פרוטוקולים/ועדת חינוך/1957

1
ועדת החינוך והתרבות
30.10.2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/1957
ירושלים, ח' בחשון, תשס"א
6 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 179
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, א' בחשוון התשס"א, 30.10.2000, שעה 12:30

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

משרד החינוך: שלומית עמיחי - מנכ"לית משרד החינוך והתרבות
ד"ר גד אביקסיס - סמנכ"ל בכיר למינהל הפיתוח ולמשאבי אנוש שוש ימין - מנהלת גף הצטיידות והסעות
יעקב כהן - מנהל מחוז ירושלים
אמנון לוי
דפנה לב - סגנית ראש המינהל הפדגוגי
אבשלום נאור - עוזר לסמנכ"ל בכיר למינהל ולמשאבי אנוש ד"ר בלהה נוי - מנהלת האגף לשירות פסיכולוגי ייעוצי
יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה
אברהם צדקה - מנהל האגף לבטיחות, ביטחון ושעת חירום
מאיר קראוס - מנהל מנח"י
מיכל רון
ציון שבת - סגן מנהל המינהל הפדגוגי

סא"ל שלמה ועקנין - קצין הגנה מרחבית

אברהם סנפירי - יו"ר אירגון ההורים

מוטי סמט - סגן מזכ"ל ויו"ר סניף ירושלים
יהושע קרני - חבר הנהלה

יוסף קסטל -

מרדכי ביטר - מנהל מחלקת חינוך
אהרון צור - ראש מועצה איזורית חוף עזה
עדי יקר - תלמידה
בנצי ליברמן - ראש המועצה האיזורית שומרון
רחל עירוני - כפר יונה
יפעת פלד - תלמידה

הילה לוי

תפקוד מערכת החינוך ביש"ע לאור המצב הביטחוני


תפקוד מערכת החינוך לאור המצב הביטחוני

שלום לכולם, אנחנו פותחים את הישיבה השלישית במסגרת הדיונים שלנו על היערכות מערכת החינוך לאור המצב הביטחוני החדש. ישיבה ראשונה היתה בנושא אבטחת מוסדות חינוך של כלל מערכת החינוך, ישיבה שניה היתה בקשר להיבטים החינוכיים, הפסיכולוגיים והחברתיים ואנחנו מקיימים את הדיון השלישי והאחרון היום ביחס למערכת החינוך ביהודה שומרון ועזה, מתוך הבנה של כל בר דעת, שמצב הביטחון והלחימה המתנהלת יום יום ולצערנו שעה שעה ביהודה ושומרון, מחייבים היערכות שונה בכל מה שקשור ליהודה ושומרון, גם ביחס לאבטחת מוסדות החינוך, אבל כפי שאני מבין עיקר הבעיה הוא בנושא הסעות התלמידים והמורים. ברגע שנודע שמתקיימת ישיבה בנושא הוצפתי בפניות של הורים מהחינוך המיוחד. אשתו של אחד מחברי הכנסת שלנו היא מפקחת על חינוך מיוחד וביקשתי ממנה לבדוק בדיקה אישית את הנושא. התברר לי שאנחנו נוגעים פה בבעיה מאד קשה כי יש ילדים שעד היום יושבים בבית כי אין כלי רכב ממוגנים להסעת תלמידים מהחינוך המיוחד ויש רק אוטובוסים מיוחדים. זה כוחה של מערכת החינוך ושל ועדת החינוך, שהיא יכולה לטפל גם בילד אחד.

נמצאים איתנו שני ראשי מועצות מקומיות: בנצי ליברמן, ראש המועצה האיזורית בשומרון ואהל'ה צור מגוש קטיף. אלה שתי מועצות שכל אחת מהן נושאת על גבה בעיות קשות ועצומות. שומרון היא מועצה גדולה עם מיגוון עצום של בעיות ובגוש קטיף כולנו שומעים על הבעיות הקשות גם במורג, גם בנצרים וגם בכל יתר חלקי הגוש. פוליטיקה לחוד וילדים לחוד - מה קורה עם הילדים, מה קורה שם בתוך מערכת החינוך?

קראתי בעיתון ושמחתי שהמנכ"לית דיווחה לוועדה בישיבה הראשונה שמשרד החינוך נערך למצב החדש והקים שלוש קבוצות עבודה. יש קבוצת עבודה מיוחדת שעובדת מול אנשי יהודה ושומרון ואני בהחלט שמח על כך. מתוך היכרותי את האנשים אני בטוח שכל האנשים עושים את כל המאמצים האפשריים ואנחנו רק באים מבחינה זו למלא את תפקידנו, לברר ולוודא שהכל בסדר, שהקצוות קשורים ושממצים את כל מה שאפשר כדי להבטיח שהתלמידים יוכלו ללמוד. נמצאים איתנו מנהלי המחוזות שקשורים לעניין זה, הגב' דפנה לב, שזאת לה הישיבה הראשונה כאן כמנהלת מחוז המרכז ויעקב כהן ממחוז ירושלים. נמצאים איתנו גם תלמידים רלוונטים ובישיבה זו נמצאות איתנו בנות האולפנה מאלקנה שברובן גרות בישובי יש"ע.. אני מציע שכל אחת תאמר היכן היא גרה.

בבני-ברק, בשילה, בשערי תקווה, באלקנה.

וההורים היכן?

אני מכפר יונה והילד נוסע לאריאל. אני מברקן והילד נוסע לקדומים.

תודה. אני מציע לתת לראשי המועצות להעלות בקצרה את הנושאים שעומדים על סדר היום ונראה איך אנחנו מתמודדים. כפי שאתם רואים, נמצאים כאן כל אנשי המשרד, נציג צה"ל, ועד ההורים הארצי, הסתדרות המורים וכל הגורמים שיכולים לעזור. בבקשה.

אני מודה לכם על היוזמה של המפגש הזה. אחרי שאנחנו נמצאים בעומק העניין כחודש והבעיות הן קשות מנשוא, בהחלט נפתחה בפנינו הדלת בצורה מכובדת וטובה על כל מרחבי וגווני הבעיות שאנחנו ניתקלים בהן, כאשר המוקד המרכזי שאנחנו אמורים לטפל בו הוא הילדים גם משום שמדובר פה בילדים מכל הסוגים, המינים והגוונים, ואין ספק שיכולת של אוכלוסיה לשרוד, להשתרש ולהתפתח במקום הוא בהחלט עניין חינוך הילדים והרגשתם. ברגע שפנינו אל שלומית במשרד יחד עם יוסי קוצ'יק כבר התקיימה פגישה אחת מאד מכובדת, שמעלה את כל הבעיות שלנו עם המועצות ועם מנהלי המחלקות. שלומית עצמה ביקרה ביום שישי האחרון יחד עם יוסי קוצ'יק במקומות מובהקים כגון: פסגות, בית-אל, אלון מורה וכו', על מנת לבחון מקרוב את הבעייתיות.

מבחינת טיפול המשרד כפי שאנחנו מרגישים כאן ועכשיו, אני רוצה בהחלט לומר שמדובר כאן בהתייחסות רצינית ומבחינתנו אין לנו שום טרוניה ושום הסתייגות מבחינת טיפול המשרד בבעיות שאני מציג עכשיו אלא יש בעיות שהצגנו בפני המשרד וחשוב שתדעו אודותן. נכון לעכשיו מבחן התוצאה הוא הנקודה המרכזית, אבל בשאלת התייחסות המשרד קיבלנו התייחסות רצינית לעניין הזה.

אני שמח מאד לשמוע.

הבעיות מתחילות מעניינים פרוזאים לחלוטין אבל הם יוצרים קשיים מכיוונים שונים. הדבר הראשון שאנחנו מדברים עליו הוא הצירים. עורקי החיים שלנו במקרים רבים הם עורקי חיים שחלקם חסומים וחלקם האחר, גם אם לא חסום, קיבל עדיפות או התייחסות של כבישים מאוימים והמשמעות היא שאנחנו לא יכולים לנסוע באוטובוסים רגילים, דהיינו ממוגני אבנים בלבד אלא אנחנו חייבים לנסוע באוטובוסים ממוגני ירי. האוטובוסים מוגני הירי אצלנו הם במספר מוגבל, כך שיוצא שבמקרה הטוב מדובר על כך שאנחנו עושים נסיעות כפולות, כלומר: חלק מהתלמידים יכולים להיות מוסעים לפני כן ואז הם מגיעים כחצי שעה לפני שעת פתיחת הלימודים והתלמידים האחרים מגיעים כחצי שעה לאחר שעת פתיחת הלימודים משום הכפילות שאנחנו יוצרים כאשר אנחנו לוקחים אוטובוסים ממוגני ירי ואנחנו מעבירים אותם לצירים, שבאופן רגיל התייחסנו אליהם כצירים לא מאויימים ונסענו באוטובוסים שאינם ממוגני ירי. אנחנו עובדים עם הצבא בעניין הזה והצבא בהחלט מקדם מבחינתנו מול פיקוד העורף אפשרות לקבלת אוטובוסים נוספים ממוגני ירי כדי לפתור את כפילות ההסעות.

