פרוטוקולים/ועדת חינוך/2495



3
ועדת החינוך והתרבות
27/12/2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/2495
ירושלים, י"ג בטבת, תשס"א
8 בינואר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מספר 228
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ד', א' טבת התשס"א, 27/12/2000, בשעה 09:05

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
יהודית נאות
קולט אביטל
פרופ' מיכאל נודלמן

ענת מאור

משרד החינוך:
ד"ר יצחק תומר - סמנכ"ל ומנהל המינהל להכשרה ולהשתלמות
איציק כהן - סמנכ"ל בכיר ומנהל המינהל הפדגוגי
פרופ' זמירה מברך - המדענית הראשית
יפה ויגודסקי - מנהלת המינהל למדע ולטכנולוגיה
ד"ר חנה ויניק - מפמ"ר טבע
ד"ר גילי שילד - מנהלת אגף בקרה והערכה
ד"ר מרים עמית - מפמ"ר מתימטיקה
עופר רימון - סגן סמנכ"ל אגף תכנון
מאיר בוזגלו - האוניברסיטה העברית
יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה

פרופ' חיים הררי - נשיא מכון ויצמן
פרופ' מינה טייכר - ראש המחלקה למתימטיקה ומדעי המחשב
באוניברסיטת בר-אילן
פרופ' עזריאל לוי - חוג למתימטיקה באוניברסיטה העברית

אברהם סנפירי - יו"ר

פרופ' צבי ארד
פרופ' ברנרד פנצ'וק

תלמה גביש
ד"ר רות זוזובסקי - אחראית מטעם הגוף הבינלאומי לניהול
המחקר

כישלון תלמידי ישראל במבחני המתימטיקה העולמיים

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

רבותיי, אני מבקש לפתוח את ישיבת הוועדה.

"כישלון תלמידי ישראל במבחני המתימטיקה העולמיים", אך המבחנים היו גם במדעים, ואנחנו בהחלט נתייחס גם לעניין של מדעים, ואני מתנצל על כך שמשום מה בכותרות כתוב רק מתימטיקה. הסבו את תשומת לבי לכך רק לפני יום-יומיים. אני מקדם בברכה את כל האורחים שלנו, ממשרד החינוך ומכל המקומות האחרים, ובראשם, פרופסור חיים הררי, נשיא מכון ויצמן למדע.

לצערנו, התבשרנו שבמבחן האחרון, שהתוצאות שלו פורסמו בראשית החודש. ישראל השתתפה במבחנים של I.E.A., שהיא האגודה הבינלאומית להערכת הישגים לימודיים. האגודה הזאת עורכת מחקרים לבדיקת מגמות ושינויים בחינוך המתימטי ובחינוך המדעי וישראל. למיטב ידיעתנו, ישראל משתתפת במבחנים האלה מאז שנות ה60-'. הכל אני אומר "למיטב ידיעתנו", על סמך חומר שהכינה לנו כאן גברת שירה בן ששון-פורסטנברג, שהיא אחת מעוזרות המחקר של הוועדה. ובכן, למיטב ידיעתנו, במחקר השתתפו 38 מדינות, ישראל דורגה במקום ה26- במדעים ובמקום ה28- במתימטיקה. בכותרת קראנו לכך "כישלון", בכלי התקשורת אפילו קראנו לכך "כישלון מחפיר". בוודאי לא היינו רוצים למצוא את החינוך בישראל בדירוג כל כך נמוך במבחנים בינלאומיים, דבר שמצביע על בעיה קשה מאוד.

אני גם בתחושה קשה יותר כיוון, שלצערנו, החדר הזה עוסק בכישלונות רבים, ומדרך הטבע - את המחוננים אנחנו הרי לא מביאים לשולחן הוועדה, אולי זה גם לא בסדר. רק לפני חודשים ספורים קיימנו כאן דיון קשה ונוקב על הכישלונות בהוראת הכתיבה והבנת הנקרא, שגם שם יצאנו עם תוצאות קשות מאוד. אתמול היה לנו דיון קשה מאוד על נושא של התגברות האלימות במוסדות החינוך, שקרוב ל50%- מהתלמידים נחשפים, או לא מרגישים בטוחים בבית הספר, עם אחוזים פשוט מדהימים. חשבנו שאולי במתימטיקה ובמדעים לפחות, התמונה טובה יותר. אולי לפחות לומדים - מילא קצת מרביצים, קצת מעשנים סמים, אבל לפחות לומדים מתימטיקה ומדעים - המוח היהודי, אבל התברר לנו, שלפחות על פי התוצאות האלה, יש איזו שהיא בעיה.

אני נהגתי לומר - אינני יודע אם האמירה הזאת היא נכונה - שבדרך כלל לא התלמיד נכשל, אלא המערכת נכשלת. כלומר, המערכת הרי צריכה לקבל את התלמידים כנתון והיא צריכה להתאים את עצמה לתלמידים, ואם יש כישלון, אזי הכישלון אינו של התלמידים, אלא כישלון של המערכת - אני נזהר לא לומר כישלון של המורים, כי זה לא רק מורים, זה גם תכניות לימודים, זה גם אמצעים, זה גם מדיניות, אולי זה דברים נוספים.

אני מייחס חשיבות רבה מאוד לדיון הזה, ואנחנו אולי נפתח בכך שניתן למשרד החינוך להציג, ממש בקצרה, את הממצאים, מה בעצם קורה, מה קרה, ולאחר מכן נקיים את הדיון ביחס לממצאים, ובעיקר, מה ניתן לעשות, או איך צריך לעשות. אני קיבלתי התנצלות הבוקר מפרופסור נאוה בן-צבי, שהיא מונתה לעמוד בראש הוועדה לבדיקת לימודי המתימטיקה - אני מבין שלא מדעים, אלא רק מתימטיקה, ולא שמעתי שנעשה משהו בעניין לימודי המדעים - היא חולה, היא אמרה שהיא תשלח מישהו אחר מחברי הוועדה, אינני יודע את מי.

אני הגעתי במקומה.

מר מאיר בוזגלו. אני מקדם בברכה את חברת
הכנסת ענת מאור, שהיא איננה חברת הוועדה, אבל הואיל והיא יושבת ראש ועדת המדע של הכנסת, אני מניח שיש לה עניין גדול מאוד בנושא.

זה בדיוק העניין, ואני רוצה לשמוע על ההיבט
של לימודי מתימטיקה לבנות.

את נמצאת פה ותוכלי לברר. עכשיו יש סדר
במשרד החינוך ואני משבח את זה - מוסרים לי כאן פתק שמי שתציג את הממצאים זו ד"ר רות זוזובסקי, שהיא עורכת המחקר בארץ. יפתח לפניה מר יצחק כהן, סמנכ"ל בכיר וראש המינהל הפדגוגי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. סך הכל, כפי שנאמר,
תוצאות המבחן אינן מחמיאות, בלשון המעטה. הסוגייה של בחינות והשתתפות בבחינות בינלאומיות היא סוגייה שמטרידה מדינות רבות וגם את מדינת ישראל. אנחנו התלבטנו ומצאנו לנכון שיש חשיבות רבה שאנחנו נשתתף, למרות שמדינות חשובות, כמו צרפת, גרמניה ואחרות, החליטו שהסוג הזה של המבחנים הוא פחות חשוב. אנחנו מצאנו לנכון שההשתתפות שלנו היא משמעותית וחשובה וממנה נפיק את מירב התועלת ונלמד כמה שיותר, גם בהשוואה למקומות אחרים.

כשקיבלנו את הממצאים הראשונים - זה היה עוד בחודש יולי-אוגוסט - מצאה המנכ"לית, גברת שלומית עמיחי, לנכון למנות בספטמבר, לפני 5 חודשים, ועדת בדיקה.

כבר אז ידעתם את התוצאות?

אז כבר ידענו גם תוצאות שלנו שהגיעו
אלינו במסגרת של ניתוחים, לא רק של תוצאות בינלאומיות, אלא גם - אני אפרט - מיצב בנושאים אחרים, אבל בסך הכל ידענו שיש בעיה, וסביב העניין הזה ביקשנו למנות ועדה. הוועדה הזאת, בראשותה של פרופסור נאוה בן-צבי, שהיא גם יושבת ראש ועדת המקצוע במדעים, נתכנסה מספר גדול של פעמים, משתתפים בה נציגים מהאקדמיה, נציגים מהמשרד, מנהלי בתי ספר, מורים מן השורה, מדריכים ועוד - אני אתן לך את רשימת חברי הוועדה. ביקשנו לקיים ניתוח מעמיק ובדיקה קפדנית ככל שרק ניתן, שייקחו בחשבון הכל. הכל - המשמעות של זה, החל מתכניות לימודים, דרכי הוראה, הכשרת מורים וחומרי הלמידה. הגבלנו את הוועדה בזמן, אמרנו שאנחנו מבקשים לקבל את הממצאים עד חודש אוקטובר 2001. כמעט שנה, כדי לעשות ניתוח הכי מעמיק שרק ניתן, בכל המרכיבים, כפי שאמרתי, החל מבדיקת תכניות ההכשרה, בדיקת תכניות ההשתלמויות וההדרכה, הקצאת המשאבים, הערכה של תכניות קיימות, הערכה של תכניות התערבות פדגוגיות שאנחנו מקיימים, הממדים והמרכיבים השונים.

יחד עם זאת, בשל קוצר הזמן וכדי לא להפסיד שנה, ביקשנו להגיש המלצות ביניים. המלצות הביניים אמורות להיות מוגשות למשרד בתוך חודשיים מהיום על ידי צוות משימה. לוח הזמנים נגזר מאיזו שהיא היערכות גם לתקציב 2001 וגם למה שניתן אולי לעשות בתשס"א, ובוודאי - וזה מה שחשוב - לקראת היערכות לשנת הלימודים הבאה, תשס"ב. מתחייב איזה שהוא שינוי בהנחיות לבתי הספר במערך של תקצוב, בקביעה של תכניות, בארגון לימודים וכולי לשנת הלימודים באה.

הדגש לאותו צוות משימה הוא בשני כיוונים. כיוון אחד זה בשיפור איכות ההוראה, זה אומר: הכשרה, הדרכה והשתלמויות, והנקודה השנייה זה היבטים שקשורים בצמצום פערים, כי אני חושב שלסוגייה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת על ההישגים בכללותם, והישגים של קבוצות אוכלוסייה מסוימות בתוכם.

לעניין סוגיית צמצום הפערים, אנחנו מקדישים הרבה מאוד מאמץ בשנתיים האחרונות בצורה ניכרת ומשמעותית בהסבה של תקציבים רבים מאוד מהמשרד לכיוון של אוכלוסיות חלשות, בכל הגילאים. אתמול שמענו על אשכול 1,2 לגילאי 3-4, פנימיות יום, תכנית חומש למגזר הערבי והרבה תכניות אחרות, שהמשרד מקדיש להן מאמץ גדול מאוד.

יחד עם זאת, כדי להסתכל בראי ולומר לעצמנו היכן הבעיות, אנחנו מקדישים מאמץ גדול במשך השנה האחרונה כדי לבחון את האפקטיביות של תכניות בתוך בתי הספר, תכניות שהוכיחו את עצמן. בדיקת האפקטיביות ב"מדרום" במשך 3 השנים האחרונות לימדו אותנו שבהשקעת מאמץ ובדיקת התוצאות והממצאים באופן קבוע ומסודר ניתן בהחלט לשים את האצבע על בעיות ולטפל בהן. הפעלנו, ונמשיך להרחיב הפעלה של מערכת משוב בית ספרית, "מיצב" אנחנו קוראים לזה - אם תרצו לשמוע פרטים, אפשר יהיה להשלים - תכנית עבודה בית ספרית שמבוססת על תכנון, על הכנה של תכנית עבודה בית ספרית, אישור שלה, בדיקה שלה, כדי לראות שהשקעת המשאבים ממוקדת בצורה נכונה, ביסוס של עבודת ההוראה על סטנדרטים, על תפוקות, בדיקה של דברים שהם ניתנים למדידה ולא תחושות בטן ורגשות, ואחרון - הערכה של כל התכניות הקיימות - לקחת את כל תכניות ההתערבות, ולראות אם יש בהן כדי לשפר.

כיוון אחר, בכיוון של צמצום פערים, זה תמריצים לשיפור פערים בנושאים שונים, שהיו קודם, אבל הרחבנו אותם בצורה ניכרת, תגמול למורים ולתלמידים, תכניות כמו תגמול דיפרנציאלי - דנו בזה בוועדה הזאת - תגמול אישי למורים וזיקה להישגים לימודיים טובים במדעים ובמתימטיקה - הדגש הוא הישגים טובים במדעים ובמתימטיקה - מלגות לתלמידים בחטיבה העליונה על בסיס של שיפור הישגים, גם לתלמידים חלשים מאוד, שבעבר לא הגיעו אף פעם להישגים כלשהם וגם תלמידים אחרים, ותכניות נוספות שהזכרתי קודם, כמו תכניות חומש, תכנית "אופק", שזה יישובים בטיפול נקודתי - אנחנו משקיעים שם 115 מיליון ש"ח, לתכנית החומש כ100- מיליון ש"ח, תכנית כמו "בגרות 2000", טיפול פרטני בתלמידים חלשים, השקעה של כ15- מיליון ש"ח - אני מדבר כרגע על הסבה של תקציבי משרד לטיפול באוכלוסיות חלשות, לצמצום פערים, להדגשים בתחום של מדעים ומתימטיקה בעיקר ולבדיקה של תפוקות, כדי לדעת שאכן הפעולות האלה הן פעולות שמניבות תוצאות.

אני חושב שהמאמץ הגדול בתגבור כיתות מסלול בגרויות, כיתות הכוון, הגדלה והרחבה של מספר הכיתות האלה והשקעה באיכות ההוראה, השתלמויות והכשרת מורים, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, בוודאי יניבו פרי. אני מעריך שאת המאמץ המרוכז הזה אנחנו נמצא בממצאים הבאים, בשנת 2003.

תודה רבה. ד"ר רות זוזובסקי, את עובדת
משרד החינוך?

אני עובדת אוניברסיטת תל אביב במרכז
לחינוך מדעי וטכנולוגי, ואני הגשתי את הצעת התקציב למחקר של המדענית הראשית. קודם כל, ברצוני להגיד שאני איש הוראת המדעים, אני מה שנקרא CIENCE INDICATOR שנים רבות, עובדת בהכשרת מורים, מכירה היטב את העסק הזה זה 40 שנה, וחוקרת הרבה מאוד שנים. מאז שנות ה80- אני עובדת על מחקרי I.E.A..

אני אתן כמה דברים על הקונטקסט של המחקר, אני חושבת שזה חשוב לדעת מה קורה:

1. קודם כל, מסגרת דגימה - מי נכלל במדגם הזה? נכללת למעשה כל אוכלוסיית התלמידים בארץ שלמדו בכיתות ח', גם בבתי ספר יסודיים, גם בחטיבות ביניים, גם במגזר היהודי, גם במגזרים הלא יהודיים, למעט תלמידים של החינוך המיוחד וכמה כיתות ש"התגלגלו" למדגם, בדיעבד התברר שאלה כיתות במזרח ירושלים, שם לומדים תכנית לימודים ירדנית, והם ירדו מהמדגם. זאת אומרת, יש כאן מדגם שהוא ממש מייצג את כל אוכלוסיית ישראל, שונה מזה שהופעל בשנת 95', אז הודגמה רק אוכלוסייה יהודית - יש לזה משמעות בפרשנות של הנתונים.

2. מדגם של 150 בתי ספר, ש33- מהם מגזרים לא יהודיים - אלה היו דרישות הדגימה המאוד מחמירות של הצוות הבינלאומי, שדגם גם את הדגימה על מסגרת המחקר שקבענו אנחנו. 3,383 תלמידים מהמגזר היהודי, ו812- תלמידים מהמגזרים הלא יהודיים. כשאני אומרת לא יהודיים, זה גם ערבים וגם דרוזים וכן הלאה.

