פרוטוקולים/ועדת חינוך/2880



3
ועדת החינוך והתרבות
13.3.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/2880
ירושלים, כ"ז באדר, תשס"א
22 במרץ, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 260

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, י"ח באדר התשס"א (13 במרץ 2001), שעה 14:30

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
משה רז

דינה עברי-עומר - לשכה משפטית, משרד התקשורת
דליה איש-שלום - משרד המשפטים

עירית ליבנה - הממונה על חינוך לבריאות
חנה שדמי - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה בשפ"י

אילת מצגר - מנהלת הפיקוח על הפרסומות
תמר הקר

דורלי אלמגור - המועצה לשידורי כבלים
זהר קדמון - יועצת משפטית, "קשת"
יפעת בויאר - המועצה לשלום הילד
פרופ' אלי פולק - יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת
תומר תדהר - מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת
יצחק ריבלין - מזכיר הסתדרות ההנדסאים במחוז ירושלים

אתי בנדלר

יהודית גידלי

חנה כהן

הצעת חוק הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (תיקון – שידורי פרסומת
לילדים), התש"ס-2000, של חבר הכנסת משה רז.





הצעת חוק הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו
(תיקון – שידורי פרסומת לילדים), התש"ס-2000

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. על סדר היום הצעת חוק הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (תיקון – שידורי פרסומת לילדים), של חבר הכנסת מוסי רז.

היתה ישיבת ועדה שדנה בנושא הזה ב-25 בדצמבר 2000, נקבעו אז מספר עקרונות והוטל עליי להיפגש עם נציגי גופים שונים כדי לנסות לגבש הצעת נוסח בהתאם לעקרונות שגובשו.

שני עקרונות רלוונטיים לעניין הצעת הנוסח שגובשה כאן. העיקרון האחד - שזה לא יחול רק לעניין הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, אלא לעניין כל הגופים המשדרים בטלוויזיה, כך שזו תהיה הצעת חוק כללית ולא תיפול לחוק הרשות השניה.

העיקרון השני, שהוועדה דנה בו, ואני מזכירה אותו כי יש על כך שוב עוררין, הוא שהאיסור לא יחול רק לגבי תוכניות המיועדות לילדים. העיקרון השני שניתנה לי לגביו הנחיה היא כן להטיל את האיסור לגבי שעות שידור מסוימות ולא רק לנושא של ייעוד התוכניות לילדים.

בפגישה שלי עם נציגי הגופים השונים נכחו גברת דליה איש-שלום ממשרד המשפטים, עו"ã דורלי אלמגור ממינהלת הסדרת השידורים, עו"ד הילה שמיר ממשרד התקשורת ועו"ד יצחק קמחי, שהוא הממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ס.

לא חשבתם להזמין גורמים מהרשות השניה?

לא. הזמנו רק גורמים ממשלתיים, בהתאם להנחיה שקיבלנו, אבל הפצתי את ההצעה שגיבשנו להערות והתקבלו די הרבה הערות. כמות ההערות הגדולה ביותר אכן התקבלה מהרשות השניה, לרבות משידורי "קשת", שהיא אחת הזכייניות לעניין הזה. התקבלו הערות מהרשות השניה, מ"קשת", מהטלוויזיה החינוכית, מהמועצה לשידורי כבלים ולוויין וממשרד התקשורת.

ההערות התייחסו למספר היבטים. למשל, משרד התקשורת טען שהאכסניה שאנחנו מצאנו לנושא הזה בחוק סיווג וסימון שידורים, שכן הצענו לתקן את שם החוק – שזה סעיף 1 להצעה שמונחת בפניכם ושאומר: "חוק סיווג וסימון שידורים, התשס"א-2001 (להלן – החוק העיקרי), ייקרא 'חוק הגנה על ילדים מפני שידורים מזיקים, התשס"א-2001'" – נראה להם שהוא לא האכסניה הנכונה.

בעצם חוק סיווג וסימון שידורים מדבר על סיווג שידורים, כלומר איזה שידורים צריך לסווג, בדיוק אותם שידורים שרוצים להגן מפניהם בהצעת החוק של חבר הכנסת מוסי רז, ולסמן אותם. לאחר מכן בא איסור נוסף, שהוא בעצם בהתאם להצעת החוק, ששידורים מהסוג הזה גם ייאסר שידורם בשעות מסוימות. לכן חשבנו שאת כל הנושא הזה של שידורים לילדים ראוי להכניס הכל תחת קורת גג אחת, של חוק אחד, ולא חוק נוסף חדש. כמובן שאנחנו מוכנים לשמוע כל הערה לעניין הזה.



היתה הערה אחרת שחזרה במספר מסמכים והיא מתייחסת להגדרת "ילד". הציעו לקבוע מהו ילד לעניין החוק הזה. בעקבות ההערות שהתקבלו הוספתי את סעיף 2, שהוא תיקון סעיף 1 לחוק העיקרי, שהוא סעיף ההגדרות, שאומר: "בסעיף 1 לחוק העיקרי, אחרי ההגדרה 'חוק הרשות השניה' יבוא 'ילד' – מי שטרם מלאו לו – וכאן השארתי קו ריק, כדי שהוועדה תחליט – שנים". רוב ההצעות מתייחסות לגיל 12.

הסעיף האופרטיבי – הנורמה - הוא בסעיף 3.

לעניין סעיף 4א החדש המוצע, שמדבר על שידורי פרסומת וקדימונים אסורים, שזה בעצם מהות הצעת החוק, הגיעו מספר הערות. הערה אחת שחזרה כמעט בכל המסמכים תוקפת את עניין השעות. מוצע לעבור שוב למבחן של תשדירים המיועדים לילדים.

יוצא שמחוץ לשעות האלה מותר לשדר פרסומת או קדימון שכולל ביטוי חזותי או מילולי של אלימות וכו'.

זה נאסר בפיסקה 2. יש כאן בעצם שתי קטיגוריות: קטיגוריה אחת זה השעות – בשעות האלה בכל מקרה אסור יהיה לשדר פרסומות או קדימונים הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין או אכזריות.

אני חושב שמה שחבר הכנסת אורלב מתכוון הוא שמחוץ לשעות האלה, בתוכניות שאינן מיועדות לילדים, בעצם יהיה מותר לשדר פרסומות מהסוג שציינת.

צריך לעשות הבחנה. יש דברים שצריכים להיות אסורים בכלל. עידוד של עבריינות ועידוד לשימוש בסמים, בוודאי שאסור בכלל, אבל פרסומת שיש בה ביטוי מיני לא צריך להיות אסור כשזה לא בשעות שילדים צופים.

בהערות של שידורי "קשת" התייחסו לזה ואמרו שקביעה גורפת שאוסרת משדרים מסוג כזה אפילו עומדת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובניגוד לחוק יסוד: חופש העיסוק, היא איננה מידתית וכיוצא בזה.

אנחנו כמובן בעד חופש העיסוק.

