פרוטוקולים/ועדת חינוך/4204



3
ועדת החינוך והתרבות
14.11.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/4204
ירושלים, י' בטבת, תשס"ב
25 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 349
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, כח' חשוון התשס"ב (14.11.2001), שעה: 09:00

שביתת הסגל האקדמי

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
קולט אביטל
זאב בוים
חוסניה ג'בארה
מודי זנדברג
יהודית נאות

חבר הכנסת שלמה בן-עמי
חברת הכנסת נעמי חזן
יובל רכלבסקי - הממונה על השכר, משרד האוצר
אורי אליאל - ראש תחום חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר
אורי שוסטרמן - רפרנט אגף תקציבים, משרד האוצר
פרופ' נחמיה לבציון - יו"ר ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה
נעמן גור - מנכ"ל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות
ליאור שטרסברג - יו"ר התאחדות הסטודנטים
פרופ' אסא ליפשיץ - ראש ארגוני הסגל האקדמי
פרופ' אריה בראונשטיין - ארגון הסגל הבכיר
פרופ' אחיעזר שאקי - ארגון הסגל הבכיר
פרופ' דבי כהן - ארגון הסגל הבכיר
ירון יהושוע - יו"ר הסגל הזוטר
נעם טל - דובר הסגל הזוטר
ניסן לימור - מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה

יהודית גידלי

מיטל אמסלם







שביתת הסגל האקדמי

אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו נדון בהצעה זו, ונגיש גם הצעה לסדר באמצעות חה"כ בן עמי, אשר הגיש הצעה לסדר למליאה, והמליאה הורידה זאת לוועדה, בנושא של מצב המוסדות להשכלה גבוהה, ומצב ההשכלה בארץ. אני רוצה לפתוח בסוגייה של השביתה. לצערנו, פרצה שביתה של הסגל האקדמי, אשר משביתה למעלה מארבעים אלף מרצים, ולמעלה ממאה אלף סטודנטים. המחלוקת היא מחלוקת כספית. ב-4 בנובמבר היתה אמורה לפרוץ השביתה, שנדחתה בשבועיים בגלל היענות של הסגל האקדמי לבקשתי, מתוך הנחה שבשבועיים האלו יהיה מיצוי של המשא ומתן, ואולי כך נוכל לחסוך את השביתה. לצערי, הדברים האלו לא קרו. אני מציע שבישיבה היום נשמע את נקודות המחלוקת, ונראה האם ניתן לגשר עליהם כדי להביא לסיום השביתה, הגורמת לנזקים קשים מאוד למעמד ההשכלה הגבוהה, וכן למאה אלף סטודנטים שהפכו להיות קורבנות של מאבק חינם. אנו מתכוונים להפעיל את כל הלחץ האפשרי על שני הצדדים כדי להביא לחתימת הסכם בהקדם האפשרי. אנו מודעים לכך שבקשתנו, כי שר האוצר יתערב במישרין מולאה, אך היא לא הניבה תוצאות. כלומר, המחלוקת כבר עלתה לשולחנו של שר האוצר, שזה מבחינת הוועדה מהלך נכון. אני גם מציע, שנבקש מחבר הכנסת בן עמי לפתוח בדברים קצרים בסוגייה שהוא רוצה להרחיב.

כיוון ששנת הלימודים האקדמית נפתחה עם אמירות על גירעונות בתקציבי האוניברסיטאות, חשבתי שזה נכון להגיש הצעה לסדר במליאת הכנסת. מטבע הדברים, תשובתו של סגן השר היתה תשובה פורמלית, ועל כן לא היה שם מקום לדיון רחב בהיבטים שונים על מצב ההשכלה הגבוהה בישראל. הטריגר, היה הטענה על גירעונות במוסדות להשכלה גבוהה. קיימים חלוקי דעות לגבי הסכומים. ישנה גם השאלה, מה הם המקורות של הגירעונות. אני לא חושב שממשלה חייבת באופן אוטומטי להיענות לכל קריאה לגבי גירעונות. לממשלה יש חובה לבדוק מדוע הדברים האלה קורים. בדבר אחד אין לנו ספק, והוא שמאז 1996 אין הגדלה של תקציב החינוך בישראל. במציאות הישראלית, הקפאת תקציב חינוך, היא הקטנתו, בגלל אופייה של החברה הישראלית, שבניגוד לחברות מערביות היא גדלה מבחינה דמוגרפית. אני הופתעתי מאוד כאשר בממשלה הקודמת האוצר הביא מחקר מאיר עיניים, לגבי אופן הניצול של תקציב החינוך בישראל בהשוואה לניצולו בכמה מדינות מערביות. המחקר הראה, כי יש פה רמת ניצול בעייתית מאוד של התקציב. יכול להיות שיש כאן גם צורך להלחיץ את המערכת מבפנים, לגבי ניצול נכון יותר של מה שיש. כיום בישראל, יש קושי כלכלי גדול מאוד, ואני מניח שזה ישפיע בכל התחומים. לדעתי, חשוב שתתקבל הבנה בישראל, שבכל מצב יש תקציבים שלא פוגעים בהם. תקציב חינוך זו השקעה אסטרטגית, זה לא תקציב רווחה. כאשר מדברים על בניית עתיד בכלכלה המודרנית, מזכירים תמיד את התשתיות הפיזיות ואת ההון האנושי, לכן ישנה חשיבות גדולה לא לפגוע בבשר החי בתחום מערכת החינוך.

נקודה נוספת אשר שייכת לבניית ההשכלה הגבוהה, היא הדמוקרטיזציה של המערכת, שבעיני זו גם אסיפיקציה של המערכת, באמצעות ביטול מבחן הפסיכומטרי. אני מתנגד לצעד הזה. אני חושב שיש מקום לקביעת קריטריונים של בחירה ומיון. דבר זה קיים בכל העולם. אני גם מזהיר מפני הליכה לדמוקרטיזציה, שפרושה מסיפיקציה גורפת, כיוון שמערכת אוניברסיטאית, היא מערכת שחייבת להישען על מידה של מצוינות. חברה כמו שלנו יכולה להיגרר כלפי מעלה באמצעות טיפוח טובים, בלי להזניח את הקידום של האחרים. צריך גם להיזהר מהנחת העבודה, כי תפקידה של האוניברסיטה הוא לתקן את מה שלא נעשה בתיכון. בבית הספר התיכון צריך להשקיע, כדי ליצור את הרזרבואר האנושי שמגיע לאוניברסיטאות, בצורה ראויה יותר. אם מבטלים את הפסיכומטרי, ומוסיפים שנה של בחירה, הדבר הזה הופך את מספר שנות הלימוד לארבע שנים לסטודנטים שממילא זקנים בהשוואה לעמיתיהם ברחבי העולם. זה גם יגדיל את הוצאות המערכת. לסיכומו של דבר, זו גישה לא נכונה.

אני מציע לאפשר לממונה להציג את עמדתו, ולעדכן את הוועדה בנקודות המחלוקת.

