פרוטוקולים/ועדת חינוך/2953




3
ועדת החינוך והתרבות
01.04.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/2953
ירושלים, י"א בניסן, תשס"א
4 באפריל, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 266
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום ראשון, ח' בניסן התשס"א (1 באפריל 2001), שעה 10:00

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
גנאדי ריגר

אריה שומר - מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט
עדנה הראל, עו"ד - משרד המדע, התרבות והספורט
שרה ליסובסקי - אחראית על אמנויות הבמה, משרד המדע, התרבות והספורט
עופר סיטבון - משרד המשפטים
אמנון דה-הרטוך - עו"ד, משרד המשפטים
דודו דותן - יו"ר איגוד אמני ישראל
אייל מלובן - מנכ"ל איגוד העובדים, פורום היוצרים והמפיקים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל
אבי שמש - יו"ר איגוד התסריטאים, פורום היוצרים והמפיקים בקולנוע ובטלוויזיה
יורם חטב - חבר הנהלת איגוד שחקני המסך – שח"ם, פורום היוצרים והמפיקים
שלום פוריס - עו"ד, פורום היוצרים והמפיקים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל
כתריאל שחורי - מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי
אודי ליאון - מנהל הקרן לעידוד קולנוע יהודי ישראלי
ליביה חכמון - מזכ"ל איגוד השחקנים, ההסתדרות הכללית
אורי ענבר - איגוד הבמאים
קרן יחזקאלי - איגוד הבמאים

מירי פרנקל-שור

יהודית גידלי

שלומית כהן

כללי הקולנוע (תנאים להכרה בסרט ישראלי), התשס"א-2001.


כללי הקולנוע (תנאים להכרה בסרט ישראלי), התשס"א-2001

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין הצעת שר המדע, התרבות והספורט לכללי קולנוע (תנאים להכרה בסרט ישראלי), על-פי סעיפים 13-14 לחוק הקולנוע.

אדוני היושב-ראש, אנחנו מלווים את העניין, ועצם העובדה שאתה מקיים את הישיבה הזאת למרות הפגרה מראה את היחס לנושא של הקולנוע בישראל. אני בשמם מודה לך על זה.

אני חושבת שרוב האנשים, פרט לאנשי הוועדה עצמה, היו נוכחים ביום שישי בכנס שהיה להצגת הקריטריונים לתמיכה בקולנוע. המבחנים האלה הם חוליה משלימה, ולכן אני מציגה בפני הוועדה את הקריטריונים.

מי הוזמן לכנס הזה?

הציבור הרחב. היתה על זה מודעה בעיתון, כמו שאנחנו עושים תמיד עם קריטריונים.

רק מי שמלווים את המאבק לא הוזמנו.

ולא הוגשה לנו טיוטה בעוד מועד, שנוכל לעיין בה.

אני מלווה את הכנתם של הקריטריונים האלה מהחלק הראשון שלהם ומלווה הכנה של הרבה קריטריונים אחרים בתחום התרבות, ואדוני יושב-ראש הוועדה מכיר את הנושא של תמיכה במוסדות ציבור ואת הקושי שעומד בפני מינהל התרבות להכין קריטריונים מפורטים ושוויוניים בכל התחומים. אני מלווה את העבודה הזאת גם בתחום התיאטראות, גם בתחום התזמורות, גם בתחום הקולנוע, גם בתחום המוזיאון, ואנחנו עושים עכשיו עבודה מקיפה. בהשוואה לעבודה שנעשית בתחומים השונים, שבכולם אנחנו משתדלים לשתף את הציבור, אנחנו מפרסמים מודעות שמזמינות את הציבור להשתתף ועושים כנסים אחר-כך כדי להסביר איך עושים את התמיכה, בתחום הקולנוע באופן מיוחד, גם בגלל הוראות חוק הקולנוע, לא בגלל שאנחנו נחמדים באופן מיוחד לתחום הקולנוע אלא בגלל הוראות חוק הקולנוע. היה הליך משולב עם הציבור בצורה שלדעתי היא חסרת תקדים. זה התחיל מזה שהיה כנס פתוח, שאליו הוזמן כל מי שמעוניין. אחרי שהמועצה ישבה ושיתפה בוועדות משנה שלה אנשים שהם לא חברי המועצה והכינה טיוטה להמלצה לשר, הנייר הזה הופץ לכל מי שהיה מעוניין. יותר מזה, התקיימו שניים או שלושה מפגשים עם השר, עם המנכ"ל, עם כל הפורום של היוצרים והמפיקים והקרנות, בטענה למה מאז שהוגשו הקריטריונים עד לאותם מועדים של הפגישות האלה הם לא אושרו. הוסבר שזה עדיין בתהליכים, תהליכי אישור היועץ המשפטי לממשלה, תהליכי דיונים. בסיטואציה הזאת שוב הוצגו המבחנים. יותר מזה, בישיבה השנייה גם הופצו כל ההערות של משרד המשפטים. אנשים שיושבים פה העבירו אלי ואל המשרד הערות על-אודות ההערות והעבירו לאמנון דה-הרטוך הערות על-אודות ההערות. מאז שהמבחנים הומלצו על-ידי המועצה עד שהם אושרו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, ובעקבות זה על-ידי השר בשבוע שעבר, לקח מנובמבר 2000 עד מרץ 2001, בין השאר בגלל ההשתתפות והמעורבות, תוך ליווי ציבורי לא קטן. המבחנים האלה אושרו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ועל-ידי מה שהוא דרש בעקבות זה.

כולנו יודעים שהמבחנים לא טעונים אישור הוועדה.

נכון.

מתוך העבודה שלי במשרד בחודשיים האלה, אני חושב שנתנו לנושא הזה מעל ומעבר, כדי שהנושא הזה של חוק הקולנוע יחל להיכנס, כולל משרד המשפטים, עם כל הבעיות שיש במשרד המשפטים ועם כל העבודה הקשה שיש להם. לנושא הזה של חוק הקולנוע ניתנה תשומת לב בחודש ימים 24 שעות ביממה, כולל שיחות טלפון לחוץ לארץ לדה-הרטוך.

חוק הקולנוע קובע, שהמבחנים ייקבעו לפי המלצת המועצה על-ידי השר, כמבחנים לפי חוק יסודות התקציב, שיש להם התוספת של ייעוץ המועצה. המבחנים לפי חוק יסודות התקציב הם בכל התחומים, גם לישיבות וגם למוסדות רווחה וגם למוסדות תרבות. זה לא נעשה באישור ועדות הכנסת, אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה, כך שההערה שלך היא כללית ולא ספציפית.

