פרוטוקולים/ועדת חינוך/3459




3
ועדת החינוך והתרבות
10.7.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3459
ירושלים, ו' באב, תשס"א
26 ביולי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, י"ט בתמוז התשס"א (10 ביולי 2001), שעה 9:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
אפי אושעיה
שמואל הלפרט

השר הממונה על רשות השידור ד"ר רענן כהן
נחמן שי - יו"ר רשות השידור
אורית פורת - מנכ"ל רשות השידור
יוסף ביניא - מנהל הטלוויזיה בערבית, רשות השידור
אבי כץ - מנהל אגף הגבייה, רשות השידור
טוביה סער - מנכ"ל אגודת העיתונאים
יוסי בר-מוחה - משנה ליו"ר אגודת העיתונאים תל-אביב
עו"ד מיכל פומרנץ - יועצת משפטית, אגודת העיתונאים
תומר תדהר - מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת
יצחק ריבלין - הסתדרות ההנדסאים במחוז ירושלים
יעקב קצב - יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים
אלישע שפיגלמן - יו"ר הנהלת האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל
בני ליס -
משה פרידמן -
אריה בן ציון - יו"ר פורום הוועדים של הטלוויזיה החינוכית בת"א
נורית הניג - ועד העיתונאים, הטלוויזיה החינוכית
יורם חטב - איגוד שחקני המסך, פורום היוצרים
אייל מלובן - איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה,
פורום היוצרים
אמיר לופוביץ - עוזר מחקר ומידע

יהודית גידלי

תמר מרימוביץ

הרפורמה ברשות השידור – תכנית השר רענן כהן.

הרפורמה ברשות השידור – תכנית השר רענן כהן

אני פותח את הישיבה. על סדר היום הרפורמה ברשות השידור. אני מודה לשר רענן כהן על השתתפותו, ומקדם בברכה את כל המשתתפים, ובכללם גם את יושב-ראש הוועד המנהל של רשות השידור. נמסר לי שהמנכ"ל מתעכב בפקק תנועה, והוא יגיע מאוחר יותר.

אני רוצה לפתוח ולומר שרשות השידור הוא הגוף שנבדק אולי הכי הרבה על-ידי ועדות. ביקשתי מאחד מעוזרי המחקר להכין לי מסמך רקע לדיון ולעשות עבודה "ארכיאולוגית" כדי לראות באיזה ועדות מדובר.

אם נתחיל בעשור האחרון, פעלה ועדת לבני בשנים 1992-1993. לאחר-מכן פעלה ועדת צוקרמן בשנים 1996-1997. לאחר-מכן היה דו"ח גרניט בשנת 1996. אחרי-זה היה דו"ח תיאום גם בשנת 1996. לאחר-מכן דו"ח ורדי בשנים 1999-2000, שזה כבר היה בתקופתי, וקיימנו על כך דיון נוקב, ששודר על-ידי ערוץ 33, ובו השתתף ורדי. לאחר-מכן, היושב-ראש הקודם גיל סמסונוב הגיש הצעה, ועכשיו יש לנו הצעה של דוקטור רענן כהן.

לא הזכרת את פרופסור חיים בראשית בסוף שנת 2000. מעבר לזה, יש דו"חות של מבקר המדינה.

יש עוד דו"ח אחד של מבקר המדינה, שנכתב ב-1999. אני מניח שיש עוד דו"חות והצעות. גם לא מנינו כאן את ההצעות בחוק שנותרו על שולחן הכנסת, ובכללם גם הצעת-החוק שלי.

אגב, הצד השווה בין כל הדו"חות, למעט הדו"ח של השר כהן, הוא שכולם צוברים אבק על המדפים. אגב, היתה יוזמה נוספת גם של השרה דליה איציק, והיא הגיעה להסדר עם משרד האוצר, לאחר שהיתה ידיעה גדולה שהושגו תנאים לפיטורים של 400 עובדים, כלומר: רשות השידור הוא גוף שהעסיק הרבה מאד ועדות, והעסיק מאד את דעת הציבור.

אני חושב שאין חולק על כך שהוא אחד הגופים הממלכתיים החולים במחלה אנושה ביותר מקרב הגופים הממלכתיים של מדינת-ישראל, ואין באמירה זו כדי לפגוע במישהו, אלא כדי לציין עובדה מאד ברורה שעולה מכל הדו"חות, שאין אבא לכישלון המצטבר הזה, ואין מישהו אחד שנושא באחריות.

אנחנו לא כל-כך חולים.

אמרתי הרשות.

הרשות זה בני-אדם.

אני אינני מדבר באופן פרסונלי. אני יודע שברשות יש אנשים טובים.

על מה היתה המחלוקת?

אמרתי שהרשות חולה במחלה אנושה כרונית ומצטברת. היא חולה אנושה ביותר מהבחינה המנהלית והארגונית שיש בגופים הממלכתיים במדינת-ישראל.

איך זה שהחולה הזה מוביל ברייטינג, נגיד בחדשות?

לא יודע.

זה פלא עולמי, לא?

זה בזכות האנשים הרציניים שיש ברשות.

אז מה, אפשר להגיד שלמרות המחלה, הגוף מתפקד?

אני עושה עוול בהכללת הרדיו וטלוויזיה, אבל הרדיו הוא אופרה לגמרי אחרת, ולדעתי, "קול ישראל" מצליח לפי כל קנה מידה. בוודאי יש גם בטלוויזיה עצמה תכניות מצליחות. הדברים כאן ידועים, אבל אני מדבר על הרשות כארגון וכגוף ממלכתי, שמנקודת מבטי, חולה במחלה אנושה.

עובדה היא שנכנס שר חדש לתפקידו, ואם הכל תקין, לא צריכים רפורמה. בא שר חדש, ואני מעריך שהוא ראה מה קרה בעשור האחרון, ואמר: בואו נראה מה אני יכול לעשות. לכן, כשהתפרסמה הידיעה שהשר רענן כהן יצא ברפורמה, קיימתי אתו שיחה, ואמרתי לו: אני חושב שרפורמה היא דבר חשוב מאד, ולכן עלינו לקיים על כך דיון בוועדה, כדי לראות מה ניתן לעשות; תציג את הרפורמה, נדון בה, ואם היא טובה, נתגייס כולנו לעזור לך, כי רשות השידור יקרה לכולנו, וכולנו רוצים בהצלחתה.

אדוני היושב ראש, אני מודה לך מאד על דברי הפתיחה. אדוני יושב-ראש הרשות, חבריי לעבודה, אנשי רשות השידור, אדוני יושב-ראש סיעת העבודה חבר-הכנסת אפי אושעיה. אני רוצה רק לומר שאני אינני מביא דו"ח חדש. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שברגע שאני מקבל על עצמי תפקיד, אני לומד את הפרטים עד היסוד, ואין אבן שאני לא הופך. קיימתי שיחות עם קרוב ל-60 אנשים, והם מטובי התקשורת וכותבי הדו"חות. עם כל כותב דו"ח קיימתי שיחה שארכה לפחות שעתיים, והשתתף בה גם הצוות שלי.

כדי לעשות הפרדה בין הדברים, אני רוצה לקבוע בצורה חד-משמעית, שברשות השידור יש צוות עובדים מיומן ומקצועי, שעומד בשורה הראשונה בתחום השידור בישראל. בזכותם של העובדים האלה, הגענו לכל ההישגים הרבים. הם עובדים בתנאי שכר שאינם הגיוניים.

לפני שבוע קיימתי ישיבה ארוכה מאד עם שר האוצר, עם המנכ"ל ועם יושב-ראש הרשות, כדי לקדם את תנאי הפנסיה של העובדים ולהרכיב שכר אחר לגמרי עם תוספת של 20%, מכיוון שלעובדים שיוצאים לפנסיה אחרי 30 שנות עבודה יש תנאי שכר משפילים בפנסיה. היום המרכיב הפנסיוני מגיע קרוב ל-40%, כאשר בכלל הציבור הממוצע הוא 60%.

אני אומר את הדברים, כדי להודיע שאני מתכוון לבצע את הרפורמה הזאת, כי אני מסכים עם כל מה שאמר היושב-ראש. אנחנו אומרים את זה לטובת כל העובדים, מכיוון שאנחנו רוצים להקים רשות שידור לתפארת מדינת-ישראל.

השבוע ישבתי עם חברת תיאום. עובדת שם שנים רבות דורית און, שהיא סגן אלוף בצה"ל. היא לא עובדת רשות השידור, אלא עובדת חיצונית. כמו ש"לקחנו" עשרות אנשים כדי לכתוב דו"חות, כך גם ממנה קיבלתי דו"ח נוסף עם הרבה ספרים. אם היתה הסקירה שלה מופיעה כאן, הייתי צריך לסגור את רשות השידור. לפי הדו"ח, אין שום דבר טוב ברשות השידור, לא מערכת מחשוב, לא מערכת ארגון, וניהול כושל ברשות השידור בצורה שלא ראיתי בשום ארגון שמכבד את עצמו.

אדוני השר, האם כשאתה אומר רשות שידור, אתה מדבר על הטלוויזיה ועל הרדיו ביחד, או שיש הפרדה ביניהם?

ההנהלה היא אותה הנהלה, זה לא משנה.

אבל האם יש אותה בעיה ברדיו כמו בטלוויזיה?

אני כרגע מדבר ברמת המקרו. במובן מסוים יש שוני רב, אבל אני צריך להסתכל כרגע על רשות השידור מול מדינת-ישראל. אני מסתכל על העובדות ועל הנתונים, ושואל איך רשות השידור עדיין מצליחה להגיע להישגים כאלה.

במדינות מתוקנות במערב, השידור הציבורי חשוב לחיזוק מוסדות הדמוקרטיה, כמו: הכנסת ובית-המשפט. השידור הציבורי בישראל מהווה תשתית חיונית והכרחית לתהליך הדמוקרטי. בעיניי, השידור הציבורי הוא גם חלק חשוב מהתרבות הישראלית, מהיצירה הישראלית, מההוויה הישראלית, והוא מקום המפגש העיקרי בין הממשלה ובין האזרחים על קבוצותיהם השונות ובינם לבין עצמם. אני מתכוון שעוד במהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית, ממשלת האחדות, יהיו לנו טלוויזיה ורדיו ציבוריים, המנוהלים נכון על יסודות מנהליים כלכליים איתנים, ובעיקר שיהיו תכנים ראויים.

