פרוטוקולים/ועדת חינוך/2979




3
ועדת החינוך והתרבות
19.03.01

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 263
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום שני, כ"ד באדר התשס"א (19 במרץ 2001) בשעה 11:30

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
שמואל הלפרט
גנדי ריגר

אדי הרשקוביץ - סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך יפה ויגודסקי - מנהלת המינהל למדע ולטכנולוגיה, משרד החינוך
יעל פרבר - מקשרת בין הכנסת למשרד החינוך
דוד סודרי - ראש מינהל הסטודנטים, המשרד לקליטת עלייה
תא"ל אבינועם לאופר - ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח-אדם, צה"ל
ד"ר עוזי צוק - יו"ר אורט ישראל
עו"ד חיים בן-עמי - מנכ"ל אורט ישראל
ענת שור - יחסי ציבור, רשת אורט
אינג' שרגא שורק - מנהל מכללת אורט גבעת-רם
מוטי מאור - רכז מגמה מדעית טכנולוגית, אורט גבעת-רם
דוד פייכנפלד - מנהל המכללה להנדסאים, רשת אורט
ד"ר חיים אילוז איילון - יו"ר רשת עמל
עדנה גולן - מנהלת המחלקה לניהול פדגוגי, רשת עמל
ד"ר זאב שפירא - מנהל המחלקה למכללות, רשת עמל
ד"ר עמי זאבי - מנכ"ל אמי"ת
מרתה גנות - מנכ"ל התאגדות המכללות האזוריות
שמעון דהן - הסתדרות המורים
רן ארז - יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים
אברהם סנפירי - יו"ר ארגון ההורים הארצי
חנן אביטן - תלמיד מכללת אורט
אולגה קובצ'נקו - תלמידת מכללת אורט
מיכל בנימין - תלמידת מכללת אורט
טלעד אמסלם - תלמיד מכללת אורט
פרופ' קנת פרייס - יו"ר הוועד המנהל, המרכז הישראלי לחינוך מדעי טכנולוגי
אדם ברוך - ארגון הל"ה
רות גורנשטיין - חברת ועדת החינוך של התאחדות התעשיינים
דוד עמר - ראש עיריית נשר, סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי

מרב ישראלי

יהודית גידלי

רעיה דש

קיצוץ בחינוך הטכנולוגי.

קיצוץ בחינוך הטכנולוגי

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא הקיצוץ בחינוך הטכנולוגי. נוכל לקיים את הישיבה עד סביבות 13:15 גג - אולי אפילו לפני כן. אני רוצה לקדם בברכה את כל האורחים, ממשרד החינוך - יפה ויגודסקי ואדי הרשקוביץ, את ראשי הרשתות - אורט, עמל ואמי"ת, ואת יו"ר אורט החדש, לא ידעתי שאתה יו"ר אורט, עוזי צוק, שאנחנו ידידים ותיקים, ואני מבין שנמצא אתנו סגן ראש אכ"א - - -

ראש חטיבת התכנון.

ראש חטיבת תכנון כוח-אדם באכ"א, ואורחים נכבדים נוספים - הוותיקים, ראש ארגון המורים, ראש ארגון ההורים, ועוד אורחים נוספים. כמו שראיתם בהזמנה, השרה הייתה אמורה להשתתף בדיון הזה, ועל כך קיבלנו הודעה בסוף השבוע, וגם דאגנו לתקן את ההזמנה וכך פרסמנו אותה, אלא שאתמול הודיעו לנו שהשרה שינתה את תוכניותיה. נמצאת אתנו כאן הגברת יעל פרבר, שרוצה להביא את דבר השרה, ונמצאים אתנו גם התלמידים של מכללת אורט בגבעת-רם. למה הם עומדים? הם לא בעונש.

הכסאות בדרך.

אומרים לי שגם המנהל נמצא, אבל - - -

כבוד היו"ר, לאור החוק שחוקקתם לא מזמן, זה גם אסור על-פי החוק.

מה, זכויות תלמידים?

לא, להעניש אותם.

הנה, בעוד אנחנו מדברים, הכסאות הגיעו. קיימנו מספר דיונים בנושא, אבל כאמור קודם נאפשר ליעל פרבר לומר את דבר השרה, ואז נפתח. בבקשה.

שרת החינוך לימור לבנת ביקשה ממני להתנצל בפניכם על שלא תוכל להשתתף בישיבת הוועדה הדנה בנושא הקיצוץ בחינוך הטכנולוגי כפי שתוכנן תחילה. עם זאת, מבקשת השרה לציין בפני חברי הוועדה, שהחינוך הטכנולוגי קרוב ללבה ושהיא רואה בו נושא חשוב ביותר ויעד בעל עדיפות עליונה במערכת החינוך. במסגרת הדיון בתקציב החינוך לשנת 2001, שהתקיים בשבוע החולף בוועדת הכספים, דרשה השרה מהאוצר להוסיף כספים למשרד החינוך, כדי שניתן יהיה לבטל את הקיצוץ ולהחזיר את הכספים לייעודם המקורי. השרה גם נועדה עם ראשי התעשיינים ומצאה אצלם פתיחות רבה ונכונות להירתם לעשייה חינוכית בקידום מיזמים מגוונים במדע ובטכנולוגיה במערכת החינוך.

השרה בוועדת כספים. תכף אומר על זה משהו. גם אני הייתי שם, אז אני רק רוצה לתקן. קיימנו כאן מספר דיונים על הקיצוץ בחינוך הטכנולוגי, אבל פנה אלי חבר הכנסת הלפרט כמה פעמים בחודש האחרון ואמר לי: "תשמע, אי אפשר להסתפק בדיונים שקיימנו, בהחלטות שקיבלנו ובפניות שפנינו למשרד החינוך לבטל את הקיצוצים האלה. בוא נקיים עוד דיונים", ואני אמרתי לו: "בוא נמתין לממשלה החדשה, שתהיה אוזן קשבת", ובאמת הצטערתי על כך שהשרה, שתכננה לבוא, ביטלה את בואה, אבל אולי גם מיהרנו, כי רצינו לעשות את זה לפני תום המושב, והיא בסך הכל מתחילה את השבוע השני של עבודתה, ואני בטוח שראשי המשרד שנמצאים כאן יעבירו את הדברים. אני גם קבעתי פגישה עם השרה, ונעביר את הדברים. בנוסף לפנייתו של חבר הכנסת הלפרט, שזירז אותנו לקיים את הדיון, ואני מודה לו על כך, השתתפתי גם אני בישיבת ועדת הכספים, שהייתה בשבוע שעבר, ואני אומר כאן לחבריי במשרד - זה נכון שהשרה, במסגרת 560 המיליון שהיא ביקשה כתוספת ממשרד האוצר לתקציב 2001, ביקשה את ביטול הקיצוץ בטכנאים והנדסאים. אבל לא הוזכרו, ולו במלה אחת, יתר הקיצוצים, שרובם קיצוצים פנימיים, לא קיצוצים שנכפו על המערכת, ועל כך גם הערתי בישיבת ועדת הכספים. כיוון שיש שרה חדשה, ומנכ"לית חדשה, שנאחל לה כמובן הצלחה, הישיבה הזאת מבטאת בקשה חוזרת של הוועדה, לתת תשומת לב לנושא, ובעצם זה הדיון הענייני הראשון עם השרה החדשה, או בתקופת השרה החדשה, שגם מלמד, מבחינתנו, את סדר העדיפות, כי כידוע יש מצוקות תקציביות רבות בתחומים אחרים. בחרנו את הנושא הזה כנושא הראשון לדון בו, ואנחנו יודעים שכרגע השרה עוסקת בנושא של עיצוב התקציב ועיצוב השנה הבאה, לכן היה חשוב לנו לערוך את הדיון הזה.

אני חושב שהכברנו מספיק מלים על חשיבותו של החינוך הטכנולוגי, על הצורך בשמירת מעמדו ועל משמעויות הקיצוץ, לכן באנו היום לחדד את הדברים, להעלות אותם מחדש ולזעוק את הזעקה. בשבוע שעבר ציינה מדינת ישראל את היום הבינלאומי למדע, גם כאן בכנסת, ואני, בכל הפורומים שבהם השתתפתי, ציינתי גם כן, שעם כל החגיגות, לצערנו במערכת החינוך אין חגיגה בכל מה שקשור במדע ובטכנולוגיה, כי לצערנו, המערכת הפנימית של משרד החינוך והתרבות, ואני מדגיש, הפנימית, החליטה, בסדרי העדיפויות החדשים שלה, לקצץ את החינוך הטכנולוגי. זה דבר מדהים, כי כולנו מבינים, שהנכס העיקרי שלנו הוא איכותם ויכולותיהם של אזרחי המדינה. אין לנו, כמו שגם אמרתי בדיון באודיטוריום, שום מחצבים, שום משענת של אוצרות חיצונית, והאוצר היחיד שיש לנו הוא האוצר האנושי שלנו, ולכן לחינוך הטכנולוגי יש משמעות גדולה מאוד, כמובן לגורלם האישי של האנשים, למצות את יכולותיהם ואת כישוריהם ולהוביל אותם למעמד הראוי להם, אבל קיים גם ההיבט הלאומי, שהוא לא פחות חשוב, ביחס למעמדה ולחוסנה של מדינת ישראל, שיכולה להיבחן גם על-פי הפריזמה של החינוך הטכנולוגי והמדעי. לכן, זו מטרת הדיון שלנו - להעלות מחדש את הנושא, לראות מהו הקיצוץ, להבין אותו, ואני מדליף לכם, שבסופו של דבר אני בטוח שנתאחד כולנו בדרישה חד משמעית לשרה, לבחון מחדש את סדרי העדיפויות של הקיצוצים הפנימיים ולבטל את הקיצוצים בחינוך הטכנולוגי, אולי אפילו להוסיף ולחזק את התחום. אנחנו מבקשים מהמשתתפים הרבים לצמצם בדברים, להתרכז בעיקר, לא לחזור איש על דברי רעהו, וראשון נאפשר לחבר הכנסת הלפרט.

אדוני היו"ר, ראשית אני רוצה להודות לך על שפעלת לקיים דיון בנושא חשוב זה. משרד החינוך והתרבות החליט משום מה לקצץ בחינוך הטכנולוגי השנה, תשס"א, מאה מיליון ₪, זאת בשעה ששר האוצר הודיע, בשעתו, שבשנת תשס"א לא רק שלא יהיה קיצוץ במשרד החינוך, אלא תהיה תוספת בתקציב משרד החינוך. בחומר של מרכז המחקר והמידע, שחולק כאן לפני מספר דקות, והספקתי לדפדף בו ממש לפני דקה, אני רואה שבין היתר כתוב כך - - -

את המסמך הזה הכין עוזר המחקר של הוועדה, אודי שפיגל, שאינו נמצא כאן כרגע.

אינני יודע לאילו שנים הוא מתייחס, אבל בין היתר כתוב כאן: "בשנתיים האחרונות נערכו קיצוצים משמעותיים בתקציבי המסלולים הטכנולוגיים. עלות הקיצוצים, על-פי אומדני משרד החינוך, כ-150 מיליון ₪". אחר-כך הוא מצטט מהדו"ח של פרופ' הררי, שפורסם בנושא חינוך מדעי וטכנולוגי, "מחר 98'", על המלצות הוועדה, והוא ממליץ "להגדיל את ההשקעה בתחומי החינוך המדעי והטכנולוגי על מנת להגיע להישגים משמעותיים בתחומים אלה עד שנת 1998". זה כמובן נכתב לפני מספר שנים. הזכיר כאן היו"ר, שלמדינת ישראל אין הרבה אוצרות טבע. אכן, אוצרות הטבע שלנו מצומצמים מאוד. מה שיש לנו הוא רק פוטנציאל אנושי, שאנחנו יכולים לנצל אותו באמצעות פיתוח טכנולוגיות מתקדמות, אבל לצורך זה דרושים תקציבים. אני יודע שישנה אסכולה, בקרב פרופסורים ומדענים, שאולי אין כלל צורך בחינוך טכנולוגי. חשוב יותר חינוך מדעי עיוני, להכשיר את התלמידים במתימטיקה גבוהה, בפיסיקה, בגיאומטריה וכו', ואחר-כך הם יסתדרו כבר בעצמם בטכנולוגיה. אבל מה לעשות, שבמדינת ישראל יש לא רק גאונים, ישנם גם תלמידים יותר חלשים, ותלמידים מאוד חלשים. עוד כמה ימים נסב אל שולחן הסדר, ונגיד את ההגדה, שם כתוב, בין היתר, שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה – אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. את שאינו יודע לשאול, "את פתח לו", כתוב. צריכים לעשות פעולות כדי לכוון אותו. ומה נעשה עם אותם תלמידים, שאינם מסוגלים להיות גאונים?

