פרוטוקולים/ועדת חינוך/3719



3
ועדת החינוך והתרבות – 24.7.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3719
ירושלים, כ"ג באלול, תשס"א
11 בספטמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ג', ד' באב התשס"א, 24.7.2001, בשעה 14:00

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
חיים דרוקמן
שאול יהלום

ד"ר שי כנעני, סגן ראש מינהל הפיתוח, משרד החינוך
רות פרלמן, מתכננת האזור, משרד החינוך
זהבה שלזינגר, מפקחת כוללת על יסודי מחוז מרכז, משרד החינוך
שמואל בורקש, מפקח ארצי על בתי הספר העל-יסודיים, משרד החינוך
יחזקאל לביא, מנהל האגף לתכנון אסטרטגי, משרד הפנים
סמי טלאווי, סגן ממונה מחוז המרכז, משרד הפנים
צוריאל קריספל, ראש המועצה המקומית אלעד
שמואל עמרוסי, סגן ראש המועצה המקומית אלעד
יחזקאל חנונו, עוזר ראש המועצה המקומית אלעד
עמרם חורי, חבר מועצת אלעד
נתי גולדפינגר, תושב אלעד
הרב נתן גוטמן, ראש האולפנה לאומנויות ותקשורת
רות גודר, יו"ר מועצת ההורים של האולפנה לאומנויות ותקשורת
רונית שוורץ, מועצת הורים של האולפנה לאומנויות ותקשורת

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ













ס ד ר ה י ו ם

הקמת אולפנה בעיר אלעד
הצעה לסדר של חבר הכנסת שאול יהלום


הקמת אולפנה בעיר אלעד
הצעה לסדר של חבר הכנסת שאול יהלום

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך
והתרבות.
חבר הכנסת יהלום העלה הצעה רגילה לסדר היום במליאה שעניינה הקמת אולפנת בני עקיבא בישוב אלעד. לאחר הדיון החליטה המליאה להעביר את הנושא לדיון בוועדת החינוך והתרבות. הקדמתי את הדיון בהצעה לסדר מפני שעניינה של ההצעה היא הקמת אולפנה לקראת פתיחת שנת הלימודים כי בדרך כלל הצעות לסדר מחכות חודשים עד שדנים בהן. כאמור, הקדמנו את הדיון בנושא מאחר שהיה לנו עניין לקראת פתיחת שנת הלימודים. הזמנו את ראש המועצה המקומית ובאנו אתו בדברים.

באנו אתו בדברים בשבוע שעבר וקבענו אתו את
השעה הנוחה לו, אבל לאחר מכן הוא חזר בו. על אף כל הניסיונות, הדבר לא צלח. ניסינו גם השבוע הזה אלא שהפעם כבר לא תיאמנו מאחר שנאמר לנו שאפשר יהיה לתאם רק אחרי הצהרים, בשעות בהן אנחנו כבר לא עובדים, ועל כן קבענו את השעה שקבענו.,

נתקלת כבר פעם בדברים כאלה?

פעם ראשונה. אני עובדת כאן עשר שנים בתפקידי
ולא אחזור על המלים בהן השתמשו הוא ומזכירתו. לא נתקלתי בבוטות כזו מאז אני מנהלת הוועדה.

אני יכול רק להצטער על כך ואני מקווה שנציגי
המועצה המקומית יגיעו. אם הם לא יגיעו, נדע להתייחס לזה בהחלטת הוועדה.

ברשות היושב-ראש, אני יכול רק לפתוח בדברים
שהם דברים של רוגז רב. זאת אומרת, יושבים כאן נציגי משרד החינוך ולכן קודם כל אני אומר איך אני רואה את הנושא מבחינת משרד החינוך. כאשר יש לנו מוסדות שהייתי אומר שבמידה מסוימת הם מוסדות על-אזוריים וגם מוסדות שהם ייחודיים כשלעצמם, ויש לנו ישובים שתוך שנה-שנתיים יצטרכו חינוך תיכון, הרי ששידוך בין מוסד כזה עם מוסד כזה שנותן את הפתרון לישוב לגבי החינוך, זה הדבר האידיאלי כי אחרת, נניח אם לא, אז המוסד יהיה במקום אחר והמוסד יהיה מקביל למערכת חינוך משוכללת שקיימת במקום ואז במידה מסוימת יש בזבוז משאבים.

כאשר באים למקום צומח כמו אלעד שהשנה יש בו נדמה לי כיתות ד', זאת אומרת שתוך שנתיים אנחנו צריכים כבר להגיע לכיתות ז' ואני מניח שיש בנות בודדות שכבר לא מוצאות את הפתרון. מצד שני יש לנו את האולפנה לאומנויות ותקשורת של מרכז ישיבות בני עקיבא שהיא עצמה בארבע השנים האחרונות מחפשת מקום של קבע והשאלה מה יכול להיות יותר נכון והולם וצודק כאשר גם הציבור עצמו בא אלינו בבקשה שהאולפנה תתמקם באלעד כי זה הדבר הטוב ביותר.

בנוסף לכך היו הסכמות. זאת אומרת, אנשי הציבור באלעד ואנשי החינוך הדתי הסכימו עם ראש המועצה שאכן תהיה האולפנה.

נכנס ראש המועצה.

כדי לאשרר את העניין הם ביקשו שהאישור
הסופי יהיה בנוכחותנו - בנוכחות זבולון אורלב כיושב-ראש ועדת החינוך, בנוכחותי בגלל שאולי פעם הייתי סגן שר חינוך – והיינו עדים לבקשות של האולפנה למצוא מקום של קבע, ואכן הייתה פה ישיבה בחדר הסמוך ב-א' סיון, 23 למאי, ובדיון זה השתתף גם ראש המועצה שמכבד אותנו גם עכשיו בנוכחותו. סוכם במפורש שיוקצה לאולפנה שטח והיא תעבור לאלעד.

העלה ראש המועצה בעיה אחת ואמר שבגלל שהישוב עדיין בהתגבשותו ועדיין לא נוצרו לנוער שבו מסגרות הולמות, יש להם בעיה כאשר תבוא פנימייה של בנות שתהיה 24 שעות ביממה באלעד. למרות שאנחנו מכירים פנימיות של בני עקיבא ואין בעיה אלא להפך, הבנות מקרינות צניעות והתנהגות שרק יכולה לשמש מופת לישוב, אף על פי כן קיבלנו את התנאי הזה וסיכמנו שעד שלא תהיה תשובה חיובית, הרי שהפנימייה תהיה במקום אחר והבנות יוסעו.

יצאנו לביתנו שמחים וטובי לב מאחר שהעסק הולך ומסתדר, אבל הנה לפתע פתאום אנחנו מוזעקים על-ידי אנשינו באלעד שבאים וטוענים טענה גדולה ומרה, שיש קודם כל הסתה נוראה כלפי האולפנה והם מראים לנו כרוזים שחלקם נמצאים כאן והכרוזים אומרים שאלעד בסכנה, שמדובר בבנות שלומדות אומנות ולומדות תקשורת יקלקלו ויורידו את הרמה ואני לא רוצה לחזור על המלים כי אינני חושב שאף בת בישראל ואף בת בכלל ראויה לכל מה שהיה כתוב בכרוזים האלה, קל וחומר לא בנות האולפנה שכפי שהסברתי כולן מקבלות את החינוך הכי צנוע שיכול להיות. בעקבות אותם כרוזים ואותה הסתה המועצה לא התכנסה כפי שהבטיח ראש המועצה שניתנה אצלנו כדי להקצות את השטח עבור האולפנה.

