פרוטוקולים/ועדת חינוך/926

1
ועדת החינוך והתרבות – 27.6.2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/926
ירושלים, ה' באב, תש"ס
6 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ג', כ"ד בסיון התש"ס, 27 ביוני 2000, בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר זבולון אורלב
קולט אביטל
יולי אדלשטיין
רחבעם זאבי
נחום לנגנטל
יהודית נאות
ראובן ריבלין
יובל שטייניץ

אלברט מרציאנו, ממונה ארצי על תרבות ואמנות, משרד החינוך
עופר טוריאל, מפקח מרכז על החינוך המוסיקלי, משרד החינוך
עו"ד מיכה ינון, ראש מינהל תרבות ואומנויות, משרד המדע, התרבות והספורט
נילי כהן, מנהלת המחלקה למחול ולזמר עברי, משרד המדע, התרבות והספורט
אמנון שילוני, מנהל רשת ג', רשות השידור
מנחם גרנית, רשת ג', רשות השידור
דליה הלר, מנהל מחלקת הבידור, רשת ג', רשות השידור
דליה סיגן, ראש אגף פיקוח ותוכן, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
סא"ל ירון הראל, ראש מדור הפקות, חיל החינוך והנוער, צה"ל
יוסי בר-דוד, מ"מ וסגן ראש המועצה מודיעין
יוסף משיח, אגף החינוך, עיריית בת-ים
איתן גפני, יו"ר העמותה לשבוע הזמר העברי
יעקב מנדל, יושב-ראש המועצה הציבורית לזמר עברי
דודו דותן, יו"ר איגוד אמני ישראל
גבי ברלין, זמר ומנחה שירה בציבור, איגוד אמני ישראל
יורם טהר לב, כותב, איגוד אמני ישראל
חנן גולדבלט, איגוד אמני ישראל
חנן יובל, זמר, מלחין, איגוד אמני ישראל
לוליק לוי, איגוד אמני ישראל
רונית לוי, איגוד אמני ישראל
עפרה פוקס מנור, איגוד אמני ישראל
יפה ירקוני, איגוד אמני ישראל
אילנה קליין, איגוד אמני ישראל
רוני וייס, מלחין, אקו"ם
אריה לבנון, אקו"ם
איריס מיטל, אקו"ם
דידי מנוסי, אקו"ם
רן קידר, אקו"ם
צבי פיק, אקו"ם
שמאי גולן, אקו"ם
יונה בונן, אקו"ם
אילי גורליצקי, אשכולות, החברה לזכויות מבצעים של אמני ישראל
יוחנן באנון, הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות
שרון בן דוד, הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות
חמי גדסי, התאחדות הרדיו האזורי
רוני וייס, התאחדות הרדיו האזורי
תלמה אליגון, התאחדות הרדיו האזורי
חנה גולדברג, התאחדות הרדיו האזורי
קובי אוז, התאחדות הרדיו האזורי
אביהו מדינה, התאחדות הרדיו האזורי
דורית ראובני, התאחדות הרדיו האזורי
דן אלמגור, התאחדות הרדיו האזורי
דני גוטפריד, יו"ר אגודת המוסיקאים, עיל"ם
אריה לבנון, עיל"ם
יוסי מנחם, עיל"ם
דינה ברניקר, עיל"ם
שרה ליסובסקי, עיל"ם
אשר צימבליסטה, עיל"ם
גרטה צימבליסטה, עיל"ם
אריאלה נירן, עיל"ם
חיים וייס, עיל"ם
משה שטרית, עיל"ם
רונית דולב, עיל"ם
חיים ברביבאי, עיל"ם
זוהר קרתי, עיל"ם
קרלו שטרינגר, עיל"ם
שמעון לוי, עיל"ם
רזיאל צוונג, עיל"ם
נתן איתן, עיל"ם
תמיר בן צבי, עיל"ם
גבריאלה גוטמן, עיל"ם
רינת גל און, עיל"ם
יעל וידאס חסד, עיל"ם
זהבה משיח, עיל"ם
מיכאל גדליוביץ, עיל"ם
נתן אדן, עמותת עזי"ת
עזרא סולימאן, עמותת עזי"ת
שלום שאלתיאל, עמותת עזי"ת
אליעזר שטורם, יו"ר אמנות לעם
ארנון אלישיב, יו"ר אמנות לעם
נתן איתן, מנכ"ל אמנות לעם
גדעון שירין, סמנכ"ל אמנות לעם
תמיר בן צבי, מנהל תחום מוסיקה, אמנות לעם
רינת גל-און, מנהלת תחום מחול, אמנות לעם
בני גלעד, אמנות לעם
רוני בראון, מנכ"ל הליקון
יצחק אלשייך, מנכ"ל הליקון
זאב אולמן, אן.אם.סי.
יגאל ערמוני, חבר הוועד המנהל של שבוע הזמר
שרי ישראלי, יחסי ציבור
ישראל כהן, יחסי ציבור
אשר ביטנסקי, מפיק
מיכאל תפוח, מפיק
משה גרשטיין, מנחה ומנהל מועדוני זמר
זאב שור
אריה ימיני, מנהל אגף תרבות, עיריית פתח-תקווה וחבר הנהלת איגוד מנהלי התרבות
עינב בן עמי
ג'יין גוטמן
דנה ברגר
נחום היימן
אפי נצר
יורם טהר לב
נסים גרמה
טלי גדסי
צח גרניט
מאיר ראובני, הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית
אביבה צבי, מנהלת פרוייקט "שירת הארץ", מית"ר

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ











ס ד ר ה י ו ם

הזמר העברי




הזמר העברי

אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת של
ועדת החינוך והתרבות לציון יום הזמר העברי בכנסת. אנחנו מקדמים בברכה את כל האורחים החשובים, את כל היוצרים, את כל המבצעים, כל אחד על-פי מעמדו ועל-פי כבודו ונאפשר ככל האפשר היום לפנות לכם את הבמה כדי להביא את דבר הזמר העברי לעם ישראל.

במקום מילות פתיחה, נבקש מאפי נצר מיודענו לפתוח בכמה שירים טובים של הזמר העברי ולאחר מכן נמשיך בדיון.

תודה רבה לאפי נצר.

אני רוצה לחזור למלל הרגיל. התכנסנו כאן באמת התכנסות חגיגית לציין את יום הזמר העברי בכנסת במסגרת שבוע הזמר העברי, כדי לקיים דיון רציני באשר למעמדו ולעידודו של הזמר העברי. אני חושב שיש הסכמה רחבה שהזמר העברי הוא תחום אומנות ויצירה שהוא ראוי מאוד לעידוד ממלכתי וצריכים לדון כיצד מגבירים את המודעות שלו גם במערכת התרבות, גם במערכת החינוך, גם במערכת התקשורת, לדבר על עידוד היצירה, עידוד היוצרים, הכותבים, המלחינים, המעבדים, המבצעים וכל יתר היוצרים שתורמים לנושא הזה.

אני חושב שדווקא בתקופה שכל העולם הוא כפר גלובלי אחד ותרבות אוניברסלית חודרת אלינו מבעד לכל מסך ורמקול, חשוב מאוד לראות בזמר העברי כאחד מסימני תעודת הזהות שלנו שיכול לעזור לנו בכיבוד תעודת הזהות התרבותית שלנו. אנחנו כמובן גם רואים בזמר העברי כגורם מלכד, גורם מאחד, ומרכיב חשוב בתרבות העברית.

כפי שאמרתי, אנחנו נאפשר לחברים רבים ככל האפשר לדבר ונשלב כמובן גם את חברי הכנסת. נרצה להגיע לסיכומים ונרצה גם להגיע להחלטות ולנסות לקבל סיכומים והחלטות כדי שנוכל לראות איך הכנסת בכלל וועדת החינוך בפרט יכולה לתרום את תרומתה לתחום שהיא חושבת שהוא חשוב ביותר במערכת התרבות שלנו. כמובן לא נדבר רק על הנשמה וההשראה אלא גם נדבר על הקמח, כי אם אין קמח אין תורה. נדבר גם על תקציבים, נדבר גם על חקיקה והשולחן שלנו פתוח לדיון בכל נושא שהוא.

רבי פנחס מקוריץ אמר פעם שאדם מזמר ואינו יכול להרים את קולו ובא אחר לזמר אתו ומרים את קולו, יכול גם הוא להרים את קולו. זה סוד הדבקות של רוח ברוח. כלומר, כוח הזמר יש לו באמת כוח רב מאוד וידועים גם דברי הגאון מוילנה שאמר שאילו לא הייתה תורה, הדבר הבא שהוא היה עושה, היה עוסק בזמר ועוסק בשירה ותרבות ישראל כולה רוויה בשירה, משירת הים דרך שירת דבורה, שירת הלוויים עד משורר תהילים.

אני מציע שנפתח ונבקש מאיתן גפני שהוא יושב-ראש העמותה של שבוע הזמר העברי לפתוח ולאחר מכן נאפשר לחברים להתבטא.

תודה רבה. כמה מלים על העמותה. הפעם הזאת
זו הפעם הראשונה שאנחנו חוגגים בכנסת את יום הזמר העברי. שבוע הזמר העברי מתקיים זו השנה השנייה, אבל המסורת הזו – שאני מקווה שתמשיך – של יום הזמר העברי בכנסת מתקיימת זו הפעם הראשונה והיא התאפשרה גם משום שכל הכוחות שפועלים בזמר העברי התאחדו תחת עמותה אחת שהמטרה שלה בראש וראשונה היא עריכת שבוע הזמר העברי שתפקידו לקדם את הזמר העברי – במשך היום נשמע על המטרות שלנו – והיום הזה בעצם מסיים את שבוע הזמר העברי של השנה. הדוברים מטעם העמותה שנמצאים כאן כולם הם ראשי הארגונים שמהווים את העמותה. אני לא אציג את כולם וכל אחד ידבר בשם העמותה שהוא מייצג אותה והוא בוודאי יספר גם על הארגון שהוא מייצג, גם על המטרות שלו וגם על הצרכים המיוחדים של כל אחד מהמגזרים שמהווים כולם ביחד את הזמר העברי.

בזמר העברי יש יוצרים, מפיקים, מבצעים, מוזיקאים וזמרים, ויש בו עוד מקצועות ועוד אנשים שמתפרנסים ממנו, יוצרים אותו ותומכים בו וכולם צריכים לבוא לידי ביטוי היום כדי להראות את המגוון של האנשים שתורמים לנושא הזה.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה, חברי הכנסת שמכבדים אותנו בנוכחותם. אני חושב שזה חשוב שחברי ועדת החינוך ישמעו אותנו כי זאת הוועדה שאמורה במשך השנה ליזום ולתמוך בחוקים שאמורים לקדם את המטרות שאנחנו מבקשים מהכנסת לקדם אותם.

הכנסת שעברה חקקה חוק אחד שנקרא חוק הזמר העברי שהתייחס לנושא של שידורים ברדיו בלבד ואפילו החוק הזה, שהמשמעות שלו הייתה בעיקר הצהרתית ולא חוק עם שיניים, באיזשהו מקום החוק הזה אמר את האמירה של הכנסת. הכנסת החליטה שהזמר העברי הוא חשוב ולכן חוקקו את חוק הזמר העברי. יונה יהב יזם את החוק הזה ואתמול שוחחתי אתו הוא הציע שנבקש מחברי הכנסת שלחוק הזה יוסיפו עוד תקנות ועוד חוקים כדי שיעבו אותו, ירחיבו אותו ויגרמו לכך שחוק הזמר העברי יקיף את תחומי העשייה של הזמר העברי.

אני מודה לחבריי מהעמותה שהגיעו וידברו ותודה לכל הארגונים האחרים שחברו אלינו כדי לקדם את שבוע הזמר העברי.

משתמשים בנושא של זמר עברי, שיר ישראלי, מוסיקה ישראלית ולגבי זמר עברי זה אומר מלים ומנגינה שנכתבו בארץ. השיר הישראלי כולל גם הרבה מאוד סגנונות נוספים, קוראים להם ים תיכוני ואחרים, שאולי נכתבו במקומות אחרים אבל מושרים בעברית. המוסיקה הישראלית כוללת מן הסתם גם מוסיקה כמו מוזיקת ג'ז שנוצרת בארץ אלא שהיא ללא מלים אבל הכל מדבר על אותו הדבר – זמר עברי, שיר ישראלי, מוסיקה ישראלית.

העמותה ושבוע הזמר הישראלי מתכוון לכל המוסיקה הישראלית, לכל מה שנוצר בארץ, ללא הבדל של סגנון, של גיל ושל קצב. כולנו ביחד, המטרה המשותפת לכולנו היא לשיר בעברית. לכן אנחנו רואים את עצמנו בפורום הזה ובכלל כמייצגים את המאחד שבמוסיקה הישראלית.

אני רוצה לומר משהו בקשר לתפקיד הזמר הישראלי כפי שאני רואה אותו, לגבי הקשר שלנו לעם היהודי בכלל. כולנו יודעים – אבל חשוב להדגיש זאת – שהשירים העבריים הם אולי הגשר המיידי והחשוב בינינו לבין היהודים בתפוצות. אני חושב שחשוב להדגיש שהתפקיד של השירים העבריים – מעבר לכך שאנחנו נהנים מהם, שמחים אתם ועצובים אתם – יש להם גם תפקיד תרבותי של יצירת האתוס הלאומי שלנו, של יצירת המכנה המשותף לכולנו ועם זה קל להגיע ליהודים בתפוצות ולקשור אותם לתרבות הישראלית שהם מאוד רוצים להיות שותפים לה. זו הדרך הנכונה לעשות זאת ואני חושב שאנחנו צריכים להתייחס במסגרת המאמצים שלנו לתמוך בזמר העברי, גם לשווק את המוסיקה הישראלית ליהודים בחו"ל ועל-ידי כך ניצור את הגשר אליהם.

אני רוצה לפנות כיושב-ראש אל יושב-ראש ולומר
לך -היות ואני ביום יום חי עם איתן גפני ועם גברת אשכולי, שאני מניח שאתה מכיר אותה - שהזמר העברי מאוד מאוד קרוב ללבי והוא גם נמצא אצלי בבית.

כמו שאמר היושב-ראש, מותר לדבר על הקמח וזאת אני עושה. הזמר העברי צריך מיליון וחצי שקלים על-מנת ששבוע הזמר העברי יתקיים ואני מבקש שתעזור לנו בזה. תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, אני חייב אמירה מוקדמת
לחבר הכנסת ריבלין. יש לי בקשה אליך והיא מכל האומנים שיושבים כאן. כיוון שהתברר שאתה בעד הזמר העברי, תשתדל לא להפיל את הממשלה ולפזר את הכנסת על-מנת שקודם יעבור החוק.

אני מודה לך על כך שאתה חושב שאני יכול להפיל
את הממשלה.

הזמר העברי כחטיבה תרבותית ייחודית לחברה
הישראלית נמצא במצוקה קשה זה הרבה מאוד זמן ובזאת לא חידשנו כלום, אבל לשם כך התכנסנו ובאנו לשבת כאן.

תפקיד ההתרחשות הזו כאן נועד לשים בתוך הפוקוס הישראלי את המצוקה של היצירה, של היוצרים ופה אני רוצה במילה קצרה להתייחס לתפקיד שנוטלת על עצמה אומנות לעם שיש לומר שעברה מהפכה בשנה האחרונה. התפקיד הוא לעודד גם את היוצרים, גם את הצרכנים, את הקליינטורה, ובמידה מרובה להיות גם גורם מתווך ביניהם אבל גם גורם מדרבן. בשיתוף פעולה עמוק ורציני שאנחנו עושים עם אלברט מרציאנו, אני חש במתח בין שני המשרדים – משרד התרבות ומשרד החינוך - שנפגשים בזירה הזו.

