פרוטוקולים/ועדת חינוך/867

1
ועדת החינוך והתרבות
18.07.2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/867
ירושלים, כ"ז בתמוז, תש"ס
30 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 142
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום שלישי, ט"ו בתמוז התש"ס – 18 ביולי 2000, שעה 11:00

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר
יהודית נאות
יורי שטרן

גיל סמסונוב - יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור
אורי פורת - מנכ"ל רשות השידור
אמנון נדב - מנהל הרדיו
יעלה גרנות - חברת הוועדה לענייני רדיו
יעקב גיל - יו"ר הוועדה לענייני רדיו
אבי שמידט - חבר הוועדה לענייני רדיו
יובל גנור -
אלינור בלקין-מיכאלי – עוזרת למנכ"ל רשות השידור
אורי פלח - חבר הוועד המנהל של רשות השידור
אורן הלמן
דוד כהן - מנהל שירותי הנדסה של הרדיו
אהרן ויזנר - מנהל "מורשת ישראל", רשות השידור

יהודית גידלי

עפרה הירשפלד

1. רשת "מסורת".
2. תוכנית הרדיו "מי מפחד משירה".

- - - - - - - - - -

1. רשת "מסורת"
2. תוכנית הרדיו "מי מפחד משירה"

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות עם ראשי רשות השידור. אני מקדם בברכה את היושב-ראש גיל סמסונוב, את אורי פורת – מנכ"ל רשות השידור, את חברי הוועד המנהל, את ידידי הטוב אורי פלח, את ידידי משכבר הימים יעקב גיל, את מנהל הרדיו ואת כל החברים הטובים.

1. רשת "מסורת"; 2. תוכנית הרדיו "מי מפחד משירה", לאחר שקיבלנו הודעה שמבטלים אותה. חבר-הכנסת יורי שטרן ביקש להעלות את הנושא השני.

אני מבין שיש החלטה מוסמכת של הרשויות ברשות השידור להקים את רשת מסורת ולהתחיל להפעיל אותה. מטרת הדיון הזה היא לקבל דיווח מה עומד לקרות, לוח זמנים, קצת על התוכן, אם יש בעיות. כי אני לא מסתיר מכם שיושב-ראש הוועדה היה מאד-מאד רוצה לברך על המוגמר, ואני גם יכול להדליף שבשיחות אישיות עם כל אחד מהיושבים פה אנחנו מאד ביקשנו אם ניתן לקדם את הרשת, שלדעתי היא בשורה ממלכתית חשובה מאד.

אם תרשה לי, לפני שאורי פורת יפרט יותר את הדברים הענייניים, או את החלק הביצועי של הרשת, אני רוצה להקדים ולומר שהיוזמה לרשת נבעה משני כיוונים. כיוון אחד הוא של אנשים שחשוב להם הנושא של שידורי מורשת, מסורת. אבל היה עוד כיוון אחד, של אנשים נוספים שחשבו שאנחנו צריכים לטפל בנושא של מיקוד רשתות הרדיו שלנו. אני מעיד על עצמי שאני חשבתי שזה אחד הדברים שאנחנו צריכים כן לעשות. רשת א' היתה עד היום היתה רשת שעטנז של מספר נושאים, ולטעמנו לא מספיק הצליחה, עקב העובדה שהיא פנתה לקהלים שונים, בשעות שונות, ובעצם לא היתה רשת ממוקדת, כמו שרשת ב' או ג' ממוקדות, או כמו רשתות אחרות ברדיו בערבית או רק"ע, שממוקדות.

אני מזכיר שההחלטה הזאת נתקבלה בקונסנסוס במוסדות, בין חילוניים לדתיים, בין אנשים מכל קצוות הקשת. ההחלטה הזאת אמורה במרוצת הזמן להביא לנו שתי רשתות: רשת תרבות ורשת מסורת/מורשת. זאת אומרת, היא אמורה להביא למצב שמצד אחד תהיה לנו רשת שתטפל בנושא של המורשת ושל המסורת, שזה גם על-פי חוק רשות השידור הקיים ושעל פיו אנחנו עובדים, ולצד הרשת הזאת תהיה רשת א' שבעצם תישאר כרשת תרבות ותרחיב את הפעילות שלה בנושא הזה. על-ידי שתי הפעולות האלה אנחנו מביאים גם לליכוד וגם לכך שאדם שוחר מסורת או תרבות תהיה לו הרשת שלו. גם ההערכות של הגורמים המקצועיים הן שרשתות כאלה גם תפרנסנה את עצמן על-ידי פרסומות, ויותר, כיוון שרשת א' היום, בניגוד לרשת ב' או ג' שהן מפרנסות את עצמן, ויותר אולי, על-ידי המיקוד אנחנו נשיג גם מטרה כלכלית וגם את מטרת החוק, וגם לא יהיו מאזינים שיחשבו שבשעה X או Y יש שידורים שמתאימים להם. זה היה לא נכון.

לכן הפיצול הזה לטעמנו הוא נכון. הוא צריך להיות חלק מתוך מערכת שאנחנו צריכים לעשות ברשות השידור, למקד יותר ויותר את השידורים שלנו, גם בטלוויזיה וגם ברדיו לקהלים יותר ספציפיים. זה נכון גם על-פי החוק, גם על-פי ההיגיון וגם מבחינה כלכלית.

תודה. כבוד המנכ"ל, בבקשה.

אדוני היושב-ראש וחברי ועדת החינוך, אני שמח לבשר לכם שהיום הוא יום חג לרשות השידור הממלכתית. קודם שמענו ברקע את הרשת החדשה של "קול ישראל". השידורים התחילו היום. בינתיים מדובר בשידורי ניסיון, והשידורים הסדירים יתחילו מייד לאחר ט' באב. כפי שאתם יודעים, בתקופת בין המצרים אי-אפשר לפתוח עסק חדש, ולכן לפני שתקופת בין המצרים התחילה פתחנו בשידורי ניסיון שיימשכו עד לאחר ט' באב, ואז נחנוך את הרשת.

מדובר ברשת שעוסקת בענייני יהדות ובמוסיקה יהודית. לא יעלה על הדעת שבמדינת היהודים לא תהיה רשת יהודית, ופה לא מדובר ברשת פוליטית או ברשת ששייכת למפלגה פרטית כזאת או אחרת, אלא רשת שעוסקת במסורת ישראל ולכן היא נקראת רשת "מסורת".

