פרוטוקולים/ועדת חינוך/4075



3
ועדת החינוך והתרבות
26.11.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/4075
ירושלים, כ"א בכסלו, תשס"ב
6 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 356

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, יא' בכסלו תשס"ב, 26.11.2001, שעה 10:30

1. מניעת קליטתם של ילדים המתגוררים בלוד במערכת החינוך – הצעה לדיון מהיר של חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.
2. יום לימודים ארוך בגן יעל בלוד.

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
חוסניה ג'בארה
גנדי ריגר

חה"כ טלב אלסאנע
חה"כ תמר גוז'נסקי
חה"כ עבד אלמאלכ דהאמשה
אריה ביבי – ראש עיריית לוד
דבורה כהן – מפקחת על הביקור הסדיר, מחוז מרכז, משרד החינוך והתרבות
ניצה שטרנהיים – מפקחת החינוך העל יסודי, משרד החינוך והתרבות
טאריק אבו חג'לה – מפקח במגזר הערבי, מחוז מרכז, משרד החינוך והתרבות
יעל פרבר - מתאמת בין הכנסת למשרד החינוך והתרבות
יעקוב מצרי עייש
פאטמה מוחמד מצרי
ג'מאל מצרי
שפיקה מצרי
עיסא איהב – ועד הורים
עיסא סוהילה - גננת בגן יעל
אביעד יקותיאלי
דרורי יקותיאלי
תלמידי ביה"ס הדרים, הוד השרון

מירב ישראלי

יהודית גידלי

טלי רם


1. מניעת קליטתם של ילדים המתגוררים בלוד במערכת החינוך –
הצעה לדיון מהיר של חברת הכנסת תמר גוז'נסקי

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין מניעת קליטתם של ילדים המתגוררים בלוד במערכת החינוך. אני מקדם בברכה את ראש העיר הממונה אריה ביבי.

הוועדה מקיימת את הדיון על פי פרוצדורה חדשה של הכנסת – של השנתיים האחרונות- שלפיה יש זכות לכל חבר כנסת לבקש דיון מהיר בוועדה והבקשה הזאת טעונה אישור של יושב ראש הכנסת. אם היושב ראש מאשר את הבקשה לדיון מהיר, חובה על יושב ראש הוועדה הנוגעת בדבר לקיים את הדיון בתוך עשרה ימים.

חברת הכנסת תמר גוז'נסקי הגישה ליושב ראש הבית בקשה לדיון מהיר בשבוע שעבר והיושב ראש אישר זאת, ואנחנו מקיימים את הדיון תוך שמונה ימים. אני מודה לך, ראש העיר, שנענית ואני מציע שנאפשר לחברת הכנסת תמר גוז'נסקי – שהיא עמיתה וקולגה שלי, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד – להציג את הבעיה.

אני מקדם בברכה את כל האורחים שהגיעו אלינו.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. הבעיה הגיעה לידיעתי בתחילת אוקטובר. לאחר שביררתי שאכן מדובר ב- 11 ילדים שלא לומדים, שיגרתי ב-17 באוקטובר מכתב לגברת שרה אלפסי שהיא מנהלת מחלקת החינוך בעיריית לוד ופירטתי את כל הנושא.

הנושא הוא שתי משפחות – משפחת פאטמה ויעקוב אל מצרי ומשפחת שפיקה וג'מאל אל מצרי, תושבי לוד אזרחי ישראל, כאשר לשתי המשפחות יחד יש 11 ילדים. המשפחות ניגשו לפני ספטמבר לרשום את הילדים, שהם בגילאים שבין 3 לבין 17, במערכת החינוך, והם נדחו.

האם הם תושבים חדשים בלוד? למה צריך לרשום את כולם מחדש?

ככל הידוע לי, תקופה מסוימת הילדים שהו ברצועת עזה וחזרו ללוד.

פניתי במכתב והדגשתי שהזכות ללמוד במוסדות החינוך העירוניים, כלומר הממלכתיים, שנמצאים בערים השונות, בכל מקום שחל חוק לימוד חובה – הזכות הזאת היא זכות בלתי מעורערת שחלה על כל ילד, ללא קשר למעמד הוריו, ובהתאם לכך גם ילדים של עובדים זרים נקלטים במערכת החינוך וזה בהתאם להתחייבויות של ישראל לפי האמנות הבינלאומיות.

לכן, השאלה של מעמד ההורים היא כלל לא חשובה. בהקשר שלנו על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באזרחי ישראל.

לכן, אני חושבת שזאת שערוריה ודרשתי לפתור את הבעיה מיד.

האם יש לך מושג מה קורה עם הילדים כרגע?

הם לא לומדים.

כפי שנמסר לי, הגברת שרה אלפסי הבינה שיש כאן בעיה והיתה מוכנה ללכת לקראת ההורים, אבל היתה התערבות של ראש העיר הממונה מר אריה ביבי והוא בעצם הורה לה לא לקלוט את הילדים במערכת החינוך.

אני חושבת שזאת שערורייה ששלושה חודשים ילדים מסתובבים בעיר לוד ולא לומדים. אני חושבת שמשרד החינוך גילה כאן רשלנות שהוא לא שם לב שיש 11 ילדים בעיר לוד – ואמורה להיות מערכת של קציני ביקור סדיר, למצוא את הילדים ולהחזיר אותם למערכת החינוך - אבל אני חושבת שהעיקרון שכל ילד, כאשר הוא נמצא כאן, הוא לומד כאן – זה העיקרון הבסיסי.

הייתי רוצה לשמוע למשל את דעתו של ראש העירייה. אם משפחה נוסעת ללוס אנג'לס לשלוש שנים, לוקחת את הילדים איתה וחוזרת לאחר שלוש שנים, הייעלה על הדעת שבעיר מגוריה מישהו יגיד לה שהוא לא קולט את הילדים האלה כי הם היו שלוש שנים בלוס אנג'לס?

איפה היו הילדים, למה הם היו – אין לכך שום קשר לנושא. הדבר החשוב הוא שצריך להבטיח את זכותם ללמוד. תודה רבה, אדוני. ההורים נמצאים איתנו.

האם יש נציג ממשרד החינוך?

אני אתייחס לדברי חברת הכנסת. הבעיה נודעה למשרד החינוך במהלך חודש אוקטובר לא על ידי חברת הכנסת המכובדת אלא על ידי עורך דין שפנה ושלח מכתב אלי כמפקח, עם העתק למנהלת המחוז, והוא גלגל את הסיפור שלו – לאו דווקא לגבי המשפחות האלה שאת הזכרת, אלא על משפחת סרחאן שיש להם 10 או 12 ילדים.

תשעה, והם בבית הספר היום.

העניין התגלגל אצלנו, ובדיונים שלנו עם הממונים - עם אנשי מחלקת החינוך, אגף החינוך, מינהלת החינוך של עיריית לוד - גילינו שהעירייה או ראש העיר נוקט עמדה שפירושה הוא כזה – על פי המשמעויות שלי, כעת אני סובייקטיבי ואני מפרש את הדברים ששמעתי – שאין לו מספיק תשתית, אין לו מספיק משאבים.