רק לפני כמה דקות הסתיימה כאן ישיבה, שבה דובר על כך שיש מדי שנה כ-4.8% נשירה - רבבות תלמידים שנושרים מהמערכת העל-יסודית. רבבות תלמידים מדי שנה. אז מה לעשות עם אותם תלמידים, שאינם מסוגלים להיות גאונים? שלמה המלך כבר אמר – "חנוך לנער על-פי דרכו". החינוך הטכנולוגי הוא החינוך היחידי במדינת ישראל, שנותן מענה לכל אותם התלמידים, גם החלשים, שאיננו יכולים להתייאש בהם ואיננו יכולים לומר שלא אכפת לנו מהם. בחינוך הטכנולוגי ישנן רמות, החל מכיתות הכוון לתלמידים החלשים ביותר, ועד לכיתות של חינוך מתקדם ובגרות טכנולוגית בצורה מתקדמת. היו אמנם במדינת ישראל שרי חינוך, וביניהם השר אמנון רובינשטיין, שראו את גולת הכותרת של התפקיד שלהם בהגדלת מספר התלמידים שמקבלים בגרות, ואכן הצליחו להגדיל את מספר התלמידים שמקבלים בגרות. אבל השאלה היא – התלמידים האלה נעשו יותר מוכשרים? הורידו את הרף של הבגרות, ולכן יותר תלמידים הצליחו לעבור את בחינות הבגרות. אבל את ה-I.Q של התלמידים לא הצליחו לשנות על-ידי רצון של שר פלוני או אלמוני להגדיל את מספר התלמידים שיש להם בגרות. להערכתי, משרד החינוך היה בעצם צריך לצ'פר את החינוך הטכנולוגי, כי בציבור, משום מה, ישנה מין תודעה, שהתלמידים שהולכים לחינוך טכנולוגי הם תלמידים מסוג ב'. ובמקום לצ'פר את החינוך הטכנולוגי, ולצייד את המעבדות ואת הסדנאות בציוד משוכלל, כדי שהתלמידים יוכלו להשתלב בעתיד בטכנולוגיות המתקדמות, או לחשוב על האפשרות לקצר את לימודיהם האקדמיים של תלמידים שהם בוגרי חינוך טכנולוגי, כדי למשוך יותר תלמידים לתחום, משום מה הולכים ועושים את הפעולה ההפוכה, ומצמצמים דווקא בחינוך הטכנולוגי, שהוא החינוך, להערכתי, החשוב ביותר. לכן, אינני רוצה להאריך בזה, ודאי הממונה על החינוך הטכנולוגי ומנהלי הרשתות יוכלו להסביר את הנושא הזה הרבה יותר טוב, אבל אין ספק, שהנהלת משרד החינוך חייבת למצוא דרך להחזיר לפחות את הקיצוץ שנעשה, כי ללא זה, כל החינוך הטכנולוגי, לפי מה ששמעתי ממומחים, הוא ממש בסכנה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מציע לסדר הדיון, שאנחנו, בשונה מהמתווה הרגיל, נבקש מאנשי משרד החינוך לדבר בסוף, לא בהתחלה. קודם נבקש מהאורחים - מראשי הרשתות, מצה"ל, מהאקדמיה, מהתעשייה, מההורים, מהמורים – לדבר, ובסוף נבקש ממשרד החינוך. כאמור, מאוד הייתי מבקש להתרכז בעיקר, וכל אחד, שיודע שיש דוברים אחריו, ישאיר גם משהו לבאים אחריו. בבקשה.

האמת היא, שבשנה וחצי האחרונות בכהונת הוועדה הזו, בראשות חבר הכנסת יו"ר הוועדה זבולון אורלב, קיימנו יותר מדיון אחד בסוגיה הזו, ונדמה לנו, כמו במחול הורה, שאנחנו מסתובבים סביב הזנב כל הזמן, ואולי סדר הדיון היה צריך להיות הפוך, כי אולי לאדי הרשקוביץ יש בשורה בשבילנו, שהוא מבטל את הקיצוץ.

למעשה אפשר לפלח את הטיפול בסוגיה של השנים האחרונות, או של השנה וחצי-שנתיים האחרונות, לארבעה מרכיבים מרכזיים, ואני רוצה רק, לפני האידיאולוגיות, להגיד כמה מונחים, כדי שאולי יזדעזעו אמות הספים מעט.

י"ג-י"ד – כולם יודעים שהתקיימו דיונים בוועדות על בסיס החלטות שנפלו בישיבת ממשלה, לקצץ במסלול שנקרא י"ג-י"ד. ישבנו פה ונתפסנו כמאיימים. לקראת פתיחת שנת תשס"א, עד לשנה הזו, היה קרב אימים בין הרשתות על כל ויזה, קרי דחיית שירות לי"ד. אני מצהיר לציבור כאן – קיבלנו מתנה מהשמים, 24 ויזות, באורט ישראל, כי במדינת ישראל לא רוצים לפתוח עוד מגמות הנדסאות תוכנה בשום מקום בארץ. לכן קיבלנו במתנה עוד 24 ויזות. מישהו כנראה אינו מבין, שהעתודה הטכנולוגית לצה"ל, ובהמשך לתעשייה הטכנולוגית של מדינת ישראל, צומחת דרך הטכנאים וההנדסאים האלה, דהיינו על ה-150 ויזות האלה, שנדמה לי קיימות במדינת ישראל, והיום מסתובבות 25 ויזות כאלה חינם, תלויות באוויר, כשעד עכשיו היה קרב אימים על כל ויזה. לטובת מי שאינו מבין את משמעות הדברים, אני רק רוצה לספר מה קורה ברשת אורט ישראל כתוצאה מהקיצוץ – ייסגר מסלול טכנולוגי של י"ג-י"ד באורט ימי באשדוד; לא תיפתח כיתה באפרידר באשקלון; לא תיפתח כיתה במלטון בבת-ים, לא תיפתח כיתה במקיף בבית-שאן, לא תיפתחנה שלוש כיתות בטכניקום בגבעתיים, לא תיפתחנה שתי כיתות בחולון, תיסגר כיתה בכרמיאל, תיסגר כיתה במעלות, תיסגר כיתה בחצור הגלילית, תיסגר כיתה בערד, מפני שרשת אורט ישראל אינה יכולה לשאת במיליוני שקלים בגין הקיצוץ שמדינת ישראל החליטה לקצץ את מסלול י"ג-י"ד להכשרת טכנאים והנדסאים במסגרת על-תיכונית.

הנתונים שמסרתי הם רק באורט. אנחנו נהנים מ-25 ויזות, מפני שחיים איילון, ידידי, כנראה אינו פותח במקום אחר כיתת מחשבים, ובאיזושהי רשות מקומית לא פותחים. אני אומר את הדברים פשוט כדי שתבינו לאן מערכת החינוך מובילה את המסר של החינוך הטכנולוגי. יותר מזה – תחת ההשראה וההנחיה של ועדת החינוך של הכנסת, התקיימה ועדת ברודט, כפי שזה נקרא, שהוציאה מסמך, שעל חלק מההנמקות ומהנתונים שלו אנחנו חולקים, ועוד נוציא את הנייר המתקן בנושא הזה, אבל הוועדה הזו קבעה שני דברים – ראשית, שהקיצוץ הרטרואקטיבי נעשה שלא כדין. ניהלנו תביעה משפטית נגד משרד החינוך ואני רוצה לדווח לוועדת החינוך של הכנסת – יש תוקף של פסק-דין להחלטה להחזיר לרשתות ולרשויות המקומיות את הקיזוז שעשה משרד החינוך. ברשת אורט מדובר על ארבעה מיליון וחצי שקלים, אינני יודע על רשתות אחרות. להווי ידוע לוועדת החינוך של הכנסת - מדינת ישראל לא החזירה את הכסף, למרות פסק-הדין. ושנית, דו"ח ברודט, עוד לפני התיקונים, אומר: "הקיצוץ אינו ראוי, בוודאי לא גודלו כמו שהוא", ואף אחד לא עשה שום דבר. אז ישבו בוועדת הכספים של הכנסת, ואמרו מלים, וכבר שמענו מלים והצהרות למכביר. אני רוצה להגיד לציבור, שידידי ראש הממשלה היוצא, אהוד ברק, עמד בערב פתיחת שנת הלימודים התש"ס בירוחם ואמר, היה שם גם רן ארז ושמע את הדברים: "אורט, כי זה עולם של הייטק. העדפה לחינוך הטכנולוגי". אז אם הגענו ל-150 מיליון קיצוץ בשנתיים האחרונות, איננו מבינים איזו העדפה היא זו. יותר טוב שלא יעדיפו אותנו, אם זוהי ההעדפה. אז זה המסלול הראשון – י"ג-י"ד, שלא יהיה. שייכרת מהעולם.

בניגוד למה שאמר חבר הכנסת הרב הלפרט, תפיסת העולם שלנו, בבתי-הספר המקיפים, אומרת שבתי-הספר הללו הם מקיפים באמת, ואנחנו פועלים בעיקר ביישובי הפריפריה, ברוב המקומות כבית-ספר על-יסודי יחיד ביישוב. אנחנו יכולים לתת את המניפה האפשרית כדי להתמודד עם הסוגיה הזו, ובניגוד למה שאמר כבוד הרב, ברשת אורט, בנתונים של שנת תש"ס, עם אותם תלמידים, רק עם השקעה יותר ממוקדת ויותר נכונה, הקפצנו את מדרגת הבגרות בארבע השנים האחרונות ברשת אורט מ-39%, כשהממוצע הארצי הוא 41.3%, לממוצע של 52.1% ברשת אורט היום. כן, עם נתיב טכנולוגי חזק. לא עשינו מאף אחד גאון, אבל בשיטה המוטמעת בתוך התהליך של החינוך הטכנולוגי, עם איזשהו מבנה מודולרי, עם דברים שאינם רק מופשטים, אלא גם מרגישים אותם בידיים, רואים אותם ועושים אותם, מגיעים להצלחות. ולעשות בכיוון הזה, לטובת המשך למידה והמשך הכשרה, ולבנות עתיד לאוכלוסייה, שהיא בעיקר בפריפריה, נדמה לי שזו המשימה הלאומית של מערכת החינוך, ואנחנו עושים את זה כמלאכת קודש.

אבל באה המאכלת המתנופפת מהמערכת וחתכה, וגם זו הערה פה לדיון, את כיתות ט'. כיתות ז', ח' ו-ט' בבתי-הספר המחוטבים קיבלו העדפה של שעות. שש שעות מדע וטכנולוגיה בכל חטיבות הביניים. הן אינן מבוצעות עדיין בכל חטיבות הביניים, אנחנו יודעים, אבל מה שחשוב לענייננו הוא, שהדבר אינו חל על מקום שאינו מחוטב. בת-ים איננה מחוטבת, גבעתיים איננה מחוטבת, יש עוד הרבה מקומות שאינם מחוטבים. יש בתי-ספר שמתחילים מכיתה ט'. ימי אשדוד, פנימייה לאוכלוסייה שמגיעה מאזור רחב, תלמידים קשי יום ממשפחות קשות יום מתחילים שם את לימודיהם בכיתה ט', אז הם בוחרים את בית-הספר ואת הנתיב. אז התלמידים האלה, שכשלא למדו בבית-ספר מחוטב בבית-ספר יסודי, הם קופחו, כי לא קיבלו את ההעדפה של השעות, באים לכיתה ט' בבית-ספר תיכון, מה שנקרא, ועכשיו עשקו אותם גם מהשעות האלה. התלמידים יצאו מקופחים פעם אחת פה, ופעם אחת שם. ואני שואל – למה? מנה בסיסית שמכינה את התלמידים האלה, כדי שיוכלו לרוץ במסלול הבחירה, כי הם קופחו בכיתות ז'-ח' בבית-ספר שלא היה מחוטב, איזושהי יד נעלמה במשרד החינוך משכה אותה, ואינני יודע לאן, אני יודע בוודאות דבר אחד – לא למה שכולם מכריזים שהוא ההעדפה. ישבה פה הגברת יעל פרבר והצהירה על העדפה, וראש הממשלה הנכנס הצהיר על העדפה, והיוצא הצהיר על העדפה, ושר האוצר הצהיר על העדפה לחינוך הטכנולוגי, והנה - כיתות ט' קוצצו גם הן, ואף אחד לא עשה עם זה שום דבר.

