פרוטוקולים/ועדת חינוך/988

1
הוועדה לחינוך ל_תרבות
מיום 13.7.2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/988
ירושלים, ט"ו באב, תש"ס
16 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 138
מישיבת הוועדה לחינוך ולתרבות
שהתקיימה ביום ה', ט' בתמוז התש"ס, 13.7.2000 בשעה 09:05

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב

משרד ראש הממשלה:
גבי גולן – יועץ רוה"מ לתכנון ופיתוח

אודי כתריאל – מנהל תחום בינוי ותקצוב
משה הרשקוביץ – אמרכל מחוז המרכז
לאה יגור – מנהלת בית ספר לב רן

שיאלה קנדל – ממונה על הקרינה האלקטרומגנטית
עו"ד זהר טחורש

דוד גומבוש
יאיר אלוני

עו"ד יורם ארד – לשכת היועצת המשפטית
נתי ביאליסטוק-כן – הממונה על אכיפת הגבלים
מוטי גרשוביץ – מנהל תחת הלל
פאול וייסבך – סמנכ"ל הנדסה
עו"ד רנאטו יאראק – לשכת היועצת המשפטית

משה גלילי – סמנכ"ל לניהול ספקטרום בתדרים

יצחק אגסי – ראש המועצה המקומית צורן
מיכאל אקרמן – ועד פעולה בצורן
יוסי מלכה – ועד פעולה בצורן
מאיר פורר – ועד פעולה בצורן
יעל פורר – ועד פעולה בצורן
דוקטור מנחם מרגליות – נחל סורק
דני מורגנשטרן – פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה

סכנת קרינה בבית ספר בצורן

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך
והתרבות בעניין סכנת קרינה בבית הספר הממלכתי בצורן. הישיבה הזאת מתקיימת לאור החלטת הכנסת מאמש, בעקבות הצעה לסדר יום של חבר הכנסת עוזי ברעם, שהתנצל בפניי שנבצר ממנו להשתתף בישיבה; והוא העלה אתמול הצעה לסדר היום במליאת הכנסת ופירט את הבעיה, ובהסכמת כל הבית החליטה הכנסת להעביר את העניין לדיון בוועדת החינוך. כמו שאתם רואים, אנחנו מקיימים את הישיבה ביום לא שגרתי. בדרך כלל הכנסת איננה מקיימת ישיבות ועדות בימי חמישי - אלא והואיל וראינו בסדר היום שהכנסת תאשר את העברת העניין רק ביום רביעי, חשבנו שזה ראוי שהישיבה תתקיים ביום חמישי, אם כי זה נכון שתכננו את הישיבה קודם לכן.

העניין הזה תלוי היום ועומד ומתברר בפני
בית המשפט הגבוה לצדק ביוזמת אותו גוף שלמעשה פנה וביקש גם את הדיון; ושבעקבות פנייתו, חבר הכנסת עוזי ברעם העלה את ההצעה - וזאת המועצה המקומית צורן. אינני יודע אם יש מניעה פורמלית. יש לכם בעניין הזה הוראות בתקנון, שאתם מכירים אותן בוודאי טוב ממני. אבל יש נוהג רב שנים בכנסת, שהיא משתדלת מתוך אותה חובת כבוד ונימוס הדדי שהרשויות השונות במדינה משתדלות לנהוג זו כלפי זו, שלא לדון בעניינים הנדונים כרגע בבית המשפט הגבוה לצדק. העתירה הזאת למעשה הוצעה על ידי בית המשפט למועצה מקומית צורן מספר פעמים.

מתי קיבלת הודעה על קיום הישיבה הזאת?

אני - אתמול.

אינני שואל אותך. האם אתה מדבר בשם בזק?

אני מדבר בשם בזק.

אני שואל: מתי בזק קיבלה את ההודעה על
קיום הישיבה?

שלשום.

מדוע לא פנו אלינו מייד ואמרו את מה שאתה
אומר בצורה מסודרת בכתב? אני חושב שהסדר המזערי הוא שתעלו את הדברים האלה בצורה מסודרת. אני מוכן שתעלה את הדברים על הכתב בצורה מסודרת תוך כדי הישיבה, ואני אדון בהם. אם לכם היה זמן משלשום עד היום להשהות את הבקשה הזאת, כי אז גם לי מותר שיהיה לי זמן לדון ולחשוב בשאלה שלך.

אולי אסביר את דבריי בשלושה-ארבעה
משפטים. אינני מתכוון לשאת פה נאומים ארוכים ולומר שלמעשה ההחלטה האחרונה של בית המשפט ניתנה ב2- ביולי, כאשר נקבע שלאור בקשת העותרים, שלא רק שמבקשים עתירה, אלא לפי מה שהבינותי הם מבקשים גם למחות נגד המשרד לאיכות הסביבה בצעדים של ביזיון בית המשפט, בטענה שהמשרד לאיכות הסביבה בעצם מבזה את מה שהוא הצהיר לבית המשפט, וקבע בית המשפט שיתקיים דיון בעניין הזה הן בעתירה עצמה, המשך דיון, והן בבקשה המיוחדת הזאת של צורן וביזיון בית המשפט. יתקיים דיון בפני הרכב ב4- בספטמבר בשעה 08:30. הוא הורה למדינה, באמצעות הפרקליטות כמובן, להגיש הודעה משלימה.

היות שאני מכבד אותך, אני אבקש ממנהלת
הוועדה שאתה תצא לחדרי, דבר עם היועצת המשפטית של ועדת החינוך והתרבות, ואחרי שתהייה התייעצות ביניכם, אני אשמע את הצעתה ואחליט מה אני עושה. בינתיים אני ממשיך בקיום הוועדה, מכיוון שעל פי ידיעתי, הכנסת איננה בולמת ואינה מעכבת שום דיון בשום עניין בטענות כלשהן, והיא מרגישה לעצמה חופשית לדון. היה לי מקרה, לפני ימים אחדים, שהתייעצתי עם היועץ המשפטי של הכנסת בסוגייה דומה, באיזה עניין שנמצא עכשיו בבוררות, שבית המשפט העליון מינה בורר; והיות שבית הספר פנה אלינו לקיים דיון, ושאלתי אם יש מניעה או אין מניעה, נאמר לי בצורה הברורה ביותר על ידי שניים מהיועצים המשפטיים, כולל השופט לשעבר שוהם, שאין שום מניעה ושום עכבה. תחליט אתה אם אתה רוצה להיות מנומס או לא מנומס. אני, למען הזהירות, אומר פה לחברים ששמעו שיש דיון בבית המשפט העליון - לי אין ידועה העתירה. הפנייה שלך בעיתוי כזה היא אפילו בהרבה מאוד לא נוחה. לו הייתם פונים קודם, הייתי מפנה את זה ליועצת המשפטית ואומר: קיבלתי פנייה. מה אתם אומרים? זימנתי דיון. ידעתם שיש דיון. אי אפשר עכשיו בראשית הישיבה לטעון טענות כאלה. הואיל שאני אדם ליברלי, כמו שאתה יודע, אני אאפשר לך לדבר עם היועצת המשפטית של הוועדה. אני מייעץ כזה דבר: צאו לחדרי ביחד איתך, וחברי אותו עם גברת אירית.

ברגע זה אני דיברתי עם מר משה בוטון. הנה
תשובתו של מר משה בוטון, שאין שום מניעה לקיים את הישיבה.

אם אתה בכל זאת רוצה לדבר עם מר משה
בוטון-

אני את שלי אמרתי. אני חושב שזה עניין
שאתם צריכים לשקול אותו מבחינה פורמלית.

אני רק שאלתי אותך. האם אתה רוצה לדבר,
לנסות ולשכנע את עורך הדין משה בוטון?

לא. אני רוצה לשכנע אתכם.

אין לך עניין. תודה רבה. אני שמעתי את
דעתך. מנהלת הוועדה התייעצה עם עורך הדין משה בוטון, שהוא היועץ הבכיר של הוועדות, ועל פי הדברים שמסרה לי מנהלת הוועדה, אנחנו לא רואים שום סיבה לעכב את הדיון או לא לקיים את הדיון או להגביל את הדיון. איננו רואים שום סיבה. תודה רבה.

אדוני היושב ראש, אני מודה לך על קיום
הדיון כאן, משום הדיון כאן מדבר בנפשות של תושבים אשר חרדים לבריאותם.

היות שאנחנו עוסקים באיכות הסביבה, אני
בדרך כלל מקפיד על איכות הדיון.

הבעיה שלפנינו נחלקת לשתיים. האחת: עצם
הקמת התחנה מתחילת שנות החמישים, הואיל והיא מהווה סכנה לבריאות ולאיכות החיים של התושבים, ובמיוחד ובאופן ספציפי לתלמידי בית הספר אשר בקרבת התחנה; הדבר השני: משום קרבת בית הספר לתחנה, דעתם של חוקרים, אומנם לא מתחום הפיסיקה, שישנה סכנה פוטנציאלית בריאותית.

האם יש פה מומחה אחד שאומר שיש
סכנה? האם הבאתם מומחה אחד?

לנו יש חוות דעת.

אני שואל: האם יש פה מומחה אחד שאתה
יודע שהוא יכול לומר לוועדת החינוך והתרבות שיש סכנה?

אין לנו.

האם אתה מכיר כאן מישהו?

כאן לא. זה אינו אומר שאין.

אני לא אמרתי שאין. איזו חוות דעת בכתב
יש?

יש של דוקטור אליהו ריכטר.

איפה היא?

ישנה של פרופסור מודן. אומנם יש מה

מחלוקת הפוסקים - חלק אומר לא וחלק אומר כן, אבל בספק פיקוח נפש.

מר יצחק אגסי, שמע נא. יש חוות דעת?

יש לך אחת - יש לך של דוקטור אליהו ריכטר.

איפה?

על כל פנים, החרדה בישוב היא גדולה. הבעיה

האם כבר בתחילת שנת הלימודים בית הספר יקיים את לימודיו באורח סדיר? ואפילו ייתכן מאוד שבאופן פורמלי הבניין יהיה פתוח, וספק אם ההורים ירצו לשלוח את הילדים שלהם, מפני שכל אחד אומר ברגע שיהיה ספק, "ניסיונות תעשו על מישהו אחר, לא על הילדים שלנו". קשה לנו לעמוד גם מבחינה הגיונית, גם מבחינה רגשית, כל אחד מאיתנו אב, אח, לנוכח טענות כגון אלה.


יצויין כי כאשר בנו, או כשהחליטו על בינוי או על הבנייה וההקמה של הישוב, המשרד לאיכות הסביבה התנגד לכמה תוכניות בינוי והתנגד לבינוי בית הספר ליד התחנה.

האם הוא התנגד בכתב?

כן. היה בוועדה המחוזית. יש פרוטוקולים על
כך. אבל ב"תנועת מלקחיים" של משרד השיכון, ולצערי הרב משרד הפנים, אישרו את הקמת בית הספר.

כמה שנים עבדת במשרד הפנים?

השאלה על השנים האיכותיות או לא. זה דבר
מעניין. הגורם המקצועי הראשי של ממשלת ישראל התנגד, והנה יד אחרת של הממשלה קוטעת את חוות הדעת הזאת, והיא בונה בניין שלמעשה ייתכן שהוא השקעת סרק. אנחנו יודעים שאי אפשר להעביר תחנה מהיום למחר, אבל יש לנו מספר דרישות.

מה יותר זול - להזיז תחנה או להזיז בית ספר?

זה להזיז ששת אלפים אנשים, וזאת בעיה של
ערכים וסדרי מינהל.

אתה מדבר על ששת אלפי האנשים או על בית
הספר?

ישנה בעיה עקרונית של התחנה - היא מקרינה.

מה אתם דורשים, מר יצחק אגסי?

אנחנו דורשים קודם כל את העברת התחנה.
ישנם רבים שאומרים שזאת בעיה כלכלית. הדבר השני - חוות דעת רשמית של ממשלת ישראל, רפואית מוסמכת, בדבר האפשרות של פתיחת שנת הלימודים.

תודה רבה. דרך אגב, יצא שוועדת החינוך
והתרבות היא גם הוועדה שרשות השידור מטופלת בה. גם מר יאיר אלוני יכול להרגיש כאן בבית. ועדת החינוך והתרבות ממונה גם על עניין השידור.

מההיבטים של החינוך או של התרבות?

בהיבטים של החינוך. אומנם בהיבטים של
קרינות ומשדרים זה ועדת הכלכלה, אבל במובן התוכני והחקיקתי, זאת ועדת החינוך והתרבות.

המשרד לאיכות הסביבה החליט בשבוע
האחרון שהוא יפתח בהליכים לביטול היתר הקרינה לתחנת שידור הלל בהתאם לסמכות המשרד בחוק. המשרד לאיכות הסביבה החליט שהוא יפתח בהליכים לביטול ההיתר לתחנת הלל, והוא יבדוק את הסמכות שלו בחוק לעשות כך.

למה? למה אתם פותחים בהליכים לביטול
ההיתר?

התחנה עומדת בתקן מבחינת הקרינה. אבל
היות שאנחנו במשרד איכות הסביבה דוגלים בעיקרון הזהירות, והישוב צורן הוא ישוב שיש בו רמות קרינה שהן בפירוש לא רמות קרינה-

דרך אגב, האם את יודעת ששרת איכות
הסביבה היא עכשיו גם השרה הממונה על
משרד החינוך?

