פרוטוקולים/ועדת חינוך/3919



ועדת החינוך, התרבות והספורט –
6
24.10.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3919
ירושלים, כ"ב בחשון, תשס"ב
8 בנובמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 334
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום ד', ז' בחשון התשס"ב, 24.10.2001, בשעה 10:00


ס ד ר ה י ו ם

הגשת דוח הוועדה לבדיקת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח)
התשנ"ד1994-

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
גנדי ריגר

אריה שומר, מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט
עודד הכט, סגן מנהל רשות הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט
ד"ר ירוחם ברק, יו"ר ועדת הבדיקה
אלי סדרס, חבר ועדת הבדיקה
אורי אפק, מזכיר ועדת הבדיקה
עו"ד לימור סולומון, המועצה לשלום הילד
עוזי מור

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ


הגשת דוח הוועדה לבדיקת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח)
התשנ"ד1994-

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך,
התרבות והספורט בעניין דוח הוועדה לבדיקת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד1994-.

אנחנו שמחים לארח את חברי ועדת הבדיקה, את דוקטור ירוחם ברק, יושב-ראש הוועדה, את אלי סדרס חבר הוועדה, ואת אורי אפק מזכיר הוועדה. אתנו עודד הכט, סגן מנהל רשות הספורט ולימור סולומון מהמועצה לשלום הילד.

הבוקר הראתה לי היועצת המשפטית שלנו שבחודש יולי הוגשה הצעת חוק מטעם חברי הכנסת גוז'נסקי, ברכה ומח'ול ובדברי ההסבר כתוב שהצעת החוק מוגשת ביוזמת המועצה הלאומית לשלום הילד. לא קראתי את החוק ואני לא יודע איך החוק הזה עולה בקנה אחד עם דוח הוועדה.

הצעת החוק הוגשה בעקבות המלצות הדוח.

איך הגיעו אליכם ההמלצות?

ביקשנו וקיבלנו.

לא מצאתם לנכון לומר לנו שעומדת להיות מוגשת
הצעת חוק כזו?

לא הייתי בזמן שההצעה הוגשה, אבל למיטב
ידיעתי זה נעשה בתיאום מלא עם הוועדה.

במקרה אני מכיר את יושב-ראש הוועדה היכרות
אישית ואני לא יודע על איזה תיאום את מדברת. מוגש דוח לוועדת החינוך, עומד להתקיים דיון ופתאום מוגשת הצעת חוק ביוזמת המועצה. אני מוכרח לומר שאני מאוד מופתע מהתנהגות המועצה ואני אשמח אם תביאי את מחאתי ליושב-ראש המועצה. העובדות הן עובדות שלא עולות בקנה אחד עם סדרי עבודה שהיו מקובלים בין המועצה לבין ועדת החינוך והתרבות והיושב-ראש שלה.

אני לא רגיל לדברים האלה שלוקחים דוח שמוגש אלי, ועדה שמוקמת ביוזמתי, לוקחים את מסקנותיה ונותנים למישהו אחר להגיש הצעת חוק. זה דבר לא ראוי, לא מקובל, אני חושב שזה גם דבר לא נכון אבל תכף נראה מה נעשה עם הדבר הזה. במקום להחתים שלושה חברי כנסת הייתי הופך את זה להצעת ועדה ובכך חוסך את הקריאה הטרומית שזה שונה לחלוטין, עם כל הכבוד, מזה ששלושה חברי כנסת מסיעה אחת מגישים הצעת חוק כי אז זה הופך להיות חוק של סיעה. את יודעת שכבר היו לנו שניים-שלושה חוקים כאלה שהוגשו על-ידי ועדת החינוך והתרבות והם עברו במהירות.

לא ידענו שזה הוגש. אנחנו הגשנו לחברת הכנסת
גוז'נסקי, לשדולה למען הילד, קבוצה של הצעות שהיינו רוצים לקדם.

אתם לא יכולים לקחת דוח שמוגש אלי ולהפוך
אותו להצעת חוק מאחורי גבי. אתם לא יכולים להגיש למישהו המלצות לחוקים על-סמך דוח שמוגש אלי. אתם יכולים, לא עברתם שום עבירה בחוק, אבל עברתם על האמון שיש בין גופים.

