פרוטוקולים/ועדת חינוך/332



פרוטוקולים/ועדת חינוך/332
ירושלים, ח' בניסן, תש"ס
13 באפריל, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 87
מישיבת ועדת חינוך ותרבות
שהתקיימה ביום ד', ח' באדר ב', התש"ס, 15/03/2000, בשעה 09:07

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

משרד החינוך:
אדי הרשקוביץ - סמנכ"ל וראש מינהל כלכלה ותקציבים
יוסי לוי - מנהל תחום נוער וקהילה
דוד טוקר - מנהל המינהל לחינוך התיישבותי
דוד שטרית - מפקח במנהל חברה ונוער
עו"ר איריס שלו
משה ויטמן - מפקח כולל במועצות אזוריות
יעל פרבר - מתאמת השר לכנסת ולממשלה

שרגא שמר - סמנכ"ל
אילן שדה - ראש מועצה אזורית מנשה ויו"ר ועדת חינוך
דוד טוביאנה - ראש מועצה אזורית חבל מודיעין

אורי גרומן
זכריה ספיר - חבר הנהלה

המועצה לשלום הילד
עו"ד לימור סולומון

יונה פריטל - ראש מח' חינוך של התק"ם

חינוך התיישבותי – חינוך משלים

יהודית גידלי

רקורד שירותי הקלטה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת
החינוך והתרבות בענייני החינוך ההתיישבותי, ויש לנו שני נושאים. הנושא הראשון, זה נושא החינוך המשלים, שאנחנו מעלים אותו על פי בקשה שקיבלתי מאיגוד המועצות האזוריות, במכתב של ידידי, מר שרגא שמר, שאני מדליף לכם שאני מכיר אותו כבר כמה ימים קודם לכם. הנושא השני הוא הקיצוץ במינהל החינוך ההתיישבותי ועליית הנוער, על פי פנייה שקיבלתי מגברת יונה פריטל. עכשיו גם הכסף הגיע, אזי הכל בסדר. מר שרגא שמר, אתה מוכן להציג את הבעיה? מדוע ביקשתם דיון? מה הבעיות? מה הקשיים? מר שרגא שמר, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קודם כל, אני רוצה להודות
ליושב ראש הוועדה על הטיפול הנמרץ בבקשתי ועל כינוס הוועדה לנושא זה ללא השהיות רבות. עכשיו לעניין עצמו. הנושא הזה, של החינוך המשלים במיגזר הכפרי, מעסיק את מערכת החינוך מזה הרבה מאד שנים. בכל דור ודור קמו עלינו להושיענו – ניסו למצוא את הדרך היעילה והטובה ביותר, כדי לתת מענה לשאלה, כיצד הנערים והילדים במיגזר הכפרי יוכלו לקבל את אותו חינוך שהם צריכים לקבל, מעבר לחינוך הפורמלי שהם מקבלים. הדברים במיגזר הכפרי הם שונים לחלוטין מאשר במערכת העירונית. אני כאן אינני צריך להסביר בדיוק מהן מועצות אזוריות. ייתכן מאד שלו היו נוכחים פה אנשים שאינם בקיאים בנושא, אזי היה מקום להסביר. אינני חושב שלך, מר זבולון אורלב, כיושב ראש הוועדה צריך להסביר. אתה מכיר את המערכת הזאת - על בעיותיה - היטב, גם מתפקידים קודמים שלך, והחברים שמסובים פה לשולחן, לפי מה שאני מכיר אותם ולפי מה ששמעתי את תפקידיהם, הם יודעים בדיוק. בתוך עמם הם חיים, ולכן לא אאריך בעניין הזה.

על כל פנים, לפני כ7- שנים, ביוזמת המינהל לחינוך, לחברה ולנוער, הוחל בניסיון לגבי 5 מועצות אזוריות, כיצד פותרים את הבעיה במיגזר הכפרי. היו 5 מועצות אזוריות, שנבחרו כפי שנבחרו, ונעשה ניסוי. הניסוי הזה אומר, בקווים מאד כלליים, שמשרד החינוך מממן 50% מההוצאות המוסכמות מתכנית הניסוי הזה, ו50%- הנוספים יבואו מהמועצה האזורית. על ידי כך משיגים בעצם שתי מטרות.

50% מסל מוסכם.

מסל מוסכם. ברור. זה משיג לנו שתי מטרות.
קודם כל, את המטרה העיקרית, שהתלמידים, הנערים, הילדים, מקבלים את החינוך, והמטרה השניה - שמשרד החינוך גורר איתו, מעלה איתו את המועצה האזורית – כי לא כל המועצות האזוריות, באותה מידה יכולות, נכונות ומודעות וכל הדברים האלה – מעלה את המועצות האזוריות לשיתוף פעולה כזה, שהן גם משתתפות בתקציבן בעניין. הניסוי הזה ארך 5 שנים, והוא הצליח. נדמה לי שהעברתי אליך חומר שמעיד על תשבחות לגבי הפרויקט הזה.

אנחנו עכשיו אומרים דבר פשוט. עשו פרויקט ניסיוני. זה הצליח – הבה ניישם את זה. כדי ליישם את הפרויקט הזה, כולו, בכל המועצות האזוריות, פירושו של דבר, הקצבה של 8.5-9 מיליון שקל מתקציב משרד החינוך מדי שנה.

מה קורה במועצות האזוריות שאינן
בפרויקט?

שם צריך ליישם את זה.

מה קורה היום שם?

היום, יש חלק מהמועצות האזוריות שאין
בהן בכלל עבודה, אין בכלל פעולה בתחום הזה. יש מועצות אזוריות, ששם, בהתאם לאפשרויות המועצה-

ומשרד החינוך איננו משתתף בכלל?

יש השתתפות מזערית, שלפעמים ההשתתפות
הזו מתבטאת בסך הכל בהקצאת ענ"ק – עובד נוער-קהילה, לפעילות הזו - וזהו. הדברים האלה הם מאד לא אחידים, מכיוון שהם נקבעים על פי כל מיני אמות מידה.

ואתם מעריכים שהרחבת הפרויקט לכלל
המועצות האזוריות, זאת תוספת עלות של 8.5-9 מיליוני שקלים. האם היו מגעים עם משרד החינוך?

היו מגעים עם משרד החינוך לאורך שנת 1998-9, והעניין הזה לא הסתייע. אנחנו הגענו למסקנה, שלפעמים יש דבר שבו תפסת מרובה – לא תפסת. אנחנו מוכנים ללכת לשיטה של קטעים. נלך וניקח כל שנה מספר מסוים של מועצות אזוריות. נפעיל את הפרויקט הזה לגבי אותן מועצות אזוריות שנסכם עליהן יחד עם משרד החינוך.

אתה יכול לומר כמה מילים לגבי אותם 5
מועצות אזוריות – מה התכנית המופעלת שם,
מבחינת התכנים.

אני מעדיף שהאנשים שעסקו בזה בדיוק
יסבירו במה היה מדובר.

