פרוטוקולים/ועדת חינוך/2161

- 1 -
ועדת החינוך והתרבות
14.11.2000


פרוטוקולים/ועדת חינוך/2161
ירושלים, כ"ה בחשון, תשס"א
23 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שלישי
נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 192

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
‏יום שלישי, ט"ז בחשון התשס"א (14 בנובמבר, 2000), שעה 13:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב- היו"ר
מיכאל נודלמן

חה"כ יורי שטרן
מנהל המחלקה לספורט תחרותי, משרד המדע, התרבות והספורט אורי חרל"פ
ארגון ספורט נכים דורון יהודה
ארגון ספורט נכים פרחיה בן זקן
ארגון ספורט נכים שמוליק לנקסנר
ארגון ספורט נכים ששון אהרוני
ארגון ספורט נכים רחמים קייסי
זוכה במדליית ארד בקפיצה לרוחק באולימפיאדת סידני, ארגון ספורט נכים יוגב קנזי
ארגון ספורט נכים מרק טקאצ'
ארגון ספורט נכים מומו אלנקווה
ארגון ספורט נכים משה בסעד
רכז ספורט, מנהל מקצועי, איל"ן ראובן הלר
ולנטינה לוינסקי

יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת

1. ספורט הנכים - הצעת חה"כ יורי שטרן לדיון מהיר.



ספורט הנכים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בעניין הצעתו של ידידי חבר הכנסת יורי שטרן לגבי ספורט הנכים. אני מקדם בברכה את חברינו הספורטאים הנכים. בראשית הדברים אני רוצה להביא את ברכתה של ועדת החינוך והתרבות למשלחת האולימפית באולימפיאדת סידני שאני חושב שהביאה כבוד גדול מאוד, בהסכמה לאומית רחבה מאוד, גם למדינת ישראל וגם לספורט. אני חייב לומר דווקא כיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, למרות שהדברים הם בנליים, שהרוח תמיד מנצחת. למרות שלכאורה בספורט נראה שהגוף מנצח אבל לנשמה ולרוח יש משקל גדול מאוד. הספורטאים הנכים הוכיחו את המשקל של הרוח והמשקל של הנשמה. אני גם רוצה לברך את הספורטאים באופן אישי. אני מבין, מר יוגב קנזי, שאתה מייצג את מקבלי המדליות. אני באמת רוצה לברך אותך על הדבר הזה.

אני רוצה להגיד עוד דבר. קיימנו דיון עם הספורטאים הנכים לפני כמה חודשים ואז שוכנעה ועדת החינוך והתרבות שכל התקצוב של ספורט הנכים הוא לצערנו גם נכה וצולע והוא לא מתוקצב כראוי. הצענו אז להקים מעין ועדה ממלכתית, שירכיב אותה שר המדע, התרבות והספורט. פנינו אליו ולתדהמתנו קיבלנו תשובה שלילית, שהוא לא חושב שהוא צריך להרכיב ועדה והכל תקין ושפיר. גם כשאני נלחם אני בדרך כלל קורא עוד פעם לשלום ולפיכך פניתי אליו בשנית ואמרתי לו שאני מבקש הפעם את תשומת ליבו האישית, אולי מישהו הכשיל אותו בתשובה לא ראויה ואני מחכה לתשובתו. אמרתי לו במפורש שאם אמנם הוא יסרב להקים כזאת ועדה, שכמובן צריכה להיות מקובלת גם עלינו, אני אשקול להציע לחברי חברי-הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לבדוק את כל הנושא הזה של תקצוב ספורט הנכים בכלל והאולימפיאדה בפרט. אני מנצל את ההזדמנות שאנחנו עוסקים בנושא כדי לומר את הדברים האלה.

אבקש עכשיו מחברנו חבר-הכנסת יורי שטרן שיעלה את הצעתו, בבקשה.

תודה כבוד היושב-ראש. אני חושב שהוועדה בראשותך יכולה למלא תפקיד מאוד פעיל לטובת העניין, שהוא לא רק עניין ספורטיבי, למרות שיש לו חשיבות ספורטיבית גדולה מאוד, ואני אציין את זה עוד מעט. מדובר פה על פעולה חברתית הרבה יותר רחבה, שיש לה השלכות גם על היחס של החברה לנכים, שזה אחד המדדים בכלל של התקדמות החברה האנושית, למעמדם של הנכים בארץ ואולי הכי פרקטי - פשוט לשיקומם. יושבת פה גברת ולנטינה לוינסקי, שעוסקת בזה. הספורט הוא אולי האמצעי הכי טוב לשיקום. קידום הספורט הוא גם קידום השיקום ולכן יש לזה השלכות חשובות ביותר לבריאות. אפרופו, לגבי ההוצאה התקציבית בסוף הדרך, אם משרד האוצר היה מחשב את זה אולי הוא היה רואה את ההשקעה בספורט הנכים בעיניים אחרות מאשר הוא רואה אותה כעת.

ביקשתי להעלות את ההצעה הזאת בדחיפות ונענית מייד, אדוני היושב-ראש, וגם נשיאות הכנסת אישרה את זה בגלל המצב הפרדוכסלי שנוצר בשבוע שעבר. באותו שבוע שבירכנו את המשלחת האולימפית של ישראל שחזרה מאולימפיאדת הנכים על ההישגים הנפלאים שלה - והלוואי והיתה לנו משלחת אולימפית רגילה שהיתה משיגה כל-כך הרבה מדליות ותוצאות טובות - באותה עת בשבוע שעבר הכריז מר דורון יהודה, שהוא יושב-ראש ארגון הנכים אבל הוא גם יושב-ראש אחת מקבוצות הספורט בכדורסל בנתניה, שהיא אלופת ישראל בכדורסל הנכים, על פירוק הקבוצה בשל היעדר תקציבים. בהיעדר תקציבים הקבוצה לא יכולה להמשיך ולפעול. המפגש הדרמטי הזה בעיני, בין ההישגים וההצלחות לבין המצב העלוב שבו נמצא ספורט הנכים, הוא זה שגרם לי לבקש להעלות את זה בדחיפות ולכן אנחנו דנים על כך בוועדה.

מדינת ישראל ראתה ורואה לאורך שנים רבות הישגים גדולים מאוד בספורט הנכים. בזה תמיד היינו יותר מצטיינים מאשר בספורט הכללי. אנחנו עלולים לאבד את זה כי אין כמעט תשתית שמאפשרת לדור הצעיר של הנכים להיכנס למסלולים שמאפשרים אחר-כך הישגים טובים בספורט. הבסיס היה, כפי שאני יודע לפחות, של נכי צה"ל והמתקנים המיוחדים שהיו להם וכל התהילה שהיתה מסביב. היום אנחנו מדברים על ציבור הרבה יותר רחב של נכים ונכי צה"ל הם רק חלק קטן מזה. התהילה עברה עם עוד כמה דברים קדושים בעבר ופחות קדושים בהווה. לכן אנחנו נמצאים עם הבסיס הצר ביותר של פיתוח ספורט הנכים בארץ.

אני חוזר ואומר, הספורט הזה, מעבר לכך שהוא מייצג אותנו בצורה היפה ביותר במישור הבינלאומי, שאנחנו בדרך כלל לא נראים בו טוב, יש לו השלכה על בריאותם של האנשים העוסקים בזה.

האפשרויות שעומדות בפנינו היום הן רבות מאוד, גם בגלל העלייה הגדולה שהגיעה בעשור האחרון. העלייה הזאת הביאה גם מספר רב של מומחים לפיזיותרפיה, שלא היתה מפותחת כל-כך בארץ וזה המכשיר גם לשיקום וגם לקידום ההישגים הספורטיביים. לכן ביקשתי להזמין את גברת ולנטינה לוינסקי, שמייצגת את הידע הזה, שהוא היום זמין באין השוואה לעבר. העלייה הביאה גם מספר גדול של נכים בעלי כושר ספורטיבי גדול שלא משולבים היום במערכות ספורט הנכים הישראלים. לכן גם פה יש פוטנציאל גדול. אבל שני הפוטנציאלים האלה צריכים להיפגש עם האמצעים, עם הכסף, עם התקציבים ואנחנו חייבים לדאוג לכך וחייבים לדון ולראות איך נוכל להרחיב ולהגדיל את ההישגים שיש לנו ולהמשיך בעתיד.

והאמירה האחרונה היא אישית. אני בכנסת עוסק יחסית הרבה בנושא הזה של נכות כי כשהייתי עוד נער בן 16 עברתי חוויה קשה. נפגעתי בתאונת דרכים עם חשמלית ובעצם הייתי בגבול הדק ביותר, הבדל של שניה קטנה בין להיות נכה, או אולי בכלל לא להיות בחיים לבין לצאת מזה כמו שיצאתי. אני יודע שבין אדם בריא לבין נכה הגבול הוא מטושטש לגמרי. זה הרי דבר שמאיים על כל אדם בריא ולכן ההתייחסות שלנו לזה צריכה להיות בהתאם להבנה הבסיסית הזאת, שזה לא איזה עם אחר, זה לא איזה אדם אחר שפשוט לא התמזל מזלו. זה כל אחד מאיתנו חלילה.

ולכן אנחנו צריכים לדאוג למערכת הגונה. הם אנשים פרודוקטיביים, אנשים שמביאים למדינת ישראל הרבה מאוד וההצלחות באולימפיאדה האחרונה הן פשוט עוד הוכחה לכך.