ההצעה הזו הייתה מוכנה עוד לפני הקמת הוועדה.

זה לא מה שאמרת קודם.

ההצעה תואמת את המלצות הוועדה, אבל היא
הייתה מוכנה גם קודם כי כל הנושא בא מאתנו. ההתכתבות עם מכון וינגייט הייתה עוד לפני שהוקמה הוועדה.

רבותיי, אני לא רוצה לבזבז יותר זמן. אורי אפק
שהוא יועצי בתחום הזה המליץ בפניי להקים את הוועדה. גם דוקטור יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, המליץ על הקמת הוועדה. בנובמבר הוא כתב לי בקשר לכך. לכן אני תמה ומתרעם על הגשת הצעת החוק כי המצב מאוד מאוד מביך ומעמיד אותי במצב מאוד לא נעים.

הוועדה הוקמה ב-י"ג באדר תשס"א, 8 במרץ 2001, והיא כללה את דוקטור ירוחם ברק - היושב-ראש, מר אלי סדרס - חבר, דוקטור מוקי יניב – חבר, גברת עטרה דפני – חברה, דוקטור ברקת פאלק – חברה. כתב המינוי ביקש מחברי הוועדה להביא המלצות באשר לגילאי הזכאים לפעול במכוני הכושר, לעדכן את התוכנית בנושא בטיחות נוהג ונוהל בהקשרם ולהתייחס לאחראי החייב להיות כמאמן או מדריך במכון הכושר. הוועדה הגישה את המלצותיה ב15- באפריל, לאחר חודש וחצי ממינויה.

בראשית דבריי אני רוצה להודות לאורי אפק על
שהציע לי לעמוד בראשות הוועדה. העובדה שהגשנו את המלצותינו בצורה כל כך זריזה היא משום שההליך, מרגע שנחקק החוק בשנת 1994 – ואגב, תמר גוז'נסקי הייתה יוזמת החוק ב1994- וכנראה הפזיזות וחוסר שביעות הרצון שלך מהדרך שכרגע מונחת הצעת חוק נוספת שלא עברה דרכך הייתה גם דרכה אז - אני הייתי "האשם" לעובדה שגיל 14 היה הסף שנקבע לכניסת ילדים לחדר הכושר וזאת בעקבות טלפון שהגיע מלשכתה של חברת הכנסת אלי כאשר שאלו אותי כיושב-ראש האיגוד להרמת משקולות באיזה גיל מותר להתחיל להרים משקולות. על פי החוקה הבינלאומית להרמת משקולות, מותר להתחיל להרים משקולות בגיל 14. זאת אומרת שבגיל 14 מותר לילד לעלות לזירה הבינלאומית ולהתחרות וזה בלי שום קשר לחדר כושר ובלי שום קשר לעובדה שאם הוא מופיע בתחרות בינלאומית בגיל 14, מן הסתם הוא התחיל חצי שנה לפני גיל 14 את אימוניו, כך שהוא נכנס למכון הכושר והתאמן בהרמת משקולות לפני גיל 14.

אין ספק שהכוונה מאחורי החוק שחוקק ב1994- הייתה כוונה טובה, אבל התוצאה היא על גבול ההרסני מבחינת היכולת שלנו לטפח את הנוער שלנו מבחינת פיתוח הכוח והיכולת שלנו להביא אותו למיצוי הפוטנציאל עם התבגרותו. הצטרפות המועצה לשלום הילד לנושא זה רק מראה עד כמה הרסנית יכולה להיות המגבלה הזו של הכנסת ילד וההימנעות שלנו לכניסתו למסגרת שתאפשר לו פיתוח כוח.

משנת 1994, גם עודד הכט וחנוך קינן שריכזו את כל הנושא של ההשגות של אנשי המקצוע השונים בנושא של חוק הספורט, העברנו במהלך השנים קרוב ל300- מאמרים ומחקרים שעוסקים בנושא של פיתוח כוח ילדים שמוכיחים שחור על גבי לבן לא רק שאין נזקים אלא יש תועלות בנושא של עבודת כוח מדורגת ועומסים מבוגרים וזה מאפשר בצורה בלתי רגילה – גם בהשוואה לעיסוקים אחרים של בני הנוער – לתת להם שיפורים. ידידי אלי סדרס היה שותף למחקר אורך ראשון בעולם.

