פרוטוקולים/ועדת חינוך/4453



3
ועדת החינוך והתרבות
4.12.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/4453
ירושלים, י"א בשבט, תשס"ב
24 בינואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 363
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, י"ט כסלו התשס"ב (4.12.2001), שעה 09:00

פעולות חינוכיות למניעת איידס.

חברי הוועדה: זבולון אורלב -יו"ר
רחמים מלול
יהודית נאות

ד"ר יאיר סמוכה -סגן מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
חווה ברנע -ממונה על חינוך לחיי משפחה ןחינוך מיני, משרד החינוך
ד"ר ניצה אברמסון -סגנית ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות
ד"ר דב תמיר -מנהל המחלקה לחינוך ובריאות, משרד הבריאות
ד"ר דניאל שם טוב -מנהל מחלקת איידס ושחפת, משרד הבריאות
סא"ל איתמר גרוטו -רע"נ בריאות הציבור
רב סרן בת שבע זגורי -רמ"ד חינוך לבריאות
אבירם גרמונוביץ -מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס
אורי הנץ -הוועד למלחמה באיידס
חני רוזנברג -יו"ר עמותת פרוייקט איידס ירושלים
פרופ' דן אנגלהרד -עמותת פרוייקט איידס ירושלים
אניטה נודלמן -עמותת פרוייקט איידס ירושלים
אברהם אדגה -עמותת פרוייקט איידס ירושלים
ענבל גור אריה -עמותת פרוייקט איידס ירושלים
שרון זק -עמותת פרוייקט איידס ירושלים
עידו ניסן -תלמיד "אורט" רחובות

יהודית גידלי

מיטל אמסלם






פעולות חינוכיות למניעת איידס

אני פותח את ישיבת הוועדה. בראשון בדצמבר חל היום הבינלאומי למאבק באיידס. אנו שומרים על המסורת בוועדת החינוך, להקדיש זמן לראות מה וכיצד עושה מערכת החינוך למניעת האיידס. בישיבות הקודמות, הסברתי את עמדתי האישית המבוססת על ההשקפה הדתית היהודית הגורסת, כי כל מי אשר מציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. אני רואה בפעולה הזו פעולה להצלת נפשות, ועל כן אני רואה חובה לקיים את הדיון הזה, ולראות מה ניתן לעשות כדי שמערכת החינוך תפעל כראוי לחנך את בני הנוער, לנקוט בפעולות כדי לא להידבק באיידס. אני רואה, כי יש כאן תלמידים מ"אורט" רחובות. האם אתם מקיימים פעילויות בנושא?

אחות בית הספר מעבירה פעילויות בבית הספר. היא מסבירה על האיידס. אני חושבת כי זה ממש עוזר, כיוון שיש תלמידים כמוני אשר לא ידעו הרבה על המחלה.

אני גם אחות בית הספר "אורט" רחובות. התלמידים האלו הכינו שבוע מודעות לאיידס הכולל גרפיטי ושיחות. אני גם מפקחת ראשית של רשת "אורט", ועל כן אני יכולה לספר, כי בתוך הרשת שלנו הרבה מאוד אחיות בבתי ספר מעבירות את הנושא. תודה רבה ליו"ר ועדת החינוך זבולון אורלב על כך שנרתם הוא וצוותו להעלות גם השנה את נושא האיידס ביום האיידס הבינלאומי, שהוזכר בשבת האחרונה.

אני שמחה לארח בפורום מכובד זה את מנהלי ונציגי שכבת י' בביה"ס "אורט" רחובות, אשר נרתמו לעשייה ברוכה בנושא מניעת איידס בביה"ס, ואשר רואים בהדרכה ובהסברה למניעת איידס חשיבות מדרגה ראשונה. אני חושבת שזו ההזדמנות הנאותה לחזור ולהזכיר, כי מדינת ישראל היא אחת מ-12 מדינות בעולם, אשר כבר בשנת 1987 הפעילה תוכנית למניעת איידס בקרב צעירים. עמותת איידס ירושלים, הינה קבוצת מתנדבים מיומנים ומקצועיים, העושים עבודתם נאמנה בכל שעה ובכל יום בשנה. סקירה קצרה על הנעשה בארץ ובעולם מגלה, כי כיום קיימים בעולם 40 מיליון נשאי וחולי איידס. בשנת 2000 נדבקו במחלה הקטלנית הזו 6 מיליון איש, מהם 800 אלף בני נוער מתחת לגיל חמש עשרה שנה. ממחלה זו נפטרו כ-10 מיליון איש מאז שנת 1982. אני מבקשת ליחד את הדברים שלי למספר נקודות עקרוניות שקשורות לנושא של נוער, איידס ומניעה. אם נסתכל על העובדה שנשאות נגיף האיידס אורכת היום חמש עשרה שנה בממוצע, עם לקיחת תרופת הקוקטייל, האנשים שנפטרים היום מאיידס, הם בעיקר בשנות העשרים והשלושים לחייהם. פירושו של דבר, שעיקר ההדבקות היום בעולם היא בקרב אנשים צעירים. 80% מהידבקויות אלו, הן ממגע מיני, ומכאן שההתמקדות בנושא הנוער היא לא סתם בשם המלצה, אלא זוהי קבוצת הסיכון. התנהגות סיכונית של נוער בעולם ובישראל קושרת אותו לסיפור הסמים, לסיפור המין, וגם לצריכה לא תמיד נכונה של שירותי בריאות, בדרך כלל על ידי כתובות קעקע או מסגרות אחרות שבהן החשיפה לנגיף עלולה להיות קיימת.