זה הוא התפקיד המרכזי שאני בא היום לעסוק בו. אמרתי שנכתבו הרבה דו"חות על רשות השידור, והודעתי גם לוועד המנהל, שאין בכוונתי לכתוב יותר דו"חות ברשות השידור. אין יותר אנשים שמזמינים אותם לכתוב דו"ח אחרי דו"ח. במשרד שלי יש ארון עם כל הדו"חות. מי שירצה ללמוד אותם, יבוא אליי למשרד, והוא יוכל לעבור על כל הדו"חות, ולראות מה קרה בתקופה מסוימת.

אני רואה משבר מתמשך ביחסים בין המוסדות הנבחרים וההנהלה, יחסי עבודה לקויים בין ההנהלה לעובדים, בריחת מוחות מקצועיים מעולים לערוצים המתחרים והסדרי עבודה שאינם מתאימים לגוף העוסק ביצירה ובשידור. צריך לבדוק את האפשרות להוציא את עובדי רשות השידור ממסגרת התקשי"ר, כי אני חושב שכאשר עוסקים ביצירה ובאמנות, אנחנו צריכים לתת לעובדים את תנאי השוק המתקיימים בכל המערכות בעולם כדי לחזק את הכוחות הרצויים, ועל-מנת שתהיה לנו רשות שידור טובה ביותר.

קשה לראות האם יש תמחיר, פעולות ותכניות. אני לא יודע כמה עובדים יש ברשות השידור.

למה, אתה לא יודע לספור?

אני לא יודע כמה עובדים יש. ראש המנהל של כוח אדם לא יכול להגיד לי מה כוח האדם שיש ברשות השידור. גיליתי שיש 1,806 עובדים בתקנים ויש עוד ש"תים – שוברי תשלום, והמספר כל הזמן משתנה. כל יום אני שומע מספרים, כמו: 830,430, 620, 780, 990. אני לא יודע מה כוח האדם שיש ברשות השידור.

אני חושב שהתופעה שמוסד לא מסוגל להגיד לכמה כוח אדם הוא משלם שכר היא תופעה שלא קיימת בשום מוסד במדינת-ישראל ובשום ארגון. איפה אנחנו יכולים למצוא אנרכיה כזאת במוסד עם כזה עוצמה וכוח?

אין בקרה ניהולית ותקציבית. אדוני היושב-ראש, אני מודיע לך שהתקציב ברשות השידור עמום, אי אפשר להבין אותו. בעזרת ארבעה רואי חשבון מקצועיים, השוויתי אותו למודלים כלכליים. בשנת 1965 בנו תקציב ושינו את המספרים כל שנה, ואמרו: הפוליטיקאים יאשרו, זה בסדר. אין בסיס שבו נאמרים סכומים ליחידה, למה עולה שעת שידור בערוץ אחד פי שניים מאשר בערוץ שני. אין לי ניתוח שבעזרתו אוכל להבין את המציאות. זה קשור יותר למערכת הניהולית של רשות השידור.

אין מנגנון חסכון והתייעלות. חמור מכל, התקציב מוצג, כפי שאמרתי, בעמימות. תכניות ההבראה לא מיושמות מזה שנים. כל מומחה קיבל כספים ופרנסה רבה. אני אוסיף גם שיש כל מיני תכניות שעובדי רשות השידור יכולים לעשות לבד. צריך אוריינות, ויש להם הארכיון הטוב ביותר הקיים. במקום זה, אנחנו מוציאים את העבודה, וכל פעולה עולה מאות אלפי דולרים. אני שואל למה ביצעו את זה ועל סמך מה, אם אני יכול לתת לעובדי רשות השידור לבצע את הדברים בצורה הפשוטה ביותר.

אין השקעה בפיתוח, בטכנולוגיה ובמו"פ. בעידן רב ערוצי וכשהעולם מתפתח, הדבר המרכזי הוא יחידת מו"פ, הבאת הכלים החדשניים ביותר, כדי ליצור מערכת שניתן לעבוד איתה. כפי שאמרתי, למרות כל העיוותים שהזכרתי מבחינת הניהול והכשל הכללי, עדיין רשות השידור מתמודדת בהצלחה גדולה מול הערוצים האחרים. הישג זה נובע, כפי שאמרתי, מן העובדים.

אני רוצה לציין שלוש מטרות שיש לרפורמה הזאת: אחת – הבראה ארגונית ניהולית של הרשות ויחסי העבודה בה. אני נפגשתי עם רוב הוועדים וישבתי גם עם ההסתדרות.

לפי הנייר שלי, יש 11 ועדים. כשאמרת שנפגשת עם רוב הוועדים, הבנתי למה לא הספקת להיפגש עם כולם.

נכון.

לדעתי, יש היום 14 ועדים.

בפועל יש שלושה.

עוזר המחקר אומר שיש 11, יושב-ראש רשות השידור אומר 14 ואתה אומר שלושה. מה אני צריך לעשות?

בפועל יש שלושה: מנהליים, טכנאים והאיגוד הארצי.

עם כל אלה נפגשתי.

הגדלת היקף ההפקה המקורית והעמדתה במרכז השידור הציבורי, וכן התאמת חוק רשות השידור לעידן התקשורת המודרנית. כמובן שכל מה שייעשה צריך להתבצע על-פי חוק. המבנה שמוצע כאן צריך להיות על-פי החוק הקיים. יש מה שנקרא חלק ב'. אנחנו מגישים עכשיו את החוק החדש, כי מ-1966 ועד עכשיו לא הגישו אף חוק ולא עדכנו את החוק. מבחינת התוצאה לא קרה דבר. יש הצעת-חוק מוכנה, שאני מתכוון בימים הקרובים להגישה.

בימי ממשלת ברק פעלה ועדה.

זה החוק שכבר פחות או יותר מגובש, ואני מביאו לממשלה כדי לעדכן אותו. אשמח מאד אם יהיו שינויים לפני שנגיש אותו. כל תיקון יתקבל בברכה.

אם אפשר, צריך לתקן בחוק את הקנס על סך 3,000 לירות. צריך להמיר את הלירות לשקלים.

אני רוצה לקבוע מה אני מתכוון לעשות להשגת הבראה ארגונית: שינוי תרבות ניהולית, ביזור סמכויות והידברות, ניהול הרדיו והטלוויזיה במשק סגור, הבראה כלכלית באמצעות תמחור, פעולות ותכניות התייעלות ובקרה. הסדרת תנאי השכר, ובעיקר הפנסיה הבלתי ראויה, דורשים תיקון. קיצוץ הדרגתי באגרה במסגרת חמש שנים, תוך התייעלות ותוך הכנת רשות השידור לעבוד בצורה נכונה ויעילה, ותוך הבטחת מעמדם של העובדים לטווח ארוך מאד.

ההוצאה הקבועה לניהול ולשכר מגיעה היום ל-80%, ואנחנו מדברים על תקציב שהוא קרוב למיליארד שקל. התקציב בנוי על 820,000,000 שקל. יש לשאוף להפוך את המגמה ביחס בין הוצאות הניהול והשכר לבין התפעול והפעילות שברשות השידור.

אבל השכר זאת הפעילות.

אנחנו נבדוק כל דבר. מאחר שהרוב קיבל את החוברת, אפשר לראות שכל יעדי השידור שמוצעים כאן הם תרגום מהחוק הקיים - ולא צריכות להיות תוספות - מתן מידע מהימן ומעודכן על ההוויה הלאומית והבינלאומית; קיום במה ציבורית להבעת דעות שונות ושיח ציבורי חופשי; מתן ביטוי לפלורליזם הישראלי, למגזרים השונים של הציבור היהודי והערבי ולאזורי המרכז והפריפריה; חיזוק ערכי הדמוקרטיה, הציונות, ההומניזם והיהדות; עידוד היצירה המקורית בכל תחומי התרבות והאמנות; מתן ביטוי למורשת ישראל, לחגי ישראל ולמועדים לאומיים; חיזוק הסולידריות והאחדות בחברה הישראלית; מתן ביטוי להישגי מדינת-ישראל והפצת התרבות הישראלית בקרב התפוצות.

מעבר לצד המקצועי, בכוונתי להביא לכך שהטלוויזיה תעבוד בשלושה ערוצים. הערוץ האחד – הערוץ שפועל היום בצורה נכונה מבחינת המבנה שלו, אבל צריך לראות איזה דברים חסרים כדי לעבות אותו וכדי להפוך אותו לערוץ שיכול לתת לנו את כל המגוון.

הערוץ השני – תוך שלושה חודשים אנחנו נקים את הערוץ המזרח-תיכוני, שיוגש בשפות ערבית ואנגלית, כדי שהוא ייתן ביטוי לערוצים הרבים שקמים חדשות לבקרים במזרח-התיכון. ההתעסקות בסוגייה של הקמת ערוץ בערבית נמשכת ברשות השידור מ-1992.

ואיך זה משתלב עם הערוץ הייעודי?

האם ערוץ 33 לא אמור היה להיות ערוץ המזרח התיכון? הרי זאת היתה המטרה שלו. כך אני זוכרת את הרציונל שלו.

תראו מה שקרה, ומה קרה גם לכוונה ליישם את כל הדו"חות שלכם. אל תדברו על רציונל.

לא, אני שואלת.

יוקם הערוץ הערבי, ש"ייצא" מהערוץ הראשון וישדר את כל התכניות בערבית ובאנגלית. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים ביותר, שמדינת-ישראל היתה צריכה להוביל בשנים האחרונות, ולצערי, הדבר הזה לא בוצע.

אני קובע שערוץ 33 במתכונת שתיארתי, יפעל תוך מספר חודשים, והוא בעצם ישקף את הפן החברתי של מדינת-ישראל ואת כל המגוון החברתי. בערוץ זה יוקרנו כל הסדרות וכל התכניות, שיתארו את החברה במהותה על כל בעיותיה. אתם תחליטו מה הם התכנים.

סליחה, מה הערוץ הראשון, עם כל התכניות והסדרות - -

אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, גם לי יש שאלות והערות. איזו מן תרבות דיון זאת?

באופן כללי, אנחנו מקיימים דיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אני קצת ותיק בכנסת. אני רואה שמתקיים כאן דיון עם רשות השידור. מלבד חבר-הכנסת אפי אושעיה, חברי-הכנסת לא הגיעו לישיבה. לא ידעתי שהוזמנו לכאן עובדי רשות השידור.

לא הייתי צריכה להודיע.

נמצאים כאן מהטלוויזיה החינוכית.

אני לא ידעתי שרשות השידור מבקשת דיון. יש נוהל, מבקשים דיון, ואפשר לפנות אליי. אני גם אסייר ואפגש עם כל האנשים. דלתי תמיד פתוחה. גם אנשי הטלוויזיה החינוכית ביקשו לקבוע אתי פגישה, ואני אפגש איתם. אם מתקיים עכשיו דיון עם עובדי רשות השידור, היינו צריכים קודם כל לקיים במסגרת רשות השידור פגישה פנימית.