ראשית, אני רוצה לציין עובדה שהיא חשובה להבנת הנושא. אני נמצא כאן על תקן נציג משרד האוצר, ובראש ובראשונה בתפקיד הפיקוח על השכר ואישור הסכמי עבודה, מתוקף חוק יסודות התקציב, ואני לא נמצא כאן על תקן המעסיק. בניגוד להסכמי עבודה אחרים, שאני חותם בתור מורשה העסקאות מטעם המדינה, על פי חוק נכסי המדינה והחלטות הממשלה, והעברת סמכויות שר אוצר, במקרה הנידון המשמעות של ההשתתפות שלנו במשא ומתן, היא יותר בנושא של הבטחת המסגרת, שתעמוד ביכולות התקציביות של האוצר מצד אחד,וביכולות התקציביות של האוניברסיטאות מן הצד השני. זה לא סוד שישנם גירעונות באוניברסיטאות, ולכאורה במצב נורמלי של גופים שנמצאים במצוקה תקציבית כלכלית, היינו אמורים להימצא בהסדרים אחרים שנוגעים להפחתות שכר, כפי שזה קורה כרגע באוניברסיטת תל אביב, או בנושא של תוכניות הבראה. לאחר שנכנסתי לתפקיד, התחלנו בדיונים שהסתיימו בהסכם עד אוקטובר 1999. מאז אוקטובר 1999 ועד היום, במסגרת של דיונים, משא ומתן של ועד ראשי האוניברסיטאות, שמוביל את הנושא בגיבוי של ות"ת ושלנו, לא הצלחנו להגיע להסכם מסודר.

בסוף דצמבר 2000, היינו קרובים מאוד לנושא הזה, אך ללא הצלחה. האוניברסיטאות נכנסו למעגל עיצומים כמה ימים, ואחר כך הם חזרו לשבת על הגדר, וחיכו לראות מה ישיג עמיר פרץ בשביתה הגדולה בינואר. כפי שזכור, התביעות של ההסתדרות היו, לאחר שהם ירדו מ- 40% אחוז ל- 16%, התייחסות לנושא של השכר הממוצע של הבכירים במשק. תוצאת המשא ומתן שנערך, היתה שהמשק הציבורי קיבל בהסכם מסגרת תוספת שכר של 3.6%. אנחנו הצענו את אותה מסגרת לסגל האקדמי. לצערי, במהלך השנה לא הגענו להבנות, ועל כן הגענו לפתיחת שנת הלימודים ללא הסכם והבנה ביחס לנושאים השונים. בתקופה האחרונה, במהלך סוף אוקטובר ומחצית נובמבר, הצלחנו להגיע להבנה למסגרת של הסכם, שיתייחס לשנתיים שחלפו ושלוש שנים קדימה. למרות שהיתה התקרבות מסוימת, לא הצלחנו להגיע עדיין לקרוב העמדות שלנו מול הסגל האקדמי, ומשמעות הדבר היא, שעדיין יש פער גדול שלא ניתן לגשר עליו כרגע. חזרתי ואמרתי, כי אני יודע לגשר כאשר הפערים מגיעים לסביבה של קירבה לעמדת הממשלה. אז ניתן למצוא את הדרך, לגשר, להתפשר ולסכם את הנושא. לצערי, המרחק בנתונים הוא גדול. אני אציג עתה בקצרה את עמדתנו. מדיניות שמירת השכר הריאלית של הממשלה, מחויבת להיצמד עד כמה שניתן למדד. משמעות הדבר, היא שאנחנו צריכים להבטיח ששכרם של העובדים ברמה הממוצעת, לא יישחק והם יקבלו את הפיצוי דרך התפתחות השכר, "זחילת שכר טבעית", או מתוקף הסכמים בעבר, עד פלוס תוספת אשר תבטיח שתדביק את גובה האינפלציה בישראל.

בשנתיים החולפות פלוס השנה הזו, אנו מוצאים את עצמנו בסביבת אינפלציה, שלא היינו רגילים להיות בה. בשנת 1999 אחוז האינפלציה היה 1.3%, בשנת 2000 היה 0%, ולפי התחזיות יהיו 2% בשנה הזו. כפי הנראה, אנו נמצאים בסביבה מאוד נמוכה, ועל כן באופן טבעי גם ההצעות שלנו תואמות את רמת האינפלציה. אנחנו הצענו, כדי להבטיח איזשהו עוגן, להצמיד לשלוש השנים הבאות את שכר המרצים, כאשר בסוף כל שנה על פי חישוב מדד המחירים לצרכן אנחנו נעדכן. בנוסף לכך הצענו להוסיף תוספת של 0.5%. העיקרון מוסכם על המרצים, להוציא את התוספת של 0.5% שעדיין עומדת בלב המחלוקת. המרצים מציעים הצמדה למדד פלוס תוספת של 4%, ויש איתות לכך ש- 4% היא עמדת הפתיחה, אבל עדיין הפערים גדולים. לפי ההערכות שלנו כל אחוז הוא בסופו של דבר ביחס לתקציב המדינה, למעלה משלושים מיליון שקל, מבחינתנו במערכות השונות, לכן במידה והפערים יישארו בסדרי גודל של שמונה עד עשרה אחוז, המשמעות היא תוספת של בין מאתיים לשלוש מאות מיליון שקל בתקציב המדינה, וכן פריצה של הסכמי השכר. בתקופה שהיא קשה מבחינה כלכלית, תקופה בה הממשלה צריכה להשיג תקציבים לכיוון יצירת מקורות תעסוקה, לפתרון האבטלה, למציאת פתרונות לאותם קיצוצים שנרמזו בסעיפים שונים בתקציבי חינוך ובריאות, אנחנו לא חושבים שהמקום הוא להעלות את שכר המרצים מעבר להצעות שהצענו, כאשר בשנות התשעים שכרם של המרצים עלה ב- 40% ריאלית ונשמר. קבוצה זו מבחינת שכר, עלתה יותר מכל קבוצה אחרת בסקטור הציבורי, לכן הציפייה שלי ביחס להסכם הנוכחי, היא שהקבוצה תקבל את עמדת הממשלה. אנחנו לא פוגעים בהם בהשתכרות השוטפת בסל ההכנסות שלהם. אנחנו נצטרך לשקול יחד עם מכלול של דברים אחרים הנוגעים לאוניברסיטאות ולעתידן, את המשך הדרך שמעבר לתקופת ההסכם.

האם זה נכון שהיו התחייבויות של האוצר, שהאוצר חזר בו מהן במסגרת המשא ומתן?

האוצר הציע הצעות שונות שהן רלוונטיות לאותה תקופה בה הן הוצעו. אותן הצעות שהצענו, והמרצים סרבו לחתום עליהם, כבר לא עומדות על השולחן בשלב יותר מאוחר.

אם נלך לפי הצעת האוצר, בכמה תוספת תקציב מדובר לעומת דרישות המרצים? איך אתה משווה את מה שאתה מציע למרצים, לעומת מה שמקבל הסקטור הציבורי שעולה בדרגה באופן אוטומטי? איך אתה משווה את ה- 13% שקיבלו במשק לעומת 0.5% שאתה מציע למרצים?

הטענה היא, שעובדי השרות הציבורי קיבלו בהסכם קיבוצי 3.6% דרך "זחילת שכר". באופן מעשי קודם השכר בתקופה זו בכ- 10%, סך הכל 13% .