יש בעיות שהן בלתי פתירות שמקשות עלינו של צירים חסומים באופן מובהק, ואז יש לנו שני פתרונות. או שאנחנו מסיעים את הילדים כשעה וחצי או אפילו יותר מזה אל מקומות הלימוד, למשל הישוב שאני נמצא בו, פדואל, שם ילדי החטיבה העליונה לומדים בקדומים ונסיעה של 35 דקות אורכת למעלה משעה וחצי. זהו דבר שכרגע הוא בלתי פתיר, אבל לזמן מסוים הוא בהחלט סביל. יש מקומות בהם הפתרונות של הנסיעות הארוכות הם בלתי סבירים לחלוטין, כמו הישוב חומש שצריך לנסוע לאיזור שקד, ושם מדובר בילדים מכיתה א'. הפתרון המיידי שנתנו היה שהבאנו את המורים אל הישוב עצמו ויצרנו שם מסגרת מסוימת, לפחות בימים הראשונים, כדי שנוכל לתת פתרון מיידי. גם כשיש לנו ויכוחים עם המחוז הם ברמה עניינית לחלוטין והכל נעשה בעיצה אחת עם המחוז ויחד עם הרשות הקולטת. אלה דוגמאות שצריך להכפיל אותן ב330- קווים ליום, זה בערך מה שהמועצה האיזורית שומרון עושה, תכפיל באלפי הילדים ותגיע לבעייתיות שאנחנו נתקלים בה בעומסים בלתי סבירים.

מעבר לזה יש לנו בעיות עם הסעות המורים והחינוך המיוחד. כאן עולה בעיית הממוגני ירי בטרנזיטים ואין דבר כזה. כל הממוגני ירי כיום נמצאים באוטובוסים, ומבחינת ההנחיות של משרד החינוך אם יש פחות מעשרה תלמידים היינו צריכים להסיע בטרנזיט או במשהו מעין זה שאיננו ממוגן ירי. בחודש האחרון בהרבה מקרים הסענו את ילדי החינוך המיוחד למרות זאת, כי ההורים היו משתגעים והיינו צריכים להחליט - או שאנחנו משגעים את ההורים או שאנחנו מסיעים אותם עם סיכון מסוים. בהורים מסוימים שהורים רצו הסענו אותם בטרנזיטים לא ממוגני ירי. יש לנו כארבעים הסעות כאלה ורובן יצאו לא ממוגני ירי. במקרים אחרים הורים החליטו שהם משאירים את הילדים בבית והמשמעויות הן קשות. אין לנו פתרון לעניין הזה.

מה אומרת המערכת?

כשהורה מתקשר אליי אני מתקשר קודם למח"ט, פחות או יותר אומדים את הסיכון המסוים ובדרך כלל אנחנו נענים בחיוב ואנחנו מסיעים את התלמיד. כמו שאני נוסע לעבודה ברכב לא ממוגן ירי לאיזור אלון מורה, כך גם מורים. אני חושב שזאת תחושה סובייקטיבית ואני לא יכול לחייב את המורים לנסוע בשום פנים ואופן. לגבי הסעות מורים יש הנחיה של משרד החינוך שאומרת שמורים שאינם רוצים להגיע אפילו בין הישובים עצמם או מישובים שנמצאים מעבר לקו הירוק אל הישובים עצמם, אין מחויבות שלהם להגיע. לפעמים זה גורם לנו לבעיות קשות, כאשר מורים אינם מגיעים אלינו והפתרון של משרד החינוך הוא שאנחנו נשתמש במורים שקיימים בתחומי אותו ישוב כפתרון. לפעמים זה מצליח, לפעמים זה לא בנמצא ולפעמים המורה אומר: אני לא רוצה להפסיד את מקום העבודה המצוין שלי ואני רוצה להמשיך לנסוע כי ב95%- מתושבי יהודה ושומרון ממשיכים לנסוע כרגיל לעבודה. נכון שיש הפחתה מסוימת גם בעניין העבודה, אבל בעיקרון כולם נוסעים גם כשיש רמת סיכון כי פרנסה זאת פרנסה.

אין לאנשים רכבים פרטיים ממוגני ירי?

לא, אין לאף אחד. בקטע הזה היתה הוראה למפקחות על גננות שלא להגיע ואני קצת התפלאתי על ההוראה הזאת.

הוראה ממי? לא מאיתנו.

זה פשוט לא נכון.

אם כך אני מתנצל.

יש תלמידים שחרף האירועים מעדיפים להשאיר אותם בבית?

בחומש זה קרה. פעמיים או שלוש קיבלנו אישור מהצבא להסיע את הילדים לכיוון שקד, הצבנו שם אוטובוס ממוגן ירי ולמרות זאת מתוך 23 תלמידים עלו ארבעה.

יש הרבה מוסדות ארציים ביהודה ושומרון, מה קורה איתם? מגיעים אליהם? לא מגיעים?

בישיבה התיכונית שנקראת ישיבת חיטים ואיתמר, יש בעיה גדולה מאד משום שההורים מוכניםלשלוח את התלמידים בהיקפים של למעלה מ90%-, אבל צריך להסיע את הילדים בהסעות ממוגנות ירי, דבר שעולה להם הרבה יותר כסף, והם נתקלים בבעיות קשות מאד מכיוון שהם צריכים להקצות משאבים לטובת העניין. בנוסף לכך הם צריכים לתאם איתנו את ההסעות כדי שההסעות יהיו תואמות את היכולת שלנו, משום שאת ההסעות ממוגנות הירי אנחנו נותנים לבתי הספר שלנו, אבל כמובן שהקטע המשאבי אצלם הוא גדול מאד.

האבטחה עצמה של מוסדות החינוך היא טובה? יש בעיות?

היא בהחלט סבירה. דברים נוספים שאנחנו מתמודדים איתם: כל מה שקשור להקצאת משאבים לפעולות העשרה. צריך להבין שאנחנו חיים באיזורים שנמצאים במצוקה ממשית ובאי ודאות עם כל ההשלכות שיש לדבר הזה. מה שהמועצה ומשרד החינוך נותנים להם, יש להם אבל אין להם חלופה אחרת. הם לא יכולים להחליט, כמו בעיר רגילה, שהם עולים לאוטובוס ומקבלים חלופה. מה שאני נותן להם בבית הספר, במתנ"ס וכו' - יש להם. דברים אחרים אין להם.

תודה. אני מבקש לשמוע את אהרל'ה צור, בבקשה.

אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו את האחריות שלנו: קודם כל אנחנו צריכים לשמור על החיים ואחר כך לשמור על שגרת החיים. אני רוצה לתת צל"ש למי שחשבו קצת קודם, לפיקוד העורף, גם שוש ימין ממשרד החינוך שהכינו לנו את הפלטפורמה של המושג הזה של אוטובוסים ממוגני ירי. התחלנו עם זה בנצרים לפני כחמש-שש שנים, היום זה התפתח וזה נותן מענה יוצא מן הכלל, לא רק למערכת החינוך.

לדעתי צריך לשים את הדגש על כמה בעיות שנוצרו בשטח ויצרו לנו עומס, שאני לא בטוח שנוכל לעמוד בו לאורך זמן. כשיש ישוב אחד סגור, אתה צריך לפזר את התלמידים ואחר כך אתה צריך לעשות שוב את אותו סיבוב לאותו ישוב, שהוא ישוב קצה בדרך כלל. כל הלוגיסטיקה הזאת - איפה לשים את הילדים כך שהם יהיו בתחושה טובה והם לא ירגישו שזורקים אותם לאיזשהו מקום ומצד שני להביא אותם הביתה בשלום - זאת לוגיסטיקה לא פשוטה.

תמריצים למורים - יש לנו בעיות עם מורים ונדמה לי שמשאב כספי נוסף ישכנע אותם בכל זאת לקחת את הסיכון על עצמם. עובדה היא שיש הרבה מאד מורים שלא מוכנים להגיע. כל מערכת החוגים שלנו בנויה על איקס מורים שבאים כל יום וזה איננו.

אתם מציעים להם הסעה ממוגנת ירי?

