פרוטוקולים/ועדת חינוך/4890



ועדת החינוך והתרבות
12.03.2002 3

פרוטוקולים/ועדת חינוך/4890
ירושלים, ג' באייר, תשס"ב
15 באפריל, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי





פרוטוקול מס' 431

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, כ"ח באדר התשס"ב, 12.03.2002, שעה 08:30

תקנות לחוק זכויות התלמיד

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
קולט אביטל
שמואל הלפרט

חיים דייטשמן - גף בתי ספר על יסודיים, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג - יועצת משפטית, משרד החינוך
עו"ד מיכל סגל - לשכה משפטית, משרד החינוך
ד"ר יצחק קדמן - יו"ר המועצה לשלום הילד
עו"ד טלי גל - המועצה לשלום הילד

יהודית גידלי

גדעון בן-דרור

מירב ישראלי

הילה לוי




תקנות לחוק זכויות התלמיד

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. מירב, בבקשה.

התחלנו לדון בתקנות הבגרות בפעם הקודמת ונשארו בעיות ללא פתרונות. אני אציג את התיקונים שהוחלט עליהם בפעם הקודמת ואת הבעיות שנשארו. בעקבות הערתה של יהודית, הוספנו את המילה והתרבות אחרי המילים ועדת החינוך. סעיף 1: "תלמיד יהיה זכאי ללמוד ולהיבחן בבחינת בגרות ממשלתית במסגרת מוסד החינוך שבו הוא לומד וברמת הלימוד שבה בחר". נאמר שיותר מדויק להגיד רמת הבחינה ולא רמת הלימוד ואחר כך הוחלט שייכתב: אלא אם לא נתקיימו לגביו התנאים הבאים:

(1) "מקצוע הבחינה שבחר נלמד", במקום המילה 'מופיע' "בתכנית הלימודים של מוסד החינוך שבו הוא לומד".

(2) "תכנית הלימודים" וכאן הוספו המילים 'במקצוע הבחינה' "של הכיתה בה למד תואם את דרישות תכנית הלימודים". כאן הוספו המילים 'שנקבעה על ידי משרד החינוך' כדי שיידעו באיזו תכנית לימודים מדובר, "לצורך בחינת בגרות במקצוע שבו בחר להיבחן.

מה עם הרמה?

דורית, אמרת שתבדקי אם תכנית הלימודים כוללת יחידות לימוד.

אם בבית הספר יש תכנית לימודים רק לשלוש יחידות במתמטיקה והוא רוצה חמש יחידות במתמטיקה, ברור שאי אפשר למלא את רצונו, אבל מה קורה אם בבית הספר יש שלוש יחידות, ארבע יחידות וחמש יחידות? אומר לו בית הספר: על פי היכולות שלך ועל פי ההישגים שלך אתה לומד בשלוש יחידות.

הוספנו סעיף שאומר כך: רמת הבחינה במקצוע שבו בחר להיבחן אושרה לתלמיד בעת בחירת רמת הלימוד והמוסד.

יש כאן מספר בעיות ואני אגדיר אותן: קודם כל, איזה זכות יש לתלמיד?

אם לילד יש זכאות אוטומטית, ללא שום קשר להישגים שלו, לגשת לכל רמה, מה המוטיבציה? מצד שני בית ספר הוא לא מקום אוטומטי וצריך להיות פה איזשהו וסת.

זאת בדיוק הבעיה, כי קיימת הזכות של התלמיד מול שיקולים פדגוגיים.

אני חושב שיש לו זכות, אלא אם כן מישהו מגביל אותו בזכות הזאת מנימוקים מיוחדים. לדעתי זה יפעל לרעת הילד כי אם הוא יודע שאין שום קשר בין ההישגים שלו לבין הרמה, אנחנו שמים בפניו מכשלה.

בזה בדיוק התלבטנו.

התלמיד צריך לדעת שאם הוא לא מגיע להישגים, הוא עף החוצה.

אבל האיום שהוא ייכשל בבחינת הבגרות לא מספיק?

לא לילד בגיל הזה. את שוקלת את זה בכלים שלך.

אם נלך בכיוון הזה אנחנו נותנים כלי בידי מנהלי בתי הספר, של סינון תלמידים להגברת הזכאות לבגרות. מכאן התחיל, לדעתי, כל הסיפור.

איפה כל המנהלים ונציגי בתי הספר?

אתה רואה את הנוכחות המדהימה. הם גם לא הודיעו שהם מתכוונים לבוא.

יש בעיה קשה שבגלל סיבות של רייטינג אומרים לתלמידים: אתם לא ממשיכים ברמה הזאת.

לכן חוקקנו את החוק ועכשיו אנחנו מגיעים לתקנות האופרטיביות.

התנאי שבסעיף 3 הוא בדיוק הבעיה שמועלית פה. נותנים בידי צוות בית הספר להחליט על רמת הלימודים.