יש מושג שנקרא "זחילת שכר", שהוא פונקציה של הסכמים מן העבר, לכן לכל קבוצה ישנה ההתפתחות שלה הכוללת ותק, דרגות ותקן. רמות השכר מותאמות גם לרמה הבסיסית של השכר, וגם למידע על ההתפתחות העתידית. אנחנו מדברים על רמות שכר של עובדי מדינה, אשר מרוויחים בדרוג המנהלי, 7,000 שקל ברוטו. המקצועות האקדמאים מרוויחים 10,000 שקל ברוטו כולל כל התוספות וההוצאות. כלומר, אנחנו מדברים על רמות שכר ועלויות מעסיק, שהן הרבה יותר נמוכות בהשוואה לקבוצה שבה אנו עוסקים כרגע, לכן גם חלק ממבנה השכר שלהם הוא התפתחות, שבחלק מן הגופים היא נותנת התפתחות ממוצעת שנתית של 2.5%, חלק יותר וחלק פחות. אני בונה את מדיניות השכר של הממשלה על ממוצע של 2.5%, 3% אחוזי זחילה, כאשר אני לוקח את כלל הקבוצות. בכלל הקבוצות אני לוקח קבוצות שהתפתחות השכר שלהן היא נמוכה ביחס לממוצע של זחילת השכר. ברגע שאני אתחיל לפצות על הזחילה, ואתחיל לעשות מהלך של הצמדות, יבואו כל הקבוצות שיש זחילה בשכרן, לכן אנחנו לא נוקטים במדיניות כזו. בשנות התשעים כל קבוצה סגרה הסכם, והתוצאה היתה שהשכר הריאלי של קבוצות שונות במשק, עלה בסביבות ה- 20% במרבית הסקטור הציבורי, וקבוצת המרצים עלתה בסביבות ה- 40%. מהלקחים של מה שקרה בשנות התשעים, כולל התוצאה שהכריחה את ממשלת נתניהו ב- 1996 לעשות קיצוץ דרמטי של שבעה מיליארד שקל על רקע תוצאות שכר, הסתבכות קופות החולים, אנחנו מנסים להגיע להסכם מסגרת ולמדיניות אחידה.

חבר הכנסת בוים מבקש הערה לסדר.

ההערה לסדר, היא בעצם מה אנחנו רוצים להשיג בדיון הזה. המטרה של הדיון הזה היא להושיב את שני הצדדים מהר ככל האפשר על שולחן הדיונים כדי להגיע להסדר.

המטרה המרכזית, היא לראות כיצד מסיימים את השביתה.

המטרה שלנו, היא להבין את המחלוקת ואת שורשיה, להבין היכן הבעיות, וללחוץ את שני הצדדים להתפשר וכך להביא להסכם.

לנו יש הרגשה לא נעימה, בעקבות מה שפורסם על שכרנו, וגם בעקבות הדברים שאנו שומעים על סנקציות שרוצים לעשות נגד האקדמיה בעקבות השביתה הזו. אני רוצה שיהיה ברור, כי מדינת ישראל לא יכולה להתפאר בטכנולוגיה הגבוהה שלה, בהיי-טק הגבוה שלה ברפואה שלה, ובייצור המדעי, מבלי להבין שבית היוצר של הדבר הזה, הוא האוניברסיטאות. אם תתחיל פגיעה במשאב האנושי החשוב ביותר הזה, אני לא יודע לאן אנו נגיע. יש כל מיני דוגמאות שהיו באנגליה בשנות השמונים, בהם מרגרט תאצ'ר הפעילה סנקציות על האקדמיה באנגליה, ועל כן לקח זמן רב לאקדמיה זו להתאושש. זה התבטא גם בייצוא שלהם בתקופה זו. לעומת זאת, מדינות כמו איטליה, ספרד, טורקיה, שהבינו את הדבר הזה, והעלו את שכרם של חברי הסגל האקדמי, והכניסו משאבים לאוניברסיטאות, לא הפסידו מזה. בטווח הארוך הייצוא שלהן גדל והתעשייה שלהן גדלה. אנחנו נפגשנו עם כמה חברי כנסת ולא בקשנו מהם דבר, פרט לכך שלא יפעילו סנקציות עלינו.

אני רוצה ללכת ברשותכם מעט אחורה. בשנת 1994 היתה שביתה קשה שנמשכה שבעים ושבעה ימים, מכיוון שבעשר השנים שלפני השביתה הזו, החל משנות השמונים, החל שכרנו להישחק כל שנה, עד שאנחנו הגענו למצב ששכרנו בהשוואה לגופים שונים, כמו שופטים, פקידים בכירים במדינה וקציני צבא בכירים, נשחק ב- 50%. כאשר אנחנו התחלנו את השביתה, הממונה על השכר, שלום גרנית, אמר לנו למה חיכיתם עד עכשיו? אחרי ירידה ב- 10% הייתם צריכים להתארגן ולהתלונן עד אשר תיפתר הבעיה, אין דבר כזה ביחסי עבודה הקפצה של 100% כדי לחזור למצב הקודם. לכן אנחנו עכשיו פה. אם אנחנו נמשיך עוד שנתיים-שלוש, נגיע למצב של שנת 1994 ואין לנו שום כוונה לעשות זאת.

כפי שאמר יובל רכלבסקי, אנחנו עובדים בלי הסכם שכר מאז אוקטובר 1999. היו דיונים פעם בחודשיים, ומה שנאמר לנו תמיד, הוא כי יש מדיניות שכר של האוצר, שהיא שמירה על השכר הריאלי, הצמדה למדד. אני קטונתי מלחלוק על מדיניות שכר של האוצר, אבל לא ייתכן שמדיניות שכר של האוצר תופעל רק עלינו, וכל הסקטורים האחרים יפרצו את המדיניות הזו. יש במדינת ישראל 3,500 איש שצמודים לשכר הממוצע במשק. כשהיתה אינפלציה אפס בשנת 2000, הקבוצה הזו עלתה ב- 10.2%. בשלוש השנים האחרונות היא עלתה ב- 20% בשכרה. שכרנו לא זז. אולי ב- 1998 אנחנו קיבלנו הצמדה למדד, שזה היה סכום קטן. בשנתיים האחרונות ששכרנו לא עלה כלל, היתה עלייה בשכר של 16.8% בשכר הממוצע. אני לא אומר כי אנחנו צמודים לשכר הממוצע. זה לא ההסכם שלנו, אבל כאשר אנחנו רוצים לראות היכן אנו עומדים אנו צריכים להסתכל לימיננו ולשמאלנו. שחיקת שכר פרושה איך אנחנו עומדים, יחסית לסקטורים אחרים שדומים לנו. אם אתם לא רוצים להתייחס לקבוצה של 3,500 איש הכוללת חברי כנסת, פקידים בכירים, שופטים, אני אביא דוגמא נוספת. נחתם הסכם עם עובדי המחקר של משרד הביטחון, ולפני חודשיים גם עם עובדי המחקר של כל משרדי הממשלה, ומדובר על 1,500 איש. נכון שזה היה קשור בהעברה של רפא"ל לחברה ממשלתית, ולא ליחידת סמך של משרד הביטחון, אבל העובדה היא כי שכרם של האנשים האלה עלה ב- 13.5%.

בסוף דבריך תאמר האם אתה מאשר שכרגע המחלוקת, היא שאתם מציעים מדד פלוס ארבעה אחוזים והאוצר מציע מדד פלוס חצי אחוז.