כן. גוש קטיף יושב על כמה מסדרונות שהם הבעייתיים, הם האיזורים המאוימים וכל הילדים חייבים לנסוע עם מכוניות ממוגנות ירי. היו שבועיים בהם כולם נסעו באוטובוסים ממוגני ירי ואותם אוטובוסים שימשו לכל הצרכים. עכשיו יש לנו שני כלי רכב במוסך. שני כלי הרכב האלה עברו בצורה יוצאת מן הכלל את מבחן הפיגועים, האוטובוס נפגע מבחוץ אבל בפנים הוא חלק לגמרי, אפילו שריטה לא עברה לחלק הפנימי של הזכוכית וזה בהחלט הוכיח את עצמו.

אני מבקש שתהיה איזושהי התייחסות בטווח היותר ארוך לילדים ששומעים בכל יום ירי וזה חלק מהתפקיד שלנו לדאוג להם. זה לא משנה אם יש להם תופעות של הרטבה או תופעות אחרות, אבל הנסיון שלנו אומר שהטיפול על כל ההיבטים הפסיכולוגיים חייב להיות דרך בית הספר.

אתה מכוסה במוסדות החינוך מבחינת פסיכולוגים ויועצים?

לא, אפילו לא מתחיל. הפסיכולוגית שיש לי היום בבית הספר לא מגיעה לקצה הבעיות והצרכים שיש היום בבית הספר.

כמה פסיכולוגים יש היום בכל חבל קטיף?

משרה וחצי. זה מתחלק לגני ילדים ולבתי ספר. יש לי 1,500 ילדים שאני משנע ואני כבר לא מדבר על אלף ילדים שנמצאים בגני ילדים. נדמה לי שגם ההורים צריכים התייחסות מבחינה זו, אבל אני לא בטוח שזה נושא של משרד החינוך. אני חושב שצריכה להיות התייחסות מיוחדת לילדים שעברו טראומה, כלומר כל אותם ילדים שהיו בתוך האוטובוס שנפגע.

יש מומחה בינלאומי בשם מולי להט.

הוא כבר היה אצלנו.

מנכ"לית משרד החינוך צריכה לעזוב ואני מודה לה על נוכחותה.

לסיכום, הנושא של הישובים החסומים חייב לקבל איזשהו התייחסות.

בלהה, אני מציע להתחיל עם הנושאים הפסיכולוגים-יעוציים - מה קורה? איך מתבצעת ההיערכות? האם יש תיגבור או לא?

יש תיגבור מינימלי שהיה לנו עוד קודם. לפני חודש וחצי נתנו חצי משרה לשומרון ורבע משרה לקדומים אבל בסך הכל לא היה תיגבור משמעותי. יש לנו ניוד, יש לנו מרכז מהות למצבי לחץ בשומרון, היתה פעולת הכנה בקיץ וגם עכשיו היתה פעולת הכנה של כל המנהלים להתמודדות עם המצב. בפועל אני מודה שתקנים לא הוספנו ואין לנו מהיכן להוסיף.

אפשר לנייד? מדובר בילדים ששומעים ירי לילה לילה, מדובר בילדים שעוברים לצערי חוויות קשות מאד ואנחנו יודעים לבד שזה לא סרט בטלוויזיה אלא הילד רואה את זה בחיים. האם יש מספיק כוחות שיכולים לסייע אפילו לזמן קצר?

הניוד הוא פתרון אפשרי ובמחוז מרכז יש כונן לעניין הזה אבל יש איתו בעיה. דווקא בתקופה הזאת אנשים לא רוצים אדם זר אלא מישהו שמוכר עליהם מקודם והוא אמון ואמין עליהם. אם אתם אומרים שאתם כן מוכנים לקבל מישהו ממקום אחר, אנחנו נחשוב על ניוד.

תודה. מנהלי המחוזות, דפנה בבקשה.

ביום חמישי האחרון היה כנס של כל היועצים הבכירים של המחוז בברקן במטרה לנסות לשתף את כל הישובים שבשומרון, גם כאלה שלא שייכים למועצה, כמו אריאל, אורנית ואלפי מנשה, במרכז מהות שנותן פתרונות טובים מאד, מתוכננים ומובנים. עד מחר אני אקבל מיקוד הצרכים של הישובים שנאספו בכנס היועצים הבכירים.

בנושא ההסעות - אני מאד מודה לצור על סדרי העדיפויות שהוא הציב וודאי שמירת החיים היא במקום הראשון. בקדימויות שקבענו לעצמנו במחוז קבענו ששגרה זה לא שגרה אלא זו שגרה מיוחדת שבה עצם קיום הלימודים השוטפים הוא הדבר הראשון בחשיבותו שאנחנו דואגים לו. יש חשיבות לכל פעולות הטיולים, מפעלי הספורט וכל הדברים האחרים שצריכים להתבצע, אבל קודם כל אנחנו דואגים שיהיו לימודים והדרכה. באותה מיגבלה שאנחנו נמצאים ועם כמות ההסעות ממוגנות הירי קודם כל אנחנו מסיעים תלמידים ומורים כדי שהתלמידים יגיעו לבית הספר והמורים יבואו ללמד אותם ורק אחר כך את שאר בעלי התפקידים למיניהם, עם כל החשיבות שיש לכך שיבואו מפקחים. חשוב לנו שיבואו מפקחים ומדריכים, זה דבר בעל חשיבות רבה מבחינה מורלית בחדרי המורים ושהשגרה כביכול תימשך, אבל ראשית צריכים להתקיים הלימודים. יש לנו מיגבלה של הסעות, כפי שבנצי תאר, וגם כך לא כל המורים יכולים להגיע בשעה היעודה וחלקם צריכים לחכות עד שהם יוחזרו בתום יום הלימודים. ניתנה הנחיה לבתי הספר לשנות את מערכות הלימודים ולהתאימן למצב החדש.

ביקשנו לקבל רכב ממוגן ירי שבו נוכל לשלוח אנשים בצורה מסודרת אנשים מטעם המכון. למרות זאת היינו כמעט כולנו בכל המקומות, אני הייתי ביום חמישי האחרון בתוך השומרון בלי שום מיגון ירי. זאת החלטה אישית שלי ואני לא יכולה לשלוח אדם בתפקיד לעשות את זה. ביום חמישי הקרוב אנחנו מנהלים כנס מנהלים ומפקחים באלקנה ואנחנו משתדלים להיות חלק מהעניין גם אם אנחנו לא גרים בשומרון. בשוטף אני לא יכולה לשלוח מדריכה או מפקחת לקדומים או למקום שתובע מיגון ירי בלי שיהיה לי רכב מתאים לזה.

הוראות הביטחון של המשרד אומרות שגם מדריכה שנוסעת להדריך בקדומים בציר כפר-סבא קדומים צריכה לנסוע ברכב ממוגן ירי?

ההנחיה שאנחנו נתנו, בשונה ממה שהוצע כאן, היא שהניידות בתוך השטחים היא בהתאם להוראות הצבא. היכן שאפשר לנסוע בלי מיגון - נוסעים בלי מיגון.

הצבא לא מגביל ובנושא הזה אין התניה לנסיעה ברכב ממוגן ירי לפרטים.

אבל לא לאנשים בתפקיד. אני לא אקח את זה על אחריותי האישית.

יש פה קצין ביטחון של משרד החינוך.

שיגידו שהם יכולים לנסוע ושיש להם ביטוח - בבקשה.

אני חושב שבהחלט צריך להתייחס בצורה שונה בין מי שנוסע באופן פרטי לביתו לבין מישהו שהמשרד שולח אותו. אם אנחנו שולחים מישהו בתפקיד - -

אני מוכרח לומר לך שהבנתי שונה. לדעתי עובד מדינה שמשרת את מדינתו, אם הצבא אומר שאפשר לנסוע שם ברכב ממוגן אבנים ולא חובה ברכב ממוגן ירי, אין עם זה בעיה.

על זה אין ויכוח.

אם הצבא אומר שהציר הזה פתוח ואפשר לנסוע בו באוטו ממוגן אבנים ולא ירי, זה בסדר, אבל אם הצבא אומר שהציר הזה מחייב אוטו ממוגן ירי ולא אבנים, גם אני, כשאני שולח עובדים של משרד החינוך, אני אבקש אוטו ממוגן ירי.

הצבא עושה אבחנה, ובצדק, בין הסעה מרוכזת של תלמידים לבין הסעה של אנשים מבוגרים בודדים ואני חושב שהאבחנה פה מאד מאד ברורה.

באותם צירים שהוגדרו כצירים מאוימים, אנחנו מחויבים על פי הנחיות הצבא לנסוע ברכב ממוגן ירי עם תלמידים, קרי הסעות מאורגנות. באותם צירים אין איסור לאזרחי מדינת ישראל לנוע לא ממוגן ירי. משמע: אין לי שום מחסום שעושה סינון ומיון ואומר: אתה, אדוני, לא ממוגן, תעמוד בצד, אתה לא נוסע.

מי קובע את ההנחיות לעובדי המדינה?