קודם, אני מצטרף למה שאמר מר שרגא שמר.
לניסוי הזה נכנסנו מעבר לשיגרת התקציב בשנת 1995. נכנסנו ביוזמה שלנו ואת כל המתערבים שבמועצות האזוריות. בתוך מועצה אזורית יש הרבה מתערבים שעוסקים. אלו תנועות מיישבות, תנועות נוער, משרד החינוך, החברה למתנ"סים, ארגון המועצות האזוריות, הקיבוצים בזרמים השונים; וישבנו במשך שנה, צוות חשיבה שארגן בשולחן עבודה את כל המערכות האלה, והמטרה הייתה, באמת, ארגון משאבים כספיים וחינוכיים ביחד, כדי להעצים את הפעילות במועצות האזוריות.

משרד החינוך, אגף הנוער בזמנו, ואחר כך המינהל, הכספים שיישבו אותן משרות שנתנו, ישבו בכלל בקידום נוער. פרויקט המושבים המפורסם של מר יפה, זכרו לברכה, של מי המושבים, והכל נתפס מבחינת המשרד, מתפיסת העבודה שלנו, שחינוך משלים – מה שמכונה כאן – קידום נוער. זאת אומרת, כאילו במועצות האזוריות אנחנו עסקנו רק בקידום נוער. יתר הדברים, שהמועצות ישברו את הראש, או עם עצמן או עם תנועות הנוער, או עם התנועות המיישבות. הניסוי הזה בא להגיד, אנחנו רוצים להפוך את המועצה האזורית, לכל הפחות, מבחינת ההתייחסות שלנו, כמו לעיר, שיש בה גם שכבות מצוקה, גם השכבות האליטיסטיות, יש גם הנוער שנמצא באמצע, ולטפל בכולם שווה בשווה.
לכל אורך הפרויקט לא הזנחנו את אותן המשרות שאנחנו נותנים במסגרת שירותי היקף, בתוך התקנה של שירותי היקף, בהשתתפות במשרות בסדר גודל של 15-16 אלף שקלים, שאנחנו נתנו השתתפות למשרה למועצות אזוריות, בסדר גודל של 100 משרות כאלה, שחילקנו לכל המועצות האזוריות בארץ. זה לשאלתך, לגבי מה קורה במועצות האחרות. מועצות אחרות קיבלו – אם מגידו לא היו בפרויקט, הם קיבלו את המישרה או שתי המישרות שלהן, של השתתפות שלנו, לטובת העבודה. כך התפרשנו בנושא הזה, על סדר גודל של כמינוס/ פלוס 50 מועצות אזוריות בארץ. חילקנו את המישרות מינוס/ פלוס לכולם.

הנושא עצמו ומה קרה ב5- המועצות האזוריות. את חמש המועצות האזוריות, בחרנו – אותו צוות של שולחן העבודה – בחרנו בכוונה, לקחנו מספר מועצות שמאפיינות. מועצה אחת שמאפיינת רק קיבוצים – גליל עליון. גם סימנו מה אנחנו רוצים למקד בה. בה, למשל, מיקדנו, בפעם הראשונה בהיסטוריה, פיתחנו יחידה לקידום נוער בקיבוצים. זה בזכותו של מר ולנסי. הוא אמר, הבעיה שאני מאפיין היא קידום נוער. אף אחד לא התעסק בזה אז. התברר שיש להם נשירה סמויה ונשירה אמיתית ונוער בסיכון במאפיינים שלהם. שם מיקדנו הרבה מאד עבודה בנושא קידום נוער. לשם גם שילבנו, פעם ראשונה בזכות זה, מדריכות חיילות.

לקחנו את המועצה האזורית אשכול, בדרום, ששם יש קיבוצים ומושבים שאף אחד מהם לא דיבר זה על זה מעולם. הרוח שהלהיבה את הכל, בכל המועצות, זה מר צימבה מאשכול, שהוא עזר לנו בנושאים האלה. שם היו מושבים וקיבוצים. שם סימנו את המטרה לאיחוד פעולות בין המושבים לקיבוצים. היה מנהל מחלקת נוער למושבים, והיה מנהל מחלקת נוער לקיבוצים, היה המוסד, והיו המושבים, וכל אחד עבד לבדו. שם שמנו את הדגש לשתף ולשלב את כל הפעולות, ככל שניתן, ביניהם יחד, על ידי צוות היגוי.

האם תפריט הפעולות הוא תפריט דומה
לרשות מקומית?

אמת. החלטנו בראיה כזאת. מה שצריך לתת
לכל אחד, במנתו הוא, במסגרת המערכת הלא פורמלית. ואני מדגיש כל הזמן, באמת, במסגרת המערכת הלא פורמלית. לקחנו את המועצה האזורית גזר, ששם היו גם מושבים עם קיבוצים, והיה גם נושא של קליטת עליה. מועצה אזורית נוספת זאת בקעת הירדן, ששם הייתה לנו בעיה אמיתית של – אתם מכירים אותה, זו מועצה ענקית. כל המועצות אומרות שהן המועצות הכי גדולות מבחינה גיאוגרפית, אבל אני חושב שהם הכי אמיתיים, טריטוריאלית. זה מרחק של מעל 100 ק"מ, בין מחולה לבין ורד יריחו. נקודות קטנות של יישוב, נוער שקשה לנהל אותו לפעילות, נוער שמייצר לעצמו תרבות פנאי, מפני שהוא איננו יכול להתנייד. שום עובד נוער לא היה שם. בזכות הפרוייקט מונו שם 14 עובדי נוער - שם מיקדנו את הנושא הזה – ל14- נקודות יישוב, שהן יצרו ביניהן ובתוך עצמן שולחן עבודה. בזכות הפרויקט הזה שם, הגיעו לשם שני גרעיני י"ג, אחד של גרעין "אחים" של האיחוד החקלאי, והשני גרעין "עודד" של תנועת המושבים; והם עבדו יחד, כגרעין אחד, ונתנו שירותים לכלל המושבים, ללא קשר וזיקה לאן המושב הזה הולך.

האחרון – נחזור צפונה – מבואות חרמון, ששם סימנו הרבה בעייתיות של טיפול נקודתי במספר מושבים – זה רק מושבים – זאת האמת ההיסטורית, שבין מבואות חרמון לגליל עליון, זו החלוקה בין קיבוצים למושבים, שתי המועצות האלה. כל נקודות היישוב מתערבבות זו בתוך זו, כולל קו העימות וכולל כל המערכת.

מי היום ראש המועצה במבואות חרמון?

הערה: מר שלום רובין.

שם התמקדנו הרבה בנושא מנהיגות צעירה.
בהכשרת המנהיגות הצעירה. שני דברים קרו מהפרויקט. אחד - התעסקנו ממשית בחמש המועצות. שתיים, עוררנו את נושא הנוער בעוד 50 מועצות אחרות, והמברקים והפניות של ראשי מועצות להתחיל להתעניין מה עושים עם הנוער, למה אצלו יש ואצלנו אין, סייעו לנו להיכנס לתוך המועצות האלה, גם בלי כסף. עם פרויקטים. ובאמת, בשלב מסוים, לקחנו חלק מתקציב הפרויקט, מזערנו את התקציב שנתנו למועצות האלה, ונתנו כסף בעבור פרויקטים בסדר גודל של 30 אלף שקלים, 40 אלף שקלים, כדי לפתח רק פרויקט נקודתי בעוד 6 מועצות אזוריות כאלה.