אם יציעו לנו הסכם של מדד פלוס ארבעה אחוז, עכשיו אנחנו חותמים על הסכם.

אתם רוצים להגיע לסוג אחר של חישוב, או שאתם דבקים במסלול המדד?

אני אסביר את עמדתנו. יש לנו כרגע שתי בעיות. בעיה אחת לגבי מה קרה בשנתיים האחרונות, ובעיה שניה היא לגבי שלוש השנים הבאות. לגבי העתיד אנחנו רוצים מנגנון שיבטיח לנו שלא נצטרך לשבת פה כל שנה ולהסביר מדוע נישחק שכרנו. מדד פלוס חצי, זה המתכון לשחיקת שכר, כיוון שכל משכורותיהם של הסקטורים שמניתי יעלו יותר מאשר מדד פלוס חצי. לא מקובל עלינו שיגידו לנו לא להסתכל על הסקטורים האחרים כמדד לשחיקת השכר. אם היינו לפני שנתיים יחסית לשופטים אחד לאחד, היום אנחנו ירדנו. אני מניח גם כי הם יקבלו תוספת של עוד חמישה אחוז בינואר. אנחנו לא מוכנים ששכרנו ירד עד כדי כך. לא ייתכן שכל פעם יעלו את הנושא שב- 1994 שכרינו עלה. ב- 1994 שכרנו עלה, כיוון שב- 1984 שכרנו נישחק. יובל אמר, כי העלות של אחוז אחד זה שלושים מיליון שקלים. העלות היא כזו, כיוון שכל הסקטורים צמודים אלינו. הסגל הזוטר צמוד אלינו, המכללות צמודות אלינו, עובדי המחקר צמודים אלינו. על כן אל תחשבו את העלות שלנו עם כל הסקטורים. לפי החישובים שלנו, עלות אחוז אחד זה בין 12 ל- 15 מיליון שקלים.

אמנם אני מקבל פה את רשות הדיבור אחרי שני צדדים, אך אני חושב שהסטודנטים פה הם הצד המרכזי. צריך להבין כי יותר ממאה אלף סטודנטים נכנסים היום ליום האחד עשר של השביתה, והם הקורבן הבלעדי של השביתה הזו, בני ערובה בידי משא ומתן. אנחנו לא רוצים להיכנס למאבק, אשר רווי אינטרסים, יוקרה ומניפולציות. באופן פרדוקסאלי, אנחנו משלמים את מחיר השביתה מבחינה אקדמית וכלכלית, וגם דורשים מאיתנו להמשיך ולשלם את שכר הלימוד, על שירות שאנחנו לא מקבלים. לנו יש חוזה עם האוניברסיטה כדי לקבל שירותים. היום לא רק שאנחנו לא מקבלים שירותים, אלא גם כל הסמסטר עומד בסכנה. יכול להיות שבסוף יגידו לנו להשלים את חומר הלימוד בחופשת הסמסטר על חשבון זמן ועבודה של סטודנטים. כרגע יש פערים עצומים, והדרך שבה מתנהל המשא ומתן מהווה זלזול במאה אלף סטודנטים. אני בטוח, כי אם היה מדובר בסקטור אחר עם קצת יותר השפעה ויותר כוח, אז המשא ומתן היה מתנהל בצורה אחרת. מדינת ישראל מזלזלת באוכלוסיית הסטודנטים. שלא יבואו אחרי זה וישאלו, מדוע הדור הצעיר מסתכל על המערכת הפוליטית בצורה שהוא מסתכל.

בחודש האחרון, אנחנו ציפינו וניסינו בכל דרך לבקש ממקבלי ההחלטות, שר האוצר ושרת החינוך, להתערב ולגלות אחריות כדי לסיים את העניין הזה. כרגע זה לא קורה, וגם זה, מדגיש את הזלזול בנו. אנחנו קיווינו, כי השבוע יהיה משא ומתן רציני והשביתה הזו תסתיים. כרגע אנחנו לא רואים את הסוף. כל יום שעובר הפגיעה בנו היא גדולה יותר. מהיום הראשון הבנתי, כי אם לא יתערבו, השביתה תהיה ארוכה שתהווה איום על כל הסמסטר הזה. אנחנו כרגע פותחים במהלכים שונים. קודם כל במהלך משפטי, שמטרתו להגיד כי אין שום סיבה שהסטודנטים ימשיכו לשלם את שכר הלימוד כל עוד השביתה נמשכת, ויש עננה המאיימת על המשך הסמסטר ובכלל השנה. מהלך נוסף בו אנו מתחילים, הוא מהלך ציבורי, הפגנה מול משרד ראש הממשלה. החל מיום ראשון יהיו שיבושים ושיתוק של הקמפוס. החל מהשבוע הבא, תהיה השבתה של הקמפוסים. אנחנו נעשה הכל כדי להעלות את הנושא הזה לסדר היום. אני רוצה לומר שוב, כי אני מוחה על הזלזול הזה בציבור הסטודנטים, ציבור נאמן לישראל.

אדוני היו"ר, אני מברך על כך שהחלטת להכניס את ההצעה לסדר של חבר הכנסת בן עמי בדיון הזה, כיוון ששני הנושאים קשורים זה בזה, מצב ההשכלה הגבוהה, מצבן הכספי של האוניברסיטאות והמשא ומתן של הסגל. יש לי בקשה אחת, בואו נפריד בין תקציבי החינוך וההשכלה הגבוהה, אלו שני תקציבים נפרדים וצריך להתייחס אליהם בנפרד, ועל כן אני לא אתייחס לתקציב החינוך, אלא רק לתקציב ההשכלה הגבוהה. במשך שנות התשעים ועד שנת 2001, היה גידול במשאבים של ההשכלה הגבוהה בהתאם להסכם רב שנתי, למרות שבשנתיים האחרונות היו בתוך הגידול הזה קיצוצים שהוטלו על כל משרדי הממשלה, שניתן לסכם אותם ב-10%, ובכך הם מיתנו את הגידול. השנה, ישנה בעיה, כי ישנם פחות משאבים אבסולוטית, מאשר היו בשנה שעברה. זו השנה הראשונה שבה אנו מורידים את התעריף לסטודנט. עם כל הגידול העצום שהיה במספר הסטודנטים, פי שלושה במשך שתים עשרה שנים, לא קטן התעריף לסטודנט. השנה היינו חייבים להוריד את התקצוב שלנו לכל סטודנט. בינואר 2002 אנחנו נכנסים למשא ומתן על הסכם רב שנתי. לאחר משא ומתן ענייני עם כל המוסדות, אני יכול לבשר היום, כי כל המוסדות במאמץ משותף שלהם לצמצום הוצאות שלנו, למתוח את כל המשאבים, גרמו לכך האוניברסיטאות והמוסדות יוצאות לשנת תשס"ב ללא גירעון. חברי הסגל שיושבים כאן, הם גם חברים בסגלים האקדמיים ונושאים באחריות.

איך זה ייתכן? הרי כל העיתונים מלאים בפרסומים על אוניברסיטת תל אביב, שיש לה גירעון של 200 מיליון.

אני אומר לך במלוא האחריות שלכל האוניברסיטאות והמוסדות לא יהיו גירעונות השנה.

