פרוטוקולים/ועדת חינוך/3325




3
ועדת החינוך והתרבות
25/06/2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3325
ירושלים, י"ב בתמוז, תשס"א
3 ביולי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 291
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, ד' בתמוז התשס"א (25 ביוני 2001), שעה 10:15

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
גנדי ריגר

עו"ד אייל רק סגן היועצת המשפטית, משרד המדע, התרבות
והספורט
שלום פריאנטה מנהל אגף רישוי מוסדות ומכשירים רפואיים,
משרד הבריאות
חיים שושן מנכ"ל "מכבי" ישראל
יעקב סנדלר הוועד המארגן למכבייה ה16-
ד"ר נעמה קונסטנטיני מנהלת המחלקה לרפואת ספורט, מכון וינגייט
אדית בר יוסף וייס ההסתדרות הרפואית

מרב ישראלי

יהודית גידלי

אורי אפק

דקלה אברבנאל

תקנות הספורט (הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה)
(תיקון), התשס"א2001-

תקנות הספורט (הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה) (תיקון), התשס"א2001-

אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא תקנות הספורט (הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה), על פי בקשת שר המדע, התרבות והספורט. השר יכול להתקין תקנות בהסכמת ועדת הספורט של הכנסת. אני מבקש לשמוע את נציג השר.

קודם אני מבקש לברר מי נוכח כאן היום. בשלב זה אין נציג למשרד הבריאות, אין גם נוכחים מטעם ההתאחדות לכדורגל. מטעם מכבי נוכח מר שושן – האם אתם מסכימים לתקנות?

לא קיבלנו את התקנות הישנות, ולכן אינני יודע להשיב על כך.

מארגני המכבייה, שאינם קשורים למכבי ישראל, ואשר אליהם נוגעות התקנות, קיבלו את החומר.

התקנות לא נוגעות למכבי?

לא למכבי ישראל.

נוכח כאן מר סנדלר מהמכבייה, מהיחידה ההישגית.

האם לתקנות יש השלכות רק על המכבייה?

התקנות נוגעות לאירועי ספורט גדולים.

לתקנות יש השלכות על המכבייה, כינוס הפועל והאולימפיאדה.

אך אני מבקש לקבל את התקנות משנת 1999. לא קיבלנו אותן.

הן התפרסמו. אפשר למצוא אותן ב"דינים".

אני מבקש להבהיר את הדברים. בשנת 1999 יצאו תקנות של כוח אדם רפואי בתחרויות ספורט. אלה תקנות מחייבות בחתימתו של שר החינוך דאז. התקנות מפרטות את דרגת הסיכון של כל ענף ספורט, ואיזה כוח רפואי צריך להיות נוכח במקום כדי לקיימו. כשקיבלתי על עצמי את האחריות על הנושא הרפואי במכבייה קראתי את החוק, וראיתי שכתוב שם: "למעט מפעלים מיוחדים כגון מכבייה, כינוס הפועל והאולימפיאדה". שם יש החמרה, שלא הצלחתי להבין את הסיבה לה. הרי מדובר במשחק עצמו בלבד ולגבי הקהל יש חוק אחר הדורש נוכחות צוות רפואי. משחק כדורסל הוא תמיד משחק כדורסל, גם אם הוא מתנהל תחת הכותרת "אליפות אירופה", "אליפות ישראל" או "מכבייה".

זוהי תקנה מיוחדת, אינני יודע מדוע הותקנה, אולי בגלל פחד מאירועים ביטחוניים או מהטראומה שאחרי קריסת הגשר במכבייה. נקבע שם שבכל אירוע ספורט שנמצא תחת הכותרת "מכבייה" צריך חובש, רופא ואמבולנס, כולל ענפי ספורט שאין בהם שום רמת סיכון.

מתי קבעו את התקנה?