כאזרחי מדינת ישראל הם רשאים לנסוע על הצירים האלה ברכב לא ממוגן, אבל בא מפקח פדגוגי ואומר: המעביד, קרי: המשרד הרלוונטי, הוא זה שמורה לי לנסוע לאריאל. אם זה היה מותנה ברצוני האישי, לא הייתי נוסע בכלל. לבעיה הזאת אין לנו תשובה חד משמעית.

בסולם הערכים שלי, אדם שהוא משרת את מדינתו - -

אם כך אומר נציג של משרד ממשלתי, מה יאמר הספק ונותן השירותים?

כמו שנאמר כאן קודם, למעלה מ95%- מהמורים הגיעו לעבודה ואף אחד לא בדק איך הם נסעו. אנחנו מדברי םעל מקרים בודדים של מורים. אמרנו שאנחנו פועלים על פי הנחיות הצבא וזה אומר כך - צירים פתוחים - אין עם זה בעיה. צירים ממוגני אבנים - יש טרנזיטים, אבל יש לנו בעיה במיגבלה מסוימת בצירים שחובה לנסוע בהם עם רכבים ממוגני ירי ואז צריך לראות אם יש להם ביטוח או לא. אם אין להם ביטוח, מישהו צריך לקחת אחריות על זה.

משרד החינוך צריך לקבל הנחיות מהצבא.

לא צריך להפריד בין מחויב ממוגן או לא מחויב ממוגן, כלומר הציר הוא לא הקובע. כן או לא כניסה לאיו"ש, זה כבר ויכוח אחר. לסוגיית הממוגן ירי - כרגע מחויבים רק התלמידים. כשהציר מאוים הוא מאוים לדעתנו אל מול סוגיית הסעות של תחבורה ציבורית ותלמידים. רק לאלה אנחנו מתייחסים כרגע בשל האיום הממשי לגבי האוכלוסיה הזאת. אגב, יש גם אופציה של תחבורה ציבורית ממוגנת ירי באותם צירים.

זאת גם תשובה נכונה.

אני רוצה להעיר לנושא הזה שהבעיה איננה ביטוחית כי לכל עובד הוראה שמועסק על ידי משרד החינוך, לכל פעילות שהוא נשלח הכיסוי הביטוחי תופס גם בעיתות שלום וגם בעיתות מלחמה. נערכנו וגם הנחינו את המחוזות להסתייע במערך ההסעות הממוגנות שישנו ופועל לתלמידים ולא בהיקף קטן. ביקשנו לנסות ולשלב גם מורים ועשינו מהלך נוסף - גם עובדי שירותי חינוך אחרים מוזמנים להצטרף להסעה הממוגנת בתנאי שיש מקום והשעה תואמת. עשינו עוד מהלך - הצענו פתרון של הסעה מרוכזת מאיזור מסוים, שאליו יגיעו המורים בכוחות עצמם, ובציר שחייב הסעה ממוגנת יסעו באוטובוס ממוגן. כמובן שאין למערכת יכולת לתת את זה לפי תכנית אישית של כל מורה. תיקבע על ידי מנהלת המחוז שעה שבה יועמד הרכב הממוגן לרשותם, תהיה הסעת בוקר והסעת צהריים והמורים מוזמנים לקבל את הפתרון של הסעה ממוגנת במערך הקיים ובסיוע הנוסף שנתנו.

הסעת בודדים - בין אם מדובר בתלמידים, במורים או בעובדי חינוך אחרים. אגב, לפני שהגעתי לכאן עלתה סוגיית תלמידים מחוננים, שגם הם צריכים, כמו החינוך המיוחד, לנוע בבודדים.

זה לא בדיוק כמו החינוך המיוחד. תלמיד מחינוך מיוחד שנשאר בבית, אתה יודע מה קורה למשפחה?

בהזדמנות הזאת אני רוצה להדגיש שיש הבדל בין מורים לבין תלמידים שנוסעים בבודדים וזאת בעיית הילדים של חינוך מיוחד עם נכויות, פיזיות או נפשיות, שצריכים רכב יעודי. אם זה ילד שרתוק לכסא גלגלים או ילד שחייב מתקני ריסון ברכב, גם אם יש לי אוטובוס ממוגן לתת לו, הוא לא נוסע בצורה בטיחותית. אין לנו פתרונות לילדים האלה במסגרת הסעה.

הואיל ואחת מהערכות המצב קובעת שהלחימה ביהודה ושומרון לא תסתיים בשבועות הקרובים, האם יש היערכות של המשרד במקרה שהאפשרות הקשה הזאת והלא רצויה תארך חודשים ארוכים? ההיערכות הזאת גורמת למצבים שונים - פתאום צריך לפתוח כיתה בחומש או צריך לתת העשרה וכו'. אני מבקש מדפנה להתייחס גם לזה.

לדעתי פתרנו את בעיית חומש ואני חושבת שאין יותר בעיות מהסוג הזה. אני רוצה להתייחס לחינוך המיוחד כי זאת באמת הקבוצה שנפגעה ואנחנו מנסים למצוא לה פתרון. ראשית, אנחנו נשתדל ככל האפשר לשלב את התלמידים של החינוך המיוחד בחינוך הרגיל, כאשר לקחנו את מאגר השעות של הסייעות במחוז והעמדנו אותו לרשות התלמידים האלה. כמעט כל תלמיד שיוכל להשתלב בחינוך הרגיל יקבל סייעת צמודה אליו בהיקף מלא. אנחנו מיפינו את זה והגענו למצב שבו ההסעות הן דו צדדיות. הסענו תלמידים מהשפלה לשומרון כי היה שם בית ספר מיוחד או כיתה מיוחדת שהתאימה לאותו תלמיד ולהיפך. לאותם תלמידים שלא יכולים להשתלב בחינוך הרגיל, אם בגלל נכויות קשות או בגלל צרכים מאד מאד מיוחדים, נצטרך לארגן הסעה ממוגנת ומסודרת עם כל הצרכים שיש. בכל השומרון מדובר על 15 תלמידים ולהערכתי זה ניתן לפתרון.

ביקשנו ממורות שנסעו מהשומרון לשפלה לצורך הוראה לתת שירותים באיזור שלה על מנת לצמצם את הניידות ואת הצרכים למיניהם, כך שלהערכתי עוד השבוע או בתחילת השבוע הבא יהיה פתרון לכל ילדי החינוך המיוחד בשומרון, ברגע שנקבל את הרכב המתאים.

מישהו עובד על זה?

העניין הזה הוא לקראת פתרון ואני מקווה שמצוקתכם תיענה. לגבי שעות - נתנו הנחיה למנהלי בתי הספר לבנות מערכות שעות מותאמות להסעות. הבעיה עם סדרי העדיפויות היא שברכב ממוגן כזה, שכבר עבדנו על ההכנה שלו יחד עם שוש, שנוסע על ציר אחד ומפזר מורים החל מאלקנה וכלה בקדומים, לא יכול לצאת לפני 8:30 בבוקר מפני שההסעות האלה עסוקות בהסעת תלמידים.

או שבמקביל מתעסקים במיגון אוטובוסים נוספים.

כרגע, האוטובוס הזה שגייסנו אחרי מאמצים רבים, לא יכול לאסוף את המורים אלא בשעה 8:30 באיזור ראש העין, זה אומר שהמורים האלה לא יגיעו לעבודה לפני השעה 10:00 ולכן צריך להתאים מערכות לימודים למצב הזה, שהם באים מאוחר יותר ויוצאים מאוחר יותר.

האם בוטלו השתלמויות המורים?

אנחנו משתדלים לקיים אותן אבל עם הבנה מתאימה. אנחנו לא מחייבים מורים להצטרף להשתלמויות.

תודה. יעקב, בבקשה.

מערכת החינוך במחוז ירושלים מקרית ארבע דרך פסגות ועד דולב ומבקעת הירדן ועד בית אריה מתפקדת מאז סוכות.

אתה אחראי מדרום הר חברון ועד דולב ושילה?

כן, דולב, שילה, בקעת הירדן ועד בית אריה.

המחולות שלך?

כן. גני הילדים שלי והבוגרים נוסעים לשדה אליהו.

בעצם אתה כל יו"ש כולל הר חברון.

מיד עם פרוץ האירועים הוקם חדר מצב בראשות המנכ"לית וקיבלנו כמה החלטות: ראשית לשמור על שגרת החיים בבתי הספר, למעט בהסעת תלמידים ולמעט בהסעת מורים. איך מקיימים את זה? כל ילדי החינוך המיוחד ילמדו במקום ישוביהם. בקרית ארבע יש לנו 15 ילדים, חלקם אוטסיסטים ואפשרנו להם שני מורים, שלוש סייעות, 22 שעות אבל שילמדו במקום וילדים שיכולים אנחנו מצרפים לבתי הספר הקיימים. בנוסף לזה יש קבוצה קטנה של ילדים שחוששים מהנסיעה ולהם אנחנו מוכנים לתת תיגבור במקום הלימודים בבתיהם מחמש עד עשר שעות לשניים-שלושה תלמידים בעזרת המורים במקום כדי שלא יפסידו לימודים.

