פרוטוקולים/ועדת חינוך/928

1
ועדת החינוך והתרבות
25.7.00

פרוטוקולים/ועדת חינוך/928
ירושלים, ה' באב, תש"ס
6 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 149
של וועדת החינוך והתרבות
מיום שלישי, כ"ב תמוז התש"ס (25 ביולי 2000), שעה: 10:30

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
יהודית נאות
איוב קרא
ראובן ריבלין

השר חיים רמון

פארס אלקסיף נציג צד"ל
סעד יוסוף עיסא נציג צד"ל
עבדאללה דאהר נציג צד"ל
האשם נאזם נציג צד"ל
מישל סאקר נציג צד"ל

אליעזר ארט מנהל חברה מינהל ונוער במחוז חיפה,
משרד החינוך והתרבות
יעל פרבר מתאמת השר לכנסת ולממשלה,
משרד החינוך והתרבות

יינון עמית רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

שלמה לוזון מנכ"ל האגודה למען החייל

רחל פולקנפליק מופקדת על תיק החינוך, סגנית ראש העיר, נהריה

שמוליק ויינפלד המינהלה הביטחונית לסיוע
מירי שדר המינהלה הביטחונית לסיוע

יובל צלנר עוזר השר

יהודית גידלי

דרורה רשף

חינוך לילדי צד"ל



חינוך לילדי צד"ל

בוקר טוב. למרות שאנשי המינהלת עדיין לא הגיעו, אני מציע שנפתח את הישיבה.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדת החינוך והתרבות בעניין החינוך לילדי צד"ל. אני בראש וראשונה מקדם בברכה את חברינו מצד"ל. בראשם עומד פארס אלקסיף שהיה מח"ט הגזרה המערבית. את חלקם ביקרנו בנתניה.

כמו כן אני מקדם בברכה את השר חיים רמון.

הואיל ויש לנו פחות משעה לישיבה, אנחנו נתחיל, ישר ולעניין.

הוועדה ביקרה את המתחם בנתניה, ששם נמצאים כמה מאות ילדים, נדמה לי שכארבע מאות ילדים מתוך כאלף ארבע מאות בגילאי החינוך. לנגד עינינו הצטיירה התמונה הבאה: אף על פי שהמשפחות הגיעו בעשרים ושלשה במאי, מלבד פעולות הפגה לילדים כמו ביקור בגן חיות ופעולות הפגה חיוביות נוספות, הילדים לא התחילו ללמוד בצורה מסודרת. הם, כמובן, עזבו מרגע לרגע את ביתם, ילדים בכל שלבי החינוך, מגיל שלוש, דרך גני ילדים, כולל סטודנטים שעזבו מרגע לרגע.

אתם, רבותי, מודעים למגבלות הצילום של החברים מצד"ל? לא מודעים? אז החברים מצד"ל מבקשים לא להיות מצולמים ואני מבקש לכבד את בקשתם. יש כאן חמישה אנשים, השניים האחרונים והשלושה האלה, שאנחנו מבקשים לא לצלמם. פניהם לא ייראו.

התמונה שהצטיירה היא שהמשפחות, כמו שאתה יודע, גרות בתנאים קשים, בחדרים בבתי הארחה והילדים לא התחילו את מסגרת הלימודים, שזאת אנחנו רואים כזכות אלמנטרית. ציינו, שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, ילד של עובד זר בלתי חוקי מתקבל ללימודים במדינת ישראל מהיום למחר ואנחנו מתגאים בזה, כי האמנות הבינלאומיות מדברות על כך שילד זכאי לשני שירותים בלי שום קשר למה עושים הוריו. האחד הוא חינוך והשני זה בריאות. מדינת ישראל יכולה, אגב, להתגאות בשירותים האלה. רק לפני שבוע קראנו שהגיעה קבוצה מצ'צ'ניה שביניהם היה רק יהודי אחד ומדינת ישראל מיד קיבלה אותם, מיד קלטה אותם. גם מבוסניה במלחמה קלטנו קבוצה. לכן זה די תמוה שמדובר פה ב 1400 ילדים שאין להם ידיעה מה עומד לקרות אתם. אין החלטות וכששאלנו מה קורה עם התקציב, אמר לנו נציג המינהלת הביטחונית שהוא לא יודע. הוא יודע רק דבר אחד: שהתקציב לחינוך לא יבוא מהמינהלת הביטחונית.

האגודה למען החייל, שנציגה נמצא פה ושזכתה, אגב, להרבה שבחים מאנשי צד"ל על האירוח שלהם במתקני האגודה, אמרו: זה לא עניין שלנו. היו שם נציגי צה"ל, צה"ל אמר: זה לא עניין שלנו. היה נציג משרד החינוך והתרבות שאמר: אם רוצים שנקלוט אותם, שיתנו לנו תקציב. הרגשנו שילדי צד"ל נופלים בין השולחנות ואין שום ידיעה מה עומד לקרות אתם.

אני לא צריך להסביר, שהילדים נמצאים בטראומה. נקרעו תוך יום אחד מבתיהם, עברו לסביבה לא ידועה להם, חיים בחוסר וודאות, חיים בתנאי לחץ עם המשפחות, כל אחד מבין גם את הנזקים הנפשיים. ההורים, אגב, לא התחילו אולפנים - שוב, כל מי שמגיע לארץ מגיע לאולפנים למבוגרים - הם לא התחילו אולפנים, גם לא לנשים. נראה שכאילו מערכת החינוך עומדת אין אונים: איך קולטים 6500 אנשים שמתוכם 1400 ילדים?

לכן נזעקנו, אדוני השר ואני מודה לך שהסכמת להשתתף בישיבה, דבר שמלמד באופן חיובי שלממשלה יש עניין חשוב לראות מה ניתן לעשות. נמצאים פה נציגי משרד החינוך ונראה איך ניתן לפתור את הבעיה.

תודה. אנשי צד"ל הגיעו לארץ בדיוק לפני חודשיים.

אני מתנצל, אבל חבר הכנסת איוב קרא צריך לעזוב ומבקש לדבר ראשון, ברשותך.

אם העובדות לא ישנו את מה שהוא יגיד, אז שיגיד.

אני מתנצל. אני צריך להיות ברמת גן באותו נושא.

אני רוצה לומר ראשית כל, שהשר רמון עושה, עד כמה שהספקתי לדבר אתו בנושאים שקשורים לצד"ל, לטובת העניין.