אני רוצה לשים פוקוס על העשייה ומודל העשייה ולומר שחקיקה שתבוא מצדכם בשיתוף פעולה עם כל מי שיושב כאן בחדר אמורה לממן את זה ועוד דברים רבים אחרים. כבר הקמנו עד כה – ובדעתנו להקים עוד כחמישים - 12 מועדוני זמר עבריים ובדעתנו לפרוס מועדונים כאלו בכל הארץ. אני חושב שמועדוני זמר עברי זו אבן התשתית שם מתרחשת פעילות גם של שימור העבר, אבל לא פחות מזה – יצירת העתיד.

אני יודע שכשאנחנו אומרים זמר עברי אפשר להתחמק מהגדרה של מה שאנחנו מדברים עליו וכולם אמרו לי לא להעלות את הנושא ושלא אכנס להגדרות, ולכן אני באמת מודיע אני לא נכנס להגדרות, אבל בסופו של דבר אני רוצה להציב כאן זה מול זה, אני רוצה לקחת את הזמר הישראלי-עברי מצד אחד ולשים מולו את הזמר המזרחי ולומר שמה שנעשה בזמר המזרחי, כפי שהוא הגדיר את עצמו וידע לקדם את עצמו בעבודה יסודית שהתחילה כאן בבניין הזה לפני 10, 12 ו15- שנים, ויש פה כמה חברים שיושבים כאן שהיו שותפים ועבדו בעניין הזה, אני חושב שהיום כולנו צריכים לדאוג לעניין של הזמר העברי הכולל. בתוך כל זה ייווצר מתח של איך אתה מגדיר ומה הגבולות. את הגבולות גם אני אינני יודע, אבל אני יודע שהוויכוח הזה יתרחש ותפקידנו לקחת את הזמר העברי ולתרום לו ככל יכולתנו.

אני קודם כל רוצה לברך את העמותה על היוזמה
לארגן את השבוע וגם את האירוע המיוחד בכנסת. אני חושבת שזאת ברכה לכולנו. כמי שמעדיף לראות בדרך כלל את חצי הכוס המלאה על-פני חצי הכוס הריקה, אני מעדיפה לברך דווקא על ההישגים, הישגים שאני רואה אותם כמאוד חשובים בוודאי בהשוואה למדינות אחרות ואני מתייחסת לשורשיות, לרב-גוניות, לאורגינליות של היצירה הישראלית. אני מעדיפה לראות את מה שמלכד את כולנו על מה שמפריד בינינו.

לכן במלים מאוד קצרות אני רוצה לומר שלמרות שאני חדשה בכנסת, אני רוצה לדחוף עד כמה שניתן את הלובי התרבותי כאן, לנסות לראות מה ניתן לתרום כמחוקקים לפחות בשני תחומים כאשר התחום האחד הוא בעידוד יצירת דעת קהל והתחום השני הוא בחקיקה, בהפעלת לחץ על המוסדות הממלכתיים כדי שהם יגבירו את התמיכה. אני חושבת שהבוקר בוודאי נתייחס לצורות שונות בהן ניתן לקדם את הזמר ודווקא גם באמצעי התקשורת ובעיקר בטלוויזיה.

בנוסף לברכות רציתי להוסיף את מחויבותי לעודד ולעזור ולעבור לתהליך משלים של חקיקה לגבי כל אותם התחומים שעדיין זקוקים לחקיקה.

אשכולות היא חברה לזכויות מבצעים של אומני
ישראל ובראשה עומד אילי גורליצקי.

אנחנו מייצגים את כל אומני ישראל, בין אם הם
מאוגדים באיגודים ובין אם הם לא מאוגדים באיגודים, בנושא זכויות מבצעים על-פי חוק זכויות מבצעים משנת 1984. נדמה לי שבמציאות שלנו בארץ לא הכל נגמר בזמר וישנם הרבה דברים שעומדים או עלולים לגמור את הזמר.

במדינת ישראל אין כל פעולה תרבותית ענפה שתכליתה לעודד את הזמר העברי מתוך הכרה שהוא נכס תרבותי שצריך לטפח אותו. אם כבר ישנם גופים כמו הגופים שלנו שתורמים לא רק בזמן אלא גם בכסף, אני חושב שמי שמופקד על המשאבים צריך לתרום לנו תרומה מבלי שנהיה צריכים לרוץ אחרי העבודה החשובה הזו.

אני רוצה לדבר על כמה נקודות מהזווית שלנו ולומר מהי העבודה של הזמר והזמרת הישראלים. בישראל זמרים לא מתפרנסים ממכירת תקליטים כמו שביתר ארצות העולם וזה מסיבות ברורות. לכל היותר התקליטים מקדמים את ההופעות שלהם, אבל מכיוון שבכל העולם יש תהליך של גסיסה או של ירידה בהופעות החיות, וזה בגלל התעשייה המאוד משוכללת של העתקות, שכפולים ושעתוקים כאשר האדם הפרטי יכול לראות בווידאו את הזמר ואת הזמרת. לכן בארץ מה שקורה הוא שלזמר או לזמרת אין תקליטים ואין הופעות והמצב לא טוב.

מרגע שקולו של הזמר מוקלט, הוא חשוף לגזל זכויותיו. קודם כל, הפירטיות שאנחנו יודעים שהיא מכלה את האפשרויות המועטות לקבל איזשהו פיצוי כספי על מכירת תקליטים, אבל יותר מזה, גם הגופים שאתם הזמר או הזמרת מתמודדים בדרך כלל לוחצים עליו להעביר אליהם את זכויותיו וכך הוא נשאר ערירי עם הזכויות האישיות שלהן הוא זכאי מתוקף החוק. הדבר השלישי הוא שגם גודל התשלומים שמקבלים האומנים המבצעים במדינת ישראל הוא לא פרופורציוני לתשלומים האחרים וזאת מן הסיבה שעדיין לא הפנמנו את הדבר החשוב – שאומן מבצע במציאות שלנו, חלקו שווה לחלק של היוצר בקניין הרוחני. להפך, האומן המבצע, הזמר המבצע, הזמרת המבצעת, הם אלה היו שנתנו את הדחיפה לכל התעשייה הזאת קדימה כי כל התעשייה הזו שמשכפלת ומשדרת היא בסך הכל בגלל המבצע וזאת מבלי לפגוע בערכו הרב והראשוני של היוצר, אבל הקהל אחרי הכל רוצה לראות את המבצע.

החוק שלנו, חוק זכויות מבצעים שמגן על הזמר והזמרת הוא חוק שביר, חוק מפורר, חוק לא חוק והוא לא סימטרי לחוק זכויות יוצרים.

למה הוא מפורר?

קודם כל, הוא חוק חדש ומתוך כוונה ברורה,
כשהוא נחקק, הוא בא להגן על כמה מוסדות מסוימים בהכרה ברורה.

יש לי בקשה. אל תדבר בשפת נסתרים כמו
מוסדות מסוימים אלא תגיד איזה מוסדות.

רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית וגלי צה"ל
הם מחוץ לסעיף 2 בחוק זכויות מבצעים.

זה אומר שהם לא צריכים לשלם?

יש כמה סעיפים שנותנים להם את האפשרות לא
לשלם. אם הם משלמים, זה בגלל נישה של זמרים שלא נתנו את הזכויות שלהם למבצעים.

ההצעה לתיקון החוק קיימת והיא הייתה קיימת עוד בכנסת הקודמת. אנחנו מבקשים היום שניקח את העניין ברצינות.

בשנת 1961 התקבלה אמנת רומא שבאה להגן על הזמר והזמרת. מדינת ישראל עד עצם היום הזה לא אישררה את החוק הזה. זאת בושה וחרפה. היום עושים התאמה של הקניין הרוחני לאמנת טריפס בעוד שהיא לוקחת בחשבון שאמנת רומא היא בכיס הקטן. מדינת ישראל לא מאשררת את אמנת רומא. בגלל זה לא מאשררים את אמנת רומא – ואני לא אכנס לפרטים – קשה לנו גם לאכוף את החוק על מקומות פומביים למשל. במקומות פומביים משמיעים זמרים וזמרות בכיכרות, בבתי שמחה, בבתי מלון וכולי, קולו של הזמר והזמרת נשמע ברמה, אבל איש לא משלם, מה שלא כך לגבי המפיקים והיוצרים כי החוק שלהם הרבה יותר חזק. הרדיו האזורי למשל חייב לשלם על-פי חוק, ושוב, יש כל מיני יוצאים מן הכלל עד עצם היום הזה. באמצעות משפטים הם ישלמו, אבל למה לעשות את החיים כל כך קשים?

חוק הקלטות הריקות צריך להעניק לזמרים, לזמרות, לאומנים אחוז מסוים מהקלטת הריקה, ליוצרים ולמבצעים, על-חשבון הקלטות פוטנציאליות – שזה גזל זכויותיהן – דבר שקיים בכל העולם כאשר בצרפת זה קיים כבר משנת 1986 ושם, עד עצם היום הזה, 85 אחוז מההכנסות של הזמרים והזמרות הן מחוק הקלטות הריקות. בישראל כל ההכנסות שלנו היום – של המפיקים ושל היוצרים, של כולנו – הן רק מהכספים הרגילים שבאים ממקומות שמשדרים.

הבעיות של הזמר והזמרת בישראל קשורות עם בעיות שמחוברות אל ההחלטות של אונסקו בשנת 1980. בשנת 1980 התקבלו החלטות באונסקו שתכליתן היה ליישם את מעמד האומן. עד היום הזה אני חושב שהנושא הזה הוזכר פעם אחת בוועדת החינוך. אני מדבר על כך שאם היו הולכים ומיישמים ארבעה-חמישה דברים מן הדבר שמיושם בכל ארצות העולם, ואני מדבר על מסמך מעמד האמן. עיקרו של המסמך הוא כזה שמתוך ההכרה בזה שהאומן תורם את תרומתו האמיתית לקהילה והוא נחוץ מאוד, הקהילה מכירה בו בהרבה מובנים ובעיקר במובן הכלכלי. היא עוזרת לו להגן על עצמו מבחינה כלכלית. אני שואל לכמה אנשים בחדר הזה, שאינם זמרים וזמרות אלא חברי כנסת, עיתונאים, אין להם קרן פנסיה. לזמר או זמרת אין קרן פנסיה כי החיים שלהם הם חיים צועניים. הם עובדים היום, בטלים מחר. שאלת ההכנסות שלהם לצורך מס היא נושא שמדברים עליו כמו שמדברים על מזג האוויר, מדברים עליו אבל לא עושים שום דבר למענו. זמר או זמרת לפעמים עובדים שנה על תקליט, לא מקבלים כסף ולהפך, עוד משקיעים כסף, וכשהם יוצאים יש להם שנה טובה, הם משלמים מס הכנסה אבל אחר-כך יש להם שלוש שנים של בצורת.

אנחנו עומדים בפני דבר שאנחנו לא יודעים היכן להתחיל כנקודה ראשונה כשאנחנו יודעים שבפנינו עומד עידן שהקניין הרוחני יטוס ואנחנו צריכים אתמול לשבת כולנו ולעשות חושבים ולראות איך מגינים על הקניין הרוחני של כולנו וגם של מדינת ישראל בעידן כזה שיכול לפורר את הכל. כל מה שדיברתי כבר קצת עבר. אנחנו בפני עתיד שהוא מאוד לא ברור. לכן בואו נתעשת ונתחיל לעשות עבודה אתמול.

משיחות לא פורמליות עם חברים, אני חושב
שתמצאו דלת פתוחה אצלנו לחדש את כל הדיונים שקשורים לעדכון החקיקה, לשינויים בחקיקה מתוך ידיעה על פניה זו חקיקה מאוד בעייתית, בהגדרות שלה, בתוך הקונפליקטים וכולי.

גם במשרד המשפטים אין בעיה, הכל ישנו, אבל
קיימת עמימות מסוימת.

היתרון של חברי כנסת על ממשלה הוא שאנחנו
פטורים מהרבה מאוד פרוצדורות של הכנת חוק. הצעת חוק ממשלתית עוברת דרך מאוד מורכבת ומסובכת ולא תמיד היא מגיעה ליעדה. הצעות חוק פרטיות – שאגב, הן מרבית החקיקה בכנסת – הן הרבה יותר מהירות. אני בטוח שאפשר יהיה לארגן כאן יוזמה של חברי ועדת החינוך, ויש לנו כמה ניסיונות טובים, אם נקבל מכם את החומר. לנו אין מנגנונים, אין לנו לשכות משפטיות וכדומה. אם מישהו יהיה מוכן להכין את התשתית, אני חושב שתהיה כאן פתיחות מלאה להיכנס לעובי הקורה ואני בטוח שזה גם יבוא לידי ביטוי בהחלטות הוועדה ואנחנו בהחלט נהיה מוכנים, רוצים ומעונינים לעזור ולקדם את הזמר העברי, את היוצרים ואת המבצעים, גם באמצעות שינויים בחקיקה. אין שום ספק בכך.

אני זוכר שכשאנחנו היינו תלמידים בבית-הספר, במסגרת תוכנית הלימודים היה שיעור זמרה וכך למדנו לשיר, ולאחר מכן בתנועות הנוער ובעוד הזדמנויות אחרות. אני רוצה לשמוע מה קרה לזמר העברי במערכת החינוך, הוא הלך לאיבוד? מה קרה למקהלה? לא רק זה, אמרו לי גם שבסל תרבות של מוסדות החינוך לא נכלל הזמר העברי. יש הצגה, שזה חשוב מאוד, יש תיאטרון, יש מוזיאון, ואני שואל מה עם הזמר העברי.

זה לא מעניין אותם. הזמר העברי הוא לא תרבות.

אני חושב אנחנו יכולים לעזור להבהיר מהי
תרבות ואין לי שום ספק שיש כאן הסכמה רחבה מאוד שהזמר העברי הוא מאבני היסוד של התרבות העברית.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וכל הנוכחים. אני
כאן תחת שני כובעים, גם במקום פרופסור מישל אביטבול שמצטער שלא יכול היה להגיע, וגם במסגרת התפקיד שלי כמפקח ומרכז החינוך המוסיקלי.

אני לא רוצה להרגיז, אבל אני בטוח שאם היה
נדון נושא אחר בוועדת החינוך, פרופסור אביטבול היה בא. אם היה שינוי בתוכנית הלימודים בספרות, הוא בטח היה מגיע, אבל אני לא רוצה כרגע להיכנס למחלוקות.

אני אתחיל עם משהו שכואב לי מזה הרבה מאוד
שנים. יש מדיניות מאוד מעניינת אצלנו במשרד. יש קיצוץ, אז מקצצים. אחרי שמקצצים קם מישהו בשדה שמאוד כואב לו החסר בתחום שקיצצו ואז הוא מגיע לכנסת וטוען לחסר הזה, מקימים גוף והגוף הזה מקבל את אותו תקציב שקוצץ והוא מתחיל לטפל בנושא. כך קמו קרוב לעשרים גופים שקיימים היום שמטפלים בחינוך מוסיקלי בדרך זו או אחרת או בנגיעה מוסיקלית. כולם מתוך התקציב שקוצץ ממשרד החינוך. זאת תופעה די מעניינת שכדאי לתת עליה את הדעת.

יש לנו בעיה עם הזמר העברי היום בבתי-הספר וזאת מכמה סיבות. ראשית, החינוך המוסיקלי איננו נחשב כמקצוע חובה מאז קום המדינה אלא הוא נחשב להעשרה בלבד. אני טוען – אבל לא ניכנס לזה, בגלל קוצר הזמן – שחינוך לאומנויות הוא לא העשרה אלא הוא יסוד, ומקצועות אחרים שנחשבים ליסוד, הם אמיתיים העשרה כי לא עוסקים בזה אחרי כן בחיים, ואילו באומנויות למיניהן כן עוסקים.

הבעיה היא שכל קיצוץ שחל בחינוך פוגע בראש וראשונה באומנויות והמוסיקה בתוכן. יוצא מכך שהיום בהרבה מאוד בתי ספר אין בכלל חינוך מוסיקלי, או אם יש חינוך מוסיקלי בבית ספר מסוים, לא כל הכיתות זוכות לשיעור אחד שבועי בנושא הזה. את זה צריך לדעת. זה המצב כרגע. אנחנו עובדים על כך ומנסים להכניס את האומנויות ללימודי חובה עם מינימום מסוים שיבטיח את קיומם של המקצועות האלה.

