פרוטוקולים/ועדת חינוך/2247



3
ועדת החינוך והתרבות
22/11/00

פרוטוקולים/ועדת חינוך/2247
ירושלים, ז' בכסלו, תשס"א
4 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 198
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, כ"ד בחשון התשס"א (22 בנובמבר 2000), שעה 09:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

חנה שדמי - מנהלת גף תכניות סיוע ומניעה – משרד החינוך יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה
ד"ר חורחה גלזר - מנהל המח' לסמים והתמכרויות-משרד הבריאות
סנ"צ סוזי בן-ברוך - רמ"ד נוער – המשרד לביטחון פנים
רפ"ק ורד וולך - קצינת מחקר באגף מודיעין -
המשרד לביטחון פנים
עמי בן-דרור - יועץ לעניינים מוניציפליים -
מרכז השלטון המקומי
משה בר - יועץ מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים
ד"ר רחל בר-המבורגר - מדענית ראשית – הרשות למלחמה בסמים
ד"ר בני אברהמי - מנכ"ל אל-סם
מוטי סמט - ס/מזכ"ל הסתדרות המורים
אברהם סנפירי - ארגון הורים ארצי
מירה קרני - המועצה לשלום הילד
הדס פישר - מועצת תלמידים ונוער ארצית
שירה בן-ששון-פורסטנברג - מרכז מחקר ומידע - הכנסת
גיא בר-נס - מרכז מחקר ומידע – הכנסת

יהודית גידלי

מזל כהן

צריכה ושימוש בסמים בקרב הנוער במוסדות חינוך.


צריכה ושימוש בסמים בקרב הנוער במוסדות חינוך

אני פותח את הישיבה בעניין צריכה ושימוש בסמים בקרב בני נוער במוסדות החינוך. אם אינני טועה, זו הפעם השלישית שוועדת החינוך נדרשת לעסוק בנושא הזה. פעם בדיון עצמאי שלה, פעם בדיון משותף עם הוועדה למאבק בסמים של הכנסת.

הידיעות שנמצאות בידינו הן שהמערכת לא יצרה מסה קריטית כדי להתמודד בהצלחה ולנהל מאבק יעיל בתופעה. על פי הידיעות והנתונים יש המשך עלייה. היתה לי כבר מנטרה קבועה תמיד בכל פעם שדיברתי על עניין הסמים, שמערכת החינוך מקציבה שקל אחד לתלמיד לשנה שזה לא סכום רציני.

גם היתה לנו התכתבות עם שר החינוך לשעבר, שהרי בשתי הישיבות הקודמות גם ראינו והגענו למסקנה שכדי להתמודד בהצלחה, לא צריכים להסתפק בטיפול נקודתי, פרטני של כל יחידה או כל משרד אלא לעשות איזושהי תכנית רב-תחומית, רב-שנתית, מערכתית של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, שתהיה איזושהי תכנית לאומית בתחום הזה כדי ליצור את אותה מסה קריטית. להפתעתי, שר החינוך הקודם, משום מה מאוד התעקש לא ליישם את ההחלטה הזאת. אבל מאז יולי יש שר חינוך חדש, ראש הממשלה, ושוב פנינו.

יש לי הרגשה, אומר בגלוי, שהחברה השלימה עם הנגע הזה והיא עושה מעשים אולי כדי לצאת ידי חובה, להראות כאילו היא מתמודדת עם התופעה. אני חושב שגם היעדרותם של חברי הכנסת מרמזת שאנשים אולי כבר התייאשו או לא מאמינים שהם יכולים להשפיע ומשהו יתרחש בעניין הזה. אני מצטער שאני עוד מהמוהיקנים האחרונים שמוכן הלאה להמשיך להיאבק ואני מבטיח לא להרפות מהעניין הזה. אם יצטרכו גם להגיע לחקיקות, נגיע לחקיקות.

אני, קודם כל, רוצה להודות לשירה שהכינה את המסמך שהצלחתי בשעות המאוחרות אמש לקרוא אותו. אני חושב שהיא עשתה עבודה טובה.

אני מציע לפתוח בדיון בכך שהנוגעים בדבר יציגו את הנתונים, מה קרה, איפה אנחנו עומדים היום. משה בר, בבקשה.

אני מבקש לפתוח בשני דברים. אחד, להציג את הנתונים העדכניים. זאת אומרת, להוסיף מספר דברים על הדברים שנמסרו לעוזרת המחקר. לאחר מכן, לעדכן את הפעילויות שלנו.

חשוב לומר כבר עכשיו שלמעשה מה שהיה הוא לא מה שישנו. כלומר, בפירוש עומד לחול שינוי רשמי, פורמלי מבחינה תקציבית לגבי תיגבור, שידרוג כל נושא מניעת הסמים במערכת הבית-ספרית.

ברשותך, אני מעדיף להתחיל בנתונים בקצרה.

אנחנו עושים סקרים מאז שהקימו את הרשות למלחמה בסמים כל שנתיים שלוש, החל משנת 1989. הסקר האחרון היה בשנת 1998.

את זה כבר שמענו בשנה שעברה.

הסקר הנוכחי מתקיים בימים אלה, כך שהנתונים האלה נכונים לשנת 1998. יש לנו אישושים לסקר הזה דרך סקרים טלפוניים שאנחנו עושים.

מתי הנתונים של הסקר שאתם עושים היום יהיו מוכנים?

בסוף שנת 2001. מתחילים לאסוף את הנתונים עכשיו, זה לוקח כשנה.

אם תרשו לי להציג את מה שאני מבינה מהנתונים שאנחנו אוספים במשך השנים, שלעיתונות יש רצון לתת כותרות ומטבע הדברים הכותרות האלה נותנות לציבור את התחושה שהשינויים משנה לשנה הם עצומים, ולא כך הוא. השינויים משנה לשנה הם לא עצומים. אפשר גם לאמוד אותם לפי קצב השינוי משנה לשנה. מה עוד שבשנה מסויימת היתה ירידה, לאו דווקא עלייה, כך שמאוד יכול להיות שיש לנו תופעה במימדים שהם ניתנים לחיזוי, שהם די קבועים. לפי הסקרים הטלפוניים שאנחנו עושים, ואנחנו מאמתים את הדברים, בסקרים הטלפוניים אנחנו לא יכולים לשאול ישירות על שימוש, אבל אנחנו שואלים שאלה שממנה אפשר לראות אם ניתן להצליב. אנחנו שואלים: אילו היתה ניתנת לך הזדמנות, האם היית מוכן להשתמש – ואנחנו לא מקבלים נתונים שונים בהרבה ממה שהסקרים הארציים נותנים לנו.

אי-לכך, אני חושבת שכדאי שהוועדה הזאת תשים לב שהנתונים האלה, שאומרים שכ-65 אלף תלמידים מגיל 12 עד גיל 18, שהם 9.8% מאוכלוסיית בני הנוער תלמידים משתמשים בסמים, אלה הנתונים הנכונים שאם יהיה שינוי הוא לא יהיה שינוי שיקפיץ אותנו לכיוון ה-12%, 13%, זה ישאר בסביבות ה-10%, כפי שאנחנו גם לומדים מהסקרים הטלפוניים שאנחנו עושים.

לכן, אם מדובר כאן בהיקף השימוש בקרב תלמידים, אני חושבת שהוא היקף גדול מאוד, כ-10% מתלמידי מדינת ישראל מדווחים שהם משתמשים בסמים. אבל חשוב מאוד גם לשים לב על איזה סמים הם מדווחים.

אני חולק עליך שזה 10%. על כמה שנתונים אנחנו מדברים פה?

גילאי 12-18.

למיטב ידיעתי זה יותר מ-10%. שנתון הוא יותר מ-100 אלף ילדים?

החישוב של 10% נלקח אז בזמנו לפי אוכלוסיית תלמידים שהיתה כ-500 אלף.

יש לי שאלה נוספת. למה רק מגיל 12?

אנחנו התחלנו מאז ומתמיד לסקור החל מכיתות חטיבות הביניים ולא מתחת לחטיבות הביניים. לפי מה שידוע בעולם, הילדים שמתחילים להשתמש בסמים בצורה שניתנת לאומדן הם ילדים שמתחילים את הלימודים שלהם בחטיבות הביניים. היו לנו סקרים לאומיים בעיר באר-שבע, תל-אביב, אשדוד, יפו. דרך אגב, הסקר האחרון נערך בעיר אשדוד. מצאנו לתדהמתנו שילדים שלא לומדים בחטיבת ביניים אלא לומדים עד כיתה ח' ומתחילים את בית ספר התיכון, כשהם לומדים במסגרת הזאת הם מדווחים על הרבה פחות שימוש בסמים מאשר ילדים שהם בחטיבת הביניים. יכול מאוד להיות שיש כאן תופעה של מעבר ממסגרת אחת של גיל למסגרת אחרת של גיל. זה לאו דווקא הגיל 12 אלא המסגרת.

הנתון הזה פורסם ב-1998 או הסקר נעשה ב-1998?

הסקר נעשה בתחילת שנת הלימודים והוא פורסם בסוף ב-1998.

סוף 1998, פירושו של דבר ששנת הלימודים היא היתה קודמת. סוף 1998 זה דצמבר ודצמבר זה ארבעה חודשים אחרי פתיחת שנת הלימודים. שנת הלימודים 1997 ולא 1998.

לגבי הסקר החדש שאתם עושים או המחקר החדש, אני מאוד מקווה שירדתם קצת בגיל כי המציאות היא קצת שונה מגיל 12.

