פרוטוקולים/ועדת חינוך/2410



3
ועדת החינוך והתרבות
6.12.2000


פרוטוקולים/ועדת חינוך/2410
ירושלים, כ"ח בכסלו, תשס"א
25 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 209
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום רביעי ט' בכסלו התשס"א (6 בדצמבר 2000) שעה: 9:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
יולי יואל אדלשטיין
אופיר פינס-פז

עודד כהן - סמנכ"ל וראש מינהל חברה ונוער במשרד החינוך
הדרה רוזנבלום - מנהל יחידת מועצת תלמידים ונוער במשרד החינוך
ד"ר דני טרופר - מינהל חינוך דתי
טובה אליהו - מינהל חינוך דתי
יעקב הדני - מינהל חינוך דתי
יעל פרבר - משרד החינוך

שרה לויטוב - מלווה בי"ס ע"ש רבין, כפר סבא
ורה מיכלין - בי"ס ע"ש רבין, כפר סבא
אסף קרני - בי"ס ע"ש רבין, כפר סבא
נגה כץ - בי"ס ע"ש רבין, כפר סבא

דני גל - מנהל תחום החינוך במרכז יצחק רבין לחקר ישראל
גיורא מיוחס - מרכז יצחק רבין לחקר ישראל

חיים בן עמי - מנכ"ל רשת "אורט"

דורון שוחט - מנכ"ל מרכז ההסברה

ישראל שירן

יהודית גידלי

אושרה עצידה

ציון יום הזיכרון ליצחק רבין במוסדות החינוך ומורשת רבין


ציון יום הזיכרון ליצחק רבין במוסדות החינוך ומורשת רבין

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הוועדה בעניין ציון יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל במוסדות החינוך ומורשת רבין. כידוע, הדיון הזה היה קבוע לכעת חיה לפני שבועיים, אבל יום או יומיים קודם לכן נפטרה הגברת לאה רבין, והלוויה הייתה אמורה להיות ביום רביעי ולכן חשבנו שלא ראוי לקיים את הדיון הזה גם מפני כבודה של הוועדה כלפי משפחת רבין, וגם מסיבות פרקטיות כאשר חלק מהמשתתפים רצו להשתתף בהלוויה ולא יכלו להשתתף בישיבה כאן, ולכן החלטנו לדחות את הדיון למועד אחר. מה עוד, שהעילה המיידית לקיום הדיון בעקבות השעייתו של ישראל שירן שנמצא איתנו כאן בוטלה על ידי המנכ"לית לאחר שביקשתי זאת, וצירפתי גם הבנה שהגענו אליה, והסכמנו לדחות את הפגישה הזו.

אני רוצה לומר עוד דבר שלא אמרתי עד היום. בשנה שעברה לקראת יום הזיכרון יצא חוזר של שר החינוך דאז, יוסי שריד לבתי הספר. לא חוזר מנכ"ל, אלא מכתב של שר החינוך לבתי הספר. אני ראיתי במכתב הזה ניסיון של שר לנהל תעמולה פוליטית במוסדות החינוך באשר לדרכו הפוליטית של יצחק רבין ואני מאוד התרעמתי, אבל נשכתי שפתיים ואמרתי לעצמי שלאחר יום הזיכרון אני אכתוב לו מכתב אישי. כתבתי לו מכתב אישי וכתבתי במכתב למעלה אישי, ובסיומו של המכתב כי אני כתבתי כי לא אתן פרסום אז לאותו מכתב, ואכן לא נתתי פרסום לאותו מכתב. אמרתי לשר החינוך שאני חושב שיש לעשות הפרדה מוחלטת בין חובת ציון יום הזיכרון במוסדות חינוך, לימוד אותן סוגיות שקשורות ברצח ראש ממשלה, אם זה בנושא מחלוקת, או בנושא אלימות דמוקרטיה וכד', שהם נושאים חשובים מאוד לחיינו, לבין איזשהו ניסיון שלפחות מי ששייך לחלק הימני והדתי לאומי במפה הפוליטית מרגיש ש"מנצלים" את יום הזיכרון הזה גם לניהול תעמולה פוליטית ומפלגתית שלצערי חודרת גם את שערי מוסדות החינוך. אני הזהרתי אותו ואמרתי לו שאני מפציר בו להימנע מהדבר הזה, שהרי הדבר הזה עלול להכניס את מערכת החינוך למחלוקת קשה, מיותרת ולא נכונה. השנה שר החינוך שהוא ראש הממשלה לא כתב מכתב למוסדות החינוך. לא ידוע לי ששר החינוך השנה כתב מכתב. נדמה לי כי בראשון לספטמבר יצא חוזר מנכ"ל שעניינו אירועי יום הזיכרון ליצחק רבין, ואני ראיתי אותו רק בימים אלה. לא ראיתי אותו לפני כן. לא שאנחנו לא מקבלים חוזרי מנכ"ל, אנחנו בטח מקבלים אותם, אבל אני מודה שאני לא מסוגל לעקוב אחרי כל חוזרי המנכ"ל.

יחד עם זה, התעוררה כל השאלה הזו של ערבוב הרשויות סביב המכתב, העצומה, של המורה ישראל שירן, ההחלטה של המנכ"לית להשעות אותו וכו'. לכן חשבתי שמן הראוי לקיים בכל זאת את הדיון כדי להניח את התשתיות כבר לשנה הבאה, ולנסות לגבש את הדרך הנכונה והראויה להסיק מסקנות ממה שקרה, וכדי להבטיח את הדרך הנכונה של מערכת החינוך בסוגיה הזו. מורשת היא מורשת, זיכרון זה זיכרון, חוזר מנכ"ל הוא חוזר מנכ"ל ויש צורך להבהיר את כל הסוגיות האלה. אני מקווה שנוכל לעשות את הדיון הזה מתוך תרבות של מחלוקת, גם אם תהיה מחלוקת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכדי שנראה את טובתה של מערכת החינוך במדינת ישראל כולה.

בדברי הפתיחה שלי אני אמרתי פחות או יותר את דעתי בעניין הזה. נוח לי לדבר משום שכידוע מייד היוודע עם המכתב, אני יצאתי בדברים קשים נגד ההתבטאויות של ישראל שירן ולא חסכתי בשבט לשוני, ולכן אני מרגיש היום חופשי להתבטא מאחר ואינני מסומך בפני אלה שאולי רצו לסמן אותי וכד'. אין לי כל ספק שההתבטאות או המסר שרצה להעביר ישראל שירן הוא מסר נכון. אם חלק ממורי ישראל מרגישים שמנסים לכפות עליהם דיעות, השקפות באמצעות יום הזיכרון אז זה בעייתי. אני חושב שזו זכותו של כל אדם להתקומם כנגד הדבר הזה. אני לא יכול לחתום שההתקוממות הייתה עם כל הנוהלים וכד'. אולי זה לא הנושא העיקרי, אבל הרעיון המרכזי הוא רעיון נכון שצריך להפריד בין שני הדברים האלה הפרדה ברורה ומוחלטת. אני לא חושב שיש מחלוקת בעם בצורך ובנחיצות העליונה לקיים את יום הזיכרון.

ברוך השם שיש באמת הבנה מקיר לקיר שהרצח הוא רצח מתועב, נורא, והוא אסון גדול למדינת ישראל. הוא אסון גדול לחברה הישראלית ולעם היהודי. הרוצח הוא בן עוולה משום שהוא עשה מעשה חמור. הוא גרם נזק קשה מאוד, ובוודאי גרם נזק איום ונורא למי ששייך למחנה הדתי לאומי. אני לא חושב שבנושא הזה יש איזשהי מחלוקת. אבל צריך להכיר עד שהיום ועד שעה זו יש מחלוקת עמוקה מאוד בעם באשר לדרך הפוליטית של יצחק רבין בכל מה שקשור להסכמי אוסלו. יש כאלה שסבורים שהדרך הזו היא הדרך הנכונה, המתאימה, הראויה ביותר לממש את שאיפות השלום של מדינת ישראל, ויש כאלה שסבורים בדיוק הפוך, שהדרך הזו היא לא דרך השלום, אלא היא דרך שתוביל אותנו למלחמות. יש כאלה, ואני בתוכם, שאומרים: הנה, תראו לאן נקלענו.

המחלוקת הזו היא מחלוקת לגיטימית , הבעיה היא עד כמה משרד החינוך יכול להכניס את מערכת החינוך לתוך הסבך הזה. החוק אומר שיש כמובן חובה לציין את יום הזיכרון. "בבתי הספר יצוין יום הזיכרון בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין". המילה מורשת איננה מוזכרת כאן ואני חושב שטוב עשה המחוקק שלא הכניס את המילה מורשת. למילה הזו י ש קונוטציה של "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". כלומר, מורשה היא דבר חיובי וצריך להנחילה אותה מדור לדור, ויש לקבלה ולהסכים לה. אני מוכרח שגם כאשר קראתי את חוזר המנכ"ל לא מצאתי את המילה מורשת. ביחס למה שכתוב, אני לא חושב שיש כאן מחלוקת להעלות את דמותו. אם מישהו חושב שתחת המילים "פועלו של יצחק רבין" צריך גם ללמד את מורשתו הפוליטית, אני חושב שהוא עושה טעות. אם ללמד את מורשת הפוליטית, אז ילמד כל בית ספר בדרכו ועל פי הבנתו והשקפתו, ובבתי ספר שונים ילמדו מורשת שונה. יש כאלה שידרשו לשבח ויש כאלה שידרשו לגנאי. צריך להבין את הדבר הזה. מערכת החינוך עד היום נהגה לא להכניס מפלגתיות או מחלוקות פוליטיות בוטות בתוך חדרי הכיתות, היא נזהרה מאוד מאיזשהם זיהויים מפלגתיים בתוך המערכת החינוך וזה אני אומר לשבחם של כל שרי החינוך שכל הובילו את המערכת, ואני חושב שגם בעניין הזה צריך מאוד להיזהר. אני אישית חושב שזה מפחית מדמותו של ראש הממשלה יצחק רבין, וזה קצת מאפיל על המסר העיקרי. למעשה, רצו ציון יום הזיכרון.

הואיל ויושב פה המורה ישראל שירן שאני התבטאתי כלפיו בחריפות רבה, אני רוצה לנצל את המעמד הזה ולומר לו שכמובן התבטאויותיי לא היו אישיות. ישראל, אינני חושב שאתה ראוי לקבל כאלו מילות גנאי במישור האישי, ואם מישהו הבין שיש כאן איזשהו דבר אישי, אז אני חושב שצריך להבהיר שלא כך הם פני הדברים. אני התבטאתי כך מפני שחששתי מאוד שתתחיל עכשיו איזשהי התפתחות. היו לי גם ידיעות בעוד כמה מקומות, ובאין שר חינוך הרגשתי צורך לקחת אחריות. אני חטפתי הרבה אש על ההתבטאויות האלה, בצדק מסוים, אבל חשבתי שלפעמים מי שעומד בחזית גם צריך לחטוף אש. אני שמח שבכך באמת הסתיימה הפרשה.

אגב, אני גם מוכרח לומר שמרגע הידיעה על ההשעיה הבהרתי למנכ"לית את עמדתי שאני שולל אותה מכל וכל. אני שמח גם לציין שמרכז רבין עשה כך, ואף אנשים אחרים שחשבו שאין לערבב בנושא הזה השעיה. אבל מאחר והיום פנינו לפיוס, הואיל והמנכ"לית בסופו של דבר הגיעה למסקנה על פי פנייתי, לאחר שיחה עם המורה ישראל שירן, לבטל את ההשעיה, אז אני רואה את הפרשה הזו כמחוסלת, אם כי כל אחד כמובן צריך ללמוד את המסקנה לא להשתמש מהר בנשק ההשעיה אני חושב שהיה כאן שימוש לא נכון, ואני אמרתי את זה גם באופן פומבי. אני לא מציע שעל כך נרכז את הדיון, אם כי יש פה חופש דיבור וכל אחד יכול לדבר על מה שהוא רוצה. אני בכל אופן רציתי לנקות במערכת היחסים האישית את ההתבטאויות שהיו. היום במבט לאחור לא היה צריך להתבטא כך, אלא מחשש של אותן שעות כך נקטתי.

