פרוטוקולים/ועדת חינוך/3127




3
ועדת החינוך והתרבות
14.05.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/3127
ירושלים, כ"ט באייר, תשס"א
22 במאי, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 271
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"א באייר התשס"א (14 במאי 2001), שעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
קולט אביטל
זאב בוים
משה גפני
יהודית נאות
מיכאל נודלמן
גנדי ריגר

שרת החינוך והתרבות, לימור לבנת
סגן שר החינוך והתרבות, משולם נהרי
רונית תירוש - מנכ"לית משרד החינוך
יעקב כץ, פרופסור - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
איציק כהן - סמנכ"ל בכיר ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
אדי הרשקוביץ - סמנכ"ל ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים
מרים רקנטי - יועצת למנכ"לית משרד החינוך
אורי אליאל - משרד האוצר
יעקב אגמון - מרכז שלטון מקומי
שמואל אבואב - יושב-ראש ועדת החינוך, מרכז שלטון מקומי
נורית ולנסי - ארגון המורים העל-יסודיים
אברהם סנפירי - ארגון הורים ארצי
שרה חברוני - ארגון הורים ארצי
גדעון בן-דרור, ד"ר - יועץ לוועדה
דפנה הראבן - הרשות להגנת הצרכן
ירון פישמן - עוזר מחקר
שירה בן ששון-פורסטנברג - עוזרת מחקר

יהודית גידלי

שלומית כהן

סקירת מדיניות שרת החינוך.


סקירת מדיניות שרת החינוך

בוקר טוב. אני מקדם בברכה את שרת החינוך, הגברת לימור לבנת, ואת סגן שר החינוך, משולם נהרי, שניהם בוגרי הוועדה. זאת השתתפות ראשונה של שרת החינוך בוועדה, ואנחנו ביקשנו שהדיון הראשון של ועדת החינוך עם השרה יוקדש לכך שהשרה תוכל לפרוש בפנינו את עיקרי מדיניותה החדשה, ואני מאוד שמח שהיא נענתה לכך. יחד עם השרה אני מקדם בברכה את מנכ"לית המשרד ומאחל לה הצלחה. נמצא אתנו גם פרופסור יעקב כץ, שנבחר בשבוע שעבר פה אחד על-ידי ועדת המכרזים ליושב-ראש המזכירות הפדגוגית של המשרד. אנחנו מקדמים בברכה גם את כל יתר חברי ההנהלה של המשרד ואת עובדי המשרד שנמצאים כאן, החדשים והוותיקים.

שרת החינוך והתרבות, בבקשה.

אני שמחה להיות כאן בוועדה. חדר הוועדה מוכר לי היטב מזה עשר שנים, כאן התחלתי את פעילותי הפרלמנטרית כחברה מאוד פעילה בוועדת החינוך, כשאברום בורג, יושב-ראש הכנסת היום, היה היושב-ראש שלה. מכוח זה אני מכירה את הנושאים.

כפי שראיתם בעיתונים, התבטאתי בעבר בנושאים שונים, ואני מבקשת לתת דגשים נוספים לדברים שאמרתי, אבל שתפסו פחות כותרות. ראשית אני מאמינה שבית הספר צריך לחנך לערכים, מעבר להיותו המקום שבו ילדים ובני-נוער קונים ידע והשכלה. אני יודעת שהיום, בעידן של הגלובליזציה, שנהוג לחשוב שבעולם כולו יש רק צד אחד ואמצעי התקשורת המודרניים מחברים את קצווי העולם עם קצווי העולם, לרבות טלפונים לווייניים באמצע הג'ונגל, יש מי שחושבים שהמשמעות של זה צריכה להיות, שאנחנו כמדינה, אנחנו כעם, לא צריכים בכלל להיות עם ערכים לאומיים שלנו, אלא יותר להיות חלק מתוך הכפר הגלובלי, מתוך העולם הערכי, ההומניסטי, הדמוקרטי של רוב מדינות העולם. אני חושבת אחרת. אני חושבת שאין כל סתירה, אלא אדרבה, יש שילוב ויש קואורדינציה בין שני העניינים. אנחנו צריכים לפתח את שני הדברים, הן את הנושאים הטכנולוגיים - את הקדמה, את המדע, את המתמטיקה, את השפות, את כל אותם הנושאים שבהם אנחנו חלק מהעולם, ובחלקם אנחנו גם מובילים בעולם ואנחנו מאוד גאים בכך, ואנחנו רוצים להמשיך ולהיות אור לגויים גם בעניינים האלה – והן את החלק של השורשים שלנו, התרבות, הבסיס היהודי, הדתי, הלאומי, הציוני, שבגינו אנחנו נמצאים פה.

אל תגידי "הדתי", תשאירי לנו משהו.

אני מדברת ועוסקת בדיוק באותם נושאים, שלשמחתי היום, כמו בעבר, הם קונסנסוס מאוד רחב. אלה שתוקפים הם אלה שנמצאים בשוליים הפוליטיים והחברתיים במדינה. אני מרגישה מאוד נוח עם הדברים הללו, לכן אני מודה על הפניית תשומת לבי. כפי שאמרתי, אני רואה חשיבות גדולה מאוד בחינוך הטכנולוגי, אבל אני חושבת שצריך להמשיך וללמוד ולהדגיש ולהכיר ולהוקיר את הערכים הבסיסיים שלנו.

לפני שבועיים הייתי בארצות-הברית ונפגשתי שם עם רעייתו של סגן נשיא ארצות-הברית, דיק צ'ייני. שמה לין צ'ייני והיא עוסקת בחינוך ובמחקרים. היא פרסמה ספר שבטעות לא הבאתי אותו אתי, אשמח להביא לכם אותו. הספר הזה עוסק בפוסט-מודרניזם. קראתי חלקים מתוכו, ונראה כאילו הוא עוסק בפוסט-ציונות, אבל במונחים האמריקניים שלו. היא תוקפת דילמה מאוד קשה, שגם בארצות-הברית מתמודדים אתה, ומתברר שגם במקומות אחרים בעולם, של הפוסט-איזם, אותו ניסיון למחוק את כל מה שנמצא בשורשים שלנו ולשכתב מחדש את ההיסטוריה ולייתר את הערכים הלאומיים של כל לאום וכל מדינה בפני עצמה. אני מאמינה שעם שלא זוכר את ההיסטוריה שלו ואת העבר שלו – אין לו גם עתיד. כדי שאנחנו וילדינו וילדי ילדינו יידעו תמיד מדוע אנחנו בכלל במדינה הזאת, שלפעמים לא קל לחיות בה, כדי שנזכור את הדברים הללו ונוכל להנחיל את זה גם לילדינו, מה ההבדל בין לגור כאן או לגור בלוס-אנג'לס, אנחנו צריכים להמשיך את הנושא הזה ולהזכיר ולהכיר אותו. אז תוקפים אותי, ואני לא נבהלת מזה. מצד שני, קיבלתי תמיכה אדירה מהציבור במכתבים ובטלפונים, ואנשים אומרים: סוף-סוף. הרי איש אינו חושד בי שאני רוצה איזושהי כפייה דתית או החזרה בתשובה.

אני לא אציג היום את כל התוכניות שאנחנו מתכוונים להמשיך. צריך לזכור שאנחנו פחות מחודשיים בתפקיד, וחלק מהדברים יבואו במהלך התקופה הקרובה. אציין כמה נקודות. אגב, אנחנו נקפיד מאוד על מדיניות של שקיפות מלאה, אין לנו כוונה להסתיר דבר. מנכ"לית המשרד תציג את הנושאים השונים, לרבות היישום של דוח שנהר, שיושב-ראש הוועדה היה חבר בוועדה. הוועדה הזאת עשתה עבודה מאוד חשובה, אלא שהיישום שלה בשנים שלאחר מכן היה מועט מדי, הוא היה יישום חלקי בלבד ואנחנו סבורים שצריך ליישם את הדברים.

כשנכנסתי למשרד מצאתי דבר שהזדעזעתי ממנו מאוד, הוא פוגע בכל ילדי ישראל. התקציב שירשנו מהממשלה הקודמת הוא תקציב שבו היה קיצוץ מובנה של 20,000 שעות שבועיות וקיצוץ בחינוך הטכנולוגי.

המשרד התנדב לעשות קיצוץ.

נכון, המשרד התנדב לעשות קיצוץ, משום שהשר הקודם, יוסי שריד, בנה תוכנית חומש למגזר הלא-יהודי, תוכנית חומש שנקפיד להמשיך אותה כפי שהיא, מבלי לפגוע בה כמלוא הנימה. כדי להשיג את התקציבים הדרושים לתוכנית החומש היה צריך למצוא את התקציבים, ולכן הוחלט לקצץ 20,000 שעות שבועיות, שהיקפן התקציבי הוא כ-80 מיליון שקלים, ועוד קיצוץ בחינוך הטכנולוגי, שהיקפו הוא כ-110 מיליון שקלים, יחד הם 190 מיליון שקלים. סכומים נוספים נלקחו מעוד כמה מקומות, אבל זה היה הקיצוץ המסיבי. למעשה הקיצוץ בחינוך הטכנולוגי כמעט יכול היה לחסל את החינוך הטכנולוגי. זאת החלטה אומללה, שיכולה היתה לפגוע לרוחב כל המערכת, בכל התלמידים. יש 20,000 כיתות בבתי-ספר יסודיים ברחבי הארץ. אם יש 34 שעות שבועיות, קיצוץ של שעה משמעו היה שעוברים ל-33 שעות שבועיות. אילו היו מחילים את זה על כלל בתי-הספר היסודיים, זה היה מתפזר על כל המערכת, אבל קיצוץ של שעה שבועית אחת בכל כיתה של בית-ספר יסודי? דבר ראשון שביקשתי לעשות כשנכנסתי לתפקידי הוא לנסות ולמנוע את הקיצוץ. זה לא פשוט, כי לא רציתי לפגוע בתוכנית החומש לערבים, שלשם כך נלקח הכסף, וגם לא בצרכים חיוניים אחרים של ילדי ישראל. הרי הדבר הקל ביותר הוא להגיד, שאם לא יתנו לנו את 20,000 השעות בחזרה, נקצץ במסלולים המיוחדים לבגרות בירוחם ובדימונה. אני סבורה שאסור לפגוע בשום צורך חיוני, ולכן הוחלט על התייעלות פנימית, גם תקציבית אבל גם בתקציב השעות, ונמצאו הדרכים להחזיר את 20,000 השעות הללו ולהחזיר חלק מהקיצוץ בחינוך הטכנולוגי.