זו אפילו אינה החלטת ממשלה, אלא החלטה פנימית במשרד. להפתעתנו, אנחנו נדהמים לגלות בתוך ספר התקציב, כי הכל שקוף וגלוי, למעט המספרים, עד ששמים את היד באמצעים שמחוץ למשרד החינוך, שלא הממשלה, אלא הפקידות, מתכוונת לקצץ בשנת תשס"ב לפחות תשעים מיליון שקלים בחינוך הטכנולוגי, והכל בהצהרות שנראות בסדר, אלא מה? באו פקידי המשרד, ושיסלחו לי, כי באמת, ידידי אדי הרשקוביץ, גם אני לא, אבל ודאי גם הוא, לא ניהל אף פעם בית-ספר, ואמרו: "תלמידי החינוך הטכנולוגי, את השעות העיוניות, ילמדו כמו בתקן של כיתה עיונית". ואני שואל את הפקידות, שלא היססה להציע את הקיצוץ הזה, אם הם בכלל יודעים מה קורה באמת ואיך עושים את זה. התקן של כיתה טכנולוגית הוא 26 וחצי תלמידים. בפועל, בממוצע הארצי הוא מאויש ב- 23 תלמידים, אבל הרי אין אופק, כי לקחו את י"ג-י"ד, אז אתה בא ליישוב כמו בית-שאן, ואתה מצליח להוציא 14 תלמידים למגמת טכ"ם – טכנולוגיית מידע, ואתה מצליח לגייס גם 12 תלמידים לאלקטרוניקה. יחד עשית 26. עוד לא 26 וחצי. כשאתה מפצל אותם, הם לא 26 וחצי – הם 14 ו-12. עכשיו אומרים לנו: "תחברו אותם עם התלמידים שלומדים היסטוריה או תנ"ך או ספרות, כאילו היו 36 תלמידים בכיתה". מאיפה נביא את ה-36? גם יחד הם אינם 36. ביתרה, משום שהם היו 26 על תקצוב שכל"ט ולא שכל"מ, בחיסכון של השעות העיוניות יכולנו לאפשר את הנתיב הטכנולוגי. אי אפשר לארגן מערכת כזו בכלל - לחבר אותם ולאסוף אותם. למעשה, מה שהכריזה הפקידות במשרד החינוך, לא הממשלה, הוא: "רבותיי, תסגרו את הנתיב הטכנולוגי". כי כך אי אפשר לקיים אותו. אינני יכול להחזיק 14 ילדים בתקן, כי אין לי ממה למממן אותם, אם רוצים ממני שהם ילמדו בתקן של 36. גם כשמחברים את שתי המגמות הם לא 36, התקן ההולם של שכל"ט. הפקידות אומרת: "מה אפשר לעשות? הונחינו לקצץ", אז רבותיי, עם כל המלים היפות שמדברות על העדפה - גם השוחט מעדיף את התרנגולת, אבל כנראה מבושלת. אז תגידו שהחלטתם שלא יהיה חינוך טכנולוגי.

יש סעיף נוסף, שנקרא "תמיכה ברשת". רבותיי, רשת אורט ישראל, יגידו גם חבריי, משקיעה עשרות מיליוני שקלים בחינוך, ממקורותיה - לא ממקורות אחרים. חלק מהם זה matching, שאנחנו עושים על בסיס המקורות של התמיכה ברשת. תמיכה ברשת הוכרזה לפני עשר שנים בתקנה. אז דובר על 11 מיליון שקלים, והיום זה עדיין 11 מיליון שקלים, כאילו אין ערך לכסף, כאילו שכחו שצריכים לשדרג מחשבים, כאילו שכחו שמחשבים צריכים גם תקן של טכנאי, כאילו שלא מבינים שצריכים גם תקשורת, אם יש מחשבים - - -

חיים, גם זה קוצץ.

רגע. גם זה קוצץ, אבל לא כל שכן לא הוסף. וכל שנה אנחנו במרדף, כי התקנה הזאת פתאום נמחקת ונעלמת ומתפזרת, ואף אחד אינו יודע לאן. התקנה קיימת, ומתמלאת מדי שנה, ומתרוקנת מדי שנה. אז רבותיי, נדמה לי, וחבל ששרת החינוך הנכנסת איננה פה, ואני שמח שנמצא פה יו"ר ארגון המורים, כי הוויכוחים שלי אתו הם על כך שאנחנו, כאילו בכוונה, לפעמים סוגרים מגמות. לא אנחנו סוגרים מגמות, רן ארז. משרד החינוך הכריז, כמו בעבודת שב"כ, בשקט, מתחת לשולחן, שלא יהיה יותר חינוך טכנולוגי. "איך נעשה את זה?" שאלו את עצמם פקידי המשרד, וענו: "ניקח את הכסף". זו המציאות שלנו. נדמה לי שזה לא צריך להיות קול זעקה, מה שנשמיע מכאן, אלא צריך להרים נס מרד בעניין הזה, כי אחרת זה כרת.

תודה רבה. רשת עמל.

כן. חיים באמת הציג את הדברים, ואנחנו לא נחזור עליהם. המצב מאוד קשה. אני שמח גם על המעורבות של הרב הלפרט. באמת, מאוד הערכתי את העובדה שנכנסת לסיפור הזה, כי לצערי הרב, לא הרבה אנשים מנסים לסייע בידינו, ובעיקר יש לי הערכה ליו"ר הוועדה, שכל הזמן מנסה לעזור ותומך בנו מאוד. אני אגיד דברים אולי קצת שונים ממה שחיים אמר, כי אינני רוצה לחזור, רק להוסיף, ולהגיד, שגם אנחנו, בשלוש השנים האחרונות, מכמעט 30% ממוצע בגרויות הגענו ל-51% ממוצע בגרויות, ואנחנו מדברים בעיקר על הפריפריות, ועל 20% שהם במגזר הלא-יהודי, כי אנחנו נמצאים גם ביישובי בדואים ודרוזים, בנצרת, ובקיצור - מקריית-שמונה ועד אילת. חשוב מאוד להגיד, שאו שזו החלטה אסטרטגית או שזו החלטה שבושלה בחדרי חדרים, כי על הקיצוץ האחרון אף אחד לא ידע. זה היה הסוד הכי כמוס במדינת ישראל. ברגע שדיברנו, אנשים התפלאו איך אנחנו בכלל יודעים שיש קיצוץ כזה. לא רצו שנדע. רצו שנפתח את שנת הלימודים, ופתאום נתעורר ונראה, אחרי שביטלו לנו את כיתות ט', אחרי שביטלו לנו את טכנאים והנדסאים, ואנחנו מבטלים כיתות בדיוק כמו שחיים ציין, בקריית מלאכי, בצפת, בטבריה, בזרזיר וכדומה, שנראה עם מה נשארנו ונסגור בכלל את בתי-הספר. אינני יודע מה לעשות - אני אומר בכנות. אנחנו מנסים להיאבק יחד, למצוא דרכים איך לא לקצץ במורים, ולא לפטר, כי מגיעים למצב שאי אפשר להחזיק יותר מורים. כך אי אפשר להזיק את המערכת. פרויקט פנימיות יום, לדוגמה, שאני חייב לציין אותו פה - פרויקט מדהים, שהיום יש לנו בו כאלף תלמידים, הוא בעלות של מיליונים. מי מביא את הכסף? אנחנו מביאים אותו - מתרומות, מקרנות, מאנשים טובים שעוזרים לנו בחוץ-לארץ. איך אנחנו עושים את כל העבודה הזאת?

בנוסף לזה יש בעיה, שאני חייב לציין אותה פה, של אלימות - אין מספיק מורים בחצר, ואין מספיק תוכניות, וכל תוכנית שמביאים היא בעלות של מיליוני שקלים, שצריך למצוא לה מימון, ומהיכן? לכן, אני ממש אומר את זה כך, קצת לא נעים, הבחירות האלה אולי באו לנו בזמן. כי כל ההכרזות, וכל ההצהרות- - -

אתה מתכוון לבחירות - או לתוצאות שלהן?

גם לתוצאות. כל ההכרזות וההצהרות, שבאו בצורה מאוד גלויה, בנושא החינוך הטכנולוגי, נראה שאין מאחוריהן דבר. אנחנו מייצגים פה מאה אלף תלמידים, בעיקר בפריפריות, ובשכונות, ובמקומות שבהם אנחנו נותנים להם את ההזדמנות להתקדם, בדיוק כמו שלנו נתנו, ואנחנו מגיעים למצב, שאיננו יכולים לקיים את המערכת. אם תעלה השאלה, אם לבטל את המערכות האלה - נבטל אותן. כי אם משרד החינוך צריך לקצץ, כפי שהבנו, 180 מיליון שקל, בקיצוץ פנימי, והוא מפיל את כל התיק על החינוך הטכנולוגי, זה פשוט לא הוגן. אמרה את זה המנכ"לית היוצאת, שלומית עמיחי: "למען ההגינות", היא אמרה: "היינו צריכים לשבת יחד, אולי באמת נמצא מקורות שמהם נוכל לסייע". דיברנו על זה גם בוועדה. אם היו יושבים אתנו, אולי היינו באמת מוצאים שיש מקום שאפשר לקצץ בו. אין בעיות. אף אחד לא אמר שלא. אבל להנחית הנחתות כאלה, ולפגוע בתלמידים, שכל-כך זקוקים לזה, ממש כואב הלב. ואני פה אומר חד וחלק, אנחנו נצטרך יחד, כמו שאמר חיים, להרים דגל, לצאת למלחמה. כי אם החינוך הטכנולוגי ייפגע, ואנחנו לא נוכל לתת לילדים שלנו, בעיקר בפריפריות, בשכונות, בערי הפיתוח וגם במגזרים הלא-יהודיים, את מה שאנחנו צריכים לתת, חבל מאוד. באמת חבל.

תודה רבה. רשת אמי"ת, ד"ר עמי זאבי.

אני כמובן לא אחזור על הדברים שנאמרו, אני סומך את שתי ידי על כל מה שאמרו שני חבריי. זה כולל גם אותנו. אני רק רוצה אולי לציין את הייחודיות של רשת אמי"ת, שבשנת 1980 הוכרזה על-ידי משרד החינוך כרשת המובילה בחינוך הטכנולוגי במגזר הממלכתי-דתי, אותו מגזר שכמעט לא למדו בו חינוך טכנולוגי, כי הלכו לישיבות מאורגנות ולמקומות אחרים. אנחנו ברשת הגדלנו את מספר התלמידים פי חמש במשך עשרים השנים האחרונות. 75% מהם לומדים בחינוך טכנולוגי בחטיבה העליונה. המצב מזכיר לי את הסיפור על אותו סוס, שניסו להרגיל אותו לאכול כל יום פחות ופחות, ובסוף הוא מת. אז אנחנו, באמי"ת, בשלב הגסיסה. לא אחזור על הדברים, אני רק רוצה לומר, חיים בן-עמי מנה רשימה של כיתות שנסגרו. אם מדברים על פריפריות, כדאי שתדעו במה מדובר - אנחנו סגרנו מכללה לטכנאים ולהנדסאים ברמלה-לוד. מאה תלמידים. איננו יכולים להמשיך להחזיק את זה. ברמלה לוד, שבה אין - - -

בגלל הקיצוץ?

בגלל הקיצוצים, ודאי. אי אפשר יותר להחזיק. ואנחנו נמצאים אולי במצב טוב, יש לנו הנהלה אמריקאית, שמזרימה לכאן קצת כספים, מה שאמר חיים בן-עמי, ה- matching - - -

ואין לכם משרד העבודה.

נכון, אין לנו משרד העבודה. אני פטור מעונשו של זה. ואתם צריכים לדעת - מה שקורה הוא, שבכל קיצוץ, כמה שהממשלה נותנת פחות, האמריקאים, לפי שיטת ה-matching, שאינני מבין אותה, גם הם נותנים פחות. זה הולך כך: "כמה קיבלת, כך וכך? – עכשיו תקבל כך וכך".

הם אומרים: "אם לממשלה לא אכפת, למה שלנו יהיה אכפת?"

בדיוק, זה מה שהם אומרים. בעכו אנחנו עומדים לסגור את המכללה לטכנאים ולהנדסאים. ההנהלה שלי היא הנהלה אמריקאית, שמזרימה לפה כספים, באותה שיטה, והיא אומרת: "אנחנו מבקשים דיון בסגירת החינוך הטכנולוגי ברשת. בואו נקיים חינוך עיוני, יעלה לנו יותר זול, ואת הכספים שאנחנו מזרימים, אנחנו נמצאים בפריפריות, ניתן למשפחות עניות, ניתן לנצרכים, יש הרבה מלגות ודברים אחרים, אין צורך בחינוך טכנולוגי". אנחנו רשת קטנה לעומת אורט. הם בערך פי שלוש מאתנו. אנחנו 15 אלף תלמידים, הם 45 אלף תלמידים, נכון? הקיצוץ הזה, אצלנו, או שלושת הקיצוצים שהוזכרו כאן, כלומר העניין של מכללות, כיתות ט' והקיצוץ שעכשיו עומד לחול עלינו - - -

הקיצוץ של שכר הלימוד?

כן, של שכר הלימוד של כיתות י'-י"ב, ואל תשכחו, רבותיי, שאנחנו סבלנו קיצוצים שסבלו גם אחרים – קיבלנו פעם את תגמול בגרויות – הורידו. קרן השתלמויות שיש לנו – הורידו.

ממלא מקום - - -

ממלא מקום - הורידו - - -

אם תשכח משהו, אני אזכיר לך.

נכון. אז אני אומר דבר אחד – אני מצהיר, ובזה אני קצת אקל על מצפוני - אם יוחלט לסגור את החינוך הטכנולוגי ברשת אמי"ת, אני אמרתי כאן, שזו הסכנה. בנוסף על מה שהחברים אמרו. הם דיברו על סגירת כיתות, ואני מודיע – אנחנו לא נוכל לקיים את המערכת בכלל. זה עשרים מיליון שקל, הקיצוצים שאנחנו סבלנו, ועומדים עכשיו עם הקיצוצים האלה, שהם קרוב לשישה-שבעה מיליון שקל. אצלנו. לכן, אנחנו ישבנו, ואני יודע, זבולון אורלב ידידי, כמה אתה מקדיש לעניין. אם זה היה תלוי בך, כבר מזמן היינו במצב הרבה יותר טוב. כמה ישבנו פה, וכמה החלטות החלטנו. תיקח רק את ההחלטה בנושא של כיתות ט', שישבנו פה, ובסוף, תקרא בפרוטוקול, היה מדובר, שתוקם ועדת חריגים, לבחון את האפשרויות, ובמקומות מסוימים אולי לא להניף את המאכלת. כתבתי, על סמך זה, למשרד החינוך, וביקשתי לגבי לוד-רמלה, "תראו בזה חריג". לא ביקשתי לגבי תל-אביב. קיבלתי תשובה יפה מאוד - שלא רואים בזה חריג.