יש לנו בעיה נוספת שבגלל חוסר תקציבים לא הצלחנו עדיין להתגבר עליה, אבל אנחנו עובדים על זה. שאלתם לאן נעלם הזמר העברי. קלטו קרוב לאלף מורים עולים שאין להם כל זיקה או לא גדלו על הזמר העברי והם לא מכירים אותו. לא הצלחתי ללחוץ - בגלל האוטונומיה - על המכללות להכשרת מורים שיחייבו את המורים הללו, שהם כבר היו מורים ותיקים בחו"ל אבל חדשים בארץ, שלפחות יקבלו במהלך ההכשרה או ההסבה, איך שנקרא לזה, שלוש-ארבע-חמש, כמה שעות שבועיות שצריך בתחום של הזמר העברי. חלה ירידה תהומית בנושא הזה ולמרות שאנחנו מנסים לתת השתלמויות שונות והעשרות שונות, אבל זה לא עובד.

כל הזמן יש ויכוח במערכת החינוך האם צריך
להגדיר בחוק חובת לימוד של מקצועות מסוימים. בחוק אין הגדרות מה חייבים ללמד. תיאורטית משרד החינוך יכול לדלג על לימוד חשבון ובכך הוא לא עובר על שום חוק, אבל כל פעם שהיו ניסיונות לחוקק, שתהיה חובת לימוד אזרחות, חשבון, אנגלית, עברית וכדומה, קם משרד החינוך ואמר שאת זה לא יסדירו בחקיקה, יש מזכירות פדגוגית, זה משרד חינוך ותרבות ישראלי ולכן הוא לא יתנכר לערכים בסיסיים.

יושב כאן אדם שאני אישית מעריך אותו מאוד והוא בעצם אומר שבספינה הזאת שכל פעם מקצצים, קודם כל זורקים את הזמר העברי ואומרים שזה פחות חשוב ונוכל להסתדר גם אם זה לא יהיה. זה מעלה מחשבות אולי בכל זאת המחוקק צריך לומר את שלו באשר לחובת מקצועות או סל מקצועות בסיסיים שחובת המערכת להתייחס אליה. למעשה אתה מצייר כאן תמונה שאין זמר עברי במערכת החינוך.

אין כפי שצריך.

מה זה אין כפי שצריך? בסדר, אתה צריך
להתבטא באופן חינוכי, אבל אני פחות.

אני רוצה לדווח על פעולות שאנחנו כן עושים.
קודם כל, הוקם מרכז למקהלות וחבורות זמר שחברים בו הרבה מאוד מקהלות וחבורות זמר. היום יש בארץ קרוב ל700- חבורות זמר שמופיעות בארץ ומתקיימות הרבה מאוד פעילויות בתחום הזה. אני הייתי מאוד שמח אם היינו מוצאים תקציבים לשירה משותפת בבתי-ספר לפי שכבות, אבל עם אנשים מקצועיים שזה התחום שלהם, שיעברו מבית-ספר לבית-ספר ויכניסו את הזמר העברי. זאת לא בעיה כספית כל כך מסובכת ויקרה, אבל זה תחום שכן אפשר היה לבצע אותו אם יינתנו תקציבים לנושא הזה.

יש בחינת בגרות בזמר עברי?

כן. יש בחינת בגרות בזמר עברי. המספרים
הולכים וגדלים במאות אחוזים.

באיזה היקפים מדובר? תבינו שבכיתות י"ב,
השנתון שניגש לבחינות בגרות, הוא בסדר גודל, אם אינני טועה, של ששים אלף תלמידים. כמה מתוך אותם ששים אלף תלמידים עושים בחינת בגרות אחת בזמר עברי?

אני אגיד בדיוק, אבל כדאי לקחת בחשבון את
השינויים שחלו במהלך השנים. לפני 12 שנים נכנסתי לתפקיד והיו 36 נבחנים בבחינות בגרות. בשנה שעברה היו 400, השנה 700, וכנראה שלקראת השנה הבאה יהיו אלף. זה גידול במאות אחוזים. כמות התלמידים שנבחנים בזמר עברי הולכת וגדלה בקצב בלתי רגיל כי פתחנו אפשרות לשירה מקהלתית ושירה של חבורות זמר במסגרת של בחינות הבגרות כדי לאפשר פתיחת אשנבים גם בתחום הזה. זה הולך וגדל בקצב די מסחרר. קיימת גם העובדה שיש הרבה יותר מגמות לבגרות היום כאשר יש לנו היום 130 בתי-ספר תיכוניים עם מגמות לבגרות במוסיקה, ושם מוקמות המון חבורות זמר.

ברשותכם, אני אדבר על נושא פשוט קרוב ללבי
מתוקף תפקידי, מבלי חלילה להוריד בערך של לימוד מוסיקה בבתי-הספר, שיעורי הזמרה וכל השאר.

לפני כמה שבועות באחד הבקרים ישבתי במשרד באמ"י, כשבעצם רוב זמננו מוקדש שם לדאוג לאנשים שלנו, שחלקם הגיע אפילו לחרפת רעב. ישבה מולי זמרת מוכרת ואהובה שהשנים האחרונות לא היטיבו עם הקריירה שלה ולכן היא נקלעה למצוקה מאוד גדולה והיא סיפרה לי שהבנק הפסיק לה את האשראי ולא מוכן לתת לה אפילו 3,000 שקלים. אני לא האמנתי והחלטתי להרים טלפון. טלפנתי למנהל הבנק והגעתי אליו במהירות מאוד גדולה כשאמרתי מי אני, והוא מאוד שמח לשמוע אותי כי הוא היה בטוח שהוא משתתף באיזה משדר רדיו וטלוויזיה. שאלתי אותו אם זה נכון שכך הוא ענה לאותה גברת. הוא אמר לי כן. כששאלתי אותו למה, אמר לי: היא זמרת.

ההתנסחות הזו והנימה שהדברים נאמרו מעידים את הכל, מעידים שיש המון סימפתיה אל האומנים ואל היוצרים, הם מעוררים סקרנות, פיקנטריה, רכילות שנלווית לפעילות שלהם, אבל יש גם הרבה מאוד זלזול ואין כבוד.

אני חושב שאם נקודת המוצא לעיסוק הזה הייתה של כבוד, לא הייתה פירטיות כי היו מבינים שזו פרנסה והתקליטים הם סחורה גנובה בעצם, אז היו מיישמים את כל החוקים ובעיקר האנשים שלנו לא היו מגיעים לחרפת רעב. כשאנשים מתייצבים בכנסת מול שולחן המכובדים, חברי הכנסת באים לתבוע כסף ותוספות ותקציבים, אבל אנחנו לא מבקשים כסף למילה או ללחן. מי כמונו יודע שמיטב השירים נכתבו בשעות של דחק ושל מצוקה ושל רעב. אנחנו מבקשים יחס כבוד לעוסק, ליוצר. אולי בגלל שאנחנו קבוצה קטנה, גם אם נצרף את כולם, את המאוגדים את הלא מאוגדים, אנחנו אולי 3,000 אנשים אבל אלה בדיוק האנשים שהופכים את המדינה הזאת לשפויה, אלה שמביאים שיר, מביאים חיוך ולחן, ובשירים שלהם מסתתר נוף ילדותם והאהבות שלהם והכאב על חברים שהלכו. יש איזו נימה של זלזול בהם.

בשנה וחצי התייצבתי כמה פעמים בכנסת, כמה פעמים ראיתי את חברי הכנסת מסתכלים בי בעיניים מבינות, כואבות ומתחשבות, אבל כמעט כלום לא קרה. הבוקר באתי, התלבטתי אם כדאי לבוא או לא, אבל בסוף החלטתי שכדאי לבוא משום שהיום הזה הוא מעין מחווה לאומן, ליוצר, לכבד אותו וכאן הדברים מתחילים.

אני חושב שאם נקודת המוצא תהיה של כבוד, לא יקרה מה שקרה בשנים האחרונות. לפני שנה ראשי המחלקות של התרבות בשלטון המקומי החרימו את אומני ישראל ביום העצמאות ואיש מן הבית הזה לא השמיע קול זעקה, לא אמר לאט לכם, אלה אנשי תרבות, אלה לא סוחרי סמים, אלה לא סוחרי נשק. אנחנו אנשי הוועד המנהל של אמ"י התרוצצנו ממיקרופון למיקרופון להגן על כבודנו. אתם יודעים שמחר בבוקר בשעה 8:30 כאן בבניין הזה מתכנסת ועדת התרבות לדון לא בתוספת אלא בהורדה וקיצוץ תקציב התרבות בשני אחוזים? זה כל כך לעג לרש, יש בזה כל כך הרבה ציניות, אבל בעיקר יש בזה חוסר כבוד לעיסוק.

חברה שלא מכבדת את האומנים שלה ואת היוצרים שלה תהפוך לחברה וולגרית. אולי היא תנפנף במספרים של היי-טק ובהישגים, אבל זו תהיה חברה שאף אחד לא ירצה לחיות בה. כשאני הופעתי לפני חודש בכנסת היה כאן אירוע של אנשים שהם מומחי היי-טק שעלו לארץ. הם לא חזרו בגלל סיר הבשר אלא הם חזרו בגלל השיר העברי, בגלל המילה, בגלל השפה, בגלל הנופים.

לכן, כשנתפזר אחרי היום החגיגי הזה וכשאתם תשבו בין הישיבות שלכם – ואני יודע שאתם דנים כאן בדברים מאוד קשים – אתם חייבים להבין שהתרבות היא נשמת אפנו והיוצרים שלה הם אנשים שראויים לכבוד. חרפת רעב של אומנים היא חרפה של החברה שהם חיים בה.

אחרי הדברים של דודו דותן, צריך לתת לדברים
קצת לשקוע כי אני חושב שהדברים הם משמעותיים בצורה יוצאת מן הכלל.

אני חושב שאנחנו מהווים את קצה הפירמידה של תעשייה. דודו דיבר על 3,000 אומנים. גם אם נאסוף את כולנו יחד, את היוצרים, את אנשי אולפני ההקלטות, אנשי הסאונד, התאורה, אנחנו לא רבים, אבל אנחנו גם לא מעטים. נדמה לי שאנחנו כארבעים אלף. אותם ארבעים אלף או חלקם לפחות מתבקשים פעמים לא מועטות בשנה לבוא ולהתנדב כדי לגייס כספים עבור מטרות חשובות ומשמעותיות. ניסינו לעשות את החשבון והגענו למספרים שהם מפחידים בגודלם. כשאמן – לא משנה אם זה דודו, ריטה או שלמה ארצי – מתנדבים למען בית-חולים או למען מוסד לילדים, הסכומים שנאספים בשנה הם בסדר גודל של בין שמונה ל12- מיליון דולר וזה למען מטרות טובות. אותם 8 עד 12 מיליון דולר הם כנראה הכסף שחסר לנו כדי להמשיך ולאפשר לתעשייה הזאת להתגלגל.

אילי הזכיר את הנושא שאמן איבד את האמון ברווח מתקליטים. אני רוצה לחלוק על זה כי אני חושב שיש לא מעט אומנים שיכולים להרוויח כסף מתקליטים, אם לא היו גונבים מהם את המוסיקה שהם עושים. תיארו פה מצב שאם אני אעבור על-פי שלבים, לא קל לאמן להגיע למצב בו הוא מתחיל להיחשף. הוא מגיע לחברת תקליטים, מחפש את דרכו ומצליח סוף סוף לחתום. חברת התקליטים משקיעה כסף, ואגב, אני רוצה להזכיר שהתקליטים במדינת ישראל היום הם בין הזולים בעולם. זאת אומרת, אנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו יותר זולים מארצות-הברית. דיסק ממוצע נמכר במדינת ישראל בסדר גודל של 60 עד 65 שקלים, שזה 16 דולרים, ואילו המחיר בניו-יורק הוא בין 17.98 דולר ל23.98- דולר לדיסק מיובא.

אני מבין שזה לא משכנע את כל הגנבים.

זה לא משכנע את הגנבים כי הם יכולים לעשות
את זה בפחות.

אתם זוכים לתשומת לב ראויה על-ידי רשויות
אכיפת החוק בכל התופעה הנוראה הזאת של גנבים?

אנחנו זוכים לחיוכים וסימפתיה. שום דבר מעבר
לזה. זאת אומרת, הנושא של הגנה, לפחות לגבי המשטרה, זה עלה תאנה שמכסה על עירום נוראי. זאת אומרת, זה לא נעשה למען פתרונה של בעיה אלא זה נעשה בעיקר כדי לנסות לרצות את הממשל האמריקאי.

יש לך מושג כמה אנשים הועמדו לדין, כמה
תביעות הוגשו? יש נתונים על כך?

יוחנן באנון, נציג הפדרציה ואחראי על האכיפה,
יענה על השאלה הזאת.

אני מנהל מחלקת האכיפה של הפדרציה
הישראלית לתקליטים, שהיא למעשה משטרה פרטית שהקימו חברות התקליטים, היוצרים והמבצעים כנגד הפרות בהיעדר מנגנון אכיפה ממשלתי.

אני אתן כמה מספרים. אנחנו מדברים על פירטיות בישראל של ששים אחוז בקלטות, 35 אחוז בתקליטורים, מאה אחוז באינטרנט. הפדרציה היא היוזמת והמבצעת את פעילות האכיפה בכל הארץ.

אנחנו הגשנו 400 תלונות פליליות למשטרת ישראל. המשטרה כמעט ולא עשתה שום דבר עם התלונות האלה, למעט הפשיטה שאנחנו ביחד עם המשטרה עשינו, אספנו את החומרים המפירים, אנחנו מאכסנים אותם והתיקים מעלים עובש במשטרת ישראל.

מאז 1997 ועד היום מתוך 400 תלונות פליליות שאנחנו הגשנו, הוגשו 15 כתבי אישום. גם כשהוגשו 15 כתבי אישום, הענישה בבית-המשפט היא מגוחכת, אף על פי שבחוק זכויות היוצרים נאמר על עונש מקסימלי של שלוש שנות מאסר פלוס שני מיליון שקלים. הענישה בבתי-המשפט, ויש לי דוגמאות, נעה בין 500 שקלים עד אלף שקלים כאשר מגישים ערעור ושלושה חודשי מאסר על תנאי לאנשים שביצעו 10 עד 15 הפרות.

משטרת ישראל הקימה יחידה לקניין רוחני בתוכה עשרה שוטרים, כאשר האחת יושבת בצפון הארץ והשנייה בתל-אביב. בשאר המחוזות – ירושלים, דרום, מרכז ומחוז ש"י – אין שום פעילות משטרתית בנושא קניין רוחני, בנושא המוסיקה.

למעשה בחודשים האחרונים הוצאנו קרוב ל700- אלף שקלים ששילמנו לשוטרים בשכר כדי שיבצעו אתנו את הפשיטות בשווקים, בחנויות, במחסנים, במפעלים. כל היוזמה לפעילות – גם כשיש יחידה לקניין רוחני במשטרת ישראל – היא בידינו ואנחנו אלה שדוחפים ומבצעים את החקירות הסמויות, אנחנו מפעילים את מקורות המודיעין, אנחנו מייעצים עם היועצים המשפטיים שלנו למשטרה וכל הפעילות היא עלינו. הובטח לנו שתוקם יחידה יותר גדולה בה יהיו שלושים שוטרים – זה הובטח לפני שנה – אבל עד היום נשארו אותם עשרה שוטרים. הובטח גם שמערך התביעות והפרקליטות יתוגבר כדי לעמוד בקצב התיקים שאנחנו הגשנו, אבל מתוך שבעה פרקליטים שהובטחו ישנם רק שניים כשאחד מהם הוא מנהל המחלקה הכלכלית של משרד המשפטים ולכן רוב זמנו הוא עסוק בדברים אחרים ולא בפעילות שדיברתי עליה כרגע.

מתוך חמישה מפעלים שקיימים בישראל, ארבעה מפעלים יצרני תקליטורים נתפסו על-ידינו בהפרות מאוד גדולות של העתקות לא חוקיות.

