פרוטוקולים/ועדת חינוך/4837



3
ועדת החינוך והתרבות
10.03.2002

פרוטוקולים/ועדת חינוך/4837
ירושלים, י"ג בניסן, תשס"ב
26 במרץ, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 428
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום ראשון, כ"ו באדר התשס"ב (10.03.2002), שעה 09:15

1. הצעת חוק הבטיחות במקומות ציבוריים (תיקון-אירועי ספורט), התשנ"ב2001-
2. הצעת חוק הבטיחות במוסדות ציבוריים (תיקון מס' 2) (אירועי ספורט), התשס"ב2002- הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: זבולון אורלב -היו"ר

חה"כ אבשלום וילן
מאיר הראל -קב"ט התאחדות הכדורגל
ע"ד עדנה הראל -יועצת משפטית, משרד המדע, התרבות והספורט
עו"ד אייל רק -משרד המדע, התרבות והספורט
עודד הכט -סגן ראש מנהל הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט עו"ד רונה קדמי -עוזרת יועצת משפטית, משרד לביטחון פנים
עופר יצחק -קצין טכני ארצי, המשרד לביטחון פנים
לבנת משיח -הלשכה המשפטית, משרד המשפטים
עפרה דונסקי -הסתדרות המורים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

מיטל אמסלם









הצעת חוק הבטיחות במקומות ציבוריים (תיקון-אירועי ספורט), התשנ"ב2001-

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. הצעות החוק בהן אנו דנים היום באות בעקבות הוועדה הפרלמנטרית למניעת אלימות בספורט בראשותו של חה"כ אבשלום וילן. אני מציע כי חה"כ אבשלום וילן יפתח את הדיון בדברים קצרים.

הוועדה עבדה בשיתוף משרד התרבות מדע וספורט, משרד לבטחון פנים ומשרד המשפטים. אנו ניסחנו את החוק והצגנו אותו בפני משרדי הממשלה. אני מבין כי ישנם כמה שינויי נוסח, אך התכנים נשארו כפי שהיו. לדעתי, זה הזמן לאחד את שתי הצעות החוק ולהתלכד מאחורי ההצעה המסכמת.

לפי התקנון, ועדת הכנסת אישרה את מיזוגן של שתי הצעות החוק. לפי התקנון, הדיון הוא על הנוסח של הצעת החוק הממשלתית, אך אני אעבור על ההבדלים בין שתי ההצעות כדי לשאול את משרדי הממשלה על פשר ההבדלים. תיקון סעיף 1 אומר: "בחוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג1962- (להלן-החוק העיקרי), בסעיף 1 – (1)בהגדרה "אסיפה", בפסקה (3), במקום "כמשמעותו של שעשוע ציבורי בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935" יבוא "כהגדרתו בסעיף 3 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח1968-. (2) בסופו יבוא:
"אירוע ספורט"-אסיפה לשם צפייה בפעולות ספורט, בענף ספורט המפורט בתוספת, המתקיימת בזירת פעילות ספורט. כאן ירדה ההגדרה של פעילות ספורט מאורגנת כדי לתפוס כל פעילות ספורט, ולא רק פעילות ספורט של איגודים והתאחדויות מארגנים, אני חושבת כי זהו תיקון נכון.
"בית משפט"-בית משפט השלום.
"חוק הספורט"-חוק הספורט, התשמ"ח1988-
"ספורט", "פעילות ספורט", "עונת ספורט" וכן "התאחדות" ו"איגוד", לעניין ספורט-כהגדרתם בחוק הספורט.
"זירת פעילות ספורט"-מקום המיועד והמסומן לקיום פעילות ספורט, לרבות שולי המקום האמור כפי שסומנו לעניין חוק זה. בעניין הזה אני רציתי הסברים, כיוון שבנוסח של הצעת החוק הפרטית דובר על מה שהאיגוד או ההתאחדות קובעים לפי הכללית הבינלאומיים. אני לא ראיתי הוראות לגבי סימון מקומות. האם הכוונה היא שתהיינה הוראות לגבי אופן הסימון?

הכוונה היא אותה כוונה. אין פה שוני במשמעות של ההגדרה. הכוונה היא למיגרש עצמו בו מישחקים השחקנים, כולל שולי הסימון בו עומד השופט. הבעיה עם ההגדרה האומרת: "בהתאם לכללים הקבועים על ידי הגופים הבינלאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט, לרבות שולי המקום", היתה שאלה של הסתמכות על כללים שהם חיצוניים לדין הישראלי. בדקנו בדברי חקיקה אחרים ניסוח אחר שנוכל להסתמך עליו. בחוק התכנון והבנייה בתקנות לעניין מיגרשי ספורט יש שימוש בנוסח דומה: "מקום המיועד והמסומן לקיום הפעילות".

אולי ניתן למחוק רק את המילים "בהתאם לכללים הקבועים על ידי הגופים הבינלאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט". ניתן לומר: "מקום המוגדר על פי כללי ההתאחדות או האיגוד בפעילות המישחקים באותו ענף".

הבעיה נוצרת כאשר הפעילות מתבצעת לא על ידי התאחדות או איגוד.

כל פעילות מתבצעת על ידי התאחדות או איגוד.

אם כך מדוע הורדנו את המילים: "פעילות ספורט מאורגנת"?

כיוון שהפעילות יכולה להיות בלתי מאורגנת על ידי ההתאחדות והארגון.

ההגדרה של הזירה והחוקים של המישחק, תמיד יהיו מוגדרים על ידי ההתאחדות או הארגון.

הבעיה עם המונח "כללי התאחדות או איגוד", היא כי מונח כללי מתייחס לנורמה המפורסמת באיזשהו מקום.

אני רוצה שתסבירי לנו את המילים: "מקום המיועד והמסומן". היכן הוא מסומן?

הוא מסומן על המיגרש.

מדובר על זירת האירוע.

המטרה שלנו היא שההגדרה תחפוף למה שאנו מתכוונים. "זירת פעילות ספורט-מקום המיועד והמסומן לקיום פעילות ספורט, לרבות שולי המקום האמור כפי שסומנו לעניין חוק זה". מי סומן?

השוליים סומנו.

מי יסמן אותם? את לא קבעת חובת סימון אלא רק נתת הגדרה. יש בעיה של הגדרה שאין לה משהו אופרטיבי המלווה אותה.

האם כל ענפי הספורט מסומנים? האם ריצת מרתון מסומנת?

בוודאי שהיא מסומנת.

האם כל ענף ספורט מסומן?

כן. זריקת פטיש, דיסקוס, קפיצה לגובה, כדור ברזל וכו'.