היא נקבעה בשנת 1999. ביקשתי למחוק את הסעיף הזה, ולהתייחס אל המכבייה כמו אל כל ספורט במדינת ישראל. התהליך הזה ארך שלוש שנים. כל המומחים הרפואיים הסכימו עמי, אך לצערי מי שמטפל בעניין הם היועצים המשפטיים, והם לא מוכנים לקחת את הסיכון. הם קבעו כל מיני הגדרות חדשות, ולבסוף, מחוסר ברירה – ומכיוון שהמכבייה מתקיימת ב16- ביולי והנושא נמשך כבר כמה שנים – הסכמתי לבצע את התיקון שמונח לפני הוועדה כעת. אך אני מציע למחוק את הסעיף "פעולות ספורט מיוחדות". זה יהיה הכי פשוט.

על כך צריך לקיים דיון עם שר המדע, התרבות והספורט. הוועדה יכולה לאשר או שלא לאשר את המסמך שמונח לפניה. האם התקנות שלפנינו ידועות לך?

כן. אני מסכים להן כרע במיעוטו.

אני מבקש להבין את ההבדלים בין התקנות החדשות למצב הקיים.

אני מסכים עם מר סנדלר שהמצב הקיים הוא שבכל אירוע ספורט שבפעילות ספורט מאורגנת מיוחדת – שמוגדרת כפעילות ספורט תחרותית גדולה, כמו מכבייה, משחקי הפועל או האולימפיאדה – חייב להיות אח או חובש, רופא ואמבולנס. כולם צריכים להימצא במקום האירוע. אם במתחם אחד מתקיימים שלושה משחקים: כדורגל, כדורסל וטניס - בכל אחד מהמגרשים צריך להימצא גם אמבולנס, גם רופא וגם אח או חובש.

זה התיקון, או שזה מה שהיה עד עתה?

זה המצב הקיים היום, מאז שנת 1999. אני מסכים עם מר סנדלר שביקשו לתקן את התקנות האלה, וגם בעינינו זה מצב לא רצוי ולא מציאותי. הבקשה הייתה להשוות את פעילות הספורט המאורגנת המיוחדת – במקרה זה המכבייה – לכל פעילות ספורט מאורגנת אחרת. כלומר, אנשי המכבייה ביקשו שלא יהיה הבדל בין משחק כדורגל בודד בארץ לבין משחקי המכבייה שבה יש מספר גדול מאוד של משחקים, אירועים ותחרויות בעת ובעונה אחת – גם במקום אחד וגם באתרים שונים ברחבי הארץ. בכל אלה נמצא גם קהל. לכן בחרנו לתקן את התקנות לפי הנחיות הוועד האולימפי הבין-לאומי כפי שיושמו לאחרונה באולימפיאדה בסידני.

ההמלצות לא מתייחסות להיקף המשחקים דווקא, כי ברור שמשחקי המכבייה לא יהיו כמו משחקי האולימפיאדה; אלא לרמת הסיכון על פי ההמלצות הרפואיות של הוועד האולימפי הבין-לאומי. הייתה שם ועדה רפואית שהחליטה החלטות. מארגני המכבייה השיגו את המסמך של הוועד האולימפי הבין-לאומי בנושא זה, והעתקנו את כל ההנחיות של הוועד האולימפי הבין-לאומי לתיקון הזה.

בכל אירוע ספורט שנערך במסגרת פעילות ספורט מאורגנת מיוחדת, כגון משחקי המכבייה (כולל משחקי המכבייה הנוכחית) יהיה אח או חובש בכל תחרות ובכל משחק. נוסף על כך יהיה רופא במקום – או בכוננות במקום אחר, ככונן לכמה אירועים; וגם האמבולנס יהיה במקום או בכוננות במקום אחר. בענפים מסוימים לא יהיו אמבולנס ולא רופא. בכל מקרה יהיו אח או חובש נוכחים במשחק. ענפי הספורט חולקו לקטגוריות שונות, לפי רמת הסיכון שלהם, כפי שקבע הוועד האולימפי הבין-לאומי.

הסכמנו עם אנשי המכבייה שההוראה הקיימת היום גורפת מדי. בתחילה לא הסכמנו על מהות השינוי, אך כיום יש הסכמה.