הסקר נערך בצורה קבועה בהתאם לסקר שנערך בארצות-הברית כדי גם לעשות השוואת נתונים. הוא מתחיל תמיד ילדים מגיל 12 עד גיל 18, חטיבות ביניים כולל חטיבות עליונות. מתחת לגיל 12, גם מערכת החינוך לא מאפשרת להיכנס ולשאול שאלות על שימוש בסמים במסגרת הזאת. יש הרבה מאוד בעיות מתודולוגיות, חלק מהן היא ההסכמה של מערכת החינוך שניכנס ונעשה את הסקר הזה. זו לא הסכמה פשוטה.

אני מאוד שמח על השאלה של סנ"צ סוזי בן-ברוך. ממה שאני קורא ומהדיווחים של כלי התקשורת, אין לי כלים אחרים, וגם מכל מיני מקורות אחרים שכרגע אני לא יכול לזכור את זהותם, אנחנו יודעים שיש שימוש בסמים גם מתחת לגיל 12. אז מה, אנחנו עוצמים עיניים? מתחבאים מאחורי כל מיני תירוצים שמערכת החינוך כן נותנת, לא נותנת? בואו תקימו צעקה למה מערכת החינוך לא נותנת לבדוק גם מתחת לגיל 12.

אפשר לפתור את זה. אפשר להכניס שאלה לגילאי 12: מאיזה גיל התחלת – שמונה, תשע עשר? תנו לו לסמן.

אני לא רואה מיגבלה שהמחקר שלנו גם יחרוג מהגבולות הבין-לאומיים. יש לנו התחייבות? אני חושב שההתחייבות שלנו היא קודם כל כלפי הילדים שלנו. זאת ההתחייבות הראשונה וצריך לבדוק מה נעשה שם גם כדי לשלול את האפשרות הזאת.

יש שאלה: באיזה גיל התחלת להשתמש. השאלה היא מאוד ברורה, היא חד משמעית. אם לפי דעתך יש מקום לרדת בשאלות מתחת לגיל 12, אין לי ספק שההצעה שלך תתקבל אצלנו בברכה. ברגע שמשרד החינוך לא יערים קשיים, אני חושבת שיש מקום לכל הצעה מהסוג הזה ולשאלות גם בגיל צעיר יותר.

אני חושבת שחשוב לשים לב שהנתון של 9.8% מורכב משורה של חומרים שעליהם שאנחנו שואלים, שקיבצנו אותם לקבוצות של חומרים. אם מחברים את כל המספרים ביחד: 5.3% ועוד 6.1% ועוד 5.1% מגיעים ליותר מאשר 10%. למה? כי הילדים שמשתמשים בסמים בעצם מדווחים על שימוש בהרבה סמים באותו זמן. אם ילד כבר משתמש, הוא משתמש בכמה וכמה סמים. הוא נספר פעם אחת לכל קבוצה כזאת של חומרים. אבל עצם העובדה שכשמחברים את המספרים זה יותר מ-10%, זאת אומרת שילד משתמש גם וגם וגם, וזאת התופעה החמורה. זאת אומרת, ילד לא מסתפק בכך שהוא משתמש נניח באל,אס,די. אם הוא משתמש באל.אס,די הוא גם משתמש כנראה בקנביס, הוא גם משתמש בתרופות אחרות ולכן המספר יותר גבוה בסיכום שלו. זה מה שצריך להדאיג אותנו יותר. זאת אומרת, התופעה כתופעה היא לא שימוש בחומר אחד אלא שימוש במספר חומרים בעת ובעונה אחת.

הנתונים לגבי מה שנקרא החודש האחרון, זה כבר נתון שהילד מדווח ממש על שימוש עכשווי בזה הרגע. הנתון הוא 6.6%, זאת אומרת שימוש עכשווי בעת עריכת הסקר. זה שימוש שבעצם מהווה את מקור הדאגה שלנו. זאת אומרת, ילדים יושבים בבית-ספר ומספרים לנו: כן, אני בימים אלה משתמש בסמים, והמספר הוא מאוד מאוד גדול – 6.6%. ככל שהזמן יותר קרוב, כמובן שהדיווח העצמי קטן יותר, אבל זאת התופעה, שימוש עכשווי של ילדים שלומדים בבית-הספר.

אני חושב שאני רואה את השקפים האלה כבר פעם שלישית. אני חושב שנתנו בפעמים הקודמות הזדמנות להציג את הנתונים וגם הנתונים נמצאים לפנינו במסמך שהכינה שירה.

אני רק רוצה, אם אפשר, להציג את הנתונים הבין-לאומיים ואת ההשתנות עם הזמן.

תתחשבי בנו כי אנחנו שומעים את זה פעם שלישית. אם אפשר לקצר. בזה אנחנו אולי מביעים מסר שחבל שאנחנו צריכים לשמוע פעם שלישית אותם נתונים.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב בכל זאת להשתנות עם הזמן. ההשתנות עם הזמן מ-6.4 ל-4.9 , ירידה, עלייה ל-9.3 ומ-9.3 ל-9.8 מראה את קצב ההשתנות בין כמה נקודות זמן.

מה ההסבר של הירידה ב-1992?

ההסבר של הירידה בשנת 1992 הוא הסבר בלתי ברור לנו בשלב הזה. מאוד יכול להיות שתחילת העבודה שלנו המאוד מאוד מאומצת, הרעש שעשינו בתקשורת גרמה לאפקט. הסבר אחר הוא, שמה שאנחנו מוצאים זה תנודות מסביב לאיזשהו ממוצע ולכן הסקר הבא יתן לנו האם יש ירידה ועלייה, ירידה ועלייה, אבל העלייה מ-9.3 ל-9.8 מראה שבעוד שנתיים זה לא יהיה הרבה יותר מאשר 10.
האם הנתונים על המיגזר הערבי ידועים לכם?

הם ידועים. אני חושב שהם נמסרו. הרי אנחנו לא עושים פה שיעור של שינון נתונים קודמים. אנחנו רוצים להתקדם בדיון שלנו. תודה רבה לך.

סנ"צ בן-ברוך, שמתי לב שבעיתונות הוציאו לאחרונה כתבות עם כותרות על עלייה של 705% בתיקי הסמים שנפתחו לבני נוער בעשר השנים. שירה גם עשתה לנו לקט של קטעי עיתונות שפורסמו לאחרונה, שגם מהם יש רושם קשה מאוד על עלייה בשימוש בסמים.

אפשר לבקש הערה טלגרפית קצרה בהמשך לדבריה של ד"ר המבורגר. שתי הערות שלמעשה מתייחסות לדברים שחבר-הכנסת אורלב העלה. ישנו מתח מתמיד בין נתונים של מחקר לבין נתונים ש"גורמי השטח" מעלים. איך יתכן שהשטח אומר כך והמחקרים טוענים כך. אני אומר, כמעט כל מחקר שאנחנו עשינו, בין אם זה סקר אפידמיולוגי ארצי, כפי שראית כאן, בין אם אלה סקרים מקומיים וגם סקרים של גורמים אחרים, אובייקטיביים לא פחות, ד"ר יוסי הראל, ראש המחלקה לסוציולוגיה בבר-אילן, עשה סקרים ארציים, עושה סקרים מקומיים – מרבית הנתונים מסתובבים סביב ה-8%, 9%, 10% של שימוש לרעה בסמים. זה שהשטח אומר אחרת ומשדר אחרת זה בהחלט חשוב, אבל חשוב לזכור מה המחקר אומר.

הערה שנייה לגבי פרקי הזמן בין סקר אפידמיולוגי אחד לשני. יש פה שיקולים תקציביים, ושיקולים נוספים הם שסקר ארצי כזה שאתה עושה, קשה מאוד לחזור עליו אחת לשנה. מרבית הגורמים, כולל משרד הבריאות שעושה סקרים אפידמיולוגים כאלה ואחרים, חוזר עליהם אחת לשנתיים או שלוש.

אני הבאתי לכם כאן שקף שמשקף תמונת מצב באחת-עשרה השנים האחרונות במדינת ישראל. כמובן שהשקף הזה משקף מציאות עובדתית. זאת אומרת, קטינים שנתפסו, ואלה מספר התיקים שנפתחו לקטינים במהלך השנים 1989 עד 1999. לדעתי זה לא 705%, זה יותר באחוזים, אבל לא אני מדדתי את האחוזים.

ברמה העקרונית, הפער בין שנת 1992 ל-1994 זה יותר בולט אצלנו. גם אצלנו יש ירידה ב-1993 והעלייה מתחילה ב-1994 ובעצם כאן הגרף מתחיל לטפס כלפי מעלה.

אפשר לציין עובדה נוספת, במהלך 1991 עד 1993-1994 נוספו עוד כ-300 אלף בני-נוער למדינת ישראל, שזה נוער עולה, פלוס הצמיחה הטבעית. כמובן שאני לא קושרת את הנוער העולה לעלייה, חלילה, אלא תוספת של בני-נוער בכמות כזאת היא בוודאי לא אפסית.

באמצע שנת 1998 קיבלנו תוספת של תקנים ממשטרת ישראל, כידוע לך, זה לא סוד. קיבלנו תוספת של 100 תקנים. במהלך 1999-2000 קיבלנו תוספת של עוד 135 תקנים, ש-60 מהם כבר מאויישים.

תקנים למה?

