פרוטוקולים/ועדת חינוך/3227




3
ועדת החינוך והתרבות
30.5.2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 278

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום רביעי, ח' בסיון התשס"א, 30.5.2001

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
נעמי חזן

שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי
דודו דותן – מנחה
שי האוזמן - יושב ראש התאחדות הוצאות הספרים בישראל
נירה הראל - נציגת הסופרים
אריה שומר - מנכ"ל משרד התרבות, המדע והספורט

יהודית גידלי

שולמית לחוביצקי

שבוע הספר העברי – התשס"א.
שבוע הספר העברי – תשס"א

הספקנים, שלא חסרים בינינו, והציניקנים, שיש רבים מהם בינינו, אולי מרימים גבה ואומרים: מה לכם פתאום ההתכנסות הזאת כשאש עוברת ביערות ורוח רעה מעלינו? אולי דווקא בגלל זה, דווקא בגלל זה יש להתכנסות הזאת חשיבות מיוחדת, ובעיניי, כאיש שנולד וחי בארץ הזאת, גם מרגשת. אולי הרוח צריכה לנצח, הרוח הטובה, הרוח של הספר, הרוח הרגישה, האיכפתית, הכואבת, המלווה את החיים שלנו כאן.

לכן, בוקר טוב ואפשר להגיד גם חג שמח, כי בעיניי שבוע הספר הוא חג. אני בתפקיד שלי כיושב-ראש אמ"י לפעמים מגיע לארצות ומדברים איתי על ישראל. כל הזמן אנחנו מוצגים שם כארץ אוכלת יושביה, ואת זה גם אנחנו יודעים, לא צריכים להגיד לנו. אבל כארץ שדורסת, רומסת וארץ של קלגסים? כשאני יושב איתם ומספר להם שבארץ שלנו יש דברים כמו סל תרבות, שתלמידים הולכים לתיאטרון, שיש לנו תרבות יום א', שחיילים הולכים פעם בשבוע להצגות, שיש לנו שבוע שלם שבו כל הכיכרות לובשים חג וספרים בעשרות מטרים של דוכנים – הם פשוט לא מאמינים. אני באמת חושב שבזה כוחנו.

לכן, אני מרגיש זכות גדולה לעמוד כאן. אני חושב שזה בהחלט חג.

יש לנו כאן נשיאות. כל הבוקר הזה הוא קצת בסימן הימים האחרונים של מתיחות וישיבות חירום בקבינט ובוועדת החוץ והביטחון. לכן, ראשית אני רוצה להתנצל על כך שיושב-ראש הכנסת נאלץ לבטל את הדיון שהיה אמור להתקיים אחרי ההתכנסות כאן במליאה, כי כל האנשים פשוט אמורים להיות במקומות אחרים ולדון בבעיות העכשוויות, הכואבות, הדחופות, שדורשות טיפול. אנחנו מקבלים את התנצלותו ונעשה כאן שההתכנסות הזאת תהיה שלמה, מלאה ושמחה ככל האפשר.

ראשית, אני מבקש להציג בפניכם את שולחן הנשיאות שלנו. בשולחן הנשיאות שלנו יושב יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב; יושב ראש התאחדות הוצאות הספרים בישראל, מר שי האוזמן; נציגת הסופרים – הסופרת המקסימה נירה הראל; ואמנם לא הופיע בפרסומים אבל הופיע בזמן והתייצב במקומו, כמו שהוא עושה בכל אירוע תרבות, מנכ"ל משרד התרבות, המדע והספורט, מר אריה שומר.

ראשון המברכים יהיה יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה.

תודה לדודו דותן, סופר ויושב-ראש אמ"י, חבריי בנשיאות, שי האוזמן, יושב-ראש ההתאחדות להוצאות ספרים בישראל, הסופרת נירה הראל, שספרים שלה מקסימים נמצאים גם בחוץ, ידידי אריה שומר, מנכ"ל המשרד.

קודם כל, אני רוצה להצטרף ולברך את כל העושים בשבוע הספר, את ההתאחדות, את הסופרים, את המו"לים, את כל הארגונים, את כל מי שיש לו יד ורגל.

גם בעיניי זהו חג ובעיניי הוא מהחגים החשובים ביותר.