קובע עוד חוק הקולנוע, בסעיף 12, שייקבעו מבחנים והוא קובע התניה למבחנים, לא משאיר שיקול דעת מלא: "ובלבד ש-60% מהתקציב לפחות ייועד להפקת סרטים ישראלים". בא סעיף אחר-כך וקובע שהשר, על-פי המלצת המועצה לקולנוע, שהיא כידוע גוף ציבורי, ובאישור הוועדה שאנחנו נמצאים בה היום, יקבע תנאים להכרה בסרט ישראלי, על-מנת שאותם 60% מינימום שהולכים להפקה על-ידי סרט ישראלי, לפי המבחנים יוכלו להיות מוקצים. המבחנים קובעים, ש-85% מהתקציב מיועדים להפקת סרטים ישראלים, ולכן חסרה עדיין התניה של מהו סרט ישראלי. זאת אומרת, אי-אפשר להפעיל את המבחנים עד שלא יהיה לנו אישור של הוועדה להצעה שהונחה בפניה היום, שאומרת מהו סרט ישראלי. הצעת המועצה, שהשר אימץ אותה והיא אושרה, זה 85% מתוך תקציב שנתי של 80 מיליון שקלים.

למה מיועדים ה-15% האחרים?

יש כסף שהולך לפסטיבלים, לסנימטקים, לתוכניות שיווק של הסרט הישראלי לחו"ל, שגם זאת התניה שהמחוקק קבע, והתנאים ברורים ושקופים.

ההצעה כאן לגבי מהו סרט ישראלי היא ההצעה בכללים, והיא ההצעה שאותה קבע המחוקק בסיוע הוועדה הזאת.

אריה, אנחנו מודים לך על המאמץ ואין לנו דבר נגד המשרד והשר. עבדנו מאוד קשה כדי להביא את החוק הזה לכאן, כל האיגודים שיושבים פה סביב השולחן, וזה בנפשנו ובדמנו. לכן אנחנו מעדיפים שהפעילות הזאת תיקח עוד יום, אבל נגיע לדברים שיהיו מקובלים בשאלה מה היא הגדרת סרט ישראלי. הגדרת סרט ישראלי, מבחינתנו, צריכה להיות מאוד מוגדרת, מאוד ברורה בתוך הדבר הזה. לא השתמשו ביוצרים. גם הוועדה הזאת שהיתה אמורה להתכנס ביום רביעי לא התכנסה, כי קיבלנו הודעה פחות מ-12 שעות לפני הוועדה, ואני מודה ליושב-ראש הוועדה שהסכים לדחות אותה עד היום. גם היום עדיין הנוסחים לא מקובלים עלינו. יש דברים שלא מקובלים עלינו כיוצרים, שצריכים להוציא את הדברים בפועל לשטח. לכן אנחנו מבקשים לדון בשאלה מהי הגדרת סרט ישראלי, כמו שמוגדר במקומות אחרים בעולם. הגשנו נייר כהגדרה, ויש לנו השגות נוספות לגבי דברים אחרים שלא קיימים בתוך הנייר הזה. אני מציע שנמצה את הדיון היום עד כמה שאפשר, ואם יהיה צורך נבוא לדיון נוסף, או שנקיים דיונים עם המשרד הממונה, ונגיע להחלטה משותפת.

אני רוצה שתבין איזה לחץ יש בנושא הזה של המועצה לקולנוע. הרי אתם עשיתם עבודה, נפגשנו פעמיים ואמרתי שזה נמשך יותר משנה. דיברתם על זה שהקריטריונים הוגשו למשרד המשפטים בדצמבר, בנובמבר, ליוצרים אין כסף, למפיקים אין כסף ואנחנו צריכים לעשות את הדבר הזה. עשינו את זה בצורה מאוד מסודרת. אני מצר על דבר אחד, כי עורך-דין אלי זוהר, יו"ר המועצה, היה צריך לגמור את זה אצלכם בבית.

עדנה ואני עזרנו ודחפנו כמה שאפשר, כדי להגיע לכלל הדברים יחד עם משרד המשפטים, כדי למצות את העניין עוד לפני פסח, שמבחינת המשרד נוכל לתמוך במפיקים כדי לתת להם את ה-40% שאנחנו מתכוונים לתת, אבל לולא הדבר הזה זה עוד פעם יעכב. אם מדובר בנושאים מאוד נקודתיים שאפשר לגמור לדון בהם, נעשה את זה.

הם מאוד נקודתיים.

אם כך, אנחנו יכולים לקבוע ישיבה בינינו ולסיים לדון בעניין.

אני מציעה שננסה לדון בעניין בוועדה, כי אז יישאר רק עניין הנוסח ולא יהיה צריך לכנס שוב את הוועדה.

דודו דותן, יו"ר ארגון אמ"י, שאל אותי אם בעוד חצי שנה יעלו נושאים מסוימים, ניתן יהיה לשנות אותם. קיבלתי תשובה מיו"ר הוועדה שניתן לעשות את הדבר ה זה.

אנחנו יכולים רק לאשר או לא לאשר הצעות של השר. אם נציג השר, מנכ"ל המשרד, מודיע לפרוטוקול שהוא יהיה פתוח לדיונים כדי לשנות את הכללים, ואם יגיעו להבנות שיש צורך לשנות, השר יגיש הצעות לתיקונים ואני בהחלט אסכים לקיים דיון נוסף לצורך העניין.

אני מודיע שהשר יהיה פתוח לדיונים על תיקונים.

אין לנו ספק היום, אחרי כל מה שעברנו, שהצירוף הזה של מתן וילנאי כשר ושל שומר כמנכ"ל שלו ואתה כיושב-ראש הוועדה הזאת מהווה בשבילנו כתובת. אבל אל תשכחו, שאנחנו באים לכאן אחרי שהחוק הזה עבר כביכול בכנסת הקודמת והכל היה בסדר, ואז היה החרבון הגדול. עברנו מסע של השפלות, ואפילו היום כשאנחנו דנים אנחנו רואים כמה פרצות עדיין יש בו. אני בטוח שאם אתם תהיו בעוד חצי שנה בתפקידים אלה תהיה לנו כתובת ואנשים נחמדים, אבל זה לא יכול להיות נתון למצבי רוח ולגחמות. לכן אנחנו מבקשים שתקדישו עוד קצת לעניין הזה. אנחנו הראשונים שהיינו שמחים לדעת שזה נגמר, אבל בדף שהגיע אלינו גילינו כמה דברים שהם עקרוניים.

כולם הסכימו שהכללים יהיו עד 2002, ואי-אפשר לשנות את הכללים פעם בחצי שנה. לכן אם רוצים שהכללים יחולו, הם צריכים להיות מתוקנים עכשיו.