עדנה, מדוע אתם מגדירים את זה במילים: "כפי שסומנו לעניין חוק זה".

הכוונה היא לסימון השוליים. בשוליים אין צורך, אלא לעניין הוראות הבטיחות. איסור זריקת חפצים או איסור ירידה למיגרש, תחול גם על השוליים. העניין של המרחק מן השוליים, הוא עניין היכול להשתנות ממישחק למישחק, ועל כן הגדרנו במילים: "סומנו לעניין חוק זה". כעת זה מנוסח באופן פסיבי, אך ניתן לנסח את זה באופן אקטיבי ולהטיל את זה לאחראי על הבטיחות לפי החוק.

אנו ממשיכים לקרוא את הצעת החוק: "מקום שבו מתקיים אירוע ספורט"-זירת פעילות ספורט, וכן האזור שבו נמצא הקהל באירוע הספורט, והכל במועד קיום אירוע הספורט או בתכוף לו". האם המילים "בתכוף לו" כוונתם היא גם בהתחלה וגם בסיום?

כן.

אנו עוברים לתיקון סעיף 2: "בסעיף 2 לחוק העיקרי- (1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (5) יבוא: "(6) כללים לעניין סעיפים 11א עד 11ה". (2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ד) תקנות לעניין אירוע ספורט ומקום שבו מתקיים אירוע ספורט, יותקנו לאחר התייעצות גם עם שר המדע התרבות והספורט".

הסימון יתבצע על ידי האחראי לבטיחות. הסימון צריך להשתנות ממיגרש למיגרש לפי התנאים ולפי סוג המישחק.

האם ישנם נציגים של משרד הפנים.

אנחנו התבקשנו לייצג אותם היום.

משרד המדע התבקש לייצג את משרד הפנים.

תקנות לעניין אירוע ספורט ומקום שבו מתקיים אירוע ספורט, זו הגדרה רחבה יותר מסעיפים 11א' עד 11ה. כל התקנות הנוגעות לאירוע ספורט גם אם הם לא לפי 11א עד 11ה, יצטרכו לקבל את אישורו של משרד התרבות המדע והספורט.

אנו עוברים לסעיף 3, תיקון סעיפים 11א עד 11ה: "אחרי סעיף 11 לחוק העיקרי יבוא: סמכות שוטר להרחקה מאירוע ספורט 11א. (א) כדי להבטיח את הסדר הציבורי באירוע ספורט, מוסמך שוטר במדים, נוסף על כל סמכויותיו על פי כל דין, לתת הוראות לכל אדם המתנהג באופן אלים או שהיה לגביו חשד כי הוא יפריע לסדר הציבורי, במקום שבו מתקיים אירוע ספורט, לרבות במקום הכניסה אליו, במקום היציאה ממנו, או סמוך לאותו מקום, ואותו אדם חייב להישמע להוראות אלה".

בסעיף זה ישנו שינוי מהסעיף המקורי, וכן זה נוגד לדברי ההסבר. במקום "אדם שמפריע לסדר הציבורי", כתוב "או שהיה לגביו חשד כי הוא יפריע לסדר הציבורי". אני מוכרחה לציין כי ההגדרה הזו נראית לי מרחיבה מדי, כיוון שבשלב הבא ישנה אפשרות להוציא נגדו צו הגבלה אם יש חשד שהוא הולך להפריע.

הבעיה היא עם אותו אוהד הנכנס למיגרש ומתחיל להסית.

לדעתי הנוסח המורחב פה הוא יותר נכון.

אני רוצה להזכיר, כי אנו צריכים לעשות איזון בין הזכות של אדם לחופש תנועה לבין הצורך לשמירת הסדר הציבורי. השאלה היא איפה אנו מחליטים לשים את נקודת האיזון. בסעיף זה אנו מדברים על מצב בו אין צו. עדנה תסבירי לנו למי היה חשד כלפי אותו אדם. האם לשוטר היה חשד כלפיו?

כן.

אם כך אנו צריכים לציין, כי אם לשוטר היה חשד, ניתן לפעול.

הדברים האלו נאמרים. נאמר: "מוסמך שוטר במדים, נוסף על סמכויותיו על פי כל דין, לתת הוראות לכל אדם המתנהג באופן אלים".

מירב, אם את רוצה להוסיף כי השוטר יהיה בעל החשד, אנו מסכימים כיוון שזו הכוונה של הסעיף. אני חושבת כי ההסדר הוא מאוזן, כיוון שאם יש מידע לשוטר כי ישנה קבוצה שמגיעה ויש להם כוונה להפריע, הוא יכול לתת הוראות כדי למנוע זאת.

אני אסביר את העניין. אם אוהדים נכנסים ליציע מסומן ותופסים מקומות לא להם, והם לא מוכנים לקום ממקומות אלו. זו נחשבת הפרעה לסדר הציבורי. השוטר במקרה כזה אומר כי הוא לא אחראי על הסדר הציבורי, זהו תפקידו של הסדרן. בנקודה זו אני חושב כי צריך לתת סמכויות לשוטר.

כלומר, מדובר לא רק על מידע מודיעני, אלא גם על התנהגות שהיא עדיין אינה אלימה, אך היא פוטנציאל להתפתחות התנהגות אלימה.

בהכירנו את הנעשה ביציעים זה הכרחי, כדי לתת שיניים לאנשי החוק, כדי שיוכלו לשמור על הסדר.

אנו נתקן את הנוסח ונאמר כי: "או שהיה לשוטר לגביו חשד כי הוא יפריע לסדר הציבורי במקום שבו מתקיים אירוע ספורט, לרבות במקום הכניסה אליו, במקום היציאה ממנו, או סמוך לאותו מקום, ואותו אדם חייב להישמע להוראות אלה". (ב) "לא נשמע להוראות שנתן לו שוטר לפי הוראות סעיף קטן (א), מוסמך השוטר להרחיקו מהמקום כאמור בסעיף קטן (א), ולא להתיר את כניסתו לאותו מקום, ורשאי הוא להשתמש לצורך כך בכוח סביר". האם ישנה הגדרה למקום?

לפי האמור בסעיף (א): "במקום שבו מתקיים אירוע ספורט, לרבות במקום הכניסה אליו, במקום היציאה ממנו, או סמוך לאותו מקום". אני רוצה לשאול האם צריך בסעיף זה התייחסות לסמכותו של השוטר בעניין צווי הרחקה?

אני לא חושבת, כיוון שזה נכלל במילים: "נוסף על סמכויותיו על פי כל דין".

כלומר, אם הוא יודע כי אדם נוהג בניגוד לצו שהוצא, הוא יכול לפעול לפי הסמכות הכללית שלו.