תקנים למערך מוסדות הנוער של משטרת ישראל. במרץ 1998, כשאני נכנסתי לתפקיד, היו 230 עובדי נוער. באמצע שנת 2001 אנחנו אמורים להגיע ל-490. כמעט מכפלה של 100%. אנחנו בהליכי גיוס כרגע, כשיש העדפה לגיוס של עולים חדשים. זאת אומרת, כיום יש תוספת של כ-60% יותר כוח אדם מ-1998 עד 2000. בעצם יצרנו איזשהו מהלך כאשר משטרת ישראל מתגברת כוחות. קיבלנו גם אמצעים שאני יכולתי רק לחלום עליהם כשהייתי קצינת נוער בשטח. קיבלנו תוספת של אמצעים שמאפשרים לנו היום לעקוב אחרי נושא הסמים, כאשר נושא הסמים ואלימות בני נוער הוא בעצם יעד של כל מפקד תחנה במשטרת ישראל. יש לנו 65 כאלה פלוס יחידות חדשות שהוקמו, אלה יחידות נוער חשיפה, שגם כן תוגברו לאחרונה. יחידות נוער חשיפה עוסקות היום בעיקר בנושא סמים בקרב בני נוער והן למעשה נותנות את המענה לכל מה שקורה בבתי הספר במדינת ישראל. התוספת הזאת היא כמובן משמעותית ואנחנו רואים את זה במהלך 1998, 1999, וכמובן הנתונים שמופיעים בעיתון הם נכונים. בעיתון משתקפת תמונת מצב של ספטמבר 1998 מול ספטמבר 1999. המגמה הזאת ממשיכה לעלות.

צריך להסביר שסמים זאת עבירת חשיפה. אם משטרת ישראל לא תעסוק בנושא הסמים, כמובן האגף הזה ילך ויירד ואין סמים, תיאורטית, במדינת ישראל. אבל מעשית הנושא הזה הוא נושא מרכזי אצלנו. אנחנו תוקפים אותו מכל ההיבטים האפשריים והנתונים שמופיעים בעיתון הלאה זה נושא של סחר בסמים. היום תלמידים סוחרים בסמים מבלי להבין שכאשר תלמיד מביא 50 כדורי אקסטזי ומחלק אותם לחבר'ה ומקבל כסף, למעשה זו עבירת מסוג סחר. יש עלייה כמעט של מאה אחוז בעבירה הזאת במהלך השנה האחרונה, כי בעצם התקנים האלה אויישו, הוכשרו ויצאו לדרך. יש לנו היום יותר מ-130 אנשים בשטח.

יש פרופיל יותר מדויק שמשרטט מפה של החשיפות לפי שפה גיאוגרפית, פרופיל של סוציו-אקונומי, גילאים וכדומה שנותן למשרד החינוך ולרשות קצת יותר כלים להבין איפה הבעיה?

ציינתי קודם, נכון שגילאי הקטינים שמשתמשים בסמים הולך ויורד. יש לנו ילדים בני 8 ו-9 שמריחים דבק מגע. תפסנו עשרות ילדים, זה לא מאות ולא אלפים למזלנו, בגילאי 8, 9 ו-10 שהגיעו אלינו אגב עבירות אחרות, כמו עבירות אלימות או רכוש, או פשוט נתפסו ברחוב כשהם מתנדנדים או המקרה הקלאסי שהגיע לעיתונות, המקרה שקרה ברחובות כאשר ילדים בני 10, 11 ו-12 חזרו מבית הספר, תקפו ילד בן 12 עד להגעתו לבית החולים. הסתבר שכמה דקות לפני כן הם הריחו דבק מגע. שפופרת דבק מגע עולה 3 שקלים, יותר זולה מכל סם אחר במדינת ישראל, אבל ההשפעה המיידית של אותו אחד שמריח דבק מגע היא פשוט אלימות נוראית. בעדות הם אומרים: אנחנו נתנו מכות, ראינו שיורד לו דם מהאזניים ומהאף, ידענו שזה לא בסדר אבל לא יכולנו להפסיק. אגב, גם הפתולוגים מציינים ואומרים שהנזק של דבק מגע הוא נזק בלתי הפיך. אולי זאת ההזדמנות להכניס אותו לרשימת הסמים האסורים במדינת ישראל.

הנושא של דבק מגע הולך ומתפשט כתופעה בקרב בני נוער: א. משום שהוא זול; ב. משום שההשפעה היא השפעה מיידית וקשה.

דבר שני, הנושא של סחר בסמים הועלה. אנחנו החלטנו לתקוף לא רק את נושא השימוש בסמים בקרב בני נוער, כי לגבי שימוש חד-פעמי או ראשוני אנחנו בעד ללכת על הפן המניעתי, הסברתי, שיקומי, טיפולי ופותחים אי-תביעה בפעם הראשונה. זאת פעולה שנעשית בשיתוף עם הרשות, משרד החינוך, משרד המשפטים והיועץ המשפטי נתן לגיטימציה חוקית לעשות את זה. הבעיה שלנו היא עם אלה שנותנים את הסמים, ואת אלה אנחנו תוקפים בשנתיים האחרונות עד כמה שאפשר. החכמה היא להגיע ללוויתן ולא לדגים. בשנתיים האחרונות אנחנו מגיעים לאלה שמספקים להם סמים. פתחנו כמעט 100% תיקים למדיחי קטינים לשימוש בסמים. גם כאן יש עלייה מאוד רצינית. לגבי המדיחים והסוחרים, ברמה המשפטית אנחנו דורשים מהתביעות או מהפרקליטות ללכת להגשת כתב אישום תוך כדי מעצר. היתרון הגדול הוא שכאשר אותו סוחר סמים או אותו מדיח קטין שנותן את הסמים לקטין נמצא במעצר עד תום ההליכים יותר קל גם לשקם את אותו קטין שיודע שהוא רחוק ממנו.

איפה את רואה את נקודת הכובד כדי לנסות לחולל איזשהו מפנה בהורדת השימוש בסמים?

אני לא אסתיר. אני אומרת את זה בריש גלי. לדעתי מדינת ישראל צריכה ללכת היום במימדים האלה ומדובר בתופעת פשיעה. אגב, אני חולקת על הנתון 10%. לדעתי זה לא 10% אלא הרבה יותר. המימד שלי הוא, כאשר נכנסתי לתפקיד לפני שנתיים וחצי, אגב, אני מקבלת מברקים מכל יחידות הנוער בארץ על כמויות סמים שנתפסות או פרשיות סמים שמתפתחות. זה מונח על שולחני כל בוקר, זה מה שאני רואה בשעה שבע וחצי בבוקר כל יום. כמויות הסמים שנתפסות היום אצל קטינים הן הרבה יותר מאלה שנתפסו אצלם לפני שנתיים וחצי. אני אומרת את זה בכאב לב. כי לתפוס אצל תלמיד 30 כדורי אקסטזי כאשר לפני שנתיים תפסנו 2 או 3 אמרנו: זה נורא, היום זה 30-40 כדורי אקסטזי, היום זה כמויות מריחואנה הרבה יותר גדולות מאשר בעבר. לכן אני לא אופתע אם בנתונים של 2001 נגלה תמונת מצב אחרת.

אני רוצה לומר שהתופעה היא, והסקרים מראים את זה, אם ילד משתמש, הוא משתמש בתדירות הרבה יותר גבוהה. היקף הילדים לא יגדל ולא גדל במשך השנים, גם אם הסקרים האחרונים הם לא הסקרים הארציים אלא נעשים בשיטות אחרות. התדירות של השימוש, זאת אומרת כמות החומר שכל ילד וילד משתמש היא הרבה יותר גדולה. יש להניח שזה עומד בקורלציה לכמויות היותר גדולות.

הלוואי ויכולתי לומר שאני קונה את הנתון הזה, הלוואי ואת צודקת.

לגבי נקודות התורפה, בעיית הסמים חצתה גבולות במדינת ישראל. אני לא יכולה לומר שבשכונת התקווה יש יותר סמים מאשר ברמת אביב ג'. אני יכולה לומר שהרמה כמעט מתאזנת אפילו לכיוון האזורים הטובים ביותר במדינת ישראל, טובים מבחינת רמה סוציו-אקונומית. יש לנו בעיות יותר קשות עם הרמות האלה. הם משוכנעים שזה בסדר לקחת סמים. יש שם הורים שאומרים: מה כל כך נורא אם הוא לקח כדורי אקסטזי או מריחואנה, לכו לתפוס את הרוצחים. יש לנו בעיה עם ההסברה להורים, הסברה לילדים ונתחיל עם ההורים. דווקא הרשות למלחמה בסמים תקפה את הנושא הזה בשנה שעברה ועשתה עבודה נהדרת בנושא הזה, רק שהיא לא מספיק מקיפה כנראה, כי להקיף את כל הארץ זה לא כל כך פשוט.

יש לנו אחת לחודש פגישות עם כל קציני הנוער בארץ והם אומרים: מה שיש היום בפאבים, במועדונים ובדיסקוטקים לא היה לפני שנתיים. היום כל ילד שנכנס לדיסקוטק יכול להשיג את זה כולל אל.אס.די. אפילו אם הוא לא רוצה, ניגשים ונותנים לו. הכמויות הן אדירות. משטרת ישראל עושה ככל יכולתה בקטע הזה ואנחנו עובדים ימים ולילות רק על הנושא הזה ונושא האלימות.

מה שאת אומרת זה שהזמינות היא נקודת התורפה?

כן.

יש שני דברים, גם זמינות וגם אי-המודעות לסכנות של השימוש בסמים.