בחינוך הטכנולוגי מדובר בהחזרה של כ-55 מיליון שקלים מתוך 110 מיליון השקלים. במקביל הגשתי תביעה לראש-הממשלה ולאוצר, לבטל את החלטת הממשלה שביטלה את כיתות י"ג-י"ד ולהחזיר חלק מאותם נושאים שהם בגדר החלטות ממשלה, ולהוסיף לזה את תקציב משרד החינוך. נכון לעכשיו עדיין אין לי תשובה חיובית, ואני מניחה שבעתיד נצטרך את הוועדה הזאת גם במאבקים הללו. אני מדברת כרגע על החלטות ממשלה ועל התחייבויות שלטוניות שהיו, שבגינם אנחנו דורשים להוסיף תוספת תקציבית.

את 20,000 השעות הללו החלטנו לצבוע בחלוקה הבאה: 6,000 שעות מתוך 20,000 השעות שמוחזרות למערכת יינתנו כשעות לצורך שעת מורשת. הנושא של מורשת, בעקבות המלצות שנהר, יתחיל השנה רק בחטיבות הביניים, משום שנהפוך את זה למהלך תלת-שלבי, תוך שלוש שנים יושלם המהלך הזה. ההתחלה תהיה באמצעות תוכניות בר-מצווה, בת-מצווה, היכרות עם נושאים יהודיים וגם עם מנהיגים ציוניים, כמו אחד-העם, הרצל וכיוצא בזה. מדובר כאן על תוכניות קיימות, שיופעלו בשלוש הכיתות של חטיבות הביניים. מעבר לכך יוקצו 4,000 שעות מתוך 20,000 השעות לחינוך המיוחד במגזר הערבי. עוד 6,000 שעות יוקצו לחינוך לכישורי חיים. תוכנית כישורי חיים היא תוכנית שקיימת במערכת, והיא עוסקת בנושאים של עמידה במצבי לחץ, סובלנות ומיומנויות חיים.

זה התחיל בזמנו מהעניין של זהירות בדרכים.

20,000 השעות הן לא רק עניין של כסף, אלא גם של התייעלות. בתוך המערכת מצאנו 24 שעות לכלל המערכת שמוקדשות לעניין הבריאות. זה נושא חשוב, אבל לא ברור לי מה מיליון ו-890 אלף תלמידים יכולים לעשות עם 24 שעות. כאלה זנבות יש כל מיני.

ל-20,000 שעות צריך למצוא הרבה זנבות.

נמצאו לא מעט כאלה. לא אמרתי שהכל נלקח משם, אמרתי שחלק מזה הוא התייעלות. צריך לזכור, שכאשר מדובר ב-20,000 שעות שבועיות, אז בשנת התקציב 2001 מדובר רק ב-7,000 שעות, משום ש-20,000 השעות השבועיות מתפזרות על-פני תשס"ב מה-1 בספטמבר 2001 עד 31 באוגוסט 2002. לכן ממילא לא היה צריך לשנת התקציב הזאת לתקן את מלוא התקציב לתקן ולממן את מלוא השעות, ולכן היה קל יותר יחסית לעשות את זה מתקציב השנה הבאה.

יש תוכנית שהיא פרויקט מיוחד נגד אלימות, והוא יוצג בתקופה הקרובה ונשמח להציג אותו גם בפני הוועדה. הוא יופעל החל משנת הלימודים תשס"ב ויהיה חלק מאותן 6,000 שעות. גם זה בתוכנית שתהיה תלת שנתית.

יש 4,000 שעות נוספות שנותרו מ-20,000 השעות, והן יוקדשו לדבר נחוץ ביותר, שלא היה קודם במערכת. מדובר ביועצים וביועצות לבתי-ספר יסודיים. זה נכנס השנה ל-250 בתי-ספר יסודיים בשעות צבועות. כל 20,000 השעות הן צבועות, כך שאי-אפשר יהיה לקחת אותן לצרכים אחרים. היועצות נועדו להתמודדויות לא רק עם הילדים שזקוקים לזה, אלא גם למצבים של אלימות ושל שימוש בסמים. כל יועצת כזאת מחויבת גם בשמונה שעות הוראה בכיתה, שגם אותן היא תנצל לצרכים האלה, שיתגברו את המערכת במאבק שכולנו חושבים שהוא מאוד חשוב.

נושא הדמוקרטיה, נושא הסובלנות, נושא האזרחות יישאר ואף יתוגבר. אנחנו רוצים להגיע באזרחות לבגרות של חמש יחידות, בשעה שמה שיש היום זו רק יחידה אחת.

בעניין צמצום הפערים, בוודאי ששוויון הזדמנויות בחברה הוא ערך חשוב ביותר בעינינו. הקדשתי את הפתיחה שלי לנושאים של מדיניות, שיכולה להיות שנויה במחלוקת, למרות שנראה לי שרוב הציבור מזדהה אתה במלואה. מנכ"לית המשרד תציג גם את הנושאים האחרים. חלק מהפעולה שלנו יהיה גם שוויון הזדמנויות בין המינים, ואנחנו כבר מתחילים לבצע אותו. יש גם הנושא של המורים וכוח ההוראה, שהמנכ"לית תתייחס אליו.

בתחום הכלכלה אני מאמינה מאוד בהפרטה, בכוחות שוק ובתחרות חופשית. זאת תפיסת עולמי הכלכלית. תפיסת עולמי החברתית שונה מזאת, כי אני סבורה שבחינוך אי-אפשר לסמוך על כוחות שוק, אי-אפשר להפריט הכל. אני עושה את ההבחנה הזאת, משום שצריך לעשות אותה. צריך להבין ולדעת, שהנושאים החברתיים דורשים שוויון הזדמנויות.

אנחנו נפעל השנה למסד מפגש שבועי של מנהל או מנהלת בית הספר עם צוות המורים והתלמידים בבתי הספר היסודיים, שבו יועלה נושא ערכי עדכני שעומד בבסיס אירועי השבוע. המפגש השבועי הזה יאפשר להעלות נושאים אקטואליים, נושאים חברתיים ונושאים ערכיים. המפגשים השבועיים הללו יסתיימו בשירת "התקווה", והם יבטיחו שההמנון יהיה שגור בקרב התלמידים.

האם זה יהיה מפגש בוקר?

אנחנו לא קובעים את המתכונת המדויקת, בתי הספר יעשו את זה על-פי דרכם. זה לא בהכרח צריך להיות דווקא במתכונת כזאת או אחרת. בנוסף, בחטיבות הביניים ובבתי הספר העל-יסודיים נמליץ לקיים מפגשי פרלמנט של נוער, שהם יעלו לדיון דילמות ערכיות, שקשורות באקטואליה ובאירועי השבוע והם יוכלו להביע את דעותיהם, תוך לימוד הדדי להקשבה, להרצאה, להצגת נושאים, לוויכוח בצורה תרבותית.

זה נעשה ביחידה לדמוקרטיה בעבר.

מראש אמרתי, שאנחנו לא חושבים שכל מה שנעשה בעבר הוא לא טוב. אדרבה, אני סבורה שגם דוח שנהר, גם דוח קרמניצר וגם דוח וילנאי בנושא מניעת האלימות הם דוחות חשובים שצריך ליישם אותם, ולזה אנחנו נפעל, כדי ליישם את שלושתם בתוך המערכת. לא טענתי שהמצאנו את הגלגל בעניין הזה, אבל אנחנו נדגיש נושאים שלצערי לא באו לידי ביטוי מספיק, ואנחנו סבורים שצריך להדגיש אותם בבית הספר כמחנך, ולא רק כגורם שמקנה השכלה, ידע ואינפורמציה. לצורך זה אנחנו צריכים לעשות את כל התוכניות הללו, שהן תוכניות טובות.

אני לא יכולה להתאפק מלומר, ששמחתי הבוקר לשמוע את יוסי שריד כשהוא תוקף אותי ואחר-כך אומר לאריה גולן, ואני מצטטת: "אני אתן לך גם סקופ. התוכנית הזאת 'מורשת' הוכנה בזמני וביוזמתי. אתה הרי לא מתאר לעצמך שתוכנית הוכנה בחודשיים. לימודי מורשת הם בהחלט לימודים ראויים, אני לגמרי בעד". אם כך, כיוונתי לדעת גדולים. אם נפלה לידי הזכות ליישם תוכנית שהכין יוסי שריד, אני רואה בזה זכות גדולה לעצמי.

חשבתי שהוא הכין את יום כפר קאסם, את מוחמד דרוויש.

התוכניות הללו תוכננו על-ידי ועדת שנהר, שהוקמה על-ידי זבולון המר זכרו לברכה. הן אומצו על-ידי שר החינוך לשעבר, אמנון רובינשטיין, בשנת 1994. במהלך השנים הוכנו תוכניות, יוסי שריד ביטל את היחידה לחינוך ערכי והקים יחידה שמטפלת ביישום ועדת שנהר. אני למדה מהשרים הקודמים לי ואני לוקחת את הדברים הטובים שהם עשו, כולל תוכניות שהם טוענים שהם יזמו. אם יוסי שריד הקים במשרד יחידה שעוסקת ביישום דוחות שנהר וקרמניצר, אנחנו משתמשים בתוכניות שהוכנו בזמנו. מלכתחילה אמרתי שמדובר בתוכניות שהוכנו קודם וצריך ליישם אותן. אם התגלגלה לידי הזכות ליישם תוכניות של יוסי שריד, קטונתי, אני שמחה מאוד.

בעיתון "הארץ" היתה לו תגובה אחרת. הוא אמר: "אם הם לימודי מורשת ברוח חופשית, חילונית, הומניסטית ופלורליסטית הם לימודים ראויים". כלומר אם זאת שטיפת מוח בכיוון הזה, זה בסדר. אבל אם התוכנית של לבנת נועדה לשטיפת מוח של לאומנות, אז התוכנית פסולה.

חשבנו להכין תוכנית שתתפרס על פני שלוש שנים, משום הבעיות התקציביות העומדות בפנינו וחוסר היכולת ליישם הכל תוך שנה. התוכנית נוגעת לשלושת הנדבכים של מערכת החינוך, שהם התלמידים, תוכניות הלימודים והמורים, שהם הנדבך המחבר בין התלמידים לתוכניות הלימודים. חשבנו שראוי שניישם תוכניות בשלושת הנדבכים הללו, על-מנת שבצורה קוהרנטית נצליח להגיע להשגת יעדים ולתשומות אפקטיביות.

