פרוטוקולים/ועדת חינוך/3326




3
ועדת החינוך והתרבות
25/06/2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3326
ירושלים, י"ב בתמוז, תשס"א
3 ביולי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 292
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, ד' בתמוז התשס"א (25 ביוני 2001), שעה 12:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

מתן וילנאי שר המדע, התרבות והספורט
הלל ניומן עוזר בכיר למנכ"ל, משרד המדע, התרבות
והספורט
עו"ד עדנה הראל יועצת משפטית, משרד המדע, התרבות
והספורט
עוזי צוובנר יו"ר הוועד המארגן למכבייה ה16-
שמואל בן שמואל ראש חטיבת תפוצות, משרד החוץ
אתי סאסי ממונה על האירועים, משרד התיירות
עמוס חרמון חבר הנהלת ויו"ר ועדת חינוך, הסוכנות
היהודית
רות רגב קרן קיימת לישראל

יהודית גידלי

אורי אפק

דקלה אברבנאל

האפשרות של ביטול המכבייה וביטול הגעתן של משלחות נוער יהודיות (הח"כים: זבולון אורלב, בנימין אלון, שמואל הלפרט, אליעזר זנדברג,
נעמי חזן)

האפשרות של ביטול המכבייה וביטול הגעתן של משלחות נוער יהודיות

זבולון אורלב, בנימין אלון, שמואל הלפרט, אליעזר זנדברג, נעמי חזן)

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין המכבייה. בשבוע שעבר עלתה הצעה לסדר של חברי הכנסת זבולון אורלב, בנימין אלון, שמואל הלפרט, אליעזר זנדברג ונעמי חזן, ובהסכמתו של השר היא עברה לדיון בוועדה. בשעה שעלתה ההצעה ריחף עדיין סימן שאלה מעל קיום המכבייה. כל סיעות הבית, מימין ומשמאל, דתיים ושאינם דתיים, ותיקים ועולים חדשים – ביקשו שהכנסת תעשה מאמץ לשכנע את הגורמים לקיים את המכבייה ויהי מה, שכן הכנסת רואה באירוע, ראשית כל, מפגן הזדהות חשוב מאוד של יהדות העולם עם ישראל.

לשמחתנו מאמצי השר והנוגעים בדבר הצליחו. התבשרנו שהמכבייה מתקיימת. הדיון היום לא יהיה על עצם קיום המכבייה, אלא על הבעיות שנוצרו מהתנאים הנוכחיים, ועל כך אנחנו מבקשים לדון. ראשית, אנחנו כמובן נותנים גיבוי מלא, ומבקשים להביא בפניכם את דבריהן של כל סיעות הבית, כי נציגי הגופים כאן לא יכולים לשאת דברים במליאה. לכן הדיון הוא במסגרת הוועדה. שנית, אנחנו מבקשים לברר במה הכנסת יכולה לעזור כדי שהמכבייה תרגיש שמדינת ישראל מחבקת אותה בכל הזרועות האפשריות ומעוניינת מאוד בהצלחתה.

קרתה תקלה, ומנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט לא יוכל להשתתף בדיון כאן. אני מודה לשר על ששבר את סדר היום שלו כדי להשתתף בדיון כאן לזמן מוגבל – ולהפגין את רצונו לקיים את המכבייה.

אני מודה ליו"ר. יו"ר הוועדה עלה למשרדי ואמר שנודע לו שהמנכ"ל לא ישתתף בדיון הזה. המנכ"ל נסע למשימה חשובה ביותר – בנושא פיצוי חללי אולימפיאדת מינכן. גם מִנהל הספורט איננו, לצערי, ואני הפכתי את לוח הזמנים שלי כדי להגיע הנה ולומר כמה משפטים בנושא.

מדינת ישראל נמצאת היום במצב מורכב יותר מאי פעם. נושא יהדות העולם הופך להיות מרכזי. אלה לא ימים רגילים, או טובים, שכולם באים להזדהות עמנו – אלה ימים קשים, ואנשים אפילו חוששים להגיע. מפעל המכבייה קיבל השנה משמעות שונה לחלוטין בשל כך. ביקשתי מהוועדה המארגנת, בראשות מר עוזי צוובנר להתעקש על קיום המכבייה, וזאת בשל התחושה שמה שעומד כעת על הפרק הוא חוסנה של החברה הישראלית. מרכיב מרכזי בחוסן זה הוא הקשר עם יהדות העולם. המכבייה מתרחשת במקרה בזמן הזה.

ביקשתי להיפגש עם נציגי יהדות העולם במפגש עמם לפני עשרה ימים. השיחה בינינו הייתה לא קלה. לדעתי הם לא היו מוכנים לשיחה מהסוג הזה – הם לא הבינו שאנחנו רואים את פני הדברים כך, הם חשבו שמדובר בעניין טכני ולא ייחסו לכך חשיבות. לשמחתי, בסופו של דבר הייתה היענות של הנציגים, שאפשרה לקיים את המכבייה.

ביום שישי האחרון ישבתי עם מר צוובנר במשרדו בכפר המכבייה כדי לדון באופייה של המכבייה. היא תכלול 60% מהתכנית המקורית. ואני מקווה שיתווספו עוד משלחות. עוד מעט נשמע את מר צוובנר.

יש התקדמות במצב.

אני מניח שאם כך נגיע אפילו ליותר מ60%- ממספר המשתתפים המתוכנן. יש עדיין בעיות פתוחות בין המכבייה לבין הממשלה, בנושא התקציבים. נכנסתי גם לנושא הזה, יחד עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואני מקווה שגם לכך יימצא מענה.

ברמה המהותית השגנו הישג משום שאנחנו מוכיחים שיהדות העולם מזדהה עם מדינת ישראל – לא בדיבורים משם, אלא במעשים מכאן. לכך אני מקנה משקל רב מאוד, ואני שמח שזה קורה.

כמו שאמר יו"ר הוועדה, בכנסת הייתה הסכמה מקיר לקיר של כל סיעות הבית, שיש לקיים את המכבייה. מר צוובנר איננו איש מכבי במובן האמתי של המילה.

עכשיו כבר כן.

הוא סתם הכניס את הראש הבריא שלו ללוע הארי הזה – זה התחיל בגלל אסון הגשר והוא לא ניחש שכך זה ייראה בסוף. אגב, במכבייה הזאת יתקיים טקס ליד הגשר, והזמנו את המשלחות שנפגעו באסון הגשר במכבייה הקודמת, שיהיו אורחות שלנו. יש כאן כמה סממנים שחשובים מאוד לכותרת "כל ישראל חברים".

בחדר הסגור הזה צריך לומר גם שבזכות העשייה השנה ניתנה למכבייה חיוּת לשנים קדימה כמפעל יהודי בין-לאומי. המוקד שלה הוא ספורט – אך זה יכול היה להיות גם מפעל תרבותי. קיומה השנה תתרום למדינה רבות, ובכך המכבייה תצא נשכרת בסופו של דבר.

אני מודה ליו"ר ולכל הנוכחים על הדיון הזה.

אני מבקש לשמוע עדכון על הנושא הכספי. אני מבין שזהו העניין העיקרי.