המבחן כלל הרבה מאוד פריטים שחוברו בהתאם למסגרת קוריקולרית של המחקר. המסגרת הקוריקולרית הזו זאת עבודת צוות של אנשים מתחומי המקצועות מתימטיקה ומדעים, מומחים - ועדה מיוחדת שישבה ובנתה את התכנים, את המיומנויות שהמחקר צריך לטפל בהן. על הבסיס של המסגרת הזו חוברו פריטי מבחן, שעברו שלב של פיילוט, נופו מהם כאלה או אחרים - אחר כך אני אוכל להרחיב אם תרצו. נשארו בסיכומו של דבר 162 פריטים במתימטיקה, 150 פריטים במדעים, שמכסים את תחומי התוכן המרכזיים. במדעים הם כללו גם משהו שמסורתית לא היה בתוך מדע וטכנולוגיה, אבל עכשיו כן נמצא - מדעי כדור הארץ.

הפריטים האלה חולקו בצורה שיטתית ל8- נוסחי מבחן, 8 נוסחי מבחן אלה חולקו בצורה אקראית בתוך כיתה, כל ילד, ידענו מראש איזה מבחן הוא יקבל. בצורה כזו, בעצם, תלמידים לא נבחנו על אותו סט של פריטים, אבל הסטטיסטי שמעניין את המחקר הוא הממוצע של המדינה כולה, והוא הממוצע על כל 162 הפריטים במתימטיקה וכל 150 הפריטים במדעים. נוסף לכך, היו הרבה מאוד שאלוני קונטקסט. המחקר הזה, בניגוד למחקרים אחרים של מה שנקרא HORSE RACE, כולל גם הרבה נתוני קונטקסט, שמאפשרים לבחון את ההישגים, לא רק מי חזק יותר, אלא באיזה קונטקסט מי חזק יותר. זה לגבי השאלונים.

מה קרה מבחינת הממצאים שיש לי להראות? קודם כל, אני רוצה להגיד שוב שההשוואה היא השוואה של שתי אוכלוסיות שונות, כולל המגזר הלא יהודי, שהתוצאות שלו השפיעו - אחר כך אני אראה משהו שאולי יקל קצת מתחושת אי-הנוחות שאנחנו מרגישים נוכח ממצאים כאלה.

אמרנו את זה כבר, אמרו כאן, ישראל תופסת מקום 28 מתוך 38 המדינות. היא תופסת, על אוכלוסייתה, את המקום ה28-, ואת ה26- במדעים. בשני המקרים האלה היא מתחת לממוצע הבינלאומי, חמישית סטיית תקן, זה הבדל משמעותי.

יש ירידות בדירוג, מ1995- ל1999- - וכאן ההשוואה נוגעת אך ורק למגזר היהודי. שימו לב לזה שבמתימטיקה, ממקום 16 למקום 20, מתוך 26 מדינות שהשתתפו בשני המועדים האלה, ובמדעים ממקום 19 למקום 21, מתוך 26 המדינות. אני מראה לכם שקף שעשיתי בעניין הזה - אני סימנתי כאן בחצים את הירידה של ישראל, אבל סימנתי גם מדינות שלפתע פתאום, בפרק הזמן הזה, גילו עלייה מיוחדת, ואני אראה את אותו דבר גם במדעים, שם התנודות הן פחות דרמטיות. אני רוצה להגיד שהמספרים שאתם רואים הם מספרים על סולם של 1-1000.

נקודה נוספת היא שיעורי המצטיינים. מצטיינים הם אלה שנמצאים מעל האחוזון ה90- של הממוצע הבינלאומי. נקבע מהו הציון, מי נמצא מעל זה - והשוו את זה במדינות השונות. אצלנו יש רק 5% במתימטיקה.

זה לא אומר לי כלום. מה קורה במדינות
אחרות?

בסינגפור יכולים להיות 34% במה שצריך היה
להיות מעבר לציון של האחוזון ה90%-.

אצלנו אין פערים גדולים?

לא, להפך, אצלנו יש מעט מאוד
מצטיינים, ובסינגפור, מעל לאחוזון ה90%-, במקום שנמצא העשירון העליון של כל המשתתפים, שם יש קבוצה גדולה של תלמידים מצטיינים. 7% במדעים, וגם כאן היו ירידות רק לגבי היהודים.

מה שאני מבין מהנתון הזה של שיעורי
המצטיינים, זה שלא שהמערכת שלנו בנויה מפערים גדולים מאוד, שיש קבוצה שהיא טובה מאוד ויש קבוצה שהיא גרועה מאוד - זה לא הנתון הזה.

אכן זה לא הנתון הזה.

כפי שאמרתי, אין פערים.

יש פערים.

ההתפלגות שלנו היא לא שונה בהרבה משל
האחרים, אלא שכל ההתפלגות שלנו היא
נמוכה יותר.

אני אחזור על העניין הזה. אני אומרת שוב,
לקחו את הציונים של כולם, חילקו את זה לרבעים. בדקו כמה נמצאים מעל הציונים הממוצעים הבינלאומיים. אצלנו בארץ, בעשירון העליון של הסקלה הבינלאומית, נמצאים רק 5%. בארץ כמו סינגפור - אינני זוכרת בדיוק - נמצאים 40%. כרגע אין זה אומר הרבה. היו ירידות בעניין הזה.

דימוי עצמי של תלמידים - יש סקלות, יש אינדקסים: אלה שיש להם דימוי עצמי גבוה מאוד זה 27% במתימטיקה, כאשר 18% זה הממוצע הבינלאומי. אלה שיש להם דימוי עצמי גבוה מאוד במדעים זה 39%, לעומת 25% ממוצע בינלאומי - מרגישים די טוב התלמידים.

עמדות חיוביות ללימודי מתימטיקה - במתימטיקה שיעור בעלי העמדות החיוביות מאוד - למה אני משתמשת בזה? כי רובם נמצאים באמצע, אז עליהם אני לא רוצה לדבר. 44% לעומת ממוצע בינלאומי של 37% - שוב, מרגישים טוב הילדים. במדעים, התחושה פחות טובה, 30% בעלי העמדות החיוביות ללימודי מדעים, לעומת 40% בממוצע הבינלאומי.

יש פערי הישגים במערכת בין בנים לבנות. 100 נקודות ציון זה סטיית תקן שלמה, 16 נקודות ציון זה משהו כזה בין הבנים לבנות, כשהבנים טובים יותר. הממוצע הבינלאומי במתימטיקה זה רק 4. במדעים הפער הוא לא מובהק, 14 נקודות ציון, והוא דומה לממוצע הבינלאומי, בכל המדינות קיים פער מהסוג הזה.

פער הישגים נוסף הוא פער הישגים בין התלמידים במגזר הלא יהודי ליהודי. פערי הישגים ממש קשים. בתור מישהי שהתעקשה על הכללת המגזרים האלה - 1.7 סטיית תקן לטובת המגזר היהודי במתימטיקה, וסטיית תקן שלמה במדעים.

פערי הישגים בין בתי ספר על פי שייכות לעשירוני טיפוח - הפערים הם בין תלמידים בבתי ספר מבוססים לחלשים - במתימטיקה נמצאות שתי הקבוצות הקיצוניות, זה עשירונים 1-3 ו7-10-, זה חצי סטיית תקן במגזר היהודי ושליש במגזר הלא יהודי, לטובת המבוססים כמובן, ובמדעים 0.75% סטיית תקן בין שני הקצוות, יהודים ולא יהודים.

אני רוצה להוסיף - ואני חושבת שאני מסיימת - משהו על נתוני הקונטקסט - לא כל נתוני הקונטקסט - וזה לא במיוחד נתוני הקונטקסט שכדאי להתייחס אליהם, שרוב התלמידים בישראל לומדים אצל מורים שיש להם תואר אקדמי ותעודת הוראה, וזה יותר מאשר בממוצעים הבינלאומיים.

מה שמחמיר את התמיהה.

מה שבדקתי ומצאתי, שיש השפעה לעובדה
שיש להם תואר אקדמאי מתקדם ושיש להם תעודת הוראה להישגים של התלמידים, כי יש איזו שהיא פרוצדורה מסוימת של השוואות שהם עושים - זה דבר אפקטיבי.

מספר התלמידים בישראל הוא לא גדול במיוחד בהשוואה לממוצעים הבינלאומיים.

מה זה לא גדול? כתוב כאן קטן מהממוצע.

מספר התלמידים בממוצע לכיתה קטן
מהממוצעים הבינלאומיים. הוא לא גדול במיוחד, והוא קטן מהממוצעים הבינלאומיים. רוב התלמידים לומדים בין 3.5-5 שעות שבועיות מתימטיקה ובין 2-3.5 שעות שבועיות במדעים - פחות מהמכסה שהוקצתה להם, אבל יותר ממה שקורה במדינות אחרות על פי הממוצעים הבינלאומיים. לישראל יש יתרון גדול בשימוש במחשבים, הן בשיעורי מדע והן בשיעורי מתימטיקה, והיא מהמדינות המתקדמות בשילוב אינטרנט בהוראה, וכשני שלישים מהתלמידים בישראל לומדים בבתי ספר מתוקשבים, בעלי נגישות לאינטרנס.

רגע אחד, הנתונים האלה הם גם על בית ספר יסודי, גם על חטיבת ביניים?

בתי ספר שיש בהם כיתה ח', גם יסודיים וגם
חטיבות ביניים. האוכלוסייה שלנו היא תלמידי כיתות ח' בלבד, זאת אומרת, סוף כיתה ח'. בחודש מאי נערך המחקר הזה. אני הבאתי את הנתונים האלה, שהם אפס קצהו של אוסף הנתונים שיש במחקר הזה, ולכן גם משמעותו.

תודה רבה. פרופסור חיים הררי בבקשה.

אני הייתי רוצה לנסות ולהכניס טיפה סדר
בחשיבות היחסית של כמה מהדברים שנחשפו כאן, כי נדמה לי שאנחנו נעשה טעות גדולה אם נתחיל להסתבך בפרטים פחות חשובים ונעזוב את העיקר. הנקודה הראשונה שברצוני לומר היא, שיש הבדל עצום בין המצב במתימטיקה למצב במדעים. אינני מתרגש בכלל מהמצב במדעים. קודם כל, לימודי המדעים בבית הספר היסודי, שעליהם נשענת כיתה ח', זה פחות חשוב - אני מתחיל פשוט להוריד מסדר היום דברים שהם לא כל כך קריטיים - שנית, במדעים בודקים ידע די אקראי. במדינה אחת לומדים חומר מסוים, במדינה אחרת חומר מסוים, תכנית לימודים כזאת, תכנית לימודים אחרת. יש הרבה מאוד מקריות, זה גם לא כל כך חשוב מה לומדים במדעים, ובלבד שילמדו היטב בחטיבת הביניים ובבית הספר היסודי, ואם המבחן מתייחס במקרה, או שלא במקרה, לחומר שכן נלמד בקוריאה ולא נלמד בצ'כיה, או להפך, יש לזה הרבה מאוד השפעה במדעים, כי המדעים הם לא בנויים בהיררכיה. לא כל דבר שאתה לומד בכיתה ח', בהכרח נשען על מה שלמדת קודם וכולי. עם כל חשיבות המדע - ואני בא מהמדעים, אני פיסיקאי - אין בכלל להשוות את החשיבות של המדעים ברמה הזאת של כיתות א-ט לחשיבות המתימטיקה, וכאן אני מגיע לעיקר.

התוצאות במתימטיקה הן אכן אות אזהרה חמור מאוד. הן לא מפתיעות אף אחד שמצוי בתמונה של מערכת החינוך בארץ, ואני מיד אומר למה, אבל מתימטיקה היא מקצוע הרבה יותר היררכי. כשאתה בודק את כיתה ח' במתימטיקה, אתה בודק מה עשית מגן הילדים ועד כיתה ח', אתה לא בודק מה שעשית בכיתה ח' - לא התחלת ללמוד בכיתה ח'. אתה בודק את המקצוע שהוא השפה הכי חשובה, לא רק של המדע והטכנולוגיה, אלא גם של הכלכלה והרפואה ועוד הרבה מאוד מקצועות. דרך אגב, אני משוכנע שאילו היו בחינות כאלה, שניתנות להשוואה, באנגלית ובעברית, כלומר, בשפה ראשונה ושפה שנייה, אזי התוצאות היו דומות, הכישלון שלנו היה דומה. בהשוואות כאלה יהיה עוד יותר קל למצוא תירוצים: אם אנחנו יודעים יותר עברית מאשר הדנים יודעים דנית - יהיו אלף סיבות למה כן ולמה לא.

סיבות או תירוצים?

גם וגם. גם סיבות אמיתיות וגם תירוצים. לכן
אני נזעק בעיקר לגבי הנושא של המתימטיקה. אני מוכרח לומר שיש כמה דברים שלא צריך יותר מדי להתרגש מהם. השינוי משנת 95' לשנת 99' אולי משקף משהו, אולי לא. זה שאנחנו מקום 26 ולא מקום 22, או 20, פחות מרשים אותי. מה שמרשים אותי הוא, שאנחנו, לא רק שאיננו הרבה מעל הממוצע העולמי, אלא אנחנו ממש מתחת, והדבר השני שמדאיג אותי, אולי יותר מכל - וסליחה שאני מתייחס לזה בצורה כזאת, אבל זה חמור מאוד - זה הממצא לגבי העשירון העליון. אנחנו תמיד ידענו שאנחנו מדינה עם פערים, אנחנו ידענו שאנחנו קיבוץ גלויות, אנחנו ידענו שאנחנו מדינה עם מה שהיום קוראים, שבטים: יש שבט לא יהודי, יש שבט חרדי, יש שבט כזה ויש שבט אחר, אבל תמיד אמרנו - ועם הצדקה, בגלל ההישגים המדעיים וכך הלאה - שיש לנו איזו שהיא צמרת, שהיא מסוגלת להתחרות עם כל אחד בצמרת העולמית. אילו זה היה כך, אזי בעשירון העליון של העולם היינו מוצאים לפחות את העשירון העליון שלנו, ואולי יותר מזה, ואז היינו, בצדק, כואבים את העובדה שהפערים אצלנו גדולים יותר מאשר אצל האחרים. אבל זה לא מה שקרה. מה שקרה הוא שאנחנו נמוכים יותר בכל. גם הממוצע שלנו נמוך יותר וגם הצמרת שלנו נמוכה יותר.

אם מנסים לנתח את הסיבות, אני רואה בראש ובראשונה שתי סיבות לגבי הכישלון במתימטיקה, אבל אחר כך אני בכל זאת אומר משפט אחד מרגיע. לדעתי, הסיבה האחת היא שמערכת החינוך מזניחה בצורה דרמטית, מכיתה א' עד י"ב, את מקצועות היסוד ומקצועות הבסיס. כלומר, אנחנו לא מגדילים את מספרי השעות, אבל אנחנו כל הזמן מכניסים עוד נושאים ועוד מקצועות ועוד תכניות. כל שבוע אנחנו שומעים בעיתונות שמשרד החינוך הכניס עוד מקצוע, תכנית לימודים לנושא כזה או אחר. הכל חשוב - מזהירות בדרכים ועד חינוך מיני, מחינוך לדמוקרטיה ועד קרימינולוגיה, מתיאטרון עד אינני יודע מה. הכל חשוב - אינני אומר את זה בציניות - חשוב מאוד.

איך זה מסתדר עם השקף שראינו, שהיקף
הלימודים, או מספר שעות…

מספר השעות זה המקום היחיד שבו אנחנו
באופן דרמטי מתחת לממוצע. היא אמרה לך שמספרי התלמידים אצלנו בסדר והשכלת המורים אצלנו בסדר, אבל מספר השעות - אתה שמעת שאת כל המדעים גם יחד, אנחנו לומדים…

לא כך אני הבנתי את השקף. הבנתי מהשקף
בדיוק הפוך, ונראה למי יש פה "בעיה
בהבנת הנקרא".

