פרוטוקולים/ועדת חינוך/353

1
ועדת חינוך ותרבות
28/03/2000

פרוטוקולים/ועדת חינוך/353
ירושלים, ג' באייר, תש"ס
8 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 92
מישיבת ועדת חינוך ותרבות
שהתקיימה ביום ג', כ"א באדר ב', התש"ס, 28/03/2000, בשעה 10:12

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
יהודית נאות
מיכאל נודלמן

נעמי חזן

משרד החינוך:
ד"ר עמי וולנסקי – יועץ בכיר לשר
יעל פרבר

פרופ' גרשון בן שחר – האוניברסיטה העברית
פרופ' יהודה שביט – האוניברסיטה העברית
פרופ' אברהם ברמן – הטכניון
דגניה כהן – יועצת תקשורת

ד"ר יואב כהן – מנכ"ל

ליאור ורונה – יו"ר
גיא יום טוב
משה פוקסמן

בחינות קבלה לתואר שני בפסיכולוגיה

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות
בנושא קבלה לתואר שני בפסיכולוגיה. פנו אלינו הסטודנטים, בטענה קשה, שור"ה –ועד ראשי האוניברסיטאות - החליט לקיים בחינות מעבר לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית כמדומני, ושיש להם טענות כלפי הבחינות האלה; והואיל ודלתי הוועדה פתוחות בפני כל עם ישראל, אז אני, אחרי פגישה מוקדמת עם הסטודנטים שהייתה לי, חשבתי שראוי להתייחס לאותן טענות ולקיים את הישיבה הזאת, ואני מציע שנאפשר לנציג הסטודנטים להציג את טענותיו.

מה שרציתי להגיד, שאני לצערי, רואה את
הנושא של הבחינה בפסיכולוגיה בדרך בין לימודי התואר הראשון לתואר השני, כאיזה שהוא המשך ישיר לדיון שהיה כאן קודם - ואולי אחרי זה, אני אוכל גם להסביר ולפרט - למרות שלמעשה, הבחינה הזאת נתפסת כבחינה יותר על תכנית ולא על מיומנויות למידה. אני חושב שראשי החוגים לפסיכולוגיה וור"ה, מסתכלים על הבחינה מנקודת ראות צרה ואינם מסתכלים על המכלול מעבר למה שקשור ללימודים בחוג שלהם ותהליכי הקבלה לתואר השני. אני רוצה להזכיר לכולם, שסעיף 25 בחוק להשכלה גבוהה קובע – אני מצטט – ש"תארים מוכרים זהים, המוענקים על ידי מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה מסוגים שונים, דינם אחד". לדעתי, מטרת המחוקק שניסח את הסעיף הזה, במיוחד, הייתה ליצור איזו שהיא שוויוניות ברמת התארים, על אף שהם נלמדים במוסדות שונים. זאת אומרת, אז, כשזה חוקק, כנראה היו מוסדות שונים, אוניברסיטאות שונות, והם רצו לשמור על איזה שהוא חופש אקדמי, כדי שיהיו גם דיסיפלינות שונות, או תהיה איזה שהיא רבגוניות גם מבחינת התוכן. אני מצטט אחד מראשי החוגים – וגם ור"ה, למעשה, במסמך שכתבו אלינו ואמרו שהבחינה טובה, מפני שיש בעיה להשוות ציונים בין מוסדות שונים. אני רוצה במסר הראשון של הביקורת שלי, די לתמוך בראשי החוגים לפסיכולוגיה, כי אני חושב שהם מבטאים איזו שהיא תחושה, שאנחנו חשים כאן ודנים בה וכל הזמן, ככה, ברמזים - שישנם כיום שני ערוצי השכלה גבוהה: האחד זה המכללות והאחר זה האוניברסיטאות. אם עד לפני שנים, לא הייתה בעיה להשוות בין מוסדות שונות, או לא הייתה בעיה להרחיב את המבחן הזה, אני חושב שמי שמגיע היום ללמוד באוניברסיטה ושם אולי זוכה לחשיפה, או לאינטראקציה גדולה יותר עם מרצים, חוקרים, יש אולי ספריות רחבות יותר, ואני חושב שגם לדעת ראשי החוגים באוניברסיטה – נוכל אחר כך לשמוע – אני בטוח שהם חושבים שאיכות התואר שלהם עולה על איכות תואר של סטודנט מקביל, באותו ציון, במכללה אחרת; והם יוצרים איזה שהוא מנגנון, בשביל לשמר את האינטרס שלהם, את הסטודנטים שלהם. אני חושב שהתוצאה הזאת, שתהיה כאן איזה שהיא הסללה, של מי שפנה, מכל מיני סיבות, כולל הסיבות של הדיון הקודם, לצד של המכללות, מה שיקרה, הוא יגיע לאיזה שהיא תחנה, עוד פעם, סופית, שיהיה לו קשה להיכנס עכשיו ללימודי התואר השני.

מה שהמדינה עשתה, שהקימה את המכללות, הרי ברור לכולם שהיא השקיעה בזה כספים מועטים יותר מאשר באוניברסיטאות – היה איזה שהוא פתרון זול יותר מבחינתה, ולדעתי, אזרח שמקבל את התואר הזול יותר הזה, לכאורה, הוא באמת מקבל דבר שאינו שווה לתואר של אוניברסיטה, ולכן – כדי לקצר את כל הנושא, אני חושב שאו שמתקנים את החוק וקובעים בצורה מפורשת שיש שני סוגים של תארים, הדין לא שווה בין האוניברסיטה למכללות, או שאם רוצים לאכוף את החוק הזה, צריך לוודא שתואר במכללה, באמת דינו אחד לתואר באוניברסיטה. אני לא חושב שהסטודנטים במכללה צריכים הזדמנות נוספת, כמו שהציגו גם את הבחינה הפסיכומטרית מקודם, בשביל לנסות להתקבל ללימודים לתואר השני.

הבחינה הזאת היא חדשה?

הבחינה הזאת – אני הבנתי, ואני אשמח לשמוע
מהאנשים המקצועיים יותר, שלפני שנים, הרי היא כונתה בחינת מיכאל, היא בוצעה, ובסופו של דבר הוחלט שלא ליישם אותה. אני שמעתי מפרופסורים אצלנו באוניברסיטה בתל אביב מאילו סיבות, אבל-

מה קרה שהתעוררתם עכשיו?

כי הבחינה הזאת, לדוגמה, כאן באוניברסיטת
ירושלים, נתנו לה משקל של 50% מהקבלה
ללימודים לתואר השני.

נו, אז מה חדש בזה?