אנחנו יודעים ממחקרים שנעשו בעולם וגם בישראל, שהנוער יודע המון על מחלת האיידס, אך הוא לא יודע איך להשתמש בקונדום, איך רוכשים קונדום, הוא אינו יודע שישנן עוד דרכים להימנע מאיידס, כמו להתחיל את יחסי המין בגיל מבוגר יותר, להימנע משימוש בסמים. הנוער לא יודע לעיתים קרובות להגיד לא לקיום יחסי מין לא מוגנים. ישנן אלפי דוגמאות לגבי גישות של עשייה בתחום של החינוך למניעת איידס. יש קבוצות עמיתים, יש שיעורים בבית הספר, יש הרצאות, יש סרטי וידאו, יש משחקי תפקיד, הדרכת הורים, הפעלות ימי פעילות, הכשרת צוותי בית ספר, השתלמויות בית ספריות בהשתתפות הצוות החינוכי למידע עדכני בנושא מחלת האיידס, המשמעות שיימצאו תלמידים נשאים בבית הספר ודרכי ההתמודדות איתם.

במדינת ישראל חיים כיום כ- 2,500 נשאים וחולי איידס. יו"ר העמותה רואה עם עמיתי לעמותה את פעולת המניעה על ידי חינוך והסברה, כייעוד בצו השעה. העמותה מוכרת למשרד הבריאות והיא בעלת הכרה בינלאומית עוד מראשית דרכה ב-1987. 29 מדינות בעולם נחשפו למודל העשייה שלנו, ומיישמים אותו הלכה למעשה. הראייה לכך, היא הזמנתנו על ידי האו"ם לכנס הבינלאומי שנערך בניו יורק בתאריכים 20.7–26.7, תוך שיתוף פעולה עם משרד החוץ, לשאת את דברי בנושא ההסברה והמניעה בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי במדינת ישראל. יש לי פה מכתב תודה מיהודה לנקרי שגרירינו באו"ם, על העבודה הנפלאה שנעשתה שם יחד עם משרד החוץ. ידוע לי על תוכניות רבות ומגוונות שמועברות על ידי גופים ממשלתיים ופרטיים בארצנו, ויבורכו כולם על ההשקעה, ההתמדה, והעשייה. מניסיוני בשטח, העבודה מרובה והזמן קצר.

מכובדיי, כמפקחת ארצית של רשת "אורט", אני יכולה להעיד שזה מספר שנים נערכים בבתי ספר של הרשת ימי היערכות בנושא, הרצאות, אזכור יום האיידס, חלוקת חומר עדכני בהסברה, הבאת הצגות לבתי הספר בנושא, הזמנת הנשאית ענבל גור אריה לספר את סיפורה האישי, וכן ספריות בתי הספר רכשו חומר עיון בנושא. אין לי ספק, שככל שנתמיד ונתעקש להסביר ולהדריך בקרב בני נוער בארץ, נפחית בצורה משמעותית את היכנסם של בני נוער חדשים למעגל האיידס. יושבים אנו מסביב לשולחן ועדת החינוך של הכנסת בכל שנה ומבקשים בכל לשון של בקשה לתת את הדעת ואת ההתייחסות הראויה לנושא המניעה וההדרכה בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. יושבים איתנו כאן אנשים מהשורה הראשונה, העושים עבודתם נאמנה בתחומים שונים ומגוונים, והייתי רוצה שהם יציגו את חשיבות ההדרכה. חשוב לנו כעמותה שתצא קריאה מוועדה זו לכל בתי הספר בארץ, לאפשר חינוך למניעת איידס כחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים והשעות, על פי המודל של העמותה, שהוכיח עצמו גם בארץ וגם בעולם.

בדיון בשנה שעברה עמדנו על שתי בעיות מרכזיות. בעיה אחת, היא שמערכת החינוך מקציבה לטיפול ישיר במניעה 150 אלף שקל. כל אחד מאיתנו הבין שמערכת חינוך שמקציבה לתוכנית ניסויית מבוקרת תקציב של 150 אלף שקל, אין בזה דבר רציני. גברת חוה ברנע אמרה שהשאיפה של המשרד, היא שתוכנית מניעת האיידס תהיה חלק מהלימודים, ושלא תינתן על ידי הרצאה חד-פעמית. הייתי רוצה לשמוע ממשרד החינוך, מה קרה מאז. שנית, התברר כי אין נתונים מדויקים. היה מדובר על כך שמשרד החינוך ומשרד הבריאות יערכו סקר בקרב בני נוער. בעקבות הישיבה הזו כתבה לנו המנכל"ית שלומית עמיחי, שהמשרד יבוא בדברים עם משרד הבריאות על מנת לערוך מחקר בקרב בני נוער בנושא התנהגות מינית, בעקבות סקר שנערך בנושא בשנת 1994. אני מבקש שמשרד החינוך יתייחס עכשיו, בין יתר דבריו, לנושא הזה.