אין ספק שרשת כזאת היתה חסרה, ואם מדובר בשידור ממלכתי, ודאי שמתפקידנו היה להשלים את החסר. בעבר היו אמנם נסיונות להפוך חלק מרשת א' לרשת שתשדר גם תוכניות מסורת. הנסיון הזה לא עלה יפה ולכן הגענו למסקנה שאנחנו צריכים רשת שתעסוק רק בתחומים האלה. כל נסיון לערבב את שידורי המסורת ברשת אחרת היה שעטנז.

בתקציב של השנה הקצבנו לרשת החדשה חמישה מיליון שקל. בכסף הזה רכשנו ארבעה משדרים חדשים. מה שאנחנו שומעים עכשיו זה שידור של משדר אחד, שמכסה את ירושלים וחלק גדול משפלת החוף, וכדי שישמעו את הרשת בכל הארץ אנחנו זקוקים לעוד שלושה משדרים, וכבר רכשנו אותם והם בדרך.

בהזדמנות זו אני רוצה לשבח את מנהל הרדיו ואת מנהל השידורים ברשת הזאת ואת הטכנאים שהפשילו שרוולים.

מה שמו של מנהל הרשת?

אהרן ויזנר. הוא העורך האחראי על השידורים ברשת הזאת. אהרן ויזנר הוא האיש שהיה צריך ליצור יש מאין. הוא האיש שהיה צריך לצקת לתוך המסגרת החדשה את התכנים, ואנחנו עוזרים לו בכך עד כמה שהדבר אפשרי.

אנחנו שיפצנו אולפן והשקענו בו כל מה שצריך כדי שיהיה אולפן נוח לעבודה ושישרת את הרשת הזאת.

גם הטכנאים, ובראשם מנהל ההנדסה של הרדיו ואנשיו נתנו כתף כאשר אני הטלתי עליהם את המשימה להשלים את כל ההכנות כדי ששידורי הניסיון יחלו ב-15 ביולי, ואנחנו איחרנו ביומיים.

15 ביולי היה שבת.

בכל אופן, לאחר שהודיתי לכל הנוגעים בדבר אני חושב שמותר לנו להתברך ברשת חיובית מאד ואין לי ספק שהיא תזכה גם להאזנה רחבה.

יש תדר אחד ארצי מסודר?

בינתיים אנחנו משדרים על תדר שלנו, 104.7 מגה-הרץ. אני מניח שבמרוצת הזמן אנשים יתרגלו לכייל את הרדיו שלהם לגל הזה. כל החלוקה של התדרים והספקטרום לא תלויים בנו. בכל אופן, כל מי שנפשו תחשק באידישקייט, כל מי שירצה לשמוע שירים מבית אבא במקום כל הז'אנרים האחרים, יש לו את הרשת שלו.

כמה שעות ביום?

בשלב ראשון אנחנו נשדר חמש שעות ביום, בשעות הערב.

בשידורי הניסיון עד ט' באב אנחנו משדרים מ-7 עד 10, גם ברשת א' וגם אצלנו. מ-10 עד 12 אנחנו מאריכים את זה.

לאט-לאט אנחנו נתרחב אחורנית.

זה ענין של שבועות? חודשים?

אני רוצה לשכנע אתכם שגם מה שעשינו כבר עלה לנו בקשיים רבים מאד. יש קשיים טכניים, יש קשיים יוניוניסטיים. זה לא סוד שברשות השידור היוניון הוא מאד מיליטנטי וכל שינוי הכי קטן דורש תיאומים בין אין סוף ועדים, והיו גם קשיים אחרים בדרך. זה לא היה פשוט. כדי להגיע לשידור היום היינו צריכים לעבור כברת-דרך ארוכה מאד של ייסורים וחבלי לידה קשים.

אבל נשכח את זה ונברך על המוגמר. עשינו צעד גדול בענין הזה ואני מברך בשם כולנו את הרך הנולד, זה הקטן גדול יהיה, וקדימה.

תודה.

רשות הדיבור למנהל הרדיו אמנון נדב, בבקשה.

אני רוצה להוסיף על דברי המנכ"ל – א. שעלינו לאוויר למרות שפורמלית משרד התקשורת מתנגד לשימוש שלנו בתדר הזה. זה לא תדר שלנו, יש לנו מחלוקת מבחינת החוק, ואני מבין שבזה לא הסתיים הענין. שתהיו מודעים לזה. בלי שום הסדר, בלי שום דבר, לשיטתנו ולטעמנו התדרים שלנו. משרד התקשורת, כל מה שיש לו להגיד במקרים כאלה זה המקום, שיכולה להיות לו איזו שהיא השגה לגבי הנ.צ. שבה אנחנו מעמידים את המשדר, אבל לגבי השימוש במשדר, מרגע שהוא שלנו ורשום שהוא שלנו, אנחנו לא שואלים אותם. אבל יש מחלוקת בענין הזה ואנחנו לא יודעים איך היא תסתיים. הם הודיעו "לא" ואנחנו באוויר.

ב. נעשה כאן דבר חסר-תקדים. במשך פחות מחודשיים היינו צריכים להציב משדר, והצבנו אותו בנבי סמואל, שזה ספור לא פשוט, ואני מקבל פתק שתוך כדי זה שאנחנו כרגע משמיעים לכם את שידורי הניסיון, מבקש ממני מנהל שירותי הנדסה עד סיום הישיבה להפסיק את השידור מפני שאנשי מקצוע למיניהם עובדים באתר. זאת הפסקה לצורך ההדגמה.

נוסף לכל הסיבוכים הקיימים כרגע, הנקודה שבה הוצב המשדר – במשדר אחד היא מכסה הכי טוב שיכול להיות, שטח הכי גדול במדינה, אבל זו חברת החשמל הירושלמית ואנחנו צופים די הרבה קשיים מפני שאנחנו לא מחוברים. הם קיבלו אותנו על חוזה ואנחנו מקווים שהם לא יעשו לנו בעיות עם זה. בינתיים מה שנוכל לעשות זה עם גנרטור. כבר הפכנו את כל העולם כדי שתשמעו שאנחנו רציניים בכוונה שלנו בענין הזה.

אנחנו נתקדם ונקיים, כמובן, טקס חנוכה כדי לתת לזה עוד חותמת שזה רציני וסופי. בכל היתר אנחנו נתקדם בצורה מודרגת כדי שזה יהיה גם עם איכויות, כדי שיבטיח לנו שיהיה קהל מאזינים ובדרך הזאת תהיה התקדמות ולא נסיגה. כלומר, מה שאנחנו נשיג, תמיד נוסיף על זה ולא נגרע.

תודה. אורי פלח, בבקשה.