יש לי קודם כל בקשה, שארבעת האנשים שנפלטו מלבנון ויושבים במעצר בית, האחרונים שדיברנו עליהם, יטופלו. הם יושבים במעצר בית במקום לשחרר אותם ולהכניס אותם, כמו שהבטחת, למקלטים של הועד למען החייל.

אני רוצה לומר שאנשי צד"ל – אני לא אוהב לקרוא להם פליטים כי זו מילת גנאי בעיני - אנשי צד"ל הם חלק אינטגרלי ממדינת ישראל. אין לנו ולא צריך להיות לנו ספק שיש לטפל בהם כמו שראוי לטפל, כנדרש, באזרח ישראלי לכל דבר. בנושא חינוך, במקרה הזה.

אני הולך לרמטכ"ל כרגע - ובגלל זה ביקשתי את רשות הדיבור – בקשר לנושאים שקשורים ל 2200 איש שעצורים בביירות וגם בנושאים אחרים, הקשורים לאנשים שנשארו בתוך לבנון. אין לי ספק שקשיי הקליטה מופגנים ורואים אותם בכל מקום, אבל העם בישראל, העם היהודי במיוחד, שעבר טראומות דומות, צריך להתחשב ולתת "פוש" גדול. כל אזרחי ישראל צריכים להתגייס כדי להיות דוגמה בסיטואציה הזאת שנקלעו אליה ידידי ישראל. אני קורא לשר חיים רמון, קורא לממשלת ישראל, להתעלות מעל כל שיקול פוליטי ולדאוג להם. כל הצעקות שנשמעו משלומי לא מביאות תועלת לאף אחד במדינה הזו. האנשים האלה, מספיק שהם חלוקים בתוך המשפחות שלהם. חלק בלבנון, חלק פה, אין שום סיבה לדכא אותם עוד יותר. צריך לתת את ה"פוש" האפשרי, כדי שהאנשים האלה ירגישו טוב ואני בטוח שבמקרה הזה, השר רמון שממונה על הנושא, עושה את מירב המאמצים לטובת העניין. אבל, הממשלה והעומד בראשה צריכים ללכת באותו קו.

יש לי הרגשה שיש פה פספוס. מי אשם פה? אני לא רוצה להטיל אשמות, אבל יש פספוס וצריך לתת הרגשה טובה וללכת בכיוון שלא יהיה הפספוס הזה.

ישנם עוד הרבה אנשים שלא מצאו את מקומם בכלל, בשום תחום, במדינת ישראל. הם חיים בהרגשה רעה מאד ומאשימים את מדינת ישראל - אני חושב שמדינת ישראל לא ראויה לאשמה הזו - וממשלת ישראל צריכה לתת את הדעת מהר ככל האפשר ולפתור את בעיות החינוך, התעסוקה, השיכון, הרווחה וכל מה שסביב להם. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא, שהוא ראש השדולה למען חיילי צד"ל כאן בכנסת.

השר חיים רמון, בבקשה.

כבוד היושב ראש, תודה לחבר הכנסת איוב קרא שבכל עניין שמגיע אליו והוא מביא לידיעתי, אני מנסה לפתור אותו ואני מודה לו על כך.

מכיוון שהנושא בוועדה הזו זה נושא החינוך, הרי שאני אינני יכול – וגם אינני רוצה - להיכנס לנושאים אחרים, למרות שקשה לנתק.

הגיעו לארץ לפני כחודשיים ויומיים קרוב לששת אלפים אנשי צד"ל, סך הכל כאלף שמונה מאות משפחות. יש שם סדר גודל של בין 1500 ל 2000 ילדים שצריך לתת להם מענה.

כמובן שהימים הראשונים היו ימים מאד בעייתיים, אבל דווקא בימים הראשונים, מבחינת הילדים, ניתנה תעסוקה מאד אינטנסיבית כי היתה התנדבות מאד משמעותית של הרבה גורמים אזרחיים, כמו תנועות נוער וכדומה והילדים טופלו על ידם. בסיור שערכתי שלושה – ארבעה ימים לאחר שהם הגיעו, שבוע לאחר שהגיעו, באתי במקרה למקום וכל הילדים היו בהפעלה והיתה פעילות.

לאחר מכן רוב הפעילות נעשתה על ידי האגודה למען החייל שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל, מבלי שהובטחו לה כל אמצעים. עכשיו יש, כמובן, ויכוח תקציבי עם האוצר על כך. הם הלכו ופעלו ונתנו מענה עד כמה שהאגודה למען החייל יכולה לתת מענה לילדים. הם לא גוף חינוכי מקצועי, הם לא יודעים לעשות את זה והם עשו כמיטב יכולתם, באמת, בצורה הכי טובה שיכולה להיות. זה גם עלה להם לא מעט כסף וכמובן שעכשיו, האוצר, לאחר שהם כבר הוציאו את הכסף הזה, מתכחש להוצאות שהם הוציאו והם צריכים להתדיין על הכסף.

בתחילת יולי, לאחר שלצערי כל הפניות שלי למשרד האוצר ולמשרד החינוך, שישבו ויסכמו את הפעלת הקייטנות והאולפנים עלו בתוהו, התקיימה ישיבה בנושא. משום מה הם לא הצליחו להיפגש עד אז והיה ברור שמשרד החינוך, כפי שהבהיר, לא יוציא שקל מתקציב המשרד, אלא הוא מצפה ובצדק, לקבל את התקציב ממשרד האוצר כחלק מההוצאות של קליטת אנשי צד"ל בישראל.

התקיימה ישיבה ביום רביעי החמישה ביולי, בתחילת הקיץ. ברור היה מה שאמר יושב ראש הוועדה במאמר מוסגר, שלקלוט אותם לבתי ספר בסוף שנת הלימודים, זה היה בלתי אפשרי. אף אחד גם לא ציפה לכך והילדים גם לא היו הולכים. הכוונה היתה לתת להם בחודש הראשון את מה שעשתה האגודה למען החייל ולקראת חודשים יולי אוגוסט לקלוט אותם במסגרת של קייטנות ואולפנים. זו היתה התכנית המקורית.

כפי שאני אומר, עד החמישה ביולי, לצערי, הפקידות של משרד החינוך והפקידות של משרד האוצר – לא חשוב כרגע מי אשם – לא הצליחו להגיע להבנה בעניין הזה. בחמישה ביולי קיימתי ישיבה. הוריתי לאגודה למען החייל להפסיק את כל הפעילויות שלה אם היא לא תתוקצב לאלתר מהאוצר מכאן ולהבא. כמובן שתחת האיום הזה האוצר מיד תיקצב את האגודה. כמובן שעל העבר הוא משחק אתה, אבל מהיום שהודעתי לאוצר שאם הם לא יתקצבו את הפעילות של האגודה למען החייל אז מאותו יום ראשון היא תפסיק כל פעילות, כמובן שהכסף הזה ניתן מיד והוא מוזרם.