אני מציע שאנחנו נפתח את הדיון ונראה מה ניתן לעשות ואיך צריך להסדיר את הדברים האלה. אני מציע שאולי נבקש ממר עודד כהן שהוא סמנכ"ל בכיר וראש מינהל חברה ונוער במשרד החינוך לפתוח בדברים.

תודה רבה. ראשית, לפני שאנחנו עוברים לסדר היום תרשה לי להביע בשם אלפי בני נוער ועובדי משרד החינוך והתרבות הערכה גדולה מאוד לוועדת החינוך שהצליחה להעביר בקריאה שלישית את חוק זכויות הילדים והנוער. אני יודע שיש לך, אדוני היושב ראש, ולחבר הכנסת סילבן שלום חלק רב. לנו יש חלק קטן וחבל שלא קיבלו את ההמלצה שלנו בהתחלה, אז לא היו צריכים כל כך הרבה חודשים. אני חושב שזו בשורה למערכת החינוך. מרגע שנודע לבני הנוער על החוק על כל מרכיביו, בני הנוער חשים שלא רק מדברים על חינוך לחיים דמוקרטיים, אלא גם מגשימים את זה בישראל. למערכת החינוך האחראית למועצות תלמידים זהו יום חג, משום שסוף סוף גם כנסת ישראל מכירה במועצות תלמידים והנוער, והיא אומרת שזה חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך. המון ברכות.

יושבת פה הדרה רוזנבלום שליוותה את כל הדיונים, ובסך הכל היו 22 דיונים. למשרד החינוך ולמועצת מינהל ונוער היה גם יד בעניין. היו שעות שהיא עמדה יחידה מול כל עובדי משרד החינוך.

תודה.

אני מצטרף לברכות ולתודה והיא אכן ראויה. אני מבקש שתעביר את תודתי גם לחבר הכנסת סילבן שלום, ובאמת כל הברכות והתודות. אני מקווה שעכשיו אנחנו נאיץ את הקצב כדי ללמוד אותו הלכה למעשה. אנחנו כבר נערכים לכך שהחוק הזה יהיה עם הרבה מאוד נשמה.

אני רוצה לדבר באופן כללי על הפעולות החינוכיות, חברתיות, ערכיות של מה שאנחנו קוראים יום הזיכרון לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. למעשה, מערכת החינוך פועלת ברוח החוק בלבד. הסעיף בחוק המתייחס לבתי הספר אומר: "בבתי הספר יצוין יום הזיכרון בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין, בפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה". אלו שני הקווים שהנחו משרד החינוך בכלל ואת מערכת החינוך החברתית ערכית בפרט. מרכז רבין, גשר, מרכז ההסברה ומינהל חברה ונוער, שהם שני המובילים כמובן, ואנשי המשרד חברו יחד, ולמעשה קבענו את הדרך, השיטה והאפשרויות שבהן אנחנו יכולים לממש את החוק מצד אחד ולהנחיל ערכים חברתיים לאומיים מצד שני. שני הפרקים המרכזיים שבהם אנחנו פעלנו במשך חמש שנים, ונוח לי לומר זאת לצד מי שהיה מנכ"לי, בפעמיים הראשונות זה היה עדיין בדיונים שאתה השתתפת ויש לנו תיעוד היסטורי לזה, הם האיש ופועלו, תרומתו לביטחון.

לא הייתי אז מנכ"ל. אני הפסקתי להיות מנכ"ל בשנת 1993 והרצח היה בשנת 1995. כנראה שזו טעות.

אני רוצה לומר לכם כי את הנאום שנמצא בחוברת הזו חובר על ידי היושב משמאלי, ואם זה לא הוא אז זה מישהו אחר. אני קיבלתי את זה מהם. הקו גם בתקופה הזו של מר שושני, ולאחר מכן בתקופת השרים האחרים היה קו של שלושת הנקודות הבאות בנושא האיש, פועלו, תרומתו לביטחון. הנקודה המרכזית של מערכת החינוך מעבר לצד של ביטחון וכד', היה במה שאנחנו קוראים החינוך מכרה של זהב. כידוע, יצחק רבין ז"ל עשה פעולה אדירה במערכת החינוך וכתוצאה מכך אנחנו השתמשנו בפרק הזה הרבה מאוד בדבריו ובדרך פעולתו. מי שהיה שותף להפיכה הגדולה במערכת החינוך, שחבל שהיא לא נמשכת, יודע מה היו הדיונים שם ולאן אנחנו קידמנו את מערכת החינוך.

אנחנו גם יצאנו בעקבות רבין ואורח חייו. עניין של כיבוש ירושלים, מסלולים, סיורים, טיולים. בכל אתר ואתר הופיעו גם לוחמים שסיפרו על המלחמה, על המורשת לא בקונוטציה הפוליטית, אלא הלכה למעשה עד היותו ראש ממשלה. למעשה, הפרדנו בין שני חלקים. בחלק האחד עסקנו בשני הדברים של האיש פועלו ותרומתו לביטחון, ומצד שני בחלק של החינוך מכרה של זהב, עסקנו באותם פרקים שרבין כאיש ביטחון וכרמטכ"ל ביצע והיה באיזור ירושלים, כי רוב הפעולות התרכזו באיזור ירושלים.

הפרק השני ואני חושב שהוא בעל המשמעות הגדולה ביותר דן בשאלה מה קרה לנו? אנחנו קוראים לזה המשבר. אנחנו קבענו פה כמה וכמה דברים ולאחר חמש שנים אנחנו רואים איך אנחנו צריכים להעמיק, לפתח ולהנחיל הלכה למעשה. צריכים להביא בחשבון שהדור הזה לא ידע את יצחק. צריך גם לספר את הסיפור. זה לא מספיק שיש יום שבו יש טקסים, אירועים וכד', אלא אנחנו חשבנו שזה יכול להיות שיאו של תהליך חינוכי, חברתי, ערכי בזה שאנחנו מעלים את המחאה בחברה דמוקרטית, המותר והאסור. הנושא של מילים לוחמות, והשאלה היא עד כמה? מה החובה של הפרט במשטר דמוקרטי להיות סובלני, ומה החובה של בני הנוער להיות סובלניים כלפי דיעות שונות מהדעות שלהם ואיך הם יכולים להכיר ולהוקיר גם את דעתו של השני ולהישאר איתו במחלוקת. אנחנו פיתחנו את הפרק השני במידה רבה מאוד בעיקר בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות, והוא עוסק בחיים בחברה דמוקרטית ואנחנו קראנו לזה לחדש את הדמוקרטיה בישראל, או בסלוגן שלנו לבחור מחדש בדמוקרטיה. זה קצת מתסיס אבל בני הנוער מתייחסים לזה בדרך הרבה יותר אינטנסיבית בזה שהם מדברים על כך שבחברה הדמוקרטית יש קבוצות שונות ויש זכות להיאבק, אבל החוק צריך להיות נר לרגליהם. יש זכות להילחם על כל מיני דברים הקשורים למיעוט, אבל לא במעשים אלימים.

הפרק השלישי שאנחנו עוסקים בו כבר חמש שנים מאז רצח רבין ז"ל הוא גבולות מחאה. מהם גבולות מחאה? המחאה היא לגיטימית כי אנחנו בחברה דמוקרטית, אבל מהם גבולות המחאה? פה אנחנו מגיעים לעניין של תרבות המחלוקת. כיוון שכבר אמרת כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, אבל השאלה היא מהי התרבות של המחלוקת בישראל בכלל? לאן אנחנו מכוונים את כל הדברים? הדבר החשוב ביותר הוא מה המשמעות של רצח פוליטי. כל הדברים ביחד רקמו איזה רקימה שבה אנחנו פנינו לשתי אוכלוסיות גדולות בקרב המתחנכים והמחנכים. קבוצה אחת, היא המחנכים בכיתות והמורים שאליהם אנחנו פנינו בעזרת חומרים שונים ובאנו ואמרנו להם כי צריך להתייחס. לא רק להתייחס ביום הזיכרון ולקיים את עצרת הזיכרון, אלא זה נושא מתמשך שהוא אורח החיים ולב מערכת החינוך. זה לא מסוג הנושאים שאני עושה אותם ביום הזיכרון, מזכיר וזוכר, ואחר כך אני נוטש. צריך לפתח את כל אותם פרקים של הידברות ותרבות מחלוקת, ויש לראות בהם חלק מהערכים החברתיים ערכיים בתוך מערכת החינוך. החומרים, ההנחיה, ההשתלמות, הדיונים עם מרכז רבין עם גשר, מרכז ההסברה היא פעולה מתמשכת ולא יחידאית.

נכון שיום הזיכרון מהווה שיא של תהליך חינוכי חברתי, אבל הוא לא יכול להיות בפני עצמו, ולכן הטקס הוא חלק מהתוכנית החינוכית. לא השתמשנו בטקס כדי לבוא ולומר: הנה, אנחנו מציינים. לצערנו או לשמחתנו יש באורח החיים של מדינת ישראל טקסים. החשיבות שאנחנו מייחסים לטקס הוא לבוא ולומר לאן הגעת. אחרי שאתה קיימת כל כך הרבה דיונים, איך אתה מתייחס לדברים האלה ואיך אתה בונה אותם. האם ההתייחסות שלך כחדר מורים לומד היא התייחסות שאני רוצה לשנות משהו, או אני רוצה להנחיל לחניכיי משהו? מצד שני, אנחנו פונים לבני הנוער ושואלים אותם האם הם לוקחים איתם את הלקחים לגבי הנושאים המיוחדים שבהם הם דנים והופכים אותם לאורח חיים או לאורח החיים הדמוקרטי. לטקס יש חלק, אבל הוא לא עומד בפני עצמו. זה לא עוד טקס איזה טקס עם שיר פזמון ומסכת, אלא הטקס הוא מחויבות מסוימת שאותה אנחנו רוצים להנחיל.

באותו יום מתקיימת עצרת נוער ממלכתית יפה ומשודרת לכל עם ישראל, אבל למעשה היא מתחילה משעות הבוקר. אנחנו מבססים את התוכנית הזו במשך חמש שנים והיא עובדת. אנחנו מזמינים שני ילדים מכל מוסד על יסודי והם עולים לירושלים בשעות הבוקר המוקדמות. עד לשעת העצרת הם מתייחסים בסדנאות לשניים-שלושה מהנושאים. כל שנה אנחנו שואלים את השאלה אילו דברים רוצים להנחיל לתוך המערכת? הילדים דנים בשאלות האלה, מקבלים את החומר איתם, נכנסים לעצרת שהיא משודרת ומכוונת לכל בתי הספר, וגם לה יש מסרים ברורים וחד משמעיים של האיש ופועלו ומה הלקחים שאנחנו רוצים להנחיל למערכת החינוך. הילדים יוצאים גם בעקבות מסלול של אורח חייו של רבין באזור ירושלים. כשהם חוזרים לבתי הספר הם צריכים לקיים את הדיאלוג עם חבריהם. אני לא בטוח שזה מצליח במאת האחוזים, אבל אני לא מאמין שיש ילד אחד שמגיע לתוך כל התהליך הזה, משתתף באוהל ההידברות ובעצרות אחרות, ורואה וחווה, שהוא לא לוקח אתו דברים ומבין שכאן קרה משהו. אלה הדברים שלהם מערכת החינוך מתכווצת אליהם, ואני מדגיש יותר לעבר חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. כמובן שהפעולות מותאמות לחטיבה היסודית.