מה שאני אמרתי הוא ששיעורי התלמידים
שלומדים את מכסת השעות האלה, על פי הממוצעים הבינלאומיים, נמוכים יותר. אני לא אמרתי שהממוצעים שלנו נמוכים יותר מאשר העולם, ולא אמרתי שיש יותר שעות. הקבוצה הזו של השעות - שיעור התלמידים שלומדים את זה, בעולם, נמוך יותר. יכול להיות שהם לומדים יותר שעות. מה שאני רוצה להגיד שבהשוואה - וזה נכון - בהשוואה למה שנקבע כמכסת השעות האופטימלית ללימודי מדעים, לכל הפחות, וכפי הנראה ללימודי מתימטיקה - אנחנו מלמדים פחות שעות מהמכסה האופטימלית. זה לא מתוך נתוני המחקר, זה מתוך הנתונים שליוו את המחקר, נתוני הקונטקסט. אם אמרו שצריך ללמד 6 שעות מדעים, מלמדים 2.5-3 שעות.

כן. אבל למה? מפני שמספר השעות הכללי לא
ירד. מה שקרה הוא שנוספה עוד שעה לזה ושעתיים לזה, ולכל מיני מקצועות קיקיוניים שבאים במקום ללמוד לקרוא, לכתוב, להתבטא כהלכה, אנגלית ומתימטיקה. הדבר הזה הוא רעה חולה, שהולכת ומחמירה ככל שמתקרבים לכיתה י"ב. בכיתה ח' היא כבר בעיצומה.

יש עוד נושא אחד חשוב מאוד במתימטיקה, שהוא קשור גם לנושא של הבנות, של הנשים.

אמרת שאתה רוצה לציין שתי סיבות. ציינת
את הסיבה הראשונה.

אני מגיע לסיבה השנייה. הסיבה השנייה

הרי הבחינה בכיתה ח', במתימטיקה במיוחד, שהיא מקצוע היררכי, זה מקצוע שאתה בונה את הגישה אליו במשך השנים. התלמיד או התלמידה בכיתה ח', יש מאחוריהם 6 שנים בבית הספר היסודי בדרך כלל, ולפעמים 8 שנים בבית הספר היסודי, במקום שעדיין אין חטיבות ביניים. ב6- השנים של בית הספר היסודי הם למדו מתימטיקה אצל מורה כולל, או ליתר דיוק, מורה כוללת. מהיום שהם נכנסו לכיתה א', שיעורי מתימטיקה, שיעורי חשבון, ניתנים בדרך כלל - וסליחה על ההכללה - כמעט תמיד על ידי מורה, שהיא עצמה מפחדת ממתימטיקה. היא לא יודעת מתימטיקה, היא לא מצטיינת במתימטיקה, היא חוששת ממתימטיקה והיא מקרינה את זה על התלמידים, ובעיקר על התלמידות, מפני שהמורה היא איזה שהוא דגם כלפי התלמידות. והתוצאה שאנחנו רואים בכל הסקרים ובכל הבדיקות היא שהפער שנוצר בין הבנים והבנות הולך וגדל ככל שאנחנו מתקדמים בשכבות הגיל.

לזה יש רק תרופה אחת, שהוצעה בצורה ברורה ביותר בדוח "מחר 98", בשנת 1992, כאשר היושב ראש הנכבד של הוועדה היה מנכ"ל משרד החינוך והוא היה אחד מהמובילים של הדוח הזה, ושם נאמר במפורש שיש הכרח שמכיתה ג' - כדי לא לומר מכיתה א' - המורה למתימטיקה בבית הספר היסודי יהיה מורה מקצועי. ההמלצה הזאת לא הוגשמה. אז יש אלף סיבות ועוד אלף תירוצים - אין מספיק תלמידים לסמינרים וכולי וכולי, אבל העובדה היא שמספר המורים המקצועיים למתימטיקה היום בבתי הספר היסודיים, נער יספרם, אולי יאמרו לנו כאן את העובדות, אבל זה מספר אפסי.

הערה: 30% מורים מקצועיים.

אין בשום אופן 30%. בוודאי ובוודאי שאין
אפילו 10% ואני מניח שאין אפילו 5% - אינני יודע אם יש אחוז אחד או 3%. אני מדבר על תואר לפחות בהוראת המתימטיקה, אינני מדבר על תואר במתימטיקה, לא צריך להגזים. בשביל ללמד חשבון בכיתה ג' לא צריך B.A במתימטיקה, אבל לפחות תואר B.ED בהכשרה מקצועית כמורה למתימטיקה, על זה אני מדבר, זה מורה מקצועי. הדבר הזה הוא קריטי.

מעבר לזה, יש שורה ארוכה של דברים אחרים, שוודאי יושמעו כאן, אבל אני מוכרח לומר שהנושא של תכניות הלימודים, עם כל חשיבותו - ואני הקדשתי הרבה שנים מחיי לנושא הזה - הוא יחסית פחות חשוב, כי אפילו אם ייקחו ספר מתימטיקה שכתב פלוני, מורה בעצמו, בלי צוות, בלי בדיקות, והספר לא כל כך טוב - אם המורה יודע מה שהוא עושה ואם התלמידים לומדים מספיק זמן, יש בהחלט אפשרות להשיג הישגים - ראו את ברית המועצות. בברית המועצות תכניות הלימודים לא מזהירות, ספרי הלימוד לא מזהירים, יש מסורת נפלאה של לימודי מתימטיקה וההישגים פשוט מדהימים.

מילה אחרונה - בכל זאת קצת נחמה, אי אפשר להיות פסימי עד הסוף. הזכירו כאן את סינגפור והזכירו כאן את המדינות האסייתיות האחרות שמצטיינות במבחנים האלה. ניקח את סינגפור, כי היא דומה לנו בגודלה, באוכלוסייתה, פחות או יותר - קוריאה היא מדינה גדולה הרבה יותר. סינגפור מזהירה, אז בעשירון העליון יש 5% שלנו ו30%- של סינגפור. אבל מה לעשות שאני לא ראיתי אף הישג מדעי, אפילו בינוני, בהיסטוריה של האנושות שבא מסינגפור? שבסינגפור אין אף אוניברסיטה שאפשר למנות אותה בין 50 הטובות בעולם, או בין 100 הטובות בעולם? שתעשיית ההי-טק של סינגפור לא תרמה אף פעם שום דבר לשום כלום? זו ארץ שהיא פורחת מבחינה כלכלית, והלוואי שהיינו לומדים ממנה הרבה מאוד דברים, אבל בכל זאת, כנראה שבאיזה שהוא מקום, כשמדברים על הצמרת, המבחנים האלה לא בדיוק בודקים את אותו משהו, שהוא האקסטרה שגורם להצטיינות, כי אחרת היינו רואים את סינגפור כמעצמה עולמית בתחומי המדע והטכנולוגיה, ולא היא. אז אני חושב שלא צריך עד כדי כך לקחת ברצינות את הציונים המפורטים - ואני בשום אופן לא מוכן. הסינגפורים באים כל הזמן אלינו ללמוד ולהעתיק אותנו, אז לא צריך עד כדי כך להתרגש.

משפט אחרון, אני מעריך שמצב הוראת כל מקצועות היסוד, ובעיקר עברית, אנגלית ומתימטיקה, הוא בכי רע, ואני הייתי רוצה לראות שר חינוך והנהלת משרד חינוך שפשוט מרימים בגלוי את הדגל ואומרים: עזבו אותנו מכל הדברים האחרים, הם חשובים, צריך לפתח אותם, אבל אנחנו מחליטים שנניח 40% משעות הלימוד מכיתה א-י"ב מוקדשות לעברית, לאנגלית ולמתימטיקה, ובבית הספר היסודי הרבה יותר כמובן, אבל בכיתות ז-י"ב, עברית, אנגלית ומתימטיקה 40% ועוד 40% היסטוריה, תנ"ך, ספרות ומדעים - כלומר, הרמה השנייה של מקצועות היסוד ואחר כך את כל השאר נשאיר ל20%- ונסתדר איתם יפה מאוד. כל זמן שאנחנו לא עושים את זה, אנחנו מקיימים שנת לימודים - מדברים על מספר שעות שבועיות, אבל כמה שבועות יש בשנה? והטיולים? והשביתות? הכל זה "ישראבלוף" אחד גדול. בסופו של דבר יש לנו 50-70 שעות בשנה במקצועות האלה. על הנייר - 90 שעות, אבל פועל - 50-70 שעות, במקום שהיו צריכות לנו, במדעים למשל, בכיתה ח', 180 שעות - 6 כפול 30. אז מה הפלא שאנחנו לא עומדים בדבר הזה? והצירוף של כל הדברים האלה הוא הדבר היחידי שניתן לעשות, אין תרופת פלא.

תודה רבה. פרופסור מינה טייכר, אני מבין
שאת נציגת ור"ה.

אני נציגת ור"ה, אבל אני גם חברה
בוועדת משנה של המועצה להשכלה גבוהה לענייני מוסדות להכשרת מורים. יש פה הרבה מומחים בכל הנושאים האלה, שיתייחסו לכל מיני נקודות, וברצוני להתייחס ל3- נקודות. פרופסור חיים הררי לקח לי חלק מהעבודה בשתי הנקודות הראשונות, אבל בכל זאת אני אתן לזה הדגש נוסף. הנקודה הראשונה, שהמורים בבתי הספר העממיים אינם מקצועיים. אז לא מדובר בזה שאין להם תואר במתימטיקה או אין להם תואר בהוראת המדעים. גם כשהוא מורה בבית ספר עממי הוא בעצם מורה כללי. כמות ההתמקצעות שלו בשטח מסוים שהוא מלמד, כשהוא לומד בסמינר, היא נמוכה מאוד, והמועצה להשכלה גבוהה, במסגרת ועדת המשנה הזו, נתנה כבר דעתה לעניין הזה, כדי שהמורים למתימטיקה בבתי ספר עממיים - כי אנחנו יודעים שמתימטיקה זה "בלוק", מה שאתה עושה לא טוב בהתחלה זה מתקלקל - אז המורים בשנה א', ב', ג', ד', בונים גם את זה שהתלמידים אחר כך שונאים מתימטיקה וגם את זה שאין להם רקע מספיק טוב. הם גומרים את כיתה ו' והם אינם יודעים את 4 פעולות החשבון כמו שצריך. אז המורים שיתמקצעו יותר, זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה של חוסר התמקצעות, כפי שנאמר, שלומדים הרבה מדי מקצועות. אינני רוצה להתייחס ליותר מדי מקצועות, ואינני רוצה להגיד מה צריך להוריד, אבל ברור שצריך יותר שעות במתימטיקה בבית ספר עממי. עכשיו, בלי להתייחס לזה האם זה שבסינגפור הם יודעים יותר, באמת לאן זה הביא אותם. אנחנו יודעים שאנחנו רוצים שהתלמידים ילמדו יותר מתימטיקה, ולכן יושב ראש הוועדה נזעק כשהוא ראה את התוצאות האלה. אז בלי קשר - אנחנו לא דנים עכשיו בסיבה שאנחנו רוצים שאנשים ידעו יותר מתימטיקה, והאכזבות שלנו הן מזה שחשבנו שאנחנו כל כך טובים וזה מה שמסתבר, אבל התלמידים צריכים ללמוד יותר מתימטיקה.

והנקודה השלישית, שמתימטיקה קשה ללמוד, זה לא מקצוע קל, זה מקצוע שדורש. כשרואים שלתלמידים קשה, במקום למצוא פתרונות איך שמורים ילמדו יותר שעות, או כמו הדברים שאמרתי קודם, לגרום לתלמידים להתאמץ יותר, מורידים את הרף, מורידים את הדרישות, והתלמידים מתיישרים עם הקו. התוצאה היא שבסוף מתימטיקה הם לא יודעים, אבל כמו שראינו פה, הם מרגישים טוב מאוד עם עצמם. זאת אומרת, הפער בין מה שהם יודעים למה שהם חושבים שהם יודעים הוא גדול מאוד. הידע של התלמידים הוא יחסי. הורידו את הרף כדי שיהיה נוח להשוות בין מגזרים שונים, שהפערים בין המגזרים השונים יהיו קטנים יותר, והתוצאה היא שאבסולוטית אנשים יודעים הרבה פחות. בגישות נכונות אפשר להגיע לתוצאות נפלאות. נמצאים פה שני פרופסורים שעשו באוניברסיטת בר-אילן תכנית לתלמידים מצטיינים - אני מניחה שהם יספרו על זה בהמשך - התוצאות נפלאות, עם הגישה הנכונה לתלמידים הנכונים.

איפה נקודת הכובד מבחינתך? הגישה הנכונה
לתלמידים?

אמרתי את 3 הנקודות ואז עברתי לדוגמה.
נקודת הכובד היא שלא דורשים מספיק מהתלמידים. לא דורשים מספיק מהתלמידים, התלמידים לא מתאמצים מספיק. הם מצליחים לעבור ולקבל ציונים טובים גם בבית ספר עממי גם בחטיבת הביניים וגם בתיכון, ובתי הספר נמדדים גם באופן יחסי. זאת אומרת, יש פה איזו "מזימה" של כולם כדי שהתלמידים יצליחו טוב יותר וירגישו טוב יותר עם עצמם. אינני אומרת שתלמידים לא צריכים להרגיש טוב עם עצמם, אני מאוד עצובה מהמצב הזה שתלמידים לא אוהבים מתימטיקה, שמה שקרה להם ב4-5- שנים הראשונות גרם להם לדחייה מהנושא - אינני רוצה שיהיה להם את זה, אבל זו צריכה להיות "עסקת חבילה". אנחנו עכשיו מנסים לראות איך התלמידים ידעו טוב יותר מתימטיקה באופן יחסי לעולם, שהם לא יהיו פחות מהממוצע העולמי. אז צריך לדרוש מהם יותר ואז הם יעמדו בזה. יחד עם זה, אני חושבת שהוראה נכונה יכולה לגרום גם שירגישו טוב יותר עם עצמם, יחד עם זה שהתוצאות יהיו טובות יותר. תודה רבה.

תודה רבה לך. פרופסור צבי ארד - מבחינת
גילוי נאות, צריך לומר שהוא היה פעם מדריך שלי, אז אם אני לא יודע מתימטיקה, הוא אשם.

אפשר לתקן את המצב. אני רוצה להתייחס
לעניין איך ניתן לקדם את לימודי
המתימטיקה.

חשוב לי גם, אם אתה יכול, ברשותך, קודם כל
להתייחס גם לתוצאות. כלומר, איך אתה רואה את התוצאות, כי אני יצאתי קצת נבוך מהניתוח של פרופסור חיים הררי ביחס שלי לתוצאות. הוא אומר כי מצד אחד התוצאות בעייתיות, ומצד שני הוא אומר: חבר'ה, לא להתרגש יתר על המידה.

אני מסכים עם פרופסור חיים הררי, שצריך
לשים את הדגש על תשתית טובה במתימטיקה, כי היא בסיס לכל המדעים, גם מבחינת המתודולוגיה, החשיבה, וגם מבחינת החשיבות הבסיסית של המתימטיקה בחקר הכללי. אני יכול לומר מניסיוני, קודם כל, שהבשלות ללימודי מתימטיקה ברמה גבוהה מתחילה בכיתה ח'. לפני 15 שנה אני החלטתי להתרכז בשני נושאים: קידום ההשכלה הגבוהה והבאתה לפריפריה - פעלתי לקידום מכללת אשקלון, עמק הירדן, צפת, אריאל, אוניברסיטת בר-אילן עצמה והקמת המכללה האקדמית בנתניה - ואני רואה את נתניה כפריפריה, עיר העוני השנייה במדינה. והנושא השני זה קידום מדעי המתימטיקה בישראל. לצורך זה רציתי לבנות מודל שקיוויתי שמשרד החינוך יאמץ אותו, והתחלנו ללמד מתימטיקה, כשהתכנית היא להביא את התלמידים בכיתה י' לעבור בחינת בגרות ב5- יחידות במתימטיקה ולשלב אותם בלימודי המתימטיקה בכיתה י"א, י"ב. אני יכול לומר בגאווה, שאנחנו השנה הגשנו, לדוגמה, כ200- תלמידי כיתה י', עם ממוצע מעל 96. הממוצע הרב-שנתי של תלמידי התכנית בכיתה י', ב5- יחידות מתימטיקה, נע בין 96-97. פרופסור ברנרד פנצ'וק יצר יחד איתי את התכנית הזאת, אני יכול לומר שיש כמיהה אדירה. אנחנו לא קוראים לזה תכנית לתלמידים מחוננים, אלא לתלמידים מוכשרים במתימטיקה, כלומר, היא מיועדת לכלל התלמידים. רצינו לראות את זה כמודל שמשרד החינוך יאמץ אותו.