מכאן אנחנו העלינו את הנושא בכנסת, פנינו לשרת החינוך ואמרנו לה את דעתנו שאין דבר כזה ואי-אפשר בישוב שיש בו כשליש או אפילו שלושים אחוז או אפילו פחות, עשרים אחוז או עשרה אחוז ציבור ציוני דתי, שלא לתת לציבור הזה את מוסדות החינוך ההולמים את השקפת עולמו ולא יכול להיות שמערכת חינוך תפעל בצורה אדישה למגמה כזאת של הסתה כנגד הישוב. ואכן בעקבות אותו דיון אנחנו מקיימים את הדיון כאן בוועדת החינוך והתרבות.

כפי שאני מבין מטרת הדיון, מטרתו היא לסכם את הדיון ולחזור לסיכום החיובי.

אני מניח שחלק מהנוכחים כאן יודעים שאני חי
את מערכת החינוך שנים רבות ובאמת במגוון רחב מאוד של תפקידים כאשר בכל תפקידיי במשרד החינוך לא עבדתי במינהל החינוך הדתי אלא כל תפקידיי היו תפקידים כלל ישראלים.

אני מוכרח לומר שלא נתקלתי בתופעה כפי שהיא מתרחשת עתה. לא נתקלתי בדבר כזה שמסיבות שאני לא רוצה כרגע להגדיר אותן לא קם מוסד חינוכי בישוב - ואני בכוונה אומר מוסד חינוכי בישוב – שלדעת המיפוי ולדעת כל הגורמים הוא צריך לקום ואין ספק שבסופו של דבר הוא יקום. זה שנקלעים לנסיבות כאלה שמוסד חינוכי לא קם, עבורי זה תמרור אדום. זאת לא רק הבעיה של אולפנת בני עקיבא באלעד אלא מחר זה יכול להיות הקמת מוסד של רשת המעיין בכפר שמריהו. כלומר, אם זו שיטה שרשות מקומית לא מקימה מוסד בגלל נימוקים שהם לא ענייניים לעצם הקמת המוסד, עד אנה אנחנו באים? אנחנו כמיעוט בוודאי צריכים להתנגד לכך בכל התוקף כיוון שברוב הרשויות המקומיות בארץ לאחרים יש רוב ולי יש חשש שאחרים יעתיקו את דפוס ההתנהגות מאלעד ויאמרו שאם אלעד מסוגלת מסיבות אידיאולוגיות, מסיבות דתיות, להכשיל הקמת אולפנה ציונית באלעד, אז מדוע לנו בעומר אסור להכשיל הקמת מוסד מוכר שאינו רשמי חרדי? מחר בשוהם יכשילו הקמת בית ספר על יסודי דתי ועד אנה אנחנו באים?

לי לא זכור שהיה כדבר הזה בישראל. אני יודע שהציבור הדתי לאומי והציבור החרדי תמיד דאגו אחד לשני להגדיל תורה ולהאדירה. אמרנו שאלה ואלה דברי אלוהים חיים וכל אחד ילמד בשיטתו וישמע לרבותיו, וכידוע לכם אני גם שירתתי לא רק במשרד החינוך אלא גם במשרד הדתות ובאמת ראינו לעצמנו חובה גדולה לעזור איש לרעהו כדי להגדיל תורה ולהאדירה.

לצערי הוויכוח באשר להקמת האולפנה ירד לרמה שקשה לנו להשלים איתה. אני מאמין שלמועצה המקומית ודאי אין יד ורגל בדבר הזה, אבל תראו לאן הגענו כאשר מופצים כנגד האולפנה פשקווילים שהם באמת מקוממים כאשר הם מטילים בוץ ורפש בבנות אולפנה זכות וטהורות ואנחנו כציבור דתי לאומי רואים בבנות האולפנה, כמו ביתר האולפנות, בנות מצוינות, מקפידות קלה כבחמורה, צנועות, שומרות תורה ומצוות. מפיצים פשקווילים כשממש מנסים לטמא את הבנות ולכער אותן. קשה לי להאמין שאנשים שומרי תורה ומצוות מפיצים כאלה דברים שאלה דברים מאוד מאוד קשים.

לפי מילון ספיר, פשקוויל זה כתב נאצה.

במילון ספיר, בעמוד 902, למילה פשקוויל נאמר:
"כתב נאצה המודבק בשכונות החרדיות".
אני חושב שהפשקווילים האלה ראויים לכל גינוי. אפשר שיהיו ויכוחים וויכוחים יכולים להיות, והיו לנו שיחות עם ראש המועצה המקומית והוויכוחים והדיונים בינינו היו בהחלט דיונים ענייניים, תרבותיים לגופו של נושא, וחבל שהוויכוחים האלה הורידו אנשים לתחתיות שאול שנאלצו להפיץ כאלה פשקווילים.

הייתי שותף עם שאול יהלום לשתי שיחות כאשר פעם אחת זכינו להתארח בלשכתו של ראש המועצה המקומית ופעם אחת ארחנו את ראש המועצה המקומית בלשכתי בכנסת.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות למשרד החינוך כי כדי שהאולפנה תקום היינו זקוקים לפתרונות מבניים ואני יכול להודות לראש מינהל פיתוח מערכת החינוך שמחה שניאור כאשר במעמד ראש העיר התקשרנו אליו וניהלנו אתו שיחת ועידה והבהרנו לו והוא מאוד מאוד יצא מגדרו כדי לעזור לנו והוא התחיל בשישה כשסיימנו בשמונה מבנים כדי שנוכל לפתוח את שנת הלימודים. לאחר מכן בשיחה גם ביקשתי ממנו, לאור הרצון הטוב שמגלה המועצה המקומית, לבוא לקראתה גם בדברים אחרים שעומדים על סדר היום בין המועצה למשרד החינוך וזאת כדי שתתחזק שם ההבנה, האחווה והרעות בין כל הגורמים, כאשר הם יעזרו לנו ואנחנו נעזור להם ויפרח החינוך גם שלהם וגם החינוך שלנו.

לצערי קיבלנו את הידיעה המרה שבעקבות התערבות, שאולי ראש המועצה ירצה לפרט אותה, המועצה המקומית לא קיבלה את ההחלטה שהבנו והובטח לנו וציפינו שתתקבל כדי שהאולפנה תקום כבר בתשס"ב. לכן קשה לנו מאוד לעבור לסדר היום באירוע כזה, כשאני מדגיש שהנושא מהווה החלטה תקדימית מאוד מאוד בעייתית עבורנו.

על כך אנחנו מנסים היום לדון כדי לראות מה ניתן לעשות כי אנחנו עומדים ברצוננו הנחוש כדי שהאולפנה הזאת תמצא את משכנה הקבוע באלעד ותוכל לפתוח את שנת הלימודים תשס"ב באלעד.

יש לי הרבה מה לומר, אבל אני לא בטוח שזה נכון לעשות כרגע. אני מבין שסוכמו נושאים מסוימים עם ראש המינהל. צריך לדעת שיש כאן בעיה להקים חטיבת ביניים כשאנחנו עדיין לא רואים אותה באופק כי כיום סדר הגודל עד כיתה ד' הוא בערך של עשרה תלמידים ועשר תלמידות בכיתה. אני לא מכיר תקדים לזה שהוספנו חטיבת ביניים על מוסד פנימייתי. אני לא אומר שאין, אבל אם יש, זה כרגע לא עולה בזיכרוני.