אנחנו בחמש השנים האחרונות כדי למקד את הדברים וכדי לתת למורים חומר, מעבר למכשיר האינטרנט והחומר מגיע אוטומטית וכל מורה צריך לשאוב אותו, חומרי העזר ימוקדו בנושאים הבאים, ואני מונה אותם רק כדי לסבר את האוזן. אני נגד אלימות, אקטואליה על המרקע ללא כחל ושרק, הזכות לכבוד וחובה לכבד, הידברות, כיבוד החוק והמשפט, לחיות בחברה רב גונית, ערבות ומעורבות, תמורות ודיון בנושאים אקטואלים.

לסיכום, יש יום אחד שהוא יום הזיכרון שבו מזכירים את ראש הממשלה שנרצח ואת הרצח הפוליטי, אבל שיאו הוא בעקרונות החינוכיים שאנחנו רוצים להקנות לחניכנו כדי שיותר לא יקרה מצב כזה. למרות שהחניכים לא ידעו את יצחק, הם צריכים לדעת עליו לא רק כדי להכיר את האיש ופועלו שהיה ראש הממשלה ורמטכ"ל וכיוצא באלה, אלא כי מסביב האסון הגדול הזה והשבר אנחנו רוצים לחנך לערכים לאומיים ערכיים מיוחדים שבלעדיהם מערכת חינוך ובכלל עם ישראל לא יכולים לחיות. נדמה לי שהכנוס הזה של הציבוריות של התלמידים בחטיבות העליונות עושה את שלו. הדרך שאנחנו בחרנו בה כדי לעסוק בנושאים האלה, מבטא הלכה למעשה את כל אותם דברים.

תודה רבה. מר חיים בן עמי מנכ"ל רשת "אורט", בבקשה.

נודע לי על קיום הדיון הזה ואני ביקשתי להזדעק. אני אפילו עכשיו מאוד שמח שאני נמצא פה. נדמה לי שהוויכוח על הסוגיה הזו מתחיל בסוגיה של החוק והוא מתכנס לנוכח האירועים שהיו ערב יום הזיכרון הזה בפרסומים של אותו נייר. ספק בעיניי אם רוב הציבור שהתייחס, ובוודאי רוב הציבור שלא התייחס, מודע למסכת העובדות, אבל הנחת המוצא שמונחת לרגלי מי שצריך להוביל את המהלך החינוכי הזה היא קודם כל סעיפי החוק. סעיף החוק שהוצע על ידי המחוקק אמר כי חייבים להנציח את זכרו של רבין, לדבר על פועלו, דמותו, על סוגיית הרצחו של ראש ממשלה, ולדון אחר כך בסוגיות שמתייחסות לחינוך לדמוקרטיה, לערכים וכיוצא בזה.

אני רק ארבע שנים במערכת. אני אמון לבצע את חוזרי המנכ"ל, ואני מדבר על 85 אלף לומדים בחטיבות הביניים תחת רשת "אורט". אני אמור לקבל את חומרי הלמידה כפי שדיבר קודם הסמנכ"ל וראש מינהל חברה ונוער. בנייר הרקע לדיון של הכנסת נאמר: "דמותו ופועלו של רבין יועלו תוך הדגשת הנושאים הבאים: היותו פטריוט יהודי וישראלי, לוחם בפלמ"ח, מפקד ופורץ הדרך לירושלים הנצורה בתש"ח". הנייר הזה מונח לפני כולם.

הנייר מצטט את חוזר מנכ"ל.

אני רוצה לצטט רק כמה מילים: "עובד הוראה שמקבל שכרו ממדינת ישראל", ואני רוצה לשאול האם מה שנכתב בנייר שאני אקרא ממנו לפניכם הוא לא הרמת יד על החוק? אני קורא: "כל אשר היגיון במוחו ועיניו בראשו יום יום ולעיתים שעה שעה מבין כי רבין האיש הוא למעשה האחראי העיקרי למצב הנורא והאיום בה נמצאת מדינתנו ונמצא עמנו.". אגב, בחוזר מנכ"ל ובחוק לא כתוב מורשת. אני ממשיך לצטט. "מורשת רבין הינה למעשה מורשת של כניעה, התרפסות, החמור מכל מורשת של מסירת נשק לידי האויב הערבי הפלשתיני וכיוצא בזה. מכאן המסקנה הברורה, הכואבת והמתבקשת מאליה, רבין האיש ודרך השלום שלו הם שהביאו למצב החמור. אנו מנהלים, מורים ואנשי חינוך הממלכתי, ממלכתי-דתי, מבקשים לעשות חשבון נפש שיובילך אדוני ראש הממשלה ושר החינוך, כך אנחנו מקווים, לקום ולהודות כבר קבל עם ועולם כי רבין האיש ומורשתו אינם עוד עניין ללימוד ועיון אצל כלל הציבור, בפרט אצל אנשי החינוך בארץ על תלמידהם, וביום בו נרצח ראש הממשלה רבין ז"ל לא תהיה כל הנחיה מצד גורמי משרד החינוך לקיים עצרות זיכרון וכו'".

רבותיי, זהו מסמך שהופץ בפקס לעשרות חדרי מורים על ידי מר שירן. זו עשייה שקוראת לפעול נגד החוק. בהיותי במשך שלושים שנה עובד מדינה שמופקד על שלום ציבור ולהביא בטחון לחברה בישראל, אני אומר כי זה הרמת הידיים על החוק. מותר להתווכח האם המהלכים הפוליטיים שהוביל רבין הם מהלכים ראויים, האם זה הכיוון החוק? נדמה לי שיש קונצנזוס מוחלט בחברה בישראל שכשצריך צריך להשתמש בכוח, והאיש רבין במשך עשרות שנים הקדיש את חייו וגופו לטובת ביטחון מדינת ישראל. נדמה לי שיש הסכמה כללית שהסכסוך הזה ייפתר במשא ומתן. לא דנים בשום מערכת חינוך האם הפתרון של משא ומתן של רבין באוסלו או בקמפ-דיוויד הוא הפתרון הנכון? זו לא סוגיה לדיון. נדמה לי כבמסמך שקראתי לפניכם קוראים לא לעשות שום דבר להנצחת רבין כי האיש למעשה הוא האשם. אני רוצה לומר לאנשי מרכז רבין, אני מתפלא על יושב ראש המרכז משום שזה מוכיח על אוזלת יד ועל חוסר נכונות להתמודד עם הסעיף שהמחוקק הגדיר לכולנו.

כאיש חינוך אני רוצה לומר כי מותר להתווכח על כל המהלכים הפוליטיים. אגב, ראש הממשלה ושר החינוך של היום הוא האופוזיציונר הכי קרוב של רבין על תוצאות אוסלו. בכל המהלך שבו מונחית מערכת החינוך לא דנים בתוצאות הסכמי אוסלו. דנים בשאלה מה עשה האיש לטובת מדינת ישראל ועל מהלך שאומר שכשצריך צריך להפעיל כוח, כשצריך צריך להביא זאת למשא ומתן, והדבר הנורא הוא שעל מחלוקת פוליטית נרצחת אישיות פוליטית. אלו המסרים שהמערכת נדרשת להעביר, ומי שקורא לה לא לעשות כך אז נדמה לי שאין דרך אחרת לאכוף את החוק אלא לנקוט במהלכים משמעתיים, ואני מצטער לחלוק בנקודה הזו עם יושב ראש הוועדה. נדמה לי שכל מהלך אחר לא יכול להיות שיהיה. בחיבור בין מה שנאמר בחוק ובחומרים שציין סמנכ"ל משרד החינוך, למסמך הזה, לא היה שום מוצא אחר אלא לטפל באופן משמעותי בסוגייה הזו כי לעניות דעתי היא גובלת בהסתה.

אני מאוד מודה ליוזמה של יושב הראש לקיים את הדיון הזה. אני חייב לומר שאנחנו גוף ממלכתי א-פוליטי. אני מסכים לחלוטין עם הדברים שנאמרו הן על ידי יושב הראש והן על ידי עודד כהן לגבי יום הזיכרון ואני לא רוצה לחזור על הדברים האלה. אני רוצה להוסיף שלושה נושאים. ראשית, יושב כאן מר דני גל שהוא מנהל תחום החינוך שלנו. הפצנו לידיעת חברי הכנסת, ועדת החינוך, מה הם החומרים שמרכז רבין מכין והופצו על ידי משרד החינוך בחוזר מנכ"ל משרד החינוך לכל בתי הספר. החומרים הם על פי רוח הדברים שנאמרו הן על ידי היושב ראש והן על ידי סמנכ"ל משרד החינוך.

שנית, יושב ראש מרכז רבין פרופסור תדמור שאיננו כאן התבטא רק בנושא אחד לגבי מר שיר, וזאת לגבי זכותו הדמוקרטית להביע את דעתו. אני מציע שהסוגיה הזו בכלל לא תידון כאן כי אני חושב שנפספס את כל המהות של הדיון. אני חושב שצריך לדון לגופו של עניין בחשיבות של קיום יום הזיכרון על פי רוח החוק כפי שנקבע.

שלישית, מרכז רבין עמל היום במעורבות חברתית בעיקר בנושאים הקשורים ליחסים בין דתיים לחילונים, כדי למצוא את הדרך איך להגיע להידברות יפה ומלאה בין דתיים לחילונים. אנחנו אימצנו ומממנים את העבודה שעושה פרופסור רות גביזון עם הרב יעקב מידן. אנחנו ממשיכים את דרכם. מדובר באמנה חברתית חדשה בין דתיים לחילוניים ומדובר בעבודה מאוד יסודית ורצינית. יש קבוצה של חברי כנסת יחד עם יושב ראש הכנסת שדנים בנושא הזה ובסופו של דבר הנושא יגיע לדיון ציבורי מעמיק עם כל החומרים כאשר הם יהיו מוכנים. הם יופצו בצורה מלאה וטובה. אנחנו כמרכז רבין חושבים שזה חלק מתפקידנו למצוא את הגשר בין הגורמים השונים בחברה הישראלית ואנחנו פעילים בכל התחומים האלה. היה חשוב לי להדגיש זאת במסגרת ועדת החינוך של הכנסת. בהזדמנות זו אני רוצה להודות למשרד החינוך על כל שיתוף הפעולה הפורה שאנחנו מקבלים מהם הן בנושא החומרים והן בנושא הערכים.

אני הרי לא שייך לוועדה הזו אבל אני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, אני לא חושב שצריך להפוך את יום הזיכרון ליצחק רבין ואת כל הטקסים לאירועים פוליטיים, חלילה. אני אומר זאת במפורש וזו צריכה להיות המדיניות. בסופו של דבר יצחק רבין עמד בראש תנועה וצריך להיות בעניין הזה זהירים, ואני אומר זאת כאיש שמאל. אני לא רוצה לשכנע אף אחד באמצעי הזה ולא לעשות תעמולה אצל אף אחד. החוק הזה חוקק רק משום שראש ממשלה נרצח במדינת ישראל, זה הכל. השבר והסכנה הגדולה לדמוקרטיה הישראלית שבוויכוח פוליטי לגיטימי על מדיניות שנקבעת באופן דמוקרטי מי שאינו מסכים רוצח. זה דבר ששום דמוקרטיה אינה יכולה לעמוד בפניו. אני מעריך שאם חס וחלילה יהיה רצח פוליטי נוסף מסוג הרציחות האלה, אני אומר לכם שהדמוקרטיה הישראלית תתפרק ואנשים ייקחו נשק לידיים. לא נוכל לעצור ולבלום זאת ולכן יש להתגונן מראש. כל העניין הזה הוא שמערכת החינוך שלמעשה משפיעה הרבה מאוד על התהוותו של הישראלי תגרום להפנמה מאוד גדולה של הסכנות לדמוקרטיה כאשר ראש ממשלה נרצח בסיטואציה מהסוג הזה או על רקע ויכוח פוליטי.