כל התקציב הזה, מבחינת משרד החינוך, עלה מיליון ושבע מאות וחמישים אלף שקלים מעבר לתקציב. קיבלנו אותו, בזמנו של מר שושני, אני חושב. אישרו לנו את זה מעבר לתקציב. הוא לא היה בשום תקנה ולא בבסיס. מדי שנה בשנה חידשו ונתנו לנו את הכסף-

אני מצטער. אני הייתי רוצה להישאר כאן,
אבל יש לנו מצב שבו ועדות פועלות במקביל. אין ספק שבלי קמח אין תורה, ואני הולך להשיג שיהיה קמח.

מר שרגא שמר, שתבין את מסירותו של מר
רובי ריבלין. כל ההתנצלות הזאת, זה כממלא מקום חבר הוועדה. הוא לא חבר הוועדה. הוא ממלא מקום, מהמשתתפים הכי מתמידים. מר רובי ריבלין, עולה לכם גם הנושא של מחשב לכל ילד שמשום מה, ועדת העבודה והרווחה חטפה אותו. זה מדהים אותי. אנא, עזור לי. שים לב שם. מחשב לכל ילד, זה שייך לוועדת העבודה והרווחה? מחשב – זה פה, וילד – זה פה. מה זה שייך לוועדת העבודה? רק לא הייתי באולם המליאה באותו רגע, והיושב ראש היה מש"ס, אזי קם מר דוד טל ואמר, לוועדת העבודה והרווחה. אזי אמרו לו, לוועדת העבודה והרווחה. פה הכל מחטפים כאלה. יותר גרוע מהמועצות האזוריות.

טוב. אני אומר שוב, התקציב שהמשרד העביר
באמצעות מינהל החברה והנוער עבור הפרויקט, היה מיליון ושבע מאות וחמישים אלף שקלים, מעבר לתקנה, מעבר לבסיס. קיבלנו אותו מספר שנים. בשלב מסויים הוא הופסק, ונשארנו עם התקציב השוטף, עם התקנה. אני רוצה גם בתקציב השוטף להגיד, שמ5- מיליוני שקלים שיש לנו לשירותי היקף, אנחנו נותנים מיליון שקלים עבור המיגזר הכפרי, שזה חמישית, ללא שום פרופורציה לגודל של האוכלוסיה.

רק דקה אחת, שאני אבין את נושא התקציב.
האם לפרויקט הוקצב בזמנו כסף?

נכון. תקציב נפרד, מעבר לתקציב של מינהל
החברה והנוער.

והוא הופסק?

והוא הופסק.

זה המיליון ןשבע מאות וחמישים אלף
שקלים? כלומר, כל הניסוי הזה עלה מיליון ושבע מאות וחמישים אלף שקלים?

תאמין לי, ומה שזה עשה – ותשאל את
הקיבוצים, את המועצות האזוריות ואת ראשי
המועצות.

מאיזה כסף אתה מחזיק את זה היום?

אני לא מחזיק. אין פרויקט היום.

היום גם אין פרויקט?

האמת שמאז שהפרויקט קרו כמה דברים
דרמטיים. והדברים הדרמטיים קרו בישובים עצמם, במועצות. והדבר הדרמטי המרכזי הוא חוסר תפקוד של ישובים, אם זה מושבים ואם זה קיבוצים, במערכות הפנימיות שלהם. מי כמוך יודע שהיה אולי פעם לכל קיבוץ ולכמה מושבים בית ספר קטן, והיה זה, וכל אחד היה לו תנועת נוער מאד פעילה וועד פעיל. כל הדברים האלה – נגמרו. כמעט כל הדברים האלה בישובים – אני יכול לומר שלצערי, אני הייתי מאד שמח אם זה לא היה קורה. פנימית, לישובים עצמם, אבל זה מה שקרה, ורוב הדברים עברו למועצות האזוריות. כל הפעילות כמעט שמתבצעת – ומתבצעת. שאלת מה קרה ומה קורה במועצות האזוריות שלא בפרויקט. יש פעילות. אין ראש מועצה שלא יקיים איזה שהיא פעילות, אם מתנ"ס, אם זה עם החברה למתנ"סים, או שהוא בעצמו עושה. לרוב, המועצות בעצמן עושות את אותו הפעילויות עם מדריכי נוער ועם מחלקת נוער ובתוך כל ישוב, על חשבון המועצה. זה עולה הון תועפות. לא רק זה. ההסעות. יושבת פה גברת יעל פרבר – אני יושב איתה הרבה בנושא הזה של ההסעות של החינוך הפורמלי. אבל זה חל רק על חינוך החובה, על מערכת החינוך. כשאני צריך, אצלי במועצה, בשביל 5 ילדים בישוב מי-עמי, להביא אותם לספורט, כי אין להם ספורט בישוב שלהם, והם רחוקים, כי אז אני צריך לעשות להם הסעה איזו שהיא למרכז האזורי או לאחד הישובים, מושבים או קיבוצים, שבו יש פעילות. איך אני עושה את זה? זה עולה הון תועפות. האם לילדים האלה, בגלל שהם יושבים באמצע ההרים שם, אין מגיעה פעילות? זאת אומרת, כל המערכת הזאת, וכולנו, נדמה לי, כל מי שמצוי במערכת החינוך היום, יודע שאין רק חינוך פורמלי. אם אין לחינוך הפורמלי המשך, אזי גם החינוך הפורמלי, כחינוך לפחות, אינני מדבר על למידה, פגום ולא מושלם. לכן, אני חושב שהפרויקט הזה הוא כסף קטן. כסף קטן להרים דבר גדול. כי אין לי ספק, המועצות ישתתפו. הן יהיו חייבות. איש ציבור שיש לו הציבור שלו, והוא רואה את מה שקורה, חייב לשים בנושא הזה ולדחוף נושא מן הסוג הזה ולתת את התשובות. אבל המערכת הזאת שהרימה ויצרה את מה שהיא יצרה, חייבים לתת לה את הדלק, ולרוקן את המערכת הזאת, כפי שזה נעשה, זה דבר שאין ראוי שייעשה.

תודה רבה. גברת יונה פריטל.