בגלל התקנה הזאת כולם יגידו לכל התלמידים בעת הבחירה: אתם זכאים רק לשלוש יחידות. המורה יודע שאם הוא יאשר לו בכיתה י' חמש יחידות, הוא לא יכול להוריד אותו בכיתה י"א לשלוש יחידות. לדעתי צריך לקשור את זה להישגים של התלמיד.

צריך לקשור להישגים? אז אתה נכנס לרמה – 50%, 70% וכו'.

תלמיד שעומד על ציון של 50, מצד אחד יש לו תמיד סיכוי להשתפר ולהישאר ברמה שבה הוא לומד ומצד שני אנחנו אומרים לו: נכשלת, תרד לשלוש יחידות. כאן יש מאבק קשה עם חלק מההורים והתלמידים.

כמנהל לשעבר אני אומר לך שהבעיה היא גם מה טובת הילד – האם לסכן אותו ב-50% בחמש יחידות או להוריד אותו לארבע יחידות ולהעלות את סיכוי האחוז שלו לבגרות ל-70%? אני הייתי מייעץ לו ללכת על בטוח כדי שקודם כל תהיה לו בגרות.

זה לא אוטומטית ככה.

נכון, אבל אני אומר מה אני הייתי מייעץ להורה. אגב, אני חושב שכך מייעצים 90% מהיועצים החינוכיים.

ניהלתי בית ספר תיכון בבת-ים במשך עשר שנים ולא פעם היו באים הורים שאמרו לי: הבן שלי נועד רק למגמה הביולוגית. כשניסיתי להוכיח להם שהקשיים, הלחץ, אי ההצלחה הצפויה לו וכו' יכשילו אותו, לא תמיד זה עזר לי. הדילמה הזאת תישאר תמיד לגבי חלק מהתלמידים אבל רוב התלמידים, לדעתי, מכירים ביכולת שלהם ולא הולכים עם הראש בקיר. רוב התלמידים בוחרים במסלול שהם יודעים שמתאים להם, אם נותנים להם בחירה אמיתית.

אני מציע שנחזור אחורה ונראה מה ברור ומה לא ברור.

סעיף (1) ברור.

אבל זה לא רק מקצוע הבחינה אלא גם רמת הבחינה.

אנחנו עוד לא נכנסים לרמת הבחינות.

כשזה מופיע בתכנית הלימודים של המוסד החינוכי זה לא רק מקצוע הבחינה.

סעיף (1) מתייחס רק למקצוע הבחינה וסעיף (2) נכנס גם לרמת הבחינה: "תכנית הלימודים של הכיתה שבה למד תואמת את דרישות תכנית הלימודים שנקבעה על ידי משרד החינוך לצורך בחינת בגרות במקצוע שבו בחר להיבחן".

אני לא מבין את הסעיף הזה.

לפני שנה או שנתיים הגיעו אלינו תלמידים שלמדו הסטוריה ובסוף השנה הסתבר שתכנית הלימודים שלהם לא תאמה את ההנחיות של משרד החינוך ולא אישרו להם להיבחן.

למה אי אפשר לכתוב שמקצוע הבחינה, תכנית הלימודים שקבע משרד החינוך ורמת הבחינה קיימות באותו בית ספר? זה תנאי בסיסי.

אנחנו שאלנו האם תכנית הלימודים כוללת גם את רמת הבחינה.

לא. אתם מסכימים איתי שתנאי בסיסי לממש את הזכות שלו הוא שעל מקצוע הבחינה הזה נבחנים באותו בית ספר, שתכנית הלימודים המאושרת על ידי משרד החינוך מתקיימת באותו בית ספר ושרמת הבחינה מתקיימת באותו בית ספר? אלה שלושת התנאים הבסיסיים. איזה עוד תנאים צריכים להתקיים?

שהוא לומד בכיתה. זאת אומרת שהוא לא יכול ללמוד בכיתה של שלוש יחידות ולהיבחן עם קבוצה של ארבע יחידות.

המנהל ישים אותו בכיתה של שלוש יחידות ויגיד לו: אתה לומד בשלוש יחידות. יגיד לו התלמיד: תעביר אותי לכיתה של חמש יחידות. התנאי הנוסף הוא שהתלמיד בחר במקצוע הבחינה וברמת הבחינה במועד שבו קבע בית הספר כמועד הבחירה. התנאי הראשון הוא שהמקצוע, התכנית והרמה קיימים בבית הספר והתנאי השני הוא שבזמן שהיה צריך לבחור, התלמיד בחר את זה. התלמיד לא יכול לבוא חודשיים לפני בחינות הבגרות ולרצות להיבחר בהרכב אחר.