לגבי מורים - מורה שפוחד לא יסע ויקבל שכר. יש לנו מאגר של שעות מילוי לקחת מורה חלופי. מורה או גננת שבאים בחרדה ושואלים: איך הגעתי ואיך אני אחזור? מכניסים אווירה קשה בגן. אני רוצה לציין שרק שניים-שלושה מורים שלא גרים במקומות הרגישים ביקשו להישאר במקום ישוביהם. רוב המורים נוסעים כולל גננת שנוסעת יום יום ממבשרת לקרית ארבע. אגב, לרוב המורים ניתן לנסוע ברכבים המוגנים של השירות הרגיל כמו לקרית ארבע, להצטרף לתלמידים ואם ההסעה יוצאת בשעה 7:00 ומורה מגיע ב7:30- במקום ב10- אנחנו נממן את השהות הנוספת שלו.

חלק מהמורים מזהים ילדים שנמצאים בחרדה, במיוחד ילדים מקרית ארבע שבאים מחברון. 150 תלמידים נוסעים מחברון לקרית ארבע ברכבים לא ממוגנים מתוך תפיסת עולם, אבל על הילדים האלה עוברים לילות קשים מאד וצריך לעבוד איתם בקבוצות, לתת להם יותר שעות יעוץ או להאריך לפעמים את שעות הלימודים בגלל שההסעה מתאחרת. הצענו, והמשרד עומד לאשר את זה, לתת לכל כיתה שלוש שעות בידי המנהל. ירצה - יעבוד בקבוצות, ירצה - יאריך את שעת הלימודים, ירצה - יתן ליעוץ. אנחנו נעשה את זה רק לחודש אחד ואחר כך נראה מה תהיה ההתפתחות. המפקחים נוסעים לכל המקומות האלה ברכבים מוגנים של תלמידים וגם ברכב מוגן לאבנים וברוך השם הם הגיעו בצורה טובה.

אנחנו נחלק כיתות מאוכלסות למספר קטן יותר, המרכזיות הפדגוגיות בפסגות או בבית אל ייצאו לבתי הספר לתת השתלמות למורים באמצע היום. גן מיוחד שהיה נוסע ממכמש לבית אל, עצרנו אותו ושם נפתח את זה במקום.

המורים היו הבעיה המרכזית עם החרדות שלהם. ברגע שנתנו להם אפשרות לא לנסוע כל יום או להישאר במקום אלטרנטיבי, ההתלהבות היתה יותר גדולה.

יש יועץ או פסיכולוג שמייעץ למורים עצמם?

כרגע חסר לנו רק פסיכולוג בבית אל. בכל המקומות יש פסיכולוג ואני רוצה לשבח את ראשי המועצות שיודעים איך לנהוג בשעת חירום ומאד מאד מתורגלים. אנחנו נקבל גם שעות להשתלמויות בשעות חירום במיוחד בבקעת הירדן, מעלה אפרים ומגילות, שם הם דורשים את זה.

ישר כוח. גד אבוקסיס, בבקשה.

כפי שאמר בנצי, אכן המערכת נערכת בצורה היקפית.

אתה נוסע יום יום מקדומים למשרד לא ברכב ממוגן ירי?

כן, אני נוסע יום יום.

אתה נוסע דרך קלקיליה?

כן. אני מאריך את הדרך בכחצי שעה. כפי שנאמר המערכת שלנו נערכת גם ברמת מטה, יש צוות מטה שיושב יום יום ומדווח על כל מה שנעשה בכל המחוזות.

מי יושב בצוות הזה?

יושבים שם צדקה, אמנון, ציון, שוש ובנוסף לכך יש בכל מחוז מטה שמקושר אלינו יום יום בפרוטוקולים שמועברים בנושאים שמדווחים יום יום לגבי מה שנעשה.

אתה עומד בראש הצוות?

כן. ברור שהפתרונות שאנחנו נותנים היום הם פתרונות, שלא ניתן להחזיק אותם לאורך זמן אם אכן המצב יימשך כפי שאתה אומר. זה ידרוש תקציבים הרבה יותר גדולים ולשם כך יש לנו פגישה שאמורה להתקיים ביום חמישי יחד עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושם נעמיד לפניהם את הדרישות שלנו למשאבים.

אחד הדברים שאנחנו נותנים כפתרון והוא קיבל את אישור צה"ל הוא מורות חיילות. אנחנו יכולים היום להציב מורות חיילות על מנת לסייע לצרכים יחודיים. אתמול שלחנו שלוש מורות חיילות לדרום הר חברון ויש כרגע בקשה ל14- מורות למועצה האיזורית שומרון. בנושא הזה אנחנו יכולים לסייע עוד יותר אם תהיינה בקשות לצרכים יחודיים, למשל העסקת הילדים בשעות אחרי הצהריים, הפעלת תכניות חברה ונוער ועוד. אנחנו מוכנים להעמיד גם מורות חיילות וגם קיבלנו אישור לגבי בנות שירות לאומי. אני יודע שברגע זה יש בקשה גם מאלון מורה לגבי בנות השירות הלאומי והכל יינתן לפי הצרכים של כל מקום. כמובן שהרשויות המקומיות יצטרכו להעמיד דיור עבור הבנות האלה.

בנושא מילוי מקום - יש פתרון זמני והוא לתקצב מורים למילוי מקום לגבי אותם מורים שיש להם בעיה למרות כל פתרונות ההסעות שהודגשו קודם לכן.

בנושא החינוך המיוחד - במקומות בהם לא נוכל להסיע את התלמידים בגלל הבעיה של ההסעה והרכב הממוגן - -

מה יקרה אם זה יקח שנה שלמה? מה יהיה עם החינוך המיוחד? צריך להיערך לתקופה ארוכה.

צדקה ואמנון ישבו מול כל ראשי המועצות ומיפו את כל הצרכים. במושגים תקציביים אנחנו מדברים על סכומים גדולים מאד.

אני חוזר על שאלתי. בצדק קיבל המשרד החלטה שייעשו מאמצים עליונים לא להסיע את תלמיד החינוך המיוחד ולתת לו פתרון במקום. אני מוכרח להגיד שזאת החלטה מאד הגיונית, מקצועית וחינוכית. האם זה פתרון לשבוע, שבועיים או לחודש או שזה פתרון לשנה שלמה?

צריך להכין ולהכשיר רכב ממוגן. זה לא דבר פשוט והוא אורך זמן. קיבלתי אישור מהצבא לכך שלא חייבים להחליף רכב ממוגן אחרי חמש שנים אלא אפשר להשתמש בו עוד מספר שנים נוספות וזאת על מנת שלא יצטרכו היום להחליף אוטובוסים.

יכול להיות שהיערכות של חודש ימים היא טובה ולשנה היא לא טובה. המחשבה צריכה להיות כל הזמן מדורגת, מה נכון לטווח הקצר ומה נכון לטווח הארוך.

כפי שהזכרתי, נעשה מיפוי על כל בית ספר בראשות אמנון לוי ואברהם צדקה. הם הכינו את החומר, הוא יוצג למנכ"לית ביום חמישי על מנת לנסות להשיג משאבים. מה עושים לגבי תלמידים שצריכים ליווי, לאו דווקא תלמידים מחינוך מיוחד אלא תלמידים רגילים שזקוקים לאדם מבוגר כאשר יש ירי או יש אבנים והילדים נכנסים לפאניקה. במושגים של משאבים צריך כמאה מבוגרים מלווים ומדובר בכמה מיליוני שקלים.

גם הטלוויזיה הלימודית נכנסה לפעילות. איש הטלוויזיה הלימודית ישב אצלנו בוועדה, הצגנו את הצרכים שלנו וחשבנו שמן הראוי לפתוח את הערוץ מס' 1 ולהכניס שם תכניות כדי שגם ישובים שאין להם מערכת כבלים יוכלו לקלוט שידורים של ערוץ 23 או תכניות יחודיות שמפתחים על מנת להחזיק את הילדים ולתת אפשרות לבטא את עצמם. המגמה היא להפגיש נוער מישובים אלה עם נוער מישובים אחרים, על מנת שהילדים האלה יוכלו לדבר עם אחרים גם בתוך הישובים וגם מחוץ להם.

תודה רבה. אברהם סנפירי, יושב ראש אירגון ההורים הארצי, בבקשה.