בעקבות העובדה שהמשרד התנגד בהתחלה
להקמת הישוב קרוב לתחנה, ובעקבות העובדה שרמות הקרינה באזור צורן ובאזור בית הספר, שעליו יש תחנת ניטור, הן רמות קרינה שהן רמות גבוהות מרמות אופייניות לאזורים מיושבים, אנחנו תוך יישום עיקרון הזהירות המונעת, נפתח בהליכים לסגירת התחנה.


אני רוצה רק לציין שבעבר אנחנו כבר רצינו לסגור את התחנה, וזאת לא בגלל סיבות שאני מציינת כרגע, אלא בגלל שאנחנו בזמנו, כאשר נתנו את האישור להקמת התחנה, נתנו מספר תנאים בהיתר. התנאים בהיתר היו שיהיה ניטור רציף של כל האזור הזה בגלל רמות הקרינה שאינן אופייניות לאזורים מיושבים. עד ליום זה תחנות הניטור בשלושת הישובים לא הוקמו. אני אתמקד כרגע בצורן.


בגלל עיקרון הזהירות, אנחנו החלטנו שאנחנו נפתח בהליכים, ואני אשמח לענות על שאלות.

מה ההבדל בין רמה אופיינית לבין רמה
מותרת? אם נוקטים זהירות ברמה אופיינית, אזיי למה לא הופכים את זה לתקן? הרי בצורה כזאת הרשויות יקימו אנטנות וישקיעו הרבה מאוד כספים, כי הן יודעות שיש תקן. רמה חריגה מהאופיינית היא דבר ערטילאי, ואז פתאום יבואו אליהם ויגידו להם: אומנם זה עומד בתקן, אבל יש איזו רמה אופיינית. זהו דבר ערטילאי, ולכן אנחנו רוצים לסגור לכם את זה.

קודם כל תקן מתבסס על ממצאים
מדעיים מוכחים כממצאים מזיקים. התקן מביא בחשבון פקטורי ביטחון ומביא בחשבון את כל הידע הקיים עד לרגע הנוכחי. אני יכולה להגיד שנכון להיום התקן שונה בשנת 1998, והוא התקן העדכני ביותר, והוא התקן המחמיר ביותר.

הוא שונה לכיוון החמרה.

להפך, לכיוון הקלה. אני כן מתייחסת לרמות
אופייניות, כי רמות אופייניות הן רמות שאנחנו בעצם אומרים שנמצאת בהן כל האוכלוסייה. אינני אומרת שהרמה היא מסוכנת. יש הבדל בין להגיד שהרמה היא מסוכנת לבין להגיד שהרמה היא גבוהה מרמה אופיינית.

איך את רוצה שמתכננים מקימי אנטנות יידעו
איפה למקם, אם אין הם יודעים מה זאת רמה אופיינית, ומתי יתחשק למשרד לאיכות הסביבה להגיד שקרינה אלקטרומגנטית מסויימת היא עכשיו לא אופיינית, ולכן ייקחו ממנו את ההיתר? אני שואל את זה כאיש חינוך. אינני מבין את הדבר הזה. בשביל זה יש תקנים.

עד ליום זה התקן והמדיניות של המשרד
היו שכל עוד יש תקן, כל מה שנמצא מתחת לתקן הוא בסדר גמור ובטוח. מהשבוע שעבר המדיניות קצת שונתה, ועקרון הזהירות ועקרון הרגישות הציבורית לכל העניין תפסו מקום.

את יכולה להסביר את ה"סרגל" הזה של
הרגישות הציבורית ומידת הזהירות, מה הסרגל הזה, ואיך יידעו מתכנני מתקנים שיש בהם קרינה אלקטרומגנטית להתגונן בפניו? למרות שאינני קשור לוועדה הזאת - אבל לצורך עניין הדיון של בית הספר. נאמר שבזק יחליטו להרחיק את האנטנות עכשיו בקילומטר. איך הם יידעו אם לא תבואו עוד הפעם, וברור שזה מתחת לתקן, איך הם יידעו אם לא תבואו אליהם בעוד שנה ותגידו להם: אנחנו רגישים?

רמות אופייניות לאזורים מיושבים הן רמות
שהן עד חמישה-עשרה אחוז מהתקן. אנחנו פה מדברים ברמות גבוהות, שיכולות להגיע לחמישים אחוז עד שישים אחוז מהתקן בשדה חשמלי. לכן הפער בין רמה אופיינית למצב הקיים הוא גדול.


עיקרון הזהירות ביישום מדיניות איכות הסביבה, ולכן המשקל של רגישות הציבור, הוא שונה במדינות שונות, ובמדינת ישראל הוחלט על העיקרון הזה תוך יישום מה שידוע ומה שצפוי להיות בעתיד.

אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, על
זימון הישיבה החשובה הזאת. אני רוצה לפתוח במספר עובדות ומספרים, כדי לסבר קצת את האוזן לאלה שאינם מכירים אולי את העובדות הללו.


אנחנו מדברים על בית ספר יסודי מגן חובה עד כיתה ו'. לומדים בו כשמונה מאות ועשרים תלמידים. בית הספר ממוקם במרחק של מאתיים ושלושים מטרים מהאנטנות, כאשר בעין שריד יש שני גני ילדים שסמוכים לאתר - סמוכים זה עניין של מאות מטרים. רמות הקרינה בבית הספר הן הרמות הכי גבוהות שנמדדו בישוב, כאשר את הבדיקות עשתה חברה בשם "גל-סף" שמאושרת על ידי המשרד לאיכות הסביבה לבדיקות מהסוג הזה. מהבדיקות האלה עולה שהקרינה בחלקים שונים של בית הספר נעה בין חמישים לשבעים אחוז מהתקן. עשרים מטרים בלבד מבית הספר יש מוסד בצורן שנקרא "עץ השקמה". זה עץ מאוד עתיק. שם נמדדו רמות קרינה שחופפות את התקן, ממש חופפות את התקן; וזה אזור שבו מסתובבים ילדים מבית הספר, בין אם כחלק מהפעילות החינוכית ובין אם כחלק מהדרך שלהם לביתם.


אין חולקים על כך שהקרינה בצורן או הקרינה שיוצאת מהתחנה היא הקרינה הכי גבוהה בארץ ואחת הגבוהות בעולם, בסמוך לאתר מהסוג הזה, כלומר לישוב, ובוודאי למוסד חינוכי. הילדים בצורן חשופים לקרינה גבוהה כל היום, החל משעות הבוקר כמובן, כי זה חלק ממהלך הלימודים שלהם, וגם בשעות אחר הצהריים, כי בית הספר, באין מתנ"ס, משמש כמתנ"ס. מתקניו משמשים לפעילות בלתי פורמלית אחר הצהריים, ולכן ילדי בית הספר "מוקרנים" במשך כל היום.


בכל העולם, בוודאי בעולם המתקדם, ישנם היום כללי זהירות שנוהגות מדינות מפותחות. אני אציין חלק מהן. קליפורניה, שוויץ, איטליה ובלגיה, שגם הורידו את התקן הבינלאומי אצלן, אימצו תקן יותר מחמיר.

הואיל והפרוטוקול אינו רואה ורק שומע,
אני חייב לומר שנציגת משרד איכות הסביבה מנענעת בראשה תנועות שליליות בעוצמה.

או קיי. אנחנו ניזונים מהאינטרנט. אני מקווה
שבעניין הזה האינטרנט אינו משקר. בחלק מהמדינות שציינתי ישנן הוראות מקפידות, ולפיהן אסור לבנות מוסדות ציבוריים בסמוך לאתרים מהסוג הזה, ולו מטעמי זהירות.


מבחינתנו אנו, ברור לגמרי שאין ודאות מוחלטת. אין ודאות מוחלטת לגבי המיתאם שבין מחלות כאלה ואחרות - בין אם מדובר במחלות ממאירות ובין אם מדובר במחלות אחרות - לבין קרינה מהסוג הזה, ובכל זאת יש היום יותר ויותר קולות, כולל מחקר בינלאומי של ארגון הבריאות הבינלאומי, שהחליט כתוצאה מההתפתחויות, מההתפתחויות המדעיות, לערוך מחקר בינלאומי בעניין הזה, כדי לבדוק את העניין עד תום. אבל גם היום יש לנו חוות דעת. אחת מהן קיבלנו מדוקטור אליהו ריכטר, שגם הרצה בישוב, והוא טוען שתי טענות. הקרינה הזאת גורמת נזק לכל האוכלוסייה בצורן, ובפרט לילדים. כלומר, הקרינה על ילדים מזיקה יותר מאשר קרינה על מבוגרים, בשל מבנה הגוף וכיוצא באלה.


אני רוצה לציין שבישוב קיימת היסטריה גדולה מאוד. היא באה לידי ביטוי בעובדה שבסוף השנה חלק מההורים "משכו" את הילדים מבית הספר, כלומר אין הם שולחים את הילדים לבית הספר. חלק מהמורים בבית הספר מסרבים ללמד. חלק מהילדים, כאמור, וחלק מהמורים אינם מוכנים ללמוד וללמד בבית הספר.


כאן אני אומר אמירה שלי באופן אישי. גם אם יש ספק - בעניין של חיי אדם אין ספק. זאת אומרת, צריכים ללכת לחומרה ולמנוע מצב שבו יכול להיות שבעוד חמש שנים או עשר שנים תהייה בכיה לדורות, ולא נוכל לשנות שום דבר.

אני מנהלת את בית הספר שש שנים, ובעצם
אחראית על הקמתו. אני עניתי על המכרז במאי לפני שש וחצי שנים.

איפה את גרה?

אני גרה בכפר-סבא. שעותיי, פרט ללילה,
בבית ספר "לב רן" הן שעות רבות. מה שאני
רוצה לומר הוא לימוד העניין.

דרך אגב, אני מוכרח לומר למען הזהירות,
דיוני ועדת החינוך והתרבות הם דיונים פתוחים, ונמצא פה גם כתב גלי צה"ל, ויש לו רשות מלאה להקליט כל אחד.

מה התקנים אומרים? אני יודעת שאל בית
הספר מגיעים בוקר בוקר מספר גדול של ילדים. הילדים האלה נמצאים בסביבה שהיא מוקרנת ברמה מאוד גבוהה יחסית לתקן. אני אחראית על הילדים, אחראית על ציבור העובדים, אחראית על עצמי, ואני חושבת שאם מדובר בחיי אדם, העת הגיעה לבדוק את העניין.

האם אינך סומכת על המומחים שקבעו תקן?

אף אחד מהמומחים שקבעו תקן לא נקט תקן
מספרי, אזיי בוודאי שאני לא אנקוט. רמת התקן שעליה מדובר היא מאוד קרובה לרמת הקרינה המותרת, כך שבעצם אני יודעת שביום יום באופן הגיוני הילדים נחשפים לרמת קרינה מאוד גבוהה יותר מאשר ילד בכפר-סבא, ברעננה או בתל-אביב. מה זה אומר? מי יכול לענות לנו מה זה אומר שילדים סובלים את זה?

האם זה מטריד את הילדים?

זה מאוד מטריד את הילדים. הילדים
מבוהלים היום. אנחנו בבית הספר פעלנו, וגם כתבתי את זה למפקחת ולמנהלת המחוז, אבל בעצם אין לנו שום מידע מדוייק.


אין אנו יודעים מה רמת הקרינה. אנחנו הסתובבנו קרוב מאוד לאנטנות. זה היה אתר לימודי. הייתה שם שלולית חורף גדולה, ששלוש שנים בחורף בילינו שם. היינו שם - אספנו ראשנים. אולי הציבור אינו יודע - אני מנהלת את בית הספר, והיו שם תוכניות לימודיות. מה זה אומר לגבינו? אזיי אם ליד גדר בית הספר רמת הקרינה היא יותר ממחצית מרמת הקרינה המותרת, בהרבה יותר, כי אז מה זה אומר ליד האתר עצמו? מה זה אומר ליד "עץ השקמה" שהוא אתר לימודי שכיתות יוצאות לשם, ששם בדיוק החשיפה היא כמו התקן ומעליו? זאת אומרת שיש כאן איזה שהיא אחריות שאני אמונה עליה בחיי אדם, והיום יש חלק מציבור המורים שרוצה לעבור מהמקום, לעזוב. יש איזה שהוא משבר. יש איזו שהיא חרדה מאוד גדולה, ואין לי עליה תשובה. כי להגיד לילד: הרמה היא כזאת, ואתה סופג חלק מהרמה יותר מאשר ילד אחר - זאת רמת חרדה מאוד גבוהה לילדים.