תבעו אותם?

אנחנו תבענו אותם אזרחית. פלילית, הגשנו
תלונות למשטרה ולפרקליטות אבל עדיין לא מוצה ההליך. אני מדבר על הפרות של מיליוני תקליטורים שיוצרו על-ידי המפעלים האלה.

איזה נזק כספי זה ליוצרים?

אני אדבר גם על הנזק הכספי.

למה אתם שותקים? לא שומעים אתכם. אני שומע
אותך שר, אבל אני לא שומע אתכם מדברים על זכויות, ואף אחד לא קם ואומר גונבים אותי.

תעשיית המוסיקה בישראל יכולה עם הפוטנציאל
הקיים לגלגל מחזור של 600 עד 700 מיליוני שקלים בשנה. היום המחזור של חברות התקליטים, של תעשיית המוסיקה, של הזמרים, האומנים וכולם, מסתכם בקרוב ל300- מיליון שקלים בשנה. 400 מיליון שקלים נגנבים על-ידי הפירטים. מדובר לא באנשים לא מאורגנים אלא מדובר בפשיעה מאורגנת. ישנן כנופיות מסודרות ומאורגנות. כל המודיעין הזה דרך אגב עבר לכל המשרדים בממשלה עם שמות, עם פרטים של העשייה של אותם אנשים, איך הם מייבאים את חומרי הגלם, היכן הם מייצרים, כמה הם מייצרים, היכן מפיצים את הסחורה הזאת וכולי. המשטרה יודעת בזכות המודיעין שאנחנו סיפקנו לה על כל הפירטים שקיימים בארץ. ישנם בשנה האחרונה 700 אנשים גנבי מוסיקה שאנחנו טיפלנו בהם.

בנוסף חוק זכויות יוצרים שיושב על שולחנה של הכנסת מאז 1997 ולא נחקק עד היום. ועדת גבאי ישבה עליו 11 שנים. בחוק זכויות היוצרים החדש, שאנחנו מקווים שייחקק בזמן הקרוב, ישנה גם החמרת הענישה. כשהעונש הוא שלוש שנות מאסר, מדובר בעבירה מסוג עוון. כשמדובר בעבירה מסוג עוון, כל רשויות האכיפה מתייחסות לעבירה הזאת מאוד מינורית ולא ברצינות. משטרת ישראל מכריזה על התעניינות רק כשמדובר בעבירה מסוג פשע של מעל חמש שנות מאסר ולכן זה לא נושא התעניינות של משטרת ישראל ולא של שאר רשויות האכיפה.

הבעיה העיקרית שלנו היום היא צריבת דיסקים על-ידי בני נוער, צריבה תעשייתית של דיסקים. לא מפעלים תעשייתיים, לא המפעלים שנתפסו, אלא מפעלים פרטיים ואולפנים פרטיים. כל מחשב אישי למעשה הופך להיות מפעל צריבה קטן. נעשה סקר בבית ספר ברעננה שאמר ש55- אחוזים מהתלמידים הצהירו שם שהם צורבים גם תוכנות וגם מוסיקה ומעדיפים לא לקנות. יש לנו בעיה רצינית באינטרנט כי האינטרנט זה מאה אחוז פירטיות כאשר יש עשרות או מאות אתרים שנמצאים ברשת.

יש כסף בתעשיית המוסיקה אבל אין אכיפה, אין ענישה, אין סנקציות. תפסנו מספר אנשים, משנת 1997 ועד היום, שלושים או ארבעים פעמים. הוגשו תלונות למשטרה, הוגשו כל חוות הדעת וכל הראיות, וכל מה שהמשטרה צריכה לעשות זה לסכם את התיק ולשלוח אותו לתובע, אבל התיקים האלה עדיין נמצאים במרתפי המשטרה.

אני רוצה להצהיר כאן שלגבי הרשות הפלשתינאית קיבלנו שיתוף פעולה אדיר מהם. הרשות הפלשתינאית סגרה שני מפעלים שייצרו תקליטורים פירטיים. עיקר הבעיה שלנו היא ההפצה והייצור בישראל ולא בתחומי הרשות הפלשתינאית.

אני מניחה שתוכל לעדכן אותנו ולומר מי הם
אנשי הקשר שאתם דנתם במשטרה. אני אציע למשל שאחרי הישיבה הזאת אנחנו נזמן כאן ישיבה עם הגורמים במשטרה ואולי גם עם משרד המשפטים.

בהחלט. יש פורום בין-משרדי שמשרד התעשייה
מנהל ובו מתכנסים כל אותם אנשים, גורמי אכיפה מטעם הרשויות. הפורום הזה מתכנס אחת לחודשיים והוא פורום טוב, אבל יש נתק בין הפורום עצמו לבין מה שמתרחש בשטח.

אני מקבל שנכניס את הנושא לסדר העבודה שלנו
על-ידי כך שנקרא לרשויות, נתבע מהם ונפעיל את כל הלחץ שלהם, ואם יש צורך בשינוי חקיקה, כבר אמרתי קודם, שדלתנו עקרונית פתוחה.

יש לנו בקשה אחת מכם. להגיש הצעת חוק פרטית
שהעבירה על הפרת זכויות יוצרים לא תהיה עוון אלא תהיה פשע.

תגישו הצעה. אני מוכן לשקול את זה. אני לא
רוצה לענות בשליפה, אבל כל דבר שעוזר ומקדם – אנחנו פתוחים לשכנוע. תגישו מסמך, נקיים על זה דיון רציני מתוך כוונה לסייע לכם.

אקו"ם, למי שלא יודע, זו אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל.

יוזם שבוע הזמר העברי היה מנכ"ל אקו"ם,
בן-דוד.

אני חבר הנהלת אקו"ם והגזבר שלה ולכן אני
אדבר על המצב כספי. שמענו כאן את הדברים הנכונים על הפירטים ועל הגניבות. אנחנו עוסקים היום לא רק בבקשות אלא אנחנו עוסקים במחאה של עושק. עושקים את זכויות היוצרים. הוא דיבר על תקליטים ואני מדבר על זכויות יוצרים של כותבים, מחברים ומו"לים. עושקים יום יום וגם הממשלה עושקת. הגיע הזמן שתכירו את העובדות האלו. משרד החינוך, אדוני, אתם שנה וחצי לא שילמתם זכויות יוצרים ואל תספרו לי סיפורים. גלי צה"ל שנתיים עובד בלי רשיון. אתם רוצים עוד? אני אתן לכם עוד שמות. גלי צה"ל שנתיים משדר בלי רשיון. משרד החינוך חייב שנה וחצי עבור זכויות לאקו"ם. תחנות רדיו אזוריות שקיבלו אישור מהמדינה לא משלמות לאקו"ם לא משלמות זכויות יוצרים. 150 תחנות פירטיות שאתם הולכים עכשיו לאשר חלק מהן לא משלמות זכויות יוצרים.

צר לי מאוד להגיד שיש גנבים פירטים, גונבים דרך האינטרנט וכולי, ונכון שזה פשע מאורגן, אבל אני אומר לכם שהכנסת שלנו והממשלה שלנו לא מקיימת הלכה למעשה את מה שצריך לעשות. אז מה הטעם לפנות אל הגנבים האחרים שגונבים גם בבית? אני מבקש סליחה אני מדבר בלהט.

אנחנו לא באנו לבקש כסף. לפחות אקו"ם לא מבקש כסף. אנחנו גובים ומשתדלים לגבות. אולמות שמחה עד היום שילמו תמלוגים לאקו"ם עבור שימוש ביצירות ששייכות לאקו"ם. יש היום לובינג בכנסת ועומדים לבטל את זה.

זאת הצעת חוק ממשלתית או הצעת חוק פרטית?

הצעת חוק פרטית של לנגנטל.

אנחנו יושבים כאן ובוכים, אבל אני אומר שאני
לא רוצה מכם אגורה. אני לא רוצה תמיכה אלא אני רוצה שתשלמו את מה שמגיע לנו. אני רוצה שזה יתחיל מכאן. אני אומר שלא גונבים אותנו רק בחוץ אלא גונבים אותנו גם בפנים. יש לנו באקו"ם רשימות איך הממשלה מקפחת אותנו.

ישנו חוק שאומר שנותנים קרדיט ליוצרים. אדם חיבר שיר, חתום שמו. אדם חיבר מוסיקה, חתום שמו. אמן שמבצע, חתום שמו. אתם יודעים שבתחנות של הממשלה, ערוץ 2, ערוץ 1 וכל מה שקשור, אין קרדיט? אתה שומע שיר, אתה לא יודע מי כתב אותו. אתה שומע מוסיקה, אתה לא יודע מי כתב אותה וזו עבירה על החוק שהמוסדות הממשלתיים עוברים עליו.

מה אנחנו מבקשים, ואני רשמתי שלושה דברים שאנחנו לא מבקשים אלא דורשים: פיקוח על שימוש בסחורה גנובה, שעל זה כבר דיברו כאן. חוק מניעת פירטיות באינטרנט, שגם על זה דיברו. הדבר החשוב ביותר הוא חוק אכיפת זכויות יוצרים. שלא יהיו חכמות עם אולמות שמחה, שלא יהיו חכמות שמאשרים רדיו פירטי כשהרדיו הפירטי איננו רק פירטי מבחינת התואר אלא הוא גם גונב. הוא פירטי הלכה למעשה.

כשהוא פירטי הוא לא משלם בכלל. אם הוא יהיה
עכשיו ערוץ חוקי, אפשר יהיה לגבות ממנו.

יש לכם ערוצים אזוריים חוקיים והם לא
משלמים.

יש רק תחנה אחת שהיא פירטית והיא כן משלמת,
ערוץ 7.

היא לא משלמת לכולם.

תבינו זה חמור ממדרגה ראשונה.
יש הרגשה בארץ שמלחין שכתב מוסיקה, המוסיקה היא של כולם, המלים של כולם. אני עוד לא בטוח שאפי נצר קיבל רשות להדפיס את החוברת הזאת עם שמות. הוא יקבל אבל אני לא חושב שהוא קיבל מראש והוא היה צריך לקבל מראש. לכן אני אומר שזה הרבה יותר חמור ממה שאתם רואים. כשאדם משתמש בחומר ספרותי זה פטנט, זה רכוש של היוצר לכל חייו וגם לאחר מכן. שבעים שנה אחרי מותו זה עוד שייך לו, אבל כאן זה זבל, עושים בזה מה שרוצים.

כדבר אחרון אני רוצה להתייחס למועצות המקומיות. אתם יודעים שהמועצות המקומיות לא משלמות למרות שלפי החוק הן צריכות לשלם? ואני מדבר על מועצות מקומיות גדולות שלא משלמות. כשאנחנו נרצה לתבוע למשפט, זה יעלה לנו מאות אלפים, המשפט ייקח חמש-שש שנים ואחר-כך אני לא יודע מה יקרה.

מה הן טוענות?

הן אומרות שהן בכלל לא צריכות לשלם. שיר
עממי זה שיר עממי. אנחנו נלחמים נגדן ונלחמים קשה. חלק מצליחים וחלק לא. ההוצאות המשפטיות הן ענקיות. בסך הכל אני מציג לכם תמונה ואני אומר לכם שזה הרבה יותר רציני.

אנחנו השתכנענו שאנחנו נקיים דיון נפרד על כל
הסוגייה הזאת.

הערה לדבריו של דידי מנוסי על משרד החינוך.
בנושא בתי הספר אני הייתי זה שנלחם במשך הרבה שנים כדי שישלמו לאקו"ם את מה שישלמו. זאת פעם ראשונה שאני שומע ששנה וחצי לא שילמו ואני אטפל בזה מיד.

נשמעו פה זעקות מכל הכיוונים על דברים שהם
נכונים אבל אני חושב שהכוח של הוועדה הזאת הוא לא באכיפה אלא דווקא בחקיקה. אני רוצה למקד את הדברים שלי יותר בנושא של חקיקה, נושא שבו אתם יכולים לעזור ולדעתנו צריכים גם לעזור.

לא מזמן היה לכם לובי מאוד גדול שהצליח יפה עם חוק הקולנוע. בא לכאן ציבור די קטן של אנשים, ואם תחשבו כמה אנשים רואים במדינת ישראל סרטים עבריים, אז אני לא רוצה להעליב אותם ואני גם לא נגד ההישגים שלהם. זה יפה מאוד, הם השיגו הישגים, הם חברים שלנו וזה פנטסטי. אם חושבים על המוסיקה, תעשיית המוסיקה בישראל היא בערך פי עשרים יותר גדולה אם לא יותר, ואם הם זכאים לשמונים מיליון שקלים, חצי מכל התקבולים של הטלוויזיה שמעבירה תמלוגים למדינה, אז אנחנו זכאים לחצי ועוד חצי.

אני חושב שאם מתחילים בצורה סקטוריאלית, לא נגמור. אם זה המצב, אז גם אנחנו יודעים לשחק במשחק הזה ונפנה אליכם ונגיד שאנחנו רוצים את חוק המוסיקה הישראלית, את החצי השני שנשאר ועוד משהו.

הרושם שלי הוא שאתם לא יודעים.

אנחנו כנראה לא יודעים.

זה הרושם שלי. אתם יודעים לשיר אבל להשמיע
את קולכם בדברים האחרים, נראה לי שאתם חלשים מאוד.

חוק המוסיקה הישראלית זאת יוזמה שנעמיד
בפניכם ואנחנו חושבים שאנחנו צריכים לקדם את הנושא הזה. קיים חוק הזמר העברי ואולי בתוכו אפשר להכניס תיקונים ואולי אפשר לחוקק חוק מוסיקה בנפרד. אני מדגיש מוסיקה, למרות שאנחנו דנים בזמר העברי. היושב-ראש שלנו איתן גפני אמר את זה יפה. אני כאיש ג'ז, כולי מתכווץ אם אומרים שזמר עברי לא כולל עשייה במוסיקה הישראלית של ג'ז למשל. כל מה שנעשה בישראל על-ידי מוסיקאים ישראלים, זה ישראלי. הזמר הישראלי הוא כותרת כללית לעשייה המוסיקלית וגם עשייה ספרותית בתחום המוסיקה, אופרה, שירה, שיר עברי וכולי.

אני רוצה לחזק את מה שאמר ידידי אילי גורליצקי שהוא יושב-ראש חברה שעוסקת בתמלוגים למבצעים ישראלים. הנושא של זכויות מבצעים שאילי העלה הוא נושא די טכני, אבל אתם צריכים להבין. להרבה אנשים כאן יש טעות או שטיפת מוח כי כשמדברים, תמיד מדברים על יוצרים אבל שוכחים שיש מבצעים. אני מבקש כל הזמן לזכור שהמבצעים לא נופלים מהיוצרים בתרומתם לעשייה. היצירה הייתה יכולה להישאר במגירה עד סוף ימיה אם לא היה בא מבצע ומוציא אותה משם ומביא אותה אל האנשים. אנחנו החוליה המקשרת. משום מה קוראים לזכויות שלנו זכויות נלוות, זכויות משניות. בקיצור, החוק שלנו הוא נפרד, הוא נחות. אומרים שדרושה הסכמת המבצע שיעשו משהו, אבל לא כתוב איך ההסכמה תינתן אלא אומרים שהוא הסכים.

אני לא אכנס להרבה דוגמאות, אבל החוק הזה לא תופס מים בשום מובן. החוק הזה נופל ולא עוזר לנו. הרבה פעמים אפילו מפריע. אתם חייבים לעזור לנו לתקן את החוק הזה ביוזמת חקיקה פרטית של אנשים שלכם עם תמיכה של הוועדה הזאת.

לגבי חוק הקלטות שהוזכר כאן. למי שלא יודע, חוק הקלטות בא כדי לפצות אותנו על שימוש שאנשים עושים בזה שהם רוכשים קלטות ריקות. נעשו מחקרים ומצאו שכתשעים אחוז מהשימוש שבן-אדם עושה בקלטת שהוא קנה אותה ריקה, זה לא בכדי להקליט את בת-דודתו וגם לא כדי להקליט את יום ההולדת של הבן שלו אלא כדי להקליט מוסיקה מהרדיו, מהטלוויזיה וכולי. בחוק הזה היה מי שאמר שרק קלטות, אבל שזה לא יהיה דיסקים, אבל היום לא משתמשים בקלטות אלא משתמשים בדיסקים שגם הם כמעט עוברים מן העולם.