הוא לא נראה לי מרים משקולות.

במשך עשר שנים הייתי אלוף ישראל.

אלי סדרס שייך לדור שהחליף אותי. הוא היה
אלוף ישראל ושיאן ישראל.

אני בדיוק התשובה לחוק הזה, גם התשובה
הפרקטית אבל כאן חשוב יותר העניין המדעי.

מעבר לזה שאלי גם משקולן בעברו ואלוף ישראל
ושיאן ישראל, הדור שהחליף אותי בנושא של הרמת משקולות, אבל לענייננו בנושא של חדרי הכושר הוא עמד בראש מחקר ראשון בעולם שנמשך שלוש שנים, מחקר שלקח קבוצות ילדים ובדק את ההשפעות שיש בנושא של עבודת כוח והממצאים הם חד-משמעיים בעניין הזה ואומרים שעבודת הכוח משפרת את יכולתו של הילד גם לקראת התבגרותו וגם בביצועים גופניים אחרים להם הוא נדרש במהלך התבגרותו, נותנת לו תוספת של ביטחון עצמי, נותנת לו תוספת כוח בפעילויות ובמיוחד בפעילויות שאינן סימטריות. אם אנחנו מדברים על נוער שאמור להתגייס לצה"ל ולהגיע ברמה גופנית מסוימת, אין שום צל של ספק שההתייחסות שלנו אל חדר הכושר כאל משהו שעשוי או עלול לגרום איזה נזק לילד - פשוט מוטעית.

אתם כותבים שצריך לבטל את הגיל, אבל לצורך
החוק יראו בילד כל מי שלא סיים צמיחתו. כלומר, בכל-זאת יש מגבלה גופנית.

לא, ממש לא. המגבלה היא לא על הילד עצמו
בעיסוק הספורטיבי אלא המגבלה היא על המדריך שנותן את התרגילים לאותו ילד.

אני קורא מהדוח שלך בו אתה אומר ש"קטין הוא
אדם שלא מלאו לו 18. הוועדה ממליצה לבטל סעיף זה (סעיף 5(א) וסעיף 5(ב)"). אתם כותבים: "ילד/ילדה יוגדרו כל מי שלא סיים את צמיחתו".

זה בסעיף ההגדרות ויש לנו בעיה עם ההגדרות
כפי שהופיעו בחוק.

אתה אומר ילד שלא סיים את צמיחתו, ואז צריך
שיהיו מגבלות.

לא.

אתה אומר להוריד את מגבלת הגיל אבל להגדיר
שבחדר הכושר צריך להיות מישהו שהוא מומחה לצורך עבודת ילדים.

נכון.

איך מגדירים מומחה כזה?

מדריך שצריך לעבור הכשרה מיוחדת.

מי קובע מה זו הכשרה מיוחדת?

הגורמים המוסמכים להדרכה.

מי הגורם המוסמך?

כרגע יש לנו את מכון וינגייט, בית-הספר
למאמנים.

בחוק הספורט כתוב השר יקבע והשר קבע
שבית-הספר למאמנים הוא הגורם המוסמך.

יש ועדה שפועלת מטעם מינהל הספורט.

זו ועדה סטטוטורית? כלומר, מה שכתוב בחוק
שהשר יקבע, מתייחס לוועדה זו?

נכון.

במהות ההסתכלות על חדר הכושר היא כעל משהו
שעומד באופן עצמאי ולא קשורה לסוג של פעילויות אחרות שעושה הילד, למה שאנחנו נותנים וממליצים לו לעסוק בפעילות הזאת. לדוגמה, אנחנו ממליצים לילד לעסוק בנושא של ג'ודו ואומנויות לחימה מגיל חמש-שש והתרגיל הבסיסי בג'ודו הוא נושא ההטלה. מלמדים את הילד את נושא ההטלה והוא מטיל את היריב שלו. מעבר ללימוד הטכני של ההטלה, הוא לוקח ילד בן גילו, לפעמים יותר גדול ממנו או יותר מבוגר ממנו ומרים אותו על-ידי שרירי גופו וגורם לו ליפול למזרון. בדרך כלל משקל הילד הוא כמשקל הילד המרים ולפעמים יותר. אנחנו אומרים בזה שהוא עושה עבודת כוח איננה בחדר כושר ואין לנו שום בקרה על הילד שהוא מרים.

