פרוטוקולים/ועדת חינוך/2876



3
ועדת החינוך והתרבות
12.3.2001

פרוטוקולים/ועדת חינוך/2876
ירושלים, כ"ז באדר, תשס"א
22 במרץ, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 257

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, יז' באדר תשס"א, 12.3.2001, שעה 10:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
שמואל הלפרט

חה"כ אילן גילאון
מרים גראזי-רוזנבאום – לשכה משפטית, משרד החינוך
משה שגיא - סגן מנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
לאה שקד -מפקחת ארצית, ממונה על שח"ם, אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך
יעל פרבר - מתאמת בין משרד החינוך לבין הכנסת
אורי שוסטרמן – משרד האוצר
איל זנדברג - משרד המשפטים
ד"ר דליה גלבוע- פסיכולוגית ארצית, משרד הבריאות
שמואל אבואב- יושב-ראש ועדת חינוך בשלטון המקומי, ראש מועצת
קרית טבעון
דוד ברק - יו"ר הוועדה לחינוך מיוחד, יו"ר ועד הורים ארצי של
החינוך המיוחד, ארגון הורים ארצי
תמי יונה - יו"ר אלו"ט בירושלים
דובי עופר - אלו"ט
מירה ברקאי – עובדת סוציאלית, איל"ן
חיה יגודה - מנכ"לית צח"י
אבי סלומה - דובר חוג מעג"ל

מירב ישראלי

יהודית גידלי

טלי רם

הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – יום לימודים ארוך בחופשת הקיץ), התשנ"ט-1999, חבר הכנסת אילן גילאון (פ/442) – הכנה לקריאה ראשונה.


הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – יום לימודים ארוך בחופשת הקיץ), התשנ"ט-1999,
חבר הכנסת אילן גילאון (פ/442) – הכנה לקריאה ראשונה

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הוועדה בעניין הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – יום לימודים ארוך בחופשת הקיץ), של ידידי הטוב חבר כנסת אילן גילאון.

הואיל וזאת הישיבה הראשונה אחרי הקמת הממשלה, אני חושב שזו גם זכות וגם חובה לברך את שרת החינוך החדשה ולאחל לה, בשם כל חברי הוועדה, הצלחה רבה. חשוב לי גם לציין שהשרה לימור לבנת היא חברת ועדת החינוך – אני בטוח שהעבודה שלה בוועדה תעזור לה. גם בשיחות שקיימתי איתה, נחה דעתי שהקשר בין השרה לוועדה יהיה קשר ראוי. כך הובטח לי ואני בטוח שכך גם יהיה.

באותה הזדמנות, אני רוצה כמובן לברך עוד חבר ועדה שלנו שעלה לגדולה – חבר כנסת סילבן שלום, שהיה חבר כנסת פעיל, הוא גם העביר חוק חשוב מאד: חוק זכויות תלמידים, שדנו בו בערך ב- 25 ישיבות, כמעט 10% מדיוני ועדת החינוך הוקדש לחוק הזה.

חבר ועדה נוסף שעלה לגדולה זה חבר כנסת משולם נהרי, שנבחר לסגן שר, וחבר ועדה נוסף – עכשיו אתם יודעים למה אין כאן חברי ועדה – רחבעם זאבי שהתמנה לשר התיירות.

האמת היא שאנחנו צריכים לברך עוד חבר כנסת שאף על פי שלא היה חבר ועדה פורמלי, השתתף בוועדות הרבה יותר מהרבה חברי כנסת אחרים – שר התקשורת החדש רובי ריבלין.

יולי אדלשטיין, חבר הוועדה, שהתמנה סגן שר במעמד של שר – אחראי על תיק העליה והקליטה.

אחרי פרק הברכות, נוכל לגשת להצעת החוק. אני מציע שנבקש מחבר הכנסת אילן גילאון להציג את החוק.

האמת היא שאין הרבה מה להציג. זהו חוק שהוא פשוט כמים, צודק כשמש ודחוף כמו רכבת פרברים, ויותר מזה.

אתה תגיד להגנתי – זה היה החוק הראשון שהנחתי על שולחן הכנסת.

נגד יוסי שריד.

כשהוא היה שר, זה היה נגד יוסי שריד. עכשיו זה נגד לימור לבנת, אבל אני מקווה שכל החוקים האלה הם בכלל לא נגד, אלא מאד בעד.

זהו תיקון "שיפוצניקי" בסך הכל. התיקון הגדול שאנחנו צריכים לעשות זה מבחינת כל חוק החינוך המיוחד, אבל באיזשהו מקום מדובר על לתקן מצב שבעיקר מחמיר בימות הקיץ.

לגבי מספר מסגרות בתוך החינוך המיוחד – לא כולן – אין הארכת יום הלימודים בימי הקיץ. הבעיה היא חמורה בעיקר – וציינתי זאת בדברי ההסבר – לגבי ילדים אוטיסטים. אני מבין שגם לכבדי השמיעה יש את הבעיה הזאת, לקבוצות מסוימות בפיגור גם כן, והכוונה המרכזית היא בימי הקיץ להאריך את יום הלימודים עד השעה 17:00. למשל לגבי האוטיסטים זה נמשך עד השעה 13:45, ברור מה ההשלכות וההשפעות שיש לכך.

המוסדות של האוטיסטים – בקיץ מאריכים את שנת הלימודים אבל לא מאריכים את יום הלימודים?

כן. לא מאריכים את יום הלימודים. מדובר בשלוש שעות הארכה.

מאריכים כן, אבל לא על פי חוק.

כל מה שאני אומר הוא לא על פי חוק. אני כרגע רוצה למסד את זה. זה בא בעקבות פניה לבג"ץ לפני כשנה וחצי של אלו"ט לגבי הנושא של הארכת יום הלימודים. השופטת שלחה את כולנו להסתדר, כפי שאנחנו מסתדרים היום. אני חושב שה"הסתדרויות" האלה צריכות בסופו של דבר להיות מעוגנות בחוק, ולכן אני מציע את הצעת החוק הזו.

אני מודה – זו לא המהפכה הכוללת שאנחנו רוצים. זה איזשהו תיקון שהוא מחוייב, שהוא דחוף, שהוא בהול והוא מתבקש, והוא גם עולה כסף.

היו כל מיני הערכות. עד היום האוצר לא המציא איזושהי הערכה. דחו אותנו בהלוך ושוב. אני לא יודע מהי העלות של זה, בוודאי לא העלות המוגזמת שבזמנו שר החינוך הקודם הציג.

קודם כל, סעיף 14 לחוק החינוך המיוחד אומר ש"השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע כי שנת לימודים במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, תוארך מעבר לשנת לימודים רגילה. כן רשאי השר לקבוע כי לימודים במוסדות כאמור יתקיימו גם בתקופות של חופשת לימודים רגילה", כלומר לא רק בחודשי הקיץ אלא גם בחופשת חנוכה, סוכות או חופשות במהלך שנת הלימודים.

זה סעיף שנותן לשר רשות להאריך. קודם נשמעה כאן הערה שזה לא בתוקף חוק – זה לא כל כך מדוייק.

סעיף 15 מתייחס ליום לימודים ארוך, ואומר: "השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע יום לימודים ארוך במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, ואת מספר שעות הלימוד ביום לימודים כאמור".

יש עוד שני סעיפי משנה לסעיף הזה, שהם לא רלוונטיים כרגע.

כלומר, המצב היום הוא שהשר רשאי גם להאריך את שנת הלימודים וגם להאריך את יום הלימודים.

אני מציע שקודם כל נשמע סקירה מהו המצב כרגע – מה המצב כיום, כמה לומדים בחינוך המיוחד, כמה מאריכים את שנת הלימודים, כמה מאריכים את יום הלימודים. בואו נשמע תמונת מצב.

לפני הסקירה, עובדתית, הייתי רוצה להשלים את המצב המשפטי. ראשית, להצעת החוק עצמה – הכותרת של הצעת החוק והחוק לא תואמים, והשאלה למה התכוון חבר הכנסת המציע.

כותרת החוק מדברת על תיקון – יום לימודים ארוך בחופשת הקיץ, בעוד שהצעת החוק עצמה עוסקת בשני הדברים במקביל.

הוא התכוון לשני הדברים.

ממילא, גם אי אפשר להפריד ביניהם.

הכוונה היא מה שכתוב בחוק.

באשר לנושא של יום חינוך ארוך – שלא נשכח שהתקבל בכנסת חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, תשנ"ז-1997, שלמיטב הבנתי הוא אמור לחול. ברגע שהוא יחול על כל מוסדות החינוך, הוא יחול גם על מוסדות לחינוך מיוחד. חבר הכנסת מציע כאן הסדר ספציפי, בעוד שיש הסדר כללי שאמור לחול על כולם.

הוא מציע הסדר ספציפי.

כאן מדובר על הקיץ, על החופש הגדול.

לא. לפי הצעת החוק שלו, הוא כותב: "במוסדות לחינוך מיוחד יתקיים יום לימודים ארוך" – עברית פשוטה.

וגם בקיץ.

כשעוד צריך לדעת מה זה יום לימודים ארוך. זה גם לא ברור.

צריך לדבר על הפרטים.

זה כתוב. הוא מציע רק לתקן את סעיף (א). סעיף (ב) – השר יקבע את השירותים הנלווים...

אין דבר כזה יום לימודים ארוך.

למה? יש חוק יום לימודים ארוך.

הוא מדבר על שבוע, הוא לא מדבר על מושג של יום.

מסתבר שבחלק גדול ממוסדות החינוך שבהם יש מוסדות לחינוך מיוחד, לא מתקיים יום לימודים ארוך גם שלא בימי הקיץ.

