פרוטוקולים/ועדת חינוך/586

1
ועדת החינוך והתרבות
06.06.2000

06-06-פרוטוקולים/ועדת חינוך/586
ירושלים, י' בסיון, תש"ס
13 ביוני, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, ג' בסיון התש"ס, 06.06.2000, שעה 12:10 במכללת שער הנגב

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
ראובן ריבלין

חה"כ רחבעם זאבי
פרופ' זאב צחור - נשיא מכללת הנגב
שי חרמש - ראש המועצה האיזורית שער הנגב
ד"ר נחמי פז - מנכ"ל מכללת אבן ספיר
ד"ר איציק תומר - מנהל מחוז הדרום, משרד החינוך
דודי טוקר - מנהל המינהל לחינוך התיישבותי,
משרד החינוך
אהרל'ה רוטשטיין - מנהל בית הספר התיכון
פייסל אלהוזייל - סגן ראש מועצת רהט
ספית חשביה צורי - מנהלת המתנ"ס ומחלקת החינוך
יפיק זרקא - מחלקת החינוך, הסוכנות היהודית
שמוליק דוד - שתיל
ד"ר עואד אבו פריח - דובר קואליציית החינוך של הישובים הבדואים
אל סייד רמאדן - דובר ועד ההורים, החינוך המיוחד
עתא - חבר מועצת ההורים הארצית
רמי גזולי - רכז ההסברה של אגודת הסטודנטים
מוטי גיגי - יושב ראש אגודת הסטודנטים
דפנה ליאל - יושבת ראש מועצת התלמידים הארצית
אלי תורג'מן - סגן יושב ראש מועצת התלמידים הארצית

יהודית גידלי

הילה לוי

חינוך והשכלה בפריפריה.

חינוך והשכלה בפריפריה

שלום לכולם, אנחנו שמחים לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות בשער הנגב לרגל היום המיוחד שבו ועדות הכנסת ירדו לביקור מקרוב בנגב. במהלך הבוקר התארחנו, ביקרנו ולמדנו מקרוב את הראיה החינוכית עם ראשיה, ראש המועצה האיזורית, המארח שלנו שי חרמש, נציגי משרד החינוך שנמצאים איתנו, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי דוד טוקר ומנהל מחוז הדרום שהצטרף אלינו, ד"ר איציק תומר, שזאת גם הזדמנות לאחל לו הצלחה בתפקידו החדש כמנהל המינהל להכשרה, השתלמות והדרכה. אנחנו נמצאים כאן עם חברי הכנסת ראובן ריבלין ורחבעם זאבי, עם אנשי חינוך מהאיזור ויש לנו אורחים גם מהמגזר הבדואי שביקשו להשתתף ונאפשר גם להם לומר את מה שיש להם לבטא. אנחנו רוצים לרכז את הדיון בסוגיה של חינוך בפריפריה, לעמוד על הבעיות המיוחדות, הנושאים המיוחדים שלדעת אנשי האיזור ראויים לתשומת לב של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אנחנו נדון בהם, נעלה אותם, נעמוד עליהם ונראה אם אנחנו יכולים להשיב או שאנחנו צריכים דיון . נמצאים איתנו גם נציגים של מועצת התלמידים הארצית – דפנה ליאל היושבת ראש ואלי תורג'מן סגנה.

אני מציע שנפתח בדיון בכך שאנשי האיזור יציגו את הבעיות ואת הציפיות. למען הסדר אני חייב לומר שזאת ישיבת ועדת חינוך פורמלית לחלוטין, כלומר מדברים פה אך ורק על פי רשות של יושב ראש הוועדה, אין קריאות ביניים ומי שרוצה יכול להעביר אליי פתק.

ראש המועצה האיזורית, שי חרמש, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אני רוצה להודות על האירוע הזה לחברים שהגיעו מירושלים לפה. בשבילנו חינוך זה שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה בלי רגע אחד של פנאי לנשום, כי עובדים כמעט נגד כל הסיכויים. עובדים באיזור מרוחק, עובדים באיזור דליל אוכלוסיה, עובדים באיזור שבו כל התנאים צריכים לשדר את ההיפך ואנחנו צריכים להפוך את המציאות על פיה. אנחנו נמצאים פה בקרית החינוך, בקמפוס המכללה האקדמית ספיר, ואני מדגיש שזאת המכללה האקדמית ספיר לפני מכללת הנגב, כדי להוכיח שהמהפך של ההשכלה הגבוהה הגיע לפריפריה ועכשיו המבחן שלו הוא מה גודל המעגלים ועד כמה הוא ירחיק בהשפעתו על הסביבה מסביב. הסביבה מסביב בהחלט נתונה בבעיות קשות בכל ההיבטים, כמובן גם בתחום החינוך.

אני מאמין שאם תמשיך ותינתן תשומת הלב ואף תוגבר לפריפריה, על כך נאמר תנו לנו חומר ולבנים ואנחנו נעשה את העבודה. יש פה כוח מקצועי, מעוניין, מסור ונתון למעשה הזה בכל הרמות, ברמת החינוך הפורמלי, ברמת החינוך הבלתי פורמלי וברמת ההשכלה הגבוהה. במקרה או שלא במקרה כולם גם מרוכזים פה, בקמפוס המכללה ובקמפוס קרית החינוך של שער הנגב. אנחנו חרדים מכל שיעול קל אצלכם. צריך להבין שהדברים פה אינם מובטחים, הדברים פה תלויים על חוט דק מאד והפער בין הצלחה גדולה לבין נפילה הוא כחוט השערה. אני לפעמים אומר ששיעול קל בירושלים זה דלקת ריאות בנגב. תהיו רגישים לנושא הזה, תהיו זהירים, שום דבר לא מובן מאליו. גם הצלחה של היום יכולה להיות כשלון של מחר, אם מישהו במערכת המרכזית יחשוב שאפשר לעשות פה אקספרמנטים. את האקספרמנטים תנו לנו לעשות לבד פה, זה מספיק קשה ומסובך.

מעבר לזה, אני חושב שהתמיכה שאנחנו מקבלים עד היום, חברית וציבורית, עוזרת לנו במעשה פה. התמיכה שאנחנו מקבלים מהמועצה להשכלה גבוהה לתחום המכללה האקדמית ספיר, מביאה את הפלא הזה שהאוניברסיטה קמה פה, בלב הנגב על גבול רצועת עזה מול ג'בליה. לפעמים שואלים אותנו איפה אנחנו יושבים ואני תמיד אומר מול ג'בליה, לא כי זאת העיר הגדולה או החשובה, היא לא חשובה, אבל היא מבטאת מציאות קיומית פה וכדאי לקחת אותה בחשבון.

ברשותך, היושב ראש, אני אחזיר אליך את רשות הדיבור. ישנם פה אנשי מקצוע מצידנו שעוסקים בנושא: ספית חשביה צור, מנהלת המתנ"ס ומחלקת החינוך, שוודאי תרצה לומר כמה מילים, פרופ' זאב צחור נשיא המכללה ואהרל'ה רוטשטיין, שכרגע מלמד בכיתה של זאביק. כשזאביק יחזור ללמד בכיתה, אהרל'ה יחזור לפה. תודה.

תודה רבה. הפרופסור זאב צחור, נשיא המכללה האקדמית שער הנגב, בבקשה.

אחד הדברים הנעימים לנו הוא שאנחנו לא עומדים בפניכם כמבקשי סיוע במובן הבנאלי, לאמור כסף, תעזרו לנו ותקציבו. אני חושב שאנחנו מצליחים. נכון לעכשיו אנחנו המכללה הקהילתית הגדולה בישראל. הגענו לכך למרות הגיאוגרפיה מכוח כמה דברים, ואני צריך לומר שעוד קודמיי הגיעו לכך. האחד והחשוב שבהם הוא השילוב בין מחוייבות לקהילה לבין שאיפה להיות מכללה כלל ישראלית, במובן זה שיבואו אלינו תלמידים מטבעון ומרמת השרון. האפשרות הזאת איננה פשוטה משום שכאשר אנחנו אומרים מלכתחילה שאנחנו רוצים להנמיך רף כדי שיבואו תלמידים משדרות, אנחנו לכאורה מדברים על הורדת פרסטיז'ה המקשה על התלמיד מטבעון. מצאנו פתרונות מאד מעניינים ואם תרצו אנחנו עומדים לרשותכם ומקיימים אותם.

הדגש בדבריי הוא לא על ההצלחה אלא להיפך, על הסכנה האורבת משום ההצלחה. הסכנה הגדולה ביותר שלנו להערכתי, היא להפוך את המקום הזה לבית חרושת ל-BA. יש דבר כזה, אנחנו מכירים תופעות כאלה גם בחו"ל ואנחנו חושבים שהתפקיד העיקרי שלנו הוא לעשות כאן במקום הזה איזור אקדמיה או עיר אקדמיה והדבר לא בשמיים. להערכתנו אנחנו נמנה בתום החומש הקרוב כ-5,000 סטודנטים באקדמיה בלבד. המספר הזה הוא מספר זהיר מאד וצנוע, אפשר שאנחנו נעבור אותו וזה אומר כ-4,000 סטודנטים שיגורו במעונות.

כמה מהם מאיזור שער הנגב?