מה חדש? לא חדש. זאת הפעם הראשונה
שעשו את המבחן, ביום שישי האחרון.

זה מה שאני שואל, אם זה חדש? הבחינה היא
חדשה?

כן, כן. הבחינה במתכונת שנותנים לה
אמת מידה קבלה ללימודים לתואר השני, של 50%. אני משווה את זה לשנה שעברה. אמרתי, אני אשמח לשמוע מה היה בשנות השמונים. בשנה שעברה זה לא היה, וגם לא לפני שנתיים, ולא לפני שלוש שנים.

מה רע בזה שיש בחינה אחת משווה בין כולם?

אז זה אומר – וזאת הנקודה שצריכה להדאיג,
אולי את המחוקק ואת אנשי הציבור פה – זה אומר, שזאת הודאה רשמית בזה שיש שני סוגי תארים. יש תואר של מכללות-

בירושלים נבחנים גם אלה שסיימו את
אוניברסיטת בר אילן.

נכון. אינני מבין מדוע צריכים היום את
הבחינה הזאת כדי להשוות בין מוסדות
שונים.

למה אתה חושב שזה מפלה בין תלמיד
אוניברסיטה לתלמיד מכללה – הרי זה גם יכול להפלות בין תלמיד אוניברסיטה אחת לתלמיד אוניברסיטה אחרת.

יכול להיות שזה מפלה גם בין אוניברסיטה
אחת לאוניברסיטה אחרת, אבל הדבר הזה לא היה במשך השנים הקודמות, שנתנו לו אמת מידה כל כך משמעותית. אני מסתכל כרגע, כיום – לדעתי, סטודנט במכללה שמגיע למבחן – לצערי, הוא מגיע פחות מוכן לבחינה הזאת. הוא כנראה יצטרך עוד מעט לעשות אותם קורסים.

האם הבחינה עולה כסף?

מה שפורסם לסטודנטים, הם שילמו 650 ש"ח
לבחינה. אני יכול להגיד שבאוניברסיטת ירושלים – הביאו לנו ויש לי אפילו פה צילום של קורסי הכנה – כבר, הם עוד לא הספיקו – האדון הקודם מI.Q. כנראה עוד לא הספיקו להתארגן, אז היו קורסים, ככה, פיראטיים, של 4 מפגשים, הכנה לבחינה הזאת – משלמים 960 ש"ח. מרצה מהחוג עצמו מעביר את הקורס הזה.

למען הגילוי הנאות, אמרו לי שגם
הייתה תביעה שלכם בבית משפט, ושהיא
נדחתה.

נכון. אני חושב שהסטודנטים עשו טעות.

מי הגיש את התביעה? ההתאחדות?

לא. היו נציגים שונים. היוזמה הזאת באה
במיוחד מאוניברסיטת חיפה , כמדומני. אני
חושב שהסטודנטים עשו טעות, כי הדבר הזה-

ההתאחדות לא מימנה את התביעה הזאת?

לא, לא, לא. אין קשר.

אני בכוונה שואל, אני רוצה הכל – גילוי נאות.
ראוי שאנשים יידעו.

ברור.

בשאלות שלי אין הבעת עמדה. אני צריך
לעשות בירור של העובדות.

אני חושב שליבון הסוגיה הזאת באמת צריך
להיות ברמה של אוניברסיטאות, סטודנטים. הוועדה פה ולא שופט בית משפט צריכה להתערב באמות המידה האלה. בגלל זה אני חושב מראש, שהסטודנטים עשו טעות שהם הלכו על קייס משפטי, חוזי וכל הנושאים האלה.

מר ליאור ורונה, אתה רוצה להוסיף משהו?

רק שתי נקודות אחרונות, בקצרה. אני חושב
שהבחינה הזאת מרוקנת מהתוכן, לדעתי – ואנחנו נחזה בעתיד – מהתוכן עצמו של התואר הראשון. כרגע, מה שקורה, זה ייהפך לאיזו שהיא "בגרות", שיתחילו להתווכח ולשנות תכנים וכל הדברים האלה. שלוש שנות לימוד של התואר הראשון בפסיכולוגיה, שוות ערך, במקרה הפרטי הזה, של אוניברסיטת ירושלים – כדוגמה פשוט – לבחינה של ה5- שעות האלה. והנקודה השניה, לדעתי – וגם זה צריך להדאיג את ראשי החוגים – שאם זה יתפתח גם לחוגים אחרים – הרי הבחינה הזאת קמה בגלל בעיה של ביקוש – ואם זה יתפתח גם לתקשורת ולמשפטים, בגלל הריבוי של תארים ראשונים, ירצו גם במשפטים תואר שני, יהיה פתאום ביקוש, או לשאר החוגים, שפתאום יהיה ביקוש נוסף, אז חוץ מזה שצומחת כאן אמת מידה נוספת לקבלה ללימודי התואר השני, מה שקורה, לדעתי, אם זה בחינה תוכנית, תהיה כאן איזה שהיא הכחדה של כל הלימודים, כל הפלורליזם הרעיוני, שאנחנו מדברים, שדווקא יש איזה שהיא שונות, אנחנו רוצים שתהיה איזה שהיא שונות בין האוניברסיטאות – הולך להיעלם, כי יש איזו שהיא תורה, שמגיעה מלמעלה, מהמרכז.

תודה רבה. כפי שאמרתי לכם, הדלת שלנו
פתוחה בפני כל מי שמרגיש שנעשה לו עוול במערכת החינוך, ואנחנו חושבים שזה חלק מהתפקיד שלנו. אני מוכרח לומר, אבל, כשהם באו אלי פעם ראשונה, גם אני, בלי שהתעמקתי, הייתה לי איזה שהיא תמיהה. לכאורה, תלמיד לומד באוניברסיטה או במכללה שלוש שנים, וזה כבר לא בית ספר תיכון. זה כבר מוסד להשכלה גבוהה, מוכר, של המועצה להשכלה גבוהה. החופש האקדמי וכדומה. אז מה פתאום ראו לנכון פה, שמעבר למה שהתלמיד נבחן במשך שלוש שנים, ועשה עבודות, וראו אותו כך וכך חברי סגל אקדמי. מישהו פעם עשה לי סטטיסטיקה כמה אנשי סגל אקדמי רואים סטודנט עד לתואר ראשון, זה לא מספר מועט. יש הערכה של כל כך הרבה אנשים, אז מה פתאום שוב מפקידים את גורלו של אדם לאיזו שהיא בחינה של כמה שעות, שידוע שככל שהיא טובה, יש לה כל המגרעות של בחינה שנעשית בתוך כמה שעות. בבקשה.

