פרוטוקולים/ועדת חינוך/2797



3
ועדת החינוך והתרבות
21.2.01

פרוטוקולים/ועדת חינוך/2797
ירושלים, י"ג באדר, תשס"א
8 במרץ, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 244
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום רביעי, כ"ח שבט התשס"א (21 בפברואר 2001), שעה: 08:30

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

קולט אביטל

יחזקאל לביא מנכ"ל, משרד הפנים

יעל פרבר נציגת השר לכנסת, משרד החינוך והתרבות

ד"ר יעקב אליאב אוניברסיטת בר-אילן

ד"ר שולמית ולר אוניברסיטת חיפה

ד"ר חיים ליכט אוניברסיטת חיפה

פרופ' אבי רביצקי האוניברסיטה העברית

רחל כורזים מחלקת החינוך, הסוכנות היהודית

יוסי אוחנה מנכ"ל, "מעיינות להשכלה",
המרכז למנהיגות יהודית חברתית
ציון אסולין מרכז למנהיגות יהודית חברתית
יצחק שוראקי מרכז למנהיגות יהודית חברתית

יהודה מיימרן המרכז למנהיגות יהודית "מזרח-שמש"
דוד ביטון המרכז למנהיגות יהודית "מזרח-שמש"
מרדכי כהן המרכז למנהיגות יהודית "מזרח-שמש"

שירה בן ששון-פורסטנברג מרכז מחקר ומידע – הכנסת
אהוד שפיגל מרכז מחקר ומידע - הכנסת

יהודית גידלי

דרורה רשף

ביצוע דו"ח שנהר (לימודי יהדות) ודו"ח קרמניצר (לימודי אזרחות).


ביצוע דו"ח שנהר (לימודי יהדות) ודו"ח קרמניצר (לימודי אזרחות)

אף אחד ממשרד החינוך לא נמצא פה. דבר כזה עוד לא קרה. השושבינים לא נמצאים. מסתבר שד"ר יערה בראון, ממשרד החינוך, שהיתה אמורה לייצג פה את הנושא, חולה והודיעה את זה רק עכשיו לגברת פרבר. אני לא יודע אם יש טעם לעשות דיון. חכו רגע, מנסים להשיג לי בטלפון את המנכ"לית.

כן, גברת , כולם שומעים אותך. בבקשה.

קודם כל אני מוכרחה להגיד שזו פעם ראשונה שקורה לנו דבר כזה. אני ממש מביעה התנצלות עמוקה. לולא היה אצלי עכשיו ראש העיר טייבה, עם רגישות מיוחדת, הייתי עוזבת את הכל ומגיעה לוועדה.

אני ממש מתנצלת ואני חושבת שהפיצוי יהיה שהדיון שנעשה בנושא הזה, נכין אותו הפעם כמו שצריך. לא רק נציג אחד, אלא יהיה דיון שאולי יהיה הרבה יותר עמוק ממה שאני תכננתי. אז באמת התנצלות לכל מי שהגיע. אני יודעת שזו דרך ארוכה בשביל אנשים ביום סגרירי. אני ממש מתנצלת.

אוקיי. תודה.

תודה לך.

להתראות.

אני מתנצל. אני לא רואה טעם שנקיים דיון.

זו לא פעם ראשונה. זה כבר קרה לנו.

לא. זו פעם ראשונה.

קרה שביטלנו ישיבה?

שאף אחד מהמשרד לא בא? לא.

לא קרה שאף אחד מהמשרד לא בא. דרך אגב, זה לא שאף אחד לא בא. הגיעה גברת יעל פרבר.

היתה פעם אחת שאני זוכרת שהיא פשוט שכחה לבוא והגיעה באיחור של שעה אחת.

יכול להיות. אני לא זוכר כזאת תקלה. זו באמת בעיה, כי היום רצינו – בשונה מהדיון בבר אילן, שהלך למחוזות שלא חשבנו עליהם מראש – לעשות דיון ענייני, מעשי ועוד ביקשתי מפרופסור רביצקי, ממש בכוח הידידות, לבטל שיעור היום. הוא ביטל שיעור.

--
אולי הוא ייתן לנו שיעור פה?

זה רעיון.