אתה אישית פנית?

כן, וכך נעניתי על ידי מנהלת אגף החינוך של העירייה.

לא הבנתי מה הכוונה שאין מספיק תשתית. אין מקומות בבית ספר?

לא עניין שאין מקומות בבית הספר, אלא נאמר הם שולחים לנו סייענים וכו', ואנחנו צריכים ללא תשתית לקלוט את כל הילדים שלהם. זאת בעיה לא רק של כיתת ילדים, זאת בעיה שגוררת עוד הרבה משתנים מסביב.

אני רוצה להתייחס לגבי הנקודה של כניסתם לבתי הספר. משרד החינוך, מחוז המרכז, התעקשנו על כך שהעירייה, הרשות המקומית, תקלוט אותם כי יש חוק שמחייב אותנו לקלוט את הילדים – זו זכות של כל ילד ללמוד.

למה לא מימשת את הזכות?

לא מימשתי משום שלא רציתי להיכנס לעימות עם הרשות המקומית, אני לא יכול להכריח אותם.

למה?

אתה לא יכול להכריח אותם? אתה לא מכיר את החוק? אדוני מכיר את החוק?

אני מכיר את החוק ואגיד לך מהם הצעדים שנקטנו. קודם כל שלחנו לראש העיר מכתב על ידי היועצת המשפטית שאנחנו עומדים להכניס את הילדים לתוך בתי הספר, ועצם העמדה של העירייה סותרת את חוק חינוך חובה. זה המכתב שנשלח על ידי היועצת המשפטית של מחוז מרכז.

מצד שני, אנחנו גם כן מבינים את האילוצים של הרשות המקומית, אנחנו חיים בשטח, וזו בעיה.

זאת בדיוק הבעיה, תסביר אותה.

מצד שני, יש החלטה אצלנו במחוז להכניס את הילדים, לתת הוראה למנהלים לקבל את הילדים לתוך בתי הספר.

אדוני, אני לא מבינה. אתה אומר שאדוני לא טיפל כלל בשתי המשפחות האלה שיושבות מולך.

המכתבים האלה הגיעו דרכך אלי. תחילת הפרשה היא במשפחה שלא נזכרה כאן.

אבל אני לא שואלת אותך על המשפחה הזאת. אני אומרת שמדובר על 11 ילדים שלא הולכים לבית הספר עד היום. מה עשית?

אז הם לא הולכים לבית הספר. יש עירייה ויש מנהלים שגם המנהלים מתייחסים בכבוד למחלקת החינוך. אני לא יכול ביום בהיר אחד לעשות את זה.

למה יום אחד? שלושה חודשים הם לא לומדים.

הבעיה נודעה לי רק במהלך חודש אוקטובר.

בסדר, חודש וחצי הם לא לומדים. לא יאומן.

אז חודש וחצי הם לא לומדים, הנה עכשיו אנחנו מקיימים דיון.

איך אתה רואה את הפתרון?

אני עומד להכניס את הילדים לבתי הספר. אני רוצה לחלק את הילדים האלה לבתי ספר היכן שיש לי מקומות. אני למשל רוצה לדעת מהם הגילאים שלהם.

סליחה. הכל כתוב כאן במכתב שהגיע למשרד החינוך בחודש הזה, אז מה אתה אומר שאתה צריך לברר? מה אתה צריך לברר? הנה, יש לך כאן את כל השמות, הגילאים, הכל. הכל כתוב.

גברתי, אני מבין שהכל כתוב. אני צריך לבדוק גם אצלי.

אדוני, שנת הלימודים התחילה בספטמבר, לא עכשיו.

האנשים האלה באו אלי באוקטובר.

הם לא באו באוקטובר. הם באו לעירייה לפני ספטמבר.

אז תפני כך לעירייה, אלי אל תדברי בצורה כזאת.

הרשות היא הרשם, והמחוקק הסמיך את הרשות וחייב אותה באמצעות ההורים לרשום את הילדים בבתי ספר. אנחנו לא יכולים לקחת את הילדים ולהכניס אותם לתוך בית הספר.

אנחנו עבדנו על פי נוהלים. כשבאה פניה דרך עורך-דין ודרך הקו הפתוח ודרך הקב"סים, אנחנו פנינו על פי דרכי הפעולה. פנינו לדוריס שהיא האחראית על המתבגרים, משם פנינו לשרה אלפסי, נפגשנו איתה אישית.

פנינו ליועצת המשפטית, היא דיברה עם היועצת המשפטית של עיריית לוד. כאשר היועצת המשפטית הבינה שגם זה לא בכוחה, פנינו לדפנה לב, שהיא דיברה עם ראש העיר לפני שבוע.

אולי ננצל את ההזדמנות. שמעתי שדפנה לב יושבת שבעה על פטירת אימה. אנחנו, בשם כל הוועדה, נשלח לה תנחומים שלא תוסיף עוד צער ודאבה והמקום ינחם אותה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

לפני שבוע הגברת דפנה לב דיברה עם ראש העיר, הוא נתן לה תשובה שהוא יכניס את הילדים לבתי ספר – את העל-יסודיים – וגם לגבי הצעירים הוא ידאג. אחר כך העירייה יצאה לשביתה ולא ניתן היה לקבל את תשובת ראש העיר, אבל בגדול היתה היענות חיובית של ראש העיר - כך על כל פנים נמסר לי מדפנה לב – לשלב את הילדים.

לפני שאתן את רשות הדיבור לראש העיר, האם ההורים רוצים לומר משהו?

אני רוצה להגיד לכולכם שאנחנו הלכנו באוגוסט, לא באוקטובר. כמעט בסוף אוגוסט הלכנו – אשתי, הילדים, אני, אחי ואשתו – לבית הספר איפה שהילדים נרשמים ודיברנו עם גברת שרה אלפסי שקולטת את הילדים. היא שלחה אותי מפקיד לפקידה, מפקידה לפקיד, ואנחנו התגלגלנו - משעה 8:00 אנחנו עומדים על יד בית הספר עד שעה 14:00, עד שסוגרים את המשרדים כמו כלבים בכניסה, סליחה – וכל הזמן היא מגלגלת אותי ממשרד למשרד ואחרי כן לך לראש העירייה שם יקבלו אתכם.

סליחה גברת, אנחנו רוצים לדבר, היא אומרת צא החוצה, אין לנו מה לדבר איתך. אשתי, כמו כלבה, הולכת אחריה ורצה – שום יחס.

את האמת, אנחנו לא מכירים אנשים. אני לא מכיר אפילו את ראש העיר, אף בן-אדם אני לא מכיר. אני אדם עובד, חוזר הביתה, אני לא מכיר אף אחד.

הילדים שלי בוכים מהבוקר, כל הלילה, מסתכלים דרך החלון על הילדים שהולכים לבית הספר וחוזרים.