אנחנו לא מנהלים פה דיון עם עובדי רשות השידור. אנחנו מנהלים את הדיון בתכנית שלך. יש מוזמנים קבועים לוועדה בדיונים כאלה, ואנחנו לא מחדשים פה שום דבר.

להפך, אני מכבד ושמח על כך, אבל אני רק אומר בהערה כללית, שבסך הכל כשאני מסתכל על הנוף הכללי, רוב האנשים הם עובדי רשות השידור. הייתי צריך לדעת שהדיון יתקיים עם עובדי רשות השידור, כי כשאני בא לוועדה בכנסת, אני יודע שאני מופיע בפני ועדה בכנסת שמשתתפים בה חברי-הכנסת.

אני רוצה שייצא מכאן מסר ושיהיה ברור, שאני מתכוון לבצע את הרפורמה. אני אבצע אותה, כי אני לא מתכוון לעשות דבר שהוא לא מאה אחוז לטובת כלל הציבור במדינת-ישראל. הרפורמה היא נכונה ונבדקה על-ידי כל המומחים וגם על-ידי כל אלה שכתבו את התכניות בעבר.

אני בטוח שכאשר הטלוויזיה החינוכית קמה, היא קמה בעידן מסוים, והיו גם צרכים חינוכיים. אני מוכן לתת הכל למען החינוך, כי אני חושב שזה הבסיס של החברה הישראלית. אנחנו חושבים היום שאין המשך לקיומה הנפרד של הטלוויזיה החינוכית, ושהיא צריכה לעבור לערוץ אחד, אבל הודעתי שקיימתי שיחה עם השרה לימור לבנת, ולא נבצע דבר לפני שהדבר יסוכם על-ידי השרה, שעומדת להקים ועדה בנושא. הכל ייעשה בתיאום, בהבנה ותוך אחריות כוללת שאנחנו הולכים לעשות בסופו של דבר את הדבר הנכון ביותר מבחינת הצרכים של מדינת-ישראל.

אותו הדין יחול לגבי גלי-צה"ל. גלי –צה"ל הוא אחד מערוצי התקשורת הטובים ביותר. הוא הצליח להוציא מתוכו כוחות צעירים רבים, שהשתלבו בשידור הישראלי, אבל יחד עם זה, אני חושב שגם השידור הזה חייב להיות בכפיפות לשידור הישראלי ברשות השידור. אנחנו נתאם את הדברים עם שר הביטחון ועם ראש-הממשלה.

אני חייב לומר שראש-הממשלה נותן גיבוי מוחלט לתכנית שהצגתי בחלקה, אבל כדי לא להאריך וגם כדי לאפשר לחברים לשאול שאלות ולקיים דיון אמיתי, אני אינני רוצה לגזול את כל הזמן.

תזכרו שלכל אחד מאתנו יש אחריות ציבורית והיסטורית לעשות כל מה שניתן כדי לייעל את השידור הציבורי ולייעל את ניהולו, שכפי שאמרתי הוא ניהול כושל שלא קיים באף חברה. אני חושב שאתם צריכים לתת גיבוי לתהליך, כולל לעניין תנאי העובדים, מעמדם, זכויותיהם והיצירה שלהם.

אם אחבר את כל הדברים שנאמרו, יש לראות את החיוב בתכנית ואת הליך ההבראה האמיתי. אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה שיכתבו בעוד כמה חודשים או בעוד שנה-שנתיים שהיה עוד שר ממונה על רשות השידור. הרי כבר אין ציפיות מאף אחד מאתנו, שכן הציבור עייף מלהאמין בתכניות הבראה ברשות השידור. הציבור לא מאמין שיש ביכולתו של מישהו, יהיה אשר יהיה, לעשות איזשהו שינוי ברשות השידור.

לכן, הודעתי גם למנכ"ל וגם ליושב-ראש, שלא מפריע לי שתשמיצו אותי, או שתכתבו נגדי מאמרים. כל חיי ידעתי לספוג. כך היה בחוק חיילים משוחררים - שבע שנים עד שעבר - מה לא אמרו עליי, מה לא כתבו עליי. יש חוק חיילים משוחררים, בניגוד לדעת הממשלה כולה. כל חבריי בכנסת נתנו לי גיבוי ותמכו בי.

כך היה בחוק קיצור שירות המילואים. זה חוק מדינה, שקובע את מבנה צה"ל ואת כוח האדם של צה"ל. אני העברתי את החוק הזה, כי באתי עם נתונים מדויקים מאלה של צה"ל. מדובר בעבודה של ארבע שנים מול ראש הממשלה, מול שר הביטחון, מול כל המערכת הצה"לית ומול כל האלופים בצה"ל, והוכח שהנתונים שלי יותר מדויקים. הוכחתי שהחוק שלי יותר נכון, ומאז לא משרתים יותר מ-25 ימי מילואים. עשיתי זאת מתוך אמונה ומתוך נחישות.

אתה מתכוון עד האינתיפאדה.

עובדה שלא שינו זאת גם באינתיפאדה, מכיוון שצה"ל איננו מגייס היום יותר מ-25% מאלה שצריכים להתגייס. ואם נשאל את השאלה האם צה"ל הוא צבא העם, התשובה היא שהוא רחוק מלהיות צבא העם. זאת שאלה ערכית שצריך לקיים עליה דיון אמיתי. העברתי את החוק הזה.

אז שלא יפחידו אותי מהרפורמה, ושלא יאיימו עליי. בסופו של דבר, מאחר שנמצא כאן צוות עובדים שעומד בראש רשות השידור, אני רוצה לומר שאנחנו לא עומדים משני צדי המתרס. כולנו עומדים בצד אחד של המתרס, וכולנו רוצים את טובת העניין. אני בא לתת את מה שאני יכול כדי שתהיה רשות שידור טובה, וכדי שהיא תוכל להחזיק מעמד, והעובדים יוכלו להתגאות בה ולעבוד בה.

הרי כל אחד מכם יודע שיש שם "משהו", וכל אחד יודע שמתרחש שם משהו, בין טובה כזאת, בין סידור אחד ובין סידור אחר. אני בא לשלם את המחיר הציבורי כדי להיות אתכם ולעשות את מה שאני צריך לעשות למען רשות השידור ולמען משלמי האגרה, שהם בעצם בעלי המניות של מדינת-ישראל. הם צריכים לקבל מסך, שייתן להם את כל מה שהם צריכים לקבל. זאת החובה שלנו, וזה מה שאנחנו רוצים לספק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה על שזימן אותי לדיון הזה. אני מאד שמח שבאתי לכאן, ואני אומר לך שאני עומד לרשותך.

אדוני היושב-ראש, אני מתנצל מראש שאיאלץ לעזוב, כי בשעה 9:45 יש לי פגישה עם נגיד הבנק. העובדה שחברי-הכנסת לא הגיעו לדיון, מעידה יותר מכל על הסקפטיות לגבי השידור הציבורי, אופן התנהלותו ועבודתו.

שמענו על בליל הדו"חות. אני קראתי את התכנית של רענן כהן, אבל אני לא יכול לאמוד אותה, למרות שקראתי אותה ושיבחתי אותה. אני לא מקצוען בתחום הזה, ואני לא חושב שפוליטיקאים צריכים להיות אלה שקובעים את התכנים של רשות שידור ציבורית.

דרך אגב, אני משוכנע שכל מה שרענן כהן מאמין בו הוא יקיים. תראו מה הוא עשה במפלגת העבודה ותראו מה הוא עשה במקומות אחרים. מי שלא מכיר אותו ומי שלא מאמין למה שהוא אומר, יראה שיקיים את מה שהבטיח, כאשר ניפגש פה עוד מספר חודשים.

יחד עם זה, אין לי טענות לא למנהלים, לא לעובדים ולא למגישי הדו"חות, אלא יש לי טענות לעצמנו. מי שמינה את ההנהלה הכושלת, אם היתה הנהלה כושלת במשך כל השנים, זה הפוליטיקאים. זו המעורבות שלנו בעשייה הציבורית, כמו בחברות ממשלתיות. במקום שהמדינה מתערבת בעבודה הציבורית, או בחברה ממשלתית, העסק לא מצליח, ורשות השידור נכללת בתוך אותה רעה חולה שהמדינה מתעסקת עם כל דבר ועניין.

אפילו את תעריפי בזק קובעת ועדה בכנסת. לא יעלה על הדעת דבר כזה. גם זה הולך להיות מבוטל, כך שלא נראה לי שבדיון הזה אנחנו צריכים להיכנס לתכנים ולעבודה ברשות השידור. אני לא מכיר את הנעשה בעולם, אבל ברור לי שצריך להיות שידור ציבורי, וכדי שתהיה רשות שידור ציבורית, צריך לתת לה את הכלים להתמודד עם העניין הזה.

אני כן בקיא בשכר, ואני בקיא בתנאי העבודה של עובדי רשות השידור מהרקע הקודם שלי בהסתדרות. מדברים על הבראה ועל פיטורים, ונותנים להם שכר רעב ומאלצים את הפחות טובים להישאר, וכשנותנים תנאים, היותר טובים רוצים לצאת, ואלה שאין להם ברירה, רוצים להישאר.

אני רוצה להציע, שמכיוון שאני לא חושב שפוליטיקאים צריכים להתערב בתכנים ובעבודה ברשות השידור - ואמר כאן השר שהוא עדיין לא הספיק לשבת עם כל הגורמים עליהם הוא דיבר כרגע - אני חושב שדיון מהסוג הזה, צריך להתקיים אחרי שמיצה השר את סבב הפגישות והגיע לתיאומים. בסופו של דבר, אני רואה את התפקיד שלנו מתבצע אחרי שהוא הגיע להבנות במערכת, על-ידי מתן גיבוי לשר ליישם תכנית כלשהי – אני לא יודע עדיין איזו תכנית – כי ברור שבלעדיה יש סכנה לעצם הקיום של השידור הציבורי, משום שבימים האלה ממש מתרחשים פה תהליכים שבהם מתווספים עוד ערוצים ועוד מערכות. התחרות תהיה כל-כך קשה, שיש סכנה ממשית לסגירת רשות השידור.