אנחנו לא יכולים לקיים דיון?

מה ייצא מזה?

חברי הכנסת פה.

גם חברי הכנסת לא כל כך פה. שניים נמצאים פה, זהו.

השניים האלה הם גם מי שהיו פה אם ד"ר בראון היתה מגיעה. זה לא היה משנה שום דבר.

אני חושב שהוא דווקא צודק הפעם. אני חושב שאתה דווקא צודק. אין מנוס.

ד"ר ולר כל כך התכוננה, שהיא רוצה להתבטא.

לא, זה לא שאני צריכה להתבטא.

תראי, הישיבה פתוחה. דבריה של המנכ"לית גם הם נרשמו בפרוטוקול.

אני פשוט שואלת. שאלת תם.

בבקשה. יש לי זמן עד 10:30.

אם אנחנו אמורים לקיים דיון בדו"ח שנהר…

וגם בדו"ח קרמניצר. בשני הדו"חות היינו אמורים לקיים דיון.

טוב, אני באה לדבר בנושא דו"ח שנהר. זה מה שמעניין אותי. הדיון אמור להתנהל בוועדת החינוך של הכנסת. זאת אומרת: מה המטרה? המטרה היא שאנשים שנמצאים בוועדת החינוך ישמעו את מה שיש לומר על היישום או הביצוע. נכון? או על אי יישום וביצוע.

אני למדתי בספר דברים – אם אנחנו עוסקים פה ביהדות – כתוב: "שמוע בין אחיכם". מכאן נפסקה הלכה שאסור לדיין לדון במעמד צד אחד. זה אמנם לא בית דין - -

זה לא עניין של בית דין.

כן, אבל את לא יכולה לקיים דיון שחסרים בו מרכיבים מאד חיוניים לדיון.

לא המנכ"לית, לא ד"ר בראון ולא פרופסור אביטבול.

נכון. אני דווקא הסתפקתי בד"ר בראון. במובנים מסוימים חשבתי שטוב שרק היא תהיה פה. אבל, היא חולה והיא לא יכולה להגיע. כולם סמכו עליה. רק עכשיו הודיעה בטלפון.

טוב, תקלות קורות.

אם את רוצה לומר דברים, נמצאת פה גם חברת הכנסת אביטל, אני מוכן.

אני גם צריכה לצאת בשעה תשע.

גם היא צריכה לצאת בתשע.

לא, אני הבנתי שבאים לדון בלימודי היהדות.

אני אגיד לך מה. גם אני התכוננתי מאד. למשל, בלימודי הדמוקרטיה, אני שוחה פחות ובקיא פחות מאשר בנושא היהדות, כי דו"ח שנהר היה בתקופתי ודו"ח קרמניצר היה אחרי תקופתי. אני אומר לך את האמת. גם אני התכוננתי, בעניין דו"ח קרמניצר, לשאול שאלות מאד מאד קשות. כי ה"יכין ובועז" שעליהם בנוי הדו"ח – הוא בנוי מצד אחד על דמוקרטיזציה של בתי הספר, לשפר את התהליכים הדמוקרטיים בבתי הספר עד כמה שאפשר, למרות שבית ספר הוא מוסד היררכי, ומצד שני, לחזק מאד את לימודי האזרחות.

מה שקרה בשניהם אלה דברים מדהימים. דווקא בתקופה של שר שאף אחד לא חושד בו חשד קט שבקטנים שהוא רוצה לפגוע בלימודי הדמוקרטיה – אני באמת לא חושד בו שום חשד כזה…

שמעתי היום בדרכי לכאן שהציונים הכי נמוכים הם באזרחות.

זה בעמוד הראשון של "הארץ". מה שקרה זה שישבה ועדה, בראשותו של יעקב הכט, מנהל בית הספר הדמוקרטי בחדרה והכינה תוכנית,שעלתה, אגב, לא הרבה כסף. עשרה מיליון שקל. סליחה שאני אומר לא הרבה כסף. זה במושגים של משרד החינוך.

למה עשרה מיליון?