בכיתות ח', ט', י' אנחנו מלמדים 3 שעות תוספת, 3 שעות בלבד, במשך 30 פגישות לשנה, את הבגרות. אנחנו גם עוסקים בהכשרת המורים לתכנית. כלומר, גם אם למורה יש תואר B.A, אנחנו לא מסתפקים בזה, אנחנו מחדדים את ההבנה המתימטית ואת הדיוק בפרטים. אנחנו גם מחברים ספרי לימוד לתכנית. לצערי, התכנית נתמכת ציבורית בצורה מזערית ביותר. אני נאלץ לגייס תרומות כדי לקיים את התכנית, והמדינה תומכת ב300,000- ש"ח בתכנית, שעלותה כ3- מיליון ש"ח, דהיינו, כ10%-. אני מוכרח להודות, נמצאים פה מר יצחק כהן, פרופסור זמירה מברך ועוד אחרים, שעזרו לקבל את התמיכה. פעלנו במסגרת "מחר 98". אני יכול לומר שהתכנית הזו היום מקיפה 1,000 תלמידים, ב60- קבוצות, מצפת ועד אשקלון, אבל אנחנו מקבלים תלמיד 1 מתוך 10. יכולנו להרחיב את התכנית ל10,000- תלמידים בלי בעיה, והעיקרון הוא תוספת שעות במתימטיקה - אנחנו לא מנתקים את הילד מכיתתו. הוא לומד עם כיתתו, אנחנו רק נותנים לו תוספת של 3 שעות בשבוע, אבל אנחנו דורשים ממנו לעשות שיעורי בית במתכונת של 10 שעות לשבוע. זאת אומרת, קצת שעות לימוד, הרבה שעות עבודה בבית. תזכור שהוא לא לומד בכיתה י"א, י"ב, הוא גומר את המתימטיקה בכיתה י'.

אני יכול לומר שחלק גדול מהבוגרים שלנו באוניברסיטת בר-אילן והתלמידים המצטיינים במתימטיקה באים מהתכנית הזאת. גם בדוקטורט, חלק גדול מהתלמידים הדוקטורנטים הם בוגרי התכנית. אני יכול לומר שבהשקעות לא גדולות - אני שמעתי כאן על השקעה של 150 מיליון ש"ח והשקעה של 15 מיליון ש"ח - בהשקעות לא גדולות, ניתן לקדם את המתימטיקה בצורה מהותית, ואני הייתי ממליץ לאמץ את מה שאנחנו עשינו - עשינו את זה כפרוייקט של יחידים, ללא תמיכה. אני מציע לאמץ את זה. הכמיהה היא אדירה, אין לנו מנגנון לפרסם את עצמנו, אנחנו עושים בחינות כניסה, ועל כל תלמיד שאנחנו מקבלים, יש 10 נבחנים. כלומר, בלי בעיה יכולנו להגדיל ל10,000- את התכנית, עם תמיכה מאסיבית, ואני יכול לומר שאני מעריך שב30- מיליון שקל ניתן היה לעבור שינוי פאזה ולהכין את הקאדר המדעי ואת הקאדר שיקדם את מדינת ישראל בעתיד.

אני יכול רק לומר שישנם תלמידים שגומרים במסגרת התכנית את הB.A- בגיל 15. אני כעת מנחה תלמיד, בוגר התכנית - הוא סך הכל בא ללמוד אצלי קורס שנה ג', בגיל 15, בתורת החבורות הסופיות, ואני כבר מנחה אותו לעבודת מחקר.

יש לי שאלה אליך. מנכ"לית משרד החינוך,
גברת שלומית עמיחי, מינתה את הוועדה שדיבר עליה מר יצחק כהן, ב25- בספטמבר, לבחינת לימודי המתימטיקה - אני רוצה לומר מי הם חברי הוועדה ותאמר לי את עמדתך המקצועית: פרופסור נאווה בן צבי, נשיאת מכללת הדסה, שהיא יושבת ראש ועדת המקצוע ללימודי המדעים, כך הבנו, ד"ר ליאורה לינצ'בסקי מהאוניברסיטה העברית - מישהו יודע עליה? שמע עליה?

היא בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה
העברית. היא עוסקת גם בהכשרת מורים וגם
עוסקת הרבה בחטיבות ביניים.

תודה. פרופסור יאיר קארו, מנהל מכללת
אורנים, פרופסור עמוס אלטשולר, שהוא יושב ראש ועדת המקצוע, אני מבין שהוא פרופסור למתימטיקה, דוקטור מירה עופרן מהאוניברסיטה העברית - מאיזו דיסציפלינה, מישהו יודע?

הערה: הכשרת מורים.

ופיסיקה. המקור שלה הוא פיסיקה.

או קי - אני יודע למה אני חותר - פרופסור
מישל אביטבול, יושב ראש המזכירות
הפדגוגית, שהוא פרופסור להיסטוריה אם אינני טועה, דוקטור יצחק תומר, סמנכ"ל המינהל - אני מבין שהוא לא מתמטיקאי.

הערה: הכשרת מורים.

השתלמויות והדרכה, זה עקב אכילס.

לא לא, אני מדבר על הדיסציפלינה.
ד"ר מרים עמית, שנמצאת כאן, שהיא המפמ"רית למתימטיקה, פרופסור זמירה מברך, המדענית הראשית - הדיסציפלינה היא?

הוראת המתימטיקה.

או קי, מר יצחק כהן - סמנכ"ל.

לא מתמטיקאי.

לא מתמטיקאי. גברת יפה ויגודסקי, לא
מתמטיקאית, ד"ר אילנה זיילר, מהוראת הקריאה, ד"ר גילי שילד, דיסציפלינה של הערכה, צבי ינאי, מורה למתימטיקה ופיסיקה, נידה עימרן, מורה למתימטיקה בבית ספר ג'ובראן, אורנה צמח, מורה למתימטיקה בבית ספר יסודי הס בחולון, רות באיט, יועצת ראש הממשלה לפניות הציבור.

הערה: היא מתמטיקאית.

אני שואל, אינני יודע. ד"ר מאיר בוזגלו,
מרצה לפילוסופיה - כך כתוב לנו. ד"ר
אסיה לויט, מרכזת הוועדה.

מה הכותרת של הוועדה?

"הנך מתמנה בזאת כיושבת ראש הוועדה
לבחינת לימודי המתימטיקה בבתי הספר, במערכת החינוך, במדינת ישראל. תפקידי הוועדה: לבדוק את תכנית הלימודים בכל רמות הגיל וחומרי הלמידה, את שיטות ההוראה, את צורכי ההכשרה והשתלמות המורים ואת התאמת כישורי המורים להוראת המתימטיקה. כמו כן, תגובש תכנית מקיפה לחיזוק והעצמת לימודי המתימטיקה בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, שתצביע על דרכי הפעולה ליישום תכנית זו, במסגרת המשאבים העומדים לרשות המערכת, ובכללם דרכי עידוד של כוחות הוראה טובים להוראת המתימטיקה" - זה לב העניין.

זאת לא ועדת מקצוע.

רק דקה, אני שאלתי את פרופסור צבי ארד -
יש לך הערות לגבי העניין?

כן. יש לי הערה מרכזית אחת, אינני רואה
פה את הצמרת המדעית במתימטיקה של
מדינת ישראל.

הערה: סליחה, יש ועדת מקצוע.

אני לא מציע לבטל את המינוי לאף אחד
מחברי הוועדה. אני מציע להוסיף לוועדה את הצמרת המדעית במתימטיקה של מדינת ישראל.

אני שאלתי את השאלה כי זו הייתה גם
ההרגשה שלי אחרי דבריך.

מותר לי לקרוא קריאת ביניים קצרה, שתרגיז
את המתמטיקאים?

כן.

אני חושב שחשוב שנזכור שלא לומדים
מתימטיקה בבתי הספר כדי להכשיר מתמטיקאים. לומדים מתימטיקה, כי זוהי השפה של המתימטיקה, של המדעים, של ההנדסה, של הטכנולוגיה, של הכלכלה, ולכן, לדעתי, בכל ועדה שעוסקת בלימודי המתימטיקה צריך להיות גם מישהו מתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, צריך להיות מישהו מתחומי הכלכלה, כי מטרת המתימטיקה היא לשרת את כל המקצועות האלה. כמובן, מתמטיקאים בראש ובראשונה, אבל גם פיסיקאים, מהנדסים וכלכלנים.

יש בארץ רשת שלמה, מחוץ למשרד החינוך,
של רוסים, שהקימה רשת של "מופת" ואני לא
מבינה למה הם לא מיוצגים פה.

אני חושב שהמנדט של הוועדה לא בדיוק קולע
לנקודה. אינני חושב שזו בעיה של תכנית לימודים, אני חשוב שזו בעיה של המורים - אני לא מבקר את המורים, אבל כמו שפרופסור חיים הררי אמר, צריכים מורים מקצועיים בכיתות האלה. מורה טוב, קשה מאוד ללמד אותו להיות מורה טוב. זה כישרון טבעי, וצריך למצוא אנשים כאלה שיהיו מעוניינים ללמד בכיתות הנמוכות.

אני מעיר הערה לנושא של הוועדה. אני חושב
שבוועדה היה חייב להיות איש תקציבים, שבין השאר יקצה גם את המשאבים הנדרשים, כי בלי זה יהיה חסר הרבה.

במנדט של הוועדה כתוב: "במסגרת המשאבים
העומדים לרשות המשרד".

אני פשוט תוהה אם ועדה כל כך מורכבת, וכל
אחד נלחם להוסיף עוד אנשים, זה מאוד מסרבל את העניינים. אנחנו פשוט נתכנן סוס ויצא גמל.

יש לי הערה לעניין מה ששמענו קודם אודות
10 שעות שיעורי בית בשבוע לתלמיד. הממוצעים הבינלאומיים והתמונה שאני רואה כאן היא של שעה אחת של שיעורי בית במדעים ו1.1- שעה של שיעורי בית במתימטיקה לשבוע.

אני רוצה לנסות להסביר את הממצאים
מנקודת ראות אחת - כמובן שהיא לא היחידה ולא הבלעדית. אנחנו יודעים מניתוח הממצאים של המבחן שישנם נושאים שהם נלמדים בבית הספר ובהם התפקוד של התלמידים הוא טוב יותר מאשר בפריטים שלא נלמדו והיו בבחינה - כפי שפרופסור חיים הררי אמר בתחילה, הבחינה לא יכולה לכסות את כל תכנית הלימודים, ובהם התפקוד שלהם הוא פחות טוב. יש תחומים שהם תלויים מאוד בלימוד בבית הספר וישנם תחומים שהידע הכללי שנרכש מחוץ לבית הספר משחק תפקיד חשוב. במתימטיקה, מה שנלמד בבית הספר, בעיקר באלגברה ובתחומים אחרים, יש לו תפקיד מרכזי מאוד והוא תורם רבות להישגים של התלמידים.

בניתוח שנעשה - ואני רוצה שוב להבהיר כיצד נבנית הבחינה. הבחינה נבנית על ידי נציגים של כל המדינות המשתתפות, זאת אומרת, בערך 40 נציגים. ברור שהבחינה לא יכולה לכסות את תכנית הלימודים של כל המדינות המשתתפות, זה מובן מאליו, והשאלה היא איפה אנחנו עומדים מבחינת הנושאים שנבחנו בבחינה.

במתימטיקה מתברר שבסך הכל 41% מהנושאים שנבדקו בבחינה בעצם נלמדים על ידי התלמידים בכיתות שלנו - זה על פי הניתוח של המפמ"רית. כשאנחנו לוקחים נושא-נושא, אז כמובן שיש הבדלים בתוך הנושאים. אלגברה, למשל, אנחנו מדגישים הרבה יותר, מדידות אנחנו לומדים פחות, גיאומטריה פחות - אני לא אכנס לכל הנתונים, מי שרוצה אני יכולה לתת אותם - מה שחשוב כאן להדגיש, שהפריטים שנבדקו בבחינה לא מכסים את כל תכנית הלימודים במתימטיקה. אותו דבר קורה גם במדעים.

גם במדעים - כאן הפער הוא קטן יותר במקצת. דרך אגב, התכנית במדעים היא תכנית חדשה, אבל כפי שאמר פרופסור חיים הררי, אולי לא כדאי להיכנס לכל הפרטים שלה. במדעים - 57% מהתכנים המופיעים בבחינה מכוסים על ידי תכנית הלימודים אצלנו, לעומת ממוצע של 63%. כלומר, ברגע שיש פער בין התכנים שנלמדים לבין התכנים שנמצאים בבחינה, ברור שזה יכול להסביר חלק מהממצאים שאנחנו קיבלנו כאן. אינני אומרת לקחת את תכנית הלימודים או לקחת את הנושאים שנלמדים בכל הארצות ולהגיד: הבה נאמץ אותם כפי שהם, בואו, קדימה, נתחיל ללמוד לפי חומר הבחינה.

מה שאני חושבת שצריך לעשות הוא לקחת את תכנית הלימודים ובצורה מושכלת לנתח אותה, לראות באיזו מידה התכנים שהיו בבחינה מתאימים וראויים שייכללו גם בתכנית הלימודים, גם בתכנית הלימודים המיועדת, גם בהדגשים שאנחנו נותנים, כי חלק מהתכנית היא גם תכנית ההדגשים ולא רק הנושאים עצמם, ועל ידי זה לשנות, או לא לשנות - לפחות להחליט ולראות האם תכנית הלימודים שלנו - האם אנחנו רוצים שהיא תתאים ובאיזו מידה היא תתאים לתכנית הלימודים שנבדקת בבחינה.

תודה רבה.

רק זה חסר לנו, שיתחילו ללמוד בבתי הספר
לקראת הבחינה הזו.

זו בדיוק הנקודה שאמרתי. לנתח את תכנית
הלימודים, לראות באיזו מידה, באלגברה, בפיסיקה, במדעי כדור הארץ וכולי, אנחנו צריכים ללמד, או התכנית צריכה להיות זהה.

קשה לי עם הדבר הזה. אם הבחינה מורכבת
על ידי נציגים של המדינות המשתתפות, אזי אני מניח שבאופן סטטיסטי הבעיה של חומר הבחינה מול חומר תכנית הלימודים היא בעיה של כולם, היא לא רק בעיה של ישראל. לי קשה לקבל את זה כתירוץ, כי כל מדינה תאמר את התירוץ הזה.

נכון. יש מדינות שהתכנית יותר תואמת, יש
מדינות שהתכנית פחות תואמת, מטבע הדברים. אמרתי, זאת השערה שאנחנו צריכים לבדוק ולראות פריט-פריט. עכשיו אנחנו עושים ניתוח פריטים. ברגע שיהיה לנו ניתוח פריטים, אנחנו נוכל לראות, פריט מסוים לא נלמד - מה התפקוד של התלמידים, פריט מסוים כן נלמד, איפה התפקוד של התלמידים ומה קורה.

אני מבין שלעניין הזה - ויגיד לי גם פרופסור
חיים הררי אם אינני טועה - יש הבדל גדול באמת בין מדעים למתימטיקה. מתימטיקה היא אוניברסלית.

ובכל זאת.

הערה: ומדעים לא?