קודם נעשה סדר בדברים. נכון לעכשיו יש באקדמיה בלבד כ-3,000 סטודנטים כולל המכינות, מהם כ-1,200 גרים במעונות. להערכתנו, ה-1,800 המקומיים הם הפוטנציאל שיהיה לנו בעוד חמש שנים, כך שאם אנחנו מדברים על 5,000, לפחות 3,000 מהם או הרבה יותר יגורו כאן במעונות. רבותי, למי שיודע משהו על שדרות, שדרות שיגורו בה 2,000 סטודנטים היא שדרות אחרת. אני מקווה שאני לא פוגע באף אחד אם אני אומר שבכל הנגב המערבי, על שלושת הערים שבו, על כל הישובים, הקיבוצים והמושבים, אין ולו חנות ספרים אחת בעברית, היחידה היא במכללה.

היא תהיה אחת הערים עם האחוז הכי גבוה של סטודנטים ביחס לאוכלוסיה.

יבואו אנשי הכנסת, למשל, ויאמרו: מה עשינו? בתום שלוש שנים הם הולכים. אנחנו מדברים על מה שאנחנו יכולים לעשות. זאת עיר אחרת, זה גלריה, זה פאבים למי שאוהב או לא אוהב, זה חנות ספרים, זה תכשיטנות, זה גם סגל אקדמי. זאת שדרות אחרת במחיר הזול ביותר שיש.

איפה הם יגורו? הם לא גרים פה בקמפוס?

אמרתי שיש 1,200 והם מתחלקים בין שדרות, בין איבים לבין הקיבוצים. הכל יתפתחו אבל שדרות בראש ובראשונה. אין שום ספק שאנחנו מדברים על שדרות אחרת. בארצות הברית לומדים בייל ובסטנפורד, ואני לא מתיימר לומר שזאת סטנפורד, אבל כבר לפני אלף שנה הסטודנטים יצאו מלונדון לאוקספורד. זהו רעיון מערבי מקובל, שאם נאמץ אותו בחברה הישראלית הוא ישנה לגמרי את הפריפריה.

אני רוצה להציע שאם אתם יכולים תתמקדו בשני דברים מנקודת המבט שלנו: הדבר האחד הוא שבתום החומש הקרוב שיסתיים בשנת 2006 תדאגו לכך שמכלל הסטודנטים ממדינת ישראל, שיהיו כמאתיים אלף לפי התחזית, 15% ילמדו בגליל ו-15% ילמדו בנגב, שזה 30 אלף. זה לא צריך להיראות לכם מספר מופרך כי כבר עכשיו לומדים בנגב 12% מכלל הסטודנטים. אנחנו מדברים על תוספת של 3% בלבד.

איפה יש לנו מכללות? יש אקדמיה בבאר שבע, באשקלון.

באחווה ופה. לא סיפרתי לכם על כך שבמועצה להשכלה גבוהה מדברים על מהפך גדול מאד של מה שהם קוראים נכון לעכשיו מיכלול, שהוא הנהגה משותפת של כל המיכללות. זאת סוגיה בפני עצמה ואני לא אכנס אליה כרגע.

עוד לא נתנו לעניין את ברכתנו.

אם תרצו פעם אני מוכן לשבת איתכם ולדבר על זה. חבר הכנסת ריבלין, מקובל אצלנו לומר: דרומה מקסטינה זה לא פלשתינה. אני אסיים את דבריי ואדבר על המעונות. אם יעזרו לנו במעונות סטודנטים, אנחנו מחוייבים. המשימה המיידית שלקחנו על עצמנו היא הכפלת מספר הסטודנטים מנתיבות, משדרות ומאופקים בעלות ממש נמוכה. במחיר הזה אנחנו מכפילים תוך שלוש שנים את מספר הסטודנטים והוא עומד על 4,150 מיליון שקל.

תודה רבה. בנושא קבלת תלמידים מעיירות הפיתוח בסביבה, איך באמת אתה פותר את הבעיה הזאת?

הצעתי שני מהלכים והאחד הוא בחינוך אבל השני הוא מעניין מאד. יש אצלנו סטודנטים על תנאי, שאנחנו מדלגים להם על מכינה משום שחסרה להם רק בחינת בגרות אחת או שהציון הפסיכומטרי שלהם לא מספיק. דעו לכם שזה לא מתוקצב וסטודנט כזה לא נרשם בלמ"ס.. לפני חמש או שבע שנים, כשאני נכנסתי, היו לנו 250 כאלה לעומת 150 מן המניין. עכשיו יש לנו בערך 120 כאלה לעומת 2,400 סטונדטים מן המניין.

מי מממן אותם?

שכר הלימוד שלהם.

הם משלמים שכר לימוד רגיל?

כן.

וזה לבד מחזיק אותם?

זה מחזיק אותם אבל לא מחזיק אותנו.

שיטת התיקצוב של ההשכלה הגבוהה היא שהמועצה להשכלה גבוהה משלמת למוסדות ההשכלה הגבוהה על פי המסייעים. מה ביסוד השיטה הזאת? ככל שאוניברסיטה מקבלת תלמיד טוב יותר, שבטוח שהוא יסיים את לימודיו במסגרת שלוש שנים, כך זה משתלם יותר לאוניברסיטה. ככל שהיא מקבלת תלמיד שציוניו רעועים, שצריך להשקיע בו יותר וכנראה הוא יסיים את התואר הראשון לא בשלוש שנים אלא בארבע, חמש או שש שנים, היא מפסידה.

אבל מאידך זה מעודד את המוסד למנוע נשירה.

לא, זה מעודד אותם לעשות בחינות פסיכומטריות עם סף גבוה.

נכון, אבל ברגע שהוא התקבל זה מעודד להילחם בנשירה.

או שאם רואים בשנה הראשונה שזה לא הולך, להוציא אותו מהר כי חבל על הזמן.

ברשות היושב ראש, כמה מהתלמידים שהם על תנאי עוברים לשנה ב'?

אבל ההשקעה בהם הרבה יותר גדולה. התיקצוב הפנימי לאותם סטודנטים על תנאי הולך ברובו על מילגות שניתנות לסטודנטים שמסכימים להנחות בהנחיה צמודה את אותם סטודנטים מתקשים ולא מדובר רק באלה שהתקבלו על תנאי, אלא אנחנו מקיימים מערכת טריטוריאלית מאד מאד נרחבת בתוך המכללה. אתם צריכים לזכור באיזה איזור אתם נמצאים, והמערכת הסוציו-דמוגרפית שהעלתה בהצלחה הגדולה של הגדלת מספרי המצליחים, את השכבות שהחברה הישראלית לא הכירה קודם במערכת ההשכלה הגבוהה. רובם מגיעים אל המכללות ובראש ובראשונה אל המכללה האקדמית ספיר. זה מהווה לחץ כספי גדול, בסופו של דבר.

אתם בעצם מעידים בפנינו שאפשר להכניס למוסדות להשכלה גבוהה גם סטונדטים שבדרך הטבע לא היו מתקבלים אם לא היו המסננות ויכולים להביא אותם לסיום?

אנחנו נמצאים כאן במילכוד לא פשוט מעצם השיחה הזאת. יש לנו אתגר לעמוד בדרישות המאד מחמירות של מל"ג ויש לנו מחוייבות לקהילה ואנחנו מתמרנים ביניהם.

אנחנו לא מבקשים שום הנחות בבחינות הסיום. אנחנו רוצים שגם הסטודנט שנכנס עם בגרות צולעת, יעבור את אותן הבחינות לסיום תואר ראשון בדיוק כפי שעוברים כל חבריו ורעיו באוניברסיטאות שנחשבות ליוקרתיות ביותר.

אנחנו מנמיכים את רף הקבלה בשיעור מאד ברור, עד 10% מהפסיכומטרי ולא מרפים אלא בשלב היציאה של שלב א'. עד סוף שנה א' הוא מחוייב לציון מינימלי.

כשנדבר על תכנית החומש החדשה שעכשיו מתגבשת במל"ג, נצטרך לדבר שוב על מסלולי התיקצוב של ההשכלה הגבוהה, כי ייתכן ששיטת התיקצוב כפי שהיא, מעודדת הגדלת פערים ונותנת מוטיבציה לאוניברסיטאות לזרוק את החלשים החוצה, לא לקבל אותם, ללכת על האוכלוסיה החזקה שבטוח מסיימת את התואר הראשון והכסף בכיס.

היינו רוצים לשמוע את עמדתכם בדיונים שיהיו אחר כך בוועדה לגבי כלל הנושאים. אם נתעלם מתנאי הקבלה, הרי בסופו של דבר תלמיד עובר או לא עובר לשנה ב'. אם הוא עובר לשנה ב' זה אומר שהוא ראוי ללימודים אקדמאים ולמפרע גם השנה הראשונה היתה ראויה ללימודים אקדמאים.

אין תשלום רטרואקטיבי. את שנה א' "אכלנו".

זה לא רק שנה א'. ד"ר פז גם אמר שאנחנו מממנים עוד חצי שכר לימוד על ידי המילגה שאנחנו נותנים לתלמיד הטוב ובעניין הזה אני צריך לומר, שהבעיה שלנו היא לא מל"ג אלא הפרסטיז'ה כלפי שאר הציבור בארץ, מה היא המכללה? האם היא מקבלת כל מה שנקרא, לא בעיניי כמובן, זב ומצורע?

