פרוטוקולים/ועדת חינוך/3603



3
ועדת החינוך והתרבות
18/07/2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3603
ירושלים, ל' באב, תשס"א
19 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 312
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, כ"ז בתמוז התשס"א (18 ביולי 2001), שעה 09:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – יו"ר
זאב בוים
יהודית נאות
עופר חוגי

לימור לבנת שרת החינוך
רונית תירוש מנכ"לית משרד החינוך
איציק כהן סמנכ"ל בכיר ומנהל המנהל הפדגוגי, משרד החינוך
ד"ר גד אביקסיס סגן מנהל מנהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
משה שגיא סגן מנהל מנהל כלכלה ותקציבים
מנחם כהן סמנכ"ל ומנהל המנהל לכוח אדם בהוראה, תיאום
ובקרה, משרד החינוך
שמעון הראל מנהל אגף כוח אדם בהוראה, משרד החינוך
שמחה שניאור סמנכ"ל ומנהל מנהל הפיתוח, משרד החינוך
ניסן רז חשב משרד החינוך
מרים רקנטי יועצת מקצועית למנכ"לית משרד החינוך
יעל פרבר מתאמת שרת החינוך לכנסת ולממשלה
אורית ראובני דוברת משרד החינוך
אורי אליאל רפרנט החינוך, משרד האוצר
רפ"ק ניר מזור קמ"ט אבטחה, המשרד לביטחון פנים
דוד עמר סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי
יעקב אגמון סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי
עדנה פרי מרכז השלטון המקומי
אברהם בן שבת מזכ"ל הסתדרות המורים
רן ארז יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים
יוחאי דמרי מנהל אגף החינוך, מועצה אזורית שומרון
צ'אלאצ'ו מנגיסטו אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אברהים אלקרינאוי רכז הרשת לקידום הגיל הרך בנגב
אברהים אלעמור מנכ"ל הרשימה הערבית המאוחדת
מוסה אבועיאדה איחוד הכפרים הלא מוכרים בנגב
הלל מן מועצת תלמידים ונוער ארצית

מרב ישראלי

יהודית גידלי

גדעון בן דרור

דקלה אברבנאל

היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשס"ב

היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשס"ב

שלום לכולם. אני מתנצל על הצרידות בקולי, ואני מבקש התחשבות בכך במהלך הישיבה. אני יודע שהשרה והמנכ"לית היו מסכימות שאשתוק עוד.

בינתיים נהניתי מאוד לשוחח עם אשתו של היו"ר בטלפון אתמול בערב.

נכון, אשתי דיברה במקומי, ואני כתבתי לה את הדברים.

זוהי ישיבה ראשונה בסדרת ישיבות לקראת פתיחת שנת הלימודים תשס"ב. בשיחה מראש הסכמנו שהישיבה הזאת לא תעסוק בנושאים הפדגוגיים, אלא בהיערכות. במסגרת זו ביקשתי לציין שלושה תחומים. אגב, האם יש כאן נציג מארגון ההורים הארצי?

הם עוד יגיעו בוודאי.

הנושא הראשון הוא בינוי ובטיחות – נושא שאני רואה בו בעיה קריטית. נכון שזו איננה בעיה חדשה, היא לא נולדה השנה, כששמעו שהגב' לבנת הפכה לשרה. אני מאלה שמתריעים שנושא הבטיחות יהיה אחד המוקשים הבעייתיים בפתיחת שנת הלימודים, מכיוון שיש כעת תודעה עמוקה שאין לשלוח את התלמידים למוסדות חינוך שאין להורים ביטחון שהם מבנים בטוחים. יש תביעות שונות בנושא, ואני מצדיק אותן, מטעם רשויות מקומיות. אני תומך בתביעה של ההורים לקבל אישור על בטיחות המבנה שבו מתקיימים הלימודים.

אני יודע על הפער העצום בין הצרכים לבין התקציב הקיים בנושא זה. למשרד יש בקושי 10% מהדרוש לכסות את הצרכים. הסכום הכללי הוא כ250- מיליון ש"ח ולמשרד יש 25-20 מיליון ש"ח. היו לנו ויכוחים האם התקציב יהיה "צבוע" או לא.

הנושא השני הוא תשלומי ההורים. גם בנושא זה אני צופה בעיות רבות עם פתיחת שנת הלימודים. אני מודה לשרה לבנת על התחלת ההירתמות לאכיפה בנושא זה. גם על כך צריך לדבר ולבחון מה עושים בתחום.

התחום השלישי הוא המצב ביש"ע. בקרוב תתחיל שם שנת לימודים והתנאים קשים.

בכלל לא בטוח שאפשר יהיה לפתוח שם את השנה, ואני אומרת זאת כבר בשלב זה.

זו חדשה מפוצצת. על כל פנים ביקשנו מהמנהלים ביש"ע שימונה אדם אחד שיעמוד עם המשרד בקשר. יוחאי דמרי, מהמועצה האזורית שומרון, הוא איש הקשר, והוא נוכח בישיבה הזאת.

מעבר לכך השרה והמנכ"לית ידווחו על נושאים נוספים כפי שימצאו לנכון.

אני מבקשת לשאול את השרה האם שמעה על המתמטיקה החדשה לבנות? ראיתי ידיעה בעיתונות ואני תוהה על שורשיה. בתור אשה שאין לה בעיה במתמטיקה אני רוצה להבין במה מדובר.

ראיתי את הכותרת. המנכ"לית תתייחס לכך אחר כך. אנחנו עושים פעולות רבות, ואני לא יודעת מדוע הנושא צץ עכשיו. הנושא מבורך מאוד, נתייחס לכך אחר כך.

ראשית, אני מבקשת לברך את היו"ר שקולו ישוב אליו במהרה. אני שמחה על הישיבה הזאת. אני מעריכה שבמהלך הקיץ יתקיימו ישיבות נוספות לקראת פתיחת שנת הלימודים. אנצל את ההזדמנות כדי להעלות כמה נושאים. ייתכן שיהיה בדבריי עירוב מסוים בין דיווח לוועדה על דברים שעשינו ועושים לבין היערכות לפתיחת שנת הלימודים – אך הדברים קשורים אלה באלה.

אני רוצה לפתוח בהבעת הערכה ותודה לכל העוסקים במלאכת החינוך ולכל מערכת החינוך והגורמים שמעורבים בעשייה החינוכית, על העבודה במהלך שנת הלימודים. המורים, המנהלים וכל המערכת כולה – כולל עובדי משרד החינוך, שבשבועות האחרונים עובדים גם בלילות - עושים עבודה טובה. אני מבקשת להודות במיוחד לכל הצוותים בכל מערכת החינוך ולכל העושים במלאכה במיוחד במקומות שבהם היו ויש פיגועים, ושמהלך החיים בהם קשה במיוחד – כולל מהלך ההוראה. יש מורים שנוסעים מדי יום ליישובים שונים ומסכנים את חייהם בנסיעה בכבישים מסוכנים, במקומות שיש בהם יריות. גם התלמידים ביישובים מתמודדים עם הבעיה ולפעמים בלי די מיגון. חלק מהתלמידים תושבי יש"ע, חלקם גרים ביישובים אחרים אבל נוסעים ליישובי יש"ע. ההתמודדות עם בעיות אלה איננה פשוטה. גם לא פשוט להתמודד עם בעיות של תלמידים במצוקה ובלחצים ביישובים שספגו פיגועים ואסונות.

ניסינו לתגבר את המערכת, גם את המערך הייעוצי-הפסיכולוגי, ולדעתי היא עומדת במשימה בכבוד רב ויותר מזה. נמצאים כאן גם ראשי ארגוני המורים וזו ההזדמנות להודות לכל המורים, לכל העושים, לכל כוחות ההוראה.

המשרד רואה בלכידות החברתית מטרה אסטרטגית שממנה מגיעים לכמה נושאים שחשובים לכולנו. הראשון הוא צמצום פערים וקידום הישגים לימודיים – וכבר הגדרתי ואמרתי שהיעד מבחינתי הוא 100% הצלחה בבחינות הבגרות. נכון שאי אפשר להשיג זאת בשנה או בקדנציה של שר – אבל זהו בהחלט היעד, ולא אחוז אחד פחות מזה. אם לא נציג יעד כזה לא נצליח להתקדם באמת לעבר הישגים. אותי פחות מעניין לברר האם בשנה שעברה הייתה נסיגה של 0.7% בהישגים או עלייה בשיעור דומה. השאלה החשובה היא מדוע 60% מהתלמידים אינם זכאים לתעודת בגרות.

את אחוז ההצלחה בבגרות צריך לכרוך באחוז הניגשים לבגרות.

המטרה היא להגיע ל100%- זכאים מתוך 100% ניגשים לבגרות. כל השנתון צריך להיות זכאי לבגרות. זה יעד מרחיק לכת ונראה יומרני, אבל לדעתי זה היעד הנכון. אם לא מציבים אותו אי אפשר אפילו להתחיל להתקרב אליו.

הנושא השני הוא טיפוח ערכים – ערכים יהודיים וציוניים, הומניסטיים, דמוקרטיים. אנחנו רואים בכך חשיבות רבה בכך וכבר דיברתי על כך.

הנושא השלישי בתחום הלכידות החברתית הוא קידום החינוך הטכנולוגי-המדעי. אני רואה בדאגה רבה מאוד הגברת הפערים – מה שנקרא בעיני הפער הטכנולוגי – בין סוגים שונים של האוכלוסייה.

הנושא הרביעי הוא קידום מעמד המורה והתמקצעותו. גם לכך יש חשיבות עצומה בעיני.

במהלך החודשים האחרונים עסקנו בעיצוב תכניות, ואפרט אותן בקצרה: תכנית ניסויית להכנה לקריאה ולכתיבה באלף כיתות הגן ותכנית להוראת אנגלית בכיתות א' – גם זו תכנית פיילוט. מהלך חדשני נוסף הוא קביעת מועדי ב' לבגרויות במתימטיקה ובאנגלית, ואני רוצה להודות על כך למנכ"לית ולכל צוות המשרד על ההתארגנות המהירה בנושא זה. עד שלשום בערב נרשמו יותר מ5,000- תלמידים למועד ב'. ההרשמה החלה רק יומיים קודם לכן. אנחנו מקווים מאוד שזה ייתן הזדמנות שנייה לתלמידים.