אני רוצה לומר משהו לאנשי משרד החינוך.
בשנים האחרונות הרי התגלו הרבה מקרים שבהם אנשים נחשפו להקרנות או קרינות. רק לאחרונה השערורייה עם חיילי השייטת ששחו בקישון. במשרד החינוך בזמנו הייתה שערורייה עם האזבסט. אני בטוח שאלה שעשו את האזבסט היו מאוד בסדר לפי הספרים באותה התקופה שעשו את זה. אותו הדבר גם גז הרדון שמטריד מאוד, ובעיקר בית ספר מסויים כאן בירושלים, בית ספר "אטיאס" בתלפיות מזרח. אני בטוח שהמתכננים של בית הספר וכל אלה שאישרו את הכל, אני בטוח שהם עשו הכל בתום לב וכדין, אין לי שום ספק, הכל לפי התקנים. מה שקורה, שמתברר שבחיים הדמוקרטיים אנשים גם מתים לפי התקנים. עכשיו יש דיונים על העניין של טלפונים סלולריים לילדים, לעשות פעולות חינוכיות, כולל גם הדבקת מדבקות, הצעה של חבר הכנסת אופיר פינס-פז, שאני מאוד תומך בדבר הזה. כלומר מה שאנחנו רואים כרגע הוא שהעולם הגיע למסקנה שהוא איננו יודע הכל, ובידע המתקדם אתה פתאום לומד עוד כל מיני דברים. אני לא הזכרתי עוד דברים אחרים של עובדי מפעלים מסויימים ועובדי מכוני מחקר מסויימים, שכל אחת לכמה חודשים נחשפת שערורייה בתחום הזה, ובאמת הרי מדובר בסכנת חיים.


אני שואל את משרד החינוך והתרבות, כל מה שקשור לישוב זה ועדת הפנים או ועדת ביקורת המדינה - אינני יודע מי רוצה לדון בזה, אבל אני מדבר כרגע על בית ספר שילדים נמצאים שם שעות מאוד מאוד ארוכות. אני יכול לומר במובנים מסויימים - לפעמים יותר שעות מאשר בבית, כי בבית הוא איננו יכול לשחק, והוא בחוץ. אזיי אני שואל: למה לקחת את הסיכון, הסיכון של הדבר הזה, למה אי אפשר לפני 1 בספטמבר פשוט לסגור את בית הספר הזה, להקים מחנה קרוואנים בקצה השני של הישוב ולעשות איזו שהיא היערכות? אם אני המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות או שר החינוך, אני אומר לך בגלוי, אני בלילה רוצה לישון טוב, ולהיות בסדר מאה אחוז עם מצפוני, שלא יתגלה בעוד עשרים שנה, שבגלל החלטה שגויה שלי, שהיה מישהו אחד שהתריע בפניי… זה עלול להיות מסוכן. אני יודע שמדובר פה בהוצאה כספית, זה איננו דבר פשוט וכדומה, אבל בכל זאת מדובר פה בחייהם של ילדים. מדוע אי אפשר לקחת את הסיכון הזה, להקים מחנה קרוואנים ולתת זמן של שנה לבדיקת העניין הזה? יבדקו כל המומחים.

אנחנו זוכרים שהילדים פה נמצאים בקרינה
רצופה ולא קרינה מקרית שהם מגיעים לשם. אנחנו מצטרפים למשרד לאיכות הסביבה. אנחנו חושבים שאסור לסכן את הילדים. העלינו את זה מספר פעמים בעבר, אבל אין בידינו סמכות להורות להזיז או לעשות משהו עם האנטנות.

אבל יש לך סמכות להזיז את בית הספר.

אנחנו בעד להעתיק את האנטנות מהמקום.

אני בטוח שבזק בעד להעתיק את בית הספר.

יכול להיות, אינני אומר שלא. אינני יודע
מה עולה יותר. אבל מכל מקום, לגבי הקרוואנים אשר העלית עכשיו, אין לי פתרון לזה במקום, כי זה לא עלה אצלנו, בכל אופן לא במחוז המרכז. אנחנו מצטרפים למשרד לאיכות הסביבה.

חוזר המנהל הכללי של שנת 1997 שעודכן
בימים אלה מדבר על מרחק של מאה מטרים בין מקור הקרינה לחצר, לגבול גדר בית הספר. חוזר המנהל הכללי מגדיר לנו את שטח המגרש שעליו ייבנה בית הספר. הוא אומר שהמרחק בין גבול הגדר למקור הקרינה הוא מאה מטרים.

השאלה איזה מקור קרינה? באיזו עוצמה?

זה כללי לכל הארץ?

זה כללי לכל הארץ. זה ברמת הנחיה כללית
בלי לפרט עוצמות סוגים. חוזר המנהל הכללי מעודכן עכשיו בימים אלה, והוא מדבר בדיוק באותה השפה. אנחנו מחוייבים לעבוד על פי חוזר המנהל הכללי 1997.

האם אתה יודע מי המומחים שעומדים
מאחורי ההוראה הזאת? האם אני יכול לקבל
את רשימת המומחים?

כן.

אני מבקש לעכב את ההוראה הזאת. העבר
למנהלת הכללית, והייתי מבקש לקבל בכתב את שמות המומחים שקובעים את קרבת בניית מוסדות חינוך למקור קרינות אלקטרומגנטיות.


משרד איכות הסביבה שוב עושה תנועות בעוצמה, שהוא איננו מסכים עם ההוראה הזאת, ושהוא גם אינו יודע, ואין זה נראה לו. מנהלת המחלקה הממונה על הקרינה האלקטרומגנטית יושבת פה עכשיו מולך, והיא אמורה הייתה לדעת על ההוראה הזאת. אינני מבין מה קורה פה.

היא מקרינה אי שביעות רצון.

מר אודי כתריאל, אנחנו שולחים בחינוך חובה
ילדים למוסדות חינוך, ואנחנו רוצים להיות בטוחים שאין אנו שולחים אותם אל מותם. הדברים פה ברורים.

אני מדבר על עובדות, ואחר כך נראה
פרשנויות. עובדה אחת - חוזר המנהל הכללי אומר א', ב', ג'. מה שהוא אומר, אני חוזר, מרחק של מאה מטרים. לא נכון, נטפל, אבל אלה עובדות. עלות בית הספר – תחילתו בשנת 1994. אז משרד החינוך השקיע בו שישה מיליון שקלים, שזה שווה ערך היום לכעשרה מיליון שקלים, ועוד בימים אלה הרשות קיבלה מנה של שניים וחצי מיליון שקלים להמשך הבנייה.

היא כרגע מעכבת אותה.

כרגע זה מאושר.

כמה היא קיבלה?

במחירים של היום שניים וחצי מיליון שקלים.

כמה מנ"דים אפשר לבנות בשניים וחצי מיליון
שקלים?

תחלק את זה בשישים אלף שקל. ארבעים
כיתות.

ארבעים כיתות. כמה כיתות יש בבית הספר?

עשרים ושש כיתות.

עלות קרוואן היא שישים אלף שקלים. עוד
כשלושים אלף שקל לתשתיות. עלות קרוואן
כמאה אלף שקלים.

זה עשרים וחמש כיתות בשניים וחצי מיליון
שקלים.

אמת.

ויש עשרים ושש כיתות בבית הספר.

את משבצת הקרקע, וזה נכון לשנת 1994,
שעליה נבנה בית הספר, בעצם הרשות המקומית מציעה למשרד החינוך.

מר אודי כתריאל, שלא תהיינה אי הבנות. אני
אינני חושב שיש כאן מישהו אחד בחדר שיש לו טענה למשרד החינוך מדוע בית הספר נבנה שם. לכן אין צורך להיכנס לזה. לא נשמעה פה שום טענה. אפשר לבוא בטענה לתושבים למה הם באו לגור שם. ידעתם שיש אנטנות - הן נבנו בשנות החמישים. הייתם צריכים לבדוק. אלא מהי, יש כרגע מציאות. אני שוחר טבע ואדם רגיש לאיכות הסביבה. גם הרגישות הזאת אצלי התפתחה בשנים האחרונות. היא חלק ממודעות של אנשים לסביבתם ולמפגעי הסביבה, ואני חושב שזה תהליך מאוד חשוב. כי אז - אין טענה. השאלה כרגע, עם ידיעת העובדות הקיימות היום, אף אחד איננו אשם בהן. הם בנו בתום לב. רשות השידור בוודאי צריכה לשדר, וועדת החינוך והתרבות מברכת את קול ישראל על שידוריו ורוצה גם להגן על מנהל הרדיו, שלא ילחצו עליו באופן פוליטי ממשרד ראש הממשלה. כל אחד עושה בתום לב את שירותו. בזק זה לשירות הציבור. אין מדינת ישראל בלי בזק. זה חלק מהותי ממדינה. הבעיה פה היא מי שנפגע. השאלה כרגע היא במציאות הקיימת הזאת, מה עושים? האם אי אפשר לקחת את שניים וחצי מיליוני השקלים שמיועדים כרגע להרחבה, שהרשות המקומית תקצה קרקע, ובהליכים מהירים יקצו קרקע, ייקחו את שניים וחצי מיליוני השקלים, יקימו מחנה זמני שיהיה אפילו לשנתיים, ובינתיים יעשו את כל המחקרים. הרי גם אם בזק תגיע למסקנה שהיא רוצה להרחיק את האנטנות, צריך תקציב, צריך תכנון, צריך זמן. הרי הדברים האלה הם לא מרגע לרגע.


אני כמעט משוכנע שאם הוועדה תחליט כך ותמליץ בפני ממלאת מקום שר החינוך, אזיי היא בוודאי תמליץ בפני שרת איכות הסביבה להיענות לבקשה הזאת. כך נראה לי הדבר.

השאלה אם זה הפתרון הנכון.

מה אתה חושב הוא הפתרון הנכון בנתונים
האלה שאתה שומע?

הפתרון הנכון הוא להיענות לבקשת ההורים.
אני אומר את זה בתור הורה ובתור משרד
החינוך.

אתה שומע שיושבים שם מאות הורים חרדים.
בחדר המורים אתה שומע מה שקורה.

העניין הבא שיידון פה הוא בית ספר שמרחקו
מהאנטנה הוא מאה מטרים.

יכול להיות.

והעניין הבא הוא השאלה איפה הגבול.

לבית הספר השני אף אחד לא מכריח ללכת.

זאת סתם דוגמה.

דוגמה חשובה, ואתה יודע שאני קרוב מאוד
לבית הספר הזה. אני רק אומר לך שזה הבדל יסודי בין בית ספר בחינוך חובה לבין בית ספר יחידי בישוב. יכול להיות שאם יפרסמו להורים בירושלים מה רמת הקרינה ליד בית הספר הזה, ההורים יוציאו את הילדים, ובמקום לבית הספר הזה ישלחו לישיבת חורב. יש חלופות. מה יעשה ילד בצורן שהוריו מפחדים? מה אתה רוצה שהוא יעשה?

אמרתי. "על פניו" אני מסכים.

אני מאוד מעריך את גישתך.

אבל תקן נקבע כדי לקבוע אילו שהם
כללים. השאלה איפה קו התפר.

ראית שלחצתי אותם.

השאלה איפה קו התפר, עשרים מהתקן? לשם
מה קיים התקן?

זה יהיה חלק מהסיכומים שלנו לקבוע
עכשיו באמת תהליך מעודכן וחדש. עכשיו הקו של איכות הסביבה זה לא התקן, אלא איך שהיא קראה לזה.

זהירות מונעת.

זהירות מונעת ורמות לא אופייניות, שגם לי
אין זה ברור מה זה. אבל מישהו כאן צריך לשבת ולחשוב בכל מקום מה עושים.

מה המשמעות של תקן, אם מה שאתם
אומרים, שיש לו שוליים כל כך רחבים, בעצם אל תשתמשו בו.

אני מסכים איתך. זאת שאלה מאוד רצינית,
ומישהו צריך להשיב עליה. הרי אי אפשר להקים מבני בתי ספר, ומחר מישהו יבוא ויגיד: זה איננו בתקן. אני שאלתי אותה את השאלה הזאת. הממשלה תצטרך לשבת, שני המשרדים עם מומחים, ולקבוע את הדברים האלה. אני, דרך אגב, הייתי משתף גם גורמים ציבוריים. הייתי לוקח את ארגון ההורים הארצי, ותשתפו את כולם. זה לא רק משרד החינוך - אלה החיים של ילדים; והייתי דן בשאלות האלה, כי יש לזה מחירים. אם אתה מגביל את בניית בתי הספר בגלל רמת קרינה, כי אז יכול להיות שילדים יצטרכו ללכת מרחקים יותר גדולים לבתי ספר, יצטרכו ללכת למקומות לא נוחים. לכל מטבע יש צד שני. מר גבי גולן, האם אתה זה שמכין את מינהל התכנון?

בין השאר. אני רוצה לומר שהסוגייה היא
בראש ובראשונה סוגייה ציבורית, שאנחנו במשרד ראש הממשלה בפירוש מבינים את אשר ההורים טוענים; ומרגע שהפניות הגיעו אלינו, אנחנו גם ניסינו למצוא פתרון כזה או אחר.


אני רוצה לומר שבמסגרת החקיקה הקיימת, יש פה הממונה על הקרינה, שהממונה על הקרינה רשאית - בכל פעם שהיא חושבת שהפעלת מתקן עלולה לסכן את בריאות הציבור, את שלומו של אדם וכן הלאה - לפנות ולהורות בכתב על נקיטת אמצעים.


אכן לפני ארבעה ימים קיבלנו מכתב מהמנהל הכללי של המשרד לאיכות הסביבה, כאשר במכתב, הוא אינו כתוב בלשון משפטית, אבל ניתן להבין מהמכתב הזה שנדרשות שלוש פעולות, או הממונה על הקרינה בעצם דיברה מקולו של המנהל הכללי של המשרד לאיכות הסביבה.