השקף הראשון יאפשר לכם להתרשם מהיקף המספרים שבהם אנחנו מטפלים. אנחנו מדברים על 1,890,000 תלמידים במערכת, שכולם נמצאים ב-3,450 בתי-ספר, מפוזרים ב-268 רשויות. לרשותנו עומדים 116,000 עובדי הוראה. התקציב העומד לרשותנו הוא בהיקף של 23 מיליארד שקלים, וזה כמובן כולל את תקציב הפיתוח.

שלושת הדגלים שאנחנו רוצים להניף באים בהקבלה לשלושת הנדבכים של מערכת החינוך. בהקשר הזה אנחנו רוצים לפעול למתן שוויון הזדמנויות לכל תלמידה ותלמיד בישראל, והדרך שלנו לפעול למתן שוויון היא על-ידי צמצום פערים, ובהמשך אפרט כיצד נצמצם פערים.

הדגל השני הוא טיפוח ערכי חברה יהודית-ציונית, דמוקרטית והומניסטית, והפירוט כיצד נעשה זאת יימסר בהמשך דבריי. הדגל השלישי מתייחס למורים, שהם הכוח המחבר ואנחנו אמורים לעשות כל מאמץ על-מנת לשפר את רמתם המקצועית.

בעניין הדגל הראשון, צמצום פערים, יש לכם תמונה מאוד כוללת באילו מקומות נפעל על-מנת לצמצם פערים, כדי להגיע ליותר שוויון הזדמנויות בחברה.

היום נמצאים בפנימיות-יום שלנו 40,000 תלמידים בגיל גני-ילדים ובית-ספר יסודי, ואנחנו נוסיף עליהם במסגרת אילוצי התקציב המוגבלים שקיימים לרשותנו.

לי היה זכור שמגדילים מ-24,000 תלמידים ל-42,000 תלמידים בתשס"ב.

הגדילו ל-40,000 בתשס"א. מספטמבר נכניס 5,000 תלמידים נוספים. הם מקבלים בפנימיות שיעורי תגבור, חוגי העשרה וארוחת צוהריים. במקביל נפעל גם בחטיבות הגבוהות שלנו, בכיתות י"א-י"ב, וננקוט בפעולה שונה ממה שהיתה עד היום בהקשר של אחוז הזכאות לבגרות. עד היום 40% מתלמידינו בממוצע ארצי היו זכאים לבגרות, והמשמעות היא קשה. המשמעות היא, ש-60% מתלמידי ישראל אינם זכאים לבגרות, ובדרך הזאת אנחנו חוסמים את דרכם בפני התקדמות ברמות החברתיות השונות, ולכן אנחנו צריכים לעשות מעשה שונה. כל התשומות שנתנו עד היום בגין שיעורי תגבור והעשרות למיניהן הוכחו כמגרדים את הממוצע של 40%. השנה היתה ירידה, קטנה אמנם, באופן בלתי צפוי, באחוז הזכאים לבגרות, וחשבנו שצריך לעשות מעשה אחר לגמרי. ראינו לנגד עינינו שיש כשל מערכתי בזה שלא אפשרנו לתלמידים את ההזדמנות השנייה והשלישית בהיותם בתוך כתלי בית הספר להיבחן פעם נוספת ופעם שלישית, על-מנת לשפר את ציון הבגרות. לכן גם בעניין הזה נצא בתוכנית מאוד מפורטת, ובהזדמנות אחרת נשמח להציג אותה כאן. הרעיון מאחורי התוכנית הוא לאפשר מועדי חורף, שבהם תלמידים יוכלו להיבחן.

יש הצעה לסדר בעניין הזה, ובדיון במליאה נדון בכל סוגיית בחינות הבגרות.

צמצום מספר הנושרים. אגף שח"ר שלנו, שמטפל באוכלוסיות בשכונות ובעיירות פיתוח, ימשיך לתגבר את בתי הספר במקומות הללו, אבל יצבע יותר שעות לטובת מניעת הנשירה. אנחנו נתגמל בתי-ספר שיכשירו תלמידים ונעודד אותם להתמיד עם תלמידיהם בתוך כתלי בית הספר.

את תוכנית החומש הזכירה השרה. אנחנו נמשיך בה, היא תוכנית טובה ונכונה ואני מקווה שהתפוקות תיראינה בזמן הקרוב.

הדגל הנוסף הוא הדגל הערכי, ולפניכם מוצגים כמה נדבכים על-מנת ליישם את הקניית וטיפוח הערכים שלהם אנחנו מכוונים. נתחיל בשעה שבועית בכיתות ז', ח' ו-ט' בחטיבת הביניים. התוכנית היא תוכנית רב-שנתית.

האם זאת תוכנית שהיא תוספת לשעות?

כן. אם בממוצע תלמיד קיבל 34 שעות, בעקבות הקיצוץ המערכת היתה אמורה להיפגע כך שתלמיד יקבל 33 שעות. אנחנו מחזירים את השעה הזאת, אבל צובעים אותה לטובת לימודי מורשת.

האם אפשר לומר, שבתשס"ב לעומת תשס"א ילמדו את אותו מספר שעות, אבל שעה אחת ילמדו מורשת על חשבון משהו אחר שכרגע אנחנו לא יודעים מהו?

כן. בכל הבוכהלטריה הזאת של השעות אנחנו גרענו את השעות מספחים שהם לא פרויקטים גדולים שהיו במערכת או מקצוע מסוים, זאת אומרת זאת התייעלות פנימית שלנו על-מנת לא להסב נזק לכלל השעות במערכת.

התוכנית הזאת היא תוכנית מגן הילדים ועד י"ב. היא תיושם כרגע בחטיבת הביניים, ובשנתיים הבאות נחיל אותה גם על גנים.

האם התוכנית היא כתובה, יש משאבי למידה והשתלמויות?

התוכנית כתובה. היינו מצומקים בשעות, ולו היינו בידינו השעות יכולנו להחיל אותה כבר מגן הילדים ועד י"ב. מדובר בתוכנית ספירלית, זאת אומרת אלה אותם נושאים, פחות או יותר, שחוזרים על עצמם אבל בהעמקה שונה, בהתאם לבשלות הגילאים. עם התקציב נתקדם ונחיל אותה על כל המערכת.

נבנתה תוכנית לימודים לבגרות, ששמה בישראל הוא "ארץ ישראל וארכיאולוגיה". פרקי המבוא שלה, שנלמדים בכיתה י', נעים סביב נושא ירושלים. הנושא הזה יילמד בכל כיתות י', ובכיתות י"א-י"ב תהיה אפשרות בחירה לתלמיד האם הוא רוצה להמשיך ולהתמחות במקצוע או לא. כל כיתות י' ילמדו את המקצוע הזה, שמתמקד בירושלים, בנוסף לסיורי של"ח – שדה, לאום, חברה – שממילא קיימים בכיתות י'. הסיורים האלה ישולבו גם בירושלים.

מה זה תוכנית ספירלית?

זאת תוכנית שהנושאים שלה חוזרים על עצמם באופן סיבובי, אבל ברמות העמקה שונות בהתאם לבשלות גילאים.

זאת מלה אחרת במקום "הוליסטית".

בהקשר של ערכי דמוקרטיה ואזרחות, נשמח ליישם את דוח קרמניצר. לכיתות ב', ג' ו-ד' יש תוכנית מולדת, חברה ואזרחות, שתקבל יתר תשומת לב החל מתשס"ב. זאת תוכנית שהיתה קיימת, אבל הדגשים חשובים כאן. לכיתות ח' יש ספר חדש, "מסע אל הדמוקרטיה", שגם הוא הוכן במסגרת המלצות דוח קרמניצר. לכיתות י', י"א ו-י"ב יש תוכנית שהומלצה במסגרת דוח קרמניצר, אבל הוכנה על ידינו, לפיה שיעורי אזרחות יילמדו ברמה של עד חמש יחידות לימוד, והיחידה השלישית תהיה מיזם שהמשמעות שלו היא עבודה אישית בקהילה. זה מאוד התחבר לחינוך לאזרחות טובה.

הזכירה השרה את הנושא של שוויון הזדמנויות בין המינים, אז נאה דורש נאה מקיים. אנחנו לא רק מדברים על זה שאנחנו דורשים שוויון, אנחנו נוודא שכבר בגן הילדים הגננות תקבלנה הכשרה מתאימה ובמהלך הקיץ הן תעבורנה הכשרה. במקביל הן תשנינה את הסביבה החינוכית בגני הילדים. לדוגמה, אם יש לנו פינת הרופא, מדוע שלא תהיה פינת הרופאה? או לחילופין, אפשר להחליט שזאת תהיה פינת המרפאה. גם בספרי הלימוד ראינו נוסחים שמדגישים מאוד את המקצועות הנחשבים כמקצועות גבריים והמקצועות הפחות נחשבים כמקצועות נשיים. באיורים האלה נעשה רוויזיה שוויונית, על-מנת שמה שהילד רואה וקורא יהיה בהלימה.

מסע שורשים לפולין הוא מסע מאוד חשוב שקיים במערכת. השרה הכריזה ביום השואה השנה, שהיא תכפיל את מספר המלגות הניתנות לתלמידים מעיירות פיתוח ומשכונות, על-מנת לעודד אותם לצאת לאותו מסע שורשים. בדרך-כלל מדובר באוכלוסיות ששורשיהן המשפחתיים הם לאו דווקא מאירופה ולא חוו את השואה.

אני מבקש להעיר על כך שאתם לא מציינים כמויות.

היו 400 מלגות בגובה של 400 דולר כל אחת, והשרה העלתה את המספר ל-800 מלגות. אגב, עלות הנסיעה היא כ-1,000 דולר. העלויות היקרות הן בעיקר סביב הטיסה עצמה, וכל עוד יהיה מונופול לשתי חברות, אלה יהיו המחירים.

דוח מבקר המדינה עמד על העניין הזה, שתעריפי הטיסות הם בלתי מוסברים.

אנחנו מתכוונים לבדוק את הנושא הזה.

אל-על משתמש במונופול שלו לרעת תלמידי ישראל, ואתם תקבלו גיבוי מלא מוועדת החינוך לשבור את המונופול. בעיני אם עוד תלמידים יוכלו לבקר בפולין במחיר מופחת זה יותר חשוב מאשר לשמור על המונופול של אל-על.

אתה צודק לחלוטין, אנחנו נבדוק את העניין ונביא את התוצאות בפני הוועדה.