אני מדליף כאן שח"כ נאות אמרה השבוע שזהו מהלך מוצלח מאוד של השרה.

אמרתי זאת גם לשרה.

אני מודה לח"כ נאות על הדברים וליו"ר על ההדלפה. אנחנו מקווים שזה ייתן הזדמנות שנייה גם לתלמידים שאינם כושלים או גרועים אבל היה להם קשה לעמוד בלחץ. זוהי הזדמנות נוספת לשפר את הציון או לעבור את המבחן במתמטיקה או באנגלית.

חשוב לומר גם שהצבא הלך לקראתנו בעניין והתארגן במהירות שיא ראויה לכל שבח. הוא הסכים לשחרר את החיילים שמתגייסים לפני מועדי ב' לארבעה ימים לצורך המבחן. נעשה גם מאמץ מיוחד של המשרד לפרסם את תוצאות הבחינות במתימטיקה ובאנגלית השנה כבר ב15- באוגוסט. זה חסר תקדים.

מדוע באמת נרשמו תלמידים למועד ב' לפני שידעו את תוצאות המבחנים שלהם?

אנשי המקצוע אומרים שהתלמידים מרגישים מתי לא הצליחו במבחן. וגם אין כל סיכון בהיבחנות במועד ב'. בכל מקרה הציון הגבוה הוא שקובע. התלמיד יכול רק לשפר את מצבו.

ונוסף על כך הוא גם ירוויח ארבעה ימי חופשה מהצבא.

ההנחה היא ששום תלמיד לא מעוניין בעוד מבחן סתם כך. הצעירים לא ייטלו על עצמם לחץ נוסף של עוד מבחן בגרות. אולי יהיו בודדים בשוליים שיעשו זאת מהסיבה הזאת. בכל אופן ההרשמה למועד ב' היא עד ה19- באוגוסט וב15- באוגוסט התלמידים יוכלו לקבל את תוצאות בחינות הבגרות במתמטיקה ובאנגלית. דבר כזה לא היה מעולם: קבלת תוצאות הבחינות בתוך חודש או חודשיים. זה דורש מאמץ גדול מאוד, ואני גאה שהמשרד וכל הגורמים נערכו לכך, בעידוד של כולם. במהלך ארבעת הימים (19-15 באוגוסט) אפשר יהיה לקבל את תוצאות הבחינות גם באינטרנט, באמצעות תעודת הזהות – וגם זה קורה לראשונה. אפשר להירשם גם באינטרנט למועדי ב'. בתום השלב הזה ולאחר בדיקת הבחינות שיינתנו במועדי ב' נצטרך להפיק לקחים ולהחליט איך נערכים לכך לקראת השנה הבאה בנוחיות רבה יותר.

בנושא הערכי אזכיר במהירות כמה עניינים: מורשת – כבר משנת הלימודים תשס"ב בכל חטיבות הביניים בחינוך הממלכתי תתוסף שעת מורשת – תרבות ישראל. זו שעה שבועית אחת בכיתות ז'-ט' בחינוך הממלכתי.

בכל אחת משכבות הגיל?

כן. זו תהיה שעה שבועית לכיתות חטיבת הביניים. יש עבודה רבה בנושא זה. בתשס"ג ובתשס"ד נרחיב את הפרויקט לזרמים האחרים ולכל המערכת, וגם ניתן מענה לציבור שאיננו יהודי – המוסלמי, הדרוזי, הבדואי, הצ'רקסי – כל אחד על פי התכניות המיוחדות שייקבעו לו.

כל אחד על פי המורשת שלו.

חשוב להזכיר כאן שיש למעלה מארבעים תכניות בנושא מורשת על פי רוח ועדת שנהר וכל מנהל או מורה יכול לבחור לעצמו איזו תכנית הוא מלמד, אין שום כפייה.

תכנית נוספת היא התכנית למניעת אלימות בבתי הספר. אף היא מתחילה לפעול בשנה הקרובה. היא חשובה מאוד בעינינו, ותבוא במסגרת שיעורי חינוך ושיעורים לכישורי חיים שכבר קיימים במערכת. בעצם זהו יישום של המלצות דו"ח וילנאי, שקצת שכבו במגרה. במסגרת הזאת הוקצו גם תקנים ליועצות בבתי ספר יסודיים – המנכ"לית אומרת שמדובר ב500- תקנים.

יש 5,430 שעות.

אלה תקנים ליועצות בבתי הספר היסודיים כדי שיוכלו לסייע במצוקות השונות אך גם במניעת אלימות – והדברים קשורים אלה באלה.

נקיים דיון נפרד בוועדה לעניין האלימות.

הערה קצרה נוספת בנושא זה: הורחבו סמכויות המנהלים בנושא אכיפת סדר ומשמעת. אנחנו מעוניינים להגיע למצב שבו יותר למורים לשמור בתחנות ההסעה בתורנויות, כי שם יש מוקדי אלימות קשים ביותר – וזאת בהתאם לחוזר מנכ"ל ובניגוד להנחיות הנוכחיות של ארגוני המורים. אמנם הדברים מתרחשים מחוץ לגדר בית הספר, אך בתוך מערכת החינוך. אני מקווה שארגוני המורים ישתכנעו שהמורים צריכים לקחת על עצמם גם את הנושא הזה. כרגע יש הנחיות סותרות של ארגוני המורים בנושא. אעמוד על כך שזו הדרך הנכונה.

לעניין קידום החינוך הטכנולוגי אציין שני דברים: ראשית, היה קיצוץ של 105 מיליון ש"ח בחינוך הטכנולוגי עוד לפני שהגעתי למשרד, בשנת 2001. לדעתי זה שגוי ולא נכון. זו טעות גדולה מאוד, וזה אחרי שהיה קיצוץ בשנת 2000 וגם בשנת 1999. החזרנו חצי מהסכום שקוצץ. כרגע הקיצוץ ב2001- עומד על מחצית מהקיצוץ המתוכנן. לקראת תקציב 2002 נדרוש הגדלה. נדאג לכך שתהיה הגדלה בחינוך הטכנולוגי. הזכרתי קודם את הפער הטכנולוגי, ולא אתעכב על כך כעת.

שנית, נפתח בקרוב בפרויקט מיוחד שעדיין לא התפרסם לדעתי. פנינו, באמצעות המנהל לחינוך טכנולוגי במשרד, לתעשיית ההיי-טק ולמהנדסים שפוטרו ממקומות עבודתם או כאלה שעדיין עובדים, והצענו להם לפנות להוראה. כבר כעת מתקיימת השתלמות מקוצרת וזמנית למפוטרי ענף ההיי-טק, וכאמור חלק מהאנשים אינם מפוטרים אלא מוכנים לעסוק גם בהוראה. נרשמו למעלה ממאה איש ונתחיל לשבץ אותם כבר כעת. לדעתי זוהי פריצת דרך חשובה ומעניינת והתכנית הזאת בעיצומה. הכוונה למקצועות הטכנולוגיים בלבד, במקומות שבהם יש מחסור.

אנחנו פועלים להגדלת שכר המורים. לדעתנו יש צורך להגדיל אותו. מתקיים כעת משא ומתן בנושא מול הממונה על השכר באוצר והנהלת המשרד שותפה לו. אני מבהירה שהמשא ומתן הוא לא מול המשרד, כמובן, אבל הנהלת המשרד שותפה לארגוני המורים בניהולו.

במסגרת ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים נפגשה הנהלת המשרד עם הנהלות המחוזות, ועם מועצת יש"ע – שחשובה בעיניי מאוד.

אני מבקש שהשרה תרחיב עוד על הגדלת שכר המורים כי אני מבין שיש איום בנושא זה. ההסכם האחרון הוא מ1.1.1999-.

אגיע לכך בהמשך. חשוב להדגיש שיש תהליך של שיפור כוח ההוראה ובמסגרת המטרה הזאת אנחנו מחילים סטאז' על כל בוגרי המכללות להכשרת מורים ובתי הספר לחינוך כתנאי לרשיון הוראה. זהו צעד חשוב מאין כמוהו שיתחיל השנה.

השאלה היא האם יש לכולם מקום לסטאז'.

זאת שאלה טובה.

נעשה ניסיון, יחד עם ארגוני המורים והממונה על השכר, לנהל משא ומתן רצוף ושוטף שהחל כבר לפני כמה שבעות, כדי לא להגיע לרגע האחרון. אין זה אומר שהבעיות נפתרו, אך יש בהחלט רצון לנסות לפתור את הבעיות לפני פתיחת שנת הלימודים. ואפרט זאת בהמשך.

כאמור, הנהלת המשרד נפגשה עם נציגי מרכז השלטון המקומי, הרשתות הטכנולוגיות, התאחדות המנהלים, ראשי ארגון ההורים והגורמים האחרים. אנחנו מטפלים בשורה של בעיות ברמת מעורבות גבוהה מאוד. לא הכל מטופל על ידינו, אבל הדברים נעשים בתיווך שלנו. ארחיב בנושא זה כעת:

ראשית, חשוב להתייחס למצב ביש"ע. אנחנו מטפלים בכל הנושאים הקשורים ליש"ע מול מועצת יש"ע ומול גורם אחד שמאחד את כל התביעות. אני מבקשת לומר את הדברים בבהירות: כבר לפני ארבעה חודשים כמעט הגשנו למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר תביעות שנוגעות לצרכים פדגוגיים ביש"ע. התביעות דומות למה שנדרש בשנה שעברה בגבול הצפון כשצה"ל נסוג מדרום לבנון. הבעיות היו צפויות אז שם, וגם התממשו בחלקן. חשוב להדגיש שמה שקורה היום ביש"ע קשה בהרבה ממה שהיה בגבול הצפון ולכן דורש הקצאת משאבים גדולה בהרבה ממה שנדרש שם.