אני גר בישוב אלקנה, שם יש אולפנה פנימייתית
וחטיבת הביניים מבוססת על האולפנה.

הסיפור הוא אחר. בישוב אלקנה יש מספיק
תלמידים.

אני מדבר על העיקרון. שנית, בזמנו גם לא היו
מספיק תלמידים ומצבה של אלקנה היה כמצבה של אלעד.

אני חושב שזה שונה, אבל לא נקיים ויכוח.
השאלה השנייה שעולה היא מי יישא בעלויות של הוצאות הנסיעה של הבנות שגרות במקום אחד ולומדות במקום אחר.

מה ההצעה שלכם למיפוי האולפנה? איפה תקום
האולפנה?

לנו אין כרגע שום הצעה למקום בו תיבנה
האולפנה. יש היום מספר גדול של מוסדות בגודל הזה. באולפנה בשנת הלימודים שעברה למדו 91 בנות בארבע כיתות ולמוסד הזה אין מיפוי ואמירה איפה הוא יקום. יש לנו כמות גדולה של מוסדות כאלה שרושמים
תלמידים ללא הגדרת מקום ואנחנו כרגע לא מתקצבים אותם משום שאחרת אנחנו נקלעים לאותה סיטואציה שאנחנו רצים אחרי מערך של גופים כאלה שפותחים בתי-ספר.

עמדת משרד החינוך היא שהאולפנה צריכה
להתפרק?

אני לא מסוגל כרגע לתת תשובה לשאלה הזאת.

ידעת שאנחנו מקיימים ישיבה על הקמת האולפנה
באלעד.

האולפנה נמצאת בבית בלומה כבר כמה שנים. אני
לא נכנס לשאלה אם היא צריכה להתפרק או לא. אני לא מבין מה רע במקומה הנוכחי.

היא לא בבית בלומה אלא בחצר בית בלומה.

ליד, בתוך מבנים.

היא במצב של הכנסת אורחים בבית בלומה.

אני ציפיתי שלפני דיון תיעשה במשרד החינוך
בדיקה מוקדמת עם ראש המינהל שלך אתו עסקנו בנושא הזה.

הקביעה של הישיבה היום בשעה הזאת נעשתה
אחרי שראש המינהל שלי יצא לחופשה ולא היה ניתן להשיג אותו ולתאם אתו את הדברים. לכן גם אמרתי שאם ראש המינהל שלי סיכם, אני לא רוצה להיכנס לדיון לגופו כי מה שהוא אומר, אנחנו עושים.

לו בא היה משרד החינוך ושואל למה נטפלים
דווקא לאלעד כאשר יש מגרשים ואפשר לבנות אולפנה לתפארת בפתח-תקווה או במקום אחר, אבל זה לא כך. אני לפחות הבנתי מראש המינהל שלך שהוא רואה במיפוי של אלעד כמיפוי הנכון וזאת על מנת לחסוך בעתיד הקמת מוסד חינוכי על יסודי נוסף כי על-פי התוכניות אלעד תהיה עיר ואם בישראל ועל-פי אחוז הציבור שמבקש חינוך ממלכתי-דתי שם יקום שם חינוך על-יסודי, כך שבמקום להקים שני מוסדות, יקום שם מוסד אחד שישרת שני צרכים, גם את הישוב וגם יהיה מוסד ארצי. אני מכיר אותך כאיש רציני ולכן מוזר בעיני כשאתה בא לכאן ואתה אומר שלא הספקת לדבר עם ראש המינהל, למרות שאני מבין זאת.

הישיבה הזו הייתה אמורה להתקיים ביום שלישי
שעבר וראש המינהל שלי היה אמור להיות בה, אבל בינתיים היא נדחתה והוא יצא לחופשה, ולא היה לו זמן לדבר אתי. אני הבעתי את עמדתי בקשר לעניין הזה אבל ייעשה מה שהחליט ראש המינהל.

אני חוכך בדעתי במה אני צריך לפתוח. אחרי
הדברים ששמעתי, אני מבין שיש שתי חזיתות ואני שואל את עצמי אם לפתוח בחזית הפנימית של משרד החינוך על-פי הדברים של חברי שי כנעני, או להתייחס לנושא העומד על סדר יומנו.

בכל זאת אני אומר משפט כי אני לא יכול שלא להמשיך לרגע בעניין הזה. אנחנו מדברים על אולפנה עם רוח מאוד מיוחדת. שנים שואלים אותנו מדוע אין בחינוך העל-יסודי מוסד תורני איכותי שמאפשר גם איזשהו ביטוי ייחודי לבנות שרוצות גם ביטוי של נגינה ומוזיקה. אני תושב בני-ברק ואני מצוי היטב בחינוך החרדי ואני יודע כמה בנות טובות ומצוינות בבני-ברק משקיעות זמן בלימוד נגינה ואין בזה שום דבר פסול.

אומרים לנו שיש בית ספר ארצי בירושלים ליד אצטדיון מלחה והוא נקרא בית-ספר מדעי אומנותי ומנהל החינוך הדתי לשעבר ואנוכי היינו שם כי רצינו ללמוד את המודל שם כדי שנבוא עם המודל הזה מחר ונאמר במשרד החינוך שזה מה שאנחנו מבקשים גם לחינוך הדתי. אנחנו ראינו מוסד שאני לא מכיר מוסד פאר נוסף דומה לו ברחבי מדינת ישראל והוא מוסד ארצי. נכון שיש לו את הפטרונים שמלווים אותו, אבל זה מוסד שמפוקח על ידי משרד החינוך והתרבות. אנחנו שצריכים להקים אולפנה לאומנויות תורנית ואיכותית צריכים להתחנן שבית בלומה ייתן לנו פיסת קרקע כדי שנוכל לשים שם קרוואנים וארבע, חמש ושש שנים אנחנו לא יכולים להגדיל את מספר הבנות. אם היינו רוצים, ידידי שי כנעני, אתה יודע את זה ממקרה הישיבה התיכונית במצפה רמון שיכולה הייתה לקבל 250-200 תלמידים כל שנה אילו רק היה מקום. אם כן, שמים לנו שלושה-ארבעה קרוואנים, לבנות אי-אפשר ואז אומרים לי שיש תשעים בנות כשאנחנו מדברים על מוסד ארצי.

האולפנה הזו יכלה להיות אולפנה משגשגת ואיכותית, היא יכלה להיות מוסד מוביל במדינת ישראל ואני לא מגזים. אני מכיר את כל החינוך העל-יסודי הדתי, מכיר את כל מוסדותיו, אחראי עליהם, ואני אחראי לכל מילה שאני אומר. כשאתה מצוי בארבעה-חמישה קרוואנים עלובים ובנות צריכות לגור בתנאים שהן גרות וללמוד בתנאים שהן לומדות, צריך להעניק צל"ש להורה שמוכן היום לשלוח בת שלו ללמוד ולהיות בפנימייה כדוגמת המוסד הזה, כשאני עומד מצד שני ורואה איך בת אחרת במדינת ישראל יושבת במוסד פנימייתי לאומנות פה בירושלים.