לכן, ראשית – בכל הימים, שנית – גם בימי הקיץ ועד שעה 17:00. החוק מדבר במפורש וזאת הכוונה.

גברת לאה שקד. מה זה שח"ם?

שירותי חינוך מיוחדים, כשבעיקר זה מתייחס לשירותים הנלווים שכתובים בחוק טיפולים פרא-רפואיים: שירותים ביצירה בהבעה, שירותים סוציאליים, רפואיים, ובשנים האחרונות אני גם עוסקת בתקן הבסיסי.

ב-1995-1996, שזו היתה השנה הראשונה ליישום חוק החינוך המיוחד, תוקצב חוק החינוך המיוחד בהיקף של 45% מהתקציבים הדרושים ליישום חוק החינוך המיוחד, כפי שהוא הופיע במקור בתכנית האב, כשהתכנית לוותה על ידי ועדת החינוך של הכנסת.

מאחר שקיבלנו רק 45% מהתקציבים, נאלצנו ליישם סעיפים בחוק החינוך המיוחד באופן דיפרנציאלי וחלקים לתת במימון מאד נמוך.

לא רצינו להתפשר, ולכן זאת היתה ההחלטה המקורית, למשל בנושאים של טיפולים פרא-רפואיים, שירותים רפואיים וסוציאליים, ולכן בקביעת אורך יום הלימודים ואורך שנת הלימודים קבענו קריטריונים דיפרנציאליים. כיתות לתלמידים לקויי למידה, פיגור קל, הפרעות התנהגותיות, מעוכבי התפתחות ומעוכבי שפה – לא קיבלו הארכה של יום הלימודים בבתי ספר רגילים ובבתי ספר לחינוך מיוחד, כאשר בקיץ רק בתי הספר לחינוך מיוחד מסוג האוכלוסיות הנ"ל קיבלו חודש לימודים נוסף, יולי, שהוא פועל עד היום עד השעה רבע לאחת.

בסיס ההנחה היה שכאשר יחול חוק שבוע לימודים בן 41 שעות על כלל האוכלוסייה, נחיל גם על האוכלוסייה הזאת באופן הדרגתי, כפי שמציע חוק שבוע לימודים בן 41 שעות.


החריגויות האחרות, גם הן יושמו באופן דיפרנציאלי, כאשר ילדים חירשים, עיוורים, פיגור בינוני, פיגור קשה, פיגור בינוני מורכב – כל הרצף של הפיגור היותר קשה, למעט הפרעות נפשיות ולמעט אוטיזם – בבתי ספר לחינוך מיוחד לומדים עד השעה 14:30, חמישה ימים בשבוע, ובחופשת הקיץ במקביל לומדים עד רבע לאחת.

לומדים רק חמישה ימים בשבוע?

עד 14:30, ויום שישי הוא יום עבודה רגיל. בחופשת הקיץ הם לומדים עד רבע לאחת, אבל 11 וחצי חודשים בשנה, כולל חופשות קצרות כמו: חנוכה, פסח, סוכות, ועוד שישה ימי בחירה שמאפשרים למערכת החינוכית להתארגן על בסיס וולונטרי, שישה ימים קצרים.

החמצתי משפט. את אומרת שבכל החריגויות האלה לומדים 11 וחצי חודש בשנה, כלומר רק שבועיים חופש, פלוס שישה ימים.

יש להם שבועיים חופש, אבל הם לומדים בחופשות עד רבע לאחת, ובמהלך שנת הלימודים עד 14:30.

העיוורים והחירשים בכיתות לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל אמנם מקבלים את חופשת הקיץ, אבל אינם מקבלים יום לימודים ארוך. שוב, הסיבה היתה סיבה תקציבית.

הפרעות נפשיות ואוטיסטים במקור היו אמורים ללמוד עד שעה 16:00 אחר הצהריים במהלך שנת הלימודים ולקבל תוספת של שעה במהלך החופשות, 11 וחצי חודשים בשנה.

כתוצאה מפניה לבג"ץ, שההחלטה היתה בחסות בג"ץ אבל לא היתה פסיקה של בג"ץ, האוכלוסייה של התלמידים האוטיסטים קיבלה במהלך שנת הלימודים שעה נוספת. היום הם לומדים עשרה שיעורים ביום, משעה 08:00 עד 16:45.

רק במוסדות החינוך המיוחד?

בכל הכיתות, באשר הן. כיתה בחינוך מיוחד, גם בבית ספר רגיל, מקבלת את אותו דבר.

אבל אם תלמיד לומד בכיתה רגילה – לא.

החוק לא חל עליו. לפי הפרשנות הנוכחית, תלמיד משולב על בסיס אינדיבידואלי - דינו כתלמיד רגיל.

זו הצעת החוק שלי. אני כל פעם רוצה להבהיר שהחוק שלי הוא חוק נכון.

אף אחד לא אומר שלא, רק הכל תלוי תקציב.

נכון להיום, לגבי התלמידים האוטיסטים, כתוצאה מהפשרה בחסות הבג"ץ, אנחנו מפעילים את חופשת הקיץ מעבר ליישום שלה בחוק, שזה 13:35 חמישה ימים בשבוע בחופשות – אנחנו מפעילים כוח אדם חלופי באמצעות הרשויות המקומיות עד 16:45, וכאשר אמרתי לא בכוח חוק לכך התכוונתי.

נכון להיום, האוכלוסייה של התלמידים האוטיסטים אכן מקבלת יום לימודים ארוך, לא מכוח החוק, אלא כתוצאה מאיזושהי פשרה - אם תרצו אחר כך לשמוע, יש לנו ניסיון של שלוש שנים בנושא הזה.

בחופשת הקיץ, בגין החוק, הם לומדים עד 13:35. מ- 13:35, להשלמה לעשרה שיעורים, עד 16:45, הם מקבלים יום לימודים ארוך בכוח אדם חלופי. זה לא אומר שלא עובדים שם מורים. מדובר על 11 וחצי חודשים בשנה.

כדי ליישר קו עם הכיתות לחינוך מיוחד מהסוג של האוכלוסייה של אוטיזם, התקציב הוא תקציב עתק. עשינו איזושהי הערכה תקציבית – מדובר על מעל לחצי מיליארד שקל ואני אומר שלא בכדי נוטים לבלבל בין הארכת יום הלימודים לבין הארכת שנת הלימודים, מפני שאי אפשר לא להאריך את יום הלימודים ולפני כל חופשה לנסות לגייס כוח אדם. הורים לילדים אוטיסטים חווים את החוויה הזאת, ועל כך הצעקה.

אם אין הארכת יום הלימודים במהלך שנת הלימודים ואין איזשהו מאגר של מורים יותר רחב שיסכים לעבוד בחופשות – המשימה הזאת היא כמעט בלתי אפשרית.

שאלה צדדית בסוגריים: המורים בחינוך המיוחד שעובדים באותם בתי ספר שיש להם גם יום לימודים ארוך וגם הארכת שנת הלימודים, מקבלים משכורת נוספת על שתי ההארכות האלה, נכון?

הם לא מקבלים משכורת נוספת גלובלית, אלא עשינו שני דברים על מנת לעודד מורים לעבוד בחופשות.

על פי הסכם עם הסתדרות המורים, אין אפשרות לחייב את העובד, את המורה, כפרט, לעבוד בחופשות. זה מחייב את המסגרת, זה איננו מחייב את המורה כפרט.

לראשונה, כשהפעלנו את יום הלימודים הארוך, הנהגנו העסקה בשנת לימודים גמישה. המשמעות היא שכל מורה שעובד במסגרת חינוך מיוחד, שמתקיימת בו הארכה של יום הלימודים ושנת הלימודים – רשאי לצאת לחופשה ברצף של עשרה ימים במהלך שנת הלימודים כדי להתחייב לעבוד בחופשה.

מה עולה חצי מיליארד שקל, אני לא מבין.

אני מיד אסביר.

לגבי התגבור הנוסף – נכון להיום, מי שעובד בחופשה, לא צריך להחזיר את ימי החופשה שהוא לקח במהלך שנת הלימודים, אבל הוא מתנדב לעבוד בחופשה, הוא מקבל משכורת של 137%.

אנחנו מקבלים דיווחים ממנהלי בתי הספר שיש פרובלמטיקה מאד גדולה. מנהלים מדווחים על שחיקה, על אי רצון לעבוד מסביב לשעון, כי זה יותר דומה לדגם של בית חולים מסביב לשעון, והחמור יותר – אנחנו לא מצליחים בצורה מסודרת, במיוחד לגבי האוכלוסייה של האוטיסטים, בגלל שעות הלימודים המאד ארוכות, להוציא מורים להשתלמויות.

ההשתלמויות בקהילה נעשות בשעות אחר הצהריים, אין שום השתלמות שמתחילה בשעה 18:00 בערב, ואם הם גם עובדים בחופשה, בוודאי גם בחופשה מורים לא יכולים לצאת להשתלמות. זה נושא שנצטרך לתת עליו את הדעת. הקמנו ועדה פנימית בתוך המשרד, הנציגים של ההורים עובדים בשיתוף פעולה איתנו, נצטרך לטפל בכך.

לפני שאת עונה בעניין הכספים, האם את יכולה לדבר באחוזים? הצגת כאן שתיים או שלוש קבוצות של תלמידים: יש קבוצה אחת – בואו נאמר שזה חינוך מיוחד קל –

יחסית.

הכל יחסי. בעצם הם לא נהנים מכלום. יש להם יום לימודים רגיל, יש שנת לימודים רגילה. נקרא לזה לקויי הלמידה ושותפיהם.

הם יכולים להשתלב בקייטנות בחוץ.

