יעשה באמת הקשר.

תלוי איזה חומר, ואם זה בדיוק אותו דבר כמו שיש בגיר.[

זה אותו החומר. זה קריסטולין סיליקה.

תוך חודש, באותו זמן, יש לנו אפשרות לקבל חוות דעת ישירה מהם. לא כל חומר בכל צורה מסרטן, אנחנו יודעים את זה. גם כמקצוען, אני יודע שאני נוקט באותם אמצעים כמו שלהם, אולי יותר. בדרך כלל אנחנו בועדה גם אוסרים על שימוש בחלב מצורה מסוימת בישראל, למרות שזה בשימוש בארצות הברית. גם מתוך זהירות.

אני רק אומר, שיש לנו אפשרות לקבל חומר מדעי תוך זמן קצר מאוד.

אם אתה חושש מתביעות, אנחנו יכולים למתן את הניסוח, שאף על פי שאין ידיעה ודאית, ורק לצורך הזהירות.

לנסח בצורה מאוד זהירה. לכתוב: הואיל והתעוררו ספקות לגבי הגיר המכיל סיליקה, לכן, מטעמי זהירות, הועדה -

אף שהדבר טרם נבדק עד תומו, רק למען הזהירות המונעת.

אני הייתי עושה את זה יותר ברור, אפילו. הייתי פותח בזה שועדת החינוך דנה בנושא, ולא הגיעה למסקנה שהגיר מכיל סיליקה. אנחנו ממליצים על פי מידת הזהירות. כלומר, לפתוח עם הקביעה שלא מצאנו קשר.

מה הבעיה לתת חודש בדיקה. בואו לא נצטער אחר כך. אני אומרת שוב. זה יהיה מאוד לא אחראי לצאת בידיעה כזו. תאמין לי, שאני מוטרדת בדיוק כמוכם. קודם כל, מה התחליף? מה אני נותנת מחר בבוקר למורה להשתמש? לא לרוץ קדימה.

מה אומרים המורים? יש כאן שתי אפשרויות. אפשרות אחת, שנעכב הכל בחודש ימים. אפשרות שניה היא שנצא בהודעה, עם רקע מתון, כי אנחנו לא מדעני סרטן, שהמסקנה היא שעל פי מידת הזהירות המונעת, אנחנו ממליצים, במילים מאוד מתונות, מיידית להשתמש מעתה ואילך בגיר שאינו מכיל סיליקה.

אבל משרד החינוך יצטרך מחר בבוקר לענות לכל העיתונאים, בעקבות ידיעה כזאת. יש פה בעיה.

אבל אתם לא תצאו עם הוראה, רק לקראת שנת הלימודים הבאה. לכן, אפשר להמתין חודש.

כל עוד לא ידענו שום דבר, לא העלינו את הנושא. ברגע ששני חוקרים מכובדים העלו את הנושא הזה, וגילו, ולו שביב של חשש, ששתי מורות חלו בסרטן הריאה עקב שימוש בגיר המכיל סיליקה, אני חייב להתייחס. אני מברך על הכוונה לתת לנו תוך חודש ימים דו"ח מדעי בנושא. אני אחראי לא רק ל 110 אלף מורים, אני אחראי גם למיליון וחצי ילדים, התלמידים שלנו שלמענם כולנו קיימים. נועדנו לשרת את הילדים ולתת להם את החינוך הנאות. התלמידים והמורים, בעיני, הם אגודה אחת. לא יושב כאן נציג ועד הורים ארצי, אבל לשמירת שלומם של הילדים, אני מציע ומבקש, שמעתה ואילך יהי שימוש בגיר נטול סיליקה. כל זאת, עד חודש מהיום, כשנקבל מפרופסור גרין את הממצאים של הבדיקה אותה רוצים לבצע. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לדעתי, בגלל בעיה תקשורתית - ואני האחרון שרוצה ליצור פאניקה, אני רוצה להרגיע - לקחת ולו אחוז קטן ביותר של סיכון.

אני מסכים אתך ב 100 אחוז, אבל לא ניתן להפסיק את השימוש מחר. אני בעצמי, כמורה, משתמש בגיר. היום אני אלמד עם גיר.

אני לא יודעת אם יש גיר שאין בו סיליקה. האם הוא קיים בארץ? צריך לבדוק את הדברים.