דרישתנו נגעה לשלושה או ארבעה צרכים: ראשית, יום חינוך ארוך בכל יישובי יש"ע. התביעה לכך בגנים ובבתי הספר – בכל מערכת החינוך ביש"ע – מסתכמת ב36- מיליון ש"ח לשנת לימודים.

זה כולל תזונה?

לא, כי יום ארוך לא כולל מזון.

שנית, החלטנו לקיים חודש לימודים נוסף ביש"ע, בדומה למה שהיה בגבול הצפון בשעתו. לצערי הרב משרד האוצר סירב לתקצב את הדרישה הזאת. בתוך המשרד מצאנו, באופן זמני, משאבים לכך. אלמלא היינו עושים כן, לא ניתן היה לקיים את חודש הלימודים הנוסף ביש"ע. אנחנו נמצאים לקראת סוף החודש הנוסף אך עד היום האוצר לא טרח כלל לסכם את הדברים עמנו.

האם המשמעות היא קייטנה בחינם? כי סיפרו לי שההורים משלמים 400-300 ש"ח. יש שותפות, matching, בין המדינה, הרשויות המקומיות וההורים.

קייטנה תמיד עולה כסף, אך זו מסובסדת מאוד.

כל אחד מהגורמים התחייב לשבעה מיליון ש"ח, כדי לאפשר את הקייטנות.

במקרה ידוע לי שביישוב אבני חפץ ההורים אומרים שהסבסוד של משרד החינוך הוא 50 ש"ח לתלמיד, ובקייטנה הוא 100 ש"ח. ההורים משלמים 400-300 ש"ח לקייטנה.

ממתי משרד החינוך מסבסד קייטנות? מסבסדים ביש"ע.

נכון. באבני חפץ מתקיים חודש לימודים נוסף. אמרתי שצריך לברך את המשרד על כך וההורים או בטענות ואמרו שלא משרד החינוך מסבסד אלא ההורים עצמם. הם אמרו שהם משלמים 300, 400 ו500- ש"ח והסבסוד של המשרד הוא 50 ש"ח לילדי הגן ו100- ש"ח לילדי בית הספר. לא בדקתי זאת.

צריך לבדוק אם הרשות נתנה את חלקה.

הדברים לא מדויקים. צריך לזכור, מדובר בכ70,000- תלמידים ביש"ע. ומול זה יש עוד המון שירותים שמקבלים באבני חפץ, כמו אוטובוסים. כנראה שאת זה לא אמרו ליו"ר. אפשר לבדוק זאת נקודתית.

אפשר לעבור הלאה, אני רק מספר מה אמרו לי. התנפלו עליי. קראתי בעיתון שהמדינה נתנה חודש לימודים נוסף וההורים אמרו פתאום שהם משלמים.

יש 70,000 תלמידים, וההורים משלמים 100 ש"ח בממוצע.

אז הם צודקים. בכל מקרה, אני מציע לעבור הלאה.

הזכרתי את נושא הקייטנות משום שזה חלק מהתוספת התקציבית שנדרשה כדי לתת מענה לצרכים ביש"ע. ביקשנו עוד 2.5 מיליון ש"ח לתוספת של 25 משרות לפסיכולוגים ביש"ע לשנת תשס"ב.

נוסף על כך יש עוד שתי בעיות מרכזיות בחינוך ביש"ע: הסעות ממוגנות וכיתות יבילות שצריך להפוך למבנים קשיחים לפצמ"רים ונק"לים וזוועות אחרות. אתעכב על כך בקצרה. ראשית, התכנית הפדגוגית שלנו כוללת יום חינוך ארוך, תוספת פסיכולוגים ותגבור גם בנושאים פדגוגיים. היא הוגשה וסוכמה לפני כמה חודשים. עד היום לא נעשה מאומה. משרד האוצר איננו מוכן לממן זאת. הוא מוכן לממן רק חלק קטן מהסכום, למרות שהדברים סוכמו. העליתי זאת בישיבות הממשלה בשבוע שעבר והשבוע. גם בתחילת השבוע הודעתי לראש הממשלה ולממשלה שאם הדברים לא יסתיימו במהלך השבוע הקרוב לא יהיה יום חינוך ארוך ביש"ע, ולא תהיה תוספת פסיכולוגים – מה שכבר מזמן צריך היה להיעשות.

חלק מהפעילויות נעשו ומומנו מתוך המשאבים הפנימיים של המשרד. עשינו הרבה תוך ניצול משאבים אלה. אבל צריך להתייחס אל התוספת שנדרשת בגין כל אלה כמו אל תוספת לתקציב הביטחון. יש מצב ביטחוני קשה, ואם רוצים שמשרד החינוך יממן זאת ממשאביו שלו, המשמעות היא שייפגעו ילדים אחרים ותכניות אחרות במקום אחר. כשיש תוספת של מיליארדי שקלים למערכת הביטחון – בצדק ובדין ואני תומכת בכך בכל לבי – צריך להבין שמגיעה תוספת גם לתוצאות החינוכיות. בין הזיווד של הטנקים לבין הרכישה של כלי נשק נוספים או ציוד או תחמושת, יש גם צורך לתת מענה לציבור שנמצא יום יום בקו החזית וחש חרדות נוראיות. ילדים גדולים מרטיבים בלילות מפחד ובעתה, משפחות מתגוררות במקומות שבהם יורים מדי יום. לא ייתכן שהמדינה תתנער מזה.

ושוב, בוודאי שמשרד החינוך יכול לפעול בנושא – יש לו תקציב גדול. אבל זה יבוא על חשבון תכניות אחרות וילדים אחרים. צריך להתייחס אל הנושא כאל חלק מתוספת לתקציב הביטחון ולתת מענה לצרכים. התביעה ממשרד האוצר היא חד משמעית.

באמצע מאי, לאחר דיונים ממושכים בין משרד האוצר ומשרדי הממשלה בתיווכו של רפי פלד, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אז – יצא מסמך ובו פירוט התקציב. כל החומר נמצא במשרדי ואני יכולה להציגו. כל התכניות שאני מפרטת כאן כתובות במסמך זה, ועוד לא פירטתי כאן את ההיסעים ומיגון הכיתות. במסמך הזה, בעמוד 3, כתוב שיוקצו 6 מיליון ש"ח לכל אחד מהנושאים – כלומר, לא 18 מיליון ש"ח אלא שליש מהסכומים. כתוב שזה יינתן לשנת תשס"ב. מישהו טעה, כי הוא חשב ששנת תשס"ב זהה לשנת 2001 אך אין זה נכון. רק ארבעה חודשים מתוך שנת תשס"ב הם בשנת 2001. אני מבהירה שכתוב שזוהי תוספת תקציב שהאוצר ייתן למשרד החינוך.

ואכן, בעמוד 7 של אותו מסמך יש טבלה שמרכזת את כל התוספות התקציביות, וגם שם כתוב רק שליש מהסכום – רק ששם כתוב שזה מה שיוקצה לשנת 2001. הערתי את תשומת לבם של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה בנושא זה מיד כשקיבלתי את המסמך לידיי. אמרו שיש כאן טעות. תקציביהם של כל משרדי הממשלה שמפורטים במסמך הזה מתייחסים לשנת 2001 וכך גם לעניין משרד החינוך. אלא שבעמוד 3, התייחסו בטעות לכל שנת תשס"ב כי מישהו התבלבל ולא שם לב שהדברים לא עולים בקנה אחד. כעת האוצר טוען שזה כל הסכום שמגיע לנו – רק השליש. מה פתאום? אנחנו לא מוכנים לכך.

יש מסמך חדש, מיום 21 ביוני, של משרד ראש הממשלה. נקבע שם, באופן הברור ביותר, שהכוונה למלוא הסכום לשנה שלמה, או לשליש מהסכום לשנת 2001. לא ייתכן מעשה כלאיים כזה. למרות כל המגעים, הנושא לא הסתיים עדיין.



אנחנו עומדים לקראת סוף חודש יולי. אני חוששת מאוד שהמערכות לא יספיקו להתארגן ליום חינוך ארוך, כי אי אפשר יהיה לבוא בדברים עם המורים, לארגן את סדר ה יום של בית הספר, וגם המנהלים לא יוכלו לתכנן דבר. אני חוששת מאוד שלא נספיק לתגבר את הייעוץ החינוכי והפסיכולוגי – מאותו טעם ממש, הרי אנשים צריכים לדעת איפה הם עובדים בתחילת שנת הלימודים. ביקשתי את התערבותו האישית של ראש הממשלה בנושא זה. אני מקווה מאוד שהוא יעשה זאת. עד עתה העניין לא נפתר. שר האוצר לא פותר את הבעיה, משרד האוצר מתחמק מאחריות, ומשרד ראש הממשלה כרגע לא מצליח לתווך ולתת מענה ברור לנושא.

האם ייתכן שההבלגה והאיפוק עברו גם לחינוך?

אתייחס לעוד שתי נקודות שקשורות לחינוך ביש"ע. המנכ"לית קיבלה מכתב מראש פיקוד העורף, האלוף גבי אופיר. יומיים אחר כך גם אני קיבלתי מכתב ממנו. במכתבו למנכ"לית כתב האלוף אופיר שיש הנחיה חד משמעית שלא ניתנת הרשאת בנייה למבנים שאינם קשיחים, עומדים בכללי הבטיחות, וחסיני פצמ"ר ונק"ל. הוא אוסר לתת היתרים כאלה בכל יש"ע. במסמך אליי כתב האלוף אופיר שהאחריות כולה חלה על משרד החינוך, ושהוא דורש שנעביר רשימה שמקיפה את כל צורכי הבינוי ביש"ע. עוד הוא כותב שפיקוד העורף ישמח לייעץ לנו בנושא.

המשרד הכין רשימת דרישות, והיא מסתכמת ב81- מיליון ש"ח רק לבינוי הדרוש כרגע כדי להעביר תלמידים שלומדים במבנים יבילים למבנים קשיחים. נכון שלא בכל יישוב הבעיה חמורה באותה מידה: לא דין אלפי מנשה כדין אפרת או עלי. יש מקומות שהמצב בהם קשה יותר.