ספר הוא באמת תשתית. הוא התשתית הבסיסית ביותר של תרבות. אנחנו כולנו מוקפים וחשופים לאירועי תרבות, מופעי תרבות, סביבת תרבות. אבל כשאנחנו מנתחים את הדברים אנחנו אומרים שבעצם הכל חשוב, תיאטרון חשוב, מוזיאון חשוב, מחול חשוב, אופרה חשובה, הכל חשוב, ואני אומר זאת ברצינות. אני מוכן להעיד על כך שזה מאד חשוב. אני לא רואה חברה שיכולה להתקיים יום אחד בלי שיש לה סביבה תרבותית עשירה. ככל שהסביבה התרבותית עשירה יותר כך האומה, העם, המדינה, יהיו טובים יותר. אבל מכולם אין ספק שהספר עולה על כולם, מכיוון שגם בתרבות יש היררכיה, גם בתרבות יש ספר. האות הכתובה היא הבראשית, היא ההתחלה. עם שלא קורא לא יילד לתיאטרון. עם שלא קורא לא יהיה בקונצרט. התרבות מתחילה בספר.

לצערי, גם דברים מובנים מאליהם לא זוכים לקבל את התמיכה המעשית, אולי בגלל שאנחנו נחשבים לעם הספר. מה פירוש? - עם שבהיסטוריה של אלפי שנים הביא את בשורת הספר לעולם, עם שהיה דבוק בספר, עם חכם, לומד, קורא, יודע. אולי מפני זה שהגענו למדינת ישראל שכחנו את המחוייבות שלנו לספר. לצערי, הנתונים אודות הקריאה במדינת ישראל הם נתונים מאד מאכזבים וקשים. כבר אמר מישהו שאולי במקום עם הספר הפכנו להיות עם הארץ.

במדינת ישראל רק כ-15% מהאוכלוסיה משתמשים בספריות הציבוריות, לעומת ממוצע של יותר מכפול במדינות אירופה. מה גם שיש מדינות באירופה שבהן האחוז עולה על 100%. במדינת ישראל הצריכה לספר היא 1.8 ספר לאדם מול 20 ספרים לאדם בפינלנד.

נכנס עתה שר המדע, התרבות והספורט, מר וילנאי, שבחסותו התקיים האירוע הזה. שלום אדוני.

הספריות הציבוריות, שצריכות להיות התשתית והמסד, מצויות בבעיה מאד קשה. ספריות העיון וההשאלה בבתי הספר גם הן בבעיה קשה.

אנחנו מאד מקווים שנצליח שהקואליציה של הספר תהיה מספיק חזקה ומספיק איתנה, כדי לשנות את המגמה ולהחזיר את העטרה, עטרת הספר, ליושנה.

על שולחן הכנסת יש כרגע כמה הצעות חוק. יש הצעת חוק אחת שהגישו שלושה חברי כנסת, פרופ' נעמי חזן, ענת מאור ואנוכי. הצעת החוק באה להסדיר את השתתפות הממשלה בתקציב הספריות הציבוריות, שיהיה לפחות 50%. אני רוצה לנצל את הבמה הנכבדה הזאת ולהודות לשר המדע, התרבות והספורט על כך שחרף כך שוועדת השרים לחקיקה לא אישרה את החוק הזה – וזה מדהים – החליט השר וילנאי להגיש ערעור בממשלה. אנחנו נעשה הכל כדי לשכנע שרים לתמוך בהצעת החוק הזאת.

יש גם הצעת חוק נוספת שעברה קריאה טרומית. יזם אותה מי שמכהן היום כשר התיירות, רחבעם זאבי. היא באה לפטור ספרים ממע"מ. הצעת החוק הזאת עברה קריאה טרומית. אבל משנבחר חבר הכנסת זאבי לשר, אזי מבחינת תקנון הכנסת ההצעה שלו נמחקה. לכן, אני הזדרזתי והנחתי כבר על שולחן הכנסת את ההצעה המחודשת שלו. אני מקווה שבעזרת נציגנו בממשלה, השר וילנאי, גם ההצעה הזאת תוכל לעבור את הליכי החקיקה. אני מאמין שהכנסת בוודאי תרצה לתרום את תרומתה.

