פרוטוקולים/ועדת חינוך/4904



3
ועדת החינוך והתרבות – 6.3.2002

פרוטוקולים/ועדת חינוך/4904
ירושלים, ג' באייר, תשס"ב
15 באפריל, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 425
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום ד', כ"ב באדר התשס"ב, 6.3.2002, בשעה 08:30


ס ד ר ה י ו ם

הסעות תלמידים – תשלום להסעות בין ישובים

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב

שמחה שניאור, סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך
ד"ר שי כנעני, סגן מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך
ניסן רז, חשב משרד החינוך
שושנה ימין, מנהלת אגף הצטיידות, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג, היועצת המשפטית, משרד החינוך
עו"ד מיכל סגל, הלשכה המשפטית, משרד החינוך
יעל פרבר, מתאמת השר לכנסת ולממשלה, משרד החינוך
אפרת כהן, אגף התקציבים, משרד האוצר
יעקב אגמון, סמנכ"ל מרכז שלטון מקומי
רון חן, סמנכ"ל כלכלה, מרכז שלטון מקומי
אבינועם שוורץ, הסתדרות המורים
ארז פרנקל, יו"ר ארגון הורים ארצי
שי בלומנטל, סגן יו"ר ארגון הורים ארצי
אתי בנימין, ארגון הורים ארצי
עזרא נועם, ארגון הורים ארצי
יעקב צורף, יו"ר מועצת תלמידים ונוער ארצית
אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה
יונה פריטל, רכזת מחלקת חינוך, התנועה הקיבוצית

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ



הסעות תלמידים – תשלום להסעות בין ישובים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך
והתרבות בעניין מימון וארגון הסעות תלמידים.
ביקשתי לקיים את הישיבה מפני שבשנה האחרונה אנחנו חוזרים ונתקלים בבעיות שלא ידענו בשנים קודמות – על כל פנים, אני לא הייתי מודע להן בשנים קודמות – כאשר כל מיני גורמים במערכת משנים כל מיני הסדרים. בעיקר כוונתי לרשויות המקומיות שפתאום הן מחליטות להטיל את מימון ההסעות על ההורים או להפסיק לארגן הסעות. הדוגמה האחרונה שאירעה אירעה בנצרת עילית כאשר פעם שנייה בשנה האחרונה שיום אחד לפתע מודיעה הרשות המקומית להורים שעד היום היא ארגנה הסעות אבל מעתה ואילך יקרו שני דברים: ראשית, העירייה לא תארגן את ההסעות, שנית, העירייה קיבלה ממשרד החינוך מימון של חמישים אחוזים מההסעות, כך שהיא תממן רק חמישים אחוזים מההסעות אבל את חמישים האחוזים הנוספים, ההורים ישימו.

אני רוצה להדגיש שמדובר על הסעות במסגרת הקריטריונים של משרד החינוך. כלומר, לא מדובר בהסעות חריגות אלא בהסעות שתלמידים זכאים להם בתוקף ההנחיות של משרד החינוך.

התוודעתי לצד החוקי - שתכף גם דורית תסביר אותו – שלכאורה המחוקק לא נתן את דעתו על מי צריך לממן הסעות. כתוב מי צריך לארגן הסעות אבל לא כתוב מי צריך לממן הסעות ונדמה לי שעוד תלוי ועומד בג"ץ בקשר לכפר תבור.

זו סוגייה אחרת.

לא בדקתי את הנושא. עוגן בטח הכין מסמך ואני
יוצא מתוך נקודת הנחה שזה מסמך טוב. אני כן מודע לכך שיש הסכם בין משרד החינוך, השלטון המקומי ומשרד האוצר, לפיו המערכת פעלה. צריך להבין שהסעות זה פן אחר של מיפוי מערכת החינוך. כלומר, לכאורה אתה יכול לא להסיע אף אחד, תפתח לכל אחד בית ספר קטן ליד הבית שלו ולא תסיע אף אחד. המשרד מסיע כיוון שהוא הגיע למסקנה משיקולי מיפוי מערכת החינוך שלצורך חינוך הילד הזה, צריך לקבץ כך וכך ילדים ולפעמים מכמה רשויות מקומיות וזאת כדי שיקום בית ספר. צריך לארגן לצורך העניין מאתיים תלמידים או לפחות כיתה אחת מלאה בשכבת גיל ולפי זה צריך לבנות את בית הספר. אם מתחילים לבקש מתלמידים לממן חמישים אחוזים מההסעה, מחר גם יתחילו לבקש מהם חמישים אחוזים משכר הלימוד כי הסעה ולימודים הם שני צדדים של אותה מטבע. יאמר התלמיד שהוא לא רוצה לנסוע ויבקש חינוך ליד ביתו כמו שמקבל הילד השכן. אני מרגיש שהנושא הזה מתערער.

אמנם הנחתי הצעת חוק שבאה להבהיר שמה שכתוב בחוק, שצריכים לארגן, אז צריך גם לממן, אבל אני לא חי באשליות שאפשר להסדיר בעיות כאלה כי בתקופה של קיצוצים אני לא רואה איך אפשר עכשיו להעביר כל מיני חוקים כאלה, אבל לפחות כרגע בואו נשמור על הקיים. אם יתברר לי שהרשויות המבצעות, כלומר הרשויות המקומיות, לא מוכנות לשאת באחריות לדבר הזה והכל עומד להתערער, אני אדע שאין ברירה וכי צריך ללכת לחקיקה. יכול להיות שנגיע למסקנה הזאת, אבל אם בינתיים ההסדרים עובדים, אז הצעת החוק תמתין לימים יותר טובים בהם יהיו תוספות תקציביות ואז נוכל להסדיר גם את הדבר הזה.

לכן אני ביקשתי לקיים את הישיבה הזאת. צריך לזכור שלפחות בנצרת עילית כל הזמן האיום שם תלוי ועומד. אמנם לבקשתי המנכ"לית הכניסה אתכם לפעולה - נדמה לי זו הפעם השנייה ואני רוצה להודות לכם על זה – והרשות המקומית חזרה בה מהמכתב שהיא שלחה להורים, אבל זה הדליק לנו נורה אדומה כי היה לנו עוד מקרה אחד עם קדימה.

גם בירושלים זה קרה.

עם כל הכבוד לך, בירושלים זה לא קרה בשנה
האחרונה.

לא. זה קרה בשנה האחרונה.

אני יודע שבירושלים זה קיים כל השנים. אני לא
אומר שזה מצב נכון, אבל היה כך כל השנים. בקדימה אין חינוך על-יסודי ונדמה לי שהמיפוי שלהם הוא לרעננה.

בממלכתי-דתי.