היתה הערה נוספת לגבי מה זה ביטוי קולי. היתה הצעה להחליף את המילה "מין" במילה "פרונוגרפיה". היתה הצעה אחרת שבמקום "אלימות" ייאמר "אלימות יתרה", ובמקום "חשש כי הם עלולים לעודד" יהיה כתוב "עלולים לעודד"- הצעה שנראית לי. זה בתמצית ההערות כלפי ההצעה שהגשתי.

אני מתנגד לתיקון שם החוק. אני חושב שלב העניין זה סעיף 4א. מנוסח החוק משתמע שבמהלך שידורים שהם לא מיועדים לילדים והם מחוץ לשעות שנקובות פה, מותר לשדר פרסומת או קדימון שכולל ביטוי חזותי, מילולי או קולי של אלימות, מין, אכזריות, כולל אם הוא מעלה חשש שהוא עלול לעודד עבריינות או שימוש בסמים אסורים.

אכן נכונה הפרשנות שלך. באשר לחלק הראשון, לי לא ידוע על שום איסור לשדר סרטים בשעות הלילה שיש בהם ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין או אכזריות. אין איסור כזה. למיטב ידיעתי על המשדרים עצמם בוודאי שאין איסור.

על זה בוכה הנביא.

באשר לקדימונים לאותם משדרים או לפרסומות, שזה בעצם הנושא של הצעת החוק, ייתכן שיש מגבלות לפי כללי הרשות השניה. למיטב ידיעתי אין מגבלות לא בכללים שהותקנו לעניין חוק הבזק שחלים על שידורי טלוויזיה בכבלים וגם לא לעניין הזה.

אין לי בעיה עם סעיף 1 ו-2. כפי שנאמר, לב העניין זה סעיף 4א. אני לא מודאג מזה שבחצות הלילה ישדרו פרסומת שיש בה את הדברים האלה.

לא בחצות, אלא בשש וחמש דקות.

אני סומך גם על השיקול של המשדרים עצמם. יכול להיות שאנחנו לא צריכים לסייג את זה לשעות משתיים וחצי עד 6 וזה יכול להיות עד שבע, אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים גם לסמוך על אלה שמחליטים, במקרה הזה זה הרשות השניה, אבל בעתיד זה יחול על עוד רבים אחרים.

מה שעמד בבסיס הצעת החוק זה ניסיון להגן על השידורים לילדים. מהשידורים למבוגרים, אני באופן אישי פחות מודאג.

יש מספר דברים שיכול להיות שהושמטו בכוונה. בהצעת החוק המקורית דיברתי על קדימונים לתוכניות שלא מיועדות לילדים, תוכניות שיש בהן סקס, אלימות וכן הלאה. לפחות זאת היתה הכוונה שלי, גם אם זה לא היה הניסוח. כאן אנחנו שוללים שידור של קדימון הכולל ביטויים חזותיים. אז אפשר לעשות קדימון נהדר לסרט שיש בו את תמצית הרוע מבחינת סעיף 4א, ולא זו היתה הכוונה שלי. הכוונה היתה למנוע בכלל קדימונים לתוכניות מהסוג הזה. אדרבה, קדימון לסרט מאוד אלים שיהיה מאוד עדין, יש בו אפילו סכנה יותר גדולה מקדימון אלים.

כלומר, לא טיב הקדימון, אלא טיב התוכנית.

כמובן שצריך להתייחס גם לטיב הקדימון. כלומר, לא יכול להיות קדימון למשחק כדורגל שבו אחד יורה בשני. אני סובר שהדבר המשמעותי יותר הוא טיב השידור עצמו.

אני לא שלם במאה אחוז עם ההצעה הנוכחית. ההצעה שאני הגשתי היתה יותר רדיקלית ויותר קרובה להצעות חוק שהתקבלו בכמה מדינות אחרות. ההצעה שלי כללה גם איסור על שידורים של פרסומות לצעצועים מסוכנים, שאת זה לפחות אני כן מציע לכלול, כי אני לא חושב שזה כל כך רדיקלי.

על הנושא הזה היתה החלטת ועדה מפורשת שבשלב זה לא כוללים את זה.

אני מקבל את ההחלטה הזאת, וכמו שסיכמתי עם יושב ראש הוועדה אני שומר לעצמי את הזכות לשקול אם להגיש בנושא הזה הסתייגות לקראת הקריאה השניה.

ואני שומר לעצמי את הזכות למשוך את החוק.

לגבי סעיפים 1 ו-2 – הם אומנם סעיפים פורמליסטיים, אבל הייתי מאוד זהיר לבוא ולייחס את חוק סיווג וסימון שידורים בחוק הגנה על ילדים, כי זה מוריד אותו לילדים בלבד. לא, חוק סיווג וסימון שידורים הוא חוק סיווג וסימון, כדי שכל אדם יידע באיזה שידור מדובר ובמה מדובר, לאו דווקא ילדים. ברגע שקוראים לזה חוק הגנה על ילדים מפני שידורים מזיקים, אז מחר יבואו ויגידו שהסימון נועד להגן רק על ילדים, ולכן אני מאוד מסתייג מזה.

אכן החוק הוא חוק סיווג וסימון שידורים, אבל סעיף 2 של החוק אומר: "משדר טלוויזיה המשודר בישראל הכולל ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין או אכזריות, או שקיים חשש סביר כי הוא עלול לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים, יישא סימון כאמור בסעיף 3 המצביע כי המשדר אינו ראוי לצפיה לבני גיל מסוים ומטה". כלומר, בעצם כל המטרה של החוק, בהתאם לנוסחו, היתה להגן על גילאים מסוימים.

אני אישית, כשאני רואה סימון שהמשדר לא מיועד לגיל מסוים בגלל שיש בו ביטויי מין, גם אני שוקל אם להסתכל או לא. מבחינה זו אני לא חושב שהוא מיועד רק להגן על ילדים. יש ציבורים שונים ששוקלים על פי הסימונים האלה אם הם רוצים לראות את הדבר הזה. לכן לא נכון שהוא מכוון לילדים, אלא שבמסגרת הסכמות היה יותר נוח להגיד שזה מגן על ילדים.

באותו הקשר, לגבי סעיף 2, ברגע שאתה מגדיר ילד בתור מי שטרם מלאו לו 12 שנים, אז שוב צמצמת מאוד את כל מה שנאמר פה. גם אני ילד לפעמים.

"ילד" הוא על פי הגדרת החוק הפלילי ?

אין הגדרה אחידה לילד. יש הגדרה של "קטין" שזה עד גיל 18. יש כללים שונים בתחום הפלילי שמתייחסים לגילאים שונים – 14 לעניין עדות, 12 לעניין אחריות פלילית וכו'.

יש הצעת חוק שאמורה להגיע לקריאה שניה ושלישית בנושא השארת קטינים, שהוצעה בעקבות ילדים שהושארו במכוניות ומתו. שם מדובר על ילדים עד גיל 6.