אני רוצה קודם כל להגיד תודה לך, אדוני היושב-ראש, וגם לחבר הכנסת יורי שטרן שהיה היוזם של המפגש ושמע את המצוקה שלנו.

אני היום לא הולך לדבר על המצוקה רק של נתניה. אני רוצה לדבר בשם הפורום של הקבוצות הקטנות, שאין אליהן בכלל התייחסות. ההתייחסות אליהן היא ממש שולית. אני מדבר על המצוקות של כל הקבוצות הקטנות שלא נמצאות במסגרות של נכי צה"ל או של איל"ן, שם יש בית ויש מתקנים.

אחד הדברים שאנחנו נתקלים בהם הוא חוסר השוויון כלפי ספורט הנכים. אני לא רוצה שיקראו לזה ספורט נכים. שיקראו לזה ספורט. אם היו קוראים לזה ספורט אז לא היה הבדל. מה ההבדל בין קבוצה בליגה לאומית שמשחקת ברמה גבוהה על כסא גלגלים לבין קבוצה שעומדת על הרגליים ומשחקת? מדוע הקבוצה שעומדת צריכה לקבל יותר כסף ואילו הקבוצה שיושבת על הכסא מקבלת פחות? אני לא מבין את זה. כשאני מגיע בספורט לאותו שלב אני רוצה לקבל אותה התייחסות. אני לא רוצה לקבל עדיפות, שמגיעה לי, אבל לפחות אותו דבר.

נדמה לי שההוצאות על קבוצת ספורט נכים הן הרבה יותר גבוהות.

נכון, ההוצאה הרבה יותר גבוהה, זה ברור.

כלומר אתה לא רוצה שישלמו גם לזה וגם לזה 100 שקלים אלא אתה אומר שכדי להחזיק קבוצת ספורט נכים - - -

לעומת קבוצה רגילה הוא מקבל לא 100 שקל אלא הוא מקבל 1/100.

כדי להמחיש, רוב הקבוצות בפריפריה מקבלות היום מהעיריה 60,000-70,000 שקלים, עד 100,000 שקלים לשנה, ובזה כלול סל הספורט של אותה עיריה. הכסף שאנחנו מקבלים, אם אתה משווה לקבוצה המקבילה באותו ענף ובאותה ליגה שעומדת על הרגליים אתה רואה שהפער בין שתי הקבוצות הוא עצום. אני אתן לך דוגמא. הקבוצה המקבילה בנתניה קיבלה 1.3 מיליון שקל ואילו אני קיבלתי 81,000 שקל. שתי הקבוצות הן בליגה הלאומית. אני נמצא במקום ראשון בליגה והם מתנדנדים ונמצאים על סף ירידה לליגה השניה. אני שואל, למה? למה זה צריך להיות? זה אותו ענף ספורט.

היום בכל העולם הספורט הופך להיות ספורט הישגי, מעבר לשיקום, ספורט מקצועני. צריך להשקיע יותר, צריך להשקיע יותר אימונים על מנת להתחרות עם הקבוצות שהן ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר בארץ. אתה נכחת באחד המשחקים וראית איזה משחק קשה, איזה מאמצים היו צריכים להשקיע. הדברים האלה עולים כסף, מה לעשות. צריך לשלם לאנשים, צריך לשלם עבור נסיעות ואולי שכר דירה כשמעבירים שחקן מעיר לעיר. כל הדברים האלה הם עניין של כספים.

אם זה קבוצה שעומדת על הרגליים אז היא מגיעה לכל. אם זה קבוצה של נכים אז ככה מתייחסים אליה. את זה אנחנו רוצים לשנות. המצב הזה לא יכול להימשך. בשנה שעברה היו מספר קבוצות שנסגרו בגלל בעיות תקציב, למשל בפתח-תקווה, בנתניה, ברמלה, בלוד ובקריית-גת.

ואלה קבוצות שהביאו הישגים.

בכל האיזורים שאין להם כוח כלכלי נסגרות קבוצות בגלל שאין להן אמצעים.

לא רק נסגרו קבוצות אלא בעקבות זה בקריית-גת אין יותר ספורט, ברמלה אין יותר ספורט, בלוד אין יותר ספורט. זה לא קבוצה אחת שנסגרת מתוך ארבע. אין יותר ספורט.

אין לנכים מה לעשות שם.

במשך 30 שנים כמעט אני מוביל את הפעילות באיזור שלי, בנתניה. אנחנו רואים דבר שהולך ומתמוטט לנו מול העיניים ואני חושב שזה חמור מאוד.

זה לא שאני לא יכול להקים את הקבוצה ולהשאיר אותה במתכונת שלה כך שהיא תשחק בליגה, אבל להגיע ל-top ולרדת ב"מכה" אחת - אני חושב שזה דבר שאסור לנו לתת. זה הכל בגלל מחסור באמצעים כספיים.

הבעיה הנוספת שלנו היא שגם כשאתה מקבל את ה-81,000 שקל או את הכסף שאתה מקבל, על כל מיתקן אתה חייב לשלם. זאת אומרת, אתה מקבל כסף ועוד לפני שקיבלת אותו כבר קיזזו לך אותו. אתה צריך לשלם על האולם, על החשמל, לשלם לאיש שמשגיח שהאולם ישאר מסודר ושלא יעשו בו כל מיני דברים, שמים שומר מטעם העיריה ואתה משלם. אתה מגיע למצב שמה שקיבלת - כאילו לא קיבלת.

אני יודע שזה כסף שבא מתקציב התמיכות של העיריה והעיריה יכולה להחליט למי היא נותנת ולמי לא. אבל אני חושב שאתם בכנסת חייבים לעשות תקנה, או לא יודע מה, ולומר לרשויות המקומיות עצמן שאם הן מחלקות, צריכים לחלק את זה לפי קריטריון של רמת הליגה. לא יכול להיות שקבוצה אחת תקבל יותר וקבוצה אחרת פחות. אם הם ינהגו אחרת אז יכול להיות שצריך להפסיק להזרים לאותה רשות תקציבים. לא יכול להיות שעיריה תעשה מה שהיא רוצה. אתה רואה את האפליה שצועקת לשמים וכולם אדישים.

אני רוצה לתת לכם פירוט, שמופיע גם בדף שמסרתי לכם. ציבור הנכים הוא ציבור מאוד גדול. בכל עיר יש עשרות אלפי נכים. אנחנו שואלים את עצמנו: איפה כל הספורטאים? הקבוצה שלנו בנתניה היא המקסימום שאנחנו יכולים לעשות מהכספים שאנחנו מצליחים לגייס ולהביא. אין לנו את המשאבים הכספיים כדי להרחיב את הפעילות, כדי לגרום לציבור גדול יותר של נכים להצטרף לספורט.

אני יודע איך הספורט הרגיל מאורגן, עם איגודים וקבוצות. איך אצלכם זה מאורגן? גם איגודים וגם קבוצות?

ההבדל הוא שפה זה התאחדות אחת, התאחדות ספורט נכים, שמארגנת את כל הענפים. להבדיל מהמצב אצל הבריאים שם יש איגוד אתלטיקה בנפרד ואיגוד כדורסל וכדומה.

פה בעצם אין את השלב של האיגודים.

היא מארגנת את הענפים האולימפיים בלבד. יש עוד הרבה ענפים לנכים שלא מאורגנים על-ידי ההתאחדות אלא מאורגנים על-ידי ארגון כמו איל"ן או ארגון אחר. המקצוע הוא לא ענף אולימפי ואז אנחנו לחלוטין לנפשנו. ההתאחדות עוסקת רק בספורט ההישגי של המקצועות האולימפיים.

כמו שאמרתי, ציבור הנכים בכל עיר ועיר הוא ציבור די גדול. הרבה נכים צועקים שהם רוצים לעשות פעילות ספורטיבית, אפילו לא תחרותית אלא לשם שיקום. אנחנו לקחנו נכים ממש ברגע שהם נפצעו, הוצאנו אותם מבית החולים ואמרנו להם: בואו תציצו, תיראו מה יש. אדם שנפגע נכנס ל-down פנימי, מתחיל להסתגר, לא רוצה לצאת מדל"ת אמותיו. אחד הדברים שמוציאים את הנכה מדל"ת אמותיו הוא כשאתה לוקח אותו לאותו מרכז והוא רואה שיש נכים שמשחקים כדורסל וטניס וכולי וכולם שמחים ועליזים ועושים פעילות ויש מפגש של בנות ובנים. אתה מביא אותו לשם ופתאום הוא מוצא את עצמו כאדם השווה משהו. החיים לא נגמרו ברגע שהוא נפצע. יש עוד טעם לחיים כי יש עוד הישגיות שהוא יכול להגיע אליה, לעשות פעילות, להתנדב, לעשות כל מיני דברים. הרבה נכים השתקמו כתוצאה מכך, יצאו מה- downשלהם, יצאו לעבוד והסתגלו בעבודה רק בגלל שהם הגיעו לפעילות חברתית ספורטיבית שהוציאה אותם והראתה להם שהעולם לא נגמר. להיפך, הם מראים את ההישגיות שלהם ומראים לכל האנשים הבריאים שהם מסוגלים לעשות הכל אותו דבר על אף שיש להם את המגבלה, את הקושי לא להיות נייד.