אני רוצה לשאול מה הדין לגבי שוטר שאינו במדים. הרבה פעמים נדרשים שוטרים סמויים כדי לשמור על הסדר.

גם אני רציתי לשאול מדוע ההדגשה היא על שוטר במדים.

האדם שמגיע למיגרש ומתפרע צריך לדעת כי מי שנמצא מולו הוא איש מרות. אנו מדברים על הפעלת סמכויות כוחניות, ואם צריך גם שימוש בכח סביר, ועל כן עדיף שאדם ידע מי נמצא מולו.

רוב השוטרים במיגרשי הספורט הם במדים.

אני חושב כי זה לא נכון לכתוב בחוק רק שוטר עם מדים. אנו מצמצמים את הסמכויות של השוטרים.

יכול להיווצר מצב בו יושב שוטר סמוי ביציע וחש כי עומדת להתחולל מהומה, והוא אינו יכול לעשות דבר, אלא ללכת ולקרוא לשוטר במדים שלו אין חשד.

החשד יכול להיות גם על סמך דבריו של השוטר הסמוי.

האם בחקיקה אחרת גם מצוין "שוטר במדים"?

ניתן לכתוב רק שוטר ללא במדים, אך צריך להבטיח כי קודם הוא יציג תעודה.

אם כותבים מוסמך שוטר, זה מספיק. השוטר צריך באיזושהי דרך להראות כי הוא שוטר.

יכול להיות גם מקרה של שוטר שאינו בתפקיד, אשר מגיע לראות מישחק ומתעורר בו חשד כי עומדת להתחולל מהומה על ידי אחד האנשים היושבים לצידו. השוטר הזה לא יוכל לעשות דבר על פי הניסוח הזה.

אני מציע למחוק את המילה "מדים". אם משרד המשפטים ירצה, הוא יגיש הסתייגות.

אנו לא נגיש הסתייגות.

אני מניח כי בחוק המשטרה ישנו נוהל ברור לגבי דרך הפעלת הסמכויות של שוטר. אנו עוברים לסעיף 11ב. אירוע ספורט-בקשה לצו הרחקה או הגבלה: "לבקשת תובע כאמור בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982-, או שוטר שהוסמך לכך על ידי המפקח הכללי של משטרת ישראל, רשאי בית המשפט לתת לאדם צו הרחקה או הגבלה כאמור בסעיף 11ג, אם ראה כי התקיים אחד מאלה: (1) האדם התנהג באופן אלים או תוך הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט, ולא ציית להוראות אחראי לבטיחות, סדרן בטיחות או שוטר". האם מדובר בתנאים מצטברים או כל אחד בנפרד?

מדובר על כך שהוא התנהג באופן אלים ולא ציית, או מתנהג תוך הפרת הסדר הציבורי ולא מציית להוראות.

מה קורה אם הוא מתנהג באופן אלים והוא מציית להוראות? האם לא ניתן לפנות לבית משפט כדי שירחיק אדם זה מן המישחקים?

מה שאמרת כעת נכנס בתוך חלופה (2): "התנהגותו של האדם באירוע ספורט נותנת בסיס סביר לחשש כי הוא עלול להתנהג בעתיד באופן אלים, או תוך הפרת הסדר הציבורי באירוע ספורט". אם הוא באופן ריטואלי מפר את הסדר, יפנו לבית המשפט ויוציאו נגדו צו הרחקה.

אם כך מדוע אנו צריכים לציין בסעיף אחד: "התנהג באופן אלים"? האם לא מספיקות המילים: "לא ציית להוראות אחראי לבטיחות"?

לשוטר יש סמכות במקרה בו אדם לא ציית להוראות אחראי לבטיחות, להרחיק את המפריע באופן מידי. כאשר עומדים לבצע צעד חריף יותר, צריך להוכיח כי האדם התנהג באופן אלים.

מטרת החוק היא לטפל בבעיית הקומץ. זה שאדם לא ציית להוראות זו לא הבעיה האמיתית, הבעיה היא כאשר מדובר באנשים עם רקורד אלים.

אני מסכים עם דברייך, אך אני שואל מדוע צריכים להגביל את סמכות בית המשפט לצו הרחקה אם אדם לא התנהג באופן אלים, אך ישנו חשד כי הוא יפריע להפרת הסדר הציבורי? על פי סעיף 11א, אם יש חשד לשוטר שאדם עומד להתפרע, הוא רשאי להרחיקו. אם מדובר בריטואל של אדם מסוים, מדוע השוטר לא יכול לפנות לבית משפט בבקשה לקבל צו הרחקה נגד האדם?

לכך ישנה תשובה בסעיף (2).

אני הייתי מנסח גם את סעיף (2) בצורה אחרת, ואומר: "כי הוא עלול להתנהג באופן אלים או תוך הפרת הסדר הציבורי".

חייבים לציין כי ישנו חשד. אני עוברת ל11-ג, אירוע ספורט-צו הרחקה או הגבלה: "(א) בית משפט רשאי לתת צווים (להלן בסעיף זה ובסעיף 11ד-צו הרחקה או הגבלה) כמפורט להלן: (1) צו האוסר על אדם לעשות את כל אלה או את כולם או מקצתם: (א) להיכנס למקום שבו מתקיים אירוע ספורט, באירוע ספורט מסוים. (ב) להיכנס למקום שבו מתקיים אירוע ספורט, דרך כלל או באירועי ספורט מסוגים מסוימים, והכל לתקופה שלא תעלה על עונת ספורט אחת בכל ענף שלגביו הוצא הצו. (ג) להימצא בתחום מרחק מסוים שיקבע ממקום שבו מתקיים אירוע ספורט, באירוע ספורט מסוים, או בתקופה שלגביה ניתן צו לפי פסקה (2). (2) צו הקובע הגבלות או תנאים בנוגע לכניסתו של אדם לאירוע ספורט, לעונת ספורט אחת או לאירוע ספורט מסוים או להימצאותו במקום שבו מתקיים אירוע ספורט".

אני רוצה לשאול כמה שאלות בקשר לסעיף 1. מה קורה אם האדם מתפרע במישחק האחרון בעונה?

ההרחקה תקבל תוקף בעונת הספורט הבאה.

בדיון הקודם על הצעת החוק הפרטית, ההצעה היתה הרחקה עד שתי עונות. אנחנו אמרנו כי מבחינת חופש הפרט, הצעד הזה הוא חריף מדי, והחלטנו על הרחקה לעונה אחת.

מבחינתי ניתן להרחיק אדם מתפרע גם לארבע עונות.

הרעיון היה לאפשר לאנשים לתקן את התנהגותם. חשבנו כי אם במשך שנה אנשים שהורחקו לא יראו את מיגרשי הספורט, אולי הם יטיבו את דרכיהם בעונות הבאות.