והוא ממלכתי.

הוא ממלכתי, בוודאי.

הוא לא חרדי והוא לא ממלכתי-דתי.

נכון. אני מדבר בשם מינהל החינוך הדתי ואני
מבין שאני גם יכול לומר בשמו של ראש מינהל הפיתוח שאמר מה שאמר, שמשרד החינוך תומך בתהליך הזה שתקום אולפנה לאומנויות שהיא תיתן מענה מצד אחד בהיבט ארצי ומצד שני בהיבט מקומי. צדק חבר הכנסת שאול יהלום כשאמר יש לזה תקדימים בלי סוף ברחבי הארץ ואין שום בעיה מבחינת העניין הזה של משרד החינוך והתרבות, לפחות מבחינת עמדת מינהל החינוך הדתי.

האולפנה באשדוד היא פנימייתית?

היא לא פנימייתית אבל יש דוגמאות אחרות. את
זה אמרתי בהקשר לדברים של משרד החינוך.

אמנה כפר סבא היא פנימייתית?

כן.

היא קולטת את כפר סבא?

את מי שרוצה. מי שלא רוצה, יש לה אלטרנטיבה
אחרת כי הלא לא כל בת רוצה ללמוד באולפנה.

אבל היא במיפוי של כפר סבא.

כן.

כשסופרים בחינוך הדתי כמה כיתות צריכות
להיות בירושלים, בכלל הספירה הזאת לוקחים בחשבון שמדרשיית עמליה קולטת שתי כיתות ירושלמיות למדרשיית עמליה ובצד זה שתי כיתות אולפניות שבאות מכל הארץ.

מן הראוי שהדברים שאמרתי ייושמו בדיוק
בקונטקסט הנכון. אמרתי להשעין את כל מערכת החינוך הממלכתית דתית על מוסד פנימייתי אחד.

אף פעם אתה לא משעין רק על מוסד אחד.

זה מה שיקרה.

אם מחר אין אולפנה ותקים שם מקיף דתי, אם
הבת לא רוצה ללמוד במקיף דתי אלא רוצה ללמוד באולפנה, אתה תמנע ממנה? ודאי שלא. לא נהוג כך בחינוך. אתה לא יכול לכלוא אדם. השאלה מה דרך המלך, מה הפתרון היסודי שאתה נותן. על פי אופי האוכלוסייה הציונית דתית שבאה לאלעד, לפחות עד השלב הזה, הפתרון שבנות בעל-יסודי תלמדנה באולפנה לאומנויות משתלב מצוין כי בפועל זה יענה על שני הצרכים.

באתי לדיון הזה עם הרגשה כבדה ביותר. אני בא
במקומו של ראש מינהל החינוך הדתי שלא יכול היה להגיע וניסיתי, ואני מודה, לעשות כל מה שרק ניתן כדי שלא אצטרך להיות כאן. אני איש חינוך ואני יכול לדבר על דברים רק מנקודת מבט חינוכית בלבד וכנראה שאי-אפשר לדבר בנושא הזה רק בנקודת מבט חינוך טהורה.

הרגשתי כבדה משום שמיום שעמדתי על דעתי בחינוך הממלכתי דתי אני עוד לא זוכר מקרה אחד ברחבי הארץ הזו שמישהו אמר לחינוך הממלכתי-דתי שמוסד ישיבתי שלכם או אולפני שלכם לא רצוי. לא נתקלתי בזה. אם הזכרתי קודם את מצפה רמון, ישוב לא דתי במהותו, אבל כאשר באנו ואמרנו שאנחנו הולכים להקים ישיבה תיכונית במצפה רמון, ראש המועצה הוא לא אדם דתי פתח בפנינו את כל הדלתות האפשריות. דימונה, שדרות, היום במצפה רמון יש אפילו ישיבת הסדר כאשר השתנו כל חיי הרוח של הישוב הזה שלא הייתה בו מילה אחת של תורה.

בדרך כלל כשאנחנו מבקשים לפתוח בישוב כלשהו אולפנה, אנחנו צריכים להתלבט בהתמודדות הזו כי רוצים אותנו ואנחנו לא יכולים לתת מענה לכל מי שרוצה אותנו. יותר מזה, מילא לא רוצים אותנו, אבל על מה לא רוצים? אני פשוט רוצה לדעת האם יש מישהו שיכול להעז להוציא על דל שפתיו – ואני מתייחס לאנשי הציבור, אלה שאחראים על המערכות – ולומר משהו כנגד בת ישראל המתחנכת באולפנה של החינוך הממלכתי-דתי.

אלעד אמורה להיות לפי הבנתי עיר ואם בישראל, ואני רוצה לקחת עיר לא רחוקה משם, העיר מודיעין, שכאשר התחילו בתוכנית המיפוי של העיר מודיעין ודובר על אופיו ומבנהו של החינוך העל יסודי קיבלנו מאגף המיפוי בתכנון אב – עוד לא היה שום דבר במודיעין – הסכמה על שלושה בתי ספר על-יסודיים במקום. היה שם יושב-ראש ועדה קרואה שהוא היום יושב-ראש המועצה המקומית, מר שכטר. הוא לא יהודי ציוני דתי והוא גם לא יהודי חרדי כידוע לכם אלא הוא אדם לא דתי. באנו ואמרנו לו שבעיר העתיד של ישראל החינוך הממלכתי-דתי פותח בשלב ראשון שני מוסדות, מוסד אחד יהיה ישיבה ומוסד אחד יהיה אולפנה. אני מזמין את ראשי המועצה המקומית באלעד כי מודיעין לא כל כך רחוקה, מרכז ישיבות בני עקיבא מלווה היום את המוסדות הללו, והם יראו את הישיבה ואת האולפנה בעיר מודיעין.

כשהרב גוטמן סיפר לי שהוא והמרכז באו בדברים עם המועצה באלעד, ישוב שמבחינתי הוא הדוגמה לתהליך העתידי של החברה בישראל כאשר בישוב אחד מתנקזים לגור יחד מתוך אחווה ורעות לטעמי אוכלוסייה חרדית מצד אחד, אוכלוסייה ציונית דתית מצד שני, שהמכנה המשותף המחבר הוא ברור, ואז מה יותר מזה? אמר לי הרב גוטמן שהם פנו לרשות המקומית וקיבלו את ברכתו של ראש המועצה לבוא ולהקים את האולפנה שם. בשם ראש המינהל ובשמנו נתנו את ברכת הדרך ואמרנו אדרבה ואדרבה.