אני אקרא מהנוסח שנמצא בידכם. יש נייר אחר, שכתובה עליו המלה "מאוחר", ועליו יש כמה תיקונים טכניים, אני אפנה את תשומת הלב אליהם.

בסעיף ההגדרות יש הגדרות תאגידיות, של אמצעי שליטה ושליטה, שמפנים לחוק ניירות ערך.

צריך להתייחס לשאלה מה זה בדיוק אמצעי שליטה, ומה ההבדל בין אמצעי שליטה לבין שליטה.

אני אתייחס לכך בהמשך. בהגדרות יש כמה סוגי הגדרות, האחד מתייחס לעניינים של סרט והשני מתייחס לעניינים התאגידיים שיעלו בהמשך הדברים, וזה מיהו המחזיק בתאגיד, דהיינו חברה, שותפות וכולי, אם הם אלה שיוצרים את הסרט. אני אסביר את עניין אמצעי השליטה כשנגיע לסעיף שמדבר על זה.

"אמצעי שליטה" ו"שליטה" הם כהגדרה הכללית של חוק ניירות ערך; "גוף מחזיק" בתאגיד זה גוף שמחזיק באותו תאגיד, וזה לעניין מיהו התאגיד ששולט בתאגיד שאחר-כך שולט בתאגיד אחר, והיו לנו כמה דוגמאות בחדשות של הימים האחרונים; "גוף מפיק" זאת הגדרה שרלוונטית לשאלה מהו סרט – "יחיד או תאגיד העורך את מרבית ההתקשרויות עם בעלי זכויות היוצרים וזכויות המבצעים לשם הפקת סרט, ולפחות למעלה ממחצית מן ההתקשרויות העיקריות לשם הפקת הסרט".

"'התקשרויות עיקריות לשם הפקת סרט' – התקשרויות עם תסריטאי, במאי, שחקנים ראשיים, צלם ראשי, מלחין, עורך".

האם "מחצית" זאת ספירה מתמטית של התקשרויות, או מרבית הכסף של ההתקשרויות?

"מרבית ההתקשרויות" פירושו מרבית בספירה של ההתקשרויות. הרעיון היה להבדיל את הגוף המפיק מכל מי שעושים התקשרויות משנה, מכל מיני סוגים כמו קייטרינג ודברים אחרים, ולכן כדי להבטיח שהגוף המפיק הוא זה שנושא את מרבית בעלי זכויות היוצרים וזכויות המבצעים, גם אם הוא עשה את כל ההתקשרויות האחרות בנוסף, אבל אם הוא העביר 100 התקשרויות לא רלוונטיות לקבלן משנה, קבלן המשנה לא הופך להיות המפיק, אלא הוא עדיין המפיק כי הוא מחזיק אצלו את היוצרים. מכיוון שאנחנו יכולים לספור ניצבים ודברים אחרים שהם פחות רלוונטיים לליבה של היצירה, אמרנו גם מרבית מהכל וגם למעלה ממחצית מההתקשרויות העיקריות. ניסינו למנות את ההתקשרויות העיקריות. אם אתם מבקשים שנתקן את ההגדרה של התקשרויות עיקריות אין בעיה, אבל זה היה הרעיון.

מדוע ברישא אתם כותבים "מרבית ההתקשרויות" ובהמשך "למעלה ממחצית"?

בשניהם זה יכול להיות "למעלה ממחצית".

בהגדרה "הגוף המפיק" המלה "העורך" היא מאוד לא ברורה. מה שצריך להיות הוא "הבעלים".

צריך להיות אולי "הרוכש את הזכויות".

הוא לא רוכש את כל הזכויות.

את מדברת על מבצע את ההתקשרויות.

עורך הדין הוא המבצע את כל ההתקשרויות. אני מציעה שיירשם "שהוא הצד למרבית ההתקשרויות".

הסכמנו.

אני מציעה שבהגדרת "גוף מפיק", במקום "יחיד או תאגיד העורך את מרבית ההתקשרויות" יופיע "העורך למעלה ממחצית ההתקשרויות".

בסדר.

בהגדרה "התקשרויות עיקריות לשם הפקת הסרט", אני חושב שצריך להיות התקשרויות עם יוצרים, מבצעים, הצוות הטכני ההנדסי, שחקנים וצוות ההפקה.

האם הוא חייב לעשות את ההתקשרויות העיקריות עם הצוות ההנדסי?

הוא חייב לעשות את זה עם כולם. היות שההתקשרויות האלה באות לידי ביטוי, לצערנו, כאשר קבלן המשנה פושט את הרגל ולא מצליח לכסות את חובותיו בסרט, לא משלם את חובותיו לאף אחד מאתנו, צריך שתהיה גם אחריות על מי שנתן לו את העבודה הזאת.

זה דבר מאוד רווח, זה לחם חוקנו. עדנה, בנושא הזה של מחזיק זכויות יוצרים ומבצעים, אני מבקשת שתסבירי לי האם בנוסח הקיים ברור מאוד, שמי שהוא בעל הזכויות של המבצעים שאותם אנחנו כרגע מציגים, שהיו בחוק, זה נשאר בידי השחקנים. לנו חשוב מאוד, שמספר בעלי הזכויות של השחקנים יהיה הרב ביותר, שלא יהיה מצב שכל הזכויות עוברות למפיק.

מה שברור בזה הוא, שמי שיש לו זכות מבצעים עושה התקשרות כדי שהיצירה שהוא מבצע תופיע בסרט, הוא לוקח על עצמו איזה סוג של התקשרות הוא עושה. אני יודעת על בעלי זכויות והתקשרויות עם מפיקים שנותנים למפיק את הזכויות שלהם לעניין הסרט הספציפי, לצורך הפצה וכדומה. אני לא אמנע את זה כאן ובכללים, אבל בעל זכויות הראשונים הוא המבצע.

הנוסח הזה מתוקן. אנחנו קיבלנו נוסח אחר בפקס, ששם היה כתוב "שהוא בעל מרבית זכויות הקניין הרוחני".

הנוסח הזה תוקן.

האם כתוצאה של הגדרת "גוף מפיק" ו"התקשרויות עיקריות לשם הפקת סרט", העורך את ההתקשרות יהיה בעל מרבית זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים?

לא, הורדנו את זה. כל מה שהוא צריך זה לעשות את מרבית ההתקשרויות, הוא לא יכול להתקשר בכל מיני סוגים של התקשרויות. הוא יכול להגיד, שבכל פעם שהסרט יימכר במדינה חדשה הוא ייתן זכויות, והוא יכול להגיד שהוא משלם מראש פעם אחת וזהו.