זאת אומרת שסעיף (1) יהיה שמקצוע הבחינה, תכנית הלימודים ורמת הבחינה שהתלמיד בחר קיימים במוסד החינוך שבו הוא לומד. (2) בזמן הבחירה של המקצוע ושל רמת הבחינה התלמיד בחר במקצוע וברמת הבחינה שאליהם הוא מבקש לגשת. התנאי היותר בעייתי הוא בסעיף (3) שבו הצוות המקצועי מאשר לו לגשת. כלומר, זה לא אוטומטי אלא הצוות המקצועי מאשר לו לגשת וכאן נכנס עניין רמת ההישגים. כאן הבעיה האמיתית.

אני חושב שצריך לאשר לו את הזכות והצוות רשאי לסרב מנימוקים מיוחדים שיפורטו בכתב.

אם הוא עמד בשני התנאים הראשונים הוא זכאי לגשת לבחינה אלא אם כן הצוות המקצועי, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בכתב, החליט שאינו זכאי לגשת. ההסמכה בחוק היא לקביעת התנאים והשאלה היא אם בכלל אפשר בהסמכה כזאת מצומצמת כלולה פרוצדורה של ערעור.

על הסעיף הזה, של סירוב בית הספר, צריך לאפשר לו לערער.

אני לא בטוחה שאפשר.

אני מציע לאשר את זה עם הסמכה לערער בכתב למפקח בית הספר ובכל מקרה תבדקו את זה. יש פה שאלה האם למפקח המקצועי או למפקח הכולל?

למפקח הכולל.

אני מקבל את זה.

הסייג נותן עוד אפשרות, גם במקרה בו התנאים לא מתקיימים, לגשת לבחינה.

באישור המועצה הפדגוגית. הצלחנו למנוע את זה שהמנהל ידרוש ממנו לרדת ברמה?

לא.

אני מתפלא, אבל משרד החינוך לא מבקש את זה.

הוא גם יכול להנחות בחוזר מנכ"ל.

לא, לא.

אבל בסעיף (3) מוסיפים פה אופציה, כלומר הזכות קיימת.

האופציה היא בזמן הבחירה.

סעיף (3) אומר שאם הוא עמד בשני התנאים הראשונים, הוא זכאי לגשת.

סעיף (3) מתייחס לכל עת. גם בזמן הבחירה וגם לפני הבחינה יכול בית הספר מנימוקים מיוחדים שיפורטו בכתב עם זכות ערעור למפקח להגיד לתלמיד שהוא לא יכול לגשת לבחינה.

יש לו זכאות עקרונית וצריך משהו מאד מיוחד כדי שהוא לא יוכל לגשת לבחינה.

הנימוק המיוחד צריך להיות סביר.

כשיש זכות עקרונית, נימוק מיוחד צריך להיות מאד חריג.

זאת אומרת שהמנהל לא יוכל להגיד לו: יש לך 55, תרד לרמה של שלוש יחידות.

אולי כן, זאת שאלה של פרשנות. בוודאי שאי אפשר להיכנס לרמה של ציונים. מבחינת הניסוח הסייג אמור לחול רק על (1) ו-(2) כי סעיף (3) הוא שיקול דעת.

התנאי הראשון יהיה שמקצוע הבחינה, תכנית הלימודים ורמת הבחינה נלמדים בבית הספר. התנאי השני הוא שבזמן בחירת המקצועות התלמיד בחר במקצוע וברמת הבחינה שאליהם הוא מבקש לגשת. התנאי השלישי הוא שאם הוא עמד בשני התנאים הראשונים הוא זכאי לגשת, אלא אם כן הצוות המקצועי, כפי שהוא מפורט ב-(3), מנימוקים מיוחדים שיפורטו בכתב, החליט שהוא לא זכאי לגשת פלוס קיומה של זכות ערעור בכתב למפקח הכולל על בית הספר.

זה יכול להיות בכל עת כי יכול להיות שהוא התחיל בשלוש יחידות וכעבור כמה זמן עבר לארבע יחידות.

זכות הסירוב לא רק בזמן הבחירה.

גם של התלמיד. הוא יכול לבחור בשלוש יחידות ואחר כך לבחור בארבע יחידות.

אם כך זה לא בזמן הבחירה.

אנחנו מאשרים את זה כמכלול אחד. אם הגב' רוזן תחליט שאין סעיף הסמכה, נא לחזור אלינו ואז נחשוב על כל העניין מחדש.

אני מזכירה שיש סייג שאומר שהמנהל, בהסכמת רוב הצוות המקצועי, יכול בכל זאת להתיר שהתלמיד יגש גם אם אחד התנאים האלה לא מתקיימים.

אני רוצה להזכיר שזאת חובת התייעצות ולא אישור, אבל אנחנו נשמח לחזור לוועדה בכל מקרה.

אני מבקש לחזור ולהתייעץ. אני רוצה לומר לך שמי שקבע את חובת ההתייעצות ולא האישור זה אנחנו, אז אל תנצלו את טוב ליבנו. תודה רבה, התקנות מאושרות.

הישיבה ננעלה בשעה 09:10.