היו דיונים על מקומות אחרים ואני תמכתי מאוד בעמדה – וכך אמרתי לרב גוטמן בכל השיחות – ואמרתי שאני רואה העדפה בעובדה שבישוב חדש צומח ומתפתח תקום אולפנה של מרכז ישיבות בני עקיבא עם הרוח המיוחדת הזו של האומנויות. עד כדי כך הדברים שכאשר התברר שיש דילמה לגבי ההפרדה בשלב הראשוני בין הפנימייה לבין בית הספר, והבנות תצטרכנה לנסוע כל יום, והרי אל נשכח שלבנות יש גם הורים ואל נשכח שהמצב היום ברחבי מדינת ישראל מבחינת הביטחון זה לא הדבר הכי בטוח כפי שכולנו יודעים, אז הורה שואל את עצמו למה לי כל זה כאשר המצב הוא כזה שהבת תלון במקום אחד, תלמד במקום שני ותיסע יום יום ממקום למקום . אף על פי כן אמרנו, משום האידיאל שבדבר, משום הרצוי שבדבר, נתחיל כפי שנתחיל והאולפנה תיפתח רק כמסגרת לימודית כדי להרגיע את הלכי הרוח שהבנו, כפי שצוין כאן, שיש אתם איזושהי בעיה והדברים לאט לאט יסתדרו כאשר הם יראו את האווירה, יראו מה זה כבודה בת מלך פנימה של בת אולפנה אצלנו ואז לא יוכל שום אדם, לא בישוב אלעד ולא מחוצה לו, לערער ולחשוב שמשהו כאן איננו בסדר ואז אפשר יהיה לקבל את הקרקע המובטחת לבנייה שהיא כמובן לא בתוך לבו של הישוב אבל יבנו שם אולפנה שתהיה לתפארת המקום ולתפארת כולנו.

אני מוזמן לכאן היום כדי לנסות ולהסביר למתכנסים מדוע זה לא בסדר שלא נותנים לנו להיכנס. לכן אני מסיים את דבריי ממש בקריאה נרגשת לראש המועצה ואומר לו שהישוב עשה מהלך נכון, אני מבין את הקשיים שמסביב, אני מסתובב בכל הארץ, אני מבין את הבעיות ואני במגע עם כל הרשויות בארץ, אבל יחד עם זאת מאחר שניתנה ההסכמה הראשונית – והיא ניתנה מתוך הסכמה – אני פונה ממש בקריאה לראש המועצה בשם הנהלת החינוך הדתי לא לסגת. אני מתחייב בשם הנהלת החינוך הדתי שלא רק שחס וחלילה לא תצא שום תקלה מן המוסד אלא בעזרת השם, כפי שאנחנו מכירים את כל האולפנות שלנו, המוסד הזה יהיה לכבוד ולתפארת למקום.

לכן, עם כל הקושי שבדבר, ועם כל זה שאנחנו נמצאים בסמיכות לפתיחת שנת הלימודים, הבה ונעשה את המהלך החשוב הזה ונאפשר לאולפנה להתחיל את שנת הלימודים הבאה בתוך לבה של הרשות המקומית אלעד.

בינתיים הצטרף אלינו חבר הכנסת חיים דרוקמן
שהוא גם ראש ישיבות בני עקיבא.

אני באתי לכאן מישיבה אחרת עם הרמטכ"ל,
אבל היות שנאמר לי שאין כאן אף אחד אחר, יצאתי כדי להגיע לכאן.

אחרי דבריו של מר בורקש, אין מה להוסיף. לא רק שאין מה להוסיף אלא שאני מצטרף לכל מילה שלו בכל החום ובכל ההתרגשות ואומר עוד משפט אחד שמישהו יכול לומר שהוא טכני אבל לדעתי הוא מהותי מאין כמוהו. אנחנו עומדים היום בתחילת אב כשהמוסד צריך להיפתח בעוד כחודש. כלומר, כיום לבוא ולומר שצריך לחפש מקום חדש, כל מי שיש לו טיפת ניסיון, גם ברצון טוב אי-אפשר לעשות זאת. כאן מדובר במשא ומתן שמתנהל כחצי שנה אחרי שהיה נדמה שהכל בסדר.

אני פונה לראש המועצה ומבקש בכל החום ואני אומר שאני בטוח שבסופו של דבר אלעד רק תתפאר במוסד הזה.

אני מצטרפת מאוד לדבריהם של חבר הכנסת הרב
חיים דרוקמן ושל שמואל בוקרש . אני רוצה לומר משפט אחד מהמבט הפנימי של האולפנה כי זה תפקידי ואת זה אני מייצגת כאן ואני רוצה לומר דבר והיפוכו.

מצד אחד כפי שנאמר על-ידי שמואל בורקש, זה שמוסד בתנאים בהם הוא חי בשנים האחרונות זוכה לאמון של תשעים זוגות הורים, זה אומר הרבה מאוד על צוות המוסד, אבל צריך לדעת שבאיזשהו מקום החוט ייקרע.

לא אחזור על דברים שנאמרו כאן אבל אני רוצה
לומר שהנושא עליו אנחנו דנים להערכתי עוד יילמד בשיעורי אזרחות. אני מאוד מקווה שהוא יילמד בצד החיובי של העניין ולא בצד השלילי משום שאם אנחנו צריכים לעמוד בפני בנותינו וגם בפנינו עצמנו כאנשים בוגרים ולראות סיכומים שסוכמו – ויש לי כאן את מכלול התאריכים – כולל סיכומים שסוכמו כאן עם חברי הכנסת ואחרי שהכל סוכם, פורסם וכן הלאה והלאה, הדבר למען האמת לא נחתם בזיכרון דברים. היו אין ספור הבטחות וטלפונים אישיים של ראש המועצה אליי לפני פסח ואחרי פסח כדי להרגיע את סגן ראש המועצה מתוך הבטחה שהכל עומד להיחתם ולהיסגר סופית ובאופן החלטי. כולנו מבינים שאנחנו עומדים חודש-חודשיים לפני סיום החודש והתלמידות צריכות לצאת לחופשה ולדעת היכן קיים המוסד שלהן בשנה הבאה.

בדקה ה99-, אם לא אחרי, אנחנו מפרסמים, לאחר הסיכומים שסוכמו שהאולפנה תהיה היכן שתהיה ולוקחים את הבנות לראות, עושים להן סיור, מושיבים אותן בשטח והן יוצאות משם מאושרות, מביאים גם את ההורים לסייר במקום ולהראות להם את השטח וגם ההורים – עם כל הספקות והחששות – שמחים ומאושרים, אבל אחרי כל זה דבר לא קורה. כאשר מוציאים דברים כל כך מכוערים כמו הפשקווילים שהוצאו, הם מוציאים את הסיפור הזה מהשדה הפוליטי החינוכי לשדה הרבני ובזה נסתם הגולל, זה באמת דבר שצריך להילמד בשיעורי האזרחות וזה דבר מאוד מאוד חמור.

כאמור, הדברים סוכמו ברמות המקובלות במדינה מתוקנת, עם ראש המועצה ועם סגניו למרות כל הבעיות והפשרות שהיינו מוכנים ללכת לקראתן כפי שמר שמואל בורקש הזכיר. אם אחרי כל זה קורה כדבר הזה והאולפנה לא תגיע לשם, זו בהחלט תהיה בכייה לדורות עם כל ההשלכות.

כשאנחנו נכנסנו למשא ומתן החל מהיום הראשון ממש, אז יצאנו עם ראש המועצה בכבודו ובעצמו אל השטח כדי לראות את השטח המיועד לאולפנה – זו הייתה הפגישה הראשונה וזה היה ב18- בפברואר, ה' בשבט – ומאותו רגע אנחנו מדברים על כך שהאולפנה אכן תפתור גם את בעיית חטיבת הביניים המקומית כשצריך לדעת שכיום גם באולפנה יש בנות אקסטרניות. כלומר, הדגם הזה קיים ואין פה משהו שונה ומשונה שצריך להקים אותו.