אני רוצה רק לחזק משהו. אני חושב שצריך
להתייחס ברצינות, ואני מאד שמח שהוועדה עוסקת בזה, כי זה באמת אחד הדברים הכי חשובים. למה? כי יש פה השלכות רחבות, כפי שנאמר. כי מחר זה יהיה גם בחוג לחינוך, בחוג לסוציולוגיה ובכל מיני חוגים כאלה, שפתאום יעשו עוד מבחן הערכה ועוד תעשיה – אני לא אכנס לזה. אבל הדבר הכי חשוב – זורקים פה שלוש שנים של תואר לפח. לא משנה שהמבחן הנוכחי עכשיו, באוניברסיטה העברית – 50%, זה לזרוק את השלוש שנים לפח, אם לוקחים את זה כ50%. לא מספיק שאנשים לומדים שלוש שנים ומשקיעים ועושים הכל, אומרים, תשמעו, עכשיו זה 50% - והודיעו להם על זה גם בתקופה מאד מאוחרת, בהתרעה מאד מאוחרת. אבל, פה ועדת החינוך צריכה לתת את הדעת למה שוות שלוש שנים באוניברסיטה או במכללה, אם במבחן אחד גוזרים את גורלם לשבט או לחסד.

קודם כל, באמת טיפה לגבי ההיסטוריה.

הדיסיפלינה שלך זה פסיכולוגיה?

אני בא מפסיכולוגיה, במקרה, ולכן נשארתי.
החלטתי להישאר גם לדיון הזה. אני גם בוועדה – יש ועדה של נציגי כל החוגים לפסיכולוגיה, שבעצם מפקחת על הבחינה הזאת, ואני חבר. נציג ירושלים בוועדה הזאת, שבעצם מנחה את המרכז הארצי – הבחינה היא שלנו בסופו של דבר, באה לשרת צורך שלנו. אז קודם כל, היסטורית, זה לא חדש. זה היה במשך תקופה די ארוכה, בשנות ה80-, נדמה לי עד 1990 בערך, ואז מכל מיני סיבות, החליטו להפסיק. כמו שהחליטו להפסיק, אותם אנשים שהחליטו להפסיק, היום החליטו לחדש. תכף אני אסביר גם מאין זה בא ולמה.

דבר נוסף, הדבר הזה קיים לא רק בפסיכולוגיה. קודם כל, בפסיכולוגיה הוא קיים בכל העולם. אין אוניברסיטה אמריקאית שלא תדרוש את ה-G.R.E. שזה אותו דבר, זה בחינת ידע בפסיכולוגיה ובעוד נושאים, שהם רלוונטיים לפסיכולוגיה. הדבר הזה מתבקש. כל סטודנט ישראלי שרוצה ללמוד ב-GRADUATE SCHOOL אמריקאי, למרות שזה כולל אנשים שלמדו B.A. בהרווארד ובייל ובפרינסטון, אם הוא רוצה להמשיך לGRADUATE SCHOOL הוא צריך לקחת את ה-G.R.E. – אין פה שום דבר חדש; אנחנו לא המצאנו את זה, ומאותן סיבות, הם מנהיגים את זה מאותן סיבות שאנחנו עושים זאת.

בנוסף, זה קיים כבר היום בתחומים אחרים. זה לא עלה פה, כי הסטודנטים לא התלוננו, אבל במינהל עסקים, ישנה הבחינה, שכל מי שרוצה ללמוד, לפחות בירושלים ובתל אביב, בתי הספר הגדולים למינהל עסקים, חייב בבחינות האלה. זה קיים, נדמה לי, גם כן כ10- שנים. הדברים האלה קיימים, הם חלק מהעולם האקדמי.

למה זה קיים במקומות האלה ולא באחרים? זה באמת נכון. זה קיים באותם מקומות שיש בהם ביקוש עצום ללימודי המשך ויכולת קליטה מאד מוגבלת. זה קורה אצלנו, בעיקר במגמות היישומיות בפסיכולוגיה – קלינית, נוירו פסיכולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, שם יש באמת ביקוש עצום. אין שום יכולת בעולם לקלוט את כל בוגרי ה-B.A.. . כולם תלמידים טובים, וברגע שאתה נדרש לסינון קפדני-

אזי למה אתה לא מסנן על פי תוצאות ה-B.A.?

עד עכשיו עשו את זה. זה מה שהיה. אזי,
קודם כל, באמת יש קושי בהשוואה מדויקת. לא רק עם המכללות, גם בין האוניברסיטאות לבין עצמן. היום, כשאנחנו דורשים את הבחינה, דרך אגב, דורשים אותה מכולם. גם בוגרי האוניברסיטאות. גם בוגרי האוניברסיטה שלנו נדרשים לעשות את הבחינה הזאת. מה שקרה, נוצר מצב, למשל, שכדי להתקבל לפסיכולוגיה קלינית בירושלים, היה צריך ממוצע של משהו בסדר גודל, של 94-95. ההבדל היה של עשיריות נקודה, כלומר, אדם למשל עם 94.4 – אינני זוכר בדיוק את המספרים – כבר לא יכול היה להתקבל. התחיל פה מרוץ נוראי ב-B.A. אחרי ציונים. אנשים התחילו לדרוס אחד את השני, כי זאת הרי תחרות על מקומות מוגבלים. התחילו לעשות מועדי ב' וג' ללא סוף. הלימודים ב- B.A., מבחינת הסטודנטים – ואני מדבר המון עם סטודנטים, כל הזמן – נעשו פשוט בלתי נסבלים, וזה היה אחד הגורמים. כלומר, גורם אחד זאת התחרות האיומה שבעצם הרסה לסטודנטים את לימודי ה-B.A.. לימודי ה-B.A. הפכו לתחרות על השגת עשיריות נקודה. כל מה שעניין את הסטודנטים, בחירת הקורסים נעשתה כך, שאני אצליח להוציא איזה מורה, שאפשר להוציא עוד; וזה פשוט הרס לימודי ה-B.A.. אני משווה מה שקורה היום, כשאני מדבר עם סטודנטים שלי, עם אסיסטנטים שלי, לעומת מה שהיה פה כשאני למדתי – פשוט אין מה להשוות. אצלנו, לימודי ה-B.A. בפסיכולוגיה היו הנאה – אני זוכר את זה בתור השנים היפות בחיי. אני מדבר היום עם סטודנטים – הם סובלים ונאנקים. למה? בגלל המרוץ אחרי ציונים. לכן, באה מחשבה, גם בגלל זה וגם בגלל עניין ההשוואה, באה מחשבה, שאנחנו נעשה בחינה סטנדרטית. היא תהיה בעתיד, בקיץ שבין שנה ב' לג'. היא כוללת בעצם את לימודי היסוד בפסיכולוגיה, ולכן אפשר לעשות אותה בקיץ בין השנים ב' ל-ג'. התלמידים – נכון – יצטרכו בקיץ להקדיש את הקיץ הזה להתכונן לבחינה – הבחינה היא רלוונטית, היא על חומר בפסיכולוגיה, זה לא הרס לימודי הבוגר – זה שטויות, זה להפך, כל מה שהם לומדים יעזור להם לבחינה.