לא זב ומצורע אלא בור ועם הארץ.

עכשיו התחיל מנהג באוניברסיטאות לעשות מבחני מיון לתואר שני. עוד לא התאוששנו ממכת הפסיכומטרי ועכשיו יש כבר כמה מחלקות, ביניהן המחלקה לפסיכולוגיה, שמבצעות את הבחינות האלה. עד עכשיו היה מקובל שמקבלים לתואר שני סטודנטים שסיימו תואר ראשון בלי שום קשר למקום לימודם.

על פי הציונים שלהם.

נכון. אם המל"ג מכיר ב-BA במחשבים כאן ויש לימודי מחשבים גם בתל אביב, זה אותו תואר BA בדיוק, אלא שאנחנו מתחילים לראות כבר גישה אליטיסטית שמנסה לבצר את הקבלה לתואר שני. ועדת החינוך קיימה על כך דיון ואנחנו מאד נאבקים על הנושא, כי הבנו שהמבחנים האלה יכולים להיות מחסום קשה מאד ולגרום לכך שיהיו שני סוגים של תארים. אנחנו מאד מתנגדים לזה.

אגב, פתחנו השנה גם שלוחת מכללה ברהט וזה סיפור בפני עצמו.

שפת ההוראה היא ערבית?

לא, עברית.

אני אבקש לגעת בשתי נקודות: ההסעות והחינוך הבלתי פורמלי, כאשר שתי הנקודות האלה משולבות גם יחד. למעשה יש לנו בעיה כבר מהגנים והיום בכלל לא דיברנו על הגיל הרך, משלוש עד שש ומאפס עד שלוש. יש לנו בעיה עם כך שיש לנו ישובים מאד מאד קטנים עם מספרי ילדים מידלדלים וקשה לנו מאד להחזיק את המערכות בתוך הבתים. היום אנחנו חושבים על אפשרות יצירת אשכולות גנים על מנת שנוכל להחזיק תקן של גן בתוך ישוב. הדבר הזה מאד קשה לנו מכיוון שזה דורש מאיתנו מערך הסעות מאד מסודר וקשה להעמיד מערך הסעות כאשר הפר קפיטל לא לגמרי מממן ומשלם לנו את עלות ההסעות.

בחינוך הבלתי פורמלי אנחנו נמצא מצב דומה. הישובים קטנים ויש בעיות מאד קשות. צריך לטפל באוכלוסיית הילדים בשעות אחר הצהריים, גם אם בית הספר מחזיק את הילדים עד השעה ארבע אחר הצהריים בחינוך פורמלי או בלתי פורמלי, שמשולב בתוך בית הספר, הילדים צריכים לעשות איזושהי פעילות בשעות אחר הצהריים והערב. היינו מאד רוצים לרכז כאן את כל הפעילויות ודיברנו על מתכונת של בית ספר פועל מתנ"ס ומתנ"ס פועל בית ספר. החברה למתנ"סים נרתמה לעזור לנו מאד בעניין הזה, אבל שוב הנושא הזה דורש מערך היסעים והקמת שלוחות בתוך הישובים עצמם עם כוח הדרכה מסודר ומקצועי. קשה לנו מאד להשיג כוח אדם כזה כאן, באיזור שלנו, אנחנו צריכים לנייד כוח אדם כזה או להביא אנשים שיגורו כאן בקיבוצים עצמם וזה אומר שכר דירה וכל הדברים הנילווים.

כרגע אנחנו במצב מאד קשה עם החינוך הבלתי פורמלי, על אף כל הנסיונות שלנו, והאמינו לי שיש לנו כאן תנאים לא רעים. יש לנו אולפן למוסיקה, אולפן למוסיקה, בתי ספר ואנחנו יכולים לתת חינוך בלתי פורמלי, אבל קשה לנו מאד להעביר את הילדים לכאן ולהביא כוח הדרכה מינימלי וטוב. הבעיה הזאת היא אמנם פה, בשער הנגב, אבל כשאני מדברת עם מנהלי מתנ"סים ועם מנהלי מחלקות חינוך במועצות איזוריות שונות, אני מבינה שהבעיה הזאת קשה לכולנו. לכולם יש קושי בהעסקת הילדים והנוער בשעות אחר הצהריים.

תודה. אני מציע שנאפשר עכשיו גם למגזר הבדואי לומר את דברו.

אני רוצה לדבר לוועדה וגם ברשות הוועדה לקהל היהודי שנמצא פה, שהוא השכנים שלנו ואנחנו השכנים שלהם. חשוב לי שהם ישמעו ובגלל זה גם באתי. כולנו בדרום שכנים ואנחנו שייכים לדרום הזה, לפריפריה שמדברים עליה. אם אנחנו מדברים על הפריפריה, אני חושב שאנחנו הפריפריה של הפריפריה. קצת מנקר עיניים לראות את כל מה שקורה פה, והייתי בסיור, כי אנחנו רחוקים מאד מלהגיע למצב שקיים כבר בפריפריה.

נמצאים פה כ-120 אלף בדואים לא רחוק מפה, הושט היד וגע בם. כ-40-50 אלף תלמידים שאני אישית וכל החברים שלי דואגים מאד לעתידם. אני לא רואה את העתיד שלהם כמו את העתיד של ילד שלומד ממש כמעט באוניברסיטה, ילד שלומד בבית ספר יסודי ומשולב באינטגרציה בתוך סטודנטים. הוא רואה את הסטודנטים, הוא רואה את המרצים, אותו מרצה שמלמד באוניברסיטה יכול גם להיכנס לכיתה א' והם יראו אותו. אנחנו עוד רחוקים מאד כמה פאזות מזה, אבל משהו בשנתיים האחרונות זז. הפחד שלי הוא שלא נחכה עוד חמישים שנה כדי שהמצב הזה יתוקן.

באמת עברו חמישים שנה של עוול ודוח כץ המפורסם, אנחנו לא יודעים איפה הוא נמצא. אומרים לנו שיבנו השנה מספר כיתות, אבל אני רואה את הילד שלי לומד בגן בתוך מקלט ועוד לא בנו לו כיתה. מתי יבנו לו כיתת גן? שנת הלימודים מתחילה בעוד שלושה חודשים. צריך לפתוח היום מאות כיתות גן ואנחנו לא רואים שהתחילו. אומרים לנו כל הזמן שבחודש הבא יבנו, אבל אנחנו לא רואים שזה באמת קורה.

כמה כיתות נבנו ברהט בשנה האחרונה?

אני לא יודע את המספרים. צריך לבנות יותר משבעים כיתות גן ועוד לא נבנתה אף כיתת גן אחת. אנחנו רחוקים מאד מלהתחיל לבצע את הדברים האלה. בחינוך המיוחד הכניס איציק תומר בשנתיים האחרונות את תכנית ההשתלמות של המורים. תכניות ההתערבות האלה חשפו באופן מפחיד את בעיית החינוך המיוחד כי פתאום התגלו בכיתות גבוהות אחוזים גבוהים של ילדים שלא יודעים קרוא וכתוב, ילדים שיש להם בעיות מאד קשות וצרכים מאד מיוחדים ואין איפה לקלוט את התלמידים האלה. גילינו אותם, אבל מה יעשו איתם? יישארו או לא יישארו? יפתחו להם בית ספר מיוחד? כן, רוצים לפתוח להם בית ספר מיוחד אבל מי ילמד בו? אין הכשרה מקצועית. אין היום מורים לחינוך מיוחד וכרגע צריך כמאה מורים לחינוך המיוחד. עכשיו אנחנו מדברים על משהו באוויר שאנחנו לא רואים אותו בשטח. אני נמצא בשטח כל הזמן ואני רחוק מאד מלראות את התכניות האלה באמת מבוצעות. לקהל שנמצא פה וגם לכם אני אומר שאתם הולכים לקלוט את הילד המידרדר והבדואי המידרדר גם ייקלט פה כמו שברהט ובכל האיזורים ירגישו אותו.

יש היום סכנה שהרבה ילדים ידרדרו כי יש היום כ=50% נשירה מבתי הספר ואין איפה לקלוט את התלמידים הנושרים. אם הם ידרדרו, בסוף כולנו נשלם רווחה וכו' וכולנו נסבול, גם היהודים וגם הבדואים. לדעתי הפריפריה האמיתית נמצאת אצלנו ואם יש חברה שלא מסתכלת על הפריפריה ביחס טוב ובזמן הנכון, כל החברה תסבול. הפריפריה זה כמו מדבר, זה דבר שזז וזה לא דבר קבוע. אנחנו מדברים על בעיה בקהילה, אנחנו מדברים על בעיית מורים לא מוסמכים, אנחנו מדברים על בעיית ספריות. אנחנו לא מדברים על זכאות לבגרות כי גם אותם 10% שזכאים לבגרות לא מגיעים כולם לאוניברסיטה.

אם זאב צחור דיבר בהתחלה על שנה א', שחשבתי שזה גם נוגע לנו, שיקחו סטודנטים בדואים על תנאי.

יש סטודנטים בדואים?

יש. מחצית הסטודנטיות הבדואיות הלומדות במדינת ישראל לתואר BA הן כאן ואצל מחצית מהן הייתי צריך לבוא לאוהל ולשכנע את האבא.