הרעיון הוא להטמיע את המלחמה באיידס כמו את כל הרפואה המונעת בתוך מערכת הלימודים. צריך להבין, כי כדי להימנע זה לא מספיק לחשוש, כיוון שצריך חוסן נפשי כדי להגיד לא, צריך להיות חוסן נפשי כדי להגיד כן אבל, לכן הכנו את התוכנית כישורי חיים, המלווה את התלמיד מכיתה א' עד כיתה י"ב. השנה הוקצו 3,000 שעות למערכת הייעוץ לבתי ספר יסודיים, זה אומר שהוספו 60 משרות למערכת החינוך. בשנה הבאה יוספו 60 משרות נוספות, כאשר הכוונה היא לכסות את כל בתי הספר היסודיים.

האם בכיתות א' וב' ידברו עם הילדים על יחסי מין?

תכנית כישורי חיים לא מתייחסת רק למין. במסגרת כישורי חיים מלמדים חינוך מיני, ובין היתר מטפלים באיידס, סמים, אלימות וכו'. הטיפול האמיתי, הוא כאשר דנים בנושאים האלו לאורך כל ימות השנה.

האם תכנית כישורי חיים פועלת גם בחטיבה העליונה?

בחטיבה העליונה ובחטיבת הביניים היא תמיד פעלה. עכשיו היא פועלת גם בבתי ספר יסודיים.

אתם יכולים להציג בפנינו את תכנית הלימודים של כישורי חיים? האם מישהו יודע כמה שעות בתוך התכנית הזו מוקדשות לאיידס? השאלה היא האם זו אמירה כללית, או אמירה מעשית. אנו משוכנעים כי משרדכם מעוניין לחנך את הנוער למניעת איידס, השאלה היא מה אתם עושים לשם כך.

נמצא בידי סקר שערך בשנה שעברה חוקר חיצוני, אשר בדק מדגם בתי ספר מכיתה א' עד כתה יב', כלומר, בבית ספר יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה של בתי הספר הממלכתיים בלבד, במגזר היהודי. הנתונים הם, שבנושא של איידס ומחלות מין, 79% מכלל בתי הספר שהשתתפו במדגם, עסקו בנושא. זה הנושא השני שעסקו בו אחרי אהבה, חיזור וחברות.

זה לא הסקר שהוצג בשנה שעברה?

אני הצגתי אותו בשנה שעברה באופן כללי, לא היו לי עדיין נתונים מדויקים. זה נכון שבחטיבה העליונה עוסקים בנושא הזה הרבה יותר מבחטיבת הביניים. בחטיבת הביניים עוסקים בנושא 50% מכלל בתי הספר, בחטיבה העליונה עוסקים בנושא 80% מכל בתי הספר. הנושא עולה יותר בחטיבה העליונה, כיוון שכל הנושא של אחריות מינית והתלהבות מינית, הוא נושא שעולה יותר בחטיבה העליונה מאשר בחטיבת הביניים. הוצאנו פרוספקטים בעברית, ברוסית ובערבית, אשר חולקו לכל התלמידים לקראת יום האיידס. חוץ מהאינפורמציה שהוזכרה פה, הוספנו פרק אשר כולל את הנושא של החלטת קיום יחסי המין. מצוין שם כמה ההחלטה היא חשובה, כמה זה צריך להיעשות מתוך כבוד הדדי, יחסי שוויון, והסכמה משותפת בין שני בני הזוג, כמה חשוב שהאחריות להתנהגות המינית הבטוחה תתחלק בין שני בני הזוג, האם כל אחד מבני הזוג רוצה ומוכן לקיים יחסי מין, האם השימוש באמצעי מניעה ברור ומובן לשניהם, האם בני הזוג לוקחים אחריות על שימוש בקונדום, האם בני הזוג עברו בעבר בדיקת איידס במידת הצורך. הנושאים האלו מוזכרים בפרוספקט מעבר לעבודה החינוכית שנעשית בכיתה. זה נושא שעוסקים בו די הרבה במערכת החינוך.

כמה נשאים הם מתחת לגיל שמונה עשרה, מתוך 2,500 נשאי האיידס הקיימים בישראל?

87% הם נשאים או חולים מתחת לגיל שמונה עשרה.