אבל בתוך הסרט הזה, שמקבל את התקציב, מה יהיה לו ביד? הוא יהיה בעל זכויות היוצרים בכמה אחוזים?

הוא לא חייב להיות בעל זכויות היוצרים. כל מה שהוא צריך זה לעשות את ההתקשרויות, הוא מארגן צוות שלם של יוצרים. אני רוצה לדעת, שאני מתקשרת עם מי שארגן את הצוות השלם של היוצרים. לא מעניין אותי איזה סוג של התקשרויות הוא עשה שם. לכן הורדנו את הסיפא.

מדוע בסעיף מופיע "שחקנים ראשיים", ולא כל שחקן?

כשאמרתי "למעלה ממחצית" רציתי להבטיח שלא כמו במצב של "בן חור" שיש 5,000 ניצבים, יוצאים לידי ההגדרה של הישראליות על-ידי זה שהתקשרתי עם כל הניצבים, והגוף שהתקשר עם הניצבים מבקש את הכסף בתור גוף מפיק, בעוד שמי שעומד מאחוריו זה גוף אמריקני. יש פה שני הדברים, יש פה גם את מרבית ההתקשרויות, כולל הניצבים, וגם את מרבית ההתקשרויות בסיפא של הסעיף.

מעבר לנושא המשפטי, אתם קבעתם שיהיה שחקן ראשי. במודעות אתם כותבים "שחקן ראשי".

אני מבקש לחזור על ההגדרה של "גוף מפיק" נכון לרגע זה.

"'גוף מפיק' – יחיד או תאגיד שהוא צד בלמעלה ממחצית ההתקשרויות..."

גם אם בסוף נאשר את הנוסח, האישור ייכנס לתוקף בתנאי שאחרי שהנסחית מנסחת הנוסח עובר לכולם, ואם למישהו תהיה הערה והוא יבקש ממני דיון, אנחנו נקיים דיון.

זה לא מקובל.

אני קובע את המקובל. כל עוד לא יהיו כללים מאושרים בתהליך שקבע החוק אי-אפשר לחלק את הכסף, ולכן כולם רוצים לסיים מהר.

אנחנו רוצים שזה יהיה מהר אבל שייעשה נכון.

אמ"י מבקשים שתיתוסף המלה "ומשניים" אחרי המלים "שחקנים ראשיים". אני לא רואה התנגדות, ולכן נקבל את הבקשה.

האם בהגדרות יש גם הגדרה לגבי עצם האחריות המניסטריאלית של המפיק? נניח שיש מפיק שיש לו 51% מההתקשרויות ויש מפיק משנה שיש לו 49% מההתקשרויות.

יש אחד שיכול לבקש את הכסף. הוא עורך את מרבית ההתקשרויות בעבור הסרט. המטרה של הכללים האלה היא לקבוע מהו סרט ישראלי. לא צריכים לקבוע דרך עקיפה להגן על התקשרויות שהיום אין אתן בעיה. את זה צריך לפתור, אבל קודם כל אנחנו רוצים להגדיר את הישראליות של הסרט, על-מנת שהוא יהיה זכאי לתמיכה. כולנו רוצים שתהיה תעשייה בישראל, והמחשבה שלנו היא להגיד איך גוף שעושה סרט ורוצה תמיכה, והוא מקבל תמיכה בשביל שתהיה תעשייה בישראל, לא ישים אנשי קש בפרום ויגיד שאלה הישראלים וייקח את הכסף וילך למקום אחר. אותי מעניין שהגוף המפיק עורך את מרבית ההתקשרויות, וכך אני יודעת עם מי אני מדברת. הוא לא איש קש, אלא זה שעשה את מרבית ההתקשרויות. השאלה שלך אם הוא בהגדרה יהיה זה שיצטרך לכבד את החוזים, אבל אנחנו לא נפתור את זה פה.

זאת אומרת, יכול להיות מצב תיאורטי שקופרודוקציה של מפיק ישראלי 51% מההתקשרויות הם ישראלים ו-49% הם זרים?

נגיע לזה בסעיף הקופרודוקציה. פה אני רק מאפיינת מיהו האדם שאני מדברת אליו. יש לי סרט, והשאלה היא מי יכול להיות רלוונטי. אני רוצה לדעת, שהיחיד שיכול להיות רלוונטי זה זה שיש לו למעלה ממחצית ההתקשרויות.

"'מוסד ציבורי מסייע' – מוסד ציבור כהגדרתו בחוק יסודות התקציב שמסייע להפקת סרט ונתמך למטרה זו לפי המבחנים לתמיכה במוסדות ציבור שנקבעו לפי הוראות סעיף 12 לחוק". מסייע גם סיוע כספי וגם מלווה, גם מייעץ מבחינת רואה חשבון ועורך-דין, גם מסייע בהקלטה. יש שורה שלמה של דברים במבחנים, שהמוסד צריך לעשות אותם חוץ מאשר לתת כסף.

"'עותק בסיסי' – עותק של סרט לאחר עריכתו הסופית". זה מה שנקרא "עותק אפס".

ומה זה עותק לא בסיסי?

זה עותק שנעשה בגרסאות יותר מאוחרות. למשל כשמדובר בשפה, העותק הבסיסי צריך להיות בעברית, אבל זה לא מונע מלתרגם אותו אחר-כך לאנגלית בגרסאות נוספות.

"'שותף כללי' – כהגדרתו בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975" – זה שייך לעניין של אמצעי שליטה.

"'שפה עיקרית בסרט' – שפה שבה נעשה שימוש בלמעלה מ-50% מסך הזמן שבו מתקיים מלל בעותק הבסיסי של הסרט".

"למונחים שלא הוגדרו בכללים אלה תהיה המשמעות שניתנה להם בחוק" – הכוונה היא לחוק הקולנוע, שמוגדר למעלה.

סעיף 2, תנאים להכרה בסרט ישראל: "סרט הוא סרט ישראלי לעניין החוק אם מתקיימים בו כל אלה (להלן – התנאים להכרה בסרט ישראלי)".

האם אפשר להוסיף את המלה "במצטבר"?

בכל אלה לא צריך להגיד "במצטבר", זה אומר במצטבר.

"כל אלה" משמעותו "במצטבר".

"(1) בגוף המפיק את הסרט מתקיימות הוראות סעיף 3".