אני באמת חושבת שהייתה פריצת
דרך. הפרויקט הזה יצר פריצת דרך בקונספציה, בתפיסה של המועצות האזוריות, של כל הגופים שקשורים אליהן; ואחד הדברים שאנחנו עד היום, בעצם, הערך המוסף שלו, שנוצרה שותפות יוצאת מן הכלל בין כל הארגונים. נוצר איגום משאבים שאפשר ללמוד ממנו לכל פרויקט במקום אחר. במקום לעסוק רק במצוקה, וכל הזמן לתת רק תשובות אד-הוק למצוקה, פשוט הדגם הזה עשה שינוי קונספציה. שינוי קונספציה ברמה מאד גבוהה, ואולי מר משה ויטמן יספר גם על עוד חלק אחר של הפעילות הבלתי פורמלית בין בתי הספר, המועצות והחינוך הבלתי פורמלי. אחת הבעיות, שאני חושבת שאם נמשיך להגדיר אותה כפרויקט, כי אז באמת יגידו, יש שנה שיש כסף, ואז יש פרויקטים, ויש שנה שאין כסף, ואז אין פרויקטים. צריך להגדיר את אותו משאב שאני מצטרפת למר אילן שדה ולמר שרגא שמר, שהוא משאב – על פי הבנתי – מאד מצומצם, יחסית לאפקטיביות שלו, להכניס אותו בתוך התקציב הקבוע של המערכת. לתגבר, נקרא לזה כך, ואינני רוצה להיכנס לתהליך, איך עושים את זה. אבל אני חוששת שאם נמשיך להגדיר אותו כפרויקט, וכל פעם נבוא לבקש, וכל פעם יהיה צורך בשתדלנות מהסוג הזה, זו תהיה טעות. מפני שמה שקרה, שאותן 5 מועצות, שיצרו באמת את כל האפקט על כל המערכת, עכשיו נשאר איזה שהוא ריק והכל מתחיל לצנוח.

ב5- המועצות, העובדים פוטרו והפרויקט
נסגר? מה קורה?

לא. אבל מועצות שהצליחו להתמודד עם זה
טוב יותר-

זה עבר עכשיו מהחשבון של משרד החינוך
לגירעון של משרד הפנים?

בדיוק. אבל זה במועצות היותר מאורגנות,
שלקחו את המחויבות באמת פנימה. יש מועצות, אני לא רוצה לנקוב בשמות, שפשוט העסק התמוטט בהן. כל הפרויקט התמוטט.

תודה. מר משה ויטמן בבקשה.

אני רוצה להשלים את התמונה שתיארת
קודם, מר יוסי לוי, מצד המינהל ההתיישבותי. המינהל ההתיישבותי, יש לו קשר עם 42 מועצות, שבהם לומדים ילדי המינהל ההתיישבותי ועליית הנוער. בשלהי הפרויקט של מינהל חברה ונוער, התקיים קשר בינינו, על בסיס התפיסה של לאגם אנרגיות ותקציבים. אנחנו לקחנו תקנה קטנה, שקיימת במינהל ההתיישבותי, שנקראת מרכזי נוער, שהיה בה, בשנת 1995, מיליון וחצי, היום יש בה – כל שנה 10% פחות. כלומר התקנה הזו הולכת ומצטמקת. היא נועדה לתת איזה שהוא סיוע כללי לאותן 42 מועצות.

בשיתוף עם מינהל החברה והנוער, אנחנו החלטנו שניתן איזו שהיא דחיפה משמעותית, בעקבות הפרויקט שהסתיים שם, לאותן מועצות, אבל בסכומים הרבה יותר קטנים, מול בערך כ20-, 19 מועצות אזוריות, אבל בשינוי קונספטואלי - שאנחנו נשלב בתוך המערכת של החינוך הבלתי פורמלי את מנהלי בתי הספר העל-יסודיים. כלומר, מנהלי בתי ספר שהסכימו לקחת אחריות ומחויבות בחינוך הבלתי פורמלי, לא רק כמספקי תעודות הבגרות, אלא הם חלק מוועדת היגוי אזורית, שבה יושבים כלל הגורמים שעוסקים בחינוך. זהו שינוי משמעותי מאד, מבחינת הראיה, מבחינת התפיסה, מבחינת הנכונות לראות את הצרכים כולם.

יש לי כאן סיכום חלקי, שאני אשמח להעביר אליך, כשפרק הזמן שסיכמנו לעצמנו לפרויקט הזה – אנחנו קוראים לו "שחק" – שותפות חינוכית, קהילתית, בשותפות עם מר דוד שטרית במינהל חברה ונוער, שממנו נהנות כרגע 12-16 מועצות אזוריות, בסכומים מאד קטנים. אנחנו חושבים שזה צריך לחול על כלל המערכת. התקציב של אותו מליון וחצי פוחת, שהיום הוא עומד על סדר גודל של מיליון, מול המערכת של 42 מועצות אזוריות, הוא פשוט-

האם המיליון הזה הוא במינהל ההתיישבותי?

במינהל ההתיישבותי, כן. הדוגמה שנוצרה כאן
מראה שיש כאן מציאות חדשה, עם סיכויי הצלחה בלתי רגילים, ואנחנו מדברים ממש על סכומים – אני אומר באחריות מלאה – סכומים בטלים בששים, כי להפיל את הנושא הזה מבחינת המינהל ההתיישבותי על כלל 42 מועצות - זה מוגזם.

תודה על הקיצור. מר דוד שטרית מבקש לומר
מספר מילים, אבל בקיצור. מה שאני מציע, תראו – למדתי מהמורה שלי, מר זבולון המר, זכרו לברכה, שעובדי מדינה מופקדים לא רק לומר מה הבעיות, אלא הם גם מופקדים לומר מה הפתרונות. אז אולי תתחילו גם להתייחס לפתרונות.

אני חושב שדווקא בנקודה הזו שאתה מציין, וכאן זאת אינה שאלה של בעיה, אלא להציג שעלינו, במידה מסויימת על דרך המלך. צריך להבין שהמועצות האזוריות ובכלל, המיגזר ההתיישבותי, היה נתון, בחלקו עדיין, באיזה שהוא משבר מאד כבר – כלכלי, חברתי ואחר – מצוקות לא קלות, שחייבו אותנו, כמשרד, לשבת על המדוכה הזאת; ואני חושב שמה שהוליד את כל העניין הזה, זה באמת איזה שהוא פתרון, שלמראית עין הוא פתרון שיכול לתת תשובות מאד טובות בנושא הזה של הילדים והנוער במושבים ובקיבוצים. אבל חשוב להדגיש מספר עובדות שמצטרפות לעניין הזה:

כל הנושא של הקיבוצים טרם הפרויקט לא היה מחובר למדינת ישראל, אלא זה היה משהו אוטונומי עצמאי. כל המשבר שהיה שם - נעשה איזה מהלך מאד יפה, בראשותה של גברת יונה פריטל והתנועה הקיבוצית המאוחדת, יחד עם המועצות האזוריות, כדי להכניס את כל המערכת, בראיה כוללת, לתוך הפעילות השוטפת של המועצה האזורית, כשהמועצה האזורית היא הבסיס, או הציר המרכזי, שממנו פועלים מול הישובים הבודדים. זה איזה שהוא מהלך, שעשה שינוי בכל התפיסה ובכל דרך העבודה. מסתבר גם – אנחנו בנינו איזה שהוא צוות היגוי, שישבו כל הגורמים, כולל המינהל ההתיישבותי, החברה למתנ"סים, התנועות ההתיישבותיות, שישבו על המדוכה הזאת והפרויקט הזה, שאולי לא נכון לקרוא לו פרויקט, אלא איזה שהיא תפיסת עולם, שבבסיס שלה היא נותנת איזה שהוא מענה נכון לכל המציאות הזאת – המשתנה - של המועצות האזוריות.