הנקודה השנייה שרציתי להדגיש, היא לגבי תלמידים נשאים או חולי איידס. רוב הילדים הם ילדים צעירים, אשר נדבקו במהלך הלידה. ההנחיה היום אומרת, שלצוות בית הספר כולל הצוות הרפואי, המידע לא יועבר כלל על ידי הרופא המטפל. זה היה תיקון כבר משנת 1999 לחוזר מנכ"ל הקודם. אנחנו סברנו, כי חשוב מאוד שמישהו בבית הספר, רופא או מנהל בית הספר שאחריות התלמידים היא עליו, ידע את המידע הזה גם לטובתו האישית של הילד. הנושא הזה של זכויות הפרט וחיסיון האינפורמציה הרפואית גבר פה, ועל כן היום בבית הספר אין את המידע הזה. חריפה במיוחד הבעיה בפנימיות, כאשר ילד או ילדה זקוקים לטיפול ואינם נמצאים בבית, אלא חיים בפנימיה. היה מקרה של נערה אשר חלתה במחלה, ולא לקחה את התרופות כמו שצריך, ואף אחד מצוות בית הספר לא יכל לעזור בכך, כיוון שלא היה בידו המידע. הנושא של העברת מידע למישהו מצוות בית הספר הוא חשוב מאוד. ישנה פירצה. ישנה ועדת אתיקה במשרד הבריאות, אשר יכולה על ידי אישור של המשרד להעביר את המידע, אך בפועל זה לא קורה.

אני עד עכשיו לא מצליח להבין מה מקומו של נושא האיידס בתוך מערכת החינוך. מה התקציב לשם כך?

המשרד מעביר למשרד הבריאות 840 אלף שקל לנושא של המלחמה באיידס, בעיקר בקרב בני העידה האתיופית.

מדוע לא תרגמתם את הפרוספקט גם לאמהרית?

לא תרגמנו, כיוון שאנו יודעים שילדים בני העדה לא קוראים אמהרית, אבל אם יהיה צורך אנחנו נתרגם זאת. מתוך הסכום שציינתי קודם, 230 אלף שקל נשארים במערכת החינוך לצורך חינוך ומניעה, מתוכם מאה אלף שקל במנהל לחינוך דתי, ו- 130 אלף שקל מועברים לשפ"י, שאני אחראית עליהם. הפרוייקט החדש שלנו הוא עבודה בכפרי נוער, שיש בהם אוכלוסייה של עולים ושל ילידי הארץ. הסכום של 150 אלף שקל שהוזכר קודם, הוא היה הקצבה מיוחדת של עבודה משותפת עם הוועד למלחמה באיידס.

הסכום הזה הוקצה למטרה זו גם בשנת תשס"ב?

לא.

כלומר, אם בשנה שעברה היו 150 אלף שקל לפרוייקט המיוחד הזה, ועוד 840 אלף שקל למשרד הבריאות, כפרי נוער, והקהילה האתיופית, השנה יש לנו פחות תקציב. חוה, זה תפקידך להסביר לנו איך הנושא של האיידס מופיע בתכנית של כישורי חיים. אני רוצה לראות תכנית כתובה.

אני אשלח לך את התכנית.

קודם אמרת כי 79% מכלל בתי הספר עסקו בנושא הזה. מה היתה הגדרת הסוקר למילה עסקו? שעה בשנה?

היתה הגדרה. עסקו בנושא לפחות שלוש-ארבע שעות. יש לנו גם נתונים לגבי הרצאות חיצוניות שניתנו לילדים. בכל הנושא של טיפול בנושאים חברתיים, אישיים, שקשורים במצבי החיים של התלמידים, אין שעה מיוחדת המוקדשת לנושאים השונים וביניהם הנושא של מחלת האיידס. בדרך כלל בשיעורי חברה אנחנו מקדישים את רוב הזמן בעיסוק וטיפול בנושאים האלה. זה קשה מאוד, כיוון שאנו נמצאים בתחרות עם מקצועות הלימוד.

לכן אני ביקשתי שתהיה תוכנית כתובה המחייבת את המחנך ובית הספר לעסוק בנושא מספר שעות קבוע בשנה. מה לגבי הסקר שהייתם צריכים לעשות בשיתוף עם משרד הבריאות?

עוד לא ערכנו את הסקר הזה.

בשנים האחרונות יש לנו עלייה במספר החולים הנשאים, בעקבות עליית עולים חדשים ממדינות בהן המחלה שכיחה, וכן בעקבות ריבוי העובדים הזרים בארץ. עקב הטיפול בקוקטייל, יש שיפור דרמטי באורך ואיכות החיים. הילדים אשר נולדו עם איידס מגיעים לגיל ההתבגרות עם בעיות חדשות. כל הילדים עליהם אני מדבר נדבקו מאמם בהריון, בלידה או בהנקה. יש בארץ שמונה מרכזים אשר מטפלים באיידס מבוגרים ואיידס בילדים. לפי הנתונים שלנו, יש 79% ילדים אשר מקבלים טיפול באמצעות הקוקטייל, מתוכם 30 ילדים שהם נשאים. רמת הוירוס אצלם לא גבוהה, ועל כן הם לא מקבלים טיפול. יש עוד 50 ילדים מתחת לגיל שנה וחצי, שנולדו לאמא עם הנגיף, אך אנו עדיין לא יודעים אם הם יהיו נשאים או לא. רוב הסיכויים שהם לא יהיו נשאים, וזאת הודות לטיפול המניעתי שאנו נותנים. אחד הדברים החשובים אשר קשור לחינוך, הוא למנוע הריונות לא רצויים. אם אנו נותנים טיפול לאם נשאית בהריון בלידה ואחר כך לתינוק, אנו יכולים להקטין בצורה מאוד משמעותית את ההדבקה, מ- 25% לפחות מ-2%.