אנחנו כקבוצות צריכים לשלם להתאחדות ספורט הנכים תשלומים על מנת להיכלל בהתאחדות. מאיפה אנחנו נביא את הכסף? לא רק שאנחנו לא מקבלים, אנחנו גם צריכים לשלם. אני צריך לשלם 3,000 שקל על כך שאני חבר בהתאחדות. על כל שחקן שאני מביא אני צריך לשלם 100 שקל להתאחדות דמי הרשמה. אני צריך לשלם עבור הבדיקות הרפואיות, שנקבעו בתקנות של חוק הספורט. אני חייב מאמן מקצועי שעולה לי פי שלוש. אני חייב לעשות עוד כהנה וכהנה דברים, על-פי הדרישות, להעסיק חובש ורופא. כל הדרישות האלה הן כבר כשלעצמן גורמות לנו לחשוב האם כדאי להקים קבוצה. אנחנו נמצאים במצב שעם הכסף הקטן שנקבל כרגע אנחנו לא יכולים אפילו להתחיל.

הייתי מבקש שתשמע את זוכה מדליית הארד שלנו, מר יוגב קנזי, שיספר לך כספורטאי מה הוא עבר עד שזכינו כולנו במדליה המפוארת שהוא הביא למדינת ישראל.

מר יוגב קנזי, קודם כל באמת כל הכבוד על מדליית הארד בקפיצה לרוחק.

קודם כל, על ההישג שמעתם.

הוא עשה לנו שמחת תורה במשלחת. זאת היתה מדליה ראשונה לקראת שמחת תורה.

אני מתאמן במסגרת של ספורטאים בריאים, עם האתלטים הכי טובים בארץ.

תרשה לי לשאול, מה הנכות שלך?

כתף ימין שלי משותקת מלידה. אני מתאמן עם מר דוד קושניר, שהוא מאמן לאומי בקפיצה לרוחק.

שהיה בעצמו אלוף ישראל, גם בקפיצה לרוחק ונדמה לי שגם בקפיצה משולשת.

הוא ייצג את ישראל באולימפיאדה ב-1956 במלבורן. בשנה האחרונה, בעזרת סיוע של מועדון איל"ן, שמימנו לי שנה אקדמאית, שזה המינימום שביקשתי בשביל להמשיך, כי לא רציתי לוותר על הלימודים, הצלחתי בסיוע של מאמן מקצועי להביא את ההישג הזה. קפצתי לרוחק 6.63 מטר. אני מדורג שמיני בארץ. השתתפתי באליפות ישראל ללא נכים ואני מדורג בין האתלטים הטובים בארץ.

מה הוא השיא הלאומי לבריאים?

השיא הוא 7.96 מטר, של רוגל נחום, שמר דוד קושניר אימן אותו.

אני רוצה שתבינו באיזה קשיים אני נתקל בתור אדם עם מוגבלות, וללא תמיכה שמקבל ספורטאי רגיל. שירתי בצבא 3 שנים, אני אדם פרודוקטיבי, עובד ולומד, כמו כל אדם אחר. ספורטאי רגיל, לא נכה, מקבל מימון מהאגודות, אם זה ציוד, אם זה מילגה, וסיוע מהמדינה, דברים שאני לא קיבלתי אף פעם. אני שייך למועדון איל"ן, למרכז הספורט של איל"ן שמר ראובן הלר מנהל אותו.

אני רוצה להבין מה אגודת הספורט שלו שונה מאגודות ספורט אחרות. תסבירו לי לאחר מכן.

ההישג שלי דירג אותי במקום 3 בעולם מבין כל הספורטאים הפרה-אולימפיים. כשהגעתי לארץ והרגשתי שאני לא זוכה לאיזה הכרה מהמדינה, מהמוסדות שאמורים לטפל בנושא. זה קצת מדכא, אני אומר לך. אני מרגיש קצת מיואש מכל הטיפול בנושא הזה.

אני חושב שאני יכול לומר, גם בשמו של חבר הכנסת יורי שטרן, שבוודאי שאנחנו מאוד מבינים לרוחך. אני מוכרח לומר לך שאף על פי שאני קרוב אצל ענייני חינוך, תרבות וספורט שנים רבות אני לא התוודעתי לפערים המאוד מהותיים האלה עד שבאתי לוועדה הזאת ושמעתי על כך בישיבה שהתקיימה לפני כמה חודשים. אני לא מבין איך החביאו בעיה כזאת וטייחו אותה במשך שנים כה רבות.

מר יוגב קנזי, ראיתי את מכתבך לשר המדע, התרבות והספורט. אני מוכרח לומר לך שבטקס שערכו למשלחת האולימפית הרגילה בשובה לארץ הוועד האולימפי ארגן עבורם ערב קבלת פנים במלון דניאל. הזמינו אותי ואני השתתפתי, והיה שם השר והוא בירך ואני בירכתי. לאחר מכן עלו כל חברי המשלחת האולימפית לבמה והודו. אבל ראיתי גם, ונתנו לי גם להבין, שמי שקיבל מדליה וגם אלה שהגיעו להישגים טובים, נדמה לי שאלה שהצליחו להגיע לגמרים, בנוסף לתעודות קיבלו גם מעטפות.

זה קיים גם בהתאחדות הישראלית לספורט נכים אבל באותו פער עצום.

אני יכול לומר לך שמי שזכה במדליית ארד בין הספורטאים הרגילים, החותר מר מיכאל קלגנוב, קיבל המחאה של, למיטב ידיעתי, כ-100,000 שקל. ביקשתי לדעת כמה הוא קיבל, רציתי לוודא שלא נותנים לו רק מילגה לקניית ספרים. זה חלק מהזכויות שלנו כחברי כנסת, שמותר לנו לשאול וגם חייבים לומר לנו.

לא תמיד זוכרים שחייבים.

אבל אם אנחנו שואלים נכון בדרך כלל הם גם עונים. אני יכול ללמוד מחבר הכנסת יורי שטרן איך לשאול ואיך לדעת לקבל תשובות. יש לי עוד מה ללמוד ממנו.
ראיתי שלא רק הזוכה במדליה קיבל מענק. אלא מה, זה הוועד האולימפי.

כאשר מנהלות הוועדה רואות שהדיון עוסק בנושא ספורט באופן אוטומטי, כמו רפלקס מותנה, הן מזמינות לישיבה גם את נציגי הוועד האולימפי. התקשר אלי הבוקר מנכ"ל הוועד האולימפי, מר זינגר, ידידי הטוב והוא ביקש להבין למה אנחנו מזמינים אותם לדיון הזה. אמרתי לו שיש דיון על ספורט הנכים, על האולימפיאדה ושאלתי למה הוא לא צריך להיות פה. הוא אמר לי שהם הוועד האולימפי של הבריאים. להם אין סמכות, הם לא עוסקים בכלל בנושא הזה. אז באמת הבנתי שיש פה שני מסלולים.

זה לא שאין להם סמכות. הם לא רוצים אותנו.

יכול להיות. הוא לא אמר לי את זה. אמרתי מה הוא אמר לי ולא מה אני חושב. יש פה שני מסלולים עד כדי כך שהוועד האולימפי - אני לא מביע כרגע דיעה אם זה טוב או לא טוב. צריך ללמוד את העניין הזה, מה צריך להיות המבנה הנכון והראוי לכל הסיפור הזה.

זה כמו שיקימו ועד ומסלול אחד לגברים ומסלול אחר לנשים.

מר יוגב קנזי, חבר הכנסת יורי שטרן ואני מאוד מבינים לרוחך וראיתי את המכתב שלך לשר המדע, התרבות והספורט. ראיתי גם את בקשת המילגה שהגשת. זה בזמן שהשר עמד איתי על הבמה בשוב הספורטאים הרגילים מהאולימפיאדה והוא נתן את ההמחאה. אני משוכנע שמתוך ה-100,000 שקל 99,000 שקל הם מכסף ממשלתי. לכן אנחנו מאוד מבינים לרוחך.

אני גם כן משבח את חברי חבר-הכנסת יורי שטרן. אני לא ראיתי את הידיעה הזאת שעומדת להתפרק קבוצה. אני חושב שראוי לשבח אותו, שהוא היה רגיש לזה והישיבה כאן מתקיימת. נלמד מה אנחנו יכולים לעשות, נשמע קודם כל את כל הגורמים ואני בטוח שאנחנו נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו כמחוקקים לתרום כדי שהבא אחריך או אתה בעוד שנה לא תבוא אלינו ותרגיש אותה הרגשה אלא תרגיש שלפחות בבית המחוקקים, בוועדת החינוך והתרבות, יש עניין גדול מאוד כדי לפתור את הבעיה.

אני גם עצוב היום וגם שמח. אני עצוב בגלל מה שקורה במדינה וליבנו כולנו עם המשפחות.

סליחה שאני קוטע אותך. אני אומר לך בגלוי, אני התלבטתי וכמעט דחיתי את הישיבה בשל ההלוויה של שרה לישה ז"ל שמתקיימת היום. אני מנצל את זה גם לומר שאנחנו באמת בשם כל הוועדה משתתפים באבלן של כל המשפחות, גם של החיילים וגם של האזרחים. אבל חשבתי שישיבת ועדה לא ראוי לבטל ואנחנו נקיים את זה.

אבל יש לי קצת הרגשה טובה שאנשים מכובדים וטובים כמוכם הולכים לטפל בנושא הכאוב של ספורט הנכים. כמי שעמד בראש מטה המאבק של הנכים בהפגנה בירושלים אני יודע שחבר הכנסת יורי שטרן היה אורח קבוע והוא באמת סייע המון. החומה שעמדה בין הנכים לחברה נשברה בהפגנת הנכים. היתה חומה כואבת. אנחנו החלטנו שלא רק הנושא של קיצבאות הביטוח הלאומי יטופל אלא אנחנו רואים בספורט הנכים מפעל חיים של הנכים.

