פרוטוקולים/ועדת חינוך/4271

הכנסת החמש-עשרה
מושב רביעי

3
ועדת החינוך והתרבות
24/12/2001
פרוטוקולים/ועדת חינוך/4271
ירושלים, י"ז בטבת, תשס"ב
1 בינואר, 2002




פרוטוקול מספר 377
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ב', ט' בטבת התשס"ב, 24/12/01, בשעה 11:05

חברי הוועדה: זבולון אורלב- היו"ר
גנדי ריגר
מיכאל נודלמן
חוסניה ג'בארה

אבשלום וילן
אריה שומר - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות
עמיחי כץ - אגף תקציבים, משרד האוצר
צבי ורשביאק - יו"ר הוועד האולימפי
אריה רוזנצוויג - מזכיר כבוד, הוועד האולימפי
אפרים זינגר - מנכ"ל הוועד האולימפי
יעקב סנדלר - יו"ר מינהלת הספורט ההישגי,
הוועד האולימפי
גלעד לוסטיג (גילי) - מנהלת היחידה לספורט הישגי
הוועד האולימפי
רוני רימון - הוועד האולימפי
אמיר דן - הוועד האולימפי
דני קסטן - הוועד האולימפי
רדו רוזנטל - מנכ"ל ההתאחדות לספורט נכים
אריה פינק - ההתאחדות לספורט נכים
אורי אפק - יועץ לוועדה
מירב ישראלי - יועצת משפטית
עדנה אראל
עוגן גולדמן - עוזר מחקר בוועדה
ערן גרומי - יו"ר ועדת ספורטאים

יהודית גידלי

מילת - הקלטות ותמלול

ההכנות לאולימפיאדת אתונה 2004

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. הנושא הוא: הכנות לאולימפיאדת אתונה 2004. מדובר בתקצובן. עד 1998 הממשלה די 'קרטעה' בכל נושא התקצוב בהכנות לאולימפיאדת אתונה, וגם התוצאות היו בהתאם. משנת 1998, ראש הממשלה לשעבר, נתניהו, הבטיח להעביר תקציב מיוחד של 10 מיליון שקלים מהרזרבה למימון ההכנות למשחקים האולימפיים. בהתאם לכך, בשנים 1998,1999 ו- 2000 הועברו הכספים למשרד החינוך והתרבות, ולאחר מכן למשרד המדע, התרבות והספורט. הכספים הועברו לוועד האולימפי, ותוקצבו ההכנות לאולימפיאדת אתונה. אני חושב שאולימפיאדת סידני מהווה ציון דרך בהישגים האולימפיים של מדינת ישראל, שבהחלט בירכנו עליהם, והם פרי הילולים של אותן הקצבות שניתנו לוועד האולימפי.

הבעיה היא שברגע שחזרו בספטמבר 2000, והיו צריכים להתכונן להכנות אולימפיאדת אתונה 2004, התחילה המערכת 'לחרוק'. על פי מה שנמסר לוועדה ב- 2001, משרד האוצר העביר רק 2 מיליון שקל, שגם סכום זה עבר תקצוב המכבייה. האם אין זה נכון? מאין הנתון הזה שזה הועבר למכבייה?

זה השניים האחרים.

אזיי, יש 2 מיליון שקל שהועברו להכנות לאולימפיאדת אתונה מתוך ה- 10 מיליון שקל. התאריך היום הוא ה- 24 בדצמבר; אנחנו נמצאים ממש בסיום השנה, ומשמעות הדבר היא שבעצם החמצנו שנה מאוד חשובה כדי להכין את הספורטאים שלנו. "אם אין קמח, אין תורה" - במובן הזה: אין תורת ההישגים, אין תורת הספורט. אנחנו כמובן איננו יכולים לעבור על כך לסדר היום.

עוד הצרה הזאת מתרגשת עלינו, ואנחנו איננו יודעים מה יהיה התקציב ב- 2002. עד עכשיו פחות או יותר ידענו מה עבר בקריאה ראשונה, ואתמול התבשרנו שעומד ליפול קיצוץ מדהים על עולם התרבות והספורט. דרך אגב, אנחנו מקיימים דיון חירום בנושא התרבות ביום רביעי. אנחנו מאוד חוששים שההכנות לאולימפיאדה יגבו פה מחיר כבד מאוד.

האם זה הגיע היום לישיבת ממשלה, כפי שפורסם?

הם מסרו לנו נתונים מאותה ההצעה שהאוצר הניח על שולחן הממשלה. יש לנו חוברת של הממשלה, שלמרבה השערורייה פורסמו בה רק העניינים התקציביים - לא פורסם חוק ההסדרים. יש שם בחוק ההסדרים חיסולי חשבונות מדהימים, אבל אינני רוצה כרגע להיכנס לכך.

אני שאלתי את עצמי שוב כמה פעמים אנחנו יכולים, כחברי כנסת, לקיים דיונים, "לעשות צעקות" - למרות שאני יודע שבפעמים הקודמות הצעקות הועילו. הצעקות הועילו, והכנסת היא אחד המקומות שבה אפשר להשמיע את הזעקה, ושהזעקה תישמע. שתדע דעת הקהל מה קורה לעולם הספורט שלנו!

האם הוסיפו על חוק ההסדרים עוד דברים חדשים מכל הבא ליד?

כן. מה שקשור לוועדת החינוך והתרבות וכל ההשכלה הגבוהה. אינני רוצה כרגע "לערב שמחה בשמחה". על כל פנים, אני שואל את עצמי הרבה פעמים, בשעה שאנחנו רואים שמעשי ידינו 'טובעים בים' ורואים שנושא ההכנות לאולימפיאדת אתונה הולך לרדת לטמיון - וברור שספורטאי שלא יהיו לו הכנות מסודרות, מדעיות, מתוכננות ל- 4 שנים לא יוכל להגיע להישגים. אחרי זה אנחנו עוד 'בוכים': מה קורה לעולם הספורט שלנו? יש לזה השלכות לכל מערכת הספורט, ובעיניי ספורט הוא תרבות חשובה מאוד. אני אומר לעצמי: יכול להיות שצריך לעגן את כל נושא ההכנות לאולימפיאדת אתונה בחוק. שיהיה חוק הכנות אולימפיות, שתהיה נורמה מסודרת, חוקית, כדי שיהיה ברור שהמחויבות של מדינת ישראל להכנות לאולימפיאדת אתונה איננה צריכה להיות קשורה בהעברות רזרבה - אלא הבסיס, הנורמה התרבותית של הדבר הזה הם מחויבות חוקית.

לא בדקתי מה נעשה בעולם בעניין זה, אבל לצערי זאת המציאות הישראלית. אני לא נאיבי שאחשוב שבימים האלה אפשר להעביר חוקים הקשורים בכסף, ואינני מדבר על השנה הקרובה, אבל יכול להיות שצריך להתחיל מהלך של חקיקה שיבטיח את העניין. הנחתי בפניכם הצעה שאשמח לקבל עליה תגובה, אני, בשיתוף עם מר וילן, שהוא יושב ראש ועדת החקירה לאלימות בספורט, ומתברר שהוא מוכן להתמסר לעולם הספורט. יש בינינו הבנה מלאה בתחומים האלה, ואנו חושבים שאפשר לגייס תמיכה החוצה-מפלגות כדי להבטיח את הנורמה הבסיסית הזאת. אינני רוצה לעשות פה "מחטפים", אבל נשמח לקבל הערות מגופים שונים לגבי ההצעות האלה, כדי להבטיח איזושהי תמיכה. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שבעצם קמה הכנסת ואומרת שאולי צריך להבטיח בחוק את הנורמה הבסיסית הזאת של ההכנות לאולימפיאדת אתונה, ושהוועד האולימפי איננו עוד איזושהי עמותה נתמכת. המדינה צריכה להכיר בוועד האולימפי; בסך הכל הוא זרוע של ארגון בינלאומי. האולימפיאדה היא תרבות ספורט מהמוכרות ביותר בעולם התרבותי שלנו. אולי זה האירוע שמעגן ומאחד יותר מדינות מאשר כל מפעל אחר. איני מכיר שום מפעל עולמי שמארגן בתוכו כל כך הרבה מדינות. יש לזה ערך חשוב מאוד, ולא נרצה שמדינת ישראל מופיעה בבמה הזאת 'מקרטעת' ו'צולעת' בגלל סכומים שלא עליהם עומד תקציב המדינה.

אנחנו רוצים לקיים את הדיון הזה, כדי לראות מה ניתן לעשות וכדי לזעוק את הזעקה, כדי להפעיל את הלחץ וכדי שהכנסת תמלא את חובתה בסוגיה הזאת של ההכנות לאולימפיאדת אתונה - שנהיה בטוחים שעשינו את כל מה שבידנו לעשות כדי להבטיח אותן.

אני מודה לך על דברי הפתיחה בנושא חוק ההכנות לאולימפיאדת אתונה. יש פה התייחסות זו הפעם הראשונה, ואנחנו אולי דווקא מברכים על כך. סבורני שזה היה צריך לעבור קודם כול אולי בממשלה - ואחר כך בכנסת.

מה? הצעת חוק ממשלתית?

לפי חוק ההסדרים החדש, כל חוק בעלות של מעל 2.5 מיליון שקל צריך תמיכה של 61 חברי כנסת, אלא אם כן הוא מובא על ידי ממשלה. לכן אני חושב שצריך לעשות מאמץ לשכנע את הממשלה.

אנו מברכים על כך וחושבים שזה דבר נכון. אני חושב שמתחילת כניסתי למשרד פגשתי את יושב ראש הוועד האולימפי הנוכחי, מר צבי ורשביאק, ודיברנו על הנושא של ההכנות לאולימפיאדה שחייב להיות בחוק יסוד התקציב של משרד החינוך כתקציב. אין זה יכול להיות שכל שנה - הבטיח ראש ממשלה זה כך, וראש ממשלה אחר אחרת. למר צביקה היו כל מיני תהיות אולי אין צורך. אנחנו דיברנו על זה מאוד בפתיחות ומאוד ברצינות, ואני חושב שזה נכון מאוד. נצטרך למצוא את הצורה המשפטית הנכונה אם זה צריך לעבור דרך הממשלה או דרך הכנסת, אבל עצם העובדה שזה עולה הוא נכון מאוד. מדוע?