ישנם שלושה סימנים לפיהם אנו יודעים כי הילד חולה במחלה, או שהילד מגיע עם סימני מחלה, או שזה עולה חדש שאמו חיובית, או שהוא נולד לאמא חיובית. בארץ נותנים היום טיפול חינם גם לעובדים זרים. היום אנו מתמודדים עם בעיות חדשות, והן אותם ילדים אשר מגיעים לגיל ההתבגרות, ואנו צריכים להגיד להם כי הם חולים במחלה.

האם אתם תומכים בזה שבית הספר יידע כי ילד חולה במחלה?

לא. אנחנו לא תומכים בכך, כיוון שיש לנו דוגמא מבית ספר אחד בו אנו רואים כי אין שום התייחסות לילד מבחינה רפואית. אמנם התייחסו לילדה טוב יותר כאשר הם ידעו על המחלה, אך היו לצוות בבית הספר פחדים שלא עזרו בנושא. אנו מחנכים היום את אחיות ומנהלי בתי הספר להיזהר מאוד בטיפול ילדים אשר נפצעים, לא רק בגלל מחלת האיידס, אלא גם מצהבת זיהומית אשר שיעור ההדבקה במחלה זו גבוה יותר ממחלת האיידס. בצוות הרפואי העוסק במחלה, קיימים גם חונכים העוזרים באופן אינדיבידואלי לכל ילד.

אני רוצה לדבר על השאלה, כיצד לחנך שמחלת האיידס תתקבל על ידי החברה בצורה נאותה יותר, ללא פחדים. יש לנו דוגמא של נער מאזור השפלה, שבעת ההרשמה לפנימייה הוא מילא טופס אשר נמסר לרופא שהחליט, כי בגלל המחלה הוא לא יתקבל לפנימייה. זו בעיה שחייבים להתמודד איתה, לא פחות מהבעיה של חינוך הנוער כיצד לא להידבק באיידס. כל המאמץ החינוכי שמושקע אינו מספיק. אין מספיק חינוך בפנימיות של נוער דתי, שהרבה מתלמידיהן הם עולים מאתיופיה. כל שנה ישנם חמישים מקרים חדשים של הדבקות במחלה, כתוצאה מחינוך לא נכון.

האם אתה מציג נתונים המתייחסים רק לילדים?

לא. אני מדבר על מבוגרים. אם אנחנו נחנך למניעת המחלה את הנערות והנערים, אנחנו נמנע את ההדבקה ואת ההריונות הבלתי רצויים.

האם אתה תומך בכך שבפנימיות הרופא יהיה מודע למצבו הרפואי של הילד?

אני חושב, כי הצוות הרפואי בכל גן ובית ספר, חייב לדעת את המידע הזה.

האם יש מנגנון המסדיר את זה?

יש מנגנון שמסדיר את זה, נציג משרד הבריאות יפרט על כך מיד.

מדוע האחות חייבת לדעת?

האחות צריכה לדעת על כל מחלה של ילד הנמצא בבית הספר, כדי שתוכל לטפל נכון במקרה שהילד לא יחוש בטוב. על אחות בית הספר מוטלת החובה של סודיות רפואית. כפי שאמרתי קודם, החינוך בבתי הספר סביב נושא האיידס, אינו מספיק.

איך אתה מגיע למסקנה, כי החינוך אינו מספיק?

כל שנה אנו שומעים על יותר מקרים של הדבקה, ומכאן אני מגיע למסקנה כי החינוך למניעה צריך להיות עמוק יותר. אני יודע כי בפנימיות הדתיות לא מדברים כלל על הנושא הזה.

חוזר מנכ"ל מציין במפורש, כי לא ניתן לדחות ילד, מכל בית ספר, בגלל מצבו הבריאותי. היו מקרים בגני ילדים בהם לא התקבלו ילדים עם מגבלות רפואיות, וברגע שזה הגיע לידיעתנו, אנו טיפלנו בזה והילד התקבל.

ישנה בעיה נוספת, והיא השימוש במזרקי סמים. אני פניתי למשרד החינוך בבקשה להסברה למניעת עיסוק במזרקים שנמצאים.

מה לגבי קעקועים?

בדרך כלל עשיית קעקועים לא מעבירה את המחלה, אם עושים אותם במקום בו שומרים על הסטריליות.