ישר כוח לכל אנשי משרד החינוך, הצבא וכל אנשי החינוך, המנהלים המורים והתלמידים, בהיערכות הקשה שלהם לאור האירועים הקשים שגרמו לסערת רגשות קשות בכל החברה הישראלית. בהחלט יש לברך על ההיערכות המיוחדת גם בשמירת החיים וגם בנסיון לחזור לשגרת החיים. לדעתי יש למצוא פתרון לנושא החינוך המיוחד שהוא בהחלט בעייתי מאד והוא מעבר לבעיה הרגילה של המורים והתלמידים. זהו נושא שצריך למצוא לו פתרון מיידי. אני בטוח שהנוער, שרוצה להיות שותף גם למאמצי החברה וגם לתרום את חלקו בפתרון הבעיות שנוצרו, רוצה למצוא פתרון של סיוע לעניין ולהיות שותף גם בנושאים של חזרה לשגרה. לדעתי צריך לחפש דרכים לחזור לשגרה רגילה בנושאי טיולים ובסיוע לכל מיני מסגרות אחרות כגון קטיף תפוזים, שנדמה לי שזהו הזמן לעשות אותם.

קיימנו סקר באמצעות הרשויות המקומיות, שמבחינתנו עשו עבודה מאד מהירה. אני חייב לציין שזהו סקר שלא נבדק על ידינו מבחינת אמיתות אבל יש לנו תמונת מצב ראשונית שהמשמעות שלה היא מיליוני שקלים.

מיליוני שקלים לשנה? לחודש? ליום?

מדובר על הוצאה לאמצעי ביטחון, כעשרה מיליוני שקלים חד פעמי והכוונה היא לתוספת מיגון, אינטרקום, מכשירי קשר וכן הלאה. יש הוצאה של כשלושה מיליון שקל לחודש על תיגבור האבטחה כולל ליווי האוטובוסים כפי שציין קודם גד ויש עוד הוצאה של כעשרה מיליון שקל על מיגון מבנים.

23 מיליון הם הוצאה חד פעמית ו3.2- מיליון הם הוצאה חודשית שצריכה להיות לאורך כל החודשים.

מתוך 23 המיליון, מעל עשרה מיליון הם למיגון המבנים ואני חייב לציין שזהו סקר ראשוני שלא נעשה לעומק. יכול להיות שיש מבנה רך שכביכול צריך למגן אותו, אבל יכול להיות שהוא לא נמצא בחזית או לא פונה לאיזור מאיים. מכיוון שהיינו בלוח זמנים מאד קצר כל הדברים האלה לא נעשו בצורה מעמיקה אבל על סמך התקציב שיאושר נקבע את סדר הקדימויות.

תודה. אני מבקש מהאימהות לספר מה קורה.

אני לא גרה בשומרון והמועצה שלנו לא ערוכה מבחינת הסעות. יש לי ילד בן 11 שעד היום לא נמצאה לו מסגרת מתאימה באיזור שלנו. ביוזמה מבורכת של נאוה הוקמה כיתה באריאל ספציפית לבעיות הקיימות והילד מוסע לאריאל. מתחילת השנה ראינו בילד שינוי שלא יתואר, היתה קפיצת מדרגה, הילד מאושר והוא שמח ללכת לבית הספר. הוא התחיל להיפתח קצת לנושא הקריאה והכתיבה וזהו ילד שלא קורא ולא כותב ואז החלו האירועים. הילד כבר חודש בבית, אין איך להסיע אותו, המועצה שלנו לא ערוכה מבחינת מיגון ואין רכב ממוגן. בשבוע שעבר ניסו לעשות קשר עם חברת ההסעות הממוגנת של אריאל, אבל החברה דרשה סכום ענק שהמועצה לא יכלה לעמוד בו. ניסו לפנות למשרד החינוך לראות אם אפשר לקבל השתתפות, צעקו: מה פתאום אתם מסיעים ילד מכפר יונה לאריאל? אי אפשר לעמוד בזה, מי נתן הוראה כזאת? בסופו של דבר הסכימה חברת ההסעות המקומית למגן רכב וזה לוקח זמן וכסף ובינתיים הילד בבית.

אין לו אלטרנטיבה בנתניה או במקומות אחרים באיזור?

במשך חמש שנים ניסינו למצוא לו כל מיני מסגרות וכל שנה עברנו ועדת השמה כדי לראות היכן אפשר לשבץ אותו. הוא ילד אינטיליגנט ולא מתאימה לו מסגרת של ילדים עם פיגור, הוא ילד מוכשר ולא נמצאה מסגרת באיזור.

אני בטוחה שהילד הזה הוא בין ה15- שאנחנו מדברים עליהם.

אני מקווה כי אנחנו לא שייכים לשומרון.

כל הילדים שלומדים בשומרון נכללים במיפוי.

שמי יפעת פלד, אני מברקן ואני סובלת מכל הבעיות שתוארו קודם. יש לי ילד שלומד בכיתה א' וילד שלומד בגן המיוחד בקדומים. כשהתחילו המאורעות להסלים סירבנו לשלוח את הילד הקטן ללא רכב ממוגן ירי, דבר שלא אושר עד היום.

איך נוסעים מברקן לקדומים? דרך צומת קסם?

לא. מדובר בילדים מאד מאד צעירים.

לא יותר בטוח לנסוע דרך יקיר לקדומים?

לא, זה רק יותר קצר. מבחינת בטיחות זה אותו הדבר.

זה איום אחר.

בגן בברקן דואגים לסיוע של אדם מבוגר נוסף בגן אבל זה לא איש מקצוע. הילד שוהה במסגרת, יש איזושהי סייעת שנמצאת בגן הילדים אבל זה לא נותן לילדים שום דבר.

אתם מבינים שזה המצב אבל אתם מצפים שהסייעת לפחות תהיה קצת יותר מקצועית.

נכון, גם אם לא יום יום אחרת הילדים לא מקבלים כלום. אם אנחנו מדברים על תקופה של חודש זה בסדר, אבל אם מדובר על תקופה ארוכה, הילדים האלה מפסידים שנים והם בגילאים קריטים.

מעבר לזה, הילד הגדול שלי נוסע לכיתה א'. ההסעות מגיעות יום יום לברקן ב8:30- והילדים האלה לא מגיעים לבית הספר לפני 9:15 כל יום וגם אנחנו מפסידים שעות עבודה. בחודש האחרון עבדתי רק שבועיים ובמקום להגיע ב7:30- לעבודה הגעתי ב9:30-. זהו מצב שלא ייתכן לאורך שנה שלמה.

מתי"ה, מרכז התמיכה לחינוך מיוחד, זהו המענה האפשרי כרגע. יש מרכז תמיכה איזורי שקיים בברקן בתוך משרדי המועצה, אנחנו צריכים עוד קצת למפות ואז אנשי המקצוע יגיעו למרכז התמיכה האיזורי.

המטרה שלנו כאן בישיבה איננה לתת פתרון למשפחה, אלא לחדד את הרגישות של אנשי המשרד באופן ספציפי. התרומה שלנו היא שאנחנו דנים לא רק בשאלות תיאורטיות אלא יש לנו כאן שני ילדים עם בעיות לא פשוטות. גם אם ימצאו איש מקצוע, איך איש המקצוע יגיע לברקן? חשוב שגם ההורים יבינו את כל הצדדים של המטבע ובסופו של דבר אנחנו רוצים לעזור לילדים.

בנות האולפנה רוצות גם לומר משהו?

כן. אני גרה באורנית ולומדת באלקנה. המרחק בין אורנית לאלקנה הוא כעשר דקות נסיעה אבל מאז שהתחילו המהומות נהיה די סיפור לנסוע. כל נסיעה צריכה להיות מלווה בגיבוי של חיילים.

מאורנית לאלקנה צריך לנסוע עם חיילים?

כן, כך המועצה החליטה.

במחסום אורנית זורקים בקבוקי תבעירה?

כן.

אני לא מאמין. אגב, חלק מאורנית הוא בתוך הקו הירוק וחלק על הקו הירוק.

במשך שבועיים הייתי צריכה להשתחרר כל יום שעתיים או שלוש לפני כל התלמידים כדי לנסוע בשיירה עם כל הילדים מבית הספר היסודי וילדי בית הספר היסודי היו צריכים לחכות שעה עד שאני אסיים את הלימודים. נסענו כל יום עם גיבוי של חיילים בתוך האוטובוס ומיותר לציין איך ילד בן שש מרגיש בסיטואציה כזאת. ילדים מפחדים ולמרות שאני לא רואה סיבה לפחד במקום מגוריי, ילד בן שש לא כל כך מבין מה קורה מסביבו. מעבר לזה, הרבה מהפעילות בבית הספר שלי השתבשה כי בית הספר שלנו מורכב גם מפעילות בלתי פורמלית בשעות אחר הצהריים ובערב.

מה עם בני עקיבא?