הם לא יוכלו לעבוד ולהתפרנס בקיץ.

בקיץ הזה הם לא יוכלו לעבוד ולהתפרנס, אבל
גם היום הם לא יכולים לעבוד ולהתפרנס, כי היום, הוא צריך כל קיץ לעשות את כל מועדי ב' וג', כדי לשפר את שתי עשיריות הנקודה שחסרות לו כדי להתקבל לקלינית, כך שזה לא משנה. שנה ג' תהיה משוחררת לגמרי. אין פה הרס של לימודי הבוגר. אני חושב שזאת דמגוגיה, וזה דבר פשוט לא נכון. זאת בחינת ידע-

מה ההבדל בין בחינת הידע הזאת לבחינות
האחרות לצורך ה-B.A.? לא ברור לי הדבר הזה.

את הבחינות האחרות יזרקו לפח. זה לא שווה
כלום.

לא יזרקו אותן לפח. מה פתאום?

זה מה שאתה אומר.

אני יודע את זה. הייתי בסיפור הזה, בדקנו.
הייתי ראש חוג.

אתה אומר שמרצה אינו מסוגל לבחון את
יכולת התלמיד ללמוד. זה מה שאתה אומר.

אינני אומר את זה. אנחנו נותנים גם
לבחינות שלנו משקל. הן אינן נעלמות. זה אל"ף. בי"ת, מה שהאיש לומד בקורסים יעזור לו בבחינה הזאת. ההבדל הוא, שזאת בחינה סטנדרטית ואחידה לכולם. בחינות מורים, זה קורס קל, זה קורס קשה, זה אוניברסיטה כזאת, זאת אוניברסיטה אחרת. אין פה יכולת השוואה אמיתית. זאת הבעיה. לגבי המכללות, אני בכלל לא מבין את הטענה. פה נותנים להם את אותה הזדמנות. מי לא מכיר פה במכללות? אנחנו מכירים במכללות, אנחנו מוכנים לקבל כל אדם שיעבור את הסף, יתחרה בצורה הגונה עם יתר התלמידים, על דברים רלוונטיים, ידע והבנה של טקסטים. הכנסנו, דרך אגב, לבחינה הזאת, הבנה של טקסטים בפסיכולוגיה, שאני חושב שזה דבר מאד רלוונטי, שלא צריך מאד להתכונן אליו, צריך פשוט לדעת לקרוא טקסט בפסיכולוגיה ולהבין אותו.

מה שאתה אומר, שהלימודים בחוגים השונים
לפסיכולוגיה הם לא שווים? כלומר, יש בוגר
שהוא שווה יותר ויש בוגר שהוא שווה פחות?

לא, לא. איני יודע. הציונים אינם שווים. הם
אינם ניתנים להשוואה בדיוק. אינך
יכול להגיד ש93.2- פה, הוא בדיוק כמו 93.2 פה.

למה אינך יכול להגיד?

כי אינני יכול להגיד, כי הם לא עמדו בדיוק
באותן מטלות. זה לא בדיוק אותו הדבר.
אתה אף פעם אינך יכול להגיד את זה.

מי אומר שצריכים לעמוד בדיוק באותן
מטלות?

כדי להגיד ששני דברים הם שווים בדיוק, זה
צריך להיות מבוסס על אותן מטלות.

המרצה בירושלים מקשה. בחיפה הוא נדיב.

טוב. כל דבר יש לו חסרונות ויש לו יתרונות.

כמה אחוזים אתם לקחתם את הבחינה הזאת, יחסית לממוצע הציונים של הסטודנט?

אתה אומר ככה, שהעשירית הזאת, שהיא קובעת, איך הוא הרגיש באותו יום, אם הוא קם על צד ימין או קם על צד שמאל – זה לא חשוב.

זה כן. מה לא חשוב. אני לא אומר שזה לא
חשוב. הכל חשוב.

גורלו יוכרע, הרי, על עשירית אחוז – זה תלוי
איך הוא קם בבוקר. הרי כל אחד מבין. אני איני מומחה לבחינות, אבל כל מומחה לבחינות יגיד לך, ש-X אחוזים, או עשיריות של הציון תלוי בהרגשה שלו באותו יום, אם מישהו הרגיז אותו, אם ארוחת הבוקר הייתה טובה, וכולי וכולי.

לא אמרתי שזה לא חשוב, סליחה. לא אמרתי
שזה לא חשוב. הכל חשוב. הבחינה איננה הקובעת היחידית. אגב אורחא, ישנה הבחינה, יש ציוני ה-B.A. שאין זורקים אותם לפח.

מה המשקל של הציון?

כל אוניברסיטה עושה את זה אחרת.

אז מה זה בדיוק? שלום, מה שלומך?

שלום גברת נעמי, מה שלומך?

מצויין, אבל אני קצת, בעניין הזה-

ראיתי את המכתב שלך, וחבל שלא דיברת איתנו קודם, כי לא דייקת שם.

היא כתבה לכם - אזי תענו לה. הבעיה שלי

אחת, איך יכול להיות שכל אוניברסיטה קבעה ערך אחר לבחינה? האם זה במסגרת החופש האקדמי?

אני רוצה להתייחס לזה. אלף, זה במסגרת
החופש האקדמי. אנשים שונים שוקלים את הדברים בצורה שונה, וזאת זכותם. גם לפני עידן הבחינה, אגב, יש ראיונות, יש המלצות, זה לא הכל על ציונים, וכל אוניברסיטה עושה את זה אחרת, נותנת משקל אחר. כך זה היה תמיד - אין פה דבר חדש.

סליחה. רק נתונים. המשקל הרי שונה.
אזי במקום אחד, זה יכול להיות 10%.

הוא בין 10-50%.

תסביר לנו בדיוק, איפה וכמה.

אני חושב שבחיפה, אני לא זוכר בדיוק,
בירושלים זה 50%. אני יודע על ירושלים.

בחיפה, נדמה לי 20%.