זו קדנציה שלישית שלי ברשות השידור, וכנראה גם האחרונה. אני מוכרח לומר שבשבילי זה אולי סימון V ליד נושא שהציק לי שנים רבות, לא מהצד הפוליטי של הענין אלא מהצד הציבורי, חברתי, תקשורתי שלו. יש ואקום אדיר במדינת ישראל, בתקשורת הממוסדת והמסודרת בכל מה שקשור לציבור הדתי, וזה הגיע לידי כך שציבור שבדרך-כלל איננו אמון על זלזול בחוק ועל לעבור עבירות על החוק באופן דווקאי, נאלץ לעלות עם ערוצים פירטיים כדי לספק את הצורך הזה, והצורך קיים, והרשויות התעלמו ממנו באופן מודע, לא מודע, אבל עובדה שעד היום לא עלתה רשת אחת שזכתה לברכת מוסדות המדינה כדי לספק את רצונו של הציבור הזה בכל מה שקשור בתרבות תורנית, מוסיקה דתית, מורשת ישראל במובן הרחב ביותר של הדבר הזה.

"קול ישראל" כיסה, כמובן, בקטעים כאלה ואחרים את התחום הזה, אבל לא באופן ממוקד ומסודר, ואנחנו הרי חיים בעידן שבכל תחום ותחום הדברים נעשים יותר ויותר מכוונים ומפולחים לציבור מוגדר. זה קיים גם בתחומים המקצועיים השונים, ברפואה או בטכנולוגיה, וגם בתקשורת. יש היום תחנות ידידותיות שמשדרות ז'אנר מסוים של מוסיקה או של תוכניות, והדבר הנפוץ ביותר הוא הטלוויזיה בכבלים, אם זה MTV עם המוסיקה שלו ואם זה ערוץ סרטים שמשדר רק סרטים, וכו', וכאן היה חלל עצום.

אני חושב שמהר מאד נגלה עד כמה חבל היה שלא נכנסנו לתוך החלל הזה קודם ומילאנו אותו, משום שההערכה שלי היא שההצלחה תהיה סוחפת. א. משום הצורך האמיתי שיש בציבור; ב. משום המצוקה שלנו בנושא הפרסום, שאין לנו מספיק דקות פרסום להעמיד לרשות המפרסמים, ואם תהיה לנו רשת נוספת – אם יהיה לה קהל מאזינים, כמובן – היא תוכל לענות במידה רבה על חלק מאותו ביקוש של פרסום, וכמובן שזה יביא להכנסות לרשות השידור, שיאפשרו לה להשקיע בנושאים נוספים.

אני יכול רק לברך את חבריי לעבודה בוועד המנהל, המנכ"ל ומנהל הרדיו, את היושב-ראש כמובן, ואחרונים חביבים אנשי ההנדסה והטכנולוגיה שבלעדיהם אנחנו יכולים לעשות תוכניות מפה ועד להודעה חדשה, אבל אם אין אמצעי שידור גם לא יהיה שידור.

אני מקווה ומאמין שהרשת הזאת תתפתח, עם מחלות הילדות והבעיות האפשריות שיש בהתחלה, ותהיה אבן נוספת בכתר של רשתות הרדיו שמובילות היום את תקשורת הרדיו בישראל, וכמו שאנחנו גאים ברשת ב' ורשת ג' אני בטוח שנהיה גאים גם ברשת הזאת והיא תביא כבוד לרשות השידור ולעוסקים במלאכה. יישר כוח לכולם.

ברשת א' אנחנו לא גאים?

אני מוכרח להודות על האמת, לא.

אני רוצה להעיר כמה הערות מעבר לברכות שכולם ברכו. אני רוצה לוודא שני דברים, ואני שמחה שאני יושבת בוועדת החינוך של הכנסת ולא רק בוועדה פנימית שלנו. 1. היות ואני מקשיבה לפעמים לרדיו הפירטי, ומסורת ודת, אני מקבלת את השם רשת "מסורת", אבל אני רוצה לדעת כיצד יובטח שכל מיני פסקי הלכה שהיינו עדים להם לאחרונה לא יופיעו ברשת הזאת. אני רוצה לוודא איזה פיקוח יהיה, שהרשת המסורתית הזאת תהיה רשת מסורת ושלא פלגים שונים בתוך הדת היהודית תינתן להם האפשרות לעבור על החוק למעשה. כי כבוד האדם הוא גם כן חוק, ואני כאשה בדת היהודית רואה את עצמי לא פעם פגועה.

2. אני רוצה לדעת אם ברשת המסורת הזאת יהיה מקום גם לקונסרבטיבים ולרפורמים, כי גם זאת מסורת.

דבר שלישי, שאני חושבת שהוא מאד-מאד חשוב. אני יהודיה חילונית, אבל אני חושבת שחילוני יכול להיות רק מי שאיננו בור בנושא היהדות. יש לנו עלייה גדולה מאד מברית-המועצות לשעבר, מיליון אנשים, וכאשר מדברים על מסורת ישראל, הייתי רוצה שלקראת החגים תקחו בחשבון את האוכלוסייה הזאת, לקרב אותה למסורת ישראל. לא עם הדגשה שאני רוצה לגייר אותם או להפוך אותם ליהודים מאמינים, כי זה מייד דוחה.

אני חושבת שהדברים האלה הם מאד-מאד חשובים, נוגעים להרבה מאד אנשים, ואני אומרת כאן לכל האנשים חובשי הכפות שאני יהודיה מאמינה ואני לא רוצה שיפסלו אותי כיהודיה, ואני רוצה שברשת הזאת יהיה גם לי מקום במסורת ישראל. אני עומדת על זה שהילדים שלי יוכלו לשמוע על מסורת ישראל ברשת הזאת גם כן, ושלא יהיה מצב שברשת הזאת בן-אדם שאין לו כפה לא יוכל לדבר. כי מסורת ישראל היא מסורת גדולה והייתי רוצה לראות שהרשת הזאת תהיה רשת בית הלל ולא רשת בית שמאי.

תודה רבה. יעקב גיל, בבקשה.

כיושב-ראש הוועדה לענייני רדיו ברשות השידור אני חייב לציין שתי עובדות, שעל אף שהיתה הכנה של אנשי רשת א', שאתה לא אוהב אותה, אנחנו קיבלנו החלטה לנסות ולשלב את תוכניות המסורת ברשת א' עוד בטרם נפלה החלטה שאנחנו נעשה רשת מיוחדת. כלומר, ההתייחסות לנושאי מסורת ולאתיקה כלפי אותם אנשים שמחפשים את השידור הזה, נענינו והיינו אמורים בישיבה הקרובה לשמוע פירוט על תוכנית היישום של אותם דברים שנדונו אצל המנכ"ל ואנחנו נתנו לו כיוון. אני מניח, אדוני המנכ"ל, שהכיוון שייעדנו והוא יקבל ביטוי ברשת א', הוא יעבור לרשת "מסורת". כלומר, איזה אלמנטים יהיו בה, ואני מחזק את הדברים שאמרה יעלה גרנות, אבל מקומם היה בוועדה לתוכניות רדיו ולא פה.