זכותו של מר שירן לחלוק על הסכמי אוסלו, לחלוק על דרך אוסלו. הוא לא היחידי שעושה את זה. עושים זאת רבים.

אני אפילו עושה זאת.

זה לחלוטין לגיטימי, זו בכלל לא השאלה. מהמכתב שקרא לפנינו חיים בן-עמי אני מבין באופן ברור, כי זה לא משתמע לשתי פנים, שאתה, ישראל, למעשה קורא לעבור על החוק. אם זה היה כתוב בצרפתית או בספרדית לא הייתי בטוח שהייתי מבין, אבל המסמך כתוב בעברית הכי פשוטה. הבנתי מתי אתה חולק על דרכו ואפילו בביטויים קשים ובהאשמות שאני חושב שלא נכון לומר אותן אפילו אם אתה חושב כך בסיטואציה ובתפקיד שבה אתה נמצא. מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים אתה בא ואומר: אני לא רוצה לקיים את טקסי ההנצחה. למעשה, אתה קורא למרד של מערכת החינוך נגד חוק ברור שנחקק אגב ברוב עצום על ידי כנסת ישראל. חתמו על החוק והביאו אותו חברי כנסת מכל סיעות הבית, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערביים, עולים וותיקים, כולם.

מר שירן, אתה לא הראשון וכנראה שלא תהיה גם האחרון שיפגע לא ברבין ולא בזכרו. אנחנו מוקירי זכרו. אתה פשוט עושה מעשה שהוא מסוכן מבחינת הדמוקרטיה הישראלית, ואתה עושה את זה כבר-סמכא, כאיש מערכת החינוך, כעובד ותיק ואפילו די בכיר. אתה לא אדם מהרחוב שעלה על טריבונה בהייד פארק בלונדון בשבת בבוקר ואומר כך וכך. אתה אדם עם מעמד ומשקל, ואתה מפיץ את המכתב הזה בחדרי לימוד ולאנשי חינוך. זה פשוט ניסיון להמרדה. זה פשוט ניסיון להביא את המערכת לפסול לגיטימציה של חוק במדינת ישראל, ולדעתי זהו מעשה מאוד מאוד חמור. אני הגנתי על זכותך לבקר את רבין. אבל בעיניי מה שאתה עשית זה ממש לתת לגיטימציה לרצח רבין במשתמע.

אני לא יכול לקבל את העובדה שראש ממשלה נרצח במדינת ישראל בגלל דעותיו ומדיניותו, ואתה כן יכול לקבל. במסמך הזה אתה מוכיח לי שאתה כן יכול לקבל, כי אין פרשנות אחרת לעניין. אם יש לך ויכוח על כך שבאיזשהו בית ספר או באיזשהי מערכת עושים שימוש בחוק כדי להעביר מסרים פוליטיים, אתה תמצא אותי איתך. יושב ראש הוועדה אמר לי שיש הסכמה שלך ושאתה התחרטת על כל העניין. אני שואל האם יש חרטה והבנה שעשית טעות

לא.

אם אתה לא מבין שטעית אז לפי דעתי מקומך לא במערכת החינוך ואני עומד על כך שמנכ"ל משרד החינוך תפטר אותך וכשאני הולך למלחמה אני הולך למלחמה. אני באתי במיוחד לכאן כדי להבהיר לך את העניין הזה. השאלה היא האם אתה חוזר בך לא מהוויכוח הפוליטי אפילו לא מהביטויים שהם נוראים בעיניי, אבל עזוב את זה, אבל זה שאתה קורא באופן ברור לא לכבד את החוק וקורא לבתי ספר ממש להמריד נגד החוק וכד' וכד', אם אתה לא חוזר מזה אז אני אומר לך שאני אלך לכל מקום כדי לדרוש את פיטוריך. בעניין הזה אני שם את הדברים בצורה הכי ברורה.

תודה רבה. לפני שאני אאפשר למר שירן להשיב, אני רוצה להביא לידיעתך, חבר הכנסת פינס-פז, את העובדות. ביום ט"ו מרחשוון תשס"א ה- 13 בנובמבר, התקיימה בלשכתי על פי הזמנתי ועל פי עצה שנתנו לי, פגישה בה השתתפו הרב שמואל אליהו שהוא חבר מועצת הרבנות הראשית, רבה הראשי של צפת, השתתף ד"ר דני טרופר ראש גשר וחבר מועצת חמ"ד, אני וישראל שירן. ארבעתנו חתמנו על מסמך שאומר ואני מצטט "שיש להפריד בין העיסוק במשנתו הפוליטית של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לבין ההיבטים החמורים של הרצח. משנתו של הפוליטית של רבין שנויה במחלוקת, ואילו ההיבטים החינוכיים הערכיים של הרצח הנפשע של ראש הממשלה אינם שנויים במחלוקת כלל.

שנית, קיימת חובה וחשיבות גדולה לציין את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין במערכת החינוך, בו יש לציין היבטים חינוכיים וערכיים העולים מהרצח הנפשע ויש ללמוד ערכי הדמוקרטיה, תרבות מחלוקת בויכוח הציבורי.

שלישית, מצ"ב לידיעה מכתב הבהרה של ישראל שירן שנשלח למנהל מחוז חיפה ביום שני ח' מרחשוון 6 בנובמבר, זה פחות או יותר יום פרוץ הסערה, וכן מצ"ב מכתב של ועד העמותה למנהל מחוז חיפה גם כן מאותו יום." בית הספר שלו מופעל על ידי עמותה שנקראת סוכת-שלום. במכתבים האלה ישראל שירן אומר פחות או יותר את מה שאמרו פה.

אדוני היושב ראש, מי חתום על המכתב הראשון?

על המכתב הראשון חתומים זבולון אורלב, הרב שמואל אליהו, ישראל שירן, וד"ר דני טרופר. חלק מהעניין הוא שיש הבהרות של ישראל שירן ב – 6 לנובמבר עליהן נודע רק ב – 13 בנובמבר. על יסוד המכתבים האלה כתבתי למנכ"לית כי כל הדרך לחצתי ואמרתי שהשעיה שלה היא שגיאה גדולה מאוד ושיש להפריד בין שני הדברים. "בהמשך לשיחתנו אני מצ"ב את סיכום הפגישה בנדון המדבר בעד עצמו. בנסיבות אלה אני מבקש שתודיעי בהקדם האפשרי על ביטול השעייתו של מר שירן. אודה לך אם תודיעי לי". כעבור שעה מרגע שהיא קיבלה את המכתב, היא הודיעה לי שהיא החליטה לבטל את ההשעיה.

בעיניי, זה הרבה יותר מהבהרה. זה חזרה מהדברים.

אני קראתי לך מה ישראל שירן כותב ב – 6 לנובמבר למנהל המחוז. אני אמרתי שנוח לי לדבר כי דווקא ב- 6 לנובמבר התבטאתי בבוטות כלפיו. אני מרגיש חופשי לדבר.

ראשית, אני רוצה להדגיש שההבהרה שניתנה ביום פרוץ הפרשייה ניתנה מיוזמתי, ולא על פי בקשתו של מישהו. שהמכתב עצמו כתוב לנגד עיננו ואני לא חוזר בי ולא מתנצל על מילה מתוך המכתב הזה. כמי שמצוי בחינוך בגיל היסודי ענייני הבנת הנקרא הם נר לרגליי, והמשפט "אנחנו מבקשים ממך אדוני ראש הממשלה ושר החינוך לעשות חשבון נפש שיובילך למהלך שלא יכפה עלינו, ולא תהייה הנחייה" הוא לא קריאה ולא רמז לקריאה. כלומר, מותר לי כאזרח, גם כמורה וכמנהל, לבקש לשנות ואפילו לבטל חוק. מותר לי לבקש. לא קראתי כאן לאחיי המורים כי הריני להודיעם שלא נסכים לקיים עצרות זיכרון ונבטל את יום הזיכרון, כפי שניסו לייחס לי לאורך כל אותו שבוע.

מר פינס, אני קצת תמה שעוד שלפני שקראת את המכתב שהראו לך תוך כדי דברים, כבר הכרזת עליי מלחמה. ההבהרה שניתנה יום אחרי פרוץ הפרשייה ושבוע לאחר מכן, היא הבהרה בלבד. אינני חוזר בי, אינני מתנצל, ולדעתי חבל שהדיון כאן יפוספס על הסיפור האישי שלי. המנכ"לית, טעתה, שגתה, חזרה בה, היא החזירה אותי בעזרתו של מר זבולון אורלב וחברי מועצת חמ"ד.

חיים בן-עמי

זה נעשה על בסיס מכתב שבו חזרת מהדברים.

ההבהרה שניתנה ונשלחה גם למנכ"לית, המכתבים שהעמותה כתבה ואני כתבתי, מכתב ההבהרה הזה שהוא מצוטט כמעט מילה במילה על ידי זבולון אורלב ומכתב שנכתב שבוע לאחר מכן, לא זכה להתייחסות כלשהי. אני לא ביקשתי את עזרת מרכז רבין לחקר ישראל וקיבלתי. לא ביקשתי את עזרת אגודת הזכויות לזכויות האזרח וקיבלתי. כנראה שבסופו של דבר השכל הישר הבין את מה שהבין ועובדה שאני חזרתי לעבודה וההשעיה הייתה כלא הייתה.

חבר הכנסת פינס, מכיוון שאני לא עובד משרד החינוך, אז המעסיק שלי הוא זה שאמור להשעות אותי ולא המנכ"לית. פה יש חשש לעבירה קלה, בלשון המעטה, על החוק, אבל זה יתברר בערכאות אחרות.

לגופו של עניין, אני מאוד מבקש וכדאי לשים לב לדברים. הרי בשנה הבאה יהיה שוב יום הזיכרון לרצח רבין. אם אנחנו נמקד את הדיון זה בשאלה מה לעשות עם ישראל שירן, אז לא זו הבעיה. בשנה הבאה יקומו אלף שירנים או עשרים אלף שירנים.

זה בכלל לא מרד, זו רק אמירה שמאחד יהיו עשרים אלף שירנים.

אני חושש ממשהו ואני רוצה להביע אותו כאן, ואני רוצה לקבל זכות דיבור ללא הפרעות. אני חושש שאם אנחנו השנה לא נעשה את ההפרדה הנכונה כפי שמר זבולון אורלב ביטא לדעתי בצורה מאוד ברורה בתחילת הדיון הזה, אז התופעה תחזור על עצמה. המונח "מורשת רבין" הוא לא המצאה שלי. נכון שהוא לא כתוב בחוק, אבל משום מה בחרתי להשתמש במונח "מורשת רבין". לא אני המצאתי אותו, וכשאני התייחסתי אליו במכתב כתבתי באמת במירכאות, כי אני לא מכיר את המונח "מורשת רבין" בחוק ואת החוק אני מכיר. שנה הבאה אנחנו עלולים להגיע למצב שבו בקול רם אנשים יתייחסו לחלקים מסוימים בפועלו של רבין, ואנשים יתייחסו לפועלו בהיבט שונה של מורשת רבין ותהיה כאן ביום הזיכרון מחלוקת כזו גדולה. חבר הכנסת פינס, דווקא בגלל שאני רוצה להוקיר את זכרו של יצחק רבין ואת הזעזוע מהרצח אני מבקש לעשות הפרדה ביום הרצח, לא בכלל. בכלל יש שיעורי היסטוריה ואזרחות ומערכים. דווקא ביום הזיכרון יש להתמקד ברצח ובהשלכות שלו, בזעזוע, באהבת ישראל, ובתחומים שהם קונצנזוס לכולנו. הנושא כבר מוצה כבר בכל כלי התקשורת במשך שבוע וחצי.