וגם שזאת עבירה. סחר זו עבירה מסוג פשע. היום תלמידים בכיתה י"ב מוצאים את עצמם במעצר עד תום ההליכים והם המומים רק מזה שהם יושבים שם. בפן ההסברתי יצאנו לאינטרנט והסברנו אבל זה לא מספיק מוחשי מבחינתם כתלמידים. אגב, יצאנו למודל בית ספר פתוח השנה. התחלנו עכשיו מודל חדש, הרבה יותר מורחב מזה שעשינו בשנים עברו ואנחנו נכנסים ל-250 בתי ספר ביחד עם שפ"י ומינהל, חברה ונוער במשרד החינוך, כאשר נושא הסמים קיבל שם מקום מרכזי. הילד צריך להבין שכשהוא לוקח את הסם ומעביר אותו הוא סוחר בסם וזאת עבירה מסוג פשע. הוא צריך להבין כשהוא מכניס את זה לפה, מה ההשלכות, מה קורה לו אישית. את היריעה הזאת צריך להרחיב.

שאלת את דעתי בפן הארצי. לדעתי בפן הארצי הגיע הזמן שמדינת ישראל תאמץ לה מודל אחד מסודר לכל מוסדות החינוך בארץ, שתהיה ועדה שתעקוב, תחקור את היישום של המודל הזה. משרד החינוך עושה עבודה נהדרת ברמה נקודתית, אבל ברמה הארצית אי-אפשר להצביע על הצלחות.

אם לוקחים את ארצות-הברית כדוגמה, בשנת 1989 נשיא ארצות-הברית לקח את הנושא הזה כיעד מרכזי והכריז על תכנית מרכזית. התכנית הזאת רצה כבר כמעט 13 שנה בארצות-הברית ב-80% מבתי הספר. היום הם כבר מצביעים על ירידה של כ-13% במספר משתמשי הסמים בקרב תלמידים בארצות-הברית. אולי זאת השיטה. לא נראה את ההצלחות בשנה הראשונה והשנייה כי קשה לראות הצלחות במודל ארצי בשנה הראשונה, אבל בהחלט ברמה ארצית בטווח של חמש שנים אולי זה הפתרון שלנו. אבל לזה צריך גם תקציבים.

תודה רבה. משה בר, בבקשה.

אני רוצה להשלים את הנתונים שנמסרו פה ולרדת לתכל'ס בראשית דבריי. בשנת 1995, אחת ההחלטות האחרונות של ועדת שרים ממשלתית לענייני סמים בראשותו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין היתה אימוץ תכנית אב להתמודדות עם נגע הסמים. התכנית הזאת שכבה במגירות ולא יושמה עקב מיגבלות תקציביות. בשנה הזו, ממש בחודשים האחרונים, חל שינוי בקטע הזה, במיוחד ברמת המחוייבות התקציבית שאנחנו רואים במערכת. בישיבות קודמות של הוועדה, שמעת אותנו אומרים, וזה רשום בפרוטוקול, שאנחנו לא ראינו מצד הנהלות קודמות של משרד החינוך נכונות להקצות יותר תקציבים לנושא. בחודשים מאי, יוני השנה היו ישיבות בפורום מנכ"לים בראשותו של מר קוצ'יק, נקבעו לאחר מכן פגישות נוספות בין מנכ"ל הרשות לבין מנכ"לית משרד החינוך ולאחרונה גם בין מנכ"לית משרד החינוך והיו"ר החדש של הרשות, מזכיר הממשלה עורך-דין הרצוג שממלא את תפקידו מראשית ספטמבר. משרד החינוך מקצה אכן מ-1 בינואר 2001 פי שלוש יותר משאבים לתכניות מניעת סמים במערכת מאשר בשנים שקדמו לה, מ-2 מיליון ל-6 מיליון.

אבל זה עדיין לא הביצוע של שנת 1995, שלמיטב זכרוני דיבר אז על 8 מיליון לשנה.

זה מגיע לכמעט 8 מיליון.

אם אתה מוסיף לזה את המשאבים שלנו, זה לא רחוק מזה. חשוב שמעבר לתכניות ולדברים שנעשו, שלפחות הנקודה המשמעותית הזאת תיאמר ותירשם. אנחנו מקווים שבשנים הבאות נראה את המשך המחוייבות הזאת ושזה לא צעד חד-פעמי.

נושא המניעה הוא דגש מאוד רציני בעבודת הרשות. למעשה השלמנו השנה החלטה של מועצת הרשות מלפני שלוש-ארבע שנים, לעשות הסטת משאבים מאוד משמעותית מתחום הטיפול והשיקום לכיוון החינוך, מניעה והסברה. היום קרוב ל-35% מתקציבי הרשות למלחמה בסמים הולכים לנושא המניעה.

למה אחוז המשתמשים עולה אם הכל כל כך טוב?

אנחנו מתמודדים פה עם נושא שהוא בעיה חברתית, הוא לא בעיה רפואית. אנחנו מתמודדים פה עם נושא שהופך לאט לאט להיות נורמטיבי ואנחנו מאוד מתקשים למצוא את תרופת הקסם. צריך להיות פה שינוי חברתי כולל שאיננו תלוי רק במערכת החינוך. אנחנו עושים כל שביכולתנו עם השותפים לעבודה במשרד החינוך וגם במשרד העבודה והרווחה שיש לו מערכת בית-ספרית שמבחינת פוטנציאל הסיכון, הוא לא פחות מאשר במערכת הבית-ספרית של משרד החינוך.

מר בר, מדינת ישראל הקימה רשות למאבק בסמים. אני מניח שהיא מצפה שהיא תביא גם תוצאות, שהשימוש וצריכת הסמים בקרב בני נוער יפחתו. התוצאות הן שונות.

אני חולק עליך ואני אגיד גם מדוע. אני מבקש למקד ולא להישאר במישור ההתפלספות. יש בעיה, הבעיה מדאיגה, הבעיה זוחלת כלפי מעלה. אבל אם אתה תסתכל בשקף הבא שלנו, בפירוש תראה שמצבנו יחסית למדינות אחרות שונה, וגם פה אנחנו מסתובבים סביב ה-10% פלוס מינוס. זה לא אומר שאין בעיה, זה לא אומר שאנחנו לא מודאגים, אבל אם אתה שואל שאלות, שגם אנחנו שואלים את עצמנו, במה אנחנו מסייעים להתמודדות עם הבעיה, העובדה שאנחנו מצליחים פחות או יותר להכיל את הבעיה ברמות שבהן היא נמצאת כרגע עם כל הדאגה, היא לאו דווקא מראה על חוסר תוצאות.

אני חושב שגם ד"ר המבורגר וגם גב' בן-ברוך הבהירו שגם אם לא ידוע שמספר המשתמשים עלה, הרי בוודאי יש העצמה של השימוש בכמויות, בסחר ובירידה בגיל שאתם בכלל לא בודקים את זה. אני חשבתי שתפקידכם הוא להביא גם לתוצאות. אני מרגיש שאתה מגן בחירוף נפש כמעט על מה שעושה הרשות ובזה נגמר העניין. קשה לי מאוד לקבל את הדבר הזה. אני בטוח שאתם עושים את המיטב והמירב עם התקציבים שנותנים לכם. אני מתרשם שלגבי בני נוער מדינת ישראל לא העמידה את כל הכלים והיא לא נוקטת בכל הפעולות. יש תזוזה מסויימת בנושא הזה.

אין ספק שנוכל לעשות יותר עם יותר כלים.

מה אתה פה סניגור? יש פה נגע מחלחל, מסוכן. מדברים עליו כאילו זה משהו אקדמי, דבר שהוא מאוד בעייתי, מאוד מסוכן. אנחנו צריכים לצאת משלוותנו קצת, לשבור את סדר היום ולעשות איזשהו מעשה.

אחת הנקודות שסוזי העלתה זה עניין ההסברה והמניעה. גם אני שמח לשמוע מכם שאתם עושים הסטת תקציבים משיקום למניעה, אבל לא נראה שמדינת ישראל משתדלת ליצור איזו מסה קריטית כדי להתמודד עם הבעיה דוגמת התכנית האמריקאית, שאני לא מכיר אותה, אבל כשמדינה מחליטה להתלבש על איזשהו נושא זה ניכר, הציבור מרגיש. לאן שאתה פונה, היכן שאתה מדבר אתה רואה שהנושא הזה הוא נושא חשוב, הוא נכנס לתודעה, מדברים עליו, הנהלת משרד החינוך עוסקת בו, עושה יום עיון עליו. אני לא חש את הדבר הזה, להיפך. הכותרות של העיתונים כל פעם רק מחריפות.

אני חותם כמעט על כל מלה שאמרת. אין מסה קריטית. אנחנו הרבה פעמים מתוסכלים מחוסר היכולת שלנו לקבל משאבים נוספים. במה שניתן לנו אנחנו עושים את המירב. את מירב המאמצים שלנו ברמת שיתוף הפעולה ניסינו בשנים האחרונות למקד הן בשיפור תכניות, הן בהרחבת היקפים והן ביתר הקצאת משאבים. ההצלחות הן חלקיות אבל הן ישנן.

תודה רבה. ד"ר בני אברהמי, מנכ"ל אל-סם, בבקשה.

אני מנהל את הרשות למלחמה בסמים בתל-אביב מאז הקמתה בשנת 1990 ותפקידי כמנכ"ל אל-סם אני עושה בנוסף בהתנדבות.

אתה עובד הרשות?

לא. אני מחובר כמובן לרשות, אבל אני עובד עיריית תל-אביב כמנהל הרשות למלחמה בסמים שאחראית על נושא המאבק בסמים בתל-אביב-יפו והאזור. אני גם מנכ"ל אגודת אל-סם.

אני מבקש להצטרף לדבריה של סוזי. שאלת למה לא מרגישים בתוצאות אם בכל זאת עושים הרבה יותר.