אנחנו רואים היום מה המצב. חלק מהחברים בוועד האולימפי שנושאים יחד אתנו בעול של הספורט השתתפו אתנו אתמול באסיפת חירום שהייתה בתל אביב. העניין ממשיך הרבה יותר בחריפותו אחרי פגישתו של השר וילנאי עם ראש הממשלה אתמול בלילה. הם אינם מתכוונים אפילו "לחלום" להוריד את הקיצוץ של 90 מיליון שקל למשרד המדע, התרבות והספורט.

נאמר לי ש- 110 מיליון שקל!

זה 145 מיליון שקל כשמדובר באוצר. 90 מיליון שקל הם הפחתה בתוכן העניינים. 20 מיליון שקל הם הפחתה אחידה לכל משרדי הממשלה, ו- 35 מיליון שקל הורידו לנו לפני 5 חודשים כשהכנתי את תקציב 2002 (וזה 5%). ביחד זה 145 מיליון שקל, שזה עלה לנו.

ומדוע אינכם מתפטרים?

אני מוכן להתפטר. כבר פעם אחת הצעתי את זה. כינסנו אתמול ישיבת חירום של כל אנשי הספורט, המדע והתרבות בתל אביב. חושבני שבדבריו של יושב ראש הוועד נאמר הכול במספר משפטים קצרים מאוד ושהם מבינים מה שקרה כאן.

האם יושב ראש הוועד הציע שהשר יהיה מש"ס? לא?

אבל ש"ס גם מתפטרת, וגם "הורגים" אותה! בינתיים הביטוח הלאומי, משרד העבודה והרווחה, עומד להיות מקוצץ ב- 3 ביליון שקל!

ברצוני להעמיד דברים על דיוקם: אני סבור שאיננו צריכים 'להסתובב במסדרונות' במשרד האוצר ולקבל כל מיני הבטחות אישיות משר האוצר שייתן כסף. אנחנו ביקשנו השנה את 10 מיליון השקלים - קיבלנו 2 מיליון שקלים. אמרתי בשיחות שיש לי עם מר צביקה בעניין הזה, שדרשתי את 8 מיליון השקלים הנוספים עוד השנה, ב- 2001. הנושא הזה הוא חמור ביותר. אני חושב שההכנות היו צריכות להתחיל אתמול.

נפגשנו פה בכנסת עם החברים העוסקים במלאכה, ואנו נמצאים אתם בקשר בנושא הזה. חושבני שהמצב לא רק שיחמיר - 2004 לא כל כך רחוקה. אם אמרת בתחילת דבריך שזו אסיפת חירום, לא ידעת מה נקרה לפניך. אני אומר לך 'חד וחלק': היום הנושא של הספורט עומד להיפגע בכל חומרתו, בכל מצבו; מצב ההכנות לאולימפיאדת אתונה הרבה יותר חריף ממה שהיה לנו. זה תמיד הכסף שניתן מעבר לתקציב של משרד המדע, התרבות והספורט, והוא ניתן להכנות לאולימפיאדת אתונה. קיבלו 2 מיליון שקלים; אין אנו יודעים מאין לתת את 8 מיליון השקלים שאני חושב שצריך לתת להם תוך השבוע הזה ל- 2001. אני אפילו אינני מדבר על התקציב של השנה הבאה, אם באמת 90 מיליון השקלים ירדו. אני אומר לך נחרצות, אדוני היושב ראש: ישיבת החירום שאתה מכנס ביום רביעי, ואתה כיושב ראש ועדת החינוך והספורט - זה מקבל תהודה אמיתית שחברי הכנסת שנמצאים כאן נותנים את דעתם לנושא הזה. חושבני שכל נושא התרבות והספורט לקראת יום רביעי והיום הוא הרבה יותר חמור ממה שכל אחד כאן יגיד. אם ועדת הכספים איננה מאשרת לנו את ההעברות הפנימיות, זה עוד יותר חמור. אני מקווה שמפה נלך לשכנע אותם.

מי מתנגד לזה?

יושב ראש הוועדה, מר ליצמן, בגלל ההעברות של המשכנתאות, ועוד נושא נוסף - ההעברה לירושלים; אבל ההעברה לירושלים נמצאת שם בתקציב.

בהעברה לירושלים אני שותף מלא.

אזיי, רק דע לך שהכסף נמצא שם "בפנים" בהעברות, והקצינו שם 'בפנים' 7 מיליון שקלים - פשוט צריך לשחרר אותם. אני מדבר על 7 מיליון שקלים ועוד 7 מיליון שקלים נוספים מהאוצר. כל 14 מיליון השקלים נמצאים שם בפנים - 7 מיליון שקלים בהגשה ראשונה ושניה והגשה נוספת שצריכה להיות מחר, שהאוצר טרם אישר לנו. אני חושב שההכנות לוועד האולימפי הן במצב חמור ביותר.

אני חושב שמה שקורה בכל נושא ההכנות לאולימפיאדת אתונה במדינת ישראל הוא בהמשך לסגנון הידוע "מדינת חרטה ברטה". בשנה אולימפית מתחילים לשאול: איפה המדליות? וראש הממשלה ב- 1998 מתעורר - ב- 1999 התחלף. גם עשו פה פסטיבל: כולם נדחפו והצטלמו. זה טוב לריטואל, לא לעבודה שיטתית. מי שיודע איזה "אורך נשימה" צריך בספורט - ברור לגמרי שאם זה לא באופן סדיר ושיטתי יהיה קשה מאוד להתמודד בצמרת העולמית, וכל פעם יהיו שאלות, ופוליטיקאים יצטלמו; ייסעו לסידני או לא - אין זה משנה. אם רוצים להיות רציניים, חושבני שדרך לאלץ את הממשלה היא להכניס את זה לתקנה תקציבית. אין היגיון לחוק בפני חוק, מלבד העובדה שצריך לבנות, ויש ספורט הישגי, וישנה היחידה בווינגייט, וישנו הוועד האולימפי הישראלי שיש לו תקציב. ובכן, מה אומרים לי? אינך יודע - לוועד האולימפי יש המון כסף! אזיי אני אומר שאני רוצה שקיפות מוחלטת. זה גוף וולונטרי. המדינה איננה יכולה להתערב במהות תקציבו, אבל גוף וולונטרי ציבורי צריך לפרסם מאזנים, צריך לשים נייר על השולחן וצריך לעגן את התוספת שהמדינה נותנת לו. בנושא הזה מר נתניהו הבטיח - והוא אכן קיים. כנראה שבקרוב יהיה לנו עוד פעם מר נתניהו. אזיי ב- 2004 יהיה לנו עוד פעם תקציב! אבל את שנת 2001 כבר איבדנו. מה עם שנת 2002? לכן אני חושב שהיוזמה הנוכחית היא מאוד נכונה.

אני באמת חושב שצריכה לבוא כאן החלטה ממשלתית, ונעזור להם להחליט. אבל כמקובל במקומותינו, שרים הם אנשים אמינים. אתמול קיבלתי לידיי את תקציב מועצת ההימורים בספורט שאני צריך להעביר מחר בדיון, לאחר שיושב ראש ועדת החינוך "עשה שמיניות" עד ששר האוצר התרצה וחתם. אני מקווה שב- 26 בדצמבר נוכל להעביר את תקציב מועצת ההימורים בספורט. אינני אומר את זה בציניות, כי אני חושב שמה ששר האוצר עשה פה זאת שערורייה. זהו חוסר אמינות - שנה שלמה מתנהל הספורט כשבעצם אין לו תקציב מאושר על ידי ועדת הכספים של הכנסת. מבחינת נורמות ציבוריות זוהח השחתה לשמה. זו מדינת עולם שלישי, ואחראית לזה המערכת הפוליטית, ובראשה שר האוצר. כל התרבות הזאת שמנסים לסדר לי ולסדר לך, וזורקים את הספורט, צריכה לעבור מן העולם! הספורט חייב להיות ספורט נקי, הישגי, לקבל את התמיכה הממשלתית ו'לרוץ' קדימה. אין זה יכול להיות שבבסיסו יתנהלו מלחמות עסקנים פוליטיות. אני אף אינני מדבר על עסקני הספורט - אני מדבר על שרים בממשלת ישראל ששכחו שאין זאת שכונה! גם בשכונה אין מקבלים החלטות כך!

סבורני שפה מר אורלב ואני נעמדנו כמו עניים בפתח והתחננו למערכת שתעבוד במסודר. צר לי שאנו שוב צריכים להעלות את הנושא הזה. זה ניסיון ציני של פקידי האוצר 'לחסל חשבונות' על תקציבים שהוגדלו לטובת התרבות, לטובת הספורט. הבה נלך לעולם הרחב, ונראה איך שם תומכים בתרבות, באומנות ובספורט - הרבה יותר מאשר פה! אין זה יכול להיות שממשלת ישראל יושבת היום על תקציב ותצביע על 'חיתוך' - שאחריו לא יעזור ולא כלום. אני יודע שהמצב קשה, אבל אתה רואה מאין אפשר להוציא את הסכומים. אני בעד היזמה הזאת. שר התרבות והספורט מש"ס לא יעזור לנו, ומוכרחים לובי חזק מכל המפלגות - ואז יש סיכוי לשכנע את ראש הממשלה שלא יגע בספורט, שלא יגע בתרבות - יקצצו כמו לכולם ולא מעבר לזה. אם ננהל מאבק ציבורי חריף, ניתן יהיה גם עד ועדת הכספים לשנות משהו.