בדרך כלל פוגעים בדתי. לא מעיזים לפגוע
באחרים כי תקום צעקה גדולה. בקדימה הודיעו להורים שמקבלים ממשרד החינוך רק חמישים אחוזים מהמימון של ההסעות של הילדים ולכן המועצה תשלם רק חמישים אחוזים ואת החמישים אחוזים הנותרים ישלמו ההורים מכיסם.

אני מקווה שכאן לפחות יש הסכמה שהורה לא צריך לשלם עבור הסעות במסגרת הקריטריונים. אני מקווה זו הנחת היסוד המוסכמת ואז צריך לראות מה ההסדרים הקיימים.

הוכן לנו מסמך שלצערי לא הספקתי עדיין לעבור עליו. אני מציע שנתחיל בתשתית של ההסכמים ונראה מה המצב הסטטוטורי, מה המצב החוקי, מה המצב ההסכמי שעל-פיו פועלים הדברים.

הערה טכנית. אנחנו התכוננו לדיון בנושא אחר
שהכותרת שלו אמרה הסעות בין-ישובים. על כל פנים, היועצת המשפטית של המשרד נמצאת כאן, ואם אתם רוצים לדון קודם בזה ואחר-כך להמשיך, אולי לא נספיק לעשות זאת כי יש לנו בשעה 10:30 ישיבה עם השרה.

הכותרת מדברת רק על ההסעות בין הישובים.

היושב-ראש רוצה לדון מהשורש וזה חשוב. אני
מציע שנתחיל מהסטטוס.

אני אומרת באופן כללי ביותר. בחוק בכלל אין
חובה של המדינה לממן הסעות תלמידים. בחוק לימוד חובה יש ציון של המרחק שככלל יהיה מבתי התלמידים לבתי הספר בהתאם לכיתות הגיל וכתוב שהרשות המקומית צריכה לדאוג שתהיה תחבורה כאשר הכוונה היא לתחבורה ציבורית. גם לא נאמר שהיא צריכה לממן את התחבורה הציבורית.

זה בחקיקה הראשית.

כן. זה בחקיקה הראשית. בהיעדר תחבורה
כאמור, היא צריכה לדאוג שאכן תהיה תחבורה כזו. גם אז לא נאמר שיהיה מימון.

מה עם חקיקת משנה?

יש הסכם.

תכף נגיע להסכם. תאמין לי שאני יודע למה אני
שואל. אני שואל אם יש חקיקת משנה, תקנות, הוראות. יש חוזר מנכ"ל?

חוזר מנכ"ל זה לא חקיקת משנה.

איזה סטטוס יש לחוזר מנכ"ל? אין לו שום תוקף?
יכולים לצפצף עליו?

לא. ודאי שלא.

מה הסטטוס המשפטי של חוזר מנכ"ל?

אני אמשיך את הדברים. יחד עם זאת החליט
משרד החינוך שהוא משתתף יחד עם הרשויות המקומיות או משתתף בהוצאות הרשויות המקומיות לפי קריטריונים מסוימים, לפי תשתית מסוימת שהכין המשרד.

הואיל והזמן קצר, אני בכל-זאת מבקש אם את
מוכנה בכל-זאת לעזור לי ולומר לי מה הסטטוס של חוזר מנכ"ל. את הולכת כרגע לומר שהעניין הזה מעוגן בחוזר מנכ"ל, כך אני מבין, וכי הסדרי ההסעות מעוגנים בחוזר מנכ"ל.

הסדרי ההסעות מעוגנים בחוזר מנכ"ל.

מה הסטטוס המשפטי של חוזר המנכ"ל?

חוזר מנכ"ל הוא הוראות פנימיות של משרד
החינוך למערכת החינוך, לבתי הספר ולמוסדות החינוך.

מה הסטטוס המשפטי שלו?

בגדר הנחיות פנימיות של מנכ"ל משרד החינוך
למערכת החינוך.

ההנחיות מחייבות, הן לא מחייבות?

את הרשויות המקומיות הוראות חוזר מנכ"ל
מחייבות בכל הנוגע לתפעול ואחזקה. בדרך כלל הנחיות לרשויות המקומיות לבצע הסעות כאלה ואחרות, כשהמשרד מודיע שהוא מממן לרשויות המקומיות הסעות בסכום מסוים, בתוואי מסוים או לפי קריטריונים מסוימים, משמע שהרשות מקבלת את הכסף לכך ומאידך צריכה גם לספק את השירות הזה כי המשרד לא אמור לממן שירות שאיננו מסופק.

כלומר, אם המשרד מממן על פי חוזר מנכ"ל 75
אחוזים משכר השרת, באופן כללי הרשות המקומית יכולה לומר להורים שיממנו הם 25 אחוזים משכר השרת?

לא. אלה שני דברים שונים כי לגבי תפעול יש
הנחיות שאנחנו מדברים עליהן לגבי תשלומי הורים, מה ניתן ומה לא ניתן לגבות עבור תשלומי הורים. לגבי תפעול בית-הספר לא ניתן לגבות תשלומי הורים אלא בחריגות שנקבעו בחוזר המנכ"ל ובהנחיות.

זה לא תפעול בית ספר?

לגבי הסעות, מאחר שאין חובת מימון בחוק, זה
לא תפעול בית ספר.

את אומרת שמבחינת ההוראות המחייבות, אין
הוראה מחייבת את הרשות המקומית לממן את ההסעה. מה יקרה אם הורה יאמר שהוא לא רוצה לממן את החמישים אחוזים? הילד ישב בבית. מה יקרה? יעמידו אותו למשפט על אי-ביקור סדיר. תארי לי את התסריט. הילד יושב בבית, ההורה אומר שהוא לא יממן באגורה אחת את ההסעה שלו. אתם רוצים שהילד ילמד, קחו אותו, תאמרו לאיזה בית ספר לשלוח אותו אבל הוא ילך רק ברגל או שתממנו לו את ההסעה. מה לפי הערכתך יגיד השופט?

הנושא הזה לא נדון בבית המשפט.

אני שואל אותך.

אני לא יודעת מה לומר.

את יועצת משפטית. את נושאת באחריות
המשפטית. אנחנו דנים בעניינים מאוד רציניים.

השאלה היא מה המרחק.

המרחק בין נצרת לעפולה.

מנצרת לעפולה ודאי שאי אפשר לטעון שילד אמור
ללמוד בעפולה, הוא גר בנצרת ואזור הרישום שלו בעפולה.

הוא יושב בבית כי אמרו לו לממן חמישים
אחוזים. מה יגיד השופט? מה תטען המדינה?

כשזה אזור הרישום שלו ולא כשזה אזור
הבחירה.

כן. זה אזור הרישום שלו. אנחנו מדברים על אזור
הרישום שלו. הכל במסגרת אזור הרישום והקריטריונים של חוזר מנכ"ל. הילד יושב בבית וההורה יאמר שהוא לא מממן הסעה. מה תטען המדינה? מה את תטעני?

