פרוטוקולים/ועדת חינוך/591

8
ועדת החינוך והתרבות
24/05/2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/591
ירושלים, י' בסיון, תש"ס
13 ביוני, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מספר 97
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ד', י"ט באייר התש"ס, 24/05/2000, בשעה 09:07

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
מוחמד כנעאן
שמואל הלפרט
יהודית נאות

משרד החינוך:
איציק כהן – סמנכ"ל וראש המינהל הפדגוגי
עודד כהן – סמנכ"ל וראש מינהל חברה ונוער
דורון מור – מנהל מחוז הצפון
משה דקלו – מנהל אגף הבחינות
יעל פרבר

יונה פריטל – ראש מח' חינוך של התק"ם
רובי ריבלין

היערכות מערכת החינוך בצפון

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך
והתרבות של הכנסת, בעניין היערכות מערכת החינוך בקו גבול לבנון. אני מבקש להודות גם לחברת הכנסת פרופסור יהודית נאות, שהציעה אתמול את ההצעה; גם להודות למנהלת הוועדה, שנערכה בזמן קצר; וגם להודות לאנשי משרד החינוך והתרבות - בראש ובראשונה לד"ר דורון מור, שבא מהצפון, כדי להיות איתנו, לעודד כהן, שעכשיו יקבל את פרס המשתתף המתמיד, בוועדה ולאיציק כהן, סמנכ"ל וראש המינהל הפדגוגי.

רבותיי, כולנו מבינים שהמצב הביטחוני בצפון, יש לו השלכה מיידית וישירה כלפי תלמידים, כלפי מורים וכלפי הורים; ואני חושב שתפקידה של ועדת החינוך, כמו של משרד החינוך, זה כרגע לבודד את כל העניינים הפוליטיים ואת הדעות השונות. אני רוצה לפתוח בשורה של שאלות, שלגבי חלקן אמרתי אתמול לגברת יעל פרבר, שאלה הנושאים שאני מבקש להתייחס אליהם. אני רוצה שתרשמו אותם לעצמכם.

ראשית כל, הנסיגה הייתה ידועה מראש. יש החלטת ממשלה, כמדומני מלפני חודשיים או שלושה, שבה הממשלה הודיעה שהיא נסוגה חד-צדדית מלבנון, בלי שום קשר להסדר; וגם הודעה מתאימה נמסרה על ידי שר החוץ, מר דוד לוי, לאו"ם, מלבד העניין שראש הממשלה, מר אהוד ברק, התחייב וכדומה. אני מבקש לדעת האם מאז שהממשלה החליטה, האם התקיימו דיונים במשרד החינוך? האם המשרד נערך? באיזה דרג הוא נערך? ומה היו ההחלטות העיקריות?. האם הוקצו תקציבים לעניין הזה, או שמא ההיערכות התחילה, חס וחלילה, אתמול או שלשום? זו שאלה ראשונה - כי לכאורה, היה צריך כאן לעשות איזו שהיא עבודת מטה מסודרת, עם תיקים, והרי לצערי מערכת החינוך מתורגלת לבעיות שיש בצפון. אנחנו ניסינו, דרך אגב, למצוא – לצערי ללא הצלחה – את הפרוטוקולים של הוועדה מתקופות קודמות, כמו מבצע של"ג, שהיה פחות או יותר באותה עונה, ב5- ביוני, או 6 ביוני. זו בדיוק אותה עונה, ולפעמים אין צריכים להמציא את הגלגל – אבל לצערי, שוב, מפאת קוצר הזמן-

עוד הערה אחת לפרוטוקול – אנחנו הזמנו גם אנשים מהצפון, אבל לאור ההודעה שהלימודים מתחדשים, העדפנו שהם יישארו בצפון וילמדו, ואנחנו נקיים את זה כאן, במתכונת הצנועה.

שאלה שנייה, לגבי הבגרות. אמנם הודעת משרד החינוך לפנינו – אני מברך עליה, שהמשרד נערך, אבל שוב, הייתי שמח לו כל זה היה קצת קודם. אני מקווה שזה בא בעקבות דיונים שמבינים את המשמעויות, כגון, אני מבקש לדעת אם זה מתואם עם הוועדה האוניברסיטאית, לתת ציון בבגרות על סמך ציון מגן ולא על סמך בחינה. שאלה שניה – תכף אני אגיד גם על סמך מה – תלמיד שעשה את בחינת המגן ידע שיש לו בחינת בגרות. הוא לא שם את יהבו רק על ציון המגן. עכשיו, לאור הנסיבות, אומרים לו: שמע, אתה יכול לוותר על הבחינה, ותקבל ציון סופי כציון המגן; וגם אומרים לו: שמע, אתה יכול ללכת לעשות את הבחינה במרכז בחינות גמיש, ביום הבחינה, כשכל תלמידי ישראל נבחנים - ואני גם אתן לך עוד 25% מהזמן. אבל, אני מקווה שבין אנשי החינוך שיושבים כאן יש הבנה שאינו דומה תלמיד שעכשיו נשלף מהמקלט בקיבוץ דפנה, שנוסע עכשיו, בנסיעה, לעשות את הבחינה בתקשורת, בראש פינה, לתלמיד מרמת אביב ג', שיוצא מהבית וחוצה את הכביש. הראש של שניהם הוא ראש שונה לחלוטין. מהתלמיד ההוא, או מהתלמידה מקיבוץ דפנה פשוט נמנעה היכולת ללמוד – אין תנאים במקלטים ללמוד.

זאת לא רק הבחינה. זה הלימוד לפני הבחינה.

זה הימים האחרונים האלה, שהם ההתרגשות
וכדומה. האם נשקלה אפשרות שאותם תלמידים שצריכים לעשות את הבחינות בימים אלה – נצא מנקודת הנחה, שהיום הצפון חוזר לשיגרה, אבל נגיד שהבחינות בשבועיים הקרובים, שפסיכולוגים יגידו שזו תקופת ההתרגשות שצריך להירגע – עוד שבועיים, דינם כמו כל תלמיד. האם בבחינות האלה, של השבועיים הקרובים – ובשבועיים הקרובים יש בחינות קריטיות – אזרחות, ביולוגיה, אנגלית; אלו מקצועות בסיסיים, המוניים - האם נשקלה אפשרות שאותם תלמידים יוכלו להיבחן באופן אחר – או בבחינות בעל פה, או יעשו בעבורם מועד מיוחד – כל מה שאני אומר, תצאו מתוך נקודת הנחה שאני מודע לקשיים, ויש קשיים עצומים מאחורי כל מה שאני אומר – אני שואל אם זה נשקל – אני נוקט לשון זהירה. אין פה עיתונאים, ואנחנו יכולים לדבר בלשון אמיתית כרגע, לראות את טובת תלמידי הצפון לנגד עינינו. האם גם נשקל שהם כן ייבחנו במועד של כל תלמידי ישראל, ויינתן להם פקטור, מבלי שהדבר יפורסם. כלומר, ההודעה של משרד החינוך – אני אתמול דיברתי בכנסת, ששעות כאלה, שעות של אחדות – אני לא נכנס כרגע למחלוקות פומביות, ולכן ברכתי עליה, אבל היא עדיין חסרה – עדיין יש בעיות. אתמול כידוע, מעל במת הכנסת, הודעתי שאנחנו פותחים פה קו פתוח לתלמידים, להורים ולמשלוח פקסים. אחת הפניות שקיבלתי היא פנייה מתלמידה מקיבוץ כפר סולד – דווקא לא מדפנה, אינני יודע למה נכנס לי דפנה לראש. אהה, היא לומדת ב"הר וגיא" שבקיבוץ דפנה. דיברתי איתה, וגם הבוקר דיברתי איתה – תפסתי אותה בדרך, כששלפו אותה מהמקלט. המועצה האזורית שלפה אותה לעשות את הבחינה בראש פינה. אז דיברתי איתה, וכבר עשיתי משאל עם בין התלמידים באוטובוס - אזי יש לי מדגם של כיתה שנוסעת להיבחן. הראש שלהם, קודם כל, לא בבחינה. שאלתי אותם: מה אתם בעצם מבקשים? הם מבולבלים לחלוטין - הם אינם יודעים מה לבקש. זה ברור שהיא אמרה: שמע, הבחינה שלי היום היא לא אותה בחינה שהייתי עושה בימים כתיקונם. היא גם באה לסביבה זרה וכדומה. היא מאד מעריכה את הדבר הזה. שאלתי אותה, אז למה את נבחנת? הרי הציעו לך אפשרות שלא להיבחן. קודם כל היא אמרה שהם לא קיבלו הודעה ברורה – האם ההודעה הגיעה לבתי הספר כבר אתמול, או לא הגיעה? באיזו צורה זה הגיע? או שזה רק הודעה לעיתונות? כלומר, אני חש כאן מבוכה. כולנו יודעים מה המשמעות של בחינות הבגרות.

הנושא הבא, זה הנושא של שפ"י - שירות פסיכולוגי ייעוצי. כולנו מודעים שטראומה כזאת יש לה השלכות קשות וחריפות – שוב מניסיונות קודמים – אני מבקש לדעת איך המשרד נערך, כמה פסיכולוגים מוסיפים, מה קורה בתחום הזה, שהוא תחום קריטי, להחזיר תלמידים, האם גם מערך הביקור הסדיר יתוגבר, כי תלמידים עכשיו נעלמים. נסעו. מי יעקוב אחריהם, יחסרו תלמידים שבוע ימים, האם ניתנו הנחיות לבתי הספר – נעלם תלמיד ואינו חוזר שבוע ימים. האם מחפשים אותו? האם אין מחפשים אותו? יש מעקב? אין מעקב? אנחנו יודעים מי התלמידים המועדים לנשור ממערכת החינוך בתקופה כזאת.

הנושא הבא הוא המורים. גם מורים נטשו את קו הצפון. איך מבטיחים שהם חוזרים? מישהו עוקב אחריהם? מה יקרה עם מורים בשנה הבאה? כבר היום יש לנו בעיות של מחסור. כשפתחנו את שנת הלימודים בספטמבר בקריית שמונה, למדנו שיש שם בעיה של מחסור. האם שוקלים להיטיב את התמריצים לתקופה מסוימת מוגבלת? איך מגבירים את כושר האחיזה של המורים בקריית שמונה? הם דמויות המפתח עכשיו. מורה שהוא בעצמו חושש, מה עם שפ"י למורים? האם שקלו טיפול באוכלוסיית המורים? – כל מורה גם היא אימא לילדים, ויש לה החרדות והדאגות.

יפה – מצאו לי את פרוטוקול ועדת החינוך מ7.6.82-. תכף נראה מה זה. תודה. כל הכבוד. אני רואה שמר שמואלי היה המנכ"ל, מר פנחס גולדשטיין היה סגן השר, ויושבת הראש הייתה הגברת אורה נמיר.

הנושא הבא הוא נושא המיקלוט הפיסי. האם המקלטים ערוכים? האם יש מספיק לאורך כל הקו? האם יש בעיות? – אנחנו רוצים לדעת את האמת, גם אם היא קשה. איפה חסר? האם זה מוכן לשהייה ארוכה? לא מוכן? תמיד היו הבעיות של השהייה הארוכה. האם יש ערכות לימודים למקלטים? וכדומה.

הנושא הבא הוא נושא הקיץ. קודם כל, אני מבין שהפסידו ימי לימודים, אמנם לא הרבה – האם שוקלים להאריך שם את שנת הלימודים בשבוע נוסף? שוב, כדי להגביר את האחיזה, כדי לאפשר לפסיכולוגים לטפל יותר וכדומה. האם מתוכננות פעולות קיץ מיוחדות, במימון מיוחד, לצורך הפגה, לצורך רגיעה, לצורך שלוות הנפש? תלמידים עברו טראומה קשה. מה מדיניות המשרד לגבי נטישת התלמידים. כלומר, האם משרד החינוך אומר לתלמידים: חיזרו ללמוד בקריית שמונה? האם המשרד אומר להם: המתינו במקומותיכם, עד שיהיה שקט? האם המשרד בכלל אומר? בתקופת אי ודאות, אני חושב שהורים, תלמידים ומורים מצפים שמישהו יציע להם משהו. שיהיה להם עוגן, כתף – מה מערכת החינוך אומרת לתלמידים? זה דבר חשוב.

דבר נוסף הוא כל התחום שמר עודד כהן מופקד עליו, כלומר: כל מערכת החינוך הבלתי פורמלית; אם כי, גם הקיץ שייך; עבודה במקלטים, עבודה בשעות אחר הצהרים, יש חרדה, ילדים לבד אחר הצהרים, תנועות הנוער, מתנ"סים, כל המערכת שהיא חינוך משלים של אחר הצהרים.

הממשלה אישרה תכנית לסיוע לצפון לפני שבועיים-שלושה, מיליארד ושש מאות מיליוני שקלים חדשים. מה החלק של החינוך, ולמה זה מיועד?

כמעט כיסית את כל הנקודות שאני רשמתי
לעצמי. אני רשמתי לעצמי – וזו גם הייתה ההתייחסות שלי – שבחינות הבגרות שם, צריך לראות אותן כמו מועד ב' באוניברסיטאות. יש מועד ב'. חייל יצא למילואים, סטודנט – יש לו מועד ב'. צריך לחשוב בהקשר של הצבא, ולכן אני הייתי רוצה לראות את זה. ההרגשה היא שגם אם רק היושב ראש, מר זבולון אורלב, ואנוכי נמצאים פה, יש תחושה מאד ברורה וגם הרבה מאד טלפונים, זה לא משנה דעות פוליטיות לכאן או לכאן, שבנושא הצפון וההיערכות יהיה שינוי סדר עדיפות לאומי מבחינת הקצאת משאבים, וזה שינוי בסדר עדיפות כלפיהם, שמן המניין. זאת אומרת שיש סיבה נכונה לשנות אמות מידה, ואני חושבת שלכן ועדת החינוך צריכה לדון בזה, משום שאני חושבת שצריך לשנות את אמות המידה כלפיהם. לגבי הבגרות, אזי נכון, זה יעלה עוד כסף - להכין עוד מערך בחינות בגרות. הבעיה שלהם נובעת לא מהשאלה באיזה מקלט הם עושים את הבחינה. ההכנה – אתה לא הולך לבחינה, אין לך ראש צלול – צריך לאפשר מועד ב' פה. לא כולם יוצאים עם ציוני מגן טובים. הרי זו גם אחת הסיבות שאינני מסכימה לבטל בחינות בגרות חיצוניות, ואינני רוצה שיכניסו בדלת האחורית את השיטה הזאת. אני חושבת שצריך להיות מועד ב', ואני רוצה לדעת איך אנחנו יכולים לעזור, וכמה זה יעלה, והאם אפשר לבצע.