בתקנות הגנת הצרכן, שרלוונטיות לעניינו ומתייחסות לחובה להגנה על קטינים מפני פרסומות מזיקות, הטעיות וכד', הגיל הוא גיל 12. זה לא קדוש, אבל זה יכול להיות גם כאן.

זה נשמע לי גיל סביר.

אני לא רואה את הצורך להגדיר גיל מסוים.

בחוק סיווג וסימון שידורים אין הגדרה של ילד?

אין הגדרה כזאת. מדברים שם על בני גיל מסוים ומטה שאותו צריך להגדיר בתקנות.

אם בחוק סיווג וסימון שידורים אין את ההגדרה של "ילד" וכל הגדרה של "ילד" באה עבור התיקון, אני חושב שמקצועית גיל 12 הוא גיל סביר, הוא גיל סיום בית הספר היסודי.

הייתי מפקפק בכך שכאשר מדובר על ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, ואנחנו שומעים בחדשות לא על ילדים בני 12, אלא על ילדים בני 17, אני ממש חושב שפה צריך לקחת את ההרחבה של הדברים.

לילדים האלה שום פרסומת כבר לא תשפיע.

בוודאי שהפרסומת הזאת לא תעזור להם להימנע מאלימות. כלומר, כל מה שהיא יכולה לעשות זה לעודד את האלימות. אולי בגיל 16 ובגיל 17 אתה כבר לא תצליח לחנך אותם, אבל אתה לא יודע איך הדברים האלה פועלים. בוודאי שזה יכול רק לעודד ולא להיפך. לכן לא הייתי נכנס פה לסד שאומר גיל 12. צריך להשתמש גם בשיקול דעת. אם אנחנו מדברים על חברה אלימה ומדברים על ילדים, אפשר לדבר גם על נשים. אין הבדל בין אלימות כלפי ילדים לאלימות כלפי נשים. אלימות מסוג אחד שפועלת על מישהו בגיל מסוים, עובדת גם על מישהו בגיל אחר. מישהו בגיל 35 יכול להיות עם שכל של ילד בגיל 14 לגבי הדברים האלה ואז הדברים פועלים עליו. אותו אחד יכול לראות מכות ואז הוא יכול להרביץ לאשתו.

אם כבר מחוקקים חוק כזה, הייתי מנסה להימנע מלייחס אותו אך ורק לילד בגיל 12. בסך הכל, כפי שהיושב ראש אמר, הרי לא יעלה על דעתנו שיהיו פרסומות עם עידוד לאלימות גם בשעה 12 בלילה. אני מניח שגם חבר הכנסת רז מסכים לקטע הזה, שלא רוצים לעודד אלימות באיזשהו שלב של היום.

אני לא יודע מה זה עידוד אלימות.

ברגע שאתה רואה אנשים שנאבקים אחד עם השני, והדבר הזה הוא לגיטימי, אז הוא לגיטימי. נדמה לי שהכוונה היא לא לעודד את זה. לכן הייתי נמנע מלדבר על ילדים ולהתחיל להגדיר את הגיל של ילדים. להיפך, הייתי מנסה להכליל את זה ככל שניתן, משום שבסך הכל גם ככה החוק מאוד מאוד מוגבל ומצומצם. כאן מדובר על שעות שתיים וחצי עד שש, והבנתי שבפעם שעברה דובר שזה יהיה משתיים עד שמונה, כדי להרחיב את הדברים. אני ממש לא מבין מדוע הדברים האלה צריכים להיות מוגבלים עד שש, כאשר מדובר על קדימונים ופרסומות שמדברות על אלימות, מין, אכזריות, עידוד עבריינות, סמים מסוכנים. אני לא רואה סיבה מדוע לא להפוך את זה לגורף יותר. בסך הכל זה כדי להגן על חברה שממילא היא יותר מדי אלימה, ולכן הייתי רוצה לראות את זה מורחב יותר.

זה נאיבי לחשוב שילדים מפסיקים לצפות בטלוויזיה בשעה שש בערב.

אני רוצה לחזור צעד אחד אחורה ולומר שלזכייני ערוץ 2 אסור לשדר פרסומות וקדימונים שיש בהם את מה שנאמר בסעיף הזה. בחוק הרשות השניה יש הגדרה של שידורים אסורים, ושידורים אסורים הם שידורים שהם בניגוד להוראות כל דין. כך לפחות אני פועלת במסגרת הפונקציה שלי כמאשרת תשדירים.

אני רוצה לקרוא את כלל 15 לכללי אתיקה בפרסומת של הרשות השניה: "לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת המעודד התנהגות העלולה להזיק לבריאות, לפגוע בבטיחות ואיכות הסביבה או בבעלי חיים, לרבות עידוד לצריכה מוגזמת של מוצר או שירות באופן העלול לפגוע בבריאות או בבטיחות או לפעולה בניגוד להוראות כל דין". כלומר, הדברים האלה הם אסורים ואסור לי להציג פרסומות שמעודדות עבריינות, בוודאי שאסור לי לעודד שימוש בסמים מסוכנים. נראה לי שיצא שהוועדה באה לברך ויצאה מקללת בהקשר הזה.

מה את אומרת לגבי הריישא: "פרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין או אכזריות...", שלכאורה זה מותר לך על פי החוק?

אני מסכימה עם הרשות השניה שצריך לאסור על שידור קדימונים ופרסומות שמציגים אלימות יתרה. אנחנו מגיעים למצב אבסורדי שבו ייאסר עלינו לשדר פרסומת שרואים נער מנשק נערה בשעות שהן שעות צפיה של ילדים.

איפה זה כתוב?

כתוב שאסור לשדר פרסומת או קדימון שכולל ביטוי חזותי של מין.

נשיקה זה ביטוי של מין?

נשיקה זה דבר מיני.

לא צריך לקחת את הדברים לקיצוניות כזאת.

לנושא הגיל – ילד בן 16 נגיש לרשת האינטרנט, הוא אדם חופשי שיכול להשיג כל ספרות וכל מגזין והוא חשוף לכל כלי התקשורת, גם לאלה שמיועדים כביכול למבוגרים. כולנו יודעים שבאינטרנט יש דברים שקשה לדמיין אותם והם נגישים לילדים וילדים צופים בהם.

אני רוצה שהנחת היסוד מתחת לדיון הזה תהיה שזה קצת מלאכותי ליצור בטלוויזיה מין עולם מושלם ולהגן על ילדים בני 16 מדברים שהם נגישים בהקשת כפתור. אני רוצה שנראה את זה בפרספקטיבת התקשורת הכוללת.

אתמול היה ריב בין שני ילדים בתיכון בבית-שמש. אחד הניצים הזעיק את אחיו בן 20, שנכנס לחצר בית הספר והתפתחה שם תגרה. כתוצאה מהתגרה יש שני פצועים קשים.

אני מודעת לזה, אבל אין זיקה בין המקרה שאדוני מדבר עליו לבין פרסומות בערוץ 2.