אני רוצה לברר האם בסעיף (2) הכוונה היא להגבלת כניסתו של אדם לאירוע ספורט רק לעונת ספורט אחת או לאירוע ספורט מסוים. אני מציעה לנסח זאת באופן שונה ולומר: " לאירוע ספורט מסוים או לתקופה שלא תעלה על עונת ספורט אחת". אני רוצה להבהיר כי ההגבלה מתייחסת לאירוע הספורט.

אני מציע כי יהיה כתוב: "להמשכה של אותה עונה".

אני מציעה לנסח את הסעיף כך שיהיה ברור כי אירוע ספורט מתייחס או לאירוע ספורט מסוים או לתקופה שלא תעלה על עונת ספורט אחת.

הכוונה של "אירוע ספורט מסוים" יכולה להיות למישחקי כדורגל של העונה.

זה צריך להיות מנוסח באופן שונה כך שיהיה כתוב: "צו הקובע הגבלות או תנאים בנוגע לכניסתו של אדם לתקופה שלא תעלה על עונת ספורט אחת לאירוע ספורט, או לאירוע ספורט מסוים, או להימצאותו במקום שבו מתקיים אירוע ספורט".

צריך להגביל גם את העניין של התקופה.

כל סעיף(2) מתייחס לכך שזה לא יעלה על עונת ספורט אחת.

אני מבינה כי גם מאחורי הניסוח "הימצאותו" עומדת כוונה לעונה אחת בלבד

כן.

אני עוברת לסעיף (ב): "צו הרחקה או הגבלה יכול שיכיל גם דרישה לערובה לקיומו, הוראות להתנהגות נאותה באירועי ספורט בעתיד, והוראות בדבר סידורים מיוחדים הנדרשים להבטחת קיומו של הצו". (ג) תנאי הערובה כאמור בסעיף קטן (ג) לרבות תקופת תוקפה והוראות לחילוטה יפורטו בצו. (ד) בית משפט רשאי, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את תקופת תוקפה של ערובה להתנהגות נאותה באירוע ספורט לתקופה שלא תעלה על שנה מיום שיפוג תוקפו של צו ההרחקה או ההגבלה".

האם סעיף (ג) לא מוגבל בתקופה?

לפי דעתי, סעיף (ג) צריך להיות לתקופה שלא תעלה על תקופת תוקפו של הצו, כיוון שסעיף (ד) נותן אפשרות לבית המשפט להאריך את התקופה מעבר לתקופת תוקפו של הצו.

הכוונה שלנו היתה הפוכה. הכוונה היתה כי הערובה תהייה מלכתחילה לתקופה שהיא ארוכה מעבר לתקופת הצו. ניתן לומר בצו כי האדם לא יכנס לשני אירועי הספורט הקרובים, אך הוא יהיה חייב לתת ערובה עד סוף העונה. אחר כך ניתן יהיה גם להאריך את הערובה.

צריכה להיות פה איזושהי הגבלה.

גם הערובה צריכה להיות לתקופה של עד עונה אחת. האם בית המשפט יכול להרחיק אדם לעונה אחת ולהגיד לו, כי בנוסף לכך שהוא מרחיק אותו לעונה אחת הוא חייב לתת ערובה לעוד עונה אחת?

כן.

כרגע אין הגבלה בכלל.

האם אחרי שהאדם הורחק לעונה ונלקחה ממנו ערובה לעונה נוספת, ישנה אפשרות להאריך את הערובה בהארכה אשר מוגבלת בזמן? אני מעוניין שהעניין הזה יוסבר כאן.

אין יחס בין סעיף (ג) לסעיף (ד).

הערובה הראשונה ניתנת על בסיס הנסיבות הספציפיות, הראיה הכוללת של העניין. האפשרות להאריך את תקופת הערובה בזמן נוסף, היא לאור דברים אשר קורים אחר כך.

האם יכולה להיות ערובה גם לעשר שנים?

כן.

אם כך מה המשמעות של סעיף (ד)? סעיף (ד) נותן הגבלה של שנה.

אין לנו בעיה שתהיה גם הגבלה בסעיף (ג), בתנאי שתהיה אפשרות לבית המשפט בלי שיבואו אליו בבקשת הארכה לתת ערובה שהיא ארוכה מתקופת הצו.

אם כך לא צריך את סעיף (ד).

לפי סעיף (ד), ניתן לדרוש ערובה מאדם לפני שהתפרע.

אני מסכים עם סעיף (ד), אך אתם צריכים גם בסעיף (ג) להגביל את תקופת הערובה כך שלא תעלה על עונה אחת מעבר לסיום צו ההרחקה.

לעונה מעבר לעונה במסגרתה ניתן הצו.

הערובה יכולה להיות צו הרחקה פלוס עונה.

הערובה יכולה להיות צו הרחקה למישחק שהוא המישחק השלישי בעונה מסוימת, והערובה תהיה עד סוף אותה העונה פלוס עונה נוספת.

אם כך, מדוע לפי סעיף (ד) צריך נימוקים מיוחדים שיפורטו?

אם אחרי שהערובה תלויה ועומדת, האדם מתנהג בצורה שעדיין לו ניתן להפעיל את הערובה ולהוציא את צו ההרחקה, אנו נוכל להאריך לו את הערובה הזו לעוד שנה על סמך התנהגותו.

אבל מדובר על שנה מיום שיפוג תוקפו של הצו.

הכוונה היא להארכה של שנה מיום שתפוג תוקפה של הערובה.

האם הכוונה היא גם לערובה כספית?

כן.

בואו נסכם את סעיף (ג) ונאמר: תקופת הערובה הראשונה לא יכולה להיות מעבר לעונה הנוכחית שבה ניתן הצו פלוס עוד עונה. סעיף (ד) יאמר כי אם מעבר לעונה הנוכחית והעונה הבאה עדיין ישנם חשדות, רשאים לפנות לבית המשפט מנימוקים מיוחדים ולהאריך את הערובה לשנה נוספת. סך הכל אדם יכול לקבל שלוש שנות ערובה. מבחינה חינוכית, ערובה היא העונש הכי קשה והכי אפקטיבי.

בסעיף (ד) צריך לשנות את הניסוח ולכתוב במקום "ערובה להתנהגות נאותה באירוע ספורט", "ערובה כאמור בסעיף קטן (ב)".

אני מציע לכתוב: "כאמור בסעיף קטן (ב) ו-(ג)".