מי מפריע לך לעשות את מה שאתה רוצה?

אני חי בתוך מסגרת חינוכית ואני רוצה לומר לך שאם אתה תבדוק רטרואקטיבית ולשנה הבאה, באם לא יהיה שינוי, אתה תוכל לראות מה קורה בבתי הספר, איך מחנכים ילדים להתאבל ולבכות ולדבר על הדברים שהם לא מכירים ולא מסכימים איתם. בבית הספר בו אני מלמד היה טקס מפואר, למרות שמנעו ממני שלא על פי דין להיות חלק ממנו. הטקס הזה היה צריך להיות שילוב של רצח רבין ויום פטירת רחל אמנו. מנהל בית ספר נוסף שהיה איתי בטקס סירב להתייחס ליום פטירתה של רחל אמנו מפחד מפני הפיקוח. הוא הכריח את הצוות להיכנס להסכמי אוסלו מפחד מפני הפיקוח.

זו טעות מוחלטת.

הטעות הזו כנראה לעולם חוזרת. אני מציע לכם לבדוק מה קורה בבתי ספר בסקטור הממלכתי ובסקטור הממלכתי-דתי. אי אפשר לאלץ להתייחס לנושאים שנויים במחלוקת, ואני יודע שהחוק לא מחייב אותי.

מר שירן, האם אתה מבין מה שאתה אומר?

אני מבין מה שאני אומר. נושא הדיון היום הוא לא המכתב שאני כתבתי, ומי שמסית את הדיון למכתב הזה טועה טעות חמורה. המכתב הזה מוצה, ההבהרה נכתבה, אני חזרתי, ההשעיה לא הייתה בתוקף ולא על פי חוק. הנושא הזה מתברר במסגרות אחרות. אני רוצה להדגיש, ההתבזות של המערכת השנה בעקבות העלאת הסוגיות הנקראות מורשת רבין, אסור שתחזור על עצמה. אנחנו צרכים להשכיל בשנים הבאות להתמקד ברצח, בזעזוע מהרצח, בלקחים של הרצח, מכאן להבא. מי שירצה יבחר את נושא מורשת רבין, את חייו ופועלו. הרי יש כל מיני אספקטים לפועלו של רבין. מה יקרה בשנה הבאה בבית ספר יסודי או חטיבת ביניים אם באמצע הטקס, בתכנון מראש, יבחר מנהל חטיבת ביניים או מורה בחטיבת ביניים לדבר על מורשת אלטלנה? מה יקרה אז? הרי יהיה פיצוץ. אנחנו לא בשלים למחלוקת הזו ביום הזיכרון. אני לא רוצה את זה ביום הזיכרון. ביום הזיכרון אני רוצה לעשות דבר שהוא יהיה מכנה משותף של כולם, ולא לקחת מוקש ולראות מי יעלה עליו. אפשר לדבר על הרבה נושאים, אבל כשמעלים סוגיות טעונות, גם פוליטית וגם ברמה היסטורית, מחייו של רבין דווקא ביום הזיכרון, עולים על מוקש. יכול להיות שאני טועה, אבל לדעתי אני מדבר מתוך השטח ומתוך גרונם של מאות ואלפי מורים, אנשי חינוך והורים. לכן, אנא להפריד בין מה שנקרא מורשת לבין הרצח. חובה לשוחח, להתייחס, להוקיע את המעשה ואת העושה, אבל לא לאווירה הציבורית השנויה במחלוקת שיש כאן. במכתב הזה אני לא חוזר בי במכתב הזה בכהוא זה ומר זבולון אורלב יודע זאת, וההבהרה בעינה עומדת. יש הבדל בין הבהרה לבין התנצלות וחרטה.

תודה רבה. בראשית הדברים סיפרתי על מכתב ששלחתי לשר החינוך דאז יוסי שריד ואני רוצה להקריא אותו. המכתב נכתב ב- 31 באוקטובר 1999, כ"א חשוון, כלומר, כמה ימים אחרי יום הזיכרון. להלן המכתב.

"אני אבקש להתייחס למכתבך למערכת החינוך ליום הזיכרון הרביעי להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, מיום יא' תשרי התש"ס, שהופיע גם בחוברת מינהל וחברה ונוער שיצא לקראת יום הזיכרון.

אקדים ואומר שלא רציתי לעורר מחלוקת לפני יום הזיכרון, ואין לי כל עניין שהמחלוקת תהיה פומבית זאת מפני האחריות שאני מרגיש בנושא רגיש זה. לכן אני פונה רק אחרי יום הזיכרון ובמכתב אישי אליך, ואבקש תשומת לבך להערותיי:

1. יום הזיכרון להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הוא ממלכתי, וע"פ החוק. סבורני ששר החינוך אינו רשאי לכלול בפנייתו למערכת החינוך מסרים פוליטיים. את הקטע הראשון במכתבך אתה מסיים במילים: "ישראל שוב צועדת בנתיב השלום", הקודמת לא צעדה בנתיב השלום, הממשלה הזאת כן צועדת בנתיב השלום, זה פוליטי. "אדוני שר החינוך, זו אינה אמירה ממלכתית, זו אמירה פוליטית. יש חלק בלתי מבוטל בעם שסבור שהממשלה הקודמת, ממשלת נתניהו צעדה בנתיב השלום, לפחות עפ"י הבנתה, יום הזיכרון הוא יום זיכרון לרצח פוליטי שפל ולא יום זיכרון למורשת פוליטית מסוימת.

2. במכתבך ציינת שעמותת "שלום חבר" תשלח ערכה חינוכית לבתי הספר. מה מעמדה של אותה עמותה? המחוקק ציין דווקא את "מרכז רבין לשלום" שהוא המוסד הממלכתי. מדוע היא אינה הכתובת הממלכתית לשלוח ערכות לבתי הספר הזיכרון?! העם העמותה זכתה במכרז? האם העמותה עברה ועדת התקשרויות? האם פורסמו קריטריונים? לעניות דעתי, שר החינוך אינו רשאי להמליץ במכתב רשמי למערכת החינוך על חומר של עמותה מסוימת מבלי שעמותה זו נבחרה כדין.

3. בקטע שלפני אחרון ציינת: "ואז הדליקו הבנים והבנות נראות לזכרו של יצחק". לא כולם היו "ילדי הנרות". יש תלמידים שציינו את אבלם בשיחות, בדיונים, בלימוד משניות ועוד. אולם תלמידים הקוראים את מכתבך יכולים להבין ממנו שמכתבך אינו מופנה אליהם, שהוצאת אותם מהכלל הואיל ולא היו "ילדי הנרות".

לסיכום, איני מעוניין במחלוקת ומדון בנושא כה רגיש כמו זכרו של יצחק רבין ז"ל. פנייתי אליך נועדה אך ורק להגביר אחדות ואחווה, ואודה לך אם תשקול את הדברים, ובעתיד תיקח את הערותיי לתשומת לבך."

אגב, לא קיבלתי תשובה על המכתב ולא במפתיע, וכאשר ניסיתי להיכנס עמו בדיבור לא הצלחתי. העובדה שהנושא פרץ השנה שוב מלמד שלו היו מקיימים דיון, לפחות, על מה שהתעורר כבר לפני שנה, יכולנו לחסוך את מה שאירע השנה.

אני פקיד במשרד החינוך ואני מייצג כאן את משרד החינוך. יושב כאן אדם שאני לא מכיר אותו אישית ואין לי נגדו שום דבר, והוא מדבר על המנכ"לית בשעה שהיא לא פה.

המנכ"לית הוזמנה.

אני מייצג אותה.

המנכ"לית הוזמנה, ואני הצעתי לה אישית להשתתף. היא שוחחה איתי, אמרה לי שמשיקולים כאלה ואחרים אתה תייצג את המשרד, וזה מקובל עליי.

רשות הדיבור לד"ר יעקב הדני שכפי שאמרתי יש לו פה שלוש זכויות מעבר לזכויות אחרות. הוא היה ראש מינהל החינוך הדתי, הוא מנכ"ל מכללה אקדמית להכשרת מורים ע"ש ליפשיץ והוא חבר מועצת חמ"ד.

כחבר מועצת חמ"ד אני רוצה לומר כמה דברים שהם שונים מהקונטקסט של הדיון בכללו, אבל כדי לפתוח בקונטקסט של הדיון אני רוצה לומר שגם לולא מצא המחוקק לנכון לחוקק את החוק הזה, אני סבור שמועצת חמ"ד הייתה צריכה לדון בנושא ולקבוע ביטוי דתי לאסון הזה. לאורך כל ההיסטוריה הייתה קיימת מחלוקת בציבוריות היהודית. בתחום הלימוד, מחלוקת מקובלת אפילו כדבר מפרה וטוב. גם מבחינה פוליטית הייתה קיימת מחלוקת בציבוריות היהודית, ואפילו רצח גדליה בן אחיקם היה כרוך במחלוקת פוליטית. גדליה בן אחיקם לא היה איש קונצנזוס, ובכל זאת היהדות מצאה לנכון לתת לזה ביטוי דתי. אני מניח שמועצת חמ"ד הייתה קובעת שיש לתת לזה ביטוי דתי במערכת החינוך בישראל.

נכון שצריך לעשות הכל כדי להוציא זאת מאיזשהו ויכוח. כל כך קשה להעלות על הדעת שהלקח הזה לא יילמד ושמשהו עוד עלול להתרחש כדי לפורר את הרקמות העדינות שעדיין מחברות ביננו. אנחנו לא פטורים מלעשות הכל.

לאחר הפתיח של דבריי אני רוצה לומר שכחבר מועצת חמ"ד אני באתי לדבר על טעות אחרת שנעשתה פה. טעות טעתה המנכ"לית וכתבתי לה זאת במכתב אישי שהיא מצאה לנכון לשלול את סמכותה של מועצת חמ"ד בזה שהיא לקחה לעצמה את הסמכות להשעות, את הסמכות לטפל במורה בחינוך הדתי גם אם הוא מורה שאינו מקבל שכר מהמדינה. כל מי שמקבל אישור למערכת החינוך הממלכתית דתית, אפילו בהתנדבות, עובר את אישורנו, את אישור המועצה. המועצה או מנהל החינוך הדתי שפועל כל הזמן בסמכות המועצה, הם אלה שמוסמכים להשעות, לפטר, ולטפל בענייני כוח אדם והוראה מההיבט המהותי. בהיבט מנהלי, אם כנסת ישראל תחליט שבגלל מצב כלכלי קשה של המדינה צריכים לקצץ 50% של התקנים, אז כולנו נבצע בלי שום בעיה הוראה כזו של שר החינוך או של מנכ"ל משרד החינוך. אבל בשעה שלא מדובר בהוראה מנהלית, אלא עניין מהותי רוחני, פדגוגי, כל עניין שהוא אחר מלבד מינהלי, הסמכות היא של מועצת חמ"ד.

לאחר שביררתי התברר כי המנכ"לית השעתה מבלי לשאול את פיו של מנהל החינוך הדתי. הדבר הזה זכה בביקורת קשה שלנו במועצת חמ"ד. יש לזה גם טעם נוסף. כמרצה שהופיע לא מעט גם בנושא הזה, היה לי קשה לפעמים לדבר בפני אוכלוסיות שונות, ודווקא אחד המקומות שיכולתי להתבטא יותר בקלות וקיבלו אותי בסבר פנים יפות היה בכמה מעמדות שבהם הייתי באהל-רבין, כולל ביום הזיכרון עצמו. עצם הופעתי כחובש כיפה סרוגה, בעל זקן וציציות החשיד אותי באיזשהן סטיגמות ולפעמים לא נתנו לי לדבר. אני הייתי פונה למר שירן שלא הכרתי אותו עד עכשיו ואמרתי שאם יש לו עניין מהותי לדון בו הוא צריך להעביר אותו לבמה הזו משום שתפקידה הוא ללבן עניינים רוחניים, פדגוגיים מרכזיים שרוצים להעביר באמצעותם מסרים. הרי המסרים של תיעוב הרצח עצמו מקובלים על כולם. הוא כנראה לא ידע עד עכשיו שמועצת חמ"ד וראש מינהל החינוך הדתי הוא המוסמך לדבר, ואני יכול לדון אותו לכף זכות כי הוא כאחד המורים אולי אינו יודע את העניין הזה. אבל העובדה שמנכ"לית משרד החינוך לא כל כך ידעה זאת, היא הסיבה שביקשנו להעיר לה. אני מקווה שלעתיד הלקח הזה יילמד, תודה.