זה דבר מאד מבורך. אני לא בא לכאן לבכות כי אני חושב שכולנו נבכה בעתיד, גם היהודים וגם הבדואים. תמיד חשבנו שוועדת החינוך יכולה לעזור, היא הצינור שיכול להביא את הדברים במקום ובזמן הנכון ואתם מרגישים את השטח.

אני רוצה בכמה מילים לסכם מספר נקודות. רצו להקים לנו ארבעה בתי ספר חדשים, אחר כך התברר שמדובר בשלושה, אחר כך אמרו לנו שניים ועכשיו יש בעיית מיקום. המיקום של בית הספר מאד מאד חשוב, שלא יקימו לנו בית ספר היכן שהם רוצים או היכן שמשרד הפנים רוצה. שיקימו בית ספר היכן שנמצאת טובת הילד. אם באמת מסתכלים על טובת הילד, שיקימו בית ספר היכן שהילד יכול להגיע אליו. גני ילדים, רוצים להקים גן בתוך בית ספר שקיים עם בעיית חשמל, אבל אף ילד לא יסע באוטובוס שעה וחצי כדי להגיע לגן.

אתה מדבר על ישובי קבע?

אני מדבר על הישובים הלא מוכרים. \

יש לנו בעיה מאד רצינית, הבעיה הזאת ברורה לנו.

אתם יודעים שבבית ספר אל סאלאם ברהט לומדים היום באוהלים כי צריך להרוס את בית הספר הזה ואף אחד לא לוקח אחריות עליו.

למה אתה אומר את זה? נמצא מאחוריך ממלא מקום ראש העיר והוא יענה על השאלה הזאת. הוא מעודכן. אל תגיד דברים שאתה לא מוסמך לומר.

אף אחד לא לוקח אחריות על בית הספר הזה.

עם כל הכבוד, הוא יאמר מה שהוא רוצה.

אבל לומר דברים לא מדויקים?

מותר בוועדה. האוזן סובלת הכל.

אם בכנסת היו אומרים רק דברים מדויקים, לא היו מדברים.

דיברתי עם יושב ראש ועד ההורים של בית הספר סאלאם והוא חשב שאתם תבקרו אצלו. אמרתי לו שאתם לא הולכים לבקר והוא הצטער על כך. הם לומדים עכשיו באוהל כי גם משרד החינוך פסל עכשיו את בית הספר הזה כי הוא מסוכן וגם ועדה חיצונית שהבאנו פסלה את בית הספר בגלל שהוא מסוכן. אולי בעוד שבועיים-שלושה יהיה פתרון. תודה רבה.

כמה בוגרות תיכון בדואיות רצו ללכת להיות גננות ולא התקבלו?

היום מדובר על עשרות סטודנטיות שהגיעו למספר שלבים כדי להיכנס - -

יש מאתיים מקומות לסטודנטיות שרוצות להיות גננות.

תודה רבה לך. ממלא מקום ראש עיריית רהט, בבקשה. אדוני, בוא תצטרף אלינו לשולחן.

אני לא מתבייש להיות בוגר מכללת ספיר ובזכותה אני גם בוגר אוניברסיטה. אני רוצה לברך את יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת ואת חברי הכנסת על כך שהיתה יוזמה שלהם לקיים את ישיבת הוועדה בפריפריה, אבל הייתי אומר שבמצב של היום אנחנו נמצאים בשוליים של הפריפריה. מטבעו של אדם להזכיר את הדברים החסרים, אבל בדברים שכן נעשו בקרב המגזר הבדואי יש בעיות. יש בעיות, גם המשרד במחוז וגם המשרד הראשי מודעים לבעיות ומכירים אותן. אני חושב שגם יושב ראש הוועדה מכיר את הבעיות כי עד לא מזמן הוא היה מנכ"ל משרד החינוך.

עברו שמונה שנים.

איציק תומר נמצא כאן וגם לכם, כפוליטיקאים יש כל הזכות להמליץ גם על מדיניות. אני חושב שהגיע הזמן שתהיה מדיניות גם לגבי המגזר הבדואי. הבעיה בסטנדרטים הקיימים היום ובדרכים הקיימות היום היא שאי אפשר לבוא ולסגור את הפער. הפער לא נוצר מאתמול או משלשום, הוא קיים מ-48', זה לא שייך לממשלה זאת או אחרת ובתקופה האחרונה יש תאוצה, אבל אי אפשר להדביק את הפער אם לא יילכו לאפליה מתקנת.

אני רוצה לומר רק את האמת, לא רק לראות את חצי הכוס הריקה אלא גם את החצי המלא. ברהט יש בתי ספר שאפשר להתפאר בהם ואפילו בסביון אין כדוגמתם ומצד שני יש גם בתי ספר כמו בג'בליה, לדוגמה בית הספר אל סאלאם. שלשום היינו אצל המנכ"לית וגם היא מודעת לבעיה והיא מנסה לקדם את הנושא עם האוצר. חלק מהתלמידים היום לומדים באוהלים ואני לא רוצה להגיד שאני מכריז מלחמה על משרד החינוך, כי משרד החינוך הביא גם את המהנדס שלו וייאמר לזכותו שגם הוא אמר שהמבנים האלה פסולים ואי אפשר ללמד בהם.

חשוב מאד לדעת שבתקופה האחרונה יש עליהום על האוכלוסיה הבדואית ואין יותר גרוע מלעשות הכללות. בכל אוכלוסיה, ללא יוצא מן הכלל, יש גם אוכלוסיית שוליים, אבל אי אפשר לבוא ולעשות הכללות.

כולם צריכים להבין שהמציאות היא זאת שהקצינה ולא האוכלוסיה הקצינה. רהט, לדוגמה, לא רוצה לראות את עצמה כפי שהיא נראתה בשנת 48'. היא רוצה לראות את עצמה כמו באר שבע וכמו ערד מכל הבחינות. השר קיבל צו להפעיל גני ילדים מגיל שלוש ולא ניתן ליישם את הצו הזה, יש מחסור והמורים אפילו מקבלים תקציב למאה כיתות, זה בכלל לא מספיק לרהט.

אני זוכר שלביבי נתניהו, כשהיה ראש ממשלה, היה משפט מאד מפורסם שאמר שלכל ילד יהיה מחשב. בביקור ברהט אמרתי לו: אדוני ראש הממשלה, צריך לחשוב על קורת גג לפני שחושבים על מחשב לכל ילד. יש אנשים שחסרה להם קורת גג. אני מאמין באנשי המשרד שיש להם כוונות טובות לקדם את העניינים שלנו, אני מאמין גם באנשי הוועדה שרוצים לקדם ואני חושב שצריך לסייע למכללה הזאת כי היא משרתת גם את האוכלוסיה הבדואית. תודה רבה.

תודה. אנחנו נעבור עכשיו לנושאים אחרים שיש לאיזור עניין בהם. שי, בבקשה.

הייתי רוצה לדבר על נושא מיפוי החינוך המיוחד בנגב. בית הספר הזה לא במקרה הפך להיות מקור שואב לצרכי חינוך מיוחד כחלק מלימודים בתוך קהילה בכיתות הרגילות, לא כמוסדות סגורים, לחינוך המיוחד, על מיפוי נרחב שמקיף גם את המחוז של איציק תומר וגם את המינהל לחינוך התיישבותי של דודיק. המשרד בתוכו לא השכיל להגיע להסכמה ביחס למיפוי החינוך המיוחד בנגב. יש לנו מחלוקות קשות בין שני האדונים שיושבים פה איתנו לבין ראש האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך לבין סמנכ"ל המשרד למיפוי ולתכנון ביחס למיפוי החינוך המיוחד בנגב.

נוצר מצב שבו לכאן מגיעים ממקומות מרוחקים, לא עושים את זה כי יש חלופות רלוונטיות במקומות המגורים אלא עושים את זה בלית ברירה, וכנראה שמקבלים חינוך כל כך טוב שההורים לא מוכנים לוותר עליו, גם אם זה כרוך בנסיעה של שעתיים ביום לילד אל בית הספר וחזרה. אנחנו נמצאים ללא מענה בנושא הזה חרף המון המון רצון טוב. כולם מטפלים בנו וזה אולי הדבר הגרוע ביותר כי אם רק אחד היה מטפל בנו, זה היה נגמר. כולם מטפלים בנו אבל שום דבר לא סגור לגבי השנה הבאה. לא ברור מה היא מדיניות משרד החינוך ביחס לנושא מיפוי החינוך המיוחד בנגב.

אנחנו נמצאים חודשיים לפני שנת הלימודים, אנחנו רושמים תלמידים אחרי ועדות השמה מערד ועד אשדוד אבל אנחנו לא יודעים אם אנחנו עושים נכון. מצד שני אנחנו לא נדחה אותם כי לילדים האלה אין פתרונות במקומות אחרים. אנחנו נמצאים בתווך וכולם מחלקים לנו מחמאות. זה מאד נחמד לקבל מחמאות מכולם אבל חומר ולבנים לא נותנים ביד. אין מיפוי לעניין הזה, אין תכנון לכיתות בנושא הזה ובאיזשהו שלב נצטרך להפסיק ולהגיד לא. נבקש את עזרתכם כדי שהנושא הזה, שנמשך כבר שנה וחצי, ייפתר. מאד נשמח אם תהיה מכם עזרה כדי שהמשרד יגבש מדיניות בנושא ומקובל עלינו כל מה שיוחלט. אם יוחלט שאנחנו לא מקבלים את ילדי החינוך המיוחד של הנגב, נחיה עם זה, אם יוחלט שזה יהיה תפקידנו, נישא בכבוד בעניין. אנחנו ממש מעמידים את שירותנו בנושא הזה, אבל אנחנו נצטרך גם את החומר והלבנים וזה לא ניתן. אנחנו תקועים כבר שנה וחצי בלי החלטה של משרד החינוך.