חברים, לדעתי אם השאלה אם יש גיר חליפי, או אין גיר חליפי, לא כל כך רלוונטית, אם יש שביב של סיכון. אני כל הזמן חוזר לשגיאה שמדינת ישראל עשתה בכמה מקומות, לדוגמה, עם אנשי השייטת בקישון. גם שם הרי היו עדויות, ויש הרי ועדת חקירה שבשלב מסוים ידעו. אני איש ציבור. אני אומר: יש לי ידיעה, שיש יסוד מסוים, לא ברור, לאיזשהו סיכון. למה אני צריך לקחת את הסיכון? מה אני מפסיד? שלא יכתבו בגיר חודש ימים? מה הבעיה?

תן לי יום, יומיים, לבדוק לפני שיוצאים בהצהרה. אני נורא ריאלית לגבי המערכת. בואו נבדוק אם יש או אין תחליף.

פרסום היה. מורים בחרדות ומטלפנים. אני כבר הודענו להם מיום ראשון שועדת החינוך מתכנסת היום. אם רק נודיע שהעניין יהיה בבדיקה, אנחנו בבעיה. המורים לא יקבלו את זה. אם העניין בבדיקה, אבל למניעה וזהירות לא נשתמש בגיר, זה לפחות יצמצם את הבעיה.

אני מציע להיכנס לחדרי מורים ולשמוע על מה הם מדברים. הרי הידיעה פורסמה. אנחנו לא מדברים על ידיעה שלא יצאה לרשות הרבים. אי אפשר להגיד שידיעה אינה קיימת.

אתמול היינו בכנס בעפולה, ובשבוע שעבר בנצרת, והנושא הראשון שהעלו המורים: מה עושים בנושא הגיר?

אלינו המורים באים בטענות.

אני אומר שאפשר לצמצם את השימוש, או להשתדל להימנע, שאנשים אינטיליגנטים יבינו, כל אחד יעשה את חשבונו. המידע הבסיסי שהועבר פה, צריך להגיע לידי המורים, ולומר להם שתוך חודש נביא דברים יותר ודאיים. אבל, מבחינת הזהירות המונעת אנחנו ממליצים להשתדל לצמצם את השימוש בגיר, או להשתמש בגיר שאינו מכיל סיליקה. הובטח לנו שבתוך חודש ימים נגיד דבר דבור על אופניו.

ידיעה כזו, מטעם מי היא יוצאת?

ועדת החינוך. הרעיון הוא שילוב של שני הדברים. להגיד שאנחנו דוחים את הסיכום הסופי של הדיון לעוד חודש ימים, עד שמשרד הבריאות יחד עם משרד העבודה, וכל הגורמים הרלוונטים יציג בפני הועדה את סוגיית הגיר בבתי הספר. מטעמי זהירות מונעת, אנחנו מציעים שכרגע אנחנו ממליצים להשתמש בגיר שאין בו סיליקה. זה הרעיון שלנו. האם אנחנו יכולים להתאחד סביב החלטה מעין זו, פרופסור גרין?

באופן כללי, אני מסכים. אני רוצה אפילו להגיד שנעבוד עם הסתדרות המורים, כדי לעבוד על המסמך, גם שתיראו את כל החומר. אבל, אני חושב, גם כמישהו שמשתמש בגיר, כשאנחנו יוצאים בהצעה לצמצם את השימוש בגיר, זה לא ניתן לביצוע.

אני אומר לך גלוי, אם זה היה תלוי בי, לא הייתי אומר חודש ימים. מבחינת האחריות הציבורית, כפי שאני מבין אותה, הייתי אומר שבשל שביב של ידיעה, מחר בבוקר אין גיר. אבל, יש לי גם חברים פה, אני שומע גם את ארגוני המורים, ואני נעשה קצת יותר מתון. אם זה היה תלוי בי, מחר בבוקר הגירים עם הסיליקה לא היו בכיתות בכל מדינת ישראל. משחקים פה בבריאותם של אנשים? מה יקרה אם מחר אתה מוציא את הגירים? תאמין לי, לא יקרה כלום.

יש איזושהי אי הבנה כאן, כאילו אנחנו לא בטוחים במה שמתרחש. זה לא נכון. I.A.R.C., התורה של הטוקסיקולוגיה בעולם, אין גוף יותר מוסמך מהם, הכריז, לא על כל סוגי הסיליקה, אבל על סוג מסוים: קריסטלין סיליקה, כמסרטן בבני אדם. מה שנבדק בארץ, הבדיקות היחידות שידועות לי, הקריסטלין סיליקה נבדק. לכן, אין ספק כאן.