ראש העיר יושב כאן – לוד זו עיר שמלאה פושעים, מלאה סמים, אין דבר שלא מגיע לשם. לא חסר ללוד שאני אוסיף לה עוד פושעים, אני לא רוצה לגדל עוד אנשים שישתמשו בסמים ולא לגדל ילדים שמסתכלים על אנשים שמזריקים לעצמם זריקות. באתי לגדל ילדים שיש להם תעודות טובות, יש להם לימודים טובים. הכוונה שלא הבאתי ילדים לגדל אותם סתם, אני הבאתי ילדים טובים שממש יש להם ראש ורוצים ללמוד.

אחרי כן, התחלתי להכיר אנשים שכל אחד אמר לי: לך למישהו, הוא יעזור לך. התחלתי ללכת לאנשים כאילו לחפש פרוטקציות איפה יש מישהו שיכול לעזור לי. בסופו של דבר בן דוד שלי הסביר לי שאני צריך ללכת לשייח', למשפחת חסונה בלוד, שהוא אדם מוכר.

התחלתי לבכות לו בעצמי על הילדים שלי. כבודה של תמר גוז'נסקי, אני ממש מודה לה– היא האשה היחידה שעזרה לי בכל דבר. היא מכירה את הסיפור שלי מהתחלה עד הסוף.

אנחנו משפחה חצויה. נכון שהיתה לי תעודה מעזה. אשתי עשתה לי איחוד משפחתי וכשבאתי, קניתי בית והבאתי את הילדים שלי. כשיש משפחה חצויה אז לומדים בשטחים. כשהבאתי אותם, אני רציתי שהם ילמדו.

אני לא מבין מה זה משפחה חצויה.

חצויה זה נקרא אבא מהשטחים, לפני תעודה ישראלית. עכשיו יש לי תעודה ישראלית, קיבלתי.

אשתו אזרחית ישראלית.

אשתי ילידת לוד.

היא התחתנה איתך, מתוקף איחוד משפחות עברת ללוד.

התחלתי לכתוב לגברת תמר גוז'נסקי, לספר לה את הבעיה שלי – יש לי בעיה ואני לא יודע לאן ללכת. היא עזרה לנו, שלחה מכתב ואמרה שצריך ללכת למשרד החינוך. הלכתי למשרד החינוך עם המכתב שלה, באותו יום אמרו לנו כן, מחר תביאו את הילדים.

לקחתי את הילדים שלי והלכתי עוד פעם למשרד החינוך עם המכתב שלהם, שראש העיר חתם למטה ושרה אלפסי. למחרת אני הולך, הלבשתי את הילדים שלי טוב, ושרה אלפסי מחקה את זה עם טיפקס. היא מוחקת ואומרת לי: היום יש כתבה בעיתון, צא החוצה, יש לי ישיבה – בדיוק כמו שאני מספר לך.

אדוני, סליחה, כבודכם. כמעט מ-20 באוגוסט עד היום אני הולך לאותו משרד. היא היתה מאושפזת בבית חולים – קיבלתי את זה, אדם חולה. יצאה לחוץ-לארץ – קיבלתי את זה.

הילדים שלי סובלים. אני מבקש מכבודכם אם יכולים לעזור. תודה.

תודה רבה. האם אשתך רוצה להוסיף משהו?

תודה רבה.

ראש העיר, בבקשה.

אני מכיר את החוק ואני גם אומר שיש חוקים שהציבור לא יכול לעמוד בהם, וזה אחד החוקים שהציבור לא יכול לעמוד בו.

לאיזה חוק אדוני מתכוון?

גברתי, אני מתכוון לחוק חינוך חובה בעיר לוד.

אני אומר שיש חוקים שהציבור לא יכול לעמוד בהם, ותיכף אני אסביר לגבי מערכת החינוך – במיוחד מערכת החינוך הערבית בלוד – ואז תבינו מה קורה בלוד במערכת החינוך, במיוחד במגזר הערבי.

המשפחה שהגיעה אלינו, הם הגיעו עם תעודות כתומות.

מה זה תעודות כתומות?

תעודות מעזה.

תעודה כתומה זה מעזה?

תעודה כתומה זה 5A שנותנים במשרד הפנים.

כן, אבל הם עדיין לא גרו. זה נשלח ואז תיקנו כתובת.

מה שאני רואה אצל יעקוב מצרי זה תעודה כחולה.

ואז הלכו למשרד הפנים ברמלה ועשו את איחוד המשפחות כמו שצריך ועברו ללוד.

מה שקורה במערכת החינוך בלוד מבחינת מבנים – אני קיבלתי הרשאה לבנות 12 כיתות ביסמין, עוד מספר כיתות בבית ספר אל זהרה ועוד כיתות באל מנר וכיתות אחרות בבתי ספר אחרים.

כשבאנו לבנות את הכיתות, הסתבר שאותם אנשים ואחרים שהיו אמורים להכניס את הילדים שלהם לכיתות, הם בנו על השטח שמיועד לכיתות, ואז מה שקרה שהצפיפות בלוד חוגגת.

גברתי היקרה, לפני שנה מצב הכיתות היה בכי רע, הרסנו מבנה, הרסנו מקום שהיה שירותים והכשרנו אותו לכיתת לימוד – עד כדי כך המצב הוא קשה.

אני מדבר על מצב שאין לי היום יכולת להכניס תלמידים, כולל אתיופים, ואני אומר לכם- הבעיה לא רק עם ערבים, שלא תגידו שכאן יש איזו אפליה.

למה דווקא אתיופים? למה לא רוסים?

בכמה תלמידים מדובר?

אני אענה על כל התשובות. גם לגבי אתיופים שהגיעו באמצע השנה היתה לי בעיה.

מכובדיי, אתם לא יודעים מה קורה בעיר לוד, אתם כאן משתזפים אולי בניאונים...

אוי, אוי, אוי.

... אבל תבואו, אני מזמין אותך ללוד ואת תראי את המצב.

לפני שאתה נכנסת ללוד, הייתי שם אלף פעמים.

את לא יכולה להגיד את זה כי אני גרתי בלוד, אז בבקשה, בואי נעמיד דברים לאשורם. אני מזמין אתכם לראות את בתי הספר בלוד. בתי הספר בפיגור מבחינת מבנים, מבחינת תשתיות, בפיגור של 50-60 שנה. אנחנו גרים במרכז הארץ ובתי הספר נמצאים בפיגור של שנים.

אני ביקשתי ממשרד החינוך – עם כל הכבוד, הוא לא אשם, אני אשם, מי שאשם זה אני. אני אמרתי לא להכניס כי אני רציתי שהדברים האלה יעלו.

על חשבון הילדים? שילדים לא יילכו שלושה חודשים לבית ספר?

אין לי ברירה.

אבל אתה לא יכול למנוע מילדים ללכת לבית ספר.

תסלחי לי, אפשר לשלוח אותם ליפו, אפשר לשלוח אותם לרמלה.

מי ישלח אותם?

אני גר בלוד, איך אלך ליפו?

אני לא הפרעתי לאף אחד, אני מבקש לתת לי לסיים.