כל הנושאים האלה צריכים להיות בתחום
הסבירות. המדינה בוודאי לא יכולה לדרוש מאזרחיה ללכת למקומות אליהם האזרחים אינם מסוגלים ללכת ואינם בתחום הסבירות. אני לא בטוחה שלחייב תלמידים להשתתף בסכום מסוים בהסעות, לא ייחשב כתחום הסבירות. הנושא הזה לא נדון אבל בהחלט הוא יצטרך להישקל.

כלומר, יאמרו להורה שיממן את ההסעה על-פי
הקריטריונים. למרות שהמשרד הכיר בזכאות שלו להסעה מעבר נגיד לשלושה קילומטרים, יאמרו לו שזה בתחום הסביר מה שהרשות המקומית דורשת ממנו לשלם. זה מה שיטען משרד החינוך?

אני לא יודעת מה יטען משרד החינוך. אני מדברת
עכשיו מבחינה משפטית. הנושא עוד לא נדון במשרד החינוך בהקשר הזה של תביעה משפטית עתידית. תיקח את התחום העירוני כאשר בתחום העירוני הרבה פעמים תלמיד נאלץ לקחת אוטובוס כזה או אחר.

אני רוצה להקצין את העניין. כשנגיע לתחום
הסבירות, נחליט איפה תחום הסבירות. אני חושב שתחום הסבירות זה חוזר המנכ"ל.

נכון. אמור להיות.

אם התלמיד צריך לנסוע מנצרת לעפולה כי זה
אזור המיפוי שלו ואין לו חטיבת ביניים במגמה שלו.

אם אין לו חטיבת ביניים, גם המשרד בהוראות
חוזר מנכ"ל הכיר בזה שאכן משתתפים בהוצאות הנסיעה שלו.

אני לא שואל אם משתתפים. אני שואל מנקודת
מבט של ההורה. ההורה אומר שהוא לא רוצה להסיע והוא ישאיר את הילד בבית. מה תטען המדינה? קודם כל, המדינה תתבע אותו על אי-ביקור סדיר?

הרשות המקומית תתבע אותו.

יבוא ההורה ויאמר שאין לו כסף לממן, שהוא לא
רוצה לממן, באופן עקרוני הוא לא רוצה לממן כי הוא לא מממן את החינוך של ילדו.

במקרה הזה יבדקו את שני ההסדרים, את ההסדר
שהמדינה מממנת ואת ההסדר של הרשות המקומית, האם הוא סביר או לא סביר. אולי לא סביר שילד ייסע מנצרת לעפולה, אבל אם יש מקרה חריג כזה, בדרך כלל המדינה משתתפת וגם הרשות משתתפת.

זה חריג?

כן. זה חריג.

מאות אלפי ילדים לא לומדים במקומות
מגוריהם.

עדיין זו השתתפות בהסעה מישוב לישוב. בכל
אופן הכוונה בחוק הייתה שתלמיד ילמד באזור מגוריו, והיה ואין אזור מגוריו – יש הסדרי השתתפות בהסעות שהם בין המדינה לבין הרשות המקומית ואכן הם מתקיימים.

אני מאוד מאוכזב מהתשובה, אבל לא חשוב.

התשובה היא משפטית בלבד.

אני מאוכזב שזו התשובה המשפטית.
מה ההסדרים? מישהו יכול לומר לי מה ההסדרים? מר אגמון, דע לך שאני הפלתי אתמול את החוק של העלאת תשלום הארנונה בשניים וחצי אחוזים. אני הייתי בין התשעה שהצביעו נגד. לא רק זה, בקריאה השנייה הצבעתי בעד כדי שיחשבו שיש רוב, אבל כשהגיע לקריאה השלישית, שיניתי את הצבעתי וכולם היו מופתעים.

מה הקשר?

בסוף הישיבה אני אומר לך מה הקשר.

הייתי רוצה להתמקד לגופו של עניין.

אם נתמקד על הבסיס החוקי של נושא ההסעות,
החוק במפורש מטיל את מלוא האחריות לארגון ההסעות ולביצוע להם על הרשות המקומית. שאלת המימון למיטב הכרתי את הנושא לאורך שנים נובעת מהסדר שנכנס למסגרת יותר מסודרת בשנת 1973 בין הממשלה – משרד החינוך והאוצר – וזה מופיע בחומר שהכין עוגן על-בסיס החומר שהעברתי אליו. ההסדר הזה נחתם בשנת 1973 והוא מכונה אצלנו הסכם גדיש-מרום והוא בעצם מבהיר את נטל המימון בין הרשויות המקומיות, בין השלטון המקומי, לבין הממשלה.

באותה עת גם קבעו את שיעורי ההשתתפות שהיו תקפים לאותה עת וגם בהסכם הזה צוין במפורש ששיעורי ההשתתפות ניתנים לשינוי בהתאם לחוקי התקציב או למגבלות התקציב שיתפתחו כנראה מעת לעת. זאת אומרת, עוד בשנת 1973 חזו את האפשרות שייתכנו שינויים בשיעורי ההשתתפות.

את מדברת על אחוזי ההשתתפות, אבל לא היה
מדובר שהם יחליטו במשותף שההורים ישתתפו.

לא היה שום אזכור לתשלומי הורים. אני אומר
יותר מזה. אני מטפלת בנושא ההסעות לאורך שנים והאמת היא שלפי הנוהג שתפס כמעט בכל הרשויות בארץ, למעט רשויות בודדות כמו ירושלים ותל-אביב, לא הטילו את נטל ההסעות על ההורים. אני יכולה לומר שאני כמדיניות השתדלתי שהנושא הזה בדרך כלל יישאו בו השלטון המקומי ומשרד החינוך ובהרבה מקרים גם לא חסכנו את העניין הזה שבעצם החוק לא התייחס לשאלת המימון. אמרו שהרשות המקומית תבצע את ההסעות אבל אף אחד, מאז חוקק החוק, לא הסדיר את שאלת המימון ולא הגדירו על מי היא חלה. לכאורה יכלה רשות מקומית לומר שהיא את חובתה על פי החוק קיימה, או העמידה תחבורה ציבורית או היא מארגנת תחבורה.

אבל זה לא על פי ההסכם.

אם רשות מקומית רצתה ללכת כלשון החוק,
היא יכלה לומר שההסדר עם משרד החינוך הוא בסדר אבל זאת אופציה.

ההסדר נעשה מפני שהחוק לא מסדיר את שאלת
המימון.

הוא לא נוגע בשאלת המימון.