הנושא הכספי בנוי מכמה רמות. ראשית, התחשבנות עם המדינה על 1.6 מיליון דולר. שנית, – וברמה הזאת אני מעורב – כיסוי החוסר שנובע מהירידה במספר המשתתפים. המכבייה הייתה בנויה על השתתפות של 4,000 ספורטאים. כל מספר נמוך מזה מכניס אותנו למצוקה. ספורטאי עולה 800$. ברגע שהמספר יורד ב2,000- ספורטאים – וזה המספר שהתייחסנו אליו בישיבה ביום שישי – מגיעים לחוסר של 1.6 מיליון דולר נוספים. אני מקווה שלא יחסרו לנו 2,000 ספורטאים, אלא פחות. הפער – מספר הספורטאים החסר כפול 800$ - זו בעיה שהמדינה תצטרך לסייע בפתרונה. יתר הדברים שייכים לדיון רגיל בנושא תקציבים.

אם כן הממשלה קיבלה על עצמה אחריות לכיסוי הגירעון בנושא זה?

זה לא נדון כזאת, אלא רק כבקשה של ראש הממשלה. אני גם ניהלתי שיחות עם העוזרים שלו בנושא זה. אך עדיין אין זו החלטת ממשלה. צריך לשקול האם יש להעלות זאת בממשלה ברמה הזאת. ביני לבין משרד ראש הממשלה מתקיים דיון, וחשב משרד המדע, התרבות והספורט עובד מול חשב משרד האוצר כדי לבדוק איך להתמודד עם הבעיה התקציבית. אני מרגיש מחויב לנושא משום שהמכבייה נענתה לבקשה לקיים את האירוע במספר ספורטאים נמוך יותר, ומהנקודה הזאת אני מטפל בנושא.

הכסף הנוסף שמבקשת הנהלת המכבייה – זאת הרמה השלישית של הנושא הכספי.

ראשית אני מודה על הגיבוי והעזרה שאנחנו מקבלים מהשר מתן וילנאי. בתקופה שהייתה אי ודאות גדולה ועמדנו בבעיה קשה מול העולם – השר וילנאי דאג להתקשר בכל יום ונתן לנו את התחושה שיש לנו גיבוי. צריך כמובן להזכיר בעניין זה גם את המנכ"ל הנמרץ של השר, מר אריה שומר. בסופו של דבר זה היה מה שהכריע את הכף והביא אותנו להחלטה המאוד לא קלה - לקיים את המכבייה.

התחלנו בהכנות למכבייה לפני כשלוש שנים. הדגש היה על הפקת לקחים מהאסון שהיה בפתיחת המכבייה הקודמת. עשינו מאמצים רבים בנושא זה. ישבנו בוועדה של ח"כ זנדברג שעות רבות והסברנו את הנושא. התקדמנו יפה בעניין זה.

בחודשים האחרונים, מאז תחילת האירועים הביטחוניים, החלו גורמים שונים בעולם לשאול אותנו שאלות. הן הלכו וגברו בעקבות הפיגועים בתוך הקו הירוק. לפני כחודש ימים, לאחר הפיגוע בדולפינריום, כבר הייתה אי ודאות גדולה באשר למספר המשתתפים. כל ניסיונותינו לקבל מספר משתתפים מדויק מהחברים שמארגנים את המשלחות בחו"ל עלה בתוהו. לא הצלחנו, לפני חודש, לקבל נתונים על מספר משתתפי המכבייה. היה ברור לנו שהמספרים הם לא 4,000 איש וגם לא 3,000 איש – אבל גם לא אמרו לנו אם יהיו 2,000 או 1,500 משתתפים.

חשוב להבין, זהו אירוע גדול שבו תחרויות ספורט גדולות, והוא כולל גם אכסון בבתי מלון, טיולים והסעות, וכמובן גם טקס פתיחה – שהשנה ייערך לראשונה באצטדיון טדי, והוא כשלעצמו מבצע לוגיסטי מורכב. גם טקס הנעילה יהיה בירושלים, בברכת הסולטן. זהו אירוע מורכב בכל מקרה, ואם נוסיף לכך את העובדה שחודשיים לפני פתיחת המכבייה עוד לא היה מספר משתתפים –המשימה הופכת לכמעט בלתי אפשרית; מה גם שכל משתתף משלם 2,050$ למכבייה בעבור השתתפותו.

החלה התלבטות קשה בינינו. ראשי מכבי בעולם היו במצוקה קשה. חשוב להבין שהם הגרעין שמארגן את המשלחת בכל ארץ, ויש כ50- מדינות שמשתתפות. הם קיבלו פניות מההורים, שהיו לעתים חריפות מאוד. שאלו אותם איך הם לוקחים על עצמם אחריות כזאת, והאם הנציגים מסוגלים להתחייב שהבן יחזור לארצו בריא ושלם.

אך רוב הספורטאים הם בוגרים.

לאו דווקא. במכביית הנוער היו אמורים להשתתף 1,000 מתוך 4,000 הספורטאים. השאר הם בני 23-18. יש עוד 2,000 ספורטאים בגילים האלה. רוב הצעירים האלה גרים בבית ההורים, וההורים הם שמשלמים בעבור ההשתתפות.

אצלנו בני 18 הם חיילים, הם כבר נהרגים.

כך זה אצלנו, אך לא בחו"ל.

אולי היינו צריכים להציע להם שנבוא אליהם.

אני מסכים עם עמדת השר, אך חשוב להבין את נקודת המבט של ההורים ושל נציגי מכבי. נקודת המפנה הייתה ישיבת ההנהלה של מכבי ארה"ב – שהיא המשלחת הגדולה ביותר, שמשלמת הכי הרבה כסף, ושאי אפשר להתעלם מנוכחותה. ההנהלה של מכבי ארה"ב קבעה את הישיבה בנושא זה ארבעה חודשים מראש, והתאריך שנקבע הוא היום שלמחרת הפיגוע בדולפינריום. זו הייתה אמורה להיות ישיבה טכנית, והמכבייה הייתה רק נושא אחד על סדר היום. היה ברור שהמשלחת תכלול 700 איש, והנציגים תגאו שזו המשלחת הגדולה ביותר בהיסטוריה. אך באותה שבת ישבו הנציגים ואמרו שהם לא נוסעים. זה היה במוצאי שבת שלאחר הפיגוע. הם החליטו לא לנסוע למכבייה. התקשר אלי נשיא מכבי ארה"ב ואמר שהוא היה היחיד שתמך בהגעה – מול 30 אחרים שהתנגדו. זה יצר כדור שלג גדול מאוד, והכניס אותנו למצוקה אמתית.

אז התחדדה השאלה מהי המכבייה, ואולי טוב שכך היה. נכון שמצד אחד המכבייה היא תחרות ספורט ואירוע ספורט – ותמיד בארץ היו ספקות האם צריך לקיים אותה, הרי היום יש כל כך הרבה תחרויות ומי אמר שצריך לערוך אירועי ספורט ברמה הפחות חשובה. אגב, היום אני חושב שבוודאי צריך לקיים את המכבייה. אך מצד שני המכבייה היא אירוע ציוני, שבמסגרתו מגיעים יהודים ארצה, להזדהות עם מדינת ישראל ואם לא עכשיו – אימתי? הנושא הזה התחדד מאוד במהלך התקופה הזאת.