שאלתי את מנכ"ל משרד ראש הממשלה מי האחראי, כי כרגע הנושא נופל בין הכיסאות. מצד אחד האחריות עלינו, אסור לנו להוציא הרשאות לבנייה. מר פנחס ולרשטיין סיפר שהמנכ"לית אישרה לו בשבוע שעבר 10 כיתות יבילות, כי אין מקום לתלמידים, ושההרשאות לכך כבר מוכנות – אבל כעת אי אפשר לעשות זאת, כי אלה מבנים יבילים, ולא יהיה לתלמידים מקום ללמוד בו. אך מצד שני, מי יממן את הכל? בגוש קטיף משרד הביטחון מימן זאת – הסכום היה 5 מיליון ש"ח. מנכ"ל משרד ראש הממשלה אמר שאין מה לדאוג, כי המצב בשאר המקומות יהיה כמו בגוש קטיף, ומשרד הביטחון יממן. אך הממונה על התקציבים אמר שאיננו יודע מי האחראי ומי מממן.

עוד יחליטו שהרשויות המקומיות יממנו זאת.

כרגע כל אחד מעביר את האחריות לאחר. בmatching- שלנו מול האוצר התחייבנו להשקיע 60 מיליון ש"ח ביש"ע. זה החלק שלנו למימון התכנית הפדגוגית שמשרד האוצר צריך היה לממן ולא מימן. אבל הסכום של 81 מיליון ש"ח לא כולל סכום זה, אלא הוא מעבר לכך. כיצד נוכל לשלם זאת? האם עלינו להפסיק את בינוי הכיתות בכל הארץ ולהעביר את התקציב לבינוי ביש"ע בלבד? צריך להתייחס אל הנושא כאל צורך ביטחוני, כאל חלק ממצב החירום שאנחנו נמצאים בו כעת.

גם כאן הנושא לא סגור וחשוב שהוועדה תדע זאת. נכון שהילדים נסעו באוטובוסים ממוגנים, אך לא כך ילדי החינוך המיוחד, לא ילדים נכים ולא המורים – שלא תמיד מגיעים לבית הספר בשעות שבהן יש הסעות. יש הנחיה לרכוש 247 מכוניות "ואן" ממוגנות. הרשויות המקומיות ביש"ע צריכות לרכוש את המכוניות, מערכת הביטחון צריכה למגן ואנחנו צריכים לממן. אבל שום דבר לא סוכם עדיין. למיטב ידיעתי אין עוד די כלי רכב, ורק כעת התחילו לסגור את הקצוות. עם פתיחת שנת הלימודים הקרובה לא יהיו יותר ממכוניות בודדות. איך בדיוק ייסעו התלמידים ואיך יעברו? אינני יודעת להשיב על כך.

לדעתי אין זה רק מעניינו של משרד החינוך או מענייני כשרת חינוך; זה איננו נוגע רק לשלטון המקומי, ובוודאי שלא ליישובי יש"ע בלבד – אלא זה גם מעניינם של ארגוני המורים שצריכים להגן על המורים. גם הם צריכים לדאוג לכך שהדברים ייעשו.

גם לנו אין תקציב לזה.

לא ביקשתי שארגוני המורים יממנו. הם צריכים ללחוץ.

במאמר מוסגר אני מבקש לומר שאילו הייתי ראש מועצה אזורית ביש"ע, הייתי שוקל האם לפתוח את שנת הלימודים.

אמרתי זאת במפורש. הלוואי שהדברים ייפתרו, אך אינני רואה איך נתקדם לקראת פתרון אמתי. אם העניין לא ייפתר – תהיה בעיה לפתוח את שנת הלימודים.

הדיווח של שרת החינוך מעמיד סימן שאלה גדול על פתיחת שנת הלימודים ביש"ע.

נכון. ייתכן שבחלק מהמקומות אפשר יהיה לפתוח – אינני יודעת. אך אם תהיה בעיה, לא אגנה ולא אתפלא אם זה יהיה המצב. אינני חושבת שאני יכולה לדרוש ממישהו לקחת את האחריות על לימודים במצב כזה. ובחלק מהמקומות המצב קשה ביותר – ואינני מציעה לומר באופן גורף שאי אפשר לפתוח את שנת הלימודים ביש"ע.

אם באלון מורה יש שביתה ובאלקנה ילמדו – בעיית אלון מורה לא תיפתר. אבל אם גם רמת השרון תשבות בגלל המצב באלון מורה, כחלק מסולידריות, התמונה תהיה אחרת.

כלומר, שהמדינה כולה תשבות בשביל יש"ע.

נכון. דיברנו קודם על לכידות חברתית. אמרתי שזו מטרה אסטרטגית של משרד החינוך. זה חלק מלכידות חברתית.

עשינו זאת גם בעבר.

אני משבח.

אני מבקשת להעיר שהבעיה איננה קיימת רק ביש"ע, אלא גם באזורים נוספים שבהם יש סבל כמו בגילה ובמקומות אחרים. ביש"ע הריכוז של הבעיה גדול יותר, אבל כשאני מתייחסת למצב ביש"ע אני מתכוונת גם ליישובי קו עימות אחרים. חשוב לי לומר זאת באופן הברור ביותר.

אני מבקש להוסיף כמה מילים. בחודשים האחרונים, מאז התחלת האינתיפאדה, המשרד כולו מתאמץ ונרתם כדי לתת כתף לפני ולפנים. כל האנשים המכובדים שנוכחים כאן פועלים למעננו, ואני אומר זאת לשבחם. יחד עם זאת חשוב שנדע שבשטח אין ואקום. בשטח יש נזקים. באחד מהיישובים יש ילדה שבתחילת האירועים פחדה לצאת מחוץ לבית, כי היו יריות על בתים ביישוב. אך היום הילדה עברה תהליך נפשי מעוות, ובכל פעם שיורים על היישוב היא יוצאת מהבית ומסתובבת בין הכדורים. ומי יתמודד עם המצבים האלה? שלא לדבר על ילדים שנמצאים שעתיים בתוך אוטובוס ממוגן ירי כי נתקלו במחסום. הם לא יכולים לצאת וללכת לשירותים, הם לא יכולים להתקשר הביתה - האוטובוס סגור. מה מתרחש במהלך השעתיים האלה באוטובוס? יש המון נושאים קשים שכאלה, ובינתיים השטח ניזוק.

בכל מה שתלוי בוועדת החינוך, לדעתי תהיה סולידריות מלאה בדרישה לפתור את בעייתם של הילדים והמורים. איננו עוסקים בפוליטיקה. שלום ומלחמה – זה במליאה. בוועדת החינוך דואגים לתלמידים ולמורים. אם לא נהיה בטוחים שיש להם כל הסיוע והעזרה – אני תומך בכך שכל תלמידי ומורי ישראל ישבתו כדי להסדיר זאת.

לדעתי לא צריך להגיע למצב שבו ישבתו לאות סולידריות עם היישובים האלה. עלינו לדאוג לכך שכעת – היום, מחר ומחרתיים – יטפלו בנושא.

נשמיע את דברינו כבר עכשיו.

נכון.

יו"ר הוועדה הזכיר את נושא בטיחות המבנים כאחד משלושת הנושאים החשובים. בעניין יש"ע נגעתי, וכעת אתייחס למצב מול שלטון המקומי. אחרי האסון בבאר שבע, שבו נהרגו שני ילדים מתקרה שנפלה, מימן משרד האוצר בשנת 1999 ובשנת 2000 תוספת תקציבית לנושא תיקון ליקויי בטיחות. וזאת בנפרד מהתקציב לחידוש מבנים, לבינוי וכו'. בשנת 1999 תקצב משרד האוצר בתקצוב מיוחד 25 מיליון ש"ח שחולקו בין הרשויות, לצורך תיקון ליקויי בטיחות.

זו טיפה בים.

זה נכון. בשנת 2000 האוצר הוסיף 20 מיליון ש"ח לנושא זה. בנובמבר 2000 כתב שר האוצר לשעבר, השר שוחט, מכתב לעדי אלדר, יו"ר השלטון המקומי, ובו התחייב להעביר 20 מיליון ש"ח לרשויות המקומיות לצורך תיקון ליקויי בטיחות לשנת 2000 - כלומר עוד תוספת.



הכסף לא עבר מעולם. בשנת 2001 לא ניתנה אגורה. העליתי את הנושא בישיבת ממשלה. בעקבות הדיון בממשלה הוחלט להקים צוות לנושא זה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוביל צוות שבדק את הנושא במהלך החודשיים האחרונים. הוא ישב עם אנשי משרד החינוך, עם אנשי משרד האוצר ועם כולם.

ביום ראשון השבוע הוגשה הצעת מחליטים לממשלה. בהצעה נקבע שמשרד החינוך ינסח כללים לחלוקת הכסף, ושמשרד האוצר יקצה תקציב מיוחד של 20 מיליון ש"ח, שהחל מהשנה הבאה יישקל להכניסו לבסיס התקציב.

בישיבת הממשלה לפני שלושה ימים זה היה הנושא הראשון שעל סדר היום. מנכ"ל המשרד העלה את הנושא ושר האוצר אמר שהמשרד מתנגד ואיננו מוכן להוסיף 20 מיליון ש"ח. כל זאת אחרי שהייתה הצעת מחליטים מוכנה. במהלך הישיבה ראש הממשלה הציע לדחות את הדיון לישיבה הבאה כי הוא לא הבין מה קורה. האמת שגם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לא הבין – וגם אני – לא הבנו מה קורה. במהלך ההפסקה ניסה שר האוצר להציע לי שהנטל יתחלק שווה בשווה בין המשרדים.

אני לא בשוּק. אינני מעוניינת להתחלק חצי-חצי. אם אעשה כן, זה יבוא על חשבון צרכים אחרים ועל חשבון השעות והנושאים שנמצאים במערכת וחשובים מאין כמותם. בטיחות מבנים ובטיחות מוסדות חינוך הוא לא נושא שמשרד החינוך צריך לממן בעצמו. איך נממן זאת? על חשבון תכנית לכיתות מיוחדות לבגרות? על חשבון עזרה לחלשים? מנין? אין לנו, ולא היה, תקציב ייעודי לעניין. במהלך השנים האחרונות משרד האוצר נתן את התקציב. אין שום סיבה בעולם שמשרד האוצר לא יכבד את ההחלטה.