ההסכם הזה הוא הסכם בין שני אנשים שעל-פי
חוק נכסי המדינה אין להם סמכות להתחייב בשם המדינה. זה הסדר שנעשה וזה לא הסכם. אתה יכול לומר שיש נוהל כבר שנים, אבל זה דבר אחר ואני מוכן לדבר אתך עליו. זה לא הסכם, הוא לא תקף והוא לא חוקי. חוק נכסי המדינה קובע למי יש סמכות להתחייב בשם המדינה ועם כל הכבוד, לא הייתה סמכות כזאת.

אתה אומר שההסכם לא חוקי?

לא אמרתי שהוא לא חוקי. אני לא משפטן אבל
אני אומר את הדברים שוב. מבחינת הסכם, ההסכם הזה הוא לא הסכם, הוא לא תקף, מי שחתם עליו לא יכול היה לחתום. זה הסדר שהסכמנו לשלם על פיו כל זמן שאפשר, כל זמן שמגבלות התקציב נתנו לנו את האפשרות, אבל כשאין, אנחנו לא חייבים.

מה כתוב בהסכם? במגבלות התקציביות לשנת
1973 בין משרד החינוך והרשויות המקומיות.

נכון. קראו לרשויות המקומיות, אמרו להן לקצץ,
אבל הן לא מוכנות לקצץ.

אם ההסכם הוא לא הסכם מבחינת מורשי
החתימה על נכסי המדינה, מדוע משרד החינוך מימן אותו?

מותר, לא חייב. מותר לבצע משהו אבל לא
חייבים. כל זמן שאנחנו יכולים על-פי החוק ועל-פי הכללים לעשות משהו, יופי. אם אנחנו לא יכולים, לא נעשה. אין לנו חובה כאן. זו לא חובה. ההסכם הזה הוא לא הסכם אלא הוא הסדר. אני חוזר ואומר שאנחנו רוצים, נטפל ונעשה, אבל אם אנחנו לא יכולים – לא נעשה.

הרשויות חייבות על פי חוק.

אלה הכללים. אם אתה רוצה להסדיר, בוא נסדיר
מעכשיו.

שאלת את דורית לגבי מבחן משפטי. אם אני
זוכרת נכון, לפני כעשרים שנה עתרה קבוצת הורים מפתח-תקווה בגין סגירת בית-ספר באזור מגוריהם שחייב הסעות לבית-הספר החדש אליו הם הופנו והצדדים העדיפו להגיע לפשרה ולא להביא את הנושא הזה להכרעת בית-המשפט. גם העותרים ידעו שאם זה הולך על-הבסיס החוקי, גם על הרשות המקומית אין חובת מימון. לכן הרשות יחד עם ההורים מימנו את ההסעות ולא הגיעו להכרעת בית-המשפט.

אני עבדתי כמה ימים במשרד החינוך וזו ההפתעה
הכי גדולה שלי. אחרי כל שנות שירות בתפקידים כאלה ואחרים במשרד אני ממש נדהם לדעת שאין כאן חובה בסיסית או בתוקף הסכם או בתוקף חוק. אם הייתי משחזר לעצמי שוב את כל תהליך המדדים במשרד החינוך, הייתי עושה את זה דבר ראשון או שהייתי אומר להורים שלא יסגרו בית-ספר אלא להילחם עד הסוף. שי, לא לסגור שום בית-ספר.

אין שום בעיה אבל תעביר כמה חוקים שייתנו
תקציב.

חוק התקציב קובע עדיפות על חוקים אחרים.

זה בדיוק הצד השני של שעות הוראה. זה כמו
שאתה אומר שהואיל והיה לך קיצוץ בשעות הוראה, תבקש מהורים לממן לימודים. זה בדיוק הצד השני של המטבע. שי, אני מתפלא עליך כי אתה צריך להבין את הדבר הזה. הסעה היא הצד השני של שעות הוראה. תחליטו. אתה רוצה לממן את הלימודים בכך שתיתן מורה או אתה רוצה לממן את הלימודים בכך שתיתן הסעה.

חוק התקציב קובע במפורש את עדיפות חוק
התקציב על חוקים אחרים. אם אין תקציב לא יתקיימו לא חוק חינוך חובה ולא כל חוק אחר. אלה הם הכללים ואין מה לעשות.

זה חלק מחוק חינוך חובה.

חוק חינוך חובה יתקיים רק אם יש תקציב.

בחוק החינוך המיוחד הקצו כספים?

עוד לא הבנתי איך את כממונה על ההסעות רואה
את הפעולה בכך שעכשיו רשויות מקומיות מסוימות אומרות שהן ייגבו כסף מההורים. זה במסגרת הסדרים? מה נקודת המבט בנושא הזה?

המדיניות שלנו, גם אם היא לא הייתה מוכרזת
ומוצהרת, הייתה לעשות את הכל שנטל ההסעות של התלמידים לא יוטל על ההורים ובאנו בדברים עם הרשויות, כפי שעשינו עכשיו בנצרת עילית, ושכנענו אותן בדרכים כאלה ואחרות לשאת במימון על-חשבונן. זאת אומרת, כמדיניות לא מחייבת ולא מוצהרת עשינו ופעלנו לאורך כל השנים.

למה אתם מפחדים ממדיניות מוצהרת?

לא מפחדים. כדי לא לעודד רשויות נוספות להטיל
את נטל ההסעות על ההורים, השתדלנו לפתור בעיות נקודתיות ולא להביא את זה לדיון פומבי.

אתם חושבים שהמדיניות של מי שנושא בהסעות
זו הממשלה יחד עם הרשויות המקומיות, היא המדיניות הנכונה?

כן. זו הייתה ההבנה שלי כל השנים.

אנחנו נקלעים אליך מעת לעת ואתה מציג את
השאלות ואני בכל הצניעות מחדד את הדברים. בעצם השאלות שתמיד נשאלות על-ידך, מה קובע, הצרכים או התקציב. מי קובע את מה. האם התקציב מקנה לנו צרכים או האם הצרכים מקנים את התקציב. כך אתה בוועדה הנכבדה הזו הכרעת ושכנעת את משרד החינוך לוותר על הדרישה מההורים לגבות עבור חומרי שכפול ושנה לאחר מכן, ובהסכמתך, הפרו התחייבות כתובה וחתומה והודיעו לנו שגם הנושא הזה משתנה.

בנושא ההסעות. אותו הסכם גדיש-מרום מדבר לא רק על הסדר המימון אלא גם על הקריטריונים. אם מחליטים שצריך להסיע ויש קריטריונים, יכול להיות שנכון באותה מידה לשנות את הקריטריונים ולהחליט שילד לא ילך ברגל שני קילומטרים אלא ילך שלושה קילומטרים. יבוא שר החינוך, ולא ראש רשות, ויאמר לניסן שייתן כסף וניסן יאמר לו שאין לו.

דווקא המרחק קבוע בחוק חינוך חובה. בחוק
קבעו שהמדינה בשיתוף עם הרשות צריכה להעמיד לילד מסגרת לימודית.