אני חשבתי שהפעילות של האגודה למען החייל איננה מספיקה ואיננה טובה דיה. הם עושים את הכי טוב שהם יודעים, אבל זה לא מספיק כי זה לא תפקידם. בחמישה ביולי קיימתי ישיבה. בסיכום הישיבה אני מבקש ממשרד האוצר להעביר את התייחסותו לתכניתו של משרד החינוך להפעלת קייטנות ואולפנים עד לסוף השבוע - זאת אומרת, שתהיה הכרעה – וביום ראשון - הכוונה היתה ביום ראשון התשעה ביולי, נדמה לי - היו צריכים להפעיל קייטנות ואולפנים על פי תכנית משרד החינוך.

זה היה יום הביקור שלנו בנתניה.

אז היה צריך להפעיל. זה מה שהיה הסיכום. כמובן ששר בישראל שמסכם על דעת משנה לאגף תקציבים, אין לזה שום ערך. התחילו לשחק עם העניין ואז ראו שהתכנית שהוגשה על ידי משרד החינוך נראתה להם יקרה מדי, אז הם אמרו: אנחנו מעדיפים את האגודה למען החייל. אני אמרתי להם שאני לא מעדיף את האגודה למען החייל , כי היא לא יכולה לתת מענה מבחינה חינוכית.

אני מספר את זה לחברי הוועדה כי אני חושב שראוי שחברי הוועדה ידעו. כשאני מעביר ביקורת על איך מתנהלים עניינים בבירוקרטיה הממשלתית, אז עד עכשיו נמנעתי מלפרט. עכשיו אני חושב שראוי שהציבור יידע איך מתנהלים עניינים במדינת ישראל.

נכון, שבסוף יש אחריות. אני אומר כל הזמן לפקידי האוצר: בסוף לא אתכם מזמינים לוועדת החינוך לתת דין וחשבון ציבורי ומי אחראי באופן ציבורי, אלא מזמינים אותי ואני נושא באחריות הציבורית. וכיוון שאני נושא באחריות הציבורית ואין לי סמכות, אז כאשר אני אבוא ואפרט את האחריות הציבורית שלי, אני אפרט אותה עד תום ואני אטיל את האחריות בדיוק, כדי שהציבור יידע בדיוק.

תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני אומר: זה המצב. נכון שמי שנושא באחריות זה לא הפקידות אלא מי שמאפשר לפקידות להתנהג כך. אני הערתי את זה לנציגת אגף התקציבים בישיבה שהתקיימה יותר מאוחר. למה סיכום שנעשה על דעת שר ומשנה לאגף התקציבים לוקח שלושה שבועות עד שהוא מתבצע, כאשר כתוב בסיכום שלושה ימים?

כמובן שלא קיבלתי תשובה. קיבלתי הנהון ראש ובזה זה הסתכם. אני כמובן ביקשתי לכתוב מכתב לשר האוצר, פשוט שיידע, On Record, מה קרה.

בקיצור, השהו את הדברים. העוזר שלי לענייני צד"ל, יובל צלנר, היה מצלצל לאגף התקציבים בערך כל יומיים ושואל מה עם הסיכום. זה לא שנכתב סיכום והלכתי לנוח, אלא ביקשתי מעקב, וכל יומיים שלושה היו אומרים כן ואומרים עוד יום ואומרים עוד יומיים ואומרים עוד שלושה ובסופו של דבר התקיימה ישיבה נוספת ב 18 ביולי, כי זו הדרך היחידה לעבוד. כמובן שעד אותה ישיבה לא היתה לי תשובה, למרות שדובר על שלושה ימים ובאותה ישיבה ביקשתי שהעניינים יגמרו ושזה יתחיל ב 23 ביולי. הם הסכימו. כמובן שהם עושים הכל על מנת להרוויח עוד כמה פרוטות ועוד כמה גרושים. העניין הסתיים ויש סיכום בין האוצר לבין משרד החינוך שכל נושא הקייטנות והאולפנים – ואני אפרט אותם – יתחיל בראשון באוגוסט, מתוקצב על ידי משרד האוצר.

הסיכום הוא שהחל מהראשון באוגוסט יתחילו לפעול קייטנות שתפעיל החברה למתנ"סים בפיקוח והדרכה של משרד החינוך. יש פירוט מלא. אני מציע שמשרד החינוך יפרט את זה. זה לא תפקידי. אני רק אומר: במקביל יתחילו לפעול אולפנים לאוכלוסייה הבוגרת במתכונת דומה. עלות כל הפרוייקט לחודש אוגוסט בלבד, לפחות במה שקשור לילדים, הוא כארבעה מיליון ש"ח. אני מצטער ומתנצל בפני הוועדה, שבמקום שהדבר הזה יתחיל בשבעה ביולי במקרה הכי גרוע, הוא מתחיל בראשון באוגוסט בגלל שכך מתנהלת, לצערי הרב, הבירוקרטיה הממשלתית. גם זה לא נכון, מה שאני אומר? ככה נמסר לי מאגף התקציבים.

זה נכון, רק שארבעת מיליון השקלים כוללים גם את האולפנים.

כן. אני אמרתי.

אני לא הבנתי אותך. חשבתי: איך ארבעה מיליון שקל רק לקייטנות?

אמרתי שארבעה מיליון זה כולל אולפנים. יש סיכום ישיבה בנושא אולפנים וקייטנות לאנשי צד"ל מיום 20 ליולי 2000.

אמרו לי שהמשרד דרש שמונה מיליון.

כאשר מסכמים, אני לא מתווכח עם סיכומים. יש לי גם דעה על סוג הסיכומים האלה ועל הדרך שבה זה מתנהל. אני הבנתי שדעתי די ברורה על איך שמתנהלת הבירוקרטיה בישראל.

כבוד השר, אתה לא מרגיש חלק מהעניין?

לא. ממש לא. אני מרגיש חלק, אני רק לא יכול לשנות. יותר ממה שאני עושה לשנות את זה, אני לא יכול לעשות.

כולנו חלק מהעניין.