לא. כי במדעים את יכולה ללמוד חשמל בשנה
אחת ונושא אחר בשנה אחת. הוא לא נושא היררכי. מתימטיקה היא היררכית. את צריכה להגיע בכיתה ח' לרמת פעולה מסוימת.

ראה, אפשר למשל להתחיל ללמוד גיאומטריה בכיתה ט' ולא בכיתה ח', ונושא מסוים, גם אם הוא נושא היררכי, לא נלמד בשנה שבה נבחנים, אלא נלמד מקודם, התלמידים לא בהכרח זוכרים אותו. לכן, נכון שהנושא באופן כללי כמובן שהוא היררכי, אבל להיררכיה הזאת יש גם אפקט של שכחה ויש גם נושאים שנלמדים מאוחר יותר. למשל, הרבה מדינות בעולם מלמדות אלגברה כפי שהייתה אצלנו התכנית המאוד מאוד ישנה, בכיתה ט' - אנחנו מתחילים ללמוד אלגברה בכיתה ז', שזה מבורך מאוד. כך שבתוך התכנית ההיררכית כמובן שיש שונויות.

תודה רבה. פרופסור לוי עזריאל מהחוג
למתימטיקה באוניברסיטה העברית, שאני
מבין שיש לו משקל מיוחד.

נאמר כאן שצריך מורים מקצועיים - בצדק.
נאמר שצריך להגדיל את השעות. בשביל להגדיל את השעות צריך עוד מורים. עכשיו השאלה מאיפה ישיגו את המורים האלה. המצב כרגע אצלנו, במסלול של הכשרת מורים, כל שנה פחות מ10- תלמידים לשנה. זה באוניברסיטה העברית, ואני מניח שזה לא פורח ומשגשג גם באוניברסיטאות אחרות. אתם צריכים להיות ערים לדבר אחד: היום, בפני אדם שבא ללמוד באוניברסיטה - התחרות על כוח אדם מוכשר היא חריפה. גם הי-טק, זה בוודאי ישנו, אבל גם לא הי-טק, הוא יכול להיות עורך דין, הוא יכול ללכת לאלף ואחד מקצועות שישתלמו לו הרבה יותר ויהיה להם הרבה יותר יוקרה מאשר להיות מורה. אז צריך לגעת פה בנקודה הכואבת. זה לא נעים, אבל יהיה צריך להכפיל לפחות את השכר של המורים אם רוצים למשוך אנשים טובים. אני לא אומר סתם להכפיל, זאת אומרת שאותם המורים היום יקבלו צ'ק כפול הביתה. להכפיל ולדרוש, דרישות של ידע, דרישות של הוראה - זה לא המקום להיכנס בדיוק לפרטים, אבל את הנקודה הזאת חייבים להדגיש בצורה הכי חריפה שאפשר.

אני רוצה להקשות עליך. שכר המורים - אם
יעשו מחקר משווה במדינות האלה לגבי שכר המורים, אינני בטוח שיימצא פער גדול מאוד בשכר המורים.

יימצא פער. יפנים מקבלים טוב יותר, אינני
יודע מה המצב בקוריאה, אני יודע שבארצות אירופה, בשוויץ הם מקבלים משכורות טובות.

אין לי כאן הטבלאות - המורים מרוויחים
יותר, אבל גם שעות העבודה שלהם ארוכות יותר. זאת אומרת, הם לא מרוויחים יותר פר שעה.

אז לכן אמרתי, תמצאי שמורה בתיכון,
ההכנסה שלו מהוראה, לא פר משרה, אלא בפועל, אף מורה בתיכון לא…

ברור, הוא מרוויח כל זמן שהוא מלמד ב3-
בתי ספר, אבל בגלל זה הוא מורה גרוע. ועוד דבר, גם ההשוואה הזאת לא אומרת את הכל. ההשוואה מצלמת את המצב העכשווי. הכיוון גם שם הולך למטה. גם בשוודיה המורה מתחרה נגד ההי-טק וכולי, כך שאני מניח שהרמה תלך ותרד גם בארצות האלה. אם זה מנחם אותנו, אז מצבנו טוב, אבל אינני חושב שזה צריך לנחם אותנו. כדי להתחרות על אותה רמה של אנשים, צריך להציע רמה שווה של משכורות - שום גימיק לא יפתור את הבעיה הזאת, גם לא אם יעשו פרסומות ברדיו ש"מורה טוב - מורה לחיים", זה לא יביא מורים לעשות את זה.

תראה, הבעיה שאתה מעלה, אולי היא נכונה
יותר לחטיבות הביניים ולחטיבה העליונה.
היא לא כל כך תופסת לגבי בית ספר עממי.

למה שהמורה תתאמץ? למה שהמורה של כיתה
א' או ב' תתאמץ ותעבור הכשרה
במתימטיקה, שזה מקצוע קשה.

הערה: יש ירידה נוראית בפונים להוראה במקצועות
ולמתמחים במתימטיקה ובמדעים. אף אחד לא רוצה את זה. סוגרים במכללות מחלקות להכשרת מורים למדעים ולמתימטיקה.

אני אתן מספרים אחר כך.

אז אני שואל למה זה קורה? פתאום החינוך
המיוחד נהיה אטרקטיבי? החינוך לגיל הרך
נהיה אטרקטיבי?

הערה: יש גמול.

או קי, אז נדבר על זה. בבקשה גברת
מרים עמית, המפמ"רית למתימטיקה.

אתה קיבלת אותי לעבודה, אל תתעלם
מהאחריות. דיברו כאן הרבה מאוד על הצד המתמטי הטהור - אני תכף אגיד משהו על זה - ואני אשתדל לא להגיב לבחינה שלא מתאימה - אני הכנתי מסמך, אני אתן אחר כך לוועדה, בדיוק במה הבחינה מתאימה ובמה לא. נכון שמתימטיקה היא היררכית במידה מסוימת, אבל יש לנו אספקט חברתי חזק מאוד. יש לנו מסר שאצלנו לומדים באופן הטרוגני בכיתות ז', ח', ואני מברכת על כך, ויכול להיות שאנחנו משלמים מחיר מסוים בכיתות ז' ח'. המסר להוראה הטרוגנית בכיתות ז' ח' היה על מנת שבכיתות ד' לא יחליטו אם מישהו מתאים ל3-, 4, או 5 יחידות. אנחנו בקונטקסט חברתי מסוים. מישהו הזכיר את סינגפור - בסינגפור, בכיתה ד' מפרידים לשני בתי ספר, לא להקבצות, ומחליטים בדיוק מה יהיה העתיד. כאן אנחנו ביטלנו את ההקבצות בבית הספר היסודי, ביטלנו את ההקבצות בכיתה ז' על פי חוזר מנכ"ל, בכיתות ח' יש חלק וחלק - אנחנו יודעים - ולכן אני אומרת, יכול להיות, וזה דורש בדיקה מחקרית, יכול להיות שמשלמים בכיתות ח' מחיר מסוים על ההטרוגניות. מאידך, ההטרוגניות הזאת מכניסה למקבץ התלמידים שיכולים להגיע לבגרות יותר תלמידים מקודם. ולכן, אולי יש מחיר מסוים בכיתה ח', אבל במדינה כמו שלנו, אנחנו צריכים להביא את זה בחשבון. אני מקווה שיהיו גם התנאים הספציפיים ללמד בכיתה הטרוגנית, כי ללמד בכיתה הטרוגנית 40 תלמידים זה קשה ביותר, זה כמעט בלתי אפשרי. אז נכון שעל פי ממוצעים, ממוצע התלמידים אצלנו בכיתה הוא 28, אבל כל אחד יודע מה זה ממוצע - השכיח הוא שיש 38 תלמידים, וזה כמעט בלתי אפשרי ללמד בכיתה הטרוגנית, וכדאי לבדוק את זה.

נקודה שנייה, עוד מילה אחת לגבי אופי הבחינה. המסר שלנו במערכת הוא לא לתת בחינות רב-ברירה. אנחנו יודעים שלתלמידים חלשים קשה מאוד לענות לפריטי רב-ברירה. אנחנו רוצים שתוכל לקבל גם ציון חלקי ואנחנו נותנים בעיות פתוחות, ובמבחן הזה, כ80%- היו בעיות סגורות - זאת אומרת, אמריקאיות - ו20%- פתוחות.

לא רציתי להתייחס לבחינה, כי הבחינה הזאת התקיימה לפני שנתיים. מאז נעשו הרבה מאוד דברים במערכת. אני רוצה לומר מה כן נעשה ומה עוד מקווים לעשות. דיברו פה הרבה מאוד על הכשרת מורים. יש השתלמויות - זה מספיק מבחינת המשאבים, זה לא מספיק מבחינת כמות המורים שמגיעים להשתלמויות ויישומן בשטח. כלומר, אין היום שום תמריץ למורה להגיע להשתלמות. הוא גמר את הגמולים שלו - הוא לא מגיע יותר להשתלמויות, ויש לנו השתלמויות שנסגרות בגלל הסיבה הזו. כלומר, צריך לחפש דרך לתמרץ את המורים.

זו הייתה הבעיה מנקודת מבטי,
שההשתלמויות נפתחו בקשת כל כך רחבה, שמורים הולכים להשתלמויות בכלל לא רלוונטיות.

אמת ויציב. מורה למתימטיקה הולך
להשתלמות בסידור פרחים.

זו לא רק בעיה של משרד החינוך, זו גם בעיה
ביחסים בהסתדרות המורים. אינני רוצה
להקל ראש בעניין הזה.

אם משרד החינוך היה
אומר שעברית, אנגלית ומתימטיקה הם על רמה אחרת מסידור פרחים, המורים היו באים.

זה בדיוק מה שאמרתי, זה לא תלוי רק
במשרד. דרך אגב, זה החיסרון של הסכם שכר מול חוק - חוק הוא חד-צדדי, הסכם הוא דו-צדדי, כדי לשנות אתה צריך הסכמה של שני הצדדים.

הערה: ההסכם הזה הוא כמו חוק.

הוא גרוע יותר מחוק, הוא חזק יותר. זה מה
שאני אומר - חוק, אתה יכול לשנות אותו חד-צדדית, הסכם אתה לא יכול לשנות חד-צדדית, אתה צריך הסכם דו-צדדי.

נקודה שנייה - דובר פה על מורה שהוא
לא מקצוען למתימטיקה בבית הספר היסודי. רבותיי, יש זליגה לחטיבות הביניים וזה מתחיל מלמעלה. אין סטודנטים למתימטיקה, מורים למתימטיקה - טוב שבאה עלייה מברית המועצות ומילאה שורות ברמות הגבוהות, אבל אליה וקוץ בה - מישהו דיבר על קריאה - המורים האלה מלמדים בצורה שלא צריך לקרוא את הבעיה, כי להם קשה לקרוא - אני עשיתי מחקר השבוע ונתתי להם בעיות מתוך השאלון הזה, השאלון של הבחינה. למורים שבאו מברית המועצות היה קשה לקרוא שאלות רבות מלל. זה עובר לכיתה וזה אומר משהו שאנחנו צריכים לחשוב עליו. מאידך, הם מילאו את השורות ב4- ו5- יחידות. יש היום הרבה יותר תלמידים שניגשים ל3- ו4- יחידות מאשר בעבר. כל שנה יש כ6,000- תלמידים יותר. אנחנו לא מורידים את הרף, אנחנו רק עושים אותו מדורג יותר - הכנסנו מודולריות וכן הלאה. לא מורידים את הרף של 5 יחידות.

הערה: 5 יחידות לא, אבל 4 ומטה.

או קי, אינני רוצה להתווכח. בכל אופן, יש
היום מורים מבית הספר היסודי שעברו לחטיבת הביניים, כי מורים בחטיבת הביניים שיודעים קצת מתימטיקה עברו לחטיבה עליונה ויש להם תחרות עצומה מטכנולוגיית ההי-טק.

איך את רואה את הפתרון של בעיית המחסור
במורים מקצועיים?

להחליט - כמו במדינות אחרות - שמתימטיקה
זה מקצוע בעל עדיפות לאומית, וכללים שעומדים לגבי מורים במקצועות אחרים - יסלחו לי כולם - אולי לתקופת חירום, לא עומדים לגבי מתימטיקה. זה אומר בשכר, זה אומר במשאבים שיתורגמו לדברים שונים במערכת. כי היום אנחנו לא עומדים בתחרות עם ההי-טק, וכל המעטים שגומרים מתימטיקה הולכים להי-טק. גם אלה שגומרים מכללות להכשרת מורים בהוראת מתימטיקה, הם נחטפים היום והמשכורת ההתחלתית היא 15,000 ש"ח לחודש. סליחה, בשנה שעברה זה היה 15,000 ש"ח, השנה זה כבר 20,000 ש"ח. אי אפשר לעמוד בתחרות הזאת. למורה לתורה שבעל-פה אין התחרות הזאת, למורה להיסטוריה אין התחרות הזאת. למורה למתימטיקה יש, ואולי נחליט שאנחנו מדינה בסיכון ונהפוך את המתימטיקה למקצוע בעל עדיפות עליונה לתקופה מסוימת.

יש לי ידע אישי, שעכשיו יש כמה סטודנטים
בבית הספר לרפואה שנמצאים בשנים מתקדמות ויש להם הצעות בלתי רגילות מכיוון ההי-טק, והם שוקלים להפסיק ללמוד כדי לעבור להי-טק.

זה לגבי ההוראה. בתוך המשרד עשינו דברים
שונים עם המכללות להכשרת מורים כדי שיהיה קצת יותר מתימטיקה, אבל בהחלט הסף הוא נמוך.

נקודה שנייה, לא חיכינו לבחינה הזאת. 3 תכניות הלימודים: בית ספר יסודי, חטיבת ביניים וחטיבה עליונה - בעל יסודי, בשנת תשס"ב מתחילה תכנית לימודים מאוחדת, שהסתיימה - מר עזריאל לוי היה יושב ראש הוועדה - תכנית לימודים ל3-, 4 ו5- יחידות, שיש בה צבירה לבגרויות, כלומר, תלמידים יוכלו לצבור - אינני יודעת אם זה כתוב במסמך. זה נקבע על ידי ועדת המקצוע העליונה. בבית ספר יסודי היו הרבה מאוד בעיות בשנים קודמות בגלל גישה אחת, שלא בטוח אם היא הגישה הנכונה. יש היום כ250- בתי ספר שנמצאים בפרוייקטים ניסויים, הסתיימה הכנת תכנית לימודים חדשה לבית ספר יסודי, היא תיכנס באופן מדורג בשנת הלימודים הקרובה.

הוקמה ועדה - לא עכשיו, לפני 7 חודשים, לבדיקת התכנית של חטיבת הביניים, עומד בראשה פרופסור עמוס ארליך מאוניברסיטת תל אביב - אני מציגה תמיד מי עומד בראשם, כי זה לא אנשי משרד, זה אנשים מבחוץ - והתכנית הזאת כבר עובדת, אנחנו מעריכים שהיא תיכנס לפעולה מלאה בתחילת תשס"ג. כלומר, לא חיכינו שיודיעו לנו מבוסטון.

ומילה אישית בנושא קידום מצוינות - אני מכירה את התכנית של פרופסור ברנרד פנצ'וק בערד, יש בטכניון תכנית, יש לנו מאות כיתות של "דוברי מתימטיקה" במדינה, חבר'ה יוצאי ברית המועצות שגומרים בכיתה י' וי"א את הבגרות. ומשהו אישי שהקמנו בדרום - 280 ילדים בחטיבת ביניים לומדים במועדון מתמטי בדרום - ילדים מנתיבות, אופקים וכן הלאה וכן הלאה, במימון קרנות ומשרד החינוך.

אם הכל כל כך טוב, אז איך אנחנו…

מה זה 280 תלמידים לעומת הכל? אבל יש גם כיסי מצוינות.

תודה. מר אברהם סנפירי, יושב ראש ארגון
ההורים הארצי.