נוסף על כך, אני רוצה לומר שיש עוד חוק אחד שקשור לספרים שהתקבל והוא חוק השאלת ספרי לימוד, על-מנת לאפשר למוסדות חינוך לקיים מפעל השאלת ספרים. לצערנו, יש אחוז לא מבוטל של תלמידים שאין להם את כל ספרי הלימוד. אני רואה כאן תלמידים רבים שבוודאי יכולים להעיד שבלי ספרים קשה מאד להצליח בלימודים. החוק הזה עבר את כל שלבי החקיקה בתמיכה רחבה מאד, חרף התנגדות האוצר. אבל הממשלה החדשה כרגע הקפיאה את החוק הזה לשנה. לכן, אנחנו מקווים שבתשס"ב, 2002, תוכל הממשלה להפעיל את החוק הזה.

בקיצור, אם השתתפות הממשלה היום בנושא הספרים, דרך הראי של ספריות ציבוריות, עומד על בין 5% ל-8% - ותלוי באיזו רשות מקומית מדובר – במקום 50%, אזי אני מקווה שבשנה הבאה, כשנשב כאן ונחגוג את שבוע הספר העברי, נוכל לציין בסיפוק את ההתקדמות.

אל תסמכו רק על חברי הממשלה ורק על חברי הכנסת, ואל תראו בהם כתובת בלעדית. צריך שלספר העברי תהיה תמיכה רחבה יותר. מקבלי ההחלטות, שנמצאים בלחצים רבים ותחת צרכים רבים – ואינני רוצה למנות בפניכם את כל הצרות – לא תמיד מבינים, מכירים ומודעים לבעיות של הספר העברי. הואיל ויושבת פה קואליציה רחבה מאד של אוהבי הספר, אני קורא לכולכם להשתתף ממש במאמץ הלאומי, שכל אחד יגדיר לעצמו משימה לקחת תחת חסותו איזשהו שר, איזשהו חבר כנסת, איזשהו ראש עיר, על-מנת לשכנע את האנשים להכיר בחשיבות ובנחיצות של הספר ולראות בספר את היסוד, את התשתית, את המסד לכל התרבות העברית הישראלית היהודית.

אני מקווה מאד ששבוע הספר העברי יעבור בהצלחה רבה.

כל הכבוד לאלה שעושים. נעשה ונצליח. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת אורלב.

כשהתכנסנו - ההתכנסות היתה איטית וקצת חיכינו למאחרים – ישבתי כאן בשורה הראשונה באולם ואחד הנערים עקב אחר השמות של חברי הנשיאות. הוא ראה שבין המברכים מצוי שר התרבות, המדע והספורט, והוא אמר: אוה, איזה יופי, הוא ידבר על כדורגל. אתם יודעים ששר התרבות, המדע והספורט התעכב בישיבת הקבינט, אבל הוא עשה שלום והגיע לכאן.

שר התרבות, המדע והספורט, בבקשה.

בוקר טוב. לפי השעות שלי זה כבר צהריים.

ידידי, חבר הכנסת זבולון אורלב, שי האוזמן, גב' נירה הראל, התלמידים, חובבי הספר וכל מי שנמצא איתנו כאן. אני עזבתי את ישיבת הקבינט - והיא תימשך לפחות עוד שעה-שעתיים – כדי להגיע לכאן, מכיוון שההתמודדות שעם ישראל נמצא בה היום, והיא לא פשוטה ואנחנו משלמים קרבנות יום-יום, היא התמודדות שעוסקת בחוסן הנפשי של החברה הישראלית. התרבות וקריאת הספרים הם מרכיב מרכזי בחוסן של החברה שלנו.

לא במקרה אנחנו נקראים עם הספר. לצערי, בתקופה האחרונה – וזה לא חודשים, זה שנים – עניין עם הספר הולך ומתכרסם כל הזמן. חשיבות שבוע הספר היא בהעלאת הנושא בתודעה ובכותרות. חשיבות שבוע הספר היא בכך שכולנו עוסקים בזה באותו השבוע. אנחנו עושים זאת כאן, בירושלים, שנתונה להתקפות טרור מכל סוג ומכל מין, ולמרות זאת אנחנו נעשה זאת. השבוע גם יתקיים פסטיבל ישראל, למרות התקופה הקשה הזאת. חלק מההתמודדות שלנו היא לא צבאית בלבד, אלא היא גם בדברים שנעשים על ידיכם, אזרחי המדינה מכל סוג ומכל מין, צעירים ומבוגרים כאחד. ראו עצמכם כחיילים בחזית הזאת, כחיילים בחזית של החוסן הנפשי של החברה הישראלית. זה כל אחד ואחת מאיתנו. זה לא מישהו אחר. זה אנחנו. שבוע הספר וכל עיסוק בתרבות הוא מרכיב מרכזי בדבר הזה.