לכן אנחנו צריכים להתגייס לטובת העניין ולגייס את הכנסת. הדיונים האלה הם חלק ממכלול של דיונים שמתקיימים גם בוועדת הכספים וגם במקומות אחרים. אולי בעניין הזה גם היה רצוי – כי אני רואה קשר בין התקציבים ברשות השידור לבין העבודה הרגילה, שצריך לקיים עליה דיונים בוועדת החינוך והתרבות – להקים ועדה משותפת לוועדת החינוך והתרבות ולוועדת הכספים. כך נרכז את כל הכוחות ביחד, כדי שנהווה משקל שיכול לעזור לשר בלחץ על האוצר מצד אחד, ומצד שני - על המערכות האחרות דרך מערכת החינוך של הוועדה, בכדי למצות את המקסימום. בלי תכנית ממשית, אני מעריך שלא תהיה רשות שידור בסוף השנה הזאת.

תודה רבה. גם אני רוצה לומר את דעתי על כמה דברים. ראשית כל, אני מאד מכבד את מה שאמרת בדברי הפתיחה – שאין פה דו"ח חדש ושלא יהיו דו"חות חדשים. אני מסכים מאד עם מה שאמר אפי אושעיה, שהיעדר הנוכחות של חברי-הכנסת – והם גם אמרו לי את זה – משדר אי אמון מוחלט ביכולת לשנות את המצב ברשות השידור במתכונת הנוכחית.

כולם בטוחים שיש לך כוונות טובות, ואני בכללם. אני באופן אישי גם מחזק את ידיך, ואני אמרתי את זה גם לשרה הקודמת, דליה איציק. אנחנו תומכים בכל דבר שיכול לחזק ולהבריא את רשות השידור, כי אמרתי בראשית הדברים – מנכ"ל רשות השידור לא היה פה, ואני בטוח שהוא מסכים עם מה שאני אומר – שרשות השידור כארגון ממלכתי הוא החולה האנוש ביותר מבין כל הגופים הממלכתיים.

אני אומר לך בצורה גלויה, שגם לי יש ספקות. אני בטוח שיש לך רצון עז, ואני יודע את הקבלות על ההצלחות שלך, אך המתכונת הקיימת היא פשוט בלתי אפשרית. קשה לייצב בניין, שהיסודות שלו רעועים. מבחינתי, היסודות זה המצב החוקי. כשהממשלה ממנה במישרין את מנכ"ל רשות השידור, מנכ"ל רשות השידור מרגיש מחויבות למי שממנה אותו. כשהממשלה ממנה במישרין את יושב-ראש הוועד המנהל – באיזה דירקטוריון זה קיים? בחברת החשמל זה קיים? באיזה גוף זה קיים? בכל גוף נורמלי אחר, הממשלה ממנה את הדירקטוריון, במקרה הזה המליאה, והמליאה בוחרת את הגופים שלה.

זה החוק החדש.

אני יודע, ולכן אני רוצה לומר לך אדוני השר, שאני מייעץ לך באופן אישי, לא לטפל ביתושים, אלא לטפל ולייבש את הביצה. לטפל בביצה זה לשנות את החוק. אני לא נכנס לתכנים, ותומך מאד במה שאמר חבר-הכנסת אושעיה, שפוליטיקאים לא צריכים להתקרב לתכנים, אלא ליעדים של השידור, כמו שאנחנו לא קובעים את תכנית הלימודים בהיסטוריה, אלא רק קובעים שצריך ללמוד היסטוריה. איך ללמוד היסטוריה ואיזה תקופות – בזה יתעסקו המקצוענים של מערכת החינוך.

אני חושב שחוק רשות השידור מבחינת יעדי השידור הוא מצוין ומעולה. אולי צריך לתקן שם כמה ניסוחים ארכאיים, כי השפה השתנתה, אבל המטרות הן מטרות טובות. כל הבעיות הן שתיים: להרחיק את רשות השידור מהפוליטיקה, ולתת לה מבנה ארגוני נכון מבחינה הגיונית, כך שכל אחד יודע למי הוא כפוף.

מי בוחר את יושב-ראש הדירקטוריון של חברת חשמל? האם ממשלה ממנה אותו? לא, הדירקטוריון בוחר.

לא, לדעתי - -

הממשלה בונה את הדברים כך שיודעים מי ייבחר, אבל הוא מבין שהוא נבחר על-ידו. מי בוחר את מנכ"ל חברת החשמל?

ובזק?

יש מבנה שהוכיח את עצמו במדינת-ישראל, כמו אגב במדינות אחרות. מבדיקה בדו"ח ורדי, מתברר שאין גוף בעולם שמתנהל במבנה המשפטי-ארגוני של רשות השידור. זה מבנה שמזמין את המצב שאליו נקלענו, ולדעתי, אם מחפשים את הסיבה והמסובב, זה שורש העניין.

תראו איזה "זובור" עשו לרשות השידור עם התקציב. אני כאזרח לפעמים התביישתי.

וכחבר-כנסת?

עוד יותר התביישתי, כי אני יודע מה היה שם ענייני ומה לא, ואני יודע אולי קצת יותר מכם. אף גוף לא צריך לעבור את כל התהליכים האלה. תקציבים הרבה יותר חיוניים – סליחה שאני אומר זאת – למדינת-ישראל לא עוברים את התהליכים האלה. לא יכול לצאת תקציב נורמלי אחרי כל מה שמתרחש.

התקציב לא נורמלי.

נכון, הוא לא ייצא אף פעם נורמלי במבנה הזה, ולכן אני אומר לשר רענן כהן: אתה תיזכר לטובה, אם תצליח להביא לשינוי החוק בשני העקרונות האלה. בזמנו שיתפו אותי בדיונים. גם לי יש הצעת-חוק שהוגשה על שולחן הכנסת במאי 2000, וחשבתי להביא אותה יחד עם ההצעה הממשלתית. היא רק יותר קצרה, היא לא בונה את כל התורה מחדש ואין בה 20-50 עמודים, אלא היא בסך הכל מכילה שני עמודים ועוד שורה אחת עם דברי ההסבר, כי אני לא מאמין בחוקים ארוכים. הצעת-החוק בונה את שני העקרונות האלה, והיא מסדירה את השאלה מי כפוף למי בצורה נורמלית המקובלת ומרחיקה את הפוליטיקה.

אני מאד מכבד את המחשבות שלך לגבי הטלוויזיה החינוכית, אבל רק אומר שהנושא הזה הוא רגיש. אם מוסכם עלינו שרשות השידור כארגון הוא חולה אנוש, להכניס את הטלוויזיה החינוכית כרגע לתוך רשות השידור, נשמע – לפחות לי – לא טוב. אם היו שואלים אותי היום, הייתי אומר: תכניסו את הטלוויזיה החינוכית לרשות השנייה.

מה ההגיון?

יש חברת חדשות עצמאית, ייהנו מכסף, למה לא? אני אומר לך שאם אני הייתי צריך לקבל החלטה האם להכניס את הטלוויזיה החינוכית במתכונת הקיימת לרשות השידור, או להכניס את הטלוויזיה החינוכית במתכונת הקיימת לרשות השנייה, אני אישית - -

היא כבר שם - -

יש לה זכויות שם, אבל היא לא שם. היא יחידת סמך במשרד החינוך, ושנים רבות מדברים על כך, ואני בעד לדבר. אני גם חושב שיחידת סמך במשרד ממשלתי זה מצב שמחייב בירור ודיון מאד מאד יסודי.

אני שוב אומר: בואו כרגע נתרכז בהבראת רשות השידור. לזה אני מוכן לגייס קואליציה מקיר לקיר, ונוכל לקבל לכך גיבוי מאד מאד רחב. לגבי יתר הדברים, בואו נדון עליהם. מדובר בשיקולים רציניים, שעומדים על סדר היום.

אגב, במקרה היתה לי שיחה עם מנהל הטלוויזיה החינוכית. אמרתי לו: חבל לך על הדלק, אם תבוא לפה, כי היום אין דיון על צירוף הטלוויזיה החינוכית, אם כי אני רואה שנציגי העובדים כן הגיעו לדיון. הנושא הזה לא עומד כרגע על סדר היום, ואני אומר את זה גם לגבי גלי-צה"ל.

זה פשוט נזכר בתכנית.

אפשר לפזר את הדיון הזה למאה כיוונים. אני רוצה לחסום את הכיוון הזה, כי אנחנו לא דנים בנושא הזה.

רק שינוי כללי המשחק הנהוגים כיום, לדעתי, יאפשר את הבראת רשות השידור. אני מציע לך להתרכז בדבר הזה, ואז תקבל לו גיבוי מלא. יש לנו למעלה משעה לקיים את הדיון החל מעכשיו.

לידי יושב אייל מלובן מאיגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, ואני יורם חטב מאיגוד שחקני המסך. אנחנו איננו עובדי רשות השידור, אלא מייצגים איגודי יוצרים עצמאיים, וגם את חברינו מפורום היוצרים: איגוד הבמאים, איגוד התסריטאים, הפורום הדוקומנטרי, איגוד המפיקים. ברשותכם, אנחנו נדבר בקצרה, ולא נוכל לשמוע את האחרים, כי יש לנו מלחמה בחדר הסמוך מול הכבלים על הבעלויות הצולבות.

אנחנו לא רק מברכים את כבוד השר רענן כהן על התכנית, על היוזמה, על האנרגיה ועל החזון, אלא מחזקים את ידיו ומבקשים בכל לשון של בקשה להשתמש – ואנחנו מדגישים את המילה "להשתמש" – בנו כיוצרים עצמאיים וכציבור. אנחנו חלק מאותו ציבור, שציינת שהוא בעלי המניות האמיתיים של השידור הציבורי.

הרבה אנשים והרבה גורמים ניסו לשוות לחלקנו במאבק הכללי להבראת רשות השידור כל מיני פנים כיכול ואינטרסים שונים. ניסו להגיד שאנחנו נלחמים נגד ועדי העובדים, כי אנחנו בעצם עובדים עצמאיים לא בתוך רשות השידור, שרוצים לנגוס נתח. חס וחלילה אין כאן שום כוונה כזאת. אנחנו תומכים בכל הדברים שנאמרו כאן. אני אומר שאין זו הכוונה.

ניסו להגיד שאנחנו שלוחיהם של אינטרסנטים למיניהם מהכבלים, מחמש המשפחות, מברוני ההון והתקשורת של ערוץ 2, וניסו להגיד שאנחנו שותפים באיזשהו מהלך גלובלי כדי למוטט את השידור הציבורי, להפריט את רשות השידור. זה המקום לציין באותיות של קידוש לבנה, שהמאבק שלנו הוא לביצור מעמדו של השידור הציבור ולהילחם באלה שמנסים להרוס את השידור הציבורי, ואולי אפילו לגרום לו להתנדף. המאבק שלנו הוא להבראת השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית.