לכן אני חושב שכדאי להסתכל על העניין הזה, יותר בהיבט של איזו תפיסה חדשה או כיוון חדש, שיכול להעלות על דרך המלך את כל המועצות האזוריות, גם את המועצות הפריפריאליות, המרוחקות, קשות היום, עם הבעיות הכלכליות והחברתיות; ואני חושב, זה שזה עולה לדיון כאן, אני רק יכול לברך ולקוות שיתנו לזה את התמיכה הראויה, כי אני חושב ששם נמצא הפתרון הנכון, כדי להמשיך ולפתח את זה במעגלים לכל המועצות האזוריות.

תודה. בבקשה, מר דוד טוביאנה.

תראה, אני הייתי הגורם שבעצם יצר מצב שהפרויקט היה ב15- מועצות. צריך להגיד את האמת. לא ב5- מועצות. ב- 15 מועצות אזוריות. הפרויקט הזה היה, היה בחמש המועצות שדובר עליהן קודם. אני יצרתי את איגום המשאבים בין החברה למתנ"סים לבין מינהל החברה והנוער, לבין המינהל לחינוך התיישבותי, כדי שזה יתבצע בכמה מקומות נוספים. התקציב הזה שמדובר עליו, לגבי 2 מיליוני שקלים, סך הכל - אם יתקצבו את מינהל החברה והנוער במה שהוא צריך, אזי אפשר לקיים את הפרויקט.

לא. הוא אומר שכדי להחיל את זה על כל
הארץ צריך 8-9 מיליוני שקלים.

השיטה היא, שברגע שבונים את המערכת מעבירים את זה למועצות אחרות,
והתקציב יורד באותן מועצות שהיו קודם לכן.

ומי מחזיק את זה שם?

הרשות וגורמים נוספים, החברה למתנ"סים
וכדומה.

הגירעונות. לא ירדתי לסוף דעתך. נכנס
פרויקט באיזו שהיא מועצה אזורית. הפרויקט עולה כסף. אזי אתה אומר, אחרי שלוש שנים, ניקח את התקציב של זה, נעבור למועצה אחרת.

לא ניקח. התקציב יורד ועובר למועצות
אחרות.

ומי ייכנס במקום הכסף שאתה מפחית אותו?
מישהו צריך לממן אותו.

אני רוצה להגיד דבר אחר. מאחר שישנם

מינהל חברה ונוער, מינהל חינוך התיישבותי – אני לא מוציא החוצה גם את החברה למתנ"סים, כי אני חושב שהיא פועלת במספר מועצות אזוריות.

לא הזמנתי אותה, כי לא ידעתי שהיא קשורה
לעניין.

אם מדברים על הנושא של איגום משאבים, כי
אז לוקחים את שלושת הגורמים האלה ויוצרים את המשאב לטובת העניין. עכשיו צריך להבין דבר אחד. זה לא שלוש שנים, ובזה נגמר הפרויקט. הפרויקט הוא פרויקט לצורך העניין, אבל ה"עסק" הזה חייב להמשיך, כיוון שלא פתרנו את הבעיה. פעם אמרו, יש פרויקט המושבים. קראו לו: עובדי נוער וקהילה. היום אין כלום, כי הפסיקו את הפרויקט, אבל הפרויקט הזה נמשך קרוב ל20- שנה, כי מינהל חברה ונוער תיקצב את הנושא של עובדי נוער וקהילה בצורה משמעותית. היום זה אינו קיים כמעט בכלל. היום זה ממש בסכומים מאד קטנים.

האם מה שאתה אומר, שבעבר,
השתתפות מינהל החברה והנוער בחינוך
הבלתי פורמלי הייתה הרבה יותר גבוהה?

בוודאי. בוודאי. תראה, ההשתתפות בשכר
של עובד נוער וקהילה בפרויקט המושבים,
הייתה גבוהה. לא גבוהה, מר יוסי לוי?

היה תמיד אותו סכום.

זה מה שהבנתי ממנו. הבנתי ממנו שזה היה
אותו סכום.

קח היום, מה מינהל חברה ונוער משתתף
ברשות מקומית, במועצה אזורית, לא בעיר. כי רוב המשאבים, בעצם, הולכים לטובת המיגזר העירוני, ביחסיות שלו. אבל הסכומים שניתנים על ידי מינהל החברה והנוער לטובת המועצות האזוריות הם קטנים.

אותו היקף בדיוק. אותו היקף של מישרות.

הערה: נומינלית, מבחינת כסף, כבר חמש שנים נשאר
אותו סכום של 16 אלף שקלים.

אזי יש שחיקה.

גם 16 אלף שקלים, במועצה אזורית, למשל
כמו עמק חפר, או כמו מטה יהודה, זה לעג
לרש.

זאת השתתפות?

זאת ההשתתפות.

כל ההשתתפות של מינהל החברה
ןהנוער במועצה אזורית כמו מטה יהודה זה
16 אלף שקלים?

לא, לא. זה 15 תקנים, כפול 16 אלף שקלים.

אז 15 כפול 16, זה 240 אלף שקלים.

מתוך תקציב בתקנה – מתוך מה שיש בתוך
התקנה, של מיליון שקל, בעבור הטיפול
במיגזר הכפרי. בעבור טיפול בכל ה50- מועצות.

סליחה. רק רגע. יש תקנה אחת, שזה השתתפות שלכם במועצות הרגילות?

יש תקנה שנקראת שירותי היקף. אינני זוכר כרגע את מספרה. זה השתתפות במשרות, אותם חלקי משרות, הולך חלקם המירבי עבור ההשתתפות במיגזר העירוני, 5 מיליוני שקלים, ומיליון שקלים הולכים עבור הפעילות של המועצות.

רק רגע, שאני אבין. ההשתתפות של המשרד בעובדים, ברשויות המקומיות, זה נקרא שירותי היקף, וזה 5 מיליוני שקלים. מזה 80% הולכים למיגזר העירוני ו20%- למיגזר ההתיישבותי. 240 אלף שקלים, שכרגע דיברנו, זה מתוך המיליון שקלים? אזי 25% מהמיליון שקלים הולכים למועצה אזורית מטה יהודה?

מפני שזו מועצה גדולה. ויש מועצות שמקבלות פחות. מועצה אזורית מנשה מקבלת 2 משרות.
זה לפי מפתח שאנחנו מסתכלים בהיקשים.

כלומר, בחלוקה הזאת, לפחות, המועצות
האזוריות אינן מקופחות.

אבל בינינו לבין עצמנו, האם אלו סכומים שנותנים מענה לבעיות של החינוך
הבלתי פורמלי במועצות אזוריות?

אתה צודק, אבל אני מניח שגם באופקים
מקבלים את אותה רמת השתתפות, כלומר, הם ישאלו את אותה שאלה. כרגע אנחנו מדברים על הבעיות האופייניות של החינוך ההתיישבותי. אנחנו איננו עושים כרגע דיון על כל נושא ההשתתפות של מינהל חברה ונוער לעובדי הרשויות המקומיות.