נראה בסוף השנה. גירעון בודקים בסוף השנה. אתה מסכים איתי כי בשנה שעברה היו מוסדות שגמרו בגירעון?

אנחנו נראה את דוחות הסיכום שלהם, ואז נדע.

אתה אומר, כי אתה לא יודע אם ישנם מוסדות שסיימו בגירעונות, ולדעתי ישנה כאן התחמקות.

שנת הלימודים מסתיימת בשלושים בספטמבר. עדיין אין דוחות כספיים של השנה הקודמת. אנחנו שומעים מהאוניברסיטאות שמספר התרומות ירדו. את המספרים הסופיים לא נדע עד שנקבל את הדוחות המעודכנים.

אני רוצה לעבור לעניין בו אנו עוסקים. תקציבי המוסדות מתוחים מאוד לאחר הקיצוצים. חברי הסגל מכירים את זה טוב כי הם גם חברי סגל אקדמי. בהסכם 1994, הזכור לטוב, המענק האקדמי היה על חשבון האוניברסיטאות, ללא תוספת תקציב מהאוצר. הנסיון מלמד, כי לנו אין מתנות חינם מהאוצר. כאשר מיטיבים עם סקטור מסויים, בסופו של דבר זה פוגע בתקציבי ההשכלה הגבוהה. כך קרה גם עם הפחתת שכר הלימוד לסטודנטים. אין לנו ספק, שבסופו של דבר כל הסכם עם הסגל, אם הוא יהיה מעל לסכומים מסוימים שהאוצר אינו יכול לשאת, זה יהיה על חשבון תקציב ההשכלה הגבוהה. אני רואה את בעיית השכר לסגל האקדמי כחלק מן המאבק שלנו לייצב את מערכת ההשכלה הגבוהה בהסכם הרב שנתי עם האוצר. אני דיברתי עם האוצר, ואני פונה לחבריי בסגל האקדמי בבקשה לכך שיסכימו לנהל את המשא ומתן ביחד עם המשא ומתן שלנו על ההסכם הרב שנתי, כדי להבטיח את המשאבים הדרושים להשכלה הגבוהה, ובתוך כך למקסם גם את מה שניתן לתת לסגל האקדמי במסגרת מדיניות על השכר. אני מבקש מהסגל האקדמי, שנעבוד יחד וננסה לייצב את מערכת ההשכלה הגבוהה בתקציביה, ובשכר הסגל האקדמי. יש לי הרגשה שהאוצר יבין טוב יותר את ההליכה המשותפת הזאת.

כהמשך לדבריו של פרופסור לבציון, ברוח דבריו הפייסניים, אפשר ליצור גם תקדים כאשר המרצים יודיעו על סיום השביתה לטובת הסטודנטים, ואחר כך ייקבע זמן למשא ומתן.

אני אבקש מור"ה, ועד ארגון האוניברסיטאות לומר את דבריהם. לפני זה אני רוצה לומר, כי אני מאוד מכבד את נעמן גור, המנכ"ל החדש של הוועד, אבל אני מוחה על יחס לא ראוי שהם מפגינים, כאשר נשיאי אוניברסיטאות לא מגיעים לוועדה כמו זו.

אני מקבל את מה שאתה אומר, ואני אעביר את דבריך בפני כל נשיאי האוניברסיטאות. זה באמת לא ראוי ולא נאות, שלא תהיה כאן נוכחות שלהם. כפי שציינת, אני חדש בתפקיד. מאז שהתחלתי בתפקידי עשיתי כל מאמץ להביא את כל הצדדים למשא ומתן, טרם תחילת שנת הלימודים, כדי שהשביתה הזו לא תתקיים. כמעסיקים יש לנו בעיה מיוחדת. לפי מיטב ידיעתי ומאינפורמציה שמועברת אלי, ישנם גירעונות באוניברסיטאות.

אלו נתונים אשר מוסתרים מן הות"ת?

כל אחד מתבטא איך שהוא מבין.

אתם רוצים לבלבל את ועדת החינוך?

אני לא אחראי לדבריהם של נחמיה לבציון וניסן לימור. אני מתבטא כפי שאני מבין. לפי מיטב ידיעתי, בחלק מן האוניברסיטאות, על סמך דוחות כספיים שאינם מבוקרים, ישנם גירעונות, אך המצב יכול להשתנות ועל כן הם זהירים בדבריהם ואומרים שנחכה עד שיגיעו הדוחות הכספיים המבוקרים. נעשים מהלכים באוניברסיטאות על מנת לסגור גירעונות. זה יכול להצליח ויכול לא להצליח. אין ספק, כי המצב הכספי של האוניברסיטאות, הוא מצב לא קל. במצב אחר אנחנו כמעבידים היינו אולי יכולים ללכת יותר לקראת הסגלים, ולמצוא פשרות שיהיו לטובתם. אין ספק, שיש לנו אינטרס בכך ששכרו של הסגל האקדמי לא יישחק במונחים שהם מדברים עליהם, ביחס לסקטורים אחרים במשק. יחד עם זאת, מכיוון שאנחנו נמצאם במצוקה תקציבית קשה וכל הסכם השכר ימומן במלואו על ידי האוצר, אנחנו מבחינה זאת נמצאים בצד אחד עם האוצר, ושומרים על כך שברגע שייחתמו הסכמי השכר, הם יגובו בצורה מלאה על ידי אגף תקציבים באוצר. אנחנו נמצאים בעמדה כזו, שקשה לנו לתרום למשא ומתן מעבר למעמד של מגשר.

אתם תומכים בשביתה?

אנחנו לא תומכים בשביתה. אנחנו חושבים שהיא מיותרת, ושהסטודנטים סובלים.

אם אתם חושבים שהתביעה היא מוצדקת, מה אתם עושים כדי לקדם אותה?

אמרנו שבעקרון אנחנו בעד ששכר הסגל האקדמי לא יישחק. השאלה באילו מובנים.

בוויכוח שבין משרד האוצר לסגל האקדמי, של מדד פלוס חצי אחוז ומדד פלוס ארבעה אחוזים, מה עמדת ור"ה?

אנחנו חושבים שמדד פלוס חצי אחוז זה לא סופי וניתן להתגמש, וכך גם לגבי מדד פלוס ארבעה אחוז. בכל זאת, עמדתנו יותר קרובה לעמדת משרד האוצר, גם משום שבסופו של דבר אנחנו תלויים בתקציבים המוזרמים אלינו ממשרד האוצר.

אז התלות הזאת מכתיבה את עמדתכם?

בהחלט.

אני חושב, כי אנחנו צריכים להבין את התהליך בצורה רחבה יותר. השאלה היא לא של החצי אחוז לפה או לשם. השאלה היא אחרת לחלוטין. בסיכומו של דבר, הביקוש להשכלה גבוהה עדיין גבוה יחסית לעולם. הביקוש הוא בסדרי גודל של חמישה אחוז לשנה. מדינת ישראל מקצה מהעוגה הלאומית שלה אחוז מסוים מהתקציב. כאשר אין צמיחה במשק, והגידול בהשכלה גבוהה קיים, יש בעיה. לו היה לנו פלח קבוע, והצמיחה היתה באותו שיעור של העלייה בביקוש בהשכלה, לא היתה בעיה. שנות התשעים היו שנים בהן היתה צמיחה גדולה של מערכת ההשכלה הגבוהה. היום אנו נמצאים במצב אחר. הצמיחה במשק לא קיימת, והביקוש להשכלה גבוה מאוד. ברור שבמצב כזה ישנה בעיה של לחץ תקציבי. מהצד השני, האוניברסיטאות תלויות בתקציב המדינה, כי תשעים אחוז מתקציבם, הוא בתקציב המדינה. מתוך סך הכל תקציב האוניברסיטאות, כשבעים אחוז זה שכר. האחד קשור בשני. אנו לא יכולים היום לבוא ולדבר על גידול בשכר בלי שאנחנו רואים את המקורות, כי המשמעות של זה היא קיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה.