ברגישות שקיימת היום, גם בשל המצב הביטחוני וגם לאור אסון המכבייה הקודמת, האם זהו העיתוי הנכון לשנות את התקנות? זוהי שאלה מהפן הציבורי, אני מפנה אותה בעיקר לעצמי.

יש לי תשובה משפטית שכלולה בתיקון: ההוראות האלה מתייחסות רק לאירועי הספורט. המשטרה, מגן דוד אדום וגורמים נוספים דורשים עמידה בתקנות שלהם בכל הנוגע לקהל.

ההוראות כוללות רק את מה שמתרחש במשחק. לגבי הקהל יש הנחיות משטרה ברורות: חוק הסדר הציבורי משנת 1962. המשטרה קובעת שם כוחות חירום. זה לא קשור למה שנדון כאן.

התקנות האלה נוספות על החוק ההוא.

התקנות עוסקות בטיפול בספורטאים המתחרים במשחק.

אחוז מסוים של הספורטאים חושש להגיע לישראל בגלל המצב הביטחוני. יש כנראה אחוז נוסף של ספורטאים שיש להם טראומה מאסון המכבייה הקודמת. האם נכון מבחינה ציבורית לשנות את התקנות דווקא כעת? זו נראית לי שאלה רצינית.

ראשית, חשוב לי להצביע על האבסורד בהשוואת משחקי המכבייה ותחרויות הפועל לאולימפיאדה. זה כמו לומר "טוראי, רב"ט או רמטכ"ל".

יש רק שני אירועים גדולים: המכבייה ומשחקי הפועל.

ויש עוד עשרים אירועים גדולים יותר מהמכבייה וקטנים יותר מהאולימפיאדה: האוניברסיאדה, אליפות עולם, אליפות אירופה ועוד.

ומה עם האליצורייה?

היא נכללת כאן. האירועים שפורטו בתקנות – המכבייה ומשחקי הפועל - הן רק דוגמאות.

התוספת המיוחדת למשחקים גדולים היא טיפשית.

ייתכן שתקנות 1999 היו טיפשיות. לא אישרתי אותן ואינני יודע.

השר לוי אישר אותן.

אם כן הן לא טיפשיות. אינני יכול לומר על יו"ר המפלגה שלי שהוא תיקן תקנות טיפשיות. ייתכן שהן ראויות לשינוי. אבל כל דבר בעִתו. האם המסר של שינוי התקנות הוא ששר הספורט, באישור ועדת החינוך והתרבות, הקלו מאוד על כל שירותי ההצלחה והחירום של ספורטאים – גם אם זה לא נוגע לקהל – הוא המסר שאנחנו צריכים להעביר כעת? האם זה יביא עוד ספורטאים למכבייה? או יקל על האווירה?

מעבר לכך, יש הבחנה עצומה בין ענפי הספורט השונים. האם אִגרוף וטניס זהים מבחינת הבעיות הרפואיות? כמו שאמר עו"ד רק, יש מקומות שבהם אין צורך בכלל בנוכחות רפואית. וכאמור, כל מה שנאמר כאן נוגע רק להתמודדות בזירת הספורט: שחייה, טניס שולחן, סיוף.

מה המסר של דבריך?

תהיה כאן תקנה המתייחסת לרופאים, אמבולנס ואח. ומוזכר כאן שהתקנות הן לפי המשחקים האולימפיים. מאיפה ההמלצות האלה?

ההמלצות בידינו.

הצטרפה כעת לדיון ד"ר נעמה קונסטנטיני, הרופאה האולימפית של ישראל.

אני מתנצלת על האיחור, אך לא היה לי אישור כניסה.

איפה מופיעה ההבחנה בין התקנים השונים?

ההבחנה בין ענפי הספורט מופיעה בהנחיות הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבין-לאומי. אנחנו מאמצים אותן.

לדעתי אם יאמצו אותן המכבייה תעלה מיליארד דולר.

המכבייה הסכימה לאמץ אותן, משום שבכך אנחנו מקלים.

במשחקים אולימפיים שעולים 4.5 מיליארד דולר אפשר לעשות תקן של ארבעה אמבולנסים במשחק טניס שולחן.