הדוגמה הזאת באה להחזיר אותך לקרקע המציאות. האלימות משתוללת במוסדות החינוך. על פי הסקרים שעשתה המועצה לשלום הילד, שהציג ד"ר קדמן, כ-50% מתלמידי בתי הספר מרגישים אלימות בבתי הספר. מי אני שאני אומר שלקדימונים ולפרסומות ולשידורים יש משקל בדבר הזה או שיש לזה תרומה מכרעת? בוודאי לא. אבל החיים הם פאזל ולכל אחד יש את החלק הקטן. יכול להיות שגם לאינטרנט יש משקל. אנחנו יכולים לתקן עולם, אבל לצערי אני לא יכול לתקן את האינטרנט, מה גם שהנתונים מראים שכרגע רק כ-15% מבני הנוער משוטטים באינטרנט. 85% עדיין לא משוטטים. מול זה, 85% מבני הנוער צופים בטלוויזיה צפייה אינטנסיבית מאוד, בממוצע כשלוש וחצי שעות.

לכן הרצון של חבר הכנסת מוסי רז הוא רצון נכון מאוד. אל תקטיני את משקלה של הטלוויזיה ואת ההשפעה שיש לכלי התקשורת האלקטרוניים החזותיים על בני הנוער. כל המחקרים מלמדים שיש השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאתם נוטים לחשוב, בין נורמות ההתנהגות שילדים רוכשים כתוצאה מצפייה בתחומים שאנחנו מדברים בהם לבין התנהגותם בחיים.

אחד הדברים שהנחו אותי כשהצעתי את הצעת החוק היה לא רק ההשפעה של התשדיר האלים עצמו. לי יש ילד בן שבע ואני יודע מה קורה בערוץ הילדים. איכשהו שכנעתי אותו לצפות רק בערוץ הספורט, כי אני חושב שהוא הערוץ הכי טוב לילדים. מה שהנחה אותי כאן, ואל לנו להתעלם ממנו, הוא הניסיון למכור ולנצל את הילד צרכנית בעקבות הדברים האלה. זה לא רק זה ולא רק זה, אלא שני הדברים ביחד. אם נלך לנושא הזה של האינטרנט – וגם לגבי זה יש לי כוונה להגיש הצעת חוק – אזי אני מציע לנהוג כמו במדינות אחרות בעולם, שזה מהווה עבירה פלילית אם אתר אינטרנט שומר מידע של ילד מתחת לגיל 12 שביקר שם. מה שגם הנחה אותי בהצעת החוק הזאת הוא הניסיון לנצל את הילד ולא רק ההשפעה עליו בכיוון של אלימות.

מחלקת המחקר של "קשת" בדקה את נושא הצפייה בטלוויזיה בשעות האלה. 80% מהצופים הם מעל לגיל 18. קביעת מסגרת שעות קשיחה ממש מחטיאה את מטרתה.

יש שעות שבהן אחוז הצפייה של ילדים הוא 80%?

בתוכניות ילדים. צריך להגן על ילדים שצופים בתוכניות הילדים.

בישיבה הקודמת הגענו למסקנה שזה לא כך.

אני חושבת שהנושא של הפגיעה במידה העולה על הנדרש זה בדיוק זה.

אני לא יודע על מחקרים, אלא מכיר את המציאות.

צריך לזכור שכאשר מדברים על 20% זה 50 אלף איש. רייטינג של 10% שזה כרבע מיליון צופים, אזי 20% מזה זה 50 אלף. כלומר, 50 אלף ילדים רואים בכל רגע נתון בשעות האלה.

האם את חושבת שהאיסור הזה באמת פוגע ביכולת היצירתית של מפרסם? הרי אנחנו לא אומרים לו לא לפרסם, אלא שלא ישתמש באלמנטים של אכזריות, מין וכו'.

מה שהבהיר חבר הכנסת רז בפתח הישיבה, שצריך לאסור גם קדימון לתוכנית שאסורה לצפייה לילדים, גם אם הוא רך ועדין, אני לא יודעת עד כמה זה נכון.

אנחנו מדברים בעיקר על פרסומות. מאז שהוצעה הצעת החוק אני מסתכל על תשדירי פרסומת בעין קצת יותר בוחנת. אני רואה תשדירי פרסומת ממש מבריקים בלי שום קשר לא למין, לא לאלימות וכו'. יש פרסומות נעימות, מושכות ויצירתיות. אני לא רואה באיסור הזה כדבר שמונע ממישהו לפרסם. אין בעיה לפרסם, אבל לא להשתמש בשעות האלה בשלושת האלמנטים האלה, כי בשעות האלה אנחנו רוצים להגן על ילדים.

אני חושבת שאם החוק הזה יעבור זה לא ישנה את הפרקטיקה שלי בנושא אישור התשדירים, משום שהדברים האלה מכוסים בכללי הרשות השניה. אני נוהגת על פיהם, ובעצם יש פה העלאה נורמטיבית של הנושא הזה מכללים לחוק.

אז למה זה מפריע לך?

מה שבכל זאת מפריע לי זה האמירה הגורפת לגבי אלימות, מין וכו'. בסופו של דבר לא אני אפרש ולא דעתי היא שתקבע, אלא דעת מנכ"ל משרד התקשורת שקובע את העיצומים הכספיים.

בכוונה לא התייחסתי בהקדמה שלי לעניין הפלילי.

אני יודעת שבעבודה שלי, כאשר אני מקבלת תסריט או תשדיר לאישור, הסיווג שאני עושה הוא לפי תוכניות ילדים, סיווג שהוא הכי ראוי, הכי מתאים בעיניי והכי טריוויאלי. אני מגבילה תשדירים שיש בהם איזשהו אלמנט בעייתי, ואין הרבה כאלה.

בישיבה הקודמת צפינו בקלטת שבה מראים את כל הדברים האלה.

אני לא חושבת שהיו שם בעיות מיוחדות. אני מפעילה את הקריטריונים האלה לעניין תוכניות ילדים וכך אני רוצה שזה ימשיך. אני לא רוצה לפגוע בקהילת המבוגרים במקום שאין בו צורך.

אני רוצה להתייחס גם לסעיף 4א(ב). מאחר שמדובר בשעות מאוד מסוימות, וזה גם ההבדל המהותי בין טלוויזיה לבין אינטרנט, באינטרנט אני רואה את מה שאני רוצה לראות, אני הוא זה שגולש, אני הוא זה שמחפש, אני הוא זה שמגיע לאתר. זה נכון שילד בן חמש יכול להגיע לדברים איומים, אבל הוא צריך להגיע אליהם, הוא צריך לפעול כדי להגיע אליהם. בטלוויזיה אין לי ברירה – אני מסתכל בתוכנית נהדרת, שמכוונת לילדים, ופתאום זורקים עליי את הפרסומת שעליה אני בעצם לא יכול לשלוט. לכן, אי אפשר להשוות את האינטרנט לטלוויזיה.