אנחנו מקדישים את היום, או את השבוע הזה, בדגש על הנושא של הילדים. הילדים הם המרכיב החשוב ביותר בחברה, כי הם הם העתיד של כולנו. מי שיושב כאן – מפה ייצאו המנהיגים, מכאן ייצאו אנשי הצבא, מכאן ייצאו אנשי המדע, אנשי התרבות, חברי הכנסת. הם יושבים פה, באולם הזה, וכך צריך להתייחס אליהם.

יאנוש קורצ'אק, אחד מגדולי המחנכים לדורותיהם בהיסטוריה שלנו, של העם היהודי, ובהיסטוריה בכלל בעולם, אמר שילד הוא כבר איש מושלם, פשוט עוד קשה לו להתבטא, הוא עוד לא מכיר את כל ה"טריקים", בלשון שלנו, אבל הוא כבר איש, וכזה הוא.

כשתשמעו עוד מעט את דודו דותן, תבינו בדיוק למה יאנוש קורצ'אק התכוון.

נושא הספריות עלה כאן בדיוק כשנכנסתי, על-ידי חבר הכנסת אורלב. בנושא זה אני רוצה להגיד לכם כך: בשנה שעברה, ממש בעת הזאת פלוס-מינוס, היינו במאבק על חוק הקולנוע. לא היתה כוונה בממשלת ישראל לאפשר יצירה קולנועית אמיתית, ישראלית. למה? אף אחד לא ידע להסביר. אבל אף אחד לא התכוון לעזור בזה. אנחנו יצאנו למאבק. אני כשר ביטאתי עמדה המנוגדת לעמדת הממשלה, וחברי כנסת עזרו, ביניהם חבר הכנסת אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, וחבר הכנסת יורי שטרן שהוא מהאופוזיציה, והעברנו את חוק הקולנוע על אפם ועל חמתם של פקידים, כולל שרים, שחשבו שזה לא חשוב. דרך אגב, את הכסף הם עוד לא העבירו, אבל זה לא יעזור להם כי החוק לצידנו. זה ייקח עוד חודשיים, עוד שלושה, אך דבר לא יעזור להם, הכסף יעבור.

אנחנו נמצאים עכשיו ממש באותו מצב בנושא הספריות הציבוריות. עם הספר לא מסוגל לתת את הסכום הזניח, כשלכל אחד שמנהל פה ספרייה או לכל אחד שמנהל קהילה זה הון תועפות, אבל ברמה לאומית ממשלתית זה סכום זניח, על-מנת לתפעל את הספריות כמו שצריך.

ספרייה בכל פינה ובכל מקום היא מוקד לחיי תרבות. אי-אפשר לגדל דור ללא ספרים. יש קשר ישיר בין דור ללא ספרים לבין מה שקורה לנו אחר-כך במקומות אחרים, כולל במגרשי הכדורגל, אם מישהו רוצה לקשר את זה לכדורגל.

לכן, אנחנו לא ניכנע ולא ניתן למישהו לקפל אותנו בעניין הזה. נלך עד הסוף. אם זה לא יצליח השנה, זה יצליח בשנה הבאה. אני מניח שנצליח עם זה כבר השנה. לא נוותר בנושא זה, על-מנת שתהיינה בארץ ספריות ציבוריות ברמה, מודרניות, של שנות האלפיים, עם כל מה שמשתמע מכך, עם קהילה של אנשים שקוראים ספרים, בדגש על הנוער והילדים, שיהיו מוקד בכל פינה ובכל מקום, בעיר, בעיירה, בשכונה, בקיבוץ, במושב, בכל פינה ובכל מקום. ואנחנו נעשה את זה.