מר דורון יהודה כבר אמר שמגיע אדם נכה הנמצא ב-down למועדון ספורט, אם זה מועדון נתניה או מועדון אב"א (ארגון בוגרי אילן) או אילן, והוא פתאום פוגש חברים וחברות. הוא יוצר קשר עם בת זוג, יוצא מה-down בו הוא נמצא, הוא נישא, נולדים לו ילדים והילדים שלו היום הם ספורטאים באולימפיאדה הרגילה. אתם צריכים להניף את הדגל הזה בגאווה לאומית. אין הבדל בינינו לבין הספורט הרגיל. לנו אותו דגל כמו לבריאים ולנו אותו המנון. אין לנו המנון שונה. בכל אירוע שקשור לאולימפיאדת הבריאים אנחנו באים ומברכים, אנחנו מחבקים אותם בחום ואהבה וכך גם הספורטאים מהאולימפיאדה הרגילה באו והשתתפו בשמחה שלנו בנתב"ג.

אבל יש פה עוול שאסור לו להמשיך אפילו עוד יום אחד. לא יתכן שיבוא נכה למועדון ויראה שער סגור. אותו נכה הוא ספורטאי הישגי, שבכל העולם היו חוטפים אותו.

רבותי, באולימפיאדת הנכים קנו 1,175,000 כרטיסים בכסף. אלה דברים שאתם לא יודעים. בטקס הנעילה היו 87,000 צופים. במשחקי הכדורסל היו 20,000 צופים בכל משחק ועוד 10,000 שרצו להיכנס אך לא היו כרטיסים. וכך גם במשחקי הטניס ובשחייה. העולם אוהב ספורט נכים.

מדינת ישראל חייבת לקחת את הספורט הזה, לפתח אותו, לבדוק מה חסר לו וללכת איתו קדימה.

אני מארגון אב"א (ארגון בוגרי אילן) פתח-תקווה, ארגון נכים מרחבי. היינו מטופלים כילדים, נפגעי שיתוק ילדים, במסגרות של שיקום ולאחר מכן מרכז הספורט של איל"ן היה הבסיס שלנו.

נדמה לי שלא תראה בין היושבים פה נכי צה"ל כי הם מסודרים.

מסודרים אולי לעומתכם.

במהלך השנים נפגעי שיתוק הילדים בגרו וכל עיר מקיימת פעילות במסגרת עמותות משפטיות מוכרות ומורשות. ציבור הנכים גדל ויש לו משפחות והוא רוצה לקיים את הפעילות שלו, פעילות מגוונת, במקום מגוריו ולא לעבור מעיר לעיר, עם ההוצאות הכספיות הכרוכות בנסיעות והקשיים האחרים. בהרבה מקרים גם משפחות הנכים מורכבות מזוג נכים.

אני רוצה לחדד, ברשותכם, את אותו עניין שמר דורון יהודה פתח בו. נשאלה שאלה על-ידי כבוד יושב-ראש הוועדה באשר למבנה: התאחדות, איגודים וכספים. לדעתי אנחנו צריכים לראות את הדברים בצורה הזאת. קיימת בישראל המועצה להסדר הימורים בספורט ויש לה תקציב מדינה. היא מעבירה תקציבים לקבוצות ספורט על-פי מפתח, קבוצות המופיעות בליגות שונות. שם קיים העיוות הגדול והנוראי ביותר בשנים האחרונות שגרם לסגירת קבוצות בערים השונות. ב-3-5 השנים האחרונות אנחנו שולחים מכתבים, מבקשים פגישות ולא הכלילו אותנו בחלוקה התקציבית של המועצה להסדר הימורים לקבוצות הספורט בישראל על-פי הליגות השונות.

האם זה לא היה קודם?

לא היה בכלל. מעולם לא קיבלה קבוצה מהפורום של ארגוני הנכים הקטנים בערים השונות. אני לא מתיימר לייצג לא את נכי צה"ל ולא את איל"ן, שהוא "אבא" ו"אמא" שלי. אני מעריך שיש להם יכולות כספיות גבוהות יותר מאשר לארגונים הקטנים. אבל אם אנחנו ניעלם אז גם איל"ן בסופו של דבר יפגע, כי זה קשר אחד גדול.

מה בעצם קרה? כשבאנו וביקשנו, לא נכללנו. המועצה להסדר הימורים בספורט מצאה את הדרך להעביר כסף להתאחדות הישראלית לספורט נכים, שזכאית לכסף הזה, ל-0.5%, בכל מקרה כאיגוד שמרכז ספורט נכים. ההתאחדות הישראלית לספורט נכים מה-600,000 שקל השוטף שלה, שרק התחיל לפני שנתיים - ואם אני טועה בנתונים מר אורי חרל"פ בטח יתקן אותי בהמשך - יש לה מנהלה של 200,000 שקל, יש לה מערכות נוספות, אבל זה לא קשור לפיתוח ספורט הנכים בישראל. זה לא קשור להעברת כספים לארגונים השונים ברחבי הארץ.

כל הארגונים הקטנים קשורים לרשויות המקומיות ומתאמנים באולמות ספורט בהם מתאמנות קבוצות נוספות. נותנים לנו פעמיים בשבוע את אותה שעה וחצי שמתפנה. לא בעדיפות אלא שעה שמתפנה. בשבוע שעבר, ביום שלישי, במועדון ספורט אב"א פתח-תקווה קיבלתי 30 עוורים לפעילות. מבית חינוך עוורים בירושלים היו צריכים להביא לי את השערים הזמניים, את כדור השער, שזה כדור עם פעמון מיוחד, את המגינים, את הכפפות ואת הרטיות. אני שואל, אם יש לי 30 עוורים בפתח-תקווה למה בית-חינוך עוורים צריך להביא מירושלים ציוד ולמה אני כארגון מקומי-מרחבי לא נותן מענה לנכים שנמצאים בפריפריה שלי? נכון אמר מר דורון יהודה שאנחנו מקבלים מהרשות המקומית אבל זה לא מספיק. ברור שזה מפתח פוליטי, אין סודות פה.

האם יש מפתח פוליטי בהקצבת כספים לספורט נכים? יש נכים של הליכוד ונכים של מפלגת העבודה?

לא. יש מפתח פוליטי בהקצבות בתוך הרשות המקומית.

יש הקצבות של הרשות המקומית למגן דוד אדום או לער"ן. יש נושאים שהם כלל ישוביים.

זה חתוך אחרת, לא כך, על-ידי ועדת התמיכות של הרשות המקומית.

אני אחדד את זה כי אני מכיר את זה טוב מאוד, מעיריית פתח-תקווה לפחות. יש קבוצת כדורעף מכבי פתח-תקווה שמשחקת בליגה הארצית ומקבלת 425,000 שקל. לנכים בפתח-תקווה יש קבוצת כדורעף בלאומית א', קבוצה בליגה א' כדורסל ושתי קבוצות בטניס בליגה הלאומית. יש לנו שחיינים, שחקני בדמינגטון ושחקני טניס שולחן. יש לנו שחקנים אבל אנחנו מקבלים רק 65,000 שקל, לאחר ניכוי ההוצאות עבור השימוש באולם.

כפי שאמרת ההוצאה הכספית של הנכים היא גבוהה יותר. הכדורסלן הרגיל קונה את הנעל הכי טובה שלו ב-750 או 1,000 שקלים. לא סתם אני נותן לך את הדוגמא הזאת. כדורסלן שעולה לשחק בקבוצת כדורסל בליגה לאומית א' משלם 1,000 שקל עבור זוג נעליים. נתתי דוגמא מופרזת במתכוון. כשאני מעלה כדורסלן נכה למשחק כדורסל הוא עולה 8,000 או 10,000 שקל. אני משלם עבור השופטים אותו כסף, אני משלם על הסעות אותו כסף, אני קונה תלבושות ספורט באותו כסף ואני משלם על שכירות אותו כסף.


אני לא רוצה להרחיב בזה. אני אשמח אם מר אורי חרל"פ יקבל עוד מעט את רשות הדיבור. במועצה להסדר הימורים בספורט יש את ועדת כרמון, והיתה לפני זה ועדת אליישיב, והיתה עוד איזה ועדה. אנחנו הופענו בפני כל הוועדות הללו. שמעתי לפני פתיחת הישיבה ממר אורי חרל"פ שיש מגמות חיוביות לקראת 2001. אני אשמח לשמוע על כך. אני חושב שתקציבים חייבים להיות מועברים לעמותות ספורט לנכים ברחבי הארץ ללא קשר לתקציב שעובר להתאחדות הישראלית לספורט נכים כארגון-גג או איגוד-גג שמנהל את המבנה הרחב של הפעלת הספורט.

לא הבנתי.

אחזור שוב. תקציבים של ספורט במדינת ישראל צריכים להיות מועברים לארגוני ספורט נכים שמקיימים פעילויות תחרותיות בליגות השונות.

אנסה להגדיר את הדברים. איגוד הכדורסל בישראל מקבל כסף עבור פעילות הנבחרות. כנ"ל התאחדות ספורט הנכים. קבוצות הפועל תל-אביב ומכבי תל-אביב מקבלות. בשבילי אב"א פתח-תקווה היא כמו הפועל תל-אביב. הממשלה תמכה כל הזמן בקבוצות הספורט של הנכים, כמו שהיא תומכת בבריאים. הבעיה מתעוררת כאשר אנחנו מדברים על המועצה להסדר הימורים בספורט, ששם הכסף הגדול.