אולי. בכל אופן, הטווח הוא בין 10-50%. זה
שיש הטרוגניות, שלא כולם עושים אותו דבר, זה, לפי דעתי, משחק לטובת הסטודנטים – למה? נותן צ'אנס. אדם שמאד הצליח בבחינה, זה יעזור לו באותה אוניברסיטה שנותנת לה משקל, ואותו אדם, שכמו שאתה תיארת, קם בבוקר על רגל שמאל ולא מצא חנייה, ולא כל כך הצליח בבחינה, והוא תלמיד טוב ולמד טוב – אז יהיה לו יותר צ'אנס, נגיד, בחיפה, או בבר אילן. מה רע בזה? למה צריכים לעשות אותו דבר?

אף אחד לא אמר, אבל, אתה מכניס יסוד
חדש למערכת, ואני סבורה שאולי צריך לנסות את היסוד, אבל למה לתת לו משקל של 50%, כאשר אתה אינך בטוח שיש לו יכולת חיזוי נכונה? שהרי אתה, כשאתה עושה את הניסוי – ואני תכף רוצה להציע ליושב ראש הוועדה, מר זבולון אורלב – אינני מצויה בפרטי הבג"צ ואינני יודעת אם מסיבה טכנית נפלו שם או לא, אבל אני, מבחינתי - פסיקת בג"צ היא פסיקת בג"צ, ולכן אני אומרת, שלפחות בואו ננצל את הניסיון הזה, ואני באה מתחום המדעים, ואתם צריכים עכשיו לבדוק באמת את יכולת החיזוי, והאם בכלל המכשיר הנוסף הזה – כי זה עול נוסף על הסטודנטים – אינני חושבת שאם זה יהיה 50% או 30% או 20%, זה ישנה את חוסר ההנאה מה-B.A. ורדיפת הציונים היום ב-B.A. בפסיכולוגיה, משום שגם בשביל ה50%, הם יצטרכו לרדוף, ואני אומרת לך מילדים שהם בני מחזור של ילדיי, שהאומללים שהצליחו ל-B.A. לא נהנו יום אחד. אפילו מדעי המחשב בטכניון יותר קל. פשוט אנשים נשארים שם נורמליים, והילדים המוכשרים, שהיו מוכשרים באותה מידה , אבל אלה יוצאים מרוטים ועצבניים, והם אינם נהנים מה-B.A.. אני אומרת, בואו נראה את התוצאות ותבחנו את עצמכם:

I. האם אלה שהתקבלו, בסופו של דבר, על סמך המבחן החדש הזה, שדרך אגב, השמועה אומרת שהוא היה "קריעה רצינית" – האם אלה שהתקבלו על סמך המבחן, לא היו מתקבלים אחרת, או שאלו בדיוק אותם תלמידים שהיו מתקבלים, כי היה להם ממוצע גבוה? כי אם זה יקרה – ואני לא יודעת מה יקרה – אז זה מיותר.

II. האם היו גם כאלה שהתקבלו רק בגלל הבחינה?

ושאלה אחרונה, מה מידת המיתאם בין
הציונים לבין ההישגים בתוך הבחינה?
האם 100%, 30% ? הרי אתה מומחה לבחינות.

כן, אני מומחה לבחינות, ואנחנו לא חיים
פה לגמרי בחושך. כפי שאמרתי, היה לנו המבחן הזה, היו לנו נתונים עליו. לא הבאתי כאן את המספרים מהמבחן הקודם – מהמבחן הזה עוד אין.

אבל 10 שנים הוא כבר לא קיים.

אבל עכשיו הייתה בחינה. נראה מי יתקבל.

את זה אנחנו נראה בעתיד, ודאי, מה שאת
אמרת. אנחנו נראה, ונעשה, ויהיו נתונים. לגבי העבר, הנתונים של הבחינה הקודמת, לגבי חיזוי היו מאד טובים.

למה הפסקתם אותה?

היו לזה כל מיני סיבות. זו לא הייתה יוזמה
שלנו לבטל אותה. זה הייתה היוזמה של אוניברסיטאות אחרות, בעיקר לכן קשה לי קצת להסביר את זה, כי אני דווקא חשבתי אז שזאת הייתה טעות להפסיק את זה. אני חושב שזה בא בעיקר מעייפות של מורים, שנמאס להם לחבר שאלות לבחינה – המורים שלנו נדרשו לעשות, ולא קיבלו כל תגמול על זה, והתלוננו. זאת הייתה אחת הסיבות.

ועכשיו?

עכשיו כן. זה נעשה עם תגמול. בעיקר
דוקטורנטים עושים את זה.

ומה עם המכונים שמכינים לקראת הבחינות
האלה? כמה הם מרוויחים? כמה עולה
קורס כזה של הכנה?

לא יקומו כאן הרבה מכונים. מדובר פה ב500- סטודנטים בסך הכל.

כמה קורסים היו לקראת המבחן שהיה עכשיו?

אינני יודע.

וכמה עולה כל קורס? אני רוצה להבין, מה
העלות?

קרוב ל1,000- שקלים.

וכמה עולה להירשם למבחן?

שום תלמיד לא צריך לקחת קורס לבחינה
הזאת.

אבל המבחן עצמו – כמה זה עולה? 650
שקלים, ועוד 1,000, זה 1,650 שקל.

המבחן היה אמור לעלות 650 ש"ח. בזכות לחץ
שלנו, הורידו את זה ל400- ש"ח. עכשיו, השאלה הנשאלת, אם בגלל לחץ שלנו הורידו את זה ל400- ש"ח, למה ביקשתם מלכתחילה 650 ש"ח? בשביל לבדוק את מידת הלחץ שלנו?

רבותיי, רשות הדיבור לדוקטור עמי וולנסקי.

לא, אני רוצה לדעת. ואם אין למישהו כסף?

בפסיכולוגיה אין שום צורך בקורסים האלה.
זה דבר אבסורדי.

לא, לא. אפילו המבחן. 450 שקל, זה הרבה
מאד כסף לסטודנט. נגיד שיש סטודנט שאין לו הכסף הזה. מי מממן את זה? האם בדקתם פשוט את הצד הכלכלי גרידא, של היכולת לשלם בעבור המבחן הזה?

יועץ השר בבקשה.

רגע, אני לא קיבלתי תשובה.

את תקבלי. אני מבטיח לך שלא נעזוב אותם.

ראית למה הבאתי אותה? היא בלי תשובה-

לא, לא. את בסדר היום. את בסדר היום.