אינני טוענת שיש לחייב בהכרח כל התחייבות בחירות שניתנה. אבל זו התחייבות שנתן השר שוחט בנובמבר 2000, והיא איננה התחייבות בחירות אלא התחייבות שחוזרת על עצמה. בשנת 1999 כבר הוקצו לכך סכומים, וכך גם בשנת 2000. אינני חושבת שעליי להיענות למקח וממכר ולהתחלק חצי-חצי בנטל התקציב. לא ראיתי לנכון לעשות זאת, וסירבתי להצעה.

אני מקווה שביום ראשון הקרוב הנושא יעלה לסדר היום בישיבת הממשלה. אני מבקשת את תמיכתה של ועדת החינוך של הכנסת.

אתמול בלילה השיב לי סגן שר האוצר שלא הוקצתה אגורה בתקציב לצורך יישום מסקנות ועדת וינוגרד – שגם היא החלטת ממשלה. על זה ועדת החינוך חייבת להגיב. חתרנו להחלטת ממשלה, וכך היה. סגן השר יצחק כהן הודה בכך אתמול בפשטות.

לעניין הסכום של 20 מיליון ש"ח, נקבע במפורש שכל השלטון המקומי נושא באחריות ראשית והממשלה נושאת באחריות כוללת. היה מין משפט בעל אופי משפטי, שמתוך 350 מיליון ש"ח העבירו עלינו את כל החבילה. לדעתי שר האוצר צריך היה לקחת את ההצעה בשתי ידיים,
כי בנזיד עדשים הוא מגלגל מעליו את כל נושא הבטיחות.

נכון שהבעלויות הן שנושאות באחריות. וידוע לנו שראש עיר לשעבר, שהיום הוא יועץ ראש הממשלה, עומד לדין על עניין כזה – כוונתי לדוד בונפיל. ומנהלת בית הספר מבאר שבע נאלצה לעזוב והיא משלמת מחיר למרות שאין ספק שאין בה אבק של אשם. האם מנהלת בית הספר יכולה להיות אחראית לקריסת התקרה? זה אבסורד.

צריך לתת כלים ונשק להיאבק.

הייתה התחייבות של משרד האוצר להעביר 15 מיליון ש"ח למשרד החינוך לעשרה יישובים קולטי עלייה. אבל כעת לא מכירים בזה. לא יהיה כסף לכך. אני רוצה שהיו"ר יידע על כך. משרד האוצר לא מוכן להכיר בכך. הם טוענים שאלה הבטחות של השר לשעבר שוחט.

אני מציעה שלישיבה הבאה של הוועדה נזמין את שר האוצר. זה נושא חשוב, שנוגע לשנת הלימודים.

יכול להיות שנזמין אותו. זה רעיון. הוא היה חבר ועדת החינוך.

אני מבקש לומר שלדעתי, לא תיפתח שנת הלימודים בבית ספר שאין לו אישור של מהנדס. אני אומר למורים שלא ייכנסו למבנה הזה. וכך אני אומר גם להורים. שר האוצר והממשלה צריכים לדעת שהם חייבים לעזור למערכת החינוך בנושא זה.

אני מבקש להתייחס להערתה של ח"כ נאות. בוועד המנהל של מרכז השלטון המקומי, לאור התנהגות הממשלה בנושא הקיצוצים, החלטנו שביום 1 באוגוסט נעביר את המפתחות של לשכות הרווחה לממשלה. ביום 1 בספטמבר זה יקרה גם עם לשכות החינוך.

מצוין.

יש כבר הזמנה לאסיפה כללית של השלטון המקומי, ביום 19 באוגוסט בשעה 11:00. זו רק הערה.

אני מבקשת לסיים את דבריי ואחר כך נשמע את המשך הדברים.

אם השרה לא תסיים את דבריה היא עלולה להיות צרודה כמוני.

אלה נושאים חשובים, אך אני מתנצלת על שאני מאריכה. נכון שחשוב היה לי לבוא מוכנה לישיבה הזאת ולפרט את כל הנושאים, לדעתי הוועדה צריכה להיות מעורבת בכולם.

צריך להבין שאם התקציב לבטיחות לא יועבר מיד לא יהיה סיפק בידי בית הספר והבעלויות לתקן את התיקונים במהלך הקיץ. הרי הקיץ עומד להסתיים ועדיין אין התקדמות.

למר עמר אני אומרת, שאם אכן הנושא יגיע לישיבת ממשלה ביום ראשון אני מציעה לדרוש ממזכיר הממשלה שהשלטון המקומי יוזמן לדיון בישיבת הממשלה הזאת.

כשנקים את האוהל כולם יבואו אלינו ויזמינו אותנו לישיבות.

יש לי עוד הצעה למר עמר: קחו את כל ראשי הערים של הליכוד ופנו אל ראש הממשלה ואל שר האוצר. כולנו אנשים פוליטיים, וגם ראשי העיר צריכים לדבר פוליטיקה. זה נכון גם לגבי יישובי יש"ע: ראשי היישובים מייצגים את הציבור של ראש הממשלה, אתם יכולים להפעיל את הלחץ הזה. ביום ראשון יש ישיבת מרכז של מפלגת הליכוד, אם אינני טועה. וכמובן - השרה לא שמעה את כל זאת.

אפרט עוד שני עניינים במהירות: ראשית – תשלומי הורים. גם את הנושא הזה הזכיר היו"ר כאחד משלושת הנושאים שמעסיקים מאוד את הוועדה. פעלנו, אולי בפעם הראשונה, כדי להביא לידיעת ההורים את זכויותיהם, ולאכוף על המערכת את ההתנגדות לדרישה לגבייה פרועה מההורים, מעבר למה שנקבע בוועדה כתשלומי מקסימום. הגענו למסקנה שלרוב ההורים אין מושג מהו התשלום המקסימלי. הם לא מכירים את הנושא.

יש להורים מושג.

אין להם מושג באמת. אני יודעת זאת משאלות ששואלים אותי בסופרמרקט או בקניון. ההורים אומרים לי שהם נדרשים לשלם 1,300 ש"ח, ושואלים אם זה בסדר. ההורים לא יודעים מהי התקרה, ולא יודעים לחשב את הסכום.

בדרישה לעמוד בתשלום שנקבע אני רואה שני ערכים חינוכיים חשובים: זה לא חינוכי ולא מוסרי שמנהל בית ספר יפר את החוק, או יעקוף אותו, וידרוש מההורים סכומים שאסור לו לדרוש. זה מעשה אנטי-חינוכי ממדרגה ראשונה. שנית, זה לא חינוכי ולא מוסרי, וגם לא חברתי ולא צנוע, לעשות מסיבות לתלמידים במלונות של חמישה כוכבים. זהו מסר חינוכי שלילי. צריך להפנים למערכת מסר שאומר שיש לשמור על החוק – וגם על צניעות. אפשר לקיים מסיבה יפה גם בלי שמלות ערב ומלונות ושמפניה. מה שנעשה היום איננו חינוכי. אם נצליח להפנים זאת למערכת, ואם הנורמות שיתגבשו הן נורמות של צניעות, של שוויון, של עמידה בחוק ושל הקפדה לא לבייש ילדים – נעשה דבר חשוב מאין כמוהו.

אגב, ייפתח שירות תשלומי הורים ממוחשב בשיתוף הרשויות המקומיות. יש לנו עוד פרויקטים יפים בצנרת, אך לא אלאה אתכם כעת. על כל פנים אנחנו מצפים שהמורים והמנהלים יובילו עמנו גם את המסר החינוכי הזה בנושא תשלומי ההורים ובעניין ניהול מודל חינוכי ערכי לתלמידים ולהורים במסגרת מערכת החינוך.

החוזר לתשלומי הורים מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך?

בוודאי. הכל מקוון כעת.

ועדי ההורים יוצרים 70% מהבעיה הזאת.

אני חולק על מר עמר, לדעתי הם יוצרים 90% מהבעיה.

בימים האלה משרד החינוך מכין תכנית שתוגש בקרוב מאוד לקבינט הכלכלי-החברתי, לבניית 7,000 כיתות בשיטות של מימון פרטי או של הרשאה תקציבית רב שנתית של משרד האוצר. המטרה היא לא להגיע למצב מטורף – שלא ידעתי עליו לפני שנכנסתי לתפקידי – שבו כל ראש רשות מתדפק על הדלתות ואי אפשר לדעת עד הרגע האחרון מה אושר לו ומה לא אושר לו. במסגרת תכנית רב שנתית של שלוש או ארבע שנים נוכל לדעת איפה הדברים עומדים. נציג את העניין לפני הוועדה בבוא העת, וכרגע ציינתי זאת רק כאזכור.

הנושא האחרון, אך לא מבחינת סדר החשיבות, הוא המורים. כבר אמרתי קודם שהסכמי השכר עדיין לא נחתמו והם במשא ומתן מול הממונה על השכר באוצר. משרד החינוך שותף למשא ומתן ולדיונים, אם כי ההחלטה איננה בידינו כמובן. יש ניסיון להגיע לדרכים חדשות להגדלת שכר המורים, שאולי שונות במקצת ממה שהיה עד היום.

מה שנמצא על הפרק, מעבר להסכמי השכר, הוא גם הגדלת מכסות לפרישה מוקדמת – על דעת ארגוני המורים ועל דעת משרד החינוך; העלאת שכר המנהלים והגדלת היקף המשרות; קיצוץ במשרות המפקחים – לעניין זה המורים אמנם מתנגדים, אך לדעתנו יש מקום לחסוך כאן ולקצץ במשרות המפקחים. לדעתנו אין מקום לעגן או לשמר מודל שהיה קיים בעבר שהפך לרלוונטי פחות בעקבות המעבר לניהול עצמי. אפשר לחסוך כאן בהוצאות.