אבל ההנחיה היא שלא יהיה בכלל אמבולנס במשחק טניס שולחן.

כלומר, טניס שולחן הוא ענף שבו לא יהיה אמבולנס ולא רופא?

בענף זה יהיה אמבולנס בכוננות, לפי המפורט בתקנות משנה (ב)(1) ו-(ב)(2).

נכון, יהיו אמבולנס ורופא בכוננות. הכוונה היא שהם לא יהיו נוכחים במקום.

כלומר, בענפים המפורטים בתקנת משנה (ב)(1)(א) נמצאים רופא ואמבולנס במקום?

נכון, התקנות מופיעות בסדר יורד של החמרה. היום חייב להיות בכל משחק אמבולנס ורופא. אח וחובש ותיק עזרה ראשונה תמיד נמצאים, וזה נשאר גם הפעם. זה המצב היום. אם לא יתקנו את התקנות – במכבייה הקרובה יהיה אמבולנס, רופא וחובש בכל משחק.

אגב, חסרים כאן הרבה ענפי ספורט.

חסרים ענפי מכבייה?

כן. הכי הרבה פצועים במכבייה הקודמת היו בבייסבול.

אז מדוע הענף הזה לא נמצא כאן?

לפי ההנחיות אין צורך ברופא או אמבולנס בענף הזה.

אבל מר אפק אמר שהיו בעבר פצועים רבים בענף זה.

אפשר לקבל המלצות נוספות.

אני מבקש להבין: עד עתה אמבולנס, חובש ורופא חייבים היו להיות נוכחים בכל אירוע ספורט?

הם חייבים להיות נוכחים באירוע ספורט מיוחד כמו המכבייה. כעת מובא תיקון, וחשוב להבהיר שהוא בא להקל. תקנת משנה (ב)(1)(א) מפרטת את הענפים בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר. בענפים אלה יהיה אח או חובש, רופא ואמבולנס במקום. הסעיף הבא, סעיף (ב) מתאר דרגת סיכון נמוכה יותר. כאן צריך אח או חובש, רופא במקום ואמבולנס בכוננות.

מה משמעותה של הכוננות?

לפי ההגדרה לכוננות, זמן הנסיעה ממקום האמבולנס לאירועים לא יעלה על עשר דקות.

תקנת משנה (ב)(2) מפרטת את הענפים שבדרגת הסיכון הקלה יותר: אח או חובש צריכים להימצא במקום, אך גם הרופא וגם האמבולנס בכוננות.

ובסעיף הראשון, תקנת משנה (ב)(1)(א), גם רופא וגם אמבולנס נמצאים במקום, נכון?

נכון. אני מבקשת לשאול: האם מה שלא מופיע כאן בציון מיוחד יתנהל כמו באירועים מאורגנים רגילים?

לא, ענף שלא מפורט – הדרישה לגביו תהיה לאח או לחובש בלבד. באירועים מאורגנים רגילים הוא לא מופיע בכלל.

האם לא יודעים אילו ענפי ספורט יש במכבייה? מדוע אנשי המכבייה לא מסרו את רשימת הענפים?

הטעות היא רק בבייסבול.

לנו יש ועדה רפואית שמורכבת מרופאים. קבענו את התקן שלנו, שהוא לא פחות מהתקן הזה, והכנסנו את כל ענפי הספורט. איננו אחראים על מדינת ישראל. אנחנו דאגנו להביא את החומר מהוועד האולימפי וביקשנו מאנשי מקצוע לדון בנושא – בניגוד לגופים אחרים. אנשי משרד המדע, התרבות והספורט נתפסו לתקנות שלנו והחמירו אותן שלא לצורך.

לא החמרנו במאום מעבר למה שנאמר במסמכי הוועד האולימפי הבין-לאומי.