הרשה לי לתקן אותך, אמרת כמה פעמים חומר ולבנים ולפי המקרא מספיק שנותנים את החומר ואתה כבר יודע לעשות לבד את הלבנים.

מועצת התלמידים, אלי בבקשה.

רציתי להתייחס לבעיה של הבדואים. מועצת התלמידים והנוער הארצית השתתפה בכנס של הבדואים וקצת ירדנו לשטח וראינו באמת מה עובר עליהם. אני שואל את עצמי וכך גם כל חבר במועצה הארצית, אם אנחנו היינו חווים את זה, איך היינו מסתדרים? אין להם מבנים, אחד מתוך עשרה מקבל תעודת בגרות שלא לדבר בכלל על כך שהם לא מגיעים לאוניברסיטאות ולמכללות. אני יודע שהחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי במגזר היהודי לא הכי מוצלח אבל הוא עוד בסדר ולכן אנחנו מבקשים לשים את הדגש על המגזר הבדואי וגם לא להזניח את המגזר היהודי.

רציתי להתייחס לנקודה של החינוך ההתיישבותי ובתי הספר המקיפים בכלל. דיברתי אתמול עם 12 בני נוער ועם שלוש אימהות. כשהתלמידים מגיעים לכיתה ט' ואולי הם לא כל כך מצליחים בכיתה הזאת, מיד אומרים להם שהם יהיו בכיתת הכוון שבה יש פחות מ-14 יחידות לימוד. עם 14 יחידות לימוד אין לתלמיד מה לעשות אחר כך. או שאומרים להם: אתם תהיו בכיתות מב"ר, שהן כיתות מעבר לבגרות וכך העליה בנשירת התלמידים עולה. בתי הספר לא נותנים מענה לתלמידים והתלמידים רוצים ללמוד, אבל הם עוזבים את מערכת הלימודים והולכים הביתה. אני יודע שבעתלית החינוך הבלתי פורמלי והחינוך הפורמלי לא כל כך טובים, הרבה תלמידים מידרדרים לפשע, מעשנים סמים ואנחנו מבקשים עזרה אבל אף אחד לא עוזר לנו. יודעים את הבעיה אבל אין לנו תשובות. אנחנו רוצים לקבל תשובות ולדעת למי לפנות.

הנושא הזה מאד מאד חשוב אבל הוא לא נקודתי, הוא לא בסדר היום כרגע. זה בהחלט נושא לדיון ואנחנו נטפל בו. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למנהל התיכון, לאהרל'ה רוטשטיין, ואני מבקש שתתייחס גם לסוגיה של היחסים בין בית הספר לשדרות וגם אם אפשר להבין את משמעויות הקיצוצים בחינוך ההתיישבותי.

אני רוצה לפתוח דווקא בקשר עם שדרות כי אני חושב שזה נושא שלא יירד מסדר היום גם אם הוא יפתור את כל הבעיות התקציביות שלנו, מתוך העובדה שאנחנו חיים בשכנות. כפי שכבר נרמז בתחילת הדיון אפשר לראות את הפערים בין מה שמתרחש בשער הנגב ובין מה שמתרחש בשדרות.

אני רוצה לומר דבר אחד כהנחת יסוד. אנחנו נמצאים בפריפריה וכולנו פריפריה. אי אפשר לחשוב שפותרים את בעיית הפריפריה בכך שמוציאים את שולי הפריפריה מתוך הפריפריה אלא להיפך, צריך להכניס את שולי הפריפריה לתוך הפריפריה על מנת ליצור יתר שיוויוניות.

יש כאן בתי ספר של המינהל לחינוך התיישבותי שנמצאים באיזור הדרום והם בתי ספר לדוגמה, לא רק בגלל המשאבים המוזרמים לבית הספר אלא בגלל האופן המיוחד שבמשך דורות על גבי דורות של תלמידים, מורים ומתיישבים התייחסו למערכת החינוך. המערכת הזאת היום צריכה להיות מגוייסת לצמצום הפערים, היא לא צריכה להיות המערכת המותקפת על ידי המערכת החיצונית בכך שהיא הצליחה להגיע למה שהיא הגיעה. בוויכוח הזה הייתי רואה את עצמי כמנהל בית ספר מקיף, שאני בהחלט שמח לומר שההישגים שלנו לא מבוטלים להעמיד את עצמנו לרשות המערכת הכללית בנקודה הזאת. אם אנחנו מקבלים איזושהי עדיפות, אנחנו מחוייבים באמצעות העדיפות הזאת לגרום לצמצום פערים ולא להיפך. אמרתי את זה מכיוון שעכשיו אני נמצא בסערה שהיא מעין סערה פוליטית זוטא.

בעבר לא קלטנו את ילדי שדרות מתוך הנחות והשגות אידאולוגיות של פעם שאין להם שום משמעות לגבי היום. נחשבנו לבתי ספר אליטיסטים, סגורים ומתנשאים. מרגע מסוים, כאשר ירד לנו האסימון, כאשר הבנו שמי שצומח באיזושהי בועה, עושה את עצמו וצריך להרחיק כדי להשאיר, פתחנו את בית הספר. מרגע שפתחנו את בית הספר הפכנו להיות מוכים בכיוון השני של מיטב הנוער של הפריפריה מגיע אלינו. עכשיו שוב סגרנו את בית הספר ושוב זה חוזר על עצמו בצורה כמעט פרדוקסלית.

בית ספר שער הנגב סגר קליטה לפני ארבע שנים לילדי שדרות מתוך הסכמה הדדית של שני המנהלים. אנשי הרשויות לא התערבו כלל בנושא. ישבנו אנשי הפדגוגיה והגענו למסקנה שהחלשה של בית הספר שדרות לא תגרום לחיזוק בית ספר שער הנגב אלא להיפך. ישבנו והחלטנו החלטה אסטרטגית, שאנחנו לא קולטים את ילדי שדרות כי אנחנו רוצים שילדי שדרות יוזרמו לתוך שדרות על מנת לחזק את המערכת בשדרות. מה אנחנו כן רוצים לעשות? אנחנו רוצים להתחיל לפתח מסלולים שבהם אפשר לשמור על גאוות המערכת המקומית ולהתחיל להזרים במערכות היחודיות. לדוגמה: אם מאתיים מטרים ממני יש בית ספר בשדרות ושם יש מגמת תקשורת שאני יכול ללמוד ממנה ובשער הנגב יש מגמה פיסיקלית שהם יכולים ללמוד ממני, נתחיל להזרים תלמידים באופן מבוקר מבלי לפגוע בליבות של בתי הספר. גם את זה כבר ניסינו ובמשרד יש נסיון כזה עם בתי ספר בצפון. יש נסיון עם שלושה בתי ספר שמזרימים ילדים אחד אל השני במגמות ההתמחות שבהם הם חזקים ויש ללמוד מהדברים האלה. הנקודה היא שחייבים להתחיל לחשוב יחד, לא איך אנחנו עומדים מולם או איך הם עומדים מולנו אלא איך גורמים לשיתוף פעולה כזה שלא יפגע בנו ובהם וזה אפשרי. זה אפשרי אם הפוליטיקאים יתנו לפדגוגים להתחיל לעבוד. יש המון מה לעשות בעניין הזה, יש המון רצון טוב לעשות בעניין.

היום מתכנסת הוועדה של הסתדרות המורים לחלוקת פרסי חינוך. יושב צוות שער הנגב עם צוות משדרות ועם צוות מחורה על פרוייקט משותף שאנחנו עושים כבר ארבע שנים שנקרא פרוייקט השלום. זה לא סתם פרוייקט שלום, אלא מדובר בשלושים ילדים מכל ישוב שנפגשים במשך ארבע שנים, יושבים יחד, לומדים להכיר אחד את השני, יוצרים מירקמים חברתיים ויוצרים מירקמים הדדיים של היכרות. את זה צריך לפתח אבל על זה אף אחד לא מדבר, את זה לא שומעים אבל זה הופך להיות גם בשדרות וגם בשער הנגב איזושהי נקודת אחיזה, שבאמצעותה אפשר להרים את העסק הזה לשמיים. צריך לעשות, לא לצמצם ולא לתקוף אלא לעשות.

אם היו באים אליי ושואלים אותי: בשבוע העבודה של המינהל לחינוך התיישבותי, כמה עבודה אתה נותן בשיתוף פעולה עם שדרות? היינו יכולים להגיע להישגים הרבה יותר גבוהים מהוויכוח האם להוריד 2.2 ל-1.6 כן או לא, כי אנחנו מסוגלים היום להעביר את הדברים האלה ולא באופן שבו זה קרה לפני עשרים שנה. היום, כשהילדה שלי מכפר עזה מתארחת אצל החברה שלה משדרות, היא לא הולכת למעברה בשדרות. היא באה מהמעברה בכפר עזה אל הווילה בשדרות וגם את זה צריך לזכור. כל העניין הזה לא כל כך חד צדדי והדברים האלה מתחילים להתיישר.