לכן אנחנו מבקשים מכבוד יושב-ראש הוועדה, מחברי-הכנסת ומכבוד יושב-ראש רשות השידור להשתמש בנו במאבקכם ובמאמציכם בכל דבר שאתם רואים לנכון ובכל דרך אפשרית.

יש לנו מידע רב מאד על המתרחש בתוך רשות השידור, מכיוון שאנחנו קולגות של רבים מהאנשים שעובדים ברשות השידור, ולא מעט מהדברים המצמררים שאתם יודעים – יכול להיות שיש דברים לא פחות מצמררים שגם אנחנו יודעים מסיפורים מגוף ראשון. לא ניכנס לדברים האלה עכשיו, כי זה לא הנושא, כמו שאמר היושב-ראש.

נשמח אם תשתמשו בנו בכל אופן שהוא. אפרופו מה שאמר כבוד יושב-ראש הוועדה בנושא אותו קרקס שהתחולל בוועדת הכספים – וסליחה שאני משתמש במילה בוטה - אנחנו מצפים מהפוליטיקאים מלבד מלהתרחק מרשות השידור כפי שאתם עצמכם ממליצים, גם לקחת אחריות אחת ולתמיד. זה לאו דווקא באשמת המחוקקים הנוכחים. הרי יש פה רעה חולה שהתחילה עוד מעצם החקיקה הראשונית וההסתכלות הראשונית, ומעצם מעמדם של העובדים כעובדי מדינה וכו'.
בפגישה למשל עם סילבן שלום שאלנו אותו גלויות, מה בכוונתו לעשות על-מנת ליטול חלק במאבק להבראת רשות השידור. הרי זה יעלה כסף למדינה, והמדינה לא יכולה לעמוד מן הצד ולהגיד: קודם כל הגוף יחלים, ואז אני אתן את הכסף לתרופות. כבוד השר התפתל התפתלויות שונות, ואמר: אני קודם כל רוצה לראות שהחולה יחיה, ואז אני אספק תרופה. אלה המילים שלי ולא שלו, אבל זאת היתה כוונת המשורר. זאת אומרת, קודם הגוף צריך להראות סימנים שהוא עומד לחיות, ואז הוא ייתן תרופות.

אנחנו חיים, לא מתים.

אם הפרלמנט הישראלי לא יראה בהבראת רשות השידור והשידור הציבורי פרויקט לאומי, הדבר פשוט לא יקרה, כי הוא יתעכב בדרגים כאלה ואחרים, ותמיד כשיגיע איזה קיצוץ בגלל נושאי ביטחון, זה יהיה הנושא שיקצצו בו תמיד. תודה, ויישר כוח.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת לגבי השידור הציבורי, שהוועדה לדורותיה עשתה כל דבר כדי לחזק את השידור הציבורי. זאת הנחה בסיסית, שמדינת-ישראל זקוקה מאד לשידור ציבורי חזק, עצמאי, מקצועי ויעיל. זאת נקודת המוצא.

בוודאי לי גם כאיש דתי, חשוב מאד שתהיה רשות שידור ממלכתית, כי לך תחפש את הצדק בגופים פרטיים. בגוף ממלכתי אפשר להגיש בג"צ ויש עם מי לדבר. לגוף ממלכתי יש גם בדרך כלל אחריות רבה יותר למיעוטים, ואני מייצג גם מיעוט. בוודאי גם כאיש חינוך ותרבות, אני רואה בתרבות הרייטינג את אחת החולות הרעות של מדינת-ישראל.

מרדדי התרבות.

כן. בוודאי כאיש דמוקרטי, אני חושב שרשות שידור ממלכתית היא אחד העוגנים החשובים ביותר לביצורה של הדמוקרטיה במדינה.

אנחנו אומרים בדיוק אותו דבר.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר. לא קראתי את החומר של השר, כי החומר לא הובא לידיעתנו. אני מקווה שנוכל לקבל אותו ולקרוא אותו. יכול להיות שמה שאומר מופיע בחוברת.

כפי שהבנתי מפיך, כבוד השר, הרפורמה מדברת על הבראה ארגונית וניהולית, הגדלת היקף ההפקה – ועל זה גם דיבר פה יורם חטב – והתאמת החוק לתקופה. אני רוצה להתייחס רק לסעיף הראשון, כי הוא מטריד אותי כמנכ"ל אגודת העיתונאים, ואני מדבר על עניין כוח האדם. להבראה יש מחיר, מחיר שונה גם בעניין ההפקה, אבל גם בכוח האדם.

אנחנו מבקשים שבנושא צמצומי כוח האדם, שזה חלק מתהליך ההבראה, אל"ף - תהיה העדפה של פרישה מרצון; בי"ת – צמצום כוח אדם שלא מרצון, ייעשה בתיאום, בהידברות ובהסכמה אתנו, ובכל מקרה, הפרישה שתהיה או מרצון, בהסכמה או בתיאום, תהיה בתנאים מועדפים.
אנחנו שמענו וקראנו על כל מיני נוסחאות של פרישה בסגנון בזק או דברים מהסוג הזה. אני לא נמצא במצב שאני מנהל אתך עכשיו משא ומתן, אבל אני מבקש שיהיה ברור, שהפרישה שתהיה – אם מרצון ואם מהסכמה – תהיה בתנאים מועדפים. תודה רבה.

זה מן דיון שבעצם אנחנו דנים אתך ועם השר, ושאר חברי-הכנסת אינם. דווקא כמי שמייצג את העיתונאים וכמי שעובד ברשות, אני חושב שהאמירה שרשות השידור רקובה לחלוטין - או כפי שמשתמע מהדברים שנאמרו כאן - היא הפרזה גסה. לא יכול להיות שהרדיו של רשות השידור מנצח את כל הערוצים האחרים. לא יכול להיות שהטלוויזיה של רשות השידור שומרת על איכות, ולאחרונה גם מנצחת את הערוצים המסחריים, ועדיין אנחנו באים ואומרים "רשות השידור רקובה". זה לא יכול להיות.

יש בעייתיות בניהול של רשות השידור, ורק עיוור יתכחש לזה, אבל יחד עם זה, אותה בעייתיות מביאה בסופו של דבר למוצר טוב, ולמוצר שאתם בעצם מרוצים ממנו. כשאני אומר "אתם" זה כולל את כל מי שמשלם אגרה ואת כל מי שמאזין וצופה ברשות השידור.

הנכס שעושה את הדברים האלה הם העיתונאים, אלה שלגביהם השר נתפס לסטטיסטיקה ש-80% מההוצאות הוא מוציא על שכר. אם הוא לא היה מוציא 80% מההוצאות על שכר, הם לא היו עובדים אצלך, ואם הם לא היו עובדים אצלך, לא היית מייצר מוצר כזה. מי עובד אצל המפיקים הפרטיים? על מה הם מוציאים את הכסף? על שכר.

אלישע, יש תיקון, ההוצאה לשכר היא 51%.

ההוצאות על השכר הן ההוצאות על חומר הגלם הכי יקר של רשות השידור, והם העובדים, ומשלמים להם הכי זול לעומת כל מוסד שמתחרה בהם. בשום מוסד, לא בערוץ 2 ולא ברדיו הפרטי, לא משלמים כל-כך זול לעובדים כמו לעובדים ברשות השידור. גם את זה אתה יכול לבדוק. משלמים להם בזול, ומקבלים מהם מוצר באיכות טובה.

מדברים על הבראה של רשות השידור. אם מדובר על תיקון החוק שיסדיר את היחסים בין הפוליטיקאים לבין המליאה לבין המנכ"ל לבין מנהלי המדיה, זה סביר וחשוב ושזה ייעשה. כל שינוי אחר של המבנה הוא בסופו של דבר לא מהותי. זה יכול להתעכב, וחבל שתוציא על זה את המרץ שאתה בא אתו כל-כך בדבקות כבר עכשיו. זה לא הדבר החשוב. הדבר החשוב הוא לתת לאנשים את הכלים לעבוד איתם.

ייעול רשות השידור אין פירושו לזרוק את העובדים החוצה. מה שבלשון עדינה קוראים לו הבראה וצמצום כוח אדם, זה לא היעד של רשות השידור. רשות השידור הוא גוף יוצר, ולכן אתה גם לא יודע מה מספר העובדים ברשות השידור, כי זה דבר שמשתנה כל הזמן. יש לה גרעין קבוע, ויש לה נספחים מסביבו, ואת מספר הנספחים אתה לא יודע, כי הם באים, תורמים את תרומתם ויוצאים, ואולי זה הדבר נכון.

אם תחשוב לרגע על צורת ההעסקה, בעצם על מה אתה מדבר? כל רפורמה שמדברים עליה, היא בסך הכל לצמצם עוד יותר את הגרעין, ולהגדיל את מספר אלה שלא יודעים האם הם עובדים ברשות השידור או לא. זאת הרפורמה ועל זה אתה בעצם מדבר, ואתה תמשיך לא לדעת את מספר העובדים ברשות השידור, כי עובדים בה גם אלה שמייצגים אותם כאילו נציגי המפיקים. הם כולם עובדים ברשות השידור, ממי הם מתפרנסים? מה זאת המלחמה שלהם על הבראת רשות השידור? תעבירו לנו את הנתחים – זאת המלחמה שלהם על הבראת רשות השידור.

מדברים גבוהה גבוהה על שמירת השידור הציבורי, אבל רוצים שיעשו אותו אנשים פרטיים. זאת כל המלחמה. בואו נהיה רציניים, ונסתכל על הדברים בצורה ישירה.

וכשהפוליטיקאים מדברים על רשות השידור ועל הבראתה, חלק גדול מהם, לצערי, מדבר על הגדלת ימי ההופעה שלהם ברדיו או בטלוויזיה.

אתה לא יכול להתעלם מכך שמשנת 1992 יש סדרה של דו"חות של אנשים שונים, שכולם חושפים בעיות ניהול, ארגון וייעול חמורות ביותר. בדו"חות האלה נאמרו האמירות והניסוחים החמורים ביותר שנאמרו על גוף ממלכתי במדינת-ישראל, ואתה יודע שאני בא מהשירות הציבורי.

אני לא מנסה להגיד שאנחנו גוף בריא, אדוני היושב-ראש, אבל להגיד שזה הגוף הכי חולה? החולה הזה כל-כך חי ובועט, שהמתחרים דואגים, ועובדה.

איש לא ייקח את ההישגים המקצועיים מרשות השידור.

אבל הישגים מקצועיים לא באים מהשמים.

אני מסכים. לדעתי, ההישגים המקצועיים הם למרות הכל, הם לא קשורים.

כך גם הוצגו הדברים.