שאלה קטנה – אמרת אתיופים. כמה תלמידים יש חוץ מהתלמידים של המשפחות האלה, שלא לומדים כעת והם תושבי לוד?

גם אותם אנחנו הכנסנו עכשיו – עדיין אולי לא, אבל אני נתתי הנחייה להכניס אותם לפני שבוע, הם אמורים להיכנס.

אז אין בעיה.

אבל יש בעיה, ואני אומר לכם שיש בעיה, גם איתם יש בעיה.

אנחנו הופכים את לוד לפח האשפה של מדינת ישראל. לא מזמן רבו חמולות בטורעאן ואני הייתי צריך לקלוט 16 ילדים שבאו בגלל ריב חמולות, בגלל סכסוך.

איזה קשר יש לזה?

אל תגיד לי אין קשר. יש קשר. איפה אני אכניס אותם? אתה יושב כאן.

אני עשיתי מיפוי בנושא בטיחות בבתי ספר, וזו אחריות של ראש עיר, אם קורה משהו לתלמיד בנושא בטיחות – ראש העיר הולך לבית סוהר. אני ביקשתי חמישה מיליון שקל על פי סקרים שנעשו, על פי אומדן אמיתי שנעשה. מה נתנו לי? 217 אלף שקל. עם הסכום הזה לא יכולתי לזפת ארבעה גגות. על מה אתם מדברים? זה קל מאד לדבר.

אנחנו יודעים, חסר מיליארד שקל לשיפוצים.

חברת הכנסת גוז'נסקי, בשנת 2001 אני עליתי בקרוב ל- 200 תלמידים בכיתה א', על מה אתם מדברים?

אז מה. יש תלמידים.

אדוני, אני אגיד לך אז מה. הייתי עכשיו אצל שי כנעני בישיבה, הוא נתן לי הרשאה לבנות 12 כיתות לימוד, והנה משרד החינוך יודע, בנו לי על השטח שהיה מיועד לבית ספר.

עוד פעם, אז מה. אנשים בונים, בסדר.

מה זה אז מה? אם יהודי היה בונה כלביה, אני הייתי הורס לו.

אבל זה לא הנושא. בנייה בלתי חוקית זה הנושא של הישיבה היום?

אתם רוצים שאני אמשיך בישיבה? אני לא יכול לנהל כך ישיבה.

יש לי בקשה. גם אם הדברים של ראש העיר לא מוצאים חן, אנחנו חייבים לאפשר לו לומר את דבריו בלי הפרעות. הוא לא מצליח להגיד משפט אחד ללא הפרעה. אני מבקש לאפשר לו לדבר, תהיה רשות לחברי הכנסת לומר את הדברים. קריאת ביניים אחת זה בסדר, אבל לא ככה.

במיוחד כשאני לא חבר כנסת, כך שאין לי בעיה, אני גם לא שותף בשום מפלגה. אני ראש עיר ממונה כך שאני לא עושה שום הבחנות, גברתי. כפי שאמרתי לגבי האתיופים אני יכול להגיד את זה לגבי ערבים, רוסים, על כל אחד, והם מכירים אותי – יושב כאן ערבי ויושבים יהודים- כך שאין בעיה בנושא הזה.

אני אומר לכם שיש צפיפות נוראית בבתי הספר בלוד. ברגע שנכנסתי לתפקיד, גברתי, הכנסתי 1,500 כיסאות. היו תלמידים שישבו על השולחן, היו תלמידים שלא היה להם כיסא. איפה נשמע במדינת ישראל שאין כיסא לתלמיד, ולא רק לערבים אלא גם ליהודים? אני מדבר גם על היהודים וגם על הערבים.

אנשי משרד החינוך יודעים את זה. הכנסתי 1,000 שולחנות לימוד. איפה במדינת ישראל יש מקום שאין בו שולחן לתלמיד להכין את השיעורים? בלוד יש את זה, ואני אומר לכם: זו חרפה.

נכון.

זו ממש חרפה, ואם אני מבקש חמישה מיליון שקל לבטיחות – בטיחות זה א"ב של דברים. אני רוצה לבנות כדוריות כדי שלא יחליקו ילדים על המעקות – אין לי כסף לזה. על מה אתם מדברים?

העירייה שבתה לפני שבוע משום שלא היו לי משכורות, ואני ראש עיר ממונה – כשמשרד הפנים היה צריך לתת לי כסף, לכן ביקשתי ממשרד הפנים שיחפש "פראייר" אחר.

כינסתי בפרדשניר את כל הנכבדים הערביים, אמרתי להם: רבותי, אתם יורים לעצמכם ברגל, אתם לא יודעים מה אתם עושים. ישבתי שם שלוש שעות והסברתי להם – בחלקה הזו אני בונה בית ספר, בחלקה הזו אני בונה טיפת חלב, בחלקה הזו אני בונה משהו אחר. על המקומות האלה הלכו ובנו.

את יודעת מה עשיתי בבית ספר אל זהרה כדי לשמור שלוש כיתות? שמתי בולדרים כדי שלא יבנו שם – ומי שגר בלוד יודע מה זה בולדרים. לכן הצלחתי השנה לבנות ארבע כיתות.

משרד החינוך יודע והם יכולים להגיד לך – אם אין לי תב"ע מאושרת לבניית כיתות, והשטח פנוי והוא נקי, אני לא יכול לבנות.

במקום 12 כיתות, תנו לי את הכסף לבנות שש כיתות, אמרו: לא, אדוני. קיבלת הרשאה לשש כיתות, אני אשמח אם לא תבנה. שי כנעני אומר: אם לא תבנה, אני אשמח מאד, התקציב יחזור אלי, יש לי מה לעשות עם התקציב.

במצוקה כזו, אני אומר לכם שרציתי שהדברים האלה יעלו כאן. רציתי.

למה לא פנית ישירות?

אפשר להגיד לא על חשבון הילדים. אין לי היום מקום, אני מבקש ממשרד החינוך שכל ילד שמגיע ללוד, שיעבירו אותו ליפו, משרד החינוך נותן כסף להיסעים, שיעבירו אותו לרמלה - יש מקומות. אצלי אין מקומות.

אם אני לוקח שירותים והופך את זה לכיתת לימוד – אז תראו מה המצוקה. בבקשה, עכשיו תדונו אותי איך שאתם רוצים.

קיים עוד אבסורד. לוקחים מורים שאנחנו מגדלים בלוד – אנשי לוד, גרים בלוד – שולחים אותם לבאר-שבע. למה לשלוח אותם לבאר-שבע, איזו חלמאות זו? מביאים מורה מקלנסואה ללוד שילמד, ומורים שגדלו בלוד מעבירים לבאר-שבע. אני לא תופס.

אבל זה לא שייך לעניין.

שום דבר לא שייך לעניין, אבל אדם שגדל בלוד, גר בלוד, למה שלא ילמד בלוד?

לגופו של עניין, אני אכניס אותם לכיתות, אבל תדעו לכם שאני בצרה צרורה. אני אכניס אותם, אני צריך לארגן להם שולחנות וכיסאות, ובצפיפות נוראית. האם כך מלמדים במדינת ישראל? – בבקשה. תבואי גברתי, אני מוכן לקחת אותך לסיור.