לסעיף (2) אני מפנה אתכם לעותק שכתוב עליו "מאוחר", כי יש בו תיקוני עברית שהציעו לי: "(2) העותק הבסיסי של הסרט מצולם ומוקלט בעיקרו בעברית, ערבית, יידיש או לאדינו, או צירוף שלהן, אלא אם כן, לפי שיקול דעתו של המוסד הציבורי המסייע, קיימת הצדקה שעניינה בעלילת הסרט לצילום והקלטת העותק הבסיסי של הסרט בשפה אחרת. אין באמור בפסקה זו כדי למנוע יצירתן של גרסאות נוספות על זו שבעותק הבסיסי של הסרט בשפות אחרות מהשפות האמורות".

לא הבנתי את המלים "אלא אם כן, לפי שיקול דעתו של המוסד הציבורי המסייע, קיימת הצדקה שעניינה בעלילת הסרט לצילום והקלטת העותק הבסיסי של הסרט בשפה אחרת".

הסרט "החברים של יאנה" היה סרט מאוד ישראלי על ההתמודדות של עולים חדשים מרוסיה, אבל רוב הסרט היה ברוסית, וזה לא הפריע לישראלים לראות אותו.

עשינו עכשיו סרט בגרוזינית, שגם אני לקחתי בו חלק כשחקנית, וכדי ליצור את האותנטיות של העלייה הגרוזינית למדנו גרוזינית במשך שלושה חודשים. זה היה קשה מאוד לשחקנים, אבל זה היה שווה וזה נתן ממד מאוד מעמיק על העלייה הגרוזינית בארץ.

זה שכתוב פה "לפי שיקול דעתו של המוסד הציבורי" עונה על העניין.

שיקול הדעת של המוסד הציבורי עומד למבחן קבוע, גם בפני המועצה לקולנוע וגם בפני המשרד.

צריך להבהיר, שבהגדרה בסעיף (2) אין סתירה לסעיף 4, שהוא הקופרודוקציה.

נדון בזה כשנגיע לקופרודוקציה.

"(3) בתקציב ההוצאות להפקת הסרט יתקיים אחד משני אלה: (א) 50% לפחות מתקציב ההוצאות להפקת הסרט ישמש לרכישת טובין או שירותים בישראל; (ב) 70% לפחות מתקציב ההוצאות להפקת הסרט ישמש שכר עבודה למי שהם אזרחי ישראל ותושביה או תושבי קבע בה, בתמורה לעבודתם במסגרת הפקת הסרט".

מה ההבדל בין אזרחי ישראל ותושביה לבין תושב קבע?

הצירוף של אזרח ישראל ותושב מופיע בדרך-כלל בחקיקה, כשלא רוצים להגיד האזרח שיושב בחוץ לארץ. גרינברג, הצלם שיושב בלוס-אנג'לס, הוא אזרח ישראלי אבל הוא לא תושב.

ומה זה "תושב קבע"?

"תושב קבע" היתה בקשה שלי שהמונח הזה ייקבע, כיוון שבארץ יש אנשים רבים שזכאים לפי חוק השבות הלאומי, שמחשש שאזרחותם הזרה תאבד הם לא רוצים לקבל אזרחות ישראלית. לכן ניתנת להם האפשרות המשפטית לקבל מעמד של תושבות קבע. אותם אנשים הם ישראלים לכל דבר ומרכז החיים שלהם הוא בארץ, אלא שאין להם אזרחות. אם ייקבע שרק מי שמחזיק בדרכון ישראלי יקבל את התמיכה, זה יכול ליצור אי-סימטרייה עם העובדה שמי שצריך לשרת בצה"ל הוא יהודי תושב קבע, אז לשרת בצה"ל כן ולקבל תמיכה בחוק הקולנוע לא?

קיבלתי עכשיו פקס בהול מאקו"ם: "נודע לנו לתדהמתנו שכעת יושבת הוועדה על הכללים לתמיכה ביוצרים על-פי חוק הקולנוע. לא הוזמנו לוועדה, ואנו תמהים על כך. אנו מבקשים לדחות את הדיון ולהזמין אותנו, ולא לקבל כל החלטות בהיעדרנו. נילי פרקר, יועצת משפטית".

נתנו לכם את רשימת הארגונים המייצגים לצורך התייעצות לפי חוק הקולנוע. זאת רשימה שפורסמה ברשומות, ואני מניחה שהזמנתם את כל מי שמופיע שם. הם מעולם לא התלוננו או קבלו על כך שהם לא מופיעים. הם לא ארגון יציג לעניין קולנוע, הם ארגון כללי לעניין זכויות יוצרים.

אנחנו הזמנו את כל הארגונים שמופיעים ברשימה.

מה עם "אשכולות"?

"אשכולות" לא רלוונטיים לעניין.

גם "אשכולות" שלחו לי פקס: "אנו מבקשים לדחות את מועד הגשת הבקשות".

יש לנו הוראה בחוק הקולנוע, שאומרת שכל מה שקשור למינוי מחייב התייעצות עם ארגונים יציגים של יוצרים, כפי שייקבעו.

בסעיף (3) אנחנו מבקשים שיהיה סעיף נוסף, שבו ייכתב שלא רק 70% מהתקציב יוצא להפקת סרט, אלא גם יוזכר בו כמה עובדים ישראלים צריכים להיות בסרט. זה מקובל בכל המקומות בעולם, כי אם 70% מהתקציב הולך לעבודה, אפשר להביא צלם או שלושה אנשים שהם ייקחו את מרבית הכסף, ולא תהיה הצדקה להעסקתם של כל היתר. לכן אנחנו מבקשים ש-85% לפחות מהיוצרים, מהשחקנים, מהצוות הטכני ההנדסי ומצוות ההפקה יהיו תושבי מדינת-ישראל המתגוררים בה דרך קבע. זה מקובל במקומות אחרים בעולם, שמגינים על העובדים שלהם ולא רק על הכסף שלהם. אלה שני היבטים שונים לחלוטין.

צריך להיות המועסקים.

כי בהוצאות יכולים להיות כל מיני ספקים שאינם דווקא יוצרים.

זה יכול למנוע מצב שיגידו שעושים סרט ישראלי לכל דבר, הוא יהיה בשפה העברית ויצולם בארץ והכותב והבמאי יהיו ישראלים וכן השחקן הראשי, אבל את הצוות הטכני יחליטו להביא דווקא מלונדון. כשאתה אומר ש-85% יהיו ישראלים, אז יביאו גאון או מומחה. אנחנו פוחדים מהשתלטות.

כשאומרים ש-70% ישמש שכר למי שהם אזרחי מדינת-ישראל, פירושו של דבר שמי שאינו אזרח ישראלי לא יוכל להיות מועסק. הרי אין שני אזרחים ישראלים שיכולים לקחת 70% מהתקציב.

יכולים להיות. יש כל מיני שירותי הפקה שיכולים להילקח מישראל, העלויות שלהם גבוהות.