צריך ראש עקום להבין שהמחוקק התכוון שמעבר
למרחק הזה ההורה יישא בהוצאות.

לא, הרשות.

לפי דבריכם הרשות לא חייבת לממן אלא היא
צריכה להעמיד הסעה.

לא לפי דבריי אלא זו לשון החוק.

אני לא זוכר מקרה אחד ברשות שילד נדרש לשלם
כספים. התופעה הזו לא הייתה קיימת משום שכוח ההסכם הזה הוא נורמטיבי והוא התקבל. נכון שלא חתם עליו חשב, נכון שחתם עליו מרום סגן ראש עיריית ירושלים, נכון וגם אני אומר לכם שגם היועצים המשפטיים שלנו אמרו שהוא לא יכול היה לחתום בשם כל העיריות, אבל ההסכם הזה הוא הסכם נורמטיבי, הוא התקבל, ואני לא זוכר משך כל שנותיי – למעט השנים האחרונות – שהתופעה הזו התרחשה. אם הרשויות חפצי חיים, המסקנות יזלגו ממקום למקום ותהיה בריחה ויפגעו קודם בחלשים. יפגעו בדתיים כמו שאתה אומר, וזה מצער מאוד, אבל כל ראש עיר יעשה את השיקול התקציבי והפוליטי וזה קורה כאשר דברים לא מוסדרים בשני סוגי השלטון.

אגב, אני יכול להרצות לכם כי עשיתי עבודה של 55 נושאים שבסך הכל הממשלה הייתה צריכה לשבת אתנו ולהסדיר את הנושא ולעגן אותו, אבל הממשלה לא מעגנת את הדברים משום שיש לה אינטרס. ברצותה, היא נותנת, ברצותה, היא לא נותנת. התקציב הופך בעצם לאיזשהו מכשיר. למשל בנושא שכר הלימוד, יש חוק שמחייב את הרשות המקומית בחוק חינוך חובה כאשר המשרד צריך לממן גם כיתות י"א-י"ב. עכשיו הודיע לי איציק כהן בשם המשרד שהוא מקצץ בשיעור של שניים וחצי-שלושה אחוזים. אומר ניסן, בצדק רב, שחוק התקציב גובר. מה האלטרנטיבה אם חוק התקציב גובר על חוק חינוך חובה?

לקצץ בשלושה אחוזים בשעות.

נכון. זו אפשרות ראשונה, אבל רם ארז יעמוד
מנגד ויאיים עלי בשביתה. ראש הרשות יחליט עם מי יותר קל לו לריב. אם הוא יחליט באותה רשות שקל לו לריב עם ההורים, הוא יגבה. אם הוא ירגיש שיותר קל לו עם רם ארז, הוא יקצץ.

הכי גרוע זה לריב עם החוק.

נכון, אבל אומר חשב משרד החינוך שאם אין
לראש רשות, שלא יממן. אם ראש הרשות מפטר, הוא מפטר את החדשים ולא את המיותרים. הוא מפטר את מי שקל לו, את המורה לאנגלית, את המורה למתמטיקה, את המורה למקראה.

אני חושב שהדברים האלה צריכים להיות מוסדרים, אבל לצערי הרב גם בחוק ההסדרים – וזו תופעה של השנים האחרונות, כמו בנושא הזה - ובהנחיות חד-צדדיות של המשרד הדברים מופרים. אנחנו ישבנו על הדברים האלה אבל עוד אין החלטות. אגב, הגשנו בג"ץ בנושא הזה.

בגלל הקיצוץ שהושת עליכם.

שם יצופו בעיות רבות. הבג"ץ יביא אותנו לדיון
העקרוני בדברים האלה ואנחנו נעלה את שאלת המימון ונגיד לשופטי בית המשפט העליון שנשארו הקריטריונים אבל חוק התקציב לא מאפשר לנו.

כמחוקק אני לא מסתמך על הבג"ץ ויש לי גם
טעמים ערכיים אחרים. הבג"ץ עבורי הוא לא הכתובת אלא הכתובת היא הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. אני לא רואה כאן שום בעיה שצריכה להיות בבג"ץ. אין לי שום תביעות מהבג"ץ ואין לי שום ציפיות ממנו.

עלו רעיונות להתיר הסכמים עם קבלנים ולעשות
דברים. עלו שאלות המימון של ההורים ביתר שאת, בעיקר שעכשיו מדובר בערים שנחשבות חזקות למרות שאשדוד היא לא עיר חזקה וגם בה פגעו.

לא עיריות חזקות אלא נטולות מענק.

אבל פגעת באשדוד ובתל-אביב באותה מידה.

מה עמדתכם היום?

עמדתנו היא להתנגד לגבייה מההורים. אנחנו לא
רוצים לגבות ואנחנו לא אוהבים לגבות.

אתם תעזרו למשרד ותהוו חזית אחת מול כל
רשות מקומית שרוצה חד-צדדית לשנות את ההסדרים הנורמטיביים?

אנחנו נעזור מאוד, אבל בנשימה אחת אני חייב
לומר עוד משפט. אני רוצה שתדע שלא יעמוד לנו כוחנו ולא יעמוד כוחו של המשרד אם לא יהיו הסדרים סבירים למימוש הפעולות.

אני אעזור לכם.

אם הדברים לא היו רציניים זה היה יכול להישמע
כמו קוריוז שדבר כל כך בסיסי של הסעות תלמידים, אין לו שום הסדר חוקי ואנחנו מנסים להתפלפל בכל מיני פלפולים שאני עוד לא הבנתי מה המעמד החוקי. מה שאני מבין הוא שאין חוק וגם משרד החינוך וגם הרשויות המקומיות עושים איזושהי טובה שנותנים את ההסעה. אני עוד לא מבין מה זה אומר להעמיד, האם הכוונה להעמיד אוטובוס וזהו?

כן.

השאלה מה המינוח המשפטי. אני חושב
שבמסגרת של הרצונות הטובים שקיימים במשרד החינוך ובמרכז השלטון המקומי לא יקדמו אותנו לשום מקום.

הרצון הזה הוא 600 מיליון שקלים בשנה.
מדברים על זה כאילו זה משהו מובלע.

אבל בתוך זה יש את החינוך המיוחד בו אתם
חייבים.

בחינוך המיוחד אנחנו מממנים כ145- מיליון
שקלים ועוד 47 מיליון שקלים עבור מלווים.

אם כך, תורידי מאתיים מיליון שקלים. הסכום
הוא לא הנושא כרגע אלא הנושא הוא הנושא העקרוני.

אם אינני טועה בתוך הכסף הזה נמצאות
המועצות האזוריות שם אתה משתתף בתשעים אחוזים.

וגם מאה אחוזים.