אני מניח שבעוד עשר שנים מערכת החינוך, גם הפנימית, לא תיראה כפי שהיא נראית היום, אני מניח שהיא תיראה אחרת. אני חושב שצריך לתת לזמן לעשות את שלו ולפתוח דלתות. אולי נתחיל לפתוח חלונות אבל לא צריך לתקוף. לא צריך לומר שבשדרות נראים כמו שהם נראים בגלל שבשער הנגב נראים כמו שהם נראים אלא להיפך, לקחת את שער הנגב כמנוף כדי לקדם את שדרות.

אתה נושא פה משא של חמישים שנה, והעובדה שבשעתו בני העולים של שנות החמישים היו הולכים לבתי ספר נפרדים מבני הישוב הוותיק, היא דבר שהיה בכיה לדורות והיום הוא לא קיים יותר. הדילמה קיימת ואנחנו לא ניתן בשום אופן, עד כמה שזה תלוי באנשים בעלי השקפת עולם חינוכית כמו שלי, להעביר את הכוחות המצוינים משדרות לכאן כאילו נותנים להם פרס וכאילו החברים הנחשלים נשארים כיתה. מצד שני זה אנטי תיזה של מה שאמרנו קודם. טוב היה לו היה בית ספר אחד לכולם, אבל זה לא קיים כאן. יחד עם זאת, תאמר לי כמה מבוגרי בית הספר הזה ממשיכים במכללה האקדמאית.

קשה לי לומר במספרים מדויקים.

אני מבין ש-50% מתושבי שדרות שיכולים ללכת ללימודים אקדמאים נמצאים כאן, כך למדתי מדוח מבקר המדינה. זאת אומרת ש-50% מתושבי שדרות שיכולים להמשיך בלימודים אקדמאים, באים למכללה הזאת. כמה מבוגרי בית הספר הזה נמצאים פה ולא באוניברסיטה בירושלים?

אני אומר את זה בלי אחריות של בדיקה, בין 15% ל-20%.

שאר ה-80%, חלקם לא הולכים לאקדמיה אלא ממשיכים בחיים אחרים וחלקם ממשיכים בלימודים אקדמאים, איפה?

בעיקר בבאר שבע אבל גם במרכז הארץ.

אין פה כל המחלקות.

אין על זה ויכוח בכלל.

אם זה באר שבע, זה מצוין.

האוניברסיטה בבאר שבע היא אוניברסיטה מובילה.

נציג החינוך המיוחד, בבקשה.

יש לנו מספר בעיות ותמיד היתה לנו בעיה של איתור ילדים בעלי צרכים מיוחדים עד שהגענו לאיתור חלקי ולא מלא, אבל לצערנו עד לרגע זה לא מוצאים מסגרות מתאימות לאותם ילדים לאחר שהם עוברים ועדות השמה. דוח של משרד החינוך מראה על מספר גדול של ילדים, שחלק גדול ממנו נמצא ללא מסגרות.

חלק גדול אפילו לא אובחן, זאת הבעיה.

אני מדבר על אלה שעברו ועדות השמה, שאובחנו. חלק גדול מהם, כ-500 תלמידים עברו ועדות השמה והם ללא מסגרת. אינני יודע איך משרד החינוך ערוך לכך, האם יש לו באמת תכנית אב לזה?

בחוק שאנחנו מכינים לגבי לקויי שמיעה, אנחנו מטפלים בנושא שדיברת עליו, לפחות לגבי איבחון ואני מקווה שזה יקבל פתרון חוקי. כך כל אזרחי ישראל יהיו תחת אותו חוק ולא יהיה הבדל.

בנוסף לדברי חבריי אני רוצה להוסיף נקודה מאד חשובה וזה בנושא האלימות בקרב תלמידי בתי הספר הבדואים. האלימות חוגגת בתוך כתלי בית הספר והיא נגרמת כתוצאה מכמה דברים שחסרים וצריך לתקן אותם. ראשית, כמעט ולא קיימת אבטחה בבתי הספר, הנשירה של הבנות עקב האלימות היא דבר בדוק והנשירה אדירה מאד, במיוחד בקמפוסים של החטיבות. שם הקמפוסים דחוסים, יש אלף תלמידים ואי אפשר יחד ללמוד. ליד זה יש גם בתי ספר תיכוניים וגם שם האלימות חוגגת. רק לפני שבוע היה גז מדמיע בתוך בית הספר והבת שלי כבר שבוע לא לומדת. אנחנו רוצים להקציב יותר שעות לחינוך קהילתי כדי לשתף את הקהילה עם בית הספר ועם החינוך. אני רוצה מאד לפתור יחד עם משרד החינוך את בעיית האלימות, אם זה אבטחה, אם זה גידור ואם זה חינוך נגד אלימות. תודה.

תודה. ד"ר איציק תומר, מנהל מחוז הדרום, שגם ביקש להתנצל על כך שבסיום דבריו עליו לעזוב.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן בעיקר לגבי המגזר הבדואי. נעשה מאמץ גדול מאד בשנים האחרונות לקדם את כל מה שקורה, את כל בעיות החינוך במגזר. כמו שאמרו קודמיי אי אפשר בחמש שנים לפתור את כל הבעיות והבעיות הן מרובות. נתנו פתרונות ברהט ואישרנו 33 כיתות. האם זה נותן את כל הפתרונות? אני אומר חד משמעית שלא, כי אם היום הייתי נותן מאה כיתות לרהט, גם זה לא היה מספיק ואין לי כרגע מאה כיתות.

אני פונה לוועדת החינוך של הכנסת ואומר שיש לעשות מאמץ עילאי. המדינה חייבת לבוא ולהוסיף תקציב נוסף על הקיים משום שהקיים אינו מספק את הדרישות, לא רק בתחום התשתית אלא גם בנושא החינוך המיוחד. יש היום חוק לחינוך מיוחד אבל התקציב הקיים איננו מאפשר את השמת החוק כפי שהחוק מחייב. החוק מוגבל, חסרים במערך היום 18 אלף שעות שילוב, שאין לנו מענה תקציבי לשעות האלה.

איך פותרים את הבעיה? צריך לפתור אותה יחד עם הקהילה, לראות איך יחד פותרים את הבעיה כי חלק מהבעיה היא גם בקהילה, ואת זה אתם לא מציינים. אנחנו נותנים פתרונות ונכון שהם לא מספקים, אבל אנחנו פועלים לפי היכולות שלנו, לא לפי השיקולים שלנו. השר הוסיף חמישים מיליון שקל מתקציב המשרד ללא שום תקציב נוסף למערכת החינוך הערבית והדרוזית במדינת ישראל. אם היו לי היום 150 מיליון, גם זה לא היה מספיק וגם זה היה חלק קטן ממה שצריך לתת עבור הצרכים הנדרשים במערכת החינוך הערבית והדרוזית. אני מצטער, זה מה שאנחנו יכולים לעשות בנתונים ובתקציבים שעומדים לרשותנו. תודה.

תודה רבה. נציג הסטודנטים, מוטי גיגי, בבקשה.

נברך אותו, הוא נבחר בשבוע שעבר.

אני יושב ראש אגודת הסטודנטים ויחד עם ששת חבריי שיושבים כאן איתי נבחרנו לאגודה לפני שבוע וחצי. אנחנו מאד שמחים שבאתם ומברכים על ביקורכם במכללה. יש כמה שאלות שאנחנו רוצים להפנות אליכם: ראשית, מה הפעילות שנעשית לטובת הורדת שכר הלימוד, שכן זהו נושא בוער מאד מבחינת כל הסטודנטים. האלטרנטיבה שאנחנו מציעים היא מלוות לטובת פעילות קהילתית מלבד פר"ח כדי להגדיל את מספר הסטודנטים שמקבלים מלגות, כגון שותפות 2000, פרוייקט ידידים ויש עוד כמה וכמה פרוייקטים שיעזרו מאד לסטודנטים.

רכז ההסברה שלנו, רמי, רוצה להפנות אליכם עוד כמה שאלות. תודה.

המטרה לשמה הגעתם לפה היא להבין מהאוכלוסיה בשטח מה הבעיות. אנחנו האוכלוסיה. שמעתם את המורים, שמעתם את המרצים, שמעתם את כל המנהלים אבל השארתם אותנו ואת המועצות האחרות, שהן באמת מקור ישיר לבעיות, לסוף.

מה ששומעים בסוף תמיד זוכרים הכי טוב.

דבר נוסף, על פי הנתונים שהועברו אלינו מהכנסת, מתוך 103 ישיבות של ועדת החינוך, הקדשתם 11 ישיבות להשכלה הגבוהה. 11 ישיבות זה אומר 10% ואנחנו מונים קצת יותר מ-10%.

10% ממה?

11 ישיבות מתוך 103 ישיבות הקדשתם להשכלה הגבוהה.

אתה 10% ממה?

10% מהישיבות שלכם הקדשתם להשכלה הגבוהה וזה אומר דבר אחד, שזאת תעודת עניות לוועדה שהקדשתם רק 10% לאלה שהולכים לאחוז בהגה של המדינה בכל הנושאים החשובים, בכלכלה, בתקשורת, בתעשיה, במדע, במשפט וגם בפוליטיקה.