דבר נוסף, מעונות יום – אין זה קשור אלינו, לצערי. והדבר השלישי, שרק רציתי להעיר, איך נערכים לילדי צד"ל – צבא דרום לבנון.

יפה. שאלה בשוליים – טלוויזיה חינוכית, אם אפשר יהיה להתייחס במילה או שתיים. דרך אגב, בפרוטוקול של 7.6.82, שזה בעצם יום אחרי פתיחת המלחמה, מר אליעזר שמואלי אומר כך – אני אקריא את כל דבריו. אני חושב שזה קצר ומבהיר את העניין:

"מונה מטה מיוחד על ידי השר. המנכ"ל עומד בראשו. מרגע שידענו על התחלת המלחמה בצפון, הפעלנו נהלים שהם, למעשה קבועים מראש, במערכת החינוך. יש דרגות שונות של כוננות. אתמול, על פי הוראת הצבא, נכנסנו לכוננות ב', ומיד הודעתי שאני מזמן את הקבוצה, שלצורך העיתונות קוראים לה "מטה". יושבים בקבוצה הזאת אנשים המופקדים על תקציב המשרד, משום שבימי חירום, הפעלה תקציבית שונה מאשר בימים רגילים – זה מה שאת אמרת – אנו זקוקים לכסף מזומן, דרושים תקציבים החורגים מסעיפים רגילים של התקציב, לכן, יושבים במטה הממונה על התקציבים שלנו, הממונה על אגף החשבות. במטה יושבים גם יושב ראש שפ"י, יושב ראש הטלוויזיה הלימודית, מנהל אגף התרבות, מנהל אגף הנוער, סגל המנכ"ל המופקד על ענייני ביטחון ובטיחות. הקבוצה עומדת בקשר עם אנשי הצבא. ההחלטה לא לקיים לימודים היא של הצבא. הבוקר קיבלנו הודעה שיש להניח שממחר ייפתחו בתי הספר מבירנית מערבית, כך שנהריה, שלומי ויתר הישובים, יתחילו בלימודים רגילים. יש להניח שמחר יימשכו הפעילויות החינוכיות במקלטים, מבירנית מזרחה. מחר שר החינוך ואני נבקר במקלטים בקו העימות, מקריית שמונה ועד שלומי. הורינו לטלוויזיה הלימודית להפעיל את תכנית החירום שלה, המוכנה מראש. החל מאתמול בבוקר, הטלוויזיה הלימודית אינה מקיימת את המשדרים הרגילים, אלא משדרי העשרה ובידור, שמכוונים בעיקר לילדים במקלטים."

מר פנחס גולדשטיין שואל, האם התכניות בטלוויזיה הלימודית הם בצבע או בשחור-לבן. אליעזר שמואלי – תשמעו תשובת מנכ"ל: "איננו משדרים בצבע. התכניות מצולמות בשחור-לבן. בטלוויזיה יש קבוצה שמטפלת בנושאים חינוכיים. משתדלים לא להעמיס שידורים רגילים, אלא להגיש סרטים קלים, תכניות בידור ושידורים חוזרים של תכניות אהובות על הילדים. אגף התרבות מארגן מסע של אמנים, שוכר מוניות, מגייס אמנים ושולח אותם" – זה בתקופה עוד שאגף התרבות היה במשרד החינוך – "יש היענות יפה מאד מצד אמנות, יש תגובות יפות מן השטח. במסגרת עבודת אגף הנוער, למעשה גייסנו את כל אגף הנוער לעבוד בצפון. כמעט בכל מקלט יש מדריך של אגף הנוער, או חיילת שפועלת במסגרת אגף הנוער" – דרך אגב, בתי, שהיא מורה חיילת של אגף תרבות תורנית, נשלפה ביום שני מיקנעם ומשרתת עכשיו שם במקלטים. אני יכול להעיד שעושים את זה גם הפעם. האימא שלה פוחדת, אבל הבת שלי בצפון. "תפקידם לנסות להפעיל את הילדים, כדי להקל על ההורים. הפעילות הזאת נכנסה להילוך גבוה. בקריית שמונה התעוררה בעיה של טיפול בבעיות חוזרות של חרדות" – תראו איך העולם לא השתנה – "שהתעוררו אצל ילדים אחרי ההפגזות הראשונות, היו ילדים שנזקקו לטיפול פסיכולוגי, פתחנו מרכז פסיכולוגי בקריית שמונה" – עכשיו אתה רואה מתי נפתח המרכז ההוא? "הזעקנו את המרכז על ידי פסיכולוגים מהדרום. המרכז בא לעזרת הורים וילדים שזקוקים להדרכה. הכוונה היא להרגיע את הילדים, כפי שפסיכולוגים יודעים לעשות. התבקשנו על ידי מנהל בית הספר המקיף בקריית שמונה, למרות מצב החירום ותנאי המצוקה שהילדים נתונים בהם, לקיים את בחינות הבגרות בבית הספר התיכון המקיף במועדן. הוא עמד על כך בתוקף. הוא רואה בכך מבחן בגרות שלו." – זה מר צבי צמרת – "התייעצתי עם חבריי, שקלתי את העניין ונעניתי לבקשת מנהל בית הספר." – אני, דרך אגב, זוכר את השיחות שלי איתו. אני הייתי מנהל לשכת השר, דרך אגב, באותה תקופה. – "אשר לבחינות הבגרות, בחינות הבגרות היו צריכות להתקיים בכל בית ספר בצפון. ההנחיות שלנו היו, כל מקום שאין מתקיימים לימודים" – תקשיבו עכשיו למה שהציע וגם אני ביקשתי – "לא יתקיימו בו בחינות בגרות. בחינות הבגרות למוסדות אלה יתקיימו על פי הצרכים הייחודיים, בנפרד, במתואם, לאחר גמר המלחמה." – אם עבר המועד של הבחינה, יש מועד חדש. אני אומר לשקול. אנחנו כרגע שואלים, האם אפשר לשקול ברצינות – "מסרתי על הפעילות שלנו, אתמול, אמש והיום השכם בבוקר. אנו נתונים כרגע גם בשיקולים בדבר הטיפול במערכת, אם חס וחלילה תימשך המלחמה הזו." וכולי וכולי.

גברת אורה נמיר כל הזמן שואלת רק על הטלוויזיה החינוכית. מר יהודה פרח, שהיה מפקח במשרד החינוך, מדבר על להעביר ילדים מהצפון לכל הארץ. או קיי, אזי גם את השלב הפיקנטי גמרנו.

זה נורא נחמד.

בוקר טוב. אני אתן איזה שהיא סקירה כללית
לגבי היערכות המטה במסגרת של דיונים קודמים שנעשו. אחר כך חברים, כמובן, ישלימו. כפי שגברת יהודית נאות אמרה, לא אתמול ולא שלשום אנחנו החלטנו שקו העימות הוא נושא שנטפל בו ברצינות רבה, במסגרת של שינוי סדרי עדיפויות והקצאת משאבים נוספים – זה נעשה כבר לפני מספר חודשים. ההיערכות ודיונים מקצועיים שהתקיימו במשרד, השהייה שלנו בשטח, הפגישות המסיביות שקיימנו בישובים עצמם, סיורים שנתקיימו על ידי גורמים שונים של המשרד, פגישות שקיימנו במטה, הקו הפתוח והדלת הפתוחה של כולנו, בראש ובראשונה, כמובן, במחוזות, אבל גם במטה, בפני כל גורם שהוא. הנוכחות של המשרד היא נוכחות מסיבית למשך תקופה ממושכת, ואנחנו גם אתמול היינו במעלה יוסף ובשבוע שעבר, וגם השר כמובן הגיע. גם ההצעות להחלטת הממשלה שהגשנו, אלה הצעות-

אני אתמול הייתי שם שבע שעות – כל מה
שראיתי זה היה פטה מורגנה, בנושא מערכת החינוך. ההורים, המורים, ראשי העדה, ראש העיר, סגן ראש העיר. כנראה שכל מה שהם אמרו לי זה חלום שחלמתי.

השמע בבקשה קודם מה הם אמרו, ואז נוכל
להתייחס לעניין.

הבה ניתן לו להגיד 4 משפטים, ורק כל
משפט חמישי נפסיק אותו.

בסדר. באחד הקיבוצים הייתם, והקיבוצים
מסודרים, אני יודע, יש להם מקלטים וגם באזעקות המורים יורדים למקלטים יחד עם הילדים. מה אתה מדבר? בקריית שמונה אנשים אינם יודעים מה לעשות. הם אומרים: אם זה יימשך חודש, תעבירו אותנו למחנה פילון, תעבירו אותנו לאיזה שהוא מקום אחר, ילדים יושבים מבוהלים, יש להם בחינות. יש כאלה שאומרים: אנחנו רוצים לעשות, יש כאלה.. ראשי העדה אינם יודעים, ראש העיר וסגנו אינם יודעים מה לעשות.

מפני כבודך לא הפסקתי אותך, ומפני
שאתמול ביקרת – אני ראיתי שהגעת אתמול בסערת רוח לכנסת. אני מודה לך שאתה משתתף ומביא לנו את התמונה.

אין לי כל ספק שמה שהוא אומר, הוא מאמין
בזה. רק אני אומר לך שהתמונה כנראה
איננה מתאימה לכל המקומות.

תכף נדבר על הפערים האלה.

מר רובי ריבלין, לפני כניסתך נשאלנו מספר
שאלות, והתשובות שלי מנותבות לכיוון השאלות שנשאלתי. אזי אולי השאלות לא היו טובות, ואולי התשובות שלי עדיין אינן טובות. שאלו אותי לגבי ההיערכות של המשרד. מה שאמרתי, זה שההצעות שגיבשנו להחלטת הממשלה שנתקבלה ב17- בחודש, אלה החלטות שגיבשנו אותם עם הישובים עצמם, במסגרת הסיורים, במסגרת הפגישות, כדי לדעת מה הצרכים – איני מדבר על מה שקרה אתמול, שלשום. התבקשתי להתייחס להחלטות הממשלה. מה החלטות הממשלה אומרות מבחינת המשרד? קודם כל, במסגרת של הפעלת יום חינוך ארוך בישובים האלה - היא מסובכת, בייחוד אם מדובר במועצות אזוריות, אם מדובר בישובים מרוחקים, יש בעיה של הסעות וכל מה שקשור בכך. אנחנו החלטנו שאנחנו נעמיד תקציב נוסף, כדי לאפשר הפעלה של יום חינוך ארוך בכל קו העימות, במתכונות הפעלה שונות, שיותאמו לכל אחד ואחד מהישובים בנפרד.

ההרגשה שלי, שצריך לחסוך בילדים בכבישים.

נכון. זה בדיוק מה שהנחה אותנו. זה אומר
שאם במעלה יוסף, שהיינו שם אתמול, נפגשנו עם תלמידים ועם מורים, שפתחו במושב חוסן ובמקומות אחרים מרכזי למידה ישוביים, כדי שיקיימו את יום חינוך ארוך בישוב עצמו ולא יקיימו אותו במסגרת של בית הספר. זו מתכונת הפעלה לגיטימית. אנחנו נאשר אותה ונתקצב תקציב נוסף. אם מדובר במסגרות של פנימיות יום, שעונות על הצרכים בצורה יותר טובה מכפי שנעשה במסגרת של יום חינוך ארוך במתכונת רגילה, נעשה את זה גם כן. אם רוצים לשלב "קרב" – הפעילות של "קרב" והמימון של השעות הנוספות ל"קרב" ייעשה בנוסף להפעלה של יום לימודים ארוך. זאת אומרת, אנחנו לא מנכים את השעות ואת התקציבים שאנחנו נותנים ל"קרב" אלא זה ייעשה בנוסף. נתתי דוגמאות של הפעלות שונות של יום לימודים ארוך, במתכונות שתותאמנה לישובים עצמם. אנחנו נפעיל שם יום לימודים ארוך, לבני הגילים 3-6. זה המקום היחידי ששם אנחנו מפעילים את יום חינוך ארוך גם בגני הילדים, ואנחנו מדברים על שנת הלימודים – החלטת הממשלה מדברת על תשס"א-תשס"ב. מדובר פה בתיקצוב הקודם של 5 מיליון-

אינני מבין, כל האזור חל עליו כבר חוק
חינוך חינם לבני הגילים 3 ומעלה.

נכון. אנחנו מדברים על חוק חינוך חינם
לבני הגילים 3-4 וגם יום חינוך ארוך.

שני הדברים האלה חלים שם.

לא. יום חינוך ארוך אנחנו מתחילים רק בבתי
הספר היסודיים ובשלוש מאות גני ילדים, מפוזרים במקומות שונים, כניסוי. פה אנחנו מפעילים את יום חינוך ארוך בכל גני הילדים. בכל מדינת ישראל מפעילים רק ב300- גנים, כניסוי, במשך שנתיים. פה אנחנו נכנסים-

לא כל קו העימות יש לו בני הגילים 3-4
חינם?

התשובה כן. אבל אני עוד פעם מדגיש. חוק
חינוך חובה חינם יש לכל ישובי קו העימות, גם בתש"ס, לבני הגילים 3-4. מה אנחנו מוסיפים בתשס"א – יום חינוך ארוך.

האם יום חינוך ארוך אינו חל בכל קו העימות?

לא בגני הילדים.

לא בגני הילדים?

לא. ודאי שלא. כפי שאתה יודע, אנחנו
מפעילים יום חינוך ארוך אך ורק בשלוש מאות
גני ילדים במדינת ישראל.