אני עוברת לסעיף 11ד, סדרי דין: "(א) צו הרחקה או צו הגבלה לפי סעיף 11ג יינתן במעמד שני הצדדים, ואולם רשאי בית המשפט לתת צו כאמור במעמד צד אחד אם הוזמן המשיב כדין ולא התייצב לדיון".

האם כאשר אומרים צו הרחקה או צו הגבלה זה כולל גם את העניין של הארכת הערובה?

כן.

האם זה כולל גם את סעיף 11ג(2)(ד)?

זה לא כולל את סעיף 11ג(2)(ד).

זה חייב לכלול את סעיף 2(ד).

האם אתה מעוניין שיוכלו לתת הארכה לערובה במעמד צד אחד?

כן, אם הוזמן המשיב כדין.

על פי סעיף 11ג (ב), הערובה היא חלק מצו ההרחקה.

אך הארכה היא לא חלק מסעיף זה.

סעיף (ג) נכנס בסעיף זה, אך (ד) לא נכנס.

כתוב מיום שיפוג תוקפו של הצו.

אנו מחקנו זאת וכתבנו מיום שתפוג תוקפה של הערובה.

אך היא לא בהכרח לפי הצו, כי הצו כבר נגמר.

נכון. אני עוברת לסעיף 11ד(ב): "ניתן צו הרחקה או הגבלה שלא במעמד המשיב, רשאי בית המשפט לבקשתו לחזור ולדון בבקשה למתן הצו בנוכחות שני הצדדים, אם שוכנע כי נבצר ממנו להתייצב מסיבה מוצדקת או אם הוא סבור כי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

צריך לציין בבקשתו של מי מדובר.

ניתן לכתוב: "בבקשתו של המשיב". אני עוברת לסעיף 11ה, שינוי התוספת: "שר הפנים רשאי, בהתייעצות עם שר המדע, התרבות והספורט והשר לביטחון פנים, לשנות את התוספת".

מהי הכוונה של התוספת?

הכוונה היא למישחקים שעליהם כל זה יחול. בוועדת החקירה הוחלט להחיל את זה למישחקי כדורגל וכדורסל.

חה"כ וילן, האם אתה רוצה להשאיר את העניין הזה רק להחלטת השרים? האם יש חשש כי בעתיד שר ספורט מסוים יחיל את כל זה על ענפי ספורט שאתה לא מעוניין כי זה יחול עליהם?

לא.

עדנה, החקיקה שלנו היא לא חקיקה של השר וילנאי. באופן עקרוני צריך לבלום כוח של ממשלה ולהחיל הוראות מחמירות ומגבילות זכויות פרט. אני מציע למען הזהירות, לכתוב כי זה יובא גם לאישור ועדת החינוך, כדי שלא יחילו את זה על ענפי ספורט אחרים.

לנו אין התנגדות לכך.

מה לגבי התקנת תקנות?

הסדרנו את זה קודם בסעיף (2). הכללים ייקבעו על ידי שר הפנים בהתייעצות עם שר המשטרה.

ובעניין אירוע ספורט הוא צריך להתייעץ עם שר המדע, התרבות והספורט.

האם תחילת החוק יכולה להיות מיידית?

כן.

אנחנו רוצים שהיא תהייה מיידית.

עופר יצחק, האם המשטרה זקוקה להערכות מסוימת לביצוע החוק?

לא.

האם ישנה התנגדות למשרד לביטחון פנים כי התחילה תהייה מיידית?

אין לנו התנגדות.

האם למשרד המדע, התרבות והספורט ישנה התנגדות?

אין לנו התנגדות. אנחנו מתכוונים לעשות תקנות על פי התיקון הזה.

האם להתאחדות הכדורגל ישנה התנגדות?

לא.

אנו צריכים לחזור עכשיו לדון בעניין הסימון.

אני חושבת כי ניתן לומר: "כפי שסומנו על ידי האחראי לבטיחות". האחראי לבטיחות הוא מונח בחוק העיקרי שאנו דנים בו. זה מוגדר בסעיף 6 לחוק.

מה הכוונה של עצרת עם? לפי הסעיף עצרת עם היא: "אסיפה שלמספר המשתתפים בה 500 או יותר למעט עינוג ציבורי, אסיפה שלעריכתה ניתן רשיון או היתר לפי חיקוק אחר, אסיפה המתקיימת במקום אסיפות קבוע. (2) אירוע ספורטיבי שמספר הצופים בו הוא 7,000 או יותר".

חה"כ וילן, האם אתה רוצה להגביל את החוק כך שיחול רק על אסיפה של 7,000 איש?

לא.

על פי החוק האחראי לבטיחות הוא בעל רשיון העסק. ההחלטה שלו לגבי מיקום השוליים, לא תהייה זהה בהכרח להחלטה של הגורמים המעונינים לשמור על הסדר. בסעיף 8 הכוונה היא למתן הוראות מפי קצין משטרה שלא בהכרח נמצא שם והוא איננו מוכרח לדעת שיש ליקויי בטיחות. אם לא קבענו את הסימון בתקנות לפי חוק זה, אנו לא יכולים להגיד לו כי הוא מפר את התקנות ושיש ליקוי בטיחותי בעניין. צריך לקבוע בתקנות או בחוק את חובת הסימון.

ברור כי אנו צריכים לקבוע בחוק, כיוון שבניגוד למיגרש שאנו יודעים מה הגבולות שלו, אנו לא יודעים מה הגבולות של השוליים. צריך שתהיה הוראה אופרטיבית בעניין הזה. עדנה הציעה שאחראי הבטיחות יקבע זאת, אך רונה התנגדה לכך.

השוליים לא ברורים, אך אני חושב שהעניין הזה לא כל כך בעייתי. הוא בעייתי מבחינה משפטית בלבד.

חובה שיהיה סימון ברור.

מי שסימן את קווי המיגרש יכול לסמן את השוליים.

קווי המיגרש מסומנים בהתאם לכללי ההתאחדות. אין הגדרה מדויקת לגבי מקום בו נגמרים השוליים.

השאלה היא לגבי הגדרת השוליים ולגבי מי שהגדיר את השוליים. מישהו יכול לזרוק חפץ למיגרש ולטעון כי הוא לא עמד בשטח המוגדר כשוליים.

ניתן לכתוב בין זירת המישחק והיציע.

לא ניתן לכתוב כך, כיוון שאנו לא יודעים כיצד בנוי כל מיגרש. ניתן לקבוע כי האחראי לבטיחות יקבע את מיקום השולים בהתייעצות עם קצין המשטרה.

כך יקרה כי לפני כל מישחק ישונו השוליים.

לכן אני אומרת כי אחראי לבטיחות יקבע את מיקום השוליים, אלא אם כן קצין המשטרה הורה לו אחרת. האחראי לבטיחות מכיר את המיגרש ויודע מה השוליים של המיגרש ואיזה מישחק יהיה באותו מיגרש, ובהתאם לכך הוא מגדיר ומסמן את השוליים.