משרד המדע, התרבות והספורט מעביר לקבוצה בליגה א' כדורסל (לליגה לאומית אנחנו בכל לא נותנים, כי הם מיליונרים והם לא צריכים כסף) נניח 2,000 שקל לשנה. אותו דבר מועבר לקבוצת ספורט נכים. אבל מה עושה הרשות המקומית? יש לה ועדת תמיכות שלא עובדת לפי סל הספורט אלא לפי לחצים. ראש עיריית נתניה רוצה למשל להעביר לקבוצת הכדורגל 3-4 מיליון שקל מתקציב העיריה. אנחנו כבר הצענו לרשויות, מעבר לסל הספורט, איזה קריטריונים. לא בכל הרשויות יש קריטריונים קבועים לחלוקת כספי תמיכות. לא רק לספורט. הספורט נופל ביניהם. זאת אומרת שצריך להפריד בין תקציבי מדינה - רשויות מקומיות זה גם מדינה אבל זה לא תקציבי סל הספורט. שר המדע, התרבות והספורט לא שולט בתמיכות של רשויות מקומיות. הוא תומך בקבוצות הספורט בסל הספורט.

בוא נדבר על התמיכות הממשלתיות, לרבות המועצה להסדר הימורים בספורט. נתחיל עם הממשלה.

הממשלה תומכת בספורט הנכים כמו שהיא תומכת בספורט הבריאים, לפי אותם קריטריונים בדיוק, אין הבדל.

באמצעות סל הספורט?

לא. גם באמצעות תמיכות ישירות בהתאחדות ספורט הנכים, על-פי אותם קריטריונים בדיוק. בזה אין בעיה.

אבל זה סכומים קטנים.

אני רוצה שתבינו שאני מייצג את המדינה. אצל חלק מהחב'רה האלה אני נחשב לידיד המחלקה ואצל חלקם יקיר המחלקה. אני מלווה את ספורט הנכים 20 שנים ואני מעורה במה שקורה.

אז בוא תאיר לנו עם הפנס על הבעיות האמיתיות. עכשיו תעבור למועצה להסדר הימורים בספורט.

במועצה להסדר הימורים בספורט: בשנת 1994 היתה ועדה שנקראת ועדת בן-דרור. היות ואז היו שני גופים בלבד שטיפלו בספורט נכים, איל"ן וארגון נכי צה"ל, באה המועצה להסדר ההימורים בספורט ואמרה שהיא תתמוך בהתאחדות ולא תתמוך בשני הגופים האלה. למה? כי הם מקבלים מהמוסד לביטוח לאומי, ונכי צה"ל מקבלים מארגון נכי צה"ל, ולכן לא צריך לתת להם כסף, רק להתאחדות. ואז כל הקבוצות שקמו לא קיבלו תקצוב.

למה הם לא נכנסו להתאחדות וקיבלו?

ההתאחדות לא מתקצבת ולא מחלקת כסף. היא קיבלה כסף עבור הפעולות שלה, עבור פעילות הנבחרות הלאומיות.

האם המועצה להסדר הימורים בספורט קיבלה החלטה מראש לא לתקצב את פעילות האגודות?

ב-1994 כשהתקבלה ההחלטה כל האגודות היו של איל"ן ושל נכי צה"ל.

זה לא מדוייק. היו גופים נוספים שהיו חברים בהתאחדות.

יש ועדה שתפקידה לשנות את הקריטריונים. השנה הוועדה המליצה בפני המועצה להסדר הימורים בספורט שמשנת 2001 כל קבוצות הספורט שלא נהנו עד היום מתקציבים, כל מי שיהיה עמותה יקבל ישירות את הכסף אליו, כמו בספורט של הבריאים. יש שם קריטריון שהוא קצת שונה. למה? כי בקבוצת ליגה ברמה א' באתלטיקה קלה בספורט בריאים ההשקעה בעבודה והעלות היא יותר גבוהה מההשקעה בספורט נכים. אז קבעו שקבוצת הנכים יקבלו כמו רמה 2 מתוך 3 רמות. יש ארבע קבוצות אתלטיקה במדינת ישראל לנכים ואולי יש 90 ספורטאים נכים במדינת ישראל שעוסקים באתלטיקה קלה. אני קצת הגזמתי. אמרו: ניקח את הדרגה השניה. זאת אומרת, קבעו קריטריון ברור, לקבוצות הכדורסל, לאתלטיקה וכדומה. אם לאב"א פתח-תקווה יש טניס שולחן, כדורסל, שחייה ואתלטיקה הם יקבלו עבור כל קבוצה כזאת. לא כל קבוצה צריכה להיות עמותה. אב"א פתח-תקווה צריכה להיות עמותה. אני מקווה שמ-1.1.2001 זה יאומץ על-ידי המועצה להסדר הימורים בספורט.

אנא הסבירו לנו את העניין של הרמות. למה קובעים שקבוצת נכים בליגה מסויימת היא זולה יותר?

זה לא הולך כך. הרמה הראשונה מקבלת X, הרמה השניה מקבלת 50% מזה. יש רמות. נקבע גם הקריטריון הבסיסי, שמי שיש לו רק שתי ליגות לא יכול לקבל כמו איגוד הכדורסל, שיש לו ליגה לאומית, ליגה ארצית וכן ליגות א', ב', ג' ו-ד' והוא יתחיל רק מהרמה השניה. זה נכון בכל ענפי הספורט. לכן הם שווים. היות ויש להם רק שתי ליגות אז הם לא יכולים לקבל כמו שמקבל מישהו שיש לו 5 דרגות ליגה.

מי שנמצא בליגה לאומית במקצוע שיש בו שתי ליגות לא מקביל למי שנמצא בליגה לאומית במקצוע שיש בו 6 או 7 מדרגים.

אבל מאידך צריך לקחת בחשבון את העלות הגדולה יותר של ספורט הנכים.

ועדת כרמון, בה ישבנו יחד עם מר אורי חרל"פ, המליצה שקבוצות הנכים יקבלו מקדם של אפילו 20% יותר בגלל העלויות הגבוהות יותר. חברי הוועדה אמרו את זה. פה כל הזמן זה נופל, לא מתקדמים.

יש שינוי מהשנים הקודמות, שבפעם הראשונה יש המלצה של הוועדה למועצה להסדר הימורים בספורט. בדרך כלל עד היום קיבלו את כל ההמלצות כי זה לא פוגע, האחרים יקבלו קצת פחות אבל זה לא עולה למועצה יותר כסף. מאותו כסף היא תחלק ליותר גופים.

צריך להפריד בין כל הדברים הללו לבין הנושא של הפרסים, ואתה רמזת לזה. למשל רשות הספורט, המדינה נותנת פרסים כל שנה לספורטאים שזוכים בהישגים. ספורטאי נכה שקיבל מדליית זהב באולימפיאדת סידני יקבל את אותו מענק שיקבל מי שזכה במדליה באולימפיאדת הבריאים בסידני. זה קיים מצד המדינה כל הזמן.

האם הוועד האולימפי זה לא המדינה?

אני מדבר על פרס של משרד המדע, התרבות והספורט. אתמול ישבה ועדת הפרסים, לא אגיד כמה ומה, אבל הוחלט שעבור מדליה שקיבל ספורטאי בסידני - אני שונא את המלה ספורט הבריאים כי אני אף פעם לא יודע מי יותר בריא - מדליית זהב בסידני של ספורט בריאים זהה למילגה שמקבלת מדלית זהב של ספורט הנכים. יש שוויון.

האם לקחו בחשבון גם שיאי עולם?

שיא עולם זה לא קריטריון. יש קריטריונים של הוועדה.

לגבי הפרסים של הוועד האולימפי אמר נכון מר זינגר שספורט הנכים - וזה כך בחלק גדול ממדינות העולם - לא חבר בוועד האולימפי של המדינה. זה על-פי הוועד האולימפי הבינלאומי. הוועד האולימפי מארגן פרסים, דרך ספונסרים או מתקציבים שונים, מילגה לספורטאים מצטיינים. הוא הכריז: 250,000 שקל למדליית זהב. הפרסים האלה הם פרסים שהוועד האולימפי נותן.

ספורטאי אולימפי קיבל כל חודש בארבע השנים האחרונות 3,200 שקל לחודש. בשנה האחרונה הוא קיבל 5,000 שקל לחודש. ממי? מקרן ספורטאים שהקימו בזמנו הוועד האולימפי, רשות הספורט והתאחדות הספורט שהיתה אז. אנחנו הצענו לפני האולימפיאדה הקודמת להתאחדות הנכים להקים קרן דומה. יש אצלנו סעיף שנקרא "קרנות" ומשם אפשר לתת לכל קרן. התאחדות הנכים התנגדה להקים קרן לספורטאים שיקבלו מילגה חודשית. היא לא רצתה להקים קרן כזאת.

למה?

גם בשל אידיאולוגיה, שהספורט הוא לשיקום ולא רוצים שייהפכו להיות מקצוענים.

יש קרן. יש כסף.

הקרן הזאת צריכה להיות קרן נפרדת מהעמותה שנקראת "התאחדות ספורט הנכים". גם הקרן שנותנת לספורטאים הרגילים, זה היה פעם הקדש, לא קשורה לוועד האולימפי. היא קרן, ישות משפטית בפני עצמה, שיש לה זכות לבקש תמיכות מאיתנו. אם היתה קרן אחרת שהיתה פונה לבקש והיתה עונה על הקריטריונים - היא היתה מקבלת כסף, בנוסף לתמיכה שמקבלת התאחדות הנכים, בלי שום קשר. זה לא על חשבון.