יש לי הרגשה שזה הפוך.

לי יש רק הדיבורים שדיברתי איתו והנייר שיש פה לפניי, ולמעשה הוא מציע לנקוט מספר פעולות, שלפי מיטב הבנתו ייתנו פתרון לסוגייה ללא הזזת בית הספר וללא הזזת התחנה.


מעבר לעובדה שיש פה עניין מקצועי, יש פה גם עניין ציבורי, ולכן ביקשנו לכנס את ועדת השרים לאיכות הסביבה. כנראה שהישיבה תהייה בקרוב, אני מקווה שבשבוע הבא, ושם השרה לאיכות הסביבה תשמע את הגורמים הנוגעים בדבר, ואני מעריך שבישיבה הזאת יתקבלו החלטות.

אתה מוכן להדליף לי מה כתב לך המנהל
הכללי של המשרד לאיכות הסביבה?

אינני צריך להדליף לך - אני אקריא לך. אני
מקריא קטע מהמכתב, את הדברים הרלוונטיים. אני מקריא לך: "למנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, קם ממונה על רשות השידור. אני קורא לך לפעול באופן מיידי לביצוע הפעולות הבאות:
I. הקפאת כל התוכניות להגברת עוצמת השידור וההספק של תחנת הלל.
II. הפחתה במידת האפשר של הספקי השידור של התחנה עד למזער ההכרחי.
III. הפסקת השידורים או הפחתת ההספק בזמן שעות הלימוד בבית הספר.
IV. הקמת ועדת בין משרדית לקביעת חלופות לאתר תחנת הלל".


אני רוצה להדגיש שוב, כדי להיות ברור. אין זה מובן אם הוא פונה מתוקף החוק, או אם הוא פונה מתוקף הפעילות הממשלתית.

ברור שלא מתוקף החוק, כי יש תקן.

לא, הוא יכול גם לפנות, וזה מה שניסיתי לומר
בתחילת דבריי. אין כתוב בחוק שהוא יפנה ברגע שעברו על התקן או דברים מסוג זה, למרות שכמובן אפשר לפנות לערכאות נגדו. אבל כתוב בפירוש: "נראה לממונה כי המתקן הרדיואקטיבי או מתקן הקרינה עלול לסכן". אני רוצה להיות ברור כדי שלא תבינו אותי שלא נכון. החוק אומר שאם הממונה חושב שמתקן מסויים עלול לסכן את בריאותו או שלומו של אדם או ציבור או סביבה, הוא יכול לפנות בדרך שקבועה ולומר: לפי מיטב הבנתי המקצועית וכן הלאה, ואז הוא צריך גם לקבוע שם מועדים ועניינים, ואזיי מי שפנו אליו צריך לפעול.

אינני יודע אם אתה הכתובת לשאלה, אבל
בכל זאת השאלה הזאת כבר עומדת על סדר היום הציבורי, אם לא חודשים אחדים, אזיי שבועות אחדים. איך זה שוועדת השרים לאיכות הסביבה, עדיין אין לה מועד להתכנסות?

אני בדבריי ניסיתי להסביר שההוראות האלה
או ההנחיות האלה שאנחנו פירשנו אותן כאילו הן נעשו, הגיעו אלינו רק לפני ארבעה ימים.

ואם אני אראה לך תכתובת לשרים מלפני
מספר חודשים או מלפני מספר שבועות? הרי ועדת החינוך לא עשתה מחטף. אני מוכרח לומר לך שפנו אליי כבר לפני חודשיים, וגם אני לא מיהרתי. אמרתי: יש שלטון. יש רשות מבצעת. אין אני מאלה החוטפים, וקיבלנו יחד את הפניות. למה הממשלה אינה מרגישה, אתם אינכם מרגישים אחריות כמשרד ראש הממשלה שיש פה בעיה בין משרדים, בזק, משרד החינוך, משרד איכות הסביבה ורשות השידור? יש פה ארבע רשויות שלטוניות. בשביל זה יש משרד ראש הממשלה.

אני חושב שדיברתי ברור. כל עוד לא קיבלנו
את הנימוקים המקצועיים, הרי העניין נדון, נדון גם בבתי משפט, ונדון וטופל גם במשרד לאיכות הסביבה. הרי אנחנו איננו מומחים לקרינה. אנחנו הגשנו את כל הסיוע הניתן, וניסינו.

יש לי מכתב שאני קיבלתי מההורים ב6.6-.
הפניה הראשונה אליי. חשוב לי לדייק, כי אני חושב שאתה מציג פה דבר שאינו משקף את המציאות באופן נכון, שכאילו התקבלה פניה לפני ארבעה ימים. הפניה לוועדת החינוך והתרבות התקבלה ב6.6-.

אני לא אמרתי.

הוא לא אמר את זה. הוא אמר שהמכתב של
המנהל הכללי של המשרד לאיכות הסביבה
הגיע לפני ארבעה ימים.

אדוני היושב ראש, היו פניות אלינו בגין
העובדה שלא הועברו תוצאות של מוניטורים שהונחו, והייתה שם איזו שהיא סוגייה, וגם הייתה פניה לבג"ץ. אנחנו פנינו מיידית ברגע שהמכתב הזה הגיע, ווידאנו שאכן הנתונים יועברו כדין; ואנחנו בפירוש, אנחנו כמשרד ראש הממשלה, נתנו את ידנו, אבל אני אומר שוב, הסוגייה מעבר לעובדה שהיא ציבורית, ופתחתי ואמרתי שיש לנו כל הסימפתיה ויש לנו כל הרצון לעזור.

לצורך הפרוטוקול אני רוצה לומר שבפניי
מונחים מכתבים אל שרת איכות הסביבה מאחד בספטמבר, מכתב שנכתב על ידי מר מאיר פורר, יושב ראש ועד ההורים המוסדי. אחד בספטמבר 1999.

למי הוא מיועד?

הוא מופנה לשרה דליה איציק. הנדון: תחנת
הלל. כל הסיפור.

אני מוכרח לציין שלא קיבלתי עליו מענה.

אחרי זה מכתב נוסף מ27- בנובמבר 1999. הוא

"לא ענית לי על מכתבי מאחד בספטמבר. מכתב שלישי לשר החינוך ב19- בספטמבר 1999. אני רוצה להגיד שהממשלה יודעת - עם העתקים לכל העולם - אני לא ידעתי. הממשלה יודעת על ה"סיפור" הזה כבר מספטמבר. אני מביא את זה גם לידיעת שרת איכות הסביבה. לי נודע בפעם הראשונה כל הסיפור ב6.6-, כאשר הופיעו אצלי, וקיבלתי את הפניה של ועד ההורים - כלומר חודש ושבוע ימים, חמישה שבועות, וגם לא עשיתי כלום. כל הזמן יש התכתבויות. זו אינה איזו בעיה שנולדה מרגע לרגע.

אמרו כאן ההורים של ילדי בית הספר,
ואם תסתכל על המפה, תראה שבקרבת מקום יש בתים של אנשים שגרים שם. אומנם אנחנו עוסקים בענייני חינוך, אבל הבעיה היא הרבה יותר מקיפה.

יש הבדל יסודי בין בית ספר לבין בית פרטי.
בית פרטי, אדם החליט. האיש שקנה את זה ראה את האנטנות. הוא החליט החלטה רצונית לגור במקום. הוא יכול מחר בהחלטה רצונית לעזוב את המקום. לילד אין החלטה רצונית. אנחנו מכריחים אותו ללכת לשם. זה ההבדל העקרוני. אנחנו מכריחים את הילד. איננו שואלים אותו, ואיננו נותנים לו את כל הנתונים. אנו מכריחים אותו ללכת לשם. זה ההבדל הגדול. לכן הדיון פה הוא בבית הספר ולא בישוב.

העניין כבר הועלה למשרד ראש הממשלה לפני
שנה וחצי. בשעתו אנחנו רצינו לסגור את התחנה בשל אי קיום תנאים בהיתר, וקיבלנו מכתב שנמצא כאן - אם אני יכולה להעביר לך אותו - ממשרד ראש הממשלה, שאומר שלתחנה יש חשיבות ביטחונית, והוא דורש שהיא לא תיסגר.

האם המכתב היה מהמזכיר הצבאי, נכון?

כן.

לא מראש הממשלה דאז.

בסדר גמור.

אני לא אדבר על בהיבט הציבורי. דובר בזה
רבות. אנחנו מפעילים את התחנה למעשה כקבלן של רשות השידור; והדבר השני שאני רוצה להגיד הוא שאנחנו מפעילים את התחנה בהתאם לכל ההיתרים ובאופן חוקי לחלוטין.

מה שאני רוצה לומר, וזה כמובן מתקשר עם
הדברים שמר פאול וייסבך אמר - בזק לא הקימה, לא את האנטנה, ובוודאי לא את הישוב צורן עם בית הספר. בזק מצאה את האנטנה שקיימת שם משנות החמישים, קיימת ומתפקדת. מי שקיבל החלטה, אומנם אמרת, ובצדק, שפה בודקים מה לעשות היום ולא מה היה בעבר - אבל מישהו קיבל החלטה לא רק להקים ישוב סמוך לאנטנה כזאת, אלא כאשר לא רצו להקים שם בתי מגורים, אמרו: בסדר, נקים שם בית ספר. כנראה משום שחשבו שלגור לא יבואו לשם, ולילדים אין ברירה, כמו שאמרת. המצב הנתון הזה נכפה על בזק.


מה שבזק יכולה לעשות במצב כזה הוא לנסות באמת לפעול על פי כל החוקים וההוראות הקיימות. נאמר פה נכון שכאשר בעבר המשרד לאיכות הסביבה אמר לבזק תסגרו את התחנה הזאת, בזק הייתה מוכנה לסגור את התחנה מהיום למחר. ממשרד ראש הממשלה באה הוראה שלא לסגור את התחנה, ובגלל זה התחנה פועלת עד עצם היום הזה. מה שעשתה בזק הוא לסייע ככל שהיה באפשרותה בהתקנת תחנות ניטור, גלאי ניטור, שהנתונים שלהם אמורים להגיע למשרד לאיכות הסביבה, כדי שהמשרד לאיכות הסביבה ינחה את בזק בעניין הזה.


נאמר פה שיש היסטריה בישוב, אבל את ההיסטריה הזאת כמובן מזין מישהו. הופצו שמועות שעומדים להגביר שם את עוצמת השידור, דברים שאין להם יסוד. לא הייתה ואין שום כוונה מצד בזק להגביר שם את עוצמות השידור.

האם יש לבזק כוונה להפחית?

להפחית - אם יהיה צורך יפחיתו. בסך הכל
צריך להבין שהמתקן אינו משרת את בזק ישירות. המתקן הזה משרת את רשות השידור, והמטרה היא כמובן שהשידור יגיע למי שהוא צריך להגיע. לבזק אין מהבחינה הזאת אינטרס עצמי, אלא להפעיל את התחנה למטרתה.

בחומר שקיבלתי לקראת הוועדה, יש כאלה
שאומרים לי שאתם יכולים להפחית בחמישים אחוז את הקרינה מבלי לפגוע ביעדים. האם זה נכון?

אני חושב שעל זה צריך לענות מהנדס של
רשות השידור שיודע לאן השידורים הולכים.

הואיל ואתה אינך רואה אותו, אזיי מר פאול
וייסבך, סגן מנהל כללי הנדסה, עשה תנועות נמרצות, תנועות בזק, מימין לשמאל שזה בלתי אפשרי.

בלתי אפשרי.

אני אומר את זה מאוד ברור. עוצמת השידור
נקבעת על פי היעדים שאליהם השידור צריך להגיע. במידה שרשות השידור תחליט שהיעדים הם אחרים, ובהתאם לזה אין צריכים לשדר בעוצמות כפי שאנחנו משדרים, אנחנו נפעל על פי ההוראות.

מצער כמובן שלא חשבו על זה לפני שבנו שם
בית ספר. אי אפשר לבוא וליצור בעיה ולומר למי שלא יצר את הבעיה: עכשיו אתה, מהיום למחר, תפתור אותה. יכול להיות שבסופו של דבר צריך לפתור את הבעיה. אנחנו כולנו בני אדם, ואף אחד מאיתנו איננו נהנה מהרעיון שבסמוך לקרינה לומדים ילדים קטנים, אם זה מתאים לתקן או לא מתאים לתקן. לפני שאנחנו אנשי תקן, אנחנו כולנו בני אדם.

אבל גם אתה סבור שמידת הזהירות בעצם
הייתה.

אני יודע שיש היום בעניין הזה תקנים. התקן
הזה אינו המצאה, לא שלה, ולא של המשרד לאיכות הסביבה. אלה הם תקנים בינלאומיים. התקנים האלה מבוססים על מחקרים. אני בזמנו קצת עסקתי בזה כאשר הייתה המלחמה הגדולה על "קול אמריקה". גם שם הביאו את כל המומחים שרק אפשר.

שם ניצחנו.

ניצחנו, אבל לא בגלל הקרינה.

מה זה חשוב למה? ניצחנו.