אני מבקשת לחזור אחורה. לקראת המכבייה פתחנו את התקנות של המדינה, כי ידענו שיש תקנות חדשות ורצינו לפעול לפיהן. אני יכולה להבטיח לכולם שרוב האנשים הנוגעים בדבר לא מכירים את התקנות. הן לא פורסמו בשום גוף שקשור בספורט. אחי הוא עורך דין, ובכל פעם שהוא רואה חומר שקשור בספורט הוא מוציא אותו מהרשומות ומעביר אותו אליי. הסתכלתי בתקנות וחשכו עיניי: לפי תקנות 1999 "במקום שבו מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת בענף מענפי הספורט המפורטים בטבלה יימצא כוח אדם רפואי כמפורט מתחת לשם הענף".

מהי "פעילות ספורט מאורגנת"? אם במכון וינגייט יש מחנה אימונים בג'ודו – זו פעילות ספורט מאורגנת. כלומר, לכל מחנה אימונים: בג'ודו, בכדורסל, בכדורגל, בכדורעף וכו' – חייב להיות כוח אדם רפואי כמפורט בתקנות. במשחקי כדורגל צריך רופא.

אם כן, כל המדינה פושעת. כל הזמן מתקיימות פעילויות ספורט מאורגנות: אימונים, מחנות אימונים, תחרויות ועוד. למרבה המזל, אף אחד לא מכיר את התקנות האלה – אך כמובן, אי ידיעת החוק איננה פוטרת מעונש. היום, כל מי שמארגן תחרות ספורט צריך ללכת לבית סוהר. אני מציעה לתת על כך את הדעת, בלי קשר למכבייה. זוהי גזרה שלא נוכל לעמוד בה. גופי הספורט לא יכולים לתקצב רופא וחובש לכל הפעילויות, ויש חובה לעשות זאת אפילו כשאין אלה תחרויות.

נוסף על כך יש בתקנות סעיף הנוגע ל"פעילות ספורט מאורגנת מיוחדת כגון מכבייה". לכן הרגשנו, אנשי המכבייה, שחל עלינו החוק הזה. נזדעקנו ולא ידענו כיצד לפעול. הרי לפי זה צריך רופא בכל תחרות ותחרות – גם אם אין בה קהל; להבדיל מהתקנות האולימפיות, שלוקחות בחשבון גם את הקהל, בתחרויות האלה אין קהל בדרך כלל, במשחק כדורגל של מכבי תל-אביב יש הרבה יותר קהל.

אנחנו ביקשנו לפעול על פי החוק, אך היה ברור לנו שיהיו כמה תנאים שלא נוכל לעמוד בהם. לכן פנינו לשר המדע, התרבות והספורט, וביקשנו שינויים. הצענו לפעול לפי מה שמקובל בעולם. במדריך שנדון כאן, ומר סנדלר גם הביא אותו לדיון כאן (ה-Sports Medicine Manual) יש המלצות לתמיכה רפואית באירוח אירועים גדולים. התבססנו על המדריך הזה, כדי להיצמד לתקנות מקובלות, ושלא כל אחד ימציא את התיאוריות שלו.

ארגון העל של הכדורגל, של השחייה, של הכדורסל וכו'. לכל אחד מהם יש כללים משלו. בשחייה, למשל, דורשים שבאירועים מסוימים יהיו רופאים, ובסקווש לא דורשים רופא. אפשר להחליט שנצמדים להנחיות הארגונים הבין-לאומיים, או להחליט שנצמדים למדריך של הוועד האולימפי. אפשר להחליט גם לפי ההיכרות שלנו עם המדינה שלנו והמערכת. אך היום לא כל כך ברור על סמך מה נכתבו התקנות.

כידוע, כשיש שני רופאים יש שלוש דעות. מכיוון שאני הרופאה היחידה כאן, אני מוכרחה לומר שיש בתקנות הישנות סעיפים שאינני מבינה את ההיגיון שלהם. צריך לבדוק זאת.

האם לא היית נוכחת בדיונים שעסקו בתקנות משנת 1999?

לא. אני מודיעה שהפעם הראשונה ששמעתי על התקנות האלה הייתה כשאחי שלח לי אותן בפקס, אחרי שהן התפרסמו ברשומות.

וד"ר קונסטנטיני היא יו"ר הוועדה הרפואית במכון וינגייט, ונציגתנו בוועד האולימפי.