בדוח נתת דוגמאות עוד יותר קלאסיות. נערה בת
שש בהתעמלות אומנותית שמותחת גומייה, זו גם פעולה של חדר כושר.

זו בדיוק הפעולה של חדר כושר. עצם העיסוק
בכוח, אנחנו יכולים לקחת גומיית כושר ולעבוד עם גומיית הכושר בחדר הכושר וזה נחשב עבודה בחדר כושר כשאנחנו מגבילים את הילד להיכנס לחדר הכושר, אבל אפשר לקחת את גומיית הכושר או את כדור הכוח ונצא אתו לבריכת השחייה או לכר הדשא.

יש מחלוקת בין המומחים?

ממש לא.

מה מקובל בעולם?

בבדיקה שעשינו – לפחות אני עשיתי
בארצות-הברית, באנגליה ובגרמניה – אין שום מגבלה לנושא של כניסה של ילדים לחדר כושר. נהפוך הוא. המגבלה היחידה - והיא לא במסגרת חוק אלא במסגרת המלצה – שיש מכשירים צריכים להיות מותאמים לגודל הילדים. אם אתה נוסע בארצות-הברית, יש חדר כושר מבוגרים וחדר כושר ילדים. אתה לוקח את אותם המכשירים את המבוגרים ובונה אותם במידות שמתאימות לגודל הילדים.

זאת אומרת, רק עניין המידות.

בהחלט.

יש מכשירים שלילדים אסור להתאמן בהם?

המכשירים שאינם מתאימים לגודלם. הפחד
הגדול שלנו הוא נושא העמסה ואנחנו אומרים שאם אתה נותן העמסה בלתי מבוקרת, אתה עלול או עשוי לגרום נזק. זאת לא בעיה של הילד אלא זו הבעיה שהמדריך שעובד עם הילד צריך לדעת באיזו רמת העמסה לעבוד אתו. הוא צריך לעבוד אתו צמוד ולכן המדריך צריך להיות יותר מומחה ויותר ערני, כמו שאנחנו עובדים עם אוכלוסייה מבוגרת. כשאנחנו עובדים עם אוכלוסיית קשישים בחדר כושר, העבודה מאוד דומה לעבודה עם אוכלוסיית הילדים, גם מבחינת רמת הסיכון וגם מבחינת אפקט האימון שאנחנו יכולים להשיג עם המבוגרים והילדים.

רוצים להציע לשנות את הקונספציה בחוק כך
שבמקום שתהיה מגבלה שילד הוא עד גיל 18 ואילו לגבי המדריך אין מגבלה, רוצים להפוך. רוצים להוריד את מגבלת הגיל אבל להוסיף מגבלה שחייב להיות מדריך שבנוסף לכל יש לו גם הרשאה להדרכת ילדים ומתבגרים. זה ההיפוך בקונספציה.

נכון מאוד.

הזהירות לא באה מצד הגיל אלא היא באה מצד
ההשגחה וההדרכה.

מבחינתכם אין מינימום לגיל הילד.

ממש לא.

כמו שבספורט אין מגבלה.

דוגמה כדי לחדד את העניין. ניקח מתעמלת על
מכשירים שהיא בת 11-10, התרגיל הבסיסי שהיא עושה בנושא של מקבילים מדורגים, היא עושה עליות מתח שכולנו מכירים. היא לוקחת את משקל גופה ומרימה בתרגיל כוח קלאסי שאם אני משווה לחדר כושר, יש בו את המכשיר שאנחנו מושכים אותו. אם אנחנו לוקחים ילד בבית-הספר שהוא ילד שהמבחן שאני בוחן אותו בבית-הספר בנושא של כוח ידיים, זה עליות ידיים. הוא לא מצליח להרים את עצמו. זאת אומרת, רמת ההעמסה היא הרבה יותר גבוהה מיכולתו של הילד. ניקח את הילד הזה ונכניס אותו לחדר כושר ואני אתן לו את התרגיל הזה באותו מכשיר, אבל במקום משקל גופו אני אתן לו מחצית ממשקל גופו – בכך לא העמסתי עליו יותר אלא העמסתי עליו פחות. כלומר, יש לנו יתרונות עצומים.

דוקטור ברק, מה המומחיות שלך?