אני יודע, אבל לפי מיטב זכרוני, יום חינוך
ארוך חל בקו העימות.

אני מדבר על גני ילדים. אני מדבר רק על גני
ילדים. הזכרתי את "קרב" במסגרת תקציב נוסף שאנחנו ניתן, של 3 מיליוני שקלים. אנחנו מעמידים סכום של 10 מיליוני שקלים לשנה, בתשס"א ובתשס"ב, כדי להפעיל שם פרויקטים להגדלת שיעור הזכאים לשעות תגבור כאלה ואחרות בחטיבה העליונה. כפי שכולנו יודעים, שיעורים מתבטלים, יש בעיות של היעדרויות כלליות - אזי אנחנו ניתן פה תקציב של 10 מיליונים, ובנוסף לזה נגייס לפי הערכתי תקציב נוסף מתורמים שיש כבר איזו שהיא התחייבות שלהם. מר עודד כהן יפרט אחר כך לגבי קייטנות קיץ. אנחנו נקיים שם קייטנות קיץ במשך שלושה שבועות. אנחנו מקיימים חודש לימודים נוסף בגני הילדים, זאת אומרת, לא נסיים ב30- ביוני, אלא נאריך את-

רק בגני הילדים?

רק בגני הילדים. זה במסגרת החלטות
ממשלה שאושרו כבר. נגדיל את המיכסה של
הפסיכולוגים ב20- פסיכולוגים נוספים.

כלומר, תלמידים שאיבדו ימי לימודים –
איבדו. אני שואל.

אנחנו מוכנים לשקול, ואני רושם לפני את
ההצעה.

אולי גם צריך ילד עם הוריו,
בחופשה רשמית כשאין לימודים, קצת לצאת לנפוש מהמתח. כי אם יש לימודים, אזי אף הורה אינו רוצה שילדו יפסיד לימודים.

אני מדבר על עוד שבוע, שבועיים. מאידך
גיסא, את צריכה להבין, שזאת אינה בעיה רק של הפסד הלימודים. בית הספר זה הצד היציב, העוגן היציב, שבו יש הפסיכולוג והמורה, החלק שמחזיר אותו לשיגרה - ובלי זה, הוא לומד כמה ימים וכבר יוצא לחופשה.

אתה צודק. להחזיר להם עוד שבוע
לימודים.

הוא נשאר תלוש כזה, באוויר.

את זה צריך לשקול באמת.

יש עוד דבר אחד, שאתה צריך לתת לנו תשובה
אם הדבר הזה נשקל ונלקח בחשבון. כשאתה מדבר על יום לימודים ארוך, התשתית הפיסית היא חשובה ביותר. אם אתה מכניס מישהו למקום שבו הוא לא יכול לחיות, ואתה שם אותו ביום לימודים ארוך, אינך משיג שום מטרה. זאת אומרת, האם האמירה שבאמת אנחנו הולכים ליום לימודים ארוך, וגם בגני הילדים התכנית תהיה מורחבת ליום לימודים ארוך – האם באמת בכל המקומות בקו העימות יש תשתיות פיסיות, שמאפשרות את הביצוע הזה?

אנחנו החזרנו את הקיצוץ שניתן בזמנו על פי
החלטת הממשלה, של 19 מיליון שקלים
ל"מוחזקות", מה שהיה פעם.

האם כולם יודעים מה זה "מוחזקות"?

לצערי, לא.

"מוחזקות" זה תקציב נוסף לבתי הספר
העל-יסודיים, חטיבות עליונות, באזורי
עדיפות א'. זה פטנט כזה, מתקופת הביניים.

הזכרתי קודם תוספת של 20 פסיכולוגים. ישנו
אותו מרכז בקריית שמונה, מרכז היערכות לשעת חירום – החברים יפרטו אחר כך. אנחנו מגבירים שם את פעולות ההדרכה, המחקר והתמיכה של אותו צוות של מרכז החירום שקיים בקריית שמונה, בחצי מיליון שקלים נוספים בכל שנה. אפרופו שיפור תשתיות - נקצה מיליון שקלים בשנה, במשך שלוש שנים, להתקנת מערכות מיזוג אוויר.

מיליון שקלים לשנה. למי? לכל אחד, או סך כל
הסכום?

מיליון שקלים. השאלה אם זה יספיק או
לא יספיק. מה הדרישה? עשיתם סקר?

כן. יש לנו סקר מדוקדק. אולי מר דורון מור
יוכל לפרט אחר כך.

אם מיליון שקלים מספיקים, זה מצויין.
אם זה לא מספיק – צריך להוסיף.

גם בהחלטות הקודמות של השנתיים
האחרונות, כבר התחלנו בהתקנת מיזוג אוויר. למשל, קריית שמונה כולה ממוזגת. אבל מר דורון מור באמת ירחיב.

גם גני הילדים? לא כולם היו ברשותכם.

לא. רק בתי הספר.

אתמול הייתי בגן ילדים אחד. לי היה קשה
יותר מחצי שעה להיות שם. אז נגיד, בגלל זיקנתי, אבל יש כאלה שיכולים להחזיק שעה וחצי, נגיד.

אנחנו נגדיל את מספר שעות התקן ליועצים
בבתי הספר.

בכמה?

יש התחייבות שלנו ל500-, במסגרת החלטת
הממשלה. 500 שעות שבועיות. אבל, בכוונתנו
להגדיל יותר. גם השנה, שנת הלימודים תש"ס-

כלומר, לא פחות מ500-.

לא פחות מ500-, בוודאות. נצטרך תוספת.

משמעותית.

החינוך הבלתי פורמלי – אחר כך יפרטו
החברים, גם פה במסגרת החלטת הממשלה. 12 מיליון שקלים לחידוש מבני חינוך, זאת אומרת, 6 מיליונים בתקציב 2001 ו6- מיליונים בתקציב 2002. בתקציב 2000 יש כבר 6 מיליון שקלים. תקציב נוסף לאגודת אכסניות נוער, בסכום של מיליון שקלים וחצי, ואנחנו נוסיף תקציבים למרכזי המורים במכללת תל חי, בשלומי, במכללת ארז ו-

איפה מכללת ארז?

יש כוונה להעביר אותה לשלומי.

הערה: מכללת ארז מסונפת לאיזו אוניברסיטה?
חיפה?

היא מכללה אזורית. היא אינה שלוחה.

היא חדשה, ועדיין לא נפתחה במבנה
החדש. יש מבנה חדש, יפה, בשלומי.

יש לה היתר אקדמי?

הערה: לא, לא. זו מכללה אזורית-

מבחינתם זה מרכז מורים. בנוסף למה
שאמרתי, לקריית שמונה, אנחנו נוסיף 6 מיליוני שקלים בשנה לתכניות פדגוגיות מיוחדות, שיוגדרו, עוד מיליון שקלים לחידוש מבנים נוסף ולפעילות מתנ"סית – מרכז תרבות, נוער וספורט - נוספת בקריית שמונה, בהיקף של מיליון שקלים וחצי. בסך הכל אנחנו מדברים על תקציב שמתקרב ל150- מיליון שקלים. קשה להגיד בדיוק כמה, כי חלק מזה זה המשך של החלטות ממשלה קודמות. אבל כ150- מיליון שקלים תוספת, שתמומן – בגדול, בלי לדייק – מחציתה מתקציב של המשרד, משינוי ייעודים תקציביים כאלה ואחרים, תקנות תקציביות; ומחציתה – מתקציב נוסף שנקבל מהממשלה.

אם יורשה, אני רוצה להחזיר אותך לנושא
הראשון ששאלתי אותך, האם מאז החלטת הממשלה על יציאה חד צדדית מלבנון, הוקם מטה, יש מטה, מי מכהן בו, האם הוא יושב, האם הוא מתפקד, האם יש תיק?

קיימנו במשך שלושה חודשים אחרונים הרבה
מאד דיונים, במסגרת של הנהלה רחבה, שכוללת גם את מנהלי המחוזות, ראשי מינהלים וכולי; זאת אומרת, זה הפורום הבכיר ביותר במשרד, במסגרת של דיונים עם מנהלי המחוזות, דיונים שקיימנו עם משרד הביטחון, עם גורמים שונים, בקשר לצד"ל – צבא דרום לבנון-

האם יש תיק מסודר?

ישנם תיקים מסודרים, גם במטה וגם
במחוזות, ואני מציע שהחברים פה יפרטו בעניין הזה, אלא אם כן יש משהו כללי נוסף. אני אבקש בכל אופן, שהחברים ישלימו, ואחר כך, אם יהיה משהו, אני אשלים.

או קיי. דוקטור דורון מור.

טוב, אני אמסור סקירה בעיקר לגבי נושא של
היערכות לשעת חירום. אני הבאתי גם חומר וניירות. קודם כל, לגבי נושא של כנסים. אנחנו, בחודש האחרון, ערכנו 8 כנסים, שאני רוצה לציין אותם. הראשון, זה היה כנס שמר איציק כהן כבר ציין, ישיבה בהנהלת המשרד הרחבה, שבה הצגנו, אנחנו חברי צוות שעת חירום, למחוז צפון, שבראשו עומד מנהל מחוז, קצין הביטחון שלנו, שהוא אלוף משנה במילואים, רציני ביותר, מנהל חדר המצב, שאני תכף אסביר אותו – אתה מכיר אותו מצוין, והוא עומד בראש חדר המצב מאז "סופה במדבר", ומפקח מיוחד, מפקח קו עימות, שזה תקן יוצא דופן, שכל תפקידו, במשרד מלאה, להכין את קו העימות לשעת חירום, מר אריה לב. אנחנו מסרנו סקירה בהנהלה הרחבה, כל אחד עם כל מה שהוא עושה.

בשבועיים האחרונים, אני קיימתי חמישה או ששה כנסים. כנס אחד מיוחד לכל מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, עם מר משה דקלו ועם מר ציון בן כנען, שהוא מנהל האגף לחינוך על יסודי- ומר אברהם צדקה, שהוא מנהל אגף בטיחות וביטחון; ובהם נתנו להם, למנהלי בתי הספר, לבוא ולהגיד מה הם רוצים, איך הם היו רוצים להיערך. אנחנו היינו מאד מאד נרגשים לנוכח הפתיחות והנכונות מצד גף בחינות ללכת לקראת מנהלי בתי הספר, משום שהם יודעים יותר טוב מכולם מה שטוב להם.

אנחנו ערכנו שני כנסים של כל מנהלי בתי הספר היסודיים. אחד במערב המחוז, בנהריה, אחד במזרח המחוז, בקריית שמונה, ביום חמישי שעבר. ערכנו שני כנסים של כל הגננות, משום שלדעתי, גננת בשעת חירום היא כמו מנהלת בית ספר. אין לה עם מי להתייעץ; ולכן עשינו במיוחד – אספנו את כל הגננות בשני אולמות גדולים, אחד במערב המחוז, אחד במזרח המחוז, כדי לתדרכן בעזרת מנהל המחוז. בנוסף לכך, נערך כנס השתלמות של כל הפסיכולוגים של מחוז הצפון – 40 פסיכולוגים, שנערך בבית המלון בלביא.

40 שיהפכו ל60-. זה תוספת של שליש, זה
משמעותי.

תכף אני אתייחס לעניין. אולי יותר ואולי
אחרת. 60, זה ה20- נוספים שמצטרפים. הכנס האחרון היה ביום ראשון השבוע, ממש יום לפני הכניסה למקלטים. עשינו יום עיון לכל הקודקודים במערכת הצפון, עם המומחים של המכון ללחימה בטרור בהרצליה, ממנהל המכון וכל המומחים שלו, לגבי הנושא הזה של השתלמות של לחימה בטרור. יום עיון מאד רציני. אזי זה לגבי הנושא של כנסים והמגע עם אנשים בשטח וחילופי הדברים והלימוד מהשטח. אני הגשתי חומר גם למנכ"לית, עם כל הפרטים האלה.

יצא חוזר מנכ"ל, חוזר מנהל מחוז? כשאני
אבוא לבית ספר בקו העימות, אני אבקש לפתוח בפני את התיק ואת ההנחיות – האם אני אמצא?

אם תבוא למחוז, אתה תקבל הרבה. שאלת
קודם לגבי תיק. הדבר השני, יוצא חומר – אתה גם תקבל את ההעתקים שלו – אל בתי הספר, משום שכפי שתראה, ישנה משנה סדורה, והיא מתעדכנת מדי פעם. לא יצא חוזר מנכ"ל, וגם כל פעם זה דבר שונה. "סופה במדבר" היה דבר אחר, "ענבי זעם" אנחנו טפלנו ב14,000- איש שנטשו את הקו, משום שנטשו עם הילדים, והיינו צריכים לטפל גם בהורים. לאחר מכן, היה "דין וחשבון" - זה היה דבר אחר, עכשיו היה "לפיד איתן" לא מזמן, ועכשיו אינני יודע איך קוראים לאירוע הזה, וזה קצת שונה.

התייחס בבקשה לתרחיש שמתקיים.

אני רק בהתחלה.

כי היום נוצר מצב חדש, שלא ידענו אותו
אף פעם, ואיש אינו יודע מה יהיה. לפני יומיים הייתה אזעקה, אנשים מקריית שמונה נטשו – 50%. אתמול קיבלנו ממשרד החינוך ידיעות ש50%- מילדי בתי הספר לא נרשמו לשנה הבאה.

את הידיעה קיבלת ממני.

הצעה דחופה עשינו מזה אתמול, כל הדברים.
אבל אתמול קרה דבר שהיה משמעותי ביותר. אתמול קראו בבוקר לכל אזרחי קריית שמונה לחזור, משום שמצב החירום בוטל. לא כולם האמינו, אבל 25% מתוך ה50%- שנטשו האמינו, והם חזרו. בעודם מגיעים הביתה ובהוציאם את הילדים מהאוטומובילים; בעודם יורדים מהאוטו, הם עלו בחזרה למכוניות, כי הייתה אזעקה. הם, כשיודיעו להם היום שאפשר לחזור, לא יחזרו. זאת אומרת, יכול להיווצר מצב – למשל, הורים רבים התפרצו אתמול לראש העיר ואמרו, שמע, פנה את כולנו לפילון, למד את הילדים חודש שם. האם זה בתרחיש שלכם? מה עושים כשיש רק 40% מהתלמידים? ממשיכים את הלימודים? אין ממשיכים את הלימודים?