נכון. מה אני יכול לעשות? אני לא שר האוצר, אני לא שר החינוך, אני לא יכול לתת הוראות לאנשים שלהם. את לא היית פה בהתחלה, גם סיכומים שנעשים עם אנשי האוצר מופרים בצורה תמוהה. כשמסוכם על דעתם שתוך שלושה ימים עניין ייפתר והוא נמשך שבועיים בלי שום סיבה, רק משום שבכל יום שעובר הרוויחו את הקיץ, אז ככה זה עובד. כל מה שאני יכול לעשות זה לכתוב מכתב חריף לשר האוצר ולמחות על העניין הזה. אני מתנצל על כך, אבל זו הדוגמה לדרך שבה הדברים מתנהלים, לא רק בתחום הזה. אחר כך, כשאני מדבר על כך בפומבי, מעירים לי ושואלים מי מנהל את העניינים.

תאמיני לי שאם לא הייתי לוחץ יום יום על העניין הזה, הקייטנות היו מתחילות לפעול בראשון בספטמבר.

ואז כבר לא היה בהן צורך.

זה היה הרעיון. הרי לא היתה שום סיבה בעולם – אני לא יכול לריב על ימים – שיש סיכום שהוא מה 20 ליולי, שאומר שמשרד החינוך יכול לפעול מהיום למחר ובסוף מתחילים להפעיל אותו לא מה 23 ביולי, אלא מהאחד באוגוסט. שום סיבה שבעולם. אבל, כשיש גסות, יש אטימות לב וגסות, כשמסתכלים על כל גרוש בפרוטות, בפרוטות, ככה זה נראה. אחר כך אנחנו מדברים גבוהה גבוהה וככה זה נראה בשטח. אני הוריתי פעם ופעמיים ואני לא יכול לעמוד בזה. מה אני אעשה? מבחינתם סיכמו? סיכמו.

הסיכום הוא כפי שאמרתי.

אומר לי פה נציג האוצר, שבכפוף לביטויים של גסות לב וכל הדברים האלה, הוא נוטש את הישיבה.

הוא יכול לנטוש את הישיבה.

למה? למה אתה נוטש? בגלל שהוא מדבר אמת? למה? אתה לא יכול לנטוש ישיבה.

אינני יכול לענות, בכפוף להוראות התקשי"ר וכיוון שאני לא חושב שהנושא הזה הוא רלוונטי לדיונים לגבי תכונות אישיות של פקידים, אז אני נוטש.

אבל זה לא שייך אליך. זה לא אישי. עם כל הכבוד.

לא מדברים עליך. מדברים על האוצר. גוף ערטילאי חסר כסף.

אגב, הוא לחץ עלי כל הזמן להשתחרר מהישיבה.

יש דוגמה. נתתי לכם דוגמאות. יש סיכום ישיבה, שתוך שלושה ימים מסכמים עניין, כי כולם יודעים…

זה לא כל כך פשוט. תהיה שר אוצר, אחר כך נראה.

סליחה, עם כל הכבוד, חברת הכנסת נאות, לא להגן על מה שאינו ראוי להגנה.

באופן עקרוני.

לא באופן עקרוני ולא באופן פרטי. אני לא ביקשתי שום דבר מהאוצר. קבעתי להם ישיבה בחמישה ביולי, כי הכל היה תקוע. דרך אגב, הישיבה היתה בחמישה ביולי מכיוון שהאוצר לא יכול היה להתפנות לפני החמישה ביולי. אני ביקשתי שהישיבה הזאת תהיה באחד ביולי, כי שבוע קודם התברר לי שהכל תקוע. בתחנונים התקיימה ישיבה, עד שהאוצר התפנה, בחמישה ביולי. אני רציתי שהישיבה הזאת תהיה בסוף יוני. התחננתי. אני, שר.

אתה לא תשמע ממני שלא היה צריך לעשות את זה מקודם. אתה יודע את זה טוב מאד.

אז אני מבקש לא להגן.

אני לא מגינה על האוצר ברמה של צד"ל. אתה יודע מה? אני לא יכולה להצביע על הצעות חוק שאני חושבת שצריכות לעבור. עד כדי כך הגענו.

בישיבה הזאת אני מסכם להעביר התייחסות של משרד – יושב פה נציג משרד החינוך – של הפעלת קייטנות ואולפנים עד סוף השבוע, כאשר הכוונה היא שיפעילו את זה ביום ראשון ה 9 ביולי. אחר כך הם עושים סיכום בעשרים בחודש, כאשר הם יודעים כמה אני לוחץ. כל יום אני מצלצל אליהם ומברר. אז בעשרים בחודש עושים את הסיכום ומרוויחים עוד כמה ימים עד האחד באוגוסט, כשיש קיץ. עוד עשרה ימים שהילדים יהיו בלי הפעלה בקיץ. למה זה צריך להיות ככה? למה צריך להתנהג ככה? מילא, אם היה מדובר פה במיליארדים.

תשאל את ראש הממשלה.

השר רמון, לי יש רק הערה אחת. אני חושב שלפקידים יש ממונה.

אני פניתי גם לממונה, אבל יחד עם זאת אני מצפה, גם מפקידים, שכשיש סיכום לפקיד עם שר שיקיים אותו. זה היה סיכום על דעתו, בנוכחותו. יש סיכום עם שר בישיבה עם ממונה מטעם הממשלה בעניין הזה, אז שיטפל בו ושיכבד אותו. שלא אחרי שבועיים אני אבוא ואשאל למה לא גמרתם את זה בשלושה ימים, אז מנענעים בראש ולא נותנים תשובה. אחר כך, את לא פונה לאף אחד מהפקידים כדי לשאול מה קורה בצד"ל. את כל היום פונה אלי, חברת הכנסת יהודית נאות.

נכון.

ואת כל היום תובעת ממני את האחריות.

נכון.

אז אני רוצה שתביני למה זה קורה.

בציבור אתה הופעת כשר שמונה על ידי הממשלה.

נכון. יש לו, לשר, אחריות ציבורית. כתוצאה מדרך ההתנהלות הזאת הוא איננו יכול לממש את האחריות הציבורית שלו והוא מוסר את כל האמת. אני חושב שחברי הכנסת צריכים לדעת את האמת. אני מוסר את האמת בשקיפות מלאה, בדיוק איך שזה היה.

אני אספר לך מה היה. ראו שמה שנותנת האגודה למען החייל יותר זול ממשרד החינוך, אז אמרו: אולי נלך על האגודה למען החייל? בלי שום גישה. כולם מבינים שהאגודה למען החייל לא יכולה לתת כהוא זה מה שנותן משרד חינוך. ואני אומר שהאגודה למען החייל נתנה את הכי טוב שהיא יכולה.