אני אומר. דוקטור ירוחם ברק הוא יושב-ראש
איגוד המשקולות בארץ וחבר בכיר בהנהלת האיגוד האירופאי.

אני עשיתי את הדוקטורט שלי בנושא של מדעי
הספורט. רון התמחה בנושא של ספורט נכים ואני בנושא של מוטיבציה.

האם בוועדה היה גם רופא?

כן. דוקטור מוקי יניב.

מה הייתה המומחיות של גברת עטרה דפני?

היא ספורטאית, הייתה אלופת ישראל.

ודוקטור ברקת היא פיזיולוגית של המאמץ.

דוקטור פאלק הומלצה לך על-ידי דוקטור נעמה
קונסטנטיני שהיא רופאת הספורט של מכון וינגייט.

אם כן, זה שינוי אחד שאתם מציעים לעשות.

זה השינוי. כל השאר הם שינויים סמנטיים בנושא
של הגדרות.

מאות אלפים מצפים לשינוי הזה.

יש מכשיר מסוים שבונים אותו קטן במיוחד
לילדים?

כל המכשירים. לפני כניסת החוק בשנת 1994 היו
לנו שלושה חדרי כושר בנושא של עבודת כוח. היה חדר כושר אחד גדול ויפה מאוד ברמת אביב ג' ואחרי החוק הוא נסגר כי לא יכלו להכניס אליו את הילדים. אין ספק ששינוי החוק יפתח את חדרי הכושר לילדים בצורה בלתי רגילה וזו תהיה מהפכה.

כלומר, יש מכשירים לילדים ויש מכשירים
למבוגרים.

יש מכשיר לחיצה בישיבה למבוגרים ויש מכשיר
לחיצה בישיבה לקטנים. זה אותו מכשיר.

אם כל ילד צריך לעבור בדיקה רפואית כדי לבדוק
אם הוא גמר את הצמיחה שלו או לא, אתם פוגעים במטרה שלכם. עצם זה שצריך להעמיד אותו לבדיקה רפואית, כל ילד אינדיבידואלית, כי אחרת לא תוכל לומר אם הוא גמר את הצמיחה שלו או לא.

אני מורה בשני תחומים, אחד לסטטיסטיקה
ואחד לחדרי כוח. בנוסף לכך אני מרכז את ההסמכות במסגרת מגמות הבגרות בחינוך גופני. אני אנסה לגעת בכמה נקודות חשובות, ביניהם נקודות ששייכות לחוקים.

בהגדרה של מכון כושר נכתב בחוק שזה מקום שבו מאמצים את שרירי הגוף, אבל למעשה צריך לזכור שבחדר הכושר אנחנו לא רק מאמנים כוח אלא מאמנים רכיבים שונים של הכושר הגופני, גם רכיבים של סיבולת וגם רכיבים של כוח, גם את הגמישות, גם את המהירות וכולי. זה אומר שאנחנו לא צריכים להתמקד בעניין של כוח.

יש דבר בעייתי עם ההגדרה של חדר כושר מכיוון שהחוק הזה למעשה אומר שבסופו של דבר אם אנחנו משתמשים באמצעים שמאמצים את שרירי הגוף, למעשה חדר כושר הוא כל מקום. גם אני עולה במדרגות בית-הספר, המדרגות הן למעשה איזשהו אמצעי שאני משתמש בו, מאמץ את שרירי הגוף ולמעשה אני עובר על החוק. למשל, גומייה, מקל, כדור כוח, כדורסל, כדורגל.

ההגדרה של מכון כושר: מקום שבו מתאמנים
במכשירים המפעילים את השרירים בתנאים של מאמץ גופני.

נכון. אם כן, זה אמור גם לגבי אולם התעמלות
וגם לגבי מגרש הכדורגל. עליות על מקבילים בחוץ אומרים שלמעשה אני בחדר כושר. למעשה אתם מונעים חלק מהפעילויות שנעשות היום בבית-הספר כי זו עבירה על חוק. היום בבית הספר עוברים על החוק כל המורים לחינוך גופני.

דיברנו כאן על העניין המחקרי. בעולם היום ההמלצות הן כן לעבוד באימוני נשיאה או באימוני התנגדות ויותר נכון לקרוא לזה אימוני התנגדות כי עם אימוני ההתנגדות אנחנו מפתחים רכיבים שונים של הכושר הגופני כפי שכבר אמרתי.