אנחנו מדברים כאן על פשקווילים וצריך לדעת שהם לא נכתבו רק נגד האולפנה אלא נגד ציבור שלם ולא רק בעיר אלעד למרות שודאי גם בעיר אלעד. הם נכתבו נגד ציבור שלם איכותי שחי במדינת ישראל ותורם את חלקו למדינת ישראל וזה דבר שאין בר דעת אחד שיכול להסכים לו.

אני מצטרף לקריאה ומבקש שהאנשים יתעשתו ויבינו שעם כל הכבוד לקבוצת שוליים, לא יעלה על הדעת במדינה מתוקנת שהיא תהפוך את הקערה על פיה ואנחנו ניסחף אחריה.

ראש המועצה, אחרי ששמעת כל כך הרבה, אני
בטוח שהדברים חדרו ויש להם את המשקל.

אני אחלק את דבריי לשניים. לגבי הימצאות
האולפנה באלעד, אני חשבתי שזה דבר חיובי והראיה שמהיום הראשון ליוויתי את הנושא מתוך רצון טוב וכפי שהזכיר הרב גוטמן יצאנו לשטח והצבעתי על מקום שלדעתנו מתאים. לא ציפיתי להתפתחות שתבוא לאחר מכן אלא רציתי לגרום למצב שכולם יחיו זה לצד זה, אם לא זה בתוך זה, ויחיו בצורה טובה. אני חושב שאנחנו המועצה היחידה שמחזיקה שעות חינוך בבית הספר על חשבון המועצה וזאת כדי לגרום ליצירת מקום לימוד לבנות ובנים שאין להם מסגרת תקנית בבית הספר.

לגבי עצם המחויבות של המוסד עצמו, מבחינת המיפוי, למרות שהבנו את זה אבל לישוב אין צורך כרגע בכיתות של האולפנה מכיוון שהבוגרות שלומדות בכיתה ד' הן עשר בנות. עם שמחה שניאור לא נערך דיון אלא היה טלפון בו הוא התבקש לתת קרוואנים והוא כדרכו בקודש אישר זאת כי הוא בחור טוב. דיון מקצועי לא נערך בנושא הזה ולא חשבו אם כן צריך או לא צריך. יושב-ראש הוועדה הרים אליו טלפון ואמר שמקימים את האולפנה ולאחר שהמעשה כבר גמור מבקשים סיוע בקרוואנים ושמחה אמר שנשלח מכתב והוא יעזור. המועצה ראתה את זה בחיוב והתעורר ויכוח מי יקים את התשתיות. אני לא מכיר את נוהלי משרד החינוך אבל הוא החליט מה שהחליט.

הובלנו במועצה את הדברים בצורה הכי פשוטה וחשבנו שאין שום סיבה שהמוסד לא יקום ובירכנו עליו. בשלב מסוים התעוררה תסיסה בישוב נגד הדברים האלה שלא נעשו בצורה מסודרת להביא את זה לכתחילה לדיון במליאה ולקבל את ההחלטה. לא יודע באשמת מי, אבל בסופו של דבר זה הגיע לרחוב והרבנים ביקשו למנוע הקמת פנימייה מכל סוג שהוא, וזאת בגלל האווירה ברחוב ומצבו של הישוב.

הציבור וחברי הכנסת שליוו את הנושא בהחלט גילו אחריות. למרות שהרב גוטמן התנגד ואמר שאם לא תהיה פנימייה, אין לו מה לעשות, הוא קיבל את ההחלטה ואמר שהמקום יוקם ללא פנימייה. לפחות מרבני המקום קיבלנו את המנדט לשבת אתכם ולסגור את העניין ואכן כך ישבנו כאן וסיכמנו את הדברים. כפי שהתחייבתי זימנתי ישיבה כשעל סדר היום עלה נושא האולפנה.

לצערי הרב, זו דרכו של הציבור שנמצא במקום להתבטא באמצעות הפשקווילים האלה וחבל שאנחנו מתעוררים לזה היום כי אני עוררתי את הנושא הזה עוד לפני זמן רב ועשיתי זאת בהקשרים אחרים. לצערי הרב ראשי הציבור שלכם שם לא שמעו אותי ולא הפנימו את מה שנעשה נגד הציבור הזה וכדי לדחוק את רגליו מהישוב. כאמור, אני עוררתי את הנושא הזה אבל לא נעניתי בחיוב.

ביום שסגרנו את הנושא הזה נעשתה פה עבודה מאוד מכוערת כאשר באו נגד האולפנה באמצעות הפשקווילים ברחוב וללכת לרבנים ולספר להם סיפורים אחרים לגמרי ממה שסוכם על כל התהליך בגיבויים של אותם רבנים שלפני כן נתנו גיבוי להסכם. אני לפחות הייתי הגון והלכתי לכל הרבנים שחתמו על הנושא הזה וזאת כדי להסביר שלא כצעקתה וכי הסיכומים היו על דעת הרבנים, אבל לא נעניתי בחיוב, למרות שרבי ומורי – וכך גם חשבתי ולכן קיבלתי את ההחלטה בלי לשאול אותו – הרב עובדיה אמר שאדרבא, לא רק שצריך שיקום אלא ביקש מהרב הספרדי המקומי שילך וייתן שיעורים כי גם אני הולך ונותן באולפנה שיעורים ואני חושב שזה חשוב מאוד.

הרב הספרדי קיבל תשובה מהרב עובדיה לתמוך
בהקמת האולפנה?

לא רק לתמוך אלא גם לתת שיעורים, ללכת,
לעודד ולחזק.
יש אנשים שלא השאירו רגע פנוי ושלחו קבוצות לכל השורה הראשונה של רבני ישראל והחתימו אותם, כולל הרבנים הספרדים, על ההתנגדות להקמת האולפנה. חברי המועצה שלי שהלכו אתי ביחד והיו אתי באותה דעה והסכימו לה, קיבלו רגליים קרות והם לא מוכנים להצביע בעד הקמת האולפנה.

הם לא שומעים לרב עובדיה?

זה לא שלא שומעים לרב עובדיה. הרב עובדיה
אמר את דעתו אבל ללא ידיעתו, לפני שדעתו הובאה לציבור, החתימו את כל הרבנים הספרדים שקשורים גם הם לרב עובדיה ויצרו מצב כזה והמבין יבין.

האמת היא שאני לא מבין.

שאלת לגבי הרבנים.

אני הבנתי שבציבור הספרדי הרב עובדיה הוא
הסמכות העליונה, אבל כאן פתאום נוצרה מציאות שהרב עובדיה אומר לרב המקומי הספרדי שהוא הסמכות יעשה כך וכך.

הרב הספרדי לא מתנגד.

הוא אומר לו לפעול לעזור להקמת אולפנה ותן שם
שיעורים, אבל הולכים רבנים ספרדים אחרים וחותמים נגד הקמת האולפנה. הם כאילו מורדים בסמכותו של הרב עובדיה.

אני רוצה להאמין שיש כוונות אחרות בדבריך.

אני שואל בתום לב.