אנחנו הזמנו את פרופ' דניאל שפרבר יושב ראש מועצת חמ"ד, ובגלל שיקולים של סדר יום נבצר היה ממנו להגיע.

ד"ר דני טרופר חבר מועצת חמ"ד וראש גשר, ישר כוח על הסיוע בגיבוש המסמך. בבקשה.

כאשר באים לציין את זכרו של יצחק רבין ז"ל במערכת החינוך, אז ברור שהנושא לא הרצח, למרות שכולם מסכימים שהרצח הוא דבר מתועב ושצריך ללמד זאת. זאת לא הבעיה. הבעיה היא שאי אפשר להתנער מהעובדה שחלק מרכזי מפועלו היה הסכם אוסלו, וההיסטוריה תשפוט אם זה הישג אדיר או כשלון גדול. העובדה שרבין היה מפורצי הדרך לירושלים היא עובדה היסטורית, אבל נושא אוסלו הוא נושא בוער בחברה ואי אפשר להתנער מזה כאשר מדברים על פועלו של רבין. כאשר מדברים על הרצח אי אפשר גם להתעלם מהסיבות שהביאו לרצח, והעובדה שרבין הוביל להסכם אוסלו היא הסיבה לרצח גם כן. לכן, מאוד מאוד קשה למערכת החינוך לא להתייחס. קל מאוד לומר בואו נדבר על הרצח ועל דברים אחרים, אני אומר שקשה מאוד לא לדבר על הנושא הזה של אוסלו. אנחנו לא יכולים להתנהג בגישה של בת- יענה. מדובר בנושא בוער.

אין ספק שמי שמשתמש בביטויים כמו נמשיך את דרכו של רבין, יש לו השקפה מסוימת וזה נמצא באוויר הכללי. ראש הממשלה דיבר על קברו של רבין ואמר: אנחנו נמשיך את דרכך, ופירושו של דבר שנמשיך את תהליך אוסלו. אין לי ספק שגם שר החינוך יוסי שריד לשעבר הכניס את העניין בכוונה, ואם מר אורלב היה אומר לו שהוא מסתבך שהוא עושה זאת, הוא היה מוציא את המשפט.

אתה טועה. הוא היה מוסיף עוד משפט. הוא לא ענה לי כי כתבתי לו שאני לא אתן למכתב שלי פרסום.

הרי כולם יודעים על אוסלו וכולם חווים זאת, ואני חושב שהחשיבה החינוכית שצריכה להיות בכיתות צריכה להתמקד בשאלה מה עושים? לדעתי, צריכה להיות גישה של התייחסות לאוסלו, וגישה שנותנת לכולנו אפשרות להיות שותפים.

אנחנו ב"גשר" קבענו יום של דיאלוג שנערך יומיים לפני הרצח, וזה לא במקרה. אני ספגתי לא מעט ביקורת ואנשים אמרו לי: למה אתה רוצה להסית את הדיון מהרצח להסכמי אוסלו? לדעתי, צריכים לדבר על הסכם אוסלו. אי אפשר לא לדבר על זה. צריכים לדבר על רבין שפעל כל החיים כלוחם, אבל המטרה של המלחמה הייתה שלום. הוא ניסה להביא לשלום. יכול להיות שיש ויכוח איך עושים זאת.

לא יכול להיות, בטוח.

צריך להעלות את נושא אוסלו באופן ישיר בכיתה, וזה מאוד עדין. זה לא עניין שהמורה שואל מה כל אחד חושב על הסכם אוסלו, ויהיו בעד ונגד. צריכים להראות שיש ויכוח ציבורי על זה. הציבור חצוי כמעט באמצע בכל הנושא הזה. האתגר שלנו הוא בשאלה איך אנחנו יכולים לבוא לידי הכרה בלגיטימיות של גישה של הכרת הדעות האחרות, כיבוד ואי הסכמה למרות הויכוח הנוקב. זה יכול להיות מהלך חינוכי. לדעתי, כל מי שחושב שאנחנו יכולים להוריד את נושא אוסלו מסדר היום, מרמה את עצמו.

חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני מאוד שמח על הכיוון שנקט גם ד"ר טרופר. אני אנסה לדבר העתיד וטוב שהתאפקתי קצת, כי בהתחלה הייתי פותח ואומר שאין לי תשובות חינוכיות לנושא שאנחנו דנים בו. אני עכשיו לפחות השתכנעתי שאני בחברה מאוד טובה ולאף אחד אין תשובה חינוכית משכנעת לשאלה איך צריך לנהוג.

כאקס מחנך, הנחת היסוד שלי היא שהמסקנה החינוכית האיומה ביותר מיום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל יכולה להיות: רבין היה איש נפלא, ולכן מאוד חבל שהרגו אותו. כל הדברים שאנחנו שומעים וכל החומר שאנחנו מפיצים מוביל למסקנה החינוכית הזו. אני יודע שהדברים שאני אומר הם נוראים, אבל הייתי מעדיף שתלמיד וילד שלי יאמרו: רבין הוא לא איש טוב, אבל נורא חבל שהרגו אותו. בואו נעשה כרגע הפשטה של הדברים ולא נדבר על איש שכולנו הכרנו, נדבר על מדינה אחרת ולא על מדינת ישראל, ואני בטוח שכולנו נסכים שזו המסקנה, כי אחרת זה מאוד מסוכן. כנראה שבאמת לא שיחק לנו המזל. רבין היה באמת איש נפלא, מצביא גדול, פורץ ומשחרר את ירושלים ולכן זה מאוד מסוכן. יש כל כך הרבה דברים ללמד עליו, שיכולים לפספס את המסקנה העיקרית. הכי פשוט הוא לדבר על הרצח ועד כמה זה מתועב, אבל זה ממש מסובך.

מאוד פשוט לומר שצריך לעשות בעתיד כמה שאפשר הפרדה בין מורשת רבין לרצח. יש עניין שנקרא מורשת רבין, אבל מורשת רבין היא כמו מורשת של בן-גוריון ואנשים אחרים.

כשאומרים מורשת רבין, מתכוונים לכך שמערכת החינוך לא יכולה לכפות מורשת אחת על מערכת החינוך.

זה נכון, אבל הנושא הוא מאוד טעון. חבר הכנסת אורלב, אתה תסכים איתי שפורסמו ספרים ויש מרצים המדברים על אספקטים מסוימים של מורשת בן-גוריון שאני לא בטוח שכולנו מתגאים באספקטים האלו, אבל מכיוון שהנושא פחות טעון כולם מקבלים זאת כמובן מאליו וזה בסדר. צריך ללמד את מורשת רבין. אי אפשר למחוק חס ושלום את רבין מהיסטוריה של מדינת ישראל, בלי כל קשר לעובדה הטראגית שהוא נהרג. הדרך היחידה להגיע ללימוד קצת יותר קר-רוח של מורשת רבין היא עד כמה שאפשר להבדיל בין שני הדברים, בין הצורך ללמד על הנורא מכל, על הרצח הפוליטי, לבין הצורך ללמד את מורשת רבין. אם אתם תתפסו אותי עכשיו ותשאלו אותי איך עושים את זה? אני אומר לכם שאני לא יודע. מה שאני כן יודע הוא שהחומרים החשובים מאוד על רבין לא מקרבים אותי לעניין הזה, כי הם גם מאוד טעונים. מונחת לפניי ערכה של מרכז רבין לחקר ישראל, אני כרגע פותח אותה ואני מסתכל בכרזות שיש שם. אני לא יודע אם המחנך בכיתה מסביר את ההבדל בין הכרזות השונות.

אתה צריך לקרוא את החומר העיוני ואת הרקע לפעולה, ואת ההבדל בין הסתה לבין ביקורת לגיטימית.

האם הכרזות האלה כוללות גם ביקורת לגיטימית?

בהחלט.

אני אשמח לקרוא את הערכה ביתר עיון, אבל מבחינת הכיוון הכללי מסקנת הביניים שאני יכול להסיק, היא שדווקא מי שדיבר כאן לפניי, ד"ר טרופר, הוא די צודק. כנראה שביום הזה צריך לדבר על גבולות המחלוקת עם כל הבעייתיות שבעניין. אני לא השתכנעתי כל כך מדבריו של מר שירן, ייתכן ואם היינו יושבים יותר שעות, הוא היה משכנע אותי יותר. פעילות נגד החוק ופעילות לביטול החוק הם שני דברים שונים לחלוטין וצריך ללמד זאת. אני רוצה להביא דוגמא מתחום אחר שהיא מאוד רלוונטית. לפני שנתיים עבר החוק לסימון המחירים. היום יש בכנסת פעילות לביטול החוק. יש כאלה שאומרים שהפעילות היא מצוינת ויש כאלה שטוענים שהיא מזוויעה, מכל מקום היא פעילות לגיטימית. לכן, מורה שנמצא בתוך המערכת והוא כותב מכתב לשר החינוך שהוא ראש הממשלה, גם אם במכתב כתובים דברים שאני לא מסכים איתם ואנשים אחרים לא מסכימים איתם, ואולי הם גם לא מסוגננים היטב, אבל כל עוד שזו פנייה לראש הממשלה ולא לקריאה לאיזשהו מרד זה לגיטימי. זה רק מראה עד כמה הגבולות כאן הם דקים.

אדוני היושב ראש, לא באתי כאן עם מסקנות והמלצות מסוימות, זה גם לא מתפקידנו. אני רק אומר שאם אנחנו רק נמשיך את הדרך הזו של רבין האיש ופועלו, אני לא בטוח שאנחנו נגיע לאותה מסקנה שאנחנו היינו רוצים להגיע. קרי, שכל אחד במדינת ישראל יתעב רצח פוליטי כלשהו, גם של אדם טוב וגם של אדם רע.

הרבנית טובה אליהו מצפת, חברת מועצת חמ"ד, בבקשה.

אנחנו רואים שיש סביב השולחן הזה דעות והבנות שונות. רצח רבין ז"ל יישאר רצח בתודעה ובהיסטוריה שלנו. השאלה היא איך הוא ייזכר? האם הוא ייזכר כיום שמפלג את העם או כיום שמאחד את העם? ואני חושבת שזו הנקודה הקריטית שאנחנו צריכים לדון בה. למרות שגם אני חברה יחד עם דניאל טרופר במועצת חמ"ד אני קצת חולק על דבריו, מפני שאני חושב שמדובר בעניין שהוא לא ניתן לביצוע ואנחנו נוכל לשמוע ביטויים קשים מאוד של מחנכים ומורים נגד במערכת החינוך, וזה דבר שאנחנו מאוד לא מעוניינים לעשות. לכן אני מציעה שאולי ניקח נושא שכל העם יכול להתגבש סביבו ושמערכת החינוך תאמץ אותו על כל אגפיה. ביום הזה נעשה מעשה שכולם יוכלו להזדהות אתו. במקום לקחת את נושא רבין האיש ופועלו שהוא נושא כל שנוי במחלוקת או מורשת רבין כפי שקראו לזה בשנה האחרונה, נבחר נושא כמו אהבת חינם, וביום הזיכרון לרצח רבין נדון בו. יש לנו ברוך השם הרבה הרבה מקורות יהודיים בנושא. כל הגמרא שלנו מבוססת על דרכי ויכוח. כלומר, ביום זה נלמד איך לאהוב אחד את השני, גם כשדעתנו חלוקה מבלי להתייחס לאיש ופועלו. אני לא יודעת לאן אנחנו נגיע אם נתחיל להתייחס לאיש ופועלו.