צריך לתקן את החוק הזה כך שכל אמצעי במדיה שאפשר באמצעותו להעתיק ולהשתמש, יקנה לנו זכויות וצריך גם לגרום לכך שיאכפו את זה.

הואיל ונשמעה הערה לגבי הצעת החוק של חבר
הכנסת לנגנטל שפוטר בעלי אולמות שמחות לשלם תמלוגים, הוא הוזעק לכאן להשיב.

ראשית, אנשים רבים יכולים להעיד שאצלי בבית
מתקיימים ערבי זמר עברי.
עסקתי בעניין הזה בשלושה תחומים כי התחום הזה מאוד מעניין אותי. הנושא האחד הוא נושא הזיופים וכאן אני פועל במסגרת ועדת המשנה לתעשייה, מסחר והיי-טק של ועדת הכספים, שבה עולה כל נושא הזיופים בכל התחומים.

בהיעדרך נאמר שעלות היקף הזיופים, הגניבות
והפשע המאורגן הוא בסדר גודל של כ400- מיליוני שקלים.

אנחנו הראשונים ברשימה הזיופים האמריקאית.
לדעתי זה הנושא הראשון שאני מגויס לו.
אני אומר לכם שגם אתם צריכים להתאחד. אני יודע שאני דורך כאן על יבלות אבל בכל-זאת אני אומר לכם את זה.

לגבי הנושא של חוק בעלי אולמות השמחות. ארבעה חודשים התחננתי בפני משרד המשפטים כשהטענה שלי היא שכל אדם במדינת ישראל שמשמיע שיר עברי, גם בפאב, בכל מקום, צריך לשלם על זה אגרה. כך זה צריך להיות. אני לא יודע אם תמלוגים זו מילה נכונה. מאחר שאי-אפשר לעשות מעקבים בכל פאב, בכל אולם שמחה, בכל ברית מילה למי שילמו וכמה שילמו, צריך לעשות את הדבר קונסטרוקטיבי. אם יש לי אולם שנכנסים בו מאה איש, סביר להניח ששמעו בו מספר מסוים של אנשים, ואז אותו בעל אולם צריך לשלם אגרה שנתית כמו שהוא משלם ארנונה ולא על-פי ההשמעה בפועל כי כאן מתחילים להגיע לחישובים וחישובי חישובים. ישלמו לאקו"ם או לפדרציה או למי שאתם רוצים.

ישבתי עם משרד האוצר, ישבתי עם משרד המשפטים ואמרתי להם שהם חייבים להסדיר את העניין הזה כי בסופו של דבר רק גוף אחד מפסיד וזה המבצעים והיוצרים וזה קורה רק מחוסר הסדרת העניין. נאמר לי שיסדירו. כל חודש באתי ושאלתי אם העניין סודר או לא סודר.

בבית הנבחרים צריך לפעול באופן טקטי. הדרך היא להגיש הצעת חוק כדי לעצבן ואומר חבר הכנסת המגיש שהוא לא יתקדם עם ההצעה כל זמן שהמשרד לא יביא הצעת חוק משלו. אני העברתי את ההצעה ברוב של 58 בקריאה טרומית ואז נאמר לי שלא אתקדם כי המשרדים יביאו את ההצעה לגבי הסדרת כל הענף כולו. אמרתי בבקשה, ואמרתי גם לרוני ביום ששי שתנוח דעתכם כי אני לא מתכוון לקדם את העניין הזה על-חשבונכם ולגרום לכך שבעלי אולמות שמחה לא ישלמו. זו הדרך היחידה לדרבן את המערכת כדי שתעשה את ההסדרה הנורמלית של הענף כי אחרת לא תהיה הסדרה אלא רק נדבר ונדבר.

אמנם אני חבר האיגוד ואני שמח לייצג אותו, אבל
אני רוצה לדבר כמי שאוהב מוסיקה וגדל בארץ הזאת עם המוסיקה הישראלית ומוסיקה ששומעים מכל העולם. אני רוצה לומר תודה לארץ הזאת שיש בה יום כזה ודיון כזה כי פעם חשבתי שזה איכות חיים שאולי רחוקה מאתנו, אבל עכשיו אני רואה שהיא חלק מאתנו למרות כל האתגרים האין סופיים של המדינה.

בתשע השנים האחרונות אני שותף של ניהול קריירה של זמרת בשם אחינועם ניני וכאן אני מגשים חלום ילדות. כשהתאהבתי בחיפושיות כבר אהבתי מוסיקה ישראלית וחשבתי איך אנחנו מקבלים מהם ואיך אנחנו מחזירים להם. היה לי חלום, פעם בחיים לייצא מוסיקה ישראלית. יום אחת קרתה ההזדמנות, הייתה הזדמנות לגעת בחלום, והתקבצנו קבוצה של אנשים והתחלנו ללכת עם החלום הזה. תשע שנים אנחנו בישראל יוצרים מוסיקה ישראלית ומוסיקה ישראלית ששומעים אותה בחלקים גדולים של העולם. זה מאוד מרגש לשמוע 3,000 איטלקים באגריצ'נטו שרים אורי קרא לו, את השיר של רחל, ובאמסטרדם, במועדון רוק פרדיסו, לשמוע אותם שרים שיר של גיל דור ואחינועם ניני.

אני רוצה להעלות אפיק שלא התייחסו אליו מספיק ולומר שהמוסיקה הקלה היא אמנות אבל היא גם תעשייה. בכל העולם קוראים לזה תעשיית מוסיקה אבל בארץ המוסיקה הקלה תלויה על חוט לא מובן והיא נשחקה בין כל יתר האומנויות וכאן כולם פועלים כדי להציל אותה ולתת לה את המעמד הראוי.

אני רוצה להציע הזדמנות נוספת למוסיקה הישראלית, מעבר לכל מה שאמרו כאן. שוק המוסיקה העולמית מגיע לחמישים מיליארד דולר בשנה. ישראל תומכת בתעשיות ונאמר לנו שבשנת 2005 שווי השוק יהיה כארבעה מיליארד דולר, בשנת כך וכך שווי השוק יהיה שבעה מיליארד דולר. יש לנו שוק שקל להתמודד אתו ובעולם של היום שהוא כפר קטן מחסום השפה הוא גשר, מחסום השפה הפסיק להיות מחסום.

מה פירוש הפסיק להיות מחסום? השפה העברית
ידידותית לאוזני העולם?

היא נשמעת ככלי נגינה. דני דיבר על כבודה של
המוסיקה האינסטרומנטלית והם שומעים את זה ככלי נגינה. היינו בהופעה שיש בה שיר עם מלים בצרפתית ובעברית, והמלים בעברית הם צלילים, צלילים, צלילים, ובאותו יום שרו רק את הוורסיה הצרפתית המלאה, באים אנשים צרפתים אחר-כך אל מאחורי הקלעים ושואלים למה לא שרת צלצלים, צלילים, צלילים כי אנחנו כל כך אוהבים את הצליל הזה, אנחנו כל כך רצינו אותו.

כמו שאנחנו שומעים שירים מכל העולם, זאת חוויית הכפר הגלובלי, אנחנו יכולים להשתתף בזה, אנחנו יכולים ליצור תעשייה לימי שלום. היום תעשיית ההיי-טק מקבלת חינוך בתוך מערכות צבאיות ואחר-כך מאזרחת את הטכנולוגיות. אנחנו כולנו מקווים שיהיה זמן שלום, תקציבי הביטחון ירדו קצת ותעשיית המוסיקה היא תעשייה נפלאה לזמן שלום. אמצעי הייצור שלה זולים ביותר וניתן בקלות ליצור חממות ליצירת מוסיקה. בארץ הצטבר מספיק ניסיון. אמנם אצל מעט אנשים, אבל כל האנשים שיש להם את הניסיון ישמחו לשתף בו אחרים אפשר להקים ועדה בין-משרדית. כמו שפעם התוכנה בישראל הייתה שירות בישראל ולא תעשייה, אפשר להפוך את המוסיקה בישראל לתעשייה והיא יכולה להיות חוויה נפלאה של אומנות ותעשייה. אנחנו יכולים להעביר לעולם את החוויה הישראלית דבר שיעזור לתיירות שלנו, יעזור לדימוי שלנו, זה יכניס לנו מטבע זר וכולי. אנחנו מכרנו למעלה ממיליון תקליטורים רק מאחינועם ניני אבל יש הרבה הצלחות ישראליות נוספות.

יש נתונים על תפוצת שירים ישראלים בעולם? יש
מכון לתרגומים של ספרות עברית ששם יש נתונים מובהקים והוא נחשב למפיץ התרבות הישראלית הגדול ביותר.

אני חושב שאין נתונים מתאימים כי אף אחד לא
הבחין עד היום בהזדמנות הזאת. אם ניקח את ה-MP-3 ונתייחס לפורמט שלו שהוא איום על תעשיית המוסיקה, הפורמט הזה הוכיח את חשיבותה של המוסיקה. המוסיקה נחשבה כענף שמתקדם באיטיות בתעשיית המוסיקה, אבל בא ה-MP-3 שהיא יוצרת התעבורה מספר אחד באינטרנט. פעם ראשונה שמשהו גבר על אתרי סקס וזאת המוסיקה באמצעות MP-3. אני חושב שבאותה הזדמנות שהמוסיקה מאוימת וזכויותיה מאוימות, גם נפתחת לה הזדמנות נדירה ושוק המוסיקה עומד לגדול בהיקפים עצומים. זה לא סתם ש-ויוונדי קונה את יוניברסל מיוסיק, וזה לא סתם ש-AOL קונים את טיים וורנר ו-וורנר מיוסיק, וש-וורנר מיוסיק קונה את EMI מיוסיק.

כל הדברים האלו הם למען סיבה ואנחנו נפלאים בטכנולוגיות, ביזמות, ביכולות פנטסטיות. בראשית ימי המדינה כשהייתה לנו תרבות מיובאת, אנחנו ייצאנו לעולם אומנים קלאסיים כמו דניאל בירנבוים, כמו פרלמן, כמו צוקרמן, אבל היום אנחנו בשחיקה. יש לנו הזדמנות עצומה לחדש את כל התהליך בכל תחומי המוסיקה האינסטרומנטלית בעברית ואני אומר שגם מוסיקה בשפה אחרת שנעשית בישראל שהיא מוסיקה ישראלית. המוסיקה הישראלית היא מגוון של כל מה שנוצר בישראל.

בשבילי זה רגע היסטורי כי כבר כשמונה שנים אני
שואפת להגיע לרגע הזה שאני אגיע לכנסת ואני אגיד גוועלד. אז הנה הגעתי לכנסת ואני אומרת גוועלד. צירפתי כאן מאמר, פינה אישית, ואולי אני אקרא קטע ממנו. אמנם אני יוצרת אבל אני מדברת כאן בתור אימא לילדים ובתור המחויבות שלנו להנחיל לילדים שלנו את האוצרות האמיתיים שיש לנו. לדעתי אחד האוצרות היפים ביותר שיש לכל ישראלי באשר הוא, וזה אנחנו כאן, היא היכולת הזאת לשיר בצוותא. זה לא יעזור אם אני אלמד את הילד שלי שירים כי אם אין לו את היכולת הזאת, אין גשר בינינו לבין קבוצות אחרות. אני יכולה להסתובב בכל מקום ותמיד תוך דקה אני נכנסת, אנחנו שרים ומפליגים לאיזה 10-5 שעות ולא צריך אפילו כלי נגינה.

יום אחד גיליתי שיש לי ילדים שלא יודעים אף שיר ואלה הילדים שלי, דבר שנראה לי גם עלבון אישי. כשהבנתי שאין מה לעשות, הקמנו בישוב שלנו משהו שנקרא קומנדו זמר ואלה היו הורים שהיינו יושבים פעם בשבוע, מתאספים אצלי בבית, בוחרים שיר, הכנתי קלטת וההורים שאהבו שירים – היינו מדברים קצת על הרקע – פושטים על הכיתות ומלמדים את השירים. תתפלאו, הילדים מאוד אוהבים את אני והסבתא. זה היה שלגר. לא רק זה אלא את כל השירים, כל אחד בדרכו. אפילו שיתוף הפעולה מהמורים שיצאו קצת, גם את זה לא קיבלנו. הפעלנו את זה שלוש שנים וזה הצליח מאוד. השינוי הוא מאוד מהיר.

אני מציעה להביא את זה למשהו פרקטי. אלעזר שטורם יכול להקים המון מועדוני זמר – ואני מסתובבת במועדוני זמר – אבל זה לא בית ספר וגיל האנשים שבאים למועדוני זמר הולך ומתבגר ועוד מעט לא יהיה בשביל מי לייצר את כל התעשייה הזאת של המוסיקה העברית. לשיר יש מבצע, אבל עד שהוא לא הופך להיות נחלת העם ועד שהוא לא הופך להיות חלק מהאוצר התרבותי והאינוונטר, הוא לא יקום. אני צועקת כאן גוועלד. אני יכולה לשבת בכל ועדה ושהמנחים הנפלאים שלנו לשירה בציבור יבואו וילמדו שירים, אבל אני יודעת שהמורים למוסיקה לא יודעים שירים עבריים. הם מאוד טובים במוסיקה אבל הם לא גדלו כאן. נכון שזה משהו בתחום הרוח ולא בתחום הכלכלה, אבל עומדת להיות קטסטרופה תרבותית.

הייתי במסיבת סיום של הבן שלי וכל הילדים שם הם מתוקים ונפלאים, אבל כל התוכנית – חוץ מ"עוד לא תמו כל פלאיך" שכתבתי לזה מלים בלי זכויות – לא היה אף שיר עברי.

בתור הורים, בתור דור, אנחנו לא יודעים להנחיל. לא היה לנו שכל לעשות זאת ואני אומרת לכם שהילדים לא יודעים לשיר. חוץ מהילדים שבבני עקיבא, אף אחד כבר לא שר. בצופים את ההמנון הם לא יודעים לשיר והם מזייפים אותו. אין תרבות של שירה בציבור. צריך למצוא דרך חוקתית לשמר את זה. אפשר לומר שאי-אפשר לסיים בית-ספר בלי לדעת את השירים. תמצאו דרך לעשות את זה. אם אתם רוצים סדנאות ללמד הורים, אני מוכנה להכשיר את כל אלה שיושבים בחבורות הזמר.

אני מבקשת מכל חברי הכנסת לקרוא את המאמר שהופיע השבוע במאמר ב"מחנה" כי הוא סיכם את הנושא ודיבר על החזרת המורה עם האקורדיון. אני מכירה 15 אקורדיוניסטים שיושבים בבית בימי ששי, ואם תרצו, הם ישעטו על פני הארץ. אפשר לשיר עם חליל, אפשר לשיר עם כינור, אפשר לשיר בלי כלום, אבל תלמדו את הילדים שירים. אתם רוצים שאני אלמד? אני לא יכולה ללמד את כל הילדים.

בזמנו בית-ספר נבחן בצורה כזאת שאם הוא היה
מקושט, המורה לאומנות הייתה, ואחרי כן המורה להתעמלות שעשה התעמלות בוקר עם כולם, והמורה למוסיקה ששר עם כל בית הספר במפקד הבוקר. כששלושת הגורמים הללו היו, הייתה אווירה טובה בבית הספר.

דרך אגב, אני מקבל פתק ממנהלת הוועדה,
יהודית גידלי, שעובדי הכנסת החליטו היום על הקמת חבורת זמר.

עופר טוריאל יוכל לומר לנו כמה שעות מקצצים
בשנה הבאה בנושא המוסיקה וזו הבעיה.

רפול בזמנו הציע שלכל גדוד בצה"ל יהיה
אקרדיוניסט. כולם צחקו עליו אז, אבל בעקבות הדברים של תלמה אליגון, אני חושב שהיה צריך לשקול את זה.