אגב, אני ביקשתי תוך כדי דבריך להמציא לי את הצעת התקציב 2001. בעמוד 8 של הצעת תקציב 2001 של משרד ראש הממשלה מופיע: ב-1999 הוצא למעשה 28.883 מיליון שקלים. התקציב לשנת 2000 – 26.269 מיליון שקלים. הצעת תקציב לשנת 2001 – 25.271 מיליון שקלים.

משנת 1998 ל-1999 תקציבנו אכן קוצץ בצורה משמעותית.

אני חייב לומר שלפחות במעטפת התקציב שלכם יש הפחתה שהיא יותר מ-10% לתקציב המאבק בסמים. אני לא יודע אם מישהו מכם ידע על הדבר הזה. סוזי את ידעת מזה?

אני חושבת שזאת הסיבה לעלייה ברמת הפשיעה.

בארבע-חמש שנים האחרונות היתה ירידה אפילו מעבר לזה, של 12%. זה לא אומר שלא צריך לעבוד.

אני מסכים אתך. אבל מדבריך היה ניתן להבין כאילו אתם יכולים להמשיך לנוח בשקט על יצועכם. אני חושב שזה תמרור אדום מאוד. בעוד הצריכה והשימוש הולכים וגוברים, התקציב לא הולך וגדל. אגב, תקציב האמרכלות של משרד ראש הממשלה עלה מ-41 מיליון ל-46 מיליון שקלים. בלי שום קשר לעניינים פוליטיים, אבל מרכז רבין מ-13.7 מיליון שקלים עלה ל-14.9 מיליון שקלים. אני בהחלט בעד זה. גם חלקת גדולי האומה עלתה מ-281 אלף ל-385 אלף שקלים. אלה דברים חשובים. אני חושב שזה בסדר גמור שהמדינה נותנת לדברים חשובים. תחום הפעולה הכללי במשרד ראש הממשלה, שהרשות היא חלק ממנו, עלה מ-111 מיליון ל-124 מיליון שקלים.

ד"ר בני אברהמי, בבקשה.

אני מבקש להצטרף לדבריה של סוזי. סוזי הציעה קודם לעשות תכנית מניעה כלל-ארצי שתחבוק בחובה את כל בתי הספר ואת כל המוסדות בארץ. אבל אני רוצה להוסיף עוד מלה לדבריה. במה תועיל לנו תכנית מניעה, טובה לכאורה ככל שתהיה, אם בעצם היא לא מלווה באיזשהו מחקר שבודק את מידת האפקטיביות שלה, כי זה בעצם הדבר המרכזי.

עד היום זה לא נעשה?

לא. זו בדיוק הנקודה. אם אנחנו לא בודקים, יכול להיות שתכניות מניעה מועברות אבל בעצם אולי הן לא שוות שום דבר. כפי שאמרת, אם המספר הולך וגדל ומשקיעים יותר כספים ובכל זאת לא משתנים דברים, אז אולי יש גם משהו שאיננו תקין בעצם התכנית. בתל-אביב-יפו, מקום שעליו אני אחראי, אנחנו מלווים את התכנית שאנחנו מעבירים בתל-אביב כתכנית אקסקלוסיבית של תל-אביב במחקר הערכה.

תגיד מה התוצאות. אפס תוצאות לתכנית שלכם.

במסגרת התכנית שלנו באמת מצאנו אלמנטים כאלה ואחרים שלא רק שאינם מועילים הם גם מזיקים וצריכים לשנות את התכנית. לכן, תכנית שלא מלווה באמת בבדיקה לא שווה שום דבר. אני לפחות ביקשתי לקבל מימצאים של מחקר הערכה שבודק את תכנית המניעה של משרד החינוך.

מה לעשות בכל זאת כדי שהילדים לא ישתמשו בסמים. אני חושב שמילת הקסם היא אכיפה. ב"אל-סם" טופלו מה-1 בינואר ועד סוף ספטמבר 1,878 בני נוער שנתפסו כמשתמשים בסמים והגיעו לטיפול ב"אל-סם". הם לא רוצים להגיע לטיפול ב"אל-סם". הסיבה המרכזית שבגללה הם בכל זאת מגיעים לטיפול היא מפני ששוט האכיפה מתנופף מעל ראשם. אם באמת נצליח באמצעות השירות למבחן, באמצעות המשטרה להיכנס ליותר מועדונים ויותר פאבים ואותו ילד או ילדה יידעו שאם הם נתפסים עם סמים, לא רק אפשרות פתיחת תיק קיימת לגביהם אלא גם החובה להיכנס לטיפול על כך שהם השתמשו בסמים, אולי יותר ילדים יגיעו לטיפול.

צריך להסביר להם קודם שהם עוברים עבירה. לא כולם מבינים את זה.

לכן אני אומר שהחיבור הזה של אכיפה עם מניעה לדעתי הוא חיוני. אי-אפשר לבודד את השניים. נדמה לי שכיום ישנה הפרדה בין עניין האכיפה לבין עניין המניעה.

תודה רבה. גב' חנה שדמי, בבקשה.

עיקר דבריי זה לתת תמונה מפורטת מה הולך לקרות בשנה זו, אך שלוש הערות קודם. אחת, לא משנה כל כך המספרים כי ברגע שמתרגמים את זה לילדים זה הרבה ילדים. הבעיה היא בעיה רצינית וההתייחסות צריכה להיות רצינית. דברנוסף, זה עניין חינוכי. זה לא רק תכנית מניעה. נושא המניעה זה חלק מתכנית חינוכית שצריכה להיות בבית הספר באופן הדרגתי מגן עד י"ב. זאת העמדה של המשרד.

התופעה של ירידה בגיל היא נכונה והצגנו את זה בכמה ועדות כאן גם כשדיברנו על תקיפה מינית וגם כשדיברנו על אלימות. הירידה בגיל היא תופעה שמוכרת כשהגיל ההתחלתי שאנחנו יודעים עליו הוא גיל 12, אבל אנחנו מטפלים גם בילדים בגיל 9 בנושא של עבירות מין ועוד עבירות אחרות. אבל אני חושבת שטוב להשקיע דיון מקצועי בנושא האם נתחיל לשאול ילדים בכיתה ג': האם אתה משתמש בסמים. אני מציעה לבדוק גם את הצד האחר, מה המחיר שנשלם כתוצאה מהורדה בגיל. אני מציעה לקיים דיון מקצועי ולא להשאיר את זה ככה כי החלטנו בגיל 12. אולי נשאל למה כל העולם מתחיל בגיל 12 ולא קודם, ואם צריך לשנות שיהיה דיון ספציפי לנושא הזה.

יש כמה דברים שבהם אנחנו יכולים להיות אור לגויים.

אני רוצה לבדוק אם זה גם לא מזיק.

אגב, אני לא איש מקצוע, אבל אני יכול להציע כמה מתודולוגיות, אם לא תמצאו, כדי לשאול ושזה לא יזיק.

אני מציעה שיהיה דיון בנושא הזה ונלמד אותו. בספרי כישורי החיים שהוצאנו לפני כמה שנים, היתה עליהם ביקורת מאוד גדלה כשהכנסנו את הנושא של סרטים פורנוגרפיים בספר של כיתה ו'. ביקורת עצומה היתה על זה כשהיום אנחנו יודעים שזה היה דבר הכרחי. מבחינת הטיפול בזה כן נעשה טיפול גם קודם, ונעשה טיפול בנושא של עישון כבר מכיתה ה'. זאת אומרת, מבחינת טיפול, משרד החינוך לא מתחיל מכיתה ו', יש לנו עכשיו תכנית מגני ילדים. בספרים של כישורי חיים יש התייחסות לנושא הסמים מכיתה א' בהיבט של הגיל.

הערה אחרונה, היום הרבה יותר קשה לעבוד בנושא הסמים מאשר לפני שנתיים ושלוש שנים. 6 מיליון אתרי אינטרנט יש רק בנושא הסמים. בעיתונות הדיון הוא מאוד חופשי והעמדה היא מאוד חופשית כלפי מריחואנה.

יש לנו כאן הצגה של אחד מהאתרים האלה. זו גם יוזמה של שירה וגיא.

אנחנו ניכנס לאתר מדריך לגידול. יש כאן בעצם חיבור למי שמעוניין לגדל מריחואנה. יש כאן הסבר. ההסבר כאן הוא באנגלית.

מי בעל הבית של האתר הזה? מישהו השקיע פה כסף.

כן. זו לא בעיה לבנות אתר.

מי נותן את השירותים?

"נענע".

"נענע" זו חברה מוכרת. אולי המשטרה תפנה ל"נענע"?

יש פה מדריך עם הסברים איך אפשר לגדל מריחואנה בתוך הבית, מחוץ לבית, הסברים מאוד מפורטים. הסבר לגנן המתחיל. זו דוגמה אחת. בצד יש לכם הסבר איך לגלגל ומי שרוצה להתחיל לגלגל, יש כמובן חיבור למאה אתרי גראס הטובים בעולם.

יכול להיות שהמפיצים מממנים את האתרים האלה? הרי אתר כזה מעודד צריכה. אולי צריכים חוקית להתמודד עם הסוגייה הזאת.

אתר נוסף זה אתר שמציע מתכונים. במקום לעשן בעצם להכניס את המריחואנה לתוך אוכל.

אתמול בערב התחברנו לצ'ט רגיל, לא צ'ט של סמים, צ'ט של בני נוער ושאלנו מי יכול להציע חומר טוב והיו תגובות. להפתעתי, אחד מהנוכחים באתר, שאין לנו אפשרות כמובן לדעת מי הוא, כתב לנו בתגובה: אני שונא נרקומנים. כתבנו בתגובה: נרקומנים, זה סתם חשיש. תחזור לאמא או משהו כזה. הוא כתב לי: גם הנרקומן הכי גדול התחיל בחשיש.