אגב, הם בתוך תוכנית אופק, שזה טיפול נקודתי.

הם בכל-כך הרבה תוכניות, שאין להם כסף, ולי אין כסף. ברמלה-לוד יש ועדת ערים לחינוך שמתפרקת, והם כבר הודיעו לי: "אדוני, מהיום אנחנו לא משתתפים בשום דבר". יש חוזה על חמישים אחוז – לא מעניין אותם. אני נושא בעול לבד. מה, אני אסגור את בית-הספר? אגיד לתלמידים שלא יבואו? רן ארז מצלצל ואומר: "שמע, סגרת מגמה, תן שם שעות פרופסיונלית, אני אחזיר לך". אנחנו מנסים, אבל כשל כוח הסבל. נגמר לנו הסוס, תבינו. גם הדיבורים האלה, זבולון, עם כל הכבוד לך, ואתה יודע שאני מעריך אותך, גם באופן אישי וגם כיו"ר ועדת חינוך אנרגטי ופעיל, אבל באמת, הם לא עוזרים.

תכף אני אגיד לך בסוף, איך הם יעזרו.

ואם לא ייעשה כאן מעשה דרסטי, של שר אוצר, של שר חינוך, ויחזירו לנו לפחות את מה שלקחו, ודיבר חיים על העניין של ההצטיידות, לא נוכל להמשיך. היה שלב, בזמנו של שמשון שושני, שלא היה מספיק. הוסיפו לנו עשרה מיליון שקל, קיבלנו אז 21 מיליון שקל, כי הבינו את הצרכים. מאז הציוד התיישן. כל שנתיים-שלוש צריכים להחליף את המחשבים, צריך להחליף ציוד – מאיפה אנחנו יכולים לקחת את הכסף? ויפה שעה אחת קודם. אצלי אני חושב שזה כבר מאוחר.

תודה רבה. נלך עכשיו לצה"ל, תא"ל אבינעם לאופר, ראש חטיבת תכנון כוח-אדם.

כן. אני אנסה להציג את התמונה מהצד השני. אנחנו כבר הקליינטים - הקליינטים הראשונים, הבאים בתור אחרי הרשתות, שמכשירות אותם. בצה"ל יש, אינני יכול להגיד את המספרים, אבל אלפים ועשרות אלפים של חיילים שמשרתים בתחום הזה, של המערך הטכנולוגי. צה"ל הוא צבא שהמערך הטכנולוגי בו הוא חיוני ביותר. הלחימה שלנו היא מאוד מתקדמת, על פלטפורמות מתקדמות, על מערכות תקשורת מתקדמות, ובלי מערך טכנולוגי חזק - תהיה פגיעה בביטחון. חד וחלק. צריך להגיד את זה בצורה כזאת.

בשנים האחרונות יש ירידה מאוד משמעותית בהיקף המתגייסים לצה"ל מתוך המערכות שמלמדות את המסלולים הטכנולוגיים במדינת ישראל. הגענו למצב כזה, שכיום חמישים אחוז מהחיילים, שמשובצים במקצועות האלה, אינם בוגרי בתי-ספר מקצועיים בכלל. אנחנו נאלצים לקחת מכונאים וחשמלאים לחיל האוויר, למטוסים, מקרב בוגרי בתי-ספר עיוניים. ואני אומר לכם - זו אינה אותה רמה, זה אינו אותו היקף הכשרה. כשאנחנו צריכים להשקיע, והשירות הצבאי אינו ארוך, למרות שנשמע כאילו שלוש שנים הן הרבה, כדי להכשיר אחד שמגיע מבית-ספר עיוני, נדרשת הכשרה ארוכה מאוד, ואני חושב שגם היא אינה עומדת באיכות של אחד שמגיע אחרי שלוש שנים של הכשרה בבית-ספר מקצועי.

אינני מבין, הקיצוץ מתוכנן לשנה הבאה. אתה כבר מדווח על - - -

אני מדווח על ירידה שקיימת עוד טרם הקיצוץ. אנחנו כל הזמן נמצאים בירידה בתחום הזה. פחות ופחות לומדים במדינת ישראל במסלולים האלה. עכשיו תן להם את המכה הזו - - -

רק ברשותך, בקריאת ביניים - לפי הנתון שנתן לנו עוזר המחקר שלנו, בשנת הלימודים תש"ן למדו בחינוך הטכנולוגי 104 אלף תלמידים. בשנת הלימודים תש"ס, כעבור עשר שנים, למדו 102 אלף תלמידים, וזה חרף גידול אוכלוסיית התלמידים, להערכתי, בעשור האחרון, לפחות בעשרה אחוזים, או בעצם הרבה יותר, בזכות העלייה. אני רק רוצה לחזק את מה שאתה אומר - - -

רק העולים לבדם הם 16%.

אינני יודע אם במערכת החינוך.

החינוך גדל ב-25%.

מערכת החינוך לא גדלה ב-25% בעשר שנים.

בעשר שנים? ודאי שכן.

כן? טוב, נסמוך על סנפירי. כשסנפירי אומר לי את זה, לא בכובע של יו"ר ועד ההורים הארצי, אלא כאיש כלכלה ומישנה לאגף התקציבים לשעבר, אני לוקח את הדברים בתשומת לב ונותן להם את המשקל הראוי. בבקשה, תא"ל לאופר.

ולזה צריך להוסיף את המספרים האלה, שאמרת כרגע. לא כולם נחשבים בצה"ל כבוגרים מקצועיים. כלומר, יש מגמות שאיננו משתמשים בהן. לפי דעתי זה לפחות חמישים אחוז. גם חלק ניכר מהלומדים - - -

מה לפחות חמישים אחוז? אתם מרגישים בעשור האחרון ירידה של חמישים אחוז בכוח האדם הטכנולוגי שמתגייס לצה"ל?

הירידה בעשור האחרון עומדת נדמה לי על שלושים אחוז. אבל אני אומר שוב, ה-102 אלף שעכשיו דיברת עליהם, לא כולם באים לשרת בצה"ל במקצוע, כי יש מקצועות שאיננו צריכים. מכונאות, חשמלאות, מחשבים, אלקטרוניקה - אלה המקצועות שאנחנו צריכים. אבל במה שנקרא המסלול הטכנולוגי מלמדים עוד הרבה דברים, שאינם משמשים אותנו, ואמר קודם מנכ"ל רשת אורט – יש היום ויזות חופשיות בשטח.

מה זה בדיוק ויזות חופשיות? תסביר לנו בבקשה.

ויזה זה אישור לתלמיד, לדחות את גיוסו בשנה או שנתיים, לצורך לימודים במסלול הטכנולוגי.

אגב, אני עוד שייך לתקופה, שכשהייתי מנהל לשכת שר, היינו כל שבוע מתחננים לראש אכ"א: "תשמע, יש לחץ על השר - - -"

נכון, לתת להם ויזות.

אז עכשיו זה התחלף? אני זוכר איזה קרבות היו עם ראש אכ"א, ואגב, השר היה מתערב אצל שר הביטחון בשביל זה. אני זוכר עד היום, שהישיבה הטכנולוגית של הרב מוישה סלומון בכפר-אברהם ביקשה להוסיף לה איזה שניים או שלושה, ושר הביטחון לא הגיב.

אז נפתרה הבעיה הזאת. עכשיו, למערך האלקטרוניקה, שזה מערך מאוד חשוב, אין תחליף. אי אפשר לקחת תלמיד בית-ספר עיוני וללמד אותו. אם נרצה להפוך בוגר תיכון עיוני לאלקטרונאי, נצטרך את כל השלוש שנים כדי ללמד אותו. זאת בערך המשמעות של העניין. אפשר אולי ללמד מכונאות נמוכה, אבל לא להכשיר אלקטרונאי מאפס.

אז מה אתם עושים?

לצערי הרב, איננו עושים. אין לנו אנשים, ואנחנו היום בפערים שעומדים על קרוב ל-12% במערך האלקטרוניקה. ואלקטרוניקה זה חיל האוויר, זה מטוסים. על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על בעיות קשות. אפשר להמיר אותם באנשי קבע, אם אנשים מוכנים להישאר אצלנו בקבע. אבל אם המשק חם בחוץ, והם רצים החוצה, השכר שלנו איננו מחזיק אותם. הבעיות אינן פשוטות. והדבר האחרון – הבוגרים שמגיעים אלינו, אני רוצה שתדעו את זה, הם באיכות יותר נמוכה מאשר לפני עשר שנים. ה-104 אלף של לפני עשר שנים אינם ה-102 אלף של עכשיו. עכשיו הם ברמה הרבה יותר נמוכה. אני מצטער להגיד לכם את זה. אם אינכם יודעים את זה, אני אתן לכם - - -

גם ברמת האלקטרוניקה הגבוהה?

גם באלקטרוניקה. אלקטרוניקה היום זה קב"א חמישים. מה זה אלקטרוניקה בקב"א חמישים?

רק תדעו, שזה בגלל הקיצוצים של השעות שאנחנו נאלצים לעשות כל הזמן.

שורה תחתונה – צה"ל יצטרף לקול הצעקה הרם שהעליתם מבתי-הספר. אנחנו הניזוקים הראשונים, אבל צה"ל אינו עומד בפני עצמו. מי שמגיע לצה"ל מקבל את המקפצה למשק האזרחי. כל עוד ייכנסו אלינו, הם מקבלים את השדרוג, מקבלים את הניסיון, מקבלים את כל מה שאפשר לקבל במשך שלוש שנים במקום עבודה איכותי, וזה לטובת המדינה. אנחנו חושבים שהפגיעה הזאת היא מאוד קשה, וצריך לעצור אותה. גם כך יש מספיק ירידה.

תודה. מי עכשיו? רות גורנשטיין. בבקשה.

אני חברת הוועד הפועל של התאחדות התעשיינים וועדת החינוך בהתאחדות התעשיינים, ועומדת בראש פעילות של פורום מנהלות בתעשייה לקידום החינוך המדעי-טכנולוגי בקרב התלמידים. אני מצטרפת לקריאה של צה"ל, כי גם אני מהצד של הלקוחות, מה שנקרא, ואנחנו באותה סירה. אני יכולה לספר לכם, שבוועדת החינוך של התאחדות התעשיינים, המצוקה של חסר בכוח-אדם בוגרי מקצועות מדעיים-טכנולוגיים עלתה שוב ושוב, והיא נדונה, בניסיון לגרום לשיפור התמונה. כשאני מדברת על כוח-אדם במקצועות מדעיים-טכנולוגיים, אני מתכוונת לשני ערוצים - מצד אחד אותו ערוץ שלא נדון כאן היום, של בוגרי מגמות עיוניות, שבסופו של דבר מגיעים לעיסוק במחקר ובפיתוח ובחברות ההייטק בתפקידים בכירים יותר, והערוץ השני, של אותם התלמידים מהדרג הבינוני והאחר, שמשתלבים במקצועות טכנולוגיים פרופר, וזה ערוץ שמשקלו אינו פחות, והוא חסר באותה מידה כמו שחסרים בוגרי הערוץ הראשון שציינתי. המדינה זקוקה ליותר תלמידים בשני הערוצים האלה, שיענו על צרכיה של התעשייה, והצורך הזה רק מתחזק, כי התופעה שציין כאן נציג צה"ל קיימת גם אצלנו. יש פחות ופחות עובדים שהוכשרו לעסוק במקצועות הללו. התעשייה עושה את שלה, ותעשה עוד ועוד כדי לסייע, אבל היא אינה יכולה לענות על הצורך הלאומי הזה, של הכשרת התלמידים בקטע הראשוני של תהליך הכשרתם. זו חובתה של מערכת החינוך. מערכת החינוך חייבת להביא אותם לרמת ידע מסוימת, שנדרשת, והתעשייה תקלוט אותם אחר-כך, אם יש להם מה להציע. מובן שאותם אלה, שהם בוגרי הערוץ הטכנולוגי, שעוברים את השירות הצבאי, באים לתעשייה כבר עם תשתית של ניסיון, שמסייעת לתעשייה במה שהיא מחויבת לעשות. אבל אי אפשר שלא לחזור ולהדגיש, בעוצמה שהוזכרה כאן לא אחת, עד כמה זה צורך לאומי, והתעשייה, כאשר היא פועלת, זה מעבר למה שצוטט כאן על-ידי הגברת יעל פרבר, בשם השרה, שנעשים מיזמים שונים. אכן, התעשייה עושה כבר שנים רבות, קודם כל כדי לעודד תלמידים לראות במקצועות האלה נתיב קריירה, דבר שאינני יודעת אם נעשה על-ידי גורמים נוספים. העמותה לקשרי התעשייה עם הקהילה פועלת בכיוון הזה, ויש גם פרויקטים שונים שהתעשייה עצמה מבצעת אותם, ולכן אני יכולה להצטרף ולומר, בעוצמה שנאמרה פה בכל דרך, שזאת משימה קרדינלית לעתיד המשק, לעשות את הנדרש כדי שיהיו בוגרים הן במקצועות מדע וטכנולוגיה והן במקצועות טכנולוגיה פר-סה, על מנת שנענה על פיתוח הכלכלה כפי שהיא מסתמנת. הקטר לא ינוע קדימה בלי זה.