זה יסבך אותנו.

הזירה היא היכן שנמצאים השחקנים, המאמנים וכו'.

בשביל מה צריך להזכיר את עניין הזירה?

אנו חייבים להזכיר את הזירה, כיוון שאנו בתקנות לפי חוק זה מבקשים להטיל איסור על זריקת חפצים למיגרש ועל ירידה לתוך המיגרש. הירידה למיגרש או זריקת החפצים מהמיגרש, היא שונה מאשר זריקת חפצים ביציע אחד על השני. אנו מעונינים למנוע את האלימות כלפי המיגרש עצמו, המקום בו נערכת פעילות הספורט.

כלומר, האם את מעונינת שיהיה דין שונה לזריקת חפצים מיציע אחד ליציע שני לזריקת חפצים מיציע לתוך המיגרש?

כן. אני מעונינת גם למנוע ירידה לתוך המיגרש בזמן המישחק.

האם ניתן להוריד את ההגדרה של "זירת פעילות ספורט" לתקנות?

לא. אנו משתמשים בזה, כיוון שההגדרה הזו נכנסת לתוך "מקום שבו מתקיים אירוע ספורט" שזה כולל את השוליים.

ההגדרה של "מקום שבו מתקיים אירוע ספורט", כוללת את המיגרש, ליד המיגרש, הקהל.

מדוע לא ניתן לכתוב: "לרבות שולי המקום"? מדוע צריך לכתוב: "שיסומן"?

אם החוק הקו הזה יהפוך להיות עבירה פלילית, צריך שזה יהיה מוגדר היטב. אם אנו רוצים להפוך את השוליים כחלק מהאיסור הפלילי, אז אנו נסמן את זה.

לא תוכלי לעולם לסמן שוליים.

אני מציעה שההגדרה תהייה: "עד מקום המושבים".

ואם אין יציע בצד אחד של המיגרש?

יש גדר.

יש מקומות בהם אין גדרות כלל.

אני תומך בהצעתו של חה"כ אורלב, שאומר כי נציין: "לרבות שולי המקום האמור".

ניתן לכתוב בסוגריים, כי הכוונה היא לזירת המיגרש עד ליציעים או הגדר.

ניתן לכתוב: "עד המקום שסימן קצין הבטיחות בהתייעצות עם המשטרה".

האם יש מקום בו השוליים הם יותר מחמישה מטרים?

כן. באצטדיון רמת גן.

יש לי הצעה להגדרה מתאימה: שולי המיגרש הוא אותו מקום בו הקהל אינו רשאי להימצא.

אולי צריך לקבוע כי את שולי המקום יסמן אחראי הבטיחות על פי הוראת השוטר.

המילה שוליים אינה נכונה. שמענו קודם כי באצטדיון רמת גן נכנסים אוהדים מהשער הצפוני עד לחדרי ההלבשה של השחקנים. אני חשבתי כי כאשר אמרתם שוליים התכוונתם למקום שבו הקבוצות יושבות, או למקום ממנו בועטים בעיטת קרן.

גם אני התכוונתי לזה. אם במיגרשים ספציפיים ישנו מסלול שבו יש סיכון מסוים, שם יפעילו את כל ההוראות האחרות של החוק. יש פה אי בהירות של החוק הפלילי.

למה את מתכוונת כאשר את אומרת עבירה פלילית?

עבירה על הוראות חוק זה, היא עבירה פלילית.

הם צודקים בכך שהם מגדירים את הפעולה של זריקת חפץ או תקיפה פיזית כעבירה פלילית, כיוון שאחרת לא עשינו כלום.

אנו ניסחנו טיוטה של תקנות המדברת על איסור השלכת חפצים למיגרש ולשוליים.

אני מציע להגדיר: "שוליים-עד עשרה מטרים, או עד מקום הגדר, או עד מקום הקהל, הכל לפי המקום".

מקום הקהל זה היכן שהוא עומד, אלא אם אוסרים עליו זאת.

במיגרש העירוני בחיפה מאחורי השער הדרומי, השחקנים מתחממים לפני המישחק.

הדין לגבי מקום כזה, הוא כמו הדין לגבי יציע הקהל.

מה יקרה אם במקום כזה מישהו יפעיל אלימות נגד השחקנים? אנו מוכרחים לקבוע הגדרת שוליים רחבה.

אני מציע שאת עניין הסימון נשאיר לתקנות.

מכיוון שבהוראות שאנו מדברים עליהן כרגע, אין משמעות אמיתית למילה זירה. אני מציעה שנקבע הגדרה מבלי להשתמש במושג זירת פעילות ספורט. נגדיר את המקום שבו מתקיים אירוע ספורט, כמקום הכולל את המיגרש וכל מה שמסביבו, כולל המושבים של הקהל. זירת פעילות ספורט וכן האזור שבו מתקיים אירוע הספורט.

מדוע שלא נשאיר את המילים שולי המקום, ונקבע אותן בתקנות?

אם נשתמש במילים "זירת פעילות ספורט" אנו נצטרך לחכות עד שתהיינה תקנות כדי שהחוק יחול.

כל ביצוע החוק יהיה תלוי עכשיו בתקנות הסימון. עד שלא תוכלו להגדיר בתקנות את סימון השוליים כל החוק הזה לא יהיה שווה.

ניתן ליישם את החוק גם כאשר השוליים אינם מוגדרים, כיוון שמדובר על מקום רחב הכולל גם את השוליים.

במיגרש בו ישנם יציעים משני הצדדים, ומשני הצדדים של השערים האזור פתוח, מהם השוליים?

עדנה, לא ברור לי מנוסח החוק כרגע, כיצד יש לך הסמכה לקבוע בתקנות הוראות מחמירות לגבי פעילות בזירה.

בחוק העיקרי ישנה אפשרות לקבוע סידורים כיוצא באלה לשם הגנת המשתתפים באסיפה הנמצאים בשכנותה.

המשתתפים באסיפה זהו כל הקהל.

נכון.

אם כך, כיצד את יכולה להפריד את השחקנים מהקהל?

אתה נותן הוראות לקהל.

לפי החוק, את יכולה להוציא תקנות כדי להגן על המשתתפים. עדנה, אני שואל מי הסמיך אותך לתת הוראות המפרידות והקובעות יחס שונה לשחקנים הנמצאים במיגרש, מהקהל הנמצא במיגרש?

הם חלק מהמשתתפים.

מי אמר לך כי את יכולה להוציא הוראות רק לגבי חלק מהמשתתפים?