אני חושב שיש 3 נושאים שצריכים
להיות בזיקה, שקצת לא הדגישו אותם, מעבר לדברים שנאמרו כאן כמובן. הראשון, זה שצריכה להיות זיקה ואהבה של התלמיד, והערכה גם לנושא של בית הספר וגם לנושא של המורים, דבר שבאחרונה גילינו שהוא הולך ומתמוטט. אנחנו נמצאים במצב שכל נושאי האלימות הופכים את נושא הלימוד להיות שולי בתוך מערכת בתי הספר. ראינו את זה גם בתוצאות שהציגה אתמול המועצה למען הילד, עם סדרי גודל של 40% מהילדים שאומרים שהם נתקלו בהרבה קשיי אלימות וההתייחסות שלהם ללימוד הופכת להיות שולית.

הנושא השני, זה הנושא של קידום מצוינות. אני חושב בהחלט שהנושא של קידום מצוינות לא משתפר בשנים האחרונות - אנחנו רואים את זה גם בתוצאות, כי גם אלה שמעל 90%, מספרם יורד, ואני חושב שזה בעייתי באופן משמעותי. אני גם זוכר את הכיוונים שהציגו לנו עוד בשנות ה80-, שבעצם מהנדס בכיר או פרופסור בכיר מושך אחריו עשרות, אם לא מאות אנשים שעובדים סביבו, ושהם בסך הכל יכולים להכשיר ולקדם ולפתח הרבה יותר דברים - וזה לא משנה אם זה הי-טק היום, או אם זה פני הטכנולוגיה בעוד שנתיים, או אם זה טבע בעוד 5 שנים, או אם זה מתימטיקה בעוד 20 שנה, או אם זה דברים אחרים. בכל הנושאים האלה צריך לראות שיש גורמים שמובילים אותם, והמובילים האלה הם לרוב המצטיינים, כי אחד שמצטיין מרכז סביבו הרבה מאוד עובדים, וזה לא משנה אם היום אלה מצליחים או פחות מצליחים, ולא הנושא של המשכורות הוא הנושא החשוב, כי אנחנו ראינו שגם כשהעלו משכורות וגם כשעשו שינויים בעניין, לא השתנה שום דבר בשום מערכת שאנחנו מכירים אותה, בתוך המערכת של החינוך.

הנקודה השלישית - אנחנו מסתכלים על הכישלון שישנו בבחינה הנוכחית, הספציפית הזאת, כפי שאתם קוראים לזה: "הכישלון של תלמידי ישראל במבחני המתימטיקה העולמיים". אני מסכים עם הכותרת, אני חושב שזה אמנם כישלון, אני חושב שאי התקדמות היא כישלון ואני חושב שאנחנו כל הזמן חייבים למצוא פתרונות - ואני לא נותן את הפתרונות איך עושים את זה, אבל ברור שצריך להקצות הרבה יותר משאבים לנושא. משאבים זה גם כוח אדם, משאבים זה גם שעות עבודה וגם שעות שהתלמידים ירצו יותר להשקיע בנושא הזה.

תודה רבה. גברת תלמה גביש כתבה לי מספר
פעמים וביקשה להיות מוזמנת. יש לך רשות דיבור, אבל אולי תאמרי כמה מילים על עצמך.

קודם כל, אני רוצה לומר שאני מורה
52 שנה, יש לי השכלה מתמטית, אני מורה מקצועית, אני מכירה את המערכת היטב, וכל מה ששמעתי פה - אני ממש בפנים, וזה מאוד משנה את הגישה שלי גם לדברים שאני אראה עכשיו.

עכשיו אני עוברת קצת להחריף כמה דברים שנאמרו פה, משום שאני הגעתי למבדק הבינלאומי הראשון ואני רוצה להראות מה קרה מאז. בחינוך יש דבר שנקרא תהליך. חינוך זה לא נתונים של פעם אחת, אלא זה תהליך שאנחנו אוכלים את פירותיו אחרי 40 שנה. אז אני רוצה להראות מתי חלה הירידה הגדולה שלנו במתימטיקה. יש פה נתונים של המבחן הראשון שהיה - היינו ראשונים בעולם באריתמטיקה, כך שזה לא רחוק מאיתנו.

רגע רגע, מה זה?

יש פה השוואה בין המבחן הראשון לשני.

בין המבחן הראשון שהיה מתי?

המבחן הראשון של מתימטיקה הבינלאומי.
היינו ראשונים בעולם באריתמטיקה - אני תכף אתן את הנתונים. יש פה רשימה של ארצות שנבחנו - היה מבחן בשנת 63-64' ומבחן בשנת 82-84' וחלק יש ירידה ברורה בהישגים שרואים, ממש נפילה. עד כדי כך שהייתה לזה התייחסות בתוך הדוח שהגשתי. דרך אגב, גם שם נאמר שאנחנו לומדים דברים אחרים.

הדבר הבא, תראו מה קורה אצלנו בתחום האלגברה - ירידה גם כן, בתחום הגיאומטריה ירידה יותר גדולה. זה היה כבר בשנת 84'. התחלנו בהידרדרות ואנחנו ממשיכים להידרדר, ולפי דעתי, אם היו בוחנים מה שאני שואלת, היו מקבלים תוצאות הרבה יותר גרועות. אני בדקתי 280 ילדים בחטיבות ביניים, כולל מחוננים - לא חינוך מיוחד. יש שם כיתות חינוך מיוחד והוצאתי אותם. כולל כיתות מדעיות. בכולם, 70% מהילדים לא יודעים את משמעות הכפל. אף אחד לא הצליח לתת לי בעיה אחת שימציא אותה לבד של 3X9 - 30% נתנו לי. דרך אגב, אחוז הרוסים ביניהם גבוה.

הערה: באילו כיתות?

בכיתות ז', ח', כולל הקבצה א', זאת
אומרת, ההקבצות הגבוהות. עכשיו למה? כל זה החל - פה בעדינות רבה - גברת מרים עמית אמרה שאנחנו הכנסנו תכנית לימודים לא כל כך טובה. ובכן, היא לא "לא כל כך טובה", היא איומה, היא מכילה שגיאות מדעיות, שגיאות מתמטיות, אני לא יודעת מה אתם רואים פה, מה אתם רואים פה, בבקשה, אתם רואים?

הערה: זה בדיד.

אני לא יודעת מה זה בדיד - בינתיים זה מוט
עץ. את לא רואה מוט עץ - זה 8. איך אתם רוצים שילד ידע לפתור בעיה? אני מצטערת.

סליחה, אני קשה הבנה - לא הבנתי כלום. מה
זה 8?

ככה. זה 10 וזה 8. למה? כי גודל זה כמות. ילד
בכיתה א', חצי שנה שוטפים לו את המוח. שום תכנית לא תעזור עד שלא יסלקו את צורת החשיבה. אם זה היה מסתיים בזה - ניחא, אבל אני רוצה להראות לכם עוד דברים שנובעים מזה. אין במתימטיקה הזאת בכלל כמות. אני שלחתי פעם מכתב לפרופסור חיים הררי, עם זנב-גופים - הם תכף יופיעו פה. אם אתם לא יודעים מה זה זנב-גוף, אז תדעו לכם שלגן החיות הזה נכנסים ילדים בכיתה ג'. משננים להם שאלות מהסוג הזה, שהנכד שלי היה צריך לפתור: "יש לך 5 גופים כתומים ו3- זנבות לבנים, איזה מספר קיבלת?" אתם צוחקים? אני רוצה להגיד לכם, גם אני, אבל אני גם בכיתי. מפני שהנכד שלי לומד אצלי, אבל אתם לא מתארים לכם, אני מסכימה לעניין ההקבצות - אתם לא מתארים לכם אילו בעיות אני קיבלתי.

כלומר, את אומרת שהבעיה היא תכנית
הלימודים?

הערה: זו שיטה, זו לא תכנית.

שיטת לימודים.

אין בכלל חיסור. למה חיסור - בבקשה.

איזה ספר זה?

1,2,3, הוצאת מט"ח, לא רק מאושר, חתום על
ידי המפקח הכללי . אני אקרא מה שכתוב פה: "קריאה והערות: המפקח על הוראת המתימטיקה, ד"ר מיכאל קורן". זאת אומרת, יש פה חותמת של משרד החינוך. עכשיו, בעמוד 84 בספר הזה - השארתי לכם דפים עם הסברים, שני עמודים מקוצרים. שני עמודים יש לכם, שהם עניינים-כלליים, אבל כשתיכנסו לתכנים, תראו שהמצב שלנו חמור הרבה יותר ממה שאתם חושבים.

הבדידים הכתומים נקראים עשרות, הבדידים הלבנים נקראים יחידות. "צייר זנב-גוף לפי העשרות והיחידות ובדוק…" חכה רגע, זנב-גופים יגיעו עוד מעט ברמה גבוהה יותר, יש העמקה של הרעיון.

מהספר הזה לומדים 90% מתלמידי ישראל?

85%. אני אינני אוהבת את השיטה, אבל אני
צריכה להגן עליה.

למה?

למה אני צריכה להגן עליה? כי אני עובדת
המשרד.

מה? אני המום.

לא, לא, אל תהיה המום. יש במשרד החינוך
תהליך של אישור ספרים. אני באופן אישי, כשנכנסתי לתפקיד, הכנסתי כמה גישות אחרות לגמרי, וגברת תלמה גביש יודעת את זה. אני חושבת שהגישה הזאת, אסור שהיא תהיה יחידה, אני חושבת שצריך להיות פלורליזם בעניין הזה. אבל הגישה הזאת היא מבוססת מחקר, הביאה אותה פרופסור פרלה נשר, יש לה תוצאות טובות מאוד, מחקריות. אני רק חושבת שבמדינת ישראל לא יתכן ש85%- ילמדו בגישה אחת, כי יש לנו סגנונות שונים וילדים שונים. ולכן, כשנכנסתי לתפקיד, הכנסתי שיטות נוספות. השיטה הזאת הייתה שלטת ב200%- כשנכנסתי לתפקיד. בכל אופן, היום יש שיטות נוספות, ויש הרבה מאוד השגות על הגישה הזאת.

יש תכנית לימודים ששם לא מוזכרת המילה "בדיד", אבל הגישה הזאת באמת הייתה שלטת, ובאמת בשנים האחרונות אנחנו מנסים גישות אחרות בגלל הבעיות שמוצגות כאן.

זה לא בדיוק כך. אינני מסכימה שצריך
להיות פלורליזם של שגיאות - אני אמרתי של שגיאות כי השיטה הזאת צריכה לצאת החוצה. אני לוחמת על זה.

רגע, מה עם הדף הקודם?

יש לך עוד הפתעות. אני הכנתי את זה מהר
בגלל קוצר הזמן. אני הכנתי לכם גם דפים עם קצת יותר פרטים. חבר'ה תראו: "פתור את התרגיל בעזרת הזנב-גופים" - זה עוד לא נורא. אתם לא מאמינים לי, חוברת שלמה שבנויה על זה, אני הבאתי רק אחת, כי כבד לי לסחוב.

אני מסכימה שלגברת מרים עמית יש חלק בתיקון החלקי. אינני מסכימה לתיקון חלקי, כי אי אפשר לשים על תכנית כזאת טלאי. תכנית כזאת צריכה להיות מחוסלת מהיום למחר, ואני לוחמת. עד שהגעתי למקור של בעיות החשיבה של הילדים - אני הגעתי לזה ממקום אחר לגמרי.

למה אתם לא מכניסים אותה לוועדה הזאת?

בוקר טוב, נזכרת. עכשיו אני רוצה להראות
עוד משהו. אני איש שדה. אתם נותנים לי שעות הוראה - אתם יודעים כמה שעות מתבטלות על כל מיני פעילויות? אתם לא מתארים לכם, זה הכל סטטיסטיקה, זאת לא מציאות. המציאות היא חמורה הרבה יותר. אבל תסתכלו - אין חיסור. תסתכלו מה יש פה: בבקשה, 50-29 - מה מבקשים מהילד למצוא? את המחובר. חבר'ה, יש הוראה לא ללמד חיסור. החיסור הוא חלק מתבנית החיבור - הנחיה.

יש פה שקף שלא עשיתי אותו, אבל זה נמצא בתוך החומר שלכם. אם אתם לא יודעים שעין ועוד עין זה פה, מהרגע הזה הרי לכם: עין ועוד עין זה פה. ואם אתם לא יודעים שעין ועוד עין זה פה, כי הפה יותר גדול, אז תסתכלו בראי. זה מתימטיקה.

אני רוצה רק להראות עוד משהו. יש פה כמה מתמטיקאים. יש פה התאמה חד-חד ערכית, שנעשית בגיל מכריע, בין זנב-גוף למספר. מה כתוב פה? מהזנב-גוף תגיע למספר. מה יש בדף הבא? מהמספר תגיע לזנב-גוף. זה יוצר אצל ילד, באופן תת מודע, בעיות קשות מאוד.

מה זה זנב-גוף?

אתה לא הבנת, אבל אחר כך אתה מסתכל לי
על השעון. הכתום הוא 10 והלבן הוא 1. לכתום קוראים גוף, לאחד קוראים זנב. כשהם ביחד זה זנב-גוף, מספר דו-ספרתי. הבנת?

רואים שאת עוינת את השיטה הזאת.

אני ראיתי את התוצאות בשדה. אמרת שאני עוינת - יש לי בשבילך אטרקציה. אני רוצה להגיד לכם שפגשתי חבר'ה ב5- יחידות שלא יודעים לפתור בעיה. ולמה? כי פה זה מתחיל. בואו תראו למה. כמה אצבעות יש לי פה? 5 לפי 1, 2, 3, זה 10, אז זה 8, אז יש לי כבר 18, אז זה מבלבל את הילדים.

למה? את יכולה לדבר יותר לאט? אני לא מבין
שום דבר.

אני אסביר. תסתכל, אם גדול זה יותר, אז
נותנת לי סמינריסטית עבודה שנתית, היא שמה כלב אחד גדול, יפהפה, 3 קטנים, והיא אומרת: המספר הוא 13, כי הכלב הזה הוא עשרות ואלה אחדות. זה הגוף וזה הזנב-גוף. ואת אלה אתם רוצים למקצע, עם אותה שיטה ששולטת בשדה.

הסתכלו, "לכל מספר עד 10 מתאים צבע. גם ל0- התאמנו צבע. בחרנו בצבע הורוד, שאיננו אחד מן הצבעים של המספרים האחרים. הבדיד 0 הוא הבדיד שאורכו 0." אתם מבינים? גם 0, גם ורוד, גם לא קיים. אני מסיימת, כי לא נתת לי זמן, אבל זה חיים ורודים סביב האפס.

לא נתתי לך זמן? תודה רבה לך. לפחות הכנסת
פה פלפל לדיון הזה. לצורך האיזון, רשות
הדיבור לגברת זמירה מברך.

הדבר היחיד שרציתי לומר - זה לא הוגן לגבי
השיטה של הזנב-גוף, להביא כמה אנקדוטות ולא להביא את מי שמוליכה, או הוליכה את התכנית, כדי שהיא תגן על התכנית. אפשר להוציא פלפלים מכל תכנית.

פרופסור פרלה נשר היא גם כן מתמטיקאית?

הוראת המתימטיקה.

וגם את?

כן.

כלומר, ההסתברות היא שמי שלא פרופסור
להוראת המתימטיקה, אין לו סיכוי להיות
מדען ראשי? אולי זאת הבעיה.

להוציא אנקדוטות אפשר גם מהתכנית של
תלמה.

מר עמוס אלטשולר הוא לא מתמטיקאי?

הוא מתמטיקאי, לא הוראת המתימטיקה.

פרופסור מיכאל נודלמן, בבקשה. הוא גם חבר
כנסת, גם פרופסור, גם מתמטיקאי וגם גר
בקריית שמונה והגיע לוועדה.

כי זה חשוב מאוד. אני חושב שהנושא הזה
חשוב מאוד. יש מכתב שלי ליושב ראש…

אני באמת רוצה לומר שמיד עם פרסום
הממצאים, ב10/12/2000-, כתב לי פרופסור מיכאל נודלמן על התוצאות המדאיגות ודרש לקיים ישיבה דחופה, והישיבה הזאת היא בהחלט חלק מהיענות לבקשתו של פרופסור מיכאל נודלמן.