גברת גורנשטיין, האם אפשר לשאול אותך שאלה קשה? יש בארצות רבות, אני גם קורא על כך, עזרה יותר מסיבית של הסקטור העסקי, בכל מה שקשור בחינוך הטכנולוגי, כי אחרי הכל, העולם העסקי, אם מותר להתבטא במלה הזו, נהנה מאותו כוח-אדם שמכשירה מערכת החינוך. האם יש מקום, לפי דעתך, לבוא בתביעה יותר גדולה לסקטור העסקי, לגלות מעורבות יותר גדולה, כלומר להשקיע בכל מה שקשור בחינוך הטכנולוגי?

קודם כל, זה להתפרץ לדלת פתוחה, כי הסקטור העסקי עושה. התעשייה עושה, ועושה הרבה מאוד שנים, ולא בכדי אמרתי את אשר אמרתי. אני, באופן אישי, מתנדבת בהקשרים האלה כבר שנים רבות, אז אני יכולה לבוא ולהעיד על כך, שלא התנדבתי מרצוני, כלומר, זה כמובן מרצוני, אבל היה מי שנשא את הדגל של חשיבות העניין הזה, ושכנע. אתה מתכוון בוודאי להשקעה גם בתקציבים. ואני רוצה לומר, שעשייה - - -

כמה עולה החינוך הטכנולוגי, אדי?

השכל"מ של החינוך הטכנולוגי הוא שני מיליארד ומאה בערך, מתוך 3.9, שזה סך כל שכר הלימוד.

אני יודע להעריך את מה שהתעשיינים עושים, אבל הם עושים רק באמת מאוד בשוליים מהבחינה הכספית. פה מדובר על השקעה של שני מיליארד שקלים.

תראה, אין לי הסמכות לומר לך מהם התקציבים שיכולה התעשייה לקחת על עצמה. אני יכולה להעיד, שהנושא היה על סדר יומה של ועדת החינוך בפרויקטים שעולים לא מעט כסף לתעשייה בכלל, וגם תעשיינים באופן פרטני, מי יותר מי פחות, משקיעים משאבים של כסף קונקרטי בקידום העניין הזה. אינני חושבת שתלמידים יגיעו לחינוך הטכנולוגי רק מתוך זה שהם אולי אינם יכולים להגיע למקצועות אחרים, כפי שכבוד הרב אמר קודם. צריך גם לעניין אותם ולגרום לכך שהם יראו בכך את הקריירה שלהם. והעשייה בתחום הזה, שעושה העמותה לקשרי התעשייה עם הקהילה, עולה כסף רב, וההתאחדות מממנת אותה. יש גם פרויקטים אחרים שההתאחדות מממנת, וגם תעשיינים עושים על בסיס פרטני, כך שאני חושבת שזה דבר שנעשה. אינני חושבת שאפשר, אבל, לשחרר את המדינה מאחריותה לעשות את אשר נדרש, כדי לקדם ולהכין קדר כזה.

תודה רבה לך. פרופ' פרייס, יו"ר הוועד המנהל של מל"מ, מרכז להוראת המדעים, ואני מבין שאתה גם פרופסור באוניברסיטת באר-שבע?

אוניברסיטת בן-גוריון, זה השם הפורמלי.

האמת היא שיו"ר ועדת החינוך צריך לדעת את זה.

אני פרופסור גם להנדסה וגם למינהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון, ואומר כמה מלים כדי להציג את עצמי, כי אינני מכיר כאן את כולם. הייתי בעבר חבר בוועדה לתכנון ולתקצוב של המערכת להשכלה גבוהה. לפני שנתיים הייתי חבר בוועדה של המועצה להשכלה גבוהה, שבחנה את הנושא של חינוך מהנדסים, גם במכללות וגם באוניברסיטאות, ושם למדתי עוד על המערכת הזאת, וכפי שציינת, אני משמש כעת, זה שנה בערך, כיו"ר הוועד המנהל של המל"מ, המרכז לחינוך מדעי טכנולוגי. אבל אני אוסיף – לפני עשר שנים התבקשתי להוביל פרויקט בשביל שר הביטחון והקונגרס האמריקאי, שדנו בעתיד התעשייה האמריקאית. ריכזתי צוות של אנשים בכירים בתעשיות שונות, וכתבתי, יחד עם אדם נוסף, דו"ח שהשפיע מאוד על פעילות הקונגרס האמריקאי בנושא הזה. הדו"ח שלנו השפיע גם על אירופה והיווה בסיס להרבה מאוד תוכניות, וכיסינו בו לא רק צדדים טכנולוגיים, אלא כמובן גם צדדים של כוח-אדם בכל הרמות.

בהקשר הזה, אני רוצה לציין עוד מגמה שקיימת בתעשייה הטכנולוגית, והולכת ונפגעת מהקיצוצים. יש התקרבות בלימודי הטכנולוגיה בין המקצועות הטכנולוגיים והמדע, והדבר הזה הוא חשוב מאוד. נשארו מקצועות לחלשים ממש, אבל בהרבה מאוד מקצועות חלה התקרבות מבורכת מאוד בין הלימודים הטכנולוגיים והמדעיים, והיום, מי שלומד לפי התוכניות החדשות בלימודי הטכנולוגיה, לומד גם הרבה מאוד עקרונות מדעיים. דבר זה הוא חשוב מאוד, גם בראיית האדם כאזרח לעתיד, כי אנחנו בעולם רווי מדע, וזה חשוב כמובן לתפקוד הכלכלי של האדם במערכות השונות - כולנו ערים להתפלגות היכולות במערכות השונות, בתעשיות, בצבא וכו'. בפירמידה יש לנו בקודקוד אדם מחדש, יצרני, וככל שאתה יורד בתפקידים, יש אנשים עם יכולת מדעית פחותה, אבל צריך הרבה מאוד אנשים כדי לממש משהו ולהביאו לעוצמה כלכלית אמיתית. היו ימים, שמי שהיה ברובד היותר נמוך בפירמידה הזו לא היה זקוק לידע מדעי בכלל. הוא עבד לפי הנחיות ולא הבין בדיוק מה שהוא עושה. הימים האלה נגמרו. בעולם המודרני, כל אחד חייב להבין עקרונות מדעיים מספיקים כדי למלא את תפקידו, ואני אביא לכך שתי דוגמאות - ביפן, בהרבה מאוד מפעלים, הפועל שעומד ליד מכונת הייצור הוא בעל תואר אקדמי. ועוד דוגמה – באיגוד המקצועי של פועלי הפלדה באמריקה, שזה איגוד מקצועי עם צווארון כחול מאוד, התחילו לפני ארבע שנים בפרויקט, שמטרתו לגרום לכך שכל אחד באיגוד המקצועי יהיה בעל תואר אקדמי. הם מבינים, שגם באיגוד מקצועי כזה, מי שאינו מגיע לרמה של תואר אקדמי במכללה או באוניברסיטה אין לו עתיד, אפילו בתעשייה של מה שנחשב כתעשייה של שרירים, תעשיית הפלדה.

אני, כשאני יושב כאן היום, אינני מייצג בצורה פורמלית את האוניברסיטאות, למרות שהאוניברסיטאות הן מערכת שאני מכיר היטב. אם אנחנו שוקלים איך להגיע ליותר בוגרים של הנדסה, של טכנולוגיה, וגם של מדעים, החסם היום, צוואר הבקבוק, איננו הקיבולת של המוסדות. צוואר הבקבוק הוא מועמדים מספיקים, שייכנסו למערכת. בהליכה של המערכת הטכנולוגית לכיוון המדע, דבר שהוא מבורך, בין היתר מביאים תלמידים למצב, שהם עומדים בקריטריונים מתאימים כדי שבמסגרות שונות הם יוכלו להיכנס בסופו של דבר למכללות ולאוניברסיטאות. הדבר הזה עשוי להגביר את כמות המועמדים שיש לנו באוניברסיטאות ובמכללות להנדסה, וזה חשוב.

ועוד שתי מלים בהיבט קצת אחר. ציינתי שהלימודים הטכנולוגיים הולכים בכיוון של המדע, והדבר הזה הוא חשוב, אבל זה גם גורם לכך שבתוך מערכת החינוך מתחילות להיווצר התנגשויות, או מתחילים להיווצר אי תיאומים בין לימודי המדע ולימודי הטכנולוגיה. זה לא עניין תקציבי, אלא ניהולי. אני מאמין שבתוך מערכת החינוך צריך להגיע ליתר תיאום בנושאים האלה. בתפקידי כיו"ר הוועד המנהל, מהשיחות שלי עם אנשים בכירים במשרד, אני רואה שאנשים מודעים לעניין הזה. אני בוודאי מקדם את הנושא הזה, של תיאום, עד כמה שאני יכול.

תודה רבה. הסדר יהיה מעכשיו עוזי צוק, רן ארז ואברהם סנפירי. בסדר?

כיוונים בעולם מראים על כך, שמערכות חינוך טכנולוגי מתפתחות. במדינת ישראל הכיוון הוא הפוך. אנחנו פחות או יותר כמו לווייתנים שזורקים את עצמם אל החוף. למותר הוא לציין, שהתעשייה בארץ, וההייטק, וכל אותם המובילים הטכנולוגיים, צמחו במקור מאותה מערכת חינוך טכנולוגי. המערכת עברה בשנים האחרונות תהליך של התייעלות ושל הצטמצמות, והיא הגיעה למצב, שבו צמצום המשכי יביא לחיסולה. הצמצום והקיצוצים שמדובר בהם כאן, בהיקף של בסביבות 150 מיליון שקלים, למעשה אינם מדיניות חינוכית, אלא תולדה של דומינו של הפקידות המקצועית. פשוט מאוד. אינני יודע, ואינני יודע אם מישהו כאן יודע, על איזושהי החלטה עקרונית, שהתקבלה באיזשהו דרג או ברמה של שר חינוך, או באיזושהי מסגרת אחרת, על קיצוץ או צמצום החינוך הטכנולוגי. הפקידות המקצועית במשרד החינוך הביאה לכך, שאנחנו עומדים בפני מצב, שבו, למעשה, החינוך הטכנולוגי, כמו שאמר עמי, מגיע לשלב של הפסק קיום. אינני יודע אם מנהלת המינהל למדע ולטכנולוגיה, כעובדת מדינה, תוכל לומר דברים כאלה, אבל אני, כמי שהיה במערכת הזאת שנים, מכיר את התמרונים האלה. חסר כסף, אז משרד החינוך תמיד ראה את החינוך הטכנולוגי כאיזושהי גיזרה שיש בה כספים וקל להוריד ממנה. כי בהנהלת משרד החינוך יושב, או יושבת, אחת שמייצגת את החינוך הטכנולוגי, למרות ששמעתם שהיא חצי מהמערכת כאן, ואז, מטבע הדברים, מופעל הלחץ של הפקידות הבכירה במערכת, וזה בא לידי ביטוי, בשורה האחרונה, באגף התקציבים, בידידי אדי, שאני מכיר את הדרכים ואת איך שזה עובד, והקיצוץ נופל על החינוך הטכנולוגי. כך זה היה תמיד, אבל זה צבר תאוצה בלתי סבירה בזמן האחרון.

יש במערכת פרויקטים, ובהם פרויקטים כפולים, וחדשים, אינני רוצה כעת להיכנס ולמנות, אבל יש, והתפתחו בשנים האחרונות, פרויקטים ששואבים כסף רב מהמערכת, תועלתם בסימן שאלה, ואליהם מוזרמים, וממשיכים להיות מוזרמים, כספים, ולא נעשית איזושהי בחינה בתוך מערכת החינוך, כדי לראות מה באמת צריך, ולשחוט כמה מהפרות הקדושות שקיימות במערכת, ושאינן מביאות תועלת לטווח הארוך כמו מערכת החינוך הטכנולוגי. אני מכיר את הדינמיקה, ויודע מה יהיה בסוף. הרי בסוף יגידו - "אז ממה אתם רוצים שנוריד, מזקנים? מגני ילדים?", כלומר, יעמתו את מערכת החינוך הטכנולוגי בקיצוץ הזה מול איזושהי נישה שמעוררת רחמים. ולא זה המצב, כי יש במערכת החינוך מספיק פרויקטים שמהם ניתן לקזז. יש כפילויות בפרויקטים. אני חושב שהחינוך הטכנולוגי הגיע לשלב שבו זה להיות או לחדול. אם לא תקום צעקה לעצירה של הנושא הזה, ואם לא תהיה הירתמות של כל הגופים בפורום הזה, ובפורומים נרחבים מהמעגל הזה, אז באמת עדיף לסגור את המערכת בצורה מכובדת, ולא להמשיך לשחק ולהדביק תוויות, כאילו אנחנו חינוך טכנולוגי, כשאנחנו לא חינוך טכנולוגי. כי לא נוכל להיות חינוך טכנולוגי ללא מינימום של משאבים.