אני מיד מגיע לזה. יש לנו תכנית הרבה יותר
רחבה, ואני מיד מגיע.

במלחמת השחרור לא למדנו.

יש נוהל קבוע במחוז הצפון, שברגע שיש
הודעה של ירידה למקלטים, נפתח חדר המצב, וברגע שיש הודעה של חזרה לשיגרה, נסגר חדר המצב – אני תכף אסביר מה התפקיד שלו. נכון שהייתה לנו התעמלות, וזה בגלל פגז אחד יחידי, שנפל על יד זרעית. כל הבלגן הזה היה בגלל הפגז שנפל ליד זרעית, כאשר הרימו את הג'יפ של אל-עמל באויר. אז כל העסק הזה, פרט לפגז הבודד הזה, לא היו נפילות בשטח ישראל, אבל זה עורר את החששות שמא מתחיל משהו.

חדר המצב נפתח אצל המפקד עליו, והוא מאוייש כל יום משעה שבע בבוקר עד שבע בערב, אלא אם כן ישנה הוראה אחרת של מנהל המחוז. הנוהל הוא, כיום, לא כמו שהיה בתקופה של אליעזר שמואלי. המטה ממוקם במחוז, ואנחנו מקבלים את כל הגיבוי ממטה המשרד, אבל החלטות מתקבלות בשטח, על סמך ידיעות שאנחנו מקבלים משלושה צינורות, או ארבעה:

 הצינור הראשון זה מערך הקב"טים – קציני בטחון. הם מדווחים לחדר המצב.
 הצינור השני זה המפקחים של מינהל חברה ונוער, שהם הנושאים בעיקר הנטל בכל מצב כזה של שעת חירום.
 הצינור השלישי זה המערך של מפקחים בגני ילדים בקו העימות.
 הצינור הרביעי להזרמת הידיעות אלה הן הרשויות עצמן.

לכולם ישנם הפקס והטלפונים. כל הידיעות מתרכזות בחדר המצב. אנחנו מקיימים את הצוות של 4 האנשים האלה שמניתי, ואנחנו מקבלים את ההחלטות. חדר המצב זהו המטה, שמצד אחד מקבל את כל הידיעות וחמ"ל – חדר מלחמה, וממנו הן יוצאות לשטח – אני עומד בקשר עם המטה ומבקש את העזרה, כפי שתכף תשמעו.

לגבי השאלה של חבר הכנסת ריבלין ושאלות נוספות – מפקח קו העימות הכין תכנית גדולה מאד שנקראת "תכנית עמיתים". לפי תכנית זו, כל רשות בקו, למעט נהרייה, בגלל סיבות שאינן קשורות לכאן, יש לה רשות עמיתה בעורף, והקשרים ביניהם מתקיימים לאורך כל השנה. התלמידים יודעים, והרשות יודעת, שבמידה והיא צריכה להיעזר למשל בתגבור פסיכולוגים ויועצים, היא מקבלת קודם כל מהרשות העמיתה, ואם קיימת תכנית פינוי, אם ישנו פינוי מסודר, היא מתפנה לרשות העמיתה. ילדי בתי הספר והמנהלים מכירים אלה את אלה, ולצערנו יש כבר ניסיון בנושא הזה. אותו דבר גם לגבי קריית שמונה. הבעיה היא, שמי שמחליט על הפינוי וגם על האזעקה והכניסה למקלטים, זה הצבא. עד היום לא קיבלנו הודעה, אם כי עכשיו, ברגע זה, מתקיימת בלשכת סגן שר הביטחון – ולכן גם הגברת שלומית איננה כאן – פגישה על האפשרויות של פינוי המוני. הפגישה הזו נקבעה עוד אתמול, בזמן שעוד היו חששות. אני מניח שהיום היא הרבה פחות רלוונטית.

אנחנו גם חידדנו מה קורה במצב שחצי
מהתלמידים נמצאים וחצי אינם נמצאים,
בלי פינוי.

אזי לגבי הנושא של פינוי תלמידים, יש לי
מספר תשובות. תשובה ראשונה, היות שאנחנו איננו יודעים, וכל אחד מקריית שמונה יכול לנסוע לדודה שלו מכפר סבא, או לסבתא שלו ברעננה, אז יש פניה אל כל מנהלי בתי הספר, שאם באים אליכם ילדים שאין מה לעשות איתם, בבקשה לקלוט אותם.

יש פניה בכתב? כל מנהלי מוסדות החינוך
קיבלו הודעה כתובה? אני אומר לך שהדברים האלה ייבדקו. אני ארים טלפון תכף לשני מנהלי בתי ספר ואשאל אותם אם הם קיבלו הודעה בכתב.

ההודעה יצאה בתקשורת. ההודעה יצאה
הבוקר בתקשורת. אני מקווה שבמשך היום תצא גם הודעה בכתב. היא יצאה הבוקר, או אתמול בערב.

הודעה למנהלי בתי הספר, שאם יתייצב תלמיד
מקריית שמונה, לקלוט אותו מיד בלימודים.

יצאה הודעה? לא יצאה הודעה?

לפי הכללים הצה"ליים שקבענו בינינו,
הוא הקדמי - ואני מרכז את העורפי.

מתי יצאה ההודעה? כי עובדה שלא הודיעו
ברדיו על זה. הודיעו ברדיו על הודעה?

לא, לא. הוא מדבר על הודעה בכתב. אתמול
בלילה החלטנו, לא לפניה אלא להוראת משרד החינוך, לקבל כל ילד. 2. היום, בעוד שעה, מתכנסים כל מנהלי המחוזות - ואנחנו מעבירים את האחריות למחוזות, כי פקס למנהלי המחוזות הוא הוראה בנאלית. אנחנו מצפים למנהלי המחוזות היום בשעה 11:00 – אני מקווה להגיע לשם – להודיע להם שזה יהיה תפקידם:

1. אנחנו גומרים את המיפוי של הפינוי – סליחה על הביטוי – הספונטני. אנחנו כבר מתחילים לדעת איפה יש פינויים ספונטניים גדולים. לא משפחה בעיר. משפחה בעיר תגיע למנהל בית הספר.

2. מרכז השלטון המקומי קיבל את ההודעה, כדי שלא תהיינה בעיות, מי משלם, מי לא משלם, ומנהלי המחוזות מתבקשים היום לקבל על עצמם את כל האחריות, עם מפקחיהם, לדאוג שכל ילד שבא לבית ספר מתקבל. אחרי זה מתחילים לעשות את האיסופים. חוזר לא יעיל, כי עד שהוא יגיע, אנחנו כבר – אני מקווה, בעזרת השם, שנגמור את המלחמה – אבל מהיום בשעה שתיים, מנהלי המחוזות אחראים על קליטה.

יש לי שאלה נורא נודניקית: למה החוזר
הזה לא יצא לפני שבוע? לא צפו? לכן שאלתי אם הייתה עבודת מטה, נבנו התסריטים – אני שואל.

נעשתה עבודת מטה מצויינת. גם אם לא יצא
חוזר בכתב, זה עדיין לא אומר שלא נעשתה עבודת מטה. עבודת מטה מצויינת. בוא נשמע את הסקירה עד הסוף.

זהו, אני מציע שנשמע את הסקירה. אני
אתייחס לנושא הזה. יש עדיין ההוראה שהוצאנו אותה בעבר בעקבות "דין וחשבון" ו"ענבי זעם", ומנהלי בתי הספר יודעים, וגם הודעה בתקשורת. אני עובר לנושא של ציוד לשעת חירום. ב"ענבי זעם" אנחנו הקמנו מחסן בעלות של קרוב לשלושת רבעי מיליון שקלים, של ציוד לבתי ספר מאולתרים, אם נצטרך להקים אותו. רכשנו ציוד, מגני ילדים ועד ערכות לימודים של מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, בעקבות "ענבי זעם", כי אז היינו צריכים להפעיל בתי ספר מאולתרים. יש מחסן מסודר עם ערכות מוכנות, רק צריך לבוא, לחתום כמו באפסנאות ולקחת, כאשר עיקרו הוא ציוד לבתי ספר – היום אנחנו הולכים להעמיד אותו לרשות ילדי צד"ל- צבא דרום לבנון- אם נצטרך, אמנם זה כתוב בעברית, אבל יש שם גם הרבה משחקים ודברים אחרים, וזה למקרה של פינוי המוני.

בנוסף לזה, המשרד הקציב שלשום 300,000 שקלים לרכישת ציוד מתכלה, ערכות הפגה ומשחקים, כדי לחלק למקלטים עצמם, ואז אני הוצאתי אתמול את אותו הנייר שנמצא גם בידיך, שמפרט לכל רשות ורשות, פרופורציונאלית למספר הילדים, הקצינו סכום כסף – אתם רשאים לקנות את הציוד שלדעתכם הוא רלוונטי, להוריד אותו למקלטים. כל מה שאנחנו מבקשים..

מר דורון מור - הרשות תקבל אותו היום,
יעשו ועדת מכרזים מחר, יקנו את זה מחרתיים. למה כל זה אינו מוכן מראש? מה זה? תפס אותנו בהפתעה העסק הזה? למה כל זה לא נעשה מראש?

אני מסביר. תראה, בשביל לקבל 300,000
שקלים, אתה יודע איזו פרוצדורה צריך? אני רק בא ואומר: אנחנו ביקשנו את זה כבר מזמן. הבקשה הזו אושרה פעם ראשונה ב"לפיד איתן" – אז זה כבר אושר, אבל עד שהוצאנו לרשויות-

סליחה על בורותנו. מה זה "לפיד איתן"?

"לפיד איתן" זה האירוע הקודם, שבו ישבו
שלושה ימים במקלטים ויצאו ביום חמישי בבוקר. לפני חודש וחצי, משהו כזה. כבר אז הודענו לרשויות, ואחר כך הודענו להם מהר בחזרה להקפיא את זה. ייעוץ – יש לנו תגבור גדול בעקבות "ענבי זעם".

חסר? אם אני אפנה לרשויות, יגידו לי שחסר
להם עדיין?

תמיד חסר. תמיד חסר.

הבה נעבור לעיקר.

גברת יהודית נאות, את חייבת לגלות סבלנות.

לגבי נושא החזרה ללימודים. היום יש אצלך על השולחן סקר - כל בתי הספר, מי חוזר, באיזו שעה, באיזה יום, במסגרת הניירות שהעברתי לך. זה נכון לשעה 09:00 הבוקר. יש לנו במחוז צפון תכנית מאד מאד גדולה, שנקראת "צפונט" של למידה מרחוק, אינטרנטית. במסגרת התכנית הזאת, ישנו מאגר גדול מאד – אפשר גם להיכנס, לגלוש ולראות - שבו כל בתי הספר, בין אם הוא נמצא בבית, או במקלט, אם הוא מחובר, או בבית ספר, או במקום אחר, יכול לקבל ולהוריד משחקים, ערכות לימודים וכן הלאה וכן הלאה.

מותר לי לשאול, מכל המקומות יש שתי
רשויות שלא ברור לגביהן. האחת היא קריית שמונה - כתוב לך כאן, עדיין לא הוחלט אם לפתוח יום לימודים, ואחרי זה כתוב בכתב יד, לא יחזרו היום; ומבואות חרמון, עדיין לא הוחלט האם לפתוח את הלימודים, יחזרו מחר. יש לך פרטים למה?

לא. זה קיבלתי בשעה 09:00 פה מהפקס שלך,
ולא היה לי זמן להרים טלפון ולשאול, אבל אני מוכן אחרי הישיבה לשאול, כי בינתיים זה מתעדכן.

הבנתי.

עוד שני דברים שעליהם דיברתם. הדבר
הראשון זה לגבי נושא של מיזוג ותשתיות פיסיות. בשעתו, סדר העדיפויות של הקצאת המיזוג היה בעיקר לגבי ישובים שבהם ישנו חום בלתי נסבל, זה בקעת הירדן, הר וגבע, מקומות של חימום. לצערנו הרב, למרות שדובר וביקשנו שוב ושוב, לא קיבלנו עדיין מספיק תקציבים למיזוג כל בתי הספר, גם אלה שנמצאים בקו העימות. בהחלטת הממשלה החדשה הוקצב לזה מיליון שקלים בלבד. אינני חושב שזה יהיה מספיק. בעיקר הפער הוא קשה בישובי מיעוטים לאורך הקו ובגני ילדים. אם אפשר יהיה להשיג תוספת של מיזוג, זה יהיה דבר חשוב מאין כמוהו, בעיקר לגבי נושא של יום לימודים ארוך.

כמה חסר וכמה יש לי? אנחנו רוצים תמונת
מצב מחדר המצב. כמה חסר. לא להגיד לנו, אם יוסיפו עוד כסף. ברור לי שעוד 20 מיליון ישפרו את המצב. כמה הוא הצורך באותם ישובים, נכון לרגע זה?

דרך אגב, מיליון שקלים, זה בערך מאה כיתות
למזג.

נערך סקר מאד מפורט, שנמצא כרגע
במינהל לפיתוח. אולי כדאי, באמת, לבקש ממר שמחה שנאור – הוא איננו כאן אצלי, לא ידעתי שאני אישאל על זה.

השאלה שנשאלת היא ככה, האם אתם בדקתם
את הצרכים, ועל פי זה תקצבתם, או
קיבלתם תקציב ועל פי זה הקצבתם?

לא, לא. אנחנו בדקנו את הצרכים ועל סמך זה
ביקשנו; ויש לי רושם שמה שביקשנו, לא קיבלנו. אבל אני חושב שמשרד החינוך, מתקציבו הוא, ישנה את סדרי העדיפויות להקצאת מיזוג נוסף.

כמה כיתות יש בדנציגר? 40 כיתות?

משהו כזה.