הם משתתפים הנמצאים בסיכון יותר גבוה.

לדעתי, ההסמכה המרכזית שיש לכם היום היא מסעיף 2א(5): "סידורים כיוצא באלה לשם הגנת המשתתפים והאסיפה".

למה מתכוונים כאשר אומרים סידורים כיוצא באלה?

הכוונה היא לעזרה ראשונה, כיבוי דלקות, סדרני בטיחות, מספר מקסימלי של רשאים להיכנס וסידורים כיוצא באלה.

עדנה מעונינת להוציא תקנות אחרות ולא סידורים. לקבוע איסור חמור יותר על התפרעות כנגד השחקנים זה סידור? אני לא מבין למה לא ניתן לכתוב סעיף מפורש, כי השר בהתייעצות עם אחרים רשאי לקבוע כללים לשם הגנת השחקנים.

ניתן לכתוב: "לשם שמירת הסדר הציבורי לרבות הגנת השחקנים והזירה".

את אומרת כי את מעונינת להתקין תקנות שיחמירו את הענישה על פגיעה בשחקנים או בשופטים.

הכוונה היא לא להחמרת העונש, אלא לכך שיגדירו מה אסור.

מה ההבדל בין זריקת חפצים מיציע ליציע לבין זריקת חפצים מהיציע למיגרש?

בניסוח החוק הספציפי הזה רצו לקבוע איסורים ספציפיים המתייחסים לזירה ולשוליים.

למה את מתכוונת כאשר את אומרת קביעת איסורים יותר ספציפיים?

בתחילת הטיפול בהצעה הזו אנו אמרנו כי יש איסורים כלליים בחוק העונשין האוסרים זריקת חפצים העלולים לפגוע. למרות זאת כדי לטפל בתופעת האלימות הספציפית המתרחשת במיגרשי ספורט היה רצון לנסח איסורים ספציפיים.

אני חושב כי אם לא באה נורמה יותר מחמירה, או ענישה יותר מחמירה, אין צורך באיסורים הספציפיים. כוונת הוועדה היתה כי זריקת חפץ למיגרש ספורט היא חמורה מאוד יותר מסתם זריקת חפץ. את טוענת כי זה אינו שונה.

אני חושבת כי בשביל לאסור זריקת חפצים אנו לא זקוקים לחוק הזה. חוק העונשין עונה על הצרכים, כיוון שמדובר בתקיפה. הכוונה של החוק הספציפי הזה הוא קביעת כללים שאוסרים ירידה למיגרש ולשוליים.

היכן המיגרש?

אנחנו טענו כי כדי לטפל בתופעת האלימות ולהוריד את הגדרות כדי למנוע אסונות, יש צורך בתיקון חוק הבטיחות כדי להגדיר דברים ברורים ולהגן על השופט והשחקנים. כרגע, אנו לא יודעים להגדיר את השוליים וישנה בעיה משפטית. הבעיה היא מה קורה אם זריקת החפצים תעשה בשוליים לבין מה יקרה אם היא תעשה במיגרש.

ישנן שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שאנו רוצים לקבוע איסור של כניסת קהל למיגרש או לשוליו ועדיין לא מצאנו לכך פתרון. העניין הזה לא קשור לחוק הפלילי, אנו רוצים לקבוע נורמה חדשה שאוסרת להתנהג כך, אחרת זו עבירה פלילית שבסופה ישנם עונשים. הבעיה השנייה היא האלימות כלפי הנעשה במיגרש, שהיא לכאורה קיימת גם היום בחוק הפלילי.

לפי חוק העונשין, לא כל זריקת חפץ נחשבת כעבירה. בחוק הספציפי בו אנו דנים אנו רוצים לקבוע איסור מחמיר וגורף יותר.

אני התייחסתי לזה בסעיף 2(2)(ד): "תקנות לעניין אירוע ספורט ומקום שבו מתקיים אירוע ספורט יתוקנו לאחר התייעצות גם עם שר המדע, התרבות והספורט".

חה"כ וילן, אני טוען, כי החוק שלך לא מסמיך את השר לקבוע נורמה פלילית חדשה.

אני מציעה להוסיף לסעיף 6 תוספת האומרת: "כללים לעניין סעיפים 11(א)11-(ב), לרבות כללי התנהגות לשם שמירת הסדר הציבורי ובטיחות המשתתפים בפעילות הספורט בזירת פעילות הספורט". מיד אחר כך תבוא הגדרת הזירה כולל הגדרת השוליים כפי שייקבעו בתקנות, אשר יתייחסו לעניין זה בלבד.

עכשיו אנו צריכים לתקן את ההגדרה של "מקום שבו מתקיים אירוע ספורט".

אני מציעה לומר: "מקום שבו מתקיימת פעילות ספורט, וכן האזור שבו נמצא הקהל באירוע הספורט והכל במועד קיום אירוע הספורט או בתכוף לו".

השאלה היא האם הגדרה כזו תכלול בתוכה גם את הטיפול בבעיית השוליים.

אי ספק שההגדרה צריכה לכלול את השוליים, אך אנו מנסים להגדיר את "המקום שבו מתקיים אירוע ספורט" מבלי להגיד את המילה "שוליים". עדנה, תקריאי מחוק הספורט את ההגדרה לפעילות ספורט.

"פעילות ספורט-פעילות משחקית בין תחרותית ובין שאינה תחרותית אשר נדרש לה מאמץ גופני".

ההגדרה הזו לא עוזרת לנו.

אני מציע שתוסיפי "בסמוך לו".

אם נעשה כך יהיו לנו שני דברים, "השוליים" ו"הסמוך לו".

הגדרת השוליים תהייה יותר מוגדרת.

אם אומרים הפעילות והקהל, זה כולל את הכל. אין בעיה עם השוליים.

אם כך ההגדרה היא: "מקום שבו מתקיימת פעילות ספורט, וכן האזור הסמוך לו, וכן האזור שבו נמצא הקהל באירוע הספורט והכל במועד קיום אירוע הספורט או בתכוף לו". אנו לא נגדיר את השוליים, הם יהיו רק לצורך איסורים מיוחדים שייקבעו בתקנות. העברות הפליליות הושמטו מהצעת החוק הטרומית בהצעת החוק הממשלתית, כיוון שהן יחולו על הפרת הוראת שוטר וכן על הפרת צו סעיפים 275 ו287- לחוק העונשין.

האם אתם לא רוצים להחמיר את העונש לגבי העברות הנעשות בתוך הזירה? יש הבדל בין זה שאדם עומד ברחוב וזורק בקבוק על עוברים ושבים, לבין אם אדם נמצא במישחק כדורגל וזורק בקבוקים על השחקנים.