100 ילדים עד היום בארץ, דווחו על נשיאת הנגיף, נשארו בחיים 87. 80% מהנשאים והחולים הם ילדים לאמהות ממוצא אתיופי. משרד הבריאות דאג לאחרונה, כי כל אמא בהריון הנושאת את הנגיף, גם תושבת זרה, תקבל טיפול על מנת למנוע הדבקה של התינוק. אנו מוכנים לממן חצי מהסקר שהבטחנו להגיש ביחד עם משרד החינוך.

מדוע זה לא יצא לפועל?

אנחנו נדאג לזה.

השאלה מי בבית הספר יידע את המידע הרפואי הזה, היא שאלה מאוד מורכבת. אנחנו דנו מספר פעמים עם משרד החינוך על הנושא הזה, והגענו למסקנה, כי בסופו של דבר צריך להתייחס לכל אדם כאילו הוא נשא. צריכה להיות זהירות אוניברסלית כלפי דימומים, על כן אין שום סיבה רפואית להצביע על ילד מסוים באופן מיוחד, בייחוד שהילד לא מהווה סכנה לבריאות הציבור. בחוזה המנכ"ל של משרד החינוך, אנו המלצנו, כי הצוות המטפל בילדים ובהורים ישכנעו את ההורים למסור את המידע הזה לאחות בית ספר, אבל הדבר ייעשה רק מתוך רצון של ההורים. מבחינה רפואית אין סיבה כי הסודיות הזו לא תישמר.

אם כך, מדוע אתה משכנע את המשפחה לספר לאחות בית הספר?

על מנת שהצוות הרפואי של בית הספר יידע כיצד להתייחס לילד במידה והוא ירגיש לא טוב במהלך היום.

אם הילד נפצע, הוא מסכן את הסביבה ולא את בריאותו.

ילד כזה הוא חשוף לזיהומים. בפעילות יומיומית של בית הספר, ילד כזה אינו מסכן את הסביבה. בפנימיה ישנו הווי שהוא מעבר לפעילויות בית ספרית, ועל כן אנו החלטנו לבדוק את הנושא.

סוגיית הילדים בגיל ההתבגרות, היא סוגייה אחרת משל ילדים בבתי הספר היסודיים, מהיבט הסכנה לציבור, בגלל קיום יחסי מין.

בפנימיה מקיימים יותר יחסי מין מאשר באוכלוסיה הרגילה?

כן.

אני מבקש מראש ענף בריאות בצה"ל להציג את נתוני הסקר שצה"ל ערך בקרב משוחררים, לגבי התנהגות מינית.

אנחנו בצענו סקר רצוף משנת 1993 עד שנת 2000 בקרב חיילים המשתחררים מצה"ל. 2,000 חיילים וחיילות בשנה ממלאים את הסקר. הדברים שנבדקו הם בנושא של התנהגות, ידע, עמדות ותפיסה סיכונית. הסקר הראה, כי בקרב בני 21, 80% מהחיילים קיימו יחסי מין ו-70% מהחיילות, וזה הולך וגדל עם הגיל. שאלה נוספת שהוצגה בסקר, היא לגבי השימוש בקונדום. הממצאים בשאלה זו הראו עלייה, אך עדיין לא בצורה מספקת. בקרב החיילים, 45% הצהירו כי הם משתמשים בקונדום בעת קיום יחסי מין. בקרב החיילות, 30% הצהירו כי הן משתמשות בקונדום בעת קיום יחסי מין. לגבי הידע הנמצא בקרב המשוחררים, אנו מוצאים כי ישנם תחומים בהם הידע של נשים הוא גדול יותר מאשר של גברים. ישנו שיעור גדול בקרב הנבדקים, שאינו יודע מה אינו מדבק במחלת האיידס. שהייה לצד נשא, חיבוק ונשיקה, נחשבים בעיניהם למסוכנים. 20% מהנבדקים לא יודעים, כי נשא עלול להדביק גם ללא סימני מחלה. נמצא, כי מרבית הידע הנמצא ברשות הנבדקים הוא מכלי התקשורת.

כמה אחוזים מבין הנבדקים הצהירו כי הם רכשו את הידע במערכת החינוך?

בין השנים 1993 ל-2000, ישנה עלייה מ-24% ל-37%, בתשובה לשאלה כמה רכשו את הידע על המחלה במערכת החינוך.

חוה, את היית מודעת לנתונים האלה?

לא.

האם ישנה ועדת איידס אשר כוללת נציגים מכל משרדי הממשלה?

היתה ועדת היגוי בנושא איידס.

אנחנו מפעילים תוכנית בריאות כוללת של בריאות מינית ומניעת איידס בפנימיות. בשנה שעברה ביצענו זאת ב-22 פנימיות, מתוכן 8 מוסדות דתיים. התקציב לכך מגיע מהתקציב לשירותים סוציאליים והרפואיים שבתוך המינהל הציבורי. התקציב אינו גדול, הוא עומד על 200 אלף שקל. התכנית כללה 15-12 מפגשים בשעות אחר הצהרים בצורה לא פורמלית, שמועברים על ידי סטודנטים בשיתוף פרויקט איידס ירושלים והוועד למלחמה באיידס.