והיא נכחה בעבר בדיוני הוועדה הזאת.

אך בתקנות הנוגעות לכוח אדם רפואי לא נכחתי אפילו פעם אחת. אינני יודעת מי ישב בדיונים האלה.

אוכל לבדוק זאת בפרוטוקולים מאותה שנה.

ספורט הוא תמיד ספורט. לא משנה אם הספורטאית מתעמלת על המכשירים במסגרת המכבייה או במסגרת שאיננה מכבייה. להפך, אני יותר חוששת מהמסגרות הנמוכות יותר, כי שם המתעמלים פחות מקצועיים. הסיכוי להיפגע גדול יותר ככל שרמת הספורט יורדת.

ההבדל בהתייחסות בין אולימפיאדה, או אירוע בין לאומי, לאירוע מקומי נובע בדרך כלל מהקהל ומכל מה שסובב את האירוע. אם מתייחסים רק ל22- שחקני הכדורגל שעל המגרש – לא משנה באיזו מסגרת משחקים.

אני מבקש לשאול שאלה לא רפואית. משחקי המכבייה נמצאים במצב קשה לאור המצב הביטחוני ולאור אסון המכבייה הקודמת. האם המועד הזה, עשרה ימים לפני תחילת המכבייה, הוא העיתוי הנכון - מבחינת המסר שמועבר - לשנות את התקנות שינוי דרסטי? איננו נמצאים חצי שנה לפני פתיחת המכבייה; היא נפתחת בקרוב מאוד. ההודעות יצאו, ואי אפשר להחביא את הדברים – אנחנו שקופים, יושבים באקווריום, ותצא הודעה בנושא לכל כתבי הספורט. לדעתי זאת שאלה מאוד רצינית.

שמעתי את דברי היו"ר עוד לפני כן. זה דבר נכון, ויש בהחלט בעיה של דימוי. נכון שקיצוץ בצוותים רפואיים יש בו מסר בעייתי. אך אינני יודעת מצד שני, איך להתמודד עם הדרישה המופרזת שיש היום.

אך עליי לשקול את השיקול הרחב יותר, מעבר לשיקול הרפואי הטהור – הסיכון הרפואי לספורטאים. נציג משרד הבריאות הצטרף לדיון, אני מבקש לשמוע את עמדת המשרד.

עמדת המשרד באה לידי ביטוי בתיקון הזה שמפורסם כאן. אנחנו שותפים לכל מילה שכתובה כאן. אם כבר רוצים להקל, צריך לעשות זאת בצורה נכונה. האמבולנס שנמצא בכוננות, למשל, יהיה במקום מרכזי באירוע, וכך מידת הזמינות שלו תהיה גבוהה. יש כאן הנחה לעומת התקנות הקודמות.

נשמע כעת את מר סנדלר. אגב, היה פעם שחקן כדוריד בהפועל רחובות ששמו סנדלר.

זה אני.

אני זוכר אותך כילד.

נראה שהיו"ר אסף תמונות שלי מהוופלים.

מר סנדלר הוא גם ראש העיר רחובות לשעבר, וגם ידיד של קרובי משפחה של יו"ר הוועדה.

במכבייה ביקשו שאקח על עצמי את הנושאים המסובכים האלה – וגם את נושאי הבטיחות והביטחון. אני הוצאתי את תקנות 1999 מתוך הארכיון. החלטנו להקים ועדה בין-לאומית כדי שלא ניקח על עצמנו את האחריות. יושבים בה נציגים של כל המשתתפים לפי היבשות. הבאתי את התקנות הישנות לוועדה הבין-לאומית ויחד עם הנציגים שם, ויחד עם הוועדה הישראלית, הוחלט לאמץ את התקנות החדשות. זה לא נולד עשרה ימים לפני תחילת המכבייה, אלא נעשה על דעת המשתתפים.

אני חוזר: התקנות לא קשורות לקהל. בכל מה שקשור לקהל עובדים מול המשטרה.