אמנם היינו קרובים מאוד להחלטה לדחות את המכבייה, ובעיני דחייה כזאת הייתה בעצם סיפור כיסוי לאי קיום האירוע – ומי יודע אם הוא היה נערך בעתיד. לא הייתי שלם עם זה, ולכן אני מציין את התמיכה שקיבלתי מהשר, שסייעה לי מאוד בהתמודדות עם הבעיה. הגיעו אלינו גם פניות רבות, דרך התקשורת, אך גם מהציבור – שביקשו שנשקול היטב את העניין.

אנשי מכבי העולמי היו בארץ ונפגשו עם השר וילנאי, קראתי בעיתון שהם עשו זאת רק לשם נימוס, אך אני אומר כאן שמה שנאמר באותו כינוס השפיע על החברים מחו"ל. זה התחיל להניע גלגל של הפעלת מנהיגי דעת קהל בקהילה היהודית בארה"ב ובעולם, והסוכנות החלה לפעול. המערכת הזאת הפעילה השפעה בעיקר על מנהיגות יהדות ארה"ב.

אני מתנצל, אך עליי לעזוב את הישיבה כעת. אני מודה לכולם.

שיאה של ההשפעה הישראלית על יהדות ארה"ב הייתה כאשר הנהלת מכבי ארה"ב החליטה לקיים בנושא שיחת ועידה עם כל חברי הנהלת מכבי ארה"ב, 30 איש, שמפוזרים בכל המדינות. לשיחה הצטרפו גם צ'רלס ברונפמן, מנכ"ל מלקולם און-ליין - ועידת הנשיאים של ארה"ב, ועוד מנהיגים נוספים מהקהילה היהודית. בחדר שלי ישב מר שומר יחד עם עו"ד צ'רני מניו-יורק, והשתתפנו בשיחה. השמענו שם את בקשתנו לקיים את המכבייה ה16- במועדה.

אחרי כן התנתקנו מהשיחה והיא המשיכה להתנהל בלעדינו. הציפייה שלי הייתה שנציגי מכבי יאמרו שהמכבייה תידחה אך תישלח משלחת סולידרית מארה"ב שגם תעשה קצת ספורט בארץ. זה מה שכולם חשבו שיקרה בסוף, והחלטנו שגם זה יספק. אך הם הודיעו שהם רוצים לבוא למכבייה ה16-. כל זה היה לפני עשרה ימים.

כך החל שוב כדור שלג, הפעם חיובי, כלפי שאר המשלחות בעולם. בהנהלה המארגנת ובמכבי העולמי הייתה התחבטות גדולה, אך רובנו חשבנו שזאת ההזדמנות להציג את הפן הציוני-הלאומי של המכבייה. החלטנו שמה שיהיה חשוב במכבייה הזאת זו בעיקר ההשתתפות – אם כי לא נזניח את הספורט. חשבנו שאם יש כל כך הרבה פניות מממשלת ישראל ומהציבור במדינת ישראל – מחובתנו להיענות להן בחיוב. הודענו על כך ביום שישי בצהרים.

אני מודה שרק אחר כך רצנו לעדכן את אנשי מכבי העולמי, במקום לפעול להפך. צוק העתים הוא שהכריע. זה יצר אי נעימות בכמה קהילות, ויש לנו בעיות בקנדה, למשל – שם היו"ר והסגן התפטרו. משלחת קנדה היא משלחת חשובה מאוד. ישבנו עם יו"ר הסוכנות, מר סלאי מרידור, וניתן שם גיבוי וחיזוק כדי שהם בכל זאת יגיעו. נוצרו גם בעיות בבריטניה – שגם היא משלחת חזקה וציונית. היינו צריכים לעבוד חזק כדי לאחד מחדש את השורות. הרי מעבר לעבודה שלנו כאן, המוטיבציה של האנשים בקהילות היא שתקבע איך תיראה המכבייה.

מספרי הספורטאים כפי שהתקבלו אצלנו מיד לאחר ההחלטה, נעו בין 1,000 ל1,500- משתתפים. החלטנו שנוסיף להם עוד 1,000 ספורטאים ישראלים ונוכל ליצור מעין תחרויות ספורט. חשוב לדעת שאת הספורט מארגנים לראשונה איגודי הספורט. הם מארגנים בעבורנו את תחרויות הספורט.

נרתמנו למלאכה, אנחנו פועלים כבר כשבוע. מבחינה ארגונית ברור שפסק זמן של שבועיים במערכת ארגונית מורכבת כל כך הוא דבר קשה מאוד.

האם תהיו מוכנים ביום פתיחת המכבייה?

נהיה מוכנים. אמנם אף פעם לא אמרתי שמבטלים או דוחים את האירוע – אך האווירה והלך הרוח עשו את שלהם. מיום ראשון האחרון נרתמנו שוב לעניין, ועלינו למסלול המראה. אנחנו מטפלים בכמה בעיות, אבל בהחלט נמצאים ברמת פעילות גבוהה מאוד.

אתם זקוקים לעזרה כדי להתגבר על הבעיות האלה?

הנושא העיקרי הוא התקציב – הנושא הכספי. יש עוד נושא ביורוקרטי שאציין בהמשך.

היינו רוצים לקבל יותר נתונים על המצב כעת: בכמה ספורטאים מדובר, בכמה משלחות, האם בוטלו ענפי מקצוע?

כרגע יגיעו 46 משלחות, כלומר שלוש או ארבע משלחות פחות מההיקף המקורי המתוכנן. את ענפי הספורט חילקנו לשתי קטגוריות. ראשית, קבענו שיהיו תחרויות רשמיות במכבייה בכל מקרה. שם קבענו מינימום של 20 ענפים לעומת 31 במכבייה המקורית. היום מתוכננים 26 ענפי ספורט – משום שההחלטה הזאת יצרה מגמה חיובית. בדרך כלל יש במכבייה 31 ענפי ספורט למבוגרים ועוד שלושה ענפים לנוער.

בשאר ענפי הספורט, שמונה במספר, קבענו שנקיים משחקי ראווה. הרי אין טעם לקיים תחרות עם ספורטאי אחד, אך חייבים לתת לו את האפשרות להתחרות, אם הוא רוצה להגיע הנה. זו תהיה תחרות לא פורמלית, ולא יינתנו מדליות – אך הספורטאי יוכל להתחרות וליהנות מתחרות ספורט, מעבר לכל המערכת החברתית: טקס פתיחה, טקס נעילה, טיולים בארץ, מפגש עם ישראלים וכו'.

החוויה של הספורטאי בנויה מספורט, אך יש גם מערכת חברתית חזקה וטובה, והיא נשמרה ברובה. כאמור, בענפי הספורט יהיו 26 ענפים רשמיים ועוד 6-5 ענפים שבהם יהיו משחקי ראווה. אלה הנתונים נכון לאתמול בלילה.