אבל צדק זבולון אורלב בזה שצריך אתכם לעניין. צריך לחץ ציבורי. צריך שאנשים יכתבו על זה, יתראיינו על זה, ידברו על זה ולא ישאירו את זה רק למחוקקים, כי אם נשאיר את זה רק למחוקקים רחוק לא נגיע. בלי תמיכה ציבורית ניכרת של מי שיושב כאן, ושכמותכם, לא נתקדם. אני שמח שהאולם הזה מלא, והופתעתי כשראיתי את מספר היושבים פה, כי חשבתי לעצמי שיהיו עוד כמה שורות ובזה זה ייגמר. אבל זה מוכיח שהעניין קיים. אני יודע שחלק מהנמצאים פה הם תלמידים שאמרו להם: בשעה עשר אתם פה, ובשעה עשר הם כאן כי תלמידים הם ממושמעים. אבל זה ממש לא משנה לי.

אני אומר לכם, אני גדלתי בבית שכתבו בו ספרים. אני זוכר את אבי כותב כל ימיו. האוזמן, האבא, עבד עם אבא.

גם הבן הספיק לעבוד עם אביך.

תראה, אפילו את זה לא זכרתי. הייתי בצבא. לא שמתי לב. אבל משם אני מכיר אותו. אני זוכר את המשרד שהיה ברחוב מסילת ישרים.

אני יודע את הקושי של הסופר, את הקושי של הוצאות הספרים ואת המאמץ העצום לשים כותר ישראלי על השולחן או על הדוכן. אני גם יודע שילדים שקוראים, שקהילה שקוראת היא קהילה מסוג אחר. מה שהחזיק אותנו בגולה אלפיים שנה היה הספר, ולא שום דבר אחר, לא טנקים, לא מטוסים; להם זה היה – בהשאלה לימים ההם – והספר שלנו ניצח. לכן, לנו אין ספק בעניין הזה שאנחנו נמצאים היום במאבק הזה. למי יש ספק בנושא הזה? במה מדובר? בכמה עשרות מיליוני שקלים שמשנים את כל הדבר בצורה של מאה שמונים מעלות?

לכן, אני קורא לכולכם לא לעסוק בנושא רק בשבוע הספר, או ביום הספר, או לבוא לאודיטוריום בכנסת ולעשות יום כיף בכנסת. לא זו הכוונה. הכוונה היא לקיים מאבק ציבורי רצוף, שאומר שאתם, הציבור, יודעים מה חשוב ודורשים זאת מהקברניטים שלו. אני אחד מהקברניטים. אתם צריכים ללחוץ. זו חלוקת העבודה. יש מספיק אנשים גם בבניין הזה שרגישים לספר והם יהיו איתנו. אבל חייבים אתכם כדי להגיע לדבר הזה.

אני שמח על השבוע הזה. אני שמח על ההתכנסות שלכם כאן. אני מצפה שכולם יתמכו בנו בעניין של הספר העברי במובן הפשוט של המילה. תודה רבה לכולם.

תודה לשר וילנאי. השר דיבר על האולם הגדוש ואני חייב להעיד באופן אישי שלא פעם הזדמן לי להגיע לכאן לאירועים ובאמת לא ראיתי שמוסיפים כסאות כמו היום. לכן, אולי זה בכל זאת יקבע.

זה הזמן וזה המקום להגיד שההתכנסות הזאת היום היא באמת תחת חסותם של משרד המדע, התרבות והספורט, התאחדות הוצאות הספרים בישראל, וגם ספריית הכנסת היא זו שלפחות היתה אחראית לתוכן שתראו מאוחר יותר.

אני מבקש לזמן עכשיו את יושב-ראש התאחדות הוצאות הספרים בישראל, מר שי האוזמן.

מכובדי השר מתן וילנאי, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב, מנכ"ל המשרד, אריה שומר, הסופרת נירה הראל, והשחקן דודו דותן. חבריי המו"לים, אורחים יקרים.

בעוד יומיים ייפתח ברחבי הארץ שבוע הספר העברי, הגדול באירועי החוצות המתקיימים בישראל. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המקיימת אירוע כזה, שבו רבים כל-כך גומאים במשך שבוע ימים קילומטרים רבים לאורך דוכני הספרים, כדי לעיין בספרים ולרכוש אותם. זוהי שנתו ה-40 ברציפות של שבוע הספר. גם זו מסורת שיש לברך עליה ולשמור שתוכל להוסיף ולהתקיים.