יש לי השגה. אולי לגבי לקויי למידה עוד אפשר היה לסבול את זה, אבל ילדים שנפלטו ממערכת החינוך הרגילה, מסוג של הפרעות התנהגות, הרי הם יצאו מהכיתה הרגילה בגלל הפרעת ההתנהגות, אז לדחוף אותם חזרה לרחוב – זו קצת בעיה.

לא הבנתי מה את אומרת כרגע בהקשר למה שאני אומר. אלה שני דברים שונים.

את אומרת שבנושא הארכת יום הלימודים והארכת שנת הלימודים – זה כרגע הנושא שלנו – יש שלוש קבוצות של אוכלוסייה. אוכלוסייה אחת שזה הפיגור הקל יחסית, לקויי הלמידה- למעשה יש להם יום לימודים רגיל ושנת לימודים רגילה.

לקויי למידה זה לא חינוך מיוחד בעצם.

אלה שנפלטו מבתי הספר.

מוסדות החינוך המיוחד, נקודה.

אנחנו מדברים כרגע על האוכלוסייה שחל עליה חוק, שנכנסת בגדר החוק – או במוסדות חינוך מיוחד או בכיתות של החינוך המיוחד בחינוך הרגיל.

כלומר יש לנו שלוש קבוצות. קבוצה אחת שבעצם מקיימת שנת לימודים רגילה ולא מוארכת, שזה יום לימודים רגיל.

קבוצה שנייה שהיא קבוצת הפיגור הכבד מאד, שלומדת יום לימודים עד 14:30 והיא לומדת את יום הלימודים הזה 11 וחצי חודשים בשנה.

קבוצה שלישית היא קבוצת האוטיסטים.

יש תת-קבוצה – הפרעות נפשיות – הם לומדים עד 16:00.

תיכף תתקני אותי. קבוצה שלישית זה האוטיסטים, שלומדים כל השנה עשר שעות עד השעה רבע לחמש והם גם לומדים עוד חודש אחד בקיץ.

11 וחצי חודשים, עד 15 באוגוסט.

אמרתם ששם, גם אחר הצהריים כמה שעות הרשויות המקומיות עוזרות.

זה במימון מלא שלנו, זה לא הרשויות המקומיות.

לא חשוב. עד כאן הבנתי נכון?

נכון.

יש קבוצה נוספת – ילדים עם בעיות התנהגות שאני לא יודעת אם הם רוצים בכלל את יום הלימודים הארוך ואת הקטע של הקיץ.

אנחנו כרגע מדברים על הסטטוס שמשרד החינוך נותן. אנחנו כרגע לא מדברים מנקודת המבט של מה ילדים רוצים.

אם תרשה לי לומר דבר נוסף – קבוצת הביניים שאתה קורא לה, אלה הילדים על הרצף של הפיגור – יש לנו ניסיון מאד טוב של שיתוף פעולה בין משרד העבודה והרווחה, השירות לאדם המפגר...

הילד המפגר.

האדם המפגר. המחלקה היא אותה מחלקה. זה היום האדם המפגר, כשיש מפקחים שמטפלים בילדים.

שיתוף הפעולה – וזה גם מסביר את הרציונל מדוע הפיגור לומד עד 14:30 ולא עד 17:00 אחר הצהריים – משרד העבודה והרווחה נכנס באמצעות האגף לטיפול באדם המפגר, לתוך מסגרות החינוך ועושה המשכיות מ- 14:30 עד 18:00 בערב.

מכוח מה?

זה לא מכוח חוק.

האם יש כאן נציג משרד העבודה והרווחה?

שלמה פרקש הודיע שיבוא ולא בא.

הוא הוזמן.

שיתוף הפעולה בין שני משרדי ממשלה מאפשר עבודה בקונספט שונה.

לצורך העניין שלנו, משרד העבודה והרווחה מכסה את כל אותן מסגרות?

רק של הפיגור.

מי נשאר בחוץ?

שיקום לא, זאת אומרת זה לא שלמה פרקש, אלא מרים כהן או אהובה לוי – הן הפרטנריות שלנו בשיתוף פעולה במסגרות החינוך. בשיקום יש מעט מאד מסגרות, יש לנו באופן ספורדי.

לא בכל מוסדות החינוך.

לפני כשלוש שנים היה ניסיון בהידברות בין שר העבודה והרווחה דאז ושר החינוך דאז לנסות - לגבי האוכלוסייה של האוטיסטים – להעביר את תקציב משרד החינוך בבסיס התקציב, מה שמ- 15:30 ואילך ל- 17:00, למשרד העבודה והרווחה, ושמשרד העבודה והרווחה יקח על עצמו את הארכת יום הלימודים בדגם של הפיגור עד 18:00 או עד 19:00 בערב.

ירדנו מזה – לא מפני שזה לא היה בציר – מפני שההורים התנגדו לקונספט.

בעצם אנחנו מדברים על שני קונספטים ששניהם – כבודם במקומם מונח. ההורים – אם יורשה לי לדבר בשמם – מדברים על קונספט שהוא יותר דגם סביב העבודה של בית חולים שעובד כמעט 365 ימים בשנה מסביב לשעון, בעוד שהדגם השני שמצריך שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים, שומר על דגם של בית ספר עד 15:30 כדוגמת חוק שבוע לימודים ב- 41 שעות, ומ- 15:30 עוברים לפעולות יותר פתוחות וחברתיות.

אני מבקש לא להיכנס לדגמים של בתי חולים או בתי ספר. זהו דגם של בית ספר שצריך לעבוד עד שעה יותר מאוחרת – על כך אנחנו מדברים, שהוא בגדר חירום.

יכולים להיות נימוקים לכאן או לכאן, בהתאמה לעלות של הדברים. אני בסך הכל מדבר כאן על דברים מאד מאד מדוייקים ומאד מפורשים.

במוסדות של החינוך המיוחד, שהם שייכים למשרד החינוך – ואני לא רוצה להיכנס כאן לאיזשהו תיאום פנים-מערכתי כי זה לא ממן העניין – ילמדו יום לימודים ארוך. יום לימודים ארוך – השעה שהוא מסתיים היא רבע לחמש.

לא.

זה מה שאנחנו מבקשים לדבר עליו – על יום הלימודים הארוך. האומדן שלכם של חצי מיליארד שקל כנראה מתייחס להשוואה בכל המוסדות שקיימים אצלכם.

הנושא השני – שהם ילמדו 11 וחצי חודשים בשנה, נקודה.

עכשיו, את הוויכוח הזה צריך לנהל מול העלות. אני לא מאמין שמישהו כאן מתנגד לכך.

בוודאי שלא.

הכניסה הקונספטואלית לבית חולים או לבית ספר היא לא ממן העניין והיא איננה נכונה.

אם ממילא אנחנו הולכים לחוק יום לימודים ארוך, מה שהחוק שלי אומר כאן הוא: בואו נקדים את הנושא הזה לגבי חוק החינוך המיוחד. זה מה שאני מדבר עליו.

זה גם מוסיף שעות, זה מאריך.

אבל הנושא של חוסר כוח אדם והשתלמויות – רבותי וגבירותי – זה לא יעלה ולא יוריד כי אלה אינם נימוקים. מה זאת אומרת אין כוח אדם? לכך צריך להכשיר.

אני מאמין שאם אתם משווים את החירום של העבודה שלכם לבית חולים...

לא ירדת לסוף דעתי, סליחה. לא אמרתי שאין כוח אדם. אמרתי שלא ניתן להפריד.

יש מקומות – גם בבית ספר – שצריכים לדעת את העניין, לעבוד כך. אם אני שומע שיש רעיונות היום לתגמל ולתגבר מורים שישיגו הישגים מצויינים בבגרות לגבי נושאים מסויימים, יש גם דברים דחופים יותר בעיני, ואלה הדברים היותר דחופים.

לכן, אדוני היושב-ראש, ההצעה צריכה להימדד מול המחיר שלה.

אני מבקשת להבהיר כי יכול להיות שהובנתי לא נכון. לא אמרנו שאין מספיק כוח אדם במערכת. מה שניסיתי לומר הוא שיש תלות – כפי שאתה אומר – בין הארכת יום הלימודים להארכת שנת הלימודים.

מתי אנחנו לא מצליחים בעניין כוח אדם? כאשר עושים את ההפרדה בין הארכת יום הלימודים לבין הארכת שנת הלימודים, מפני שאז לפני כל חופשה מתחילים לעשות גיוס לחמישה ימי עבודה בשבוע.

להיפך, היא תומכת בדבריך. היא אומרת ששני הדברים האלה צריכים ללכת יחד.

אני רק מחזקת את מה שאתה אומר.

שאלה נוספת – אחרי שהבנתי את שתי הקבוצות הגדולות ואת תת-הקבוצה, האם את יכולה להגיד במספרים ובאחוזים במה מדובר, באילו היקפים מדובר מבחינת תלמידים?

הקבוצה הראשונה שלומדת כרגיל, כמו החינוך הרגיל.

20,000 בערך.

כיתות לחינוך מיוחד מהסוג של החריגות היותר קלות שאתה מדבר עליהן, בבתי ספר רגילים...

לא. אני דיברתי בבתי ספר רגילים ובמוסדות מיוחדים.

אין לי את הסיכום הכללי, אבל אני יכולה לומר לפי חלוקה – בבתי ספר לחינוך מיוחד, החריגויות היותר קשות – 1,217 כיתות.

מול כמה כיתות בכלל של החינוך המיוחד?

220 בתי ספר כפול...

פעם את מדברת אתי על בתי ספר, פעם על כיתות.

יש 35,000 בבתי ספר רגילים.

איך הגעתם לתחשיב כספי אם אתם לא יודעים בכמה כיתות ובכמה תלמידים מדובר? זה הרי א'-ב' של התחשיב.

כן, אבל ערכתי אותו בצורה אחרת.