אני מכיר את משרד החינוך, ואני שומע על ההעברות הכספיות, אך בפועל אני לא יודע לאן הכסף הזה מגיע. בשנת 1996 התכנסה ועדה בראשותו של הנשיא לשעבר, יצחק נבון, בעקבותיה הושגה קביעה, כי המדינה תעביר כל שנה סכום גדול לטיפול בנושא הזה. אני מרגיש שבפועל מה שקורה הוא הרבה פחות ממה שצריך להיות. צריכה להיות עבודה הרבה יותר ממשית. כל מה שאנחנו עושים הוא להתכנס פעם בשנה ולדבר על הנתונים המעידים על גידול במספר הנדבקים במחלה.

האם אתה לא מרגיש כי חל שינוי לטובה במשך השנים?

במהלך השנים ישנם שינויים לטובה, אך השינויים הם איטיים ביחס למה שקורה לאוכלוסייה.

השנה אנחנו יודעים על 30 אלף בני נוער אשר נושאים את הנגיף, לעומת 20 אלף בני נוער אשר נשאו את הנגיף בשנה שעברה. אנחנו פועלים ב-90 בתי ספר תוך כדי שיתוף פעולה עם צה"ל, משרד החינוך, ארגון הפנימיות ומשרד הבריאות. הבעיה היא כי אין תקציב ייעודי לנושא החינוך. חייבים שהנושא יופיע בתור נושא לימוד חובה בתכנית הלימודית. אסור להשאיר זאת בתור ברירה ליועצת. בחלק מבתי הספר רק תלו סרט אדום ביום האיידס העולמי. כאשר הגענו לבתי הספר האלו ושאלנו את הילדים, אם הם יודעים כיצד נדבקים, הם לא ידעו. בשביל שהדברים יתקדמו, צריך להקצות יותר תקציב לעניין הזה.

מה הקשר בין תקציב ובין זה שבכל בית ספר חייבים לדבר על הנושא? אם מחנך לא יודע לתת הדרכה על איידס, הוא לא מחנך ראוי.

אנחנו זקוקים לתקציב. אנו מכשירים מדריכים, הכשרה של חמישים ושלוש שעות. אנחנו משלמים למנחים האלה, אנחנו עורכים להם מפגשי העשרה פעם בחודש וחצי.

אם היה יותר תקציב היתה הסברה טובה יותר לנוער?

כן.

אני מייצג את "בלה", אגודה לשמירת זכויות הפרט למען ההומואים, הלסביות והבי- סקסואליים. אנחנו מקיימים פעילות הסברה המיועדת לקהילה ההומוסקסואלית, שנמצאת עדיין בסיכון גדול יותר. הפעולה הראשונה שאנו עושים, היא שבירת ההכחשה שהקהילה היתה נמצאת בה לגבי הבעיה הזו. משנת 1997 אנחנו מקיימים הסברה אינטנסיבית. משנת 1998, ניתן לראות ירידה משמעותית במספר ההדבקות. אנו עורכים גם הסברות לנוער הנמצא במסגרות של האגודה. האגודה פתחה עשרות קבוצות ברחבי הארץ של נוער עד גיל 23. המטרה שלנו היא שהם ידעו כי הם נמצאים בסיכון יותר גבוה מנוער אחר. אנחנו מדברים עם הנוער הזה גם על נושא של סמים, בעיקר סמי מסיבות, אשר יכולים לגרום להתנהגות מינית לא בטוחה, וכן על דרכי ההדבקה. הידע בקרב קהילה זו, הוא די גבוה. למרות כל הפעילות שלנו, אנו לא מקבלים סיוע תקציבי, ממשלתי. לפני שנתיים קבלנו סיוע ממשרד הבריאות של שמונים אלף שקל, לצורך קמפיין ספציפי. האגף לתמיכה במשרד החינוך החליט השנה, כי אנו לא ראויים לתמיכה. אנו מתקיימים רק מתרומות.

אני נשאית איידס כבר שמונה שנים, חברת הנהלת פרוייקט איידס ירושלים, מתנדבת מזה שש שנים לעמותה, ומספרת את סיפורי האישי בפני בני נוער. בני הנוער נחשפים בפעם הראשונה בהכרת נשאית פנים מול פנים ושואלים שאלות רבות ומגוונות, ואני מצליחה באומץ רב לענות על כולן. המשוב שאני מקבלת מבני הנוער הוא מדהים. ההקשבה שלהם, התדהמה על פניהם, ההתייחסות האנושית שלהם כלפי, אינה ניתנת לתיאור. למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים של לחיות עם הנגיף, אני עושה את כל המאמצים להיות בכל בתי הספר הממלכתיים, הצבאיים, מג"ב, המתנ"סים, ותנועות הנוער, בכל שעה שאנו מוזמנים להרצאות. אני רואה כיעוד את תפקידי כנשאית איידס, המדריכה בני נוער, וללא ספק משפיעה על המשך התנהגותם בעתיד. אני נמצאת בקשר עם בני נוער גם לאחר עזיבתנו את המקום, על ידי כתיבת מכתבים הנשלחים אליי, הכוללים ברכות, שאלות ובקשות. לא מעט תלמידים צילמו סרט לעבודת הגמר שלהם שאני במרכז העלילה שלו.