אני מדבר על המישור העקרוני שהורה שאין לו
מוסד חינוך ליד הבית לא זכאי אלא חייב לקבל הסעה מאורגנת ומסודרת לבית הספר שם הוא רוצה שילדו ילמד. הדבר הזה חייב להיות מעוגן בחוק.

לא לבית הספר שם הוא רוצה שילדו ילמד אלא
לבית הספר אליו הוא ממופה.

זו הכוונה. אני לא אומר שכל אחד יוכל לבחור לו
את בית הספר בו הוא רוצה.
אנחנו כארגון הורים ארצי, אני מקווה ומאמין שיושב-ראש הוועדה ילך אתנו לנושא של שינוי החקיקה.

אין לזה סיכוי.

זו צריכה להיות המטרה.

היום אי-אפשר להעביר חוק כזה.

השאלה אם אנחנו נצטרך כל פעם לעמוד מול
רשויות וגם מול משרד החינוך. תכף אני אגיע לנושא המימון שיכול להיות שגם פה יש דבר לא ברור. גם החמישים אחוזים של משרד החינוך, הרשויות המקומיות אומרות דברים אחרים לעומת מה שאומר משרד החינוך ונצרת זו הדוגמה הטובה ביותר. בנצרת שלחו מהעירייה צ'ק להורים עבור השתתפות משרד החינוך.

זה ודאי לא עומד בקריטריונים של החוק שלנו.

הצ'ק שנשלח היה לפי תעריף של 2.5 שקלים. זה
מה שמשרד החינוך מעביר למרות שהתברר שזה לא בדיוק כך, אבל אני לא נכנס כרגע להתחשבנויות. גם בנושא הזה יש הרבה מאוד דברים נסתרים מאשר נגלים וכדאי מאוד לבדוק גם את הדברים האלה כי אז יתברר שיש ממוצעים. אני לא רוצה להיכנס לכל המושגים שנגלו לי תוך כדי בדיקה.

הכל גלוי.

אם לא היינו נוברים ונלחמים בעניין הזה, ההורים
היו בטוחים שהם מקבלים רק 2.5 שקלים ממשרד החינוך.

אנחנו נתנו את כל החומר לעוזר המחקר. אלה כל
הנתונים.

אנחנו גם הכנו דף מידע להורים שקיבל אותו גם
ארגון ההורים הארצי. דף המידע יצא גם בשפה הערבית כדי שחלילה המגזר הערבי לא יקופח. בדף המידע הסברנו לכל הורה את נושא ההסעות, מה על הרשות המקומית ומה על משרד החינוך.

לפי החוזר הזה מי מממן את זה?

כתבנו את זה. אני מוכנה לשלוח לך עותק.

אני חושב שצריך ללכת לשינוי החקיקה כדי שלא
נהיה תלויים ברצונו הטוב של ראש העיר או של כל גורם אחר. במקביל חד-משמעית אנחנו ניידע את כל הוועדים העירוניים שיעמדו על המשמר בעניין הזה ואנחנו חד-משמעית לא ניתן להורים להתפתות בגלל סיפורים כאלה ואחרים ולשלם עבור הדבר הבסיסי ביותר שהוא חינוך. כאן לא מדובר בתוספת ולא בהעשרה אלא בדבר הבסיסי ביותר שדרוש כדי לקבל חוק חינוך חובה. השאלה שאתה שאלת היא שאלה שלא הייתה עליה תשובה, מה ייעשה לאותו הורה שלא יישלח את הילד לבית הספר.

הבעיה של מימון תשלומי הורים היא לא כצעקתה
ואני אומרת את זה באחריות מלאה. אני מלווה את הנושא הזה לאורך שנים. התופעה היא שולית ביותר.

אני מסכים אתך. את רוצה שנחכה שתהיה תופעה
ארצית?

לא. אפשר להגיד גם נקודתית ואני אסביר למה
היא לא כל כך רווחת. יש לנו היקף גדול מאוד של מועצות אזוריות שמקבלות תשעים אחוזים מההוצאה ואין להם אינטרס להטיל את עשרת האחוזים על ההורים. יש לנו לא מעט רשויות, מועצות אזוריות, עיריות, כל יש"ע, כל קו העימות, כל עיירות הפיתוח, שמקבלות החזר מלא. כך שלרשות אין שום מוטיבציה להטיל על ההורים כי אין לה מה להטיל כי יש לה מימון מלא.

הרשויות היחידות שהתופעה הזו אולי מעיקה עליהן מבחינה תקציבית אלה עיריות ומועצות מקומיות שהן לא בעדיפות לאומית. נצרת זה מקרה מיוחד כי היא יצאה מאזור עדיפות לאומית. אלה בדרך כלל רשויות עירוניות שם יש גם סדרי תחבורה ציבורית. זאת אומרת, הרשות יכולה גם להעמיד לרשות ההורים את כרטיסיית התלמיד.

לא דיברנו עכשיו על סוג ההסעה.

מישהו העלה כאן את סוג ההסעה?

העלות של התחבורה הציבורית היא לא כל כך
גבוהה ולכן גם הרשויות נושאות בעלות הזו ומשלמות את חלקן. לפיכך התופעה הזו היא לא רווחת.

לא רציתי להיכנס לסוג ההסעה, אבל תביני שיש
בערים מסוימות סכנה. יש הורים - החינוך הממלכתי-דתי מטבע הדברים נדרש יותר להסעות כי הוא קטן יותר – משכונה יותר רחוקה שלא יודעים אם תהיה להם הסעה או לא תהיה להם הסעה. בבוקר באים אל ההורים אנשי החינוך הדתי ואומרים להם שיירשמו לכיתה א'. אחר-הצהרים מגיע אל אותו הורה זרם אחר בחינוך ואומר שאצלו אין בכלל שאלות, המיניבוס מתייצב ליד הבית ולוקח את הילד בשעה 7:30 בבוקר והוא גם מחזיר את הילד. אני אומר איך זה יכול להיות באותה מדינה?

הוא גם נותן לו ארוחת צהרים וספרים בחינם.

איך זה יכול להיות באותה מדינה? הדבר הזה
מרתיח. אנחנו מבקשים שבסך הכל ההסדרים הנורמטיביים יישמרו אבל גם על זה צריך להילחם. אחרי שאומרים לבית הספר הממלכתי-דתי תיסגר בגלל מיעוט תלמידים, כעבור חודש נפתח באותו מבנה בית-ספר של זרם אחר והוא מקבל את ההכרה של משרד החינוך ואת המימון של משרד החינוך. זו מדינה מטורפת.

תעצור במימון.

לא עוצר במימון.

אני מציע לך לעצור במימון.

ברגע שהוא קיבל בניין, הוא קיבל מימון.

לא נכון.

מי בנה את הבניין, לא מדינת ישראל?

אני מצטער, הוא לא מקבל שעות.