ככה זה כשנותנים לאנשים שהם לא אנשי התקציבים.

ואנחנו קיבלנו את ההודעה ביום חמישי אחר הצהריים.

תסלחי לי מאד. החוק הזה מונח כבר קרוב לשנה במשרד החינוך והתרבות.

התחשיב של לפני שנה לא רלוונטי.

אני מייעץ למשרד – ברגע שיש הצעת חוק שעברה קריאה טרומית, מיד מקימים צוות עבודה ולא מחכים שיודיעו על הדיון.

בשנת 1999 – ויש גידול יחסית משמעותי – היו 35,000 תלמידים במערכת.

במערכת החינוך המיוחד, שעליהם חל החוק.

כיתות – 4,111.

את אומרת כך: 1,200 כיתות זה הפיגור הקשה שלומדים יום לימודים ארוך. 2,800 כיתות לא לומדות – שנבין את הפרופורציות.

זה לא כך.

אנחנו הבהרנו שהמצב מורכב. יש סוגים שונים. הרוב דווקא לומדים יום ארוך, אבל הסידורים שלהם...

אני אומר על מה מבוסס התקציב של למעלה מחצי מיליארד שקל.

עצה טובה - תני למשה להציג את התקציב.

היא ערכה את התקציב, היא תציג אותו.

אני אומר על מה זה מבוסס. לגבי התלמידים עם חריגויות קלות יחסית, שלא חל עליהם יום לימודים ארוך, נכון להיום – יש להוסיף כחמש שעות לימוד ביום.

כמה תלמידים? על כמה כיתות מדובר? איך עשיתם את החשבון?

126 כיתות – תוספת של שעת הוראה אחת נוספת דורשת ...

5,200 שקל לשנה.

היא מדברת על כל המערכת.

על 126 כיתות, תוספת של שעה אחת ביום – זה כפול חמש, כלומר 2,059,310, לפי תחשיב של 4,246 שקל לשעת הוראה שנתית, מפני שצריך לקחת בחשבון שמדובר בתחשיב של 137%.

126 כיתות, תוספת חמש שעות. הלאה.

יש לי בקשה – אם אפשר להגיש לנו את התחשיב בצורה מסודרת בהקדם האפשרי.

את זה אגף התקציבים מגיש.

אנחנו נעביר את זה גם לחבר הכנסת אילן גילאון – איך בנויה התוספת התקציבית הדרושה ליישום החוק הזה.

אני רק אומר את המרכיבים. מאחר שאם עוברים ליום לימודים ארוך, צריך לתת שירותי הזנה, היום אנחנו מתקצבים את זה לפי תשעה שקלים ליום לתלמיד, לא כולל חופשות, בגלל היעדר תקציב.

תכתבו הכל – חשבון מפורט: הזנה, שעות, הסעות, וכו'.

תוספת של סייעות, שמירה, נלוות – כל המרכיבים האלה.

בגדול, אם אנחנו מחשבים את התוספת הדרושה לחריגיות קשות מול החריגויות הקלות, זה כ- 200 מיליון...

לא הבנתי מה שאת אומרת כעת.

חילקתי את זה לשתי קטגוריות גדולות.

אבל החריגויות הקשות, כבר היום יש להן גם שנת לימודים...

כן, אבל אם אתה רוצה להשוות אותן לחמש, אתה צריך להוסיף עוד שלוש שעות.

לכל המוסדות.

לכל המוסדות. למשל לגבי הפיגור הבינוני שלומד היום עד 14:30, שזה שבעה שיעורים ביום, אתה צריך לשלם שלושה שיעורים.

הבנתי. והחריגויות הקשות כמה לומדות?

אני אומר זאת שוב בצורה מאד ברורה – על מנת להשוות את התקציב למה שהיום מקבלים התלמידים האוטיסטים – כפי שחבר הכנסת גילאון אמר, שילמדו במהלך שנת הלימודים ובמהלך החופשות...

11 וחצי חודשים בשנה עד שעה רבע לחמש.

יש צורך במעל לחצי מיליארד שקל. תלמידים שאין לגביהם הארכה, צריך להוסיף להם חמש שעות לימוד ביום, כפול חמישה ימים בשבוע.

אני בכל זאת רוצה להציע – יש לי פשוט תרגיל מבריק בכלכלה: זה ועוד ופחות. לקחת את המערכת ולהשוות אותה עד שעה רבע לחמש, 11 וחצי חודשים בשנה, ולהפחית ממנה את עלות המערכת הנוכחית, ואז תגיעו למספר.

את החלק הראשון הבנתי. את ההפחתה לא הבנתי.

כדי להבין מהי תוספת העלות על מה שקיים כרגע.

אני מבקש לקבל ממשרד החינוך, לצורך עבודת הוועדה, פירוט מדוייק של התחשיב של יישום החוק כפי שהוא מוצע – שכל מוסדות החינוך המיוחד, כל מסגרות החינוך המיוחד, כל כיתות החינוך המיוחד, באשר הן, ילמדו עשר שעות ביום, 11 וחצי חודשים בשנה – לפי קטגוריות. כלומר, קטגוריה זו לומדת עד היום כך וכך, צריך להוסיף כך וכך, שנדע את כל הקבוצות ואת כל הקטגוריות, כדי שאם ירצו לעשות בהדרגה, גם ניתן יהיה לראות את העניין מודולרית.

כיוון שעסקנו בסקירה, רציתי גם להביא, בשם איציק כהן, את דבריו לחוק הזה. כמובן שמשרד החינוך לא רוצה להתנגד לשום דבר שייעשה טוב לתלמידיו – זו נקודת המוצא שלנו- למרות שכידוע הממשלה התנגדה לחוק הזה.

אני זוכר את חילופי הדברים בין השר שריד לבין חבר כנסת אילן גילאון. זה עניין אותי במיוחד כי שניהם מסיעת מרצ. אגב, אני הצבעתי עם אילן גילאון.

אנחנו בוודאי רוצים שלילדי ישראל ככלל, ולילדי החינוך המיוחד על כל קבוצותיו ותת-קבוצותיו, יהיה כמה שיותר טוב ויינתן שירות חינוך כיאות.

למה היתה הסקירה חשובה לנו? יש רקע חוקי למצב הזה. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו אמורים להגיע ליום חינוך ארוך וגם אנחנו נמצאים במצב שהסמכות ישנה, זאת אומרת השר – במידה שיהיה לו תקציב – ישמח מאד להאריך את יום הלימודים, וזאת למרות שכמו ששמענו בסקירה, כבר במצב הנתון, גם ללא חוק...

מה זה גם ללא חוק? יש חוק – סעיף 14 וסעיף 15. הוא אות מתה? מה התכוונו שם, שלא יאריכו? הרי כל סעיף 14-15 – כוונת המחוקק שזה כן יהיה.

מה שהתכוונתי להגיד הוא שגם ללא הארכה על ידי השר, אנחנו ראינו שלקבוצות רחבות מאד כן נמצאו פתרונות ליום לימודים ארוך, ואפילו יותר ארוך ממה שהחוק רוצה – גם יותר מחמש, אפילו עד שש ושבע.

הסמכות ישנה, הרצון ישנו, והבעיה הידועה היא בעיית התקציב. השאלה שלך לגבי יום חינוך ארוך בדיוק מדגימה את הבעייתיות של חוקים עתירי תקציב, זאת אומרת יום חינוך ארוך – אולי לפני שנחקק החוק, אני לא יודעת אם היתה נכונות לבצע זאת. ברגע שיש את החוק, אנחנו לכאורה חייבים לבצע אותו כמובן בהדרגה, ובגלל היעדר תקציב הדבר הזה מתמשך.

אני רק רוצה להזכיר לך שאת מהממשלה, ואנחנו מהרשות המחוקקת.

אני לא שוכחת. אני גם מהממשלה ואני גם ממשרד החינוך.

אני רוצה להזכיר לך שיום חינוך ארוך מתעכב גם בגלל שמשרד החינוך לא יודע להגיע להסכמים עם המורים. אל תזרקו כל דבר על האוצר.

הצעת החוק הזאת, לדעתי – במיוחד כשהמשרד לא מסוגל, במיוחד עם התקציבים הדרושים, הרי אי אפשר יהיה להחיל את זה מהיום למחר – אנחנו חוששים שהיא תהיה עוד כוונה טובה ברצף של הכוונות הטובות שיש לכולם בנושא הזה.

תודה רבה.

שמואל אבואב – יושב-ראש ועדת החינוך בשלטון המקומי וראש המועצה המקומית קרית טבעון.

קודם כל אני רוצה לומר שמי שלא נתקל – לא עלינו – במקרה של ילד אוטיסט או ילד עם לקות קשה, לא מבין מה זה לאבד את אורח החיים הנורמלי, להשתעבד למצב כזה ולהכפיף משפחה שלמה לאורח חיים שונה ואחר מזה שאנחנו מורגלים בו.



לכן, אני לא מציע להתייחס לעניין הזה כאל עוד פרוייקט, אלא לראות בכך משהו שהוא מחוייב המציאות.

שנית – מי שלא מבין מה המשמעות של להביא ילד בשעה 14:00 הביתה ושמשפחה צריכה להחזיק אותו עד למחרת – לנו זה נראה שטויות. ילד בא מיום לימודים רגיל, הולך לחוג והיום נגמר. אצל משפחות מסויימות זהו פשוט סיוט. יש לנו משפחות עם ילדים אוטיסטים, עשיתי ביקורי בית – זה פשוט מזעזע. יש מצבים שילדים מטפסים על הארון, והמשפחה מאבדת שליטה.

דבר שלישי שרציתי לומר – זה עולה הרבה מאד כסף למשפחה כי המשפחה מחוייבת לקחת כוח עזר נוסף.