האם אתה יכול לתת דוגמה לכמה ילדים בכיתה?

45 תלמידים.

יש גם כיתות עם מעל 45 תלמידים, ואיזה כיתות? שלא תחשבי שאלה כיתות תקניות, אלה כיתות קטנות. אני מוכן לקחת אותך לסיור בלוד ואראה לך בית ספר יהודי, בית ספר דתי. מחר בית ספר המאירי עושים הפגנה. למה? כי אנחנו הבטחנו לשפץ מבחינת בטיחות. נכנסים שם לשירותים, כל האבנים זזות.

אני למדתי בתקופתי במעברה ואני אומר לך שהתנאים היו הרבה יותר טובים, עם כל הכבוד.

ראש העיר, אני מבין מתוך דבריך שהבעיה הספציפית שבגינה התכנסנו, לאמור הילדים של משפחת פאטמה ויעקוב מצרי, עם חמשת ילדיהם...

סליחה שאני קוטע אותך, אבל מכאן צריכה לצאת זעקה לעזור ללוד בנושא הזה.

אריה, תאפשר לי לנהל את הישיבה. בדבריך נאמר ואני רוצה לדעת שהבנתי היטב – שחמשת הילדים של פאטמה ויעקוב אל מצרי, וששת הילדים של שפיקה וג'מאל אל מצרי, כלומר 11 ילדים, בתוך ימים ספורים יסודרו במוסדות החינוך.

אין בעיה.

קודם כל, אני חושב שחשוב שהוועדה תרשום זאת לפניה.

יחד עם זאת, אני מוכרח לומר את דעתי לפני שאני נותן את רשות הדיבור גם לחברי הכנסת. לי אין שום טענה לראש העיר, כל הטענות שלי רק למשרד החינוך. יש חוק. החוק הטיל על המדינה את האחריות לביצוע חוק חינוך חובה חינם. יש צווים שהשר יכול לתת. אם השר מתרשם שראש עיריית לוד לא ממלא את תפקידו כראוי, הוא יכול לתת לו צו, ואם הוא חושב שהוא צודק – שיילך לרמלה, ואם הוא חושב שרמלה צודקת – הוא צריך למצוא את הפתרון.

לשר החינוך ניתנו 23 מיליארד שקלים - לא לראש העיר – כדי לנהל את מערכת החינוך, והיו כבר דברים מעולם.

אני אישית מזדהה הזדהות מוחלטת עם הזעקה הקשה של ראש העיר. אני לא בטוח שהייתי מחליט כמוהו, קרוב לוודאי שלא. הייתי אפילו מקים אוהל ומקיים שם לימודים, ובלבד שילדים ילמדו. בשבילי לימודי ילדים זה קודש.

כדי להקים אוהל צריך כסף.

יכול להיות. אני אומר – צריך להבין כאן קודם כל באחריות. המחוקק, הכנסת, הפקידה גם את הסמכות החוקית וגם את הכסף בידי שרת החינוך – שרת החינוך בעניין הזה זה משרד החינוך – וחבל לפי דעתי שמשרד החינוך איפשר לפרשה הזאת להתנהל ימים ארוכים מבלי לתת פתרון.

אני, אין לי את הנתונים לדעת אם זה טוב להכניס בכיתה 45 ילדים, ובלבד שהם ילמדו בלוד בתנאים לא תנאים כפי שמתאר ראש העיר, או אולי באמת כדאי לפצל חלק מהילדים שיילכו ללמוד ברשויות סמוכות, אגב דבר שמקובל בכל מערכת החינוך.

אבל שמעת, אנשי משרד החינוך טענו שלראש העיר יש וטו והם מחכים שהוא יגמור להחליט. הם לא נקטו שום צעד במובן הזה שאתה אומר, הם לא נקטו שום צעד מאז ה-17 באוקטובר כשהם קיבלו את המידע הזה.

אני רוצה לברך על התוצאה הסופית, ולמרות שזה מאוחר, לאחר שלושה חודשים התלמידים ילמדו.

הצעה אחת יש לי לראש העיר. אתה יכול למצוא את האהדה של כולנו לגבי הבעיות של לוד, אתה צריך רק לפנות ואנחנו – בכל הכנסת, אני לא מאמין שיש חבר כנסת שלא רוצה שהעיר לוד תפתור את בעיותיה, ולא רק תפתור את הבעיות אלא גם תשגשג – אבל נדמה לי שכאשר ניהלת על גבם של המסכנים האלה את המאבק הזה, לא על גבי 11 תלמידים מנהלים את המאבק של הבעיות של לוד.

הבעיות של לוד זה משהו אחר, צריך להעלות את זה, אנחנו שותפים לכך ואנחנו נעזור לך בכך.

בקריאת ביניים, הוא אומר לך שהוא עושה זאת גם על גבם של ילדים יהודים אתיופים. אל תצייר את זה רק לגבי ערבים.

גם אתיופים, לא אמרתי ערבים.

אל תציירו אותי מלאך. אני לא בסדר, אני יודע שאני לא בסדר ואני גרמתי לכך...

לא מנהלים מאבק על גבי תלמידים. אני במקומך הייתי אולי משבית את בית הספר לשבוע אחד, ליומיים-שלושה, את כל בתי הספר, כדי לעורר את הבעיה, אבל ילדים צריכים לצאת ללמוד. אי אפשר להשאיר אותם שלושה חודשים ללא לימודים.

אני קודם כל מברכת את ראש העיר על המינוי שלו לראש עיריית לוד. אנחנו היינו שם מטעם ועדת הפנים של הכנסת כשהיה ראש העיר הקודם ומאד תמכנו ובירכנו את העיר לוד ומאד רצינו שיכירו בלוד כאיזור עדיפות א' כדי לשפר את התנאים ואת המצב שקיים שם.

מה שהיה חשוב בוועדה הזאת – גם יש נציגי משרד החינוך, אבל גם נציגי משרד הפנים- בקשר לחלקות האדמה שקיבלת הרשאה לבנות עליהן 12 כיתות. אני חושבת שגם משרד הפנים צריך לתת את הדעת על כך וצריכים לאשר אדמת מינהל.

זאת אדמת מינהל, גברתי.

אז משרד הפנים הוא אחראי על כל מה שמתרחש שם בקשר לבנייה הלא חוקית, במגרש שהיו אמורות להיבנות עליו כיתות לימוד. אני לא יודעת מה המוצא של המשפחות האלה אבל בכל זאת לא הם ולא אתיופים – אם מדובר בילדים – צריכים להפקיר אותם ולהשאיר אותם ברחובות.

העיר לוד מוכרת ומוכרים החיים בעיר לוד, אז אם הם ברחובות, אתה כאילו מחסל אותם.

50 תלמידים בכיתה זה לא דומה לרחוב?