אותי מעניין מה עמדתכם.

עמדתנו היא מאוד פשוטה. לא ניתן להסתכל על מערכת ההשכלה הגבוהה בחתיכות קטנות. אי אפשר לבוא ולומר פעם כי תהיה נגישות גדולה יותר, ופעם שצריך להרחיב למכינות, ופעם לדבר על הפחתת שכר לימוד, ופעם לדבר על תוספת שכר לסגל, ומעבר לזה מקצצים את התקציבים, משום שהתקציב הלאומי בסופו של דבר קטן יותר. לכן הראייה צריכה להיות ראייה ממלכתית הכוללת את הכל. במסגרת תוכנית רב שנתית, צריך להיקבע לאן רוצים להוביל את מערכת ההשכלה הגבוהה. בתוך האמצעים שמדינת ישראל תקצה לנושא במבט רב שנתי, צריך לראות, הואיל ושבעים אחוז זה שכר, כמה ניתן לתת לשכר כדי להגיע למטרות שרוצים.

כאשר אנחנו דנים אתכם לגבי נגישות לאוניברסיטאות, אנו יודעים כי יש לכם עמדה מאוד ברורה התומכת בהרחבת המכינות הקדם אקדמיות. מנקודת מבט של המועצה להשכלה גבוהה, איפה עומד בסדר העדיפויות נושא שמירת שכר של הסגל האקדמי?

אנחנו מאמינים שלא תהיה השכלה גבוהה ללא סגל אקדמי ברמה הגבוהה ביותר שיכול להיות. ברור, כי אם השכר יהיה נמוך מאוד, לא יהיה סגל אקדמי. השאלה היא מהם סדרי העדיפויות. כיוון שאין לנו היום תמונה כוללת, הממשלה לא מוכנה להציג תוכנית רב שנתית לגבי האמצעים שיעמדו למועצה להשכלה גבוהה בשנים הבאות, ולכן אנו מנועים מלתת תשובה.

אם אתם מאמינים, כי יש קשר בין שמירת רמת שכר לבין הישגים אקדמיים מחקריים של המדינה, מדוע המועצה להשכלה גבוהה לא נאבקת במלוא משקלה במשרד האוצר, כדי לקדם את השכר ולהשיג את אותו תקציב?

זבולון, העניין הוא אחר. באים פה אנשים ואומרים, אם אתה רוצה שתהיה השכלה גבוהה ואקדמיה בישראל, צריך תוכנית של חמש שנים לפחות. אתה מגלגל את הדיון פה לכיוון אחר לגמרי.

לא, אני משתדל למקד את הדיון בסגל האקדמי. אני חשבתי שאם המועצה הגבוהה אומרת שרמת ההשכלה הגבוהה נקבעת על ידי רמת סגל אקדמי, היא בסכסוך הנוכחי, צריכה לנקוט עמדה.

אני רוצה לחזור לנקודה שלשמה התכנסנו. אני חושבת שבהזדמנות אחרת צריך לדבר על המכלול ועל התכנון הרב השנתי. בדיון היום אנו צריכים להתרכז בשביתת הסגל האקדמי ובסבל שזה גורם לסטודנטים. כיוון שאני מתרשמת שהעמדות לא היו כל כך רחוקות, וכן הקצב שבו התנהל המשא ומתן היה קצב איטי, הצעתי היא להיכנס לקצב אינטנסיבי של משא ומתן. אני אישית רואה בתביעות המרצים הצדקה רבה. אני לא חושבת שצריך לפגוע בשכרם של מרצים. כבר דובר על כך כי יש למרצים אלו אלטרנטיבות אחרות מלבד האקדמיה. מצד שני, יש במדינתנו ציבור סטודנטים מאוד ייחודי, שלא דומה לשום ציבור בשום מדינה אחרת, החל מזה שהוא צריך להתפרנס וכלה בזה שהוא צריך ללכת למילואים, ועל כן כל יום שהם משלמים שכר ולא מקבלים תמורתו שום דבר, זה פוגע בהם ובכולנו. המלצתי היא, שהיום נצא מכאן עם החלטה של כניסה למשא ומתן אינטנסיבי מיידי, כדי להביא לסופה של השביתה. עם כל התמיכה שיש לי במרצים, אני רוצה לפנות אליהם ולבקש להתחשב בסטודנטים ולראות אם כניסה למשא ומתן אינטנסיבי יכולה לתרום לזה שהשביתה תסתיים.

אני שמעתי את שני הצדדים. כשהוויכוח הוא בין חצי אחוז לארבעה אחוזים, ניתן לפתור את זה באיזו צורה. ההצעה שלי, שהצעתי בכינוס של השדולה למען הסטודנטים, היא לפתור את הוויכוח תוך שבוע וחצי, ואם לא, לגשת לבוררות. אני יודע שהאוצר באופן עקרוני מפחד מבוררויות שהן עוסקות בסוגיות רחבות מאוד, אך אם כל גדר המחלוקת היא כמה אחוזים, האוצר יכול לקבל ולהסכים לבוררות כזאת. אני חושב שזו צריכה להיות המסגרת. אם אנחנו מסכימים על המסגרת הזאת, הדבר הבא שצריך לקרות הוא להפסיק את השביתה לאלתר. אם הבוררות או המשא ומתן לא יצליחו, אתם תמיד יכולים לאחוז בנשק השביתה מחדש. תדחו את כל העניין הזה שקשור לשביתה לפחות עד לסמסטר הבא, כיוון שאתם עלולים לפגוע בכל הסמסטר והנזק יהיה בלתי הפיך. נראה לי לא הגיוני שאתם לא מסוגלים לפתור ויכוח כזה. אם אתם לא מסוגלים לעשות זאת, תמצאו את הצד השלישי שיבוא ויחתוך באמצע. הדבר השני, אני חושב שצריך להביא לכך שסטודנטים לא ישלמו את שכר הלימוד כל עוד השביתה הזו מתנהלת. צריך להיות לחץ גם מהגורם שמשלם ובסופו של דבר לא מקבל שרות. ביחס לכספים שמתגלגלים במדינת ישראל היום, לא מדובר בפער של סכום גדול. זה לא הגיוני שמאה אלף אנשים יושבים בבית, והיכולת שלהם לעבוד וללמוד ולסיים בזמן, מושפעת בצורה קריטית. אתם מתווכחים על שלושה וחצי אחוזים, וכל אחד אומר כי זו לא עמדתו הסופית והוא מוכן להתקרב, אז אתם יכולים לפתור זאת.