בגלל זה, השאלה אם התוכנית מכוונת לילדים או מכוונת לילדים איננה רלוונטית. לכן בוודאי הייתי מוחק את סעיף 4א(ב) ובכל מקרה לא הייתי משאיר את המילים "שיעור הילדים הצופים בהם הוא זניח", כי המילה "זניח" היא מילה מאוד טעונה וכפי שחבר הכנסת רז עשה לנו את החשבון הקטן. האם אלף ילדים זה זניח? אני לא חושב שאלף ילדים זה זניח. נכון שבאחוזים אלף ילדים זה זניח, זה פרומיל. לכן בכל מקרה הייתי בוודאי מוחק את המילה "זניח" והיה אף רצוי למחוק את הסעיף כולו.

גם אני לא מבין את הסעיף הזה.

לעניין הגיל – אני חושבת שזה מאוד מאוד נאיבי לחשוב שהשפעה של תשדירי אלימות או מין על ילדים עד גיל 12 היא יותר גדולה מההשפעה על בני נוער עד גיל 16 או 17. ההבחנה עד גיל 12 היא הבחנה שבעיניי קצת מסוכנת, משום שאין שום חוות דעת שמבססת את העניין שמגיל 13 ואילך הילד או בן הנוער כבר מסוגל לעשות לעצמו את הסינון הנכון על מנת לא להיות חשוף לסכנות. זו קביעה שלדעתי קצת אקראית וצריך לשים לב אליה.

לעניין השעות הקבועות בסעיף 4א(1) – מאוד נאיבי לומר שילדים צופים אך ורק בתוכניות ילדים ועד השעה שש. רוב הילדים – ואני לא מדברת על בני נוער – צופים לפחות עד השעה שמונה או תשע, מה גם שהם צופים גם בשעות הבוקר אם בימי חופשות או בימים שבהם ילדים נשארים בבית. צריך לזכור שעיקר האוכלוסיה שצופה בשעות הבוקר היא ילדים ולא אנשים בוגרים שנמצאים בעבודה או במקומות אחרים. לפיכך אני סבורה שצריך להרחיב גם את עניין השעות.

אני חושבת שמן הראוי שסעיף 4א(ב) יימחק. אני לא יודעת למה צריך להגביל את זה אך ורק למשדרים שמיועדים לילדים. מה זה משדר שמיועד לילדים? מי מפרש את ההגדרה הזאת ועל סמך איזה קריטריונים?

גם העניין של "שיעור הילדים הצופים בהם הוא זניח" נראה תמוה, כי כשאנחנו מעבירים את זה למספר, זה מספר די נכבד של ילדים על מנת לא לקרוא לו זניח ולא להעביר ככה בחטף את ההשפעה וההשלכה שיש לתשדירים מסוג זה על ילדים.

אנחנו מוצאים שאין מקום להגדרה של השעות ולכן הצענו נוסח אחר בהתאם לנוסח שקיים בכללי שיבוץ פרסומות שלנו, שאומר: "במהלך תוכניות המיועדות ומופנות לילדים או העשויה לשאת חן במיוחד בעיניהם או בגבולותיה". כלומר, מגדירים פה סוג של תוכנית שהוא מלכתחילה מיועד לקהל צופים של ילדים או תוכנית שעשויה לשאת חן בעיני ילדים, ואז זה כבר מרחיב את ההגדרה.

אנחנו סבורים שבשעות שמוגדרות בהצעת החוק יש מין החטאה מסוימת, כי חלק מהשעות האלה הן לא שעות צפייה של ילדים. לא מדובר בסקר, אלא בנתונים מוצקים ממערכת שמודדת את הצפייה בטלוויזיה ומעידים על כך שמתשע עד אחת עשרה רוב הצופים הם פנסיונרים והם בכלל לא ילדים, כי ילדים בשעות האלה נמצאים בבית ספר.

אם זה ינוסח כך: במהלך תוכניות המיועדות לילדים או העשויות לשאת חן בעיני ילדים בשל טיבן או בשל השעה בה הן משודרות, זה יהיה מקובל עליכם?

רציתי רק להביא את זה לתשומת לבכם.

אני רוצה לחזור על הערה כללית – תשדיר פרסומת או קדימון שיש בו אלימות, אני לא מכירה משהו כזה שאנחנו נאשר.

תסתכלי על הקלטת שהוצגה בישיבה הקודמת.

תזכרו שזה לא תיקון לחוק הרשות השניה. זה יחול על כל הגופים המשדרים בטלוויזיה, ולכן זו צריכה להיות נורמה אחידה לגבי כולם.

גם הנושא של אלימות וגם הנושא של מין – בואו לא נדבר על אכזריות, כי זה משהו חד משמעי – יש בהם הרבה שיקול דעת לגביהם אם מחליטים אם זה אלימות או מין שהם אסורים או לא אסורים. זוהר קדמון נתנה דוגמה של נער שמנשק נערה – זה אומנם נשמע אבסורד, אבל מי שיבוא ליישם את החוק הזה, יוכל לטעון שזה משהו שיש בו ביטוי מיני שאסור לפי החוק הזה.

כפי שציינו בעבר, יש התייחסות בכללים שלנו לעניין הזה. אנחנו חושבים שהכללים האלה צריכים להיות רלוונטיים לגבי כל הפרסומות שתשודרנה במדינת ישראל ואני מקווה שכך יהיה. מעבר לכך אני רוצה לציין שיש התייחסות מאוד רצינית בהנחיות שלנו לגבי קדימונים של תוכניות. אנחנו כן מכפיפים את הקדימונים לכללי האתיקה. כמו כן, תוכנית שמיועדת למבוגרים אסור לשדר קדימון שלה במהלך התוכניות של ילדים. זו ההנחיה של המועצה כך שהנושא הזה כן מטופל.

בניגוד לדברים אחרים שנאמרו פה, ההצעה הזאת – גם המקורית וגם כפי שהיא מנוסחת כעת – משרתת מחויבות של מדינת ישראל לפי האמנה בדבר זכויות הילד, כדי להגן על ילדים מפני שידורים מזיקים להתפתחותם. המגמה הזאת צריכה להיות מאוזנת בידיעה שיש חובה ראשית על ההורים לדאוג לכך וזכות הילד לקבל מידע. כלומר, צריך לאזן את זה עם המגמות האלה. עדיין יש מחויבות של ישראל לקבוע קווי הנחיה שמגינים על ילדים.

דיברו על חופש הביטוי וצריך לזכור שהתכלית הזאת לא רק תכלית ראויה כשלעצמה, אלא גם עונה בקנה אחד עם המחויבויות של מדינת ישראל.

לגבי האלטרנטיבה לשעות – מצד אחד אני מבינה שקביעת השעות זה דבר מלאכותי, ואני בהחלט חושבת שיש בעיה עם השעה שש בערב, כי כל הורה לילדים יודע שזה לא ריאלי, גם כשמדובר על ילדים עד גיל 12. מצד שני הרעיון, כפי שמוצע כרגע, מול הגדרה שהיא במידה רבה אמורפית – אם זה עשוי למצוא חן בעיני ילדים – זה בעיניי בעייתי מאוד מבחינת עיקרון החוקיות, בייחוד אם אנחנו מדברים פה על עבירה פלילית ואפילו גם עיצום כספי. אני חושבת שזה דבר מאוד לא מוגדר ומאוד בעייתי.