אני מציע שלגבי תקציב 2002 תהיה הסתייגות שתהיה בנויה על שנינו, ונאסוף עוד חברי כנסת כדי לנסות ולהעביר הסתייגות בחוק התקציב לסעיף מיוחד של 10 מיליון שקל להכנות לאולימפיאדת אתונה. שלא תחשבו שזאת הצרה היחידה שלנו. בשבוע שעבר קיימנו דיון על תנועות הנוער. יש עוד בעיות יסודיות; אבל מותר לנו לעסוק ב- 6 או 7 דברים שיש עליהם הסכמה לאומית רחבה. אם מרצ והמפד"ל הולכים יחד על איזשהו נושא, כנראה שבכל זאת יש בעיה אמיתית. השותפות הזאת יכולה להועיל לזה אם אפשר לגייס גם ממפלגת העבודה והליכוד. אני מציע שנגיש הסתייגות.

אנחנו שולחים כל שנה לא חוברת אחת ולא 2 ולא 3 למשרד החינוך, התרבות והספורט. המאזנים שלנו שקופים. על כל תוכנית העבודה שלנו מדווחים כל רבעון. הכול שקוף וידוע. אותן קרנות שמדברים עליהן הן קרנות שיצרו מ- 10 השנים האחרונות. להן יש מטרה אחת: ההכנות לאולימפיאדה ובניית בית. 'כולו' 2.5 מיליון שקל! זה גם המימון שאנחנו מקבלים מהבנק עד שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך או ממשרד התרבות, המדע והספורט. השיק הרשום מגיע במאי-יוני. מה זאת אומרת? אנחנו צריכים הלוואות, ואלה הביטחונות. אם יגידו שמשהו איננו שקוף - יושב פה היועץ המשפטי של המשרד: הכול שקוף! הכל מנוהל מצוין!

אבל כדי להניח את דעת הציבור לגבי החוק, אנו צריכים להוסיף עוד סעיף אחד של ביקורת המדינה.

אני רוצה ראשית לחזק את דבריך: התנועה האולימפית זו התנועה הגדולה ביותר בעולם. בסידני נטלו חלק 199 מדינות - זה 20 יותר מדינות מאשר המדינות החברות באו"ם. אנחנו חברים של כבוד, וזאת הזדמנות יוצאת מן הכלל גם לברך את מר אפרים זינגר, שלפני כשבועיים נבחר כחבר לוועד האולימפי האירופאי.

בספורט מה שלא נעשה אי אפשר להחזיר מהר, לא בחוגים ולא בשעות נוספות. בשנת 2001, למרות העבודה הבלתי רגילה, אפשר יהיה להציל את 2004 רק אם מחרתיים יחזרו לדברים. אני מכיר את ישראל מאז האולימפיאדה הראשונה, את כל 141 הצוותים שעיצבו אותם, את כל המאמנים - את כל מי שהיה שותף. לקראת סידני 2000 הגענו למיטב מסוים. מינהלת הוועד האולימפי הקימה רשות ספורט לתפארת. היום מר יעקב הוא ראש המינהלת - וממש הייתה עבודה מאוד מסודרת, ואין זה סוד שהיא הייתה בנויה על 10 (פלוס/מינוס) מיליון שקל. אני רוצה לחזק מאוד את הרעיון שעולה כאן.

מילים אחדות להיסטוריה. באמת הוחלט בשנת 1998 שנקבל 10 מיליון שקל. קיבלנו את זה בשנת 1998 וב- 1999. בשנת 2000 הורידו לנו 1.800 מיליון שקל: 600,000 שקל מהנכים, 200,000 שקל לגבול הצפון - ולגבי היתר טענו שהוצאנו פחות ממה שקיבלנו, והחזירו לאוצר. היום הם אומרים שהם טעו. אבל בינתיים אנחנו בחוב של 1.5 מיליון שקל. מאחר שבסידני הצלחנו, אבל 40 ספורטאים אף פעם לא שלחנו. 25% מהם הגיעו לגמר! מה היה ההבדל? שבפעם הראשונה עבדו בצורה מסודרת. יושב פה ספורטאי ומספר לכם שביום חמישי אמרו לו שביום שישי הוא נוסע למחנה אימונים. ביום שישי, כשהוא הגיע לאימון, אמרו לו: לא. אין כרטיסים. מדוע אין כרטיסים? כי הם לא נתנו כסף. לכסף הייתה סיבה עיקרית להצלחה שלנו בסידני. מר רוזנצוויג היה יושב ראש המינהלת - עם הצוות של היחידה, מר גלעד לוסטיג - הכינו עבודה נהדרת, והתוצאות היו טובות. הם ראו כי הצליחו. הם אמרו: הבה נהפוך את הגלגל. הבלגן התחיל כשאמרו: ניתן חלק מהכסף לאיגודים, חלק לוועד האולימפי, חלק 'אני לא יודע למי'. במקום שהכסף יהיה מרוכז ביד אחת, עם אנשי מקצוע, עם הצלחה מוכחת, הם אמרו: הבה נעשה דבר אחר. התוצאה היא שהשנה יש בלגן - לא עשינו כלום. ניסינו להציל עם ה- 2 מיליון שקל שנתנו, והיתר ממקורות של הוועד האולימפי (שעדיין חייבים עוד כסף) את סגל הזהב, שמונה היום 12 ספורטאים.

לא הבנתי. האם השנה שיטת העברת הכספים השתנתה?

התנגדתי שהכסף ייכנס לבסיס התקציב, כי ברגע שהוא מגיע למשרד, אינני יודע איך הוא יחולק. גם את אותם 10 מיליון שיועדו לנו לא קיבלנו. על אחת כמה וכמה שזה לא יהיה כסף 'צבוע'. 10 מיליון שקלים הם כסף צבוע.

מה הפירוש? אם יהיה סעיף תקציבי שיהיה כתוב בו "הכנות לאולימפיאדה"?

כל אחד יכול לעשות הכנות לאולימפיאדה.

הוא איננו יכול לכתוב בחוק: "הוועד האולימפי", כל עוד "הוועד האולימפי" איננו גוף סטטוטורי, וזהו חלק ממטרת החוק: שתהיו גוף סטטוטורי. רק גוף סטטוטורי לפי חוק יסוד התקציב 1992.

זאת הסיבה שאמרתי שאינני רוצה שהכסף ייכנס לבסיס התקציב. אם הוא ייכנס לבסיס התקציב, הכסף לא יגיע לאן שהוא צריך להגיע.

אבל רבתם על כסף שאינו קיים.

קודם כל אנחנו איננו רבים. אנחנו מתווכחים על כסף שאינו קיים. כדי לנסות להציל בשנת 2001 לפחות את ספורטאי הצמרת, הכנסנו מושג חדש שנקרא: "ספורטאי זהב". להם יש אמנה שנעשתה בוועד האולימפי, והמשרד - דבר מסובך; הדברים אינם פשוטים. יש גם הסכם. האמנה מחייבת לעשות הסכם כל שנה, וכוליה. אבל הסגל הרחב נגרע. גם בעמדה שלהם שתראוה בדף הזה, תיווכחו שהם אומרים: אנחנו נביא לאיגודים וגם לוועד האולימפי. האחריויות להכנות לאולימפיאדת אתונה הן על הוועד האולימפי. כשבאטלנטה חשבו שלא כל כך הצליחו, 'תלו את אנשי הוועד האולימפי על עץ' - ובצדק. מדוע בצדק? כי כשנכשלים - מישהו צריך לשלם. אחריות היא אך ורק על הוועד האולימפי, ואת המשלחת אך ורק הוועד האולימפי יכול לשלוח. היחידה בספורט ההישגי הוקמה אך ורק למטרה אחת: לטפל בחוד ולא ברוב.

יש לנו חוב משנת 2000 של 1.8 מיליון ש"ח. 600,000 ש"ח לנכים - מקובל על דעתנו. 2% לצפון - אינני יודע מדוע צריך דווקא מההכנות לאולימפיאדת אתונה.

אני ראיתי שבמטולה יש גם מרכז ספורט. מתאמנים שם לאולימפיאדה.

אם זה היה מופנה לשם - אין לי בעיה. תוכנית העבודה, גם כשהייתה להכנות סידני, היו גם כוונות ל- 2004 - ואפילו ניצוצות לגבי 2008. אמר בצדק מר וילן: ספורט אין עושים מהיום למחר. זה תוכנית עבודה רצופה, עם הרבה מחשבה. גם היום היחידה הספורטיבית איננה בונה תוכנית לשנה. היא בונה עד שנת 2004 ועם רמזים לגבי 2008. אם הכסף לא יהיה בידי גוף אחד, שהוא זה שיכוון בהתאם לתוכניות מאושרות, אנו נחזור למה שהיה לנו בשנות ה- 80' ושנות ה- 70'. נצטרך לשכוח מאותו הישג שהיה לנו בשנת 2000 בסידני. השנה הזאת היא שנה אבודה. זה שטיפלו ב- 14 ספורטאים, זה בסדר; אבל מה קורה עם היתר? גם ה- 14 לא קיבלו טיפול מלא, ועד היום יש איגודים שטוענים שעשו פעולות, ולא קיבלו כסף תמורתן.

אני מבין מדבריך - דברים פשוטים מאוד - שבעצם שנת 2001, שהתקציב לא עבר בה, זו פגיעה אמיתית ביכולת הממשית של המשלחת האולימפית בשנת 2004. האם אתה יכול להעריך את הנזק הזה?

לגבי הצעת החוק, מאחר שיש לנו ניסיון מהקולנוע - לפחות כך הבנתי. אני מציע שיהיה פה בתקציב ההכנות לאולימפיאדה, בסעיף 3 א': "ייקבע בתוכנית נפרדת ובנוסף במסגרת ההקצאה.". ולא - אם לא יהיה כתוב "בנוסף", כי אז יקבלו 20 מיליון שקלים לדוגמה, ויבוא האוצר בשנה הבאה ויוריד למשרד כ- 20 מיליון שקלים.