יש אתר מצויין של הרשות למלחמה בסמים.

בואו נראה את האתר של הרשות למלחמה בסמים. באתר משרד החינוך יש משהו על הסמים?

יש לנו מאמרים לאנשי חינוך.

כשכותבים את המלה "סמים" אתה מקבל גם בעד וגם נגד.

האתר שלנו זה אתר של רשות ממלכתית. אם תשווה את האתר הזה לאתרים של גורמים ממשלתיים אחרים, מצבנו לא טוב. קהל היעד של האתר הזה הוא משולב. זה אתר שיש בו גם קטעים חדשותיים גם קטעים מגאזיניים ובעיקר אתר עם הרבה מאוד מידע. זה איננו אתר הטפתי, אבל כל המידע שצריך למצוא בו בנוגע לסכנות השימוש לרעה בסמים יש בו.

אני לא חושבת שזה אתר שלא מושך בני נוער, להיפך.

אני חושבת שעניין הסכומים שמושקעים הוא מאוד לא אפקטיבי. זה לא אפקטיבי לדבר על ירידה אפילו ממספרים גדולים. נניח בבית הספר שלי יש הרבה תכניות למניעה והן משעממות. אצלנו בבית הספר אין נגע סמים אז זה לא משנה. היה משעמם לא נורא. בבתי ספר שיש בעיה אמיתית, תכניות המניעה לא רק שהן לא עוזרות, הן מזיקות בגלל שהן יוצרות איזשהו אנטי ואז בני נוער רוצים יותר להשתמש בסמים.

דבר שני, הבעיה העיקרית לדעתי היא שיש לגיטימציה ציבורית לסמים. אתה לא צריך ללכת ל"נענע" בשביל להגיע לאתר סמים. בשנה שעברה, בעיתון "כל הזמן" של מעריב היה קטע של כימיקלים אסורים לשימוש, וכל שבוע יש כדור אקסטזי אחר עם פירוט של מה הוא עושה, מה הציון שלו, איך הוא נראה. לא צריך ללכת ולחפש את זה הרבה. אתה מדפדף בעיתון אתה רואה את זה. ילדים קטנים רואים את זה.

מפה אני רוצה להמשיך שב-2 בנובמבר יצאה לכל בתי הספר עמדה מחודשת של משרד החינוך שמזכירה שגם מריחואנה זה סם לא חוקי.

בפעם הקודמת הציגו לכם שהתקציב הוא 2.3 מיליון. התקציב לשנה זו הוא: לבסיס התקציב של משרד החינוך נוספו עוד 2 מיליון. זאת אומרת שמדברים כבר על 4 מיליון. בנוסף לזה, בינואר יוסיפו עוד 2 מיליון. זאת אומרת, התקציב של משרד החינוך יהיה 6 מיליון. מהרשות מדובר על עוד מיליון ורבע. כך שאנחנו מדברים על כ-7.5 מיליון שקל תקציב משרד החינוך להפעלה לשנת התקציב של 2001.

שנת התקציב או שנת הלימודים?

זה שנת התקציב. זאת אומרת, עד דצמבר. אנחנו מדברים על שנת הלימודים הזאת, מספטמבר עד דצמבר. כך אנחנו גם נערכים בתכנית.
לגבי מה אנחנו הולכים לעשות ואיך הולכת להתבצע הפעולה בענייני תקציב זה – ההחלטה שלנו, לאחר שנעשה שיקול דעת מה הגיל הקריטי שכדאי לשים עליו מסה קריטית של עבודה, היא שזה יהיה חטיבת הביניים. גיל חטיבת הביניים הוא 12-14, זה גיל קריטי להיכנס אליו ואנחנו ממקדים את עיקר העבודה בחטיבות הביניים. אנחנו מתכוונים להגיע עד תקציב זה ל-450 חטיבות ביניים מתוך 500 ומשהו בצורה יותר יסודית, לא רק נגיעה. זאת אומרת, האמירה שלנו זה גם להכפיל, וזאת ההתחייבות שלנו במשרד ראש הממשלה וברשות, להכפיל את מספר התלמידים שייחשפו לתכניות בשנת הלימודים הזאת. זאת אומרת, עד אוגוסט, כ-250 חטיבות ביניים יעברו, ומספטמבר עד דצמבר התכנית תועבר בעוד קבוצה של תלמידים. אנחנו רוצים בשנה הזאת לכסות את מרבית חטיבות הביניים.

יש לכם תכנית שלהבת.

היא מופיעה. יש כל מיני תכניות, זו לא תכנית אחת. אנחנו בונים עכשיו שלד מה זה להיכנס עם תכנית לבית הספר, והבקשה מחטיבות הביניים היא שלפחות זה יועבר בשתי שכבות גיל. בנינו
תכנית מה התכנים שבית ספר צריך לעסוק בהם.

אתם יושבים ביניכם לבין עצמכם?

לא, לא. יש ועדה. רק שלשום היתה ישיבת של הוועדה. הוועדה מורכבת מהאנשים שלנו כולל נציג מועצת התלמידים.

מבחינת הערכת התכניות, נכון שאין היום עוד תכנית, אבל במסגרת השנה הזאת הולכת להתבצע הערכה על מספר בתי ספר שיפעילו מודולה מסויימת שנוכל לבדוק את הערך שלה. במחקרים שאנחנו קוראים הרבה על הערכות תכניות בעולם, יש שני משתנים שמאוד חוזרים: שלתכנית יש קשר גם עם תופעות סיכוניות אחרות, ושהיא קשורה לאיזשהו מבנה חינוכי של תכנית בית-ספרית כללית. אני חושבת שזה גם נתון שאפשר ללמוד אותו גם אם המחקר לא נעשה בארץ, אבל במסגרת השנה הזאת יתבצע מחקר על ידי המדענית ד"ר רחל המבורגר וזה מתואם עם המדענית של משרד החינוך.

וגם זה שינוי מהותי לעומת שנים עברו.

התכנית שאנחנו מציעים זה סדר גודל של 15 שיעורים בשנה.

אני מוכרח לומר שגם הישיבה הראשונה על נושא הסמים קיימנו ב-23 בנובמבר 1999. כבר אז דרשנו משר החינוך ליזום תכנית חומש בין-משרדית למניעת הסמים. כבר אז אמרנו שהרושם שלנו הוא שאין תכנית מגובשת.

אנחנו כבר בתכנית עבודה, אנחנו לא בתכנית גיבוש. לכל משרד יש תכנית משלו. מה שעשינו זה לנסות לבנות שלד אחד שעליו מולבשים גם התכניות האחרות. זה בהחלט ביטוי של עבודה בין-תחומית בין המשרדים השונים. משרד הבריאות עובד אתנו בכל הנושא של עישון בצורה מאוד נרחבת.

נושא הסמים הוא בין שמונת הנושאים שמשרד החינוך הכריז עליהם כנושאים מועדפים.

תהיו מתואמים בין מה שאתם אומרים לבין מה שאתם כותבים. יש מסמך של מדינת ישראל שקוראים לו: הצעת התקציב. בדקנו מה המטרות של שפ"י, מה הדגש של שפ"י. קודם כל, לא שמונה נקודות אלא עשר נקודות. כשאני רואה שיש לשפ"י עשרה הדגשים לשנה הבאה, אני אומר לך את האמת, אני מודאג. קשה מאוד לעבוד עם עשרה הדגשים. זה לא ממוקד.

אני רואים את זה כתכנית אחת עם מבנה אחד. בחוזר מנכ"ל שיוצא עכשיו בנושא של אלימות יש פרק מסויים שמדבר על שילוב התכניות לתכנית אחת.

בימים אלה מועלית יוזמה של ניסיון להגיע, לא לציבור הורים קטן שמזמינים אותו ומגיעים 20%, אלא איך להגיע בנושא של תרבות הנוער לכלל ההורים. הנושא של הורים הוא בוודאי על סדר היום גם בנושא של סמים.

תודה. מר בן-דרור, נציג השלטון המקומי. אחריו – אברהם סנפירי שמייצג את ההורים.

אנחנו שומעים הרבה מאוד על תקציב, שומעים הרבה מאוד על מחקרים, הרבה מאוד סטטיסטיקה, אבל על ההורים לא שמענו. למה הכוונה שלי? ישנה אוכלוסייה שבעצם זה הבית, והבית יכול לזהות ילד האם הוא משתמש בסמים או לא. אנחנו לא משקיעים דבר בהכשרתם של ההורים לזהות את הילד שמשתמש בסמים.

בקרית טבעון עשינו פרוייקט מיוחד עם משטרת ישראל להדריך הורים באופן חופשי והם באו בהמוניהם. לימדנו אותם לזהות ילד שמשתמש בסמים ואני חושב שזה קל מאוד לזהות ילד כזה. הגעתי למבשרת ציון כראש רשות, לא יכולתי לגייס הורים ללמוד את הדבר הזה. זה לא העסיק אותם.

לדעתי, הדגש צריך להיות מופנה להורים, קודם כל, שהם בביתם יזהו את הילד שמשתמש בסמים. ואז הטיפול בו יהיה הרבה יותר קל ולא במועד לאחר מכן של גמילה וכל האמצעים האחרים שישנם. כשמכניסים למערכת החינוך נושא כל כך חשוב, כל כך כבד זה דוחה את הילדים. להיפך, מעורר אותם, מגרה אותם להתנגד לתכנית. אבל אם היינו נותנים להורים את הכלים האלה, אפשר היה יותר להשקיע בכך. אני חושב שזוהי שגיאה בסיסית, שלא הושקע מספיק בהורים, וזה לא עניין של תקציב, זה עניין של תשומת לב.