אם רוצים הגדרה דומה לזה, צריך לקבוע שהעבירה מתגבשת או שהקנס יוטל רק אחרי התראה. כלומר, לא מונעים את השידור הראשון, אבל אחרי הפעם הראשונה, כשיתנו התראה שאי אפשר להמשיך לשדר את זה, אז תתגבש העבירה. אם זה יהיה כך, אפשרי ללכת להגדרה יותר רחבה, יותר מעורפלת.

היתה הצעה שהאיסור הזה יחול על תוכניות שמיועדות לילדים או שעשויות לשאת חן בעיניהם במיוחד.

זה בעצם נוסח שקיים היום בכללי שידור של הרשות השניה, שמגדיר סוגים מסוימים של תשדירי פרסומת שאסור לשדר אותם במהלך תוכניות שמיועדות להיות תוכניות לילדים או עשויות לשאת חן בעיניהם.

את יכולה לתת לי דוגמה של תוכנית עד שעה תשע בערב בכל רשתות הטלוויזיה שלא מוצאת חן בעיני ילדים?

חדשות זה לא דבר שעשוי במיוחד למצוא חן בעיני ילדים. אי אפשר להגדיר מהדורת חדשות כתוכנית שמיועדת לילדים.

מי אמר לך שחדשות לא מעניינות ילדים?

אנחנו לוקחים לוח שידורים ומנסים לנתח אותו גם לפי הקהלים שהתוכניות מכוונות אליהם.

איזה אחוז ילדים עד גיל 12 צופים בחדשות?

אין לי את הנתון הספציפי הזה, אבל אני יודעת שהאחוז הוא נמוך.

כל אחוז זה 40 אלף איש?

כן.

כלומר, אם צופים 4% ילדים זה 160 אלף ילדים.

אני צריכה לעשות את החישוב. אם זאת הנחת היסוד שלך, מדוע לקבוע שתשדירים מסוג כזה יהיו אסורים עד השעה שש?

אני באמת לא מסכים לכך. שעה שש אפילו לא מתאימה לגיל שש.

לפני שנתקדם הלאה אני רוצה לסכם כמה דברים. אני לא מתנגד לסעיף 1, שהוא תיקון שם החוק. לגבי סעיף 2 אני מסכים שהגיל יהיה 12 שנה. זה נראה לי סביר, למרות שהייתי מעדיף שזה יהיה גיל יותר גדול, אבל בנסיבות העניין זה נראה סביר.

לגבי סעיף 4א – הייתי עושה נקודה אחרי המילה "אכזריות". את המילים "או שקיים חשש כי הם עלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים" הייתי מוחק, כי זה נראה לי ממש מיותר ואפילו זה נותן לגיטימיות שבשעות אחרות ניתן לשדר דברים כאלה.

לגבי השעות שאין לשדר בהם דברים מהסוג הנ"ל – הייתי קובע שלא ישודרו בין השעות שתיים וחצי עד תשע בערב בימי חול ובשבת בין השעות שש עד 11 וגם בשידורים אחר הצהרים משעה חמש עד תשע בערב.

את סעיף (ב) הייתי מוחק.

אני חושבת שביום שבת צריך להגביל את זה במשך כל היום משש בבוקר ועד תשע בערב.

אני מסכים לכך ולפיכך בימי שבת ומועד משש בבוקר עד השעה תשע בערב.

מה לגבי פיסקה (2)?

זה יישאר.

כלומר ההגבלה הזאת בנוסף לשעות האמורות.

יושב ראש הוועדה מציע למחוק את סעיף קטן (ב). אני רוצה להזכיר שאנחנו עוברים עכשיו למתכונת של שידורים רב ערוציים. יש ערוצים שברור לחלוטין שילדים לא צופים בהם. במסגרת שידורי "יס" יש ערוצים שממש ברור שילדים לא צופים בתוכניות האלה, כמו למשל ערוץ כלכלה וכד'. אני רוצה להזכיר שאנחנו מדברים על קדימונים ופרסומות ואנחנו לא פוטרים כאן שום דבר באופן אוטומטי.

סעיף קטן (ב) משאיר איזשהו מרחב גמישות לשר הממונה בהתייעצות עם המועצות המפקחות, אחרי שהוא השתכנע שערוץ מסוים אינו משדר שידורים לילדים בשעות הנקובות בסעיף קטן (א)(1), או אם נוכח כי שיעור הילדים הצופים בהם הוא זניח. כלומר, הכלל הוא שזה יחול אלא אם כן השר פוטר במפורש, אחרי היוועצות במועצות המפקחות. אני חושבת שלא לאפשר שום שיקול דעת ושום סעיף של גמישות לגבי ערוצים שלא משדרים בכלל משדרים לילדים, זה מוגזם.

כשכתוב "מיועדים לילדים" הכוונה לערוצים או למשדרים?

הכוונה לערוצי שידור. הולך להיות ערוץ כלכלה למשל ואני סבורה שצריך להשאיר שיקול דעת לשר לפטור את אותו ערוץ מתחולת החוק.

אני רוצה לחזור לדוגמה של ערוץ הספורט. שידור כדורגל לא מיועד לילדים, אבל צופים בו ילדים ולכן צריך למצוא נוסח אחר. אפשר לומר שניתן לפטור אם שיעור הילדים הצופים בו זניח.

במילה "זניח" פירקת למעשה את כל החוק.

גם "יס" וגם הכבלים הם גופים שמשדרים הרבה מאוד ערוצים, עשרות ערוצים. הסעיף הזה בעצם מתייחס בעצם לאותם ערוצים שהמשדרים שלהם בין השעות האלה שהיושב ראש אמר או בין השעות שכתובות בהצעת החוק, אין להם בכלל משדרים שמיועדים לילדים. תוכנית השידורים הרב ערוצים הופכת להיות מאוד ממוענת לפלחי שוק מסוימים ולכן יכול להיות שיהיו ערוצים שמיועדים לגיל הזהב וכד'. כל העניין של הערוצים האלה הם גיל הזהב בלבד.

אני מסכים לזה, אבל בתנאי שזה יהיה באישור ועדת החינוך.

בכל מקרה זה באישור הוועדה במסגרת סעיף 6.

אני לא חושבת שמישהו רואה את החוק הזה כחוק שמתיר לפרסם אכזריות, אלימות או מין בצורה חריגה. לכל הגופים יש כללי שידור משלהם.

את חושבת שהאלימות בבתי הספר באה מהאוויר?