אחת ההמלצות החשובות שיצאה היא ההמלצה של משרד הבריאות האמריקאי ב1996- שקבע שילדים ומתבגרים כדאי שהם יעסקו באימוני התנגדות, אימוני נשיאה, ואחת הסיבות למשל היא העלאת צפיפות העצם, כי אם מגיעים לפיק גבוה יותר של צפיפות העצם, אנחנו יודעים שלאחר מכן, בגיל המבוגר יותר, ישנה דעיכה וכאשר מגיעים לשיא מסוים יש רזרבות יותר גדולות לדעיכה.

ברוך הבא מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט,
מר אריה שומר.

בנוסף לכך ישנם היבטים בריאותיים נוספים,
מניעות של פציעות ספורט ומתברר מחקרית שילדים ומתבגרים בעולם, אלה שעסקו באימונים בחדר כושר בהרמת משקולות או אימוני משקולות, שיעורי הפציעה שלהם היו הנמוכים ביותר בהשוואה לענפי ספורט אחרים.

מר שומר, יש המלצות של ועדה שבדקה את חוק
מכוני הכושר שהוא באחריות משרדך. בחוק יש מגבלה שקטין שלא מלאו לו 14 שנה לא יתאמן במכון כושר. המלצות המומחים היא לבטל את מגבלת הגיל מאחר שאין שום סיבה למגבלה. מול זה צריך שהמדריך בלשון החוק תהיה לו גם הרשאה בנושא הדרכת ילדים ומתבגרים. זה הרציונל של החוק.

העולם המדעי ב15-10- שנים אחרונות למעשה
תמך בעניין, מבין, מכיר ומסכים למעשה שיש תרומה מאוד חיובית, הן בריאותית והן לביצועים הספורטיביים אצל אלה שעוסקים באימוני נשיאה, אימוני התנגדות, וההסכמה היא גורפת.

לעניין עצמו, איך מכשירים כוח אדם כזה, כי הרי זה עניין אימוני, איך מאמנים אותם, מה הם המינונים בגיל שהוא לפני גיל ההתבגרות, מה אנחנו קוראים ילדים ומתבגרים. אנחנו יודעים שהגיל הכרונולוגי הוא לא כל כך קובע בעניין, יש את הגיל הביולוגי שהוא גם שונה בין המינים, אבל כדי לפתור את כל העניין הזה אפשר לדבר על ילדים ומתבגרים ואז לומר שההכשרה המיוחדת של המדריך צריכה להיות למשל עד גיל 17.

השאלה הנוספת היא מי קובע מהי ההכשרה, מי התנסה בעניין כזה וכולי. למעשה מעט מאוד אנשים בישראל התעסקו בעניין הזה ואני חושב אנחנו, הקבוצה שזומנה, היא בין היחידים שהתעסקו בעניין הזה גם מבחינה אימונית. ישנם גם מספר מחקרים בעולם שמדברים על המינונים המתאימים, יותר לעניין של כמה תוצאות טובות יותר להשיג בפיתוח הכוח. במחקר שאנחנו ערכנו עם דוקטור ברקת פאלק שהיא פיזיולוגית של המאמץ, עם דוקטור אליקים שהוא אנדוקטרינולוג ורופא ילדים, מחקר אורך לשלוש שנים שבדק את העניין ודוקטור ירוחם ציין אותו, בדקנו את ההשפעות על צפיפות העצם, נתונים אנטרופומטרים אחרים, ואחת הבעיות הכי רציניות שעלתה על הפרק היא האם זה עוצר גדילה, מעכב גדילה, אבל כמובן שכל העניינים האלה נשללו בתקופת המחקר שבדקנו.

אני חושב שצריך להמליץ קודם כל על עניין של הכשרה עד גיל 17, זאת אומרת ילדים ומתבגרים, והאנשים שימליצו על תוכנית כזו ויעבירו תוכנית כזו צריכים להיות כאלה שלמעשה התנסו בתוכניות כאלה ולאו דווקא גוף סטטוטורי שכרגע יכול להיות שיש לו את הסמכות אבל לא היה לו את הידע או את ההתנסות, או את הידע המחקרי והפרקטי, כדי לקבוע בסופו של דבר מהי ההכשרה המתאימה כי היא צריכה להיות תקפה למשהו.