אני רוצה לתת למשרד האוצר להתייחס. התמונה המצטיירת פה שאנחנו "יורים על עצמנו ברגל". יש כאן שתי פרשיות: פרשיה אחת היא לגבי איך המשרד מתנהל בהעברות הכספים. פה משהו לא ברור מה קרה - מישהו שינה את השיטה ואיננו מעביר ישירות. הפרשייה השניה היא גודל העוגה. אני מקווה שהאוצר אינו חולק על כך שיש קשר ישיר, שיש הבטחה שלטונית וכל הדברים האלה. מה אנו צריכים לעשות? הוא מצטט ממר אפרים זינגר ש- "המשרד לא הגיש למשרד האוצר בקשה לתקצוב ההכנות לאולימפיאדת אתונה". האמנם כך?

אינני יודע מה בדיוק נסגר ביני ובין שר האוצר, אבל מה שהגיע אלינו הוא ההבטחה של ה- 2 מיליון שקל שאכן הועברו. לגבי השנים הבאות זה לא יצא לבסיס התקציב. משרד המדע, התרבות והספורט, במסגרת תקציבו, רואה חשיבות עליונה בנושא ההכנות לאולימפיאדת אתונה ובנושאים אחרים.

אבל זה לא היה כך משנת 1998 עד 2000. זה לא היה מתקציבו - זה היה מהרזרבה הכללית.

נכון.

ואתם משנים עכשיו את השיטה.

אנו לא שמענו על הבטחה של שר האוצר להקצות 10 מיליון שקל נוספים.

הייתה לי פגישה עם שר האוצר בערב ראש השנה, והוא אמר לי שהוא ייתן לי 5 מיליון שקל. אמרתי לו שאני פועל בהתאם לכך. שלחתי לו גם מכתב עם סיכום אותה פגישה.

אני לא אמרתי לגבי שר האוצר - אני רק אמרתי שאלינו לא 'ירד' שום דבר חוץ מה- 2 מיליון שאכן הועברו.

זאת אומרת שלכם הייתה הנחיה להעביר 2 מיליון ב- 2001. לגבי 2002, אתם אומרים שיש לכם עדיפויות: משרד התרבות. זה לא היה מעולם. זאת אומרת שזה קיצוץ. אני מדבר כרגע על העובדות.

זה איננו קיצוץ. זה סדר עדיפויות של משרד התרבות. אם משרד המדע, התרבות והספורט רואה בעניין חשיבות, יואיל בטובו להפנות לכך.

מר כץ אומר: זו הרי הבטחת ראש ממשלה. זה שר אוצר. מה אתם רוצים?

לממשלת ישראל יש רק תקציב למשרד המדע, התרבות והספורט. אם זה כולל או לא כולל - הם יכולים להחליט.

האתיקה עד היום הייתה שהבטחות ראשי ממשלה, מה גם שמדובר בשני ראשי ממשלה, כי מר ברק המשיך את זה - מקיימים. הייתה פה איזו הסכמה לאומית שכרגע נשחקה.

יש הרבה החלטות במשך השנה.

כמו? לדעתי לא תמצא דוגמה של הסכמה לאומית שקשורה בבמה בינלאומית, שקשורה ב- 10 מיליון שקל, שכך נבנתה לכתחילה.

החלטה בעניין המגזר הערבי לא בוצעה משנת 2001.

זאת החלטה פוליטית, האם אינך מבין? המניעים מאוד חשובים. הרי פה אין פוליטיקה. פה ישנם מרצ והמפד"ל - ערבים ויהודים מאוחדים. אין פה בעיה. החלטה לגבי המגזר הערבי איננה דוגמה נכונה, כי היא החלטה פוליטית. פה אינני חושד במישהו בכך שיש החלטה פוליטית. זה איננו עניין מפלגתי.

יש הבטחות, יש החלטות, ויש מציאות.

אבל אתה עצמך אומר שיש בקשה ל- 10 מיליון גם לתקציב השנה הבאה.

בקשה רשמית מהמשרד? לא. אולי יש בבקשות הכלליות, איני יכול להגיד עכשיו.

האם אתה יכול לומר לגבי 2001 - לגבי מה שאמר המנכ"ל, לגבי ההעברות, שיש בקשה שמונחת או עומדת להיות מונחת בוועדת הכספים?

בנושא ההכנות לאולימפיאדת אתונה? לא. אין משהו. הוא מתכוון לתוכנית ירושלים.

ב- 2002 גם זה לא יהיה על חשבון האוצר.

יש תקציב הכנות לאולימפיאדת אתונה בתוך בסיס תקציב המשרד. ה- 10 מיליון שקל נוספים לתקציב הזה.

אני רוצה להשלים רק חוליה אחת שחסרה גם לדיון. כל העבודה המסודרת שנעשתה על השנים האחרונות נעשתה על בסיס דוח של ועדת ממלכתית: ועדת השופט דב לוין. הוועדה העמידה בסיס לתפעול היחידה לספורט הישגי. משום מה בשנת 2001 ניסה המשרד לשנות את דפוסי ההתנהגות של השיטה שעבדה כל כך טוב בהכנות לסידני. לכן, אחת ההמלצות שלנו צריכה להיות שההכנות שהיו כל כך מוצלחות ביסודן צריכות להמשיך באותה שיטה. אין צריכים לשנות את השיטה שתפקדה והצליחה, והושמה כבסיס ויסוד על ידי ועדה ממלכתית. המשרד ניסה, מסיבות כאלה ואחרות, לשנות את השיטה - ואני חושב שאין זה טוב ואין זה נכון.

המשחקים האולימפיים במדינת ישראל אלו הם אולי אחת מנקודות ההסכמה האחרונות בחברה הישראלית, בניגוד לדוגמאות שהועלו או לא הועלו כאן. יש מסביב לנושא הזה קונסנסוס כמעט מקיר לקיר. הסכומים שמדובר בהם הם סכומים בהיקפי תקציב מדינה בטלים בשישים, ואפילו פחות. לאחר משחקי אטלנטה הוקמה ועדה שהיו לה 2 מסקנות: מסקנה אחת היא מסקנה ארגונית - ועדת השופט לוין ז"ל.

שהקים אותה?

סגן שר החינוך, ומר פלד אימץ אותה לאחר מכן כעמדת המשרד. בנושא הוועדות האולימפיות, לוועדה היו 2 מסקנות אופרטיביות: המסקנה האחת היא מסקנה ארגונית. המסקנה הארגונית אמרה: כל גורם במדינה בכלל, ובספורט בפרט, צריך לעסוק בתחום שבעבורו הוקם: הכנות אולימפיות - בזה עוסק הוועד האולימפי בישראל. הציטוט הוא כמעט מדויק! בשל כך תקום מינהלת ליחידה לספורט הישגי, שהיא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי, והמינהלת כפופה לוועד האולימפי בישראל (ציטוט של מר לוין). ההמלצה הזאת נבעה כתוצאה ממציאות שקדמה למשחקי אטלנטה, שבה יכול להיות שלא היה מחסור בכסף - אבל הכסף פוזר, הכסף הוצא - לא תמיד למטרות שלשמן הוא ניתן ולא תמיד תחת פיקוח או בקרה.

המסקנה השניה האופרטיבית זה כימות של המלצות תהליך ההכנות. הכימות עמד על סך של 15 מיליון שקל לשנה - כל שנה באופן קבוע כתוספת לתקציבים הקיימים, כתוספת לתקציבים המגיעים מהמועצה להסדר ההימורים בספורט, כתוספת לתקציבים של משרד החינוך (היום משרד המדע, התרבות והספורט). דובר בתוספת, וראש ממשלת ישראל לשעבר, בנימין נתניהו, החליט שבשל אופיו של האירוע, שהוא אירוע לאומי ולא אירוע ספורטיבי, יימצא לכך תקציב מיוחד כתוספת. החזיק אחריו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, וכך עבדנו 3 שנים. שר המדע, התרבות והספורט ליווה אותנו לכל אורך הדרך בדרך לסידני, יחד עם ועדת החינוך של הכנסת, חברי הכנסת. עוד טרם צאתנו לסידני אמר שר המדע, התרבות והספורט: "אני בא מהצבא. הכנות ארגוניות, מקצועיות, מנהליות כפי שראיתי בתהליך ההכנות לאולימפיאדה, כפי שאני ראיתי בסידני - לא נתקלתי בהן מאז שאני 'באזרחות'.". באותו אירוע שהיה באוניברסיטת תל אביב, אמר ספורטאי בכיר של המשלחת: "אנחנו נמצאים ערב צאתנו למשחקים האולימפיים בסידני. הייתי גם בברצלונה. הייתי גם באטלנטה. זו פעם ראשונה שאני יכול לומר היום, עוד טרם צאתי למשחקים האולימפיים, שכל תוצאה שאשיג, בין אם תהיה טובה ובין אם אכשל, אומר דבר אחד: הוועד האולימפי, יחד עם הזרוע המקצועית של היחידה לספורט הישגי, העמידו לרשותנו את כל המשאבים שהיינו זקוקים להם. יתרה מזו: הם הצליחו במהלך 3 שנים לתת לנו שקט כלכלי, ארגוני ומקצועי, וזה מה שאיפשר לנו את ההכנות הכמעט מיטביות.

אנחנו נמצאים למעלה משנה לאחר משחקי סידני - אתונה 2004 בדרך. בעוד חודש נפתחים משחקי החורף האולימפי בסודניק סיטי, והשנה - שנת 2001 - מזכירה לי את 1997. ב- 1997 - המצב שבו לא היה ברור מי עושה מה, למה, מתי, איך וכמה. ניירות עבודה מפה ועד להודעה חדשה, התייעצויות, כינוסים, אמירות - שנה שירדה לטמיון. למזלנו, בסיומה של אותה שנה, ראש הממשלה לשעבר, בניימין נתניהו, קיבל את אותה החלטה והציל את ההכנות למשחקים האולימפיים בסידני. הוועד האולימפי בישראל הוא גוף סטטוטורי, כפי שמוצע בהצעת החוק. הוא חלק מהתנועה האולימפית הבינלאומית, שעל פי האמנה האולימפית יש לו שורה שלימה של מטלות. אחת המטלות, והעיקרית שבהן, היא ההכנות לאולימפיאדת אתונה.