איש לא ייקח את ההישגים של הרדיו המצטיין ואיש לא ייקח את הרייטינג הגבוה של החדשות ועוד דברים שקצרה היריעה מלדבר עליהם. על כך מגיעות לכם התהילה והתשבחות, וברור שברשות השידור יש עיתונאים ויוצרים מצוינים וכו'. אני מדבר על הארגון כארגון, שזה הארגון הממלכתי החולה ביותר. לא אני אומר את זה, אלא צוקרמן, לבני, ורדי.

כולם אינטרסנטים.

מה, היתה ועדת חקירה פרלמנטרית? היתה ועדת חקירה, ותראה מה אומרים כל הדו"חות האלה.

זה כדי להוציא החוצה עבודה ליוצרים. מה שהוא עושה זה לקחת את הדגם של ה-BBC - -

אתה אומר זאת לגבי לבני, צוקרמן, ורדי, גרניט, סמסונוב, רענן כהן ובראשית.

רשות השידור לא בריאה, אבל היא לא חולה. ממש לא נעים לי לשמוע שאני אדם חולה. אני אדם גאה שעובד ברשות השידור. אני עובד ברשות השידור 27 שנים, ואני גאה במקום עבודתי. למה להגיד לי כל הזמן שאני חולה?

למה קשה לך לקבל את ההבחנה בין ארגון לבין העובדים?

קודם כל, אנחנו חולקים על ההשוואה לארגונים אחרים. מי אמר שאנחנו יותר חולים מארגונים אחרים?

למה אתה מציג את הדברים כאילו הכל בסדר ומאה אחוז? את כל מה שאמרת על רשות השידור כבר אמרנו. למרות הכל, היא הכי טובה.

אדוני השר, אנחנו כעובדים וכעיתונאים נתמוך ברפורמה שתתקן את ליקויי הניהול ברשות השידור. אנחנו רוצים אותה, ועוד יותר מזה, אנחנו מבקשים אותה. יחד עם זה, עובדי רשות השידור לא יכולים לקבל את הטלת הרפש. הם אלה שמייצרים.

הדבר החשוב ביותר זה להפריך את הדעה, שכשאנחנו מביאים סטטיסטיקות על ההוצאה לשכר עבודה, כאילו יש שכר עבודה ויש יצירה. אין דבר כזה, אלה לא שני דברים מנוגדים, אלא שכר עבודה פירושו שכר ליוצרים, ואתה משלם עבור שכר ליוצרים. הדיון הזה הוא דיון חשוב.

צריך להפריד בין השכר שמוקדש לניהול לבין השכר שמוקדש ליצירה.

אף אחד לא טרח לעשות את ההבחנה הזאת, ואם יפרידו את השכר לניהול ואת השכר ליצירה, יתברר לכם שאחוז ההוצאה לשכר לניהול לא כל-כך גבוה.

לגבי הדברים שאמר לפניי טוביה סער, כל רעיון לטפל בנושא העובדים ברשות השידור, אחד - חייב לטפל בשיפור ניכר של שכרם, ושניים – להציע להם פרישה מרצון. כשתהיה פרישה מרצון, לא תצטרכו את הנציגים, כי הם יפרשו מרצון כשיהיו תנאים מתקבלים על הדעת.

אני שוב אומר, שחס וחלילה אף אחד לא מתכוון להטיל רפש. להפך, אנחנו אומרים שברשות השידור יש עובדים מעולים ומצטיינים, ויש גם תוצאות טובות. אין קשר בין שני הדברים. אין קשר בין הדברים האלה לבין טענה שטען אחד המנהלים הבכירים ברשות השידור, שיש מאות עובדים שמקבלים משכורת ולא עובדים. אין קשר בין הדברים, ואלה שעובדים, עושים עבודה טובה.

תבקש ממנו רשימה.

אמרתי שזה נכון? אמרתי מה שאמרו לי. לא רק זה, גם הדו"חות מצביעים על אבטלה סמויה בהיקף גדול מאד ברשות השידור, ולמנהלים אין כלים לטפל בה. אני לא יודע האם זה נכון או לא, כי אני לא בדקתי את הדברים, אבל אני רק אומר לך כפוליטיקאי מה אני קורא מדו"חות של אנשים. אתה יודע מה, אם היה דו"ח אחד שנשמעת בו טענה כזאת, הייתי אומר שאולי טעה, אבל יש סדרה של דו"חות כאלה. תנו קרדיט קצת לאנשים.

אדוני השר, אני מברך אותך על כניסתך לתפקיד. אתה אמרת משפט מאד אופייני, אבל הוא יכול להתייחס לכל מוסד. אמרת: כל אחד מכם יודע שיש שם משהו. האם אתה יודע על כמה מקומות אני יכול להגיד את המשפט הזה ועל כמה גופים?

במשרד הנוכחי בשעה 11:00 בבוקר אני לא רואה אף אחד במשרדים. רשות השידור, ובמיוחד העובדים, הם שק החבטות של כל הפוליטיקאים. אם תשאל אותי האם כל הדו"חות טועים, אני לא רוצה להגיד שכולם טועים, אבל כל מנכ"ל או כל יושב-ראש ועד מנהל החליט לתת כסף לגוף מצוין שיוציא דו"ח. תמיד שק החבטות הם העובדים.

המצב שלנו מגיע עד כדי כך, שאנחנו לא שווים לעיתונאי שגוזר עיתונים ושקוראים לו עיתונאי במשרד ממשלתי רגיל. לו יש תוספת של 16%. כולם מדברים גבוהה גבוהה על כך שיש להעלות את השכר הנמוך, אבל לפני חודשיים ולפני שלושה חודשים, כשהיתה הזדמנות לתת תוספת שכר של 16%, עובדי רשות השידור לא קיבלו אותה.

עובדי הכנסת, למשל, עושים עבודה נפלאה, וגם עובדי בנק ישראל ועובדי מבקר המדינה. לא משנה האם אלה גופים ציבוריים לא מבוקרים או כן מבוקרים. הלא עובדי הכנסת מתנגדים לקיצוץ בתקציב, בגלל שהוא לא כפוף לממשלה, אבל תקציב רשות השידור כן כפוף. יש להם תוספת של כמעט 60%, ואנחנו מדברים על 6% לכל עובד ברשות השידור. זה לפנסיה, זה לשכר וזה לכל דבר ודבר.

אדוני השר, יש בתכנית שלך דברים חיוביים ויש דברים פחות חיוביים, אבל בעמוד הראשון הסעיף הראשון והסעיף השני, שמופיעים באותיות מודגשות, צריכים להיות בסדר הפוך. במקום הבראה ארגונית וכלכלית של רשות השידור, צריך לכתוב קודם הסדרת תנאי השכר והסכמי העבודה של עובדי הרשות.

אם זאת תהיה הבעיה, אז הכל בסדר.

זאת בעיה רצינית מאד. לא ייתכן שאתה שולח אדם הביתה, כשהוא לא יודע איזו פנסיה הוא יקבל.

אתם גם יודעים להקשיב? האם שמעת את מה שאמרתי?

הקשבתי לכל. עליך להסדיר קודם את תנאי השכר.

אמרתי גם כאן מה הפנסיה של עובדי רשות השידור. היום היא מהווה 43% מכלל מרכיבי השכר. זה לא קיים בשום מוסד ובשום חברה. חייבים להגיע למצב של תוספת במרכיבים של עוד 20%, ואמרתי את זה בראשית הדברים. חייבים קודם להסדיר את עניין הפנסיה ותנאי השכר של העובדים.

עם כל הכבוד, אני מברך אותך על הצעד הזה. למה לא לעשות את זה כרגע?

יש כרגע סכסוך על הנושא של התוספת הייחודית, שניתנה לכל המשק מלבד לעובדי רשות השידור – למה?

אני רוצה להדגיש שהתוספת הייחודית הזאת ניתנה לבלתי ייחודיים. הייחודיים במשק מקבלים עשרות אחוזים יותר מזה, וזה מה שאמרו היוצרים, שהאוצר אומר שהוא ייתן כסף, אבל כשבאים כבר לתת כסף, בסוף לא נותנים.

יש בעיות ברשות השידור, ואי אפשר להתעלם מהן, אבל להגיד שהן חמורות יותר מכל מקום אחר? אם תשים תחת מיקרוסקופ כל גוף ציבורי וכל יום יקימו ועדה, תראה אותם דברים.

איך אתה מודד היום מפעל כושל ומפעל טוב? בשני תנאים: אם הסחורה שלו טובה ונמכרת, ואם הוא עומד בתקציב. אין לנו בעיה עם התקציב, אבל אנחנו הגוף היחיד שמורידים לו כל שנה את האגרה. בכל מקום אחר מעלים את המחירים, אבל אצלנו מורידים. אנחנו עומדים בתקציב, יש לנו רדיו מעולה, הטלוויזיה מכה ברייטינג, אז איפה נכשלנו אדוני השר?

תשקר, תשקר, תשקר, עד שתתחיל להאמין לעצמך, וכולנו יודעים מי אמר את האמרה הזאת. אני לא אומר שאין בסיס לדו"חות, אבל יש פה עובדים נאמנים. יש הרבה עובדים שמוכנים ללכת הביתה כי נמאס להם מכל המלחמות, ואלה עובדים טובים. אנחנו לא רוצים מלחמות. לא מעניין אותי מה אמר זה על השני וההפך. לפעמים אני יוצא נגד נחמן שי, אז אני נחשב איש של אורי פורת, ואם אני יוצא נגד פורת, אני איש של נחמן שי.

את זה עוד לא שמעתי.

קודם כל, כל רפורמה צריכה להתבצע עם העובדים. לצערי, עוד לא ישבנו יחד. אפילו בהכנת התכנית צריך לשבת עם העובדים ולשמוע מה בפיהם. אם יש מישהו מארגון היוצרים שיודע על מה שקורה ברשות השידור, אני יכול להגיד שיש פה עובדים שעובדים 40 ו-30 שנה ברשות השידור, והם יודעים כל דבר ודבר שקורה ברשות השידור.

לפני שכתבתי את התכנית, ישבתי עם הרבה ועדי עובדים. עם רובם ישבתי.

חד משמעית, יש שמונה ועדי עובדים.

זה כבר המספר הרביעי שאנחנו שומעים היום.

ישבתי איתם הרבה לפני הגשת התכנית. יושבים כאן אנשים שישבתי איתם.

אם תיתן לי עכשיו דקה אחת, אני יכול לספור את כל שמונה הוועדים.

תרשום לי את זה בנייר עם הכתובת, עם השם ועם הטלפונים. מפריכים את העובדה שיש שמונה ועדי עובדים, וכשבאים להתאחד, מפריעים להם ורוצים ליצור גוף אחר.