בכל שנה מוקדשים אירועי שבוע הספר לנושא מרכזי. השנה בחרנו לציין ולהדגיש את הילדים והנוער שבמצוקה, ולא רק כמס שפתיים. חברי התאחדות הוצאות הספרים יתרמו השנה ספרים לספריות, למועדונים, להוסטלים, למעונות, שבהם מטופלים או שוהים ילדים עצובים אלה, כדי למלא את חייהם רגעי שמחה, להעשיר את עולמם ולקרבם למחוזות קסומים, שאולי בעזרתם יתוודעו לצדדים היפים יותר של החיים, שעד עתה לא האירו להם פנים.

בשמי ובשם חבריי המו"לים, שמשוכת שבוע הספר נראתה להם השנה בלתי-עבירה בגלל שיקולי הביטחון, אני מבקש להודות לשר המדע, התרבות והספורט, מר מתן וילנאי, שפרש חסותו על האירועים, לכל אנשי משרדו ובמיוחד למר אריה שומר, מנכ"ל המשרד, שבלעדי התערבותו וסיועו הנמרץ ספק אם היינו מגיעים למעמד הפתיחה.

טכס פתיחת שבוע הספר מתקיים כאן, בבית המחוקקים של המדינה, ולא בכדי. אין זה סוד כי הימים אינם ימים שבשגרה והאירועים מעוררי דאגה. לכן, אני קורא לכם, שרי הממשלה וחברי הכנסת, זו העת לדוגמא אישית. בואו לירידי שבוע הספר העברי ברחבי הארץ, התמזגו בקהל ובקרו את העם, שהרי אנחנו העם. מובטחת לכם הנאה של ממש. תודה לכם ובהצלחה לכולנו.

תודה למר האוזמן.

שבוע הספר הוא חגם של הספרים ושל הקוראים, אבל בראש וראשונה של הסופרים, שבדרך כלל נמצאים ליד שולחנות הכתיבה שלהם. בשבוע הספר הם יוצאים, פוגשים וחותמים. אפילו אני לפעמים עומד בשבוע הספר וחותם. בשנה שעברה עמדתי ליד אחד הדוכנים וראיתי מישהי שגנבה את הספר שלי. זה היה היום המאושר בחיי. היא עלעלה, עלעלה, וברחה. אמרתי: בואו, תגנבו, תגנבו.

בעונג גדול אני רוצה להזמין לכאן סופרת שאהובה עליי ועל רבים מביניכם, נציגת הסופרים נירה הראל.

למעלה מ-40 שנה חלפו מיום שהעלה המשורר שלמה טנאי את הרעיון לקיים את שבוע הספר העברי, משום שחשב שראוי לה למדינת ישראל שתחגוג לא רק את כוחה הצבאי, כי אם גם את כוחה הרוחני. והרי הספר היה כאן עוד הרבה לפני הצבא, אמר.

השנים החולפות שינו את אופיו ואת מימדיו של הרעיון היפה שהיה למציאות. אך למרות השינויים הרבים שחלו בו ברור היה לכל ששבוע הספר הוא אירוע שנטמע בהצלחה בלוח השנה הקולקטיבי שלנו בארץ.

עד כמה השתרשה חגיגת הספרים הזו בהווייתנו התברר לנו לפני שבועות מספר, כשנודע בציבור ששבוע הספר עלול להתבטל משיקולי ביטחון. למשמע הידיעה דמינו למי שחש איזה מקום תפס בחייו אדם אחר רק כשהוא עומד לאבדו.

יותר מאי פעם הבנו עד כמה הפכה החגיגה הזאת לחלק מחיינו, כמו טעם הקלמנטינות הראשונות בסתיו, כמו הגשם שיורד דווקא בפורים, כמו שביתת מורים בתחילת שנת לימודים, כמו השירים של נעמי שמר.

שבוע הספר הוא בראש וראשונה חגיגה של אותם מאות אלפים שקריאת ספרות היא בשבילם חווייה שאין יפה כמוה, אף שיש אולי יפות ממנה. אין ספור דברים על הייחודיות, על ההנאה ועל התועלת שבקריאת ספרים נאמרו על-ידי אנשים בתקופות שונות ובמקומות שונים, ולא אוסיף בעניין הזה.