על הקרינה אמרו שהיא בסדר. שם ניצחו
הציפורים. בני האדם אמרו שאין מה לעשות. בכל מקרה, אם הפתרון הוא שאי אפשר לקיים את הלימודים שם, אזיי בשלב זה צריך לחפש מקום אחר לקיום הלימודים, עד שהדבר הזה ייבדק בצורה יסודית, ויחליטו מה יהיה בגורל האנטנה הזאת. אין זה כתוב בתורה שהיא צריכה להיות שם. יקבלו החלטה שהיא לא תהייה שם, רשות השידור תמצא מקום אחר, ובזק תעביר אותה לאן שצריך.

האם אתה יכול לומר לי לגבי עלויות, כמה
עולה להעתיק כזאת תחנה? באילו סדרי
גודל מדובר?

עשרות מיליוני דולרים.

האם זה בין עשרה לחמישים?

בין עשרה לחמישים מיליוני דולרים. עשרים
מיליוני דולרים, שלושים מיליוני דולרים.

וזה אחרי שתאושר תוכנית שתדחה את כל
ההתנגדויות. אתה יכול לתאר לעצמך שאיפה שלא תרצה להקים אותה, יהיו שם עשרות התנגדויות.

כלומר בכל מקרה, גם אם הממשלה תרצה
להעביר את זה, היא צריכה פה הליך
ארוך זמן.

זמן רב. אין ספק. כי פה יהיה הליך תכנוני
רצוף התנגדויות וממושך מאוד.

אבל גם הקרקע שווה שם כסף.

האם אתה מכיר את סיפור האנטנות בחיפה?

לא.

אנחנו רוצים להעתיק אנטנות בחיפה. אנחנו
איננו מוצאים אתר חלופי.

עוד מעט תמצאו לשים את
האנטנות באוויר עם כדור פורח.

אין בעיה.

יש רק בעיה אחת. מכדור פורח אי אפשר
לקלוט.

מדוע?

אתה יכול לשדר לאן שאתה רוצה.

מה זאת אומרת אי אפשר לקלוט?

אבל אינך יכול לקלוט, כי אין לך מכשיר
רדיו ביתי שיכול לקלוט מתחנה שהיא
בניידות.

תצטרך אנטנה כדי לקלוט מהכדור הפורח.

יש פה מצב מאוד מוזר, שכולם צודקים. רשות
השידור הפכה בשנים האחרונות לאיזה מין שק חבטות לאומי של מדינת היהודים. כל פעם קם מישהו וחובט או מלחיץ. לנו בעצם אין שום קשר ו/או שייכות לעניין. אני איני מתחבא. אני איני בורח, ואני אשתדל לדבר בנחת מפני שיש לי "בטן מלאה", ואם אני אפתח את פי יהיו כאן השמצות עסיסיות ביותר.

רשות השידור משלמת לבזק כדי להפיץ את
שידוריה. באורח אילוסטרטיבי, האחריות שלנו לעניין ההפצה בעצם מסתיימת בקיר האולפן. תפקידנו להפיק את התוכניות, להקליט את התוכניות, להוביל אותן עד לקיר האולפן. האחריות של רשות השידור נגמרת בקיר האולפן. תמורת הפצת השידורים היא משלמת לבזק. רשות השידור מגדירה יעדים למטרות. חלק מן היעדים אפילו לא רשות השידור היא המגדירה. אני אומר את זה במילים מפורשות.


יש עוד משדר קטן בסדר גודל של חמישים קילו-וואט, שממוקם ביבנה ומפיץ את השידורים לכיוון מצרים. הוא אינו עונה על היעד העיקרי של השידור בערבית. זאת התחנה היחידה שמפיצה את השידורים לעולם הערבי, הן בארץ, ובמיוחד למדינות קו העימות, קו השלום, ומעבר לו. סדר גודל אזור תוניס מצד אחד, ואירן מן הצד האחר. זה היעד. זאת הכוונה. להעתיק תחנה שכזאת - סדרי גודל בין עשרים לשלושים-שלושים וחמישה מיליון דולר, בתנאי שהכחולים לא יגידו שום דבר, הירוקים לא יגידו שום דבר, מועצות תכנון אזוריות מקומיות, תת מקומיות וכיוצא באלה יגמרו את דיוניהן בזמן סביר - וחוק חובת המכרזים. אילו הייתי יזם פרטי והייתה לי אדמה, הייתי מוצא לך גם את השטח מאין ולאן להעביר, ואפשר לגמור את הפרוייקט הזה בתוך שנתיים. אבל מכיוון שגם אנחנו וגם בזק גופים ציבוריים, אי אפשר לעשות את זה אלא בין ארבע לשש שנים.


העניין עלה כבר במשרד ראש הממשלה עוד לפני שמר גבי גולן הגיע לשם. העניין עלה אצל מר משה ליאון כמה פעמים, מכמה וכמה טעמים ומכמה וכמה זוויות.


לנו אין ב"קטע" הזה כלום. מבחינתי, אני מעביר את השידור לבזק, שבזק תוציא אותו מחללית על הירח, מהאזור של קול אמריקה בדרום, ואם אתה רוצה - מאזור הביטחון בצפון. הוא עכשיו התפנה. אפשר להעביר לשם את המשדר.


רשות השידור בעניין היא לא לקוח, רק שזורקים עליה, אומרים: מפיצים את השידורים של רשות השידור, אזיי רשות השידור היא "הבעל הבית", רשות השידור - שתעשה, רשות השידור - שתזיז. הנכון הוא שעד 1995 האחריות הייתה כולה של בזק. בשנת 1995, כתוצאה מעבודה של ועדת …, הטילו את האחריות לפיתוח על רשות השידור, ומאז יש בינינו לבין ידידינו מבזק ויכוח נוקב על מהות הפיתוח. מה זה פיתוח? פלייר שהלך לאיבוד זה פיתוח? או משדר שקרס זה פיתוח?


הבעיה היא שהתחנה הזאת היא תחנה בעלת חשיבות לאומית, שבלעדי שיתוף פעולה, כפי שאתה ציינת, של כל הגורמים הנוגעים בדבר - ואתה שכחת להזכיר את מינהל מקרקעי ישראל ואת החשב הכללי המופקד על נכסי המדינה, כולל מינהל מקרקעי ישראל - שום דבר לא יזוז.


לדעתי, ואינני זורק שום כדור לאף אחד, לא אל מר פאול וייסבך ולא אל מר גבי גולן, לדעתי הפתרון טמון בחלקו במכתב של המנהל הכללי החדש של המשרד לאיכות הסביבה, ואני חושב שהניהול של זה צריך להיות באמצעות משרד ראש הממשלה כמשרד המשרדים. נכון לעכשיו, ואתה הצבעת על הפתרון הזמין, הזריז, המהיר יותר, שהוא הפתרון של העתקת בית הספר. הוא זול, זמין, מהיר וניתן לביצוע מיידית.

ומתוקצב.

תחנה זה "סיפור" כמעט בלתי אפשרי. יש כאן
רצף של שערוריות. רשות השידור כאמור איננה צד, ואני אומר לך זאת משום שאני מכיר את הבעיה, ואני נסעתי בעצמי, והעוזר שלי נסע לשם - אנחנו איננו מתעלמים מבעיות כאלה. אבל יכול להיות שהפעולה שלנו, האחריות שלנו, היא שולית שבשולית. אנחנו מארגון המשתמשים בתחנה. אינני יודע מה יש עוד. החברים בצורן אומרים שיש שם עוד כל מיני דברים. אני הייתי פעם בתחנה, ראיתי דשא, ראיתי תחנה, ישבתי עם האנשים, ראיתי את האנטנות וראיתי את המשדרים. בכל צילום אווירי התחנה הזאת מחוקה. לא תמצא צילום אווירי - אולי במודיעין אויב.


רשות השידור פעלה בשורה של מקטעים כאן לפנים משורת הדין. אנחנו הזמנו את ממ"ג. יכולנו להזמין כל חברה אחרת, אבל העדפנו ללכת אל גוף ציבורי שיעשה את זה, וכיוון שאנחנו היום מוכפפים לשר הממונה, שהוא ראש הממשלה, הלכנו לגוף שגם הוא שייך לאותו משרד. לכאורה זה לא היה תפקידנו בכלל, אבל המנהל הכללי הורה שאלה קשרי רשות-קהילה וכיוצא בזה, ואנחנו נשלם, ואנחנו נעשה. הלכנו להקים מתקן ניטור רציף במלטה בשנה שעברה, נסע דוקטור אהוד נאמן הממונה על גברת שיאלה קנדל להציג את זה קבל עם ועולם, דבר ייחודי ראשוני מסוגו בעולם. אין הוא קיים בשום מקום אחר בעולם – ניטור רציף של תחנה, המצאה שהיא אולי המצאה, ואולי היא גחמה של המשרד לאיכות הסביבה.

במי תלוי העניין של הגברה או הפחתה
בעוצמת הקרינה?

אנחנו מגדירים יעדים. כתוצאה מהיעדים
האלה בזק גוזרת את ההפחתה. אנחנו מורידים את זה לשש מאות קילו-וואט ביום.

במקום כמה?

במקום אלף ומאתיים עוצמה מרבית. בלילה,
כשיש הרבה תחנות מפריעות, עולה ההספק לסדרי גודל של אזור התשע מאות קילו-ואט, כי אתה תמיד משאיר גבול מסויים מטעמי ביטחון. זה אף פעם אינו מגיע לאלף ומאתיים. המשדר בנוי לאלף ומאתיים, אבל הוא אף פעם איננו מגיע לאלף ומאתיים. אלה הגבולות. אם אתה מוריד, אזיי במקום להגיע לעיראק אתה מגיע לירדן, ואם תוריד עוד קצת - אתה תגיע לקלנסוואה. לקלנסוואה מספיק מגפון מצורן. היא אינה צריכה את התחנה.

אני חושב שהמשפט שאומר שהתחנה משדרת
או שבישוב יש עוצמת קרינה חריגה מעל המקובל באילו שהם מקומות אחרים בארץ, כתוצאה מבדיקה שלי, ואחרי הבדיקות הראשונות שערכנו שם לפני מספר שנים, המודעות הציבורית התעוררה בעקבות התוצאות של המדידות האלה. כבר אז היה ברור שמדובר בערכים שהם בתחום של התקן, ובאופן חריג הם קרובים יחסית לתקן יותר מאשר משהו שנמצא באיזה שהוא ישוב אחר. המצב הזה הוא בעצם מה שמאפיין את התחנה. כאן אני הייתי רוצה להתייחס לשתי נקודות. קודם כל לשאלה של הניטור. מקובל לנטר גורמים שאנחנו איננו שולטים עליהם, שיכולים להתפרץ באופן פתאומי, שיכולים בבת אחת לקפוץ בסדרי גודל בהספק, ביציאה שלהם. כור גרעיני למשל, דוגמה טובה לדבר שחייבים לנטר, כי יש שם בפנים פצצה שאם לא נשלוט עליה, היא יכולה להתפוצץ בבת אחת. אם נשלוט עליה, היא תתפוצץ לאט לאט במשך שנתיים, ויש לנו מקור אנרגיה. שם יש מה לנטר.


כאן מדובר במתקן שלעניות דעתי ההספק שמגיע אליו מחברת החשמל והטיב של המשדרים שלו קובעים "גג עליון" למה שיכול להיות. הניטור נולד כאן למעשה בגלל פרמטר אי האמון. שרר כאן - ואני חושב שזה מאפיין את כל הפרשה הזאת לכל אורך הדרך - אי אמון עמוק בין כל הגורמים. התושבים לא האמינו למה שאומרת להם רשות השידור או בזק, יחליטו בזק ורשות השידור מי האיש שעושה את העבודה, ולכן נדרש כאן ניטור בעצם כדי לפקח על רשות השידור שהיא אינה מרמה. אין כאן בעיה של טכנולוגיה על משהו שמתנדנד. ההספקים נקבעים על ידי מישהו שמסובב את הכפתור בתחנה, ומרגע שהכפתור נקבע באיזו שהיא נקודה, זה ההספק. השאלה היא אם הוא יעלה את ההספק באופן פתאומי או לא.


לעניות דעתי, בעצם השאלה מה רמת השידור כרגע או אחר כך איננה השאלה הרלוונטית. אנחנו יודעים מה העוצמות המרביות של התחנה, ומה שעומד לדיון, ולדעתי ציבורי, זאת רק השאלה מה מדינת ישראל עושה במצב שהוא כפי שאמרתי "כשר אבל גבולי". האם אנחנו מוכנים "לאכול" את זה או לא?


בעולם מקובלים התקנים. התקן שלנו בארץ, והמשרד לאיכות הסביבה אימץ את זה באומץ לב לפני שהרבה ארצות אחרות אימצו את זה - אנגליה רק עכשיו מתעוררת לאמץ את התקן שהמשרד לאיכות הסביבה אימץ בשעתו, או הקווים הראשונים שלו אומצו בגלל תחנת קול אמריקה. זה היה די אמיץ בשעתו. עכשיו זה כבר נראה יותר מקובל ציבורית, אבל זה היה די חמור בתור שינוי תקנים כאשר זה התקבל בשנת 1989.

שמעתי שעכשיו הקלו.

התקן בשנת 1998 הקל בכמה פרטים. הפרטים
שבהם חל שינוי אינם רלוונטיים לתחנה. הם רלוונטיים לתחומי שידור אחרים, בתחום של המיקרוגל. בתחום הספציפי הזה לא חל שינוי.