לוועד האולימפי יש, וחייבת להיות, זרוע מקצועית שאינה אובייקטיבית, שאינה נתונה למצבי רוח או למשברים חולפים, או למערכות יחסים שלא ממין העניין, בין אם בקרב פקידי ממשלה, בין ובתוך איגודי הספורט שיש להם סדר היום שלהם. אותה זרוע מקצועית, זוהי היחידה לספורט הישגי, למעשה מלווה את עבודת הוועד האולימפי לאורך כל התקופה. החל מההמלצה בפני הוועד האולימפי על קביעת אמות המידה של אילו ספורטאים ייסעו לסידני, דרך התייעצות ועבודה משותפת עם איגודי הספורט לגבי תוכניות מקצועיות, מתן 'מעטפת' מדעית-רפואית בנושאים שאיגודי הספורט ביום-יום שלהם לא יעסקו בהם, גם אם יהיה להם כסף (כי לא הכול רק עניין כספי), ועד ההמלצה בפני הוועד האולימפי מיהם הספורטאים והמאמנים שייצאו להשתתף במשחקים האולימפיים. כפי שאמר מר צבי ורשביאק, גם לתת את הדין יחד אתנו לאחר שחוזרים. קודמי בתפקיד ומורי אמר את זה פעם: "כולם עוסקים בהכנות לאולימפיאדת אתונה. זה פופולרי. זה אטרקטיבי. גם איגודי ספורט וגם מחוץ לספורט. בסופו של דבר יש גורם אחד בלבד שחוזר משם: זה אנחנו, זה הוועד האולימפי. לכן שני הפרמטרים גם יחד הם חשובים, ואין יכול לבוא אחד בלי האחר. אחד זה העמדת משאבים על בסיס קבוע, כדי שההכנות לא יהיו נתונות לגחמות כאלה ואחרות. שתיים, איגום וריכוז המשאבים תוך ליווי, פיקוח, בקרה ושקיפות מוחלטת בידי הגורם שהוא האחראי על הנושא הספציפי: הוועד האולימפי.

כמה אנשים מונה הוועד האולימפי בדרך כלל?

הוועד האולימפי הוא למעשה מוסד הגג של הספורט האולימפי בישראל. מליאת הוועד האולימפי, האסיפה הכללית: 93 חברים, שמיוצגים בה כל ראשי איגודי הספורט - מכדורגל וכדורסל, ועד כדורי דשא והחלקה על הקרח, ספורטאים אולימפיים, נציג הוועדה האולימפית הבינלאומית, מר אלכס גלעדי, ראש מינהל הספורט.

יש בחירות לזה, או שאלה בעלי תפקידים קבועים?

הגוף שבאופן שוטף מנהל את הוועד האולימפי הוא הנהלת הוועד האולימפי, בת 31 חברים. יש בעלי תפקידים, יושב ראש, מזכיר כבוד, סגנים וכדומה.

האם יש נציג ערבי בוועדה?

יש: ע'אלב מג'דנה. הוא חבר הנהלה מתוקף זה שהוא עוסק בספורט. אחת ל- 4 שנים, באופן קבוע, בסיומה של שנה אולימפית, מתקיימות בחירות בוועד האולימפי לבעלי תפקידים.

אני הייתי רוצה באמת להדגיש שיש כאן שני דברים שהם שונים לחלוטין: נושא אחד זה סוגיית הכסף - כמה כסף יש לנושא הזה, והאם הוא מעוגן, מוגן בחקיקה שניתנת לשינוי או לא. חוק הקולנוע יכול לשמש משל להרבה דברים. שאלה אחרת היא שאלת המבנה של ההכנות לאולימפיאדת אתונה. הצעת החוק הזאת, בתמימות לכאורה, משנה סדרים שהיו קבועים מראש והיו נתונים עם הקמת היחידה לספורט הישגי. היחידה לספורט הישגי הוקמה על ידי רשות הספורט דאז, היום מינהל הספורט, והוועד האולימפי - זאת אומרת, על ידי המשרד והוועד האולימפי במשותף. היא מוצגת כאן כגוף שהוא בתוך הוועד האולימפי ופועל מטעמו של הוועד האולימפי בלבד.

אין זה נכון.

הגוף הזה הוקם במשותף על ידי שני גופים, מתוך ראייה שבאמת ההכנות לאולימפיאדת אתונה הן הכנות שמבחינה ממלכתית חשוב לקדם אותן, חשוב להבטיח אותן - חשוב להבטיח יחידה מקצועית שתלווה ותקדם את הנושא. היחידה לספורט הישגי טיפלה בהכנת ספורטאים אולימפיים גם ברמה הגבוהה ביותר, שזו הרמה של ספורטאי זהב, שהם משתתפים באולימפיאדה הקרובה, גם ברמה של הספורטאים היותר נמוכה, במובן הזה שיכול להיות שהם ספורטאים עתידיים לאולימפיאדה עתידית. יכול להיות שלא בטוח שהם יעברו את המבחנים, את המוקדמות וכוליה. בעיקר הרמה השניה של הכנת הספורטאים נעשתה במשותף עם האיגודים, בעוד האיגודים לא פעם הם אלה שעושים את מחנה האימון, והיחידה לספורט הישגי רק מנחה - לעומת ספורטאי הזהב שנמצאים בפיקוח שוטף וקבוע והרבה יותר אינטימי ואינטנסיבי עם היחידה לספורט הישגי.

מכיוון שגם התקציבים לספורטאים שאינם ספורטאי זהב היו תקציבים שהיו משותפים לאיגודים ולוועד האולימפי, נעשתה חשיבה ביקורתית במשרד, והוחל בשיטה חדשה. על פי השיטה החדשה הזו, תקציבים להכשרה של ספורטאי הזהב מועברים אל היחידה לספורט הישגי, מועברים אל הוועד האולימפי, בכפוף לאמנה המתוקנת ומעודכנת בין המשרד לבין הוועד האולימפי (שאותה הזכיר גם מר צבי ורשביאק), והסכם ביצוע ספציפי לאימון ספורטאי הזהב. לגבי ההכשרה של הספורטאים שאינם ספורטאי זהב, שהיא מפוזרת בין כך גם באמצעות האיגודים, מועבר הכסף ישירות אל האיגודים תחת הנחיה קבועה ושוטפת ואישור תוכניות עבודה של היחידה לספורט הישגי. לכן במקום שיהיה מימון כפול בשתי זרועות שונות מטעמו של המשרד, כפי שהיה עד לאותו מועד, כאשר חלק מהכסף הועבר לאיגודים על ידי המשרד, וחלק מהכסף הועבר לוועד האולימפי - כדי שהוועד, באמצעות היחידה לספורט הישגי, יאמנו את הספורטאים שאינם ספורטאי זהב - מולו אנחנו מעבירים את כל הכספים הנוגעים להכנות האולימפיות של ספורטאים שאינם ספורטאי זהב ישירות אל האיגודים. אנחנו מתנים את זה בהנחיה הקבועה והמקצועית השוטפת של היחידה לספורט הישגי.

מה רע בזה?

במשך כל השנה זה לא היה נוח.

האיגודים לוקחים את הכסף, ובמקום השקעה בהכנות לאולימפיאדת אתונה, בגלל המצוקה הכלכלית זה עובר לשכר דירה, לטלפונים ולכל מיני הוצאות.

נעשתה חשיבה במשרד, והחליטו לשנות החלטות של הוועדה הממלכתית.

לא, לא! אלו אינן החלטות של הוועדה הממלכתית.

מוכרחים לומר שהחשיבה הלוגית היא חשיבה שנשמעת הגיונית. אבל המציאות תמיד גוברת על חשיבות לוגיות. כלומר, האיגוד איננו מופקד לאומית - הוא איננו צריך לתת דין וחשבון. הוא אינו נדרש לאחריות לגבי הישגים אולימפיים. אם חס וחלילה איגוד ספורטאי האתלטיקה ייכשל כישלון צורב באולימפיאדה באתונה, האיגוד לאתלטיקה אינו נושא באחריות ואיננו נדרש לתת דין וחשבון.

אלה הם ספורטאי הזהב! זה בדיוק ההבדל. מדובר בתשתית.

איך אפשר לדבר על משלחת של 40 איש כשמכינים רק 10 אנשים? באמת! איזו מין תפיסה מקצועית זו?

יש לי טענה: אילו הייתה ועדה ממלכתית שמינה המשרד, של דב לוין ז"ל, והשיטה הזאת עבדה לדעת כולם, כולל הגורם המפקח עליכם, למה צריכים לבוא ולעשות איזשהו שינוי מדבר מצליח?

הוועדה התייחסה ספציפית גם לסוגיה הזאת. אני חולקת על הטענה הזאת, אבל נביא לוועדה לישיבה הבאה את החומר, ונדון בהיסטוריה: למה התייחסה ועדת לוין כשהיא תמכה בקיומה של היחידה לספורט הישגי?

נגיד שלדוח יש פנים לכאן ולכאן. קודמיכם פירשו את הדוח הזה במציאות שנוצרה בין 1997 לאז, כשאתם פיניתם, ופירשו את זה באופן שבמציאות הצליח. מה הם אומרים לך? הם אומרים לך שהאיגודים לוקחים את הכסף הזה ובעצם אינם משתמשים בו שימוש מלא ויעיל לצרכים האלה של ההכנות לאולימפיאדת אתונה. אם הכסף יינתן לוועד האולימפי, ליחידה, יש שימוש יעיל יותר, ממוקד יותר - לאותו ייעוד שאתם מעונינים בו.