אני לא נציג של אף אחד, אבל אני מדבר בשמם
של אלה שעובדים בשטח וחורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה.

אני רוצה לצטט משפט שאמר ידידי שייקה אופיר, וזה היה בשנת 1973, אנחנו ממזרי מדינת ישראל. אני אסביר למה. אין לנו גיבוי בזמן פיגועים ומלחמה, אין לנו מי שיפצה אותנו, אנחנו מפסידים במלחמה הופעות, לא משלמים, יש סקטורים שמקבלים פיצוי על בצורת, על חוסר במים, אבל אנחנו סקטור שנחשב אולי כפריקים, כמשוגעים לדבר, אבל אנחנו משוגעים לדבר אחד והוא להביא את האומנות שלנו לכל מקום שנדרש מאתנו. אין פה שייכות לפלג פוליטי זה או אחר.

אני מופיע בכל מקום אבל כשאני מגיע להופעה, אחרי שנחתם הסכם כדת וכדין, אני עומד בעת התשלום, שוטף פלוס שלושים למען הסדר הטוב, ולמען הסדר הרע אני מגיע גם לשוטף פלוס תשעים שאותו איש תרבות שהזמין את ההופעה שלי בשמחה ביום הדין, כשעומד בפני פסק-הדין לשלם את התשלום, אומר לי שאשתו ילדה, הגזבר יצא למילואים וכולי. יש לי ספר תירוצי דוברי או גזברי מועצות ועיריות וזה יכול להיות ספר לשבוע הספר שמתקיים עכשיו.

יש כמה הצעות לפתרון כאשר פתרון אחד הוא לגבי עניין של חברים שנפגעים. אצלנו זה לא רק קביעת יום התאריך אלא הכנות לקראת המופע ואחר-כך יום האבל על-פי התשלום ולך תתבע ולך תעשה. לנו אין זמן לעמוד בתביעות ואלמלא אני שיש לי הכרויות אישיות עם ראש עיר זה או אחר, כך שאני יכול להרים לו טלפון או לומר לדודו דותן שכלתה נפשי. יש כאלה שאומרים שלוליק אלים, כי אני גם מזיז שולחן ולפעמים אני גם מעקם משהו מתוך כעס הולך וגובר, כי זה כבר הפך שיטה. אז תתבעו אותנו.

אני מציע לגבי אומנים שמגיעים למקרר לאחר יום התנדבות – והדגש הוא על התנדבות – ומוצאים את עצמם בקו העוני, שהאמן יתרום כמידת יכולתו והביטוח הלאומי יוסיף כהנה וכהנה ושר האוצר שוחט, שלא ישחט אותנו בפסיקותיו, אלא שייצרו קרן למיקום זכויות האמן וכבודו. פשוט כבודו. כולם מדברים כאן על כבוד, על גניבות ושאר הדברים האחרים, אבל אני מדבר על אותם אנשים שמיומנים לעסוק בתרבות ותרבותם היא לא לקבל את האומן. צריך לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי להגיע ולומר לו שהכל מסודר, הכל מאורגן, הכל מתוכנן. אולי גם לי יש איזושהי הצעה? כמו שהיה במסיבת היובל שלנו, כשניסיתי לקבל אינפורמציה, אבל לא נותנים אינפורמציה. אני אומר שהאינפורמציה תגיע לאומנים כדי שהם יוכלו להשתתף גם כן באותם אירועים ולהביע את אומנותם כי זאת האומנות שלנו. לכן חייב להיות איזשהו משרד שיפרסם אינפורמציה עניינית לאותם אומנים שמעונינים ולא להגיד שזה נסגר עם אמרגן זה, זה זכה בעוגה מצד זה וכי אלה שנות האלפיים. אנחנו יודעים איזה אסון היו חגיגות היובל בשנות האלפיים. אני מדבר על אירועים ממשלתיים-ממלכתיים, שתהיה אינפורמציה לגביהם. אני לא יכול לרקוד עם להקת בת-שבע אבל אני יכול לעמוד ולשיר וזה מה שאני עושה.

אני מדבר גם על הפקות שמביאים מחו"ל שעלותם כבדה ולא משתמשים באומנים ישראלים כאשר יכולת הארגון, יכולת ההופעה, יכולת השירה, יכולת היצירה קיימת אצלנו לא פחות מאשר בחו"ל. גם על זה צריך להביע את הדעה. יש פה אנשים שאינם יכולים להופיע בכל מקום. אנחנו גם זוכים לתרבות אחרת. כמה להקות ייצוגיות או כמה זמרים זכו לעבוד בחו"ל. אני הסתובבתי בחצי עולם.

יש לי כאן דפים רבים שאוכל להעביר ליושב-ראש לאחר הישיבה. התרבות היא לא מוצר מותרות. התרבות מעשירה את נפש האדם ונותנת לו תוכן. נפש ללא תרבות היא נפש נכה ועם ללא תרבות הוא לא עם.

לראשונה מאז עשרים שנה נציב מס הכנסה קיבל
משלחת שלנו ובאנו ודיברנו אתו על העניין הזה של נזקים שנגרמים לנו בעקבות ימים לא פשוטים שהם חלק מהחיים שלנו, בשעה שאחרים מפוצים ואנחנו לא, וגם על שיטת המיסוי שאילי גורליצקי הזכיר שהיא לא הגיונית. בשנה מאוד טובה לוקחים את כל מה שיש, ואחר-כך בשלוש שנות בצורת האומן נשאר חסר כל. נציב מס הכנסה הקים ועדה, הוא היה נחמד ולבבי וקשוב, והוועדה הזו החליטה נכון לרגע זה אולמות השמחה בקרית שמונה במקרה של פיגוע - יקבלו פיצוי, אבל האומן שהיה אמור להופיע באותו ערב שם - לא יקבל פיצוי. זה עוול שצריך לתקן.

אנחנו יושבים כאן שעתיים וחצי. כשהוזמנתי
לכאן לשבוע הזמר העברי חשבתי שידברו על הזמר המבצע כי ללא הזמר המבצע ובזכותו – ואני מקווה שאני לא פוגע באף אחד, ונכון שיש את הכותבים, יש את המלחינים, יש את חברות התקליטים – לא קורה כלום. אחרי שעתיים וחצי כאן אני מבין שיש את אילי גורליצקי שמייצג את אשכולות, אני מבין שיש את חברות התקליטים, אני מבין שיש את אקו"ם, אני מבין שיש עוד הרבה עמותות, אבל רבותיי חברי הכנסת, 95 אחוזים מכלל הזמרים שבזכותם יש את הזמר העברי הם לא חיים לא מחברות תקליטים, לא מאקו"ם ולא מאשכולות. אני יושב כאן שעתיים וחצי ואתם מדברים על השוליים.

אתה אומר נתון שאתה יודע אותו?

כן.

95 אחוז?

כן. 95 אחוז לא חיים מאקו"ם, לא חיים מחברות
תקליטים, לא חיים מכל התמלוגים האלה. לכן אני מחזק את דודו דותן. תדברו על האומן. אני, ילדי, משפחתי, מסודר מבחינה כלכלית אבל אני גם מבין למה זמרים מבצעים לא יושבים כאן כי הם התייאשו מלבוא לכאן. ישבנו כאן לא פעם ולא פעמיים. אני מרגיש שופר לחבריי האומנים. האמינו לי, אני לא מדבר בשמי. אני יכול לחיות עוד שלושים וארבעים שנה ואני לא צריך לעבוד, אבל אני שומע, הזמינו אותי לכאן ואני מוכרח להיות שליח ציבור של האומן.

אני מחזק את דבריו של דודו דותן ומבקש, דברו על האומן, על הפנסיה שלו. אני יודע למה התכוון דודו דותן כי חלק מהאומנים התקשרו אלי ואני עזרתי להם שיהיה להם מה לאכול ומדובר באומנים מפורסמים. תשתדלו לבדוק מה קורה בטלוויזיה הישראלית ותבדקו איך לעזור, איך להגדיל את ההפקות. אנחנו מדברים כאן כבר שעתיים וחצי אבל זה הכל בשוליים ומסביב. קודם כל תנו לאנשים הרעבים, לאנשים שצריכים לאכול.

אני מבקש, קחו לתשומת לבכם את הזמר המבצע כי הוא הזמר המבצע שמוביל את כל התעשייה הזאת ומצבם של האומנים האלה הוא לא טוב. אמרתי לדודו דותן שאני מחזק את ידו ואני יודע מה תרומתו ואני מאוד מקווה שמהיום הזה ומהישיבה הזאת יצא רק דבר חיובי.

העלו כאן הרבה סוגיות ואני רוצה להתייחס
לבעיה אחת שהיא באמת נראית לי בעיית יסוד או אחת מבעיות היסוד וזה בהמשך לדברים שאמרה כאן תלמה אליגון שאני מאוד מסכים אתם. כלומר, אפשר להתחיל לאבחן בעיית יסוד ולראות שבני הנוער של היום לא לומדים לשיר. בניגוד למצב של לפני עשרים ושלושים שנה בני הנוער, בעיקר עולים חדשים, כאשר הילדים לימדו את ההורים את הזמר העברי, המצב היום התהפך. אני מוצא את עצמי שאם אני לא שומע עם ילדיי בנסיעות ובבית ושר אתם באירועים משפחתיים קצת זמר עברי, הם לא יקלטו את הזמר העברי וזאת בעיית יסוד כי ברור לאיפה זה מוליך אותנו. זה מוליך אותנו לחיסול אחד הפרמטרים של התרבות העברית הישראלית ואולי, לפי מחקרים מסוימים הפרמטר שבו באמת ההצטיינות של התרבות העברית או הישראלית היא מרחיקת לכת או יוצאת דופן בקנה מידה עולמי, מבחינת מספר השירים שהולחנו כאן, שנכתבו כאן וכולי.

השאלה איך מטפלים בבעיה הזאת כי אפשר לדבר ולתאר את המצב ואני חושב שהמצב הוא חמור ואנחנו הולכים ומאבדים אחד מהיסודות המאוד מיוחדים שאפיינו את התרבות העברית או הישראלית.

אני אכן סבור שיש שני אפיקים שאנחנו חייבים לטפל בהם. האחד הוא הלימודים בבית הספר היסודי. המצב היום הוא שמרוב העשרה במיליון ואחד מקצועות פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אזרחות, דמוקרטיה, זהירות בדרכים ותוספות רבות בבית הספר היסודי – את הדבר המרכזי הזה ועוד כמה אלמנטים מרכזיים של התרבות העברית, הישראלית, היהודית, אנחנו מזניחים ומאבדים. אנחנו יוצרים אנשים עם המון אינפורמציה וכישורים לכל מיני דברים מודרניים לכאורה אבל מאבדים את הבסיס הרגשי והתוכני שהזמר העברי פעם היווה בשביל כולנו, וגם החברתי, כפי שתיארו כאן.

לעניות דעתי אנחנו כועדת חינוך ותרבות של הכנסת יכולים להועיל בשני תחומים, וזה ייקח זמן וזה לא יהיה מיידי. התחום האחד, בהשפעה על תוכנית הלימודים בעיקר בכיתות הצעירות של בתי-הספר היסודיים בכיוון של החזרה מחדש, על-חשבון תכנים אחרים, של הזמר העברי כמקצוע חובה. התחום השני חשוב לא פחות. הייתה הצעת חוק של חבר הכנסת יונה יהב בכנסת הקודמת שראויה לברכה. נדמה לי שהגיע הזמן להרחיב את החקיקה בכיוון הזה. אני מאוד מודאג כשאני הולך לאולמות שמחה וגם כשאני שומע תוכניות רדיו מקומי. נדמה לי שלא יזיק לתרבות הישראלית ולמדינת ישראל אם נעלה את האחוזים למשל לשני-שליש, מחמישים אחוז שזה המצב היום, ונרחיב את התחולה של הצעת החוק על כל גוף משדר במדינת ישראל, כל גוף שמשדר על-פי חוק, כולל גם תחנות רדיו אזוריות, מלבד כמובן תחנות ספציפיות שמכוונות לציבורים ששפת האם שלהם אחרת כמו לעולים מרוסיה, כמו לציבור הערבי, שם איננו יכולים לדרוש את הדרישה הזאת וזה גם לא המקום.

נדמה לי שאם לא נבצע על-ידי חקיקה מצב שבו אנחנו ננחיל את הדברים האלה לבני הנוער, התהליכים של קוסמופוליטיות וגלובליזציה דרך הטלוויזיה או דרך האינטרנט על עם קטן כמו שלנו, כאשר גם אומה גדולה כמו צרפת מתחבטת בהם, ירמסו תוך כמה שנים לחלוטין את התרבות העברית ואת הזמר העברי. נדמה לי שאין ברירה, חופש ביטוי, דמוקרטיה, אבל קודם כל אנחנו חייבים לשמור על אחד מהיסודות הבסיסיים שלנו על-ידי חינוך, וחינוך הוא תמיד אינדוקטרינציה, ועל-ידי שליטה מסוימת או הנחיה מסוימת לכלי התקשורת שלנו. בלי זה אני לא רואה עתיד לזמר העברי.

בצרפת יש הרס עצום של המוסיקה הצרפתית,
מעבר עצום למוסיקה אינסטרומנטלית כדי לעמוד במכסה של החמישים אחוז, אין סוף זמרים זרים ששרים בצרפתית עילגת חלקי שירים כדי לעמוד באותה מכסה, ודחיקה לחלוטין של מוסיקה צרפתית מקורית. לכן צריך להכניס את זה במסגרת מערכות חינוך כמו שמלמדים ספרות, שירה עברית והיסטוריה.

כדי לא לחזור על מה שנאמר כאן וכדי להתחבר
לתלמה אליגון, אני רוצה להזכיר שמי שעוקב אחרי החדשות שמע השבוע שהאלימות בקרב הנוער עלתה ב700- אחוזים בעשור האחרון. אני לא יודעת אם יש על זה מחקרים, אבל אני כמעט בטוחה שאפשר להוכיח שחינוך מוסיקלי מוריד את רמת האלימות. לכן נדמה לי שטוב נעשה אם באמת נכניס את הנושא של חינוך מוסיקלי בהקשר הרחב הזה. ככל שאנשים יעסקו יותר במוסיקה או בהרמוניה, תרד רמת האלימות. אני חושבת שזה טיעון שאפשר לעבוד עליו.

אני מוכרחה להודות שמכולכם למדתי היום רבות. אני חושבת שאי אפשר לעבוד רק על נושא אחד אלא על מכלול של חקיקה. כיוון שאנחנו עומדים להוציא כאן החלטות שיושב-ראש הוועדות ניסח אותן בזמן שכולנו דיברנו, אני הייתי רוצה שקודם כל נחליט שניפגש כועדה עם כמה מהגורמים המקצועיים, גם במשטרה, גם במשרד המשפטים, גם באוצר, גם במשרד החינוך, וזאת כדי להמשיך לטפל בנושא הזה כמכלול ושהחקיקה גם תהיה מכלול ולא נסתפק בחוק אחד או בתיקון של חוק אחד. הועלו כאן הצעות לכמה חוקים ואני חושבת שצריך לקחת את כל המכלול.

ולשמוע את העם.

כפי שקורה למי שמדבר לקראת הסוף, כל
הנקודות שרשמתי לפני לומר אותן, רובן כבר נאמרו, אבל בכל אופן אומר כמה מלים כמי ששר הרבה מאוד בארץ הזאת, כמעט בכל מקום ופינה, ביחד עם עוד הרבה כאלה שעוסקים בשירה בציבור. יש עשרות או מאות כאלה שעוסקים בשירה בציבור ואני רוצה לומר לכם שאנחנו העם השר ביותר בעולם. בדקתי את זה ואנחנו באמת עם שאוהב לשיר ותתפלאו, לא רק האנשים המבוגרים אלא גם הילדים אוהבים לשיר ושרים.