תודה לעוזי צוק. מר רן ארז, ואחריו מר אברהם סנפירי.

אני משוכנע שאין בחדר הזה אפילו אדם אחד, שאינו מאמין שהחינוך הטכנולוגי בפרט, והחינוך בכלל, הוא ערך חשוב ביותר למדינת ישראל.

אלא מה?

אני אומר יותר מזאת. אני חושב שאין אדם בבית הזה, שחושב שהחינוך אינו חשוב. ובכל זאת, שנים על גבי שנים מדברים ומדברים, ושום דבר אינו משתנה לטובה, אלא רק לרעה. אינני רוצה לחזור על כל מה שאמרו חיים בן-עמי, חיים איילון, ד"ר זאבי וד"ר צוק, וכל האנשים המכובדים שדיברו קודם לכן, על הצד הערכי. כפי שאתם מבינים, אני מזדהה עם הדברים. אני רוצה להוסיף פה פן נוסף. במשך העשור האחרון, ואולי קצת יותר מזה, אנחנו נמצאים בתזזית בחינוך הטכנולוגי. קודם כל, הרפורמה של החלפת מקצועות וגלי פיטורי מורים. לאחר מכן "מחר 98'", ועכשיו יש לנו רפורמות חדשות. אין שנה שלא מפטרים לפחות 300-350 מורים טכנולוגים, אנשים שהכשירו את עצמם, שהגיעו לבקיאות מסוימת במקצועם, ומפטרים אותם כתוצאה מסגירת מגמות טכנולוגיות. בשנה שעברה היו כ-400 פיטורים, ואני רוצה כך, סתם, לזרוק מספר - מדברים עכשיו על כ-150 מיליון שקל, שמתוכננים בקיצוץ בחינוך הטכנולוגי. 150 מיליון הם שלושים אלף שעות, 1,250 משרות. מישהו חושב ששנת הלימודים תיפתח, כאשר מדברים על אלף עד 1,200 משרות שיחסרו במערכת? אינני מבין איך מי שרוצה שמערכת החינוך הזאת תתפקד מתכנן כאלה דברים, כי מערכת החינוך לא תוכל לפתוח את שעריה ב-1 בספטמבר. מעבר לכל הדברים החשובים שנאמרו - בצה"ל, ברשתות השונות, בילדים שצריכים ללמוד מקצוע, כי לא כל אחד יכול להגיע לבגרות וכו', אי אפשר לצפות לפתוח מערכת חינוך ב-1 בספטמבר עם אלף משרות פחות, כשמדובר באלף מורים שיפוטרו.

תודה רבה. אברהם סנפירי, יו"ר ארגון ההורים הארצי, בבקשה.

אין ספק שמשהו כאן לא הגיוני. מצד אחד כולם מסכימים שהנושא הטכנולוגי הוא חשוב ביותר - אנחנו יודעים שהביקושים לנושאים הטכנולוגיים הולכים וגדלים, אנחנו שומעים את זה גם מהצבא, אנחנו שומעים שחסר, מבחינת ביקוש, כוח-אדם לנושאים האלה. אנחנו גם יודעים שהפגיעה באוכלוסיית התלמידים, בעיקר בפריפריה ובעיירות הפיתוח, היא בלתי הגיונית ובלתי סבירה, ואף אחד אינו מתכוון אליה. ומצד שני, אנחנו רואים שפתאום משהו אינו מסתדר בתוך כל המערכת הזאת - פוגעים דווקא באותה מערכת, שכולנו היינו צריכים לנסות לסייע לה.

אני חושב שמוסכם על הכל, שאת הבעיה החברתית צריך לפתור. בעצם אין כאן בעיה כלכלית, כי יש בתחום הזה עודף של ביקוש על היצע, וכל המערכות רוצות יותר ויותר תלמידים שייצאו מתוך המערכות האלה. אבל מצד שני, אין מאפשרים ללמוד, וזה בגלל בעיות של כסף. לכן, לדעתי יש כאן עניין שנופל כנראה בין הכסאות. הצבא היה צריך להיות מעורב יותר בתוך המערכת הזאת, כי זה עולה לו כפול, אם הוא לא מצליח לקבל את האנשים שהוא צריך, והוא צריך להחליף אותם באנשים אחרים, ועדיין הוא אינו מקבל את מה שהוא צריך. על משרד העבודה והרווחה, שצריך היה להיות בתוך העניין, אמר כאן אחד מראשי הרשתות: "אני שמח שאינני נמצא בתוך המערכת של משרד העבודה והרווחה", וכנראה גם כאן יש בעיה. והבעיה השלישית היא, שבאיזשהו מקום יש הרגשה, כנראה, שהחינוך הטכנולוגי נמצא מתערב, או מתחרה, במערכת של החינוך הרגיל, ולכן מנסים להשוות אותו לחינוך הרגיל, ואני חושב שמשהו איננו הגיוני בפתרונות שנותנים כאן. אני חושב שצריך לחשוב מה עושים כדי שהעניין הזה ייפתר, כי זאת הנקודה החשובה, שצריכים להציג עכשיו. ברור שצריך למצוא משאבים לעניין הזה. צריך לראות איך משיגים אותם בצורה המהירה ביותר שאפשר, כי זה לטובת כולם, ואין לי ספק שכולם מסכימים אתי.

תודה רבה. היינו גם רוצים לראות נקודת מבט של בית-ספר. מנהל המכללה, שרגא שורק, בבקשה. אחרי זה, אם אחד התלמידים ירצה לומר משהו, אז שישלחו לי פתק.

בית-הספר שלנו, מכללת אורט גבעת רם, דרך אגב, תכנן ובנה את ההצבעה האלקטרונית בכנסת.

וזה כשל, כי אין לנו השפעה על התוצאות.

גם לי יש כמה תלונות על התוצאות.

אנחנו מייצגים, למזלנו, ואולי במידה מסוימת למזלה של המדינה ולמזלו של צה"ל, מוסד מדעי-טכנולוגי שמצליח לכנס אליו תלמידים באיכות גבוהה, שאיתם ניתן, ולא עם כל תלמיד ניתן, לבצע את מה שפרופ' פרייס דיבר עליו - שילוב של מדע וטכנולוגיה - משום שזה מצריך יכולות. נכון, שמענו מפי הרב, שהחינוך המקצועי, או הטכנולוגי, אמור גם לתת תשובות לשכבות הפחות חזקות, נאמר, שכבות שקשה עליהן ההתמודדות עם בגרות ומקצוע יחדיו, אבל אנחנו מדברים פה, כרגע, על מוסד שמכשיר את אותם תלמידים, שאחר-כך מושכים קדימה את כל המשק ומהווים את תשתית למה שאנחנו קוראים במלים פשוטות, או בקיצור, "הייטק".

הקיצוצים פוגעים בנו בכל כיוון. נציג צה"ל אמר כאן, די בחטף, שאין עלייה כמותית, ולעומת זאת יש, בקנה מידה ארצי, ירידה איכותית. הדבר בא לידי ביטוי בבוגרים שיש להן התכונות שעושות אותם מתאימים, נניח, להצטרף לקורס קצינים, שבתוך החינוך הטכנולוגי האחוזים שלהם הולכים וקטנים, כלומר החינוך הטכנולוגי, בניגוד לצורכי המדינה, נפגע.

איפה הפגיעה אצלנו? אם אנחנו מקצצים בכיתות ט', אנחנו גורמים לכך שפחות תלמידים יהיו מיודעים ויקבלו את הנטייה להצטרף, ואני מדבר במקרה הזה על הרמה הגבוהה של החינוך המדעי-טכנולוגי, היות שהם לא יקבלו את ההכשרה בכיתה ט'. מצד שני, אם נקצץ את הקצה העליון, שזה טכנאים והנדסאים, בוודאי נפגע במוטיבציה להצטרף לחינוך המדעי-טכנולוגי, ואנחנו מדברים לא רק על צורכי ההווה, אלא במכללת אורט אנחנו מסתכלים גם קדימה – אנחנו, למשל, פיתחנו עכשיו מגמה לביוטכנולוגיה. כל המגמות המדעיות-טכנולוגיות הן מגמות שמצריכות משאבים במידה ניכרת, משום שהן אינן מגמות של גיר ולוח, אלא מגמות, שכדי להכשיר בהן אנשים לכיוון של מחקר, לכיוון של מדע, לצד הנושא הטכנולוגי, מצריכות התנסות, ועבודה של בניית פרויקטים משותפים. נמצא פה במקרה מורה שבונה רובוט עם תלמידיו לתחרות שתהיה בארצות-הברית. זוהי עבודת צוות. בבתי-הספר בעבר לא הלכו על עבודת צוות, אבל אנחנו יודעים שהנושאים מצריכים עבודת צוות. אני אומר, אם תחתכו מלמטה, תחתכו מלמעלה ותצמצמו באמצע – מה יישאר? מי ימשוך את המדינה הזאת למעלה? מי ייתן לצבא את התשובות שהוא צריך מבחינה כמותית, אבל בעיקר איכותית? רבותיי, זה בנפשנו. אני מקווה שההצהרה של השרה, שדרך אגב מאפיינת כמעט כל שר שנכנס לתפקידו, לגבי החשיבות של החינוך הטכנולוגי, יש בה ממש, ואז, כפי שנאמר פה, אולי הבחירות, בלי להביע דעה פוליטית, באמת יאפשרו בחינה מחודשת של הקצאת האמצעים, כפי שאתה אמרת, כבוד היו"ר, בתוך המשרד קודם כל, כדי לתת תשובות אמיתיות לצורכי המדינה. תודה רבה.

תודה. ניתן לעוד שניים, אני רוצה להתחיל להגיע לדוברים מטעם המשרד, כי השעון מתקדם. שמעון דהן מהסתדרות המורים.

אני מוסר את התנצלותו של מר אברהם בן-שבת, שנבצר ממנו להגיע.

מה תפקידך בהסתדרות המורים?

אני חבר במועצה, בוועידה, וגם מורה.

תגיד איפה, זו לא בושה.

מורה בחינוך הטכנולוגי?

כן.

הבנתי מהתשובה של חיים, שאתה מורה באורט. הכל זה אורט. איפה שמסתכלים, זה אורט.

בעבר עבדתי גם 15 שנים ברשת עמל בקריית שמונה, כך שאני - - -

ועתידך ברשת אמי"ת.

אם יהיה חינוך טכנולוגי.

יכול להיות. צרמה לי בקשתך, כבוד היו"ר, לנציגת התעשיינים, שיירתמו לעזרה לחינוך הטכנולוגי. אין זה מקובל עלי, שצריך להטיל על אנשים, או על גופים, לתת את ההכשרה הזאת, או לחזק אותה. מה, עד כדי כך המצב שלנו הידרדר? אני שומע שבצה"ל יש בעיות, ושמורים מפוטרים, כמו שאמר מר רן ארז, 300 בכל שנה, ואפילו יותר, בעיקר מהחינוך הטכנולוגי. אתן דוגמה מעצמי - אני מורה בחינוך הטכנולוגי כבר 35 שנים, ולפני כשמונה שנים אמרו לי המפקחים: "כדאי לך, מהכשרה מעשית, לעבור לחנך הוראה טכנולוגית". הייתי צריך לעבור, כמובן לא רק אני, אלא עוד קבוצה מכובדת של מורים, הכשרה נוספת. הלכתי לקורס של שלוש שנים – 1008 שעות. למדתי בשעות הערב, בימים חמים, קרים, בחופשות. אמרו לי: "אם תלך ותקבל את ההכשרה הזאת, מובטחת לך עבודה בחינוך הטכנולוגי עד עוד מאה שנה", והנה, לא עברו יותר משנתיים, אחרי הקורס, וכבר היה גרזן הפיטורין מונפת עליי, ועל מורים כמוני.

אצלנו כתוב במקורות: "אלף שנים בעיניך כיום אתמול".

ולצערי, אינני רוצה להרחיב, אבל הרבה כיתות, הרבה בתי-ספר טכנולוגיים נסגרים, ו - - -

מה פירוש "הרבה בתי-ספר טכנולוגיים נסגרים"? איזה בתי-ספר טכנולוגיים נסגרו? תשמע, המצב קשה, אבל - - -

ברחבי הארץ. אני בטוח שאתה מודע לעניין.

לא. אני חולק עליך. שמע, המצב קשה גם בלי שנגזים. אינני יודע שהרבה בתי-ספר טכנולוגיים במדינת ישראל נסגרים.

נסגרות מגמות.

נסגרות מגמות ונפתחות אחרות.

שמעון דהן

נסגרות מגמות, וגם בתי-ספר נסגרים.

אני אודה לך, אדוני, אם תמציא לי רשימה של שלושה בתי-ספר טכנולוגיים שנסגרו. אחר-כך. תברר ותחזור אליי עם שלושה שמות של בתי-ספר שנסגרו.

אני חושב, שהוועדה צריכה לתת באמת את הדעת על המצב. לא לפנות לגופים פרטיים ולמתנדבים, לא כאן בארץ ולא בחוץ-לארץ, שיתנו יד להכשיר. יש מספיק כסף במשרד החינוך, אם רק ישימו אותו במקום הנכון.