תודה רבה. מר סנפירי, בבקשה.

יש כאן בעצם שלושה דברים שהם קצת מטרידים אותי. אני אתחיל ממספר נתונים. אני מסכים עם כל מה שאמרו כאן כולם. אחת הבעיות הקשות הוא שהנושא הזה הפך להיות דבר כאילו מותר. הוא מותר כי מציגים את זה באופן חיובי מבחינת הדמויות שמסובבות אותנו בטלוויזיה ובאמצעי התקשורת, הם מציגים את נושא הסמים לא בצורה שלילית. אחר-כך באים ומחפשים מה קורה, איך מזהים את הילדים או איך משקיעים בהורים או איך מחפשים את העבריינים שמביאים את הסם לילדים, מי מרוויח מזה. כמובן כולם יודעים מי מרוויח מזה וכולם יודעים גם מי מפסיד מזה, כי אלה תמיד הילדים, ההורים והמשפחות. השאלה היא מה הם הגורמים העיקריים שמביאים אותנו למצב הזה. אני חושב שמוכרחים לעשות ניתוח יסודי של אותם גורמים שמביאים לכך שהנושא הזה הולך ומתרחב.

תקשורת, כי קל להגיד את זה וכולם יגידו שאלה פרסומים, שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם. אם לא יכולים להתמודד צריך לעשות את זה אחרת. צריך למצוא דברים אחרים בהגדרת הזיהוי של כל אותם גורמים שאותם צריך לבטל. נדמה לי, שאם לא זיהינו את הגורמים שהם אלה שגורמים לכך שתמשיך להיות עלייה במשתמשי הסמים ושהילדים ימשיכו להתייחס לזה כמשהו שמותר, כי כולנו לא מתנגדים לו, לא נפתור את הבעיה.

נקודה שנייה, גם ההורים וגם בתי הספר יותר ויותר מודעים לעניין ומפסיקים לפחד מכך שבאותו בית ספר המשטרה מצאה סמים ויש יותר שיתוף פעולה ממה שהיה בעבר. זה לא השיא, זה לא הכי טוב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני חמש ועשר שנים. אנחנו כארגון הורים וגם ההורים בכלל מוכנים לשתף פעולה הן ברמה בית-ספרית, הן ברמה מקומית והן ברמה ארצית ולראות איך עושים מאבק בנושא הזה בצורה הרבה יותר משמעותית ממה שנעשה עד עכשיו. לדעתי גם חייבים לקבוע יעדים כמותיים, כמו שהרשות לבטיחות בדרכים קובעת יעדים כמותיים. כשמדברים על כמויות כאלה גדולות, מוכרחים להתחיל להוריד את הכמויות האלה בצורה דרסטית.

נקודה חשובה, לדעתי, שהדגישו כאן זה כל הנושא של השקעה בהורים. היא לא היתה עד היום. אני חושב שצריכים למצוא את הדרך לעשות את זה, לשלב את ההורים בתוך המערכת כי הם חלק מהעניין. אני יודע שרוב ההורים לא יודעים שהילדים שלהם מעשנים סמים.

יש תכנית שלנו להורים שנכתבה לפני כמה שנים.

השאלה היא כמה קיבלו את התכנית הזאת.

ועוד נקודה חשובה מאוד. ישנם מוקדים שהמשטרה יודעת, אנחנו יודעים, אחרים יודעים שהם הרבה יותר מועדים לנושאים האלה. צריכים להשקיע באותם מקומות שזה יותר. אני רוצה לראות בתכנית העבודה איך משקיעים באותם מקומות שהנושא הזה קיים ולא בכולם. אני לא מחפש עכשיו את האחרים שאין בהם את זה. אין ספק שצריך לעשות מחקר על יד זה. לא מספיק לבנות מודלים ודגמים, חייב להיות מחקר אמיתי, מסודר שבו אנחנו בודקים מודל מול האלטרנטיבה שלו, לראות איזה מודל מצליח, ועם המודל המצליח להתקדם הכי בכוח ועם הכי הרבה כסף.

כמובן, המספרים שאמרו כאן בנושאי תקציב הם פשוט בדיחה.

אני שותף לדעתך.

ד"ר גלזר, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים מההיבט של המקצוע שלנו שלא עוסק במניעה, אנחנו עוסקים בטיפול. אנחנו רואים בשנתיים האחרונות ירידת גיל הילדים שמגיעים מכורים להרואין והזרקה של דברים שלא ראינו קודם. בדרך כלל אלה מקרב העולים מברית המועצות לשעבר.

מספר דברים שאנחנו יכולים להמליץ זה לקחת בחשבון אפשרות לעגן בחוק עניין של בדיקות שתן. קורה הרבה פעמים שלהורים יש חשד והם כבר יודעים את הסימנים, הם לא יכולים לבצע בדיקת שתן אצל הקטין.

דבר שני שהמלצנו זה לעבוד בקרב אוכלוסיית הגילאים שמכורים לסמים ואלכוהול מפני ששם אנחנו יודעים שהאחוזים הם הרבה יותר גבוהים. יש תכניות מיוחדות שנעשות רק עם אוכלוסיית הילדים שמכורים לסמים ואלכוהול והן נושאות פרי כי בכך אפשר להרחיק את הסכנה בקרב האוכלוסייה הזאת.

דבר שלישי, לצערנו חוק הבריאות הממלכתי שיחרר את קופות החולים ב-1994 מכל אחריות לגבי נפגעי סמים ואלכוהול. רופא המשפחה הוא כחלק מהאנשים שיכולים לאתר בעיות. זה שקופות החולים לא מחוייבות היום לתת טיפול לנפגעי סמים לא אומר שאנחנו צריכים לשחרר את רופא המשפחה לעשות את העבודה.

הממשלה אחראית על חוק הבריאות הממלכתי.

היום הממשלה נותנת טיפול לנרקומנים או למכורים, אבל אין איתור בגלל שרופאי המשפחה בקופות החולים שוחררו מכל התחייבות בעניין הזה.

למה אתם לא מביאים הצעה לשינוי החוק?

כל שנה אנחנו מנסים. מישהו בבית הזה צריך לעשות את זה.

למעשה לפני שלוש או ארבע שנים הרשות יזמה כיסוי של קטע חסר מאוד שהיה במערכת עד אז. יש היום במערכת הארצית בכללותה מענה לנוער שנתפס משתמש בסמים בין אם זו הפנייה עצמית של אבא ואמא, בין אם אלה תפיסות של המשטרה על ידי יחידות נוער חשיפה, שבמאמר מוסגר אגיד שזה אחד הדברים הכי טובים והכי חשובים שקרו במערכת המלחמה בסמים בשנים האחרונות, ואנחנו מאוד מחייבים את זה ורואים את זה כאלמנט חשוב.



יש היום מערך משותף של משרד העבודה והרווחה קצת, והרבה של הרשות למלחמה בסמים של זכיינים ארציים שפרוסים מקרית שמונה ועד אילת. כיום כל נער שנתפס משתמש בסמים או שהוא מפנה את עצמו או שאבא ואמא שלו מפנים אותו, אגודת אל-סם כלולה בהם. הנתונים השנתיים אומרים על כ-1,500 בני נוער שעוברים טיפול רבעוני, 3-4 חודשים במערכת הזאת.

הרשות היא גורם על והיא גם מתמרצת פרוייקטים ייחודיים. כלומר, התפקיד שלנו במערכת איננו להחליף את משרד החינוך בקטע הזה וגם לא את משרד העבודה והרווחה. אנחנו מתמרצים ומנסים לתגבר את הפעילות המשותפת בקטעים מסויימים ואנחנו מסייעים למערכות האלה כגורם סטארט-אפ במספר יוזמות ייחודיות.

אתה יודע מה ההבדל בינינו? אתה מסתכל על התשומות. אנחנו מסתכלים על התוצאות. אני בהרגשה שהמערכת משקיעה ואתם אנשי מקצוע מאוד טובים ונאמנים, אבל זה קול קורא במדבר וטיפה בים. אין לזה משמעות. הנתונים הם קשים, הצריכה עולה והעוצמה גוברת. אנחנו פה מביאים עוד כמה מאות אלפי דולרים, אבל תקציב המדינה מקצץ בתקציב שלכם. אני מעריך את משרד החינוך ואני שמח שהוא הגדיל את התקציב, ושהמשטרה הגדילה. אלה דברים חיוביים, אבל הרגשתי היא שהטיפול הממלכתי הכולל הוא מאוד מאוד לקוי כאן, כי מול תופעה מעצימה מאוד אנחנו בקול ענות חלושה.

יש בהחלט ירידה.

ירידה במה?

ירידה במידת החשיבות של מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית.

לדעתי זה חלק מהתפקיד של הרשות להיות הקול הציבורי. אני חושב שזה שמזכיר ממשלה הוא יושב-ראש הרשות זה דבר לא תקין כי יש לו מחוייבות. הוא אדם טוב מאוד. אני מכיר אותו באופן אישי.

אולי רוצים להדגיש דווקא את העניין הזה.

הוא מזכיר ממשלה. הוא ייצא נגד הממשלה? הוא לא ייצא נגד הממשלה גם אם הוא חושב אחרת הוא יגיד את זה בארבע עיניים לראש הממשלה. אני בטוח שאם היה יושב-ראש רשות שופט עליון הוא היה קם, דופק על השולחן, עושה מסיבת עיתונאים ואומר: רבותי, לא יקוצץ תקציב הרשות, תגדילו את התקציב. מי יעשה את הזעקה של משרד הבריאות?