אני מציעה לצורך העניין הזה, שגם בישיבה הבאה יישמעו האיגודים שהיו להם טענות על התוצאות של המודל הקודם, כולל על האופן שבו הוועד האולימפי פעל מולם.

ולא רק זה, אדוני היושב ראש: אנחנו חתמנו על כל מה שאתם אומרים פה. אתם אומרים פה דברים כאילו הכל טוב ויפה. הייתה שיטה, דיברו על השיטה, הזמנו את מי שהיינו צריכים יחד אתכם, חתמנו על אמנה שנמצאת בינינו לביניכם, ועכשיו אתם מעלים את זה כאן בוועדת החינוך, ואתם מערערים על זה?? האם זה 'פייר' לעשות את הדבר הזה??! זה לא עבד כי לא קיבלתם כסף, ולא תקבלו כסף כי מדינת ישראל מקצצת לכם בכסף. אנא הפסיקו להתחבא!

אנו מדברים על הכסף שכן עבר. הם אומרים: השיטה הזאת - חתמנו עליה, חשבנו - שכנעתם. אנו עכשיו אומרים לכם שהשיטה הזאת איננה עובדת.

אין חשיבה חדשה, ואומר לכם מדוע. אני חושב שאין זה 'פייר'.

למה אי אפשר להעלות את זה פה? האם אני אוייב?

חלילה. ההפך הוא הנכון.

אבל אתה נותן כזאת אווירה, שמדברים פה על איזה דבר שלא דיברו אתכם.

הייתה שנה אומללה.

מדוע הייתה שנה אומללה?

קודם כול, אני מברך על הצעת החוק. חושבני שבתרבות מדינת ישראל - ואני מדבר מתוך ניסיון - שבה מחלקים את הכסף 'לפי הצרחות ולא לפי הצרכים', אם אנחנו דואגים לנושא שלנו, אין מנוס מחקיקת חוק. גם הסכומים בחוק דומים לסכומים שאנחנו הצגנו במצגת. הכנות אולימפיות זה מיזם של 4 שנים. זה איננו פרוייקט של שנה. אם אתה משקיע בשנה ראשונה 15 מיליון שקל, ובשנה שניה יש בעיות תקציביות (או יש מי שצורח יותר), וזה יורד ל- 2 מיליון שקל, הפסדת 13 מיליון שקל, זה ירד לטמיון. לכן אני מצדד בנושא הזה של החוק.

מדברים באוצר על השקעה בתשתיות. מה יותר תשתיות מהדבר הזה? מה יותר תשתיות מהשקעה בספורט? היום, בעידן שאין כבוד לסמכות בשום מקום, לא לחברי כנסת, לא להורים ולא למורים, המקום היחיד שיש כבוד וסמכות, ורק דרך הסמכות אפשר לחנך - זה הספורט. אם אנחנו 'נסגור' גם את זה, אם אנחנו נאבד את המכשיר החינוכי הזה, נשלם את הכסף הזה בוועדה למלחמה בסמים, בשירות בתי הסוהר, בתקציבי הרווחה, בתקציבי המשטרה. אני לא באתי לזה משום שהייתי פעם ספורטאי, אלא כי אני מאמין שזה אחד הדברים היחידים שאנחנו יכולים להשפיע בהם על הנוער.

אני גם לוקח את הפריפריה. אנחנו רוצים לשמור על התשתיות ורוצים לשמור על האנשים בפריפריה. אם נוציא את הנושא הזה של הספורט מהפריפריה, ממטולה ומעמק הירדן, האנשים גם לא יישארו שם. הכסף הזה צריך להיות מסומן. ההבדל בין הכסף לזבל הוא שהכסף נותן תוצאות רק כשאתה מרכז אותו. אם אתה מפזר אותו, כפי שמנסים לעשות, אתה הופך את הכסף לזבל.

מדוע חתמתם על האמנה?

חתמנו על אמנה בידיעה שהתקציב שלנו יהיה 15 מיליון שקל בשנה.

האם זה בסדר אם זה עובר דרך האיגודים?

לא! אנחנו איננו עוסקים רק בספורטאי הזהב. היחידה עוסקת בכ- 100 ספורטאים, שחלק מהם אנחנו רואים כפוטנציאל ל- 2004, וחלק מהם אנחנו רואים כבסיס ל- 2008. איננו לוקחים את הכסף באיגודים - אנו שומרים את הכסף. אנחנו עכשיו עושים דיון עם כל איגוד ואיגוד. אנו שומרים בשבילם את הכסף, שהוא יגיע למטרתו. אם זה למאמן - שיגיע למאמן. אם זה להכנות למחנות אימון - זה יגיע למחנות אימון. אתה יודע שכשיש לך כסף, הדברים הדחופים דוחקים את הדברים החשובים - אין מה לעשות. ככה הם החיים. אנחנו לקחנו על עצמנו את העניין הזה. לפי בקשת השר, נטלנו על עצמנו גם את העניין הזה של ספורט הנכים. ישבנו אתם, ואנו קרובים להסכם לטפח את נושא ספורט הנכים. גם הסכום שקבעתם פה מתאים ל- 5 מיליון שקל בשנה. אנחנו גם נכין את הנכים לאולימפיאדה. אם הכסף הזה לא יגיע, אנחנו מדברים פה סתם דברים בעלמא. היחידה, כפי שאני מבין אותה, היא יצור משותף של משרד התרבות, המדע והספורט והוועד האולימפי, וכך היא מתנהלת. יש נציגים של שני הצדדים. אני מינוי של השר, ואנחנו הולכים במטרה הזאת, שהיא יותר חשובה ממי שיהיה מנכ"ל וממי שיהיה שר וממי שיהיה יושב ראש הוועד האולימפי.

אנחנו בהצעת החוק מתייחסים יחס שווה. כך אני חושב שראוי שמדינת ישראל תעשה.

אנחנו מקבלים בברכה את עצם הצעת החוק, הבאה לעגן בחוק את מחויבות המדינה להכנות לאולימפיאדה ולהתייחסות לספורט הנכים. אני חושב שהיום אין חולקים על כך שספורט נכים הוא ספורט הישגי לכל דבר. ההישגים של ספורטאי הנכים מדברים בעד עצמם. למען הפרוטוקול אני מבקש לציין פה שאנחנו בשנת 2000 קיבלנו, הודות למעורבותו האישית של שר המדע, התרבות והספורט, תקציב מיוחד של 1.250 מיליון שקלים, וההקצבה הזאת הניבה 6 מדליות אולימפיות - 3 מדליות זהב (3 שיאי עולם), 2 מדליות כסף ומדלית ארד. השנה לאותה מטרה קיבלנו 150,000 ש"ח. למען הפרוטוקול אני גם מבקש להזכיר שאולימפיאדת הנכים היא מפעל הספורט השני בגודלו בעולם. בסידני השתתפו 5,000 ספורטאים נכים מ- 136 מדינות. מבחינה מעשית, ולמען הדיוק, אני צריך לציין שאולימפיאדת הנכים מאורגנת לא על ידי IOC, אלא על ידי גוף בינלאומי ששמו IPC- International Para-Olympic Committee . יש לו היום הכרה בינלאומית ואמנה עם הוועד האולימפי הבינלאומי. על פי ההסכם שנחתם לאחרונה, חתימת החוזים לשתי האולימפיאדות - האולימפיאדה הרגילה ואולימפיאדת הנכים - נעשית במשותף על ידי שני הוועדים.

התאחדות ספורט הנכים מאגדת בתוכה 15 ענפים אולימפיים. אנחנו מאגדים אל כל איגודי הספורט. מבחינה מקצועית, ההכנות מתואמות במלואן עם היחידה לספורט הישגי ועם מינהלת הספורט, ואנו עונים על אותן אמות המידה. השאלה איך מעבירים אחר כך את התקציבים, אם אמנם יאושרו ויעוגנו בחוק. זו שאלה ארגונית, אבל מן הראוי לעניות דעתי לתת לחוק, אם יאושר, מעמד להזכיר את IPC, שזה הגוף הבינלאומי האחראי לארגון אולימפיאדת הנכים; ולתת גם ביטוי למעמדה של התאחדות ספורט הנכים, שהיא הגוף המייצג את כל ארגוני הנכים.

הנייר בידיך, ואני מזמין שהיועץ המשפטי שלכם, שתציעו לנו בכתב, מעבר לדברים שדיברת כאן - ונתייחס בכבוד רב להערותיך.

זאת המצגת.

שני דברים חשוב לי לשאול אותך: קודם כול האחד: מה המחיר הספורטיבי שהמדינה משלמת בכל הבלגן הזה עם הכספים? כלומר, גם בזה שאין מעבירים די כסף, וגם בשיטת העברת הכספים, אם בכלל. והשני: מה המצב להיום?

אני אתחיל דווקא מהשאלה השניה שלך, ואשליך לגבי המחיר הספורטיבי שקשה למדוד אותו היום, כי ספורט הוא עבודה לטווח ארוך. אנחנו בנקודת מצב כזו שבדקנו את השנה הפוסט-אולימפית הנוכחית, שנת 2001, לעומת השנה אחרי אטלנטה 1997 ואחרי ברצלונה 1993, וההצלחה שלנו בשנה הזאת הייתה גדולה בהרבה. למה אני אומר את זה, שאולי זה סותר חלק מהדברים שנאמרו פה? כי אני סבור שזה דווקא מחדד את המצב האיום ונורא שאנו נמצאים בו. ההצלחה הזאת קצת משקרת, והמראה הזאת מראה תמונת מצב מעוותת, שתפגע בכל סיכויי הספורט להצליח בעתיד. אנו נמצאים כבר בדקה ה- 94!