מדוע הנסיעות הן רק לפולין?

מה היה מצופה?

השואה לא היתה רק בפולין, היא היתה גם במקומות אחרים.

נכון, אבל בעיקר שם נרצחו יהודים.

יש מערכת ניתוב, שתבדוק את מצב האלימות בבתי הספר. יש לנו מדד שמשקף את כל צורות האלימות, גם המילולית וגם הפיסית, גם בין מורים לבין תלמידים וגם בין תלמידים לבין עצמם. בהתאם לזה בתי הספר יוכלו לפתח תוכנית לטיפול מונע. נרחיב את סמכויות המנהל על-מנת לאכוף משמעת וסדר ונכניס גם דבר שלא היה קיים עד היום, וזה יועצות לבתי הספר היסודיים.

חבר הכנסת אורלב בוודאי יודע, שהרבה משעות החברה והחינוך מוקדשות פעמים רבות לבדיקת נוכחות תלמידים ולתגבור במקצוע הלימוד שהמחנך גם מלמד אותו ולא הספיק, ולאט-לאט חל פיחות בשעה הזאת ולא נעשו בה הדברים שלשמם היא קיימת. אנחנו נצבע את השעות הללו בנושאים ערכיים ונוודא, בשיטותינו שלנו, שהם אכן מיושמים. כמובן ניעזר בפיקוח על בית הספר, בתוכניות עבודה של בית הספר, ונוודא שאכן התכנים הללו ייושמו בתוך שעות החינוך על-ידי המחנכים בכיתות. נפעל לנושא מניעת סמים ואלכוהול, זה נושא שהוא קיים רבות במערכת, למניעת אלימות וכל רעה חולה אחרת שיהיה ראוי לדון בה. נשתמש באותה שעה גם לנושא של כישורי החיים.

הדגל האחרון שאנחנו מניפים אותו הוא הדגל של המורים, שעל-פיהם יקום וייפול בית-ספר. חשוב מאוד שכוח ההוראה יהיה כוח הוראה איכותי מהמדרגה הראשונה, ואנחנו נעשה הכל על-מנת לשדרג אותם.

בתיאום עם ארגוני המורים נסמן לעצמנו אילו קריטריונים יתנו למורה גמול, שבגינו כדאי יהיה לו להשתלם. אנחנו, למשל, רוצים מאוד להעלות לסדר היום את לקויות הלמידה. זה נושא מאוד כאוב ויש לנו יותר מ-10% מהתלמידים במערכת שלוקים בלקות כזאת או אחרת. התלמידים הללו לא מטופלים, משום שהמורים ברובם אינם יודעים להבחין בכלל בלקות והם חושבים שהתלמיד הוא היפר-אקטיבי, עצל, עם בעיות משמעת, ולא תמיד כך הם פני הדברים. לפעמים מאחורי ההתנהגות החריגה הזאת מסתתרת לקות שמפריעה לו להשתלב בשיעור בכיתה והוא מתחיל להוות בעיה ומטרד. אנחנו נעשה הכל על-מנת לאפשר למורים לאבחן, לאתר ולשלוח לטיפול את התלמידים הללו. נתגמל מורים שיתמקצעו במקצועות בעייתיים, כמו מתמטיקה ואנגלית, שם יש לנו אחוז הכישלונות הכי גבוה בבגרות. וכמובן מורים שיסכימו ללמד במערך מסייע בית-ספרי, שבו התלמידים החלשים מקבלים שיעורי תגבור. נעודד מורים להגיע גם לפריפריה וכן לצאת לתפוצות וללמד בקהילות היהודיות.

בד בבד עם הרצון שלנו להכניס כוחות טובים למערכת, אנחנו ננצל את התקופה הזאת שיש ירידה בהיי-טק. היום נכתב שאחוז המובטלים בקרב האקדמאים גדל, וזה בעיקר נובע מהבעיות שצצות בתעשיית ההיי-טק. פנינו ונמשיך לפנות גם בפרסומים בעיתון וגם בדרכים עוקפות, דרך אנשי תעשייה ומנהלי כוחות היי-טק, לגייס כוחות אפילו לטווח של שלוש שנים, על-מנת שיתנו למערכת את מה שהם מסוגלים לתרום בנושא מדעים וטכנולוגיה. הנושא הזה נעשה גם בשיתוף משרד העבודה והרווחה.

אנחנו לא מצליחים לגייס מורים טובים למערכת, גם משום השכר העלוב שמקבל מורה בתחילת דרכו, סכום של כ-3,000 שקלים בחודש. הגענו להסכמה עקרונית עם ארגוני המורים, שהם מוכנים לא לכרוך את ההעלאה של השכר של המורה המתחיל בהעלאה אוטומטית של יתר הדרגים, וזה היה הקושי עד היום.

אנחנו כבר אחרי הבחירות.

אנחנו עכשיו אחרי המתחים, אנשים נבחרו לארבע שנים נוספות ואפשר לפעול.

בתקווה שאכן יעמדו בתור הרבה כוחות הוראה איכותיים בפוטנציה, על-מנת להכניס אותם למערכת אנחנו צריכים להוציא מורים ולפנות מקום בעבור החדשים. ביקשנו הגדלה של מכסות לפרישה מוקדמת, ואני מקווה שנקבל תשובה חיובית לעניין. תודה.

אני מאלה שמברכים על המדיניות החדשה. אני מודה, שבמדיניות החדשה יש שינוי בהדגשים, שאני מדבר עליהם כבר כמה שנים, בעיקר הדגש על התחום הערכי לראות במערכת החינוך כמחויבת לחינוך ערכי ולא לראות את בית הספר רק כמכונת לימודים. אפשר להתווכח אילו ערכים, אפשר להתווכח מה הסדר הפנימי של הערכים, ואם זה סידור אפשר להתווכח איזה סידור – אורתודוכסי, קונסרבטיבי או רפורמי. אבל לצורך המחויבות הבסיסית של מערכת החינוך לחינוך ערכי, המדיניות הזאת היא מאוד נכונה. אני חושב שהיא צריכה לקבל את הגיבוי המלא, מה עוד שפה יש הצהרה חד-משמעית לגבי שלושה תחומים, שאני חושב שהם בהסכמה רחבה בחברה הישראלית, שקשורה ביהדות, בציונות ובדמוקרטיה. ההתמודדות היא לא פשוטה, אבל כולנו מאמינים שניתן לעשות את השינויים.

שינוי במערכת החינוך צריך לבוא לידי ביטוי בחזית הרחבה שלו. כלומר זה לא רק בממד הצר של הקצאת שעות, זה צריך לבוא לידי ביטוי למשל בהשתלמויות מורים. בדקתי את תוכנית ההשתלמות למורים לשנה הבאה ואין שם כל שינוי. למשל, הנושא הערכי איננו מקבל כל ביטוי להשתלמויות מורים לשנה הבאה. כולנו מבינים שהשתלמויות מורים זה מכשיר חשוב מאוד, והוא איננו מקבל ביטוי לשינוי תוכניות למכללות להכשרת מורים. כלומר, המורה בתשס"ב לא יהיה מורה עם הדגשים ערכיים שונים מהמורה שסיים בתשס"א או בתש"ס. וכן שורה ארוכה של תוכניות, כמו מרכזים פדגוגיים, תוכניות לימודים וכל הסביבה התומכת של מערכת החינוך. אם עושים שינוי הוא לא יכול להיות נקודתי בכך שנותנים שעה ואומרים שזאת מורשת.

דבר שני הוא העניין של הקיצוץ בחינוך. כולנו קוראים עיתונים ושומעים שיש כוונה של הממשלה לקצץ במערכת החינוך. אני רוצה לבקש אינפורמציה לדעת איפה זה עומד, האם יש קיצוץ, האם יש כוונה לעשות קיצוץ, איפה תעשו את הקיצוץ וכדומה, כי אני חושב שאפשר יהיה להשיג הסכמה רחבה לא רק בוועדת החינוך אלא גם במליאת הכנסת, למרות שיש רוב קואליציוני גדול, שמערכת החינוך לא תקוצץ. אגב, החלטה שגם ממשלת ברק קיבלה אותה בראשית שנת הלימודים תש"ס. הקיצוץ של 100 מיליון נעשה, אבל הקיצוץ המיוחד על החינוך לא נעשה, ובמקום קיצוץ של 500 מיליון עשו קיצוץ של כ-150 מיליון, שהיה קיצוץ אחיד בכל משרדי הממשלה. הואיל ואני שומע שכנראה שר האוצר למד מפקידי האוצר שמקיצוץ אחיד קשה להתחמק, אז הוא מחליט על קיצוץ אחיד. הוא מעלה קצת את האחוז, ואז יש קיצוץ אחיד על כולם. כל אחד מאתנו מבין שאנחנו מדברים פה בסכומים של עשרות מיליונים, בטכנולוגיה מדובר בקיצוץ של עשרות מיליונים, ולכן ברור שצריך להיאבק נגד הדבר הזה.

הדבר השלישי הוא התייחסות לשני חוקים. חוק אחד זה יום חינוך ארוך, שיש הסכמה רחבה שהוא חוק חברתי ערכי מאין כמוהו. בשנתיים האחרונות הממשלה הקודמת לא רק שלא הוסיפה בתי-ספר, אלא נגרעו עשרות בתי-ספר מה-107. שאלתי היא איפה אנחנו עומדים.

הנושא הנוסף הוא חוק חינוך גילאי 3-4, שאמנם הממשלה הקודמת ביקשה וקיבלה אישור הוועדה להרחיב את החוק, אבל מרחיבים את החוק על הרחבה קיימת, כלומר נותנים ביטוי חוקי להרחבה קיימת. השאלה היא מה כוונת הממשלה החדשה לקראת תשס"ב בנושא הזה.

שאלה נוספת היא בתחום הבטיחות. זה לא תחום חינוכי, אבל זה נושא שלא יורד מסדר היום. משום מה לא דובר כאן על הנושא הזה, ושאלתי היא איפה זה עומד. כידוע, הרשויות הקיימות, על-פי חמישה פרמטרים של המשרד, הגישו תביעה בסדר גודל של 230 מיליון והם נענו בתחילה ב-15 מיליון ואחר-כך הוסיפו להם עוד 10 מיליון. המצב הוא שבקופה אין שקל אחד.