או. הגיעה ליוסי שריד, אמר יוסי שריד: תגידו, אתם השתגעתם? אני צריך להוציא עשרה מיליון שקל על דמוקרטיזציה בבתי ספר? זה לא צריך לעלות כסף. הרג את התוכנית. אין. מאז, גם הדברים שקיימים, נפלו. ככה הרגו את הדמוקרטיזציה בבתי הספר. למה צריכים את הכסף? צריכים השתלמויות מורים, צריכים הכנת חומרים - - -

אמרת שלא מעלים דיון במעמד צד אחד.

נכון. דבר שני, העניין של הלימודים. פה בועדה קיימנו דיון עם שר החינוך, קודם כל, שהעלה את המחשבה שלא תהיה חובת בחינות בלימודי האזרחות, דבר שערער מאד את המערכת. לפי הדיווחים שלי, למשל, נרשמים היום הרבה פחות פרחי הוראה ללימודי האזרחות, כי הם אומרים: אם זה לא יהיה עם חובת בחינות, אם יוסי שריד "האבא של הדמוקרטיה", אומר שלא צריך חובת בחינה, אז כנראה שיש בזה משהו. יבוא שר מפד"לניק, בכלל יהרוג את הדמוקרטיה. אז בשביל מה אני צריך להיות מורה לדמוקרטיה? לאזרחות? לא צריך.

ואז מה שקרה זה שהמסר חלחל ולא לומדים. או לומדים הרבה פחות. אני, אגב, מעריך ש 30% לומדים פחות. זה דבר מדהים. תראה היום מאמר בעמוד הראשון של הארץ, שאזרחות – זה סוד גלוי – הוא המקצוע שנכשלים בו הכי הרבה בבחינות הבגרות.

זה כבר הרבה שנים.

נכון, זה מה שאני אומר.

ביהדות לעומת זאת לא נכשלים כי אין מקצוע כזה.

למה? תנ"ך זה לא מקצוע?

רק תנ"ך.

תורה שבעל פה זה לא מקצוע?

לא. אין מקצוע כזה.

חזרנו למה שדובר בפגישה הקודמת.

לא, זה לא דיון.

נראה לי שהייצוג הבולט כאן הוא באמת לאנשים שמתעניינים בנושא של יהדות וועדת שנהר. נמצא פה גם יהודה מיימרן ממזרח-שמש ואנחנו בעצם מתעסקים באותם דברים. נושא של יהדות, בעיקר יהדות המזרח.

אני חושב שאפשר לחזור להנחות היסוד – אולי זו הזדמנות – של ועדת שנהר. לפני שאנחנו בכלל באים לדבר על היישום וביצוע, אולי נדבר על הנחות היסוד.

אתה יכול לומר לי קודם כמה מילים על הארגון שלכם? אני לא מכיר אותו.

המרכז למנהיגות יהודית חברתית זה מרכז חדש, שקם בתמיכת קרן "אביחי". הוא מכשיר אנשים בתחום של הערכים החברתיים של היהדות – אנשי חינוך, אנשי חברה. הוא שם דגש על הערכים החברתיים של היהדות, על קישור בין מורשת יהודית לבעיות חברתיות.

מי עומד בראשו?

אני המנהל שלו. אני בוגר בית הספר למנהיגות חינוכית ומנהל בית ספר עד לפני שנתיים.

איפה?

במורשת. מבשרת ציון.

אם להתייחס לנושא של ועדת שנהר, אנחנו התמקדנו גם במנהיגות חינוכית ולגבי הוועדה – ואני מאז גם מלווה הרבה גופים שעוסקים בזה – אני חושב שהיא דילגה מעל הראש של שכבה שלמה בחברה הישראלית וזאת השכבה המסורתית, שאין לה שום מענה שם. אני יכול כמעט לצטט מהוועדה - - -

ועדת שנהר הוקמה בשביל בתי ספר ממלכתיים.

בדיוק. ההגדרה של ועדת שנהר למערכת הממלכתית היא: מערכת תרבותית של מורים ותלמידים שהם משוחררים מאמונה באל, מזיקה כלשהי להלכה ואינם מאמינים בתורה מן השמיים. עכשיו, מה לעשות שחלק גדול מאד מן התלמידים בחינוך הממלכתי מאמינים באל ואמנם הם לא "הלכתיים" לגמרי, אבל יש להם יחס מאד עמוק להלכה ולתורה מן השמיים? הרבה מאד תוכניות שפותחו בעקבות דו"ח ועדת שנהר, לא נותנות מענה לאוכלוסייה הזאת. אני חושב שכל הוראת היהדות צריכה לקחת את זה מאד מאד בחשבון.