ציוד, קייטרינג ודברים נוספים שיכולים להיות מסופקים על-ידי ספק ישראלי.

אם הוא לוקח את כל השחקנים שיהיו ישראלים, שכרו של הצוות הטכני זה פחות מ-30%?

בוודאי. מרכיב השכר של הצוות הטכני זה פחות מ-30% משכר של הפקה של סרט.

ואתה אומר שאין סיבה בעולם שצוות טכני בסרט ישראלי יהיה מחוץ לארץ?

נכון.

זאת בעיה נפוצה בכל העולם. גם בארצות-הברית, כדי להוזיל את ההפקה הם מצלמים במקסיקו, והרבה מאוד סרטים ישראלים היום מצולמים בהונגריה.

אני מבקש להכניס הסתייגות. אני לא נגד מה שהחברים אומרים, אבל אני מבקש להביא את הדברים בצורה קצת אחרת, בעיקר בעקבות מה שעדנה אמרה, שהמוסדות המסייעים נמצאים תחת פיקוח תמידי של המועצה. לכן ההצעה שלי היא, שכל ההוצאות להפקה בגין טובין ושירותים יהיו בישראל, למעט טובין ושירותים שלא ניתן לרכוש בישראל ועל-פי שיקול דעתו של המוסד המסייע. אותו הדין גם לגבי השכר. בגלל שיכולים להיות חריגים, ואנחנו ממילא נמצאים תחת פיקוח כל הזמן ואנחנו צריכים בכל זאת איזושהי גמישות בשיקול הדעת. יש שיקול דעת בעניין.

אני רוצה להשלים את דבריי בדוגמה מעשית, ואני שם את זה על השולחן כי אני בעצמי מתלבט. אנחנו בקרן אישרנו סרט עלילה ישראלי באורך מלא לאורי ברבש ולמוטי לרנר, שמבוסס על סיפורה של אידה פינק, שקורה במלחמת העולם השנייה בפולין. זה סרט שכולו על תקופת השואה והוא קורה בפולין, מהפריים הראשון עד האחרון. מוטי לרנר ואורי ברבש הם ישראלים, הרעיון והיוזמה הם מכאן, אבל הסרט יצולם בפולין. אני לא יודע להגיד אילו שחקנים ישחקו בו, כי עוד לא הגענו לנקודה הזאת. השאלה היא, האם אני כקרן צריך היום לחזור לתל-אביב ולהגיד שאני שם בצד את הפרויקט הזה.

אני יכול לתת דוגמה של סרט, שלצערנו לא הגיע לארץ עקב המצב שהיה פה, סרט של ברד פיט.

אבל זה שירותי הפקה נטו.

יוצאות הפקות בעולם ועם 90% מהצוות נוסעים בעולם. לסרט של ברד פיט שהיה פה הם רצו להביא 150 אנגלים. אני מביא את זה כדוגמה איך הם מתנהגים עם העובדים שלהם. האם אנחנו מהכסף הישראלי שלנו ניתן פרנסה לפולנים? האם אנשים שלנו לא יושבים בבית? הפרסומות בורחות לנו החוצה מהארץ במקום לאפשר לצוות ישראלי שייצא החוצה.

מדובר במימון ציבורי.

כאשר אדם מצלם מכספו הפרטי, בבקשה. אבל כשמדובר בכסף ציבורי, צריך לקחת מכאן אנשים לפולין ושם יעבדו. זאת הפקה ישראלית, ואנחנו חייבים לדאוג לעובד הישראלי. לכן כסף לא יכול לשנות את ההתייחסות אלינו כעובדים, שחקנים ויוצרים. אנחנו מבקשים שיהיו 85% ישראלים מכל הצוות, כולל המפיקים וכולל מי שצריך.

בהמשך לדברים של אייל, יש אספקט נוסף לעניין הזה. אחד הדברים המשמחים שקורה הוא, שתתחיל להיות פה תעשייה מקומית. זה אומר השבחה של השפה, השבחה של תסריטאים, תתחיל פעולת משוב בין תסריטאים לבימאים ולשחקנים. אנחנו מקווים שהיצירה תעבור רענון כל הזמן, כי סוף-סוף יעשו יותר סרטים. לא יעלה על הדעת שבסופו של דבר התקציבים האדירים האלה יגרמו להשבחה של שחקנים פולנים או רומנים או הונגרים.

חוק הרשות השנייה, בהגדרה שלו של הפקה מקומית, מתייחס גם לצוות הטכני-המקצועי, לצוות ההפקה. אני מקבלת את התיקון, אבל אני רוצה לצמצם את המחלוקת. בחוק הרשות השנייה מדובר על מרבית צוות ההפקה, שזה למעלה מ-50%. בנייר ששלחו לי אתמול בערב דובר על 70%. עשיתי בדיקות מסוימות ולא הצלחתי למצוא מספיק חומר, ואייל אמר לי שבמקומות מסוימים בעולם זה הנדרש. היום פתאום מעלים פה מספר של 85%. אני לא יודעת כמה 85% זה ריאלי כדרישה כוללת, גורפת. יכול להיות ש-70% זאת דרישה יותר סבירה, ואני חושבת שבכל מקרה, אם הולכים לפי הרעיון של כתרי שחורי, צריך להשאיר שיקול דעת במקרים מיוחדים למצבים אחרים.

המקרים המיוחדים צריכים להיות נדירים.

הדוגמה שכתרי נתן היא דוגמה מצוינת לעצם היותה של מדינת-ישראל לא רק מדינה של אזרחיה, אלא קשורה לעולם היהודי כולו. העובדה שיש לנו עבר יהודי בחוץ לארץ והווה יהודי בחוץ לארץ משפיעה כאן. יכול להיות שאתה מסייג את זה להקשר הזה, זאת אומרת כדי למנוע ניצול ציני של הדבר מצד אחד ובעצם לעשות כל מיני תרגילים כמו שעושים את הפרסומות בחו"ל, להגדיר את זה לנושאים שקשורים לעולם היהודי בעבר או בהווה.

זה אין-סופי.

יכול להיות שיש לנו מחלוקת עקרונית. אני חושב שמדינת-ישראל צריכה לסייע לסרטים מהסוג הזה, זה סרט חשוב למדינת-ישראל.

אני לא בטוח שהדבר הזה בעייתי מבחינה משפטית, אבל מדברים פה על כסף ציבורי. דרישת הסף לגבי מוסד ציבור שיקבל תמיכה היא שלפחות 10% מתקציב הפקת הסרט ניתן על ידו. במלים אחרות, האפשרות קיימת שגוף אחר, לא אותו מוסד ציבורי, ישקיע 90%. אני חושש שהטלת דרישת סף כזאת, של 85% לפי הכללים, יכולה להביא למצב שחופש הפעולה, אם לא חופש היצירה גם כן, יהיה מאוד מוגבל.