המשרד עובד עכשיו בנושא של שינוי חלק
מהתקנות של חוק הספורט. אני רואה עכשיו לראשונה את דוח הוועדה, אבל אגיש אותו ליועצת המשפטית שלנו ונבדוק את הנושא.

על פניו אתה לא רואה התנגדות.

לא.

אתה מוכן לאשר מצדך שלקחנו את המומחים
הנכונים?

בהחלט. אני מכיר את הניירות של המומחים. אני
קיבלתי אותם לשולחני וקראתי את החומר.

אני מיניתי את הוועדה על-פי עצה שנתן לי אורי
אפק שהוא יועצי לענייני ספורט, אבל הואיל שמדובר כאן בדברים שיש להם השלכות בריאותיות, אני מחויב במידת הזהירות לשאול אותך כאיש רשות הספורט האם אנחנו צריכים לשאול מומחים נוספים, האם יש מומחים אחרים או שהקבוצה הזו בעצם ממצה את העניין.

כל המומחים הם חבריי הטובים.

אלה המומחים ואין זולתם.

בהחלט וההמלצות מקובלות. עכשיו צריך להביא
את זה לידי מימוש, צריך לראות את הנושא מבחינת ההיבטים של החוק.

אני לא רוצה שנביא הצעה בקריאה טרומית
ותתנגדו. אתה לא צופה התנגדות.

לא.

אני חושבת שאם הדגש עובר להכשרה ולא על
איסור, הייתי רוצה שגם מורה למחול אומנותי תהיה מוכשרת לילדים באופן ספציפי, אם היא עובדת עם ילדות. כך גם לגבי מורה לג'ודו שעובד עם ילדים בני חמש, שגם הוא יהיה מוכשר באופן ספציפי לעבודה עם ילדים ולא לצמצם את זה רק לחדרי כושר.

בדוח נאמר שהגדרת מכון כושר היום היא רחבה מדיי והיות והיום אסור לילדים עד גיל 14 להיכנס לחדר כושר, זה מהווה בעיה.

יש הרבה דברים לדבר עליהם. גם עצם זה שאנחנו דורשים שיהיו מכשירים מיוחדים והדרכה מיוחדת, בפועל אני מאמינה שרוב חדרי הכושר לא יתאמצו לעשות את זה והילדים עדיין לא יוכלו להיכנס לחדרי כושר. צריך לחשוב אם בפועל זה ישנה או לא ישנה.

אני מציע שתיקון החוק יהיה מאוד פשוט. אני
מציע שהוא לא ייקרא ביטול הגבלת גיל אלא הדרכת ילדים ומתבגרים.

לפי דעתי צריכים להיעשות שני תיקונים: האחד, ביטול סעיף 5(ב), והשני, להוסיף כאן בסעיף 3 שבכל עת שמכון כושר מופעל יהיה נוכח במקום מדריך המלמד את דרכי ההפעלה של המתאמנים בו, וכאן צריך להוסיף מדריך שהוסמך וכולי.

אלה שני התיקונים היחידים.

מקובל שהגיל הוא גיל 17?

הוא דיבר על הכשרת ילדים ומתבגרים.

אם אתה רוצה הכשרה מיוחדת, אתה צריך לומר
מה זה ילד ומתבגר.

אני לא צריך לומר. השר יקבע. השר קובע כאן
תקנות ואני לא הייתי נכנס לזה.
רשמנו לפנינו את ההמלצות שבדוח ואנחנו מאמצים אותן. ועדת החינוך תגיש תיקון הצעת החוק ואני אחתים את כל חברי הוועדה על הצעה זו.

אנחנו מודים ליושב-ראש הוועדה, לחברי הוועדה, למזכיר הוועדה, לכל אלה שעזרו וסייעו.

אני מאוד מקווה שנוכל להעביר את התיקון בהקדם האפשרי. אני אשמח לקבל את הגיבוי המלא כי כאן יצטרכו המומחים לומר שזה תיקון חשוב.

רשמנו לפנינו גם את הודעת נציגי משרד המדע, התרבות והספורט המשרד תומך בהמלצות ויתמוך בשינוי המוצע.

תודה רבה לכם.







הישיבה ננעלה בשעה 10:40