יש תלמידים ומורים במוסדות חינוך ביש"ע, שנמצאים תחת לחימה. לצערנו תלמידים נרצחו, לצערנו מורים נרצחו, והאש ממשיכה. אנחנו יודעים שבקדנציה הקודמת היו כוונות טובות והצהרות נכונות, אבל לא היה גיבוי תקציבי לעניין. אפשר להתווכח ויכוח פוליטי על ההתיישבות ביש"ע, אבל נדמה לי שבין חברי ועדת החינוך אין ויכוח, שאם יש שם תלמידים הם צריכים להיות מוגנים.

דבר אחרון, אתם מדברים על אלימות, סמים ואלכוהול, ואני מבקש להוסיף את נושא ההימורים, שגם הוא רעה חולה.

אם יש משהו שאני מרוצה ממה ששמעתי, הוא שהעובדה שיש שרה חדשה בראש המשרד לא הביאה למהפכות, ואני מציין את זה לחיוב. בדרך-כלל כל בעל תפקיד חושב שהוא הולך לשנות את העולם. יכול להיות שיש תחומים שבהם אפשר לעשות מהפכות, אבל בחינוך אי-אפשר לעשות ממש מהפכות. אחד הדברים שמביאים לדעתי לחינוך יותר טוב ולהישגים בחינוך באופן רחב, הם דווקא המדע והעקביות וטיפול יום-יומי מתמיד. נראה לי שזה לאורך זמן נושא פרות מבחינה חינוכית יותר מאשר תוכניות ומהפכות ושינויים מרחיקי לכת. כמו שנאמר פה, זאת מערכת שאי-אפשר לסובב אותה בבת-אחת 180 מעלות ואפילו לא 90 מעלות. הבעיה היא שזה לא כל-כך מתאים לפוליטיקאים. פוליטיקאים צריכים הישגים לטווח קצר, באופן מיידי. משרד החינוך הוא משרד, שמי שנכנס אליו וחושב שהוא יוכל לקצור מיד הישגים, חבל לו על הזמן.

תוכנית מורשת היא לא מהפכה, אלא תהליך שהתחיל מהעניין של בדיקת הצורך איך מכניסים את המרכיב היהודי לתוך החינוך הממלכתי הכללי. הבדיקה התחילה לפני לפחות עשר שנים, ואולי יותר מזה. השר המר הוא שיזם את זה, השר רובינשטיין הכין תוכניות והשר שריד אפילו התחיל להכניס את זה לתוך המערכת. הבוקר שמעתי אותו משתבח בעניין הזה, וגם השרה ציטטה אותו. אני רואה בזה המשכיות ולא מהפכה, אבל יש כאן נכונות ונחישות להכניס את התוכנית הזאת מתוך הבנה שצריך לקדם אותה ולהרחיב אותה.

אני קצת מתפלא על השר שריד. כולנו אנשים פוליטיים, והמחלוקות הפוליטיות ידועות. מתוך ניסיון שלי דווקא בתפקיד קודם, בהיותי ראש עיר, למדתי גם מהתייחסויות של אחרים וגם מעצמי. הרבה פעמים קורה, שכאשר אדם הוא ראש עיר יש לו אופוזיציה, וכשהוא מפנה את מקומו ראשי האופוזיציה יכולים לתפוס את מקומו. בדרך-כלל, ברגע שהאדם תפס את מקומו כראש עיר יש כלפיו גישה אחרת, וגם אם אדם היה יריב שלו בעבר הוא יודע מה מונח על כתפיו עכשיו ויש כלפיו התייחסות אחרת. יוסי שריד הוא מצד אחד מאוד ברור של המתרס, והשרה לימור לבנת היא בצד אחר מאוד ברור של המתרס. לא הבנתי את התקפה של יוסי שריד היום על התוכנית, גם מבחינה זאת שהוא היה בתפקיד הזה. דווקא בגלל שאין מהפכות גדולות בחינוך ודווקא משום שהיום השרה לא מחדשת דבר בעניין המורשת, היא רק מחליטה להמשיך באיזושהי דרך שהיא התחילה בה, שגם יוסי שריד הלך בה. הבעיה עם יוסי שריד היא אחרת לגמרי, שאצלו מורשת זה משהו אחד ואנחנו מבינים מורשת כמשהו אחר. אצלו מורשת זה רק אם אתה מלמד ברוח האוניברסליות, ואצל אחרים מורשת זה יהדות וציונות.

יושב-ראש הוועדה נגע בעניין של הכשרת מורים באופן הרחב של העניין, ואני רוצה לשאול במסגרת ההבחנות, ואלה בוודאי הבחנות שנעשו קודם, צריך לבדוק אם באמת הוכשרו מורים להורות את עניין המורשת, על-פי תוכניות הלימודים וספרי הלימוד שאני מקווה שיש, אחרת זה רק דיבורים.

בעניין פולין, המחירים בשמים. זה נכון לסייע בפריפריות ובשכונות, במקומות שיש בעיה כלכלית, אבל גם אנשים מבוססים לא צריכים לשלם מחירים כאלה. מדובר במסע תיווך, שבדרך המחירים קופצים. שמעתי הערה של חברת הכנסת אביטל, שיש מקומות אחרים שצריך לבקר בהם ולא רק פולין. אבל מה לעשות שרוב המקומות הקשים היו דווקא בפולין? זה נכון שיש דכאו ויש טריזנשטט, אבל פולין זה גיא ההריגה הגדול ואי-אפשר בסיבוב אחד לעשות הכל. אגב, יש בתי-ספר שאחרי הביקור באושוויץ ובטרבלינקה עושים המשך טיול לפראג, להפגת המתח, אבל מתרצים את זה בסיור בטריזנשטט. צריך לבדוק מה המחיר של הדבר הזה. אם עושים סיור מהסוג הזה, אני לא סבור שצריך אחר-כך לצ'פר את התלמידים. אני מציע שמשרד החינוך יבדוק גם מה משמעות העלות.

בעניין המורים אני חוזר שוב ושוב על הדברים, וכך גם אחרים, והשאלה העיקרית היא איך מגייסים כוחות הוראה יותר איכותיים. בשורה התחתונה זה הרי שכר. צריך שהמשרד יתחיל לעסוק גם בתעמולה, לא לפחד ולא לחשוש. פעם אמרו "הטובים לטיס", וצריך לומר "הטובים להוראה" – גם לדבר על זה, גם להטיף לזה, אבל זה מוכרח להיות עם איזשהו כיסוי, כי זאת החברה שלנו וכך סתם בהתנדבות כמעט אין דבר כזה. אני חושב שאחד הדברים הוא גם העתקת מורים לפריפריה, ששם הבעיה הרבה יותר חריפה, ולהביא להבנה עם ארגוני המורים. מוכרחים להגיע אתם להבנה. זה נכון מה שנאמר על הצינור, גם בהתחלה וגם בסוף לפנות את המסמרים בלי הראש, בהסכמה ובהבנה, וגם שכר דיפרנציאלי. לא ייתכן ששעת ההוראה תהיה אותה שעת הוראה בכל מקום, לכל מורה ולכל מקצוע. מוכרחים להיכנס לשינוי עמוק בנושא הזה של שכר המורים.

בעניין התקציב, גם אני שותף לדאגה הזאת. אנחנו יודעים שחרב קיצוצים אמורה לעבור בממשלה, ועם 23 מיליארד שקלים זה עץ נהדר לקצץ ממנו, זה לחם בשביל אגף התקציבים. אני לא מדבר על מאבק שצריך לעשות בעניין הזה, אבל אני מברך על הדוגמאות שניתנו פה על מציאה תקציבית בתוך המשרד הגדול הזה, ואני רוצה לעודד אתכם להמשיך. תתחילו לחטט בתוך השטח ותמצאו שם הרבה כסף, או לא מנוצל או מנוצל ולא לצרכים הנכונים. אני יכול להעלות על דעתי את עניין שעות מילוי מקום. תבדקו בתוך המערכת בית-ספר אחר בית-ספר ותראו מה עושים עם שעות מילוי המקום האלה, כמה הן מנוצלות וכמה הן שוות. בדיקה כזאת של נקודה אחרי נקודה מביאה להצטברות של פרוטה לפרוטה.

אני מבקשת להצטרף לברכות לשרה, גם בהדגש להכנסת שעות מורשת, אבל גם כללית יותר, ודווקא מנקודת ראותה של מי שהיא חושבת שהיא בשמאל על ההבחנה בין הפרטה בנושאים הכלכליים לבין חוסר ההפרטה בנושאים החברתיים, כי אני חושבת שדווקא בחברה כמו שלנו, מנקודת הראות של השמאל, כל מי שרוצה חברה מתקדמת צריך לתת את השירותים הטובים ביותר. זאת אומרת, בשירותים אין הפרטה.

בנושא של מורשת אני רוצה להוסיף דבר אחד שהוא בגדר משאלה. יש רשת, שהשרה בוודאי מכירה אותה, של בתי-ספר תל"י – תגבור לימודי יהדות - שהתחילו דווקא מתוך רצונם של ההורים לתגבר את לימודי היהדות. בשנה האחרונה מספר בתי הספר הממלכתיים האלה הוכפל ואנחנו מדברים על 20,000 תלמידים שלומדים במסגרת הזאת, והתוצאות הן יוצאות מן הכלל. יש תור עצום בנושא הזה. אולי כדאי לחשוב במשותף, כי מדובר בבתי-ספר ממלכתיים, שאליהם מכוונים לימודי המורשת. צריך לבדוק איך משתפים פעולה בנושא הזה.

לא שמענו כל התייחסות בנושא יום לימודים ארוך. אני מבקש שתהיה לנושא הזה תשומת לב מיוחדת, כי תחושתי היתה שכל הנושא הוקפא הלכה למעשה על-ידי הממשלה הקודמת. יש לי אינטרס כפול לשלב סטודנטים במסגרת כזאת, ואני רוצה שנקדם את זה.

שמחתי לשמוע שהחלטת לא לקצץ במגזר הערבי. אמנם אין פה אף חבר-כנסת ערבי, אבל כמי שעורכת סיורים לא מעטים בגלל הפער העצום, וגם בגלל שאני מאוד חוששת דווקא בימים אלה שאנחנו נמצאים בבעיות מאוד קשות, שבסופו של דבר חוסר תשומת לב מספקת למגזר הערבי תביא למתחים וללחצים. אני רואה מה שקורה יום-יום במגזר הבדואי, שם יש 45 עיירות לא מוכרות שאין בהם בתי-ספר ואין פתרונות חינוכיים, וזה מרשם להתפוצצות חברתית.