יש לי דוגמאות הפוכות. הסרט "קדוש" של עמוס גיתאי והסרט "כיפור" של עמוס גיתאי הם שני סרטים שבסך הכל היו בהם 2-3 עובדים צרפתים, הצלם והתאורן הראשי. הסרטים האלה נקנו מראש על-ידי הטלוויזיה הצרפתית וצולמו בישראל, עסקו בנושאים ישראליים. רוב העובדים והשחקנים, 98% מהם, היו ישראלים והרבה כסף הגיע מצרפת.

עם כל הכבוד להצעה של כתרי, אני חושב שהדוגמה שכתרי הביא כיוצאת מן הכלל היא לא סבירה ויש כאן הקבלה לא סבירה של מי שמפעיל את הסרט. צריך להשאיר כאן שיקול דעת בידי מי שעושה את הסרט.

אתה תומך ב-85%?

אני חושב ש-70% זה סביר.

אייל, האם אפשר להסכים על 70%?

נסכם על 80%.

גם אני עבדתי בהפקות בעשרים השנים שאני במקצוע הזה, ולצערי בשנים האחרונות, מאז הערוצים הנוספים, כל הכסף מגיע מגופים ציבוריים. לכן אנחנו מבקשים שזה יעמוד על 80%, כי פחות מזה זה נותן פרצה גדולה מדי וזה קשה לנו.

המחלוקת היא, האם חוק הקולנוע הוא חוק של תעסוקה או שהוא חוק גם לעידוד היצירה הישראלית. לגישתך זה רק חוק להבטחת תעסוקת ישראלים.

ממש לא.

אתה אומר שאי-אפשר לעשות סרט ישראלי בנושא יהודי מובהק, כמו עליית המשפחה מתוניסיה או אירועי השואה בפולין.

אפשר לעשות את זה על-ידי ישראלים. צילמתי סרט במרוקו ויש שירותים מצוינים במרוקו, ולמרות הכל הוצאנו מכאן צוותים שלמים של ישראלים שנסעו למרוקו.

ואם הוצאת הצוותים האלה מייקרת ב-30% את עלות הסרט?

צריך לקחת את זה בחשבון כדי לתת תעסוקה לבני עמנו.

יש סכנה שגופים אינטרסנטיים מחוץ לארץ יעשו שימוש ציני במקור המימון הזה.

היום אין משקיע פרטי, קבלן או אחר, שמשקיע בסרט ישראלי, לצערי. היום מי שמשקיע בסרט זה או גופים ציבוריים או רשתות השידור או הערוצים הפרטיים, ולכן זה עדיין כסף ציבורי.

אני מציעה בסעיף (3)(ב), שבמקום "70% לפחות מתקציב ההוצאות להפקת הסרט ישמש שכר" יבוא: "80% מהמועסקים למי שהם אזרחי ישראל, תושביה או תושבי קבע..."

אני מפנה את תשומת לבכם, שסעיף (3) זה אחד משני אלה, זה לא מצטבר.

מאחר שלא נעימה התגרנות שיש כאן בוויכוח על האחוזים, כתרי הציע שיקול דעת, וזה נראה בסדר אבל זה לא מוצא חן בעיני היוצרים.

הם לא מאמינים בשיקול הדעת.

85% נראה לנו הרבה מאוד. לכן אני מציע שיהיה 78%.

טוב, אנחנו מחליטים על 78%.

"(4) בהפקת הסרט ובמשתתפים בהפקתו יתקיים לפחות אחד מאלה: (א) במאי הסרט הוא אזרח ישראלי ותושב בה או תושב קבע בה".

האם אנחנו לא עוסקים פה במצטבר?

אתה חיסלת עכשיו את היכולת להשקעה פרטית בקולנוע הישראלי. אני לא נציג המפיקים פה, אבל הייתי מפיק הרבה שנים. אם רצינו באמצעות חוק הקולנוע גם לעודד השקעה פרטית בקולנוע הישראלי, העסק חוסל בזה הרגע.

למה?

בגלל שבכמות הזאת של הסייגים וההסתייגויות, בהמשך למה שאתה אמרת, אתה לא משאיר פה טיפה גמישות, אתה לא משאיר מעט ליזם פרטי שבאמת רוצה לחזור לקולנוע.

לא דיברנו על סעיפים א ו-ב, אלא זה סעיף חדש על היוצרים. בסרטים של גיתאי היו בסך הכל שלושה עובדים זרים, זה לא 78% אלא 99% היו ישראלים, ונכנס משקיע ענק צרפתי.

לפי חוק הקולנוע, מה אחוז ההשתתפות של הקרן בסרט ישראלי?

עד 70% מהתקציב במזומן, שזה לא התקציב הכולל של הסרט.

וזה רק בסעיף מקסימלי. ככל שיהיו יותר מבקשים, הסכום הזה יקטן. בהרבה מבחנים קבענו שזה עד 100% השתתפות, ופה יש לנו 20%, כי אין די כסף.

אני מציע לכם להקשיב להערות האלה. לפעמים אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים. אני מציע לכם בכל זאת להשאיר פתח לשיקול דעת, למקרים שיש הצדקה עניינית להעסקת לא ישראלים. אם הסרט הוא ישראלי, התוכן הוא ישראלי וכדומה, אתם צודקים. מדובר כאן בחקיקה משנית, אבל זאת חקיקה. יחד עם זה שאמרנו שאפשר לשנות, לא משנים כל יום. לחקיקה כאן יש מסר, והשאלה היא מה יהיה המסר. האם המסר של החקיקה הזאת יהיה ליזמים הישראלים שהאנשים דאגו לעצמם לחוק קולנוע שיעסיקו פה הרבה אבל לא דואג ליצירה הישראלית, או שהמסר הוא אחר.

כשאני מבקש ממך לבנות בניין, ואני אומר לך ש-70% מהעובדים בבניין יהיו ישראלים כדי שתהיה תעסוקה ישראלית, זה לא מונע ממך להביא משקיע אנגלי שישקיע בבניין, אבל הוא יודע שהוא צריך להעסיק פועלים ישראלים.

אם הוא יצטרך לשלם 50% יותר, הוא לא יסכים.

בדוגמה שנתת, עם המגבלה הזאת שלצורך הבניין הוא חייב להעסיק 70% ישראלים כדי שהדיירים שלו יקבלו משכנתא מסובסדת, הוא יעשה חשבון שההתייקרות בעלות של הבניין כתוצאה מהמגבלה הזאת מקזזת הרבה יותר מאשר התוספות שהוא יקבל, והוא ייווכח שבסופו של דבר אין לו רווח מהפרויקט הזה, אז למה שהוא ישקיע?