אני אומר בצורה ברורה מאוד גם לאנשי האוצר וגם לור"ה גם למל"ג וגם לות"ת, אני תומך תמיכה מלאה בתביעתו של הסגל האקדמי, למנוע את השחיקה ולשמור על השכר שלו. אני חושב שזו תביעה בסיסית לגיטימית, נכונה, והיא לטובתה של מדינת ישראל. מי שרוצה שמדינת ישראל תשמור על רמתה האקדמית, המדעית, הטכנולוגית, המחקרית, צריך להבין שאסור לו לשחוק את שכרם של אלה המביאים את ההישגים האדירים האלה למדינת ישראל. אם נישחק את השכר, אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים. אני אציע את זה לוועדת החינוך. אני מעריך את דבריו של יו"ר הסגל האקדמי, האומר כי הוא לא רואה את השכר שלהם כמשהו מנותק לגמרי ממה שקורה בחברה, כיוון שיש יחסיות ואסור להתעלם מהדבר הזה. אנחנו רוצים שתנאי השכר של הסגל האקדמי לא יהיו פחות טובים ממה שהיה בעבר. אין כאן תביעות שכר חדשות. הרגשתנו היא, שמשרד האוצר גיבור פה על חלשים. אני מאשים גם את הסגל האקדמי על שהמתין שנתיים כדי לדון על שחיקת השכר שלו. אני מצר על כך שכל הגופים, ור"ה, מל"ג, ות"ת, לא אומרים באופן ברור, כי אין כל טעם במעבדות משוכללות אם אין בהן את המדען הדגול. בסדר העדיפויות שלי, עומד בראש המדען ורק אחר כך המעבדות. בכל אחד עשר הימים של השביתה הזו, המוסדות להשכלה גבוהה נאלמו דום.

אנו רואים, כי נציגת משרד החינוך גם לא הגיעה לדיון הזה. שרת החינוך נושאת באחריות הפרלמנטרית, המשפטית והחוקית לתקציבי המועצה הגבוהה בישראל. אני יודע, כי היא ערה מאוד לעניין הזה, ועל כן אני תמה כי אין כל נציג שלה בדיון הזה. יחד עם זאת, אני נגד שביתה. אני חושב, כי הסטודנטים לא צריכים לשאת על גבם את נושא השביתה. אני שותף פה לקריאה של ועדת החינוך האומרת, כי יחד עם ההכרה בצדקת התביעה והפעלת לחץ פרלמנטרי מצדנו, אנחנו גם נפנה לסיים את השביתה. אני תומך בדבריו של חבר הכנסת מודי זנדברג האומר, כי ניתן לפתור את הבעיה באמצעות צד שלישי בורר. הפער בין שתי העמדות הוא אינו גדול, ועל כן אני חושב, כי ניתן לסיים את השביתה עד סוף השבוע. דרך העולם לא חייבת להיות כזו, שקודם יש שביתה ורק אחרי זה מתפשרים. אני בשונה מעמדת ור"ה, נוטה יותר לפשרה כספית כלפי הסגל האקדמי. אני תומך בפשרה יותר לכיוון הארבעה אחוזים. אני מציע גם לסגל האקדמי לחשוב על כך שבסופו של דבר הסטודנטים לא יפגעו ממצב של ביטול הסמסטר. אנחנו בדיונים שלנו עם ור"ה, נבקש לבחון את הנושא של תשלום שכר הלימוד. יש כאן דבר בלתי מוסרי. השירות לסטודנטים לא ניתן ועדיין ממשיכים לגבות מהם שכר.

אני רוצה להצטרף להמלצות של היושב ראש.

במדינת ישראל קיום שביתות הפך להיות חלק מהמנטליות של המדינה. כל דבר עולה כסף, אך ישנם דברים חשובים יותר מדברים אחרים. באוצר, לעיתים פועלים לכיוון דברים פחות חשובים היכולים לסייע רק לחלק מהאוכלוסייה. אנחנו היום מדברים על עניין חשוב הנוגע לכלל האוכלוסייה. הסגל האקדמי צודק בהפגנה שלו, לא צריכים להגיע לשחיקה בשכרם. אני רוצה לפנות לנציג מל"ג ולומר כי אם האוניברסיטאות לא מקבלות תרומות ולא מקבלות תקציבים מתאימים, זו לא סיבה שזה יפגע בסגל האקדמי ובסטודנטים. אני חושבת שצריכים להחזיר לסטודנטים חלק משכר הלימוד. אני תומכת בעמדת היו"ר כי אנחנו צריכים להגיע כמה שיותר מהר לפשרה. צריכים להרכיב צוות מצומצם שיכלול נציגים של המרצים, הסטודנטים ומשרד האוצר, אשר יפתרו את הבעיה תוך שבוע ולא כעבור כמה חודשים כפי שנהוג במדינה עכשיו.

בשנתיים האחרונות אנחנו נהלנו משא ומתן אינטנסיבי כל הזמן מצדנו, אך ללא שיתוף פעולה מצדו של האוצר. שבתנו שבוע שלם בשנה שעברה ואז, תוך כדי השביתה, האוצר ניהל אתנו משא ומתן. החלטנו, כי אנחנו נענים לדרישתן של האוניברסיטאות ומפסיקים את השביתה. הפסקנו את השביתה, ומייד נעלמו עקבותיו של משרד האוצר. מאז לא נערכו דיונים אינטנסיביים אתנו כדי למנוע את המצב בו אנו נמצאים היום. בתחילת שנת הלימודים היינו אמורים לשבות, אך כיוון שהיה המקרה המזעזע של רצח רחבעם זאבי ז"ל, דחינו את השביתה. קיבלנו ממך היו"ר מכתב חתום על ידך, בו מובטח קיום משא ומתן אינטנסיבי.

המכתב היה חתום גם על ידי ראש ור"ה וסגן הממונה על התקציבים, שפורמלית לא חתם, אך נתן את הסכמתו למסמך.

אנחנו היינו מוכנים לבוא יום-יום ולשבת עשרים וארבע שעות ביממה. מה שקרה הוא שנפגשנו סך הכל פעמיים במשך כל השבועיים. הבעיה לא מסתכמת בזה. גם אם היו מאלצים את נציגי האוצר לשבת אתנו יום-יום, האוצר לא היו מוכן לזוז מעמדתו, ועל כן זה לא משנה כמה פגישות היו. הלחץ היחידי שיכולנו להפעיל כדי שמשרד האוצר יזוז מעמדותיו, הוא קיום השביתה. לא שבתנו קודם, כיוון שאנחנו רגישים מאוד לסבלם של הסטודנטים. שבתנו, כיוון שלא היתה סיבה אחרת. המשמעות של הפער בין הסטודנט לבינינו, היא כמה עשרות שקלים לכל סטודנט. הממונה על השכר, יובל רכלבסקי, הציג כאן נתוני שכר של גופים שונים. אני חושב שהגוף הרלוונטי ביותר שאליו אנו יכולים להשוות שכר, הוא חוקרים אחרים במשק הישראלי. החוקרים המקבלים את השכר הגבוה ביותר לא נמצאים במערכת האקדמית, אלא החוקרים במערכת הביטחון, במערכת האזרחית, מכון וולקני, ימים ואגמים. הם צמודים לשכר שלנו, אך בנוסף יש להם תוספת מפעלית. יוצא שהשכר של כל הגופים האלה, גבוה בעשרים אחוז מהשכר שלנו, ובנוסף לזה מה שאנחנו נקבל הם יקבלו גם.