אני לא בטוחה שהאווירה היום בציבור בשלה ומתאימה לדברים האלה. יש אווירה של חשש ושל פחד והתגובה של המנכ"לית הוכיח את האווירה הזו. כאשר המכתב של מר שירן בבתי ספר ובאולפנות היו מורים שהעבירו קשר נגדי וביקשו ממורים לא לחתום על המסמך כי הם חששו שהמכתב נשלח מגורם אחר. אנשים פחדו להזדהות בגלוי עם המסר שהרבה מאוד אנשים מזדהים אתו. אני חושבת שהרבה אנשים מזדהים עם מר שירן. אני לא בטוחה שהם מזדהים עם הנוסח של המכתב, אבל הם מזדהים עם הרעיון שהוא מביע. אני מאוד הייתי שמחה אם הוועדה תחליט שיהיה נושא מלכד שגם החינוך הדתי יוכל להיות שותף לו יחד עם החינוך הכללי. במציאות של היום, עם כל התירוצים שניתן, אנחנו במחלוקת כבדה ואנחנו במחלוקת כבדה גם לגבי יום הזיכרון לרצח רבין ז"ל.

מר דורון שוחט מנכ"ל מרכז ההסברה, בבקשה.

אני מבקש לדבר כאן לא כמנכ"ל מרכז ההסברה אלא כמי שהיה מפקח על לימודי האזרחות במינהל היחידה לדמוקרטיה בזמן רצח רבין.

יש לי סיבה טובה להסכים לכך, כי לשעבר זה כבר תפקיד קבוע, ומנהל מרכז ההסברה זה תפקיד זמני.

דורון שוחט

אני יכול להרגיע אותך ולומר כי אין יותר תפקיד של מפקח על האזרחות ומנהל היחידה לדמוקרטיה. זה לא קיים יותר במדינת ישראל.

איזה שר ביטל את זה?

לדעתי זה בוטל כאשר הקימו את החינוך למינהל ערכי.

מה קרה לאחר שפירקו את המינהל לחינוך ערכי?

יש משהו דמוי מפקח על האזרחות ואין זכר לדמוקרטיה.

תראו מה קרה לדמוקרטיה ולאזרחות דווקא בשנה האחרונה תחת יוסי שריד. זה לא יאומן אילו מכתבים אני מקבל, והתקשורת לא קונה זאת. הם פשוט לא מאמינים.

בשידור מסוים שעסק ברבין ז" היו 14 דקות שהוקדשו לפועלו של רבין. 13.5 דקות היו על כל הדברים שדוברו כאן, ואולי חצי דקה הוקדשה להסכם אוסלו, כאשר בתוך זה דובר על השלום עם ירדן. אני אומר זאת כדי שתבינו מהן הפרופורציות.

אני רוצה לומר בהערת ביניים שאני לא חושב שיש מישהו במדינה שחולק על דעתו של דני טרופר שאפשר להשכיח את העובדה שיצחק רבין חתם על הסכם אוסלו. צריך רק לזכור מהו המסר אותו מעבירים. האם באים ואומרים שהוא חתם ברשות ובסמכות כראש ממשלה, או שגם בעת ובעונה אחת מציינים שהמחלוקת הפוליטית היא סיבת הרצח? איך חיים עם מחלוקת ובשעה שיש דעות שונות?

אני מנסה לומר שנוצר פה הרושם כאילו מתעסקים רק באוסלו, וזה רק לצורך האילוסטרציה.

שנית, יש דרך להביע דעה, וגם כאשר מורה מרגיש שהמערכת עושה משהו שמאוד מקומם אותו, אז הוא יכול להביע את דעתו. יש עיתונים ויש ביטאונים של מערכת החינוך שמגיעים לכל מורה הביתה. אבל במקרה שלנו שלחו את המכתב בדרך שהיא לא דרך, באמצעות פקס והמכתב נתלה בלוח המודעות בחדר המורים, ועכשיו אנחנו שמענו גם שהמורים מתווכחים מי שלח את המכתב. מה התלמידים מבינים מהעובדה שנתלה נייר בלוח המודעות ולא ברור מי שלח אותו, והוא קצת מטושטש? בעיניי, יש לכך משמעות חינוכית מאוד כבדה. אם יש לאיש משהו לומר שהוא מאוד מקובל עליי, והוא אפילו יפה כי העובדה שיש נושא שנוי במחלוקת זה מה שעושה את הדיון מעניין. אם רוצים להעלות נושא לדיון מעניין אז יש דרך לעשות זאת וברצון אפשר לעשות זאת במערכת.

לדעתי, המערכת לא מנסה לכפות שום דבר. גם באותיות קטנות בחוק עצמו, שכולם מתעלמים מהם, כתוב ששר החינוך יוכל להתקין את התקנות המתאימות ליישום החוק. אף שר עד היום לא ניצל את האופציה הזו שניתנה לו, והשאיר למערכת לעשות את כל מה שנראה לה חשוב.

בלי אישור הוועדה?

מצד שני, די מצער לראות שבספר האזרחות החדשני של מדינת ישראל רצח רבין מופיע בשורה אחת. "כתוצאה מחילוקי דעות פוליטיים שהיו במדינת ישראל בשנת 1995 נרצח ראש ממשלה."

מתי הספר הזה יצא?

לפני שנה.

יהודית, רשמי לך להשיג לי את הספר. אנחנו נקיים דיון על האזרחות ועל הספר.

מי כתב את הספר?

אגף תוכניות לימודים.

אתה יודע מה גילינו באגב אורחא? שספרים שכותב המשרד לא עוברים הליכי רישוי.

נכון.

אם אותו אדם כותב את הספר תחת מט"ח או תחת גשר אז הספר צריך לעבור תהליך אישור של הוועדה. אבל אם אותו אדם כתב את הספר בהזמנה ישירה של אגף תוכניות לימודים של משרד החינוך הוא לא צריך רישוי. זה התגלה לי כאשר אני שאלתי מי אישר את הספר "עולם של תמורות".

הטיפול בשאלות אקטואליות הן הספציאליטה של מערכת החינוך הישראלית. מה שמייחד את מערכת החינוך הוא הרצון לעסוק בשאלות שנויות במחלוקת. אני חושב שאין שום מדינה בעולם שעושה זאת בצורה כזו יעילה ועדכנית. אין שום מדינה שתמצא בה ערמה גדולה של פרסומים של המשרד ושל גופים רלוונטים מסביב למשרד שמאפשרים למורה שרוצה לעשות את עבודתו נאמנה להעלות כל בוקר שאלה אחרת שנויה במחלוקת. מי שקצת מבין בחינוך יודע שזה בעצם המתכון לפעולה חינוכית אמיתית. לא צריך להביע דעה ולא צריך להכניס תעמולה, אלא בסף הכל להעלות את השאלה שהתעוררה באותו יום ולהראות מה יש בתקשורת הכתובה, האלקטרונית מפה ומפה. אין עבודה חינוכית יותר נכונה מזה. גם הסוגיה של מר שירן היא סוגייה נהדרת לדיון בכיתה. האם היה צריך להשעות את האיש או לא? כך הופכים את הנושא ליותר משמעותי מאשר איזשהו בית דין שמתרחש סביב האיש בעצמו.

לדעתי, יום הזיכרון לרבין צריך להיות הגורם המזמן לחדש מידי שנה את חשיבות העיסוק לחינוך לאזרחות ולדמוקרטיה. דרך אגב, זה גל שמלווה את כל המדינות הדמוקרטיות בעולם המתוקן. מדינות אלה בוחנות כרגע את לימודי האזרחות והדמוקרטיה של עצמן, והן מציעות כל הזמן תוכניות חדשות. התמזל מזלנו הרע ורצח רבין ארע, אבל הרקע שלו הוא כזה שהוא יכול להיות כל שנה גורם מזמן לעיסוק בנושאים האלה בכל המגזרים. נושא רצח רבין הוא רלוונטי לעוד מגזרים חינוכיים, לא רק לדתיים והחילונים. הוא גם רלוונטי במגזר הערבי.

תודה רבה. הגברת שרה לויטוב היא מרכזת תחום אזרחות בתיכון ע"ש רבין בכפר סבא, ואיתה נמצאים שלושה תלמידי בית הספר.

מכיוון שאתם לא כל כך יודעים מה נעשה בבתי הספר, אני יכולה לספר לכם מה נעשה אצלנו בבית הספר. יום הזיכרון לרבין בבית ספרנו הוא לא רק יום אחד, אלא יש אצלנו תהליך של חינוך לדמוקרטיה כדרך חיים בבית הספר. אנחנו נוגעים בסוגיות שונות שקשורות לחינוך ולדמוקרטיה במהלך כל השנה. למשל, הנושא של חופש הביטוי, מהי אלימות? מהי הסתה לאלימות והמרדה? החודש הזה נעסוק בנושא זכויות האדם. רצח רבין הוא גורם מזמן לדיון ממושך בסוגיות שהוא מעלה, ולא רק ביום הזיכרון.

מהי ההתייחסות של בית הספר למה שנקרא פה המורשת הפוליטית, הסכמי אוסלו וכד'?

המורשת הפוליטית היא לא הנושא לדיון. הנושא לדיון הוא חופש הביטוי, סובלנות, הלגיטימציה לכל דעה. בראש וראשונה ישנו העיקרון של שלטון חוק. יש סדר ויש חוק וראש הממשלה הוא נבחר ברוב קולות אזרחי מדינת ישראל.

במאמר מוסגר אני רוצה לומר כי בבית הספר אצלנו לומדים תלמידים המתגוררים בכפר-סבא, יש לנו תלמידים ערבים מטייבה או מטירה, ויש תלמידים שמגיעים מאלפי מנשה ומכוכב יאיר.

אני מניח שגם ההורים של התלמידים שמתגוררים בכפר סבא, מתפלגים בין כל המפלגות, הימניות והשמאליות.

נכון, ולכן אנחנו לא דנים בנושא הפוליטי. שיעורי האזרחות תמיד מתחילים עם קטע שנגזר מהעיתון של אותו יום.

במקומות שבהם אני נמצא בהם יש כאלה שחושבים שיש סגידה עיוורת בבתי הספר הממלכתיים לתהליכי אוסלו.

להפך. השנה אנחנו דנו בנושא חופש הביטוי וכאשר זה היה מחובר לאירועים של אלימות של ערביי ישראל, אז זה בהחלט היה נושא מאוד מאוד טעון. ההתייחסות הייתה לכאן ולכאן, ואני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר שעשינו הוא לאפשר לתלמידים להביע דעות שונות. כלומר, לא סתמנו פיות לאף אחד, ובעצם זה המהות של הרעיון.

את לא מרגישה שיש תכתיב של משרד החינוך לכיוון מסוים, לאמירה פוליטית מסוימת.

בכלל לא. אסף העיר לי כאן שאי אפשר להפוך את הוויכוח על אוסלו ועל ידי הוויכוח הזה לתת לגיטימציה לא לדבר על רצח רבין. זהו בדיוק הדבר האחרון שמותר לנו לעשות.

100%. אני לא מכיר מישהו שמעלה על דעתו כזה דבר.

אני נחשבת כמועסקת על ידי עיריית כפר-סבא, אבל כשאני נכנסת לכיתה אני מרגישה שאני מייצגת את משרד החינוך, ולכן אני לא חושבת שצריך להיתפס לעניין המנהלי למרות שאני חושבת שצריך להיות סדר.