זה לא דומה לרחוב, זה בכלל לא דומה. נכון שזה לא צריך להיות 50 או 45 תלמידים בכיתה, אבל במקביל הילדים לא צריכים להיות ברחוב וצריכים לקבל אותם כפי שציין יושב ראש ועדת החינוך אפילו באוהל, צריכים לתת להם להתחיל ללמוד.

בקשר לבטיחות וכל הנושא התקציבי שאתה מדבר עליו, הרי בלי שאתה תהיה שם, אנחנו תמכנו בתוספת תקציב של העיר לוד ורמלה ואל תדמיין לעצמך שגם אין ברמלה ואין בטייבה ואין בטירה ואין בקלנסואה ואין בכל מקום אחר אנשים או משפחות מהסוג הזה. בכל מקום יש דבר כזה, הם קיבלו את זה למרות שיש חלק שלא מוכן לקבל את זה, אבל קיבלו את זה. יש הנחייה גם במשרד החינוך שהם חייבים לקבל אותם. אם מדובר בילדים, אין מה להתווכח על זה.

רציתי לענות לך בנושא שצורם לי – הנושא של המורים, ואני שמעתי את זה לא פעם ראשונה וזו לא פעם אחרונה שאני שומעת את זה. כל הזמן אני שומעת שאתה מתנגד לכניסתם של מורים שבאים מחוץ ללוד. אני רוצה לשאול אותך לגבי המורים שיוצאים מלוד לבאר-שבע – איפה הם מסיימים את הלימודים שלהם, את ההכשרה שלהם להוראה. הם מסיימים קורסים בכל מיני מכונים טכנולוגיים והם לא מסיימים כפי שמסיימים סטודנטים או מורים שהם מקלנסואה, מטירה, מטייבה, שבאים ללמד וזאת תרומה שבאה לילדים שלך.

לא הבנתי את הנקודה.

המורים שמגיעים מחוץ ללוד ללמד בלוד הם בוגרי מכללות ובוגרי אוניברסיטאות עם תואר ראשון.

אני ראיתי שיש גם מורים מתוך לוד שלומדים, יש מכון להכשרה בכל מיני נושאים, קורסים בבית ברל, המכון הטכנולוגי.

הוא דיבר על אותם בני לוד מהמגזר הערבי שסיימו כחוק את לימודיהם במכללות להכשרת מורים.

עובדה שקלטנו מנהל מקלנסואה, זה לא שייך. גברתי, את מכניסה אותי לנישה שאני לא רוצה להיכנס אליה.

אין דבר כזה שמורה מכפר מסוים או מעיר מסוימת מסיים והוא חוזר לעבוד באותה עיר, לא ראיתי עד היום דבר כזה. בטוח שהמורה הזה צריך לצאת ולעבוד מחוץ לכפר.

אני לא כל כך מתמצאת, המפקח יסביר את זה.

אני לא פותח את הדיון בנושא הזה. תגישי הצעה לדיון מהיר.

אני שמעתי את זה כבר כמה פעמים. רק בעיר לוד לא רוצים מורים מחוץ ללוד, אז לאן יילכו המורים?

זה לא הנושא.

אתם גם התחלתם ככה לכבוש את ניהול בתי הספר. אם מגיע לאדם והוא מתאים – שיקבל את זה, אין לי בעיה ואין לי התנגדות. אבל אני רוצה להגיד שאם אתה לא מכניס, אתה לא מקבל הכשרה מתאימה לתלמידים שנמצאים בעיר לוד, ואתה כאדם שממונה על העיר לוד וקיבלת על עצמך את המינוי הזה, אתה צריך לשבור את הראש אצל המשרדים השונים לקבלת תקציב, אנחנו מוכנים לעזור לך.

אני רוצה להתייחס לנושא של שתי המשפחות. אני כאן מתייעץ עם החברות שלי ואנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים להכניס ילדים למערכת החינוך בלוד כאשר הרשות המקומית, המופקדת על פי חוזר מנכ"ל, ברישום ילדים וחלוקתם לבתי הספר...

אתה טועה. אני מציע לך ללכת להשתלמות וללמוד את הסמכויות החוקיות.

יש לי שאלה אליך – אתה לא צריך לדאוג להם לבית ספר?

אני לא שמעתי את כבוד היושב ראש. גברתי, תני לי לשמוע את אדוני.

החוק היקנה סמכות לשר החינוך והתרבות לתת צווים ולחייב רשויות מקומיות לקלוט מוסדות חינוך ותלמידים.

במקרה שראש רשות לא רוצה, אנחנו מוציאים צו מטעם השר שמחייב אותו לקלוט את הילדים?

נכון מאד, והיו דברים מעולם. צריך לדעת את החוק.

בסדר.

מה זה יופי? יש עליך מפקחים. המכתב הזה הגיע למנכ"לית של המשרד, היא היתה צריכה מיד לדאוג, להרים טלפון ולשאול למה הילדים האלה לא לומדים.

אין כאן עניין אישי כלפיך. יכול להיות שהמשרד היה שוקל שבאמת הם לא צריכים ללמוד בלוד בגלל סיבות אובייקטיביות, ואז צריכים לנייד אותם למקום אחר. לנייד זה גם כרוך בכסף – גם אגרת תלמידי חוץ, הסעות וכו'.

החוק רצה שילד לא ייפול בין הכיסאות. האחריות הסופית היא לא על ראש העיר. האחריות הסופית זה על השר. המדינה, והשר באמצעות המדינה, מופקדים על חוק לימוד חובה חינם ושוב אני אומר כבר היו דברים מעולם.

הוזכרו כאן תלמידים אתיופים. ב-1991 היה מקרה ידוע עם ראש עיריית חיפה גוראל, שכמו שאתה יודע היה בעל משקל. שר החינוך המר זכרו לברכה חייב אותו בצו לקלוט את התלמידים שהיו באתר הקרוואנים בנוה כרמל כי הוא לא רצה לקלוט אותם. הוא אמר: מה זה מעניין אותי, לא שאלתם, לא התייעצתם איתי.

לאחר מכן, נדמה לי שבתקופת אמנון רובינשטיין או בתקופת השר נבון היה מקרה נוסף שחייבו ראש עיר בצו לקלוט ילדים שהוא לא רצה לקלוט אותם. היו שני מקרים עד עכשיו, אבל כאן השר צריך לעשות את השיקול מה צריך לעשות. השר יודע איפה יש מקום, איפה אין מקום.

אנחנו בהחלט נציין את זה בהחלטה שלנו, שאנחנו חושבים שהמשרד לא הפעיל את הסמכות המוקנית לו על פי חוק להסדיר בזמן את לימודם של הילדים.

כדי שהאשמה לא תיפול על משרד החינוך – אולי חברי הכנסת הערבים יוכלו לעזור לנו – כי הבעיה של הערבים בלוד על מישור של רשות מקומית, שלטון מקומי, לא יכולים לפתור אותה. צריך התערבות של שלטון מרכזי. הבעיה היא באופן כללי, אני רוצה להתייחס עכשיו לחינוך.

שם יש בעיה. אני לא יכול לשכנע את האנשים שיש כאן בעיה לאומית של ערבים בלוד וברמלה, שצריך להתייחס.