נושא רביעי – לילדים זה משבש את אורח החיים. ילדים אוטיסטים שמרגילים אותם לסדר יום ופתאום חופשת הקיץ משנה את הסדר השגרתי – זה יוצר שיבוש מוחלט שקשה להם מאד מאד להסתדר איתו.

אבל אני מבין שלגבי האוטיסטים זה מסודר. הם לומדים כל יום עד רבע לחמש.

זה לא מסודר.

אני אתן לך רשות דיבור. עכשיו מדבר שמואל אבואב.

הבנתי מגברת לאה שקד שהילדים האוטיסטים – אלה שנמצאים במסגרות החינוך המיוחד – לומדים כל יום עד רבע לחמש, 11 וחצי חודשים בשנה.

אני תיכף אגיע לזה, אני אעבור בצורה שיטתית.

דבר חמישי שרציתי לומר – אם אנחנו הולכים לשיטת יום הלימודים הארוך, אני מציע שנתחיל את יום לימודים ארוך ונלחץ שהוא קודם כל יבוא לידי ביטוי בחינוך המיוחד, על כל שלביו, ורק אחר כך נעבור לתחומים אחרים. שנבין כולנו היטב שיום לימודים ארוך זה חוק שמתנהל בעצלתיים, גם לא מעט באשמת משרד החינוך. זו דעתי לפחות.

נושא שישי – יש לנו בעיה קשה מאד בחופשות הקיץ – לנו כרשויות מקומיות – למצוא כוח אדם. זה מאד מאד בעייתי וזה על חשבון הילדים.

גם על חשבון ההורים.

אני אומר: לנו קשה לספק את מה שמצופה מאיתנו על ידי ההורים למצוא את כוח האדם. ברור שלהורים – אני פתחתי בכך ואמרתי שמי שנושא בנטל העיקרי זה ההורים.

רציתי לומר שכאשר אין מסגרת מסודרת, אנחנו נאלצים לפתוח כל מיני חוגים אחר הצהריים וגם זה כרוך בהרבה מאד הוצאות. אנחנו מנסים למצוא כל מיני מסגרות שמאד מאד קשה להחזיק אותן.

אני יודע שבטבעון אנחנו מחזיקים סוג כזה של מועדון לילד החריג – מאד מאד מסובך, מאד מאד קשה, ועבור ההורים להוציא אותם לפעמיים זה עולם ומלואו, רק שניקח אותם לשעתיים אחר הצהריים.

תודה רבה.

משרד האוצר.

אין לי שום הערה על הצורך שחבר הכנסת המציע הציג כאן, כמו שזה מגולם גם בדברי ההסבר, אבל אם אני אתחבר לדברים של משרד החינוך, אזי דברי ההסבר מדברים על נושא אחד ומאד ספציפי, זאת אומרת עזרה למשפחות של ילדים אוטיסטים בזמן חופשת הקיץ, אבל הצעת החוק אומרת או מביאה את המערכת למצב אחר לגמרי.

לכן, קטונתי מלהציע לחבר הכנסת איך לשנות את הצעות החוק שלו, אבל למה לא לגשת ולדבר עם משרד החינוך קודם ולא להתוודע לדברים האלה כאן ואז להגיד: אל תיכנסו לפרטים. הרי יש מצב מסוים במערכת, אז למה לא לבוא ולבנות עליו הצעת חוק שתתאים למה שקורה במערכת, ולא לנסות במכה אחת ליישר קו?

אני לא מבין אותך.

אני אומר שיש מצב בפועל.

הוא יודע את המצב.

מסתבר שלא.

עכשיו, אחרי שאורי דיבר, אני כבר יודע את המצב. עכשיו אני יודע את המצב, אני לא אחוקק יותר לפני שנגיע להסדר – בהסכמת שר האוצר.

אני אנסה להתייחס בכל הכבוד לחבר הכנסת. בואו נראה את הצעת החוק כלשונה, למה היא בעצם תגרום.

היא תיאלץ את האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך באחת להשוות את כל יום הלימודים לשעה 17:00, למה זה יגרום? הרי התקציב לא יגדל בן-רגע והשירות לכל שאר הפעילויות של האגף לחינוך מיוחד ייפגע.

ההנחה הזאת שלך היא לא נכונה.

ההנחה שלי מתבססת על איך שהממשלה עובדת, אלא אם כן חבר הכנסת יוסיף מאיפה יקחו את התקציב הזה.

גם את זה נכתוב.

במה הוא מציע לפגוע, כי אם הפגיעה בסעיף אחר לא תימצא כאן – הפגיעה תהיה בשירות שהילדים האלה מקבלים בכל אופן.

בכל מקרה הוא צודק, למרות שאנחנו כל פעם אומרים את אותו דבר.

אני מכבד מאד שבאים לכאן עובדי מדינה, אומרים את מה שהם מאמינים בו, מה שהממונים עליהם אומרים, זה בסדר גמור.

לא היתה לי שיחה מוקדמת עם חבר הכנסת אילן גילאון. מבחינתי, אני לא אתמוך בחקיקה חינוכית שהיא באה לגרוע שירותים חינוכיים מאוכלוסיות קיימות. אנחנו רק רוצים להוסיף.

זה מה שיקרה בפועל.

לא.

כי יש הרבה פעולות שלא מעוגנות בחוק, אז יקחו מהן. עד שלא תחוקק כל פרט וכל שעת עבודה, כנראה שזה מה שיקרה.

אני חושב שהחקיקה החינוכית – אתה יודע שאנחנו כבר עושים את זה – לפחות בתקופתי, תהיה כך שהיא גם תגדיר חובת תוספת תקציב לאותה מטרה ממשרד החינוך, כי אנחנו באמת לא רוצים להגיע לתוצאה הזו של אות מתה. אני עובד על הנושא הזה.

בפועל, זה מה שיקרה.

אינני יודע בפועל. בפועל יש שלטון פקידים שאנחנו נלחמים בו. מה זה בפועל? בפועל אתה אומר: אין דמוקרטיה במדינת ישראל, כלומר המחוקק יחוקק והממשלה תעשה מה שהיא רוצה.

בפועל, אין מקורות בלתי נדלים. בפועל, יש עוגה קיימת, והשאלה ממה לוקחים.

בפועל, המחוקק לא קבע שתפטרו בהיקף של עשרה מיליארד שקל מס מעסיקים. המחוקק לא קבע, אתם החלטתם.

מי זה אתם? הממשלה? זה סדר העדיפויות שהממשלה קבעה.

כן, הממשלה. המחוקק לא הטיל חובה על שר האוצר לוותר על מיליארד ורבע שקל מס קנייה. אתם החלטתם, כך שזה לא כך. הבעיה שלנו זה המאבק מי הריבון.

הממשלה קבעה, סליחה.

אבל זה בשיעור אזרחות, לא כרגע.

עכשיו נאפשר לאורחים שלנו לדבר, לפי הסדר. יש נציג ממשרד הבריאות?

אני רוצה להתייחס לנושא של האוטיסטים כי אני אחראית במשרד על הטיפול בתחום של האוטיסטים.

אין לי שום ספק שהמשך ההסדר – ורצוי ועדיף בחקיקה – הוא חיוני. אין צורך להכביר במלים, הסבל למשפחות הוא אדיר. אם אנחנו דואגים במשרד הבריאות לבריאות של האוכלוסייה של המשפחות של האוטיסטים, הדבר הזה הוא צורך שאי אפשר לברוח ממנו, כך שאנחנו בהחלט ממליצים על חקיקה.

תודה רבה.

דוד ברק – ארגון ההורים הארצי, יושב-ראש הוועדה לחינוך מיוחד.

מאחר שאני יושב-ראש הוועדה לחינוך מיוחד, אני מדבר בשם כל הילדים בחינוך המיוחד שיש להם את הסמל של חינוך מיוחד.

הילדים האלה מגיעים הביתה – יש כאלה שמגיעים היום הביתה בשעה 13:00 ויש כאלה שמגיעים בשעה 14:30, יש כאלה שמגיעים בשעה 16:00 ויש כאלה שמגיעים ב- 17:00 – עד למחרת אין להם מה לעשות. הם לא משתלבים בחוגים, בפעילויות, ולכן בית הספר משמש להם כמעין פעילויות.

מה שהיום קורה, ילדים רגילים יכולים ללכת אחר הצהריים ולהשתלב בכל מיני פעילויות. הילדים בחינוך המיוחד לא, קודם כל כי הם מוגדרים בחינוך המיוחד ולכן אני חושב שכל מוסדות החינוך המיוחד צריכים לסיים באותה שעה ולקבל את אותם תנאים, וזה לא הרבה.

סך הכל מדובר ב- 220 מוסדות של החינוך המיוחד.

תודה.

נציגי אלו"ט, בבקשה.

שמי דובי עופר, אני מייצג את אלו"ט. אני אב לשני ילדים אוטיסטים: אחד בחינוך המיוחד ואחד לשמחתי משולב בחינוך הרגיל, אולי זה קשור בהצעת החוק השנייה שלך.

ראשית, אני מברך על הצעת החוק. אני חושב שהיא תקדם אותנו כי היום מה שניתן לאוטיסטים זה ניתן מכוח רצון טוב של משרד החינוך וזה באמת גורע אולי ממקורות אחרים, לצרכים אחרים.

יכול להיות שאם יהיה חוק, לא תהיה ברירה ומשרד האוצר ייאלץ לתת את מה שניתן היום בהתנדבות.

אני מברך על ההכרזה שלך, אדוני היושב-ראש, שהחקיקה לא תגרע מהקיים, זאת אומרת שמה שיש היום לא ייפגע.