שר החינוך, מר יוסי שריד, פנה לפני כחודש
וחצי לרקטורים של האוניברסיטאות הרלוונטיות – כידוע, לא בכל אוניברסיטה קיימת מחלקה לפסיכולוגיה – וביקש שיקול דעת נוסף שלהם בסוגיה הזו; וכמדומני, היום או בימים הקרובים, מתקיים דיון בפנייתו של השר בעניין. מה הטיעונים של השר? עומדים על הפרק שלושה טיעונים. חלקם גם הועלו כאן:

1. היום זה פסיכולוגיה, ומחר זאת מחלקה אחרת. הבעיה שהעלה פרופסור גרשון בן שחר, של לחץ של סטודנטים לקראת סיום התואר הראשון, לשיפור עשיריות הנקודה כדי להגביר את הסיכוי שלהם להתקבל לתואר שני, הוא לחץ בלתי סביר. אני יכול לומר לכם, כמרצה באוניברסיטת תל אביב, מערערים סטודנטים על ציון 96, ואתה אינך מבין מה עוד ניתן לערער על ציון 96; ואז מסתבר לך, בשיחה עם הסטודנט, שבעצם מדובר בזה שאם שבריר האחוז לא יתוקן לו, אז הוא לא יעמוד בממוצע לסף הקבלה לתואר שני. ואני אומר, היום זה פסיכולוגיה, מחר זה חינוך, מחרתיים זה דברים אחרים, ואנחנו נמצא את עצמנו בתעשיה חדשה ונוספת. יותר מזה, הפסיכומטרי הוא סוג כזה – והזכירו פה את ה-G.R.A. – הוא חלק מעניין של סטטוס לחוגים ומחלקות ובתי ספר ופקולטות, ואנחנו עשויים למצוא את עצמנו באיזו מגמה כזאת, הולכת וגוברת, של מבחנים.

2.סוגיה אחרת היא סוגיית העלויות. הזכירו כאן את הדברים. אנחנו קיבלנו דיווחים מכיוונים שונים. בנסיבות מסויימות, זה עשוי היה להגיע ל3,000- שקלים, ואנחנו לא חושבים שאת העומס הזה, זה דמי קבלה, זה הקונקורס וזה עוד כמה מרכיבים – אנחנו חושבים שזו תעשיה בחיתוליה, ועתידה עוד לפניה, ואנחנו מציעים לשקול שנית את הסוגייה הזו, לפני שנמצא את עצמנו, במה שקורה היום בתעשיה, במערכת החינוך, שאני שייך אליה שנים ארוכות, של סוגיית בחינות על גבי בחינות – אנחנו קוראים לזה, הררי הבחינות, או מפלצת הבחינות, שקיימת אצלנו, ואנחנו מציעים לחברינו במוסדות להשכלה גבוהה שלא להדביק בשגיאות העבר שלנו, או במה שמתרחש אצלנו, את המוסדות להשכלה גבוהה.

3.הסוגייה השלישית, הוזכרה כאן, נוגעת לתיקון מספר 10 לחוק המועצה להשכלה גבוהה. הוועדה הזו, בפברואר 95, העבירה בכנסת את התיקון לחוק, וחצי שנה היא ישבה על הסוגייה של שוויון מעמד התארים, בין התארים הניתנים במכללות, לבין תארים הניתנים באוניברסיטאות. הסוגייה הזו מאד הטרידה את הוועדה, ונדמה לי שאם הזכירו כאן את סוגיית מבחני ה-G.R.A., כפי שהם קיימים בארצות הברית, שר החינוך, מר יוסי שריד, הציע לשקול שנית את הסוגייה הזו, לפני שאנחנו נמצא את עצמנו פרושים בהררים של בחינות. יותר מכך, יש תחושה, גם אם צודק פרופסור גרשון בן שחר, שזה יוצר הזדמנות גם לאלה הבאים ממכללות, לעמוד בבחינה ולהתקבל לתואר שני. זה יוצר תחושה – גם אם היא לא נכונה – שכביכול המבחנים הללו נועדו כדי למיין אותם. אני אומר את הדברים בהסתייגות גדולה, כיוון שיכול להיות שזה אפילו ההפך, שדווקא בזכות הבחינה הם עשויים להתקבל, אבל אני אומר את הדברים, בין היתר, כי יש תחושה כזאת. אגב, התחושה לא מגיעה רק מהסטודנטים, התחושה מגיעה גם מאנשי סגל באוניברסיטאות, במחלקות הרלוונטיות. אני אומר את הדברים, מפני שכמובן, דברים כאלה מתלקטים, התמונה מתקבלת כתוצאה מתמונת מצב שמושמעת מתוך השדה, והשדה הוא סטודנטים ואנשי סגל.

4. הסוגייה הזאת בעצם מעלה, אדוני היושב ראש, מר זבולון אורלב, את הסוגייה שאנחנו צפינו אותה כבר ב1994-, שסביב שנת 2000 – וגם כתבנו על הדברים ופרסמנו את הדברים – תהיה בעיה של צווארי בקבוק לתואר השני. הגידול, כתוצאה מתיקוני החקיקה, הגידול כתוצאה משינוי הזכאות לבגרות, הגידול, כתוצאה של תודעה לחשיבות התואר הראשון, יצר מצב שהולך ונוצר צוואר בקבוק, שגבר בשנים האחרונות, לעניין התואר השני. לכן, התשובה – אנחנו חושבים ואנחנו מציעים גם – אנחנו ננקוט סידרה של צעדים נוספים – אינני רוצה כרגע לפרט כאן ועכשיו, אבל צריך לתת מענה, ביצירת שינוי במשקלים, גם בתוך האוניברסיטאות, בין תואר ראשון לתואר שני, כדי לשחרר מעט את צוואר הבקבוק הזה, ולכן זו סוגייה על הפרק. אנחנו העלינו אותה בוועדת החינוך לפני 5-6 שנים. אמרנו את הדברים, שזה מה שיקרה לנו סביב שנת 2000, ואכן אנחנו עומדים מול התופעה הזו היום. מסיבה זו, אנחנו מבקשים גם - במסלולי העבודה זה מתבצע, גם במסלול העבודה של ות"ב וגם במסלול העבודה של המועצה להשכלה גבוהה וגם בפניה לרקטורים של שר החינוך, מר יוסי שריד, לשקול שנית את עניין הבחינות.

תודה רבה. פרופסור יהודה שביט, אתה רוצה
להוסיף משהו? אם אפשר גם להתייחס
לדברים שמקודם שאלה פרופסור נעמי חזן.