אני חושב, כי גם לנו עשויה להיות תרומה חשובה בדיון הזה, כאשר התרומה הגדולה ביותר היא למנוע את השביתה שלנו בסמסטר הבא. הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטאות, הוא ארגון אשר מייצג תלמידי מחקר שלומדים באוניברסיטאות ומלמדים גם כרגע. בניגוד לסגל האקדמי הבכיר, אנחנו לא נלחמים על התוספות, אלא על הזכות להיות מועסקים באוניברסיטאות.

נעם, אני אכבד את בקשתך אם תבקש שוועדת החינוך תדון בבעיות של הסגל הזוטר במועד אחר.

אנחנו חוששים מאוד, כי אנחנו נצטרך לשלם את המחיר של שביתת הסגל האקדמי הבכיר. כאשר השביתה תיגמר, ויווצר לחץ גדול אצל הסטודנטים להשלמת החומר לפני הבחינות, אנחנו נצטרך ללמד שעורי תרגול נוספים מבלי שנתוגמל על כך.

לצערנו, אנחנו נאלצים מדי פעם לנקוט באמצעי הזה של שביתה על מנת להביא את משרד האוצר לדבר אתנו. אולי הגיע הזמן לבטל את הריטואל הזה. אנחנו מהססים רבות עד שאנחנו מחליטים לשבות, אך כנגד משרד האוצר זו הדרך היחידה. הלוואי כי היינו יכולים לשבת בדיוני משא ומתן רציף ולהגיע לתוצאה. כרגע, רק אם יופעל לחץ על משרד האוצר לזוז מעמדתו, נוכל להגיע לפשרה. לדעתי, אדוני היו"ר, רק אתם יכולים להביא ללחץ כזה.

הסגל הזוטר תומך במאבקו של הסגל הבכיר באוניברסיטאות. אנחנו לא מסכימים עם הצגת האוצר את המרצים כפרה חולבת. אנחנו רוצים להתריע על בריחת מוחות של חבר'ה צעירים מן המערכת העתידים להיות חוקרים צעירים. הם רואים את השחיקה בשכרו של הסגל הבכיר ואת האלטרנטיבות האחרות, ומסיקים את המסקנות. אם המשא ומתן לא יתקדם באופן חד וחלק, חבר'ה צעירים כמונו, שמסיימים היום את המחקרים שלהם, יעזבו את מוסדות מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ. אני רוצה לומר, כי אתם שוכחים להזכיר כי כיום ששת אלפים חברי סגל זוטר ממשיכים ללמד באוניברסיטאות, והם נוטלים בעול הכבד של המוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו דורשים ממשרד האוצר ומארגוני הסגל הבכיר לשבת ולקיים דיונים באופן אינטנסיבי.

זה מעט אירוני בעיני שהסגל הזוטר דואג מהעומס שיהיה לו, כאשר הפגיעה הגדולה באמת היא בסטודנטים. אנחנו פנינו ליו"ר ור"ה ולממשלת ישראל בדרישה ברורה להקפיא את שכר הלימוד, עד אשר העננה שמרחפת מעל הסמסטר הזה תסתיים. לא נענינו לעניין הזה, ועל כן אנו נאלצים לנקוט בצד המשפטי. אני חושב שוועדת החינוך צריכה להקצות ארבעים ושמונה שעות להשגת הסכם. אם בזמן הזה לא יושג הסכם, הוועדה צריכה להחליט על מינוי בורר שתוך ארבעים ושמונה שעות נוספות יסיים את העניין. כל יום שעובר הנזק של הסטודנטים הולך וגודל. אנחנו הגשנו דף עמדה לחברי הוועדה ולסגל האקדמי הבכיר, המסביר בנקודות ספציפיות על מה אנחנו רוצים שישימו דגש כדי למזער את הנזק האקדמי. חשובה לנו מאוד עמדה הצהרתית של הסגל האקדמי בעניין הזה. כדאי ששני הצדדים יגלו אחריות ויוכלו להסתכל למאה אלף סטודנטים בעיניים, ויסיימו את השביתה הזו.

אני חוזר פה על דברי אריק בראונשטיין, כיוון שאלו היו הדברים החשובים ביותר. אתם צריכים להפעיל לחץ על האוצר שיזוז מהעמדה שלו של מדד פלוס חצי אחוז.

אני יושב כאן שעתיים ושומע כי אתם מבקשים ארבעה אחוזים לא באופן סופי, האוצר גם הוא אומר שחצי אחוז זה לא מספר סופי, ועל כן אני חושב כי זה לא ייתכן שלא ניתן להגיע לפשרה.

אנחנו משאירים לשני הצדדים להגיע לפשרה. אנחנו לא רוצים לקבוע אם זה יהיה 0.55 אחוז או שזה יהיה 3.95, זה לא תפקידנו.

אתם קוראים להפעיל לחץ על האוצר, אך אתם בעצם שובתים שביתת פאר. אני אומר לכם כי חלק מהשובתים נמצאים כרגע בחו"ל.

אני חושבת שלא ראוי כי דברים כאלו יישמעו בוועדת הכנסת.

אני רוצה לסכם.

1. ועדת החינוך והתרבות תומכת בתביעת הסגל האקדמי באוניברסיטאות לשמירת שכרם ומניעת שחיקתו. הוועדה קובעת, כי יש לשכר הסגל האקדמי השפעה ישירה ומכרעת על הרמה האקדמית, המחקרית והמדעית של מדינת ישראל.
2. השביתה פוגעת בציבור של מאה אלף סטודנטים, אשר הופכים להיות קורבנות חינם של מאבק שהם אינם קשורים בו, והואיל והמשך השביתה גם מסכן את הסמסטר, פונה הוועדה לסגל האקדמי להפסיק את השביתה הנמשכת אחד עשר יום.
3. הוועדה דורשת ממשרד האוצר ומור"ה, לקיים משא ומתן רצוף כדי להביא לחתימת הסכם על בסיס פשרה בין בדרך של משא ומתן, בין בדרך של בוררות. הוועדה פונה לסגל האקדמי להשתתף במשא ומתן ולהגיע להסכם בין בדרך של משא ומתן ובין בדרך של בוררות.
4. הוועדה סבורה שהסטודנטים צודקים בתביעתם לא להמשיך ולשלם שכר לימוד כל עוד השביתה נמשכת, ופונה לור"ה לבוא בדברים עם הסטודנטים כדי להשיג הסכמה בסוגייה זו.
5. הוועדה קוראת לשרת החינוך, למועצה להשכלה גבוהה, לוועד ראשי האוניברסיטאות, לות"ת, לומר את עמדתם הברורה והגלויה באשר לתביעות השכר של הסגל האקדמי. לדעת הוועדה השמעת הדעה הזו תקצר את השביתה ותשמש מנוף להשגת הפשרה.
6. הוועדה דורשת ממשרד האוצר, מור"ה ומאנשי הסגל האקדמי, לדווח לוועדה עד יום ראשון בשעה 9:00 בבוקר, על תוצאות המשא ומתן, ועל פי זה תשקול את המשך הטיפול בסוגייה.
תודה רבה, הישיבה נעולה.


הוועדה ננעלה בשעה 11:15.