אבל אני שמחה שהם נאמרו פה.

אני מחזק את ידייך על ההערות שהשמעת, אבל אני חושב שלא תצאי ידי חובה אם ועדת החינוך, שהיה לי הכבוד לשבת בה הרבה שנים, תדון בענין מבלי שהענין נבדק לגופו בוועדה לענייני רדיו. יש לך זכות להעלות את הדברים ולבקש דיווח איך מתכוונים לפעול בענין שהעלית. תכתבי לי ואני אעלה את זה, כדי שלא תחשבי שיצאת ידי חובה בזה שהעלית את הענין כאן, ואנחנו נדון בו בצורה מסודרת.

אדוני היושב-ראש, אתה זכית שהענין בא להכרעה בישיבה שזימנת. יש בהחלט מקום להעריך את רשות השידור, את הוועדה ואת תוכניות הרדיו, שגילתה פתיחות וסובלנות. את הדבר הזה ואת הערך הזה צריך לציין.

ואת היושב-ראש של הוועדה.

תודה רבה.

אבי שמידט, חבר המליאה, בבקשה.

אני מצטרף לכל הברכות של חבריי-קודמיי בנושא הקמת הרשת ואני לוקח את דבריה של יעלה גרנות בשתי ידיים. אני חושב שמה שהיא אמרה, שהיא באה מקשת אחרת של המפה החברתית, יהודית – כולנו עם אחד אבל בכל-זאת יש לנו דעות שונות – מוכיח ומחזק את המחשבה שעמדה מאחורי הקמת רשת מהסוג הזה ובאמת זכה לקחת על עצמו תפקיד לאחד את העם ולדבר במושגים שכולם מבינים ולא במושגים גבוהים יותר מדי מעל הראשים של חלק מעם ישראל ולפנות אל ציבור ספציפי, אלא באמת למצוא לעצמם מרכיבים נכונים שישקפו את הדעות או את האפשרות לדבר אל אנשים בעלי דעות אחרות שאנחנו היום לא מדברים אליהם בשידורים כפי שהם קיימים ברשת א'. זה בקשר לתשובה שלך, כי רשת א' מדברת היום לציבור המסורתי והיא לא מצליחה להגיע לילדים של יעלה גרנות, כי יש לה שעות שידור מאד מצומצמות שבהן היא לא מצליחה להקיף ציבורים שהיו רוצים לשמוע על המסורת ועל מושגי יסוד במסורת, כי השידורים לא קיימים.

אני רוצה לבקש ממך, יושב-ראש הוועדה, אולי באמצעותך לעקוב אחרי דבר נוסף שקשור ברשת. יש תחושה, והלוואי ואתבדה, שהרשת הזאת היא מוצנעת, נחבאת, היא דבר חשאי. כל הציבור בכלל בישראל לא שמע על שידורי הניסיון של הרשת, ויש לי חשש שגם עם תחילת השידורים באופן מלא לא נגיע לכל הציבור שהיינו רוצים להגיע אליו, מפני שהכל יהיה מוצנע וחשאי כמו עכשיו.

אני חושב שאין לנו מה להתבייש, בוודאי אחרי שאנחנו שומעים חיזוקים מיעקב גיל, מיעלה גרנות ובכלל מאנשים מכל הקשת הציבורית על הצורך בהקמת רשת מהסוג הזה. כדאי להתחיל כבר עכשיו. אם יש שלושה שבועות בין המצרים, זה הזמן לעבוד על "קמפיין" ציבורי מאסיבי שיודיע על מועד פתיחתה של הרשת, ואולי שיאו של הקמפיין הציבורי יהיה בוועדת הכנסת עם פתיחתם המלאה של השידורים אחרי ט' באב. אבל כבר עכשיו צריך להתחיל "לפמפם" לאנשים שמייד אחרי ט' באב תקום רשת מסורתית, ששמה יוכרע איפה שיוכרע, אבל שהציבור יתכונן והרשת תגיע למצב של האזנה גבוהה .

אותו דבר לגבי המפרסמים. אני חושב שאם מפרסמים יצביעו ברגליים ויבואו לרשת, זה יקפיץ את הענין מדרגה אחת נוספת ואין לנו במה להתבייש.

תודה רבה.

ברשותכם, אבקש מאהרן ויזנר לומה כמה מלים על המחשבות ועל התוכניות לגבי הרשת. דרך אגב, אני מאד מזדהה עם הדברים שאמרו גב' גרנות ויעקב גיל. אני חושב שזה חלק מהותי, היות והרשת היא רשת ממלכתית. אין לי ספק שכולם רואים את זה כך. בבקשה.

אומר בקצרה כמה דברים. קודם-כל, כדי שהרשת תהיה מגויסת היא חייבת להיות רשת מגוונת, כי אם היא לא תהיה מגוונת היא לא תהיה מעניינת. כדי לשמוע את עצמנו אנחנו לא צריכים רדיו. אנחנו יכולים להיכנס לחדר סגור, להכניס כמה אנשים ופשוט להקשיב לעצמנו.

היתרון של רדיו שהוא במה, ואם יש אינטראקציה בין קבוצות חברתיות שונות, אם יש דינמיקה, יש שולחנות עגולים למיניהם, ופתיחות, זה הופך את הדבר למעניין. ברגע שאין את הדבר הזה זה פשוט רדיו לא מעניין. אולי חלקים מסוימים בציבור רוצים שיהיה רדיו כזה, אבל בפועל הם לא תמיד מקשיבים לרדיו, הם מעדיפים להקשיב לרדיו שהוא מעניין.

ברור שברגע שהתוכניות ייקבעו, וכרגע הן בשלבי התהוות, חלק מהרעיון היה לגלגל אותן בתקופה זו של הרצה, ותוך כדי ההרצה ללמוד מטעויות, כי אנחנו מעלים רשת תוך כדי עבודה ולא לאחר תכנון של שנה – שנתיים. היו רעיונות גם לפני-כן, אבל העבודה על הרשת נעשית בזמן די קצר ולכן אנחנו בשלב הסופי של הדברים נביא את התוכניות לוועדת תוכניות רדיו ונקבל אישור.

אבל רצוי להביא את הטיוטה ולא את הגמור.