צריך לחזור על חלקם, אני מניח. הבחינה
הזאת באה מתוך מצוקה אמיתית של המחלקות לפסיכולוגיה. אם מדובר כאן על מצוקה של סטודנטים ומכללות וכך הלאה, יש גם מצוקה של מחלקות לפסיכולוגיה, ולנו יש בעיה. פונים כך וכך תלמידים ללימודי M.A. , ואנחנו צריכים למיין מתוכם את התלמידים שיתקבלו ללימודי תואר שני, ואנחנו מחפשים דרך טובה לעשות את זה, דרך שתיראה טובה, גם לציבור וגם לסטודנטים וגם מקובלת עלינו. היום הדרך העיקרית מבוססת באמת על ציוני ה-B.A., וישנם פערים גדולים בציוני ה-B.A. במוסדות שונים. אין לנו דרך טובה להשוות בין תלמיד שבא עם ציון 93 ממכללת ספיר, לתלמיד שבא עם 93 מאוניברסיטת חיפה, לתלמיד עם ממוצע 93 בירושלים. אין לנו דרך להשוות בין ה-93-ים האלה, כיוון שישנם ממוצעים אחרים בכל אוניברסיטה, והפיזור הוא אחר, ורמת הציונים היא שונה. לכן, מתוך המצוקה הזאת, ישבו ראשי המחלקות לפסיכולוגיה וחשבו שזה נכון להחזיר את המבחן שהיה קיים בעבר, שיהיה מבחן אחיד, משותף, סטנדרטי והוא ייתן לנו בסיס להשוואה בין הסטודנטים מכל המוסדות השונים, לצורך תהליך הקבלה, כדי שנוכל להחליט את מי אנחנו מקבלים ללימודים מתקדמים ואת מי לא – על בסיס של איזה שהוא גורם משותף ואחיד. זה היה הבסיס. עכשיו. אני חייב להגיד שהסטודנטים מחיפה באמת הגישו תלונה, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובאחד מהשלבים של התלונה הזאת, בית המשפט קבע שנציגי הסטודנטים ייפגשו עם ראשי המחלקות ועם נציגי המכללות, ויישבו וידונו וינסו להגיע לגישור. פגישה כזאת התקיימה, ישבו בה, באמת, נציגי הסטודנטים וראשי המחלקות והיה שם נציג המכללות, פרופסור נוח מילגרם, ואחד הדברים המעניינים היה, שהסטודנטים חשבו שזה רעיון טוב. הסטודנטים חשבו שבחינה כזאת היא כלי הגון, כלי נכון, כלי צודק, לצורך הקבלה ל-M.A.. היו להם תלונות על נושא חומר הבחינה וההכנה לבחינה ומחיר הבחינה, אבל גם הם היו שותפים לתחושה שזה הדבר הנכון עכשיו, מבחינת הכלי, לצורך המיון ל-M.A.. גם נציג המכללות היה מאד בעד. הוא חשב שזאת הזדמנות חשובה לתלמידי המכללות, לצורך הקבלה, והוא תמך בהכנסת המבחן הזה, ככלי. בית המשפט, דרך אגב, פסק נגד התביעה של הסטודנטים ופסק, מנימוקיו שלו, שיש לנו הזכות-

היא לא רלוונטית לדיון שלנו.

אם היו לומדים משפטים, הם לא היו עושים
את הטעות של התביעה הזו.

הנקודה העיקרית, היא שוב, איך ממיינים. אני
חושב שבאים פה סטודנטים, באים פה נציגים,
מעלים טענות מאד נכבדות-

במה שונה המקצוע שלכם מכל M.A. אחר?

אני לא חושב שיש דוגמה כזאת, חוץ ממינהל
עסקים, שגם בו יש בחינה כזאת. אין היום שום מקצוע אחר, באוניברסיטאות בכלל, שיש בו מיון כזה לתואר שני.

מהדיון פה, אני חושב שעולה דבר אחד, שאין
ספק שיש נימוקים כבדי משקל, מדוע צריך לעשות את הבחינה. יש רק מינוס אחד, שיש נימוקים יותר כבדי משקל, מדוע לא לעשות את הבחינה. כלומר, יש כאן מאזן של יתרונות וחסרונות. עכשיו, שלושתנו לא פסיכולוגים. אני, בעוונותיי, לא איש אוניברסיטה, אבל במקרה יושבים פה פרופסורים באוניברסיטאות: יושב לך פה נציג שר החינוך, שהוא גם כן, בזכות עצמו, איש ההשכלה הגבוהה; ואומרים לכם, רבותיי, החסרונות עולים על היתרונות – יש פה איזה שהיא בעיה. פונה אליכם שר החינוך והתרבות, מר יוסי שריד, מבקש מכם לשקול וגם אנחנו, בהחלטה שלנו, גם כן רוצים לפנות אליכם, כדי שתשקלו, מתוך הבנה שלנו, שהחסרונות עולים על היתרונות. אנחנו לא מבטלים. לא אומרים, שמע, אתם שוגים, או אומרים דברי שטות. אתם אינכם אומרים דברי שטות. יש באמת בעיה אמיתית, של השוואות וכולי, שאני לא יורד לעומקן. בטבע הדברים, בדיון כזה מהיר, אי אפשר ככה לחדור ולהעמיק עד הסוף. אבל על פני הדברים, יש כאן איזו שהיא בעיה אמיתית שלשמחתי, אני חשתי אותה מיד בפניה הראשונה, ולא ידעתי גם על עמדת השר, שאני מאד מברך עליה, גם בנושא הפסיכומטרי.

השיקולים שלכם מדוע צריך, זה בגלל
התחרותיות, אין כלי סינון, יש חוסר אחידות בציונים במוסדות שונים – השיקולים האלה נכונים לגבי כל תחום וזו הבעיה. משום שברגע שאתה מכניס את הנושא הזה בתחום הפסיכולוגיה, שכרגע הוא תחרותי, אזי אתה בעצם פותח צוהר למבחנים מהסוג הזה. אני חוזה שתוך שנתיים, בתחום התקשורת, ב-M.A. תהיה בדיוק בעיה דומה, ואז יצטרכו למצוא כלי סינון וכולי. לכן, השיקול של הפסיכולוגיה איננו שיקול שאפשר לנתק אותו מתחומים אחרים ומבעיה כללית של ה-M.A., כפי שנאמר על ידי יועץ השר. אני מוכרחה להודות, שאני מאד מוטרדת בעניין הזה, משום שברגע שיש פריצת דרך, בלי לקחת בחשבון את מכלול המקצועות בעתיד, אזי אנחנו נצטרך להיאבק פרטנית בהמשך. זאת בעייה ראשונה, וזה לשיקול דעתך, פרופסור גרשון בן שחר.

דבר שני, אני חוזרת לעניין של העלויות. המבחן – 650, 450 ש"ח, יש מכינות עכשיו למבחן וכמה דמי הרשמה ל-M.A., בכל מוסד? אני שואלת. זה מאד מטריד אותי שאין לך מושג.

את היית צריכה לדעת גם.

סליחה, לא, לא. אני לא קבעתי את
המבחן הזה.