כרגע נראה שישתתפו במכבייה 2,048 ספורטאים. עדיין יש פוטנציאל להגעתם של ספורטאים נוספים. למשל, אפשר לפעול להגעתם של ספורטאים מחבר העמים. אלה ספורטאים ברמה גבוהה, אך ניאלץ לסבסד את הגעתם באופן מלא. חשוב להחליט על כך במהירות רבה, כי הגעתם תעבה את התחרויות וייתכן שספורטאים אחרים יצטרפו בעקבות זאת.

מה היקף הספורטאים שיכולים להגיע מחבר העמים?

יש 200-100 ספורטאים כאלה. זה מספר משמעותי. יש שם קבוצה של ספורטאים שמוכנים להגיע. ביקשתי היום שעמדו בכוננות וברגע שהעניין הכספי יוסדר נזמין אותם.

מה הייתה ההערכה הראשונית?

נדמה לי שבמכבייה הקודמת היו 4,080 ספורטאים מחו"ל.

והשתתפו בה עוד 1,200-1,000 ישראלים.

מתוך 2,040 הספורטאים שציינתי, 500 הם בני נוער שישתתפו במכביית הנוער. זו הפתעה לטובה. הייתי בטוח שמכביית הנוער תיפגע מאוד מהמצב, אך 500 ספורטאים הוא בסיס טוב לקיומה. היא תתקיים בזכרון יעקב, מבודדת.

תמיד אמרנו שבני הנוער טובים יותר מהמבוגרים.

כנראה שכך, הרי כל העניין התחיל מההורים ומהנוער.

לפי הנתונים שהיו עד עתה במשלחת בריטניה היו אמורים להשתתף כ100- משתתפים. בדרך הנה שמעתי שיגיעו עוד 30 ספורטאים. יכול להיות שבריטניה תצליח להגדיל את המשלחת.

אני מניח שגם האווירה שתהיה בימים הקרובים תשפיע על ההחלטות האלה.

נכון, אנחנו מודעים לכך ומתפללים.

מכיוון שהיו תחרויות הספורט שהתקצרו הפחתנו את ימי התחרויות בשלושה ימים - משבועיים ל11- יום. טקס הנעילה יתקיים ביום 23 ביולי בברכת הסולטן. גם באשר למיקום היו לנו התלבטויות רבות. בסופו של דבר החלטנו להשאיר את ירושלים כמרכז המכבייה.

אם כן טקס הסיום הוא ב23- ביולי?

אנחנו עוד נקבל כרטיסים.

אני שמח שהיו"ר נענה בחיוב להזמנתנו.

בוודאי, יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט לא יכול להיעדר מטקס כזה. לאור המשמעות הרבה שיש לדבר היום, אני רוצה לגייס לכך עוד חברי כנסת, כדי שתהיה נוכחות גדולה.

היו שתי החלטות טובות חשובות מאוד: ראשית, הוחלט שבמקרים רבים יתמודדו הנוער והבוגרים בו זמנית באותה תחרות. שנית, נקבע שאם יהיה צורך הישראלים ימלאו את השורות. כדי שלא יצא מקצה ריצה ובו רק חמישה רצים, יצטרפו אליו עוד שלושה ישראלים וכך ייווצר המבנה הספורטיבי הבין-לאומי התואם את החוקה.

ומה בנוגע לצד הכספי?

על פי התכנית המקורית המכבייה הייתה מתאזנת עם 4,000 ספורטאים. זה היה הקו שהנחה אותנו קרוב לשלוש שנים, או שנתיים וחצי – עד שהחלו הבעיות. התקציב הוא כ12.7- מיליון דולר, ומבוסס ברובו על הכנסות המשתתפים. כאמור, כל אחד משלם 2,050$.

בכל מכבייה המדינה משתתפת בכ1.4- מיליון דולר.

זה כולל את הסוכנות?

לא. משרד המדע, התרבות והספורט נותן מיליון דולר, ומשרד האוצר נותן תוספת מיוחדת של 400,000$. אלה היו הסיכומים כבר בשלוש מכביות. דיברנו עם משרד האוצר עוד לפני שהחלו האירועים.

היה מאבק עם האוצר על התקנה.

נכון, ויש פרוטוקול מהתקופה ההיא שמאשר את הסכום של 1.4 מיליון דולר. שר האוצר הביע נכונות לשלם את הסכום הנוסף של 400,000$. לצערי אנחנו עדיין בפער של חצי מיליון ש"ח – ש"הלכו לאיבוד" בתקציב של משרד המדע, התרבות והספורט. כל זה עוד לפי החישוב הרגיל, ועוד לפני שנוצר המצב הבעייתי. בשנה שעברה קיבלנו שני מיליון ש"ח ממשרד המדע התרבות והספורט והיינו אמורים לקבל עוד שני מיליון ש"ח השנה (וכך להגיע למיליון דולר), אך כרגע התקציב שמוקצה הוא 1.5 מיליון ש"ח. דיברתי עם החשב של משרד הספורט בנושא, אך זה עוד לא נפתר סופית. מעבר לכך משרד האוצר חייב 400,000$ ושר האוצר השיב לי תשובה חיובית עקרונית. עוד לא קיבלתי סיכום כתוב, אך הוא גילה נכונות והבנה לעניין, למרות המצוקות התקציביות של המדינה היום.

גם הסוכנות נוטלת חלק בתקציב, ואנחנו מגייסים הרבה מאוד חסויות לאירוע.

האם נכון שהסוכנות משתתפת בסכום של כ350,000-$?

נכון. גם מועצת ההימורים משתתפת בתקציב. משרד התיירות העמיד לרשותנו תקציב יפה מאוד, והוא כבר עלה ל150,000-$. גב' אתי סאסי בישרה לי על כך אתמול, בעקבות ההבנה שהאירוע הוא גם תיירותי הפעם. גב' סאסי היא בוועד המארגן של המכבייה, וכך גם מר אפק.

יו"ר מכבי העולמי הוא מר אודי רקנאטי, ובראש ועדת החסויות עומד מר מאיר שני, מנכ"ל "כלל תעשיות", והוא עובד קשה מאוד כדי לגייס חסויות. חברת "בזק" היא נותנת החסות הראשית של המכבייה, ויהיו נוספים. היום יתחיל מסע הפרסום של המכבייה. התשדירים הוכנו כבר לפני כמה חודשים אך הם נוגעים לשאלת ההזדהות. הם מבוססים על ההזדהות של הספורטאים שבאים לישראל, וכאילו נוצרו בחודש האחרון. התשדירים יהיו בערוץ הראשון, בכל ערב.

וכעת לבעיות שנוצרו ממיעוט המשתתפים. כאמור, כל משתתף משלם 2,050$ בעבור השתתפותו. עשינו חישוב, והגענו לנוסחה שלפיה כל ספורטאי פחות מ4,000- ספורטאים עולה לנו 1,200$. זאת הייתה נקודת ההתחלה. אז גם חשבנו שיגיעו רק 1,500 ספורטאים. כלומר בתחילה הגירעון הכללי היה 1,200$ כפול 2,500 משתתפים (ההפרש בין 4,000 ספורטאים ל1,500- ספורטאים). הסכום הכללי הוא בערך 3 מיליון דולר. השר וילנאי טעה, הוא טען שההפרש הוא 800$ ולא 1,200$ אך אני מתקן כעת את הטעות.