הרי הקרן הזאת היא לא קרן של הוועד האולימפי. היא קרן משותפת של הוועד האולימפי עם הרשויות הסטטוטוריות של המדינה. למה היא לא יכולה לשרת גם את ספורט הנכים ואת התאחדות ספורט הנכים? היות ויש פה מעמד ממלכתי אז אותה הפרדה שאתה ציינת, שאולי נובעת בוועד האולימפי מאיזה מבנה בהיבט הבינלאומי, פה לא חייבת לחול.

התקציב שההתאחדות היתה צריכה להכניס לאותה קרן הוא יותר גבוה כמעט מהתקציב של ההתאחדות. המדינה נותנת לקרן הזאת בסביבות 500,000 שקל. הוועד האולימפי נותן בסביבות 1.2 מיליון שקל. איגודי הספורט השונים - פעם זה היה התאחדות - כל אחד מהם נותן גם מחלקו לקרן הזאת. התאחדות ספורט הנכים התנגדה להשתתף. אז הצענו שהיא תיתן 200,000 שקל לשנה - - -

אני מניח שגם לא היה לה. הרי עכשיו התקציב שלה מגיע סוף סוף לקצת מעל למיליון שקל.

מאיפה יש לוועד האולימפי אפשרות לתת את הכסף?

מהתקציבים. חלק הוא מקבל מהמועצה להסדר הימורים בספורט, חלק קטן הוא מקבל מהמדינה, פלוס כספים שהוא מארגן. יש לו הכנסות שונות מספונסרים.

מה זה "כספים שהוא מארגן"? 90% זה כספי משלם המיסים.

הכסף הגדול בא מהמועצה להסדר הימורים בספורט.

למה ספורט הנכים צריך לקנות לו כרטיס כניסה לקרן הזאת במחיר כה גבוה? הרי כשהפועל מפרישה לשם כסף אין כוונה או התחייבות שדווקא שחקן מהפועל הוא זה שיקבל בסוף, כי זה תלוי כבר בהישגים. יש פה איזה קופה משותפת שבה אפשר לקבוע נוהל שיאפשר להתאחדות ספורט הנכים במצב הכספי שלה נכון להיום, בוודאי נכון לדאז, להיכנס לשם בזול. אחר-כך כשזה כבר יקבל צורה של איזה ניהול משותף אפשר יהיה להגדיל גם הכנסות.

מאה אחוז. אני נותן רק עובדות. אני לא מגן על דרך זאת או אחרת.

יש לנו בעיה בשימוש במתקנים ברשויות המקומיות, זה נכון. גם הקבוצות שיש להן כסף וגם אלה שאין להן נדרשות לשלם עבור שימוש באולמות. אין אולם כמעט במדינת ישראל שלא נבנה בעזרת המועצה להסדר הימורים בספורט, מתקציב מדינה. בזמנו חתמו הרשויות המקומיות שהן יעמידו את המתקנים לרשות אגודות הספורט. רק דבר אחד לא כתבו שם, אם זה יהיה עם תשלום או בלי תשלום. עכשיו הן אומרות שהן מעמידות את האולם, נותנות אדם, עולה להן החשמל. יש רשויות שאומרות: אני אתן לך את המתקן חינם כי אתה אזרח העיר. יש עיריות, כמו עיריית ראשון-לציון, שאומרות לקבוצת הכדורסל או לקבוצת הטניס שולחן: מה פתאום, אף אחד מהספורטאים הוא בכלל לא תושב ראשון-לציון אז למה אנחנו צריכים לתת את האולם בחינם? בגלל שכתוב "ביתר ראשון" או "הפועל ראשון"? אין שם אף תושב מראשון-לציון. אם אתם רוצים להיכנס, תשלמו. ואז דורשים מהם תשלומים. חלק מהרשויות מקזזות להם את זה וחלק אומרות: אתם מקבלים 60,000 אבל החלטנו במועצה שתקבלו 80,000 וה-20,000 הם עבור שימוש במתקנים. זה נכון, יש לנו בעיה של עלות מתקנים גבוהה.

מה שאני לומד ממך זה שבאמת יש פער בולט בתקצוב ספורט נכים מול תקצוב אחר. אתה פירטת את הסיבות ואת הרקע של העניין. אין כאן ניסיון לבוא ולומר שהם לא צודקים.

אני, אגב, לא חושב שתפקידנו לנהל את המדינה, את הרשות המבצעת. תפקידנו להבטיח מה תהיה הנורמה. ברור שהנורמה שאנחנו דורשים היא שלא יהיה כל פער. ולא רק זה, גם במצב שוויון צריך לקחת בחשבון את המקדמים המיוחדים שנובעים מעצם היות הספורט ספורט נכים. לדוגמא, עגלה מול נעליים, 10,000 שקל של עגלה לכדורסל מול מחיר זוג נעליים.

אולי תוכל להגיד כמה מלים, כי אני רוצה להציע בסוף הישיבה גם כן משהו שקשור בשאלה שלי, מה היה גורלן של הוועדות הקודמות שעסקו בנושא הזה? הזכירו פה את ועדת כרמון וועדת אליישיב.

בכל הדיונים שהיו עד הישיבה הזאת חברי ועדת כרמון, וועדת אליישיב בזמנו, לא השתכנעו לעשות איזה שינוי. בואו נגיד אחרת, הוועדה שליד המועצה להסדר הימורים בספורט, שממונה על-ידי השר, שתפקידה לתקן עיוותים בהקצבות ולקבוע את הקריטריונים, עד השנה הוועדה ידעה שתפקידה העיקרי הוא לקחת איזה רזרבה שיש למועצה ולתקן איתה עיוותים. למשל השנה התאחדות הנכים, בזכות האולימפיאדה, קיבלה מהמועצה להסדר הימורים בספורט את אותו סכום שקיבל הוועד האולימפי. ברגע שאישרו לספורטאים האולימפיים 650,000 שקל ואמרו שזה ילך לטובת הספורטאים לקרן, הוועדה מייד אישרה 650,000 להתאחדות ספורט הנכים לטובת ההכנות האולימפיות. פעם ראשונה שעושים עכשיו שינוי.

אני אשאל שאלה אחרת, אולי לא הסברתי את עצמי טוב. הוזכרו כאן ועדות קודמות, ועדות ציבוריות מקצועיות שעסקו בסוגיה הזאת של ספורט הנכים ותקצוב ספורט הנכים.

אני אומר, הוועדות שלנו השוו את התקציבים.

לא היו ועדות פרט למועצה להסדר הימורים בספורט.

לדוגמא התקצוב של הוועד האולימפי של הבריאים הוא שונה מהתקצוב של הוועד האולימפי של הנכים.

אין ועד אולימפי לנכים, זה בדיוק הסיפור. התאחדות ספורט הנכים מקבלת בדיוק לפי אותו קריטריון שמקבל איגוד הכדורסל וההתאחדות לכדורגל.

אני אומר את זה אחרת. המדינה לא תקצבה באופן שווה את המשלחת האולימפית של הבריאים ואת הכנותיה כמו שהיא תקצבה את הנכים. כלומר, זה לא שבמדינה הכל תקין. זה אגב הכסף הגדול וזה לא בסדר.

זה נכון. אתה עושה השוואה ואומר שיש 10 מיליון שקל. אלה שלחו 40 ספורטאים ואלה שלחו 40 ספורטאים. אבל צריך גם לקחת בחשבון שבפעם הראשונה בשנת 2000 התאחדות ספורט הנכים קיבלה 1.35 מיליון שקל לנושא האולימפיאדה, מתוך אותם 10 מיליון שקל. עד שנת 2000 הם לא קיבלו אף פעם.

אני חושב שזה גם בגלל חלק מהצעקות שלנו וחלק מהתנאים שהעמדתי. אני אומר לך את זה בגלוי, אם לא היה מובטח אז שככה זה יהיה אז לא היינו עושים את אותה השתדלות ואת אותו מאמץ כדי שהוועד האולימפי יקבל את ה-10 מיליון שקל. ועדת הכספים לא רצתה לאשר, על-פי בקשה שלנו, לפני שהדבר הזה יובטח לנכים.

זאת היתה פעולה חיובית.

אבל השאלה היא האם 1.35 מיליון שקל מול 8.9 מיליון שקל, האם זה הפרופורציה. אני לא יודע להשוות. אנחנו לא רוצים להיכנס לזה. אני לא יודע אם לספור גולגלות. אין לי מושג. צריכים להיות פרמטרים מוסכמים.

צריך לבדוק. אבל אנחנו מדברים על 20,000 ספורטאים לעומת 900 ספורטאים נכים.

שאלת שאלה נכונה על ועדות קודמות. אני חושב שלא נאמרה תשובה מפורשת. ועדת אליישיב (ב-1996-1998) וועדת בן-דרור (ב-1994) היו שתי ועדות שקיבלו פניות מכל ארגוני הנכים הקטנים בארץ.

האם המנדט שלהם היה לעסוק בתקצוב ספורט הנכים?

הן עסקו בתקצוב הספורט. ספורט הנכים פנה אליהן בבקשות.

האם היה אי פעם צוות או ועדה שטיפלו באופן מיוחד בתקצוב ספורט הנכים?

לא היתה ועדה כזאת. האיש מטעם רשות הספורט הוא איש הקשר והוא ממונה על הבאת נושא ספורט הנכים בפני הוועדות הקיימות.