אם הוא יביא טיוטה ואם הוא לא יביא טיוטה לפני הוועדה, באופן כללי זו טיוטה.

כדי שלא תהיינה אי-הבנות, יש לך מנהל רדיו ומנכ"ל. אחרי שאנחנו נחליט נביא את התוכנית לאישור בוועדות המתאימות.

גם אני רוצה להודות לאנשים שעשו במלאכה. המהירות של הצבת המשדרים והעבודה הטכנית היו משהו מיוחד, וכן הכשרת אולפן תוך חודש או חודשיים. דוד כהן עשה עבודה שאני אישית מרגיש חובה לומר לו תודה רבה.

אנחנו עובדים על תדר שבינתיים לא אושר לנו על-ידי משרד התקשורת. אנחנו אמורים להציב לפחות עוד שלושה משדרים שעדיין אין לנו אישור תדר עליהם. קחו את זה בחשבון, וכדאי לציין את זה.

אני אציין את זה.

כיוון שהמאבק צריך להיות גם שלכם.

בהחלט.

אני רוצה להגיד רק שני משפטים, כי אני עדיין לא מרגיש שאני בשלב הברכות, ואם שמתם לב, בכוונה לא בירכתי. אני אברך כאשר הרשת הזאת באמת תעבוד במתכונת מלאה ותהיה רשת על המפה. זה יום יפה וטוב, אבל עדיין יש לנו עוד שלב לעבור.

אני רוצה לענות לחבר-הכנסת יורי שטרן לגבי רשת א'. אנחנו נחזור ונדון בנושא של רשת א' ומיצובה בזמן הקרוב. עלו דיונים בנושא הזה. חלק מהעלאת הנושא של רשת "מסורת" היה עקב העובדה שרשת א' היא רשת חיובית ומעמיקה, אבל היא לא מתרוממת מבחינת הציבור. אנחנו בהחלט נדון וגם נחזור לוועדה עם זה. בתוכנו, בין המנכ"ל לבין מנהל הרדיו, ביני ובין החברים האחרים מתגלגלים רעיונות, אנחנו נעלה אותם במוסדות, ואחרי קבלת החלטה גם נחזור לכאן.

יעלה גרנות העלתה כאן נושאים שאני חושב שמן הראוי גם לענות לפרוטוקול. התוכן של השידורים הוא באחריותנו, באחריותך כחברת הוועדה לתוכניות רדיו וכחברת המליאה. והשידורים כמו כל שידורים הם בסופו של דבר על-פי החוק כפופים גם לוועדה ולמליאה.

שנית, לגבי הקונסרבטיבים, הרפורמים וכן הלאה, אני חושב ואפילו דורש שהשידורים לא צריכים להיות על-לפי זרמים, מפלגות וקבוצות. השידורים צריכים להיות על-פי התוכן שלהם, וחס וחלילה שהשידורים יהפכו להיות שידורים של קבוצות, מפלגות או זרמים ביהדות.

אני מאד-מאד מקווה ורוצה לקוות שהשידורים האלה יקרבו מאזינים שהם לאו-דווקא הגרעין הקשה, ויביאו לרשת החדשה גם מאזינים של הגרעין הקשה מכל מיני תחנות רדיו שונות ומשונות ורבות שהן לא חוקיות, אבל גם יקרבו אנשים שאפשר לקרב אותם למורשת ולמסורת.

נקודה אחרונה, ברשותך אדוני היושב-ראש. אנחנו רואים כאן סיום תהליך של מוסדות מול הנהלה. גם עבודה יפה מאד של ההנהלה – ובמקרה הזה ברכות מהמנכ"ל, מנהל הרדיו, אהרן ויזנר והאנשים הטכניים – אבל הרבה שנים המוסדות בעצם הושמצו על הפעילות שלהם. אנחנו רואים כאן קונסנסוס שהיה לאורך כל הדרך בין חברי הוועדה, בראשות יעקב גיל - יעקב גיל יצא מהחדר והוא לא ישמע את מחמאותיי – והמליאה עצמה, ואנחנו רואים שעשינו כאן צעד שהוא בהרמוניה, גם בתוך המוסדות, עם כל חילוקי הדעות שקיימים בין האנשים, בין הזרמים, בין דתיים לבין חילוניים, וכן הלאה, וגם מול ההנהלה. זאת אומרת, זו אולי פעולה משמעותית ראשונה שאפשר לומר שהיתה בהרמוניה מהרגע הראשון ועד הביצוע.

אני מבקש להעיר שתי הערות. 1. צריכים לדאוג לכך שכתוצאה מהקמת רשת נפרדת לא ייעלם נושא המסורת והתוכניות בנושא זה גם מרשתות אחרות, כי זה עלול לנקז את כל הדיונים והשידורים לרשת אחת.

אני רוצה להוסיף שלפני שבועיים הוספנו במנרה שני משדרים לרשת א' ולרק"ע, לאוכלוסייה הרוסית באזור.

2. בנושא של מתן במה וחופש ביטוי, או הזדמנות לביטוי, גם לתנועות הלא-אורתודוכסיות אני חושב שהדבר הזה צריך להיות. בהגדרה זה לא מובן מאליו.

זה מובן.

צריכים להגדיר את זה כך, כי אחרת - - -

כי אחרת זה לא יהיה.

אני מאמין שזה יהיה גם בפרופורציות מתאימות. הרי בכל-זאת יש היקפים של ציבור. במדינת ישראל, אני סתם אומר, יש 10,000 בתי-כנסת. אני מניח ש-9,950, שגם בתוכם כך וכך אלפי חרדים, כך וכך אלפים – ציונות דתית, אולי עשרות קונסרבטיביים, וכו' - יש היקפים במערכת, ואני מניח שהם יבואו לידי ביטוי. מבחינתי זה רדיו ממלכתי, יש שולחן אחד שלידו יכולים לשבת יעלה גרנות, יעקב גיל ואורי פלח שמייצגים את כל גווני הציבור ולאף אחד אין מונופול וצריכים להגיע, כמובן, להבנות.

עד היום היתה הרגשה בקרב הציבור שומר תורה ומצוות שאין לו רשת שהוא יכול להאזין לה בנקיות הדעת, שזה הולם את אורח החיים שלו ואת ההשקפה הדתית שלו ואת האמונה שלו, בעיקר מבחינת התכנים, והעובדה שצמחו תחנות רדיו פירטי, שרובן, דרך אגב, עונות על הצורך של אותו ציבור, היא עדות לכך שיש מקום לרשת נוספת.

חלק גדול מאד של הרדיו הפירטי שאתה מציין אותו לא כולל אף אחד מהאנשים שיושבים ליד השולחן הזה.