החשב של משרד הספורט דרש כמובן שנוריד מהעלויות, ונדרשנו להפחית
כ400,000-$300,000-$ מהתקציב. אחרי ההפחתה נשאר חוסר של 2.6 מיליון דולר.

האם הייתה התחייבות כספית לסכום כלשהו, או שהייתה נוסחה לחישוב?

יש נוסחה. היום ידוע שיהיו יותר מ1,500- משתתפים. כל 100 משתתפים שיתווספו כעת יפחיתו מההקצבה של המדינה ב100,000-$50,000-$ – תלוי באיזו מדינה מדובר. נניח שהממוצע הוא 75,000$. זה נותן תמריץ לכולם להביא עוד משתתפים. כנראה שתוספת המשתתפים, כפי שהיא נראית כיום, מפחיתה את הגירעון בעוד 400,000$.

אני נאלץ להפסיק את הדיון לכמה דקות.

(הפסקה).

אני מחדש את ישיבת הוועדה. אם כן יש נוסחה לחישוב ההשתתפות הכספית. אני גם מבין מהשר שכרגע אין למשרד המדע, התרבות והספורט את הסכום, וגם הוא יזדקק לעזרה. לצערנו משרד האוצר לפעמים נמצא בחינוך המיוחד ולא בחינוך הרגיל: לפעמים צריך להסביר לו את הדברים באמצעים אחרים. הוא לא מתנדב לשלם כל כך מהר.

פנינו גם למשרד ראש הממשלה בעניין זה.

מה יהיה במכבייה מעבר לאירועים הספורטיביים?

אעבור על האירועים העיקריים. הספורטאים מגיעים ביום 13 ביולי, ביום חמישי. חלקם יגיעו ביום שישי. הם נוסעים לכפרי האכסון. חלקם מקבלים אירוח במשפחות בשבת, בעיקר בני הנוער. ביום ראשון ייערך לכבודם "ערב ברוכים הבאים". כל הספורטאים יתקבצו יחדיו בכפר המכבייה ופוגשים זה את זה. זה ערב ססגוני מאוד.

אנחנו מנסים לקשור את הערב הזה גם לערב הזדהות עם מדינת ישראל. יש קבוצה גדולה של יהודים מצרפת שרוצים להגיע ארצה ליומיים, במיוחד בזמן המכבייה, כתומכים. אנחנו מנסים לחבר בין הדברים – ליצור בערב זה תצוגת תמיכה של העם היהודי במדינת ישראל.

ביום שני, 16 ביולי, יתקיים טקס פתיחת המכבייה באצטדיון טדי. זה יהיה אירוע יפה, פסק הזמן בעשייה הִקשה על הארגון, אך האנשים עובדים 20 שעות ביממה על הנושא: המפיקים, הבמאים, עיריית ירושלים – שמסייעת מאוד וכו'. אחרי כן יהיו כמה אירועים לספורטאים בבתי מלון עם להקות וזמרים. יש גם כמה מסלולים לטיולים: הגליל, הנגב, הרמה וכו'.

אוסיף כמה מילים על ההכנסות ממכירת הכרטיסים: בדרך כלל יש הכנסות ממכירת כרטיסים בטקס הפתיחה, כי הם נמכרים בעיקר ליהודי ארה"ב שמגיעים ארצה בהמוניהם. הפעם, כחלק מהקטנת המשתתפים, גם הרבה מהמלווים לא קנו כרטיסים לטקס הפתיחה. כרטיס כזה עולה 150$ וברור למי שקונים אותו שזו גם תרומה. כעת, בלית ברירה, אנחנו פונים לקהל הישראלי. כמובן שנמכור את הכרטיסים במחירים זולים הרבה יותר – 120 ש"ח לכרטיס, נדמה לי. גם זה יוצר חור בתקציב, כמובן.

אני מעורב בכל המכביות מאז הקמת המדינה – בשל גילי, לא בשל חכמה – ובחלק מהן הייתי בוועד המארגן וראיתי את ראשי האגפים. לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אך אני רוצה לברך את מר צוובנר ולחזק את ידיו. כל אנשי הצוות מלאי מרץ וחדוות יצירה. אני מניח שתהיה לנו מכבייה בלתי רגילה. יישר כוח.

המכבייה הזאת באמת ייחודית מבחינת המסר שלה. כדי להעמיק את המשמעות שלה חייבים לדאוג לכיסוי תקשורתי רב ככל האפשר, בעיקר של תקשורת יהודית בחו"ל. השאלה היא מה המצב בנושא זה, והאם אתם זקוקים לסיוע.

אנחנו נמצאים בקשר טוב עם משרד החוץ, ואני שמח שמר בן שמואל נמצא כאן. שכחתי לציין זאת. אנחנו זוכים לעזרה בכל פנייה מצדנו. השגרירים בחו"ל הופעלו כדי לסייע בנושא, ואני מקבל את התגובות מחברינו במכבי העולמי שמדברים עם השגרירים. הייתה כתבה גדולה בעיתון Jewish Week בסוף השבוע הזה. אני מתראיין הרבה ברשתות רדיו וכו'. אנחנו עושים את הפעולות.

גם במכבייה עצמה חשוב להפעיל את התקשורת.

בזמן המכבייה יוקם מרכז תקשורת בכפר המכבייה.

אני יועץ בכיר של מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט. אני מבקש לומר כמה מילים: ראשית, המנכ"ל מתנצל על שלא הגיע. הוא נמצא בשליחות בחו"ל למען משפחות חללי אולימפיאדת מינכן. אנחנו מקווים שביקורו יניב תוצאות.

אני רק מבקש למסור לו שידאג למילוי מקום בישיבות כאלה, בפעם הבאה שהוא נוסע, ושיודיע לנו שהוא נוסע. הוא התחייב להיות כאן. הוא גם לא חייב לנסוע – הוא יכול לשלוח אותי, או אחרים. משרד החוץ לא שולח אותי, אבל הסוכנות שולחת.

המנכ"ל אכן מלווה את התהליך מתחילתו, ועוד לפני שהוכרע שהמכבייה תתקיים הוא קבע חד משמעית שיש לקיימה.

אני מבקש לקצר ולהגיע למסר העיקרי.

היו כמה בעיות שעלו במהלך הדברים, שבהן היינו מעורבים יחד עם מר צוובנר. חלק מהן נגעו לשיחות עם הנהלת מכבי ארה"ב וחלק נפתרו בעבודה מול משרד העבודה והרווחה.

לעניין התקציבים אני מבקש להדגיש שהמנכ"ל פנה פעמים רבות למנכ"ל משרד הראש הממשלה מר אורי שני, וללשכת ראש הממשלה בכלל. היו פניות גם ליועצי שר האוצר. עדיין לא התקבלה תשובה. משום כך בעצם השר עצמו החל להתערב בנושאים.