למשל, יש את תוכנית "רביבים", שהיא בעצם אחת מהמלצות ועדת שנהר ואחת מהיישומים שלה. אני חושב שגם שם הדבר הזה לא בא לידי ביטוי.

מה לא בא? תסביר. יש הרי דתיים וחילוניים שם.

הדיכוטומיה בין דתיים וחילוניים איננה משקפת נכון את מה שקיים בחברה היום.

אבל מדוע ב"רביבים" יש בעיה?

מכיוון שגם היא בנויה על הדיכוטומיה הזאת. מתעלמת מקהל מסורתי שנמצא בממלכתי.

שאני, אגב, חושב שהוא הרוב.

סיימת? תודה. מאיפה גברתי?

אני מהמחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית. אני פה במקום המנכ"ל שלי שלא היה יכול להגיע ומסתבר שאולי זמנו נוצל יותר טוב.

בפועל, כן.

אנחנו התכוונו להגיע אל השיח הזה בעניין דו"ח ועדת שנהר ולהצביע, אולי, על איזשהו מקום חסר נוסף והוא היכולת לתת למתחנך הישראלי את התחושה שמעבר להיותו אזרח מדינת ישראל ויהדותו בה, הוא גם חבר במועדון הגדול יותר של העם היהודי. אנחנו חושבים שדו"ח ועדת שנהר לא מתייחס לכל עניין היותנו "חברי העם היהודי". הדו"ח אולי מתייחס, אבל - - -

היישום לא מתייחס.

היישום ודאי לא, אבל לא רק.

הישראליות גוברת. כן.

בדיוק בימים של דיון על "מדינת כל אזרחיה", שאני לא רוצה לחלוק עליו כרגע, צריך גם להזכיר ליהודי הישראלי שיש עוד איזשהו חוג שהוא חבר בו - שהוא לא רק אזרחי מדינת ישראל – ולא בהכרח על תנאי שאנשים האלה יעלו לארץ, אלא על תנאי שהם קיימים והם יהודים.

אנחנו משתדלים היום ליישם בשטח דברים יחד עם משרד החינוך, עם המנכ"לית ועם פרופסור מישל אביטבול וכן הלאה. אני רוצה להגיד שבמפגשים, שאנחנו רואים עשרות ואלפים מהם - גם בין מחנכים ישראליים למחנכים יהודיים בתפוצות וגם בין מתחנכים יהודים מהארץ ומהתפוצות - כל עוד מדברים על המשותף בתחום התרבות הכללית, המוסיקה, הלבוש, אורחות החיים, סוגיות פדגוגיות – אין בעיה. כשמתחיל השיח מה משותף לנו מבחינה יהודית, זו לשון עילגים לשני הצדדים. במיוחד אם אני לא דתי, אז מה משותף לנו? אני מדברת על מחנכים, על מורים ישראליים. לא רק על מתחנכים.

כן, ד"ר אליאב, בבקשה.

זאת לא ישיבה.

לא, זאת לא ישיבה.

טוב, אז אני למעשה לא מדבר, אבל מאחר וראיתי שאנחנו נמצאים כאן באווירה של להעיר כמה הערות, אז אני פשוט מעיר הערה ושואל שאלה, אבל כמובן זה לא לדיון. אני חושב שאחת הטעויות – אנחנו ישבנו רבות. אני חושב שהגופים שמיוצגים פה עושים רבות לעניינים האלה – אחד מהחטאים הקדמונים שלנו, זה שאנחנו התחלנו ולחמנו כל כך – והיו לי גם כמה ויכוחים גם עם רחל כורזים בעניין הזה – לחמנו ממש בחירוף נפש על כך שאנחנו עושים תוכניות לזהות יהודית ישראלית. זה הזכיר לי את אברהם העברי. למה קראו לו עברי? כי כל העולם היה בצד זה והוא היה בעבר השני של הנהר. ועוד בעבר השני של האסכולה המחשבתית.