אני מסכים. יצטרכו לתת לו גם פתרון פה.

בסדר. אבל במסגרת החוק.

אני חושב שאפשר לסכם. ועדת החינוך והתרבות מברכת את ראשי רשות השידור על הקמת רשת "מסורת" כרשת ארצית לשידורי מורשת ויהדות בתדר 104.7 מגה-הרץ והאזינה בסיפוק במהלך ישיבת הוועדה לשידורי הניסיון.

הוועדה רשמה לפניה את החלטת הרשות להפעיל את הרשת מייד לאחר ט' באב התש"ס בהדרגה ליום שידורים מלא.

הוועדה מקווה ומצפה שרשת "מסורת" תיתן מענה ראוי לצורכי הציבור הדתי והמסורתי ולכלל האוכלוסייה המעונינת בתכנים אלה וההולם את אורח החיים והאמונה של אותו ציבור.

הוועדה פונה לשר התקשורת בתביעה להסדיר לאלתר אישור התדר הארצי לרשת "מסורת" ותעקוב אחר הסדרת הנושא.

תודה רבה לכם, אנשי ההנדסה. יישר כוח, וברכות.




תוכנית הרדיו "מי מפחד משירה"

אנחנו עוברים לנושא הבא: תוכנית הרדיו "מי מפחד משירה". חבר-הכנסת יורי שטרן, בבקשה.

ביקשתי להתערב כגוף ציבורי באיזו שהיא סוגייה ברדיו, כי הדאיגו אותי השמועות שהגיעו לאוזניי, שיש כוונה להוריד את התוכנית "מי מפחד משירה" שמשודרת כבר כמה שנים לקראת החדשות של השעה 11 בלילה. אני דיברתי עם עוד שניים-שלושה מכרים שלי והם אישרו לי שזאת הכוונה.

לכן מצאתי לנכון, לאחר שהיה לי פעם ניסיון מוצלח עם תיקון החלטה כזאת לגבי תוכניתו של מיכאל מירו בנושאים סוציאליים, כי חשבתי שזה חשוב מאד שיש תוכנית בנושאים סוציאליים.

אני החתמתי על הפנייה הזאת למעלה משלושים חברי הכנסת מכל המגוון הפוליטי.

אני חושב שכל אחד מאתנו ואנחנו כחברה, כתרבות נמצאים בהתמודדות בחיי היום-יום. הדינמיקה של החיים כל-כך סוחפת אותנו והיא כל-כך לא נותנת מקום לשום דבר לירי ולשום מנוחה נפשית ותרבותית; הכל חדשות, הכל רץ בקצב יותר ויותר מהיר ובמשפטים יותר קצרים. אנחנו חייבים לשמור על איזה שהוא איזון בטירוף הזה.

היתה וישנה פינה שבכל-זאת נותנת כמה דקות של אווירה אחרת.

אתה כבר קראת שם שירים?

כן. מפה זה התחיל. חברי כנסת רבים מוזמנים לפינה הזאת. אני חושב שלתוכנית הקצרה הזאת יש ערך מוסף נוסף. מבחינת האינטרסנטיות שלנו כחברי הכנסת אני לא בטוח כמה מהבוחרים שלי, למשל, בכלל מאזינים לתוכנית הזאת, וזה לא השיקול, אלא שכאשר המאזין שומע חבר כנסת קורא שיר, אני חושב שזה גם משפר את תדמיתה של הכנסת באוזניו, ולכן גם בעיניו.

אני לא יודע מה הם השיקולים להורדת התוכנית "מי מפחד משירה". אולי כמו תמיד יש רצון לשנות ולהכניס דברים חדשים במקומה. אני חושב שהפינה הזאת עושה את שלה, היא טובה, היא נכונה והיא גם בזמן מתאים מבחינה זאת שזה לקראת הלילה ולקראת החדשות, וזה עושה את שלו.

פניתי אל יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות שנענה לבקשתי מאד במהירות, ואני מודה על כך. הייתי מבקש, אם יש כיוון כזה בתוכניות שלכם, לבדוק את זה מחדש ולהשאיר את התוכנית הקיימת. אם יש לגביה הערות מקצועיות כאלה או אחרות, זה כבר ענין פנימי שלכם, אבל קיומה של התוכנית "מי מפחד משירה" הוא דבר מאד חיובי.

תודה רבה. הנקודה ברורה.

מר פורת, בבקשה.

הפנייה, או העצומה בענין הזה הגיעה אלינו וגם לשר המדע, התרבות והספורט שפנה אלינו באותו ענין. מנהל הרדיו השיב לשר המדע, התרבות והספורט, ואני מציע שמנהל הרדיו ישיב גם לוועדה.

ברשותכם, אומר קודם-כל משפט כללי. אני באמת מאמין בכל הכוונות הטובות שיש כאן, אני מכבד אותן וגם אוזני קשובה לכל, אלא שבכל-זאת במישור הכללי צריך קודם-כל להעמיד דברים על מקומם. התפקיד שלנו – ואני מתכוון לא רק אליכם, אני מתכוון למוסדות רשות השידור – הם צריכים להתוות לנו מדיניות: יותר תרבות, פחות זה, יותר זה. הם לא צריכים להגיד: תעשו תוכנית כזאת וכזאת עם מנחה כזה וכזה. זה לא התפקיד.

באופן ספציפי, בתוכנית הזאת מדובר בשתיים – שלוש דקות של תוכנית שהציע לי פנסיונר, אדם שעבד ברדיו, שבא, ואני אומר את זה בזהירות, עם גימיק. זאת לא תרבות ממש אבל זה גימיק שפוליטיקאים קוראים שיר. עם כל הכבוד, הם לא קריינים וההסברים שלהם הם לא הסברים מלומדים. זה איזה שהוא גימיק צבעוני ויפה שאולי מציג את הפוליטיקאי בפן כזה או אחר.

התוכנית הזאת ירדה, ובאותן דקות אנחנו משדרים כל לילה "מי מפחד מהומור". מדובר על פינה שרצה כבר חמש שנים, לטעמי ולטעם הצוות המקצועי שבדק אותה. היה בה חן של ספונטניות. בענין הזה לא שמעתי אותך, אבל בהרבה מקרים זו התחילה להיות פינת יחסי ציבור של חברי הכנסת או אחרים, שהיה לי יסוד להניח שלמען שיפור הדימוי ובתקופה שמעסיקים משרדים ליחסי ציבור זה אפילו הגיע עד כדי כך שאנשים בחרו להם את השיר וכתבו להם את הפינה. אני לא אומר בהכללה, היו לנו מקרים מסוימים.