אני אענה בתום לב. השאלה נשאלה את
הרב עובדיה בארבע עיניים. אף אחד לא ביקש ממנו לצאת במכתבי תמיכה או דברים כאלה. אותו ציבור שרצה למנוע ומונע כרגע את הקמת האולפנה, ניגש לאחד הרבנים הגדולים והציג לו את זה בצורה שלילית ובאור שלילי. אני מאמין, אני חושב ובטוח שאם זה היה מוצג בצורה אחרת, גם אותה אישיות רבנית לא הייתה מתנגדת. כיוון שיצא מכתב חתום ואחריו חתמו כל הרבנים וכך זה מקובל שם – אחרי שהוא חתם, כולם חותמים אחריו – נוצר מצב שגם אם הרב עובדיה אמר לי או אמר לרב גוטמן, אחרי שהראו לו מכתבים שכל גדולי ישראל חתמו עליו, הוא את דעתו אמר, אבל הוא גם לא אמר לצאת נגד גדולי ישראל האחרים.

שוב, אני העליתי את הנושא במועצה ואני מוכן להעלות את זה שוב לדיון במועצה – אם צריך, אני אכנס את המועצה תוך 24 שעות - ואני אצביע כפי שאני מבין אבל אני לא יכול להתחייב לגבי חברי המועצה האחרים.

אתה מצביע בעד?

אני אצביע בעד.

אם אתה תצביע בעד, יש לנו רוב.

אני מתחייב להצביע בעד והתחייבתי כך בעבר.

בישיבה פורמלית של ועדה בכנסת אומר לך ראש
המועצה שאם אתם רוצים לכנס את המועצה, הוא יכנס תוך 24 שעות והוא מצביע בעד כי גדול פוסקי הדור שלו הורה לו כך וכך, אז מבחינתנו זו הודעה מספקת.

אם רוצים את טובת העניין, אני חושב שאפשר
לדון בזה בפורום יותר מצומצם כי יש פתרונות. אני דיברתי על זה עם שמואל ואני הייתי מציע שלגופו של עניין נשב בכמה עיניים פחות.

אם יש פתרונות, אנחנו מוכנים לשמוע.
אני מציע לחבריי כאן לנסות לצעוד על מסלול שיכול להביא לפתרון. תמיד יש זמן לקרע, תמיד יש זמן למלחמות. אנחנו לדעתי צריכים למצות את כל האפשרות שמתוך אחווה ומתוך הבנה נראה בכל-זאת איך קמה האולפנה.

אחרי שאני שומע את דברי ראש המועצה ואת
גישתו החיובית, אני לא חושב שבפורום כזה אפשר להתייחס לצד האופרטיבי. אני מציע שמי ששייך ישירות לעניין, אולי מיד אחרי הישיבה הזו, ימשיך לשבת ולדון.

אנחנו נתכנס בחדרי.
אני מבין שאדוני ראש המועצה אומר שהצעתך המעשית היא כרגע שיתכנס פורום יותר מצומצם כדי לראות מה ניתן לעשות. האם הבנתי נכון?

כן. שמחתי מאוד לראות את הירתמותכם לעניין,
אבל אני חייב לומר דבר והיפוכו. אלעד למעשה מקבלת היום הטבות שלא ברמה המקומית. אלעד עומדת לאכלס בשנה הקרובה 4,000 בתי אב כאשר כיום אנחנו מאכלסים אלפיים בתי אב שזה 10,000 נפש. אני רוצה לציין שאנחנו נערכים לפתיחת שנת הלימודים הבאה ברמה כזו שכבר היום יש 35 ילדים כאשר בכיתות בתי-ספר ובגני הילדים הוספו עלויות בגובה של כמעט מיליון שקלים. נערכנו בדרך לא דרך לפתוח את שנת הלימודים. כל תלמיד שיגיע היום, ובשבוע הבא מגיעות עוד 164 משפחות, אין לנו פתרונות לא למאות הבאים ולא לאלפים שיבואו לאחר מכן ושלחתי מכתבים על כך לכל חברי הכנסת ולכל עובדי משרד החינוך. רק היום קיבלנו חלק מכיתות שהובטחו כאשר מתוך 24 כיתות קיבלנו רק שמונה כיתות וזה לא מספיק למה שיש היום. לא ראיתי את ההירתמות הזו שאני חושב שכלל הציבור כולו כישוב אמור להתמודד בנושא והייתי רוצה שהוועדה, כשם שהיא עוסקת בנושא האולפנה, תעסוק גם בנושא עליו אני מדבר.

אין שום בעיה לעשות זאת לו הייתה פנייה ישירה
שלך אליי.

הייתה.

לא קיבלנו פנייה.

הפנייה לא הייתה ישירות אל יושב-ראש הוועדה.

לא ישירות אל הוועדה אלא ישירות אליך. אני
חושב שאין אח ורע במדינת ישראל כאשר מדובר בגידול של 4,000 בתי אב בשנה אחת.

אני מבקש את חבר הכנסת יהלום למלא את
מקומי לשתי דקות.

אני אימא לתלמידה שעולה לכיתה י"ב ואני
מלווה את המכינה זו השנה הרביעית.
נאמרו כאן דברים חמים מאוד ואני מאוד מודה עליהם כי בעצם כל מילה שנאמרה כאן היא קטנה לעומת המציאות. האולפנה היא אולפנה ייחודית וחשוב לדעת את זה. האולפנה היא אולפנה שמאפשרת גם ביטוי תורני, גם ביטוי חינוכי, גם ביטוי אקדמי ולדעתי גם פיתוח הביטוי האישי של כל בת ובת. אני חושבת שמהבחינה הזו האולפנה היא מאוד ייחודית שכל מקום בארץ היה רוצה להתברך בה. זו הסיבה שבעבר הגיעו לאולפנה מכל קצוות הארץ, מהצפון, מהדרום, והיום, לאחר המצב הביטחוני, בנות פשוט מסתכנות כאשר הן מגיעות מנצרים למקום הזה. לא סתם באות בנות למקום כזה כי אם זה היה עוד אולפנה, יש עוד מקומות אחרים, אבל מאחר שזו אולפנה ייחודית שבאמת נותנת את הפתרונות ואת המענים לצרכים של בנות – כולנו, הבנות וההורים, נרתמים לעניין הזה.

אני אימא לתלמידה בשמינית אבל רותי היא אימא לבת בחמישית ואני שואלת את עצמי למה אני צריכה להכניס את עצמי לצרה הזאת. אנחנו רואים את עצמנו חלוצים במידה מסוימת ואני חושבת שהנוכחים בחדר הזה צריכים לעזור להקים את המקום הזה ואלעד צריך להיות מאוד גאה על כך שאולפנה כזו נמצאת בו.

כשאנחנו קיבלנו את מכתבי הנאצה הנוראים האלה, אני מוכרחה לומר שלא ידעתי איך להגיב, האם לבכות, האם לצחוק, כי זה פשוט לקחת ולשפוך דם ודבר כזה לא ייעשה. כשזה בא דווקא מהציבור הדתי, אני חושבת שזה כואב. אני אומרת את הדברים בצורה נרגשת כי אני חושבת שדברים כאלה אסור שייקרו ואני מתביישת על שקרו.

אני רוצה להזכיר לכם שהשעון שלנו קופץ. אנחנו עכשיו נמצאים ב24- ביולי וכל ההורים של בנות האולפנה יודעים שהאולפנה נפתחת באלעד כי זו הבטחה שנאמרה. לקחו את כל הבנות שלנו, לקחו אותנו למקום, היינו שם, ראינו, ראינו אדמות טרשים ששוב על פניו מי רוצה להכניס את הילד שלו לאדמת טרשים?

אני מוחה בתוקף כי אלעד זה לא אדמת טרשים.

היא מתכוונת לשטח אליו הן נלקחו.