זה בסדר. אני רק אומר דבר אחד. פה ישנם

מינהל החינוך ההתיישבותי, מינהל החברה והנוער והחברה למתנ"סים. ברגע שמאגמים את המשאבים בין שלושת הגופים האלה, ישנו חלק מסויים של כסף, ויש חלק אחד שיכסה, כדי לתת מענה לכל מה שמר שרגא שמר דיבר כרגע, של משהו בסדר גודל של 8 מיליוני שקלים.

או קיי. אנחנו קצת מאריכים. אני מוכרח
לקצץ. יש לי עוד שאלה אליך, מר יוסי לוי. במבט לאומי, ילד שגדל בהתיישבות מקבל פחות שירותי חינוך בלתי פורמלי מילד שגדל בראשון לציון?

כן.

גם מבחינת המבט של השתתפות
המדינה בתקציבים?

גם מנקודת מבט השתתפות המדינה, מבחינה
לא פורמלית – אני לא יכול להגיד לך את זה בוודאות גמורה, אבל הוא מקבל פחות. כדי לטפל בו, כדי שהוא יקבל את אותן הזדמנויות שיש לילד ברמת גן או בראשון לציון, אתה צריך להשקיע יותר משאבים וכסף, כמו למשל, ההסעות שהמשרד עוסק בהן. הוא מסיע הרבה יותר במועצות האזוריות מאשר הוא מסיע בתל אביב. כדי שילד כזה, שהוא הולך בשעה 4 ללמוד בכברי, מגיע לדובב, אתה רוצה אחר כך שהוא לא יישאר בביתו, ואתה רוצה להחזיר אותו למתנ"ס, אתה רוצה להחזיר אותו לפעילות, אתה רוצה לעשות לכידות חברתית בין אנשים, לפתח אצלו מערכות של תחביבים, לפתח אצלו לוקל-פטריוטיזם למקום, לפתח מה שאתה רוצה. אתה רוצה להביא אותו פנימה – אתה צריך להסיע אותו בחזרה, אתה צריך להעמיד לו את המדריכים הנכונים, אתה צריך להעמיד מדריך, לפעמים, ל15- ילד בדובב, מפני שרק 15 ילד יש בדובב. אז מה, בגלל שהם 15 ילדים בגיל 14-18, הם לא זכאים לקבל מדריך, שפעם נקרא ענ"ק – עובד נוער קהילה.

מה שצריך לבדוק, זה לא אם אנחנו מקצים
כסף שוויוני, אלא אתה אומר שאתה צריך
שהשירותים יהיו שווים.

הסכום שעומד לרשות חינוכו של ילד
במיגזר הכפרי הוא רחוק מאד מהסכום
שעומד לרשות חינוכו, נטו, של הילד במיגזר העירוני.

טוב. עכשיו פתרונות. עכשיו המנהלים.

אני אגיד משהו שהוא לא כספי. לי ברור
שהדרך שאנחנו התחלנו ללכת בה, של איגום משאבים ושיתוף מנהלי בתי הספר והקהילות ומינהל הנוער, זאת נראית לי הדרך הנכונה, גם היחידה ושתעבוד וגם תישמר. אצלנו התקציב הוא די נמוך, זה תקציב של מיליון ומאתיים אלף שקלים. אנחנו צריכים תקציב יותר גדול, וזו הדרישה. אנחנו מצטרפים לדרישה שלהם, מפני שסך הכל, בביצוע כזה, זה יהיה הכי יעיל. אני חושב שזה ישתף את המועצות כמו שצריך, ובית הספר - בעצם המנהלים - התגייסו לדבר שהוא מעבר לבית ספר רגיל. אבל זה חלק מהתפקידים שלהם. הם יוכלו לעשות את הדברים, ולפי דעתי, אם התקציב הזה יגדל, והוא באמת יוזרם אלינו, אנחנו נוכל לבצע, יחד עם מינהל החברה והנוער, כמובן עם כל הגורמים, לבצע את העניין; וכך זה נראה לי בסדר. עכשיו, מאיI משיגים את התקציב – לנו אין תקציב. המצב שלנו הוא מאד קשה עכשיו, וזו תצטרך להיות הקצבה מיוחדת.

מר אדי הרשקוביץ, תראה, התמונה
שמצטיירת פה היא כזאת. היה פרויקט, עשו פרויקט כדי לראות מה ניתן לעשות. אני מבין שהפרויקט הצליח. אזי לא רק שלא הרחיבו, אלא גם "הרגו" את הפרויקט. השאלה היא מה ניתן לעשות. גם באיזו שהיא תכנית רב-שנתית, באיזו שהיא תכנית הדרגתית, כמו שנאמר, כי המצב כמו שמצטייר כרגע, זה שילד שהוא בהתיישבות, הוא מקופח בשירותים של החינוך הבלתי פורמלי. אני שייך לאלה שמאמינים מאד שהיכולת של החינוך הבלתי פורמלי היא חשובה לא פחות מהחינוך הפורמלי. כלומר, מה הטעם לנו שהילד יהיה מצטיין במתמטיקה, אבל מגיע להתדרדרות, או לסמים, או לנשירה – אינני יודע, לאילו שהם דברים. חינוך בלתי פורמלי איננו עוסק רק בדברים האלה. למה ילד שגר באיזה שהוא יישוב תיחסך ממנו ההזדמנות להיות עשיר יותר בחוגי מוסיקה, או לפתח את הכשרונות שלו במסגרת החינוך הבלתי פורמלי?

צריך לתת פה תשובות, כלומר, זה ברור שילד בהתיישבות עולה יותר. אתה יודע יותר טוב מכולם כמה ילד בהתיישבות עולה. אבל מדינת ישראל החליטה על ערך שקוראים לו התיישבות – היום אינני יודע כבר בדיוק איפה זה עומד, אולי צריך להחזיר את הליכוד, אינני יודע בדיוק בעניין הזה, כי אני מרגיש שיש שחיקה גדולה מאד בכל מה שקשור בזה, כערך ציוני – סתם אמרתי ליכוד – אני מדבר כערך ציוני, של כל המפלגות הציוניות. אני חש שיש שחיקה גדולה מאד. זה מדאיג אותי. אבל בינתיים, אני מקווה שזה עדיין – לפחות במערכת החינוך – זה ערך חשוב מאד, והרי אין לנו עניין שהורים יעזבו את ההתיישבות או יעשו שיקול אם לחיות או לא לחיות בהתיישבות, על פי ההזדמנויות החינוכיות שיש לילדים שלהם, ושלא ייצא שכשילד הוא ברוך כשרונות, למשל במוסיקה, אזי ההורים צריכים לעבור לעיר.

צריך לתת פה איזה שהם פתרונות. כולנו מודעים לקשיים, אבל אני חושב שבכל זאת אין מדובר פה באילו עשרות מיליונים, אם כי לפעמים, אני מגיע למסקנה שקל יותר לפתור בעיות של עשרות מיליונים, מאשר לפעמים בעיות של מיליונים בודדים. מספיק תמיד לתת את הדוגמה של הספרייה לעיוורים, כמה קשה היה להשיג את ה"מיליון מאתיים" הזה.