אני רוצה להזכיר עובדה מעניינת אחת. התקן בארצות הברית לאוכלוסייה הרחבה הוא פי שבעה יותר גבוה. אנחנו מדברים פה על שמונים ושבעה וולט למטר, אם מותר להזכיר יחידות. זה התקן. זה המספר הקדוש. והתקן בארצות הברית הוא שש מאות ושלושה עשר וולט למטר. עוד דבר שכדאי להזכיר הוא שיש נטיות בעולם, לא תקנים רשמיים, אבל ישנן נטיות בעולם להנמיך את זה יותר.


אנחנו נמצאים במצב שבו, על פי מיטב הידע המדעי שהצטבר בספרות המדעית, אין בעצם סיבה להחמיר משמעותית מעבר לשש מאות ושלושה עשר וולט למטר בכלל. ההחמרה משש מאות ושלושה עשר הוולט למטר לשמונים ושבעה וולט למטר באה משיקול מוזר. מעניין שאפשר לעשות את זה. אירופה הורידה את התקן ממספרים גבוהים מאוד למספרים נמוכים מאוד, מפני שראו שאם ניקח שמונים ושבעה וולט למטר, לא נצטרך לסגור שום תחנה. זאת מין לוגיקה שבתחום הקרינות האחרות קוראים לה ALARA. נמוך ככל שניתן להשיג באמצעים סבירים. סבירים - אל תסגור מפעלים קיימים. סבירים - אל תהפוך את העולם.

מה הקרינה באזור בית הספר מול השמונים
ושבעה וולט למטר?

מול השמונים ושבעה וולט למטר זה בסביבות
הארבעים, חמישים, שישים וולט למטר, תלוי בשעה, תלוי בעונה. זה סדר הגודל.

זה מאוד מאוד קרוב.

מאוד קרוב לתקן. חשוב להבין שהתקן הזה,
כאשר הוא נבנה, קרוב מאוד לתקן, אנחנו מדברים על עשרות אחוזים "טובים" מעל החמישים אחוז לפעמים. כרגע באופן רציף, במשך היום, מכיוון שהתחנה עובדת בהספק הלא מלא שלה, רואים ערכים נמוכים יותר - ארבעים וולט למטר היום. התחום העליון אינו מגיע אל התקן. מדובר בעשרות אחוזים טובים, ואם מדברים על הדבר החריג, זה הדבר החריג – עשרות האחוזים הטובים.

כל אחד, שישאל את עצמו אם הוא היה
רוצה שהילד שלו ילמד שם.

מה עושים בעצם בעולם עם השאלה, והיא
שאלת הפתיחה שעלתה כאן, והיא בעצם השאלה המרכזית? קבעו תקן. מה עושים בעולם עם כלל הזהירות המונעת מול העובדה שיש תקן? הצורה המקובלת בעולם לטפל בבעיה הזאת היא להגיד: תקן יש כהגנה שהרשות נותנת לך. זהירות מונעת זה מה שהרשות מספרת לך ואומרת לך: אנחנו מגינים עליך ברמה הזאת; אתה רוצה יותר, טרח נא בטובך ותגן על עצמך יותר. יש לך לפחות ממה להתגונן או איזו שהיא סברה.

האם ההגנה היא רק כאשר אני מתרחק,
כאשר אני מתרחק ממקור הקרינה, או
שיש הגנות פיזיות?

הגנות פיזיות יעילות יעצרו את השידורים.

מלבד זה?

להיכנס מתחת לאדמה. לבנות מקלט.

אין בידוד?

אפשר לבודד באופן עקרוני, אבל זה ישוב. כפי
שתחנת הניטור הייתה דבר מאוד ראשוני בעולם, אפשר יהיה לעשות ניסוי למסך את בית הספר.

לא ניסוי. האם יש ידע מדעי?

אפשר למסך.

מה זה נקרא למסך?

לפרוש מעל כל תחום בית הספר רשת מתכתית
לא צפופה מאוד, מכיוון שמדובר כאן בתדרים יחסית נמוכים מאוד, בסביבות המגה-הרץ. אנחנו יכולים להסתפק גם בחוטי נחושת דקיקים במרחקים של מטר זה מזה מעל כל אזור בית הספר.

זה אוהל?

מין אוהל כזה, אבל שקוף. הגשם יעבור דרכו.
חוטים – כל מטר חוט. רשת כזאת תשנה מאוד את רמות הקרינה בתוך בית הספר.

מה זה תשנה מאוד?

תוריד אותן כמעט לאפס.

מדוע לא חשבו על זה?

כי אף אחד לא חשב שצריך להוריד אל מתחת
לתקן. אנחנו חיים באזור פתוח. אתה אינך מגן על כל דבר. דרך אגב, הרעיון הזה איננו רעיון חדש.

האם זה אינו רעיון חדש?

לא. אין זה רעיון חדש. כאשר היית נכנס לגשר
ביילי, בתוך כלוב המתכת הזה, מה היה קורה לקליטה של הרדיו באוטו? נעלמה דום. זה בדיוק לבנות דבר כזה, רק שלא צריך את הקורות החזקות - חוק דקיק יספיק. לא נעשה דבר כזה בעולם למיטב ידיעתי. לא ראיתי בשום פרסום מדעי.

מדוע?

כי אף אחד לא חשב שצריך.

אני למדתי רבות מדבריך המלומדים.

אני מייצג כאן את פורום המשק והכלכלה
למען איכות הסביבה, שזה התאגדות של כל הגופים הכלכליים שיש להם עניין ודאגה לנושא איכות הסביבה. אני רוצה להפריד כאן בין המצג הפיזי, מה קיים באופן פיזי, לבין מה קיים באופן התנהגותי או התרשמות או היסטריה, או בגבול של התנהגות הציבור; ואני גם אב לילד, אפילו קטן, שלומד בבית ספר יסודי, ואני מודע לעובדה שעלולים להיות הבדלים גדולים בין שני הדברים האלה.


היה כאן מצג של כל העובדות, ואנחנו חוזרים על זה. שלשום היה בחדר הסמוך דיון על פרוייקט דומה, על פי-גלילות, ושם המצב הוא עוד יותר חמור, תתפוצץ המדינה - צריך להעתיק את פי-גלילות. רק ששכחו ששכונת רמת אביב ג' התקרבה לפי-גלילות, ופי-גלילות הוא אתר בן ארבעים וחמש שנה, כמו אתר הלל. כאשר אתר הלל, האנטנות האלה שהיו ידועות ומוכרות ומוקמו על ידי מדינת ישראל היכן שמוקמו, כאשר הישובים פורת, עזריאל ועין שריד כמעט שלא היו בו, כשהם היו הם היו "פצפונים", ומי שהלך, המתכנן שהלך ומיקם ישוב אזרחי די גדול, שהולך לגדול ממש במיתר של תחנת שידור כזאת גדולה עם כאלה עוצמות, אינני רוצה להתבטא ולומר היכן ראוי להעמיד אותו.


יש לנו בעיה. המדינה קטנה. אין מקום לכל דבר. אי אפשר להעתיק. מי שינסה מחר להעתיק את האתר הזה, לא ימצא, ואני אומר את זה עם מלוא האחריות, כמי שמעורב הרבה שנים בעניינים הפיזיים והתכנוניים של מדינת ישראל - לא ימצא אתר; אולי בדרום הנגב.


דרך אגב, ה-VOA, מזלנו שהוא נפל, כי הוא היה יוצר בעיה גדולה. זה "סיפור" אחר לגמרי. הערבה היא נתיב הנדידה הבינלאומי או הבין יבשתי של ציפורים, אזיי בזה הייתה הבעיה, לא בבני אדם במקרה. והראיה, שבערבה את כביש הערבה כבר הסיטו, ומי שנוסע היום בואכה אילת, נוסע בכביש שהוסט בגלל ה-VOA שהלך לקום ולקרום עור וגידים, והכביש הוסט. הוא נוסע בנתיב מערבי יותר.


אני חושב שצריכה הוועדה הזאת, וצריכה ממשלת ישראל, לבוא ולומר: ציבור יקר של הורים, הבה נתחיל לראות עד לאן הבעיה היא פיזית, ומהיכן היא מתחילה להיות תקשורתית; ויש הרבה אנשים והרבה גופים ש"רוכבים" עליה, וזה טבעי, ויש גם ארגונים שרוכבים על הבעיה ומנסים להגדיל אותה עד למצב ש:-בואו תסגרו בית ספר - תעבירו ילדים.


בפרוטוקולים של הוועדה הזאת כאן ישנה הסוגייה, ואדוני היושב ראש הזכיר אותה, שאני הייתי בדיונים האלה כאן כנציג מרכז השלטון המקומי, כאשר הייתי יועצו הסביבתי. עניין פריצת גז הרדון בבית הספר בתלפיות מזרח. במקרה או שלא במקרה יושבת ראש הוועדה הייתה מי שהיא היום השרה לאיכות הסביבה, חברת הכנסת דליה איציק. הסיפור עם הרדון הוא דומה, והוא אינו דומה. אבל אני אומר במה הוא דומה. ישנו תקן, והתקנים לוקחים פרמטרים של אמצעי בטיחות, פוגעים הרבה יותר לעיתים במאות מונים. אתם יודעים מה הוא התקן בעניין של גז הרדון? מאתיים בקרל במדינת ישראל. שבדיה היא יותר מסודרת או פחות מסודרת מאיתנו באיכות סביבה בפרמטרים. בשבדיה התקן הוא שמונה מאות בקרל - זאת אומרת פי ארבעה מאשר אצלנו.

אני מבקש להתקומם. אינני יודע אם להתנגד
או לתמוך בך, אבל אני רוצה לתקן כאן מספר עובדות יסוד, ואולי תעמיד את הדברים בפרופורציה. אם אנחנו מדברים כאן במין מקבילה כזאת בין רדון לבין הרדיו, הרמה של הידע בתחום הרדון לעומת הרמה של הידע בתחום הרדיו, הרמה של החששות מהסיכונים בתחום קרינת הרדיו לעומת רמת החששות בתחום הרדון, היא עצומה. בתחום הרדון כמעט שאין ספק. הוויכוחים בין מומחים בארץ נסבים על השאלה: האם מדינת ישראל מייצרת שמונים מצבות לשנה בגלל הרדון או מאה ושישים מצבות? המחלוקת היא בתחום הזה. העובדה שיצרני מצבות "חוגגים" על הרדון - אני אומר את זה בצורה הכי פחות וולגארית שאני יכול להגיד - אינה עומדת בכלל לדיון. ברדון התקן הוא לא מין קו שמעליו אנחנו חושבים שמסוכן, ומתחתיו זה בסדר. אנחנו אומרים שגם בחמישים זה לא בסדר, רק אין מה לעשות – "זה מה יש", ואנחנו מכירים בסיכון; אנחנו פתאום מקבלים סיכון סביר. בקרינת רדיו נכון להיום אין הוכחה, גם קלושה, שיש בכלל סיכון. צריך גם את הדברים להעמיד בפרופורציה. אולי זה תורם לנימוקים שלך, אבל צריך להעמיד את הדברים בפרופורציה.

בגז הרדון מה התברר? אין מה לעשות, כי זה
גז ששופע מבטן האדמה, ובעיקר מסלעים שפולטים אותו. אזיי מסתבר שבאו חברות וניסו לדפן ולאטום את כל המבנים מלמטה. הפתרון הכי פשוט, מסתבר שהוא נמצא ליד הנעל - לאוורר. אוורר את המבנה, ואם זה ממ"ד, במקרה מדובר על אזור דל שפיעת רדון לפי המפות של השירות הגיאולוגי, כאשר אנחנו מדברים על אזור אתר הלל או צורן, משום שהאזורים עשירי השפיעה הם אזורי ההר. אבל גם במקרה זה האוורור של מקלט ואוורור של מבנים שצמודים לקרקע הוא הפתרון הכי זול, הכי יעיל והכי טוב נגד הרדון.


אם זה כך נגד הרדון, שאומר המומחה שלגבי הרדון הבעיה היא חריפה יותר כמה מונים מול הבעייתיות של הקרינה, אני חושב שהוועדה צריכה לבוא ולצאת בקריאה. בואו ננמיך את הכאוס, ולהנמיך את הכאוס אפשר. מה שצריך לעשות הוא קודם כל הסברה. צריך להסביר בדיוק ולהביא לציבור הערכה ואת העובדות כמו שהן. אני אומר את זה כאב לילד. אם אתה אומר: אנחנו הולכים עם הכאוס הלאה, כי אז אסור לך לנשום. אתה צריך להפסיק בזה הרגע את חייך. אסור לך לנוע בכבישים מפאת זיהום האוויר - זה הרבה יותר בעייתי. בעיות זיהום האוויר הן הרבה יותר קריטיות מבעיית התקן או אי התקן של הקרינה. אנחנו מרעילים את הדור הבא ואת הדור של היום - ביודעין ושלא ביודעין - כל יום בכך שאנחנו מתניעים את המכונית. זיהום הרכב תורם שמונים אחוז מזיהום האוויר.