אתה יודע שהיום, חבר הכנסת אילן גילאון ואני – תתפלא, שנינו באופוזיציה. קודם היה כאן חבר הכנסת הלפרט, היינו שלושה. לנו אין היום רוב, היום הממשלה גם הקימה ועדת שרים לבחון מה קורה עם הצעות חוק פרטיות שכבר עברו בכנסת.

בכל אופן, אני מברך גם על הקביעה הזאת ואני אתמוך בהשוואת התנאים של כל ילד חריג ונצרך.

נציגת אלו"ט ומשמשת כיושבת-ראש אלו"ט ירושלים. אני אם לילד אוטיסט בן שמונה עם תפקוד נמוך במוסד לחינוך מיוחד.

לאה שקד מלווה אותנו כל השנה – עם הקשיים של גידול ילד אוטיסט. כפי שנאמר, כשילד אוטיסט מגיע הביתה, אי אפשר לתפקד, פשוט אי אפשר לתפקד, צריך להיות איתו אחד על אחד וצריך הרבה כסף, הרבה כוחות פיסיים ונפשיים לטפל בו.

הפגיעה באחים היא קשה מאד כל השנה. אנחנו משלמים מחיר כבד, אנחנו נאלצים כל השנה לפצות את האחים וכאשר להם יש חופשות, להביא את הילד הביתה זה מצב בלתי אפשרי.

זה גם לא המצב הקיים.

מה זה המצב הקיים? המצב הקיים היום הוא שלפני כל חופשה, כשמגיעה חופשה כמו פסח עכשיו, כל המשפחות נכנסות להיסטריה, אנחנו נפגשים עם לאה, אנחנו מתחננים והיא מלווה אותנו והיא מתחננת למנהלות ומתחננת לצוות שיעבוד. עד עכשיו אני לא יודעת אם בית הספר הגדול ביותר בירושלים – עם האוכלוסייה הקשה ביותר בירושלים של האוטיסטים, כלומר עם התפקוד הנמוך – יעבוד או לא יעבוד.

מה שעושים – מעבירים לפני כל חופשה את התקציב לרשות המקומית ואומרים להם: אתם תנהלו את החופשה. מה שקרה בשנה האחרונה ומה שקורה בשטח – כמו שאמרה לאה – המורות לא חייבות לעבוד, ומצד שני יש חוק שאומר שאסור לסייעת להיות בכיתה של אוטיסטים ללא מורה.

ואז מתחילה מלחמה. המורות לא חייבות לעבוד, אי אפשר לחייב אותן ותמיד עד הרגע האחרון אנחנו לא יודעים אם תהיה לנו קייטנה או לא תהיה, וזה גורם להמון מתח ולמריבות בין הצוות לבין ההורים לבין הרשות לבין משרד החינוך, כשאנחנו באמצע: מתחננים, מבקשים ומתווכים.

המשכורות של כל השנה האחרונה, כל החופשות האחרונות, הועברו לרשות בזמן על ידי משרד החינוך, אבל קרה מה שקרה בדרך – הן לא הגיעו. הם לא קיבלו שלושה-ארבעה חודשים לאחר הזמן את המשכורת שלהם.

חוק ייעוד כספי חינוך ברשויות המקומיות.

הם יודעים את זה טוב מאד.

את זה אני אומר לאנשי משרד החינוך, שהחוק מסמיך את השר לבקש מהוועדה להוסיף תחומים שייכנסו לתחולת החוק של ייעוד כספי חינוך. כך שאם יש כזאת בעיה...

בחינוך המיוחד יש בעיה.

אז אתם מוזמנים, כדי שאני לא אצטרך שוב ליזום חקיקה.

אתה אוהב את הסעיף הזה.

אתה יושב כאן ושומע את הדברים האלה ואתה אומר: ריבון העולמים, למה זה צריך לקרות ? אני לא מדבר חס וחלילה לגבי קרית טבעון שהיא באמת מהרשויות המקומיות אולי הכי מסודרות, ואתה יודע שאני גם מאד מעריך את מערכת החינוך המצויינת שאתה עומד בראשה בקרית טבעון, אבל לצערנו, גם בירושלים יש בעיות. יש צרות כספיות. זה נכנס לקופה הכללית, יש צרות, אז מה אשמים המורים של החינוך המיוחד? בחופשה הבאה הם צריכים לחשוב: למה שאני אעבוד? בלאו הכי אני אקבל את המשכורת לאחר שלושה חודשים, למה צריך את כל הצרה הזאת? אני עוד עושה חצי טובה, עובד חצי בהתנדבות, למה צריך את זה?

אולי באמת היה כדאי לפנות למר יואל לוסטיג, ממונה על החינוך המיוחד בירושלים.

הוא לא אשם בכך. אבל גם הגזבר לא אשם, אני גם מרחם על הגזבר, יש לו לחצים מכל הכיוונים.

אגב, משרד החינוך - מתוך הידיעה שלנו שמאד קשה להפעיל זאת, אנחנו מעבירים את התקציב מראש ורק לאחר חופשה, אם יש צורך אנחנו עושים קיזוז.

זה לא פותר את הבעיה. את צריכה להבין שזה נכנס לקופה של עירית ירושלים, ולקופה שם יש בעיות של עיקולים וחוזים וכל מיני בעיות אחרות.

אבל משרד החינוך מעביר את זה מראש.

משרד החינוך – אל תשחקו "ראש קטן". את לא יכולה להסתפק בכך שאת אומרת שמשרד החינוך מעביר זאת בזמן. את צריכה לדאוג שזה יגיע למורה. אל תחפשו את העבודה הקלה, בזה זה לא מסתיים.

שר החינוך הוא שר החינוך, הוא צריך לדאוג שהכסף יגיע לייעודו. זה שאתם בחרתם להעביר דרך הרשות המקומית – אתם בחרתם. תעבירו את זה דרך איל"ן, איל"ן תעביר את הכסף למורים, תעבירו דרך אלו"ט. מי אמר לכם להעביר דרך הרשות המקומית? למה אתם לא משלמים ישירות?

כי אי אפשר.

למה אי אפשר?

כל כסף של החינוך המיוחד מגיע לרשויות.

עמותות שמקבלות תמיכה – בעמותות לא יכולים לקבל תקציבים נוספים להפעלה.

את אומרת דבר לא נכון.

אלה ההנחיות שאנחנו קיבלנו.

אני כופר בכך ואני חושב שמשרד החינוך בכמה נושאים עושה לעצמו עבודה קלה, זורק את זה לפתחן של הרשויות המקומיות, ותראי לאן זה מוביל. אני חושב שזה דבר לא נכון ולא ראוי.

המשרד מעסיק נדמה לי כ- 100,000 עובדים, עובדי הוראה, יעסיק עוד כמה מורים.

יושב כאן משה, אולי הוא יוכל להשיב.

זה גם לא התחום של משה.

למשל, לאה פנתה לסטודנטים שנה רביעית שאמורים לעשות סטאז', ואמרה: זה יוכר לכם כסטאז' וגם תקבלו משכורת. בנו צוות, אבל הצוות הזה לא קיבל את המשכורת שלו בזמן ולא רצה להמשיך לעבוד.

תראה מה אנחנו, כהורים, צריכים לעשות. להיות המעסיקים, להתחנן כל חופשה מחדש כדי שתהיה קייטנה. התוצאה של זה – ואני מאד פעילה בקרב המשפחות – שמשנה לשנה מרוב קושי, הגיל של הילדים בהרבה מאד משפחות שההורים מבקשים שאנחנו נוציא אותם מהבית, הולך ויורד. אם פעם – ואני מדברת על לפני שלוש-ארבע שנים – הגיל הממוצע להוצאה מהבית היה 14, גיל הבגרות שהיה קשה, היום מדובר כבר על ילדים בני שמונה או תשע כי מגיעים למצב שהם צריכים להחליט: או כל הבית או הילד הזה.

אין מה לדבר שהשותפים שלנו לקושי זה משרד החינוך.

סליחה שאני מתפרץ לדברייך. לפי מה שמסרה כאן גברת לאה שקד – לפחות מה שאני הבנתי ממנה – לכאורה, עניינם של הילדים האוטיסטים מסודר. החוק בעצם מבוצע לגביהם, הם לומדים 11 וחצי חודשים בשנה עד שעה רבע לחמש.

הסתייגות קלה, אני אעזור לך בתשובה. בבית ספר "רעות" בפתח-תקווה שאני יושב-ראש ועדת ההורים בו...

האם זה בית ספר לחינוך מיוחד?

בית ספר לחינוך מיוחד לאוטיסטים. בחופשות, בממוצע, מתוך כלל הילדים רק חצי מהילדים האוטיסטים נשארים לקייטנת אחר הצהריים. מקבלים על כך מכתב מראש מהעירייה: הצוות שיטפל בילדים שלכם אינו מיומן, אינו מכיר את הילדים, מגוייס אד הוק למטרה הזאת.

החוק הזה לא פותר את הבעיה.

אני רק מתאר את המצב. החוק אולי יסדיר את העניין מבחינה תקציבית ויאפשר להעסיק יותר מורים בבתי ספר לאוטיסטים.

אני לא הבנתי שהבעיה היא בעיה תקציבית. אני הבנתי שהיא בעיה של היערכות, התארגנות וכוח אדם. אני לא הבנתי שמעסיקים כוח אדם לא מקצועי בגלל בעיה תקציבית. הבנתי שזו בעיה של היערכות.

אמרה לאה שצריך להגדיל את הצוות שעובד כל השנה.

לכאורה, אתם הדגם להפעלת החוק.

אנחנו עדיין לא בחוק וכל חופשה אנחנו מתחננים מחדש. המצב האבסורדי הוא שדווקא בבתי ספר הגדולים ביותר – עם מספר הילדים הגדול ביותר ועם המצב הקשה ביותר – הם לא רוצים לעבוד ואי אפשר לחייב אותם.