תיפגש איתם אחרי כן, תסביר להם.

שלטון מקומי לבד לא יכול. אדוני יושב הראש, גברתי חברת הכנסת גוז'נסקי, משרד החינוך, שאת רואה בו שהוא אשם במקרה הזה, היקצה כסף לבניית בתי ספר בעיר לוד. כסף יש. שי כנעני אומר: תלך לראש העיר שלך, הקודם...

שמעת את הבעיה. מקצים קרקע והולכים ותופסים את הקרקע. אני לא רוצה כרגע להיכנס לכך.

אז משרד הפנים יגן על זה.

רבותי, אתם רוצים לקיים דיון – תבקשו דיון.

אני לא הסניגורית של משרד החינוך, אבל אם יש תקציב לכך אז שמשרד הפנים יגן על הקרקע.

חוסניה, היכולת שלי להיענות לבקשות שלכם זה שאנחנו מקיימים דיונים מסודרים.

יש מקומות. יש מספיק מקומות לבנות בתי ספר. אם תיתן לי סמכות, אני יכול למצוא עשרה מקומות בלוד לבנות אוניברסיטאות, לא בתי ספר.

שמי עיסא איהב, נציג ועד הורים בבית ספר. לגבי מורים מחוץ לעיר.

סליחה, אדוני. אנחנו לא עוסקים בנושא הזה. אני מאד מתנצל, זמננו קצר, יש לנו עוד נושא שלגביו אנחנו רוצים את התייחסות ראש העיר, שהסכמתי לדון בו לפנים משורת הדין.

לגבי הבעיה הספציפית הזו אני מבין שהעניין נפתר.

נכון.

לפרוטוקול, אני רוצה שיהיה ברור שמדובר על 29 ילדים. אין לכם את כל המידע.

יטופלו כולם. לא צריך פרוטוקול.

חברת הכנסת תמר גוז'נסקי הגישה בקשה לדיון מהיר על שתי המשפחות. שמענו את שתי המשפחות. כעת בא משרד החינוך ומדבר על 29 ילדים. מה את שואלת אותו? את בעלת הסמכות.

אני לא קולטת כל הזמן איך אתם מסתכלים מהצד ואתם חושבים שהבעיה תיפתר.

אתם לא מבינים את הסמכויות ואת האחריות שיש בידכם.

אני מחכה שאתם לא תישנו בלילה כשילדים לא לומדים, וזה לא קורה אצלכם. לא אכפת לכם. ילדים לא לומדים, למה לא הזעקתם אתם, למה לא עשיתם רעש, למה לא דרשתם משהו? לא ראיתי שום דבר שאתם עשיתם, מה עשיתם?

ילדים לא לומדים, לא אכפת לי איפה הם ילמדו. מה עשיתם, אישית? ילד לא הולך לגן, מה עשית? ילד לא הולך לתיכון, מה עשית?

ישבנו יומיום אצל היועצת המשפטית והתדפקנו על הדלת של ראש העיר.

אבל למה התדפקתם? למה לא הצעתם פתרונות? מישהו ביקש מכם להתדפק על דלתות? אתם עובדים שלו, אתם ת"פ שלו? משרד החינוך הוא ת"פ של העירייה ?כך אתם מבינים את התפקיד שלכם? לא התפקיד שלכם להגן על ילדים?

אני לא מבינה, אתם לא נציגי הילדים? איפה הייתם?

התרומה של הדיון הזה – אין לנו שום טענות אישיות כלפיכם. לנו יש רק טענה לשרה ולמנכ"לית, הן נושאות באחריות, ואתם שליחים שלהן.

מה שאני מבינה, שהם נתנו הרשאה לבניית 12 כיתות.

לא רק 12, יש עוד יותר.

חברת הכנסת ג'בארה, את החלטת היום להרוס לי את הדיון? את מסיטה את הדיון.

חוסניה, לא זה הנושא. נניח שלא בנו כיתות, מה זה שייך לעניין?

תמר, את צריכה להבין – גם בתוך האוכלוסייה עצמה לא רוצים שהילדים שלהם ישתלבו עם הילדים האלה, אז שיבנו להם כמה כיתות. את לא יודעת מה הרגישות שקיימת שם.

אבל מי אמר לך שהם לא רוצים לקלוט את הילדים?

קלטו את הילדים, יש עוד ילדים, אז יבנו להם.

אני מכריז על דקה אחת הפסקה.

אני מחדש את דיון הוועדה. רבותי, יש עוד מישהו שיש לו מה לומר?

אני רוצה לומר שהתנאים בעיריית לוד הם קשים במיוחד. לוד זו פלנטה אחרת וחשוב מאד להיות קשוב לדברים האלה – על כל הבעיות שיש בעיר - וזו בעיה שממשלות ישראל שלנו חייבות לדורותיהן בעבר והיום ובעתיד לתת לכך תשומת לב מיוחדת.

יחד עם זאת, עד היום עיריית לוד קלטה בצורה מדהימה אוכלוסייה ערבית גם בבתי הספר היהודיים התיכוניים, בכל בתי הספר ישנם בנים ובנות ערבים והם מתקבלים ולומדים ומגיעים להישגים יפים ומשולבים יפה בכל בתי הספר.

יש בעיריית לוד המון רגישות לדברים האלה, יש כאן מצוקה אמיתית שאיננה נפתרת בהינף קולמוס.

מה קרה עם 11 הילדים האלה?

הילדים האלה, בעייתם תיפתר ואני בטוחה שאריה ביבי ימצא להם את הפתרונות.

גברתי, למה מספטמבר הם לא למדו? פשוט לא יאומן. את שוב מתנהגת ואת מתבטאת לא כמי שאחראית לילדים. תגידי משפט אחד על הילדים – לא על ראש העיר ולא על המצוקות. שלושה חודשים ילדים יושבים בבית, תגידי מה זה עשה לך.

הילדים האלה – בעייתם תיפתר על ידי המשרד ועל ידי העיר.

לא תיפתר, למה היא לא נפתרה לפני חודשיים? למה תיפתר בעתיד, למה לא נפתרה קודם, גברתי? איפה את היית?

חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, אני מבקש.

למה את לא לוקחת אחריות? למה את לא מדברת משהו על הילדים? שום ביטוי של כאב אין בדברים שלך.

המצוקה היא של כל ילדי לוד, לא רק של אותם ילדים.

אבל ילדים הולכים לבתי הספר, הם לא הולכים.

גברת שטרנהיים, אני קורא אותך לסדר. תודה.

אני רוצה לסכם את הישיבה.

אתה יכול גם לקרוא אותי לסדר, אבל אני חושב שהצעקות של חברת הכנסת הן לא במקומן.

אתה לא ממונה, עם כל הכבוד. זכותה.

תבואי תסיירי בלוד, תראי מה זה לוד.

אף פעם לא הייתי בלוד...

אני רוצה לסכם את הישיבה ואחרי כן אני רוצה לומר עוד כמה מלים, ברשותו של ראש העיר, על גן יעל.