הוועדה תצא עם העובדות לציבור הרחב, והעובדות עצמן יש בהן כדי להרגיע, משום שהאנשים אינם טיפשים, גם כשמנסים להלך עליהם אימים. רובם קוראים את העובדות ויבינו שלא הכצעקתה.

דוקטור מנחם מרגליות, הדליפו לי שאתה
רוצה לבצע ניסויים בבעלי חיים בתוך שטח בית הספר, כי זה מקום אידיאלי לבצע בו ניסויים. האם זה נכון?

על יד בית הספר. אנחנו מדברים על היבט
נוסף. בתוך התחנה נקל לשער שרמות הקרינה
הן קצת הרבה יותר גבוהות.

מה זה על יד בית הספר? באיזה מרחק?

אנחנו מדברים על תוך התחנה, על יד
האנטנות.

במרחק של חמישים מטרים?

אני מדבר על בתוך התחנה.

אינני חושב שצריך חוות ניסוי. לנו פשוט יש
גדר סביב בית הספר, ואז יש ניסוי, ואני מאוד ציני ואני מאוד כואב. אני באתי לוועדה עם אמונה, ואינני יודע מה תהיינה המסקנות, אבל באמת עם תחושה טובה שהנה שומעים אותנו. אני יוצא מפה כרגע עם הרגשה שבעצם כולם מתנערים. אני חוזר לשם. אני במקרה יושב ראש ועד ההורים, אבל זה דבר זמני, ואנחנו צריכים לתת תשובה להורים. אני יודע שיש לחץ גדול, ואני עכשיו אינני יודע למי להאמין, כי גם כאשר אנחנו רצינו להרחיב את בית הספר, דיברו על זה שצריך להקים קומה שניה; ואז קיבלנו הודעה מהגורמים המוסמכים שככל שעולים בגובה, עוצמת הקרינה גדלה בטור הנדסי, ואז אמרנו: אין עולים לגובה. הולכים לאתר אחר. אנחנו בישוב שאין לנו בו כמעט שטחי ציבור. השטח הציבורי היחידי שקיים בתחום המוניציפאלי, ויתקן אותי ראש המועצה, כי הוא אמון על זה יותר ממני - השטח הציבורי היחידי שנותר הוא השטח שעליו הולכים להקים את בית הספר, זה מעבר לכביש. זאת אומרת, בית הספר יורחב מעבר לכביש. בית הספר היה אמור להיבנות בתחילתו במגרש שצמוד לאנטנות, וכנראה איפה שהוא "נפל אסימון" למישהו, ובכל זאת הזיזו אותו מהשטח ההוא.


התחושה שלי פה היא שכל הזמן יש חשיבות ביטחונית וחשיבות מדינית למדינת ישראל, ויכול להיות שלחיים שלנו אין חשיבות. זאת התחושה שלי בתור אזרח קטן שהלך לגור שם מבחירה ולא היה מודע. בתמימותי לא הייתי מודע לזה שיש שם עוצמה כזאת של שידורים.


אנחנו היינו צריכים להילחם בבג"ץ, שיציבו גלאים קבועים, כי המדידות שבאות בצורה אקראית אינן מסמלות.


בדליית אל-כרמל ובעוספייה קרה איזה שהוא אירוע, שהתושבים עשו מעשה שאינו בסדר ואינו חכם, ואני פוחד - כי זאת אינה הדרך שבה צריך לעשות. אני פוחד שזה עוד יקרה אצלנו.

אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול, ושזה יהיה
מובן, ואני מבקש מהיושב ראש שלא לראות בזה חלילה וחס איום. שנת הלימודים בצורן, וזה חשוב - כי זאת ועדת חינוך, והיא עוסקת בפתיחת שנת הלימודים - לא תיפתח, לא תיפתח אם לא יימצא פתרון לעניין הזה, ותספרו לי על הפחתת הקרינה ומשרד הביטחון והמוסד והשב"כ. אלה הילדים שלנו. הם אינם שפני ניסיון שלכם, לא היו שפני ניסיון, וגם לא יהיו, וכל המחקרים כן לא, אינם מעניינים. ברגע שיהיה ספק, ולנו יש ספק גדול בתוך תוכנו, לא נשלח את הילדים לבית הספר. אני רוצה שאנשי בזק ואנשי רשות השידור יבינו את זה. לא נשלח את הילדים לבית הספר.


הטענה שתושבים בחרו לבוא לגור בישוב – מקונטקסט אחר אני רוצה להזכיר שהממשלה שלחה אותנו לצורן. היא נתנה רשות לתושבים לגור שם. הטענה הזאת אינה רלוונטית לחלוטין. ברגע שהמדינה אמרה: מותר לכם, לכו לשם, תקנו דירות, תחיו בישוב, הטענה הזאת אינה רלוונטית לחלוטין; כי המדינה אחראית על ביטחוננו ובריאותנו, ואנחנו מרגישים מופקרים. ההיסטריה היא חלק מכללי המשחק. נורמות חברתיות הן חלק מכללי המשחק, וכסף איננו הדבר היחידי. אתה כלכלן. הדברים שלך הם מפיהם של כלכלנים - וזה בסדר גמור. אתם יודעים לדקלם יפה מאוד כאשר מדובר באינטרסים כלכליים. מדובר פה בחיי אדם, שיש ספק אם ניתן לקיים אותם בתנאים האלה בישוב צורן, ולתושבים יש חשש הולך וגדל, גם בשל העובדה שבישובים מסביבנו - שהם נטועים במקום הרבה מאוד שנים, מתגלים מקרי סרטן בשכיחות מאוד גבוהה, בעין שריד ובפורת, ומי שלא קרא את העיתונים בתקופה האחרונה, בבקשה שיעיין בהם. האם אתה רוצה לחיות כנגד התחושה הזאת? אני מגדל ילד במקום שיש בו חשש שהילד שלי יחלה בסרטן. האם אתה תהייה מוכן לעשות את זה? בוא תחתום לי על תעודת ביטוח שאתה מבטיח לי שלא יהיה לילד שלי סרטן - כי אז אני אשב בצורן. אם לא, אזיי אני מבקש ממך שלא להעלות שום טיעון כלכלי, כי הוא אינו רלוונטי.

אני רוצה להציע סיכום. מה שאני מקריא
הוא כזאת הצעה, כדי שאם מישהו מרגיש שהוא רוצה להעיר, אזיי במידת הליברליות הראויה, כי אחרי זה ההחלטה תתקבל פה אחד.


ועדת החינוך והתרבות שוכנעה כי רמת הקרינה האלקטרומגנטית מתחנת הלל על בית הספר הממלכתי בצורן, המגיעה עד כדי עשרות אחוזים מהתקן המותר... מה התקן המותר?

שמונים ושבעה וולט למטר.

בתחום המיושב של בית הספר נמדדו שישים.

שבעים מה?

חמישים ותשעה הוא המספר שאני ראיתי.

חמישים ותשעה מה?

וולטים למטר.

נמדדו כשבעים וולטים למטר מול תקן של
שמונים ושבעה וולטים למטר, ובאופן בולט למעלה מעל ומעבר לרמת הקרינה האופיינית, וכאשר מדובר בילדים ובתלמידים, ראויה מידת זהירות להתרחק מרמת קרינה שכזאת. לכן סבורה הוועדה, שלאור נתונים אלה, יש להרחיק את התלמידים מהקרינה או את הקרינה מהתלמידים.


הוועדה קובעת כי הואיל והעתקת תחנת הלל, אם וכאשר בכלל יוחלט על כך, תיקח שנים ספורות, על משרד החינוך להשתמש בתקציב של שניים וחצי מיליון שקלים חדשים שנועד להרחבת בית הספר ולייעד אותו להקמת בית ספר זמני בקצה השני של הישוב כבר לקראת שנת הלימודים תשס"א.


הוועדה מציינת כי שרת איכות הסביבה משמשת כיום גם כשרת החינוך ופונה אליה במיוחד לאמץ את החלטת הוועדה באשר לפתרון הזמני של בית הספר.


הוועדה פונה לראש הממשלה ושר הביטחון, הממונה גם על רשות השידור, לזמן דיון שרים מיוחד - כי בוועדת שרים לאיכות הסביבה, בהשתתפות שר התקשורת הממונה על בזק, שר החינוך, שר התשתיות הממונה על מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים הממונה על התכנון, כדי לגבש פתרון הולם למיקום התחנה - שיענה הן על הצרכים הלאומיים שאותם משרתת התחנה, והן על הצורך לשמור על בריאותם של תלמידי בית הספר במידת הזהירות ובמסגרת הרמה האופיינית לקרינה. הוועדה מבקשת ממשרד ראש הממשלה לקבל דיווח על ההחלטה תוך חודש ימים.

הפתרון אשר היושב ראש מציע, קרי העתקת
בית הספר, הוא פתרון מאוד מאוד בעייתי
מבחינתנו, התושבים.

מה אתם מציעים?

אנחנו מציעים לסגור את התחנה. קודם כל
לסגור את התחנה, ואחר כך נדבר. אני מבין שזה תהליך בעייתי, אבל גם ילדינו הם יקרים, ולכן בשיקולים של קרינה ו/או בריאות ילדינו - בריאות ילדינו קודמת.

מה הסיבוך בהקמת מנ"דים?

קודם כל אין שטחי ציבור לצורן - אין קרקע.

את זה אנחנו נוסיף. הוועדה קובעת כי במידה
שהקמת בית ספר זמני כאמור לעיל, לא תהיה בת תוקף, פונה הוועדה למשרד איכות הסביבה, שיפעיל את סמכויותיו ויגביל את ההיתרים לרמת הקרינה, באופן שלא תותר קרינה באתר הלל מעבר לרמה האופיינית. משרד איכות הסביבה יגדיר.


אתם אמרתם שלפני שבוע קיבלתם מדיניות חדשה שההיתרים שאתם נותנים אותם, שאתם שוקלים אותם, אינם רק ב"סרגל" של התקן, אלא גם בסרגל שיש בו עכשיו שני פרמטרים חדשים. פרמטר אחד הוא הרמה האופיינית, שאני ניסיתי להבין ולא הצלחתי להבין מהי, והפרמטר השני הוא מידת הזהירות. אני רוצה לקבל פה החלטה שתפעילו את סמכויותיכם לבצע את המדיניות שלכם. זה כל מה שאני מבקש.

אל תרשום "רמה אופיינית", תכתוב "לפי
מידת הזהירות".

אבל מידה אופיינית היא לא שלי.

אבל אין אנו יודעים מה זה.

היא אמרה את זה, ושהיא תחליט.

אופיינית פירושה שכיחה.

שהיא תחליט. אינני אומר אם זה שלושים או
עשרים וולטים. אינני יודע מה זה. היא יודעת. הם אמרו את זה. יגביל את ההיתרים להפעלת התחנה לרמת הקרינה. אני לא אקבל פה החלטות במחטפים ולא בחוסר האזנה. ההיתרים להפעלת התחנה לרמת הקרינה באופן שלא תותר רמת קרינה, רק בגבולות הרמה האופיינית ובמידת הזהירות המונעת.

אופיינית לאזור מיושב.

האופיינית לאזור מיושב. אלה היו המילים
שלה. אנחנו רק רוצים שעל בית הספר יחולו הכללים שאנשי המקצוע קובעים. זה כל מה שאנחנו מבקשים.


הוועדה דורשת ממשרד החינוך לעכב את פרסום חוזר המנהל הכללי בדבר מיקום מוסדות החינוך בקרבת קרינה עד אשר יקויים דיון עם כל אנשי המקצוע הרלוונטיים, ובהשתתפות ארגונים ציבוריים וארגון ההורים הארצי ומרכז השלטון המקומי. אני אוסיף גם את ארגוני המורים.

במקום "קרינה" תכתוב "מוקדי שידור".

מדוע?

"קרינה ממוקדי שידור".

"קרינה מאתרי שידור".

אני מבקש להציג את התחושה שלי. אינני
יודע איך מדינת ישראל תוכל להמשיך ביישום של המלצה מהסוג הזה, אם היא יוצאת מוועדת החינוך ותקפה לגבי אישור אחד ומוסד חינוך אחד. זה אומנם נראה פרטני, ותחושת הבטן שלי היא גם שפה מדובר באמת במשהו מאוד חריג, אבל ההגדרה של קווי הפעולה כאן היא מאוד אמורפית, והקו התחתון, הקו הירוק שאליו ההחלטה הזאת דוחפת, זה קו של יישור קו עם כל הארץ. אם זאת ההגדרה, לא סתם זהירות מונעת - על זהירות מונעת אני מסכים.

אתה צודק במובן הזה שאני לא התכוונתי
שזאת תהייה הנחיית קבע, כי בקשר להנחיית הקבע אני פניתי למשרד ראש הממשלה לגבש הסדרים קבועים ולמנהל הכללי של משרד החינוך גם כן לגבש. אנחנו נמצא פסקה שתאמר שזה באופן זמני עד לגיבוש ההסדרים.


יש לנו המלצה לשני הסדרים זמניים: או להקים אתר חדש של בית הספר – מנ"דים זמניים - אומרים שיש בעיות עם הביצוע - או להגביל לתקופה מסויימת את רמת הקרינה. אינני רואה פתרון אחר. להשאיר את הילדים במקום הנוכחי, ברמת הקרינה הנוכחית – אין לך רוב. אין לך רוב בשום פורום ציבורי לעניין הזה. זה לדעתי דבר ברור.