אך דווקא משום שזה קשור בספורטאים ולא בקהל זה בעייתי. כבר היום אמו של ספורטאי שנשלח למכבייה דואגת לו מאוד. כעת היא תשמע שצמצמנו בסיוע הרפואי ותיבהל עוד יותר. היא לא תיכנס לכל הדקויות וההבהרות. מזה אני חושש. הרי גם כך הכל על כרעי תרנגולת.

אין מה לחשוש. למשל, התקנות לא מפרטות איזה צוות רפואי צריך להביא לאצטדיון טדי. אנחנו דנים בנושא עם המשטרה, ומחמירים עד כדי הבאת בית חולים שדה לשם. וכך בכל מקום שיש בו קהל.

השאלה היא האם התועלת לא שווה בנזק המלך. בימים כתיקונם, אני מניח שהיינו מאשרים – בכפוף לתיקונים הנוגעים לענפי הספורט שלא נמצאים כאן – כי הדברים נשמעים הגיוניים. אני חושש מהעיתוי. הדבר מטריד אותי. לצערי אני חבר הוועדה הנוכח כאן כרגע. בהמשך היום יש ישיבה נוספת על כל נושא המכבייה, ואני תוהה האם כדאי להעלות שם את הנושא.

בעיתוי הנוכחי זו איננה שאלה מקצועית בלבד. האם שר המדע, התרבות והספורט נמצא בארץ?

השר נמצא בלשכתו.

אני חושב שעליי לשוחח עמו.

מבחינה מקצועית-רפואית אני משוכנעת שהמצב הנוכחי איננו נכון. צריך לבצע רוויזיה בתקנות.

האם השר מעורב בעניין מבחינה אישית? נחה דעתי אם הרופאה האולימפית ומשרד הבריאות אומרים שמבחינה רפואית התקנות נכונות. אני לא מעלה כאן בעיה מקצועית. אגב, מה עם מגן דוד אדום?

הם נותנים לנו גיבוי בשירות אמבולנסים וכו'.

אשוחח כעת בטלפון עם שר המדע, התרבות והספורט.

בינתיים בדקתי את הפרוטוקולים הקודמים, ומתברר שאכן ד"ר קונסטנטיני לא השתתפה בישיבות שעסקו בתקנות משנת 1999.

לשמחתי, אחרי שיחה בטלפון עם השר, השר חושב שיש בהערתי מן הצדק. גם השר וגם אני מקבלים את ההמלצות המקצועיות. כל השאלה היא שאלת העיתוי. השר מבקש לחשוב על הדברים. אני מבטיח שכשתוגש בקשה נוספת של המשרד נביא את הדבר לדיון בו ביום, או כעבור 24 שעות מרגע ההגשה. אם השר ירצה לאשר – קרוב לוודאי שנאשר. אך אני מבקש שישקלו שוב את הדברים, רק בשל שאלת העיתוי.

הכוונה להקלה בתקנות, נכון?

נכון. אנחנו משוכנעים שההמלצות הן מקצועיות, ראויות ונכונות. יפה עשו הנהלת המכבייה וכל הגופים הרפואיים שחשבו על הדברים. אך שאלת העיתוי מטרידה מאוד. בינתיים אני מציע לתקן את הפגמים הטכניים: הענפים החסרים וכו'.

נעשה זאת.

ד"ר קונסטנטיני העירה בתחילת דבריה שהמארגנים לא יודעים על התקנות. זוהי בעיה. כנראה שהשינוי נבע מאסון הגשר. אבל כמו שאמרה ד"ר קונסטנטיני בכל דקה מתקיימת פעילות ספורט מאורגנת, שיש לה הגדרה בחוק הספורט.

חוק הספורט מתייחס לתחרויות ולא לאימונים.

בסוגייה הזאת יש פסיקות של בתי משפט, שקובעות שביטוח לא קיים רק בתחרות אלא גם באימון.

באליפות ישראל גם יש בעיה?