תודה רבה. דוד פייכנפלד, גם אתה מרשת אורט, מנהל המכללה להנדסאים. רצית להגיד משהו בהתייחסות לדברי נציג צה"ל, ובינתיים הוא עזב.

בכל זאת, אני אגיד שני דברים. ראשית, רציתי לומר, איפה יורגש בסופו של דבר הקיצוץ בי"ג-י"ד - הקיצוץ בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בנושא של הנחיות הפרויקטים.

למה במשרד העבודה והרווחה אפשר להכשיר את אותו הנדסאי או טכנאי בשליש העלות פחות?

אי אפשר, סליחה. אני מממן אותו, הוא לא יודע.

רגע, חיים. אין צנזורות פה. הבאת אותו, ואני רוצה לדבר אתו. פה אין שב"כ. פה זה ועדה.

בחינוך קצת יותר גרוע מאשר בשב"כ, תאמין לי.

תן לי לתחקר אותו. בלי טלטולים.

למשרד העבודה והרווחה יש אפשרות להכשיר הנדסאים, דרך אגב גם בוגרי המגמה העיונית ולא רק בוגרי מגמה טכנולוגית, כלומר נטולי כל רקע, אחרי שהם שכחו כל ידע, כי שירתו בצבא- - -

ועדיין זה יותר זול מההכשרה שאתה מכשיר. בשליש.

ועדיין זה יותר זול, ועדיין גם התוצאה הרבה פחות טובה.

מי אמר לך?

אני אומר לך.

יודעים.

רק חמישים אחוז מהם מקבלים דיפלומות.

אני מלמד גם את זה וגם את זה, ואני יודע בדיוק מה התוצר. נכון שגם בצד א' וגם בצד ב' יש בחינות סיום, שמותאמות לרמה של התלמידים, כך שכולם גומרים עם ציון שמונים. זאת לא הבעיה. אבל המוצר - - -

זו לא אותה בחינה?

לא. אלה שתי בחינות שונות. אלה שני עולמות נפרדים. ההכשרה נעשית בדרך אחרת, התשלום למורים נעשה בדרך אחרת – בתחום משרד העבודה מדובר בתשלום על שעות בודדות בדרך-כלל, סטודנטים באים ומתחלפים, זה לא מקצוע הוראה, מה שרן ארז קורא לו "פרופסיה". זה בכלל לא זה.

שוכנעתי.

ההערה השנייה שרציתי להעיר היא, שאת הבעיה שהציג נציג צה"ל, של מחסור באנשי טכנולוגיה, ניתן היה לפתור, לכאורה, אם משרד החינוך, בהחלטה פקידותית, היה מאפשר לאוכלוסיות נוספות ללמוד י"ג-י"ד. כרגע רק בוגרי החינוך הטכנולוגי במגמות הקונקרטיות שלהם
יכולים להמשיך, וזה יוצר חוסר במועמדים. יש מספיק מועמדים עיוניים מתאימים, שהיו יכולים להעלות את הרמה הטכנולוגית ולשרת בצבא, והכל היה בא על מקומו בשלום, אם היו עושים את זה בחפץ לב ולא מעמידים חומות אדמיניסטרטיביות בשביל להיות בעניינים.

בסדר. תודה. רבותיי, עכשיו אני מציע שנאפשר למישהו מהתלמידים לדבר. באיזה כתה את?

י"א. באורט.

באיזו מגמה את לומדת?

אני לומדת במגמת מחשבים, ורציתי להגיד, שהעולם מתפתח. אנחנו עדים לזה, והיום אין משרד אחד פשוט, שאין בו מחשב. אני במקרה לומדת מחשבים, אז אני יותר מדברת על הנושא של מחשבים, אבל זה כולל את הכל. אנחנו מתפתחים, וצריכים להתאים את עצמנו לעולם. הצבא צריך בוגרי מגמות טכנולוגיות, התעשייה צריכה אותנו, והכי חשוב, בכל מקרה, אני מדברת בשם עצמי, שלפחות אני יודעת, שכשאני אצא מבית-ספר טכנולוגי, לא אצא משם בידיים ריקות. עם כל הכבוד למקצועות כמו ספרות, תנ"ך, היסטוריה וכדומה, אני יודעת, שכשאני אצא מבית-הספר עם תעודת מחשבים, אדע שיש לי כבר משהו ביד, שאני יכולה לגשת ולהגיד: "כן, יש לי תעודה". ניסיון אולי אין לי, אבל יש לי כבר ידע שיקל עלי בהמשך, שיעזור לי לצאת לחיים האמיתיים בצורה יותר טובה, עם מקצוע.

תודה רבה. משרד החינוך. אני רק אומר במשפט פתיחה, שלפי מה שהבנו, בדיון על תקציב 2001, המשרד למעשה התנדב, מבלי שהיה כורח חיצוני, לכאורה, לערוך את הקיצוצים בחינוך הטכנולוגי, שהרי בשקפים, שהציג לי אחד שאני מכיר אותו ומכבד אותו, שמו אדי הרשקוביץ, הוא הראה לנו שבתקציב 2001, אחרי, נדמה לי, עשר שנים, התקציב של המשרד גדל לעומת הגידול בתלמידים. יש כזה גרף. אז אם יש גידול נטו, של כמה מאות מיליוני שקלים, בתקציב, מה ראה המשרד, ומה קפץ עליו רוגזו של החינוך הטכנולוגי, שהוא מקצץ בו בסדר גודל של מאה מיליון שקלים?

גם אני רוצה להפנות שאלה לאדי. לפי מה ששמענו, ואני בטוח שאדי לא יכחיש את זה, היה קיצוץ פנימי, בתוך המשרד. הייתי רוצה לשמוע, לטובת מי עשיתם את הקיצוץ הזה?

הם פירטו את זה פה, בישיבה המיוחדת שהייתה, הרב הלפרט.

לא הייתי. אולי אפשר לשמוע מאדי את התשובה? אני בטוח שזה לא ייקח הרבה זמן.

לא, זה גרף שלם.

אני אתייחס גם לזה.

בקיצור נמרץ. אני רק רוצה להוסיף עוד משפט אחד - אנחנו חיים במין אבסורד כזה, מצד אחד יש במדינת ישראל אבטלה של מאתיים אלף איש, מצד שני אנחנו שומעים שצריכים לייבא אלפי מתכנתים מהודו וממדינות אחרות, וזה כנראה כתוצאה מכך, שאיננו מעודדים מספיק את החינוך הטכנולוגי, כדי שנוכל ליצור כאן בוגרים מתכנתים וכו'.

טוב. קודם כל, תקציב 2001 נבנה על-פי מספר הנחות, ואני אגע, אולי, ברמת המקרו, בהנחות הללו, ואחר-כך נעבור לרמת המיקרו. במעבר לתקציב 2001 אמנם גדל תקציב משרד החינוך במיליארד 345 מיליון שקלים, אבל רק 360 מיליון מתוכו נועד להרחבת פעילות. כל היתר זה טייסים אוטומטיים, שזה גידול טבעי, הסכמי שכר וכל מיני דברים שאינם משנים את מהות התקציב.

שאינם מגדילים את הפעילות.

שאינם מגדילים את הפעילות. כדי לשמור על הפעילות צריך את ההפרש בין מיליארד 345 מיליון לבין ה-360 מיליון, שזה היה הגידול הריאלי בתקציב. כשבא משרד החינוך לתקצב את אותם 360 מיליון שקלים, הוא מצא את עצמו לפני מחויבויות קשיחות, שלא הייתה לו ברירה אלא לתקצב אותן, בהיקף של כ-250 מיליון שקלים. אילו מחויבויות? קודם כל כמאה מיליון לשלטון המקומי. ביטלנו את מה שנקרא תשלומי הורים בהיקף של כשבעים מיליון שקל, היינו צריכים לממן את כל זה תמורת הניסוי, היו לנו גני ילדים עם הצטיידויות, ובנוסף לזה היה לנו החינוך המיוחד, שהיינו חייבים לתת לו כ-45 מיליון שקלים, כ6,000 שעות, בליווי ל-435 סייעות טיפוליות, כי אחרת אי אפשר היה, הייתי אומר, להפעיל את החינוך המיוחד בתש"ס. היו לנו 35 מיליון שנאלצנו, על-פי בוררות, להעביר למשרד המדע. היו לנו 67 מיליון שקלים שעל-פי החלטת ממשלה היינו צריכים להפנות לתגבור החינוך בקווי העימות, ומספר נושאים, כמו השוואת תנאים בין מזרח ירושלים למערב ירושלים. במלים אחרות, 250 מיליון, מי שיעשה את החשבון, נועדו לדברים קשיחים, שלא הייתה לנו בהם ברירה. ואז החליט שר החינוך, שהיה גם ראש הממשלה, שבראש סדרי העדיפויות של המשרד עומד נושא צמצום הפערים, והוא החליט להקדיש לנושא הזה 300 מיליון שקלים. ההפרש בין מה שנשאר מאותם 360 מיליון שקלים, לבין ה-300 מיליון שהוא רצה להקדיש לנושא צמצום הפערים, הוא ה-185 מיליון שנאלצנו לקצץ מהמשרד. זאת אינה החלטה של פקידים, אלא החלטה של שרים, עם כל הכבוד לכל הפקידות הבכירה - - -

מה פירוש "צמצום פערים"?

זה תוספת של 14 אלף תלמידים - - -

זה הרחבת פערים.

אני חולק על כל מלה, אבל אני צריך להגן עליו.

זה תוספת של 14 אלף תלמידים לפנימיות היום, זה תוספת של עשרים אלף תלמידים בגני ילדים - - -

פנימיות היום זה קרן רש"י.

אני מדבר על החלק של המשרד. כך שלמעשה, ההחלטה של 185 מיליון הייתה כדי לתגבר - - -

כדי להילחם בש"ס.

זה לצמצום הפערים. עכשיו, מתוך ה-185 מיליון, צריך לזכור, קודם כל, שתקציב משרד החינוך בנוי כך, ש-72% מתוכו מיועדים לשכר, שאלה כשני מיליון תשע מאות שעות הוראה. אי אפשר לעשות קיצוץ של 185 מיליון שקל בלי לפגוע במרכיב העיקרי, שהוא המשאב של שעות ההוראה. הפעם ההחלטה נפלה לעשות את זה בחינוך העל-יסודי - - -

גם הפעם.

הפעם נפלה ההחלטה לעשות את זה בחינוך העל-יסודי, ואני אסביר גם למה - מכיוון שבעשרים השנים האחרונות, עד שנת 2000, כל השנים קוצצו החינוך היסודי וחטיבות הביניים בשעות, ובחינוך העל-יסודי לא נגעו, ולכן נפלה ההחלטה הזו, ובאמת, תשעים מיליון מתוך ה-185 מיליון נפלו על החינוך הטכנולוגי היהודי.

למה לא עשיתם את הקיצוץ הזה flat, על כל המשרד?

יש כמה קיצוצים. יש גם flat, ויש גם הסמינרים, והקיצוץ הזה, שאנחנו מדברים עליו, נעשה כדי להשלים את הסכום ל-185 מיליון שנדרשו.

לא, כי אז הקיצוץ לא היה פוגע דווקא בתחום הזה.

לא עשיתם קיצוץ flat. תראה, יותר מחמישים אחוז של הקיצוץ נפלו על מאה אלף תלמידים.

זה מה שאני שואל.

לדוגמה, זה לא נפל בכלל על גני הילדים. זה לא נפל על תלמידי בית-הספר היסודי, זה לא נפל על חטיבות הביניים. לא שאני בעד קיצוץ שם. אבל אני חושב, שאם ראש הממשלה רוצה, בצדק, להקדיש 300 מיליון לצמצום פערים במערכת החינוך, הוא היה צריך לעשות שתי פעולות – ראשית, להורות לרשתות להכפיל את כיתות י"א-י"ג, רק בפריפריה, ולכסות גם כיתות של חמישה תלמידים ושל עשרה תלמידים. היה צריך להקטין את הכיתות של החינוך הטכנולוגי בפריפריה, כדי להגדיל את סיכויי התלמידים להגיע לבחינות הבגרות, ובמקום שתהיה תוספת נטו של 360 מיליון, שתהיה תוספת אחרת. או, עם כל הכבוד לפנימיות היום, שאני מאוד מכבד את הדבר הזה, אבל אמר כאן חבר הכנסת איזושהי הערה, ואני חושב שסדרי העדיפויות שונים. לא עולה על הדעת, שבתוספת של מיליארד ומשהו למערכת החינוך, התוצאה תהיה קיצוץ של מאה מיליון בחינוך הטכנולוגי. התוצאה הזאת היא בלתי מתקבלת על הדעת, והיא מביאה לתוצאה הפוכה מהמטרה שלשמה נערך הקיצוץ.

אמת.

זה האבסורד הגדול.

וזה אחרי קיצוץ של 150 מיליון שקל, שנעשה קודם.

נכון. קיצוץ מצטבר. דוד עמר, בבקשה.