אנחנו עשינו סקר, והסקר הזה מונח
במינהל הפיתוח. אם אתם רוצים נתונים, אנחנו לא חשבנו שזה מה שנישאל היום, אבל אנחנו בהחלט נביא את תמונת המצב לגבי מיזוג אוויר.

אזי לגבי מיזוג אוויר, אין תשובה.

לא. יש תשובה מצויינת, חברים. אנחנו באים
עם הודעה מאתמול להיום. יש תשובה מפורטת - יש סקר מצויין, שנותן תמונת מצב לגבי כל כתה בקו העימות, בלי יוצא מהכלל.

הבה נגיד, זה לא עניין במובן של אין
פתרון, אלא במובן של אין מידע.

עוד רבע שעה תקבלי אותו, אם את רוצה. אבל
אינני יכול להגיע הנה עם כל המשרד.

אותו דבר לגבי נושא של פערי מיקלוט. אני
רוצה לציין שבישובים היהודיים, בגדול, אין פערי מיקלוט. הבעיה היא בעיקר בנושא של כפרי המיעוטים. יש לנו כפר בדואי אחד, יש לנו שלושה כפרים נוצריים, יש לנו עיר מעורבת, יש לנו חורפיש – כפר דרוזי אחד ויש לנו כפר עלואי אחד, היחידי במדינת ישראל. בכל אופן, יש גם בנושא הזה סקר מאד מפורט. אני מציע, במסגרת ההעברה של החומר, להעביר גם את הנושא הזה של סקר פערי מיקלוט. הדבר האחרון שאני אתייחס אליו, זה לגבי הארכת מועד הרישום. אנחנו בשעתו חששנו – מה שאמרו שילדי קריית שמונה וכך הלאה. יש לנו היום נתוני רישום של כל הקו. למעט קריית שמונה. הרישום הוא, פחות או יותר כמו בכל שנה. קריית שמונה – רישום מאד, מאד חסר. עכשיו, אנחנו חשבנו שהפינוי יהיה בסביבות יולי, ואז נהיה באי-ידיעה לגבי תקופה מאד ארוכה; ולכן, אני ביקשתי וקיבלתי הארכה של מועד הגשת מצבת תלמידים, במקום 5 בספטמבר – ב30- בספטמבר, כדי שעד אז יתברר המצב. היות שהפינוי הוקדם, אני מניח שהרישום יושלם הרבה יותר מוקדם מאשר אנחנו חששנו.

שפ"י – מי מתייחס?

שפ"י אני אתייחס. יש אצלך חומר, סקירה
הנכונה לאתמול שנעשתה על ידי הפסיכולוג המחוזי, ממלא מקומו של הפסיכולוג המחוזי, שהוא מפרט – זה שלושה עמודים כתובים – כיצד הם נערכים וכדומה. התוספת קיימת, בעיקר מהישובים העמיתים - גם של יועצים חינוכיים וגם של פסיכולוגים.

אפרופו יועצים, הרי אמרתם מקודם שהוזמנו
גם אנשי חינוך מהצפון. היה צריך להגיע נציג הסתדרות המורים, מר יקי גוב-ארי, שהוא מנהל בית ספר ארזים. אזי הוא פנה אליי, כהסתדרות המורים, לא כמנהל בית ספר- והוא שלח לי עכשיו פקס והוא אומר: הואיל ולא יכולתי לבוא, כי העדפתי להישאר עם התלמידים שלי בצפון, כי קבלנו הודעה שנפתחים בתי הספר, אזי ביקשתי שיאתרו אותו בטלפון, ומה שהוא היה אמור להגיד כאן, שיכתוב לי – שלא נמנע ממנו את הדבר הזה – ממש בקצרה: קביעת משרות כמו יועצים, פסיכולוגים, כתקן קבוע בבית הספר. כדוגמה, בבית הספר שאותו אני מנהל, ויש בו 20 כיתות, בתקן בית הספר יש 11 שעות ייעוץ.

וזה יוצא דופן, משום שאין משרת ייעוץ לבתי
הספר היסודיים, למעט קו העימות. אנחנו, בעקבות "ענבי זעם" מקבלים את התוספת בכל שנה, של אותן 500 שעות ייעוץ.

יש לו 600 תלמידים בערך. 600 תלמידים עם
11 שעות ייעוץ, ויש לו יום אחד בלבד עבודת פסיכולוג בבית הספר. אזי, אינני מדבר על ימים כשגרתם. אני שואל – אני חושב שזכותנו לקבל תשובה – זאת הבעיה כרגע הבוערת. בית ספר כזה – מה הוא יקבל? איך הוא יתמודד עם הבעיות?

ראה נא, הנושא של פסיכולוגים, זאת בעיה
נטו של כסף, משום שתקני הפסיכולוגים הם מתוקצבים, ואנחנו יודעים מה אנחנו יכולים לעשות. אני רק יכול להגיד לך-

סליחה, אמרתי קודם, שבהחלטת הממשלה –
וזה בביצוע עכשיו – יש 20 משרות נוספות
לפסיכולוגים.

חבר'ה, היום נפתחים בתי הספר בצפון.
ידעו שיש החלטת פינוי. אני שואל, מה
קורה? אין רוצים דיון אקדמי.

אני עונה. לעיריית מעלות יש רשות עמיתה –
אינני יכול להגיד לך לגבי בית הספר ארזים. אני רק יכול להגיד לך, כעקרון מנחה, הפסיכולוגים של הרשויות העמיתות, בשעת חירום עוברים אל קו העימות ומתגברים את המערך הפסיכולוגי.

אני, למען הספורט, בנוכחותך, אני ארים
טלפון תכף, לסגן ראש העיר, מר קקון, שהוא ידידי, ואשאל אותו מי הרשות העמיתה; ואשאל אותו כמה פסיכולוגים הוא קיבל הבוקר כתוספת לקריית שמונה. הבה נברר את זה, כי זה מטריד.

תשאל שתי שאלות: תשאל כמה פסיכולוגים-

הלאה, הלאה. נתתי גם העתק של המכתב למר
איציק כהן – הוא מדבר על הקטנת מספר התלמידים בכיתות בתקופה כזאת, הוא מדבר על הקצאת כוח אדם מיידי לביקור במקלטים וחדרי הביטחון, הוא מדבר על חיבור כל המיקלטים ומערכות הטלוויזיה לכבלים, הוא מדבר על פיתוח הטלוויזיה הקהילתית, על תקצוב מיוחד להקמת מרכז למידה ייחודי, להעשרה ושימוש בעת הצורך ותוספת של כוחות עזר, כמו ספרניות, כוחות עזר בכיתות וכדומה. או קיי, סיימת?

רק עוד הוראה אחת. כרגע יש ריכוז של 150
חיילות במחנה פילון, שמקבלות תדריכים-

במחנה עמיעד, לא בפילון.

בפילון.

בתי בעמיעד.

עכשיו קיבלנו חיילות לא שלנו, לא חיילות
מורות, חיילות מצה"ל.

דרך אגב, החיילות לא עברו שום הכנה
והכשרה. פעם הן כבר היו מיועדות לעלות לשם; ואני שואל את בתי: תגידי, עברתם איזו הכשרה? אמרתי לה כבר בפעם הקודמת, תשאלי את המפקדות שלך, אתם לא צריכים לעבור איזה קורס הכנה, למקרה ש.. – שום קורס, שום הכנה.

אם הם עברו את הקורס הארוך של שמונה
שבועות, של הדרכה והכנה וכדומה-

היא עברה את קורס ההדרכה של החברה
להגנת הטבע. היא בחברה להגנת הטבע.

היא עתודה. היא לא בכוח הנכנס.

היא עכשיו צריכה להיכנס למקלט, ואבא
שלה מורה. אזי אני אומר לה, עדית, עכשיו את נכנסת – מה את עושה במקלט.. היא אינה מודעת. היא אינה מבינה מה אני שואל אותה, זה ברור. היא הייתה מדריכה בבני עקיבא, אז היא תסתדר. תודה רבה לדוקטור דורון מור. עכשיו לנושא בחינות הבגרות. ראינו את ההוראות – ההודעה לעיתונות שראינו -

השאלה שלי היא למה אין אנו יכולים
לאפשר מועד ב'.

אזי אתם אינכם מעודכנים ואינכם יודעים
איך אנחנו נערכנו. כי אז שווה שתשמעו.

אנחנו יודעים ממה שהמשרד פרסם.

אבל זה רק ממש על פניו. המערכת בתוכה
מאד, מאד משומנת - ואני רוצה לתאר
מה שקורה.

בבקשה, בתמצית.

אנחנו לצערי למודי ניסיון, ואנחנו כל שנה
חוטפים קטיושות. כל שנה זה קרה לנו, ואנחנו יודעים לטפל בזה. אנחנו עשינו בשנה שעברה, בתורה שבעל פה ובתנ"ך דתי, עשינו מועדי ב'; ואנחנו נעשה את זה גם השנה – אין בכלל שאלה בעניין הזה.

מועדי ב' בבחינה כתובה, או בבחינה בעל פה?

כמו שהילדים רוצים. כמו שהילדים רוצים.

אני פתוח לכל מנהל בית ספר. תפיסת העולם הבסיסית שלנו היא שמה שמחליט מנהל בית הספר נכון לקבוצת התלמידים הזו, בין אם בגזרה המערבית ובין אם בגזרה המזרחית. אנחנו מחליטים לפי זה. זאת אומרת, התשובה לשאלה שלך היא מורכבת יותר, משום שיש קבוצות שונות של תלמידים. אם תתנו לי שלוש דקות, תבינו על מה מדובר.

קודם כל, ישנן מספר קבוצות של נבחנים בבחינות בגרות במערכת. ישנם הילדים שלומדים בבתי ספר רגילים, והם נקראים תלמידים אינטרניים – זו קבוצה אחת. יש לנו קשר ישיר איתם, באמצעות המנהלים. במקרים האלה, לתלמידים אלה, אנחנו מחליטים החלטות מסודרות ביחד עם המנהלים. רוצה המנהל מועד ב', בבקשה מועד ב'. רוצה שאלון בית ספרי – שאלון בית ספרי. הכל בזמנם החופשי, כאשר אנחנו לוקחים בחשבון את אותם יו"ד-בי"תניקים שאמורים להתגייס, כי שם אנחנו דחוקים מאד בזמן.

האם המנהלים יודעים את זה?

סליחה, אני מדבר איתם ערב-ערב.

עם כל המנהלים אתה מדבר?

כן, אנחנו יושבים. הקו שלי-

אז למה זה לא יוצא בהודעה של המנכ"לית?

זאת הודעה לעיתונות. זאת אינה הודעה לבתי
ספר.

התלמידים אינם יודעים שישנה האופציה
הזאת. הם יודעים שיש או לקחת את ציון
המגן, או -

מה שמקבלים ממנהל בית הספר, זה מה
שמגיע לילדים, לא מה שהוא קורא בעיתון.

אנחנו פגשנו, יחד עם מר דורון מור, בכנס
שהיה לפני שלושה שבועות, נדמה לי, את כל המנהלים. אגף הבחינות הכין מסמך וחילק אותו לכולם.

מה אומר המסמך? אני יכול לקבל את המסמך?

אני אתן לך את שלי, ואוציא לי מהמחשב
עותק אחר. בתוך הסיפור הזה, הם קיבלו את הרשימה של עצמם ואת הטלפונים עם הפקסים. אנחנו-

במסמך הזה יש מועד ב'?

במסמך הזה ישנן כל האופציות. יש פה
תפיסת עולם. אין פה טיפול נקודתי.

לא דיברתי על טיפול נקודתי. במסמך הזה
המנהל מבין שהוא יכול לקבל אישור למועד
ב'?

גם אישור למועד ב', גם שאלון בית ספרי -
כל הרפרטואר קיים.

מועד ב' של בחינת בגרות, בחיצוני.

סליחה, על מה אנחנו מדברים? אני אסביר לך
גם למה אין ברירה אחרת, כי התחלנו והגעתי רק לקבוצה אחת של תלמידים. הקבוצה השניה היא נבחני משנה. הקבוצה השלישית, היא תלמידים אקסטרניים – מסכנים, אין להם כלום בידיים. אנחנו צריכים לייצר להם שאלונים מיוחדים. אנחנו איננו יודעים מה גודל הנזק מבחינת הילדים האלה, שהם הולכים לאוניברסיטאות, ושם זה קריטי מבחינתם, והם – חסר להם הציון הזה. אין להם ציון שנתי. אלו ילדים ללא ציון שנתי. אלה שלוש הקבוצות בגדול מאד. יש תלמידים של בית הספר, שהם נבחני משנה, זאת אומרת, אלה שנכשלו בלשון בכתה י', והם רוצים להבחן בי"א – הם בידינו. הם יחד עם המנהלים. אנחנו יכולים להסתדר איתם. אבל אלה שהם בוגרים, שהם מעבר לגיל 18 – אקסטרניים – אנחנו איננו יכולים לפתור להם את הבעיה. להם עשינו, וגם השנה אנחנו נעשה, מועד ב' מיוחד. איננו קוראים לזה מועד ב'. מועד ב' זה לנכשלים. אנחנו מאפשרים להם, כמו שקרה בשנה שעברה – אנשים רצו ללכת ולהיבחן בכל אופן ולצאת מהגזרה החוצה. יש לנו ששה מרכזי בחינה גמישים, שהמצאתי אותם בשביל צרות אחרות, ואני מפעיל אותם היום בשביל הדבר הזה. מה זה מרכז בחינה גמיש? זה אפשר לבוא, חצי שעה לפני הבחינה, להציג תעודת זהות, אתה מישובי קו העימות – היכנס, תיבחן חינם אין כסף. זאת הוראה שיצאה לכל המערכת שלנו. משום שהששה פזורים בכל רחבי הארץ, הם יכולים לתת מענה לכל ילד, בכל משפחה, לאן שהם הלכו להתגורר אצל בני משפחה וכולי. יתרה מכך, אנחנו מקימים היום, בעוד כמה שעות אני אדע שזה עובד, בעכו ובחצור הגלילית, שניים נוספים, קדמיים. בחצור הגלילית ובעכו, כך שהם לא יצטרכו ללכת, אלה שרוצים לצאת. התשובות האלה הן תשובות של זמן אמיתי, לכל אחד מהנבחנים הללו.