המקום שראינו היה מקום עם אבנים ולמרות
שאמרו לנו שכאן ואולי כאן, אבל אנחנו למעשה ראינו אבנים ואנחנו היינו צריכים להשתמש בדמיון עשיר כדי לראות לנגד עינינו אולפנה ב1- בספטמבר. אנחנו היינו מוכנים לזה כי אנחנו באמת רוצים וחושבים שמגיע לבנות שלנו מקום פרטי.

אם אנחנו מדברים כאן על פורום יותר מצומצם, אני רוצה לומר שלנו אין זמן ואנחנו לא רוצים להסתפק במקום ארעי.

הפורום המצומצם ישב בסוף הישיבה הזאת.

רציתי להתייחס לנקודה אליה לא התייחסו כאן
וזה הנושא של הציבור הדתי שהוביל את כל המהלך הזה. מלבד זה שאנחנו מאוד רוצים שתהיה אולפנה, התוצאה הסופית גרמה לציבור הדתי לאומי להיות במפח נפש אדיר שאי אפשר לתאר אותו. הציבור חש, במיוחד כשהוא מסתכל על כל מה שקורה בארץ בהרבה ערים חרדיות, שהציבור הלאומי הדתי כמעט נעלם והוא מרגיש שמנסים פשוט להוריד אותו ולגרום לו לברוח מהעיר הזאת. השנאה הקיימת כתוצאה מהמהלך הזה, זה דבר שאי-אפשר לתאר אותו. היום מרגישים שרוצים לסלק את הציבור שלנו מהעיר ולגרום לכך שתוך שנתיים-שלוש לא יהיו מוסדות וכולי. אני רוצה שתיתנו את דעתכם גם על העניין הזה שהציבור הלאומי הדתי מרגיש כך.

מסביב לאלעד נמצאות פתח-תקווה, שוהם ועוד ערים אחרות שהן מצוינות למגורים, אבל כולם החליטו לבוא לאלעד כי הם החליטו לבוא למקום יותר דתי. הציבור הזה לא ילך למקום אחר כי הוא בא מתוך רצון לחיות עם ציבור דתי יותר. אל תגרמו לציבור הזה לברוח מהעיר הזאת.

אני רוצה לומר דברים שלא קשורים לעניין
המיפוי עליו דיברתי קודם לכן. אני סבור עכשיו כאזרח, כמי שעיסוקו בעניינים של גיאוגרפיה חברתית, שחברה שרוצה להיות בריאה, לא יכולה להרשות לעצמה במידה הוצאה מן הכלל של קבוצה אחרת. הדברים שאני שומע כאן, מעוררים בי אסוציאציות מאוד מאוד קשות. בתחילת הדיון לא הייתי ער לכל הדברים שהיו מסביב, אבל אני אומר לכם כאדם, כאזרח וכמשרת ציבור שאני נחרד.

אתם חיים במדינה אחרת. מי שיושב כאן
ומיתמם, חי במדינה אחרת. הציבור הלאומי הדתי באלעד משום מה החליט לטמון את החול בראש. צורי כראש מועצה ממונה, כפקיד מדינה משתדל להסביר שאתם הולכים על עברי פי פחת. לכו בעיניים פקוחות כי הציבור הזה רואה אתכם כמצורעים בישוב הזה. זה ציבור שחושב ששלי שלי ושלך שלי וזה לא משנה אם אלה עשרה אנשים. ניסיתי להסביר את זה אבל הציבור שכרגע יושב-ראש הוועדה והרב גוטמן מייצגים אותו לא השכיל להפנים את זה, טמן את הראש בחול, גרם לתוצאות הדמוגרפיות כפי באו לידי ביטוי במליאת המועצה ואני לא הכל יכול אלא להתנהג בהליך דמוקרטי. לא כל מה שאני רוצה אני יכול לעשות, לא כל מה שאני יכול אני רוצה לעשות, אבל זו המציאות. לכן כלפי צורי וחבריו במליאה אין לבוא בטענה כי הפשקוויל הזה הוא דוגמית ואפילו לא אפס קצהו של מה שאני עברתי מעל החגורה ומתחת לחגורה. אותי, את משפחתי, את הוריי שחטו יום יום ושעה שעה בגלל שצורי ראה את הדברים בנורמות אחרות ולא בנורמות המקובלות במקומות אחרים. לצערי הרב זה לא מצב שאני בישלתי, אולי זה לא נעים לומר את זה אבל זה מה שיש וחלק גדול מהאשמה, אני במפורש אומר למרות לא צריך להגיד לאחר מעשה, קרה בגלל הנציגים של הציבור הדתי לאומי שיושבים היום במקום.

אדוני היושב-ראש, אני הולך למסקנה הרבה יותר
מרחיקת לכת. לדעתי ועדת החינוך של הכנסת צריכה לתת את הדעת על מה שקורה בתוך מערכת החינוך שלו וזה על-פי כל מיני קריטריונים כמו קריטריונים דתיים, קריטריונים כלכליים, קריטריונים חברתיים. מערכת החינוך בחלוקות שהיא עושה לתלמידיה נמצאת באיזשהו מקום של מדרון ומה שקורה כאן היום הוא העצמה של ההידרדרות במדרון הזה של מערכת החינוך כולה שחותכת את עצמה לפלחים על פי כל מיני אפיונים של תושבי מדינת ישראל שכולם אזרחיה.

אני חושב שאתם צריכים לדון דווקא בעניין הזה ברמה העקרונית של לאן הולכת מערכת החינוך של ישראל. מהצד האחר, דווקא במציאות הזאת, חייב היום לקום באלעד מוסד ששייך לחינוך הממלכתי-דתי. דווקא במציאות הזו אסור להיכנע.

אני מציע לסכם את הדיון.
ועדת החינוך והתרבות רשמה לפניה את הסקירות של ראש המועצה המקומית, של נציגי האולפנה, של חברי הכנסת, לפיהן היה סיכום עקרוני חיובי מתואם עם ראש מינהל פיתוח מערכת החינוך לפיה תקום אולפנת בני עקיבא לאומנויות באלעד בראשית שנת הלימודים תשס"ב.

הוועדה רשמה לפניה את דברי ההסבר של ראש המועצה המקומית כאשר לפי דבריו הקמת האולפנה התעכבה עד כה בשל היעדר רוב במועצה המקומית שצריך להחליט על הקצאת הקרקע בהיקף של עשרה דונם לצורך הקמת האולפנה.

הוועדה רשמה לפניה כי יתקיים דיון נוסף בין ראש המועצה המקומית לבין ראשי האולפנה ונציגי הציבור וזאת על מנת למצוא את הדרך האפשרית להקמת האולפנה.

אני חושב שהדבר האחרון שמבחינתנו הוא מובן מאליו שועדת החינוך והתרבות רואה בהקמת האולפנה דרך ראויה ונכונה למיפוי החינוך הממלכתי-דתי באזור וקוראת למועצה המקומית, למשרד החינוך, למרכז ישיבות בני עקיבא ולכל יתר הגורמים להגיע לסיכום שיאפשר את הקמת האולפנה.

אני מציע שאנחנו נאמר שלום לכולם מלבד לראש המועצה המקומית, לרב גוטמן ולשי כנעני. נוכל להיכנס לחדרי להמשך הדיון.






הישיבה ננעלה בשעה 14:30