אני מבקשת ממך התייחסות לכל הנושא של טלוויזיה חינוכית. הטלוויזיה החינוכית היא כלי מצוין גם לבתי-ספר, גם לעיירות פיתוח וגם למגזר הערבי והבדואי.

כמי שישבה הרבה שנים בגולה, בשנים האחרונות עסקתי יותר בכל העניין של החינוך לערכים ישראליים-ציוניים בקרב יהדות הגולה. יותר מדי שנים השארנו את זה בידי הסוכנות היהודית.

אני לא יודעת אם היית אתנו בשתי הישיבות שהקדשנו להשכלה, בעיקר בקרב פרחי הוראה. הבעיה לא מתחילה עם פרחי הוראה, הבעיה מתחילה מבית-ספר עממי ונמשכת לאורך כל הדרך. יש אדישות לידע כללי, ורמת הבורות שאופיינה בתוכנית טלוויזיה שעסקה בנושא היא דבר מדאיג, שמחייב הקמת צוות במשרד החינוך כדי לתת את הדעת כיצד נוקטים בשיטות הוראה שתחנכנה לקצת יותר סקרנות אינטלקטואלית. אני פחות מדברת על חינוך ויותר על השכלה.

בעשר השנים האחרונות ליווינו תחלופה של שמונה שרים, וכל שר הביא את תורתו, את השקפת עולמו ואת החדשנות. לצערי הרב, כל מי שיעקוב לעומק אחרי כל החדשנות הזאת בעשר השנים האחרונות יראה משרד שהוא מרובה בתוכניות ומאוד מצומצם במשאבים שאפשרו לתוכניות האלה לצאת לפועל. אנחנו יכולים לראות את גילאים 3-4, את חוק יום לימודים ארוך, את דוח שנהר, את דוח קרמניצר, את דוח הררי ואת כל התוכניות הללו שלא יצאו לפועל. לכן הפעם צריך לדבר בשבח העובדה, שהשרה והנהלת המשרד החליטו לקחת מהתכנים הקיימים ולא לחשוב שצריך להמציא עוד תוכניות חדשות, אלא להתמודד בשטח עם יישום התוכניות הקיימות.

צריך לזכור ולחרות על לוח לבנו, שלמערכת חסרים מיליארד שקלים וחצי. אם יש מאבק חשוב ואם יש יעד חשוב ואם צריך להיות מכנה משותף שצריך להסמיך את כל האנשים סביבו, זה העניין שתת התקציב הזה לא מאפשר למערכת להתמודד עם הצרכים האמיתיים והרחבים במערכת כולה.

כולנו צריכים לזכור, ש-20,000 השעות שקוצצו לא הוחזרו למערכת, זאת אומרת היום יש חוסר של 20,000 שעות שנלקחו מכל מיני דברים, והשעות שהוספו הן לתוספת אחרת, שהיא אמנם חשובה וראויה וצריך לעודד אותה, אבל במערכת מקצצים בשנת הלימודים הבאה 20,000 שעות.

לא מקצצים, משנים את הייעוד. לוקחים ממשהו קיים ומחזירים אותו בצבע אחר.

לוקחים ממשהו ונותנים משהו חדש. זה קיצוץ, זאת הורדה ממשהו קיים. אני יוצא מתוך הנחה, שכל מה שקיים הוא ראוי, אין דברים מיותרים במערכת, כי במערכת אין עודף של שעות.

אני מציע לכולנו לחשוב, שאנחנו לא מכנסים את החינוך ואת הערכים בשעה אחת בשבוע. כל תוכנית לימודים, בספרות ובהיסטוריה ובתנ"ך, היא מנוף לחינוך ולערכים ולעיצוב האישיות ולהשקפת העולם. כל תוכנית לא נבחרה סתם, אלא משום שזה המנוף האמיתי לעצב את האישיות ואת הערכים ואת השקפת העולם של התלמידים. לכן מערכת החינוך צריכה לראות בכל תוכנית שהיא את המנוף ואת היעד ואת הפרוזדור להוביל את התלמידים לטרקלין של החינוך, ולא רק לכנס את זה בשעה כזאת או אחרת.

בתוכנית הזאת אין מדעים מדויקים. כבר עברנו תוכנית שהגה אותה שר החינוך הטוב שהיה, אמנון רובינשטיין, והמנכ"ל הטוב שהיה, שמשון שושני. אני זוכר את התוכנית "ישראל מאמינה בחינוך", והם קבעו שבהגיע מדינת-ישראל לשנת 1998 יהיו 48% זכאים לבגרות, והתוכנית הזאת נכשלה. לכן אני מציע לכמת את הדברים במספרים. לומר שהציפייה שלנו שבשנת תשס"ב יהיה מספר מסוים של זכאים, כך שנוכל לשפוט את הדברים ולראות שאכן התוכניות מהוות הצלחה לגבי המגמה הזאת. מה שחסר בתוכנית זה המדע והטכנולוגיה. אני חושב שכדי ליצור את האיזון המושכל בין דוח קרמניצר לדוח שנהר, שהם דברים ראויים ונכונים, צריך להמשיך את התנופה של ועדת הררי ולהמשיך לקדם את המדע ואת הטכנולוגיה. אנחנו יודעים שהתוכנית הזאת לא הושלמה ולא יצאה לפועל. אני סבור שהקיצוץ הוא לא 110 מיליון שקלים, אלא 150 מיליון, כי 100 מיליון זה בבתי הספר ובהצטיידות יש עוד 25 מיליון שקלים וכן בכיתות י"ג-י"ד. לכן אני חושב שחשוב להדגיש את זה ולהניף את הדגל הזה ולדבר על זה, כי המדע והטכנולוגיה זה ראש חץ היום בחברה המודרנית שאנחנו חיים בה.

אין בתוכנית הזאת בטיחות, וחייבים לכלול את הנושא הזה. לא ייתכן שמשרד החינוך לא יקצה, ולו שקל אחד, לנושא של בטיחות. בוודאי בריבוי התאונות שהיו בשנה האחרונה, היו 14,000 תאונות במערכת החינוך. אנחנו יודעים שחלק מהתלמידים מצאו את מותם כתוצאה מבעיות בטיחות, וצריך לדבר על זה.

מאוד חשוב לא לעצור את חוק גילאי 3-4 ולא לעצור את יום לימודים ארוך. יש קשיים, יש מהמורות, יש אבני נגף ביישום של התוכנית הזאת, אבל החוקים הם חוקים ראויים, הם חוקים חברתיים, הם חוקים חשובים מאוד, וצריך להתגבר על הקשיים ולהוביל אותם למחוזות ההצלחה, ואסור לעצור אותם נוכח ההערות והביקורת שמשמיעים.

אני מציע לא לעסוק ביוסי שריד. פרקו ותקופתו תמו במערכת החינוך ואני לא חושב שהוא הסמן היום לדברים הללו. אני מציע שנתמקד כולנו בסדר היום החברתי שצריך להיות במערכת החינוך.

כמו כולם, גם אנחנו מברכים על הכנסה של ערכים במתכונת של המורשת. אנחנו מתנגדים ונתנגד לכל קיצוץ שיהיה בשעות הוראה, ואנחנו שמחים על כך שמתכוונים להחזיר את 20,000 השעות הללו. אנחנו רוצים להיות בטוחים שאמנם כשמוסיפים את אותם 20,000 שעות זה לא בא על חשבון חלק מהכיתות שבהן יהיה קיצוץ. אנחנו מבקשים שלא יהיה כל קיצוץ בנושא של שעות הוראה.

אני מבקש להדגיש, שאנחנו נתנגד לכל קיצוץ נוסף שמישהו מתכוון ליצור במערכת החינוך. כל אלה שהתמודדו על ראשות הממשלה אמרו שמערכת החינוך היא זאת שבה צריך להשקיע, התייחסו לזה כמערכת של השקעה ולא מערכת של הוצאה. זאת השקעה בנושא החשוב ביותר מבחינת כולנו. הם הילדים שלנו, ואסור לקצץ בהשקעה, אלא רק להגדיל בה, בטח בתקופה של אבטלה. אנחנו דורשים שלא יהיו כל קיצוצים במערכת החינוך, אלא ההפך, תהיה הרחבה.

הרחבה צריכה להיות בכמה מישורים. המישור הראשון, אסור שיהיו סיכונים לילדים שהולכים לבתי הספר. אסור שהנושא הבטיחותי יהיה בצד. אתם עוסקים סקרים, וצריך לבנות תוכנית חומש לפתרון כל בעיות הבטיחות בבתי הספר. אנחנו לא נאפשר לילדים ללכת לבית-ספר שאולי הם לא יחזרו ממנו. יש בתי-ספר וגני ילדים שהם במצב נוראי, עם מערכות של סיכון, וחייבים להקצות לכך משאבים.

אני מבין שהוועדה למניעת אלימות עדיין לא הגיעה לסיום יישומיה ואין עדיין החלטות ברורות בנושאים האלה, אבל הנושא הזה הוא קריטי לכולנו. אנחנו יודעים שזה לא רק בתי-ספר.

זה יהיה בימים הקרובים ממש.

הבנתי שזה יהיה עד סוף מאי. החלק האחרון אומר, שגם את הוועדה למניעת אלימות יהיה צריך להגדיר בתוספת משאבים. לא שמעתי על תוספת המשאבים האלה, ואני חושב שצריך להגדיר אותה גם כשמדברים על תקציב החינוך, בשנה הנוכחית ועל אחת כמה וכמה לשנה הבאה.

קבענו והגדרנו, שאחד הנושאים הבעייתיים שקיימים בתוך מערכת החינוך זה הנושא של תשלומי ההורים. ביקשנו לבטל את כל תשלומי ההורים בחוק, ביקשנו שאותו חוק לא רק שיבטל את כל תשלומי ההורים, אלא שאנחנו מציעים מקור חלופי. אמרנו שאנחנו חושבים שצריך לעשות את זה דרך המערכת של הביטוח הלאומי, מאחר שנושא תשלומי ההורים היום זה גבייה רגרסיבית. היא פוגעת בחלשים הרבה יותר מאשר בחזקים, ואסור שזה יהיה כך. לכן תבענו וקיבלנו את תמיכת השרה גם בישיבה שהיתה לנו בנושא הזה, שאמנם מתכוונים לבטל את כל תשלומי ההורים. אנחנו מבינים שגם אם זה לא יהיה בשנה הקרובה, חובה להגדיר את זה כאחד מהיעדים של המערכת.

לא אמרתי שאנחנו נבטל את כל תשלומי ההורים.