חוץ מזה עולים נושאים שנוגעים ליום חינוך ארוך. הסתדרות המורים מאיימת להשבית את מערכת החינוך בשל הנושא הזה. יום חינוך ארוך הוא חוק לכל דבר, ולצערנו איננו יכולים להפעילו היום ברשויות רבות יותר בגלל בעיות תקציביות. בחוק ההסדרים הנושא נדחה. אך אנחנו בהחלט חושבים שיום חינוך ארוך הוא מהלך נכון. אני קוראת להסתדרות המורים שלא להשבית את מערכת החינוך בגלל הנושא הזה.

ארגון המורים מזכיר שבו ושוב, בצדק מבחינתו, את פרויקט "עוז לתמורה". שר החינוך הקודם, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, הבטיח 100 מיליון ש"ח למערכת החינוך כדי לכלול עוד 20 בתי ספר בפרויקט "עוז לתמורה". אני מבהירה ליו"ר הוועדה שאין לנו תוספת כזאת, ואם נקבל אותה – נצטרך לשקול האם ההוצאה הנכונה תהיה דווקא זו. אולי יש מקום להשקיע בדברים אחרים. בכל מקרה, אין כרגע שום תוספת אלא רק קיצוצים – גם בנושאים שהתחייבו להעביר בגינם כספים, ופירטתי זאת קודם. אני מקווה מאוד שארגון המורים לא ישבות בגין הנושא הזה.

התייחסתי קודם לפרישה המוקדמת של המורים ואני מבקשת לציין כאן שהמשרד פועל גם לשיפור התהליכים לפיטורים מנהליים ולפיטורי מורים כושלים. אני מצפה לשיתוף פעולה של ארגוני המורים עם הצורך לפטר מורים כושלים. אינני מבינה מדוע רואים צורך להגן על פיטורים מנהליים או על מורים כושלים. זה לא סביר בעיני. הרי יש מעל 30,000 מורים – רובם נפלאים – ויש ביניהם גם כמה אחרים וצריך לפתור את הבעיה הזאת.

האם יש מסקנות מפרויקט "עוז לתמורה"?

יש מסקנות ראשוניות. התהודה חיובית מאוד. צריך לקחת בחשבון שמדוב ב20- בתי ספר. מימון הפרויקט לבית ספר אחד הוא חמישה מיליון ש"ח.

מתוך זה מיליון ש"ח הוא סכום חד פעמי.

נכון, ומעבר לו יידרשו ארבעה מיליון בכל שנה.

אם הפרויקט טוב, צריך להירתם לנושא. זה פרויקט של ארבעה מיליארד ש"ח. צריך לקדם את הפרויקט לאורך ארבע-חמש שנים. אם לזה החינוך זקוק – צריך לעשות זאת. מתקציב של 200 מיליארד ש"ח אפשר להקציב לנושא 3%-2%.

אני מסכימה, וגם אמרתי זאת בעבר. זהו פרויקט מבורך וזו הגישה הנכונה – וצריך לעשות בה כמה שינויים. אם הסכום יינתן ממשרד האוצר – אני תומכת בכך. אבל אם משרד האוצר מוסיף 100 מיליון ש"ח למשרד החינוך – נצטרך לשקול אם יש לייחד את הסכום הזה לפרויקט טוב שפועל ב20- בתי ספר בלבד - או שכדאי להקצותם לנושאים אחרים: פנימיות יום, תיקון ליקויי בטיחות, תכניות לבגרות ועוד ועוד. בינתיים אין שום תוספת, גם לא חלקית.

לסיכום דבריי, אני מבקשת לומר שאנחנו נמצאים במצב לא רגיל: המצב הביטחוני מורכב וקשה. האווירה במדינה מאוד לוחצת. הציבור בארץ: תלמידים, הורים, מורים – כולם – נמצאים בחרדה ובתחושה קשה. אלה ימים קשים. לדעתי אפשר לפתור כל דבר, אם יש נכונות לכך – ונכון שלפעמים נדרש גם קצת לחץ. אני קוראת לוועדת החינוך לנסות להיכנס לעובי הקורה ולסייע בידינו לפתור את הבעיות עוד טרם פתיחת שנת הלימודים.

אני קוראת לארגוני המורים להודיע מהיום שהם לא ישבתו בפתיחת שנת הלימודים גם אם יש נושאים שצריכים להיפתר במשא ומתן. בעיות בטיחות או ביטחון זה עניין אחר. אבל אני קוראת לארגוני המורים להודיע כבר כעת שלא ישבתו בגין עניינים אחרים - גם אם אלה נושאים אחרים שצריכים להיפתר במשא ומתן ולא ייפתרו עד ערב פתיחת שנת הלימודים.

לא ייתכן שנוסף על המתח, החרדות, הלחץ הנפשי – ההורים, הילדים והמורים שוב יצטרכו להאזין לרדיו בחמש או בשש בבוקר כדי לדעת האם יתקיימו לימודים. זה מצב לא נכון ולא בריא שהילדים יסתובבו ברחובות בלי מסגרת בימים אלה. אני קוראת למר בן שבת, מזכיר הסתדרות המורים ולרן ארז, יו"ר ארגון המורים, להודיע כבר היום בוועדה שא ינצלו את הנשק הזה מתוך אחריות לעתיד כל המערכת. המצב הביטחוני הקשה מחייב את כולנו ואנחנו ניקח על עצמנו להמשיך במשא ומתן, אם לא יסתיים ובתקווה שיסתיים.

אני מברך את היו"ר על הדיון הזה, שנערך מקודם ככל האפשר. אני מברך את השרה ואת המנכ"לית והצוותים במשרד החינוך על הפעילות הנמרצת במשרד. לצערי הפעילות הנמרצת נתקלת בקיר אטום מצד משרד האוצר – וחשוב לומר זאת כאן. לנו אין סמכות לכפות מאומה על מי מהצדדים, ואנו יכולים רק לומר את הדברים כהווייתם.

לא אחזור על דברי השרה בכל הנוגע למורים שפועלים בסיכון ביטחוני. אנחנו מקבלים מכתבים רבים בנושא במהלך שנת הלימודים ממורים שנמצאים בחרדה מתמדת. הם נוסעים בכבישים מסוכנים, הלוך וחזור, לפעמים גם פעמיים ביום, במכוניות הפרטיות שלהם. יש מספר לא קטן של מורים שנרצחו בדרך. המורים החרדים האלה בוודאי לא יכולים להפיג את החרדה שחשים תלמידיהם. אנחנו מוכנים לתת יד למשרד החינוך ולצאת למאבק משותף מול משרד האוצר בנושא זה. אבל אי אפשר לגלגל את הנושא עלינו בלבד. האחריות מוטלת עלייך, שרת החינוך. את חברה בממשלה.

בהחלט, זה ברור.

אנחנו נעזור בכך. נפשית גם אנחנו לא יכולים לעמוד מול הפניות של מאות המורים. חברי רן ארז יעיד: עשינו כנסים, ניסינו להפיג את החרדות – אבל אלה רק מילים. אין זו תשובה לבעיה.

אין אוטובוסים ממוגנים שהמורים יכולים לנסוע בהם?

לא, אין. אנחנו עוסקים בהסעת מורים, ולא בהסעת תלמידים.

המורים לא יכולים לנסוע באוטובוס שמיועד לתלמידים כשהם מסיימים ללמד בשעות אחרות.

כשיש הסעה ולוח הזמנים מתאים למורה, הוא מצטרף אליה.

בסיכום עם הצבא נקבע שכמעט בכל שעה עגולה יֵצא רכב ממוגן מיישוב.

מר שמחה שניאור מעיר את תשומת לבי שלפי תקנות הצבא ירד מספר התלמידים בכל אוטובוס מ70- תלמידים ל50- תלמידים. וכך אין די מקום גם למורים.

יש בעיה עם הסעת מורים. הזכרתי קודם את היישוב אבני חפץ. שם כל התלמידים הם בני המקום, ואין צורך להסיעם. אבל 70% מהמורים מגיעים ממקום אחר. צריך אוטובוס מיוחד כדי להכניסם ליישוב. יש אוטובוס כזה, אבל מי מממן אותו?

בוועדת התקציבים פיקוד העורף התחייב לשלוח אוטובוס ממוגן בכל שעה עגולה.

אבל אני מתאר את המציאות.

המצב הזה לא קיים.

אפשר לשאול על כך את מר יוחאי דמרי.

הרי אין מאגר בלתי מוגבל של אוטובוסים ממוגנים.

אעבור לנושא אחר, חמור מאוד: הבטיחות במבנים. יש שלוש או ארבע מנהלות בתי ספר שמשלמות את המחיר, ביניהן מנהלת בית ספר איילים בירושלים, שהתריעה שוב ושוב על מפגעי בטיחות במבנים של בית הספר – ושם נהרגה ילדה. היום הדירה של המנהלת הזאת עומדת למכירה כדי שתוכל לממן את ההגנה המשפטית עליה. אנחנו מורים למנהלי בתי הספר שלא יפתחו את בית הספר ולא יקבלו עליהם אחריות אם לא יתקבל אישור מוקדם שאכן בית הספר כשיר מבחינה בטיחותית. אני שמח שהשרה הדגישה את החומרה של הנושא הזה.

פניתי אל היו"ר בעניין הצעתו של ח"כ גילאון.

הנושא הזה לא יתקיים בשנת הלימודים תשס"ב.

נכון. אבל אני רוצה לומר שהבעיה בחינוך המיוחד, ובעיקר בחינוך המיוחד האוטיסטי, הקשה – היא חמורה וקשה מאוד מבחינת התלמידים ובעיקר מבחינת המורים. תנאי העבודה שם הם בלתי נסבלים. איננו יכולים להמשיך להשלים עם תנאים כאלה. נקטנו צעד חריג ביותר: יומיים לפני סיום שנת הלימודים האחרונה סיירתי עם הממונה על השכר באוצר מר רכלבסקי ועם הצוות שלו במספר מוסדות חינוך. הוא עצמו הזדעזע מהמצב, למרות שבדרך כלל קשה לזעזע ממונים על השכר.

אני רוצה לומר לשרת החינוך ולמנכ"לית שנושא זה – בתי הספר לאוטיסטים, ובתי הספר לחינוך מיוחד – הוא נושא קשה וחמור מאוד. אני מקווה שלפחות בתגובתו של הממונה על השכר לאותם בתי ספר שביקרנו בהם יש איזה שהוא סדק או פתח להתקדמות. צריך לנסות להביא לכך שהאוצר ילך לקראתנו בעניין הזה, מעבר לכל נושא אחר.