איך ידע תלמיד אינטרני, שהלך לסבתא שלו
בבאר שבע, שצריך היום להבחן בתקשורת,
שהוא יכול לעשות את מה שאתה אומר?

אגף הבחינות מפעיל מטה בחינות קבוע, היום,
עם 15 קווים, שמצויות שם גברות מאגף הבחינות ומנהלות את המטה הזה. המטה הזה מפורסם -

למה לא לפרסם מודעה בעיתונות?

יש מודעות בעיתונות.

לא. יש מודעות בעיתונות לנבחנים?

לכל הנבחנים.

אתה כנראה לא הקשבת טוב לשאלה. האם יש
הודעה לנבחנים לגבי האופציות שלהם?

האופציות האלה ייצאו לפרסום מחר בבוקר-

אבל היום יש בחינה.

היום אין בחינה.

יש בחינה בתקשורת.

אין בחינה בתקשורת.

מה פירוש? אני דברתי עם תלמידה, שאמרה לי שעכשיו היא נוסעת להיבחן בתקשורת בראש פינה. היא לא אמרה לי דבר נכון?

לא. אין בחינה בתקשורת היום.

דיברתי – אני אתן לך את השם שלה. תכף אני
אתקשר אליה שוב.

הערה: אולי באוניברסיטה?

לא, לא, לא. בחינת בגרות. היא אמרה לי
שהמועצה האזורית אספה אותם מהמקלטים
והם נוסעים-

אדוני היושב ראש, היום יש בחינה בביולוגיה,
3 יחידות לימוד, במעבדה.

בפיסיקה, לא ב-

זאת בחינה פנימית.

רק דקה אחת. רגע, רגע, אני אשאל אותך
- חרמון עמית מנהריה פנה אלי באמת – יש לו היום בחינת בגרות מעבדה בפיסיקה. כך הוא אמר.

אזי בחינת הבגרות – משום שהרפרטואר
אצלנו הוא ענק, זו בחינה פנימית שמתבצעת על ידי בית הספר. אנחנו נתנו הוראה, הבוקר, עם צוות שלנו, של טלפניות שלנו, לכל מנהלי בתי הספר: חברים, את הבחינה הזו – כי הייתה שאלה כזו – אפשר לבצע מתי שאתם רוצים, כי זה בידיכם - ואפשר גם לתת להם ציונים שנתיים.

יש לי רק שאלה אחת: למה הבוקר? למה לא
לפני שבוע? הרי יודעים שיהיה פינוי. זה מה
שאני שואל לאורך כל הדרך.

סליחה, הם קיבלו את הנייר הזה לפני שלושה
שבועות, במפגש. הם קיבלו את רוח הדברים
הזו. כל מנהל בית ספר יודע.

ישבנו עם כל מנהלי בתי הספר-.

המנהלים ישבו איתנו.

סליחה, אני רוצה להוסיף לשאלה שלך. הרי
הכי פשוט, זה לפני חודש, או לפני חודשיים, לומר להם, תראו, במידה שכך וכך, אזי הציונים השנתיים שלכם יהיו הציונים הסופיים. אבל אני חושב שאנחנו עושים עוול לתלמידים-

אני מדבר על המורים כרגע, על המנהלים
ועל המורים.

אין. מה שאתה אומר למנהל צריך להגיע
לאחרון התלמידים.

בואו נשאל, למה אנחנו – למשל אני – אני גם
מכה על חטא. למה לפני חודש לא קראנו הנה לישיבה הזו כדי לבדוק היערכות. אני גם מכה על חטא.

אני רק רוצה להבין. האם מהדיווח שלנו
את מתרשמת שהמשרד לא נערך? אגף הבחינות לא נערך לנושא של בחינות הבגרות? זאת ההתרשמות שלך?

איני מתרשמת כך. אני מתרשמת שיש בעיה
של העברת מידע.

אין שום בעיה של העברת מידע.

אם מנהל מטלפן אליי, ואחרי כן מנהל
אחר מטלפן ליושב ראש הוועדה, ותלמידים אינם יודעים, אז יש בעיית תקשורת, שאם הדברים היו נמסרים במסודר יותר-

מנהל המחוז, מנהל אגף בחינות, מנהל החינוך
היסודי – כולנו ישבנו עם כל המנהלים, אספנו
אותם במיוחד.

תקשיב, אני אינני מנהלת בצפון, אבל מכל מה שהוזרם ממשרד החינוך בתקשורת – ואני עוקבת – לא הייתה האופציה של מועד ב', נכון לרגע זה. אני לא ידעתי עליה ואני איני יושבת שם. האופציה הזאת לא הייתה לציבור. אתה תגיד לי, אולי, לא רצינו לגלות. לפעמים יש שיקולים מהסוג הזה. אבל עדיין, כשאתה בלחץ, אתה צריך לדעת שיש לך או אופציה לדחות, או אופציה לעשות עכשיו, או אופציה לעשות במרכז, וכולי וכולי. אני חשבתי שצריך היה למסור להם את כל האופציות שלפניהם, כדי להקל את הלחץ הנפשי של התלמידים. באמת מגיע להם שיקלו עליהם. למשל, לא באתי בהצעה שתתנו לכולם ציון גבוה במתנה. לא. חלילה וחס. אני נגד שינוי אמות מידה לקבלה לאוניברסיטאות, אבל להקל על הלחץ של מי שיושב במקלט. האם אני חייב לנסוע להיבחן. זה היה הקטע, ולי לא היה ידוע על זה, ושאלתי על זה. הוא אומר שזה היה אמור להיות ידוע. עכשיו תפקידי יהיה לבחון, אם באמת ידעו.

זה יצא אתמול, כמדומני, בשעות הצהרים. החבר'ה כבר יושבים במקלטים. אזי למה
אינכם אומרים את זה?

למה אין אומרים את מה?

שיש מועד ב'. שיש אפשרות. שיש בידי מנהלי
בתי הספר פתרונות נוספים, לרבות קביעת
מועד חדש.

כל המנהלים יודעים את זה.

לתלמידים. חבר'ה, יושבים תלמידים. התלמיד מנותק.

מועד ב', זה הכי פשוט. כאופציה אחרונה הוא תמיד קיים. אין שום בעיה לקיים לא שני מועדים, אלא שלושה מועדים וארבעה מועדים. תלמיד ממילא יכול לגשת לכמה מועדים שהוא רוצה. הבעיה שבפריסה של לוח הזמנים של הבחינות, במועדי הבחינות ומועד הגיוס לצה"ל, לגבי רוב התלמידים, לקבוע מועדים נוספים במהלך החודש וחצי שהתלמידים נבחנים, להכניס עוד בחינות, זו בעיה מסובכת ביותר. לקבוע את המועדים אחרי ה10- ביולי, גם זה בעיה מסובכת, אבל היא קיימת. האופציה הזאת קיימת תמיד. אנחנו רוצים ליצור פה, בנוסף למועד ב', אופציות נוספות.

דרך אגב, אין אני מהסס שאפשר גם לפנות לצה"ל לדחות את גיוסם של האנשים האלה בשבועיים. לא יקרה שום דבר. לא צריך לקבל גם את מועד הגיוס כאיזו גזירה משמים. זה המדינה. המדינה אינה צריכה לפגוע בתלמיד. זה אצלי העיקרון הבסיסי. סביב העניין הזה מסדרים את כל הדבר, ואין אומרים: תאריך הגיוס הוא קבוע – עכשיו תסתדרו. אני אומר שוב, מותר למשרד החינוך. דרך אגב, היו דברים מעולם.

ברור שמותר. ברור שנעשה את זה, אם יהיה
צורך. אין בעיה.

היו דברים מעולם, שפנינו למשרד הביטחון
וביקשנו, וקיבלנו דחייה. איני אומר בטווחים כאלה קצרים, אבל על בסיס פרטני של חיילים, לפי דעתי היה אפשרי לעשות את הדברים. היום גם הכל הולך במחשבים.

מר משה דקלו, אני לא מופתע כל כך, כי אני יודע שאגף הבחינות הוא אגף רציני. אני רק מופתע שהדברים האלה – יש פער בין ההיערכות המקצועית, שלדעתי היא סבירה, היא בהחלט סבירה, היא נשמעת טוב לאוזן - לבין מה שמתפרסם, לבין השאלות שאנחנו מקבלים. הציבור אינו יודע על זה.

אני חייב לתת פה תשובה לשאלה הזו, משום
שהפרסום של מועד ב' הוא פרסום שעלול לגרום לאנדרלמוסיה מסוג אחר לגמרי. אני רוצה להסביר כדי שנבין. בגזרה ישנם 33 בתי ספר שנגשים לבחינות בגרות-

סליחה, רק דקה אחת. הבחינה בתקשורת – זה
פשוט הציק לי. העוזר שלי התקשר לתלמידה.
מה היא אמרה?

זה הגשת סרט גמר במגמת תקשורת, והיא
נבחנת על ידי בוחנים חיצונים של משרד החינוך, היום, בבית הספר בראש פינה, במקום בבית הספר "הר וגיא".

הם יכולים להזיז את זה בהבל פה.

אבל לא הזיזו.

סליחה, אבל ההוראות שלנו זה להזיז. שלשום
הייתה בחינה בתאטרון – הזזנו.

אני מסביר לך את הפער. זה בדיוק. דרך
אגב -כשאני שאלתי אותה, את רוצה להיבחן היום? שאלתי אותה. היא אומרת, תשמע- למה היא פנתה אלי? היא במצוקה.

אבל, אדוני היושב ראש, את תאריך הבחינה

בית הספר, עם המנהל, עם הילדים והבוחן. הם סוברניים להחליט גם על עוד חודשיים. אנחנו איננו מתערבים.

יש כאן בוחנים חיצוניים. זה לא-

אז מה? הם קובעים את זה ישירות איתם. אני
ממנה 19,000 איש. 19,000 בוחנים חיצונים
אני ממנה.

רק סתם, אני לא מבין בבחינות – הוא יכול
לטלפן ולשאול אותה אם היא דיברה עם
המנהל?

מיד הוא יסיים, ואתה תקבל רשות דיבור.

משום שרפרטואר הבחינות הוא כל כך מגוון,
אתמול בבוקר, בשלושה בתי ספר בצפון, אחד מהמגזר הערבי ואחד מהמגזר הדרוזי, אנחנו ביטלנו את הבחינות, וקיבלנו את הציונים השנתיים. זה שונה מבית ספר לבית ספר. כאן אנחנו יכולים לעשות מועד ב', ובתיכון "המתמיד" בנהרייה, הם אינם רוצים מועד ב'.

תיכון "המתמיד" זה בקריית שמונה.

טעיתי. זה בגלידאי. נכון. אנחנו נותנים את
הפתרון הנקודתי לכל בית ספר, כי כל ילד יש
לו ההרכב שלו.

בחינה כזאת, שבכל זאת הם הלכו היום – יש
פקטור?

אנחנו שוקלים את הדברים האלה, אחרי
שאנחנו משווים את זה לשני דברים. אנחנו משווים את אותה קבוצת בתי ספר באותם שאלונים, עם עצמם, על חמש השנים האחרונות, על בחינות רגילות, משווים את זה אל מול המדינה-

תודה רבה. חבר הכנסת מוחמד כנעאן מבקש
מבקש ממני לדבר כבר 10 דקות.

רגע, לא שמענו ממנו סקירה על ילדי צד"ל.

תכף. איני יכול למנוע ממנו.

אין בעיה. אני נותן לה.

אני רציתי לדעת מה ההיערכות לגבי ילדי
צד"ל, שעכשיו פזורים פה.

אין זה קשור למר משה דקלו. מר עודד כהן
צריך בכלל לדבר על כל החינוך הבלתי פורמלי
והמתנ"סים –מרכזי תרבות, נוער וספורט.

או קיי.

אני מצטער שאיחרתי, אבל מהדברים של
יושב ראש הוועדה ומהדברים של גברת יהודית נאות, ממה ששמעתי, מה שמעניין היום לדעת, האם אכן משרד החינוך ערוך ונתן את ההנחיות המתאימות לאותם תלמידים, שהם אינם אמורים לסבול.

אני אגיד לך מה התמונה המצטיירת לפנינו –
אנחנו יושבים פה שעה וחצי.

בסדר, רק עוד משפט. אני מדבר כמי שהיה
מורה בתיכון לשעבר, ואני יודע מה זה בחינות בגרות. אני חושב שאותם תלמידים, שלא באשמתם, המשרד חייב לתת להם את כל התשובות הדרושות. כאן עולות שאלות, שכאילו מנהלי בתי הספר – אני שמעתי את דוקטור דורון מור, מה שאמר, אבל בכל זאת, עולות שאלות שאותם מנהלים, כנראה, לא העבירו את המסר הזה לתלמידים, או למנהלים, או לכל בתי הספר. אזי, אדוני היושב ראש, אני חושב שהיום אפשר עוד לתת כאן בהסכמה, להעביר הנחייה ברורה ומפורשת, בהסכמה של ועדת החינוך, בהסכמה של המשרד, לאותם אזורים, לאותם בתי ספר, לאותם מנהלים, כדי באמת להבטיח שלאותם תלמידים לא ייגרם שום נזק.

ראה, קודם כל, מה שאני יכול להגיד לך
במשפט אחד רק, הואיל ולא היית בשעה וחצי – ואותו דבר אני אומר גם לחבר הכנסת שמואל הלפרט, שמכל הדיווחים עולה שהייתה היערכות. אנשים חשבו, דיברו, אספו את מנהלי בתי הספר. אבל יש פער – שאני מרגיש אותו, לא בדקתי אותו – בין ההיערכות לבין מה שמתרחש וידוע בשדה. זאת הבעיה. יש כאן איזו שהיא בעיה, שאנחנו צריכים לראות איך פותרים אותה ברוח טובה – והרי זו שעה לא של מחלוקות, אלא שעה שרוצים להגיע להבנות. עכשיו לעניין החינוך הבלתי פורמלי, מר עודד כהן, בבקשה.