לקחו חלק מהמסקנות שלנו בסידני ויישמו רק אותן. את היתר לא יישמו, ובסופו של דבר אותם אלה שמקצצים יהיו אלה שישאלו אותנו מדוע אין תוצאות. למה אני מתכוון? כבר במהלך המשחקים בסידני חשבנו ואמרנו שבשיטה הזאת - שהושגה עקב התקצוב המיוחד של 10 מיליון שקלים שהופקדו בידי הוועד האולימפי, באמצעות היחידה לספורט הישגי - מומשו התוכניות, והצלחנו לנווט, לנתב ולכוון את המשאבים האלה לטובת הספורטאים. הנני אומר את זה בכל פורום שרק אפשר: אני רואה את תפקידי כנציג השטח, כדובר הספורטאי, המאמן ואנשי המקצוע. ככזה אני יושב פה. אני חושב שאחד הדברים שהצלחנו להשיג בהכנות לסידני זה את אותו שלווה גמורה שהספורטאי קיבל, ואת אותה קרקע יציבה - שהוא ידע שמה שתוכנן ומה שהושג בוויכוחים על האיגודים, ברגע שהושגה החלטה ונקבעה תוכנית מקצועית, התוכנית הזאת מומשה במלואה - כמובן עם תהליכי הבקרה שלנו, אם יש שינוי בתוכנית עקב החלטות מקצועיות. בעיקרון, התוכנית מומשה במלואה. בגלל הנושא של יעף הגבהים לא היה ספורטאי שלא הגיע לפחות 10 ימים לפני המועד - גם להתאקלם לנושא הפרשי השעון וגם לשוני באקלים. העיתונאים גם כן באו מוקדם, והם אמרו לנו: אנחנו כל הזמן מנסים "לסחוט" רק דברים רעים (כי זה מה שמעניין עיתונאים!), והספורטאים אומרים שהכל בסדר - אין להם טענות; ההכנות היו מעולות, והכול תלוי רק בהם. כשהיינו בסידני, וגם כשלא הצלחנו, גם כשבחלק מהדברים היו לנו ביקורות כלפי עצמנו וכלפי הנושאים האלה, חשבנו מה אנו צריכים לעשות יותר טוב. אין ספק שאת השיטה הזאת צריך לאמץ, שהכסף רוכז ונווט בצורה מפוקחת.

הם טוענים שחתמתם אמנה אחרת.

אני אינני נכנס לאמנה. אני אומר שוב: אני חושב שהאמנה הייתה כורח מסוים. הנושא של סגל הזהב הוא הנושא היחידי שלקחו. בעצם הספורטאים שקיבלו את אותה הכנה בסידני הם אלה שהביאו את התוצאות היום. אתה תראה את ההישגים שהשיגו השנה באליפויות אירופה ובאליפויות עולם - אלה הספורטאים שקיבלו את הטיפול שקיבלו לפני סידני, כי זה מה שהצלחנו. הצלחנו לבודד, והצלחנו להכניס גם 'טרום זהב' - כאלה שאנו צופים להם הצלחה. אבל זה לא מה שאליו "התכוון המשורר". אנו בסידני אמרנו שנשדרג את סגל הזהב. אמרנו שגוף מקצועי צריך לנווט ולנבא הצלחה לספורטאים שלו. מה שהיה טוב לפני סידני, שנתיים לפני, כשהגיעו הכספים - הבה נעשה את זה מההתחלה - תכנון לטווח ארוך כגוף רציני. התחלנו לעשות את זה עוד במהלך 1999 ו- 2000. התכנון הזה לטווח ארוך, שנשדרג את סגל הזהב - ניתן להם גם מלגה יותר גבוהה - של 5,000 שקל לעומת 3,200 שהייתה עד היום - שתשחרר אותם גם עד כמה שאפשר מבעיות כלכליות - שיתנו את כל מה שהם יכולים לטובת האימונים ולטובת התחרויות וכל מה שקשור לזה, וגם נבטיח להם את אותה תוכנית מיטבית שעליה דיברנו.

עשינו מבנה מודולרי שמופיע אצלך שם - המבנה הזה של הבית. המבנה המודולרי יורד לסגל מיוחד, שמקבל 65%, וסגל בכיר - שמקבל 55% - לפי איכות ולפי תוצאות, כמובן. הכול לפי אמות מידה - שום דבר לא לפי צבע עיניים או דת, מין וגזע וכדומה. הכול זה לפי אמות מידה מקצועיות, וזו גדולתה של היחידה - זה הגוף היחידי הנטול אינטרסים, להבדיל מן האיגודים שיש בהם לכל אחד האינטרס שלו. זה כולל גם סגל עתודה שמונה היום 100 ספורטאים. מה שעשה לנו סגל הזהב היום זה להגדיל את התסכול לאותם ספורטאים.

כמה יש לכם שם?

היום יש לנו 14 ספורטאים בסגל הזהב. אנו בהחלט מרוצים בעקבות התוצאות של 2001. 14 ספורטאים הצליחו להשיג אמות מידה מאוד קשות, שזה 1.3 באליפות אירופה ו- 1.5 באליפות העולם.

מה עם 85 הספורטאים האחרים?

הם מתוקצבים בדרך אחרת.

כלומר, הם אינם מטופלים.

אני לא אמרתי שהם אינם מטופלים, אלא שהם אינם מטופלים כמו התוכניות שלפני סידני. הגברת עדנה הייתה נוכחת בהרבה ישיבות ששאלתי בהן: מדוע? מדוע שונה המתכונת בסידני?

האם קיבלת תשובה?

לא קיבלתי תשובה, ואינני חושב שלמישהו יש תשובה. אני חושב שזאת הייתה טעות גדולה. מר יעקב סנדלר ואנוכי היינו לפני שבועיים אצל מר מיכאל קגנוב בעמק הירדן ואצל המאמן מר פאבל קופמן. אנחנו יושבים עם מר מיכאל קגנוב ועם המאמן שלו - אותו מאמן שעובד אתו למען מדליית ארד לסידני לא קיבל משכורת שנה שלמה.

מדוע?

מפני שהכספים עברו דרך האיגודים. יש מספר איגודים שהם מסודרים והם רציניים, ודברים כאלה אינם יכולים לקרות בהם - אבל מה לעשות ש- 90% מהאיגודים, יש להם סדרי העדיפויות שלהם.

אני מצטער שהמנכ"ל ויושב ראש איגוד הספורט אינם שומעים את הדברים האלה.

אני רוצה לומר משפט ביניים לרגע - לא רק תוכנית. חודשיים-שלושה אחרי המשחקים האולימפיים הגשתם ספר המלצות עם 510 סעיפים. השר וכולם בירכו עליו, אלא שהלכתם על דבר אחר.

נכון. אני אומר שהמבנה המודולרי הזה הוא הגיוני-מקצועי. כל אחד עושה את התפקיד המקצועי שלו, היחידה - ובלי שיגעון גדלות - אחראית על החוד הזה. זה התפקיד העיקרי שלנו: להכין את הספורטאים למשחקים האולימפיים.

האם אתה מדבר על 100 הספורטאים?

כן. והאיגודים - בגלל שאנחנו ניקח את העול העיקרי, שזה גם העול התקציבי העיקרי, יהיו יותר משאבים לטפל בתשתיות. ואז כל אחד עושה בדיוק מה שהוא אמור לעשות.

כמה מדליות וכמה 'גמרים' הפסדנו בגלל שהשנה ירדה לטמיון?

זה יהיה לא רציני מצדי להגיד זאת זה. אנחנו נמצאים בדקה ה- 93 ו-ה 94. אם בשנת 2002 לא תהיה חזרה של הכספים שילכו לכיוונים שאנחנו רוצים שהם ילכו בהם, בשליטתנו ובסמכותנו - כל המטרות שרשומות לך פה לא יהיו.

אני יושב ראש ועדת הכספים, והנני מדבר כמי שעל הקופה. קודם כול, אני רוצה לומר שעמיתיי פה בהיבטים המקצועיים, בעניין הדרישות והצרכים, אמרו את כל מה שצריך להגיד. אני יכול לבוא ולהוסיף רק דבר אחד: קודם כל הקופה ריקה. אין כסף לוועדה הזאת.

בעוד אנחנו דנים פה איך לחלק את הכספים, אתה החזרת אותנו למציאות!

בדיוק כך. כל חלוקות הכספים למיניהן פה, דרך המשרד ושלא דרך המשרד, דרך האיגודים וכוליה - שוכחים שאין כסף! אני שמעתי את דברייך, גברת אראל, בקשב רב. אני אינני מצליח להבין את החלוקות למיניהן. כאן 'קפץ' מר שומר בזעם רב על אמנות, איני יודע. אינני מכיר אמנות; אני איני יודע ולא כלום, אלא את הקופה. הבנתי ממה שאת אומרת, שחלק מהכספים מועברים דרך האיגודים וחלק מהכספים מועברים לוועד האולימפי. את בעצם באה ואומרת לכולנו פה: מה אתם בכלל מבלבלים פה את המוח? יש 10 מיליון שקלים.

לא אמרתי זאת! אמרתי שיש כסף להכנות לאולימפיאדת אתונה.

אני מתרגם את דברייך. את נציגת המשרד. את באה ואומרת: אתם בעצם אינכם יודעים על מה אתם מדברים. אנחנו מעבירים כסף לאיגודים. אנחנו מעבירים כסף לוועד האולימפי - ואם תיקחו את כל זה יחד, תחברו את זה יחד, פירושו שבעצם אתם באים ומלינים על שאינכם מקבלים גם בשנה הזאת.

לא אמרתי את זה!

אני בקי יותר מכולם בכל המספרים עד האגורה האחרונה. ב- 2001 אין כלום. 2002 - בעצם על כל התקציב שמכין הוועד האולימפי את אומרת: אין בעיה. יש כסף. אין כסף - בתקציב הוועד האולימפי אין כסף בכלל לעשות שום דבר.