אולי בית המשפט יעשה את האיזון. שם יכול להינתן עונש רציני.

אולי נקבע עונש מינימום.

זה לא מתאים.

המחוקק צריך לשדר שהוא רואה את הנושא של האלימות במיגרשי הספורט באופן רציני. האם ישנה ענישה מיוחדת לגבי התפרעות באסיפת עם?

הענישה היא אותה ענישה, אך הנסיבות נלקחות בחשבון.

אני רוצה לומר לשופט שיתן ענישה חמורה יותר לאדם אשר התפרע באירוע ספורט. צריך לשדר כי המחוקק רואה את האלימות במיגרש הספורט בחומרה גדולה יותר מאשר אלימות אחרת.

המסר הזה מועבר באמצעות החוק הספציפי בו אנו דנים, אשר נותן אמצעים חינוכיים מיוחדים לטיפול באלימות במיגרשי הספורט, אשר אינם קיימים לגבי סוגים אחרים של אלימות.

מדוע ניתן לנקוט באמצעים של הרחקה והגבלה, ולא ניתן להחמיר את העונש?

המטרה היא ללמד את המתפרע במיגרש הספורט לקח. בנסיבות חמורות, בית משפט יכול לתת ענישה חמורה.

אם אני אבקש סטטיסטיקה לגבי ענישה חמורה, נראה כי כמעט ואין ענישה כזו.

השאלה של יו"ר הוועדה היא, מהן הדרגות בקודש בחוק העונשין היום על התפרעות והפרת הסדר הציבורי. איזה מסר מעביר היום המחוקק לשופט כדי לאפשר לו לטפל בבעיית האלימות במיגרשי הספורט.

בחוק הבטיחות במקומות הציבוריים יש בסופו הוראות לגבי ענישה פלילית. הענישה הזו היא מינימלית, אך היא חלה על הפרת כל ההוראות לפי תקנות הבטיחות. בנוסף לזה יש את כל ההוראות בחוק העונשין. ישנה אמירה ספציפית וחמורה לגבי מי שמשתתף באסיפה ומפר הוראות שבאופן רגיל אינן נחשבות לעברות פליליות. העניין הזה חל גם על אירוע ספורט. אנחנו עושים תיקון במסגרת אותו חוק.

אני הייתי רוצה בכל זאת להעביר מסר כי אלימות באירוע ספורט היא יותר חמורה מאלימות באסיפה פוליטית, כיוון שבאסיפות פוליטיות עד היום חוץ מהשלכת עגבניות לא קרה כלום, ולעומת זאת במיגרשי ספורט נהרגו אנשים.

הסעיף של הרחקה על רקע של חשד כי אדם עלול להפר את הסדר הציבורי, מעביר מסר כי העניין הוא רציני ביותר.

אם אדם התפרע במיגרש ובעקבות זה החלה מאומה ואלימות במיגרש, הוא יובא לבית המשפט ויקבל אולי חודש על תנאי.

זה לא נכון. ישנה ענישה חמורה לגבי גרימת חבלה.

צריכה להיות הבחנה בין גרימת חבלה ברחוב לבין גרימת חבלה במיגרש ספורט. אלימות במיגרשי ספורט היא יותר חמורה.

ומה לגבי אלימות במשפחה?

נקבע עונש מינימום לגבי אלימות בתוך המשפחה, כיוון שהמחוקק ראה את האלימות במשפחה כחמורה יותר מסתם אלימות.

כל אלימות היא חמורה, אלימות במשפחה, אלימות בבתי ספר, אלימות בכביש. אני חושבת כי לגבי אלימות במיגרשי ספורט נתנו מכלול של צעדים היכולים לתת כלים נאותים להתמודד עם התופעה.

בישיבות של ועדת החקירה ובדיונים במשרדנו נשמע קול האומר, כי עצם החמרת הענישה לא תעזור למנוע את התופעות האלה, כיוון שבעקבות סדר העדיפויות של המשטרה היום, המשפט יתקיים רק לאחר זמן ממושך מאוד ואז אנשים לא יזכרו כלל את הרקע למשפט וזה לא יגיע כלל לאמצעי התקשורת. המסקנות היו להחמיר את האמצעים המנהליים.

אנחנו התבססנו על המודל האנגלי בו הרחקת אנשים אלימים ממיגרשי הספורט היתה אפקטיבית. בוועדה העלנו גם את הדוגמא של טורקיה, שם הורידו גדרות, אך אם מישהו העז להיכנס למיגרש הוא נתקל במאות שוטרים עם אלות אשר לפי החוק יכולים להכותו. אני חושב כי עיקרון הכלליות פה של ענישה פלילית מספיק בשלב הזה.

לא התבקשנו לדון בהחמרת העונש. הנושא הזה עולה עכשיו בפעם הראשונה.

אני מרגיש כי אתם נוהגים בסלחנות שאינה במקומה.

בוועדה התקבל מסר כי מדובר במכלול צעדים חינוכיים לחינוך הקהל.

אני מסכים, אך אני עדיין חושב כי חסרה לבנה אחת בבניין. אם אנו מחמירים את הענישה כלפי אלימות במיגרשי הספורט, אנו מעבירים מסר גם לפרקליטות, למשטרה ולשאר מערכת האכיפה.

ישנם צעדים רבים שניתן לעשות.

מדובר בצעדים מנהליים ולא בצעדים פליליים. הבעיה היא עם אותה קבוצה קטנה המועדת, שהיא הבעייתית. יכול להיות שצריך לטפל באחדים מתוכם כמו שצריך כדי שכל השאר יבינו כיצד לא להתנהג. היום בתי המשפט מקבלים מסר לא להעניש במאסר אדם המתפרע במיגרשי הספורט.

זה לא נכון. יענישו אותו במאסר.

במשרד המשפטים ביקשו לתקן את ההפניות בסעיפים הפליליים לענישה, כדי להחליף את זה עם רמת הענישה. דליה איש-שלום ביקשה שנעשה כמה תיקונים לסעיפים של חוק הבטיחות במקומות ציבוריים עצמם. הכוונה היא לתקן את סעיפים 13,14,15 כיוון שהיום הקנס הוא לא אלף לירות.

היום בחוק העונשין לפי 61א לחוק העונשין ישנו עונש של מאסר שנה במקום עונש של קנס אלף לירות. אני רוצה לציין כי חה”כ כנעאן ביקש הסתייגות דיבור לשם החוק.

אני מעלה את החוק להצבעה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

ה צ ב ע ה
בעד: 2
נגד: 0

אין
אני רוצה להודות לחה"כ אבשלום וילן, יוזם החוק. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הוועדה ננעלה בשעה 11:00