מעבר לעניין הלימודי, אני מפסידה לימודים והפסדנו טיול ובעשרת ימי תשובה אי אפשר אפילו לנסוע לכותל, זה פוגע גם במוראל. אני יודעת שהתושבים באורנית מאד מזועזעים עכשיו. היתה לנו שכנות למופת עם התושבים בכפר קאסם ועכשיו קשה להתמודד עם זה.

תודה רבה.

אני גרה בשערי תקווה.

גם משערי תקווה לאלקנה צריך לנסוע בשיירות עם הצבא?

לא, אבל זה קצת מפחיד לנסוע בכביש בגלל שהוא ריק. אתה יכול לנסוע בכביש לבד ותעבור קבוצה של ערבים מולך. אין שם שום גורם שיכול לעזור אם חס וחלילה יקרה משהו על הכביש.

בנוגע לפגיעה בלימודי השטח שלנו - אני לומדת במגמת ארץ ישראל וכל הסיורים שלנו התבטלו. אני לומדת בכיתה י"ב ואני צריכה לעבור השנה בחינות בגרות.

אני אייעץ, במסגרת הדיונים לטווח ארוך, גם לחשוב על בחינות הבגרות. שלא יקרה המצב של קרית שמונה או של קו העימות בפעם הקודמת.

אנחנו צריכים להיבחן על זה בחינת בגרות והמגמה מורכבת מישיבה בכיתה ומלימוד וגם מהרבה סיורי שטח שכולם התבטלו ואין אפשרות להשלים אותם אחר כך. המגמה שלנו היא יחידה שהיא גיאוטופ. אני אישית עושה את הגיאוטופ על הר הבית. ברור לי שאין שום פתרון, אבל מכיוון שחצי מהגיאוטופ זה עבודת שטח, אני מבקשת הכרה שאין לי שום גישה לעניין ושהציון שלי לא ייפגע מזה. הציונים נפגעים מזה כתוצאה מכך שאנחנו לא יכולים להשלים את הלימוד שלנו במלואו ורובו עבודת שטח.

בנוגע לבני-עקיבא - אין שום פעילות. המסעות התבטלו בחופש, ההורים לא מוכנים שנוציא את הילדים לטיולים ואין שום פעילות סניפית שהיא מעבר לסניף.

מהרושם שקיבלתי עסקתם כאן יותר בבעיות ביטחוניות וזה מאד מאד חשוב, אבל באלקנה זה פחות נפוץ. אני גרה בבני ברק וכאשר אני צריכה להגיע הביתה זמן הנסיעה אורך כשעה וחצי עם סיבובים לאורנית ולשערי תקווה. כשאני מגיעה אני בקושי מרוכזת בלימודים ומעבר לזה יש גם בעיות כלכליות. ההורים שלי משלמים המון כסף לאולפנה ובנוסף לזה הם צריכים לשלם לי גם לעוד שני אוטובוסים - מפה לפתח תקווה ומפתח תקווה עד הבית. האוטובוסים באים פעם בכמה זמן ואני יכולה לספר על החברות שלי שהן מאד מתוסכלות מכל העניין הזה, עד כדי כך שהן לוקחות טרמפים, דבר שהוא מאד מאד מסוכן.

אנשים שצריכים לשמוע את מה שאמרת - שמעו.

בעניין כביש חוצה שומרון החדש - עכשיו הבעיה פחות מורגשת כי לערבים יש סגר, אין שם מכוניות שלהם ויחסית הכביש ריק עכשיו. ברגע שהערבים יוכלו לחזור לשם הסכנה תהיה מאד גדולה, במיוחד לילדי אורנית וגם לכל התושבים שפוחדים לנסוע בלילה, בחושך. יש שם זריקות אבנים, יש בקבוקי תבעירה ולא נעים לנסוע לבד בכביש עם מיליון ערבים, שאי אפשר לסמוך עליהם שהם לא יעשו כלום. אם המחסום יישאר שם והתלמידים יצטרכו לנסוע לשם כל יום, הבעיה רק תגדל.

אני גרה בשערי תקווה ואני מחנכת של חלק מהבנות שנמצאות כאן. אני חייבת לומר שבבית הספר שלנו המורות הגיעו בהרכב מלא ואני מדברת על ישובים כמו יצהר ופדואל. הם הגיעו במסירות נפש ואף אחד לא היה חסר. הבעיה, כפי שציינו הבנות, היא הפעילות אחר הצהריים, שאנחנו נאלצים לוותר עליה.

נושא נוסף שלא הוזכר כאן הוא המשלחת שיצאה לפולין. חזרנו שלושה ימים לפני ראש השנה והבנות נפלו ישר למאורעות. אני חייבת לציין שהבנות מאד חזקות ומאד רגילות לכל הדברים, אבל התגובות שלהן לכל מה שקורה היו מאד קשות. בשלב מסוים הבנות פנו אליי בחופש ואמרו שהן צריכות לדבר וביקשו מפגש. אני לא יודעת אם אתם מודעים לכך אבל השילוב של פולין עם המהומות היה די קטלני וקשה לבנות.

המורים מקבלים תמיכה מקצועית להתמודדות עם המצב החדש?

אתמול היתה למחנכות שיחה עם ראש האולפנה. זאת לא תמיכה מקצועית של פסיכולוג אבל היועצת קצת מדברת עם הבנות וביום שישי האחרון היה דיון בפורום גדול יותר. עם הבנות שיצאו לפולין קיימנו פגישה נוספת.

צריך להבין שכיום יש 110 אוטובוסים ממוגני ירי להסעת תלמידים לטובת יהודה ושומרון, אחד לבקעה ומספר מצומצם לעזה. בימים אלה, מאז החזרה ללימודים, אני יכול לומר שהמרנו כל דבר לאוטובוס. מימשנו כבר עשרות אוטובוסים ממוגני ירי, חמישה למועצה האיזורית שומרון שקראה נכון את המפה וביקשה למגן חמישה אוטובוסים. שלושה אוטובוסים העברנו ל'אור תורה' אפרת ושניים לגוש עציון. תרגום ההבנות שיוצאו לשטח יגרמו לכך שיצטרכו פי כמה אוטובוסים ממוגני ירי להסעת תלמידים. די אם ייצא נייר שאומר שמספר התלמידים הוא על פי מספר המושבים ולא מעבר לכך, ואני מזכיר את מה שנעשה כבר מזמן בעזה, שלא נוסעים יותר מארבעים תלמידים.

לא נכון, לא עומדים בזה. היתה הנחיית אלוף ולא עמדנו בזה.

אני יודע מה היתה הנחיית האלוף, אני יודע שניסו לממש את זה באיו"ש ולאור האירועים דאז נאמר: לא יהיה? לא צריך. נכון להיום ההנחיה אומרת שכמספר המושבים באוטובוס ולא מעבר לכך. על פי חוזר מנכ"ל שלושה ילדים עד גיל 14 על מושב כך שבמקום שבעים ילדים נוסעים כחמישים ילדים.

בנוגע לצירים שהוגדרו כמאויימים - אותם צירים שמחייבים מיגון, הגדרנו אותם ומיפינו אותם. גם כשיהיו פחות מעשרה תלמידים בהסעה נחייב בהסעה ממוגנת ויש לזה השלכות כספיות כבדות, כפי שאני מבין. אני חייב לציין שנעשה תמחור לדברים.

אתם, כמובן, נותנים זמן להיערך למצב.

כמובן, כמובן. הסעיף השלישי הוא שכל אוטובוס ממוגן ירי שעומד, אם ניתן לנצל אותו לציר שלכאורה לא הוגדר כמחוייב מוגן ירי, שלא יעמוד אלא יסיע ילדים. אם הדבר היה תלוי בצבא, אני מעריך שהצבא היה אומר שכל מה שנע ביהודה ושומרון צריך להיות ממוגן ירי.

עוקף יריחו מחייב היום ממוגן ירי?

בקטע של אעוג'ה נוסעים ממוגן ירי. בקטע הכביש הזה מעבירים תלמידים לאוטובוסים לא ממוגנים.

מה שאתה אומר הוא זה: בא אוטובוס, נוסע עד אעוג'ה, התלמידים יורדים, נותנים להם ממוגן ירי, משם הם עוברים לאוטובוס אחר וכו'.

האמת היא שצריך להתמודד גם עם הנושא הזה כי צריך להבין שהבעיה היא בשיטת ההפעלה של האוטובוסים. בניגוד ליהודה ושומרון, בבקעה הדבר שונה.

יש שם מאה משפחות.