אני מבקש להוסיף שבמהלך המכבייה יתקיים גם אירוע עם משפחות נפגעי המכבייה הקודמת. יש שותפות של משרד החוץ ומשרד המדע, התרבות והספורט באירוח משפחות נפגעי המכבייה הקודמת.

אני מבקש לסכם כעת את נושא המכבייה, ונדון אחר כך בנושא משלחות הנוער היהודיות –במליאה איחדו את שני הנושאים.

הוועדה מברכת את הוועדה המארגנת וראשי מכבי העולמי על ההחלטה המשותפת לקיים את המכבייה ה16- במועדה, יחד עם הפתיחה בירושלים, חרף בעיות הביטחון והחששות של חלק מיהודי התפוצות. הוועדה מברכת גם על תרומתם של שר המדע, התרבות והספורט ומנכ"ל המשרד להביא להחלטה זו.

חשוב להדגיש שהוועדה מברכת על הדברים משום שהיא רואה חשיבות רבה בקיום המכבייה, מעבר להיותה אירוע ספורט כשלעצמו. כיו"ר הוועדה אני אומר, כמובן, שגם אירוע ספורט כשלעצמו הוא חשוב. למכבייה ערך יהודי-עולמי משמעותי: היא משמשת גורם לגיבוש זהות יהודית-עולמית, ויש לה משמעות להזדהות של יהדות התפוצות עם ישראל דווקא בתקופה קשה זו.

הוועדה רשמה לפניה את הודעת השר בדבר הנוסחה לסיוע הכספי שיינתן למכבייה, שבשלב זה הסיכום הוא על דעת השר ובידיעת ראש הממשלה. הוועדה פונה למשרד האוצר בבקשה להשלים בדחיפות את הסיוע הכספי.

נרשמו גם את כל הפרטים שמסר מר צוובנר בכל הנוגע להשלמת ההכנות הארגוניות, נתוני המשתתפים וכו'.

הכנסת, על כל סיעותיה, מבקשת מהנהלת המכבייה לרשום לפניה את הרצון העז שלנו, חברי הכנסת, לתת את הסיוע המתבקש כדי שהמכבייה תתקיים בהצלחה, ובהיקף גדול, שכן יש לה משמעות רבה מאוד.

עד כאן החלטת הוועדה.

הייתי בשליחות הסוכנות בארגנטינה לפני כחודש. נשלחנו גם לעיר רוסריו שיש בה כ10,000- יהודים. המוקד היהודי המשמעותי ביותר והחזק ביותר הוא מועדון קהילתי – וכשבודקים את תוכנו מתברר שהוא בעצם מועדון ספורט יהודי. יש שם בית ספר יהודי, שהמנהלת שלו שולטת היטב בעברית, וקהילה יהודית חמה – אבל המוקד היהודי, גם למבוגרים, הוא מועדון הספורט הזה. כשהייתי שם דיברו על ההכנות למכבייה. המועדון הזה מתחבט עם שאלות כמו האם משפחה מתבוללת יכולה להיות חלק ממנו ועוד. המועדון הוא המיקרוקוסמוס של הקהילה. הייתי בין אלה שלחצו מאוד לקיים את המכבייה משום שראיתי במו עיני עד כמה זהו מפעל יהודי משמעותי מבחינת הזהות היהודית והקשר בין ישראל לתפוצות – מעבר לתחרויות הספורט כשלעצמן.

אני שמח שהמכבייה מתקיימת. אני מודה למר צוובנר, ומשחרר אותו מהמשך הישיבה.

אני מודה ליו"ר על התמיכה.

נעבור לנושא משלחות הנוער היהודיות. מר חרמון, יו"ר ועדת החינוך בסוכנות היהודית, נמצא עמנו. שמענו בדאגה רבה על הבעיות בנושא ואני מבקש לקבל סקירה קצרה. בכנסת היו כמובן גם התבטאויות קשות כלפי התנועה הרפורמית. גם אני התבטאתי בנושא עד כדי כך שהעליתי סימן שאלה אם הם יכולים להיות חברים במוסדות הציוניים. זה עורר פולמוס – אך כרגע אינני מבקש להיכנס לנושא הזה, אולי גם משום שחבריי ממר"צ לא נמצאים כאן. אילו היו כאן אולי הייתי מעורר אותו.

בספטמבר 2000 תכננו את הגעתם של כ15,500- צעירים לישראל. לכל הצעירים יחד תוכננו כ360,000- לינות בארץ. יש לכך כמובן משמעות כלכלית רבה, מעבר להיבט החווייתי-החינוכי. בפברואר הראתה התחזית שלנו ירידה מ15,500- משתתפים ל9,600- משתתפים. הנתונים שלנו מהשבוע האחרון מראים על כ7,000- בני נוער שיגיעו לתכניות בישראל בשנת 2001. חלקם כבר הגיעו. את הנתון הזה יש להציב מול המספר המתוכנן: 15,500 צעירים.

זה פחות מ50%- מהמשתתפים המתוכננים.

האם הנתון הזה כולל את תכנית Birthright?

כן, מתוך 7,000 המשתתפים בערך כ3,000- יגיעו במסגרת קבוצות Birthright שמאורגנות על ידי הסוכנות היהודית.

אני נאלץ להפסיק את הדיון לכמה דקות.

(הפסקה).

הירידה במספרי התלמידים היא של כ50%-, אך במספר הלינות הירידה רבה עוד יותר: מתוך 360,000 הלינות הצפויות תהיינה רק 125,000 לינות. יש ירידה של שני שלישים במספר הלינות, לעומת הצפי. יש לכך משמעויות כלכליות חשובות – לגורמים בשטח.

כלומר, אלה שמגיעים ארצה מקצרים את השהות.

המשמעות היא שמגיעות ארצה התכניות הקצרות של תנועות הנוער הקלסיות, לעומת התכניות הארוכות, שמגיעות הרבה פחות.

היקף התקציב הצפוי היה כמעט 24 מיליון דולר, והיום מדברים על 10 מיליון דולר בלבד. אם כן, לביטולים יש משמעויות כלכליות בכל התחומים.

חשוב להדגיש: התלמידים צריכים היו להגיע לאורך כל שנת הפעילות, ולא רק בקיץ, נכון?

נכון, אבל למעלה מ70%- מהם היו אמורים להגיע בקיץ. הצעירים מהאזור הדרומי: דרום אמריקה, דרום אפריקה ואוסטרליה, מגיעים בדרך כלל בשני החורפים – אז יש חופשות גדולות באותן מדינות.

בלי להתעמק בקריאתו של הרב אריק יפה לבטל את ההגעות, הייתה גם החלטה של תנועת הנוער "ניפטי" (National Federation of Temple Youth) של הזרם הרפורמי. זאת החלטה חסרת תקדים. הארגון כארגון ביטל את הגעתם של למעלה מ1,600- בני נוער בארץ. היו כבר נימוקים לכך, וחבל לחזור על זה.

היו עוד ביטולים של ארגונים, בעקבות הביטול הזה?