במסגרות היותר קטנות היה למנהלות יותר רצון טוב, יותר יצירתיות, מצאו עובדים והפעילו. המסגרות הגדולות, בתי הספר עם האוטיסטים הקשים ביותר, לא הפעילו.

הבנתי את המסר, גברת יונה.

נעבור לאיל"ן, גברת מירה ברקאי.

קצת התפלאתי שבכל הקבוצות שכאן מנו בכלל לא הוזכרו נכויות פיסיות קשות, כמו שיתוק מוחין.

אצלנו למשל בית הספר כולל למעלה מ- 50 ילדים עם נכויות פיסיות קשות, וזה כולל לקויי למידה ונכויות אחרות כמו חירשות או עיוורון ונכויות אחרות.

הסידור של להחזיק את הילדים אחר הצהריים – כיוון שזה לא מעוגן בחוק – דורש המון מעורבות של הורים, המון לחץ על בית הספר, ואיכשהו זה עובד באמצעות משרד העבודה והרווחה ומשרד החינוך ביחד. ההורים נדרשים לשלם ולרוץ לרווחה, עושים להם מבחן הכנסות, ואיכשהו העסק עובד באמצעות מועדונית שלוש פעמים בשבוע, ובקיץ קצת יותר.

לכן, אני חושבת שאם היה החוק, זה כמובן היה מסדר את העניין הרבה יותר טוב.

אני רוצה להתייחס לעניין של כוח האדם שכבר דיברו עליו. אני בהחלט מסכימה שזה שקשה להשיג כוח אדם זו לא סיבה לא לחוקק את החוק, אבל צריך לתת את הדעת מעבר לעניין של המורים, שסייעות שעובדות כל השנה בבית הספר – וזו עבודה פיסית מאד קשה עם נכים כאלה, הן צריכות לסחוב לשירותים, להאכיל וכו' – לא רוצות לעבוד וקשה למצוא כוח אדם. מצד שני, בית הספר לא יכול לפעול בחופשות אם אין לפחות חלק מהצוות וחלק מהסייעות שמכיר את הילדים, כפי שקורה עם האוטיסטים. צריך לדעת איך להאכיל, איך להרים וכו', וזו בעיה.

מורים אולי אפשר לפצות – שמעתי בתחילה שיש שיטה לפצות את המורים או לעודד אותם לעבוד בקיץ. את הסייעות – עם השכר המאד נמוך שלהן – קשה כנראה מאד לעודד לעבוד, ואז אי אפשר להפעיל את בית הספר.

אותו דבר אצלנו, כמו אצלכם, לפני החופשות מתחילים ההורים ללחוץ: תקיימו קייטנה, תעשו משהו. אנחנו לא יכולים לעמוד בכך, בגלל הסיבה של כוח אדם.

תודה רבה.

חיה יגודה, צח"י.

אני רוצה להזכיר שזה כבר עוד מעט 13 שנה שחוקקו את חוק חינוך מיוחד והכוונה בחוק הזה היתה שיהיה חוק שלא כל שנה ההורים צריכים להילחם עבור החינוך המיוחד. היה חינוך מיוחד, אבל כל שנה ההורים היו חייבים להילחם כדי להמשיך.

אותו דבר כאן עם החוק הזה – שיהיה חוק, שיהיה על מה לבסס את המלחמות, ונקווה שזה לא ייארך 13 שנה כמו עם חוק החינוך המיוחד.

אנחנו מברכים על כך ויש הרבה חוקים כדי לתקן את חוק חינוך מיוחד השנה, נקווה שהכל יעבור.

תודה רבה.

משרד המשפטים.

יש הערות שהן לגוף ההצעה כי עולה שיש כאן הרבה בעיות מעשיות בתחום החינוך.

אני חושב שהבעיה היחידה היא כסף.

אני חושב שהבעיה היחידה היא לא כסף – כך לפחות האוזניים שלי שמעו בדיון – אם יש כסף ואין אנשים שיעבדו עבורו, או יש משרדים שונים למשל שמעורבים ויש קבוצות שונות, יש סוגי מוסדות. אפילו בחוק הקיים, חוק חינוך מיוחד – וזה אחד התיקונים – סעיף 15 שאותו רוצים לתקן למשל מזכיר בסעיף קטן (ג) את הנושא של שר העבודה והרווחה. יש גם שילובי משרדים, וצריך לתת את הדעת על ההיבטים האלה ולא רק להגיד: תהיה עכשיו חובה בחוק, נקודה, ואחרי כן תוכל הרשות המחוקקת לגעור ברשות המבצעת – ובצדק, ככל שהיא לא מבצעת חוק – מדוע לא עושים. אפשר מלכתחילה אולי ליצור הסדר שהרשות המבצעת גם יכולה לעמוד בו.

ציינתי שזה לא רק עניין תקציבי ואני מציע שהוועדה תדון, לפני שאנחנו מגיעים לקריאה ראשונה, ותלבן ותברר באמת שההצעה כפי שהיא, לו תתקבל, באמת תפתור את הבעיות. חלק מהבעיות שהעלו הנציגים – למשל של צוות העובדים שכבר עובד בשעות אחר הצהריים או בקיץ- הוא לא אותו צוות שמכיר את הילדים ולכן זה לא נותן פתרון טוב.

החוק הזה, כפי שהוא, בוודאי לא יפתור את הבעיה. צריך לתת את הדעת, יכול להיות שזו בעיה נוספת שלא קשורה לחוק, אבל כיוון שהיא נראית קשורה לחוק, צריך לחשוב האם אפשר כבר עכשיו, בניסוח הזה, לפתור את הבעיות ולא ליצור על ידי ניסוח כולל וגורף בעיות משנה כשאחר כך אנשים במערכות הגדולות של משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה, אמורים לעבוד לפי הוראת חוק – רצוי שזו תהיה הנחיה שאנחנו מסתכלים קצת קדימה ורואים שאפשר לעבוד איתה.

לגוף העניין, אני לא יודע האם להעיר כעת את ההערות. תידרש כאן למשל הוראה של תחילה או של החלה בהדרגה שלא מופיעה בגלל שמדובר בהיבט תקציבי, וגם של ארגון. בהקשר זה אני לא בטוח שרק ההיבט התקציבי על הפרק. אפילו אם ישפכו כסף למשרד החינוך שהוא ישמח על כך, צריך לתת זמן כי עלתה כאן בעיה של הכשרה וכדומה.

צריך לבדוק את התיאום עם משרדי הממשלה האחרים, שבעצם כנראה בצורה זו או אחרת, מכוח חוקים אחרים, נותנים את אותו שירות, או אפילו לבדוק את הסמכויות – עלה כאן הנושא של משרד העבודה והרווחה – לראות שאין התנגשות.

הנושא של יום לימודים ארוך – גם בו נצטרך לטפל, אני מניח שתתקיים עוד ישיבה- לגבי הגדרה שלו, אבל זה לא רק עניין משפטי של הניסוח שבוודאי אפשר להתמודד איתו. גם בהקשר של חוק יום חינוך ארוך - והוועדה ודאי זוכרת את עידוד הסטודנטים ושילובם בחוק יום חינוך ארוך - אגב החוק ההוא שבו בעצם רצו להכניס סטודנטים במעין מלגה דומה לפר"ח בחוק חינוך ארוך, גילינו בעיות של מה התוכן שהמחוקק קבע לחינוך ארוך האם זה חייב להיות לימודים פרונטליים או גם סטודנט יכול לעשות זאת.

כהשוואה, במקביל – כאן אנחנו קובעים איזושהי קביעה כללית שנראית טוב כי אנחנו רוצים שילדים שסובלים מכל מיני בעיות יהיו במסגרת חינוכית עד שעה 16:45, אבל מה התוכן שהמחוקק בעצם מטיל חובה כאן: האם הכוונה שזה בהכרח יהיה אותו תוכן כמו בשעה 9:00 בבוקר או אולי כיוון שהכוונה למנוע או להקל על ההורים, אנחנו רוצים שתתאפשר גם איזושהי פעילות אחרת שהיא לא באותה רמה, אבל עדיין שומרת על מסגרת.

צריך לתת את הדעת על הדברים האלה כי תחת ההגדרה הפשוטה לכאורה של יום חינוך ארוך או יום לימודים ארוך או הארכת הלימודים, אפשר לפרש זאת בכמה דרכים וצריך לחשוב על כך.

אני אתן דוגמה לגבי חוק יום לימודים ארוך שהתקבל בכנסת. במעלות למשל יש יום לימודים ארוך מתוקף חוק משום שזה ישוב קו עימות. לחינוך המיוחד שם דווקא אמרו: לכם לא מגיע כי לכם יש חוק החינוך המיוחד.

נלחמתי ודיברתי עם ראש מועצת מעלות. בסופו של דבר אושר גם לחינוך המיוחד, למרות שהם אמרו שלא מגיע להם.

לא שלא מגיע. זה נכון - לגבי הארכת יום לימודים יש סעיף 15 ליום לימודים ארוך.

נכון, ואז לחינוך המיוחד לא האריכו ולכל בתי הספר כן האריכו.

רציתי לשאול בקשר לתוכן. כאן כתוב: יום לימודים ארוך, אבל בפועל – אני לא יודעת איך זה אצל האוטיסטים – באיל"ן הפעילות של בית הספר בקיץ, בחודש וחצי של יולי ומחצית אוגוסט זה בעצם לא לימודים, זו מעין פעילות של קייטנה. האם אצלכם זה לימודים ממש?

לא, זו קייטנה.

היינו שמחים אילו זה היה לימודים.

חשוב לי לספר לך, יושב-ראש ועדת חינוך...