שרה, אני רוצה להפנות אלייך שאלה כללית. נניח ובמסגרת השיג ושיח על רבין ופועלו יבוא אדם שיביא קובץ מסוים שמתעסק בעברו של רבין ויתכן מאוד שבקובץ הזה כתובים דברים שעלולים להביא את המעיין למסקנה איומה על פרק מחייו מעברו של רבין. האם גם את זה תכניסו לבתי הספר שלכם?

בוודאי. אני מרכזת גם מקצוע ההיסטוריה ולמשל גם נושא של פינוי ישובים ערביים במהלך מלחמת השחרור על ידי הפלמ"ח מועלה. אין שום דבר שלא נאמר. להפך, הרעיון הוא להראות את שני הצדדים.

הגישה של מרכז רבין בכל השנה וגם ביום הזיכרון היא באמת להתמודד עם הסוגיות המרכזיות שהועלו פה בכל האוכלוסיות בחברה. בהתאם לכך עשינו יום עיון מיוחד למנהלי בתי הספר הערביים כדי לבדוק את המשמעות החינוכית לקראת יום הזיכרון במגזר הערבי. אנחנו בקשר הדוק עם החינוך הממלכתי דתי ועם גורמים רוחניים אחרים בחינוך הממלכתי דתי כדי לעצב תוכניות חינוכית שהן מתאימות במיוחד לחינוך הממלכתי דתי. אנחנו כמובן גם בקשר עם החינוך הממלכתי.

אני מצטער שאתם רק עכשיו רואים את החוברות שלנו, אבל אם תעיינו בהם תוכלו לראות כי ההיצע הוא היצע מאוד מאוד רחב.

אם הייתם מביאים קודם את החוברות היינו רואים קודם מה יש בהן. אנחנו קיבלנו אותן רק הבוקר.

מכיוון שאני יודע שלא הספקתם לקרוא את החוברות אני רוצה לומר שהחומר מאוד מגוון גם מבחינת המדיומים. יש תמונות, קריקטורות, ודן חמיצר הכין לנו חידה בנושא ערכים בהקשר לרבין. התכנים עוסקים גם בזיכרון, גם בנושא של ההבדל בין ביקורת להסתה, גם בנושא של המחלוקת בחברה הישראלי, כאשר הנושא המרכזי הוא לפתוח ערוצי הידברות ותקשורת בין כל חלקי החברה.

הבעיה המרכזית של עיסוק בחינוך לדמוקרטיה ואזרחות בחברה הישראלית היא בזה שיש לכך קונוטציה פוליטית אקטואלית, ומורים רבים נרתעים מלעסוק בזה. לקראת יום הזיכרון האחרון הנושא הפוליטי עלה בעוצמות יותר רבות גם בגלל האירועים הביטחוניים, ואני חושב שזה גרם ליותר ויותר מורים ומחנכים לחשוש לעסוק בנושא הזה.

המחיר שאנחנו דורשים הוא מאוד מאוד מינימלי. הוא רק על הדפסות.

אני רוצה לשאול למה בתי ספר צריכים לרכוש את זה? אם זה חלק מביצוע חוק זה צריך להינתן לבית ספר בצורה מסודרת ובתי ספר לא צריכים לרכוש זאת. מכל מקום, זוהי שאלה שאין לי כרגע זמן לעורר אותה.

אנחנו מעבירים השתלמויות לחדר המורים, ואחרים אומרים שההשתלמויות האלה הן מצוינות. לאחר צפייה בסרט הדיון הוא מהו יום הזיכרון בשבילי כמחנך ואיך אנחנו כחדר מורים צריכים לעצב את יום הזיכרון בבית הספר שלנו. אני חושב שכולם יסכימו לדיון כזה, וזאת גם הגישה שלנו. לדעתי, כל בית ספר ימצא את הערכים ואת ההשלכות והמסקנות שעליהם הוא צריך לעבוד גם לקראת יום הזיכרון ולאורך כל השנה. הנושא הזה עולה כסף, אבל אם את ההשתלמויות היה ניתן לעשות בחינם היינו מקיפים הרבה יותר בתי ספר ויום הזיכרון היה נראה אחרת.

אני רוצה להציע הצעה לוועדת החינוך. אני חושב שבשנה הבאה צריך לצאת מסר מרכזי מהוועדה הזו לקראת יום הזיכרון על מה שכבר דיברנו.

אני אעביר זאת ליושב ראש הוועדה הבא. הדרה, בבקשה.

החבר'ה הצעירים שלא גדלו פה בתקופה של הסכם אוסלו יבינו בעוד חמש שנים שרבין נרצח בכלל במאה שעברה וזה מאוד מביך אותי. כאחת שכבר חמש שנים מעורבת בנושא של הטקס והאירוע מרכזי, אני רוצה לומר שאנחנו כל שנה מנסים לחשוב איזה ערך מוסף כדאי להדגיש השנה במיוחד, והשנה אנחנו בפירוש לקחנו את נושא האלימות והאלימות בחברה הישראלית בכל הנושא של ערך הדמוקרטיה ושמירת החוק.

כאחת שמעורבת בעבודה עם בני נוער אני רוצה לומר כי הסדנאות שאנחנו מעבירים לבני נוער הן הזדמנות לדבר על תרבות השיחה והמחלוקת, הדרך למחאה, הדרך לשמיעת הצד השני גם אם לא מסכימים לדבריו. אי אפשר שלא להזכיר את הסכם אוסלו משום שבסופו של דבר זו הייתה העילה לרצח.

אני השתתפתי בטקס בבית הלבן ואני זוכרת עד כמה יצחק רבין היה נבוך. על פי שפת הגוף שלו אפשר היה לומר כי הוא פחד מהעמידה מול כולם ומול מצלמות הטלוויזיות. אני לא חושבת שזה לא נורא לדבר גם על ההתלבטות ועל המחירים הגדולים שהיו. לא צריך לבוא ולומר אם אנחנו בעד או נגד הסכם אוסלו, אבל בהחלט יש להעלות את הלגיטימציה שבמחלוקת עם כל האחריות שכרוכה בכך. בני נוער צריכים לדעת זאת. צריך לזכור כי בזמן ממשלת רבין ישבו בממשלתו נציגים דתיים וחילוניים ביחד והיה דיאלוג. כלומר, כל הנושאים האלה הם טריגר טוב שאסור לנו לוותר עליו.

אני רוצה לספר סיפור קצר שאירע לי בתקופת של יצחק רבין ז"ל. הרבה הרימו גבה שלאחר חילופי השלטון בשנת 1992 כאשר נכנסה השרה שולמית אלוני למשרד החינוך והתרבות, אני נשארתי כמנכ"ל משרד החינוך התרבות. זה היה הכי טבעי שאם נכנסת שרה מתנועת מר"ץ ועוד שרה כל כך דומיננטית כמו שולמית אלוני שאצלה הפה והלב שווים לחלוטין, שמפד"לניק כל כך נאמן שמעולם לא מסתיר את עמדותיו ודעותיו לא יישאר בתפקיד הזה. אגב, אני הנחתי מכתב התפטרות ביום הראשון.

באותו יום קרא לי ראש הממשלה יצחק רבין והוא ביקש ממני להמשיך בתפקיד. שאלתי אותו איך אני יכול להמשיך, הרי אני לא מאמין ששרת החינוך תרצה לקבל אותי כמנכ"ל? הוא אמר לי: שמע, את דעותיך תשאיר בבית, אבל אתה תמשיך להיות מנכ"ל מקצועי. הוא הוסיף ואמר: אני לא מכיר טוב את שולמית אלוני ויש לי חששות, אבל אני יודע שאם אתה תהיה שם יהיה איזון במערכת החינוך, ומערכת החינוך תתנהל מתוך יציבות. אמרתי לו שאני לא מאמין שזה ילך. הוא אמר לי שזוהי בקשתו, ואני אמרתי לו שאני מבקש ממנו להבטיח לי רק דבר אחד, שאם יהיו בעיות ואני אטלפן אליו אז שאני לא אתקל בחסימות. אומר לי שהוא מבטיח לי שאם אני אתקשר אליו הוא יקבל אותי תוך 48 שעות.

לאחר יום קראה לי השרה שולמית אלוני והיא אמרה לי שהיא מבינה ששנינו קיבלנו אותה הוראה שאני ממשיך לכהן כמנכ"ל המשרד. התחלנו ישיבת עבודה והסעיף הראשון היה שמשרד החינוך לא צריך להחזיק מורים ברוסיה. הטענה שלה הייתה שהאחריות שלנו היא כלפי אזרחי מדינת ישראל, ושאנחנו לא צריכים לשלם עבור מורים שילמדו מורים ברוסיה. היא ביקשה להחזיר את המורים מרוסיה בטענה שמשלם המסים הישראלי צריך לשלם עבור המורים בארץ. אני אמרתי לה שכל עוד אני במשרד אני לא עושה כזה דבר. לי יש אחריות ואני רואה את מדינת ישראל כמדינה יהודית, ויש לי אחריות כלפי העם היהודי. אם יש יהודים שיש להם צורך ללמוד עברית ויהדות ברוסיה אז זו זכות עבורי לשלוח מורים לשם, כל השרים עשו כן, וזו תהיה טעות גדולה להחזיר אותם לארץ. אני אמרתי לה שאני לא יכול לחיות עם המצב הזה. אז היא אמרה לי: אל תחייה עם זה.

צלצלתי לרבין ותוך שעה הוא קיבל אותי. אמרתי לו: רק אתמול הייתי אצלך ותראה מה קורה היום. אני לא יכול להישאר דקה במשרד החינוך, כי אני לא יכול לעשות דברים שהם בניגוד למצפוני. הוא התקשר אליה בנוכחותי, אבל אינני רשאי לצטט מה הוא אמר לי. כשחזרתי למשרד היא קראה לי ואמרה: הבנתי את העניין. היו לנו הרבה פיצוצים בדרך. כמעט כל שבוע הייתי אצלו בגלל פיצוץ, ואני מוכרח לומר שבכל ההכרעות הוא הכריע נגדה. לאחר ארבע חודשים, לאחר שהתייעצתי גם עם רבותיי, ראיתי שאינני יכול להמשיך בתפקיד, כי נדרשתי לפטר את המשנה למנכ"ל מר בן ציון דל. אני אמרתי עד כאן ושמישהו אחר ייעשה זאת וקמתי והתפטרתי.

זהו סיפורי האישי ואני רואה את גם זכות גדולה ברבין ז"ל שהבין את הצורך באיזונים במערכת החינוך וכד'.

אני רוצה לסכם את הישיבה בכך שאני חושב שיש הסכמה שקיימת חובה וחשיבות גדולה לציין את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין במערכת החינוך כמתחייב וכמשתמע מהחוק. יש צורך להדגיש ביום הזה את כל הערכים החינוכיים והערכיים העולים מהרצח הנפשע. יש ללמוד את ערכי הדמוקרטיה, תרבות של מחלוקת, צמצום האלימות וכד'.

שנית, אני חושב שכן יש להפריד בין העיסוק במשנה הפוליטית של רבין שהיא שנויה במחלוקת, ואני מדגיש המשנה הפוליטית והמפלגתית, לבין ההיבטים הערכיים והחינוכיים של הרצח.

אני חושב שהוועדה בהחלט יכולה לרשום לפניה את דיווחי נציגי משרד החינוך והתרבות לפיה אין כל התייחסות ואין כל כוונה ועשייה שבה ניתן להבין שיש כפייה של המשרד על מערכת החינוך ללימוד חד-צדדי של המורשת הפוליטית של יצחק רבין, וכן את דיווח מרכז רבין לחקר ישראל על פעילותו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:05.