הארגונים עצמם לא ביטלו, זולת תנועת הנוער של הזרם הרפורמי. אך אין ספק שארגונים אחרים הושפעו ממנה. כוונתי לתנועת הנוער של התנועה האורתודוכסית NCSY ולתנועת הנוער של התנועה הקונסרבטיבית USY. ברגע שהנושא קיבל תהודה, בעיקר ביהדות צפון אמריקה, היו הרבה מאוד רבנים, ובוודאי הורים, שאמרו – לא בצורה פורמלית – שאם הארגון המוביל בארה"ב מבטל את הגעתו בשל החששות (למרות שיש לו הרבה מאוד קשרים בישראל והוא לכאורה מבין מה שקורה כאן) – הם לא רוצים להיות פחות אחראים מאשר הרב אריק יפה. לא הייתה קריאה לביטול, ולא ביטול ממסדי, אך היו ביטולים בסדר גודל של 70%-60% ממספר המשתתפים המתוכנן.

ב-NCSY יש ביטול בסדר גודל כזה?

החומר לא נמצא מולי אבל אני יכול להתחייב על 50% ביטולים. וכך גם ב-USY. אין לי שום טענה כלפי הארגונים. גם בבני עקיבא ובתנועות הקלסיות יש ביטולים, אך בשיעורים נמוכים הרבה יותר, של 20%-10% בערך.

הן תנועות ציוניות.

הבעיה המרכזית ביהדות צפון אמריקה היא ש90%- מהיהדות המאורגנת היא רפורמים או קונסרבטיבים.

מר חרמון אמר שתנועת הנוער אמורה הייתה לשלוח 1,500 צעירים מתוך 15,500 משתתפים בכלל.

כוונתי למספר היהודים הרפורמים בצפון אמריקה. מבחינת המעורבות בחיים בישראל – האורתודוכסיה המודרנית היא התנועה המובילה.

אני מבקש לתקן: 15,500 איש היו אמורים להגיע מכל העולם. מצפון אמריקה היו אמורים להגיע 7,000 משתתפים. מתוך המספר הזה ביטלו 1,700 צעירים רפורמים את השתתפותם בשל החלטה אדמיניסטרטיבית. הם שליש מהמספר הכולל, וזוהי החלטה משמעותית.

נכון שזה מראה על כוחן של התנועות הציוניות במפעלי החוויה הישראלית. הכוח הזה לא עומד בפרופורציה למשקלן הכללי של תנועות אלה בקהילה.

ברור שככל שתהיה השקעה גדולה יותר בחינוך יהודי-ציוני זה יבוא לידי ביטוי גם בקצב הביקורים ובהפחתת מספר הביטולים.

קודם הזכירו כאן את מפעל Birthright. 1,000 סטודנטים אמריקאים גויסו על ידי עמותת "מעיינות" של חב"ד. הם גויסו בקמפוסים האמריקאים, ואין להם שום קשר לחב"ד. הביטולים שלהם היו בסדר גודל של 4%-3% בלבד. כך הגיעו 1,000 צעירים במסגרת החוויה הישראלית. אמנם הם הגיעו מטעם Birthright, בחינם, אבל שם כמעט שלא היו ביטולים.

כי זה בחינם, והם סטודנטים. לדעתי אם היו נותנים לנוער את הכסף, לא היה ביטול אחד. הרי ההורים הם שמבטלים.

בתכניות Birthright יש סטודנטים, זה גיל אחר.

גם שם יש ביטולים. ברשימת ההמתנה של Birthright לקיץ הזה היו 14,000-13,000 צעירים. אך היום לא מצליחים למלא את המכסה של 5,000 משתתפים. וזאת למרות שהטיול בחינם ולמרות שגיל משתתפים גבוה יותר.

אני מבקש לציין עוד שתי נקודות. יש היום 1,000 צעירים שנמצאים בארץ במסגרת התכניות הארוכות. כולם בוגרי תנועות הנוער הקלסיות וארגוני הנוער: בית"ר, בני עקיבא, השומר הצעיר, הבונים דרור, יהודה הצעיר, JCC, עזרא וכדומה. לא היה תלמיד אחד שביטל את תכנית השהות הארוכה.

בתנועות הנוער אין ביטולים.

האם הכוונה לתכניות שמתחילות כעת?

כוונתי לתכניות שפועלות כעת. אלה שנמצאים כאן לא חזרו. קצב ההרשמה הוא באותו קצב שתכננו – מתאים לממוצע של השנים האחרונות.

כלומר אין ירידה בקצב ההרשמה לתכניות ארוכות הטווח. אגב, בישיבות, לפי המידע שלי, אין שינויים גדולים. אצל החרדים אין שינוי כלל, אבל בציבור הציוני-דתי יש שינויים במקום הלימודים. אני יודע שיש ירידה במספר הלומדים באלון שבות, אבל יש עלייה בישיבת ההסדר ברמת גן. אלה שינויים במיקום הפנימי.

הם מתנהגים כמו שהישראלים מתנהגים.

ישיבת שילה הייתה אבן שואבת לצעירים ולסטודנטים מחו"ל, בגלל אישיותו של ראש הישיבה, הרב מיכאל ברום. בשנה הבאה לא יהיו שם סטודנטים מחו"ל. הם עוברים לישיבת מעלות ולמקומות אחרים. בסך הכל נדמה לי שכמעט שאין ירידה. זה קשור לתכניות ארוכות הטווח, כי מי שהחליט כבר על תכנית ארוכת טווח כבר הכריז, בעצם, על קשר עם המדינה.

אלה צעירים שחונכו הרבה מאוד זמן בתנועות נוער קלסיות והחליטו להגיע ארצה.

כשראינו שתהיה ירידה גדולה במספרי המשתתפים בתכניות הקיץ התארגנו במהירות להביא 1,000 מחנכים לישראל. החשש הגדול שלנו הוא לעתיד, לקיצים הבאים. יש היענות נהדרת לתכנית הזאת. המטרה היא להביא הנה אנשים שיש להם יכולת השפעה והסברה על המעגלים השונים בקהילה היהודית. הם מחנכים בחינוך היהודי הפורמלי והבלתי פורמלי.

הם פועלים בחינוך היהודי-הציוני שיש לו קשר עם הסוכנות?

לא תמיד יש להם קשר עם הסוכנות. פנינו לקהילות ושאלנו מי ועד החינוך שמטפל בדברים, ומי נמצא בבית הספר. 1,000 משתתפים - מורים, ראשי תנועות נוער, מדריכי תנועות נוער וכו' – יגיעו ארצה לשבוע של מסע הסברה אינטנסיבי. הם ייפגשו עם טובי המומחים להסברה. נממן את שהותם בישראל, אך כרטיס הטיסה הוא על חשבונם באופן מלא. הייתה היענות נהדרת לתכנית הזאת.

בימים אלה אנו פונים לחבר הנאמנים של הסוכנות ומבקשים תוספת של חצי מיליון דולר ל"קרן בצורת" – לתמיכה בארגונים אשר העלויות שלהם משתבשות כתוצאה מהירידה במספר המשתתפים, כדי שכל ילד שרוצה להגיע ארצה יוכל לעשות זאת, ולא תהיה מניעה לכך כתוצאה מהקטנת המספרים ועליית המחירים באותו ארגון. אנחנו נממן את עליית המחירים שנובעת מהירידה במספרים.