אני מקווה שאת לימודיך אתה מכין יותר טוב מאשר את הנאום הזה, שאין לו שום יסוד ואין לו שום בסיס. אין לך שום מושג על מה שאתה מדבר.

אין בעיה, אנחנו מקבלים את ההערה.

אני קצת בדקתי.

לא בדקת שום דבר, אתה לא מבין על מה ה-103 ישיבות ואתה לא יודע איך לחשב. קודם כל לך תעשה שיעורי בית כמו שצריך ואחרי זה תעמוד ותגיד את מה שיש לך, הרי נשמע כל דבר אם זה רציני. איך מתחלקות יתר ה-103 ישיבות, אתה יודע?

לא.

אחרי שתדע תעמוד ותדבר ואז תראה אם החלוקה ראויה או לא ראויה.

אני שמח על ההערה הזאת, לקחתי אותה לתשומת ליבי. אני רוצה להחזיר אתכם קצת לנוסטלגיה, כשאתם הייתם סטודנטים, כשאתה היית סטודנט במכללת מורשת יעקב ואתה באוניברסיטה העברית. למדתם כולכם להיות סטודנטים ואתם יודעים כמה זה קשה להיות סטודנטים. אתם יודעים שאנשים באים אחרי לילה שלם שבו הם עבדו, הולכים ללימודים והם חושבים איך לגמור את החודש, איך לשלם שכר דירה, איך לשלם שכר לימוד.

וגם לגדל ילדים. בגיל 21 היינו גם אבות לילדים. הסתדרנו בחיים.

אף אחד לא חושב קצת על הסטודנטים. בנוסף לזה צריך להיות לסטודנטים פטור מלא משכר לימוד עד התואר השני, מה שהבטיח ראש הממשלה.

אני מסכים איתך, תודה רבה.

רק שניה.

סליחה, אני קובע כאן. תאמר משפט אחרון לסיכום.

אני חושב שההתייחסות לסטודנטים כרגע, בשלב זה, היא התייחסות ממש לא יפה. אתם לא רוצים לבנות איתנו ואנחנו רוצים לבנות איתכם. אנחנו רוצים להראות לכם מה כואב לנו מהשטח.

תודה רבה. רשות הדיבור לשמואל דוד מעמותת שתיל. אולי תאמר מילה אחת על העמותה.

שתיל נותנת תמיכה ויעוץ לאירגוני מתנדבים. אנחנו מדברים כאן על חינוך בפריפריה והציגו כאן אירגוני הבדואים את הבעיות הקשות שלהם. בדקתי את נתוני הזכאות לבגרות כדי להכין שיעורי בית, והנתונים מתייחסים לשנת 98'. בנתיבות – 49% זכאות לבגרות, בשדרות – 54% זכאות, באופקים – 30% זכאות, ברהט – 26.4% זכאות. רהט היא אלופה בקרב המגזר הערבי והשנה במזל טוב, במגזר הבדואי בדרום הגיעו ל-13.1% בגרות. תחשבו מה אומר הנתון הזה וזה אומר שהרבה מאד מהמוסדות לא מגיעים בכלל להתקרב לזה, זה אומר שהרבה מאד מהמוסדות נגמרים בכיתה ט'. אתה מסתכל על מפת החינוך של הדרום בחינוך הערבי, ואתה רואה שבית הספר נגמר בכיתה ט'.

הסתובבנו היום בסביבה מאד מטופחת. אנשים כאן בונים ובונים יפה. אני מסתכל על הנתונים שהצגתם, משהו בין 2% ל-3% מהסטודנטים אצלכם הם בדואים, 70 מתוך 3,000 זה לא הרבה יותר מזה. אם אתם מדברים על אינטגרציה מכל הכיוונים ואתם גם עושים אינטגרציה, יש תקציבים, אתם מבקשים עוד וכל הכבוד ותצליחו, אנחנו קוראים לכם לעשות את זה במשולב ובמשותף עם האוכלוסיה בסביבה והאוכלוסיה הראשונה שצריך לפתוח לה דלתות היא האוכלוסיה הבדואית.

כמה סטודנטים בדואים שהם בעלי הכשרה להתקבל למקום הזה ביקשו להתקבל ולא התקבלו.

זאת לא השאלה. השאלה היא איזה מלגות ניתנות ולמה הם לא מסיימים את כיתה ט' ואת כיתה י'. אנחנו קוראים לכם לעזור בנושא הזה, לא מתוך פטרוניות וגם לא מתוך איזושהי קנאה או טינה. אנחנו יודעים שהגישה כאן היא חיובית ואנחנו מברכים עליה, אבל אנחנו רואים איך נראה הדשא פה ואיך נראה הדשא שם וההבדלים הם גדולים.

תודה. יפיק, מנהלת דסק חבר העמים במחלקה לחינוך בסוכנות היהודית, מבקשת להתייחס לפרוייקט נעל"ה.

אני רוצה לנצל את הבמה להערה מאד משמעותית מבחינת הסוכנות. כולנו התרשמנו היום ואכן התרשמנו ממה שנעשה כאן בשער הנגב. אני בעברי שותפה לעשיה בשער הנגב ואני גאה על כך. מה שראינו היום כאן בהחלט מלבב ואני מקווה שתמשיכו בדרך הזאת. עם זאת אני רוצה להציג את הבעיה שלנו. מבחינתנו יש לנו הרבה יותר ילדים ברוסיה. נכון לשנה זאת יש לנו 3,000 נערים שיעמדו בתור למבחנים אבל לצערי, בשנת 99' 40% מתוך המועמדים שלנו התקבלו למשרד החינוך והשנה 36%. זה אומר שמבחינתנו יש בעיה כי החבר'ה המצויינים אכן מתקבלים, אבל כפי שהתבטאה אותה נערה בכיתה, נשארים שם הרבה חברים שלה שהם לא פחות טובים. הבעיה שלהם היא שהם לא מסוגלים לעמוד במסלול עיוני שמשרד החינוך דורש היום.

אני קוראת לכם בשם חבריי ללכת על מסלול מקביל. יש פה תשתית מצויינת ואני בטוחה שגם במקומות אחרים יש תשתית מצויינת, טכנולוגית, ואפשר ליצור מסלול מקביל למסלול העיוני.

זה לא תפקידה של הסוכנות?

לא. הקטע שלנו מסתיים ברגע שהם עוברים את המבחנים וזה עובר למינהלת. אנחנו מכינים את הנוער הזה שם לקראת העליה. משרד החינוך מעביר אלינו את התוצאות ואנחנו צריכים להתמודד בשטח עם כל מפחי הנפש, עם כל האכזבות ועם כל התשובות השליליות להורים.

כמה משרד הקליטה מסייע בעניין הזה?

הוא לא מסייע. משרד החינוך משלם הכל.

לכן אני קוראת לשבת ביחד ולהגיע למסלול מקביל שיכול להיות לעזר לכולנו.

זהו נושא שכבר עומד על השולחן הרבה שנים. אהרל'ה רוטשטיין ביקש להתייחס לנושא הקיצוצים בחינוך ההתיישבותי.

דיברתי על שדרות ושכחתי שמקצצים אותנו. אני רוצה לתת לכם כמה נתונים מאד מאד בסיסיים לגבי הקיצוצים ואני אעשה את זה בקיצור נמרץ. הקיצוץ במחזור י' במינהל יהיה עשרה מיליון שקל, וזה אומר שפעילויות מחזור י' בשנת תשס"א יקוצצו, גם השעות יקוצצו וזה אומר גם לגבי שכר עבודה.

יש במועצה האיזורית כמה קיבוצים ששייכים למר"צ. תגיד להם לבוא ולעשות הפגנה.

החלטת לזרות לי מלח על הפצעים.

למה לא? אם אנשי ההתיישבות במר"צ לא יילחמו, מי יילחם? המפד"ל תילחם?

אני מברך על האמירה הזאת.

אני מוכן להופיע בפני כל קיבוץ של הקיבוץ הארצי כאן במועצה האיזורית ולהסביר לו את זה, שאם הוא לא יעשה מאבק, אחרים לא יעשו את המאבק במקומו. השתיקות הפוליטיות האלה לא מועילות כי השתיקות הפוליטיות מולידות את כל הקיצוצים האלה. ההתיישבות יקרה לכולנו, זה לא שחלק אחד בתנועת ההתיישבות והחלק השני יישב בשילוב ידיים.

אני רוצה להציג כמה נתונים שצריכים להדאיג אותנו. אשתי היא הגזברית של נתיבות והיא עושה שם עבודה יפה מאד כגזברית, אבל אני רוצה שתדעו שסל הטיפוח שלנו, בגלל חישוב שאיננו צודק, מעמיד אותנו יחד עם רמת השרון. אני מציע לכם לבקר ברוחמה, בנחל עוז ובקיבוצים האלה, ואם מישהו מדבר על ציונות – אלה היו בעבר הציונות. אני מציע לבקר בהם לפני שנותנים יד להתמוטטות שלהם.