הכנסת.

מלבד הכנסת יש עוד גורם שנקרא הגורם הציבורי. לא לחינם המחוקק קבע שתהיה רשות ציבורית שצריך להיות לה, לדעתי, יושב-ראש ציבורי. זה היה קצת נראה אחרת. אגב, לרשות במלחמה בתאונות דרכים היה תמיד יושב-ראש ציבורי כמו השופט דב לוין וכדומה, שהוא אומר לפעמים דברים לא פופולריים כלפי הממשלה וזועק את הזעקה. בנושא הסמים אני לא שומע את קול הזעקה. אין גב אקדמי, למשל. אין מחלקות אקדמיות באוניברסיטאות למאבק בסמים. תנסו לנגוע בליקויי למידה או בפגועי מוח, מיד יש לובי ובצדק. פה אני מרגיש שהעסק הזה הוא יתום. אני נורא רוצה לעשות אבל אני מרגיש חסר אונים.

משרד העבודה לא קיבל שום תקציב בנושא הזה. מי שאמון לטפל בילדים האלה זה לא משרד החינוך, זה משרד העבודה.

אני יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות ולא ועדת העבודה והרווחה.

אני רוצה לתת לוועדה הזאת בכל זאת אינפורמציה על מה נעשה ברמה של תכניות מניעה, הערכה שלהן, כי יש לי רושם שכאן הדברים לא ידועים.

אני חולק עליך. אני אתן לך לומר, אבל אנא תקצרי מאוד כי הדברים רשומים כבר בפרוטוקולים.

אני רוצה לומר שברמה של תכניות מניעה לנוער מנותק, היכן שהבעיה באמת יותר גדולה, קיימת תכנית מניעה. היא הוערכה ותוקנה ומיושמת בהתאם לתיקונים ולפי הערכות. היכן שיש בעיה יותר גדולה ושם שליש מהנוער משתמש בסמים, תכנית המניעה המאוד ברורה ומאוד מסודרת מופעלת עליהם לאחר הערכה ולאחר תיקונים שנעשו.

באותה מידה ילדי מק"ם בצבא וכבר צעירים, מועברת אליהם תכנית מניעה. הם נוער בסיכון מאוד מאוד גבוה לשימוש בסמים. התכנית הזאת הוערכה פעמיים לאחר התיקון שלה ומופעלת בהתאם להערכות.

כדאי שהוועדה תדע כי נעשית עבודה בארץ בציבורים של נוער בסיכון גבוה. בציבור הבית-ספרי, תכנית עמיתים שמועברת והיא תכנית מאוד מקובלת, הוערכה בשני מחקרים מאוד גדולים היכן שיש נקודות חלשות. אני חושבת שהמערכת מתמודדת. ברור שהתכנית הזאת שהיא התכנית שמועברת בבתי הספר באמצעות נוער, יש לה אפקט מאוד מאוד גדול. האפקט הגדול כן מתבטא במספרים שלא הראיתי לכם, כי היכן שהיא מועברת, הילדים בגיל 15 עד 16 משתמשים פחות בסמים מאשר היכן שהיא לא מועברת, וזה גילאי 12 עד 14 או הגילאים היותר גדולים. כך שיש אפקט לתכנית הזאת.

העניין של כישורי חיים כתכנית שלמה, משרד החינוך סירב להאריך אותה כי הוא טען שהיא לא מופעלת כפי שהיא צריכה להיות מופעלת.

תודה רבה.

הדס, בבית הספר שלכם מופעלת תכנית?

תכנית עמיתים מופעלת אצלנו. חוץ מזה יש לנו שיעור שנקרא: החברה בישראל. אני מניחה שיש התארגנות לכישורי חיים שגם במסגרתה היו הרבה מאוד שיעורים בנושא הסמים.

מה התגובות של התלמידות?

קודם כל, אצלנו בבית הספר אין בעיה של סמים.

אולי את לא יודעת?

בית הספר שלנו הוא בית ספר די עשיר. לבית הספר שלנו היתה יכולת להעביר לנו תכניות טובות או יותר תכניות, ואצלנו לא כל כך צריך.

מי אמר לך שלא צריך?

אני יודעת.

לפי הסטטיסטיקות בתי הספר הדתיים לא מחוסנים מפני התופעה הזאת. אני מאוד מודאג מאלה שחושבים שהם מחוסנים.

בקשר לתכניות, היו שני דברים אפקטיביים אצלנו. אחד, הביאו אנתרופולוג שחוקר את הבעייתיות של הסמים. זו היתה הרצאה מרתקת. דבר שני, הסבירו את הסכנות שבסמים. לדעתי זה דבר מאוד חשוב. נניח אצלנו אמרו: אתה יכול להשתמש פעם אחת בסמים, נניח באקסטזי, ויווצר לך נזק בלתי הפיך משימוש חד-פעמי. צריך ללכת לבני נוער ולדבר אליהם בגובה העיניים, להסביר לא מלמעלה: אל תעשו ככה, נו, נו, אסור, אלא להסביר להם מה הסכנות שיכולות להיווצר להם מהמצב הזה.

מעבר להרבה דברים שנאמרו אני רוצה להתייחס לנוער מנותק ואחרי זה אני אתחבר לדברים שנאמרו פה הרגע.

לגבי נוער מנותק ונוער במצוקה הבעיה קשה בהיעדר מסגרות. כשמגיעים לנוער מכור לסמים הבעיות עוד הרבה יותר חריפות כיוון שגם המוסדות הקיימים שכבר מטפלים בנוער מנותק ובנוער עם בעיות, לא יכול לקבל את הנוער שמכור לסמים ואז הבעיה מחריפה פי כמה וכמה כי בעצם אין כמעט מסגרות טיפוליות.

מעבר לעניין של עבודת מערכת החינוך כמה שהיא חשובה ועבודת האכיפה שאני מאוד מאמינה בשילוב שלה, אני רוצה להגיד כעובדת סוציאלית שעוסקת בתחום של נוער במצוקה ונוער עם בעיות וילדים עם בעיות, ואז אני אעבור רגע לכסא של אזרחית מדינת ישראל שחשופה לתקשורת, שחשופה לטלוויזיה. נושא הסמים עובר בצורה "קולית". זאת אומרת, "קולי" להשתמש בסמים. "לפלפים" נמנעים מסמים. אני אומרת את זה כתושבת המדינה, כמי שקולטת את מה שקורה מסביב. עם כל המודעות שלי והעירנות שלי לנושאים, זה לא עובר לדעתי בצורה מספיק חזקה להורים, לבני הנוער ולאזרח הפשוט שחי במדינה. זאת אומרת, נעשית פה עבודה גדולה אבל זה לא מגיע אליהם.

אני חושבת שהדס דיברה מאוד יפה על הצורך שהתכנית גם תהיה קליטה. אנחנו מדברים פה על חבר'ה צעירים. אנחנו מבוגרים שמדברים נורא יפה, אבל אנחנו צריכים לדבר אליהם.

אני חושב שהדס הטיבה לבטא את הדברים.

אני חושב שאפשר להתחיל לסכם את הדיון הזה. ראשית כל, אני רוצה לציין שהדיון וההחלטות הם המשך לדיונים והחלטות של ועדת החינוך והתרבות בתאריכים 23 בנובמבר 1999 ו-17 באפריל 2000. ההחלטות שקיבלנו באותן ישיבות ממשיכות להיות תקפות.

לכן, אנחנו חוזרים בפעם השלישית על דרישותינו משר החינוך ליזום תכנית חומש בין-משרדית, כאמור בהחלטות הקודמות.

אולי להוסיף, שתכנית זו יכולה לתרום כדי ליצור מסה משמעותית (קריטית) שיכולה לחולל מפנה, וכן התכנית צריכה לכלול יעדים מספריים בהפחתת הצריכה והשימוש בקרב בני נוער.

דבר שני, הוועדה רשמה לפניה את דיווחי הרשות, המשטרה ומשרד החינוך. אני בהחלט חושב שצריך לברך את משרד החינוך על כך שדיווח שבשנת התקציב 2001 ישולש התקציב המיועד לנושא זה, וכן מברך את המשטרה שגם היא דיווחה על גידול ניכר במשאביה לצורך הטיפול בנושא.

הוועדה ממליצה בפני משרד החינוך והרשות לקיים דיונים כדי לבדוק את האפשרות לקיים מעקבים תכופים יותר ולא רק אחת לשלוש שנים, וכן הגיל שבו מתחילים לבדוק יהיה צעיר יותר. אני מקבל את מה שאמרה גב' שדמי.

הוועדה מבקשת מהרשות וממשרד החינוך לגבש תכנית מחקר הערכה שתבדוק את היעילות והתכליתיות של התכניות לסוגיהן.

אני חושבת שברגע שאתה כותב: השימוש בסמים בקרב בני נוער בבתי ספר, אתה מצמצם את זה. הבעיה היא לא רק בבתי הספר, אלא כמו ששמענו כאן נוער מנותק.

בקרב בני נוער ובמוסדות החינוך.

אני מברך כמובן על התקציב, אבל בהחלט לא נחה דעתנו שאף על פי שהמשאבים הוגדלו שיש לכך משום מענה הולם לגודל הבעיה.

אנחנו נקיים ישיבת מעקב נוספת בעוד חצי שנה.

אני רוצה להודות לשירה שהכינה את החומר, ולכולכם על ההשתתפות.

תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00