היות שאנחנו מדברים על אמנות ועל יצירה, אז יכול להיות שליזם לא תהיה תועלת להביא את הסרט לארץ, כמו שחברת החשמל עשתה סרט פרסומת ברומניה כי יותר זול לה לעשות אותו ברומניה.

את זה אני חוסם באמצעות שלושה דברים. אחד משני התנאים שמוזכרים בסעיף 3, או 50% מתקציב ההוצאות או 70% מההוצאה ישמש לשכר עבודה, וכן הסעיף החדש שאנחנו מוסיפים, שאם הוא רוצה להפיק סרט ברומניה הוא צריך לשכנע את הגוף הציבורי המסייע. הגוף הציבורי זה אנשים בעלי עניין לעודד את הסרט הישראלי, כלומר טובת עיניהם זה לא אתה וזה לא היוצר, טובת עיניהם זה התעשייה של היצירה הקולנועית הישראלית, והם יעשו את השיקול לגופו של דבר. יש כלל, והכלל אומר ש-78% מהמועסקים צריכים להיות ישראלים, אלא אם כן לפי שיקול דעתו של הגוף הציבורי קיימת הצדקה שעניינה בעלילת הסרט, בצילום והקלטת הסרט בהיקף אחר של עובדים, שלא יפחת ממחצית.

תאגיד או גוף שיש בו שליטה הוא קם ויכול ליפול אחרי הפקה אחת. עובדים, ובעיקר שחקנים, זה דרך חיים. גם ככה תחום ההעסקה של העובדים והשחקנים נמצא בהרבה מאוד פרצות של תקופות שהם לא מועסקים, ולכן אם לא נגן עליהם פה במכסה אנחנו עוד יותר שוברים את הרצון הטבעי של אנשים בכלל ללכת לעיסוק הזה. רק מטומטם הולך לעבוד פעם בשנתיים.

אני מציע שנקיים הפסקה של שעה וחצי בישיבה, בינתיים תדונו ביניכם ואם כשאחדש את הישיבה יהיו הבנות, נביא אותן לאישור היום.

(הישיבה הופסקה בשעה 11:20 והתחדשה בשעה 13:00)

אני מחדש את ישיבת הוועדה. אני מבקש לקבל דיווח על מה שהוסכם.

הגענו להסכמה בעניין הסעיף שמסביב לו התקיימה הישיבה הקודמת, שזה תוספת של פסקה בין (3) ל-(5) בסעיף 2, שייאמר בו שמבין המשתתפים בהפקת הסרט, 75% לפחות מן היוצרים, צוות טכני וצוות הפקה יהיו אזרחי ישראל ותושביה או תושבי קבע בה. ואולם המוסד המסייע רשאי לגבי לא למעלה מ-20% מהסרטים המסתייעים על ידו לאשר גם העסקה של שיעורים פחותים מכך, ובלבד שלא יפחת מ-50%.

שיירשם שבאופן חד-משמעי, בשם המפיקים, יש הסתייגות נחרצת מכך שמדובר בתנאי סף ולא כחלופה. כחלופה שבאה במסגרת או 1 או 2 או 3 או 4.

כחלופה לתנאי התקציב, כחלופה ל-50%-75%.

כתנאי סף אנחנו חושבים שזה יוצר מגבלה בלתי סבירה לחלוטין.

בסעיף 5 הסכמנו שההצעות יהיו חלופיות לתנאים שיש בה, או מרבית ימי הצילום בישראל או ארבעה לפחות מצוות ההפקה של הסרט, כאשר הבמאי נכלל בתוך זה. הארבעה הם מתוך רשימה של שבעה.

בסעיף 5(ב) גם היתה לנו הוספה בסיפא.

הורדנו את זה. אם זה חלופתי, אז אין צורך בזה.

סעיף 3 זה הסעיף שמדבר על העניינים התאגידיים. הוא אושר כפי שהוא, עם תיקון מסוים בנוסח שהבאתי.

בסעיף 4 לעניין הקופרודוקציות, הסכמנו לו כפי שהוא. הוא בעצם מצלם את המצב הקיים, אבל תיקנו שזה המאושררת על-ידי המדינה, ולא רק שאושררה בעבר.

מה זה משנה?

רוצים להבטיח מצב, שבעוד שנה לא תבוא טענה שזה נכון ליום אישור הכללים.

יחד עם זאת גם הבהרנו, שבכל מקרה אנחנו מתכוונים לעשות עבודה במשרד ולשמוע לצורך העניין את כל הגופים הרלוונטיים על התנאים שאנחנו מבקשים להבטיח בקופרודוקציות עתידיות. אז נביא תיקון לכללים שיחייב את המדינה כבאה לעשות אמנות חדשות, אבל את זה נעשה בצורה מסודרת נפרדת.

מסעיף 5 והלאה מדברים על הליך הדיווח שבו יש סוג של דיווח ציבורי ושקיפות ובקרה על ההכרה בסרטים ישראלים על-ידי המוסדות המסייעים. הוא אושר כפי שהוא. יש פה מעט תיקוני נוסח. הדיווח התקופתי הוגש כל חצי שנה. בסעיף 6(1) הדיווח הוגש כפי שהוא, בסעיף 6(2) הבאתי נוסח קצת מתקן במאוחר יותר, ובסעיף 8 נתבקשנו להוסיף שהמועצה תהיה מוגבלת בזמן של 60 יום כדי לדון בערר של גוף שהוא חושב שהוא בכל זאת ישראלי.

האם אתם רוצים לראות את הנוסח הסופי?

כן.

אנחנו מאשרים את הנוסח הזה, ובלבד שהנוסח הסופי יופץ בין כל הגופים, לרבות אקו"ם ו"אשכולות". אם תתקבל הסתייגות שאני אחשוב שהיא ראויה לדיון מחודש, אני אשתמש בהסתייגות הזאת כדי לחדש את הדיון.

עד מתי זה יועבר אלינו?

זה יועבר לא יאוחר משבועיים.

אני אנסה להפיץ את הנוסח מחר.

הסתייגויות יכולות להיות מועברות אל מירי ואל עדנה בעת ובעונה אחת, לא יאוחר מעשרה ימים מיום שאתם מקבלים את הנוסח.

סיום התהליך אודיע לכם סופית, ואז זה ייכנס לתוקף.

אבל זה אומר שלא נוכל להשלים את קבלת הבקשות לחלוקת מקדמות במתן כסף.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15