אני פעם הייתי מנכ"ל משרד החינוך, והיו שני ארגוני מורים, ותאמין לי שבקושי הסתדרנו. איך המנהלים ברשות השידור מסתדרים עם יותר מוועד עובדים אחד? תאמין לי שאני לא יודע. תדע לך שאני אומר לך שלמעלה מ-50% מהשביתות של מערכת החינוך זה בגלל שיש שני ארגונים. לו היה ארגון אחד, מספר ימי השביתה היה פוחת באופן אוטומטי ב-50%.

זה נכון, כל אחד רוצה להתחרות בשני.

כבוד השר וכבוד היושב-ראש, האגודה לזכות הציבור לדעת מזה שש שנים מנסה ליישם את אחת המטרות שלה, שהיא להבטיח שידור ציבורי נאות. לשם כך אנחנו יושבים גם בוועדת החינוך וגם בוועדת הכספים של הכנסת בדיונים על תקציב רשות השידור, ואנחנו עדים לכך שקיימים אי סדרים ברשות השידור. אני מאמין שכולנו מסכימים שצריך לתקן אותם.

פרופסור אלי פולק, יושב-ראש האגודה, גם ישב קדנציה כחבר מליאת רשות השידור, וניסינו לעשות עבודה מעמיקה בניסיון לראות איך אפשר לשפר את המצב ולתרום את תרומתנו לנושא.

אם נדבר על הרפורמה, אנחנו יכולים לציין שכבוד השר קיים דיון מעמיק בכל מה שקשור למצב של רשות השידור. הוא בחן את ההיסטוריה של הרשות. אנחנו התבקשנו על-ידו לחוות את דעתנו בנושא, ואנחנו זומנו לישיבה אצל כבוד השר. שלחנו את ההערות שלנו, והיתה התייחסות אליהן. זה רק מוכיח שיש כאן רצינות מצד השר, שבאמת רוצה לעשות עבודה רצינית.

אנחנו מבקשים לברך את כבוד השר על המאמצים שהוא עושה. אנחנו מחזקים את ידיך בניסיון שלך להפוך את הרשות לרשות שתשרת נאמנה את הציבור, ואנחנו נשמח לפעול אתך בעתיד בשיתוף פעולה, כדי לנסות לעזור לך לקדם את הרפורמה, כשבסופו של דבר, אנחנו מקווים שתביא להצלחה ולהבראה של רשות השידור. כמובן שיהיו הערות בעתיד, ואנחנו נעביר את ההערות שלנו לשר ולכל פורום שיבקש.

שמעתי פה את כל הדיבורים על תנאי השכר של עובדי רשות השידור. באגודת העיתונאים בתל-אביב אנחנו נתקלים לא אחת בעובדי רשות השידור, בעיקר בקול ישראל, שמגיעים אלינו ויושבים גם עם היועצת המשפטית שלנו, מיכל פומרנץ, ומספרים על תנאי שכר ירודים ביותר. מדובר על שכר של 1,800 שקל וגם 900 שקל.

למשרה מלאה?

הם עובדים בקצב של משרה מלאה. הם מקבלים שכר נמוך ביותר, וזה לא סוד. אנחנו פועלים למען אותם עובדים באגודת העיתונאים כרגע. זה לא סוד ששכרם של עובדי רשות השידור נמוך ביותר, והם נאלצים לקבל שעות נוספות, על מנת להשלים את גובה השכר כדי שיתאים לשכר מקובל במשק. ידוע שעובדי רשות השידור עובדים ומשקיעים שעות על גבי שעות.

הדו"חות למיניהם שצצו בשנים האחרונות על-ידי גופים כאלה ואחרים - לגבי חלקם אני מסכים עם חבריי שיש גם איזה שהם אינטרסנטים שפועלים על מנת לגבש דו"ח כזה ואחר, על מנת להטיב עם גופים אלה ואחרים. מצד שני, אין מנוס מהבראה, והמצב יוצר את זה, והתהודה בציבור יוצרת את זה, וחבל שזה כך. במקום לשפר ולדרוש מהעובדים יותר ולתת להם איזושהי תכנית שבעזרתה יקדמו את רמת השידור הציבורי – באמצעות העובדים ולא באמצעות עובדים חיצוניים - בעצם דורשים לקצץ יותר.

אבל מאחר שיש צורך להבריא את הרשות, אין ספק שצריך באמת להתייחס לשכרם של העובדים ולתנאי הפרישה שלהם, ולכלול בזה את מרכיב השעות הנוספות, שהוא מרכיב חשוב מאד בשכרם של עובדי רשות השידור, ולהתאים את זה לתנאי הפרישה, כי בלי זה, מצבם של העובדים ותנאי הפרישה שלהם יהיו נמוכים מאד בהתאם לגובה השכר שיש להם כיום.

שכר יסוד.

נכון, ואז אין ספק שרק פרישה מרצון והידברות עם העובדים באמצעות אגודות העיתונאים יטיבו עם אותם עובדים, כי הם השקיעו שנים על גבי שנים ברשות השידור, והגיע הזמן שגם אם מציעים לעובד זה או אחר לפרוש, שיעשו את זה בכבוד ויאפשרו לו לעשות את זה בכבוד.

כשמדובר באמת בתכנית, יש התייחסות רבה לכך שצריך להוציא אנשים לפרישה מוקדמת. אין שום התייחסות למאות עובדים שהם ש"תפים, שלא נקלטו ברשות השידור כעובדים ולא מקבלים זכויות סוציאליות. בר-מוחה דיבר על 1,800 שקל, אבל אני מדברת על אנשים שמגישים תכנית יומית ומרוויחים 200 שקל בחודש, ועל אנשים שעובדים בהתנדבות, הכל כדי להיכנס לרשות השידור, בתקווה שאחרי תקופה מסוימת הם יקבלו חוזה.

פעם כשנקלטתי בשירות המדינה, עבדתי עם אהרון לנגרמן זכרונו לברכה, שעבד אז במשרד השר כמנהל היחידה לשירות קהילתי בהתנדבות. יום אחד כשהיתה שביתה במשרד, הוא אמר לי: אולי תטפל בזה? אמרתי לו שאני מטפל במתנדבים. הוא אמר לי: כל עובדי המדינה מתנדבים. שאלתי אותו: למה? הוא אמר לי: עובדי המדינה באים ו"דופקים" את הכרטיס – אז עוד דפקו את הכרטיס; אם הם עובדים, זה בהתנדבות. אגב, זה סיפור על משרד השר ולא על רשות השידור.

אני לא מבין, האם זאת רמיזה שאנשים לא עובדים? אותי זה לא הצחיק.

מה שאני מנסה להגיד זה שיכול להיות שיש ברשות השידור אנשים שלא עובדים ומקבלים משכורת, אבל יש הרבה אנשים שהם אלה שעושים את העבודה והם לא מקבלים משכורת ומועסקים בצורה לא חוקית. את הדברים האלה אני אומרת בלי להתייחס לנושא, שזה באמת לא חוקי להעסיק בצורה כזאת – או בלי משכורת בכלל, או בסכום סמלי כאילו עושים להם טובה.

אני חושב שצריך לקיים דיון מעמיק בעיקר בנושא הטלוויזיה החינוכית, כי שם המצב קשה מבחינת העובדים.

רמז השר שהוא בא בדברים עם השרה. אני מדליף לכם שגם אני באתי בדברים עם השרה.

אבל לא עם העובדים.

רק אתמול פנה מישהו מהעובדים שלכם, וכתבתי לו תשובה שאני בהחלט מתכוון לקיים דיון בנושא הזה. צריך לאפשר לשרת החינוך והתרבות להתארגן גם מבחינתה בעניין הזה. היא גם אמרה לי שבדעתה לקיים התייעצות עם מומחים וכדומה. אני גם מבין שיש עליה כרגע עול של פתיחת שנת הלימודים, אז אני מניח שאי שם בתחילת מושב החורף נוכל לקיים דיון מאד מאד רציני - ונזמין גם את השר לדיון – בשאלת הטלוויזיה החינוכית, כי גם אני היום מודע לכך שבמצבה הנוכחי יש בה בעיות קשות מאד שמחייבות התייחסות ודיון מאד רציניים באשר לעתידה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה.

רציתי רק לתקן נושא מסוים שהועלה פה לגבי מספר הוועדים. יש מספר ועדים, כיוון שלכל סקטור יש ועד פנימי, אבל ישנם שלושה גופים עליונים: הנדסאים שכוללים את כל ההנדסאים בכל רשות השידור, כולל רדיו וטלוויזיה, ישנם העיתונאים והדירוג המשולב.

ועם אלה נפגשתי.

כשאתה אומר עיתונאים, האם זה כולל עיתונאים ברדיו ובטלוויזיה?

כן.

כתבו לי בנייר שיש 11 ועדים, שמעתי את המספר שלושה וקצב אומר שמונה. אני שואל אותך מה אני צריך לעשות.

זה בדיוק מה שקורה ברשות השידור.

אני רוצה לומר מספר מילים כלליות, למרות שאני לא עובדת רשות. אני 30 שנה בתחנה, 25 שנה מפיקה. אני לא אתן עכשיו הרצאה לגבי התפקיד החשוב של השידור הציבורי החינוכי, אבל אני רק אומר שכאשר מסתכלים על תפקיד השידור הציבורי, גם ב-BBC וגם בארצות-הברית, אפשר לעשות דיפרנציאציה מעניינת לגבי היעדים של השידור הציבורי והנישה של השידור החינוכי.

סדרה שהפקתי, כמו "תכלם ותעלם" ללימוד השפה הערבית ותרבותה, לא תיעשה על-ידי השידור הציבורי, כי זה לא יעד, אבל בתהליך השלום חשבה מדינת-ישראל ושרי החינוך להקנות את השפה הערבית ואת התרבות הערבית. 20% מאוכלוסיית המדינה דובר ערבית. הם מדברים עברית, אבל אנחנו לא מדברים ערבית. שפה זה תרבות, מנטליות, מנהגים ודת.

אני חושבת שכאשר מדברים על הבראה, אי אפשר שלא לראות את הטלוויזיה החינוכית משנת 1965 – השידור הראשון היה מהבניין שלנו – ואי אפשר להפריד את ההבראה ואת שאלות העסקת העובדים, כמו: האם העובדים אשמים במה שקרה, ובכך שהטלוויזיה החינוכית פרשה למחוזות לא לה, נכנסה למגזר העסקי והתחילה לדבר על מקסום הכנסות ועל רייטינג?