החוק הזה אינו היתר לעשות את ההיפך במקומות אחרים. יש איזשהו אלמנט של סבירות. בערוץ שכל שידוריו אינם מכוונים לפלח השוק של ילדים, אין משמעו שיתחילו דווקא שם לשדר תשדירי פרסומת אלימים. הכוונה, וצריך לפרש את הדברים בצורה סבירה, שילדים לא יצפו בערוצים האלה. הם לא מתעניינים בערוצים האלה ומלכתחילה הם לא יגיעו לשם. לכן ההגנה המיוחדת שיש בחוק הזה לא בהכרח צריכה לחול עליהם. צריך להיות שיקול דעת לשר וגם הוועדה תצטרך לאשר את זה.

אני מסכים. אם סעיף 4א(ב) מצריך את אישור ועדת החינוך אין בעיה מבחינתי. בכל מקרה אני מציע למחוק את המילה "זניח".

הסייפא של סעיף 4א(א) מטריד אותי, משום שאין לנו עבירה כזאת של עידוד לעבריינות. יש שידול לעבירה ספציפית וכשהדבר מופנה לציבור כציבור יש לנו בעיה עם זה.

אצלנו שידור בניגוד לכל דין הוא אסור.

לפי איזה דין? לא מדובר בשידול לדבר עבירה, כי זה לא מופנה לאדם ספציפי והעידוד של זה לא אסור.

גברת איש-שלום אומרת בעצם שפרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים שקיים בהם חשש שהם עלולים לעודד עבריינות, או שימוש בסמים מסוכנים, לא ישודרו בכל עת.

אני לא מתכוונת לסרטים שמשודרים אחרי תשע בערב ובעקיפין הם יכולים לעודד עבריינות, כי אני חושבת שזה קצת פטרנליסטי לדבר על אנשים מבוגרים. אני עדיין מדברת בגבולות שאנחנו דנים בהם כל הזמן – הגנה על ילדים. בגבולות האלה לא צריך לשכוח את התחומים האלה.

אם כך אני לא מבינה מה הצעתך.

הצעתי היא לא למחוק את הסייפא של סעיף 4א(א) כפי שהציע חבר הכנסת אורלב, אלא להשאיר את זה כפי שזה מנוסח כרגע.

אני אומר לך מה מפריע לגבי העניין של עידוד עבריינות. מה שמפריע לי הוא שמשתמע מכאן שמחוץ לשעות האלה, אני תומך בזה שמותר לשדר פרסומות או קדימונים שהם מעודדים עבריינות.

למה שלא ננסח את זה כך: פרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין, אכזריות או שימוש בסמים מסוכנים.

לפי ההגדרה שלך הרשות למלחמה בסמים לא יכולה לשדר תשדיר הסברה, משום שהיא לא יכולה להראות מישהו צורך סם על מנת לומר שהדבר הזה אסור.

זה עוד פעם חוזר למה שאמר יושב ראש הוועדה, כלומר שבתשע ודקה יהיה מותר לשדר דברים שמעודדים.

אני בטוח שמוסי רז לא התכוון לזה.

נדמה לי שכשאומרים ש"קיים חשש כי הם עלולים לעודד", אתה אומר משפט שהוא הרבה יותר מרחיב מאשר כשאומרים "מעודד". אינני מבין מדוע לא לעשות סעיף 4ב שאומר שפרסומת או קדימון אשר קיים חשש כי הם עלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים לא ישודרו. נקודה. אני מציע לכתוב את זה בסעיף נפרד, בלי קשר לילדים, ובזה נגמר העניין.

אני מציע לכתוב רק "עלולים לעודד" ולהוריד את המילים "קיים חשש".



אני אקרא את הנוסח החדש המוצע. 4א(א) – פרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין או אכזריות, לא ישודרו: (1) בין השעות 14:30 עד 21:00 בימי חול, ובין השעות 06:00 עד 21:00 בימי שבת ומועד; (2) במהלך משדרים המיועדים לילדים.

המילים "או שקיים חשש כי הם עלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים", יימחקו.

סעיף 4א(ד), שהוא למעשה סעיף נוסף, ינוסח כך: פרסומת או קדימון העלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים לא ישודרו.

האם אפשר לכתוב בסעיף 4א(א) את המילים "אלימות יתרה" במקום רק את המילה "אלימות"?

לא.

איזה ביטחון יש לנו שמי שאמור אחר כך לפקח על ביצוע החוק לא תהיה לו דעה מאוד קונסרבטיבית על המונח מין או אלימות?

אין לנו שום ביטחון, בית המשפט קובע את הנורמות.

מפריע לי עניין הצירוף של "קוליים" ושל "אלימות", כלומר שגם אלימות מילולית אסורה. גם ביטוי בוטה, כשזה לא אלימות פיזית, זה אסור.

כן, הכוונה גם לאלימות מילולית. דרך אגב, כשעסקנו כאן בחקיקת חוק סיווג וסימון שידורים העלו אותי בתוכנית דוקומדיה מול תלמידה, נכדתו של יחזקאל הר-מלך, ששאלה אם גם צריך לסמן ולסווג את השידורים של ערוץ 33, כי לדעתה יש שם אלימות.

אנחנו סבורים שכדאי לחכות להמלצות של ועדת ההיגוי בין-משרדית לבחינת אלימות ופרונוגרפיה באמצעי התקשורת האלקטרוניים.

מתי הוועדה התחילה לעבוד?

לפני מספר חודשים.

את נותנת לי לדון שעה ורבע ועכשיו את מעלה את זה?

הוועדה הוקמה בעקבות ההצעה. אנחנו התחייבנו לא להעלות את ההצעה לקריאה ראשונה במשך שישה חודשים מהיום שהיא עברה קריאה טרומית. הקריאה הטרומית היתה לפני שמונה חודשים ולכן אין מקום לבקשה הזאת.

הוועדה היתה יכולה לתרום בהגדרה של מונחים כמו אלימות, מין וכד'.

אפשר יהיה לעשות את זה לקראת קריאה שניה ושלישית.

הדבר היחיד שכן נראה לי להעיר לגביו הוא שהסעיף החדש חורג מכל מסגרת של החוק. יש כאן הרחבה ולא נראה לי שזה נועד לזה.

חשוב לקבוע כבר עכשיו אם אנחנו מכניסים את זה לאכסניה של עבירה פלילית, כי המונחים שהוזכרו פה הם בעייתיים בפאן של עבירה פלילית ופחות בעייתיים בפאן של עיצום אזרחי, אבל עדיין גם עיצום כספי, אם אין מערכת של התראות, זה בעייתי מבחינת האזהרה למשווק.

אני מקבלת את הכרעת היושב ראש ששם החוק לא יתוקן כמוצע, אבל ברור שצריך לתקן את שם החוק, כי ההצעה הזאת לא דנה בסיווג וסימון, אלא הוא אוסר שידורים מסוימים. כלומר, שם החוק צריך להשתנות.

אני מציע ששם החוק יהיה חוק הגנה מפני שידורים מזיקים.

היושב ראש לא קיבל את ההצעה הזאת.

יש לי פחד מבית המשפט העליון.