הכוונה לתוספת שכר למורים או שיפור בטיחות המבנים?

אינני עוסק כעת בבטיחות המבנים אלא בתנאי העבודה ובצורך לתגמל תגמול הולם מורה שנמצא בתנאים הקשים האלה – ואינני רוצה לתאר את התמונה כעת. בוועדת החינוך של הכנסת יתקיים דיון בנושא ונגיש נייר עמדה. שלחתי העתק ממנו לשרת החינוך ולמנכ"לית. המטרה היא אחת: לשפר את התנאים של מוכי הגורל האלה – של הילדים. בוודאי גם לשפר את התנאים של המורים.

כידוע, ההסכם שלנו הסתיים. אנחנו עושים מאמץ עליון להגיע להסכם נוסף כדי לפתוח את שנת הלימודים. אנחנו מבקשים שגם בנושא הזה וגם בנושא שכר המורים ותנאי העבודה שלהם משרד החינוך יסייע לנו. משרד האוצר חייב להחליף הילוך. הוא לא יכול להמשיך באותו קצב שבו פעל עד כה. בימים הקרובים נגיש לשרה תכנית לקליטתם של פרחי הוראה, והמנכ"לית מודעת לכך. התכנית בוודאי תובא לשרה לדיון. אם רוצים לשנות את הדברים ולהיטיב עמה עם מערכת החינוך חייב להתחיל מקליטתם של פרחי הוראה שגומרים ארבע שנות לימוד עם תואר ראשון בחינוך.

מורים אלה מגיעים עם תחושת ייעוד ושליחות, ועם להט של תחילת העבודה. הם נכנסים לבית הספר ונתקלים במציאות – שנוצרה ואיש לא יצר אותה – של אלימות, תובענות של הורים (ובצדק, כי גם הם צריכים להיות מעורבים) תובענות של משרד החינוך (שגם היא בצדק). אלה תנאי עבודה שלא בהתאם למתחייב. בוגר המכללה יכול להשלים עם הבעיות ולהתמודד עמן אם בסוף החודש היה לו שכר הוגן, פחות או יותר. אך כשהוא משתכר פחות מ3,000- ש"ח לחודש – מדוע שימשיך לחוש ייעוד ושליחות?

מהמחקרים שעשינו עולה שרוב המורים הטובים נושרים בארבע השנים הראשונות לעבודתם. החלק הגדול ביותר של המורים המוכשרים שנכנסים למערכת נושרים בארבע השנים האלה. התכנית שלנו היא לארבע השנים הראשונות, ונגיש אותה בימים הקרובים.

אני מבקש ממשרד החינוך לקרוא לאוצר לזרז ולקדם דברים. המטרה שלנו היא לפתוח את שנת הלימודים. אך לא אשקר: אם נכריז על פתיחת השנה היום, כל הנושאים שעלו כאן דינם שיוסטו הצידה ואיש לא יטפל בהם. איננו יכולים להכריז זאת היום. היום אנחנו מכריזים רק שרצוננו הוא לפתוח את השנה. אך לא נפתח אותה בכל תנאי. נעשה כל מאמץ לקדם את הנושאים האלה – הם קריטיים וחשובים ביותר.

השרה דיברה על מורים כושלים. אין לי רצון להיות מזכ"ל של מורים כושלים. אבל האמירה של השרה היא סיסמה באוויר. טוענים שאנחנו מגִנים על מורים כושלים אך חשוב להבין דבר אחד: כשרופא מפוטר מעבודתו בקופת חולים, הוא פונה לקופת חולים אחרת.

הרופא לא עוזב, הוא נשאר במקומו.

ומהנדס שפוטר מרפא"ל עובר לחברה אחרת. אך מורה שפוטר מעבודתו – רשיון העבודה שלו נשלל. הוא לא הולך לשום מקום. לכן צריך ליצור תנאים שבהם יעזוב את ההוראה בלי להיזרק לרחוב. הבעיה היא שיש מפקחים שממונים על 200 בתי ספר, בהעדר תקני פיקוח, ומשום כך הם בכלל לא רואים את המורה. הם פוגשים אותו רק בבואם לפטר אותו. ולדעתי אין מאות מורים כושלים שצריך לפטר. אני מוכן שיציגו אותם. אני לא רואה כל כך הרבה מורים כאלה, שאנחנו מגנים עליהם כביכול. זה תפקידו להגן.

אם יש הסכמה, אין בעיה.

אסיים במשפט אחרון: השרה דיברה על מודל חינוכי ערכי בכל הנוגע לחגיגות סוף השנה. אני מסכים עמה, והיו"ר יודע ש98%- מהאירועים הללו נובעים מדרישה של ועדי ההורים ולא מיזמת הנהלות בתי הספר. אם כבר רוצים מודל חינוכי ערכי – צריך להתחיל מעצמנו. יש חוק חינוך חינם – בואו ניישם אותו באמת. זה יהיה המודל שהמדינה יצרה והמדינה מיישמת.

יש הצעת חוק שלי שפוטרת את כל 800 מיליון השקלים של תשלומי הורים באמצעות העלאת תשלום הביטוח הלאומי בכמה פרומילים. אני מקווה שיום אחד הממשלה - והכוונה בעיקר למשרד האוצר כי על עזרתה של שרת החינוך אני סומך – תגיע עמנו להבנה בנושא.

למען האמת התלבטתי אם לדבר כאן או לא. חששתי שמא דבריי יישמעו כדברי חנופה. אבל מכיוון שהנוכחים מכירים אותי ויודעים שאינני חנפן, אתגבר על הסיכון.

המצב השנה הוא הקשה ביותר ממה שאני מכיר ב15- השנים האחרונות. אך בכל זאת אני רגוע. זאת הפעם השנייה שיש לנו שרת חינוך, והיא נחושה ויודעת מה שהיא עושה.

זוהי שרת החינוך הראשונה.

לא, קדמה לי גב' שולמית אלוני.

איך יכולתי לשכוח זאת?

אני אומר את הדברים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, אך מקצת משבחה של השרה אפשר לומר גם בפניה: עד עתה, ארבעה חודשים מאז שהשרה בתפקיד, מה שהיא הבטיחה – היא עשתה. והיא פעלה בנחישות, בדבקות ובעקביות, וגם בהצלחה. אין לי ספק שכל מה שאמרה השרה יתגשם לקראת תחילת ספטמבר – מה עוד שיש עוד 45 יום עד אז. לכן אני רגוע ומאמין שכל מה שקשור במשרד החינוך אכן יבוצע: מועד ב', בטיחות בבתי ספר, מיגון אוטובוסים וכל מה שתלוי במשרד החינוך והובטח על ידו.

אך הסכמי העבודה מול משרד האוצר הם פרשה אחרת. אני רוצה להיענות לאתגר ולומר שביטול הרחבת הניסוי "עוז לתמורה" בשנת תשס"ב לא יהיה עילה לאי-פתיחת שנת הלימודים ב1- בספטמבר.

ומה כן יהיה עילה לאי פתיחת השנה?

אינני יודע. על כל פנים, השרה ביקשה שלא נשבית את שנת הלימודים בגין "עוז לתמורה", למרות שהמשרד לא ירחיב את התכנית בשל בעיות תקציב. אני מודיע שלמרות שהמשמעות היא שמעשי ידינו טובעים בים, בכל זאת לא נשבית את שנת הלימודים בגלל הנושא הזה.

נקווה גם שהמעשים לא יטבעו בים.

אני מבקש להבין: כתוצאה ממה לא תהיה שביתה?

לא תהיה שביתה כתוצאה מביטול הרחבת הניסוי של התכנית "עוז לתמורה".

ויתר הבעיות באו על פתרונן? אינני מבין את האמירה.

מאז שנת 1999 אנחנו עובדים בלי הסכם עבודה. שחיקת השכר משנת 1996 לא נבדקה ולא שולמה. עברו חמש שנים מאז. יש 400 מורים קבועים בחינוך הטכנולוגי שפוטרו כתוצאה מקיצוצים ועוד לא נמצאו מסגרות לפרישה מוקדמת בעבורם. השרה תילחם על כך יחד עמנו, אבל זוהי בעיה.

אז כל אלה אינם עילה להשבתה?

לא. אי הרחבת הניסוי "עוז לתמורה" לא תהווה עילה להשבתה.

לא שואלים שאלה כזאת, ח"כ אורלב.

חשוב לדעת את האמת. אנחנו לא משחקים.

כל מה שקשור במשרד החינוך לא יהיה עילה להשבתה.

וכל מה שקשור במשרד האוצר?

כל מה שקשור במשרד האוצר נשאר עילה להשבתה.

אגב, אין המשמעות שאנחנו מסכימים עם הגבלת הניסוי. איננו מסכימים לכך. נמשיך להיאבק על ההרחבה, אבל בדרכים פרלמנטריות וציבוריות, ולא בשביתות.

לצערי אנחנו חוזרים על המפגשים מהסוג הזה מדי פעם, כששנת הלימודים מתקרבת. אך השנה באמת שונה. השנה גם אי אפשר גם לבוא בטענות לשלטון המקומי. בשלושת החודשים האחרונים, מיד עם בחירתה של הממשלה, נפגש השלטון המקומי עם כל הגורמים. התרענו על בעיית החינוך במדינת ישראל.

לזכותן של השרה והמנכ"לית ייאמר שהן התפנו וישבו עמנו מספר פעמים. הן עדכנו אותנו בכל מה שקשור לקבלת החלטות בממשלה, ואנחנו ניסינו לפעול בדרכנו. יו"ר סיעת הליכוד, בעקבות הפנייה שלנו, כינס דיון בנושא והצגנו שם את המצב. גם יו"ר סיעת המערך נענה לפנייתנו וזימן דיון בנושא, וכך כל הסיעות למעשה.

לא כל הסיעות. המפד"ל לא צריכה דיון – היא מחליטה מיד לתמוך בכם.