צריך להביא בחשבון שני דברים. לאור שמיעת
הדברים האלה, אני לא אביא את כל המיפוי. ברגע שמוכרז מצב חירום, התפקיד שלנו, בשלב הראשון, זה למפות ולראות מה אנחנו עושים בתוך נקודות המקלטים. כמו שאמר מר דורון מור, אנחנו תוך שעתיים, נדמה לי, או שלוש שעות, כבר היו נציגים שלנו בכל הרשויות המקומיות, ואם שמענו את חבר הכנסת רובי ריבלין, שיש ראשי מועצות שלא יודעים וכן יודעים, זה נראה לי מוזר מאד, כי המפגש הראשון של הנציגים שלנו עם ראשי המועצות, ומאותו רגע נפתחת מערכת רצינית מאד במקום, והיא מתורגלת, לצערי, והיא טובה.

השלב השני שלנו צריך היה להתחיל היום, וברוך השם הוא לא מתחיל - וזה הזרמת חיילות ומדריכים לתוך המקלטים, כדי לנסות להפיג את החרדות וכדומה, עם כל מיני משחקים. אנחנו לא בצענו את זה, אבל אנחנו ערוכים. בפילון נמצאות 120 חיילות. קיבלנו תגבורת מהצבא של חיילות שאינן מדריכות. הן נמצאות בפילון, ומשעה שבע בבוקר יש שם צוותים שלנו שנותנים להן ערכות, כי הן אינן יודעות איך להדריך נוער. הן מקבלות חבילות ויוצאות לשטח.

הדבר השלישי זה חיילות שלנו, זאת אומרת, חיילות שהן מדריכות-מורות. הן מגיעות למקלטים, והן עברו קורסים מתודיים. מה שהן צריכות זה חומר, אזי אני מקווה שעד 12:00-13:00 יגיעו מתוך מרכזי ההדרכה שלנו חוברות הדרכה, שמה שהיא צריכה לעשות זה: "כזה ראה ועשה".

בינתיים הם קיבלו שכפ"צים וכובעי פלדה.

זה הצבא. עכשיו, אין אפשרות להחזיק הרבה
זמן את הילדים במקלטים, וזו הבעיה. המלחמה שלנו עם כוחות הביטחון, זה שיאפשרו לנו לדלג לשעות, לימים, אחורה. לסיורים, לטיולים – גם זה ערוך, מה עוד שאתמול אנחנו פנינו ליש"ע וביקשנו את האוטובוסים הממוגנים, ואיני יודע מה הייתה ההחלטה, כי בשתים עשרה בלילה כבר נותק הקשר.

מה, כבר לא צריך אותם ביש"ע?

לא, לא. אנחנו מבקשים 10-20 אוטובוסים.
נדמה לי שאתמול סוכם על 10 פלוס שכירה של עוד כ- 20 אוטובוסים, כי יש פחד לנסוע במקומות, מנשק קל וכדומה. אנחנו היינו צריכים לקבל היום אוטובוסים ממוגנים, והרעיון שלנו זה ברגע שיש אוורור, והצבא אומר, צאו החוצה לנשום, אנחנו לוקחים את הילדים קצת למקורות מים וכיוצא באלה.

אני יכול לומר דבר אחד, וחושבני שמר דורון מור יכול לחזק את זה. אנחנו היינו ערוכים תוך דקות. ערוכים לפינוי, יש נוהל לפינוי, שהקדמי מבצע את הכל, ובניגוד לפעמים קודמות, שכל משרד החינוך הסתובב שם, אין מסתובבים. הקדמי הוא הקובע, לא סגני שרים, לא שרים, אף אחד לא מסתובב שם. מסתובבים – אין להם זכות. ההכרעות באות מהשטח.

1. תרחיש אחד, אמרתי אותו, זה המשפחות לוקחות את האוטו, נוסעות והולכות לאן שהן הולכות, ולזה אין לנו תכנית איך לטפל בשלבים הראשונים. אני חושב שאם היה קורה הדבר הזה, ואם הם לא יחזרו הביתה, אנחנו נדע רק ביום שלישי-רביעי, כי אתה לא יודע איפה הם מרוכזים. לאט לאט אתה מקבל תגובות מהרשויות המקומיות. קליטת הילדים האלה בלימודים אינה בעייתית. אני מקווה שבשעה 11:00 אנחנו נפתור אותה. מנהלי המחוזות שלנו שולטים במחוזות שלהם טוב, והם יתנו את ההוראות עד למטה.

2. יש לנו התרחיש היותר קשה. קוראים לו "עת פינוי". אם משרד ראש הממשלה נותן הוראה לפינוי, אנחנו יודעים את כל מקומות הפינוי. אנחנו נתנו גם – משרד החינוך העמיד את כל מקומות הפינוי שלו: אכסניות הנוער, בתי ספר שדה, ואז למקומות הפינוי אנחנו מעבירים מדריכים ומורים.

אם ברמת השטח, אתה מרגיש שאפילו לגבי
אופציות של בחינות בגרות אין יודעים, אזי איפה שהוא אני מתחילה לחשוש. זה שאתה יודע, זה אינו אומר.

אינני חושב שאת צריכה לדעת – סליחה שאני
אומר – אני אתמול ישבתי עם -

לא, לא. אני חלילה איני רוצה לדעת, אבל
אני רוצה לדעת שהמנהל יודע.

אפשר. אני חושב שאפשר לפרסם הודעה,
ואפשר להוציא חוזר וכדומה. אני ישבתי אתמול עם עשרות מועצות תלמידים, כי אנחנו עושים מבצע גדול בצפון, ואמרתי להם, חבר'ה, מה עם בחינות הבגרות? זה איננו מטריד אתכם? ועשינו שניים-שלושה ניסיונות. אני ידעתי על הכנס הגדול, וידעתי שיש הוראות – אני לא ידעתי את כולן. אני לא בקיא בזה. אז אמרתי, מי הכתובת שלכם? לכן אמרתי, דברו עם מנהל בית הספר. זה, לפי דעתי, צריך לחזק, וצריך לחזק את זה בכל הפעמים. מי שצריך להדריך אותם, זה לא אני ולא משרד החינוך ולא איזה כרזות. זה המנהל. הוא האבא הרוחני שלהם. מנהלי בתי הספר יודעים – אני אומר לך.

מר עודד כהן, 50% מתלמידי י"ב אינם
נמצאים במקומות שלהם, בקריית שמונה.

שירים טלפון למנהל שלו.

נו, באמת.

אזי, מה אתה רוצה? שאנחנו נתחיל לפרסם

דע, אולי-

משפחות לקחו את הילדים ונסעו להרצליה
ולרעננה-

אז מודעה בעיתונים: נבחני הבגרות בקו
העימות, הוסדרו הקלות. אלה ההקלות, והוסדרו הקלות נוספות. משרד החינוך והתרבות מוכן לבוא לקראתכם, לטפל בכל מקרה לגופו. פנו למנהל בית ספרכם. זה הכל. אתה לא רוצה לכתוב שם מועד ב', אל תכתוב מועד ב'. אני חולק עליך. אני עברתי את הגיל שצריך להסתיר מאזרחים. דרך אגב, בין כה הם יודעים. הרי האבא של החזק, הוא מרים טלפון לאורלב, ואז הוא יודע, או ליוסי שריד. הוא יודע את מספר הטלפון. מי נדפק שוב? האבא של החלש, שאיננו יודע להרים את הטלפון. אזי הוא שולח את הילד שלו להיבחן כשהוא מתוח, והוא ייכשל. זאת כל הבעיה פה שוב.

בסדר. נתקן את זה.

חבר'ה, אנחנו היום לא במחלוקות, ואנחנו מחפשים, והכל רק במונחים של "תשקלו". תשקלו, אנחנו אומרים לכם. הרי מה אנחנו רוצים. אנחנו בסך הכל רוצים את אותו דבר שאתם רוצים. כולנו רוצים את אותו דבר וחושבים על התלמיד. פשוט לפה מגיעות כל מיני שיחות אקראיות. מטריד את התלמידים בחינות מתכונת. יש הנחיות לבית הספר? אין הנחיות לבית ספר?

החלטה של בית הספר.

בסדר. צריך להגיד לתלמידים. צריך לפרסם.

התלמיד יודע מצוין. לגבי בחינת מתכונת?

אני אעשה לך תכף שתי שיחות לתלמידים;
תראה אם הם יודעים או לא יודעים. אני אומר לך שיש תלמידים שאינם יודעים. ככל שאתה נותן יותר מידע ומקטין את תחום אי הוודאות, אתה מוריד חרדות. זה צריך להיות הכיוון. חישבו על העקרון, לפרסם כמה שיותר, ליידע כמה שיותר. זה מוריד מאד חרדות. זה מצמצם את תחום אי הוודאות. מר עודד כהן, בבקשה.

לגבי הקיץ – שלושה שבועות תהיה חוויה
קיצית לכל ילדי קו העימות, במימון מיוחד
של המשרד.

ההורים אינם משלמים בכלל.

הם משלמים. הם משלמים כי תמיד משלמים.
הם משלמים, אני לא יודע, נדמה לי 10 שקלים. איזה סכום סמלי, דמי רישום. למה? הסיבה היא פשוטה, לא כי הכסף הזה יעזור לנו, כי אנחנו מתכננים הרבה מאד כוח אדם, ואם הוא לא נרשם, כי אז אנחנו פותחים קייטנות ריקות. זה הניסיון של הפעמים הקודמות. הם משלמים תשלום מאד סימלי. נדמה לי 10 שקלים או פחות.

קודם כל, לגבי כיתות א'-ו'. שבועיים ובקו הגדר שלושה שבועות, תתקיימנה מכיתות א'-ו' קייטנות שקוראים להן "החוויה הקיצית", כי הן במתכונת אחרת: היא גם טיפה לימודית, היא גם חווייתית, היא גם תרבותית. שלושה שבועות.
הילדים מכיתות ז'-ט', אנחנו מוציאים אותם החוצה. יער לביא כולו, בשיתוף הקרן הקיימת. מחזורים-מחזורים, אנחנו מוציאים את הילדים ל10- ימים.

כל קו העימות.

כל קו העימות – מוציאים.


הערה: גם ישובים ערביים.

כן, ודאי.

אינני שואל על ערבים במיוחד.

יש הגדרה של קו העימות – מר דורון מור,
אתה יודע בעל פה?

קו העימות, זה עד למרחק של 9 ק"מ מהגבול,
קו הגדר זה עד קילומטר אחד מהגבול, וזה כולל ישוב בדואי אחד, עיר מעורבת אחת, שלושה ישובים ערבים נוצרים, ישוב דרוזי אחד וישוב עלאווי אחד.

כיתות י', י"א יוצאים מה21- לחודש למחנות
של מנהיגות צעירה, אחרי שעברו תהליך, חוזרים לישוב, ומעבר לחוויה הקיצית ובחוויה הקיצית פותחים מגרשי משחק.

מה קורה כיום עם המתנ"סים בפעילות בתוך
המקלטים?

הכל מתואם עם כל הגורמים. יחידת המצב
מגייסת את כולם. צד"ל – שבועיים, לפי ההסכם עם משרד ראש הממשלה, הם נקלטים עכשיו, כמו שאומרים, בבקו"מים – בסיסי קליטה ומיון - הם נשלחים לכל מיני מקומות – אני לא יודע מה עושים – ברגע שיהיו ריכוזים, לנו יש כבר צוות גדול מאד, מוכן לכניסה, כדי לתאם פעילות הפגתית – לא לימודית.

מישהו יודע לומר יותר לגבי צד"ל? מר עודד
כהן, סיימת?

אנחנו נצטרך להיערך עם הנוער הבוגר בקו
העימות. לצערי, לפני חצי שנה אנחנו הפסדנו את הפעילות של עובדי נוער וקהילה, מחוסר תקציב. אתמול קיבלנו באמת קריאות לבקשת עזרה. לא הספקתי לדון בזה, אבל יש לי הרגשה שהשלב הבא שלנו הוא החזרת כל המדריכים של עובדי הנוער והקהילה לקו העימות, למושבים, למועצות האזוריות; כי אם לא תהיה לנו תשובה מוראלית יותר לבני הנוער הבוגרים, אני חושש מאד שיתעוררו בעיות. אני מוכרח לומר כאן, מעבר למלחמה שלנו להחזיר את המדריכים לכל הארץ, לא הבאנו בחשבון שבקו העימות זה יותר חמור. יש לי תחושה שהמשרד ייענה. אני הבנתי שיש היום פנייה של חדר המצב.

אני רוצה לשאול, מה משרד החינוך מתכוון
לעשות, איך הוא מתכוון להיערך, בשביל לבלום את הנשירה הגדולה של תלמידים בקו העימות? אני שומע שבקריית שמונה, 50% מהתלמידים לא נרשמו למוסדות חינוך. איך אתם חושבים להיערך?

בבקשה דוקטור דורון מור, בקיצור.

יש לנו נתוני רישום של קו העימות, של כל
הישובים, משום שמועד הרישום כבר חלף. בכל הישובים, למעט קריית שמונה, נתוני הרישום דומים לאלה של שנה רגילה. לגבי קריית שמונה, יש פיגור גדול. אנחנו ביקשנו את דחיית המועד של הגשת מצבת תלמידים שלפי זה מתכננים, עד ה30- בספטמבר. בדרך כלל, כל שנה עושים את זה בחמישה בספטמבר, כאשר כרגע ההנחייה היא שייפתחו אותו מספר כיתות, גם אם יהיו במספר חסר, עד ה30- בספטמבר, ואנחנו איננו מקצצים.

אני רוצה קצת "לנדנד", סליחה. להמשיך
את השאלה שלו. בית הספר ייפתח היום בקריית שמונה. יתברר בעוד שבוע ימים שחסרים 40% מהתלמידים. האם יש הנחיות לבדוק איפה הם, האם יש הנחיות מה לעשות עם הדבר הזה? האם יש הנחיות להחזיר אותם? אני שואל. אולי משרד החינוך אינו אומר להם לחזור – אינני יודע.