יש לי הצעה לסדר, רבותי. יש לנו בשעה 11:30 דיון משודר, אין לנו גמישות. אני מבקש גם מהשר להצטמצם.

אני מסיים.

מה יקרה בראשון לספטמבר?

יש לנו בעיה כי אנחנו לא יודעים איפה הילדים יהיו בראשון בספטמבר, כי חלק מאנשי צד"ל מתחילים לעבור למקומות קבועים.

יש לי שאלה פשוטה: איפה שיהיה דיור, האם מוסדר שהמשרד יקבל את הילדים?

כן. עוד פעם, גם כאן אני ביקשתי מנציגי משרד החינוך שעכשיו, ולא בראשון בספטמבר, הם יבואו בדברים עם האוצר - גם על זה יש סיכומים - כדי להכין את התשתית התקציבית לקראת שנת הלימודים הבאה.

על פי מה שסוכם, שנת הלימודים הקרובה תתבסס על התכנית של משרד החינוך הלבנוני, מכיוון שהם אינם יודעים בדיוק מה יהיה בגורלם בסוף השנה. כל השנה הראשונה היא שנה שבה הם צריכים להכריע את גורלם. הם יצטרכו להחליט, מבחינתם, איפה הם יהיו בסוף השנה הזאת. לכן הילדים ילמדו בשנה הזאת על פי תכנית לבנונית והסיכום היה שמשרד החינוך יכין בהקדם תכנית שלד כללית, עם הנחות יסוד גמישות בנוגע לתכנית הלימודים תשס"א, במטרה לסיים את ההתדיינות עם האוצר לפני פתיחת שנת הלימודים, באחד בספטמבר. זה היה הסיכום.

אני רק יכול להתפלל. יותר מזה אני לא מאמין שאני יכול לעשות. אני, כמובן, לא משאיר הכל בידי שמיים. אנחנו בקשר באופן צמוד עם משרד החינוך ומשרד האוצר בעניינים האלה.

זו השאלה שלנו.

אני כבר אומר לך, שמהידיעות שלי, משרד האוצר טרם תיקצב את מערכת החינוך לראשון לספטמבר.

זה נכון. ההתדיינות רק החלה.

והואיל ויש לי, מה שנקרא, ידע אישי בנושאים האלה, אני אומר לך שאם הדיונים לא מסתיימים בתוך שעות וימים, פירושו של דבר הוא ששנת הלימודים לא נפתחת בראשון בספטמבר. כי אחרי זה יש חופשת מפקחים. יש למערכת החינוך את לוח הזמנים שלה. לדעתי כבר מאבדים את לוח הזמנים לספטמבר, אבל תכף נדבר על זה.

אני מציע שנציג משרד החינוך, מר אליעזר ארט, ידבר. אם אפשר, הכל בתמציתיות. אני רוצה שגם אנשי צד"ל ידברו וגם חברי הכנסת. בבקשה.

הסקירה נכונה. נכון לעכשיו נושא הקייטנות סוכם להתחיל בראשון לאוגוסט.

קיבלתם תקציב? התקציב הוסדר?

כן. זה יתקיים בשבעה עד שמונה מרכזים בארץ, אחד מהם באשקלון ויתר השבעה במחוז הצפון מקריית שמונה ודרומה ולא משנה כרגע המקום. זה לגבי הקייטנות.

אתה יכול לומר כמה מילים על התכנית של הקייטנות?

מכיוון שחלק גדול מההפעלה של הילדים היתה בשיתוף פעולה עם קצין חינוך ראשי בגדנ"ע וחלק מהקייטנות נעשה בצורה פחות או יותר מאולתרת, יש כוונה שהקייטנות תהיינה יותר מקצועיות, בחוגים ולא רק הפגה. קצת יותר מקצועי כמו מחשבים, קרמיקה, תכנית אמנותית. לא לחזור על כל מה שהיה.

מי מופקד על ביצוע הקייטנות?

החברה למתנ"סים, כאשר סוכם באותה ישיבה שהוזכרה כאן שכל נושא ביצוע הקייטנה מבחינה אירגונית, בטיחותית וחינוכית יתקיים כמו לילדי ישראל. מגישים תכנית, בהתאם לחוזר מנכ"ל, היא מאושרת וזה כולל עזרה בכוח אדם. חלק מהמורות–חיילות שעובדות אתם ימשיכו וחלק החברה שוכרת אנשים, כולם דוברי ערבית, כדי לארגן את העסק הזה.

אותו דבר לגבי האולפניות. האולפנים אמורים להתחיל בראשון בחודש, זה יום רביעי. אינני בטוח שזה יתחיל בו ביום בכל מקום. הכוונה, בגדול, היא לצמצם עד כמה שאפשר את ההיסעים ולנסות לבנות כיתות במקום שהם נמצאים, אלא אם אין מספיק אנשים מעונינים ואז תהיה גם מערכת הסעה. אותו דבר נכון גם לגבי קייטנות. לא לקחת ילדים מנתניה לאשקלון ולהפך. אני מדבר בכוונה על המרחקים. סבירות המרחקים האלה תהיה כמו במגזר היהודי, כי גם מועצות אזוריות מסיעות תלמידים. זה יהיה פחות או יותר באותו משקל.

החברים שלנו מצד"ל יודעים על התכניות? מישהו הראה להם? יושבים מול אנשים, או שאתם יושבים ביניכם לבין עצמכם?

לא. איסוף הנתונים והתיאומים התחילו בחברה למתנ"סים, כל אחד במקום שלו. אם זה במטולה או באיזור קריית שמונה, וכולי.

מול אנשי צד"ל. זאת אומרת שאנשי צד"ל יודעים לאיזה קייטנה הילדים הולכים ומה התכנית?

אני לא בטוח שכולם כבר יודעים, אני רוצה לדייק, אבל הביצוע הוא בשיתוף עם הרשויות המקומיות ומנהלי המתנ"סים בכל אזור ואזור שזה מבוצע.

תודה. ראשון לספטמבר.

בראשון לספטמבר, הכוונות לגבי תכנית הלימודים הן כפי שציינתי. בשמונה לחודש אוגוסט – אני מקווה שכל הנושא עם האוצר ייגמר עד אז והכל יתקדם – אמורה להתקיים ישיבה יחד עם האנשים שיושבים פה מהמינהלת, כדי לנסות ולראות בסופו של דבר אם יש כבר איזושהי תכנית איפה הם יהיו לקראת אחד בספטמבר ובהתאם לזה לבנות את תכנית הלימודים.