בלשוננו המקצועית, אחרי חמש שנים התוכנית הזאת ממצה את עצמה. זה לא אומר שהדבר הזה לא יחזור, זה לא אומר שלא נעשה את זה. אנחנו יזמנו את זה ואנחנו ממשיכים ליזום דברים גדולים מאלה.

לנושא שמדאיג אותך ומדאיג את שר המדע, תרבות וספורט, שידורי שירה ב"קול ישראל", אם זה באמת מעניין אותך, אני ממליץ: ברשת א', שזאת רשת התרבות, משודרת מדי יום התוכנית "בימת שיר", בדיוק אותו דבר, אלא ששם קורא שיר מישהו מקצועי, וגם הניתוח של השירה במשך שתיים-שלוש דקות נעשה בצורה מקצועית ונכונה.

בנוסף, באותה רשת משודרת פעמיים ביום התוכנית "חדש על המדף", שזאת גם ספרות יפה אבל זה גם ספרי שירה.

ב"קול המוסיקה" משודרת פעמיים ביום התוכנית "בימת שיר". כלומר, יש לך חמש פעמים ביום פינות כאלה, שרצינו בשעתו שיהיו גם ברשת ב'.

בכללי אתה תחסוך לי בזה שאני אסביר, אבל אני אקרא מהמכתב שכתבתי לשר וילנאי, אבל אני מאמין שזו תשובה לך. כתבתי לו: "אני מודה לך על שאתה מחזק את ידי "קול ישראל" במתן ביטוי נרחב לתרבות הישראלית בכל הרשתות. כל זה ביוזמת אנשי המקצוע ב"קול ישראל" בכל הרשתות הנושא הזה מעמיק ומוסיף תוכניות העוסקות בתרבות ולא גורע. עם כל זאת, שינויים בתוכניות בכפוף לכל האמור לעיל הנם "נשמת אפו" של רדיו תוסס וערני שאינו קופא על השמרים", וכבר דיברתי על זה.

זאת אומרת, זה לא טוב שיש תוכניות שיש להן קושאן, שהן רצות שנים, ובענין הזה היה לנו ויכוח עם חבר כנסת בקשר לתוכניתו של משה נגבי, כי מגיע שלב מסוים שבו התוכנית צריכה להיפרד. אולי נעסוק בשירה, אבל לא שפוליטיקאים יקראו שירה, אלא איזה שהוא רעיון אחר, קצר וטוב, ואנחנו בעד זה.

"הפינה היומית שמביאה פוליטיקאים ואישי ציבור אל המיקרופון בקריאת שירים מיצתה את עצמה ואני סמוך ובטוח שאנשי "קול ישראל" ימצאו חלופות חדשות שיענו לשינויים שחלים בקהל המאזינים, גילם, טעמם וכיוצא באלה".

חבר–הכנסת שטרן, חמש שנים זו תקופה שבה הדברים זזים. יש ציבור חדש שמאזין לרשת ב', יש גילים חדשים, יש טעמים חדשים. אם אתה מקדיש מזמנך אולי עשר דקות בשנה או בחודש, אנחנו עוסקים בזה יום-יום, זאת העבודה שלנו, ואנחנו קשובים לכל הדברים האלה.

"אני מקווה שפנייתך לא נועדה לקבע, לשמר ולהנציח שדרים ותוכניות רדיו שמיצו את עצמם". אני באמת רוצה להאמין בענין הזה, אבל כשאני פניתי וביררתי עם הצוות, מסתבר שגם הצוות יזם איזו שהיא פעילות שאנשים יגיבו מבחוץ על הענין כדי למנוע הורדת תוכנית. אם יש לנו איזה שהוא דבר שאנחנו רגישים אליו מבחינה מקצועית – ובזה אני לא מתכוון דווקא אליך – שאנשים מבפנים, כשעומדים להוריד תוכנית מסוימת, מתוך רצון להמשיך ולשדר לנצח נצחים את התוכנית שלהם, אז מתחילים ליזום פעילויות חיצוניות. לא זו הדרך. אנחנו פועלים ברדיו בידיים נקיות. יכולים לטעות, אנחנו קשובים לביקורות, אנחנו קשובים להצעות. כרגע התוכנית משודרת אבל הגענו למסקנה שבקיץ צריך לקחת מהקלאסיקה של ההומור הישראלי ולתת שתיים – שלוש דקות. ותאמין לי שגם הומור זה תרבות.

אני פחות מוטרד מהענין של חברי הכנסת, כי יש לנו מספיק הזדמנויות להתבטא ולהופיע בתקשורת. אני יותר מוטרד מהשירה. כלומר, זה הוריד את השירה מאיזה נכס עלום, מסתורי שלא צריכים לגעת בו, פתאום לדבר ידידותי, שהנה גם האיש הזה שהוא פוליטיקאי בסך-הכל, הוא כל היום עוסק בדברים מאד מטריאליים, מאד חומריים, מאד כוחניים, גם הוא יש לו רגע של שירה. יש איזה מסר חשוב בדבר הזה.

אני מאד תומך בדעתך שלא צריכים לקבע תוכניות. מבחינה מקצועית אם הייתי מנהל הרדיו גם הייתי מחפש כל כמה שנים לרענן. מה שצריך לרענן זה את האריזה. כלומר, צריך לחפש, והומור לא בא במקום שירה. בעיניי זו תרבות אחרת, אבל לחפש בכל-זאת במקום אחר, ביום אחר, ברשת ב'.

כן, בהחלט.

אני מסכים גם שתרבות משתנה ואוכלוסיות משתנות, בסדר, אבל עכשיו צריך לחשוב איך אני בכל-זאת מקרב את האוכלוסיות החדשות האלה, כי יש לי ענין בנושא השירה. תחשבו על רעיונות.

מקובל עליי. אני גם מסכים עם מה שחבר-הכנסת שטרן אמר.

גם אני ציינתי שאין פה שום ערעור על זכותכם, וחובתכם אפילו כל פעם לרענן ולשנות. א. רשת ב' היא רשת ב', היא עדיין ב"קול ישראל" הרשת עם אחוזי האזנה הרבה יותר גבוהים, ולכן תוכניות ברשתות האחרות פשוט אינן במקום זה.

אני חוזר למה שציין גם יושב-ראש הוועדה. חשיבות רבה יש בייחודיות של התוכנית בכך שאנשי ציבור קוראים שיר. לא רק שזה מסקרן יותר את המאזין, כי אחרת הוא לא היה מאזין בכלל לשיר, אלא שזאת בכל-זאת הסתכלות אחרת על השירה.