משרד החינוך, ובעיקר הרשויות, ואם שמעת
את מר ברביבאי – הוא כבר בתקשורת ביקש מכל תושבי העיר ומהתלמידים לחזור. אני מניח שקריית שמונה, שהיא עיר ידועת סבל, זה תמיד לוקח איזה 48 שעות עד שרוב רובם של התלמידים חוזרים. יש מספר משפחות שהודיעו בעבר, עוד לפני היציאה מלבנון, שהם בקריית שמונה אינם נשארים. אנחנו מדינה דמוקרטית. אני איני יכול לבוא ולהגיד למשפחת כהן, או למשפחת לוי, אתם חייבים לגור בקריית שמונה. אני רק יכול לבוא ולהגיד, לא יהיה קיצוץ במספר התקנים, לא בקריית שמונה ולא בשום מקום אחר, אם יהיה רישום חסר.

לא ירדת לסוף דעתי, או לא הסברתי את עצמי
טוב. עוד 48 שעות, עוד 72 שעות, יתברר שחסרים לך 20% מהתלמידים. מישהו בודק איפה הם? מוודא שהם לא נשרו ממערכת החינוך? על זה שאלתי.

זה נתון בידי הרשויות ובידי מנהלי בתי הספר.
בסופו של דבר, מנהלי בתי הספר, הם היודעים את שמות התלמידים שחסרים. אנחנו – אין אנו יודעים.

מה זה מעניין את מנהל בית ספר "ארזים" –
אבדו לו 10 תלמידים. הוא אחראי על
התלמידים שנמצאים.

לא, לא. הוא גם יודע אילו ילדים חסרים,
והוא מנסה לבדוק איפה הילדים האלה
נמצאים.

יש לו הנחייה כזאת?

יש הנחייה קבועה. זה במסגרת ההיערכות של
חדר המצב והקשר שלנו עם מנהלי בתי הספר. ברגע שאתה חוזר לשגרה, אתה מנסה לאתר את הילדים שלא חזרו, בטיפול אינדיבידואלי, להחזיר אותם חזרה. גם הודעות בתקשורת.

תודה רבה. גברת יונה פריטל.

ממש בקיצור – אני אתמול עברתי
בקריית שמונה, בשעה שבע בערב, כשירדתי ממנרה וממשגב עם - ובאמת זו עיר רפאים. הנטישה שם היא אדירה. מה שעבר בימים האחרונים, קולות המלחמה של הימים האחרונים - מי שלא היה שם, אינו מבין מה קרה לילדים ולהורים. זאת אומרת, יש כאן משהו שצריך להבין – מעבר להיערכות שמשרד החינוך כן נערך או לא נערך. אני הייתי שלשום בכפר גלעדי, כשהורידו למקלטים, וחזרתי אתמול. אני חושבת שאחת השאלות שלא נשאלו כאן - ואני רוצה להעלות אותה, ברשותך – אני חושבת שהחוליה היום שלא מקבלת מענה, זה ההורים. אזי אינני יכולה לבוא למשרד החינוך שיטפל בחיזוק של כל הורה והורה, אבל צריך להיערך גם לזה, כי מי שמקבל את ההחלטות היום הם ההורים. אני בטוחה שהרשויות אינן יכולות לדבר עם כל הורה והורה.

את לא היית בהתחלה - העלינו גם את זה. או
קיי, יונה. זה עלה בהתחלה. אני מתנצל.

טוב. זה דבר אחד. דבר שני זה מה שנקרא
המסר, שאני מוכרחה להעביר אותו. המסר, גם בקיבוצים, גם במושבים, גם בעיירות, שבעצם מדינת ישראל נטשה אותם. אין הם באים בטענה למשרד החינוך ספציפית, אלא לאווירה הכללית, וכאן בוועדת החינוך חשוב גם להגיד את זה. זאת אומרת, כשבאים ואומרים שכל הטיולים בוטלו, לא כשמורידים למקלטים, כשרק במצבי אי ודאות - כל טיולי בתי הספר שהיו צריכים להגיע, או אפילו טיולים של הצבא, שהיו צריכים להגיע למשגב עם, כדי לראות את המראה הזה או אחר. זאת אומרת, התחושה היא שנטשו אותנו, מפחדים לבוא אלינו, ארקיע מפסיקה להטיס את המטוסים שלה, הדברים האלה קשורים זה בזה. אנשים שמטה לחמם נשבר מרגישים נטושים.

רק הואיל וחזקה עלי לא להכניס פוליטיקה
לוועדת החינוך, אני איני מגיב.

לא, זה לא פוליטיקה - זה כלכלה.

זה גם פוליטיקה.

בנושא של החינוך – יש הוראות של הצבא,
ואני שמחה שאתה אומר שמנכ"לית המשרד יושבת היום עם הצבא, בנושא של ההוראות של הצבא. הצבא מאד החמיר את ההוראות שלו בנושא של מצב החירום. מאז "לפיד איתן" ניתנו הוראות מאד מאד מחמירות. בין יתר ההוראות, יש דברים שחשוב שכאן נדע אותם - אני מביאה דברים מן השטח. למשל, בקבוצות נעל"ה - נוער עולה ללא הורים -שיושבות במנרה, בברעם, ביראון, הצוותים אומרים שם שמדריכים שכירים קיבלו הוראה שהם צריכים לעזוב את המקום בשעת חירום. מתנדבים ומדריכים שכירים, שנמצאים בקיבוץ, צריכים לעזוב לפי הוראת הצבא.

איני מאמין.

אזי אני מוכנה לשלוח לך את זה.

תשלחי לי את זה. אני איני מאמין.

אוכל לקבל את זה גם אני?

כן. אני אשלח לכם את זה.

ותגידי לחברים שכאלה הוראות צריכים- זה
דבר שאינו מתקבל על הדעת. אולי גם יגידו לנהג אגד שכיר שלא לנסוע לקריית שמונה. גם הנהג של הלחם אולי הוא שכיר.

בשעת פינוי ובשעת חירום הם צריכים לעזוב.
הם אמרו שאלו הוראות של פיקוד צפון.

יונה, עד שאני אינני רואה, אינני מאמין.

אני שולחת לך. בסדר? עכשיו אני רוצה לחזק
את העניין של פעילות הקיץ. אני חושבת שפעילות הקיץ צריכה להיות מורחבת. אני מאד מעריכה את שלושת השבועות של הקייטנה, אבל אני חושבת שצריך להיערך לפעילות הקיץ, עם עובדי נוער וקהילה, לחזק את הצוותים בישובים הקטנים, כי אין להם לאן ללכת. גם בערים הגדולות – שם ישנם המתנ"סים, שם אולי קל יותר להתארגן, כי יש המתנ"ס, שיכול לתת מענה של חוגים והעשרה. לגבי ישובים קטנים, מושבים, קיבוצים, חייבים לעשות תכנית קיץ. אנחנו התחלנו להתארגן בנושא של בוגרי שנות שירות שלנו, שגומרים את הפעילות בפנימיות, שאנחנו נעלה אותם לתגבר את הצוותים שם, אבל בוודאי נצטרך לזה תגבור כספי והכרה ותמיכה וכל מיני דברים כאלה. אי אפשר להשאיר את הילדים בתקופת הקיץ-

או קיי, גברת יונה פריטל, אני מתנצל
שאני קוטע אותך, אבל זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אם אין לאף אחד עוד הערות נוספות, אני רוצה לסכם את הישיבה:

1. ועדת החינוך והתרבות מחזקת את ידי המנהלים והמורים בקו העימות, בגבול הלבנון, אשר עושים מלאכתם באמונה, גם בימים קשים אלה.

2. הוועדה שולחת ברכה לתלמידים בקו גבול הלבנון ומאחלת להם שיצליחו בלימודיהם, מתוך שלווה ורגיעה. במיוחד היא מאחלת הצלחה בבחינות הבגרות לתלמידים העושים את הבחינות בתנאים קשים יותר.

3. ועדת החינוך והתרבות שמעה סקירה ודיווח מפורטים מנציגי משרד החינוך על היערכות מערכת החינוך בקו העימות בגבול לבנון, במגוון תחומי האחריות של המשרד והתרשמה מההיערכות המקיפה.

4. הוועדה ביקשה ממשרד החינוך לשקול אפשרויות נוספות להקלות ולסיוע בגבול הצפון.

אנחנו נותנים תשובה חיובית. שקלנו ואנחנו
נותנים תשובה חיובית.

מה פירוש? אתה נותן תשובה חיובית לתוספת
שכר למורים ותמריצים בגבול הצפון? אמרתי לך במשפטי הפתיחה, אני צופה שיהיה לך מחסור יותר גדול במורים בקו העימות. האנשים שחשבו לבוא לקו העימות, אחוז מסויים מהם לא יבוא; וצריך לחשוב, האם כדאי להגדיל את התמריצים, האם כדאי להגדיל את החוזים המיוחדים? חבר'ה, צריך לתת לזה את הדעת. אני מבקש רק לשקול. תבדקו את הדבר הזה. אנחנו איננו אומרים פה בלשון שהוועדה מחליטה והוועדה ממליצה, בלשון שאנחנו כולנו שותפים לאותה משימה. בידקו את הדבר הזה. מעלים בפניכם דאגות שונות, אין כאן צד טוב וצד רע. אנחנו כולנו רוצים את אותם הדברים. גם לעניין הארכת מפעלי הקיץ. אני לא רוצה לחזור על כל הדברים, הרי תקבלו את הפרוטוקול, תראו אותם.

בביקור של הוועדה בקריית שמונה,
ראינו מחסור במורים.

נכון. הנה, דורון מור אומר, יש בעיה של
מורים. אין ספק שהחרדות בצפון יקטינו את ההנעה של מורים לבוא. אין ספק. צריך להכיר בדבר הזה. אותו דבר, כל הנושא של המעקב אחרי התלמידים הנושרים, שהוא נושא מטריד מאד. אין ספק שכזה מצב יגרום לנשירה של תלמידים. זה ברור. תלמיד כתה י', שמשפחתו עזבה, והוא צריך עכשיו להיקלט בכתה י"א, והוא בעייתי, חשוף מאד לנשירה ממערכת החינוך. צריך להבין את העובדות האלה. אני בטוח.

אנחנו מקבלים משוב "לא נורמלי"
מהישובים, ממנהלי בתי הספר, מראשי הרשויות המקומיות. מציגים פה פרישה שהיא גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, ובסוף האמירה "מתרשמים" כלאחר יד.

חבר'ה, הרי אני מנסח, וכל הערה שנשמעת
כאן, אנחנו מוכנים לשקול אותה, כמו שאנחנו מבקשים מכם לשקול. אז ביקשו "התרשמות". עובדתית זו היערכות מקיפה, אין שום ספק.

.. ובכלל זה צמצום תחום אי הוודאות בתחומים השונים שמופקד עליהם המשרד.

למה לכתוב צמצום אי הוודאות, במקום להגיד
שמבקשת להעביר ידע יותר שוטף – הייתי
הולכת על החיוב ולא על השלילה.

אז במקום צמצום תחום אי הוודאות, תני לי
מילה אחרת. לא חשוב לי הניסוח. הדבר השלישי – ואני אומר אותו לא לסיכום – שלפי דעתי, אני מתרשם שבהחלט יש היערכות וכדומה. לדעתי, הייתה קצת טיפ-טיפה החמצה – זה לא לסיכום – טיפ טיפה החמצה להקדים את הפרישה של כל ההתארגנות הזאת. כלומר, אם זה הצעצועים, אז יום קודם, אם זה בחינות הבגרות, אז יום קודם – צריך את כל הדברים האלה לעשות, ככה נראה לי, אבל זה אני אומר רק חברית, לא לסיכום.

5. הוועדה תחזור לקיים מעקב אחר פעולות מערכת החינוך בגבול הצפון.

רק הערה קצרה: לפני זה מעולם לא הייתה
מערכת כל כך עניפה של כנסים עם גננות, עם
מנהלי בתי ספר-

לכן אמרנו "מקיפה ומרשימה".

רגע. לא, לא. לגבי הנושא של היערכות מראש.
כל החודש האחרון, כל הזמן, אנחנו נערכים לנושא של פינוי צה"ל מלבנון. לא חשבנו שזה יבוא עכשיו, אבל המערכת הזאת – הרי בסופו של דבר, הגננת ומנהל בית הספר הם אנשים.-

אני אגיד לך משהו שנמנעתי להגיד אותו כל
הזמן, אבל אני אגיד לך אותו, הואיל וזה לא לסיכום. אני, למשל, מאד חולק – זה לא סמכותי, כי פה זה עניין של ארגון, זה לא שאלה של מדיניות – אני מאד חולק על הגישה הזאת שיהיה חדר מצב בצפון ובמשרד הראשי- שאין מטה קו עימות במשרד הראשי.

הערה: יש.

מי היושב ראש שלו?

המנכ"לית - ואני מרכז אותו.

הוא אמר שיש רק-

לא, לא. אני אמרתי שישנו חדר -

אם כן אני שמח. אני הבנתי שמה שהיה
בעבר מטה חירום לקו הצפון, הבנתי שהוא
עכשיו בקו הצפון.

אסביר את דבריי. בעבר היה רק מטה
במשרד ולא היה במחוז. עכשיו ישנו חדר מטה במחוז, והוא מתאם את הפעולה עם המטה במשרד.

אני שמח על ההבהרה, כי לא הבנתי ככה.

השינוי הגדול מלמידת הלקחים מכל הדברים
האחרים שהיו – ולא נציין אותם, שעברו, היה שאנשי המטה הורו כל מיני הוראות בשטח, שהמחוז לא ידע וגם המטה לא ידע. היום אין שום הוראה שניתנת לחדר המצב ישירות לעבר מנהל בית ספר, או ראש רשות וחלוקת כספים ושליחת כוח אדם. אפילו השי שהיום ילדים מארגנים, איננו נשלח ככה בצורה שנהרייה מקבלת את הכל, או עכו – לצערי, אלא נשלח לחדר המצב, וחדר המצב מווסת – בהתחלה קו גדר ואחרי זה- חיילות – אותו דבר.

אני חושב שהניסוח הוא מקובל על כולם.
תודה רבה לכולכם.




הישיבה ננעלה בשעה 11:00