ברגע שאתה בא ליהודי בחוץ לארץ ואתה אומר שאתה יהודי ישראלי, אתה מיד הכרזת לו: אני משהו אחר ואתה משהו אחר. אנחנו, לדעתי, פה בוועדה צריכים לבדוק, כמו שאמרת, בצדק, את כל ההנחות של ועדת שנהר ולראות אולי כדאי לחזור באמת למה שנקרא "זהות יהודית". אנחנו יודעים בדיוק - כבר היו לפחות שני מחקרים - למה נוצר בכלל הצורך אצל חוגים מסוימים, שעמדו על כך שמדברים על זהות יהודית רק בתנאי שזה ייקרא: זהות יהודית-ישראלית.

זהות יהודית ציונית. ברגע שאתה מכניס את הזהות היהודית הציונית בקונטקסט הנכון, אתה יכול גם לתת לזה תכנים נכונים. אני אסתפק בכך. לא הייתי רוצה להרחיב.

אבי רביצקי, בבקשה.

אני הייתי רוצה להגיב לשתי הערות. להערה של יוסי אוחנה אני לא רק מסכים, אלא כל מי שישים לב, כל מי שמדקדק, יראה שבין כל חברי ועדת שנהר יש אחד שלא חתם בסוף על ההחלטות.

יש שניים, האמת. שניים מזרחיים ושניהם פרשו.

כשאני מדבר על אחד, אני מדבר על אחד שאני מכיר היטב.

מאחר והוא היה חבר ועדת שנהר עד הסוף – אני הייתי חבר ועדת שנהר, אבל לא עד הסוף – מהימנים עלי דבריו.

אני מדבר על אחד שאני מכיר אותו יותר טוב מכל אדם אחר. זה נבע מחמת ההגדרה שאומרת, שלמרות הסתייגותם העקרונית של חברי הוועדה מן המושג: חילוני, ייעשה בו שימוש כדי לתאר את הציבור המחנך את ילדיו בחינוך הממלכתי הכללי, המהווה את הרוב הגדול במדינת ישראל. אני אמרתי שלהגיד שכל מי שאינו בחינוך הממלכתי–דתי הוא חילוני, זאת הגדרה לא נכונה של החברה הישראלית. לכן, בלי לעשות רעש וצלצולים – כי אני מסכים כמעט עם כל מה שכתוב בחוברת, אבל את זה לא יכולתי לקבל מבחינה סוציולוגית, לא רק אידיאולוגית – לא חתמתי. אני חושב שהחלוקה כאילו יש מיעוט דתי ורוב חילוני היא חלוקה לא נכונה. יש, אני חושב, מיעוט אורתודוכסי דתי ומיעוט אורתודוכסי חילוני ורוב מסורתי בחברה הישראלית.

אני חושב שההגדרה לא נכונה, אבל אם תבדוק את ההמלצות, תגלה שההגדרה הזאת לא מחלחלת להמלצות. במידה רבה רוב מה שנאמר בחוברת בהחלט מתיישב עם אפשרות של יהדות מסורתית.

אתך, ד"ר אליאב, יש לי מחלוקת. אני חושב שאנחנו בהחלט יהודים ישראליים. כלומר: היותי יהודי משותף לי וליהודי התפוצות. היותי ישראלי מייחד אותי. לא היותי יהודי-ציוני, כי ציוני זו אידיאולוגיה. יכול להיות יהודי בארצות הברית שהוא ציוני מובהק ויכול להיות יהודי במדינת ישראל שהוא לאו דווקא ציוני מובהק. בהוויה שלי אני יהודי ואני יהודי ישראלי. אני מעוניין שיהיה משהו שמייחד את זה. בכל זאת, למשל, זה שעברית היא שפת אמי ואני חולם ומתפלל באותה שפה, זה ייחודי רק ליהודי ישראלי. יהודי שאינו ישראלי חולם בשפה אחת ומתפלל בשפה אחרת. שר שירים בשפה אחת ומתפלל בשפה אחרת. לכן, אני בהחלט חושב: יהודי ישראלי, אבל עם כל העומק היהודי המשותף לנו וליהדות התפוצות.