על בסיס המקור האלטרנטיבי.

אני אשמח מאוד אם זה יהיה.

יש הצעת חוק כזאת. שר החינוך הקודם ומערכת החינוך תמכו בזה, אנחנו הבנו שגם מרכז השלטון המקומי תומך בזה, הבנו שגם השרה הנוכחית תומכת בזה. אנחנו לא חושבים שיש בעיה בנושא מבחינת מקורות.

הבעיה היא שהוא מעלה את עלות העבודה.

הוא לא מעלה את עלות העבודה, כי הוא נגבה מהצד של העובד ולא מהצד של המעביד.

בכמה כסף מדובר?

בכ-800 מיליון שקלים.

אני חושב שההחזרה של כל הנושאים הטכנולוגיים היא מבורכת. אנחנו חושבים שצריך לראות את כל המשמעויות של הנושא של החינוך המיוחד, ונדמה לי שכמעט ולא דנו בנושא הזה היום. אני חושב שצריך לראות את המשמעויות של הביצוע בנושא התשלומים של החינוך המיוחד, כי בחינוך המיוחד יש הרבה בעיות, שבסך הכל כמסגרות, כהחלטות כנסת וכהחלטות ממשלה הן כולן קיימות בצורה נאותה, אבל לעומת זאת הביצוע בשטח איננו תואם למה שהתכוונו לבצע. נושא החינוך המיוחד סובל בהרבה מאוד מגזרים, ואני מקווה שישנו את סדרי העדיפויות בעניין הזה.

גם אני רוצה להצטרף לברכות. המצב כפי שאני רואה אותו הוא, שעד גיל 15 תלמידים חושבים שהם חופשיים, הם מרוצים, ואחר-כך, כשמגיע זמן בחינות הבגרות, הם חוששים. החשש שלהם ושל המשפחות שלהם הוא, האם יש להם בסיס לבגרות או לא. רובם חושבים שאין להם בסיס לבגרות והם מחפשים מורים פרטיים למתמטיקה, לפיסיקה, לכימיה ולאנגלית. את הבסיס לבגרות הילדים לא מקבלים בבית הספר אלא באופן פרטי. אם יש מוטיבציה, ההורים משלמים את הכסף כדי שלילדים יהיה בסיס לבגרות. אם אין מוטיבציה, הם לא משלמים. משנה לשנה יש פחות מוטיבציה. היום, כשגם לא אקדמאים יכולים להשיג עבודה, לא צריך בגרות. אני חושב שזה חלק מתהליך שאנחנו צריכים לחפש לו פתרון.

אני מבקשת להשיב לכמה נקודות שהועלו כאן. החינוך בתפוצות הוא בעיני נושא חשוב מאוד, למרות שאנחנו כביכול לא ממונים עליו באופן ישיר. אני רואה מקום להרחיב את הקשר שלנו עם התפוצות. יש יחידה במשרד שעוסקת בנושאים האלה. אני מאוד מודאגת מכך שחלק מהעם היהודי בתפוצות נעלם לנו, ולכן צריך לחזק את הקשר ולהדק אותו, ויש לכך כמה תקדימים. רונית תירוש עצמה, כשהיתה ראש מינהל החינוך בעיריית תל-אביב, עסקה בתיווך של בית-ספר מתל-אביב מול בית-ספר בלוס-אנג'לס. יש תוכניות מהסוג הזה, לי עצמי יש כמה רעיונות. יש מה לעשות, ואני חושבת שצריך לעסוק בנושאים האלה. אני רואה בזה חובה לעצמנו.

חברת הכנסת קולט אביטל העלתה את השאלה של הטלוויזיה החינוכית. אינני בטוחה שיש מקום להמשך הפעלתה של הטלוויזיה החינוכית בצורתה הנוכחית. אינני בטוחה שהיא עונה על ייעודה. הנושא הזה נדון פעמים רבות באין-ספור ועדות שקמו והמליצו המלצות כאלה ואחרות, ואני מתכוונת למנות ועדה שתהיה קצרה מאוד ותתבסס על עבודה שנעשתה בעבר ותמליץ כיצד לנצל באופן אופטימלי את התקציבים שמושקעים כאן ואת העובדים שעובדים שם.

אשר לחוק שנוגע ליום חינוך ארוך ובכלל להארכת יום הלימודים. אני רואה בזה חשיבות גדולה מאוד, אלא שלא בטוח בכלל שהמתכונת של יום חינוך ארוך היא המתכונת שנותנת מענה נכון להארכת יום הלימודים. כפי שאני מתרשמת מהצוות המקצועי במשרד, יום חינוך ארוך נכון להיום נותן מענה להארכת יום הלימודים בשעה, לפעמים קצת יותר, אבל לא ממש, והוא מסתיים בסביבות השעה 14:00 במקום שיסתיים בשעה מאוחרת יותר, תלוי איפה.

לפי החוק הוא צריך להסתיים בשעה 15:30.

הצוות אצלי במשרד אומר שבפועל לא זה מה שקורה, כי חלק מהשעות הללו שניתנות בגין הארכת יום הלימודים נלקחות לצרכים אחרים בתוך המערכת הבית-ספרית, לשעות רוחב ולא לשעות אורך, והתוצאה היא שהתלמידים מסיימים את לימודיהם קצת יותר מאוחר ממה שהיו מסיימים אלמלא זה, אבל לא ממש יום חינוך ארוך. זה דורש בדיקה, זה דורש בחינה. אינני בטוחה שהכוונה המקורית אכן באה לידי מיצוי ויישום בשטח, כפי שזה צריך להיות. זה דורש בחינה מחדש. אני מציעה להקדיש לעניין הזה דיון מיוחד.

יש אופציה שנייה בעניין הזה, וזה הפרויקט שארגון המורים העל-יסודיים יזם אותו, פרויקט "עוז לתמורה". הפרויקט הוא מצוין ואנחנו עוד לא יודעים להגיד מה התוצאות, כי הוא מופעל רק שנה בחמישה בתי-ספר, ולכן עוד לא נעשתה בחינה של התוצאות. אבל על פניו ולכאורה הוא נראה פרויקט ראוי וטוב, למעט בעיה אחת, שאי-אפשר להתעלם ממנה, והיא העלות. העלות לשנה הראשונה להפעלת "עוז לתמורה" בבית-ספר אחד היא חמישה מיליון שקלים, ובשנה השנייה ואילך היא ארבעה מיליון שקלים לכל שנה. בשנה הראשונה יש השקעה של כמיליון שקלים בכל בית-ספר בתשתיות, בתנאים הפיסיים שיאפשרו את הארכת יום הלימודים במסגרת "עוז לתמורה". אנחנו הגשנו בקשה לראש-הממשלה ולאוצר לתקצב השנה את משרד החינוך ב-100 מיליון שקלים נוספים לצורך הפרויקט הזה, להרחבת הניסוי מחמישה בתי-ספר ל-20 בתי-ספר.

היתה התחייבות של ראש-הממשלה ברק.

אמרתי בפתח דבריי, שביקשנו מהאוצר ומראש-הממשלה לתקצב את משרד החינוך בכל מה שנוגע להתחייבויות של הממשלה הקודמת. יש מכתב של ראש-הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שניתן לרן ארז שבוע לפני הבחירות, בלי העתק לשר האוצר, בלי העתק לשר החינוך. יש התחייבות שניתנו על-ידי שר האוצר לשעבר אברהם שוחט, חלקם ימים ספורים לפני הבחירות. מדובר באין-סוף התחייבויות שניתנו, ואין כסף, ולכן אספנו את ההתחייבויות האלה ופנינו לראש-הממשלה ולמשרד האוצר בדרישה. והיה ומשרד האוצר יתקצב תקציב נוסף את משרד החינוך ב-100 מיליון שקלים לצורך הרחבת ניסוי "עוז לתמורה" בחמישה בתי-ספר לעוד 20 בתי-ספר, אני אשמח על כך מאוד ואנחנו נפעיל את זה, ולא ניקח את הכסף הזה לצרכים אחרים. והיה ומשרד האוצר לא יתקצב, ספק גדול אם ניתן יהיה בעלויות האלה להפעיל את הפרויקט הזה. אני מציעה שהאוצר אכן ימלא את ההתחייבויות של ראש-הממשלה הקודם.

היו גם התחייבויות של נתניהו. אנחנו בעד מילוי כל ההתחייבויות, גם של נתניהו וגם של ברק.

בהחלט. אני גם בעד מילוי ההתחייבויות של זלמן ארן.

דבר נוסף הוא פנימיות היום, שהן לא ממש יום חינוך ארוך על-פי מה שאנחנו נוהגים לקרוא יום חינוך ארוך, מהטעם הפשוט שהן אמנם מאריכות מאוד את יום הלימודים, לפעמים עד 16:00 ולפעמים עד 17:00. הן נותנות גם ארוחת צוהריים. אבל לא מדובר כאן בחינוך על-ידי מורים, אלא במדריכים למיניהם, ולא מדובר בכלל התלמידים אלא בתלמידים ממשפחות מצוקה, ששולפים אותם מתוך הכיתות ולהם נותנים. לכן יש כאן יתרונות גדולים מאוד וסיוע גדול מאוד למשפחות המצוקה, ומצד שני אין בזה מענה שהוא המענה המקורי שנמצא בבסיס הרעיון של יום חינוך ארוך ושל "עוז לתמורה", היינו שהמערכת כולה לומדת לאורך היום והמורים נותנים יותר שעות. אנחנו נגדיל השנה מעט את פנימיות היום.

כמה ילדים יש היום בפנימיות יום?

כ-40,000, ואנחנו נגדיל השנה בכ-5,000, בתוך התקציב הקיים כרגע. לקראת תשס"ג, לקראת תקציב 2002, נצטרך לבחון את התקציב שאנחנו כבר נכין אותו, נצטרך לבחון איך אנחנו מטפלים ולדון בתוצאות וביישום של יום חינוך ארוך.

האם בפנימיות יום אין תקציבים של משרד העבודה והרווחה ושל משרד השיכון?

יש פרויקט שיקום שכונות למועדוניות. זאת מסגרת דומה, אבל נפרדת.

חוק חינוך חובה לגילאי 3-4, יישום החוק נדחה. כיום אנחנו נותנים חינוך חובה חינם לגילאי 3-4 רק באשכולות 1 ו-2.

יישום החוק לא נדחה. החוק אמור להתיישם עד שנת תש"ע.