בתנאי שתסכים אתי שזה לא נעשה כדבר צפוי. צריך להיות אלמנט של הפתעה, וכשחמש שנים עושים את זה - - -

מה שמדאיג אותי בהחלטתכם, והפנייה שלי ושל חברי הכנסת שאני יזמתי לא באה כתוצאה מאיזו שהיא יוזמה של העובדים עצמם.

גם וגם. תאמין לי שהם הודו בפניי, גם לגבי השר וילנאי באופן ספציפי.

אני פניתי אל השר וילנאי, אבל אני לא יודע איך הוא קיבל את זה. אני קיבלתי את זה באקראי וזה הדאיג אותי. אם היתה חלופה, כמו שאתה אמרת שיש אולי מתכונת אחרת או שעה אחרת, זאת באמת החלטה מקצועית לגמרי. אבל אם התוכנית סתם יורדת ומתחלפת בדבר הכי טוב שבעולם?

הוא לא אמר את זה. מה שאני הבנתי ממנו, והוא יכול לאשר את זה או לא לאשר את זה, זה שיחד עם הורדת השירה יושבים וחושבים מה לעשות.

לזה אני מגיע. לכן אני מבקש לראות את הפנייה שלנו כפנייה לעצם ההחלטה בהקשר המדיניות.

מקובל, ואני אשמח להודיע לך מה החלופה לזה.

כי שני המרכיבים החשובים של מה שהיה הם דווקא החדירה לתוך האווירה האחרת ורצף אחר של שידורים ואז פתאום אתה נעצר ושומע שירים. שנית, דווקא ההגשה על-ידי אנשים שאינם מבקרים מקצועיים ואינם קריינים מקצועיים, ולאו-דווקא צריך להסתפק בפוליטיקאים, וגם לא אסתפק, אבל זה נותן לזה מימדים אחרים.

אני מבקש שתשקול את הפנייה ותודיע לי תשובתך.

אני קשוב לכל פנייה שלך.

אולי הקיץ מתאים יותר להומור, אבל אני מבקש לקראת הסתיו.

אולי זה יהיה סיכום מסוים לדברים ביניכם, ואוסיף עוד דבר. א. חבר-הכנסת שטרן, יש כאן קשב לדברים שאמרת ואני חושב שאמר לך נכון מאד מנהל הרדיו שחשוב מאד שאנחנו נשמור על כך שגם מוסדות הציבור, גם הוועדה יעסקו במדיניות בדרך הכוללת ולא בהתוויית דרך מאד-מאד אופרטיבית.

מאה אחוז, שלא תהפוך להתערבות פוליטית. בסדר. במקומך הגדרתי את זה.

הנושא הספציפי עצמו הובהר פה. מנהל הרדיו אמר לך שהוא בוודאי יהיה קשוב לפנייתך ויהיה לזה ביטוי.

אני מודאג ממה שרמז פה מנהל הרדיו, שבעצם הגענו למצב – במיוחד ברדיו, פחות בטלוויזיה – יש מצב שהגורמים המקצועיים כמעט ואינם יכולים לעשות שינויים בתוכניות ברדיו. נוצר מצב שמצד אחד דורשים מהם תוצאות, לעשות רענון ולהביא יותר אחוזי האזנה ולהיות יותר מעניינים ורלבנטים וכן הלאה. אבל יש מצב שלא רק הגורמים המקצועיים והאחראים היום קובעים – הם אחראים כלפינו וגם כלפיכם על השידורים - אלא יש לטיפונדיות מסוימות, כמעט רוב לוח השידורים הוא ב"פרוטקשן" מסוים. זאת אומרת, אם אתה רוצה לעשות היום איזה שהוא שינוי הכי קטן, מייד שערורייה רבתי, ואני לא מדבר עכשיו על משהו ספציפי, אני מדבר על משהו עתידי. נניח מנהל הרדיו ירצה לרענן את שידורי הצהריים, או הבוקר, או תוכנית מסוימת – לקצר אותה, להאריך אותה, לשנות מתכונת – ולא משנה במי יפגעו, אני אומר לכם מראש שתהיה שערורייה וזה לא טוב.

זה האופי של המשטר הדמוקרטי במדינה.

אבל לא היה לזה תקדים.

תפקידם של אלה ליצור, תפקידם של אלה לשמור.

אני אומר את זה גם לעצמנו ואני אומר את זה גם לוועדה, אנחנו צריכים לאפשר מרחב מסוים, ולטעמי רחב מאד, לגורמים המקצועיים ולבחון אותם על-פי התוצאות. אם הרדיו הוא רדיו מעמיק והוא לטעם רוב הציבור והוא מצליח מאד, אז אנחנו צריכים לתת גיבוי למי שמנהל אותו. אם יהיה כישלון, אנחנו צריכים לבוא בטענה למנהלים.

איך אתה מודד הצלחה, רייטינג?

אני חושב שלא. את דעתי לגבי הטלוויזיה אמרתי בהרבה הזדמנויות ולא אחזור עליה.

הרי על זה בדיוק הדיון הציבורי צריך להיות, מה זה הצלחה?

חברת-הכנסת נאות, אם לגבי רשת ב' יש לך טענות כמו לגבי ערוץ 2, אשמח לשמוע אותן.

התשובה היא בוודאי לא רק רייטינג.

מה עוד?

אפשר לראות הצלחה אפילו בתוך רשות השידור בין רשתות, בין רדיו לבין טלוויזיה, ואני חושב שיש היום קונסנסוס שאומר שהרדיו בישראל מצליח והוא אחד הרדיואים היותר נחשבים בעולם אפילו, כי מצד אחד יש לנו רשת ב' – אקטואליה – שמצליח מאד ונחשב מאד, ענייני ואובייקטיבי, ומצד שני רשת ג', שמנהל הרדיו והצוות המקצועי בחוכמתם הביאו לכך שרשת ג' התמקדה בתחום ספציפי. היום רשת א' מתמקדת על תרבות מצד אחד ועל מורשת מצד שני. אני חושב שזה ניהול נכון, וכשיש בקורת אנחנו אומרים אותה.

אני רוצה לסכם את הדיון, וזה נוסח הסיכום: הוועדה רשמה לפניה את שיקולי רשות השידור בהפסקת התוכנית "מי מפחד משירה" ואת נכונותה לשקול תוכנית חדשה שתשמור על קירוב ציבור המאזינים לשירה ישראלית.

הייתי אומרת "לשירה".

מתכונת אחרת.

אנחנו חשבנו לעשות את זה בלאו-הכי.

רשמנו לפנינו. אני רוצה לשמור גם על העצמאות.
תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

- - - - - - - - -


הישיבה הסתיימה בשעה 12:20