עם כל הכבוד אני עדיין סבור אחרת ואני חושב שאחת הסיבות שיש כזה שוני, או אי-הכרה, בין יהדות העולם ובין הנוער הישראלי, זה בגלל שהם אומרים: אנחנו ישראלים. חלק גדול אומר: אין לי שום דבר עם העולם היהודי. אני חושב שזאת אחת הסיבות, אבל אנחנו יכולים להיות חלוקים, אין שום סיבה שאנחנו לא נהיה חלוקים.

תודה.

מי לא חתם, לדעתך?

פרופסור מישל אביטבול לא חתם, הוא פרש וגם פדידה, מבית שמש. שניהם היו בועדה ופרשו במהלכה.

גם אני הייתי ופרשתי ואני לא חתום. אז מה?

אני לא מבין מה אתה אומר. אני לא זוכר את פרופסור אביטבול מישיבות הועדה. אז מה זה נקרא: פרש?

הוא קיבל מינוי.

פרופסור מישל אביטבול – הואיל וכתבי המינוי עברו דרכי אני יכול להעיד – קיבל כתב מינוי ומטעמים של צנעת הפרט, אינני רוצה לפרט מדוע, הוא לא השתתף.

אז אי אפשר להגיד שהוא פרש. אם אתה מנסה, כמוני, לעצב ובסוף יש משהו שאתה לא יכול לחיות אתו ואתה לא חותם, על זה אפשר להגיד: הוא לא חתם. אם אתה לא בא לישיבות, גם אם זה מסיבות מוצדקות, זה לא נקרא שלא חתמת.

חיים ליכט, בבקשה.

אני מאד מוקיר את זה שכל אלה שהגיעו יש להם הרבה מה לומר, על עצם – אולי – בניית ועדת שנהר חדשה ועל היישום, אבל אני חושב שאנחנו באמת צריכים להיות מעשיים וכדי להגיע למעשיות, אני מציע שנתפזר עם משאלה אחת: שיושב ראש ועדת החינוך, לא יודע מה יהיה תפקידו העתידי, יעביר למי שיישב פה שתתקיים פגישה יסודית בנדון בוועדת החינוך של הכנסת- - -

כן, כן. תהיה.

כי אני לא בטוח שמשרד החינוך ייזום את העניין, בגלל שאני לא בטוח שהוא כל כך רוצה לשמוע את הדברים.

אני רוצה לומר שני דברים, הואיל ויעל פרבר בכל זאת נמצאת פה מהמשרד. א', את מה שאמרתי לגבי הדמוקרטיה, להעביר לצורך הדיון הבא כדי שנפריד בין דו"ח שנהר לדו"ח קרמניצר. נעשה שני דיונים. אני שמתי פה על השולחן דברים קצת קשים, כי אספתי לקראת הישיבה הזאת חומר, כולל שיחות עם מנהלי בתי ספר והתמונה היא באמת תמונה שאותי מאד הפתיעה.

אני חשבתי שהרוח או האווירה ששר יוצר במשרד, היא מאד משפיעה. לא. פה, מה שקרה, היתה השפעה הפוכה בדיוק.

לגבי דו"ח שנהר אני אומר לך עוד משהו, לא כאן בישיבת הוועדה, אני לא רוצה לומר את זה כרגע בפומבי.

אנחנו כאן, אני מציע, נעצור.

אני רוצה רק לומר לחיים ליכט שהמשרד לא מתחמק. זה שהיא לא באה היום, זה סיפור אחר, אבל המשרד לא יוזם. את הישיבות יוזם היושב ראש.

טוב, לא נכנס כרגע לוויכוח.

אבל זו השמצה שלא במקומה.

סליחה, כמו שזכותך לומר מה שאתה רוצה, גם זכותה לומר.

אוקיי.

אני פשוט שואלת לשם הבנה: אני הבנתי, כשדיברו אתי בטלפון, שהוועדה מתכנסת כדי לדון ביישום דו"ח שנהר.

נכון.

ולא אם הדו"ח היה כזה או כזה.

אני חשבתי, אולי לתומי, שהוועדה מתכנסת כהמשך לכינוסים קודמים שכבר היו ובהם היו איזשהן החלטות שלמיטב ידיעתי לא בוצעו.