ג'רי, יש לך מסמך כאן, לתת לנו לבדוק? אני רוצה לציין שהזמנו את פרופסור יוסי ליבק, המומחה, לבוא לכאן. הוא אמר שאם אין לו מה לקרוא, אין לו מסמך, הוא לא יכול להתייחס.

אני שלחתי -

אני מציע שאנחנו נסכם ברוח הדברים האלה. אני רוצה לנסח בעזרת חברים שעזרו לי לנסח, ואני מזמין מכולם התערבויות בניסוח, כי אני רוצה שזה יהיה על דעת כולם. קודם כל, נרשום לפנינו שהועדה רשמה לפניה את סקירתם של ד"ר ג'רי וסטין וד"ר אליהו ריכטר, מבית הספר לבריאות הציבור שליד בית הספר לרפואה, באוניברסיטת העברית, בדבר מידע שסיליקה גבישי הוכרז כחומר מסרטן על ידי I.A.R.C. (הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן). על פי בדיקותיהם, החומר מצוי גם בחלק מהגירים הנמצאים בשימוש במוסדות החינוך בישראל. הועדה רשמה לפניה את בקשת משרד הבריאות, להשלים את הבדיקות בסוגיה זו, בתוך חודש ימים, הכוללות גם אפ שרות לחלופות אפשריות. הועדה תקיים דיון מסכם בנושא זה בתום חודש. כדי לנקוט במידת הזהירות המונעת, ממליצה הועדה, על דעת משתתפיה, לצמצם, ולהימנע במידת האפשר, משימוש בגיר המכיל סיליקה גבישי, ולבדוק בחיוב את האפשרות להשתמש בחלופות, כגון גיר נטול סיליקה.

הועדה התכנסה על פי בקשת הסתדרות המורים.

לאור פרסום בעיתונות בדבר מחקר על הגיר המסרטן, פנתה הסתדרות המורים לועדת החינוך לקיים דיון בנושא.

אחרי משפט הפתיחה, לגבי המידע שהתקבל על ידי שני המומחים, להוסיף את המשפט החשוב, שמאידך, הממצאים שהוצגו בפני הועדה אינם מצביעים על קשר ברור בין שימוש בגיר על ידי מורים לבין סרטן.

הייתי מנסח את זה בזהירות, שהועדה התרשמה שהקשר הזה דורש השלמת בירור. לנסח באופן חיובי: שהדברים שפורסמו מחייבים ברור נוסף.

יש להוסיף שהקשר עדין בלתי מוכח.

אני חושב שהמשפט השה מיותר, מפני שבכל מצב של מקרים בודדים, ההוכחה של קשר סיבתי הוא בעיה אפיסטמולוגית מאוד קשה.

אנחנו נוסיף משפט קישור. לדעת חברי הועדה, המידע שהוצג אינו שלם, ומחייב בירור מדעי נוסף. ואז הסעיף שמשרד הבריאות ביקש.

הדבר האחרון שאנחנו רוצים, זה שהועדה פונה ליו"ר ועדת המדע וממליצה בפניה לקיים דיון מקיף בסוגיית השימוש בסיליקה גבישי במקומות עבודה שאינם מוסדות חינוך.

בכלל מקומות העבודה בארץ.

אי אפשר, לדעתי, לעזוב את המקום היום בלי לומר משהו על עישון וסיליקה ביחד.

אני לא יכול לומר שום דבר שלא דנתי בו, אחרת אני לא אדם רציני. הואיל ואנחנו נקיים דיון בתום החודש בסוגיה הספציפית הזו של הגיר והסרטן, אתם מוזמנים בדיונים שתקיימו איתם, גם להעלות את הסוגייה הזו.

דבר אחרון שאני רוצה לומר. אנחנו מתנצלים בפני משרד העבודה שמפאת החיפזון בזימון הדיון, נפקד זימונם וכן אנחנו מעבירים להם את ההחלטות ומבקשים מהם להיות שותפים לקבלת המסמך, בעוד חודש ימים, שהוא באחריות משרד הבריאות.

אנחנו מבקשים מכם, אנשי משרד הבריאות, לבוא בדברים לא רק עם משרד החינוך וארגוני המורים, אלא גם עם ארגון ההורים הארצי, שמשקף את האחריות והדאגה לבריאות התלמידים.

אני מאוד מודה לכם. הישיבה ננעלת.


הישיבה ננעלה בשעה 13:25.