ההחלטה שלנו מורכבת מארבעה חלקים. החלק הראשון הוא שהוועדה מציינת בצער ובדאגה את המציאות שתלמידי המשפחות האלה שציינו את שמם, אף שנרשמו בעירייה בחודש אוגוסט, לא נמצא להם סידור למלא אחר חוק לימוד חובה חינם.

שנית, הוועדה רשמה לפניה את הודעת ראש העיר ונציגי משרד החינוך, לפיה ייכנסו הילדים ללימודים כחוק בתוך ימים ספורים.

שלישית, הוועדה רשמה לפניה את התיאור הקודר והעצוב על מצב החינוך בלוד, לרבות מצב המבנים.

במיוחד.

במיוחד מצב המבנים ובמיוחד במגזר הערבי.

לא. בכל המגזרים.

בכל המגזרים – לרבות המבנים והצפיפות בכיתות.

הוועדה תובעת ממשרד החינוך להציג בפני הוועדה תוכנית רב-שנתית לפתרון בעיות החינוך בלוד בתוך שישה חודשים.

הדבר האחרון – הוועדה קובעת כי תפקידו של משרד החינוך מכוח החוק להיות מופקד על הלימודים הסדירים של תלמידים ובידו הסמכויות החוקיות והאמצעים התקציביים להסדיר לימודם של תלמידים.

הוועדה מצטערת שבמקרה זה לא מיצה המשרד את סמכויותיו.

תמה פרשת הילדים.

לא רק משרד החינוך.

רק משרד החינוך.

הוא אחראי ללימודים.

בשיתוף עם הרשות המקומית.

רק משרד החינוך. את טועה בחוק.

2. יום לימודים ארוך בגן יעל בלוד

ביקשה ממני חברת הכנסת תמר גוז'נסקי שבאותה הזדמנות שנמצא כאן ראש העיר, יש עוד בעיה עם גן יעל.

לפנים משורת הדין – אני לא מכיר את הפרשה – הסכמתי לדון בכך.

כאן לא מדובר רק בגן יעל, מדובר בשישה גנים שהשנה נכנסו ליום לימודים ארוך. השנה הכניסו את כל גני חובה בלוד ליום לימודים ארוך. יש בלוד 95 גנים שכבר מקבלים את כל הזכויות שלהם ביום לימודים ארוך ונשארו רק שישה גנים – והם כולם ערביים – שלא מקבלים את הזכויות. למשל, אני אחד מהם – גן יעל – שלא מקבלים מנה אחת חמה.

יש עוד 14 גנים.

לא מקבלים מנה חמה, לא מקבלים פעילות העשרה לילדים. שאר הגנים – 95 – מקבלים שני חוגי העשרה ואנחנו לא מקבלים.

האם פניתם לראש העיר בדרך המקובלת?

כן, פניתי. הנה המכתב שלי אליהם, והם לא ענו לי. פניתי ליפה, שהיא מנהלת מדור לגיל הרך, ולא נעניתי.

לוד נמצאת בטיפול הנקודתי של 11 ערים במדינת ישראל, "אופק". בשנת הלימודים הקודמת התחלנו במספר גנים ולאט-לאט אנחנו מרחיבים את זה. לא לשכוח גם שאנחנו מקבלים תקציב שבו משתתפים קרן רש"י, צ'קפוינט ועוד תורמים.

אנחנו רוצים לרשת את כל הגנים לתוכנית "אופק". אי אפשר לעשות את הכל בשנה אחת כי זה כרוך בסייעות, זה כרוך בכסף, ואנחנו נרשת את כל העיר.

מהו לוח הזמנים?

אני מתאר לי שבשנה הבאה כל העיר תרושת, או בסוף השנה. גם יתר הגנים באים בשלבים, זאת אומרת לא בכולם הכנסנו בבת אחת כי לא יכולנו. זה כרוך בגיוס סייעות וכו'.

החלק הזה ברור. הטענה של הגננות שמנהלות את הגנים האלה היא שהודיעו להם שמהשנה חל עליהם יום חינוך ארוך. בפועל, הם לא מקבלים, אין להם ארוחות ואין להם את כל הדברים. מצד אחד הודיעו להורים שהם צריכים להחזיק את הילדים עד 16:00, אז מאיפה היא תאכיל אותם?

אנחנו לא הספקנו להיערך קודם כל גם בסייעות. את יודעת כמה סייעות עזבו אותנו? מדוע? כי הן לא רוצות להישאר נניח מהבוקר עד שעה 16:00 כי אז משרד החינוך משלם לנושא הזה עם צ'ק פוינט וכו' נדמה לי 16 שקלים לשעה כאשר הן קיבלו קודם – בלי משרד החינוך – 35 שקלים, ואז עזבו אותנו הרבה סייעות ויש לנו בעיה. לכן אנחנו עושים זאת במדורג.

מה עם המזון?

אני לא יכול לספק מזון לאחד שנשאר עד שעה 12:00 או עד 13:00 כמו לאחד עד השעה 16:00.

אבל הם נשארים עד 16:00, אתם חייבתם אותם ליום חינוך ארוך.

לא באתי מוכן לזה, אני צריך לבדוק. בעיקרון, זה בא בשלבים. אם אותו גן לא קיבל, אני צריך לבדוק את זה.

אני מקבל את התשובה. הטענה היא שאם לא היו מחילים עליהם יום חינוך ארוך – אז השאלה היתה למה לא מחילים עליהם יום חינוך ארוך, אז אתה אומר: אני לא מסוגל הכל בבת אחת אלא בהדרגה, מילא.

הטענה כאן שהחילו עליהם, כלומר הילדים בפועל לומדים יום לימודים ארוך, אבל לא נתנו את הכלים. אומר ראש העיר שהוא לא מכיר והוא יבדוק ונקבל תשובה. הוא יודיע לנו תוך שבוע, עשרה ימים.

אין בעיה.

אנחנו נקבל תשובה לדעת מה קורה, ואם אני שומע את המנגינה של ראש העיר – ינסו לעשות מאמץ, גם נפנה אליו לעשות מאמץ למצוא פתרון.

אדוני יושב ראש הוועדה, התשובה לא מספקת אותי משום שאם מדובר ב-95 גנים, רק הגנים של המגזר הערבי נשארו בחוץ.

לא, לא.

אין אף גן ערבי שמקבל הכל?

לא, כולם מקבלים. אני מדברת על שישה גנים שלא מקבלים.

סליחה, אני צריכה להבין נכון.

אנחנו רשמנו השנה לגנים 36% ערבים, והיתר יהודים. יש גם כמה גנים יהודיים שלא קיבלו.

רשמנו לפנינו את הבעיה של אותם גנים שמפאת בעיות או קשיים בהתארגנות ליום חינוך ארוך טרם הושלם בהם מתן השירותים.

לאור הדיון, הבטיח ראש העיר כי העניין ייבדק.

ברוח טובה.

לא. זה גם עניין של תקציב.

העניין ייבדק, תינתן תשובה לוועדה תוך שבוע, ולא יאוחר מעשרה ימים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40.