או כיתות בבתי ספר קיימים, במידה וההיסעים הם גדולים מדי, או, אם אפשר, להקים איזשהו בית ספר אזורי. יכולים להיות גם מקרים בודדים שבהם ילדים ירצו להשתלב בלימודים בכיתה רגילה, אבל זה, כמובן, לגופו של עניין. לא יהיה אף אחד כזה, אז לא יהיה. אני יודע בצורה לא פורמלית, אלא מעשית, שחלק מילדי צד"ל גם שותפו בקייטנות שמתקיימות היום ברשויות ביוזמה מקומית.

יש לי שאלה אליך. הואיל ואני חושב שאתה איש חינוך רציני, שנינו מבינים שכדי לפתוח בית ספר בראשון לספטמבר, צריך לעשות הכנות. אתה נמצא היום בסוף חודש יולי, שזה ארבעה שבועות פלוס לפתיחת שנת הלימודים ואתה אומר לי ככה:

אתרי לימוד – אין לך, כי אתה לא יודע.

אני יודע בגדול, אבל יכול להיות שיהיו שינויים.

אני אסע אתך עכשיו לנתניה או לחיפה, אני אגיד לך: איפה הם לומדים? אתה לא יודע.

אין לך שיבוץ כיתות.

אין לך מורים שיודעים את תכנית הלימודים הלבנונית, כי אתה לא איתרת את המורים ולא עושה להם את ההשתלמות.

עם האוצר לא גמור.

ואתה רוצה להאמין שאני אאמין שבראשון לספטמבר תפתח שנת הלימודים לילדי צד"ל? אני מצטער להגיד לך, אני לא מאמין. תדע לך, בביקור שאני ביקרתי שם אני אמרתי – עכשיו נזכרתי – שאני ממש מתבייש בפניהם. כאזרח ישראלי. מה זה לקלוט 1400 ילדים?

כלום.

קולטים פה מיליון ושש מאות אלף תלמידים. לקלוט 1400 ילדים בכיתת קלט - כל הויכוח עם האוצר על ארבעים כיתות - זאת הבעיה?

אני, דרך אגב, מאד מבין אתכם בנושא התקציב ואתה יודע שאני מוכן לתמוך בכל דבר, אבל אני מרגיש שהם קורבנות. מחזיקים אותם בני ערובה. כך אני מרגיש.

אם אתה לא מקבל מורים מחר בבוקר כדי ללמד את מה שאהרון זבדה כתב בעיתון הארץ ונסע לחוץ לארץ…

נכון.

לא יהיו מורים שילמדו אותם. אתה לא יכול להכניס אותם מחר בבוקר לכיתה, אם רוצים דבר רציני. אתה גם יודע שאי אפשר לשלב אותם בכיתות רגילות. צריך כיתות קלט.

חבר הכנסת רובי ריבלין ואני ביקרתי אותם בנתניה. ראינו את העיניים הכבויות של הילדים.

אני הייתי בכפר גלעדי אחרי זה. ביום חמישי האחרון.

אני ממש לא מבין את הדבר הזה.

אני הייתי בצפון. האם אתה יודע, כבוד היושב ראש, שיש חלק מאנשי צד"ל שיכולים לעסוק בהוראה? יש שם נשים שמסוגלות לעשות את זה ובכלל לא שאלו אותן. יש עשרות מורים ביניהם.

האם אפשר לשאול אותך שאלה?

כן.

האם ביקרת באחד מהאתרים של האנשים?

כן.

ביקרת. אני, מר ארט, מוכרח לומר לך שאני הייתי בצורה מזדמנת, פעם עם וועדת החינוך ופעם עם הוועדה למעמד האישה.

אני מפנה את זה גם לשר. משרד החינוך אומר: אני מוכן לקבל את כל האחריות, אבל אין לי שום תקציב. כתוצאה מכך לא מתקיימת שום הכנה לאיזושהי תכנית שתגובש וזה מביא אותנו לפי דעתי למצב שבו בינואר לא יהיו שם לימודים והכל סיפורים, לאנשים שכל יהבם באמת הוא על מדינת ישראל, שנחשבת בעולם כאחת המדינות המתקדמות, שבכלל אין בה בעיה. ברגע שמחליטים, יש מי שיבצע.

הם נמצאים שם, אני מודיע לך וחיילת אתיופית מקסימה שעלתה לארץ לפני עשר שנים היא האמא שלהם, בכפר גלעדי. היא האמצעי היחידי לקשר עם העולם, זאת אומרת עם מדינת ישראל. הילדה לא יודעת איזה תשובות לתת והיא גדלה בשנה אחת בעשרים שנה מבחינת האחריות הרובצת על ראשה. אף אחד לא יודע כלום.

מה זה קייטנה? הם נמצאים שם וסובלים מעודף קייטנה. הילדים כל היום על הטרמפולינות, הם לא יודעים מה לעשות יותר. אנשים לא יודעים לאן הם הולכים. למשל, אני מוכרח לומר לשר, יש אנשים שרוצים לעזוב את הארץ ויש גם אנשים שהזמינו אותם בחוץ לארץ ואפילו לסה פאסה לא יודעים מי הגוף שצריך להביא להם. אני טלפנתי ליוסי פלד מספר פעמים, כל מה שקיבלתי זה כן כן כן והוא נסע לפה ונסע לשם, אבל אחר כך ביררתי ואין אף אחד שיודע מה הוא עושה בעניין הזה.

אז עכשיו, אחת משתיים. אני לא בא בטענה. צריך לבוא לאנשים האלה ולומר: אנחנו כן רוצים כך, לא רוצים כך, לגבי העניין הזה. הם גם לא יודעים בדיוק מה הם רוצים. האם שליש רוצה להישאר בארץ? האם שני שליש רוצים להישאר בארץ? מי רוצה לעזוב, מי רוצה ללכת…

חבר הכנסת ריבלין, אתה גולש לנושאים שאני – אתה לא היית בהתחלה - נמנעתי מלדון בהם – אני מאד מבקש לא לדון בהם.

אני לא דן. אני רק אומר לך, אדוני השר, כפי שאתה היית חבר כנסת וזכית להיות שר ותזכה לעלות מעלה מעלה – הלוואי ובהתאם להשקפותי – אבל באופן אישי אני מאחל לך כל טוב…

חשבתי שיש פה רמז לממשלת אחדות.