נכון. גם על זה נדבר, בהחלט.

מאז שישבה ועדת שנהר, אני חושב שעברו כעשר שנים. לגבי כל הנושא של יהדות המזרח התפתח איזשהו גוף ויידע ואני חושב שכל האנשים שנמצאים פה תורמים לו והוא יכול להשתלב. אני חושב שהוא גם יכול לנגוע בתלמידים.

זה מתקשר גם לנושא היישום.

כן, נדבר על זה.

אני רוצה שזה יילקח בחשבון, כדי שזה לא יישכח בדיון.

לכן רציתי להציע להזמין גם את מרכז דהן, את שמעון אוחיון, שהוא עוסק דווקא בצד הזה.

לא, לא. תראה, הדיון בבר אילן קצת הוחמץ. כשלא מתמקדים בדבר, מדברים על יהדות, והכל מתפזר. יש דו"ח, יש בו עמודים, יש בו מילים, יש בו משפטים, יש בו המלצות.

דו"ח שנהר מדבר על מערכת החינוך הפורמלית.

אנחנו רוצים לדון מה בוצע, מה לא בוצע, למה ואיך. רוצים לדון בנושאים נוספים? אני פתוח לדבר הזה. מישהו יפנה, יכין איזה מצע לדיון, ברצון רב. עם כל הכבוד, הדיון הבא יהיה על הביצוע של הדו"ח כמו שהוא. רוצים להציע ועדה נוספת? רוצים להציע התפתחויות? הכל לגיטימי ואזני כרויה. אין בעיה. פרופסור רביצקי, בבקשה.

אני רוצה להעיר שתי הערות קצרות. האחת, אני רוצה להציע ליושב ועדת החינוך של הכנסת, לבקש מכמה אנשים להכין כמה עמודים שהם השלמה של ועדת שנהר בנושא של יהדות המזרח ולקיים על זה אחר כך ישיבה או חצי ישיבה, כמה שצריך.

דבר שני, אני לא יודע אם זה לפרוטוקול או לאוזניים של כולנו, אבל זה קצת לא נכון להגיד שהישיבה היום לא מתקיימת בגלל משרד החינוך. זו כבר ישיבה שניה שנקראת ועדת החינוך של הכנסת והישיבה היא עם יושב ראש הועדה. אין אף חבר כנסת. חברת הכנסת אביטל היתה לרבע שעה, היתה צריכה ללכת בתשע בישיבה שמתחילה רשמית בשמונה וחצי. כלומר, זו ישיבה שניה רק עם היושב ראש. אני כבר מודיע מראש: אני תמיד אשמח להיות מוזמן לפגישות עם יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, אבל אם קוראים לזה ועדת החינוך, כדאי לוודא שחברי הכנסת מתכוונים להגיע.

נעשה גם את זה.

יכול להיות שיש טעם לדיון עם יושב ראש הועדה, אבל כיוון שקוראים לזה ועדת החינוך וזו כבר פעם שניה - - -

נעשה דיון, אם כי אני משוכנע שהשמועה כרגע עברה שקורה בישיבה מה שקורה, כי בדרך כלל מצטרפים ואני יודע על כוונה של עוד שלושה חברי כנסת להגיע. כנראה שהשמועה עוברת, אבל אני אשתדל להעביר את ההערה שלך למי שצריך.

עוד הערה אחת.

בבקשה ובזה נסיים.

שוב אני רוצה לדעת אם אני צודקת או לא. עד כמה שאני הבנתי, ועדת שנהר עסקה במערכת החינוך הפורמלית, כך שכל הסיפור הזה – מרכז זה ומרכז כזה, עד כמה שהם חשובים – אני לא יודעת אם זה לעניין.

מה שרלוונטי לביצוע, נזמין. מה שלא רלוונטי לביצוע, נזמין לדיון נוסף.

זה רלוונט בדיוק לנושא זה. לבתי ספר, לחינוך וכולי.

זה צריך להיות בתי הספר. זה הנושא.

רבותי, אני מוסיף את התנצלותי על התנצלותה של המנכ"לית ונועל את הישיבה. תודה. שיהיה להם יום חם.



הישיבה ננעלה בשעה 09:20.