כולנו כאן סביב לשולחן יודעים, כי עשרים שנה מנסים למצוא תרופה למחלה ועדיין לא נמצאה תרופה. על כן בתפקידי כמחנכת למניעת האיידס, עולה חשיבות העשייה והמניעה. בשנת 2000 עד 2001, מסרתי את מסרי החברתיים, הרפואיים, הסוציאליים, והאישיים בפני כ- 10,000 תלמידים, וידיי עדיין נטויות להמשיך ולפעול בבתי הספר כל עוד נשמה באפי. בקשה לי לוועדה מכובדת זו, תנו לנו להמשיך להסביר ולהדריך, תנו לנו להביא בפני הנוער את הסכנות והתוצאות של מחלת האיידס, על ידי כך שתאפשרו פעילות קבועה לאורך זמן בתוך מערכת החינוך כחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים השנתית, כדי שהצוות המוביל של בית הספר יאפשר שעות קבועות במערכת לכל כיתה וכיתה עם הדרכה, הסברה ומניעה. איידס שווה היום למוות. בואו נקדים תרופה למכה שהפכה להיות כלל עולמית. לסיום, תזכרו, אין מספיק תקציב.

אני רציתי להוסיף, כי אני רוצה להגיע למצב שיתנהגו לילד חולה איידס כמו לילד חולה סרטן. תפקידנו היא לשנות את הסטיגמה שיש על מחלת האיידס.

מערכת החינוך צריכה להוסיף יותר שעות במערכת, באופן קבוע, לטיפול בנושא מחלת האיידס. אף פעם לא היתה לנו שעה קבועה במערכת לטיפול בנושא.

אני שותפה לד"ר אנגלהרד ברצון למוסס את העניין של שמירה על המחלה בסוד. ככל שיפתחו את הנושא יותר, הנושא יהיה יותר לגיטימי. ראינו מהניסיון שכשצוות חינוכי ידע על ילד נשא איידס, זה תמיד הועיל לו והוא קיבל טיפול טוב יותר.

חוה, האם יש היום פתיחות של מנהלי בתי ספר להכנסת הדרכה בנושא של איידס?

כן, יש פתיחות. גם הלחץ של ההורים משפיע על כך.

מדוע הנושא של מחלת האיידס לא משולב בשיעורי חינוך מיני?

הוא משולב במסגרת השיעורים האלו.

לשיעורי חינוך מיני יש תקציב?

יכול להיות יותר טוב.

אני רוצה לסכם. בהמשך לדיון והחלטות הוועדה משנה שעברה, אנחנו רוצים להוסיף ולומר, כי הוועדה קובעת, כי החינוך למניעת איידס הוא בגדר מאבק להצלת חיים, לכן ראוי שמערכת החינוך תגביר את מאמציה ותקציביה לחינוך למניעת איידס. הוועדה קובעת בצער, כי ההחלטה לביצוע סקר של משרד החינוך ומשרד הבריאות טרם בוצעה, ורשמה לפניה את הודעת משרד הבריאות, כי הוא מוכן להקציב 50% לביצוע סקר. לפי הודעת נציג משרד החינוך, הנושא ייבדק בחיוב. הוועדה מבקשת על הנקודה הזו הודעה תוך חודש ימים, האם יתבצע הסקר.

הוועדה קובעת בצער, כי המשרד לא הקצה השנה מאה חמישים אלף שקל לפעולות משותפות עם הוועד למלחמה באיידס, כפי שעשה בשנת תשס"א. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לשקול בחיוב לחדש את הפרוייקט.

הוועדה הצטערה לשמוע, כי אין פורום בין-משרדי קבוע שעוסק במאבק למניעת איידס, ופונה למשרד הבריאות להקים צוות בין-משרדי שיכלול את משרד החינוך, העבודה והרווחה, צה"ל.

היתה ועדה כזו, שהחליטה להתפזר, כיוון שהרבה מהדיונים היו לא כל כך אפקטיביים. כרגע, משרד הבריאות מנסה להקים המשך לוועדה שתדון בנושאים שבאחריותה.

הוועדה מבקשת, שיקום צוות בין-משרדי בראשות משרד הבריאות, כדי לגבש מדיניות לאומית מסודרת, וכדי שהיא תהווה פורום מקצועי להחלפת דיעות והחלפת מידע.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך, למסד ולקבוע בתכנית כישורי חיים את החינוך למניעת איידס, ולהגדיר שעות ולהקדיש יחידות זמן, שתהיינה בגדר חובה, כדי לטפל בנושא האיידס.

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:30