בהחלט, אבל הבה נחשוב לרגע. אינני רוצה
להתנגד להחלטה, אלא לחשוב על מה קורה
בצעד הבא.

הצעד הבא – תושיב את ראש הממשלה עם
הרשות המבצעת, כולל אתה, אתה מהרשות המבצעת, ותאמרו לכנסת מה הפתרונות שלכם. אתם הרשות המבצעת. לנו אין מומחים. יש לנו רק מנהלת ועדה. לך יש תקציבים, מאתיים ועשרים מיליארד שקלים, מאתיים אלף עובדים, תשבו, כל המומחים, ותגידו מה הפתרונות - ואנחנו נגיד לכם אם הפתרון מקובל עלינו או איננו מקובל עלינו; או שאנחנו יכולים לעשות רק דבר אחד - חוק. חוק הרחקת מוסדות חינוך ממוקדי קרינה. לא יוקם בית ספר בקרבת מקור קרינה של עשרים וולטים למטר. האם אתה רוצה כזה חוק? אני אינני רוצה כזה חוק.

זה הרבה יותר הגיוני.

זה הרבה יותר הגיוני? זה הדבר הראשון
ש"מדגדג" לחבר כנסת. ברגע ששמעתי על זה, וזהו תחום שאינני מכיר אותו - אני לומד אותו – אמרתי: תנו למומחים. תשבו חודשיים ימים על הסוגייה הזאת, למרות שכבר בינתיים הגיעו אליי עוד עשרות מכתבים או עוד מכתבים רבים ממשרדי הממשלה, מכל משרדי הממשלה בשנה האחרונה – זו איננה בעיה שנולדה - אזיי הוועדה קודם כל תתרום לכך שהיא תכניס את כולם לדחיפות, כי יושב ראש ועדת החינוך יפתח את שנת הלימודים כנראה בצורן, ויבואו לשם עשרות חברי כנסת ויגנו על התלמידים ויגידו: אל תקרינו על הילדים, הדבר הזה אינו יכול להיות. כל יום מתבררים דברים חדשים שלא ידענו על אודותם, כי אז העניין של רמה אופיינית וזהירות מונעת הן מילים שנקלטות היטב בתודעה של האנשים, ואני אומר לכולנו ביושר: הבה נחשוב מי היה רוצה לשלוח את ילדו הביולוגי, הפרטי, לאותו בית ספר.

ואיזה מורה היה רוצה ללמד?

אני מוכן שהסעיף הזה יהיה זמני, כמו הפתרון
הזמני. אני הייתי רוצה שבית ספר ילמד במנ"דים, בקרוואנים? אינני רוצה שבית ספר יהיה בקרוואנים, אבל זמנית לשנה-שנתיים מול החלופה של לימוד תחת קרינה, אני כהורה הייתי מעדיף אתר זמני - שלא יהיו להם מחשבים, ולא יהיו להם מעבדות. אני צריך להגיד לך מה זה אתר זמני? זה בעיות יותר גדולות. או שתתאחדו עם בתי ספר אחרים, ותסיעו את התלמידים. יכול להיות שגם זאת חלופה.

אין קרקע בישוב.

אין כזה דבר אין קרקע. אני פונה פה לשרת
החינוך. אזיי היא תיקח את מינהל מקרקעי ישראל ותפשיר קרקע חקלאית. אנחנו איננו עוסקים פה מול מינהל הפיתוח. יש פה מדינה. אני בכל זאת רוצה שהדברים יתקבלו פה מתוך הסכמה ומתוך הבנה ומתוך יכולת אמיתית לשכנע זה את זה שאלה ההחלטות הראויות שצריכות להתקבל.

למשרד התקשורת במצב הנוכחי אין אחריות
על העניין, ולכן גם לא התערבתי. מאחר שלקראת סיום דבריך הצעת בהערת אגב, בחלק מהמקרים אתה אומר הוועדה קובעת, בחלק פונה אל, אזיי אני מניח שאת השפה שאתה תנסח אתה תדע לפי הסמכויות של הוועדה. הצעת גם שיזומן דיון שרים בראשות ראש הממשלה עם שר התקשורת, וכן הלאה, ולזה אני רוצה להתייחס.


ישנה תכתובת לאחרונה, הזכיר אותה מר גבי גולן, בין המנהל הכללי של משרד התקשורת, המנהל הכללי של המשרד לאיכות הסביבה אל המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה. אני חושב שהדרך הנכונה היא ששלושת הגורמים האלה פלוס גורמים נוספים שקשורים לעניין, אכן יתאספו ביחד, זאת אומרת: אני מצפה כמשרד התקשורת - אינני יודע אם הוועדה רוצה לבקש את זה - שתבקש ממשרד ראש הממשלה - יש פה הצעה להקים ועדה בין משרדית - אינני יודע אם הוא יחליט שזאת תהיה ועדה בין משרדית.

אנחנו עיוורים. אין אנו רואים ועדות בין
משרדיות. אנחנו רואים רק ממשלה.

שיחליט המנהל הכללי של משרד ראש
הממשלה, בהתייעצות עם השר שממונה עליו, מי יהיה בראש הוועדה הזאת - ואני חושב שזאת הדרך. חלק מהפתרונות שהצעת נראים לי נכונים, כאשר לפחות כשאמרת שצריך או להרחיק את הקרינה מבית הספר או את בית הספר מהקרינה, זה לא צריך אלא רצוי, כי יש פה העניין של הרגישות הציבורית. הוזכר קודם, ולכן חשובה העבודה המשותפת של הוועדה, הוזכרה קודם האחריות והסמכות של השרה לאיכות הסביבה על פי החוק מתי היא יכולה לכפות, ומתי זה רק רגישות ציבורית, והיא צריכה להחליט. אמר את זה מר גבי גולן, רק שהפסיקו אותו באמצע. הוא מחכה לקביעה, ואין קביעה כזאת נכון לרגע זה, חד משמעית של השרה לאיכות הסביבה. כי בינתיים זאת זהירות מונעת ורגישות ציבורית וכן הלאה. ייתכן שלא תהייה ברירה. לפעמים סוגרים כביש כאשר יש בו בעיה של נסיעה, ואז נוסעים מסביב, ויכול להיות שפתרונות מהסוג של אפשר לסגור או אי אפשר לסגור את התחנה, למיטב ידיעתי - אבל אני אינני מופקד על זה - אי אפשר לסגור אותה, יש לה האחריות שלה, אבל את זה צריכים להגיד הגורמים שדיברו קודם.

לו אני ראש הממשלה לדקה, הייתי קורא
למינהל מקרקעי ישראל ואומר לו: יש לך עשרים וארבע שעות למצוא לי קרקע חלופית ולהקים בית ספר, בגלל האינטרסים הלאומיים שיש בתחנה הזאת, שאני מאוד מודע להם.

אינך צריך ללכת למינהל מקרקעין ישראל
או ללכת לשום מקום אחר. צורן היא היום מועצה מקומית. היא הוקמה כישוב קהילתי בתוך המועצה האזורית לב השרון. המועצה האזורית לב השרון, על מושביה, ישוביה ושכונותיה, אופפת אותה. ייקחו את השניים שלושה דונמים מהמועצה האזורית לב השרון.

זה עשרים וחמישה דונם. חצי דונם לכיתה.
אמרתי שלו הייתי ראש הממשלה, ככה הייתי עושה. אני בטוח שגם הם מכירים בצרכים הלאומיים שהתחנה הזאת משרתת, והיא אינטרס של כלל מדינת ישראל. כך אני הייתי עושה. אבל אני אומר: אם הממשלה הזאת מגלה אוזלת יד, ואין לה יכולת שלטונית ראויה, כי אז אין לנו ברירה - כדי להגן על הילדים.

הממשלה לא גילתה אוזלת יד.

היא גילתה אוזלת יד מוחלטת. ברגע שילדים
חשופים לקרינה מהסוג שיש כאן, בעיניי היא גילתה אוזלת יד מוחלטת. אני שופט לפי התוצאות. התוצאה כרגע שיש מאות ילדים חרדים, שאיש מאיתנו איננו יודע מה התוצאות הרפואיות של מה שעובר עליהם בשלוש השנים האחרונות, שאיש אינו יודע, ואיש אינו יכול להגיד שלא תהיינה תוצאות הרות אסון לילדים האלה ולמורים שעובדים שם ולהורים שבאים לבקר אותם. איש אינו יכול לדעת. עם כל הכבוד - זאת התוצאה כרגע. למה אוזלת יד? כי זה לא התגלה בשבוע שעבר. כבר שנה שלמה, מהתכתובת שיש לפניי, עוסקים בעניין. לא התרשמתי ולא הובא כאן לידיעת ועדת החינוך שהתקיים דיון אחד רציני, מה גם מהסוג של הדיון שהיה פה, של כל הגורמים. לא היה דיון אחד שישבו בו כל השותפים, כדי לנסות ולגבש פתרון איך מרחיקים את הילדים מהקרינה או את הקרינה מהם. לא היה דיון רציני.


בעקבות ההערה של דוקטור מנחם מרגליות, הוספתי לאותה פיסקה שאנחנו אומרים "במידה", גם את המשפט ש-"זאת באופן זמני עד לגיבוש פתרון הקבע כאמור בסעיף הקודם", כדי שזה לא יהווה תקדים, ואף אחד לא יוכל לבוא לומר לנו, אלא הוא פתרון נקודתי לבעיה הזאת.


אם מחר בבוקר יתגלה שיש עוד עשרה בתי ספר שנמצאים באותה רמת קרינה וכדומה, אני מוכרח לומר לך שאני אדרוש בדיוק את אותו הדבר.

זה בוודאי נכון.

האם אתה יודע כמה מוסדות חינוך יש
במדינת ישראל? כמה בתי ספר יש במדינת
ישראל?

אינני יודע. אני יודע בערך כמה בתי ספר
חיים בסביבה כזאת, ואינני חושב שיש עוד
הרבה.

עכשיו אנחנו דנים בבית ספר אחד מתוך
ארבעת אלפים וחמש מאות בתי ספר. כי אז יתגלה שיש עוד בירושלים ובבית וגן - עם האנטנות שם, ושדרך אגב דובר שם כבר הרבה זמן על העתקת האנטנות, ושם התושבים כבר יזיזו את זה, כי יש אוכלוסייה שיודעת להזיז דברים. אינני יודע אם יש עוד בסדר כזה. על יד אתרים כאלה כבדים כמו הלל שמשרת אינטרסים לאומיים, אינטרסים ביטחוניים – אין, אזיי מדוע לעשות צל הרים כהרים? הרי אין לנו פה תקדים שמחר יזיזו אילו עשרות בתי ספר, וזה יגרום למאות מיליונים של הוצאות כספים. גם במקרה הגרוע שצריך להזיז תחנה במאה ועשרים מיליון - כמה עולה לבנות בית ספר של ארבעים כיתות?

עשרים מיליון.

עשרים מיליון. זה חצי מהזזת התחנה, דרך
אגב.

זה בשקלים וזה בדולרים.

כי אז זה פי שמונה בערך. אזיי יותר זול
בכל מקרה. מאה ועשרים מיליון מול עשרים מיליון, פי שישה - אזיי בכל זאת זה פתרון. אם כי פתרון הזזת התחנה יפתור את הבעיה של כל הישוב, אבל בשלב הזה אני אחראי רק על בית הספר וועד ההורים והמורים.

אינני רוצה שהדיון הזה יסתכם בלי שאני
אעלה את הדברים על השולחן, ואולי אני אצטייר כאוייב הציבור - אבל זאת ההשקפה הכנה שלי.


אנחנו מדברים כאן לכל אורך הדרך, הציבור מדבר, וכל הרוח ששוררת כאן בוועדה מדברת, על איזה איום מאוד מוחשי - שהנה אנשים הולכים להיפגע.

זה אינו הרושם שלי.

האם זה אינו הרושם שלך?

לא. הרושם שלי הוא שאנחנו כאן מכניסים את
התלמידים לטווח שעלולה להיות סכנה. אלה המילים של המנהל הכללי שכתב "עלולה להיות סכנה".

חשוב להדגיש מה מסתתר מאחורי ה"עלולה".
מה לגבי מה שאנחנו כן יודעים, ואיפה סימן השאלה מרחף? הפרופורציות לפי דעתי צריכות להיאמר לציבור הרחב, כי זה הדבר המרכזי. לחשוש יכול כל אחד ממה שהוא רוצה. זה איננו מדעי, זה כן - זה עניין נפשי. אינני הולך להיכנס לנקודה הזאת.

אני שוב מדגיש. כל אדם הוא חופשי להחליט
אם הוא רוצה להסתכן. אבל אתה שולח ילד, מחייב ילד נגד רצונו, בכאלה דברים, אני חושב שמידת הזהירות הראויה הוא שראוי שזה יהיה מאוד מאוד רחוק. אדם פרטי - שיעשה מה שהוא רוצה. אבל כאן אתה מחייב ילד שש שנים ללמוד תחת קרינה. האם אתה מוכן לחתום עכשיו? האם אתה מוכן לחתום היום לכל הורה באופן אישי שאתה אחראי באופן מוחלט שאין נזק בריאותי?

בוודאי שלא.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10