לא, את העלויות של ההרשמה ל-M.A..

זאת אומרת, שיש בשנה ג' B.A. פסיכולוגיה, מעבר לשכר לימוד, יש עלויות נוספות, אם אדם רוצה לנסות למצות את עצמו. עכשיו, זה יוצר חוסר שוויון בעליל, בין סטודנטים שיש להם היכולות הכלכליות, לסטודנטים שאין להם. אני מאד הייתי רוצה לדעת, אם לא ניגשו למבחן הזה סטודנטים בגלל בעיות כספיות, ואם כן, איזה סידורים נעשו, כדי לאפשר לסטודנטים, לכל סטודנט שלומד B.A. בפסיכולוגיה – כל סטודנט – ואני לא קיבלתי על זה תשובה. אני מודה, זה לא שיקול אקדמי. אבל, אני רוצה להגיד לך, שזה שיקול ציבורי.

אני מאד שמח על הדברים שלך. את לא היית בדיון הקודם. שתבינו מה מטריד אותנו. הפערים החברתיים והדאגה שלא יימנע מסטודנט.

מספיק שיבוא לי סטודנט אחד ויגיד, לא
ניגשתי למבחן כי אין לי כסף.

אני רציתי להגיד, שאני מכיר סטודנטים
שבאמת לא ניגשו, כי הם אמרו שהם צריכים לעבוד וללמוד במהלך השנה ולשלם את שכר הלימוד שלהם, כי אז הם לא יכלו לגשת, כי הם לא יכלו ללמוד ולהתכונן לבחינה, בגלל שהם נאלצו בחודשים האחרונים גם לעבוד וגם ללמוד, והם אינם יכולים להתכונן בצורה כזאת, באמת, לבחינה.

עוד שני משפטים. בהקשר הזה, ההערה הזאת איננה הערה אקדמית, היא הערה ציבורית. זאת אומרת, אם אתם חולקים על מה שאמרנו בדברים היותר אקדמיים, התערבות במישור האקדמי – ועל זה אפשר להתווכח ויכוח לגיטימי – הנושא הכספי, זה שיקול ציבורי. אמרתי, מספיק שיבוא סטודנט אחד ויגיד, לא יכולתי להיבחן, כי פשוט לא היה לי – ואנחנו בצרות. לכן צריך למצוא פתרון לעניין הזה, בכל מקרה.

הדבר השלישי, הבעיה המיידית – אני לא יודעת אם לזה נאמר לפני שנכנסתי, אבל מר זבולון אורלב, אני מדגישה את זה, בקולי, לפרוטוקול, וזה העניין, שהשנה הם נבחנו על חומר שבכל זאת לא היה החומר שבחנו עליו בשנים הקרובות – כך אני הבנתי לפחות מהסטודנטים. האם הם נבחנים על כל החומר השנה?

הם למדו חומר שלם. נתנו להם בחירה, אבל
עדיין, הגיעו סטודנטים מהאוניברסיטה
העברית, ונתנו להם שאלות שלא למדו.

תודה. דוקטור יואב כהן, אבל ממש בקצרה.
כפי שאתה מבין, הנושא זה לא המרכז.

ברור. אבל מכל השאלות שעולות פה, אני
חושב שכדאי לשאול את המחלקות למינהל
עסקים-

סליחה שאני אומר לך, במאמר מוסגר – לתואר
שני במינהל עסקים מתקבלים סטודנטים – לא הסטודנטים שלמדו תואר ראשון במינהל עסקים. הם חייבים לעשות, כי באים אליהם מ10- מחלקות. אני לא מצדיק את זה, אבל הנושא שם הוא שונה לחלוטין.

גם פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ל-M.A., גם כן, בחינת בקיאות בפילוסופיה,
באוניברסיטת תל אביב -

אתה אומר לי לעשות דיון בכלל, על כל בחינות המעבר לתואר שני – יכול להיות.

החלופה הזולה לבחינות, זה המלצות.
המלצות אישיות, שניתנות על ידי הפרופסורים, או על ידי אחרים. נדמה לי שהפערים החברתיים, כשזה מגיע להמלצות אישיות, הם הרבה יותר גדולים מאשר כל בחינה שעולה כך או אחרת.

אני אוסיף שתי מילים. אל"ף, יכול
להיות שאתם רואים את החסרונות יותר מהיתרונות – אני לא חושב שבדיון כזה, של שעה, בלי להבין את הנתונים, אפשר באמת להבין את כל העניין לעומקו. אני וחבריי בדקנו את זה, השקענו בזה שעות ארוכות, ויש לזה חסרונות - אך היתרונות, בעינינו, עולים לעין שיעור על החסרונות.

אני רוצה לענות לגברת נעמי חזן, בקשר למחיר. אם יש סטודנט אחד, שבגלל ה450- שקל לא ניגש לבחינה, תשלחי אותי אלי, אני מבטיח שאני אטפל בזה.

טוב, לא זו השאלה. רבותיי, אני נאלץ כרגע
לקטוע את הדיון. אני רוצה לסכם. אני אומר מראש, ההחלטה לא תענה בקנה אחד עם רצונותיכם. עמדתנו פה, היא מאד, מאד ברורה. אני רוצה להקריא את ההחלטה. נתתי גם לפרופסור נעמי חזן ולפרופסור יהודית נאות לראות קודם את מה שאני עומד להקריא – אני משתדל לנקוט תמיד מידה של זהירות, ואני רואה תמיד את עצמי גם כבלם מאזן בין כולם. גם בדיון הקודם, דרך אגב, חברי הכנסת, ידידיי שישבו כאן, רצו החלטות הרבה יותר מיליטנטיות - אז גם פה, ההחלטה, אני רואה אותה החלטה שקולה ומאוזנת.

ועדת החינוך והתרבות שמעה מנציגי ור"ה את הנימוקים לקיום בחינת מעבר ארצית לתואר שני בפסיכולוגיה, את נציג השר, שדיווח על פניית שר החינוך לרקטורים, לשקול מחדש את הנושא וכן שמעה את נציגי הסטודנטים, שנימקו מדוע אין הצדקה לקיום הבחינה.

הוועדה קובעת, כי על פי המידע והעמדות שהוצגו בפניה, חסרונות הבחינה עולים על יתרונותיה, ולכן היא פונה לור"ה, לרקטורים ולראשי המחלקות לפסיכולוגיה, שישקלו מחדש את הצורך בקיום הבחינה, תוך מתן תשומת לב ראויה לעמדת ועדת החינוך.

הוועדה מבקשת לקבל את העמדה המעודכנת של ור"ה, לאחר הדיון המחודש בנושא זה, תוך 3 חודשים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05

1