אני מרגיש שיש פה דרישה צודקת. אני – אין זה נעים לי ששר החינוך פוגש אותי אחר הצהרים ואומר לי, שמע, אתה יושב בבוקר וכל היום מחליט על מיליונים. אינני מרגיש שכך צריכה להיות חלוקת העבודה, שפה, בוועדה אומרים שצריך לתת מיליונים, ובמשרד החינוך התפקיד שלהם להגיד, אין לנו. הבה נראה במשותף איך עושים משהו באופן אחראי, איך בונים, מאיפה מוצאים עוד אילו שהם מקורות. אני גם מבין עוד דבר אחד, שבחלוקת הכספים, כפי שכרגע היא קיימת, אין אפליה בתוך מינהל החברה והנוער. להיפך, הם נותנים קדימות מבחינת חלוקה בשירותי ההיקף. הם נותנים 20% - נדמה לי שמשקל המיגזר ההתיישבותי הוא 5-7% מהאוכלוסייה, משהו כזה, אפילו פחות אם אינני טועה, אז בודאי הם נותנים לו מקדם גדול מאד. מה עושים?

לפי דעתי, יש תשובה אחת לנושא הזה, שאני

בין שנת 1998-1999 הוחלט במשרד להפסיק את הנושא של שירותי היקף לנוער, משהו כמו 5-6 מיליוני שקלים – אני לא זוכר את הסכום המדויק, אבל זה סדר הגודל. הרעיון היה, שאנחנו תומכים בעצם ברשויות מקומיות, במדריכים ברשויות מקומיות, בהיקף מגוחך של 10-20%. אמרנו לעצמנו, אם רשות מקומית צריכה את אותו מדריך, הרי היא ממילא משלמת 80-90%, היא תשלם גם את ה100%- - מינהל הנוער כן יתמוך בזה, או לא יתמוך בזה. זאת הייתה ההחלטה של השר דאז.

באיזו שנה?

במעבר משנת 1998 לשנת 1999.

אני זוכר איזה שר, כן.

עכשיו, השר הנוכחי החליט, לקראת סוף השנה
שעברה – נדמה לי שזה היה בנובמבר 1999, שהוא מחזיר את הסכום הזה. הסכום הזה לא תוקצב בשנת 2000 מהסיבה שכשהוחלט ב1999-, זה היה לאחר שתקציב 2000 כבר נחתם. לכן, הסכום הזה היתוסף למינהל הנוער.

כלומר, בספר הכחול הוא מופיע כקיצוץ, אבל
ברשימת השינויים הפנימיים של ה180- הוא
מופיע כהחזר.

נכון. עכשיו, אמר גם השר שהסכום הזה
מוחזר. הוא אינו חייב להיות מוחזר בדיוק באותה מתכונת שזה היה לפני כן. במילים אחרות, יכול להיות שיש פה מקום לשיקול נוסף ולהחליט על פרופורציות אחרות, לאו דווקא במדריכים, אולי -

אני מוכרח לקטוע אותך. יש לי שאלה. משרד
הפנים נותנים מענקי איזון לפי הפרופיל הסוציו-אקונומי של הערים. כלומר, יש רשויות שהמשרד – מר יוסי לוי, אני מדבר בעיקר אליך – יש רשויות שההכנסות שלהם מארנונות וכדומה הן כאלה גבוהות, שהן מאוזנות, ואז משרד הפנים אינו מעביר להם את המענקים. האם גם מבחינת שירותי ההיקף זה כך, או שאתם מעבירים באופן שוויוני?

אנחנו מעבירים באופן שוויוני. שוויוני,
בהתאם לפעילות שרשות מקומית מבצעת. אנחנו מעבירים את זה שוויוני לפי שני דברים: א. לפי טיפול בעדיפות בישובים מסויימים, ששם בחרנו לעבוד - אנחנו איננו יכולים להתפרש בכל הישובים. ב. לפי סוג הפעילות המתבצעת באותו ישוב. וצריך לענות עוד תשובה – התוספת שהיתוספה, שהשר הוסיף לנו, אנחנו עשינו בהחלט שינוי מהפכני, שאולי מר אדי הרשקוביץ אינו יודע אותו, וקיבלנו את האתגר, אבל פשוט צמצמנו את השמיכה – במקום הקצבה של 15 אלף שקלים, אנחנו צמצמנו את זה ל50%-, ואנחנו נותנים הקצבה של 30 אלף שקלים, בעבור משרה, אבל נותנים פחות משרות לישובים, גם מתוך מה שאמר קודם ראש המועצה.

אתה מדבר על כלל הרשויות.

כן. זה לגבי אותה תקנה של שירותי היקף,
שהיא בכלל איננה שייכת לכל מה שאמרתי
קודם, לתקציב המיוחד שקיבלנו עבור הפרויקט.

יש רשויות שאתם אינכם מעבירים בכלל?

כן.

ואיך אתם שומרים על ההשפעה שלכם, על
התכנים?

אם יהיה לי זמן, אני אגיד לך הרבה. הרבה
מאד בזכות המקצועיות, ההכשרה, הערכת
העובדים, השתלמויות.

חוק. חוק חינוך בלתי פורמלי.

נכון. אני כבר 20 שנה מחפש מישהו. פעם מר
יעקב גיל ניסה, אבל הוא היה חבר כנסת זמן
קצר מאד.

יש לך ההצעה שלו?

אני יכול להביא את ההצעה שלו.

תביא לי את ההצעה שלו. זאת הצעה
שאיננה צריכה לעלות כסף. זאת רק בעיה של
מעמד. אני לא מדבר על הצעה שתעלה כסף.

תראה, אתה יודע מההיסטוריה, שהנוער
באיזה שהוא מקום קצת איחר את הרכבת עם אותו סל שהיה לסל הספורט, שבזמנו היה ברשויות המקומיות. אחריו בתור היה צריך להיות הנוער, ואז זה נקטע והופסק - ובאמת משם מתחילות כל הבעיות.

יש לי שאלה. האם במסגרת שאתם עושים את
סידור העדיפויות מחדש, אתם בודקים גם את האפשרות להחזיר את הפרויקט, או לתגבר את העסק הזה? כלומר, לצמצם את הפער של אי ההזדמנויות השוות בין נוער בהתיישבות ובעיר?

אנחנו עושים את זה בכל מיני דרכים, אבל
אלו באמת דרכים של שתדלנות ודרכים
שאינן מקצועיות. זה כולל תנועות הנוער-

הבנתי. עזוב, בוא נקצר. מר אדי הרשקוביץ,
מה שאני מבין, ש5- מיליוני שקלים לשירותי היקף הם שמיכה קצרה. האם אפשר לשקול לתת איזה שהם תוספות, כדי שבכל זאת תהיה התמודדות, התחלה של התמודדות, לצמצם את הפערים. אין מדובר פה בסכומים גדולים. יש אפשרות כזאת?

ברגע זה אנחנו מחפשים להחזיר את ה5-6-
מיליונים. גם את זה עוד אין לנו ברגע זה. זה ייעשה במהלך השנה, באיזה שהוא שלב. להתחייב על יותר מזה אין אפשרות.

מתי?