בתקציב 2001 אין הרחבה של חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4. בתקציב שלא הוכן על ידינו אין לזה מענה, מעבר לשני דברים: לאשכולות 1 ו-2, שזה קיים ממילא, ולשכונות שיקום שנמצאות ממילא. ההרחבה לאשכול 3 לא קיימת בתקציב 2001.

אנחנו לא מסוגלים לעמוד במימון נושא הבטיחות, זה לא נושא שמשרד החינוך יכול לעמוד בו. לצורך העניין הזה פנינו לראש-הממשלה ולשר האוצר בתביעה לממש התחייבות שניתנה ל-20 מיליון שקלים על-ידי שר האוצר הקודם. זה לא תוקצב בתקציב 2001, זה היה ערב פתיחת שנת הלימודים הקודמת. אם תרצה, אדוני היושב-ראש, נגיש לכם את כל דרישותינו שמתבססות על התחייבויות קודמות של ראשי-ממשלה ושרים קודמים.

בעניין יש"ע, הגשתי לממשלה הצעה כבר לפני למעלה משלושה שבועות, שנוגעת לתוספות תקציביות שנדרשות לאזורי יש"ע בשני עניינים מרכזיים. אחד מהם זה נושא הביטחון, שנוגע לכל מיני נושאים בטחוניים של מיגונים והסעות וכדומה, לרבות בחינוך המיוחד. נושא אחר הוא המבנים, שבחלק מהמקומות הם במצב בלתי נסבל, הם לומדים במבנים שמהווים סכנת נפשות. החלק השני של הדרישות מתמקד בנושאים פדגוגיים, ובעניין זה אני מבקשת להגיש את המסמך המפורט שהגשנו לממשלה. אנחנו מדברים, למשל, על תוספת תקנים של פסיכולוגים ויועצות, בהארכת שנת הלימודים בקיץ בחודש נוסף, בעיקר לילדים שלומדים בכיתות הנמוכות, יום חינוך ארוך ועוד כמה נושאים שאמורים לתת מענה לאותו מצב מאוד מיוחד ובלתי רגיל שבו חיים ביש"ע. את המסמך הגשתי לפני כשלושה שבועות, הוא עבר להערות של משרדי הממשלה השונים בעניין ונאמר לי שזה יובא במסגרת החלטת ממשלה כוללת, שכוללת גם משרדים אחרים. הנושא הזה, לצערי, לא מופיע על סדר יומה של הממשלה, הוא נדחה משבוע לשבוע. משרד החינוך כבר מממן מתקציבו, מאז תחילת האינתיפאדה, חלק מאותם צרכים, הן בתחום ההסעות, הן בתחום הבינוי והן בתחומים הפדגוגיים. אבל המשרד לא יכול לעמוד בכל זה לבד, כי מדובר פה בסכומים גבוהים שהם אילוץ של תנאים בטחוניים. בשנת 2000 הממשלה קיבלה החלטה, שעל פיה יהיה תגבור בכל הנושאים הללו, בהתאמה, ביישובי קו העימות בצפון. ההחלטה הזאת קבעה שתהיה חלוקה תקציבית בין האוצר ובין משרד החינוך, ההחלטה נמצאת בידינו כפי שהממשלה קבעה אותה. קו העימות בינתיים עבר ליש"ע ולאזורי התפר שסביב יש"ע, גם בתוך גבולות 1967. לכן נזקק כאן טיפול מיוחד, כולל הקצאות מיוחדות לצורכי מערכת הביטחון. גם בעניין זה נדרשת תוספת תקציבית, כי מערכת החינוך לא יכולה לעמוד במימון הזה. תבעתי מהממשלה לתקצב את 125 מיליון השקלים ולממן את זה. הדרישה שהגשנו לנושאים הפדגוגיים מסתכמת ב-38 מיליון שקלים בשנת התקציב 2001 ועוד 89 מיליון שקלים בשנת התקציב 2002. לנושאים הבטחוניים יש דרישה נוספת, שהיא לא גבוהה במיוחד.

בעל-יסודי יש פחות תלמידים בגלל החשש להגיע ליש"ע, ולדעתי זאת הבעיה העיקרית של מוסדות החינוך העל-יסודיים. מוסדות החינוך ביש"ע לא היו בנויים רק על תלמידים מיש"ע. אולפנת עפרה, למשל, או הישיבה המוסיקלית "כינור דוד" היו מוסדות ארציים או אזוריים והיו ניזונים מתלמידים שונים. בעקבות האינתיפאדה תלמידים מעבר לקו הירוק נמנעים מלבוא ליש"ע, וזה יבוא לידי ביטוי גדול מאוד לקראת תשס"ב. הכיתה הצטמצמה ואי-אפשר לפטר את המורה. בזמנו ניתנה לקו העימות התשובה ההיסטורית של מוחזקות. זה היה מכשיר שמשרד החינוך יחד עם משרד האוצר יתקצב מוסדות חינוך בפריפריה, שלא מסוגלים להגיע למכסת התלמידים שמחזיקה את המוסד, והמוחזקות היתה משלמת את הפער הזה. האוצר לא אהב את המכשיר הזה, אבל תהיה בעיה ומה שיקרה הוא שמוסדות החינוך ייכנסו לגירעונות. לכן במסגרת הפתרונות שאתם מחפשים צריך לחפש פתרון גם לדבר הזה. בקו העימות זה פחות בא לידי ביטוי, אם כי זה כן בא לידי ביטוי. מוסדות החינוך בקריית-שמונה בזמנו קיבלו תוספת לבעיה, כי אחרי כל הפצצה תלמידים עזבו את קריית-שמונה, מספר התלמידים קטן והיתה שם בעיה.

נכון לעכשיו האוצר עומד על רגליו האחוריות ומתנגד באופן נחרץ לכל תוספת תקציבית לצורך העניין הזה. משרד החינוך לא יוכל לממן את הצרכים האלה, מדובר כאן בצרכים אמיתיים שלא אני קבעתי אותם. אני מתקוממת נגד הניסיון לעשות כאן אפליה בין דם לדם, בין תלמידי קו העימות בצפון שסברו שהיה צריך לתת להם מענה, ואכן צריך היה לתת מענה וטוב שניתן מענה, לבין תלמידי יש"ע שלכאורה דמם פחות סמוק מדמם של אחרים. אינני מקבלת את זה, אדרבה – המצב ביש"ע קשה בהרבה מהמצב שהיה בשעתו בקו העימות בצפון, ללא השוואה בכלל. לכן אני משוכנעת שהדבר צריך להיפתר. אני מאוד אשמח אם אתה תסייע בידינו לעשות את מה שצריך בעניין הזה.

בכוונתנו במהלך התקופה הקרובה, כולל בחופשת הקיץ, להכשיר את המורים. יש תוכניות ויש חוברות הדרכה למורים. בד בבד עם הדרישה שלנו, שכבר הבעתי אותה בפני ראשי המכללות להכשרת מורים, לא יימצא בוגר של המכללות לקראת כניסתו למערכת החינוך שלא עבר קורס בנושא דומה לזה של מורשת, דהיינו מושגי יסוד ביהדות.

אני חוזר עכשיו מביקור של משלחת פרלמנטרית של הסוכנות בחינוך היהודי בארגנטינה. היינו שם עם יושב-ראש ועדת העלייה, עם אלי גולדשמידט ועם מנהלי המחלקות בסוכנות. בכל הביקורים האלה אני רואה שההחלטה האסטרטגית שקיבל המשרד בשנות ה-90 להיכנס למעורבות תקציבית בנעשה בחינוך היהודי בחוץ לארץ, דוגמת רוסיה, היא החלטה אסטרטגית נכונה של מדינת-ישראל כמדינתו של העם היהודי. כלומר זאת לא רק סיסמה שהעם היהודי הוא הערבות להמשך קיומו של העם היהודי אם אין בצדו גם מעורבות קהילה בחינוך היהודי. אגב, זה לא עניין תקציבי בשמים, כי מספר הילדים שלומדים בארגנטינה בחינוך יהודי הוא 16,000, וזה לא הרבה במושגים של מערכת החינוך. אבל עצם האחריות והידיעה היא חשובה.

בעניין הבטיחות, אני אומר מה שאני מרגיש באווירה כאן. אני רואה בנושא הבטיחות מכשול גדול לפתיחת שנת הלימודים. לבעיות שהן במאות מיליונים, פתרונות של 20 מיליון לא יעזרו. מוכרחה להיות כאן תוכנית לאומית, כי מדובר בדברים שילדים משלמים עליהם בחייהם וילדים נפצעים, ואני מעריך שאף אחד לא ירצה לקחת את האחריות על עצמו. אנחנו מרגישים שכל אחד זורק את האחריות לבעיה הזאת על הצד האחר. כדאי לך לרשום את הנושא הזה לפנייך, כי אני מעריך שבלי שתהיה תוכנית מסודרת של פתרון בעיות הבטיחות לדעתי התודעה של הורים, בצדק, לשלמות חייהם ובריאותם של ילדיהם תהיה מכשול גדול. גם בשנה האחרונה יצאנו בשן ועין עד שיכלה להיפתח שנת הלימודים, ולכן אני מתריע בפנייך חצי שנה קודם.

אני רוצה לסכם את הישיבה. הכנו הצעת סיכום על דעת חברי הוועדה ועל דעת יושב-ראש הקואליציה. ועדת החינוך והתרבות רשמה לפניה את עיקרי המדיניות החברתית החדשה של שרת החינוך – להניף דגל חינוכי-ערכי. הוועדה מברכת את השרה על מדיניות זו ומאחלת לה, למנכ"לית ולעובדי המשרד הצלחה רבה ביישום המדיניות. הוועדה תעקוב אחר ביצוע המדיניות החדשה.

הוועדה ביקשה מהשרה, כי במסגרת המדיניות החדשה תינתן התייחסות תקציבית ראויה של הממשלה בכלל ושל האוצר בפרט לביצוע חוק יום חינוך ארוך, חוק חינוך חינם לגילאי 3-4, לבעיות הבטיחות במוסדות החינוך, לצרכים המיוחדים של מערכת החינוך ביש"ע, להפחתת האלימות ולצמצום השימוש בסמים ובאלכוהול במוסדות החינוך, הפחתת תשלומי מורים ותגבור החינוך היהודי.

הוועדה מציינת, כי עדיין יש מחסור תקציבי במערכת החינוך ודורשת מהממשלה להעמיד לרשות מערכת החינוך את התקציב הדרוש. הוועדה מביעה התנגדות נחרצת לכל קיצוץ נוסף בתקציב המשרד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:35