אני שואל את השאלה, כדי לקבל הבהרה. יש פעילות ספורט מאורגנת מיוחדת – מכבייה, משחקי הפועל, אליצורייה וכו' – וזו פרשה אחת. על האירועים האלה חלים התיקונים. וכל השאר, כל מה שקורה בעולם הספורט הישראלי כל הזמן, זו פרשה שנייה. איפה זה עומד?

אירועי הספורט הרגילים לא נוגעים לתיקון הזה.

אני יודע. אך מה הלאה?

אנחנו מזמינים אתכם לקיים דיונים עם משרד המדע, התרבות והספורט. על פי החוק לא הוועדה היא היוזמת, אלא הממשלה. ההערה נשמעה, נציג שר המדע, התרבות והספורט נמצא כאן, והוא בוודאי יביא את הבקשה הזאת לדיון.

שאלתי קודם למה הזמינו את כל הפורום, וכעת אני מבין מדוע. יש בלבול שנובע מאי הכרת הנושא. כאן צריכים להיות נוכחים מי שעוסקים בפעילות מיוחדת. לאליצור ולמכבי אין קשר לישיבה הזאת.

אני מבקש להגיב לדברי מר שושן. בעקבות בקשת המכבייה גילינו שגם התקנות שחלות על פעילות ספורט מאורגנת רגילה, שאיננה מיוחדת, דורשות תיקון – אך לאו דווקא הקלה. יהיה בהן שינוי, במתכונת דומה: חלוקה לענפי ספורט לפי מידת סיכון וכו', ולפי שיקולים נוספים שאת חלקם הזכירה גם ד"ר קונסטנטיני.

מה ההבדל בעלויות בין ביצוע התקנות כפי שהן היום לבין התקנות החדשות?

הפער בביצוע הוא של 150,000$.

אני מבקש שגם זה יובא לידיעת השר.

זו הייתה נקודת המוצא של אנשי המכבייה מלכתחילה: הם לא ביקשו להקל מבחינה רפואית אלא להקל בנטל הכספי.

אילו אני השר הייתי מוציא עוד 150,000$ ולא משנה את התקנות. לא הייתי נכנס כעת לסיכון. אגב, הייתי מבטל את התקנות הישנות יום אחרי שהסתיימה המכבייה. אבל כרגע הנושא רגיש מאוד. גם איננו יודעים מה עוד צפוי לנו עד שתתחיל המכבייה, ומה יהיה במהלכה. מבחינה ציבורית לא הייתי לוקח סיכון ליצור דעת קהל שלילית ביחס לשירותי ההצלה וכו'. זו טעות בגישה. אי אפשר לדעת מה יהיה במדינה יומיים לפני תחילת המכבייה, ואז יקפוץ עיתונאי עם כותרת איומה בנושא זה.

אז אני מציע שנתייעץ עם ערפאת בנושא. אני המום.

החיים בנויים גם ממראית עין.

הצרה היא שכל המדינה היא מראית עין, בגלל המנהיגות הזאת. סליחה שאני מתרגז, אבל אני בכל פעם המום מחדש מהעובדה שאנשי ציבור לא מוכנים לקחת על עצמם אחריות ברמה המינימלית. הרי אני אעמוד למשפט אם יקרה משהו – ולא היו"ר. אתם לא מוכנים לתת גיבוי לצל צלו של הדבר. מדוע מתפלאים שאנשים מחו"ל לא רוצים לבוא הנה? זה לא שייך לסדר הציבורי, אלא למה שקורה על המגרש. מדוע לא מפרידים בין הדברים?

למה התקנות הגיעו רק היום?

אני העליתי את הנושא לפני שנתיים וחצי, ורבתי עם כל העולם בשביל זה. אני מתרגז לחינם, אני עושה את הכל בהתנדבות – אבל בשביל מה?

אני רואה שהגעתי לקראת סופה של הישיבה, לצערי.

אמר החכם מכל אדם: עת לכל דבר. אני חושש מההשלכות, אינני בטוח בדעתי. השר ביקש להרהר שוב בדבר. התקנות יחזרו לשר. איננו סוגרים את הדלת בפניהן. אם השר יעמוד בדעתו, קרוב לוודאי שהוועדה תאשר זאת.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.