רק אומר כי כשם שקיימת מודעות ציבורית לחשיבות השימור של מבנים בעלי ערך היסטורי, מן הראוי שתהיה מודעות לחשיבות השימור של הספרות העברית.

יהודה בורלא, בנימין טנא, אמיר גלבוע, שאול טשרניחובסקי, ע' הלל, ועמם סופרים ומשוררים עבריים רבים, שכתבו למבוגרים ולצעירים והותירו אחריהם יצירות בעלות ערך ספרתי רב, הולכים ונשכחים, והלב נחמץ. ראויים הם וראוייה החברה הישראלית שספריהם יהיו זמינים בחנויות במחיר השווה לכל נפש, שניתן יהיה למצאם בכל ספרייה, שקריאתם תהיה חלק מתכנית הלימודים של כל צעיר, שמידע על חייהם יהיה נחלת הכלל, שיצירותיהם יודפסו שוב ושוב ויהיו מקור השראה למחזאים, לתסריטאים, לציירים, למלחינים וליוצרים בתחומי אמנות אחרים, כדי שיהוו חלק מהנוף הפנימי של כל מי שגדל וחי בארץ.

קשר לעם ולארץ נקנה לא רק בטיולים, ברגל וברכב, ולא רק בלימוד היסטוריה וארכיאולוגיה, כי אם גם במשאות נפש אל יצירות הרוח בעבר ואל יצירות הרוח בהווה ההופך אף הוא אט אט לעבר. פרי דמיונם וכשרונם של סופרים ומשוררים עבריים לדורותיהם, שיצרו מורשת תרבותית מפוארת, אשר היתה בימינו לנחלת מעטים, מוקפת קוצים ודרדרים, המשוועת לעין פקוחה וללב אוהב.

במעמד נכבד זה אני קוראת לחברי הכנסת לחוקק את חוק הספרות העברית, שיבטיח את שימור נכסי הספרות העברית ואת חיי הנצח שלהם, ויהווה תרומה משמעותית לגיבוש ייחודה התרבותי של החברה שלנו.

אני גם מבקשת להעלות כאן, עכשיו, את זכרו של אהרן הראל, מעריץ נלהב של הספרות העברית לדורותיה. אני רוצה להזכירו לא רק משום שהיה בין זוגי ולא רק מפני שהיה חבר כנסת, כי אם בזכות המזיגה הנדירה של עיסוק בפוליטיקה ואהבת ספרות ושירה, שאיפיינה אותו. ארון הספרים שלו, ליתר דיוק ארונות הספרים שלו, שהלכו והתמלאו מיום שעמד על דעתו, הם מופת של כבוד ליצירה הספרותית העברית והעולמית, של רוחב דעת ושל עושר רוחני. יהיה זה שבוע הספר הראשון שבו לא ייקח חלק וממנו לא ישוב הביתה בחיוך, כשחבילת ספרים תחת בית שחיו. יהיה זה שבוע הספר הראשון שבו תוכל עלמה, נכדתנו הבכורה, לקרוא בכוחות עצמה את שמות הספרים שעל גבי הדוכנים. העושר הספרותי, החכמה האנושית, הדמיון והיופי הטמונים בתוכם – כולם ממתינים לה. הרגעים שבהם היא תיסחף ותתרגש, הרגעים שבהם הם תצחק ותבכה תוך כדי קריאה בהם, הרגעים האלה שילוו אותה כל חייה, יהיו רגעי החג הגדולים של הסופרים שכתבו אותם, גם אם הם עצמם רחקו ממנה במקום ובזמן.

אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להודות בשם הסופרים לשורה ארוכה של אנשים אשר בלעדיהם לא היתה החגיגה הזאת מתקיימת. כוונתי לעורכים, למתרגמים, למתקינים, למגיהים, למביאים לדפוס, למדפיסים, לכורכים, למעצבים, למאיירים, למוציאים לאור, לספרנים, למוכרי הספרים. כולם שותפים לפלא המתרחש כשעיניו של אדם קורא פוגשות מילים של אדם כותב.