אינני מומחה בחינוך. אני עברתי גם לימודים במתימטיקה ולא למדתי 12 שנים, אני למדתי 10 שנים. אני לא מכיר שיטות כאלה. אני באמת מסכים שמתימטיקה זה הבסיס לכל המדעים. אני רציתי להדגיש דבר אחד - כאשר הגעתי לארץ, בשנת 89', אני מיד הרגשתי שמשהו לא בסדר עם המתימטיקה, כי היו דוגמאות. מגיעים ילדים מברית המועצות, נכנסים לכיתה, הם בראש או שניים טובים יותר במתימטיקה מאשר תלמידים פה. זה היה צלצול ראשון שמשהו לא בסדר. אני דיברתי על זה, אבל יש איזו אגוצנטריות בארץ, שמה שפה זה בסדר, מה שבחוץ זה לא בסדר. אנחנו יודעים הכל, ומה שהיה בברית המועצות זה לא כל כך חשוב. אפילו היום, אני כתבתי שם במכתב - יש רשת של בתי ספר - זו "מופת", הזכירו את זה פה - זו רשת שבה לומדים מתימטיקה, פיסיקה, ויש תוצאות טובות. אבל אפילו היום, אני לא שמעתי פה שיש ניסיון בארץ להקים בתי ספר שבהם לא רק לומדים מתימטיקה ופיסיקה - לומדים את כל המקצועות, אבל מתימטיקה ופיסיקה בעדיפות ראשונה.

קמות ועדות וכל הדברים - אני חושב שצריכים קצת ללמוד מהניסיון שיש בארץ בהוראה במתימטיקה, בפיסיקה, במקומות שיש תלמידים מצטיינים ולא רק מצטיינים - ילדים מכל השכבות, אבל הם יודעים מתימטיקה, יודעים פיסיקה. לפני שיהיו תוצאות של הוועדה, בעוד שנה, אני חושב שיותר פשוט וקל ללמוד מה קורה בארצות בעלות ניסיון ואולי להעביר קצת ניסיון כזה ללימודים בכל בתי הספר.

מי עומד בראש הסמכות המקצועית של רשת
"מופת"?

אני חושב שזה משרד החינוך, אבל הם לא
עוזרים כמו שצריך, ומדוע כתבתי את המכתב? כי עכשיו, עם תוצאות כאלה שאנחנו קיבלנו בתחרות בינלאומית, פתאום מישהו החליט שלא צריך לעזור לבית ספר שיש פה בירושלים ובית הספר לקראת סגירה. זו מדיניות שאינני מבין אותה. אני חושב שעכשיו יש איזו שהיא שיטה שילד צריך רק לזכור. לא לומדים איך לחשוב, וזה הכי חשוב. במתימטיקה. אם אתה לא יודע איך לחשוב, אין מסורת לחשוב - חבל על הזמן. וזה צריך להיות מכיתה א'. ילד צריך לחשוב, לא רק לזכור. לגבי לוח הכפל, אני ידעתי את לוח הכפל בעל פה. היה מבחן - מתוך שינה מעירים אותך ושואלים על לוח הכפל.

אני אומר, אינני מומחה לחינוך, אבל אני חושב שיש בעיות בשיטה במתימטיקה, יש בעיות עם מורים, אבל יש בעיות אצלנו, שאנחנו לא רוצים ללמוד מניסיון של אחרים. פרופסור חיים הררי אמר שהשיטה הכי טובה בעולם היא בברית המועצות. אפשר להגיד הכל על ברית המועצות, אבל השיטה של לימודי מתימטיקה ופיסיקה היא מיוחדת. מיליון אנשים הגיעו - מדענים ומורים, ואף אחד לא רוצה להתייחס לזה בצורה רצינית.

תודה רבה.

הדירוג של רוסיה לא כל כך גבוה בטבלה.

זה עכשיו, אחרי שאימצו שיטות מערביות.

רבותיי, לפני שאנחנו ממשיכים לנושא של
משובים וכדומה, אני מבין שאתה מר יוסי
אוחנה?

לא. אני עופר רימון ממשרד החינוך, אגף
התכנון. אני יכול להשלים את התמונה מהזווית של גברת תלמה גביש, אני גם לימדתי בבתי ספר, מכיתה ז' עד כיתה י"א, את כל הכיתות ואת כל הרמות של התלמידים, מתלמידים מתקשים, עד תלמידים מחוננים, ואני מכיר היטב את הסיפור. אותי עניין מאוד במחקר הזה אילו תרגילים התלמידים שלנו לא פתרו. הלכתי לבדוק את העניין הזה. האמת שמעניין אותי מאוד ניתוח הפריטים שייעשה, לדעתי, אנחנו נוכל ללמוד מזה הרבה דברים, וגם הדיון יוכל להיות הרבה יותר ממוקד, אבל אני לקחתי רק את הפריטים ש-I.E.A. פרסם, זה סך הכל 20 שאלות, ואני יכול להגיד, למשל, שבשאלת חיסור - ואולי זה משלים את מה שאת אומרת - בשאלת חיסור: 1,245 פחות 786, אנחנו במקום 34 מתוך 39, אז השאלה הראשונה שלי הייתה, האם הכנסנו מחשבונים לבחינה או לא הכנסנו. אני רוצה רגע לפתח את זה. אנחנו מלמדים כאן עם מחשבונים, הילדים שלנו לא יודעים לוח הכפל. זו שאלה של אסטרטגיה, אתה יכול להגיד שהעניין של חישובים חשוב מאוד, ויכול מישהו אחר לבוא ולהגיד: אני רוצה לשחרר אותם מזה ולעבור למתימטיקה גבוהה יותר - וזה עניינים שהוכנסו, אנחנו יודעים שב3- יחידות מתימטיקה הוכנס הנושא של אנליזה. כשילדים לא יודעים מה זה פונקציה, לא יודעים מה זה משיק - וגברת מרים עמית מכירה את הנושא הזה מקרוב - אז יכול להיות שמה שעשינו כאן זה "תפסנו מרובה ולא תפסנו כלום". זאת אומרת, יכול להיות שלתלמידים ברמות נמוכות יותר, צריך קודם כל לדאוג שאת הדברים הבסיסיים הם ידעו. בכל מקרה, המבחן הזה בדק הרבה מאוד דברים בסיסיים, ואין לנו כאן, מתוך ניתוח פריטים, אנחנו לא יכולים להוציא את העניינים של חישובים. זאת אומרת, אם מישהו לא ענה על בעיה מילולית, אני לא יודע אם הוא נתקע בגלל בעיית חישוב. יכול להיות שהיה שם לחשב שטח של ריבוע, לעשות 12 בריבוע ולהגיע ל144-, יכול להיות ששם הוא נתקע, ואינני יודע מה הוא לא יודע. מניתוח הפריטים אנחנו נוכל ללמוד הרבה.

אני יכול להגיד, למשל, שבבעיה שהייתה במבחן, בעיית הסדרות, שוודאי ראיתם אותה, של הבנת חוקיות - בעיה קשה, שמחשב לא יכול לעזור כאן, בעיה, לדעתי, ברמה גבוהה מאוד, היינו מעל הממוצע. אני יכול להגיד שבתרגילים מתוך תכנית הלימוד, זאת אומרת, בניית משוואה למשל, או פתרון של משוואה - או בנייה של משוואה מתוך בעיה מילולית, או פתרון של משוואה, היינו מעל לממוצע, משום שבחטיבות הביניים אנחנו מעמיסים את זה על התלמידים, ובסך הכל, כל הסיפור של אלגברה, צריך להכין אותם למצב שהם ידעו לפתור משוואות.

יש עוד עניין, בדוגמה של בעיה מילולית שראיתי שם, יש כמה דרכי פתרון שאפשר לפתור את הבעיה. דרכי הפתרון שהתלמידים שלנו בחרו, יוכלו ללמד אותנו אם הם חשבו או לא חשבו - אני לא אכנס כאן לניתוח – לדעתי, זו דוגמה קלאסית למבחן שאת הניואנסים האלה הוא לא מלמד אותך וניתוח שלנו יכול ללמד. אם אנחנו נישאר רק בעניין של: באיזה מקום אנחנו בעולם? אז יהיה דיון פופוליסטי והוא לא יהיה דיון ממוקד.

תודה רבה. אני רוצה להתקדם לעניין של עצם

שאילו משרד החינוך היה מחליט לא להשתתף במבחן הזה, מאיזה שהן סיבות, אז בעצם היינו מגלים את הכישלונות האלה בבחינות הבגרות. כלומר, מה שקורה, היום אין מבחני משוב אמיתיים, פרטניים, מכיתה א' עד כיתה י"ב מבחן המשוב הרציני היחידי זה בחינות הבגרות. בא המבחן הזה בכיתה ח' והציג לנו איזו שהיא תמונה, שהיא מביאה את כולם למחשבה. גם את משרד החינוך - ועובדה, הוא מקים ועדה, הוא מרגיש שכאן משהו לא בסדר, וגם אותנו, זה מדאיג את חברי הכנסת, מה קורה עם התלמידים שלנו במתימטיקה ובמדעים.

מבחן משוב, יש לו יתרון עצום, שהוא מציב איזה שהוא ראי ונותן אפשרות למערכת, בנקודות זמן מסוימות, לדעת מה המצב. עכשיו עושים ניתוח פריטים - ואני מאוד מברך, יש על מה לעבוד, להבין מה קורה כאן.

מה שאני שואל את משרד החינוך - לאורך כל השנים היו כל הזמן מאבקים, אפשר לקרוא לזה, על כל נושא בחינות המשוב. אני שואל: למה אנחנו צריכים להתעורר בכיתה ח' ולהבין שמשהו לא בסדר? למה לא עושים בחינת משוב בכיתה ד'? עושים בחינה - אני לא קורא לה בחינת משוב. עושים משהו, אולי לצאת ידי חובה, אי אילו מדגמים ארציים וכדומה. אני מדבר על מבחן משוב, שבוחן את כל התלמידים, יודעים מה קורה, יודעים לנתח. מבחן באשי, או משהו דומה, כי אני לא מכיר משהו יותר טוב, שמאותת למערכת את אותם איתותים שלמשל המבחן הזה אותת, ובאותם 3 מקצועות - ואני מאוד תומך בדבר הזה - בעברית, במתימטיקה ובאנגלית, שאלה 3 השפות שלנו, כדי לא לצבור כישלונות, כי נאמר פה נכון, המקצועות האלה הם מקצועות היררכיים - אתה מפסיד בכיתה ב', או בכיתה ג', זה מזמין את הכישלון בכיתה ח', כי חסר לך החומר הזה.

זה נכון שאת המשוב של באשי הפסיקו -
לצערי דרך אגב - אבל החליפו אותו במערכת אחרת, וזה המשוב הארצי, שהוא באמת מדגמי. תפקידו לעשות בדיוק מה שעשה עכשיו המבחן. זאת אומרת, הוא מצלצל בפעמונים אם צריך לצלצל בפעמונים. הוא לא עוזר במובן של מה בית ספר צריך לעשות.

אני מוכרח לקטוע אותך. אני זוכר שאחרי
תוצאות המשוב הראשון של באשי, בשנת 1991, הזדעזעה המדינה, ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, וזה גרם להרבה אנשי מקצוע לשבת ולחשוב ולהבין מה קורה וכולי.

נכון.

התוצאות האלה גם גרמו עכשיו - לא לזעזוע,
אבל להתעוררות להבין מה קורה. עובדה היא שמבחני המשוב שלכם, לא קורה איתם אחרי זה שום דבר.

רגע, רגע. אמרתי, אני בהחלט הייתי בעד
מבחני באשי, אני מצטערת שביטלו אותם, ויחד עם זה, אני רוצה להגיד שהיו להם גם מחירים שהמערכת משלמת אותם עד היום. אם אפשר במונחים פסיכולוגיים, המערכת סובלת מסינדרום פוסט-טראומטי, שהוא לא תמיד טוב, כי הוא מכניס אותה להתגוננות ולא רוצים לדעת את התמונה, ויש הרבה בעיות עם זה.

על כל פנים, כדי לעורר את המערכת, וברמה של תוכניות לימודים, וברמה של איפה אנחנו נמצאים, כן ישנו המשוב הארצי המדגמי. יחד עם זה, מה שחשוב לי מאוד להדגיש - ואני חושבת שפה משרד החינוך עשה מהלך שאינני מכירה אח ורע לו בעולם, מבחינת הגישה והשיטה - וזה מערכת משוב, שתפקידה המרכזי, היא לא משרתת מחקר, אם כי יש בה גם נתונים מרתקים - תפקידה המרכזי הוא בדיוק לשמש כלי עבודה לבית ספר בנושאים שפרופסור חיים הררי דיבר עליהם, בחינת הישגים של שפת אם, מתימטיקה, אנגלית ומדעים. יחד עם זה, היא נותנת תמונה הרבה יותר רחבה, שיכולה לעזור לבית הספר לדעת למקד את דרך העבודה שלו, לדעת איפה החוליות החלשות שלו, האם זה בדרך ההוראה, האם זה בתכנית הלימודים, או באלף דברים אחרים.

מה עם קובעי המדיניות? אלה שצריכים לפקח
על מערכת החינוך? האם מותר להם לדעת מה
קורה? מי יודע מה קורה?

מותר להם, והם יודעים משני מקורות: א. יש
להם המשוב הארצי.

איפה זה מתפרסם?

זה מתפרסם, זה פרסום רשמי. ב. יש להם
הממצאים שאני מדברת עליהם עכשיו - וזה גם על שולחן המנכ"לית - כל מנהל מחוז קיבל. אלה קובעי מדיניות, לא יעזור כלום.

לא, לא.

גם.

לא. המנכ"לית קובעת מדיניות, השר, ראש
הממשלה, הם צריכים להבין שמשהו לא
בסדר.

יש להם. זה ישנו.

איפה זה מתפרסם? אני רוצה לדעת, מבחני
המשוב של שנה שעברה - איפה התפרסמו
התוצאות?

עדיין לא, זה היה בשנה שעברה.

של לפני שנתיים - איפה זה התפרסם?

גם בכלי התקשורת, אני חושבת שגם אתם
קיבלתם העתק.

מה, של הדוברת? לא, אני רוצה את המסמך.

ספר. יש ספרים שהתפרסמו.

אני רוצה להבהיר כמה דברים. נדמה לי
שאנחנו מבלבלים כאן כמה דברים. ישנו המשוב הזה, שנותן לנו השוואות בינלאומית, שהוא חשוב בגלל ההשוואה הבינלאומית, אין ספק, זה מעורר את הפעמונים שזה מעורר. עכשיו ישנו המשוב הארצי - ואתה שאלת למה הוא מדגמי ולא על כל התלמידים - תכף אני אתייחס גם לזה - ישנו המשוב הארצי, שהוא באמת נעשה במתימטיקה, בשפת אם, עברית/ערבית, באנגלית, במדעים ובאזרחות. אינני רוצה כאן להרחיב את הרציונל שעמד מאחורי הדברים. זה היה משנת 95', ובשנה שעברה היה מחזור שני, שהתחיל שוב במתימטיקה. הנתונים האלה עכשיו גומרים את האנליזה שלהם, הייתה טיוטה ראשונה, אנחנו גומרים את האנליזה ואז הוא יתפרסם. המשובים הקודמים התפרסמו כולם. הם התפרסמו גם בכלי התקשורת, גם הגיעו החוברות לכולם - אם אני זוכרת נכון, שלחנו גם לכם, לוועדת החינוך של הכנסת, אני מוכנה לבדוק.

הערה: היה כאן דיון על זה.

היה כאן דיון על זה, ודאי.

לא היה פה דיון על זה.