אולי בסוף השנה, אולי מאיזה יתרות של סוף
השנה.

לא, הוא צריך לדעת אם להפעיל או לא
להפעיל. יתרות של סוף השנה – אנחנו
עכשיו במארס.

אחרי שנפתח את שנת הלימודים.

אתה מדבר על היתרות של שנת 1999?

לא, לא. אנחנו מדברים על זה שאחרי שנפתח
את שנת הלימודים, אנחנו נערכים איך סוגרים את השנה. אז באמת, ועל כל מיני פרויקטים שאינם מתקיימים - אנחנו מעבירים את הכסף לפרויקטים אחרים.

הערה: הבעיה היא שזה פרויקט. אזי זה תלוי אם כן
יהיה או לא יהיה.

מה שהוא אומר, זה לא פרויקט, זה יותר גרוע מפרויקט. זה לקחת את המאכלת ולשחוט
בבשר החי.

תראה, מר אדי הרשקוביץ, אני אגיד לך מה,
אומרים לי שהלובי החקלאי בכנסת הוא הלובי הכי חזק. השאלה אם צריך לכנס אותו. אני אקים לובי להגנת החינוך בהתיישבות. חברי למפלגה לשעבר, מר צבי הנדל, היה ראש הלובי, אזי מזה למדתי שזה הלובי הכי חזק בכנסת. מר אדי הרשקוביץ, מה אפשר לסכם?

אני צריך לשקול את זה. אני לא יכול לענות
ככה סתם.

טוב. רבותיי, אני מבין ככה, לא נשמעה פה מחלוקת על מהות הבעיה. הבעיה היא בעיה. כלומר, זה ברור לנו שילד בהתיישבות העובדת, כפי שהתמונה מצטיירת כיום, איננו מקבל את ההזדמנויות – לדעתי גם הוא אינו מתקרב להזדמנויות השוות, של ילד ברשויות המקומיות, בכל מה שקשור בחינוך הבלתי פורמלי, בגלל הפרישה המיוחדת ותנאי החיים המיוחדים של ההתיישבות. הבעיה הזאת מצריכה פתרון. אני מציע שהואיל ואנחנו נמצאים בעיצומה של שנת לימודים, אנחנו נמתין עוד שלושה חודשים, ואני מציע שהמשרד יבדוק את האפשרויות, על ה6- מיליונים האלה, להוסיף עוד 2-3 מיליוני שקלים, כדי להתחיל באיזו שהיא תכנית רב שנתית, לנסות להתחיל לצמצם את הפער, תוך כדי איגום משאבים. כלומר, 2-3 מיליוני שקלים - יכול להיות שהוא יכול לקחת חלק מהמתנ"סים, לעשות סדרי עדיפויות, כי גם מתנ"ס בהתיישבות ומתנ"ס בעיר, שוב, זה אותה – שילד יקבל את שרותי המתנ"ס במועצה אזורית, זה שונה מאשר ילד בעיר, כי ילד בעיר חוצה את הכביש, ופה יש בעיות - להסיע את המדריך ולהסיע את החניך ועוד כל מיני בעיות אחרות כאלה. אנחנו נקיים תזכורת, אינני יודע אם ישיבה מלאה, אבל ישיבת תזכורת, כאן, בעוד שלושה חודשים, לברר האם ואיך המשרד יכול להתמודד עם הבעיה הזאת. אני אומר כרגע, גם לגברת יעל וגם למר אדי הרשקוביץ, זאת נראית לי בעיה שצריך ללכת לקראת פתרונה, כי היא יותר מדי צודקת. אינני אומר אם האוצר צריך להוסיף, או סדרי עדיפויות פנימיים – אינני מופקד על חלוקת המשאבים הלאומית, אבל, זאת בעיה שדורשת התייחסות. אי אפשר לטאטא אותה יותר מתחת השטיח, להגיד, היא לא קיימת. היא קיימת. היא עלתה היום פה בוועדת החינוך, והיא דורשת פתרון.

אני מודה שאני שייך לאנשים המיושנים, שהתיישבות אומרת להם, משהו וציונות אומרת להם משהו, והייתי מאד רוצה, כמו שאמרתי קודם, שלא ייצא שילד – בגלל שהוא ומשפחתו מקיימים, מנקודת המבט שלי, אני חושב שהיא נקודת מבט לאומית מוסכמת, ערך כל כך חשוב של התיישבות – אינני רוצה להיות דמגוג ולהגיד שיושב באביבים, ויושב בדובב ובמרגליות, ויש גם קיבוצים ומשגב עם ומנרה, אזי הוא יצא מקופח. גם בכל ההתיישבות האחרת.

מחר, אני משתתף בעליה לרגל של בני עקיבא לביריה, אז אני הולך לקרוא שם את השיר של אלתרמן: "אדמת ביריה". לפעמים, כשאומרים אדמה יהודית, אפילו שכחו אולי להשתמש במונח. דווקא נוח לי, כציוני דתי, לקרוא את השיר של אלתרמן.

אינני יודע אם זה מקובל, הערה קטנה, כתוספת, שבהמלצה הידידותית לממונה על התקציבים, שתהיה גם התייחסות לאותו תקציבון קטן במינהל ההתיישבותי.

אמרתי, תוך כדי איגום משאבים. אמרתי שהפתרון צריך להיות גם בראיה של איגום משאבים, לא רק של התקציבים של המשרד. ולא רק זה - יש גם למשרד עוד כלים: קרנות שונות וגופים שונים. הראייה של המשרד היא הרבה יותר רחבה. הוא לא מסתכל רק על גברת יעל. יש לו עוד כל מיני כיוונים להסתכל עליהם. שלא תהיה אי הבנה, שאני אוסר על מר אדי הרשקוביץ לפנות לגברת יעל פרבר. להיפך, אני מעודד אותו לפנות אליה. באמת, לא מדובר פה בסכומים. אני חושב שבסכום יחסית קטן, ניתן פה לעשות פעולה חינוכית גדולה מאד.

אני אגיד עוד מילה אחת. אני חושב שיש איזה מיתוס, שהנוער בהתיישבות צריך פחות חינוך בלתי פורמלי מילד בעיר, כי ילד בעיר הוא בורגני, ובהתיישבות הוא ערכי. זאת התיישבות וזאת חולצה כחולה. זה מיתוס שאיננו קיים. הצרכים והבעיות של הנוער – דרך אגב אני אומר את זה גם לגבי ההתנחלויות שלנו, גם בנושאים הדתיים – מי שחושב שילד בהתנחלות הומוגנית, דתית, איננו צריך חינוך לאמונה, בדיוק כמו שצריך ילד בעיר, הוא טועה. יש שם אותן הבעיות. בעולם המודרני, המחיצות הטריטוריאליות הקטנות אינן מהוות שום חסינות. הכלים התרבותיים חודרים את כל החומות האלה, ולכן יש פה שינוי שצריך התייחסות שונה אל כל מערכת החינוך הבלתי פורמלית, שדרושה בהתיישבות. תודה רבה, תם הדיון בנושא של החינוך המשלים.

הישיבה ננעלה בשעה 10:10