החמור מכל, אדוני היו"ר, והרב הלפרט, הוא, שבאים באמצע שנת לימודים ומנחיתים עליך. באים לשלטון המקומי, ואומרים: "תעבוד בצורה מאוזנת", וראש העיר, והרשויות המקומיות, עושים כמיטב יכולתם, ואז אתה מקבל את דו"ח התשלומים, ואתה מגלה איך גונבים ממך מאה מיליון שקל באמצע השנה, אחרי שיש לך מחויבויות להעסקת מורים ולמערכת. מעולם, וכאן, אדוני יו"ר הוועדה, זה כבר עבודה שלך - אתה היית פעם מנכ"ל משרד החינוך - מעולם לא טיפלו בשכל"מ דרך המחשב, ללא תיאום עם השלטון המקומי, ללא הסכמה וללא סיכומים. זאת כבר הפעם השנייה שהדבר נעשה תוך חצי שנה. הפעם הראשונה הייתה בנושא של ממלא המקום, וההסבר של המנכ"לית היה, שמאחר שהם התחייבו בפני השר להתייעל, חסכו עשרים מיליון שקל, או עשרים וכמה מיליוני שקל בנושא הזה דווקא. היה איזשהו הסכם בין השלטון המקומי לבין משרד החינוך, שעל כל כיתה נקבל איזה חצי שעה, נדמה לי, או שלושת-רבעי שעה, ופה, בצורה חד צדדית, ביטלו את זה. צריך להבין את משמעות הדבר - כשמורה אינו מגיע, ואין לו ממלא מקום, מספיק שבמוסד של 18 או עשרים כיתות, שתי כיתות של ארבעים תלמידים, שמונים תלמידים מסתובבים בחצר, האם אפשר ללמד כך מישהו בבית-הספר?

הדבר השני הוא הנושא שמדובר בו היום, של החינוך הטכנולוגי. אומרים לנו שמשרד החינוך עשה כמיטב יכולתו, ואין לו ממה לממן. כדי להפעיל את בית-הספר התיכון נדרשות, על-פי התקן של משרד החינוך, 1,700 שעות שבועיות. אני, דוד עמר, כראש רשות, מפעיל אותו ב-2,100 שעות שבועיות. 400 שעות העברתי להפעלת בית-הספר, במקום ניקוי רחובות, במקום תאורה, במקום גינון. חשבתי שחינוך הוא ההשקעה הכדאית ביותר היום במדינת ישראל, וברוך השם, יש גם תוצאות. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? עד היום קיבלנו את הפיצוי על סמך השעות שאושרו לנו על-ידי התקן, עם הפרופיל של בית-הספר, כאשר השעות שאנחנו נתנו, והמורים שטיפלו או הועסקו בשעות האלה, לא היו בכלל בחשבון של משרד החינוך. יכול להיות שבין המורים שמועסקים בשעות של הרשות המקומית, ומשולמים מאה אחוז על-ידי הרשות המקומית, יש כאלה שהתארים שלהם יותר נמוכים משל יתר המורים. חד משמעית זה פגע בפרופיל של בית-הספר, ופתאום אני מגלה החודש, שמהראשון בספטמבר עד היום עשו התחשבנות - פחות חצי מיליון שקל, לא פחות ולא יותר. ריבונו של עולם, במקום לבוא ולעודד את דוד עמר, לעודד את ראשי הערים, שמשקיעים בחינוך על חשבון דברים אחרים, שלמענם מיועד השלטון המקומי, בעיקר בנושאים המוניציפליים, באים ומנחיתים עלינו עוד מכה. אדוני היו"ר, זאת הבעיה החמורה ביותר - שנכנסים למחשב, ונוגעים בנושא של השכל"מ מבלי לתאם עם בעלי הדבר.

תודה. יפה ויגודסקי, ראש מינהל החינוך למדע ולטכנולוגיה.

אני חושבת שרוב הדברים נאמרו כאן, גם על-ידי נציגי הרשתות, גם על-ידי צה"ל, גם על-ידי התעשייה, גם על-ידי האקדמיה, השלטון המקומי ואחרים. החינוך הטכנולוגי הוא בעצם שיאו של תהליך שמתחיל בגן הילדים. ברגע שמשרד החינוך לקח על עצמו להקנות לכל תלמידי המערכת, מגן הילדים, חינוך מדעי-טכנולוגי, כשפה נוספת, ככלי נוסף, הוא בעצם הגדיר, שמי שאין לו חינוך מדעי-טכנולוגי הופך להיות בור, אזרח לא יעיל, אזרח שאינו מצליח להשתלב בחברה הישראלית, שאינו מביא תועלת לעצמו, לחברה, לתעשייה, וכמובן שאינו מביא תועלת למשאב הלאומי. יש השקעה של המערכת, שמתחילה בגן הילדים. שיאה של ההשקעה הזאת בעצם צריך להתבטא בחינוך העל-יסודי, ובעיניי, השיא הוא באמת אותו חינוך מדעי-טכנולוגי. כי ממערכת החינוך מצופה, שהיא תייצר את אותה עתודה, שדיבר עליה פרופ' קני פרייס, שצריכה להשתלב בתוך המוסדות להשכלה גבוהה ולהביא למדינת ישראל את אותה כלכלה, שאנחנו זקוקים לה, כי היא הדבר היחיד שיש לנו להתחרות בו כיום. אותה מערכת, של חינוך טכנולוגי, חייבת לאפשר לילדים שלא יגיעו להשכלה גבוהה, להגיע לאותו דרג ביניים, שהוזכר פה כל-כך הרבה פעמים. כי צריך להיות מפוכחים - גם עם תעודת בגרות לא כל אחד מגיע להשכלה גבוהה. ישנן תעודות בגרות באלפים, שתלמידים אינם יכולים לעשות איתן שום דבר. אבל אם אנחנו נקנה להם, במהלך הלימודים שלהם, השכלה טכנולוגית, שתביא אותם לתעסוקה מכובדת במיגוון העצום של התעשיות שלנו, שדורשות את אותו דרג הביניים, אנחנו בעצם הופכים אותם לאוכלוסייה מסוג אחר.

אבל מה בעצם בא הקיצוץ ועושה פה? הקיצוץ לא יפגע בילדים של צפון תל-אביב. הם ימצאו את דרכם כך או אחרת. הוא יפגע באותם ילדים, שאנחנו רוצים להביא אותם לתעשייה של אינטל בקריית-גת, במקום שאותה תעשייה תעשה bussing עם בוגרי רעננה. אנחנו רוצים לטפל בילדים של אופקים, של קריית-מלאכי, של ירוחם, ובילדים אחרים בצפון.

מיגדל-העמק.

ובעצם, הקיצוץ הזה, כפי שנאמר כבר, לא יאפשר לאותן בעלויות - הרשתות, וגם השלטון המקומי - להמשיך בעבודה. חבר'ה, דוד עמר אמר את הדברים - אותה בעיה שיש לרשתות קיימת גם בבתי-הספר של מערך השלטון המקומי. קיבלתי העתק מכתב מהאחראית על החינוך בתל-אביב, לכאורה עיר מבוססת, שהורתה לכל מנהלי בתי-הספר לא לפתוח כיתות י"ג-י"ד. בשנת הלימודים הבאה אין כיתות י"ג-י"ד בעיר תל-אביב. מה צריך יותר מזה? בתל-אביב ישנם ילדים שימצאו את עצמם באוניברסיטת תל-אביב. אבל גם בתל-אביב יש פריפריה. גם בתל-אביב יש עולים חדשים, שאם לא יקבלו את ההכשרה שלהם במערכת החינוך, הם ייפלטו מצה"ל כמובטלים. הם לא ייכנסו למערכת האקדמית. אין להם אותה תעודת בגרות.

אני בהחלט חושבת, שיש דברים מאוד חשובים, שמערכת החינוך צריכה לבצע. יש למערכת החינוך הרבה מאוד מטלות, הרבה מאוד יעדים, וכפי שאדי אמר, חלקם נקבעים באמצעות חוקים, חלקם נקבעים על-ידי הנהלות משרד, על-ידי שרים, על-ידי הוועדה הזו ודרך לחצים אחרים. אינני בטוחה, שהמקום היחיד, שממנו ניתן לקבל את אותם משאבים תקציביים, הוא החינוך הטכנולוגי. אם כבר מדברים על צמצום פערים, אני חושבת שהחינוך הטכנולוגי קיבל את המנדט לזה כבר בשנות השישים. מי טיפל בצמצום פערים - לא החינוך הטכנולוגי? החינוך העיוני טיפל בצמצום פערים? מי טיפל באותם ילדים שלא נקלטו בבתי-ספר עיוניים? מי פתח את המסלול הדו-שנתי, התלת-שנתי ואחר-כך הפך להיות נתיב מקביל? מי הביא אותם לבגרות, ומי בעצם בנה את הנושא של מודולריות בבחינות הבגרות, כדי לסחוב אותם לאט-לאט, לעוד כמה יחידות בגרות? ולמה אנחנו מביאים את הילדים שהולכים למסלול טכנאים? שבע יחידות עיוניות ושבע יחידות טכנולוגיות. מי נלחם שהילדים האלה יוכלו אחר-כך להמשיך ל-Btec? מי נלחם לפתיחה של מכללות טכנולוגיות, כמו באורט או במקומות אחרים, שמעניקות תואר ראשון? ומי מאכלס אותן? תבדקו פעם מי מאכלס את המוסדות האלה - בוגרי החינוך הטכנולוגי. הילדים מהחינוך העיוני אינם מגיעים לשם. הם מגיעים למקומות אחרים. אני מצטערת שירותי לא ציינה את זה, אבל אם נבדוק בתעשיות ההייטק שלנו, גם בין המנכ"לים וגם בין המהנדסים של המו"פ יושבים בוגרי החינוך הטכנולוגי. קודקודי תעשיות ההייטק של מדינת ישראל הם מבוגרי החינוך הטכנולוגי. אם להזכיר שני שמות - זוהר זיסאפל, אלישע ינאי, אלה רק שניים מבוגרי החינוך הטכנולוגי. כי החינוך הטכנולוגי נותן להם את עצם ההיכרות עם הנושאים, ואז את המוטיבציה להמשיך ללמוד, ואת היכולת להתפתח לפי הקצב שלהם. אם לא נעשה את זה בתוך מערכת החינוך, לא נצליח, מצד אחד, להביא את הילדים האלה לאותם תחומים שמדינת ישראל זקוקה להם, ומצד שני לא נטפל באותו נושא, שכולם מחזיקים אותו כדגל, שהפך להיות מנטרה, של צמצום פערים. כי היום, מבחינתי, בורות אינה בתחומי הקריאה והכתיבה. היום, בורות נמדדת במונחי חשיבה ויכולת להתמודד עם נושאים מדעיים וטכנולוגיים. תודה.

תודה רבה. אני מבקש לסכם את הישיבה, ולומר, בראש ובראשונה, שהוועדה רואה בחשיבות לאומית את החינוך הטכנולוגי ואת הצורך בביסוסו ובפיתוחו המתמיד, ולכן היא מתנגדת בכל תוקף לקיצוץ הפנימי, שעשה משרד החינוך בחינוך הטכנולוגי, בשיעור של כמאה מיליון שקל בתקציב שנת 2001, וזאת בנוסף לשני הקיצוצים הקודמים (הנדסאים וטכנאים, וכתות ט', בהיקף של כחמישים מיליון שקלים).

הוועדה שוכנעה, שמשמעות הקיצוץ היא סכנה עד כדי איום על איכות החינוך הטכנולוגי והמשך קיומו. בסעיף 5 במסמך מפורטות כל משמעויות הקיצוץ, שגם אותן נכניס לגוף ההחלטה – הסגירה של כיתות ומגמות, הפגיעה בפריפריה - אינני רוצה לחזור על הדברים.

הוועדה הביעה תמיהה על כך שהקיצוץ נובע מרצונו של ראש הממשלה ושר החינוך הקודם לאגם כ-300 מיליון ₪ לצמצום הפערים, בשעה שהקיצוץ בחינוך הטכנולוגי מהווה פגיעה שהיא אולי הקשה ביותר במובן זה, וגורם משמעותי מאוד בהרחבת הפערים דווקא.

הוועדה רשמה לפניה את הודעת השרה, ואת התנצלותה, ופונה אליה בקריאה נרגשת, על מנת שתפעל במלוא משקלה לבטל את הקיצוץ הפנימי של המשרד בחינוך הטכנולוגי, ולחפש דרך אף לחזקו.

הוועדה גם פונה אל חברי הכנסת בקריאה להגיש הסתייגויות לתקציב, כדי להביא לשינוי תקציב 2001 במליאת הכנסת.

הוועדה מברכת את השלטון המקומי, את רשת אורט, את רשת עמל, את רשת אמי"ת ואת יתר בתי-הספר, השוקדים והאמונים על החינוך הטכנולוגי, ומקווה שיהיה בידיה לסייע להם בחיזוק החינוך הטכנולוגי. עד כאן ההחלטות.

אני קורא לנוכחים כאן לא לעזוב, להישאר בבניין ולפעול כדי לשכנע חברי כנסת, מכל סיעות הבית, להציף את ועדת הכספים בהסתייגויות לתקציב, ואני מאמין שאם תהיה הצפה, הדבר יעזור. אני מקווה שביום רביעי, שהוא היום האחרון להגשת הסתייגויות לתקציב, תגבר המשמעת הפנימית על המשמעת הקואליציונית.

אני חושב שמיצינו את הנושא, אני מודה לכולכם, ומאמין שהדיון הזה יועיל. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15