כי היו"ר הוא חבר ואוהד, והיה פעם מנכ"ל משרד החינוך ויודע במה מדובר. הוא גם תמים דעים עמנו.

כולנו יודעים שבמדינת ישראל בקושי 40% מהתלמידים מסיימים את הלימודים כזכאים לתעודת בגרות. כולנו יודעים שבתקופתנו אם אין לאדם תעודת בגרות – למעשה כבר ברור איזה אדם יהיה ואיזו משפחה תקים, והיכן יועסק. אנחנו יושבים כאן, חודש וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, ותוהים האם השנה תיפתח.

אני אומר לכולם, גם למזכ"ל הסתדרות המורים שגם נלחם עמי בנושא חברתי: אנחנו חוזרים לרמת החינוך מתקופת הפנתרים השחורים. אמרתי זאת לראש הממשלה בכנס של סגני ראשי ערים, וגם במפגשים אחרים. מה המשמעות של קיצוץ של 100 מיליון ש"ח בחינוך הטכנולוגי? ומה המשמעות של קיצוץ בטיפוח?

אין קיצוץ של 100 מיליון, השרה עדכנה אותנו בנושא כעת, ומדובר ב50%- קיצוץ.

הנייר נמצא מולי. התקשרתי למנכ"לית ואמרתי לה שאני מחזיק בידי את החלטת ועדת הכספים בנושא קיצוץ, והקראתי לה את מה שכתוב. גם המנכ"לית הייתה המומה כששמעה על כך. מה המשמעות של ההחלטות הללו? מה המשמעות של הטלת עוד ועוד מטלות על הרשות המקומית, בלי כל פיצוי?

הופענו לפני כל הסיעות וכולן הבטיחו תמיכה. אך כשהיה דיון בוועדת הכספים, לא נדרשו יותר משלוש דקות כדי להחליט על הקיצוץ של 3 מיליארד השקלים בוועדה. לכל מיליארד ש"ח נדרשה דקה. הסתכלתי על החברים מהמפלגה שלי ועל אלה שהופענו מולם בתנועות השונות. שאלתי האם היד שלהם לא רעדה. איפה כל ההבטחות שלהם, שלא יתנו לפגוע בחינוך וברווחה? מה קרה כאן?

ישראל – בניגוד למה שצריך לקרות במדינתו של העם היהודי החכם – מדורגת במקום ה28- בעולם בכל הנוגע להישגים בבגרות. לפנינו מדינות מהעולם השלישי. הן עקפו אותנו, ואנחנו יושבים כאן כאילו לא קרה דבר.

יש לכם תמיכה וגיבוי מלא של השלטון המקומי להיאבק למען מיקומו של החינוך במדינת ישראל. אני לא נרתע או נבהל: אם "עוז לתמורה" הוא הפתרון צריך להילחם על זה ולהחליט שזאת תהיה תכנית חומש של ארבע או חמש שנים. הרי אם יש "עוז לתמורה" לא צריך פנימיות יום ולא מועדונית, או טיפול פרטני.

וגם לא יום חינוך ארוך.

אם כן, זה צריך להיות היעד. אני חושב שזה מה שנחוץ למדינת ישראל ולחברה בישראל. אחרת לא תהיה רק ישראל ראשונה וישראל שנייה – אלא תקום ישראל שלישית. זכרו את דבריי: בעוד שלושים שנה מישהו יצטרך לבקש סליחה, ואת הסליחה הזאת לא יקבלו.

חלק גדול מהאנשים שיושבים כאן הם אנשי חינוך ולכן ראשית אני רוצה להמליץ: אתמול סיעת הליכוד ערכה סיור ביש"ע, עם השנייה. ליד תקוע יש מקום ששמו "חוות שדה בר". אני ממליץ לאנשי חינוך לראות מה קורה שם. זה לא ייאמן, וגם מעניין מבחינה מקצועית.

הייתי שם, זה מדהים ומרגש.

אני מבקש להצטרף לדברי מר עמר, אולי במילים אחרות, בעיקר לעניין "עוז לתמורה". אם התכנית הזאת יכולה באמת לחולל שינוי עמוק במערכת החינוך ולבצע רפורמה – וזאת שאלה שצריך להשיב עליה – אז ראשית, האמירה של היוזם שלה איננה במקומה. אינני מעודד את השבתת המערכת, אבל אם ישביתו אותה בגין עוד כמה סעיפים הנוגעים לאוצר – הרי שקודם כל צריך לעשות זאת בשל "עוז לתמורה".

העליתי את הנושא בשבוע שעבר, והשרה השיבה לי. היא אמרה שהיא תומכת בתכנית, רואה ברכה בניסוי והייתה רוצה להרחיבו – אך אין לה הכסף לכך. השרה אומרת שכעת אי אפשר להרחיב את התכנית, ושאם האוצר יעביר תוספת של 100 מיליון ש"ח – יהיה צורך להשקיעה בדברים דחופים יותר במערכת, ולא ב"עוז לתמורה". אני מבקש לומר לשרה: אם זוהי אמירה טקטית שאומרת ש100- מיליון ש"ח למערכת הם טיפה בים – אני מבין את הדברים; אבל אם זו התפיסה של השרה מבחינת סדר העדיפויות, אני מבקש להציב על כך סימן שאלה.

אני מבקש לשמוע לכך תשובה מהמומחים הגדולים במערכת החינוך, אך אם אכן התכנית הזאת במתכונתה היא הרפורמה בהא הידיעה שמערכת החינוך כל כך זקוקה לה – זה צריך לבוא לידי ביטוי גם בסדר העדיפויות של המשרד. אי אפשר לומר שאם תהיה תוספת הדבר ייעשה. יש הבדל גדול בין שתי העמדות.

אינני צריך להעיד על עצמי שלדעתי צריך לפתוח מערכת חינוך בלי שביתות. כשהייתי ראש עיר נלחמנו על כך רבות.

ח"כ בוים, אל דאגה, תבוא לבקר אותי באוהל.

צריך לפתוח את שנת הלימודים בלי שביתות, ואינני רוצה שדבריי קודם יישמעו כהטפה לשיבוש פתיחת שנת הלימודים. אך על הנושא של "עוז לתמורה" צריך להגיב אחרת. יש תכנית קטנה, היא החלה כניסוי קטן שעוד לא אומר שום דבר. מוכרחים להרחיב את הניסוי כדי לתת תשובה סופית לשאלת יתרונותיה של התכנית. אם מחליטים ליישם אותה זאת תכנית לטווח ארוך, שמטרתה לחולל רפורמה גדולה מאוד שמהערכת זקוקה לה.

אני מבקש לסיים את הישיבה כעת, עקב מצב קולי. הדברים שאומר כעת מקובלים על השרה, והם גם בהבנה עם סיעתה.

לעניין "עוז לתמורה" – הוועדה אמרה את דבריה כמה פעמים, התקיים דיון בנושא, התקיים גם ביקור, והוועדה גם תמכה בהצעה לסדר. ההצעה תובא לדיון בוועדה, כידוע, וכולנו תומכים בה. אני שמח שגם השרה והמנכ"לית תומכות – וכל השאלה כרגע נוגעת ל"קמח". גם אני מצטרף לבקשה להרחיב את הניסוי עד כמה שאפשר. אם אין הקצאה של 100 מיליון ש"ח לשם כך – המצב מובן; אבל אם הניסוי יישמר במסגרת של חמישה בתי ספר, יהיה זה איתות לכולם שהפרויקט נדחק לקרן זווית. אם יתווספו עוד כמה בתי ספר – כמה שאפשר – הדבר יראה שיש לנו עניין בדבר. המסר כאן חשוב מאוד.

לעניין הנושאים האחרים, ראשית אני מציע שהוועדה תרשום לפניה את הדיווח המפורט מאוד שמסרה שרת החינוך. כולנו התרשמנו מאוד מהעבודה הרצינית והמרשימה שעושה המשרד לקראת פתיחת שנת הלימודים.

וכן מבקיאותה של השרה.

נכון. אבל לגוף העניין, הוועדה קובעת כי פתיחת שנת הלימודים כרגע עומדת בסימן שאלה בשל ארבע בעיות: ראשית, העדר משאבים במשרד החינוך לצורך פתרון בעיות בטיחות – והייתה גם הבטחת אוצר שלא קוימה.

הבעיה נובעת מהעדר העברת משאבים.

נכון, הבעיה היא במחסור בהעברת משאבים למשרד החינוך לצורך פתרון בעיות בטיחות במוסדות החינוך.

זה אפילו אי קיום הבטחה.

זהו מצב של אי קיום הבטחה והעדר העברת תקציבים נוספים.

הנושא הבעייתי השני הוא החלטות הוועד המנהל של מרכז השלטון המקומי שלא לפתוח את שנת הלימודים בשל אי קיום הבטחות שלטוניות.

אין זה נכון. השלטון המקומי איננו טוען שאיננו פותח את שנת הלימודים. שהשרה תפתח את השנה.

הבנתי את המשמעות. אני ניסחתי את הדברים כפי שניסחתי.

השלטון המקומי מעביר את האחריות לחינוך לממשלת ישראל, למשרד החינוך.

חשבתי שמר עמר הוא חבר שלי.

כאמור, השלטון המקומי הודיע על החלטתו בשל אי קיום הבטחות ממשלה וקיצוצים בתקציבי חינוך.

הנושא השלישי הוא העדר הסכם שכר עם המורים, בעיות בטיחות ונושאים נוספים שבמחלוקת בין ארגוני המורים למשרד האוצר.

העניין הרביעי הוא העדר תקציבים לפתרונות חינוכיים, מבנים בטוחים והסעות ממוגנות ביש"ע ובאזורים נוספים שבסיכון.

הוועדה דורשת מראש הממשלה לקיים ישיבת ממשלה דחופה בנושא, כדי לגבש את הפתרונות הדרושים להבטיח פתיחה תקינה של שנת הלימודים. נתכנס שוב בעוד כשבועיים כדי לקיים ישיבת מעקב. נלווה את הגורמים, נעזור להם ונגבה אותם בכל דבר אפשרי כדי ששנת הלימודים תוכל להיפתח. אנחנו מאחלים לכולם הצלחה רבה.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.