יש אצלנו היום זרמים גוברים וגוברים לעבור
לחינוך מוכר שאינו רשמי ולהקים רשת מוכרת כמו החינוך אל המעיין, וזה מה שיקרה בסוף. כאן יושבים אנשים שמבינים את העניין הזה וצריך להילחם, לקחת יוזמה ולשבור את הראש בקשר למה שעושה המנהיגות החינוכית בנושא הזה.

בעיריית ירושלים לא נותנים כבר חמישים אחוזים
מהכרטיסיות. זה לא הגיע למשפט כי לא היה מקרה אחד שפניתי למשרד החינוך ולעירייה – ששה-שבעה מקרים בשנה האחרונה – בו לא נתנו לי מונית מיוחדת לילדים והמונית לוקחת אותם ומחזירה אותם על-חשבון המשרד או על-חשבון הרשות המקומית. אתם פשוט פוחדים ללכת לבית-משפט, אבל אני פניתי והוצאתי מכתבים בנושא דרך עורכי-הדין שלנו והודענו שההורה לא רוצה לשלוח את הילד לבית-הספר כי אין לו הסעה. כאשר אני שולח לכם מכתב כזה דרך עורך-דין ואני מחכה שיבוא קצין ביקור סדיר, פתאום יש מונית מיוחדת שלוקחת את הילד הלוך וחזור ואני מכיר בירושלים ששה מקרים כאלה. אתם לא רוצים ללכת לבית המשפט כי אתם יודעים ששם תפסידו.

אותי כהורה לא מעניינת החקיקה שלכם. אם לילד לא תהיה הסעה, הוא לא ילך לבית-הספר וזה מה שאני אומר להורים. הורה מתקשר אלי, אני אומר לו שלא ישלח את הילד לבית-הספר ושיבוא קצין חינוך סדיר וייקח אותו עם המכונית הפרטית שלו. יש חוק חינוך חובה, הילד צריך להגיע לבית-הספר, אתם רוצים עוד תשלומי הורים על הסעות, תגידו שמחר בבוקר שמבטלים את חוק חינוך חובה וכי אתם רוצים כסף. זה חלק אינטגרלי מהחינוך. הילד שלי צריך להגיע לבית-הספר עם הסעה, ואם לא, הוא לא ילך לבית הספר.

או שיקימו בית ספר ליד הבית.

נכון, או שילכו לבית הספר של ש"ס ואני רואה את
זה יום יום. אני אומר לכם שאני מגיע לרישומים לבתי-הספר וההורים אומרים ששם הם מקבלים הסעות וארוחת צהרים. זו מלחמה אמיתית ואנחנו מפסידים את הילדים האלה ואחר-כך נפסיד אותם בכל המערכת.

שמעתי מהגברת שלא כצעקתה. אני רציתי לדעת
מה מספר התלמידים שלא מופיעים בבית הספר בגלל ההסעות.

אף לא תלמיד אחד.

המספר לא ידוע.

אני אומרת באחריות. אף לא תלמיד אחד.

כולם מופיעים לבית הספר?

כן.

אני מבין שזו אחת הבעיות שלנו כאן, שאין כסף
להסעות, ההורים לא מוכנים לשלוח והשאלה כמה תלמידים מסתובבים ברחובות, דבר שצריך להדאיג אותנו מאוד.

הם ברחובות לא בגלל בעיית ההסעות.

יש כאן באמת משהו אבסורדי. מצד אחד יש לנו
חוק חינוך חובה אבל מצד שני אומרים שאין תקציב. אם זה כך, אפשר לבטל את חוק חינוך חובה.

אגב, חוק חינוך חובה הוא על ההורים ולא על
המדינה.

חובה על ההורים לשלוח את הילדים, אבל חובה
על הרשויות לספק את החינוך.

אני לא בטוח. זה לא כתוב בחוק. תראה לי בחוק
איפה זה כתוב מה שאתה אומר. זה לא כתוב.

אם כך, לפי דבריך יוצא כאילו הממשלה לא
חייבת לתת חינוך.

בעוד כחודש נגיע לפרשת קדושים בספר ויקרא,
שם יש את הפירוש של הרמב"ם שאומר שיש כל כך הרבה ציוויים אבל ציוויים פשוטים כמו למשל לא לשים כלב בארון קודש לא כתוב, ועל זה תובע הרמב"ם מושג מאוד ידוע, לא להיות נבל ברשות התורה. אתה יכול להיות נבל ברשות התורה, לעשות דברים שלא כתוב בתורה שאסור לעשות אותם, כי יש הגיון בסיסי. ברור שהמדינה חייבת לתת חינוך, כמו שהיה ברור שצריך לתת הסעות, אבל יש היום גם תופעה של נבלים ברשות התורה. לא לתת הסעה לביצוע חוק חינוך חובה, עבורי זה נבל ברשות החוק.

אני מציעה שנשים את הדברים בפרופורציה.
ביקרתי בכמה מדינות באירופה ובארצות-הברית כדי לבחון את מערך ההסעות. תשלומי הורים הם חלק מהעניין. זאת אומרת, כשאנחנו אומרים כאן לא יעלה על הדעת ולא יתכן שהורים יישאו בהוצאות ההסעה, שם זה לא כך.

יש לכם הצעה שהורים יממנו הסעות?

שיישאו בעלות של תחבורה ציבורית.

למה?

למה לא?

בגלל שהוא לומד בחינוך הדתי.

לאו דווקא.

את אומרת את זה על כולם?

על כולם. בוודאי.

משפחה עם עשרה ילדים שגרה בפריפריה בשכונה
קטנה ובישוב קטן, עכשיו היא צריכה לקבל עונש כאשר בגלל שיש לה עשרה ילדים והיא גרה בישוב קטן בו אין בית-ספר, היא צריכה לממן עכשיו כרטיסיות לילדים, אבל הילד במרכז העירוני הגדול, משפחה שיש לה ילד אחד, הוא לא צריך לממן את ההסעה כי יש לו בית ספר ליד הבית.

אתה מביא את המקרים הכי קיצוניים, אבל יש
גם דרך ביניים.

מי שיש לו כאלה עמדות, שישים אותן על השולחן
ונראה אותו. שימו את זה על השולחן ותאמרו את זה.

אני שמתי על השולחן ואני חוזר ואומר. יש חוק
חינוך חובה ואפשר להסיע וכולי. יש כמות של כסף. הילדים צריכים ללמוד אבל בחוק לא כתוב שהם צריכים ללמוד שלושים, ארבעים או עשרים שעות. אם למשרד אין כסף, אני אמרתי לשרה ואני אומר גם לך וגם למנכ"לית, צמצמו את השעות. רוצים לתת הסעות בכסף הזה, מצדי שיסיעו את כל הילדים לכל מקום בעולם. אם אין כסף, שלא יסיעו. הכללים נקבעו ויש איזה שהם כללים שעל-פיהם קובעים. זה לא חוק ולא שום דבר דומה לחוק אלא אלה הסדרים קיימים שהם על דעת השלטון המקומי.