ולסיום, דומני שאין מקום ראוי כהיכלה של הפוליטיקה ואין זמן ראוי משבוע הספר לקריאת חלק מתוך שירו של דוד אבידן על הסופרים, הפוליטיקאים של הלשון.

"אנשים כמוני ולא כמוך קובעים את הפוליטיקה של הלשון, בכל מקום בגלקסיה הסמנטית, בכל מקום על פני כדור הארץ ומחוצה לו. אנחנו אחראים לכל מה שקורה בלשון בכל רגע ורגע, כי אנשים כמוני וכמוך הם הפוליטיקאים של הלשון. אנחנו קובעים איך ידברו בעוד עשר, עשרים, מאה, מאתיים, עשרת אלפים שנה. אנחנו קובעים את מנגנוני ההבנה שלך, מכוונים את מנגנוני הקלט והפלט. אין לנו כסף, אין לנו כוח, אין לנו שלטון. על כל אלה ויתרנו לטובת היותנו הפוסקים האחרונים בתחום הפוליטיקה של הלשון. אנחנו לא שולטים בבנקים, בתעשיות, בחקלאות, בממשלות, במפלגות, בתשתיות הצבאיות והמשטרתיות. אין לנו מימון מינהלי עם השפעות אדמיניסטרטיביות על אנשים אחרים. אבל אנחנו קובעים את התעופה המתמדת, העל מהירה של הרחשים הלשוניים בכל רגע נתון, בכל שפה ובכל מקום. כל אחד מאיתנו עושה את זה בשפתו, ולעתים בעוד שפה או שתיים, ויחד זה מצטבר, כי אנחנו הפוליטיקאים של הלשון, הפוסקים האחרונים בתחום הפוליטיקה של הלשון, ואנחנו אחוזים אושר היסטרי על היותנו מה שאנחנו".

תודה לנירה הראל.

שולחן הנשיאות, אתם מוזמנים לעבור עכשיו אל האולם לדקות אחדות.

השר מתן וילנאי חוזר עתה לישיבת הקבינט כדי לעשות שלום.

אני מצטער שאני צריך לעזוב ודודו דותן יסלח לי, כי עכשיו הבמה היא שלו.

אתה כבר ראית את ההצגה שלי.

אני כבר ראיתי אותה. בינתיים הצטרפה אלינו חברת הכנסת נעמי חזן. חברת הכנסת חזן עוזרת לנו בעניין הספריות הציבוריות כחברת כנסת פעילה והדבר חשוב לנו מאד.

תודה רבה.

כאמור, שבוע הספר השנה, ה-42 במספר, עומד בסימן ספרות ילדים, ספרות שעוסקת בילדים במצוקה. בעיניי זה נושא חשוב מאין כמוהו. אני מרגיש קרוב אליו מאד. אני בא משם. אני חוויתי ילדות לא קלה וכתבתי עליה, לפני כחמש שנים, בדיוק בחג השבועות, בספר שיצא "שד קטן". לימים הספר הפך להצגה בתיאטרון הבימה ואני ממשיך להופיע. אני לא רוצה לעשות פרסומת לספר ולכן לא אדבר עליו.

ביקשו ממני שבמסגרת האירוע הזה אתן קטע מתוך הספר, שמשקף אולי את אותו ילד שהייתי, את אותו סיפור מצוקה שחוויתי. זה קצת קשה לתלוש מתוך הצגה שיש בה תפאורה, תאורה ומוסיקה שמלווה קטעים. זה משהו הכי אכזרי שמבקשים מאדם שעושה זאת וגם כתב את זה. מילא, אם לא הייתי כותב זאת – מה איכפת לי, אבל כל מילה נראית לי יותר חשובה מן האחרת. בכל זאת חשוב לי שהקטע הזה יהיה כאן, על הבמה הזאת, בפרט כשיש פה ציבור של בני נוער.

השורה התחתונה של ההצגה, שאולי אני לא אומר אותה, היא שאת כל מה שתראו צריך ואפשר לנצח.

כאמור, ההצגה היא "שד קטן", והקטעים שאציג הם קטעים מתוך ההצגה, שהיא אחרת מבחינת המבנה והבמה.

(דודו דותן מציג קטעים מההצגה "שד קטן").

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.