חבר הכנסת ריבלין, אתי לפחות חצי לילה היית ישן. כך אתה כל הלילה לא ישן, אבל אתי חצי לילה היית ישן.

אדוני השר, הואיל והיום יצרנו את מעמד ראש האופוזיציה כמעמד מוגדר על פי החוק, אני מאחל לך להיות ראש האופוזיציה, באמת, שנים רבות. במעמד של שר או מה שאתה רוצה.

אני מסיים.

אנחנו לא נכנסים לעניינים האלה. לאנשים האלה אין תשובה על שום שאלה שיש להם.

מערכת החינוך, על כל פנים, צריכה לפעול מתוך נקודת הנחה שכולם נשארים פה. זאת נקודת ההנחה.

אין על זה ויכוח בכלל.

אם יצאו ילדים, יצאו ילדים, אבל היא לא יכולה לפעול על פי נקודת הנחה שלא יהיו פה ילדים. אגב, אני אישית מעריך ששמונים אחוז יישארו פה כי הבעיות בקליטה בחוץ לארץ הן בעיות קשות מאד והבעיות בלבנון, אני לא רואה שנפתרות.

לפחות בשנה הקרובה, בראשון לספטמבר, צריכים לצאת מתוך נקודת הנחה ששמונים – תשעים אחוז מהילדים נמצאים. זאת נקודת ההנחה.

אלה אנשים שהיו קולונלים, היום ילדה בת 19 מנהלת אותם.

מעבר לשאלות הכלליות – והשר רמון יודע את עמדתי בעניין – של כל הטיפול באנשי צד"ל, אני ממש חשה רע מאד בנושא. אנחנו שומעים כל פעם דברים בנושא של החינוך וזה, לדעתי, הנושא הכי חשוב, כי כמו שבעם ישראל נושא החינוך של הילדים הוא קרדינלי, גם בעיני האנשים האלה, לפחות ההרגשה שהילד מסודר, שיש לו לאן ללכת, היא קרדינלית.

אני חשה - אני עשיתי קצת בירורים במחוז הצפון, גם כי יש קבוצה גדולה שם וגם כי שם אני קרובה לביתי - שלא נערכים ברמה הפרטנית. יש לי הרגשה שכל הזמן מדברים במאקרו ואנשים לא יודעים מה הולך לקרות, לא בראשון באוגוסט וודאי לא בראשון בספטמבר. במקום שעל אהרון זבדה (מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך) לא יטילו את כל צרות העולם ובנותיו, אלא יגידו לו: יש לך כיתה זאת, זאת וזאת ותתחיל לשבץ ילד ילד כי ההורים רוצים לדעת לאן הילד שלהם, האישי, הולך והם רוצים לדעת את זה היום, אז עד היום עדיין מדברים ברמת הגדול ולא הגיעו לרמת הקטן.

יש מקרב אנשי צד"ל - אמרתי קודם וכאן זה אושר לי - אנשים שעסקו בהוראה ובחינוך הרבה שנים והם – חלק גדול נשים – עם השכלה גבוהה, הם יכולים גם להשתלב מהר וגם לעזור לנו מהר וזה יותר טוב מאשר הנערה האתיופית שהיא גם את השפה לא תמיד מבינה. אנחנו לא עושים כלום. אני חשה כאילו אנחנו כל הזמן בניוטרל.

אני מבקש, אם אפשר שאנשי צד"ל ידברו. מי מדבר?

סעד יתחיל ואני אחר כך אשלים.

אני מנהל בית ספר תיכון בלבנון.

בבקשה. אני חשבתי שזה אתה. לא הייתי בטוחה.

לפי מה שרואים, לצערנו הרב, כל הטיפול שאנשי צד"ל מטופלים בו, לא מגיע להם להיות מטופלים בצורה הזאת. עד עכשיו. מכל הבחינות. מ א' עד תו.

אנדרסטייטמנט.

בעניין של החינוך, גם אני לא רואה, לפי מה שקורה, שבשנה הקרובה נצליח להכניס ילד אחד לבית ספר. לא כך ולא כך. בשבוע הראשון שבאנו לישראל, הוזמנתי אל אהרון זבדה וישבנו ועשינו מה שנקרא: "תכנית לימודים" גדולה. דיברנו גם על העניין של הספרים שהילדים שלנו לומדים מהם בלבנון. היתה הזמנה לספרים דרך ירדן והספרים הגיעו לישראל. אתמול התקשר אלי הבן אדם שמביא את הספרים ואמר לי שהספרים כבר נמצאים, אבל אהרון זבדה לא נמצא.

הוזמנו שני ספרים מכל סוג. אז רק לשכפל את הספרים האלה, ייקח חודש או חודשיים. עשיתי גם תכנית על המורים שהיו בלבנון ובאו אתנו לכאן ויש לנו מספר לא קטן. גם נשים וגם גברים, גם מורים וגם מורות, שלימדו הרבה שנים והם מוכשרים ללמד את התכנית הלבנונית.

אם יהיו לנו בתוך בתי ספר קיימים, של יהודים, כיתות נפרדות והמורים שלנו הם שילמדו את הילדים, רק בצורה הזאת, לפי מה שאני רואה את המצב, אנחנו יכולים להגיע לתוצאות מהירות.

נכון מאד.

ואז גם נתחיל בראשון לספטמבר להיכנס לעניינים והילדים שלנו יתחילו ללמוד.

לגבי העתיד, אני מאמין שחלק גדול מאתנו נשאר בישראל, לפי מה שאני יודע. רק בגלל סיבה אחת נשלח את המשפחות שלנו ללבנון או לכל מקום אחר: אם, בעניין של החינוך, הילדים שלנו לא ישתלבו בבתי ספר.

יש לנו מספיק מורים ל 1400 התלמידים שנמצאים פה. יש לנו את התכנית שכבר עשינו לעצמנו. היא מוכנה. מה שאנחנו מבקשים זה שרק יתחילו להזיז את העניינים כדי שנוכל בחודש הקרוב להיכנס ולהתחיל לשלב את הילדים שלנו בבתי הספר. תודה רבה.

אתה יודע, במקרה, כמה מקרב האנשים שנמצאים פה בארץ יכולים להיות מורים?

לפי התכנית שעשיתי יש לנו בסביבות מאה ועשרים מורים ומורות שהם כבר היו מורים.

מעולה.

יש להם בית ספר.

ויש לנו עוד בסביבות חמישים מועמדים. אנשים שיש להם תיאוריות וידע והם יכולים, עם הכשרה קטנה, להיכנס להיות מורים. גם מבחינת כסף, זה יעלה פחות.