המשרד קרא לשלטון המקומי וביקש ממנו לעזור לו לקצץ. לא נמצאה הדרך ולכן אמרו שנקצץ בהסעות. אפשר לקצץ בשעות כי לא חייבים ללמוד עד שעה 2:00. זה לא כתוב בחוק ואפשר ללמוד פחות שעות. אין שעות, ילמדו פחות ויחלקו את הכסף אחרת. אני חושב שזו הדרך היחידה בעת מצוקה. יש מצוקה, אין כסף. כשלמדינה יהיה יותר כסף, מצדי תרחיב את כמות השעות.

אני רוצה לסכם את הישיבה.
א. ועדת החינוך והתרבות הצטערה להיוודע שלאחרונה יש מספר מצומצם של רשויות מקומיות שפוגעות בהסדרי מימון הסעות תלמידים שפעלו במשך שנים רבות והחלו לדרוש השתתפות הורים במימון הסעות התלמידים על-פי הקריטריונים של משרד החינוך.

הוועדה קובעת כי חריגה זו היא נורמה פסולה מן היסוד ומנוגדת לחלוטין לרוח חוק חינוך חובה חינם.

אולי הקביעה הזו תעזור גם למישהו שרוצה להגיש בג"ץ.

ב. הוועדה תובעת ממשרד החינוך להגיע להסכם מחייב עם השלטון המקומי באשר למימון הסעות תלמידים על-פי הקריטריונים באופן שהורים לא יידרשו לשאת בכל תשלום שהוא הקשור בהסעות אלה ומבקשת דיווח על כך תוך שלושה חודשים.

אני אומר שיגיעו להסכם עם מרכז השלטון המקומי וזה אומר שגם אתם צריכים להסכים. בהחלטה על הקיצוצים אמרנו שאנחנו שוללים את כל הקיצוצים ובכוונה אני לא רוצה לשים את הפוקוס. אני נגד הקיצוצים האלה והצהרתי זאת בהרבה הזדמנויות אבל אני לא רוצה כרגע לשים את הפוקוס.

ג. אם וכאשר יתברר לוועדה כי אין הסכם מחייב למימון הסעות תלמידים על-פי הקריטריונים יגיש יושב-ראש הוועדה את חוק מימון ההסעות לקריאה טרומית.

אני מבקש מכם לא לשבת בשב ואל תעשה. יש הסכמים או אין הסכמים, אבל אנחנו מבקשים לא להתחבא. צריך לשבת עכשיו, לקיים ישיבות ולהגיע להסדר. כך או כך, אנחנו רוצים שיהיה הסכם רשמי לגבי הסעות התלמידים ושלא יהיו הסדרים לא פורמליים. אנחנו רוצים שיהיה הסכם שיאמר מי מממן, איך מממן וכולי. אם אתם רוצים שהורים ישלמו, תגידו שהורים צריכים לשלם. כרגע הכל נראה מופקר כאשר כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

גם השלטון המקומי, שאני מאוד מעריך אותו, אומר שאין להם כוח לכפות על רשות מקומית ספציפית, כמו שלך אין כוח. אני אומר למנכ"לית שיש לה הרבה כוח, אבל לפעמים היא לא מבינה את זה. בשיחה אחת עם ראש עיר אפשר לפתור הרבה מאוד בעיות. אפשר להעביר מסר ברור מאוד. מנכ"ל משרד החינוך יכול להעביר מסר מהר מאוד במערכת שהסדרים נורמטיביים צריך לקיים. כל ראש עיר יודע איך מנכ"ל משרד החינוך יודע לשכנע. אגב, גם ראש מינהל הפיתוח יודע לשכנע ולפעמים יותר טוב מהמנכ"לית, כי מותר לו לומר דברים שלפעמים למנכ"לית אסור לומר. גם הסגן שלו יכול להשפיע. לאנשים יש הרבה השפעה.

אני מרגיש שבתוך המשרד אין נחישות, שלא יעלה על הדעת שרשות מקומית תבקש כסף מהורים עבור הסעות תלמידים על-פי הקריטריונים. אני לא מרגיש את זה וזאת ההפתעה שלי לרעה. לכן גם הערתי על המכתבים כי במכתבים האלה אתם כותבים להם שהם לא חייבים לממן. אתה יכול לומר לראש הרשות שאף על פי שאין בחוק, אתה חייב לעשות זאת בתוקף מדיניות המשרד ובתוקף ההסדרים, ואם לא תעשה כן, נראה זאת בחומרה ונראה סתירה מוחלטת לרוח הכוונה שלנו שילמדו חינם. בוודאי שאתה יכול להגיד. אתה יכול לומר לראש הרשות שלא יבוא אליך במשך שלוש שנים וכי תיפגשו בעוד שלוש שנים. אני מרגיש מרוח המכתבים שאתם בעצם נותנים פלטפורמה לרשויות המקומיות ומאפשרים לאלה שרוצות להיכנס בפתח הזה. בגלל שמדובר ברשויות מקומיות בודדות היה צריך להיות כאן מאבק נחוש והיה צריך לומר להן שזה לא יעבור וכי הן הולכות למוטט את כל ההסדרים.

אצלי בחדר מתקיימים הרבה דיונים עם כל מיני ועדים הורים אם כן לקבל את הצעת המשרד או לא, לסגור בית ספר או לא לסגור אותו ואתם צריכים להבין מה אתם עושים עכשיו. אתם עכשיו מעבירים רוח במערכת שאומרת שאסור לסגור בית-ספר. אני אומר לכם שאני אלחם עכשיו בכל הכוח שיש לי נגד סגירת בתי-ספר ואני לא אתן לחטיבת הביניים בפרדס חנה להיסגר כי מחר ראש המועצה המקומית בפרדס חנה יבקש את ההסעות של הילדים. עד שלא תהיה התחייבות חוקית, אני לא רוצה לסגור, כי למה שאסגור את חטיבת הביניים בפרדס חנה? לא ייסגר שום בית-ספר. אתם צריכים להבין מה אתם עושים. זה ממוטט את כל אושיות יכולת תכנון מערכת החינוך אם אין ביטחון בסוגיית ההסעות ואתם כנראה לא מספיק מבינים את זה.

במקרים של סגירת בתי-ספר?

לא רק במקרים של סגירת בית-ספר אלא זה גם
במקרים של בחירת מקום מגורים. תאמיני לי שאתם לא קולטים עד הסוף מה אתם עושים. אתם צריכים לדעת מה עושה הדבר הזה לאנשים שלא יודעים מה יקרה עם ההסעות.

תודה רבה.






הישיבה ננעלה בשעה 10:00