אני רוצה לדבר גם על אולימפיאדת הנכים. אנחנו היינו במשלחת האולימפית בענף הסייף לנכים. היינו מוקפים בהרבה מאוד מדינות ערביות והגענו בענף הסייף לנכים למצב שהסייף הכוויתי סירב לסייף נגד הסייף הישראלי. לכוויתים יש נבחרת סייף. גם לנו יש נבחרת כזאת. ההבדל הוא שלא יכולנו לעמוד מולם כנבחרת מול נבחרת בשל הבעיה התקציבית. יכולנו להגיע עם סייף אחד אך לא יכולנו להגיע עם נבחרת סייף, כאשר מדינות ערב מתמודדות כמעט בכל ענפי הספורט.

מה אני רוצה לומר בדוגמא הזאת, שלא נרחיב עליה את הדיבור? ככל שאנחנו נקבל את הסיוע המתאים בערים השונות, בארגונים הקטנים, איפה שקיימים הענפים בהם משתתף ציבור הנכים, כך נוכל להקים גם את הספורט העירוני, גם את הספורט הייצוגי וגם את הספורט האולימפי.
ומשפט אחרון, ברשותך, בואו לא נשכח, דיברנו בעשרים הדקות האחרונות על המועצה להסדר הימורים בספורט, על האולימפיאדה, על תקציבים. צריך למצוא כסף לארגונים הקטנים ברחבי ישראל שייתן מענה להרבה נכים בארץ.

תודה רבה. האם יש עוד מישהו שלא דיבר שרוצה לומר דבר מה?

אני ממרכז הספורט של איל"ן. אני מרגיש את עצמי משכנע משוכנעים. אבל זאת לא הנקודה. גם כל הפרטים וכל המספרים שהובאו כאן אין להם בדרך כלל אחיזה במציאות.

יש לנו נתון אחד חשוב, שצריכות להיות בארץ הרבה מאוד נקודות בהן נכים יוכלו לעסוק בפעילות ספורט. בעבר היה מרכז אחד בארץ, מרכז "ספיבק", שאפילו נכי צה"ל התאמנו בו, אך מצב זה לא קיים היום. צריך להיות מרכז ספורט לנכים ברמת-גן בדיוק כמו שצריך להיות בקריית-גת, באשדוד, בנתניה ובכל מקום אחר.

החברים שלי שנמצאים פה מסביב, שדואגים לעצמם, ובצדק, שוכחים שבכדי להגיע למצב כזה צריך לדאוג לצעירים ולקטנים יותר. בכדי להגיע למר ששון אהרוני שישחק כדורסל או למר דורון יהודה שישחק כדורסל, לכל אחד מהם שישחק, צריך גם לחשוב לא רק על עתודה הישגית שתביא את מר יוגב קנזי, שהתחיל נדמה לי בגיל 10 בפעילות, לאולימפיאדה ב-2016. צריך גם להכין את התשתית.

ההצעה שתצא מטעם הוועדה הזאת צריכה להביא למצב שגם יתמכו במה שקיים עכשיו - וחייבים לתמוך בצורה קיצונית, להפוך את המאזן, שהתבטא למשל בפרס שמקבל ספורטאי. מר יוגב קנזי מקבל מההתאחדות לספורט נכים 6,000 שקל והמאמן שלו 3,000 שקל ואילו הספורטאי שחזר מהאולימפיאדה עם אותה מדליה קיבל 100,000 שקל. אותו מאזן שבין 6,000 שקל ל-100,000, הפער הזה נמצא בכל מקום. מה שציינו מר ששון אהרוני, מר דורון יהודה ואחרים, שם נמצא הפער העצום הזה.

מה שאני הייתי רוצה שתיקחו לתשומת לב, שצריך לנסות לבנות גם את התשתית. בכדי לבנות את התשתית - ותעיד כנראה גברת ולנטינה לוינסקי שנמצאת לשמאלי - היום בבתי-הספר בכל רחבי הארץ יש ילדים נכים שרוצים לנסות להתבטא בספורט. הגיעו אלי עכשיו מספר מכתבים ופניות טלפוניות מכל מיני מקומות בארץ בעקבות ההצלחה ששאלו איך הם יכולים להצטרף לזה. אם בעתיד לא יושקע כסף, שהוא לא כסף שהולך למכבי ולהפועל ולוועד האולימפי אלא גם לתשתית של ספורט, כפי שהוא מושקע בהתעמלות ובשחייה ובכל מיני ענפים ובערים שונות - הפועל קריית-אונו לא תמיד היתה כפי שהיא היום, זה משהו שהתחיל עם העיריה ועם בריכה. בכל מקום כזה, או לפחות במקומות שמרכזים איזור או מרחב מסויים, צריך שתהיה פעילות ספורט נכים.

הבסיס הזה קיים לא רק על-ידי נכים. הבסיס לזה קיים על-ידי צוות שלמד במכון וינגייט. ב-8 השנים האחרונות סיימו לימודיהם במכון וינגייט מעל 200 אנשי מקצוע שזה העיסוק שלהם: שיקום באמצעות ספורט נכים. הם לא יכולים לבוא לידי ביטוי. אני, במרכז הספורט של איל"ן, קולט בערך 20 בשנה. אבל מה קורה עם כל היתר?

בשביל לסכם, ספורט נכים שמתבטא במדליה הבסיס שלו הוא פירמידה רחבה. אם המדינה לא תשקיע - סליחה, המלה להשקיע לא מוצאת חן בעיני - לא תיתן בדיוק את מה שהיא נותנת גם לספורט רגיל, אז ספורט הנכים ימשיך להישאר כפי שהוא וכל הארגונים האלה יעלמו. הם מתבגרים, עוד 5-10 שנים הם לא יהיו קיימים, לא יהיה להם המשך. אז יופיע מישהו, ואולי יופיע עוד אחד, אבל זאת לא המטרה.

כפי שחבר הכנסת יורי שטרן אמר, כשהתחלנו לארגן את מרכז השיקום הרפואי קודם כל חשבנו על הנכים. הרבה זמן עבדנו עם נכים.

גברת ולנטינה לוינסקי היא מייסדת ומנהלת עמותה של קרן ישראלית לתמיכה ועזרה ...". הם הקימו שני מרכזי שיקום: אחד בנצרת והשני בחיפה. הם נותנים את מכלול השירותים הפיזיותרפיים במיוחד, כולל אימוני ספורט והתעמלות לנכים ולמוגבלים.

כשהתחלנו לארגן את העמותה נתקלנו בבעיה: האם אנחנו יכולים להשתמש בפיזיותרפיסטים. כעת אנחנו מדברים על ספורט הנכים אבל גם אנשים בריאים שעוסקים בספורט נזקקים למישהו שיעשה להם פיזיותרפיה, התעמלות רפואית ועיסוי רפואי. רצינו לשאול האם יש תקציב לטיפול בספורטאים לאחר פעילות הספורט. מי מטפל בספורטאים?

אין תקציב.

גם כשאדם בריא עושה פעילות ספורט הוא סובל אחר-כך מלחץ בשרירים, כאבים ולחץ בעמוד השדרה. כשאדם נכה מתחיל לעסוק בפעילות ספורט, שיש לו כבר בעיות ואחרי הפעילות הגופנית יש לו בעיות נוספות - - -

את אומרת שהוא יכול לגרום לעצמו נזק.

אם אנחנו מדברים על ספורט לנכים, זה גם חלק חשוב מאוד, מי יעשה להם את הטיפול לאחר הפעילות הספורטיבית. יש עכשיו במדינה המון אנשים מקצועיים שהגיעו מברית-המועצות. הם נתקלים באותה בעיה בה נתקלו קודם הרופאים הסניטריים.

אולי אני אסביר את זה. יש נקודה אחת שלא קשורה לספורט הנכים אבל יש לה משמעות רבה בתחום שיקום הנכים. בברית-המועצות פיזיותרפיה היה מקצוע רפואי. רופא-פיזיותרפיסט.

הוא גם קיים בארץ. אצלנו במועדון ניתנים השירותים האלה.

משרד הבריאות לא מכיר בתעודות האלה, לא מכיר במקצוע הפיזיותרפיה כמקצוע רפואי. לא פרה-רפואי אלא רפואי. לפיכך מאות אנשים שיכולים לתרום רבות לא יכולים לעסוק במקצועם.

אני אומר שזה לא במנדט הוועדה שלנו. זה שייך לוועדת העבודה והרווחה.

דרך אגב, בסל הבריאות זה קיים ונכים אצלנו פונים לקופת-חולים ומקבלים דרך סל הבריאות את השירותים שעליהם את מדברת, כך שהדברים הם לא מדוייקים.

אני אומר שבמסגרת משרד הבריאות המקצוע הזה לא מוכר כמקצוע רפואי.

גברת ולנטינה לוינסקי, אני מייעץ לך, מר ראובן הלר הוא אדם עם הרבה ניסיון ואולי תדברי איתו בסוף הישיבה. כדאי לך ללמוד מהניסיון שלו.

יש המון בעיות אבל כאשר התחלנו לעשות את פעילות הספורט בשביל הנכים נתקלנו בעוד יותר בעיות. לנכי צה"ל יש רכב וכך הם יכולים להגיע לאולם הספורט. לעומת זה לאף אחד מהנכים העולים אין כלי רכב. מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו צריכים להזמין רכב מיוחד שיביא אותם לפעילות הספורט, אנחנו צריכים לברר אם באולם יש בכלל נגישות לנכים. בנצרת אין אף בריכה שהיא נגישה לנכים. יש בריכה כזאת בטכניון אבל העיריה נתנה לנו לשנה רק 6,000 שקל עבור הנסיעות וזה בוודאי לא מספיק להסעות מנצרת לחיפה.