נציג מועצת התלמידים דיבר על מב"ר וכל כיתות הכוון. הלוואי והיו נותנים לי מב"ר וכיתות הכוון, הלוואי והיו נותנים לי את זה כי אז הייתי יודע לעשות עם זה מה שצריך. בכיתת מב"ר אחת שנותנים לי בשער הנגב, מהממוצע הארצי אני מוציא 50% זכאות מלאה לתעודת בגרות. תנו לי שתי כיתות מב"ר ואני אקפיץ בעוד 10% את כל הזכאות.

תודה רבה, חבר הכנסת גנדי, אתה רוצה לומר מילות סיכום?

אני לא חבר בוועדה ואתמול התחבטתי והתלבטתי לאיזה סיור משמונת הסיורים שיצאו היום מהכנסת אצטרף. אני נותן לעצמי ציון טוב מאד על כך שבחרתי את הבחירה הנכונה, מפני שעלו פה בעיות אבל בשבילי היה חשוב החלק שממלא את המצברים, שמראה לך את העשיה, שמראה לך את המשך העבודה שנעשית, גם כשיש בעיות. לראות פה את הקמפוס הזה שמשלב בתוכו את כל הגילים, את כל המגזרים של החינוך במקום אחד עם הסתייעות הדדית, עם תמיכה הדדית, זאת דוגמה לחיקוי במקומות אחרים בארץ. אמנם זה קל להגיד וקשה לבצע, אבל ראינו פה עשיה יפה.

היות ואינני שותף לבעיות הקבועות שעולות בוועדת החינוך, אני יוצא מפה עם הרגשה מצויינת לא על חצי הכוס המלאה אלא על שלושת רבעי הכוס המלאה שראינו היום. בטוחני שאם הייתי הולך לכל אחת מהוועדות האחרות, הייתי עד לוויכוחים ולצעקות. היום הזה היה בשבילי יום טוב ואני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה וליושב ראש המועצה האיזורית על החוויה שהיתה לי.

תודה. חבר הכנסת רובי ריבלין, בבקשה.

אני מאד מודה לכם על האירוח שארחתם אותנו כאן. הגענו לכאן לפני חג השבועות, שבו אנחנו מתפללים את תפילת הלל, אנחנו היהודים, ובתפילת הלל אנחנו מדברים גם על הושיעה נא וגם על הצליחה נא. אנחנו אומרים פעמיים הושיעה לפני שאנחנו אומרים הצליחה נא. אנחנו בערב שבועות הגענו להצליחה נא הראשון, אם כי אנחנו מבקשים גם את ההצליחה נא השני.

יש כאן מוסד חינוכי לתפארת שנתקל בבעיות כאלה ואחרות, שהן רק במובן של שיפור וחיוב. משני הצדדים נמצאות פריפריות. אנחנו באנו לנגב ואולי הגענו לאיזשהו מקום שבו מאופיינות כל הבעיות. מהצד השני של הכביש נמצאת שדרות, שהיא בבעיה לא פשוטה, בעיה בת חמישים שנה לעומת הבעיה שאנחנו נתקלים בה היום והרצון שלנו לחזק את הנושא הזה. בכל זאת, כאשר אתה רואה את הדשא של השכן מעבר הגדר ירוק יותר, פעמים רבות אתה לא צריך סכסוך לאומי או סכסוך עדתי כדי ליצור מתחים שאסור שיהיו.

צריך להביא לידי איזשהו שיתוף פעולה במובן שדיברתם בו, שיתוף במגמות מסוימות, חילופי תלמידים אבל כמובן שצריך קודם כל לטפל בהושיעה נא שם, כי ההושיעה נא שם הוא כבד. מוכרחים לומר שבכל שלושת הערים – שדרות, אופקים ונתיבות יש בעיות קשות ביותר אבל הן ממש בעיות קלות לעומת הבעיות שאנחנו נתקלים בהן אצל 120 אלף בדואים שנמצאים כאן, מהעבר המזרחי של המוסד הנפלא הזה. שם יש בעיות רבות ששייכות גם לעדה, גם לראיה שלהם את הפתרון של הנושא הבדואי בכל הקשור לדרך החיים של הבדואים, שהיתה במשך מאות שנים, והפיכת הבדואים ליושבי קבע. הרבה מתושבי ירושלים, שנחשבים לבני אל באלאד, לפני 400-500 שנה היו בדואים.

מלבד הבעיות האלה יש בעיות חמורות ביותר של חינוך מיוחד, גם בגלל נישואים בתוך המשפחות הבדואיות. אי אפשר להתעלם מזה והבעיות האלה צריכות להיפתר. אני יודע שהשנה או בשנה הקודמת כבר נבנו יותר כיתות, אם כי אני חושב שנושאים עליהם התחייבו הממשלות כולן, אנחנו עדיין מתעכבים בהם. אנחנו באמת צריכים להיות לכם לפה, לא לנוח ולא לשקוט עד אשר נשיג שיוויון. יש לנו גם בעיות אחרות, בעיות של שלום, אבל קודם כל אנחנו צריכים לדאוג לשיוויון והממשלות ידאגו לשלום.

באמת באתי הנה וראיתי במו עיניי ואנחנו נעביר עוד היום אחר הצהריים את הגיגנו ואת התרשמותנו למליאת הכנסת ונמשיך בעבודתנו.

לסטודנטים, זה תמיד טוב להיות נבחר חדש ונבחר חדש שלא יודע להתריס, מי ישים לב אליו? נבחר חדש שיברך לא שווה שום דבר. אני יודע שמקבלים אותך בתקשורת רק כשאתה כסאח, אבל אנחנו בעבודה שלנו בכנסת מטפלים קודם כל בבעיות של הושיעה נא ואחר כך נטפל בהצליחה נא. טיפלנו בסטודנטים והם לא מהאומללים ביותר. אני מכיר סטודנטים שעבדו לא פחות קשה, עבדו בשלוש עבודות, גידלו משפחה והצליחו בחיים ברוך השם. זה שהם הגיעו לכנסת זה רק כי בסוף נמאס להם מדברים אחרים, אבל הם הצליחו להגשים את עצמם בצורה נפלאה והם עבדו קשה מאד.

המצב של הסטודנטים עכשיו מצריך התייחסות והוועדה בראשות זבולון, אם מתוך מאה ישיבות היא עסקה בעשר מתוכן בסטודנטים, אתה לא יודע כמה זה הרבה. אם היית בא לשם ושומע, היית יוצא בוכה ושואל אותנו איך הקדשתם עשר ישיבות לסטודנטים בשעה שהייתם צריכים להקדיש את כל הישיבות לאותם אלה שלא נמצאים במקום שבו אפשר בכלל ללמוד. ביקרת פעם בפזורה הבדואית?

תודה רבה לחבריי, לחבר הכנסת רחבעם זאבי ולחבר הכנסת ראובן ריבלין. תשובות לגיגי אני אתן על ידי כך שאני אשלח אליו את החלטות ועדת החינוך והתרבות, שעסקו בנושא שכר הלימוד. בתום הישיבה תיגש למנהלת הוועדה, תמסור לה את שמך ואת כתובתך ואני כבר מבקש ממנה כאן, קבל עם ועדה, לשלוח לך את ההחלטות.

את דבריי אני אביא לידי ביטוי בהחלטות הוועדה שהתקבלו על דעת שלושתנו.

1. ועדת החינוך והתרבות בביקורה בנגב התרשמה מאד מאיכותם של מוסדות החינוך ההתיישבותיים בקרית החינוך שער הנגב, בית הספר היסודי, בית החינוך המשותף התיכוני והמכללה האקדמית.

2. הוועדה סבורה שיש לחזק ולטפח את מערכת החינוך ההתיישבותית בפריפריה ואת יחסי הגומלין והשיתוף שלה עם עיירות הפיתוח כדי לענות על צרכים לאומיים של פיזור האוכלוסיה וחיזוקה של ההתיישבות כמו גם חיזוקן של עיירות הפיתוח. הוועדה קוראת למשרד החינוך לשמור על מעמדו המיוחד של החינוך ההתיישבותי ולא לקצץ בו מעבר לשינויים היחסיים בתקציב המשרד.

3. הוועדה סבורה שיש לשקול את סוגיית הקצאת משאבי המועצה להשכלה גבוהה למכללות בפריפריה, כדי לעודד קבלת סטודנטים מעיירות פיתוח, שיש להשקיע בהם יותר מהעלות הממוצעת של סטודנט במרכז הארץ.

4. הוועדה התרשמה שפתרונות מערכת החינוך הבלתי פורמלית אינם הולמים את הצרכים ועל המשרד לשקוד על מענה תקציבי ראוי שיאפשר לתלמיד בפריפריה שיוויון הזדמנויות, כפי שיש לתלמיד בעיר.

5. הוועדה קובעת כי הפער בחינוך הבדואי מחייב ביצוע עקבי של תכנית החומש
(דוח כץ), והיא תעקוב שמשרד החינוך יישם את הדוח ויצמצם את הפער.

6. הוועדה מבקשת להודות על קבלת הפנים והאירוח ומברכת את המועצה האיזורית שער הנגב ואת העומד בראשה ואת ראשי מערכת החינוך באיזור על שהשכילו לאחד תחת קורת גג אחת את כל מוסדות החינוך, דבר שנתן להם ייחודיות מוצלחת הראויה לחיקוי.

לסיום אני מבקש להעניק לראש המועצה האיזורית את שי הכנסת ושוב להודות על האירוח. הישיבה נעולה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:40.