זה חוק שאומר שלא יהיו שום ביטויים של אלימות ומין בפרסומות?

מדברים על כך שבשעה של שידורים לילדים לא יהיו ביטויים כאלה. אסרנו במשך כל היום רק שידורים שעלולים לעודד.

אני מציע ששם החוק יהיה חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים.

זה נשמע יפה.

בסעיף 2 אנחנו משתמשים בסופו של דבר במילה ילדים ולכן הגיל יהיה 12.

אני רוצה לוודא שהבנתי נכון את ההחלטות בסעיף 3. סעיף קטן (א) יאמר: פרסומת או קדימון הכוללים ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות, מין או אכזריות, לא ישודרו: (1) בין השעות 14:30 עד 21:00 בימי חול, ובין השעות 06:00 עד 21:00 בימי שבת ומועד; (2) במהלך משדרים המיועדים לילדים.

סעיף קטן (ב) החדש - ומה שמסומן היום (ב) ו-(ג) יסומנו (ג) ו-(ד), ולפניהם יבוא (ב) חדש - יאמר: לא ישודרו פרסומות או קדימונים העלולים לעודד עבריינות או שימוש בסמים מסוכנים.

סעיף קטן (ג) החדש מאושר כפי שהוא?

לא. יש להשמיט את המילים "או אם נוכח כי שיעור הילדים הצופים בהם הוא זניח".

סעיף קטן (ד) החדש אומר כדלקמן: "מי שאחראי, בהתאם להוראות סעיף 4, לביצוע סימון או לפיקוח על ביצוע הסימון, יהיה אחראי גם למניעת שידורי פרסומת או קדימונים אסורים לפי סעיף זה, או לפיקוח על מניעת השידורים האמורים, לפי העניין".

לגבי סעיף קטן (ג) החדש, איפה יש את אישור הוועדה?

סעיף 6 לחוק העיקרי קובע כדלקמן: (א) "השר הממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו". (ב) "תקנות לפי חוק זה, למעט תקנות לפי סעיף 3 טעונות אישור הוועדה".

כתוב שהשר יקבע הוראות.

לפי חוק הפרשנות "לקבוע" זה לקבוע בתקנות. זו טרמינולוגיה אחידה בחקיקה.

אפשר להוסיף שזה יהיה בכפוף לסעיף 6.

אין צורך.

תיקנו גם את סעיף קטן (ג), שזה כבר קשור לתיקון סעיף 6.

לגבי סעיף העונשין – יש לנו היום בחוק סעיף עונשין שמתייחס לנושא של סיווג וסימון. הסעיף הזה, סעיף 5 לחוק העיקרי, אומר כדלקמן: "אחראי לביצוע סימון שלא סימן משדר טלוויזיה לפי הוראות חוק זה, דינו קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977". אם אינני טועה הקנס הוא 150 אלף שקל.

עו"ד דליה איש-שלום עוררה ספקות אם בכלל ראוי לעניין סיווג וסימון שידורים, עוד לפני שאנו דנים בקטע החדש שלנו, שהסנקציה תהיה סנקציה פלילית של העמדה לדין - -

אני מפנה את עו"ד איש-שלום לקרוא את הפרוטוקולים של הדיונים על החוק. דנו בזה שעות ארוכות.

עלתה שאלה אם ראוי שזה יהיה פלילי או לא, והוכרע שכן. למיטב זכרוני, נדמה לי שלא הועלתה אפשרות של הטלת עיצומים כספיים, שזה דבר מאוד יעיל, כלי מאוד מאוד אפקטיבי לגבי גופים כאלה. תוגש תלונה למשטרה, המשטרה תחקור, תגיע למסקנה שיש מקום להעמיד לדין, תגיש כתב אישום נגד אותו גוף, בית המשפט ידון בכתב האישום, יכריע ויטיל את הקנס אם הוא ימצא לנכון. כאן הועלו מספר הצעות חדשות.

כלומר, אם אני לא רוצה לעשות תיקון, אז זה גירסה א'.

נכון, הוספנו רק את ההתייחסות לסעיף החדש. כלומר: אחראי לביצוע סימון שלא סימן משדר טלוויזיה לפי הוראות סעיף 4 – שזה קיים היום – ואחראי למניעת שידורי פרסומת או קדימונים אסורים - -

אני בעד לאשר את א', ללכת לקריאה ראשונה ובכל הסוגיה הזאת נדון בין קריאה שניה ושלישית. אני חושב שזה לא כל כך הכרעה של חברי הוועדה, אלא דיון משפטי לגופו - מה יותר יעיל וכו'. אני פחות יעיל בדבר הזה.

אני בעד.

אני מציע לאשר את זה לקריאה ראשונה ואת כל הסימפוזיונים נעשה לאחר מכן. זה לא מהותי למהות החוק. פה יש שאלה אם הקנס יהיה על ידי חקירה כזאת או על ידי בית משפט או על ידי רשות מינהלית. דרך אגב, גם בזה דנו בפעם הקודמת ואנשי הרשות השניה הציגו את כל הקנסות ונתנו דוגמאות. הם לא רק מטילים קנסות, אלא גם שוללים זמן פרסומות וכו'.

עניין העיצום הכספי לא נדון בישיבה הקודמת.

העיקרון נדון.

אני יכולה לומר שעיצום כספי הוא כלי מאוד אפקטיבי, פוגע ישר ומהר בכיס של אלה שעוברים על החוק.

הייתי רוצה לדעת מי מחליט על העניין, שופט או רשות מינהלית. אני חושב שמי שיודע שהוא עלול להיענש על ידי בית משפט זה מרתיע יותר, אותו אחד לא רוצה כותרת בעיתון, שהוא הואשם בבית משפט ונקנס. יש צדדים לכאן ויש צדדים לכאן.

אני מצהיר כאן שהדיון בסעיף הזה יהיה בהרחבה, במיצוי מלא, לקראת קריאה שניה ושלישית. אני מבקש מכם להכין חוות דעת ולהתכונן לקראת זה.

האם סעיף 5 מאושר? סעיף 5 הוא תיקון סעיף 6 שאומר שלצורך פטור של ערוץ מסוים מתחולת החוק, צריך לא רק את אישור הוועדה, אלא שהשר גם יתייעץ עם הרשויות המפקחות.

בהחלט כן.

מי בעד אישור הצעת החוק לקריאה ראשונה?

הצבעה
בעד – 2

הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה.

האם לדעת המציע יש עלות להצעת החוק?

לדעתי אין עלות להצעת החוק.

לדעתי החוק יכניס לאוצר המדינה מיליון שקל בשנה.

אני מבקשת שתימסר הודעה מטעם יושב ראש הוועדה שלאוצר יש אפשרות להגיש תוך שבוע ימים את הערכתו לגבי העלות, אם לא אנחנו נראה אותם כמי שמודיעים שאין עלות להצעת החוק.

אני מבקש ממנהלת הוועדה לעשות כן.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.





- - - - - - - - - -





הישיבה ננעלה בשעה 16:00