אני חושב שהמסר שלך היה מאוד ברור ואני הקשבתי לו היטב.

אין לי הרבה מה להוסיף אחרי כל מה שאמרו פה. אני מנהל את ספורט הנכים באשדוד. העיר אשדוד כמעט הוכפלה ב-5 השנים האחרונות בשל קליטת עולים חדשים. הגיעו אלינו למועדון עשרות עולים חדשים והם פשוט יושבים בצד. אין לי אפילו כסא גלגלים ספורטיבי לתת להם בגלל חוסר בתקציב. אני מקבל 50,000-60,000 שקל מהעיריה וגם זה יותר בגלל הקסם האישי שלי ולא בגלל סל הספורט, בגלל שיש לי קבוצת כדורסל בלאומית ב' או קבוצת טניס בלאומית. אני בהחלט מקבל את זה לא בגלל נושא פוליטי או בגלל שאני שייך למישהו אלא רק בשל קסם אישי. במקום שאני אנהל ארגון עם 100 ספורטאים אני מנהל ארגון עם 20 ספורטאים.

אני רק רוצה לומר שהייתי מצפה שמהישיבה הזאת נצא עם איזה מסר של המשכיות כדי להגיע לתוצאה.

אני רוצה לסכם את הדיון. כמובן אתם תגידו לי תוך כדי סיכום אם יש איזה בעיה.

1) ועדת החינוך והתרבות מברכת את המשלחת האולימפית לאולימפיאדת הנכים בסידני על ההישגים המרשימים ומברכת את הספורטאים שזכו במדליות: קרן ליבוביץ שזכתה ב-3 מדליות זהב בשחייה ושברה 3 שיאי עולם; דורון שזירי שזכה במדליית כסף בקליעה; זאב גליקמן שזכה במדליית כסף בטניס שולחן; ויוגב קנזי שזכה במדליית ארד בקפיצה לרוחק. הוועדה מציינת שההישגים האלה הביאו כבוד גדול למדינת ישראל והם משקפים את נצחון הרוח.

2) הוועדה קובעת שלספורט נכים יש חשיבות רבה, הן משום שהוא ספורט לכל דבר והן מפני שיש לו משמעות מיוחדת לשיקום ולהשתלבות של הנכה במערכות החיים.

3) הוועדה קובעת באופן חד-משמעי שעל-פי הנתונים שהוצגו בפניה קיים פער גדול בתקצוב ספורט הנכים, הן על-ידי הממשלה (בגלל העניין של הוועד האולימפי), הן על-ידי המועצה להסדר הימורים בספורט והן על-ידי הרשויות המקומיות בהשוואה לספורט הרגיל.

הוועדה סבורה שפער זה הוא לא הוגן ולא צודק ומן הראוי שספורט הנכים יתוקצב באופן שוויוני, ולא רק שוויוני אלא גם בהתחשב בצרכים המיוחדים, כמו פיזיותרפיה, עגלות ולא נעליים וכן הלאה.

אנחנו קוראים לזה ספורט טיפולי ולא פיזיותרפיה.

המלה פיזיותרפיה לא תיכנס להחלטות. אם המסגרת תהיה מקובלת אז אני אבקש מחבר הכנסת יורי שטרן שיסמיך אותי אחרי זה לנסח במדוייק את ההחלטות בעברית צחה. זה דיון מהיר והפרוצדורה היא שהחלטות הוועדה חוזרות למליאה והן תהיינה מונחות על שולחן מאה ועשרים חברי הכנסת. לכן יש לניסוח פה משמעות קצת יותר גדולה. לפני ההפצה אני מבקש להראות את זה לחבר הכנסת יורי שטרן.

4) הוועדה חוזרת ודורשת משר המדע, התרבות והספורט להקים ועדה ציבורית בלתי תלויה, שתבדוק תוך חודשיים ותגבש המלצות כיצד ניתן להבטיח שוויון בתקצוב ספורט הנכים בכל המקורות האפשריים וגם מתן מקדמים לצרכים המיוחדים של ספורט הנכים.

שוויון וקידום של ספורט הנכים.

5) הוועדה מודיעה שאם יחליט השר, מטעמים השמורים עימו, להימנע מלהקים את אותה ועדה ציבורית אז יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, בשיתוף עם חבר הכנסת יורי שטרן, ייזמו הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת הנושא כאמור בסעיף הקודם.

זה בעצם הג'וב שלך, זה הסדר הממלכתי הראוי, אתה הרשות המבצעת. תבדוק ואנחנו נבקר את ההחלטות ונפקח עליך. אבל אם השר ימנע מטעמים שלו - לא הצלחתי לדבר איתו ולכן לא הבנתי מדוע הוא נמנע מלהקים את הוועדה הזאת - אז אנחנו נקים ועדת חקירה פרלמנטרית, שזה הכלי שעומד לרשותנו. זה כלי חריף וחריג.

פרט לזוכי המדליות היה עוד ספורטאי אחד שהשתתף באולימפיאדה, ילד צעיר שהתמודד בשחייה עם ספורטאים בדרגת נכות קלה יותר מהנכות שלו. על אף העובדה שהוא בדרגת הנכות הקשה ביותר הוא שחה עם אנשים בדרגת נכות קלה יותר, הצליח לעלות לגמר ועשה שני שיאים עולמיים. הייתי רוצה שתציינו גם אותו, שמו יצחק ממיסקלוב. הוא עדות לאותה תשתית שעליה דיברתי. התחלנו את הפעילות איתו בגיל צעיר.

נציין גם אותו. לכן אנחנו רוצים לטפל לא רק בקצה התחרותי או במשלחת האולימפית אלא בכל התשתיות של ספורט הנכים.

לדעתי אפשר להוסיף המלצה אישית שלך כיושב-ראש הוועדה לשר המדע, התרבות והספורט בעניין הבקשה של מר יוגב קנזי לקבלת מילגה. זה לא יופיע בהחלטות אלא בנפרד.

בהחלטות לדעתי אפשר לציין את העובדה שהוועדה דורשת קריטריונים אחידים בכל המערכות, לרבות רשויות מקומיות. מה שסיפרו כאן לגב פתח-תקווה הוא פשוט דבר שלא יתכן. אם לא יהיה שיפור אז אנחנו נחוקק חוק שמחייב חלוקה שוויונית של הרשויות המקומיות.

זה כתוב.

דבר נוסף, שמתי לב בעניין הזה שלא כל מתקני הספורט כנראה מצויידים בגישה נוחה לנכים, למרות שזה דבר שהוא כבר מזמן חובה בחוק. לכן אנחנו צריכים לבקש - אני לא יודע מי הגורם שחייב לאכוף את החוק.

מי מופקד על ביצע החוק הזה?

הרשות המקומית. שר הפנים. כל מתקן ציבורי מחוייב בדרכי גישה לנכים.

אנחנו דורשים ממשרד הפנים לעשות בדיקה מקיפה של מתקני הספורט בארץ על מנת לאכוף את החוק ולתקן איפה שצריך.

זה יכנס כחלק מההחלטות.

6) הוועדה מבקשת משר הפנים לדווח לוועדת החינוך והתרבות על מצב יישום או ביצוע חוק גישת נכים למתקני ספורט.

לפי דעתי זה מתקנים ציבוריים. אין הפרדה של מתקני ספורט. בחוק לא כתוב "ספורט".

חבר הכנסת יורי שטרן, אני רוצה להציע הצעה. בארצות-הברית אחד הסנטורים התיישב בבוקר על כסא גלגלים ועבד רק 12 שעות על כסא גלגלים. הדברים האלה צולמו ותועדו ואז כל העם ראה עד כמה המקומות אינם נגישים לנכים. יש אמנם חוק אבל החוק לחוד והמציאות לחוד.

6) הוועדה מבקשת משר הפנים דיווח על יישום ואכיפת החוק בכל הקשור לנגישות נכים למתקני ספורט.

ודבר אחרון, בשביל לא להעמיס על ההחלטות, כפי שמציע היושב-ראש.

הממשלה מאוד אוהבת לקבל מהוועדות החלטות של 3 דפים. אני תמיד מעדיף שורה אחת ואז הם מבינים מה רוצים ובזה נגמר העניין.

לנקודה הקודמת יש כתובת מדוייקת.

הדבר האחרון, לא יכנס להחלטות אבל אני לוקח על עצמי, ויושב פה חברי חבר-הכנסת מיכאל נודלמן, שהוא גם חבר בוועדת העליה הקליטה והתפוצות: אני מציע שאנחנו ניזום בוועדת העליה הקליטה והתפוצות דיון עם המשרד לקליטת עליה ונאמר שצריך לתקצב את עניין הספורט לנכים עולים.

קליטת ספורטאים נכים. אציע לך שאולי תקום ועדה משותפת של שתי הוועדות שתנצל בכל זאת את הידע שיש בתוך הוועדה הזאת בכל מה שקשור בספורט, ידע שלא קיים בוועדת העליה הקליטה והתפוצות.

הייתי מציע שלאותם דיונים יוזמנו גם נציגים של הספורטאים שיעזרו לכם בשטח.

הערתך נרשמה.

אני רוצה לברך את כל הספורטאים שהגיעו לתוצאות כל-כך טובות. אני מקווה שנמשיך ככה. כל הכבוד לספורטאים הללו שהשיגו חמש מדליות בתקציבים כל-כך קטנים. כל הכבוד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30