היא לא נכנסה לכמות הכסף. יש פה שתי סוגיות: סוגיה אחת היא כמות הכסף - שאין תשובה. הממשלה הקציבה בשנת 2001 2 מיליון שקלים. לגבי 2002, אומר לך פה נציג האוצר, אין ידוע כרגע שיש כוונה להקציב את זה כתוספת, מה שהיה כל השנים, גם לא את ה- 2 מיליון שקל. אומר לך הגזבר של הוועד האולימפי: הקופה ריקה לגמרי. היא התייחסה לאותו כסף שכן מעבירים או כן יעבירו - באיזו שיטה מעבירים אותו. האם כשיטת סידני כולו דרך הוועד האולימפי, או כשיטת התחלת אתונה - שחלקו דרך הוועד האולימפי וחלקו דרך האיגודים.

אני הסברתי את מה שיושב ראש הוועדה ביקש להבין, וזה שינוי השיטה. לעניין הזה יש רק להדגיש רק דבר אחד: שבשנת 2001 היו יותר מ- 2 מיליון שקלים, כי יש כסף בתקצוב האיגודים. לצורך העניין הזה, אני אינני ממונה, אבל נביא נציג לוועדה שיאמר כמה סך הכול שהיה להכנות לאולימפיאדה.

אותו כסף שהעברתם לאיגודים, וחשבתם שהוא מופנה לצורך ההכנות לאולימפיאדת אתונה, אומרים לך שזה לא 'אחד לאחד'. דוגמה: המאמן של מר קוגנוב, שלדעת כולם הוא פוטנציאל של זהב. ככה אין משיגים הישגים!

קודם כול, אנחנו חתמנו על האמנה כי זאת הייתה ברירת מחדל. אחרת לא היה כלום - שלא יהיו אי הבנות. יחד עם זאת, לא ייתכן שהיחידה לספורט הישגי תעסוק בכל הדברים שבעולם. לאיגודים יש 100,000 בעיות אחרות. היתרון של היחידה לספורט הישגי הוא שבוועד האולימפי שלהם 'יש רק דבר אחד בראש': הספורט ההישגי. לכן באמנה כתוב שבשנה הבאה תהיה אפשרות לשינוי.

כל חוזה אפשר לשנות אם יש הסכמה.

לכן אנחנו פונים עכשיו ומבקשים לשנות. התפלאתי שהמשרד עדיין מתעקש דרך האיגודים. לגבי האיגודים עוד מילה: האיגודים אינם פושעים. האיגודים עושים את העבודה כמו שצריך - רק ברור שאין זה בראש מעייניהם.

אני חושב שהנקודה הזאת ברורה. מר ערן, אתה הספורטאי היחידי פה. אולי תאמר לנו את דבריך. מה הענף שלך?

שחייה. אני רוצה קודם כול לברך על החוק. את הפגיעה בספורט ההישגי, בספורטאים עצמם, אפשר כבר לראות. אפשר לראות כבר ספורטאים ומאמנים שאינם מוצאים תקציבים להמשיך בספורט.

מה הפירוש?

בדצמבר לא יקבלו מלגות - שלא תהיה אי הבנה!

בדצמבר ספורטאי הסגל, גם ספורטאי הזהב, אינם מקבלים מלגות. זה הדבר החמור שצריך לטפל בו מיידית.

אתה מ- 14 הספורטאים או מ- 100 הספורטאים?

הוועד האולימפי היום אימץ את מה שעושים היום בכל העולם: מקרבים את הספורטאים להנהגת הספורט. לכן מינינו אותו כחבר הנהלה.

סליחה, הוא נבחר!

והיום הספורטאים הם חלק חשוב מאוד בכל ההכנות.

האם אתה יכול להתייחס במילים אחדות לעניין של הפגיעה - מה יעשו הספורטאים? מה יקרה אתם?

כרגע כבר ידוע על מספר ספורטאים שהחליטו, משום שאינם יכולים לעמוד בתקצוב, להפסיק את הספורט.

האם אתה מדבר על 14 הספורטאים או על 100 הספורטאים?

על 100 הספורטאים. חלק מ- 100 הספורטאים שהיו באולימפיאדה.

זאת אומרת שבגלל הבעיות הכספיות הם יצאו מהמסלול, בגלל חוסר הוודאות. כתוב לי בנייר שהמשרד לא הגיש בקשה לתקצוב ההכנות לאולימפיאדת אתונה. האם זה נכון או לא?

המשרד, למיטב ידיעתי, לא הגיש בקשה להקצבה מיוחדת.

ל- 2001?

כן. האם אתה יודע ששר המדע, התרבות והספורט פנה בצורה מסודרת למי שצריך לפנות - לראש הממשלה, לשר האוצר - והעלה את זה בממשלה ובפגישות.

השר, המנכ"ל ואנשיו העלו את זה בשיחות עם משרד האוצר.

בדרג המקצועי?

כן. ב- 2001.

אבל ההחלטה הזאת מעולם לא הייתה החלטה של הדרג המקצועי.

אני חושב שיהיה נכון בשם כולנו לבוא ולהודות לך על מה שאתה משקיע בנו, ב'קטע' של הספורט לאורך הדרך כולה. אני יכול להעיד אישית איך אינך מחמיץ, ולו אירוע אחד, של הספורט שאני עומד בראשו. חושבני שגם לך מגיעה תודה.

תודה.

אני מצטרף לזה.

אני מבין שיש ספורטאית בטניס, בשם שחר פאר - מהיישוב מכבי, שזכתה באליפות העולם בנוער - תחרות שנחשבת מעין תחרות עולם. אני מציע שנשלח לה את ברכת הוועדה, הוועד האולימפי וכל הגופים כדי לעודדה.

אינני מבין את "הטנגו" הזה של משרד הספורט. זה צעד קדימה ושניים אחורה! אנחנו הצגנו את המצגת הזאת בפני השר, וכאן כתוב שמופיעים בהקצבה לאיגודים שני סעיפים - מאמנים לאומיים: 2.4 מיליון שקלים, והכנות אולימפיות - 1.6 מיליון שקלים. אנחנו מבקשים את הכסף הזה ליחידה. השר החליט שהוא מקבל את עמדתנו והטיל על מר שומר למצוא דרך איך לבצע את הדבר.

אבל אני לא אמרתי שזה לא ישתנה ב- 2002. שאלו אותי מה היה ב- 2001, והסברתי. באמת! לקראת 2002 אנחנו עובדים על אמות מידה חדשות של האיגודים, והנושא הזה תלוי באמות המידה של האיגודים.

ועדת החינוך והתרבות מכינה לחבריה נייר, חומר רקע. אנחנו מבקשים מעוזרי המחקר להכין לנו חומר רקע, בדרך כלל עובדתי - שנבוא לדיון יום קודם, נקרא, וחברי הכנסת יידעו לאיזה דיון הם הולכים. זה נייר עזר בשני עמודים; בחמש דקות אנחנו קוראים אותו.

אבל אנחנו איננו אחראים עליו! איני יודעת ממי ציטטו. איני יודעת מאין ציטטו את זה.

כתוב עם מי דיברו, באיזה יום דיברו - הכול רשום. המסמך הזה הוא מסמך שהוכן תוך ימים. הוא איננו עבודת מחקר מקיפה.

לא העבירו אותו לשר לתגובה. אין זה הוגן.

הנייר הוא נייר חד-צדדי. הוא לא יועבר אף פעם לתגובה. אנו איננו מסוגלים להעביר אותו לתגובה. מרכז המידע והמחקר ומי שחתום על האישור - שאושר בממ"מ - הוא מר שמוליק חדד-חזקיה. הוא נושא באחריות למסמך, לאיכותו, לאמינות המידע שיש בו. אם יש לאנשים הערות, אנחנו בהחלט נביא את זה לידיעת הממ"מ - ושילמדו גם לקראת הפעם הבאה. אין לנו עם זה שום בעיה.

הוועדה רושמת בפניה בצער עמוק את העובדה שחרף החלטות ראשי ממשלה קודמים לא העבירה הממשלה הנוכחית ב- 2001 את הסכום של כ- 10 מיליון שקלים לצורך ההכנות לאולימפיאדת אתונה - אתונה 2004 - אלא 2 מיליון ש"ח בלבד. לדעת הוועדה, עובדה זאת פוגעת פגיעה קשה, בלתי ניתנת לתיקון, בהכנות לאולימפיאדת אתונה - שבאות לידי ביטוי גם בפרישת ספורטאים וגם בהכנות המקצועיות שלהם. הוועדה גם קובעת שיש בכך הפרה שלטונית בוטה ופונה בתביעה נמרצת למשרד האוצר להשלים את ההקצבה כתוספת לתקציב משרד המדע, התרבות והספורט.

באשר לשיטת תקצוב ההכנות האולימפיות, לאור הערות שהושמעו על ידי ראשי הוועד האולימפי, אבקש את הוועדה - משר המדע, התרבות והספורט - לקיים דיון חוזר באשר לשיטת התקצוב, תוך המלצה להתחשב בעובדה כי השיטה שנהגה לקראת סידני 2000 היא שיטה שהוכיחה את עצמה, וההישגים מדברים בעד עצמם. הוועדה מבקשת להציג בפניה את תוצאות הדיון תוך 3 חודשים, ובמידה שלא יוסכם על שיטה בין המשרד לבין הוועד האולימפי, תקיים על כך הוועדה דיון מיוחד.

הוועדה פונה לחברי הכנסת להגיש הסתייגות לתקציב 2002, כדי להבטיח תקצוב ההכנות לאולימפיאדת אתונה בסך של 15 מיליון שקל לאולימפיאדת 2004, כולל אולימפיאדת הנכים - ובנוסף לתקציב.

הוועדה הגיעה למסקנה, לאור הניסיון, שיש צורך עקרוני לעגן את ההכנות לאולימפיאדת אתונה ותיקצובן בחוק מיוחד, כדי להבטיח את ההכנות לאולימפיאדת אתונה - ופונה לגופים השונים להגיב על טיוטת הצעת החוק הקיימת.

הוועדה שמעה כי המשרד העביר בשנת 2000 כ- 8.2 מיליון ש"ח, ועדיין יש גירעון של כ- 1.8 מיליון ש"ח. הוועדה תובעת ממשרד האוצר וממשרד המדע, התרבות והספורט לכסות סכום זה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15