אני רוצה להזכיר אירוע קטן שהיה לפני כששים שנה והוא התרחש באיטליה. לפני ששים שנה עמדו שני אנשים על אדמת איטליה במסגרת העובדה שהם היו חיילים בצבא הבריטי, אחד מהם היה המלחין מרדכי זעירא והשני היה אבי, שניהם זיכרונם לברכה, והם שרו את השיר הבא: "ליווית אותי ארצי בלובן שקדיה, בזוהר חמתך ומרחבי שדותיך, ושיר נתת בפי הוא שיר ההודיה, להשמיעו הרחק, הרחק מגבולותיך". זו הייתה השירה בציבור אולי הראשונה על אדמת איטליה ומאז ועד היום היו המון. למעשה זו הפכה להיות תופעת טבע, לשיר, והעם שלנו רוצה לשיר.

כל מה שאמרו היום אלה שכבר הקדימו אותי ואמרו שהבעיה העיקרית היא זמרים שאין להם עבודה, וזה נכון מאוד, הכל מתחיל מזה שצריך להנחיל את הנושא הזה. תופעה שנעלמה בשנים האחרונות היא השירה מגיל אפס כמעט ולא לשכוח לשיר. אני אומר שאנחנו צריכים להתחיל מלמטה, מגן הילדים, ואני יודע שבגני הילדים עדיין עושים זאת, אבל בבתי הספר הפסיקו עם זה וצריך באופן דחוף להתחיל בזה שוב. לחזור לשיר בציבור כי זה חשוב מאוד. יותר מאוחר, גם בצבא – ואני יודע שמנסים בצבא להחזיר את הזמר העברי – לגרום לכך שהחיילים שלנו לא רק ישמעו את הכל בצורה לא מסודרת אלא זה יהיה בצורה מסודרת. כמי ששר בלהקה צבאית אני יודע שחייבים לעשות את זה, אוהבים את זה אבל צריך להכניס את זה בצורה מסודרת וממוסדת.

אמרתי את הדברים בקיצור, אבל אני מקווה שכל הדברים האלה יילקחו לתשומת לב. יושבים כאן הרבה אנשים ששרתי אתם בכל מיני אירועים, גם חברי כנסת, ויש לציין שגם במגרשי הכדורגל שרים. חשוב מאוד לא להפסיק עם הנושא הזה של הזמר העברי.

הקשבתי לנסים גרמה ונזכרתי בסיפור על ברנרד
שאו שישב עם המו"ל שלו ואמר לו שלעולם לא נגיע להסכם כי כל מה שמעניין אותך זה ספרות, ומה שמעניין אותי זה כסף. כשנסים גרמה התחיל לדבר על הדברים שבאמת מעניינים את האומנים, נזכרתי בסיפור הזה.

אני רוצה להעלות נקודה קטנה מאוד. לא הוזכרו כאן שמות, אבל אני רוצה להזכיר שם אחד שקשור לזמר העברי ולדעתי חשוב מאוד להקציב כסף מיוחד לשם הזה והוא אליהו הכהן. בן-אדם שבידו ובראשו מצוי כל תולדות הזמר העברי מ1880- עד 1948, חומר שאין בשום מקום אחר. אני אומר את הדברים מבלי שדיברתי אתו, אבל המדינה צריכה לתקצב תקציב מיוחד כדי שאליהו הכהן יפענח את הקלטות שהוא אסף כשהקליט את טובי המלחינים ופשוט יעביר את מה שיש לו בראש. זו הצעתי ואני מקווה שיימצא תקציב לכך.

בשבילי זו חוויה להשתתף בישיבת כנסת זו. יש
לנו הרבה ישיבות אבל לא כולן מרתקות כמו הישיבה הזאת. שמעתי את כל החברים והם גם היו אצלנו בכנסות קודמות. בחלק מהעניינים התקדמנו ובחלק מהעניינים לא יכולנו להושיע.

אני רוצה לומר דבר אחד אמרנו אז והיום הוא ביתר שאת כאשר לכל אחד מאתנו יש 43 ערוצי טלוויזיה זמינים. אנחנו צריכים לזכור שבכפר הגלובלי של היום, שזאת לא ארץ-ישראל הקטנה, הנושא של היצע וביקוש הוא הדבר שמכריע. חבר הכנסת שטייניץ רצה לתת יתר תוקף ליוזמה של יונה יהב מהכנסת הקודמת, ואני אומר לכם שאם נתפוס מרובה, לא נתפוס כלום. בסופו של דבר כשביקשנו אז חמישים אחוז מהשירה העברית או מהזמר ברדיו הממלכתי, או בטלוויזיה הממלכתית, או בגלי צה"ל, רצינו זאת משום שיש הרבה אנשים שמבקשים את הדבר הזה ולא נתנו לו את האפשרות לשמוע את אותם דברים שהוא אהב.

כמו תלמה אליגון גם אני רואה את ילדיי שפעמים כאשר אני נוסע אתם במכונית ואני חפץ לשיר יחד עם הזמרים שמושמעים ברדיו, ילדיי אומרים לי להפסיק את המוסיקה הזאת.

הילדים שלי והילדים שלנו, כאשר שואלים אותם מה הן תקופות חייהם, הם יגידו גן הילדים, בית-ספר, לאחר מכן הצבא, לאחר מכן האוניברסיטה. אני יכול לציין את תקופות חיי עם שמשון בר-נוי, יצחקי, ירקוני, דמארי. כל תקופה בחיי הולכת לפי אותן זמירות שנשמעו אז, אם היו אלה הלהקות הצבאיות או לאחר מכן בצל ירוק, אם היו השלישיות לדורותיהם, כל הדברים הנפלאים האלה שאנחנו ידענו שעניין זה או נדבך זה בחיינו היה בתקופה מסוימת כאשר מישהו מסוים שר.

הנושא העיקרי שאני רוצה להעלות ולומר לכל אותם אנשים שעוסקים במלאכה ולכל אותם אנשים שאחראים על החינוך הוא שאם לא נחנך את ילדינו ולא נקנה להם את האפשרות, הרי בשום דבר בסופו של דבר לא נוכל להוציא כי חוק לא יכול לכפות אלא חוק רק יכול לעזור כאשר הציבור רוצה אותו.

אנחנו נמצאים במצב שבו הממשלה היא הנותנת, הכנסת יכולה לשכנע, הכנסת יכולה להוות לובי. לא פעם הלובי הזה כאשר הוא רחב, הוא עוזר, אבל הלובי הזה כוחו העיקרי הוא שכאשר הממשלה היא אטומה, אנחנו יכולים פשוט ללמד אותה או לשכנע אותה בדרכי החקיקה שהיא החקיקה הפרטית. בדרך כלל כשחקיקה פרטית יזומה לרוחב הלוח, כאשר יש חברי כנסת רבים שנותנים יד, אנחנו יכולים לממשלה שהיא אטומה לדברים שהם מובנים מאליהם. התרבות, האומנות, הקולנוע והזמר הם לא רק עניין שאנחנו צריכים להתייחס אליו אלא זה ערך. אומה ומדינה נמדדת בערכים שהיא נותנת. לקח לנו הרבה זמן לשכנע את הממשלה בנושא הקולנוע ויכולנו לה, אמנם לא לגמרי.

אנחנו עומדים לרשותכם על מנת שתביאו לנו את אותם דברים שצריך כדי לעזור לכם. אני לא בטוח שמה שאילי וגרמה אמרו הם דברים שהם בידינו. כאשר אנחנו מדברים על זמרים או על מפיקים, על יוצרים או על מבצעים, לפעמים הקונפליקטים הם בינם לבין עצמם. יש זמרים לא מאורגנים והם גם לא מאורגנים מבחינה זו שהם לא יכולים ללכת לשלטונות המס.

אנחנו נקרא עכשיו את החלטות הוועדה, נשיר
שיר אחד או שניים ולאחר אותו שיר נמשיך את הדיון.

ועדת החינוך והתרבות קיימה היום ישיבה מיוחדת לציון יום הזמר העברי בכנסת וקיבלה את ההחלטות הבאות פה אחד:

1. לרגל יום הזמר העברי בכנסת מברכת ועדת החינוך והתרבות את היוצרים, המשוררים, המלחינים, המעבדים, המבצעים והמפיקים ומאחלת להם המשך יצירה לקידום הזמר העברי במדינת ישראל.

הוועדה רואה בזמר העברי מאבני היסוד של תרבות ישראל הראוי לעידוד ממלכתי בהיותו תחום אומנות ויצירה המביא לידי ביטוי את קשת הסגנונות המוסיקליים הקיימים בעדות ובגילאים השונים, המהווה גורם מאחד ומלכד את העם ובעל חשיבות רבה בקשר שבין העם בישראל ליהדות העולם.

2. הוועדה תובעת ממשרד המדע, התרבות והספורט להקצות את המשאבים הראויים להתפתחותו וביסוסו של הזמר העברי ולהקים מדור זמר עברי במועצה לתרבות ואומנות.

הוועדה תובעת מרשויות, מוסדות וארגונים להעדיף ולקדם את הזמר העברי באירועים ובתוכניות רגילות.

3. הוועדה תובעת ממערכת החינוך להחזיר את שיעורי הזמר העברי לתוכנית הלימודים ולעודד מקהלות ולשלב את הזמר העברי בסל התרבות.

4. הוועדה תובעת מהרדיו והטלוויזיה להעדיף את שילובו של הזמר העברי בכל התוכניות.

5. נוכח התופעה הרווחת של גניבת זכויות יוצרים וקניין רוחני ואוזלת היד של רשויות אכיפת החוק בתחום זה, תובעת הוועדה מרשויות האכיפה להגן כראוי על היוצרים והמבצעים ולהקדיש יותר כוח אדם לנושא זה בפרקליטות ובמשטרה.

6. הוועדה תתמוך בקידום חקיקה לעידוד הזמר העברי בתחומי שמירת זכויות יצירה ומעמדם התרבותי והכלכלי של הזמר העברי, של היוצרים, של המבצעים ושל המפיקים.

7. הוועדה מודה ומברכת את עמותת שבוע הזמר העברי וכל השותפים לה על ארגון שבוע הזמר העברי בארץ ויום הזמר העברי בכנסת.

8. הוועדה תתבע דיווחים ועדכונים על ביצוע החלטותיה מכל הנוגעים בדבר ותקיים דיוני מעקב בנושא זה.

אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, חברי הכנסת,
אומנים, יוצרים. נשארתי במשרד החינוך ולא הלכתי לתרבות כי אני מאמין שהנושא של המוסיקה הוא נושא מאוד חשוב. אני נמצא במצב שאני גם פקיד, גם אומן, גם יוצר וגם מתאגרף, כך שאני זוכה לכל העולמות.

אני רוצה לומר שהמוסיקה במדינה עושה לנו דבר כל כך יפה כשהיא מאחדת אותנו. אפשר לראות על הפסנתר שהשחורים והלבנים חיים ביחד ונוצרת הרמוניה טובה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהנושא הזה של מלחמת יוצרים זה רק מרבה את הדבר היפה וזה נותן דינמיקה לעשייה טובה. אנחנו כמו שעון מפורק שהתחלנו כבר להרכיב אותו, וכשאתה מרכיב אותו הוא נותן יותר מסך כל החלקים שלו כי הוא גם מורה על השעה וזה מה שאנחנו צריכים לעשות זאת. אנחנו צריכים לאחד את כל הגופים, לאחד את כל העדות, את כל הפלורליזם של המוסיקה והיצירה ולתת לכולם דבר אחד, גוף אחד ונשמה אחת.

זבולון המר זכרונו לברכה אמר שהמדינה בנויה מתמונה אחת יפה של פסיפס כאשר כל מיני עדות וזרמים מחוברים בה וזה מה שאנחנו צריכים.

אני חושב שתחילתה וסופה של העשייה של המוסיקה ושל בכלל התרבות והאומנות, זה הגורם המאחד, וזה לא רק בין עדות אלא גם בין זרמים ובין דתות. לדעתי צריך לתת לשני גופים ממלכתיים שיטפלו בזה כי אי-אפשר לגרום לפיאודליזם כאשר כל אחד מושך לכיוון אחר. יש את משרד החינוך, יש את משרד התרבות, כאשר החינוך מתחיל מלמטה. המדינה עברה משברים רבים, נמצאים כאן נציגי גופים רבים כמו עזי"ת, כמו הזמר הים-תיכוני, כמו הזמר העברי וכולם צריכים לקבל ביטוי. אנחנו התחלנו את המלחמה הזאת כשמינו אותי למנהל מדור למוסיקה, תרבות ואומנות בשכונות במשרד החינוך. באותה תקופה הייתה מחלקת אומנות לעם אבל לא הייתה אומנות העם והייתה מלחמה קשה על איך להגיע לפריפריה. אני מבין את המצוקות של האומנים והבעיות, וכל זה אמת.

לדעתי צריך לתת תקציב נוסף למשרד החינוך ולמשרד התרבות כדי להוביל את המערכות האלה. אם יקומו כל מיני גופים וכל אחד ימשוך לכיוון שלו, יצא שסוגרים מוסד, מקצצים את התקציב במשרד החינוך ונותנים למוסד אחר לקום ואחד בא על חשבון השני. מי שצועק יותר, מעבירים לו את הנושא כדי להשתיק אותו.

צריך להגדיר מהי תרבות עברית. אני לא חושב שאפשר לומר לי שתרבות עברית לא משקפת עדה זו או אחרת. לדעתי אנחנו צריכים ליצור דינמיקה וכך התחלנו לעשות במשרד החינוך כאשר האגף לתרבות בשכונות התחיל לעשות שילובים שזה אומר לקחת מזרח ומערב, שורשים, היום עשינו גם את אדון עולם במערת צדקיהו במסגרת פסטיבל ישראל שזה אומר ערבים, יהודים ונוצרים, והבאנו את המוסיקה לשם כי זה הדבר המלכד ביותר.

לדעתי צריך להחזיר את לימודי החובה במוסיקה.

היום אמנות לעם והאגף לתרבות בשכונות משתפים פעולה כדי לתת תקציבים ריאליים לזמר העברי על כל גווניו ועל כל צורותיו.

חייבים לפתור את הבעיה של האומנים. אני מכיר אומנים, חברים שלי, שהגיעו לפת לחם וצריך לפתור גם את הנושא הזה.

האמת היא שאני לא בדיוק רוצה לומר משהו,
אלא אני מאוד סקרן לדעת מתי תהיה הישיבה הבאה של הוועדה, מתי נדון שוב בנושאים אלו כי אנחנו כבר דנים בהם עשר שנים ושום דבר לא קורה. מה שמעניין אותי הוא מתי התאריך הבא של הבירבור הבא. נראה לי, ותסלחו לי אם אני אומר מילה קשה, שכל הדיבורים והוועדות שהוקמו עד היום סבלו מאימפוטנציה כי הפירטים ממשיכים לחגוג ומצבנו הולך ורע. בבתי-הספר אין יסוד משותף לכל ילדי בית-הספר כשהם יוצאים לעולם, כפי שהיה לחבר הכנסת ריבלין ולי. לנו היה מכנה משותף שעליו כל ילדי ישראל נשענו. לא נראה לי, והלוואי שאני אתבדה, שגם אחרי היום הזה והברברת הזאת יבוא שינוי. אני בטוח שמחר בבוקר, בעוד שנה ובעוד שנתיים אני אעבור מול הדוכן של הפירט והוא ימכור את הסחורה המזויפת שלי ואני אעמוד מולו חלש ומסכן ולא אעיז אפילו להזדהות כדי שלא אקבל ממנו מכות, והמשטרה תעמוד מנגד והחוק יעמוד מנגד ואני אמשיך לשלם מס שולי של חמישים אחוז ואקבל הגנה שהיא ממש בשוליים.

לכן מה שמעניין אותי זה מתי תתקיים הישיבה הבאה.

ב2- בנובמבר 1997 התחילה המהפכה העברית
ברשת ג', שזו מהפכה כלכלית ותרבותית זו בצד זו. על הכלכלה תעיד תפוסת הפרסומת שלנו, ועל התרבות יעידו אביהו מדינה, המאזינים וגם אתה שהיית שותף אתנו לפני שבוע בבריזה.