גם אני זוכרת שהיה דיון על זה, אני הצגתי את
הנתונים, אפשר לבדוק את הדברים. המשוב הארצי, יתרונו בכך שהוא נותן מידע המותאם לתכנית הלימודים הישראלית. זאת אומרת, הוא נותן 150-160 פריטים שמכסים את כל חומר הלימודים של התלמידים. הנתונים האלה מתפרסמים. הנתון הבא, למיטב ידיעתי - אינני רוצה פשוט להתחייב לפרוטוקול מתי יהיה הדוח הבא - אבל הוא עכשיו בשלבי סיום של עיבוד הנתונים.

סליחה, אבל אני רוצה להתנצל בשמו של פרופסור חיים הררי, הוא אמר לי מראש שהוא צריך לעזוב.

ישנה עוד מערכת משוב אחרת, שלישית בעצם,
אם אנחנו לוקחים את המשוב הבינלאומי, את המשוב הארצי, ואת המשוב - קוראים לו "המיצב", וגם המשוב הבית-ספרי - אלו 2 מערכות של משובים - שהן נותנות מידע פרטני לבית הספר על כל תלמיד ותלמיד בבית הספר.

מידע ביחס למי? ביחס לעצמו? ביחס למדינה?

גם וגם. גברת גילי שילד, בבקשה.

במערכת המיצב, בשלב הראשון, בית הספר
מקבל ביחס לקבוצת בתי ספר דומים לו בממוצע ארצי, אם זה ממלכתי, ממלכתי דתי, יהודי, לא יהודי וכדומה. במדידה שנייה - ובדרום כבר צברנו ניסיון של 4 שנים - הוא מקבל מידע יחסית לנורמה ארצית ויחסית לעצמו. איפה הוא התקדם, בידיעה שכל מנהל בית ספר יכול לדעת. הייתה לי בעיה באלגברה - לא יודעת - השקעתי X משאבים, עשיתי X פעולות…

הורים גם מקבלים את הנתונים?

ההורים, בחלק גדול מבתי הספר - תראה, זה
כבר באוטונומיה של מנהל בית הספר.

ראש העיר מקבל?

ראש העיר מקבל סיכומים עירוניים, אם הוא
מבקש. כן ולא. יש פה דילמה. דרך אגב, עכשיו מתנסחת במשרד אמנה בין המשרד לבין הרשויות המקומיות, לכל הנושא של העברת נתונים, וזה יהיה בכלל זה. כי יש רשויות שעושות עם זה דברים נפלאים.

אני באמת חושב שהנושא של המשובים הוא
נושא מספיק חשוב בפני עצמו, שנקיים עליו דיון נפרד. אמרתי את זה בהקשר לזה, כי אני מרגיש שמשובים טובים מסייעים למערכת. אני גם לא הסתרתי את דעתי, שאני כרגע בוחן הצעת חוק שתסדיר את זה שיקום מכון לאומי להערכת הישגים בחינוך, שהוא יהיה מנותק ממשרד החינוך, בדוגמה האמריקאית, שבה יש מכון בלתי תלוי, שמפרסם את הנתונים האלה וכל העם יודע וכל העם רואה. אינני יודע אם ההורים יודעים.

אני מסכים שיש מחירים לכל דבר - אין ארוחות חינם, גם לא בחינוך, זה הכל ברור לי, הדברים האלה. אני מאלה שאומרים שנושא המשובים - חשיבותו גדולה מאוד מבחינה זו, שאת יכולה לשפר מאוד את איכות החינוך בלי להשקיע אגורה. כלומר, מורה שיודע שאיכות ההוראה והתהליכים החינוכיים של מה שמתרחש בכיתה הם לא רק בינו לבין תלמידיו, אלא הדברים האלה הם שקופים - הוא ישקול פעמיים לאיזו השתלמות ללכת. אם ללכת להשתלמות של שזירת פרחים או למתימטיקה. אני רואה את המאמצים הגדולים - הרי אני תמיד אומר שבחינות הבגרות הם המשוב הכי טוב - אני רואה אילו מאמצים אדירים משקיעים מורים על מנת שתלמידים שלהם יצליחו, כי הם יודעים שהם נבחנים - המורה מלמד את הכיתה הזאת והוא משקיע את הנשמה שלו כדי שהכיתה שלו תצליח.

אני אשמח מאוד לשלוח לך דוגמה -
ואני חושבת שזה בדיוק מכוון למה שאתה
אומר.

יכול להיות, אני לא אומר שלא. נקיים על זה
דיון.

כאן הנתונים הם שקופים, הם מפורסמים.
זאת אומרת, להגיד שהדברים לא מפורסמים,
זה ממש לא יהיה מדויק.

ראי, אם אני אומר לך שהנתונים לא מתפרסמים, האמיני לי. למה? כי אני יחסית מתעניין קצת בחינוך, קצת. אם אינני יודע ולא ראיתי פרסומים ולא הגיעה אלי חוברת - יש "החינוך בראי המספרים", אני מקבל אותה, אני רואה, אני עובר, אני מסמן לעצמי. אתמול פורסם שנתון סטטיסטי של המועצה, אני עובר, אני מסמן, יש לי מקום שאליו אני זורק את הנתונים, אני אשתמש בהם. אינני זוכר שום דבר שקשור לבחינות משוב במערכת החינוך בשנה וחצי האחרונות - אני מצטער, אינני זוכר.

בשנה וחצי האחרונות, זה נכון.

שנה וחצי שלא יהיה שום משוב במערכת
החינוך? בשום מקצוע? בשום דרג כיתה? זה
נראה לי דבר תמוה.

אם לא נשלח, אני אבדוק שוב, אני
אשלח.

אני רק אומר לכם, שאם אני לא יודע...

יתוקן.

אני מוכרח לומר לך, שאני חלק מהציבור,
ובעניין הזה, במלוא הצניעות, חלק לא שולי בציבור. אם אינני יודע. את יודעת מזה? אתה יודע מזה, ארגון ההורים הארצי? ארגון ההורים הארצי קיבל עותק? הם קיימו על זה דיון? האמינו לי, אני המשוב שלכם. אני אומר לכם, יש פה איזו שהיא בעיה. גם לפני שבאתי לכנסת, אני לא הייתי אדיש למערכת החינוך, ובכל התפקידים אני שמרתי ערוצים פתוחים עם מערכת החינוך, ואני אומר לכם שיש פה בעיה, יש פה בהחלט בעיה, שאני חש אותה, דרך אגב, גם בביקורים שלי במערכת החינוך, גם אצל מורים וגם אצל הורים, שאנשים קצת הולכים באפילה. אני חשבתי כל השנים שזה פחד של הסתדרות המורים - דרך אגב, הם הוזמנו לדיון הזה ולא באו - שזה לא נוח למורה בכיתה ד' פתאום לגלות כל מיני דברים לא נעימים. היום היא מוגנת, יש לה אזור רישום, יהיה מה שיהיה, הקביעות שלה וההתקדמות שלה לא תלויים באיכויות ההוראה ובתוצאות, זה רק קשור באזור הרישום שלה, אם יש שם הרבה לידות, וזה הדבר היחידי שזה קשור, ולא קשור בשום דבר אחר.

אני מאלה שמייחסים לאורך כל השנים באופן עקבי משקל גדול מאוד. אני לפעמים הייתי מוכן לוותר על תוספת של 500 מיליון שקל, שיתנו לנו לעשות יד חופשית, לעשות בחינות משוב במערכת, כפי שאני מבין אותם, זה שווה יותר מ500- מיליון. זה ירים את איכויות ההוראה והחינוך פי 10 יותר. זה שווה הרבה מאוד כספים.
את זה אמרתי, ויש עוד נושא אחד, שרמזה לזה גברת מרים עמית, נושא ההטרוגניות, פתיחת אזורי רישום. אלה שני נושאים שאינם קשורים בכסף, הם קשורים במדיניות חינוכית, יש להם השפעה דרמטית על התוצאות ועל ההישגים, שלדעתי, אינני בטוח שאנחנו נתנו לזה - כולנו, גם אני - את כל המשקל הנכון בדיונים שלנו.

זה שני פנים, זה שני צדדים. ההטרוגניות
ופתיחת אזורי רישום זה שני צדדים של הרצף.

אמרתי. תקים ועדה ברשות גברת רינה שפירא,
אז היא תאמר לך שאפשר גם זה וגם זה, ראה
ניסוי נתניה.

יש לנו נתונים, גם מפה, גם מהמשובים.

אני טוען שאפשר לחיות עם שניהם, אבל
העניין שבאזור רישום יש רק בית ספר אחד, שהורים היום משוללי בחירה לחלוטין, זאת בעיה. שוב, כשהמורה בכיתה א' יודעת שהיא בטוחה, לא יעזור שום דבר. אם יש ילודה באזור הרישום שלה, תהיה לה כיתה א', היא יכולה להגיע לתוצאות אפס. אבל אילו היו באותו אזור רישום 4 בתי ספר, כלומר, היו עושים מ4- אזורי רישום, אזור רישום אחד, תוך קביעת מכסות של 30% אינטגרציה - זה העירייה קובעת לאן התלמידים הולכים - אבל 70% ההורים יכולים לבחור - אני אומר את הכל בפשטות למרות שיש מיליון ואחת בעיות - עצם העניין הזה שיש בחירה, היה משפר מאוד, ותראו מה קורה בחטיבות העליונות. שם איכויות ההוראה, לדעתי, שונות לחלוטין.

דרך אגב, במשוב הארצי שהיה במתימטיקה,
אין הבדל בין הכיתות שלמדו בהקבצות לכיתות הטרוגניות.

על זה מדברת גברת מרים עמית. היא דיברה
על ביטול ההקבצות.

אני רוצה להגיד שמה שהסתמן פה בתוך
הסיפור לגבי המתימטיקה היה שיש תחושה שיש איזו שהיא חוליה חלשה בבית הספר היסודי, שהמורים הם לא מספיק טובים, וכאילו הדבר הזה נגרר ובעצם בא לידי ביטוי בכיתה ח'. אני רוצה להגיד לכם, מתוך הממצאים שלנו, בכיתה ח' אין עניין שאין הקבצות. במתימטיקה יש הרבה מאוד כיתות שבהן קיימות ההקבצות, כך שיש טיפול בהטרוגניזציה, כפי הנראה, לאורך המסלולים. ואלה ממצאים בדוקים, שאני יכולה להגיד אותם פחות מאשר במדעים.

דבר שני, במדעים מה שקרה, אנחנו נכנסנו למבחן בתקופה של מעבר בין שמשות, של הכנסת תכנית לימודים חדשה. אני מוצאת שהמערכת משדרת שני שידורים, שהם קצת סותרים זה את זה. מצד אחד, יחס להטרוגניזציה, דרישה למצוינות ודרישה לשוויון, ואנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים.

ביחס להכנסת תכניות לימודים, מצד אחד מרכוז, שילמדו את הדברים האלה והאלה, ומצד שני, רצפים אישיים של כל בית ספר, מה כל בית ספר רוצה ללמוד. ביזור ואוטונומיה. אני אומרת שבמקרים האלה, שיש קונפליקטים כאלה, שהם בעצם באים מלמעלה, בבית הספר קורה מצב כאוטי, ואני חושבת שקיימים מצבים כאוטיים, גם במדעים וגם במתימטיקה, וצריך לבחון את הדבר הזה.

יכול להיות. ראו, החיים לא פשוטים, וצריך
תמיד בכל דבר למצוא את הנכון יותר.

מילה לפרופסור מיכאל נודלמן, אני אומרת
תודה כל בוקר לעלייה מברית המועצות שמילאה את השורות, אבל לא רק זה, להפך - יש לי היום ועדה שבבית ספר יסודי מכניסים בחזרה את החשיבה המנטלית. זאת אומרת, מתחילים את השיעור בחישובים. לומדים הרבה מאוד דברים, רוב הדברים מתאימים, יש כמה דברים שלא מתאימים, אבל אנחנו מודים כל יום. יש לי קבוצה של יוצאי ברית המועצות לשעבר, שלומדים מהם הרבה מאוד - הם לומדים מאיתנו קצת, אנחנו לומדים הרבה, ואולי נשפר את איכות המתימטיקה.

אבל יש רשת בתי ספר של "מופת" ואני לא
שמעתי פה שום דבר על זה.

ראה, אני הייתי ברשת, ומזל שאני מבינה
רוסית, כי הם לימדו ברוסית.

לא, עכשיו זה בעברית.

זה נושא אחר לגמרי. האם כאן מקימים רשת
של דוברי רוסית בלבד? לא ייתכן שאם קוראים לי סויסה, אני לא בפנים. זה אני חושבת נושא אחר לגמרי, זה לא מקובל עלי.

אנחנו לא מדברים על השפה, אנחנו מדברים
על מתימטיקה.

עלו כאן שאלות של פרופסור מיכאל נודלמן
לגבי היחס של משרד החינוך לרשת "מופת". אז אם אפשר לבקש ממשרד החינוך - ונמצא כאן מר יצחק כהן, סמנכ"ל בכיר, לבדוק את העניין הזה. אני מציע גם שהמכתב שכתבת לי יעבור אליו, ואם אפשר לקבל תשובה - אין צורך בזה לסיכומים, אבל אני מציע לראות מה ניתן לעשות כדי להגיע להבנה בעניין הזה.

אני רוצה לסכם - יש לי גם המלצות שכתב לי מר חיים הררי ואני די נעזר בהן. אני מודה שאינני ניטרלי לגבי פרופסור חיים הררי, אני רואה בו ממש סמכות גבוהה מאוד, והוא גם ציין את זה שהיינו חברים יחד באותה ועדה, שנקראה ועדת הררי, ועדה לבדיקת תכניות הלימודים. "מחר 98" זה השם המאוחר, זה אחרי ההמלצות, זה לא שם הוועדה. ובכן, אסכם ואומר כך, הניסוח הסופי, נעבד אותו, אבל העקרונות של הסיכום הם כדלהלן:

1. ועדת החינוך והתרבות מודאגת מאוד מהכישלון של תלמידי ישראל במבחני המתימטיקה והמדעים של האגודה הבינלאומית להערכת הישגים לימודיים, I.E.A., ורואה בהם תמרור אזהרה למערכת החינוך.

2. ביחס למדעים סבורה הוועדה כי אחת האפשרויות לכישלון יכולה להיות קשורה בעיקר במעבר מתכנית לימודים אחת לתכנית לימודים חדשה. יש צורך לבדוק את הנושא במועד מאוחר יותר, ובכלל זה, המשך פיתוח והטמעה של תכניות הלימודים החדשות, החזרת מספר השעות בחטיבת הביניים ל6- שעות שבועיות והצטיידות מאסיבית במעבדות.

3. באשר למתימטיקה, הוועדה רשמה לפניה את ועדת המומחים, הוועדה בראשותה של פרופסור נאווה בן צבי, לבדיקת לימודי המתימטיקה, שמינתה מנכ"לית משרד החינוך, ומבקשת שעם קבלת ההמלצות יובאו ההמלצות לדיון בוועדה.

4. הוועדה ממליצה כי המשרד ידון במסגרת זו בנושאים הבאים:

1. הגדרה של מורה מקצועי למתימטיקה בחינוך היסודי.
2. גיוס כוח אדם מתאים להוראת המתימטיקה.
3. סוגיית התגמול הדיפרנציאלי להוראת מקצוע המתימטיקה כמקצוע מועדף.
4. הגדרה מחייבת של שעות לימוד מתימטיקה, הן בחינוך היסודי והן בחטיבת הביניים.
5. עידוד פרוייקטים מיוחדים ותכניות חדשות להוראת המתימטיקה, ובכלל זה, עידוד אותם מגזרים שנכשלו יותר, ובכלל זה, בנות, דתיים, ערבים ואוכלוסיות בלתי מבוססות.

5. הוועדה סבורה שיש צורך לקיים דיון מקיף בסוגיית מבחני המשוב, כדי לסייע למערכת החינוך לבדוק את עצמה בתהליך רצוף וקבוע, ותקיים על כך דיון נפרד.




הישיבה ננעלה בשעה 11:30