לסיום ראשי ה-UJC – ארגון הגג של הקהילות האמריקאיות, הודיעו שיפתחו במסע פרסום מיוחד כדי לעודד את עם ישראל – בעיקר זה שיושב בצפון אמריקה – להגיע למסע סולידריות בארץ בחודשים הקרובים.

גם אנחנו הבחנו בירידה במספרי המגיעים ארצה בחודשים האחרונים, וערכנו סדרה של פעילויות בנציגויות שלנו, כדי לעודד פעולה שלהם מול הקהילות ומול ראשי הארגונים הארציים – במיוחד האמריקאים. נקודת השבר הייתה הכרזתו של מר יפה, שיש לה משמעות רבה בשל המשקל המרכזי של התנועה הרפורמית בארה"ב. ולדבריו היו גם קונוטציות אידיאולוגיות: האמירה שאין הם משתמשים בילדים במערכת פוליטית וכו'. הדברים האלה לא מתאימים לו, ואגב, כדאי היה שיו"ר הוועדה ייפגש עמו. הוא נמצא בארץ כעת, במשלחת הזדהות.

מול התנועה הרפורמית פעלנו באופן אינטנסיבי. אנחנו מכירים היטב את התנועה הזאת והעברנו מסרים מאוד קשים לאנשים שם. נוסף על כך הייתה פעולה מול הארגונים הארציים כדי לעודד אותם, במיוחד את האמריקאים, לצאת לפעולת נגד. הייתה פעולה משמעותית למדי של נציג ה-UJC וועידת הנשיאים. הם ארגנו שיחות ועידה עם ראשי הפדרציות הגדולות. בסופן הוחלט להשקיע מאמץ גדול לקיים ביקורים בישראל, בקבוצות וביחידים. הם יצאו גם במודעה גדולה בעיתון New York Times שמתפרשת על פני עמוד (ומודעה כזאת עולה 100,000$) בחתימת כל הארגונים וכל הפדרציות בארה"ב.

אנחנו חשים כעת שינוי, במיוחד במשלחות הזדהות של מבוגרים. בתחילת המהומות בשטחים היינו רגילים למשלחות שכאלה; אז החלה תנועה ארצה של קבוצות, בעיקר של ראשי קהילות. כעת התהליך הזה חוזר על עצמו. באות הנה עשרות משלחות הזדהות. הבעיה המרכזית היא בני הנוער, ובנושא זה אין לנו פתרון של ממש.

כרגע אנחנו מעוניינים למנוע את הסחף הארגוני – כלומר לדאוג שלא תתרחש עוד הכרזה ארגונית על ביטול. צריך לקיים לפחות את השלד. אין לי פתרון למצב שבו הציבור היהודי בחו"ל רואה ירי חופשי בתקשורת האמריקאית, ונרתע. וכידוע כשצופים בדבר מרחוק, מחו"ל, התגובה אחרת.

יש כמובן יותר בעיות עם הציבור שרמת הקשר שלו לישראל פחותה. קל יותר למי שיש לו משפחה כאן, או למי שחונך חינוך ציוני. אך כאן נפתח נושא אחר לגמרי.

בתכניות הקיץ של קרן קיימת לישראל לנוער מהתפוצות היו רשומים כ2,500- משתתפים.

הם חלק מ15,500- המשתתפים שציין קודם מר חרמון?

נכון. חלק גדול מהם מגיעים ארצה בשותפות עם הסוכנות היהודית. נכון להיום יש לנו כ40%- ביטולים. כפי שצוין, הביטולים הם לרוב ברגע האחרון – ההורים מושכים את העניין כמעט עד הסוף. ולכן גם קבוצות שלא ציינו רשמית שאינן מגיעות, מגיעות בהיקף מצומצם הרבה יותר מהמתוכנן. חלק גדול מהמשתתפים שמבטלים את הגעתם פונים לפעילות בתפוצות. המחנות שלנו בחו"ל מתפוצצים. הרבה קבוצות שנהגו לבוא ארצה מצאו את הפתרון שם. ייתכן שיש לכך פן חיובי – כי כך מתחזקת הזהות היהודית בתפוצות. אך כמובן שאין זה תחליף להגעה ארצה.

באירופה פתחנו במסע שיווק נמרץ בעיתונות היהודית וברדיו, יום-יום. אנחנו מקיימים מפגשים בקהילות ועוד. יש לכך תוצאות. אנחנו פועלים גם עם הסוכנות וגם באופן עצמאי. יש גם מפגשים עם הורים. גם קיום המכבייה יצר הד ומסר שהחיים ממשיכים כרגיל.

אין ספק שההחלטה הזאת בלמה המשך מפולת.

נכון, אני מסכימה. מעניין לציין שיש לנו כבר רישום לשנה הבאה. כלומר, יש רצון להראות סולידריות – שמתבטא בהתחייבות לבוא בשנה הבאה, אם לא השנה. כולם כבר הזכירו כאן, שבמקביל לירידה במספרי הנוער יש עלייה במספר המשתתפים במשלחות הסולידריות של המבוגרים. השנה אנחנו מקיימים כנס בין-לאומי של מחנכים. לארצות הברית יש שם קבוצה מרשימה שכמעט שלא היו בה שינויים בהרכב. המבוגרים מרגישים שהם רוצים לתת את חלקם, ואפשר לראות את הצד החיובי שבדבר ולנצל אותו. המילה שעולה כל הזמן היא "סולידריות".

חשוב לי לציין שהקרב איננו אבוד. מסע השיווק האחרון שלנו מראה שיש תוצאות – וצריך פשוט לעבוד. צריך לעבוד כמעט ברמה של אחד על אחד, אך אסור לוותר.

הוועדה רשמה לפניה את הנתונים המדאיגים בדבר ביטול הגעתן לארץ של משלחות יהודיות (מתוך כ15,500- בשנה רגילה יגיעו השנה כ7,000- משתתפים; מול כ360,000- לינות צפויות יתבצעו כ120,000- לינות בלבד).

הוועדה קובעת כי להכרזתו של אריק יפה – נשיא התנועה הרפורמית בארה"ב – בדבר ביטול ביקורן של משלחות הנוער של תנועת "ניפטי" הקיץ בארץ היה משקל משמעותי בהשפעה על ביטולם של בני נוער נוספים. חשוב להדגיש שהתנועה הרפורמית היא התנועה היחידה שביטלה את הגעתה לארץ כתנועה. הוועדה רואה צורך מיוחד לציין זאת ולגנות זאת.

שלישית, הוועדה קוראת לכל הגורמים בעם היהודי: הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, משרד החוץ, קרן קיימת לישראל וכל יתר הארגונים היהודיים - לפעול ביתר שאת, לעודד ביקורים של ראשי קהילות, מנהלי בתי ספר, רבנים, ראשי תנועות נוער וכו', וכל זאת כדי להראות דוגמה אישית ולעודד את המשך הגעתן של משלחות נוער יהודי.

כמו כן קוראת הוועדה להמשיך ולהעמיק את החינוך היהודי-הציוני לצורך זה.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30.