וגם לחבר הכנסת אילן גילאון, המציע והיוזם.

למשל, בגלל הקושי עם ילדים אוטיסטים, פר"ח נטש וכבר לא מעורב בטיפול בילדים אוטיסטים.

היו צריכים שם להכפיל את המלגה, אז היו נשארים.

לא התאמצו, אני פניתי אליהם.

נכון. בחור עובד עם ילד מחונן ועובד עם ילד אוטיסט – אם הוא מקבל את אותם 43% משכר לימוד, למה שהוא יעבוד עם ילד אוטיסט?

לא מזמן, העובדים של בתי הספר לילדים אוטיסטים עשו שביתה כי הקש ששבר את גב הגמל היה ברגע שהם שמעו שהמורים בחינוך הרגיל מקבלים פיצוי על יום ארוך, והם – שעובדים שעה שביעית, שמינית ותשיעית – לא קיבלו פיצוי.

אגב, זו היתה הסיבה שהממונה על השכר לא רצה לתת פיצוי ליום חינוך ארוך. לא רק זה, גם בכיתות בעל-יסודי הם עובדים שעות.

אבל לגדל ילד רגיל זה לא לגדל ילד נכה. שנית, אני רוצה לספר לך שבהרבה מאד משפחות, בגלל הקושי והסינדרום הכל כך לא מובן הזה, הרבה מאד משפחות סובלות מבידוד חברתי, אפילו בתוך המשפחה.

השותפים שלנו לעבודה, השותפים שלנו לחיים הם עובדי משרד החינוך עם הצוות בשטח, ולא מפצים אותם. אני מבינה אותם, אילו היו מפצים אותם, אולי לא היה כל כך קשה לגייס עובדים.

אין ספק שהגיבורים האלמונים כאן זה המורים והמטפלים שעושים את העבודה היומיומית. אין ספק שמגיעה להם הרבה הערכה והוקרה.

חבר הכנסת אילן גילאון, לאחר מכן ניתן לאנשי משרד החינוך לסכם ואני רוצה להציע מתודה של הטיפול בחוק.

איזושהי הערה כללית משום שכנראה אנחנו שוב ושוב נפגשים ומעלים את אותן טענות, אותן תהיות לגבי נושא של חקיקה.

אם הכל היה תקין ומסודר – אנחנו מעולם לא היינו מחוקקים דבר. בסך הכל איפה אנחנו באים לחוקק? במקום שאנחנו חושבים שיש בעיה, או שנוצר עוול מסוים, או שאנחנו חושבים שסדר העדיפויות צריך להיות שונה מאשר הוא היום.

אדוני היושב-ראש, אני יודע שאנחנו חיים במציאות שמצב החקיקה במדינת ישראל, הייתי אומר אפילו ברמה של "כיפה אדומה" – גם כשיש חקיקה – בוודאי ועל אחת כמה וכמה וקל וחומר כשאין בכלל חקיקה.

מה שאני רוצה לומר – ברוב שנותיי, נער הייתי וגם זקנתי וגם למדתי שכל המרבה, הרי זה מסובך.

אני מעלה כאן איזשהו צורך. אגב, אני לא פדגוג, בניגוד ליושב-ראש ולאנשים שיושבים כאן. ישנו צורך אמיתי, צורך של חברה, שאני חושב שצריך להסדיר אותו. ההסדר הזה הוא בעלות. כל פעם מהאוצר טוענים: אבל זה עולה כך וכך.

לכן, תבין את השיקולים שקיימים כאן. זה סדר עדיפויות שמי שצריך לקבוע אותו בסופו של דבר – נכון, זה לא אתה וזה לא אשמתך לעולם. אני יודע שאתם כולכם בחורים טובים, ובסופו של דבר זה עניין של קביעת סדר עדיפויות ומדיניות, ואתה ציינת חלק מן הדברים.

האמן לי, אני מיד יכול להצביע על מקורות.

שייכנס לחוק.

לא צריך לציין כל פעם. אני חושב שזה עדיף לי במחיר מסוים, במחיר שאתה תנקוב אותו, לעומת דברים אחרים שנעשים.

לכן, זה מה שהחקיקה באה להסדיר במקרה הזה. אני לא יודע אם השעות הנוספות יהיו שעות של משחק בכדורת או דברים אחרים. אני מבין קודם כל את הצורך של המשפחות וההורים, שאנשים צריכים להיות בתעסוקה. בכלל אני יכול להגיד שתעסוקה בעיני זה הפתרון מספר אחד לכל דבר – ככל שיש לנו תעסוקה רחבה יותר, בכל שכבת גיל, בעיני זה בא אפילו כפתרון לפני דיור. הנושא של תעסוקה ואנשים שנמצאים במעגל החיוניות, ככל יכולתם – אנחנו חברה שצריכה לרוץ מהר מאד כדי להתקדם לאט – לכן אני אומר שבסדר עדיפויות כזה, מבחינה ערכית, אלה הם הדברים שאנחנו רוצים לעסוק בהם.

נכון, צפויות בעיות. העבודה היא עבודה "שיפוצניקית". בוודאי שאחרי התיקון הזה בחקיקה יתווספו בעיות רבות חדשות משום שאנחנו חברה משתנה, בטכנולוגיה משתנה, בצרכים משתנים, ולכן כל פעם אנחנו מתקנים.

לא צריך לפחד מזה. מה שלנו חשוב יותר מכל – כמה הדבר הזה עומד לעלות לנו בערך נקוב. את הסידורים האחרים צריך לנסות לפתור. אם יש בעיות במחסור בקלינאים, צריך לתת תמריצים כדי שיהיו יותר קלינאים. זה נקרא לכוון מדיניות.

החוק הזה הוא דחוף וחשוב, ואדוני היושב-ראש – חשוב לי לדעת, אני ממתין עם החוק הזה, זה היה חוק הבתולים שלי בכנסת, אותו הנחתי ראשון.

ואף על פי שלא פנית אלי, יזמתי את הדיון הזה.

אני מקווה מאד שפרק הזמן שיעבור מעכשיו עד הדיון הבא לא יהיה ארוך. לא הייתי רוצה שנזדקק להגיע לבית המשפט ולא שהשופטת אור תצטרך לשדל את משרד החינוך לעשות משהו שבעיני הוא זכות בסיסית של הילדים האלה ושל ההורים שלהם.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון. אני חושב שמיצינו את דיון המבדק המוקדם. לדעתי, בישיבה הבאה אנחנו נצביע על החוק לקריאה ראשונה.

אנחנו צריכים ממשרד החינוך נתונים מפורטים לגבי עלויות החוק, על פי מרכיביו השונים. מאד חשוב לנו הפירוט.

שנית, אנחנו מבקשים ממשרד החינוך מסמך היערכות – אם החוק יאושר - מה חושב המשרד, מה לוח הזמנים ליישומו: הכשרת כוח אדם, בינוי, הזנות, הסעות. עלו כאן בעיות של התארגנויות שונות, של תיאומים שונים. אלה שני הדברים הנוגעים למשרד החינוך.

שלישית, צריך לפנות למשרד העבודה והרווחה, שנציגו שלמה פרקש – מנהל אגף שירותי רווחה – הודיע שהוא השתתף כאן, משום מה הוא לא הגיע.

משרד החינוך והתרבות יכין מסמך.

המכתב לשרה כבר מוכן.

משרד החינוך יכין מסמך מפורט באשר לעלויות החוק, על המרכיבים השונים ועל הפריטים השונים שכרוכים בהיערכות: הוראה, שיפוצים, הזנה וכל המרכיבים, כמויות וכדומה.

שנית, משרד החינוך צריך להכין מסמך היערכות לביצוע – אם וכאשר יתקבל החוק – איך הוא רואה את משך הזמן. נניח שנותנים לו היום חצי מיליארד שקל ואומרים לו: תבצע את החוק, איך הוא רואה את שלבי הביצוע של החוק.

הדבר השלישי – צריכים לפנות למשרד העבודה והרווחה שיגיש בכתב מסמך באשר לעמדתו ביחס לביצוע החוק.

אני חושב שמסגרת של חודש ימים היא מסגרת הוגנת להכין את המסמכים האלה. אני מבקש ממנהלת הוועדה, לא יאוחר משישה שבועות מהיום, לקבוע את ישיבת הוועדה לאחר שיהיו המסמכים, כאשר הכוונה היא שבישיבה הבאה זה אפשרי שאנחנו נסיים את הדיון לקריאה ראשונה ונצביע.

אני גם מבקש – אם אפשר את ההערות המשפטיות שיש לגורמים השונים להעביר ליועצת המשפטית שלנו – באשר לניסוח החוק, לשם החוק. כל מי שיש לו הערות – יעביר אותן במסגרת של חודש ימים כדי שיהיה לנו לוח מפורט כך שבדיון הבא נדון באותן הערות שאנשים יעירו לגבי נוסח החוק. אם אתם רוצים לקיים ישיבה מוקדמת, תקיימו.

אלה שלושת הסיכומים.

איזשהו נציג של מורים, הסתדרות, מטפלים – גוף שמאגד – אם הם רלוונטיים לדיון, לא יודע אם צריך להזמין אותם.

הם הוזמנו, לא טרחו לבוא.

הם הוזמנו, יש לנו את כל רשימת המוזמנים: גם המועצה לשלום הילד הוזמנה ולא באה, מועצת תלמידים ונוער ארצית. אנחנו מודיעים, מי שרוצה מגיע. הסתדרות המורים וארגון המורים העל-יסודיים גם כן הוזמנו, ניצן הוזמן, ביחד הוזמן. כל אחד בוחר את סדרי העדיפויות שלו.

אני רוצה להודות לאילן גילאון, חבר הכנסת המציע, ולכל האורחים שלנו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:35.