בוודאי.

תודה רבה. מה דאהר, בבקשה.

קודם כל אני מודה לכבוד השר רמון, ליושב ראש הוועדה, לאדון ריבלין ולכל הצוותים שעוזרים לנו. אנו מודים לכם. מדינת ישראל דואגת לנו, אבל זה לא מספיק.

אנחנו לא עוזרים לכם. אנחנו מנסים לעזור לכם. לעזור זה כשנצליח.

בדיוק ככה. אנחנו הפסדנו כמעט הכל, אבל לא מוותרים על נושא אחד, שהוא החינוך של הילדים. בראשון לספטמבר אנחנו מקווים, מבקשים, שהילדים שלנו יכנסו לבתי ספר - וזאת בקשת כולם - כמו כל ילד.

אם הנושאים הם כמו שאדון רמון ציין, אי אפשר לנתק לימודים ממגורים. אז העניינים לא מתקדמים. זה כבר חודשיים ואנחנו באותו מצב כמעט. מבחינת האנשים, לא רואים את זה. אבל הבירוקרטיה - אתם צודקים, מדינה דמוקרטית, יש חוקים וכולי - האנשים, כואב להם שעדיין אחרי חודשיים, כמו באותו יום שהגענו, זה אותו דבר.

זאת הזדמנות לבקש, מאדון רמון, שאחראי מבחינת הממשלה על התיק הלבנוני, על הנושא הלבנוני, שהכל ייפתר ביחד. עוד חודש נשאר לנו ואנחנו מבקשים שיהיה בית לכל משפחה, בית ספר לכל ילד. יכול להיות ששבועיים אחרי זה נתארגן. יש צוותים מלבנון וגם אצלכם שיכולים לעזור לנו מבחינת השפה העברית. איך לשלב את העברית, אנגלית, צרפתית, מתימטיקה וכולי וכולי.

אני, למשל, מורה בתפקיד 28 שנים. הייתי מנהל אולפן שפות בבסיס יק"ל, לימדתי כמעט את רוב קציני צה"ל ערבית שם, אז יש לנו ניסיון.

ומי לימד אותך עברית?

אני למדתי באולפן עקיבא.

בוגר אולפן עקיבא בנתניה ועכשיו הוא גם גר בנתניה.

בקשתנו היא שתעזרו לנו. נשאר לנו עוד חודש כדי שלא יקרה חס וחלילה מה שקרה. שלשום קפץ ילד מקומה שלישית בבניין שלנו. זה בגלל הלחץ שאנחנו חיים בו. לחץ של יום יום. זה כבר חודשיים באותו מצב וזה קשה לנו.

תודה רבה לכם. אנו סומכים עליכם.

תודה רבה. עוד מישהו שרוצה לדבר?

יש לי עוד בקשה בשביל ילדי צד"ל. שכחנו את הילדים שלומדים בחוץ לארץ. יש לנו הרבה ילדים שלומדים בצרפת, באנגליה וההורים שלהם פה. צריכים לעזור. אצלנו בלבנון, אם הילד לא הלך לבית ספר, זה כאילו ההורים בקבר.

לא הבנתי.

יש לנו ילדים שלומדים בחוץ לארץ.

זה לא קשור לנושא.

זה לא שייך לנושא. בוא נדאג קודם לאלה שפה.

מה עם האוניברסיטה?

זה החדר הזה, גם האוניברסיטה, אבל אני, לצערי, לא הבאתי את אנשי המועצה להשכלה גבוהה. מה שאני מבקש לגבי האוניברסיטאות זה, אם אפשר לקבל את רשימת הסטודנטים, באיזה דיסציפלינה הם לומדים, באיזה אוניברסיטה ובאיזה שנה. ארבעה דברים. אני אנסה לקשר ביניכם לבין המועצה להשכלה גבוהה בישראל ואולי אפילו נקיים על זה ישיבה. אני קודם אדבר אתם. אני אפגיש בינם לביניכם.

מאה אחוז.

כל הכבוד.

רק אם אפשר, דרך השיקום. כי אין לנו קשר עם כל האחרים.

אנחנו נדבר עם אנשי השיקום, כי פה הפתרון הוא בפינצטה. אחד אחד. יש פה בעיות קשות, אני רואה.

זאת המסקנה.

דרך המינהלת.

כן. דרך המינהלת.

רבותי, הואיל והשר רמון ואני, עוד שלוש דקות, צריכים להתחיל ישיבה אחרת בשידור ישיר, אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר קודם כל שהוועדה רשמה לפניה את הודעת השר רמון שבראשון באוגוסט יתחילו קייטנות לילדי צד"ל. אתה יודע את הגילאים? מגיל 4 עד גיל 18, אמרו לי.

מ 6 ועד 14 זה יותר סביר.

4 עד 18.

זהו. אני יודע על 4 עד 18.

זה הסיכום.

במסגרת קייטנות ואולפניות.

רק דקה אחת. אני רוצה שתפעלו על פי הסיכום. וכן, בתאריך זה, יחלו להיפתח אולפנים ללימוד עברית למבוגרים.

הוועדה קובעת כי על פי המידע שנמסר לה, יש לה יסוד לדאוג לכך ששנת הלימודים לא תפתח בזמנה בראשון לספטמבר. ולכן פונה הוועדה לשר רמון, למשרד החינוך, למינהלת…

ולאוצר.

ולאוצר.

אני מבקש לשנות את הסדר. תתחיל מהאוצר.

אני אשנה את הסדר ואתחיל מהאוצר.

תתחיל מהאוצר, משרד החינוך, מינהלת ובסוף אם השר יוכל לעשות משהו, גם הוא יעשה. כדי שיידעו מי קובע. לא מי נושא בתארים.

אני עוד מעט אבכה.

תאמיני לי שצריך לבכות. חוץ מלנסוע בוולוו ושיקראו לנו שר, אין לנו שום דבר.

להשלים את הדיונים ולדווח לוועדה תוך עשרה ימים על ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים.

עד כאן ההחלטות. ואני אומר לשר, לאוצר שלא נמצא כאן ולמשרד החינוך. אם לא נקבל דיווח תוך עשרה ימים, לא תהיה לנו ברירה ונזמן דיון נוסף ונזמן דיון נוסף ונזמן את כל דעת הקהל שיש ביכולתנו להזעיק, כדי שהילדים יתחילו ללמוד בראשון לספטמבר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

11:22.