תשאלו אזרח ישראלי מה זאת תרבות ישראלית והוא יאמר ספר עברי, סרט עברי, תמונה או פסל שציירו בישראל ציירים ופסלים ישראלים. היום גם יאמרו שתרבות ישראלית זה גם שיר ישראלי. כאן באה הרשת שחרתה על דגלה את הזמר העברי הישראלי על גווניו וצליליו והיא מרחיבה ומנציחה את החלק בפאזל הזה בתרבות הישראלית. זה באשר לציונות או פילוסופיה.

באשר לציונות המעשית של הזמר, אני קורא לוועדה למצוא את הדרכים והתקציבים כדי לתעד ולשמר את הזמר הישראלי הישן והטוב בבית משלו שזה אולי גם החלום של איתן גפני, בית פתוח לקהל ולאזרחים, תלמידים, סטודנטים ואוהבי הזמר בכלל ובצד זה גם למצוא משאבים לעידוד זמרים, זמרות ולהקות צעירות בקרנות ומלגות שיעזרו להם גם בתחילת דרכם להקליט חומר חדש בדומה לאותם תקציבים וקרנות שקיימים במשרד החינוך לקולנוע ולעוד מרכיבים בפסיפס התרבות הישראלית.

לפני שנה הייתי עם איתן גפני אצל מיכה ינון והתברר שיש המון מדורים במשרד החינוך, אבל מדור לזמר ישראלי אין.

אני גר ברובע היהודי בעיר העתיקה, שם יש עשר חנויות של מכירת דיסקים מזויפים ומאוד קל לבוא לילד ולומר לו שייקנה בעשרים שקלים דיסק של אביהו מדינה. זה ישנו ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף.

פנית למשטרה?

אני לא צריך לפנות למשטרה.

כולם מתלוננים אבל זה לא עוזר. שוטרים קונים
את הדיסקים.

מה אחוז הפרסומת והעלייה באחוז הפרסומת
ברשת ג' מאז שהייתה המהפכה העברית?

נכון להיום יש תשע דקות מלאות על-פי הנחיית
מנהל הרדיו, וזה משעה 6:00 בבוקר עד 1:00 בלילה. אם נסתכל לפני כן, היו לנו בערך ארבע וחצי דקות, לפני ה2- בנובמבר.

אני רוצה לדבר על הצרכן כי בשלב מסוים רוב
הצרכנים של הזמר העברי עוברים דרך הצבא.
קצין חינוך ראשי, לפני כמעט שנה, כשנכנס לתפקידו, הוסיף יעד חדש לחיל החינוך וליעד הזה הוא קרא "חזור שיר עברי, אל תהיה ביישן". אמרו לו שזה לא בדיוק יעד כי יעדים כותבים אחרת, אבל הוא אמר שקודם כל זה ייתן קצת מוסיקה ומנגינה, אבל מעבר לזה יש איזושהי תפיסת עולם שלו שמשפיעה עלינו ביום יום שאומרת שחייל ששר זמר עברי, הוא יתחבר טוב יותר ונכון יותר לשורשים שלו, לנוף המולדת שלו, למדינה, ומבחינתנו בצבא גם למשימה הצבאית שלו. זה מדבר על החיילים שהם ילידי הארץ וזה בטח מדבר על החיילים העולים החדשים שאחוזם בקרב חיילי צה"ל עולה ועולה, וזה מדבר על כך שלשיר ביחד מבחינת הצבא זה עוד אלמנט בתפקיד היחידה לבצע משימה כי בצבא מובן לחלוטין שמשימה לא מבצעים לבד אלא מבצעים כיחידה ומתוך זה יש איזושהי תפיסת עולם שנכנסנו לכמה דברים. בצבא יש היום כעשרים גופים שהם להקות צבאיות, צוותי הווי פיקודיים, ואנחנו מדברים על כ2,500- הופעות של זמר עברי בשנת פעילות בצבא שהיא רק של חיילים. תוסיפו על זה עוד כמה מאות הופעות של אנשי מילואים, כך שאנחנו מדברים באלפי מופעים של זמר עברי שקיימים בצבא. חומרים מכל הקשת והמגוון של המוסיקה הישראלית, כאשר אפילו השנה הקמנו צוות הווי פיקוד המרכז עם להקה ששרה רק את הז'אנר הזה. אנחנו עושים מאה אחוז זמר עברי ואין אצלנו משהו אחר מבחינת השירה.

נושא אחרון שלי לפחות, פרוייקט שהתחלנו בו לפני ארבעה חודשים, כאשר הוקם מועדון הזמר הצבאי. פנינו גם לאנשי המילואים וגם לחיילי הסדיר וקיימנו ערבי שירה בציבור. בשלושת החודשים האחרונים התקיימו 34 ערבי שירה בציבור. הערב בבית-הספר לקצינים מתקיים ערב שירה בציבור. עשינו פיילוט ראשון – ואנחנו מתלבטים אם זה נכון או לא נכון לקיים ערב שירה בציבור – כאשר בבית-הספר לקצינים, במקום מסיבת סיום כשתמיד הביאו אומן שיעשה שמח, הבאנו שירה בציבור. אמרנו שנעשה שם את הפיילוט הנכון.

היה לנו סיום קורס לוחמים, החיילים רוצים להתפרק, התקיימה שירה בציבור והיינו מופתעים עד כמה הנוער יודע לשיר את השירים, הוא שמע אותם, הוא יודע להסתכל על הקיר ולקרוא את השקפים. חיילים פשוט שרים וזה נפלא. היום הכנסנו את זה לכל יחידות ההסברה שלנו. לשיר זמר עברי אנחנו לא מפסיקים ולא נפסיק לעולם.

אני נמצא כאן כי לפני שנה פנו אלינו איתן גפני,
יונה יהב, אבי גולן וביקשו בית לזמר הישראלי. מועצת מודיעין ראתה באתגר הזה, מעבר למבנה שהוא אמור להיות גדול ומפואר ולשמש גם כאולפן הקלטות, גם מוזיאון הזמר הישראלי, גם מקום מפגש לאומנים וליוצרים, איזשהו עמוד אש שיעמוד לנגד עינינו כל הזמן ובעצם יהווה את נכסי צאן הברזל של הזמר הישראלי בעיר.

נענינו בחיוב רב בהחלטת מועצה מפברואר השנה להקצות קרקע לבנייה ואני כאן כדי לומר שכדי שהבית הזה של בית הזמר הישראלי יקום, כדי שהחלום הגדול הזה שנקרא זמר ישראלי לא יתמסמס לנגד עינינו, חייבת להיות כאן ראייה בפרוייקט לאומי גם לבנייה, גם לאחזקה, גם לתפעול הבית הן בפן האומנותי והן בפן האחר. אנחנו כמועצת מודיעין מוכנים לסייע ולאגם משאבים יחד עם המדינה בכל מה שקשור בהפעלת הבית הזה.

באיזה מסגרת הבית מוקם?

במסגרת מוניציפאלית.

קודם בונים ואחר-כך דואגים להפעיל אותו?

עוד לא התחלנו לפעול אלא הקצינו קרקע יקרה
במרכז העיר. עכשיו אנחנו פונים לרשויות כמו מפעל הפיס, פונים למדינה, פונים לתורמים, מכינים כרגע תיק תורם. אני לא חושב שבמאה השנים הקרובות במדינה יהיה בית זמר ישראלי נוסף. אם יקום בית כזה והשאיפה והתקווה של כולנו שהבית הזה יקום - אני כסגן ראש עיר מאבד שעות עבודה בהקמת הבית הזה כמעט כמו בהקמת כיתות לימוד - המדינה חייבת לראות את הבית הזה כבית לאומי.

הלוואי שהייתה המדינה מקיימת את כל
חובותיה.

בנוסף לפרוייקט הזה, ברמה של הצדעה לזמר
הישראלי, אנחנו מקימים יער שירים בסמוך לעיר מודיעין, ביערות בן-שמן כאשר בתוכו יהיה גם אודיטוריום גדול.

בעניין הזה אני קורא לוועדת החינוך לשים דגש בחקיקה גם בהקמת בית ואחזקתו.

אתה מדבר על פרוייקט נקודתי.

אני מדבר על פרוייקט לאומי. אני לא יודע מה זה
נקודתי. אני לא בונה את זה בשביל העיר מודיעין אלא אני בונה את זה בשביל הזמר הישראלי. אני בונה את זה במקום היכל תרבות כי אני חושב שצריך לאגם משאבים ולא לבנות ארבעה או חמישה או ששה אולמות ושכולם יעמדו ריקים.

יש לנו הרבה פרוייקטים שאנחנו דנים בהם
במסגרות השונות. אם זה דבר שבא מצד כולם, היינו מדברים על זה, אלא שאני לא בטוח שזה כך. הנושא הזה לא עומד על סדר היום.

אלברט מרציאנו דיבר מאוד בקצרה, אבל היינו
שמחים מאוד אחרי 52 שנה לבקש שביום הזמר העברי גם אנחנו, עזי"ת, נהיה בתוכו. מעבר לתחושות הלא טובות שיש לנו, אנחנו גם נלחמים על קיומנו ומרגיעים אותנו רק במלים יפות. אחרי 52 שנות מדינה אני קורא ביום ששי בעיתון שסופר גדול בשם יורם קניוק מדבר עלי כעל סוג פולקלור.

יש חופש דיבור.

לא שמעתי שמישהו גם מחה על זה. אותי מטריד
שאני בא לבקש פרוייקטים לא בשביל אומן ולא בשביל פרנסה של מישהו אלא שהגברת אליגון ביקשה זמר עבורי, רבי יהודה הלוי, שלמה אבן-גבירול, שזה זמר שלא כל כך מוכר גם בבתי-הספר, ובמינהל מעקמים את האף ואומרים שזה לא בשבילי ושלא אעשה את זה. נותנים לי פרוטות ואנחנו נדחים בקש.

אני השתתפתי בכמה ישיבות שגם חבר הכנסת ריבלין השתתף בהן.

אני לא יודע מה היו התוצאות.

לא היו תוצאות.

לא היה נושא שעלה כל כך הרבה פעמים על סדר
יומה של הכנסת כמו הנושא שאתם מעלים.

יש שתי אפשרויות להמשך קיומה של המוסיקה

או אכיפה, ויש מספיק כסף בתוך התעשייה, או סבסוד. בלי שתי האפשרויות האלה, התעשייה לא תמשיך להתקיים. אני מציע אכיפה, אני מציע כולנו נרתם כדי שתהיה אכיפה וגביית המוסיקה מתוך המעגלים תגיע. אם לא תהיה אכיפה, אז אולי אנחנו לא נהיה אבל מישהו ימשיך לעשות מוסיקה ויצטרכו לסבסד אותה. ככל שנקדים, נצטרך לסבסד פחות.

לא לגמרי אני מסכים אתך. יש ז'אנרים שלא צריך
לגביהם סבסוד משום שהם מבוצעים הלכה למעשה ויש את השכר בצדם. לעומת זאת, לגבי הסבסוד, כמו בכל הנושאים הערכיים, צריך סבסוד כי המדינה היא המפיקה העיקרית.

אין ספק שצריך לעודד גם את הקלסיקה העברית
כולל את שירת ימי הביניים שדובר עליה כאן ולא רק יהודה הלוי אלא גם ביאליק וטשרניחובסקי כי זה הבסיס וזה המסד.

אני חושב שבלי להיכנס לנתונים של סגנונות
מוסיקליים, אנחנו מדברים כאן הרבה על שירה, אבל הילדים היום מאוד פרקטיים וכשהם ידעו שבטניס אפשר לעשות כסף, התחילו פתאום להתפתח חוגי טניס במדינת ישראל. היום החלום הכי גרוע שלי כאב הוא שהילדים שלי יחליטו להיות יוצרים, זמרים, אומנים. העם היהודי בכל מקום היה מוביל בכל תרבות כמלחינים, כזמרים, כנגנים, במדינת ישראל נוצר אבסורד לא יאומן שבו להיות יוצר זה דבר שאף אב לא מאחל לבן שלו גם אם הוא עוסק במקצוע הזה וגם הוא נהנה מהמקצוע הזה.

הבן שלי הצליח לסיים את בית-הספר העממי ללא שעה אחת של מוסיקה ואני מציע שהילדים קודם כל ילמדו מה זה מלחין, מה זה תמלילן, וידעו שבהיסטוריה נוצרו יצירות. במדינת ישראל לא משמרים דברים כאלה ולצורך זה ראה ארכיון רשות השידור שהושמד בגלל שקיבלו על הנייר כנראה הרבה כסף. ארכיון המוסיקה היה ברשות השידור, לצורך פינוי מקום לעוד כמה משרדים, זרקו את כל העיבודים של וילנסקי ודומיו באותה תקופה. אני חושב שהבעיה היא חינוך. לפני שמלמדים מוסיקה שיחנכו להעריך ולתת את המקום המתאים ליוצרים. אם לא, כנראה שנצטרך לדעת שאחת כמו ברברה סטרייסנד במדינת ישראל בכלל לא הייתה יכולה להתקיים, אחד כמו שפילברג לא היה יכול להתקיים, ויכול להיות שהמדינה ביודעין צריכה להחליט שאין לנו צורך בזה ואז לפחות נדע זאת. אם יש צורך, שיתנהגו בהתאם. אני חושב שמלחין, גם אם הוא בא מזמר מזרחי, גם אם הוא בא ממוסיקה קלאסית וגם אם הוא בא ממוסיקה קלה, יש מקצוע כזה, אבל עד שלא יהיה מקצוע כזה, חבל לשיר. אנשים אוהבים לשיר בציבור, אפשר לשיר בציבור, אבל זה דבר שקרה. יש מקצוענים. במדינת ישראל יש נגנים ברמה שלא מביישת אף מדינה בעולם. כדי שנגן יהיה נגן טוב הוא צריך לקבל השכלה בנגינה שהיא ארוכה בכמה שנים טובות ממקצוע של עריכת דין למשל, אבל למה שהבן-אדם ילך ללמוד לנגן? אין שום סיבה. הוא גם לא מתקיים וגם לא מעריכים אותו.

אני אומר שרק לימוד הוראת נגינה ומוסיקה בבתי-הספר לא יביא לשום דבר עד שלא יבינו למה לומדים את זה.

אני רוצה לציין לשבח את יוזמתו והתמדתו של
איתן גפני שהביא ליום הזה שבעצם צריך להיות יום חג לזמר העברי ולהכרה החלקית שאנחנו זוכים בה. אנחנו שומעים כאן הרבה מאוד תלונות וטרוניות, ובצדק, ואני יכול להוסיף עליהן, אבל אני רוצה להדגיש את חצי הכוס המלאה שלא כולם אוהבים להסתכל עליה. בדרך כלל אנחנו יותר נוטים לצד הפסימי מאשר לצד האופטימי. אני לא בין האופטימים ביותר, אבל הפעם אני עושה את התפקיד הזה של פרקליט השטן.

בארץ יש הרבה מאוד פעילות בתחום הזה של הזמר ולא רק בתחום הזמר אלא יש המון חוגים של ריקודי עם שמשתמשים בזמר הישראלי, שרים ורוקדים את הזמר הישראלי, יש הרבה מאוד חוגים של שירה בציבור, אם הם מאורגנים על-ידי מועצות מקומיות, עיריות, מתנ"סים, וגם בבתים פרטיים. יש הרבה מאוד מוסיקאים שמתפרנסים יפה מהדברים האלה. יש בארץ למעלה מ700- מקהלות וחבורות זמר. זה אומר שמדובר על למעלה מ12- איש ואישה ששרים במקהלות האלה ושרים לא רק שירה בציבור אלא שרים בקולות, מופיעים עם השירה, נהנים ממנה, יצרו תרבות מיוחדת. אני אומר זאת לידיעת חברי הכנסת המועטים שנמצאים כאן.

אני רוצה להדגיש שיש לנו תופעה מיוחדת וייחודית בעולם שמתבטאת בחבורות זמר ומקהלות קטנות ויש כאלה מאות בארץ. לכן אני רוצה לציין שיש גם מן החיוב בפעילות הזאת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 12:25