אני רוצה להמשיך. בתחבורה הציבורית יש כיום שבעים אוטובוסים ממוגני ירי והדבר לא מספק. לגבי הטרנזיטים אני חייב לומר שיש פתרון טכני, הוא קיים. רכשנו עכשיו שני מרצדסים ומ24- מקומות יורדים ל11- בעקבות המיגון וניתן יהיה להסיע תלמידים. רכשנו אותם עבור הישוב היהודי בחברון אבל מתוך מגמה לשים אותם בצירים אחרים כי שם, כנראה, ימשיכו להתנגד. הפתרון הטכני קיים, הוא מחייב נהג אוטובוס ושיטת הפעלת הטרנזיטים כיום היא שיטה של חאפרים. בעצם כל אחד בבוקר עושה הסעת תלמידים, בצהריים מביא מזון למכולת וזה בעצם אותו הרכב. אני צופה קושי אדיר בהפעלת טרנזיטים ממוגני ירי לכשיהיו, אבל זה נושא שצריך יהיה להתמודד איתו.

אני חייב להעלות פה את הסוגיה של אותו ילד שצריך לנסוע אבל לכאורה לא זכאי על פי נהלי משרד החינוך. כאלה לא חסרים באיו"ש, גם כאלה שמגיעים ללמוד באיו"ש ובכוונה אני מביא את הדוגמה של 'אור תורה' שמסיע בשל שיקולים של ההורים. מגיעים מירושלים או מכל מיני מקומות לאפרת ועכשיו הם מיגנו את האוטובוסים.

מירושלים לאפרת נוסעים ממוגן ירי?

מי שלא הבין את זה טרם האירועים מיגן את האוטובוסים שלו בשבוע האחרון. מי שסרב עד היום בשל בעיות של עלויות, אור תורה באפרת, והיום הרב ריסקין הבין שאין ברירה. לכן, כשאומרים פה שהעלות היא של 23 מיליון שקל חד פעמי, אני מבקש להזכיר שזה לא כולל את האוטובוסים.

לא רק אוטובוסים אלא הסעות בכלל.

אגב, אני מבקש לשים לב שאוטובוסים ממוגני ירי לא מוגנים מלמטה או מלמעלה. מי שחושב שזה נותן פתרון למינהרות עושה טעות ומוביל בטעות את כל המערכת.

הפתרון בדרך.

כדי שלא נצא באווירה אופטימית מדי, יש בעיות בנושא ההסעות שהן בעיות לוגיסטיות, שקשורות בהנחיות מחמירות של המערכת הצה"לית ביטחונית או של גורמי הביטחון במשרד החינוך והתרבות. יש מערך של דרישות שבאות מהרשויות המקומיות ועכשיו אנחנו בודקים אותו.

מה הוא לוח הזמנים לתשובות? הייתי שבע רצון לשמוע את ראשי הרשויות מדברים באופן כל כך טוב על המשרד, אבל בינתיים אין תשובות. מה הוא לוח הזמנים לפתרון הבעיות?

את הפתרונות שיכולנו לתת באופן מיידי מבלי שיש פה העמסה תקציבית - נתנו. יש בעיות אחרות שהן לוגיסטיות ולא בטוח שאפשר יהיה למצוא להן פתרון וחלק הן בעיות תקציביות, שאם לא יעמדו לזכותנו המשאבים, לא נוכל לתת פתרונות. הפחתת מספר ילדים באוטובוס - זה יכול להוסיף עוד שליש של מסלולי הסעה או לשבש את מערך הלימודים בכלל. אנחנו צריכים שלושים מיליון שקל רק להסעות ממוגנות ירי נכון לעכשיו.

סוגיה שניה היא החובה להסיע גם פחות מעשרה נוסעים ברכב ממוגן ירי - זאת העמסה נוספת. יש אפשרות לתת לה פתרון בכך שאנחנו מרחיבים את שעות הפתיחה, החל מ7:00- בבוקר ועד 9:30, לעשות את זה ביותר סבבים במצב הקיים.

אז יש לך בעיה עם המחיר.

אין לנו אפשרות מיידית להגדיל את צי האוטובוסים הממוגנים כי יש פה בעיה של תקציב פיקוד העורף לחלק של המיגון ויש תקציבים של חברות לפיתוח לרכישת האוטובוסים. בכל מקרה זה ודאי לא מענה מיידי.

סוגיה נוספת ששלמה נגע בה - יש לנו מערך הסעות של הסעות שלא מאושרות על ידי משרד החינוך, כלומר הן מתבצעות על דעת ההורים או על דעת הרשות המקומית. עד היום הם נסעו בהסעות רגילות והיום נדרש רכב ממוגן. הגופים האלה אינם מסוגלים לתת מענה לוגיסטי או מענה תקציבי. אולי הרב ריסקין יכול לתת פתרון כי יש לו משאבים, אבל יש עשרות אחרות שאין להם כתובת למי לפנות. כל החינוך המוכר שאינו רשמי שנסע עד היום ללא מיגון, הצענו לו פתרון שילובי בתוך מערך ההסעות הקיים. זאת פעולה שכרגע הנחינו את המחוזות על פי הוועדה בראשותו של גד והדיון עם שלומית.

שתי סוגיות נוספות שחשוב שהוועדה תרשום לעצמה - ליווי מבוגרים בהסעות ממוגנות ירי. אני בהחלט מבינה את הדרישה במקרה של פיגוע, כאשר יש אנדרלמוסיה שלמה, הנהג לא יכול להשתלט וצריך שיהיה שם מישהו נוסף. להערכתנו מדובר בכמאה מלווים מבוגרים, כפי שגד ציין, ואין לנו כרגע הערכות כספיות.

יש לנו דרישה גם של הורים וגם של הרשויות למלווים בחינוך המיוחד, שלא חל עליהם החוק של הסעה בטיחותית, ילדים עם ליקויי למידה וכו'. גם ילדים שיש להם מלווים רוצים את הליווי ליום שלם, לא רק להסעת בוקר וצהריים אלא שהמלווה יהיה צמוד לכל מקרה שיידרש.

תודה. אני חושב שתמונת המצב ברורה ואפשר לסכם את הדיון כך:

ועדת החינוך והתרבות רשמה לפניה את ההיערכות של משרד החינוך למתן פתרונות למערכת החינוך ביהודה, שומרון ועזה על רקע המצב הביטחוני המיוחד.

הוועדה צריכה לחזק את ידי המורים, ההורים והתלמידים יחד עם המועצות האיזוריות ומשרד החינוך על המאמצים ועל העמידה ועל קיום מערכת החינוך חרף התנאים הקשים.

אנחנו חייבים לקבל כהחלטה שמשרד החינוך מוכרח בפרק זמן סביר של שבועיים-שלושה להגיע להגדרות יותר מדויקות של המשאבים, לתת תשובות מה ניתן, מה אפשר ומה אי אפשר ולקבוע לוח זמנים. אי אפשר לחיות כל הזמן רק מאווירה טובה שקיימת כרגע. נכון שניתנו פתרונות מיידיים אבל צריך לדעת מה הוא לוח הזמנים.

משרד החינוך צריך לתכנן פתרונות ארוכי טווח למקרה, חס וחלילה, שהמצב הביטחוני יתארך. לגבי החינוך המיוחד - ועדת החינוך והתרבות רושמת בפניה את ההיערכות ומבקשת שבתכניות המשרד לטווח היותר ארוך תינתן תשומת לב מיוחדת לפתרונות לגבי החינוך המיוחד. אין ספק שההיערכות תחייב משאבים נוספים, גם לאור מה שאמר נציג פיקוד המרכז, מה שאמרו מנהלי המחוזות וראשי המועצות האיזוריות. בוודאי הוועדה תעמוד לימין משרד החינוך והתרבות כדי שיינתנו הפתרונות התקציביים הראויים למערכת החינוך ביהודה ושומרון, שבאמת עומדת במצב לחימה ישיר. אתה מסתכל על שני החברים שיושבים כאן ואני חושב מה עובר עליהם ועל התושבים שלהם יום יום. אתה שומע את כל זה ברדיו ורואה בטלוויזיה או רואה את אהר'לה צור אומר: אוטובוס במורג שסיים לעשות סבב תלמידים והוריד שתי תלמידות חטף מטען וירי. אני רואה את בנצי וחושב על כל התלמידים שעושים את כל הסבבים הארוכים שלהם בישובים מבודדים. אני באמת חושב וללא ספק זה על דעת כולם, שצריך לחזק את התושבים, את התלמידים, את ההורים וגם את המורים שעושים שם מלאכת קודש.

ועדת החינוך והתרבות תמשיך לעקוב אחר ביצוע תכניות בשטחים ואנחנו מבקשים שתוך שלושה שבועות יוגש לנו עדכון לגבי ההחלטות בסוגיית המשאבים ובסוגיית לוח הזמנים. אני בטוח שתעדכנו ישירות את המועצות האיזוריות ואם לא, אנחנו נעדכן אותם כמובן.

אני מודה מאד לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.

a