השאלה היא קודם כל הגדרת ייעוד ויעדים. ברגע שאתה מגדיר יעדים, אתה אומר האם ביעדים אלה יש צורך בשינוי המבנה הסטטוטורי, ולא קודם לדבר על שינוי מבני ואחר-כך להגיד: אה, שינינו מבנה, אז מה נעשה עכשיו? שאלת השאלות היא התכלית והייעוד, ואחר-כך אומרים מה עושים עם הארגון ועם מצבת כוח אדם ומה התקציב שלו.

היוצרות קצת התבלבלו, ואני מרגישה צורך לדבר פה בשם 350 עובדים, חלקם הגדול בתקן, ועוד 200 עובדים שהם ש"ת עובדי כוח-אדם, שעוד מעט גם יהיו מאוגדים בהסתדרות, כי הם השקיעו מעל ל-30 שנה במקום הזה. הם קודם כל אנשי חינוך, הם לא רק אנשי טלוויזיה. הם משלבים חינוך וטלוויזיה. הם רואים בהשכלה יעד לאומי, וכמו שהמדינה חייבת ביטחון ורפואה, היא צריכה לתת חינוך לכל. אם אני כבר פה, היה לי חשוב להגיד כמה מילים.

אני רוצה בקצרה לומר כמה מילים באשר למקום שמליאת רשות השידור והוועד המנהל תופסים במה שקרוי "הרפורמה של השר כהן". אנחנו קיבלנו דיווח הן מהמליאה והן מהוועד המנהל על מכלול הרעיונות האלה. הוועד המנהל בישיבתו לפני כעשרה ימים, אימץ את התכנית באופן עקרוני, וקבע מסגרת עבודה כדי לבחון איך להפעיל אותה הלכה למעשה בהרכב של שלושה מתוך חברי הוועד המנהל בראשות המשנה ליושב-ראש ובהשתתפות המנכ"ל.

אנחנו מתכוונים להקים צוותי עבודה, שיורכבו מחברים במליאה ובוועד המנהל ומנציגי ההנהלה והעובדים, אחרי שנקבל את הסכמתם, ואני מקווה שהם יוכלו לתרום למהלך הזה. כל פעילות כזאת חייבת להיות עם העובדים, בשיתוף פעולה איתם ובהסכמתם, וזה עלה גם בדיון הבוקר.

מסגרת הזמן שלנו היא כשלושה חודשים. היא מסגרת קצרה מאד, והיא דורשת הרבה עבודה. אנחנו עסוקים גם בנושאים אחרים בתקופה הזאת, כך שזה די משפיע, אבל אנחנו מתכוונים לפעול במלוא הרצינות, על מנת להכניס שינויים ברשות השידור; שינויים - מבלי להיכנס כרגע לכל ההשתלשלות ההיסטורית – שמתבקשים לפי כל קנה מידה.

התכנית הזאת לא שלמה כולה. יש בה ללא ספק דברים אפשריים ואפשריים פחות, אבל את זה אנחנו נלמד ונבהיר תוך כדי הדיונים שאנחנו מתכננים לקיים. אני רוצה להודות ליושב-ראש על הדיון הבוקר, וכפי שכבר אמרתי בעבר, תמיד נשמח לבוא לכאן.

אני מודה ליושב-ראש על עצם קיום הדיון. אני גם שמח שיושב-ראש הוועדה הכין מה שנקרא חומר מיוחד ובחן את הדברים. אני מבקש לומר שהשאיפה שלי היא שלאחר השלמת הרפורמה – ואני חוזר ואומר שהרפורמה הזאת תתחיל להיות מיושמת ומהר – רשות השידור תהיה הרבה יותר טובה מכפי שהיא היום. לגבי מה שאמר אלישע שפיגלמן על כך שרשות השידור היום נמצאת בעצם במצב הטוב ביותר, אני חייב לומר שמחר או מחרתיים, כמו שהיא עלתה, היא גם יכולה ליפול, ואנחנו רוצים שרשות השידור תהיה תמיד במצב הטוב ביותר. לכן צריך להוציא את כל אותם נושאים שמפריעים להגיע לתוצאה עליה דיברת.

אני לא אמרתי אפילו 10% ממה שלמדתי. רק רציתי להציג באופן כללי את רשות השידור שאנחנו רוצים לראות. באשר לעובדים, אני קובע שרק בדרך אנושית יתבצעו הדברים. אבל אני קודם כל אתחיל בתהליך ההבראה הכללית בעקבות הניהול הכושל ברשות השידור, ואת זה אנחנו צריכים לעשות מהר.

לא הכל גרוע. אנחנו רוצים לתת מגוון לאזרחי מדינת-ישראל ולתת להם את הטוב ביותר. שמעתי את הדברים לגבי השכר, ואני אבדוק את הדברים.

אלה מספרים שאתה לא מדבר עליהם.

כשדיברת, שמעתי אותך בקשב רב. נושא העובדים הוא נושא רגיש, והוא צריך להיעשות בצורה של הידברות ושל יחסים נכונים. אני גם גדלתי באווירה שטיפחה הידברות בצורה אנושית. אי אפשר לקחת אדם שנתן כל-כך הרבה שנים מחייו ולומר לו: לך הביתה. זאת לא כוונתי.

המנכ"ל והיושב-ראש ישבו אתי ועם שר האוצר, והתהליך הזה ייקח לא מעט זמן – אני מקווה שכמה שפחות זמן - אבל רק אחרי שנוכל להכין את החבילה הכוללת, אפשר יהיה להתחיל לדבר על איזשהו תהליך. הכל ייעשה בתיאום בצורה הטובה ביותר, כי בסופו של דבר כולנו רוצים מערכת שתוכל לקיים את עצמה בכבוד, בגאווה ובאמונה.

אל ניתן לספקנות לרפות את ידינו, כי הכל תלוי בנו, ואתם העובדים יכולים לתת לי את רשת הביטחון לעשות את הדבר הטוב והחשוב ביותר לטובת כולנו ולטובת העתיד של המערכת כולה. אם נגיע למסקנה שיש דברים לא טובים ושיש דברים שצריך לעכב – נעכב אותם. אני לא אומר שהכל חייבים לבצע מייד, אבל כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, הארגון עצמו - ולא העובדים – במבנה שלו ובדרך עבודתו, הוא ארגון כושל בבסיס שלו, ואי אפשר לשכנע אותי שכל האנשים שכתבו את הדו"חות כולם היו בעלי אינטרסים. ריבונו של עולם, איך זה יכול להיות? האם כולם שוכנעו מראש והכל היה מתוכנן?

גם באמירה הזאת לגבי כותבי הדו"חות כולם יש משהו לא מכובד. אני לא מכיר אף אחד מכותבי הדו"חות, פשוט קראתי את הדו"חות, וכולם כמעט חזרו על אותם דברים. צריך לתת כבוד לאותם כותבי הדו"חות, גם אם אמרו לחלק מהם לכתוב את הדו"חות האלה.

באופן כללי, מבחינת העובדים, צריך לבצע את הדברים ברצון ובהסכמה, ועובדים שלא ירצו לפרוש – יקבלו תנאים סבירים ביותר, כי אין טעם לעשות דבר שאין בו צורך. לכן אני מבקש ברגע הזה לתת לי גיבוי לעשות את מה שצריך לעשות. אני משקיע בזה את כל כוחי, כי החלטתי לעשות את הטוב ביותר לרשות השידור.

רק ביחד, רק בהבנה ובשפה משותפת, נוכל להגיע לתוצאה, והתוצאה תהיה בסופו של דבר טובה גם לעובדים - לא לי, כי אני מחר לא אהיה שם, אבל אתם תמשיכו לעבוד ברשות השידור. הרי אני לא עובד רשות השידור, ואני לא מתכוון להיות לעד השר הממונה עליה. אני רוצה לסיים את ההבראה, כך שבסופו של דבר לעובדים יהיה טוב. כל מה שהיושב-ראש ואני עושים זה בסופו של דבר למענכם, כדי שתתנו בסופו של דבר את היצירה הטובה ביותר לאזרחי מדינת-ישראל. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון, ולהודות לכולם על העבודה המשותפת שנבצע יחד.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל, אני רוצה להודות לשר, ליושב-ראש, למנכ"ל ולכל החברים שהשתתפו אתנו בדיון. צריך לראות בדיון הזה דיון פתיחה, כי בסופו של דבר, כל תכנית נמדדת ביישומה, ולא בנייר שעליו כתובים הדברים.

1. אני חושב שחשוב שוועדת החינוך והתרבות תחזור ותדגיש את חשיבות השידור הציבורי והצורך לשקוד על טיפוחו ועל חיזוקו, כדי לבצר את הדמוקרטיה וכדי לשמור על ערכי התרבות היהודית והכללית. למרות שזאת לפעמים אמירה נדושה, אני חושב שצריך לחזור ולומר את הדברים, כי אנחנו גם ועדת החינוך והתרבות.

2. צריך לחזור ולומר שרשות השידור נבדקה בעשור האחרון בדו"חות רבים על-ידי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, כשהצד השווה בכולם הוא הצורך לערוך שינויים ותכניות הבראה ברשות השידור כארגון.

3. ועדת החינוך והתרבות רשמה לפניה את תכנית השינויים - במקום רפורמה, אני משתמש במילה שינויים – שיזם השר הממונה, דוקטור רענן כהן, ורואה בה תכנית עקרונית ראויה לשינויים הדרושים ברשות השידור ולתכנית ההבראה. הוועדה רשמה לפניה שהתכנית תיעשה בתיאום, בהבנה ובקשר עם כל הגורמים הקשורים בביצוע התכניות. היא קובעת שבסופו של דבר, מבחנה של התכנית יהיה, כדברי השר, ביישומה.

גם רשמנו לפנינו את הכוונה של השר רענן כהן להביא הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק רשות השידור.

4. הוועדה סבורה שהסיכוי לערוך שינויים ולקיים תכנית הבראה ברשות השידור קשור בראש ובראשונה בשינוי חוק רשות השידור, שיהיה בנוי על שני עקרונות: אחד – במבנה מנהלי ארגוני רציונלי, כמקובל בגופים ממלכתיים; שניים – הרחקת הזיקה והקשר בין רשות השידור לבין פוליטיקאים. תיקון כזה ייתן תקווה הרבה יותר גדולה לביצוע תכניות השינויים ותכניות ההבראה.

הוועדה תקיים דיון מעקב בתיאום בין השר הממונה לבין היושב-ראש. כשיתברר שהתכנית עברה את כל השלבים ויצאה לדרך, אז אפשר יהיה לקיים דיון מעקב. אנחנו בהחלט רוצים לתת גיבוי מלא ועזרה, כדי לבצע את השינויים ואת תכניות ההבראה. אני שוב רוצה להודות לשר ולכל המשתתפים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00